זבחים נח ע"א

דף נח - א

מתניתין:

קדשי קדשים שדינן להישחט רק בצפון העזרה ששחטן בראש המזבח ^[1], רבי יוסי אומר: שחיטתן כשרה כאילו נשחטו בצפון ^[2].

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מחצי המזבח ולדרום הרי הוא כדרום, ושחיטתן שם פסולה, מחצי המזבח ולצפון הרי הוא כצפון ושחיטתן שם כשרה.

גמרא:

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: אומר היה רבי יוסי - כוליה מזבח בצפון העזרה קאי, ומאי דאמר רבי יוסי במשנתנו דעל גבי המזבח הוי "כאילו" נשחטו בצפון, למרות שלשיטתו בצפון ממש נשחטו, ללמדנו - מהו דתימא דמדכתיב בקרא "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה" ילפינן דבעינן "על ירך" ממש, דהיינו על גבי הקרקע למרגלות המזבח וליכא כששוחט על גבי המזבח, וקא סלקא דעתך שתהא השחיטה שם פסולה, קא משמע לן דכשרה שם השחיטה ^[3] [והא דכתיב בקרא "על ירך" אתי לאפוקי באם תלה את הבהמה באויר ושחט כמבואר לעיל כ"ו ע"א - ע"פ שיטה מקובצת אות א'].

אמר ליה רבי זירא לרב אסי, אלא מעתה דפירש רבי יוחנן את דברי רבי יוסי במתניתין, דכל המזבח כשר לשחיטה משום דכוליה בצפון קאי, אם כן לרבי יוסי ברבי יהודה, דפליג על רבי יוסי, הכי נמי נפרש טעמו דסבר דמזבח חציו בצפון העזרה וחציו בדרום העזרה היה עומד, ונחלק על רבי יוסי בדין המזבח היכן היה מקומו?!

וכי תימא הכי נמי דנחלקו במקומו של המזבח ולרבי יוסי ברבי יהודה היה המזבח עומד חציו בצפון וחציו בדרום, והא את הוא דאמרת משמיה דרבי יוחנן: מודי רבי יוסי ברבי יהודה שאם שחטן את הקדשי קדשים כנגדו של המזבח, ואפילו כנגד צד צפונו של המזבח בקרקע - פסולים! ובעל כרחך סבירא ליה לרבי יוסי ברבי יהודה דכוליה מזבח היה עומד בצדה הדרומי של העזרה ולכן השוחט בקרקע אפילו בחלקו הצפוני של המזבח פסול, שהרי שחט בדרום העזרה, והא דכשר בשוחט על גבי המזבח בחלקו הצפוני הוא גזירת הכתוב, אע"ג דבדרום העזרה היה המזבח עומד!?

אמר ליה: הכי קאמר רבי יוחנן בביאור מחלוקת רבי יוסי ורבי יוסי ברבי יהודה במשנתינו: שניהם מקרא אחד דרשו. כתיב: "וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך". רבי יוסי סבר דהמזבח כולו כשר לשחיטת עולה שהיא קדשי קדשים ^[4] וכולו כשר לשחיטת שלמים שהיא קדשים קלים ורבי יוסי ברבי יהודה סבר לפרש את הפסוק חלקיהו דחציו הצפוני של מזבח כשר לעולה שנאמר בה דין צפון וחציו הדרומי של מזבח כשר לשלמים שלא נאמר בהם דין צפון, ואע"ג דסבר רבי יוסי ברבי יהודה דכוליה מזבח עמד בדרום, גזירת הכתוב היא להכשיר צפון המזבח לשחיטת קדשי קדשים.

הכרחו של רבי יוסי ברבי יהודה לפרש כן את הפסוק משום דאי סלקא דעתך דכוונת הכתוב לומר דכולו לעולה כשר אם כן קשה למאי איצטריך קרא לפרש דכשר גם לשלמים. הא השתא כולו לעולה כשר, כולו לשלמים מיבעיא כדין כל צפון העזרה דכשר גם לשלמים, ומזה שפירט הכתוב עולה ושלמים, שמע מינה - חלקהו, חציו הצפוני לעולה, וחציו הדרומי לשלמים! ואידך, רבי יוסי דפירש דכולו לעולה וכולו לשלמים לא סבירא ליה להכריח מהקרא כרבי יוסי ברבי יהודה משום דעל כרחך איצטריך למיכתב שלמים נמי, דאי כתיב רק עולה סלקא דעתך אמינא דרק עולה הוא דאכשר רחמנא לשוחטה על גבי המזבח ומשום דדחיק לה מקום, ששחיטתן של עולות היא רק בצפון, וכשהעולות מרובות מקום שחיטתן הוא דחוק, ומשום הכי אכשר רחמנא לשוחטן אפילו על ראש המזבח, אבל שלמים, דלא דחיקי להו מקום, ששחיטתן כשרה בכל העזרה אימא לא רבי רחמנא להכשיר את ראש המזבח לשחיטתן ^[5] קא משמע לן דגם שלמים כשרים להישחט בראש המזבח.

גופא: אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: מודי רבי יוסי ברבי יהודה שאם שחטן את קדשי הקדשים כנגדו של המזבח בקרקע פסולים משום דסבירא ליה דמזבח כולו בדרום היה עומד.

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: מאי "כנגדו בקרקע" דפסיל רבי יוסי ברבי יהודה? אילימא דשחט בחציו הצפוני על אמה יסוד או בחציו הצפוני על אמה סובב, הרי האי מקום גופיה דמזבח הוא, ובזה וודאי מכשר רבי יוסי ברבי יהודה.

ועוד קשה לפרש כן דהא מאי לשון ב"קרקע" אי איירי ביסוד וסובב?

וכי תימא דאיירי בדעביד מחילות בקרקע מתחת למזבח ושחיט בהו ובזה פסל רבי יוסי ברבי יהודה, הא אי אפשר לפרש כן, דאם כן תיקשי וכי האי גוונא שעשה מחילות תחת מזבח מי הוי מזבח כשר, והתניא "מזבח אדמה תעשה לי" ודרשינן: שיהא מחובר המזבח באדמה - שלא יבננו לא על גבי מחילות ולא על גבי כיפין?! ^[6]

אלא לא צריכא, דהא דפסל רבי יוסי ברבי יהודה הוא היכא דבצרי בצורי ^[7] שקיצר מרחבו הצפוני של המזבח ושחט שם, וכיוון דמזבח כוליה בדרום עזרה היה עומד, לפיכך נפסל.

אמר רבי זירא: אפשר איתא להא דרבי יוחנן דרבי יוסי סבר דכוליה מזבח בצפון היה עומד ולא תנינא לה בכוליה שיתא סדרי מתניתין? נפק רבי זירא דק ואשכח דתנינן לה.

דתנן במסכת תמיד: דיר עצים היה במקדש וביררו משם עצי תאנה יפים לסדר מהם בכל בוקר מערכה שניה של קטרת על מזבח החיצון ^[8] [מערכה ראשונה שהיתה על גבי מזבח החיצון היתה מיועדת להקטיר עליה חלבים ואיברים, וממערכה שניה שהיתה שם היו נוטלים גחלים בכל יום להקטרת הקטורת על גבי מזבח הפנימי, וילפינן מקרא דכתיב בהקטרת הקטורת של יום הכפורים "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'" שמקומה של המערכה השניה יהיה בחלק המזבח הנמצא מול פתח אהל מועד והיינו "מלפני ה'". והיה מקום זה] כנגד קרן מערבית דרומית של המזבח, משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות, ושיעור העצים שניתנו שם היה באומד שיהא מהן חמש סאין גחלים כדי להקטיר עליהן קטורת בהיכל, ובשבת נותנים עצים באומד שמונה סאין גחלים משום ששם על גבי המערכה השניה היו נותנין בשבת שני בזיכי לבונה של לחם הפנים, שמקום הקטרתן של הבזיכין הוא על גבי מערכה שניה במזבח החיצון, ולכן היו צריכים בשבת שלש סאין נוספות של גחלים כדי להקטיר עליהן את הלבונה שבבזיכין. והשתא הוינן בהאי מתניתין: ומאי סימנא? מהו משמעותו של סימן זה שנתנו חכמים במערכה שניה שיהיה מקומה דוקא ב"קרן מערבית דרומית משוך ארבע אמות לצד צפון"?

תד"ה קדשי. ושמא הא דנקט דיעבד כו'. לי משנה ערוכה (לקמן פד) עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד. ומוקמינן לה שם בגמרא (פה) בכשרה:

גמרא השתא כולו לעולה כשר כולו לשלמים מיבעיא ואידך איצטריך כו'. נראה דפליגי כעין פלוגתת ר"א ות"ק לעיל (נה) לענין צפון בשחיטת קק"ל. ור' יוסי כר"א וריב"י כת"ק ולפ"ז לא א"ש מה שפרש"י בר' יוסי שהשלמים כשרים אף בצפון מק"ו:

רש"י ד"ה מאי כנגדן. ואפי' סמוך לכותל העזרה צפוני כו' מכנגד זויות כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה באומד ה' סאין. כך שיעורו כו' שהוא חלק. ר"ל שאילו היו הגחלים מונחים צבורים בגומא היה בנקל לחתות מחתה של סאה אף בפחות מה' סאין. והגהת הצ"ק לל"צ:

גמ' לא צריכא דבצריה בצורי. נ"ב צ"ל שפחת מדת ארכו ורחבו ועשאו מרובע קטן. לפי שמדת ארכו ורחבו אין מעכבין אבל רבוע מעכב כדלקמן דף סב ע"א:

תוס' ד"ה כולו לשלמים כו' אצטריך לן לעיל. דף נה ע"א:

פרק ששי

רש״י ד״ה א״ל ר' אסי כו׳ דנימא ר׳ יוסי כולו בצפון כו' כצ״ל:

ד״ה מאי כנגדן בקרקע הא כו׳ דמהכא ליכא למילף כו׳. ואין להקשות לפ״ז מנ"ל לר׳ זירא להקשות למידק דלית ליה לר״י בר יהודא חצי המזבח בצפון היה דלמא האי כנגדן דקאמר היינו ברצפה במזרח המזבח ובמערבו ואזל לשיטתו דס״ל לעיל ד״ב דבעינן על ירך דוקא ויש ליישב דר״ז דייק מדקאמר מודה ר״י ברבי יהודא למאן מודה דהא היינו פלוגתייהו דלעיל דפליג עם ראב״ש ורבי אלא ע"כ דכנגדן דקאמר לאו ברצפה קאמר מ״ה פריך מאי כנגדן נ"ל:

ד״ה דבצריה בצירי אם נמלך לקצר את המזבח כו׳. וליכא למימר היאך רשאי לקצר הא כתיב הכל בכתב מיד ה׳ וגו׳ כדאמרינן בחולין דף פ״ד דלהוסיף אבנין אסור דילפינן מבית מה בית ששים אף מזבח ששים ולא יותר היינו שיהיה קדוש עד ששים ולא שיהא חובה לעשות כן דמדת ארכו ורחבו אין מעכבים וכ״כ תוס׳ לקמן דף ס״ב ~ע״כ~ {צאן קדשים: ע"א} ד״ה מדת ארכו כו׳:

ד״ה מערכה שניה כו׳ מערכה לכך הס״ד:

ד״ה באומר חמש כו׳ המזבח שהיה לקח מחתה כו׳ כצ"ל:

ד״ה ומאי סימנ׳ שהוקבע להם למערכה כו׳ כצ"ל:

תוס׳ ד״ה משוך מן הקרן כו׳ ואיצטרך מעל המזבח ואיצטריך מלפני ה׳ כו׳ כצ"ל. פי׳ דמעל המזבח ילפינן התם להתיר דהאי גיסא ודהאי גיסא:

בא״ד אין זה בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים וליכא עיכובא לר׳ יהודה כו׳ כצ"ל. וע״כ טעות דמוכח הוא דהא לר׳ נחמיה חוקה אכל דברים הנעשים בבגדי לבן כתיבי וחתיית גחלים בבגדי לבן הוי וכ״כ רש״י ביומא דף ל״ט ע״ב אבל לר״י לא קאי אלא אדברים הנעשים בבגדי לבן ובפנים וחתיית גחלים בחוץ הוה ותוספת ביומא דף מ"ו ע״א נמי לא הקשו אלא לר״י ותמיה לי על מ״ו הב״ז שלא הרגיש בזה נ"ל:

בא״ד כפנים דמי כקטורת כו'. כצ״ל:

בא״ד ולא כלום אע״ג דלא כתב בה חוקה דצורך פנים כפנים דמי כו׳ כצ"ל:

בא״ד אע״ג דכתיב לפני ה׳ א״כ לפני ה׳ ל״ל ונראה לי ברוך דאי לא כו' כצ"ל. פי׳ השתא דאיתקיש לחטאת דבעינן יסוד ומלפני ה׳ משמע אפילו קרן דרומית מזרחית לפני ה׳ ל"ל:

בא״ד באמה של יסוד רחוק מקרן מערבי כו׳. פי׳ אע״ג דאיתקש לחטאת דבעינן יסוד כיון דבקרן מערבית דרומית היה אמה יסוד בצד דרום וס״ל דהגשה יהיה באותו אמה בצד דרום מ״ה כתיב לפני ה׳ ע״כ אתי לאשמעינן דבעינן נמי סמוך למערבי דהיינו בחודה של קרן לקיים נמי לפני ה׳ לצד מערב והנה ראיתי בדפוס חדש שכותבים נוסחא אחרינא דהאי ונראה לי ברוך עד סוף הדיבור שייך לקמן בדף ס״ג ע״ב בד״ה בדרום קיימת כולה כו׳ ושיבוש גדול הוא דהתם הקשו תוספת אליבא דר״א ור״א באמת ס״ל דהגשה היה באותו אמה יסוד ואפי׳ היה רחוק מקרן מערב ואפ״ה קיימתם לפני ה׳ כיון דס״ל דכולה מזבח בצפון קאי וכל צד דרומי נקרא לפני ה׳ והיקש אתי דלא תימא אפי׳ קרן מזרחית דרומית מ״ה הניחא בתימא דלר״א לפני ה׳ למה לי ואינו מתיישב בתי׳ של ר׳ ברוך ולפי מה שכתבתי ברור ונכון ודוק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

פרק ששי

תוס׳ ד״ה קדשי קדשים וכו׳ מדאורייתא שוחט לכתחילה וכו׳ ושמא הא דנקט דיעבד מדרבנן שלא תרביץ גללים עכ״ל הא דלא כתבו דטעמא הוא דנקט דיעבד משום הא דתנן לקמן פ׳ המזבח מקדש דף פ״ד עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד וכתב הרמב״ם ז"ל בפ"ג מהל׳ פסולי המוקדשין דין ד׳ דטעמא הוא שעדיין אינה ראויה וא״כ איכא למימר הא דכתב וזבחת עליו וגו׳ אינו אלא דיעבד משום דמשמע להו וזבחת עליו לכתחלה ולכך ס״ל דהיינו טעמא דמתני׳ דקתני תרד אינו אלא מדרבנן שלא תרביץ גללים ואע״ג דהאי קרא דוזבחת עליו איצטריך להא דאמרינן לקמן דף נ"ט וכי עליו אתה זובח אלא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר כבר תירצו זה לקמן התוס׳ שכתבו דדייק משום דוזבחת עליו משמע שמצוה לזבוח עליו והא ליכא למימר דהא כתיב על ירך המזבח וליכא למימר דילמא כוליה קרא להכי הוא דאתא משום דפשט עליו משמע עליו ממש ולכך שמעינן תרתי ומכאן ק״ל למ״ש רש"י ז״ל שם בפ׳ יתרו וז״ל וזבחת עליו אצלו כמו ועליו מטה מנשה או אינו אלא עליו ממש ת״ל הבשר והדם על מזבח ה׳ אלהיך ואין שחיטה בראש מזבח עכ״ל והוא היפך האי סוגיא ולדעת התוס׳ הוא אפי׳ לכתחילה ונראה דק״ל משום דקרא דוזבחת עליו משמע שמצוה לזבוח עליו כמ״ש התוס׳ לקמן ולכך קאמר או אינו אלא עליו ממש ר״ל דמצוה לזבוח עליו ת״ל הבשר והדם על מזבח ה׳ אלהיך ר״ל דאין מצוה במזבח אלא הבשר והדם ואין שחיטה מצוה בראש מזבח ולכך ע״כ הא דכתיב וזבחת עליו דמשמע מצוה אינו אלא אצלו כמו ועליו מטה מנשה ומ״מ מדכתיב עליו משמע דרשאי לשחוט עליו והא דלא הכריע מדכתיב על ירך המזבח משום דאיכא למימר איפכא דעל ירך המזבח רשות וזבחת עליו מצוה לכך דייק מדכתיב הבשר והדם על מזבח ה׳ אלהיך ולעולם רש"י נמי סובר דמדאורייתא מותר לשחוט לכתחילה על המזבח כמ״ש התוס׳ והא דלא תירץ הא דמשמע וזבחת עליו למצוה דאתא לכשהוא שלם ולא לכשהוא חסר כדאיתא לקמן משום דניחא ליה ליישב ע״פ פשוטו של מקרא ודוק ושוב ראיתי לרא״ם ז״ל שכתב שהוא מכילתא והלשון שהביא מהמכילתא משמע הא דקאמר או אינו אלא עליו ממש לא בא אלא להכשיר דוקא ומעטיה מהבשר והדם על מזבח ה׳ אלהיך וא"כ הדרא קושיין לדוכתא שוב ראיתי במכילתא עצמה שם שמחלוקת היא וזו סברת ת״ק אבל ר״י ור"י בר יהודה פליגי עליו התם ע"ש:

ד״ה משוך מן הקרן וכו׳ וא״ת מהיכא תיתי וכו׳ אין זה בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים ולר׳ יהודה ליכא עיכובא וי״ל וכו׳ כצ״ל כי חתיית גחלים היא בבגדי לבן ולר׳ נחמיה חוקה קאי אכל דברים הנעשים בבגדי לבן ולכך ל״ק להו אלא לר׳ יהודה וכן הם דבריהם בשילהי פ׳ טרף בקלפי דף מ"ו ע״ש:

בא"ד ולא כלום אע"ג דחוקה לא כתב בה וכו׳ כצ״ל:

בא"ד ומיהו קשה וכו׳ אע״ג דכתב לפני ה׳ עיין לתוס׳ שם בפ׳ כל המנחות באות מצה דף ס״א שהניחו קושיא זו בלא תירוץ והנה מ״ש כאן לתרץ ונ״ל ברוך וכו׳ שנראה שבא לתרץ קושיא זו לא יכולתי להבין והנה ראיתי בד"ח שכתב בגליון נ״א מן ונ״ל וברוך עד סה״ד שייך לסוף דף ס״ג ע"ב נראה שר״ל שר׳ ברוך בא לתרץ מה שהקשו בד״ה בדרום קיימת כולה שכתבו ותימא א״כ לפני ה׳ ל״ל וכו׳ ובא ר׳ ברוך לתרץ דאי לא כתב לפני וכו׳ אכתי אמינא לצד דרום באמה של יסוד רחוק מקרן מערבי ותירוץ זה לא יתכן דשם הקשו התוס׳ אליבא דר״א ור״א באמת ס"ל דהגשה היא באותו אמה יסוד ואפילו היה רחוק מקרן מערבי ואפ״ה קיימת לפני ה׳ כיון דס״ל דכוליה מזבח בצפון קאי וכל צד דרומי נקרא לפני ה׳ והיקש אתי דלא תימא אפילו קרן מזרחית דרומית משום הכי הניחו בתימא דלר״א לפני ה׳ ל״ל ואינו מתישב בתירוץ ר׳ ברוך וכן ראיתי בס׳ צ״ק שכתב כן ופירושו אינו מבורר ע״ש ונ״ל דשייך שם בדף ס״ג ע״ב בד״ה מה חטאת טעונה צפון אחר שכתבו והרב ר׳ חיים גריס וכו׳ מ״מ איצטריך לפני ה׳ וכו׳ אע״ג דלית ליה יסוד שם שייך ונ״ל ברוך וכו' שבא לתרץ קושיה מ״מ איצטריך לפני ה׳ דהיא קושיא לת״ק ודו״ק ועוד נ"ל לקיים מ״ש בנ״א שר׳ ברוך בא לתרץ מה שהקשו בד״ה בדרום קיימת כולה ואע״ג דר״א לא בעי בחודה של קרן כמו ת״ק מ״מ בעי סמוך לקרן שאין סמוך ממנו ואינו יכול להתרחק מהקרן דלא קרינא ביה לפני ה׳ כיון דיש קרוב ממנו וכן ראיתי שכתבו כן התוס׳ פ׳ הקומץ רבה דף י״ט ד"ה למערכה של קרן ע״ש ולפי מ״ש דהאי ונ״ל ברוך וכו׳ שייך לקמן צריך למחוק מ״ש בסוף הדיבור וכן איתא לקמן בפירקין ודוק נ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

פרק ששי

תוס׳ ד"ה משוך כו׳ אע״ג דכתיב לפני ה׳ ונ״ל ברוך כו׳ (הד״א ור"ל והגשה במזבח הי׳ ולא איצטריך למעוטי חוץ ק״ל):

בא״ד אבל קשה כו׳ לחטאת בעינן ליסוד מערבי כו׳ כצ״ל. ואם תרצה להבין קושיא זו על בוריא עיין בתוס׳ דמנחות דף ס״א ע״ב וכאן קיצרו:

הגהות

פרק ששי

גמרא קדשי קדשים ששחטן כו׳ (מיימוני פ״ג מהל' פסוה״מ):

והתניא מזבח אדמה כו׳ (מיימוני פ״א מה׳ בית הבחירה):

ביררו משם עצי תאנה כו׳ (מיימוני בפ״ב מה' תמידין ומוספין):

רש״י ד״ה אלא מעתה כו׳ דממתני׳ גמיר כו׳ כצ״ל:

ד״ה א״ל ר״א כו׳ פליגי דנימא דר׳ יוסי כו׳ בצפון כו׳ הד״א וכצ״ל:

ד״ה מאי כנגדן כו׳ עזרה צפונית כנגד המזבח כו׳ תחתיו קאמר ומאי היא הד״א והס״ד:

ד״ה ביררו כו׳ יפין כשל תאינה כו׳ הד"א:

ד״ה מערכת שניה כו׳ מפרש לקמי׳ מאי שנא הקרן כו׳ ד׳ אמות הד״א והס״ד: ואח״כ ד״ה משוך כו׳ הקרן כלפי צפון כו׳ במשנה תמיד הד״א והס"ד: ואח"כ ד״ה באומד כו׳ של סאה לר׳ יוסי כו׳ ג׳ קבין הד״א והס"ד:

תוס׳ ד״ה קדשי קדשים כו׳ גללים הס״ד: ואח״כ ד״ה כולו לשלמים כו׳ פסולים דדרום כו׳ גזירת הכתוב הס״ד: ואח״כ ד״ה משוך כו' וכן גבי שחיטה כתיב לפני ה׳ ושריא בכל מקום כצ״ל והשאר נמחק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

פרק חמישי

רש״י ד"ה ה"ג כולה לעולה כו׳ שהשלמים כשרים אף בצפון מק"ו בפרקין דלעיל לכאורה לא היה צריך רש״י לזה דאף דשלמים היו פסולין בצפון היו כשרים על המזבח מגזירת הכתוב כמו לר״י בר׳ יהודה מחציו ולצפון לעולה אע״ג דכנגדן בקרקע הוי דרום כמו שפי׳ התוספות אלא קושטא דמילתא נקט דע״כ מוכרחים אנו לומר דשלמים לא ילפינן מעולה משום דלא דחיק לה מקום ש״מ דשלמים כשרים אף בצפון:

ד"ה מאי כנגדן הא ליכא לפרושי כנגדן ברצפה במזרח המזבח ובמערבו כו' דיש להקשות דר׳ זירא גופיה מנ״ל להקשות לר׳ אסי לעיל דילמא לעולם חצי מזבח בצפון וחצי בדרום והא דאמר ר״י מודה רבי יוסי דכנגדן בקרקע פסולה דכנגדן מיירי ברצפה במזרח ובמערב משום דבעינן ירך המזבח ואין לומר דא"כ אמאי מכשיר מחצי מזבח לצפון הא בעינן ירך המזבח דוקא דהא אכתי לא אסיק אדעתי׳ דטעמא מקרא א״כ בתר דמשני דילפי מקרא קשה מאי פריך מאי כנגדן דילמא ברצפה מזרח ומערב והא דמכשיר בחצי המזבח ולצפון משום גזירת הכתוב ויש לישב דא״כ לא היה צריך לומר כנגדן דהא אפילו סמוך לכותל עזרה צפוני נמי פסול לר״י בר יהודה ולפ״ז לא היה צריך רש״י לאידחי׳ פירוש זה מקושי׳ דר׳ זירא מגופא אידחי ודוק:

גמרא רבי יוסי סבר כולו לעולה כו׳ ע״כ ליכא לפרש הא דקאמר לעיל רב אסי מהו דתימא בעינן על ירך קמ״ל דלא בעינן על ירך מגזירת הכתוב אבל בעלמא בעי גם ר"י ירך דוקא זה אינו דא״כ מאי פריך לקמן בע״ב ולוקמי׳ כר״י וחצי בצפון וחצי בדרום דהא דאף דאינו מוכח ממתני׳ דידן דכולה בעזרה קאי עכ"פ מוכח שפיר דלית ליה חצי בצפון דא"כ מ״ט מכשיר כל המזבח דילמא קרא לא אתי אלא להתיר חצי בצפון ואשמועינן דלא בעינן על ירך אלא ע״כ דר״י מכשיר כל צפון עזרה דלא בעינן על ירך והא דקאמר מ״ד לאו אקרא קאי אלא על דברי ר״י גופיה דאשמועינן דלא בעינן על ירך והא דיליף מקרא לאכשורי מזבח לשחיטה דאף דכל מזבח בצפון קאי ס"ד שגנאי למזבח שלא ישחוט עליו לכך איצטרך קרא ודוק:

תוס׳ משוך מן הקרן כו' וע״כ צריכין אנו לומר לפי הבנת התוספות על כל המזבח כשר בדעבד והא דקאמר התם ואי כתיב מלפני ה׳ ה"א דוקא לפני ה׳ אבל דהאי גיסא ודהאי גיסא אימא לא לרבותא נקטיה דאפילו צד מערב דהאי גיסא ודהאי גיסא לא אבל השתא דכתיב מעל המזבח אתי לאכשורי דעבד כל המזבח דאל״כ מאי קשיא להו מהי תיתי עיכובא דאיצטרך קרא לאכשורי דעבד דילמא איצטרך קרא לאכשורי דוקא צד מערב דעבד ושאר מקום המזבח פסול אף בדעבד וק"ל:

בא״ד וי״ל דשחיטה וכו׳ אבל גבי גחלים כתיב מעל המזבח אע״ג דאיצטרך לפני ה׳ שלא תימא מזבח הפנימי מ״מ כיון דע״כ הייתי ממעט חוץ אלא דלא ידעינן באיזה מקום בעזרה אי בחיצון אי בפנימי ואתי לפני ה׳ ללמד לצד מערב כמו בנרות דידעינן בהיכל אלא דלא ידעינן באיזה מקום בהיכל ואתי לפני ה׳ ללמד על צד מערב:

בא"ד ונראה לי ברוך נראה דבא לתרץ עוד קושיא אחרת דקשה דכיון דכתיב פני המזבח משמע דוקא דרום וקרן דרומית לא היה לו יסוד באורך הדרום אלא קרן דרומית מערבית וא"כ לפני ה׳ למה לי דממילא ידעינן דצריך הגשת מנחה בקרן דרומית מערבית על זה תירץ דה״א דמגיש באותה אמה רחוק מן הקרן ובזה מיושב גם קושית התוספות דלפי האמת מיתורא דלפני ה׳ דרשינן דוקא דרומית מערבית בחודה של קרן עיין דף ס"ג ע"ב ד"ה דרום:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

מתני' קדשי קדשים. כאילו נשחטו בצפון. בגמ' יליף טעמא: גמ' אמר רבי יוחנן אומר היה כו'. גמרא גמיר לה רבי יוחנן: מאי כאילו. הא ודאי בצפון נשחט: אלא מעתה כו'. קס''ד דרבי זירא דממתני' גמיר לה רבי יוחנן להא דאומר היה רבי יוסי: מודה רבי יוסי ברבי יהודה. אע''פ שמכשיר למזבח מחציו לצפון מודה הוא שאם שחטו כנגד אותו מקום מתחתיהם בקרקע פסולות ולקמיה מפרש היאך יכול לשחוט תחת המזבח: א''ל. רב אסי הכי אמר ר' יוחנן כו' כלומר אומר היה רבי יוסי דקאמר ר' יוחנן לעיל לאו ממתני' גמר אלא הכי גמר לה מרבותיו ומתניתין לאו במקום מזבח פליגי דנימא רבי יוסי כולה בצפון ור' יוסי בר' יהודה נימא חציו צפון אלא מדרשא דקרא: ה''ג כולו לעולה וכולו לשלמים. כולו ראוי לשחיטת עולה דקדושת צפון עליו מגזירת הכתוב וכולו ראוי לשלמים שהשלמים כשירין אף בצפון מק''ו בפירקין דלעיל (דף נה.): דדחיק לה מקום. שמקומן קטן ודחוק שאין כשר לה אלא צפון ופעמים שהעולות מרובות וצר להם המקום והכשיר להן הכתוב ראש המזבח: מאי כנגדן בקרקע. הא ליכא לפרושי כנגדן ברצפה למזרח המזבח ובמערבו דאם כן לא הוה קשיא מילתא לרב אסי לעיל דמהכא ליכא למילף דלית ליה לרבי יוסי ברבי יהודה חצי המזבח עומד בצפון דאפילו הוא צפון נמי פסיל ליה לרבי יוסי [ברבי יהודה] ואפילו סמוך לכותל העזרה צפוני פוסל אם משוך מכנגד זוית המזבח צפונה למזרח או למערב דדייקינן על ירך כדאמר בפ''ב (לעיל כו.) איזהו צפון מקיר מזבח צפוני עד כותל עזרה צפונית כנגד המזבח כולו אבל משוך מכנגד המזבח לא הלכך על כרחך האי כנגדו דילפינן מינה דמקום המזבח לאו צפון הוא תחתיו קאמר ומאי היא: אי נימא. אם שחטן על כניסת הסובב והיסוד האי לאו כנגדן הוא אלא מזבח ממש ומכשר בה רבי יוסי בר' יהודה כדקתני מחצי המזבח לצפון: כיפין. אולמים ארקמלו''ט: דבצריה בצורי. אם נמלך לקצר את המזבח ונשאר מחצה של צפון פנוי ושחט שם פסולות ואע''ג דירך הוא פסיל ליה אלמא סבירא ליה בדרום עזרה הוא דאי לא אמאי פסיל ליה: אפשר איתא להא דר' יוחנן. דאמר אומר היה רבי יוסי כוליה מזבח בצפון קאי ולא תנינן לה שום רמז במשנה בששה סדרים: דק ואשכח. במשנת תמיד: ביררו משם. מדיר העצים: עצי תאנה יפין. בשל תאנה היו רגילין וטעם אגדה הוא שבו היתה תקנה לאדם הראשון ויעשו להם חגורות: מערכה שניה של קטרת. אצל מערכה גדולה היו מסדרין מערכה קטנה ליטול ממנה גחלים להכניס על מזבח הפנימי שלשה קבין לכל בקר וערב להקטיר עליהם קטרת ובמסכת יומא בפרק טרף בקלפי (דף מה:) בסופיה ילפינן מקרא דעל מזבח החיצון צריך להיות מערכה לכך: כנגד מערבית דרומית. של מזבח ומשוך לצד צפון להרחיקו מן הקרן ד' אמות וטעם מפרש לקמיה מאי שנא הקרן זה ומ''ט מושכו הימנה ולצפון ד' אמות: משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות גרס. וכן מצינו בסדר המשנה במשנת תמיד: באומד חמש סאין גחלים. לפי אומד ה' סאין גחלים היו נותנין שם עצים כך שיעורו לחתות בתוכו בראש המזבח שהוא חלק מחתה של סאה לר' יוסי דאמר בסדר יומא (דף מג:) בכל יום חותה בשל סאה ומערה בתוך ג' קבין: בשבת היו מסדרין שם לפי אומד ח' סאין. לפי שצריך להקטיר הבזיכין על מזבח החיצון שעל מזבח הפנימי אין הקטר אלא של קטרת שחרית וערבית כדכתיב לא תעלו עליו קטרת זרה וגו' (שמות ל): ומאי סימנא. מהו הסימן שהוקבע להם למערכה שניה ולהקטרת הבזיכין קרן מערבית דרומית ומשוך ארבע אמות מן הקרן ולצפון:

מתני' קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח. מדאורייתא שוחט לכתחלה כדדרשינן מוזבחת עליו ושמא הא דנקט דיעבד מדרבנן שלא תרביץ גללים: כולו לשלמים. ואע''ג דקסבר ליה כולו מזבח בצפון קאי אפילו הכי איצטריך לן לעיל קרא להכשיר צפון לשלמים דמהכא לא נפקא דעל המזבח גזירת הכתוב הוא כי היכי דמכשר רבי יוסי ברבי יהודה מחציו ולצפון לעולה אע''ג דכנגדן בקרקע פסולות דדרום הוא אלא דעל המזבח גזירת הכתוב: משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות. בכולה שמעתא משמע דגחלים דיום הכפורים צריך ליקח כנגד הפתח וצריך לומר דהיינו לכתחילה אבל דיעבד כשר אפילו דהאי גיסא ודהאי גיסא כדאמר בפרק טרף בקלפי (יומא מה: מו. ע''ש ד''ה אבל.) ואיצטריך מעל המזבח ואיצטריך מלפני ה' וא''ת מהיכא תיתי עיכובא דאיצטריך קרא לאכשורי בדיעבד אין זה בדברים הנעשים בבגדי לבן לא בפנים ולא בחוץ ובין לרבי יהודה ובין לרבי נחמיה ליכא עיכובא וי''ל דאיצטריך משום דצורך פנים כפנים דמי כקטורת שחפנה קודם שחיטת הפר שלא עשה ולא כלום דחוקה כתיב בה (ויקרא טז) דצורך פנים כפנים דמי וא''ת הכא משמע דלא מקרי לפני ה' אלא במערב וכן גבי נר מערבי בפ' שתי הלחם (מנחות דף צח:) ואילו בסוף כל המנחות [באות מצה] (שם סא.) אמרינן לפני ה' במזרח גבי תנופת לוג שמן של מצורע ואשמו וכן גבי שחיטה כתיב לפני ה' ושריא בכל מקום בעזרה וי''ל דשחיטה ותנופת לוג אשם כתיב לפני ה' למעוטי בחוץ דתנופת אשם מחיים אבל גבי גחלים כתיב (ויקרא טז) מעל המזבח ונרות היו בהיכל אם כן לפני ה' למה לי לאו משום דבעינן במערב ומיהו קשה דבההוא שמעתא דכל המנחות באות מצה (גם זה שם) פריך עלה והאמרת במערב לפני ה' פי' גבי הגשת מנחה בפירקין ובריש הקומץ רבה (מנחות דף יט:) ומשני הני מילי מנחות דאיקרי חטאת וחטאת טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד אבל הכא לפני ה' קרינא ביה משמע דאי לא בעיא יסוד הוה מכשרנא קרן דרומית מזרחית להגשה ואע''ג דכתיב לפני ה' ונראה לי ברו''ך דאי לא כתיב לפני ה' בהגשת מנחה אע''ג דכתיב בה אל פני המזבח דהיינו דרום וגם איתקש לחטאת העוף ליסוד אכתי אמצע לצד דרום באמה של יסוד רחוק מקרן מערבי אבל קשה בלא היקשא לחטאת בעינן ליסוד מערב כיון דכתיב לפני ה' לגלות מערב כמו גבי גחלי יום הכיפורים וגם כתיב פני המזבח דמשמע דרום וכן איתא לקמן בפירקין (דף סג:). ברו''ך: