זבחים סח ע"א

זבחים סח ע"א - Steinsaltz

she must bring another five birds and sacrifice them all above the red line as burnt offerings. Since her commitment was not satisfied, she has not fulfilled even part of her vow. She must therefore bring two burnt offerings of each species to ensure that she fulfills her vow, and she must bring another bird to replace the initial obligatory burnt offering and fulfill her commitment to bring them together.

This is the halakha only if both pairs that she brought were of the same species. But if they were of two different species, and the priest does not remember which he sacrificed first as the obligatory pair, she must bring six, two of each species to ensure that she fulfills her vow, and one more of each species to ensure that she properly replaces the original burnt offering of the obligatory pair and fulfills her commitment.

If the woman specified the species of bird for her vow but then forgot which species she specified, and she gave two pairs of birds to the priest but does not know now what species she gave, or even if she gave him one or two species of birds, and the priest went and sacrificed the birds but does not know now what he sacrificed where, in this case, she must bring seven birds, as follows: Four birds, two of each species, for her vow; and two more birds, one of each species, for her obligatory burnt offering, in case the priest sacrificed a sin offering of a certain species and the burnt offering must now match that species; and one sin offering of either species, in case the priest sacrificed them all as burnt offerings.

Ben Azzai says she must bring two sin offerings, one of each species, as he holds that if the priest sacrificed a bird of a certain species specifically as the obligatory burnt offering, the sin offering must now match that species.

The mishna concludes: Rabbi Yehoshua said that there is a parable that explains this situation: This is what people say about a sheep: When it is alive it makes one sound, and when it is dead it makes seven sounds. Its two horns become trumpets, its two shinbones become flutes, its skin becomes a drumhead, its large intestines become harp strings, and its small intestines become lyre strings. Here too, because of the uncertainty as to what had occurred, the woman must bring seven extra birds. Since Rabbi Yehoshua summarizes the mishna, the mishnayot in this chapter must be in accordance with his opinion. According to Rav Adda bar Ahava’s explanation of Rabbi Yehoshua’s principle, burnt offerings of birds sacrificed as sin offerings become valid sin offerings. Why then, according to these mishnayot, are they disqualified?

The Gemara responds: Rav Adda bar Ahava’s explanation is not at odds with these mishnayot; while it is reasonable to say, i.e., to explain, that Rabbi Yehoshua said that the offering becomes a sin offering insofar as to exclude one who derives benefit from it from liability for misuse of consecrated property, did he say that it becomes a sin offering so expansively as to indicate that it would satisfy the owner’s obligation? In the cases in the mishnayot in Kinnim, all burnt offerings that were sacrificed as sin offerings are not subject to the halakhot of misuse of consecrated property, but the women must nevertheless bring replacement offerings.

MISHNA: With regard to any of those people disqualified from performing the Temple service who pinched the nape of a bird offering, their pinching is not valid, but the offering’s meat does not render one who swallows it ritually impure when it is in the throat, as would the meat of a kosher bird that was not ritually slaughtered. If a priest pinched it with the thumbnail of his left hand, or if he pinched it at night, or if he slaughtered a non-sacred bird inside the Temple courtyard or a sacrificial bird outside the Temple courtyard, in all these cases, although it is prohibited to consume these birds, they do not render one ritually impure when they are in the throat, as the halakhic status of pinching is like that of slaughtering.

If he pinched with a knife and not with his thumbnail; or if he pinched a non-sacred bird inside the Temple courtyard or a sacrificial bird outside the Temple courtyard;

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סח - א

מתניתין:

משנתנו היא המשך המשנה הקודמת, בה שנינו שקרבנות העופות, אף על פי שנפסלו לקרבן, הם אינם מטמאים בבית הבליעה, לפי שמליקתם מטהרתם מידי טומאת נבילה. ומוסיפה משנתנו ללמד, שישנם סוגי פסול שונים במליקה. יש מהם שמוציאין מידי נבילה לענין טומאה, וכן שאם עלו על המזבח לא ירדו. ויש שמעשה מליקתם אינו נחשב מליקה, והם מטמאים טומאת נבלת העוף בבית הבליעה, וכן אם עלו למזבח לא ירדו:

כל הפסולים ^[1] שמלקו כגון זר, אונן, טבול יום, מחוסר כיפורים [וכן שאר הפסולים המנויים בריש פרק ב] מליקתן פסולה, שאין מליקה אלא בכהן כשר. ואינו מטמא בבית הבליעה. וכיון שנפסלו אחר שהיו קודש, מהני מליקתם שאם עלו על המזבח לא ירדו, וכן מהני מליקתם להוציאם מידי טומאת נבילה.

משנתנו נחלקת לשלשה סוגי פסול.

א. מעשי מליקה שאינם ראוים:

מלק בשמאל מלק הכהן בצפורן ידו השמאלית מליקתו פסולה, דכתיב בה "הכהן" וכל מקום שכתוב אצבע וכהונה אינו אלא ימין, או בלילה מלק בלילה, שעבודה כשירה רק ביום דכתיב "ביום צוותו", או שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ, שחט עוף של חולין בעזרה שאסור באכילה, או שחט עוף קדשים חוץ לעזרה שנפסל

כל העופות הללו אינם מטמאים בבית הבליעה, אף על פי שהמליקה פסולה, הואיל ונפסלו בעזרה ואם עלו על המזבח לא ירדו, מועילה המליקה לטהרם מידי נבלה.

ב. מעשי מליקה שאינם נחשבים כלל כמליקה:

מלק בסכין שאין זו מליקה כלל, דאין מליקה אלא בציפורן, וגם אין זה שחיטה, שהרי מולק על ידי ראש הסכין וחותך את השדרה והמפרקת עד שמגיע לסימן ונמצא "מחליד" שזה פסול בשחיטה, ^[2] או מלק חולין בפנים, ומליקה אינה שייכת בחולין כלל אלא בקדשים, וקדשים בחוץ, או שמלק קדשים בחוץ, ואין מליקה אלא בקדשים בפנים. ^[3]

הערות

^[1] הגירסאות במשנה חלוקות ויעויין ברש"ש שהוכיח מהמשך הסוגיא כגי' הש"ס לפנינו.

^[2] מלק בסכין. שיטת רש"י היא דאינה מליקה. וכן כתב בחולין כ א "ובכלי לא מיקריא מליקה דלא אשכחן בכלי דמיקריא מליקה". וברשב"א בחולין שם נחלק על רש"י, והוכיח מלשון הסוגיא שם דאף בסכין יש שם מליקה אף שמליקה פסולה היא. והגרי"ז בספרו [עמ' מ"ז] ביאר חילוק יסודי בין מליקה לקמיצה, דקמיצה היא עבודת יד ולא עבודת כלי, מה שאין כן מליקה, מצינו בסוגיא דחולין להכשירה אפילו אם נעשתה על ידי שן, דהיינו שאינה עבודת יד, אלא שאע"פ שאינה עבודת יד יש בה דינים של ימין וכו' אבל מליקה שלא בציפורן כגון על ידי סכין אין בה חסרון מצד דיני הכשר עבודה אלא שאינה נקראת כלל מליקה. ונפק"מ בדבר דאפילו לפי המבואר להלן סט א שמליקה באווזין ותרנגולין של חולין מועילה אליבא דר"מ לטהר אותם מטומאת נבילה, שם גם כן בעי מליקה בעצמו ולא על ידי כלי, אע"פ שאין זה שייך שם לדיני העבודה, אלא מצד שם מליקה.

^[3] כתב רש"י שהחידוש הוא, אע"פ שאין בפנים שחיטה לעוף. ובכתבי הגרי"ז הקשה עליו דלכאורה אין בעוף חולין דין שלא יהא בפנים אלא בחוץ, אלא החילוק הוא דבחולין בעי שחיטה ובקדשים בעי מליקה, ואם כן החסרון בחולין הוא במה שמלק ולא שחט. [ועיי"ש עוד שדחה לומר דהפסול הוא משום דהוי חולין בעזרה]

צריכה שתביא עוד חמש פרידין למעלה (לעולה). שכיון שנדרה להביא את קן הנדבה יחד עם עולת החובה, שלוש עולות כאחת, ולא הוקרבו אלא שתי עולות, הרי גם אם הביאה ממין שנדרה — לא נתקיים נדרה. וכיון שאינה יודעת מאיזה מין נדרה, הריהי חייבת להביא שני בני יונה ושני תורים, יחד עם גוזל לחובתה ממין שהקריבה את חטאתה למטה.

כל זה אמור כשהביאה את שתי הקינים ממין אחד, ואולם אם הביאה את שתי הקינים משני מינין, ואינה יודעת מאיזה מין קרבה חובתה — תביא שש פרידות למעלה לעולה: שני תורים ושני בני יונה מספק מה נדרה, יחד עם תור ובן יונה לקן חובתה. כיון שצריכה עולת העוף של קן החובה להיות מאותו המין של חטאת העוף, ואינה יודעת מה היה.

אם פירשה את נדרה ושכחה את מינו, ונתנתן לכהן את שתי הקינים לחובתה ולנדרה, ואינה יודעת מה נתנה, האם היו אלה שני קיני תורים, או שני קיני בני יונה, או קן בני יונה וקן תורים. והלך הכהן ועשה, ואינו יודע מה עשה, האם עשה את שתי הקינים הללו למטה, או את שתיהן למעלה, או חציין למטה וחציין למעלה, ויתכן איפוא שלא יצאה ידי חובתה ולא ידי נדרה — צריכה האשה להביא שבעה גוזלות, שהם: ארבע פרידין (שני בני יונה ושני תורים) — לנדרה, שהרי אינה יודעת מה נדרה. ושתים (בן יונה ותור) — לעולת חובתה, אולי נעשו שתי הקינים הראשונות למטה. והרי עולת החובה צריכה לבוא מאותו המין של חטאת החובה, ואינה יודעת איזה מין קרב תחילה לחובתה. וחטאת אחת, שמא נעשו שתי הקינים הראשונות למעלה, ולא קרבה החטאת עדיין. ותביא לשם כך תור או בן יונה.

בן עזאי אומר: צריכה להביא מספק שתי חטאות, בן יונה ותור, שלדעתו, צריך להביא חטאתה מאותו מין שקרבה עולת חובתה, ואינו יודע אם היה זה תור או בן יונה.

אמר ר' יהושע כמשל לדבר: זהו שאמרו על הכבש הזה, כשהוא חי — קולו אחד, וכשהוא מת — קולו שבעה: שתי קרניו — שתי חצוצרות, שתי שוקיו — שני חלילים, עורו — עור תוף, מעיו העבים — מיתרי נבלים, ובני מעיו הדקים — מיתרי כינורות. ואף יולדת זו, שבאה לידי ספק, סופה שמביאה שבעה קרבנות יתירים. ומגיעים עתה לסיכום השאלה: מכלל שסיכם ר' יהושע את האמור במסכת קינים, יש להסיק כי מסכת זו היא כשיטתו. ומכאן קושיה על הסברו של רב אדא בר אהבה לשיטת ר' יהושע שבמשנתנו, שעולת העוף שנעשתה למטה כחטאת העוף הריהי נמשכת ונעשית חטאת, ומשום כך אין בה מעילה. שהרי שנינו במשניות אלה שהיא נפסלת בכך!

ומשיבים: אימר [אמור] שאמר ר' יהושע את שיטתו זו כהסבר מדוע יש לאפוקה [להוציא אותה את עולת העוף שנעשתה כחטאת] מידי דין מעילה כחטאת, ואולם למיסק ליה [להעלות אותה, שתיחשב כחטאת כשירה לגמרי] לצאת בה ידי חובה מי [האם] אמר?!

א משנה כל הפסולין לעבודה שמלקו עוף קדשים — מליקתן פסולה, ואף על פי כן בשרן אינו מטמא כשהוא מצוי בבית הבליעה כנבלת העוף. מלק הכהן את קרבן העוף שלא בידו הימנית, אלא בשמאל, או שמלק לא ביום אלא בלילה, או ששחט עוף של חולין בפנים (בעזרה שבמקדש), וכן אם שחט עוף של קדשים בחוץ לעזרה, בכל המקרים הללו, אף שנאסרו העופות באכילה — אינן מטמאות בבית הבליעה, שהמליקה היא כשחיטה ומוציאה מדין נבילה.

ואולם אם מלק שלא בציפורן האגודל, אלא בסכין, וכן אם מלק חולין בפנים, וקדשים בחוץ,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

If he pinched with a knife and not with his thumbnail; or if he pinched a non-sacred bird inside the Temple courtyard or a sacrificial bird outside the Temple courtyard;

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רש"י [בד"ה צריכה] (ברה"ע). ובהשלמת קן שני ממין אחר. כצ"ל וכ"ה בתוי"ט בקנים (ור"ל שתביא עתה קן שלם ממין אחר לספק פירושה) שהרי קובעתו כו' (ר"ל וא"כ ע"כ צריכה עוד פרידה א' מאותו מין שהביאה כבר לחובתה) וע"ז קאמר תו וא"ת תביא קן ממין אחר כצ"ל (וכ"ה שם) וכו' (ר"ל ותסגי לה בג' פרידות) אין חבירו עולה כו' (ר"ל אותו שקרב ראשונה לנדרה) ופי' הצ"ק בו תמוה:

רש"י ד"ה וחטאת אחת. וה"ל זוג ממינו לעולה מב' שמביאה חובתה כו'. כצ"ל:

במשנה כה"פ שמלקו כו' וא"מ בבה"ב. במשניות איתא להך בבא בסיום המשנה. אבל מהא דקאמר בגמרא לקמן (בע"ב) לרב האי כל לאתויי שמאל ולילה ותני והדר מפרש. משמע כגי' שלפנינו:

תוד"ה מלק וכו' מודה ר"י בעוף. עיין לקמן דף פד ע"ב תד"ה ומוציא אני בסה"ד. ועי' בריש מעילה תד"ה ורבה:

רש"י ד"ה וחטאת אחת כו׳ אחר החטאת בן עזאי כו' הד״א:

ד״ה אמר ר״י כו׳ ד׳ לנדרה וד׳ לחובתה כו׳. פי׳ ד׳ לחובתה ב׳ עולות וב׳ חטאות כב״ע:

ד״ה ואינו מטמאים כו' שנפסל בקודש כו׳ כצ״ל. פי׳ שהיה פסולו בקודש וכל שפסולו בקודש אם עלו לא ירדו:

ד״ה ה״ג שחט כו׳ אין שחיטה לעוף בפנים וכן כו׳ כצ״ל:

בא״ד אין שחיטה מ״מ אין כו׳ כצ״ל:

ד"ה מלק כו׳ דבעצמו של כהן כו׳ כצ״ל:

תוס׳ ד״ה נתנתן לכהן כו׳ דהך בבא מיתוקמא שפיר כו׳. פי׳ דד׳ פרידין צריכה להביא בלאו הכי משום נדרה לספק פירושה ומשני מינים ושתים צריכא להביא לעולת חובתה תור ובן יונה משום שמא הראשונים כולן למטה נעשו ונעשו חטאת ואינה יודעת מאיזה מין היה והכל הולך אחר החטאת להביא עולה מאותו המין. ומה שכתב רש״י שמא הראשונים חציין למעלה כו׳ לזה אינה צריכה דמשום האי חששא לחוד שמא כולן למטה צריכה להביא שתים לעולת חובה כדלעיל וק״ל וכ״כ התי״ט:

ד״ה כשהוא חי כו׳. ומיהו קשה דבמסכת עבודה זרה איירי כו׳. פי׳ וע״כ חצוצרות דעבודה זרה לאו היינו שופר וצ״ל כתירוץ ראשון דחצוצרות דמנחות מיירי בחצוצרות שתוקעים הכהנים ודעבודה זרה איירי בחצוצרות של לוים שהיו משוררים על השיר של קרבן. ועיין במסכת עבודה זרה דף מ״ז ע״א:

ד"ה אימר דאמר כו׳ פ״ק דמנחות דשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה שאסורים באכילה והקטרתן מוציאן מידי מעילה וזריקה מועלת ליוצא ופיגול כדאמרינן בפ״ק דמעילה דמפקא כו' כצ״ל:

בא״ד וחולין שנשחטה בעזרה כו׳ כצ״ל. פי׳ דאל"כ הוי נבילה:

בא״ד דחייב להביא על הספק כו׳. פי׳ דאיתקש נקבה לזכר מה זכר ממין שהוא מביא על הודאי מביא על הספק דהיינו בהמה אף נקבה ממין העוף שמביאה על הודאי מביאה נמי על הספק לידה וזיבה ועיין במס׳ נזיר דף כ״ט ע״א:

ד״ה מלק בשמאל כו׳. והיינו בשחיטת דרום כו' כצ״ל. פי׳ דעולה שעשאה למטה כשחיטת דרום היא וכ״כ תוספות לעיל דף ס״ד ע״א ד"ה והרי כו׳:

בא״ד מלק בשמאל פסול ור׳ שמעון מכשיר כו׳ כצ״ל:

בא״ד דלא תימא כל פסולי דעוף כו׳. פי׳ אף שלא היה פסולו בקודש:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

רש"י ד״ה ה״ג שחט חולין וכו׳ וכן בעוף קדשים אין שחיטה בכל מקום פי׳ בין בפנים בין בחוץ וק"ל:

תוס׳ ד״ה מלק בשמאל וכו׳ והיינו בשחיטת דרום וכו׳ כצ״ל ור״ל דשינוי מקום הוי בשחיטת דרום וק״ל:

הנה הרמב״ם ז״ל בפ״ג מהלכות פסולי המוקדשין דין ז׳ כתב דקדשי קדשים שנשחטו בדרום וכו׳ אם עלו לראש המזבח לא ירדו ותמה עליו שם מרן הכ״מ דבריש מעילה גבי קדשי קדשים ששחטן בדרום אליבא דר"י לא תיבעי לך דכ״ע ל״פ שאם עלו ירדו וכו׳ ורבינו שפסק כר״י הו״ל לפסוק שאם עלו ירדו וכתב ושמא נוסחא אחרת היתה לרבינו בזה ע״ש ונ״ל דטעמו משום דסתם מתני׳ קתני וכולן אין מטמאין בבית הבליעה ופסקה רבינו שם בפ׳ ז׳ דין ט׳ והיינו דשחיטת דרום כמ״ש התוס׳ ואי אמרינן דשחיטת דרום תרד לר״י א״כ ע״כ מתני׳ ר״ש היא כמ״ש התוס׳ וא״כ קשיא הילכתא אהילכתא דקי״ל הלכה כר"י וקי״ל הלכה כסתם מתני׳ ואע״ג שהתוס׳ כתבו דמודה ר״י בעוף וכו׳ ורבינו יסבור כן כמו שעתיד לבאר בע״ה מ״מ בשחיטת דרום לא יסבור רבינו כן משום דלא אשכחן מיעוט רביעי בבהמה לשחיטת דרום כמו שהקשו התוס׳ לקמן פ׳ המזבח מקדש דף פ״ד ד״ה פרט לנשחטה בלילה ומה שתירצו דמכל דבר רע נפקא לא ניחא לרבינו לומר כן משום דקרא לא אתא אלא ללאו ועוד מנין לו לרבות מכל דבר רע יותר משאר פסולים כמ״ש שם בשם ריב״א גם מה שתירצו א״נ שחט בדרום כעין שחיטת חוץ היא גם זה לא ניחא לרבינו דא״כ שינוי מקום מליקה הוי כעין שחיטת חוץ ואמאי אינו מטמא בבית הבליעה ואם עלה לא ירד אלא ש״מ דשינוי מקום שחיטה ושינוי מקום מליקה לא הוי כעין שחיטת חוץ ועוד ק״ל לרבינו מהא דאיתא לקמן פ׳ המזבח מקדש דף פ"ג דקתני מתני׳ המזבח מקדש את הראוי לו ודייק גמ׳ ראוי לו אין שאין ראוי לו לא למעוטי מאי וקאמר למעוטי קמצין שלא קדשו בכלי ואמאי לא קאמר דאתא למעוטי שחטן בדרום בקדשי קדשים דירדו לר״י ואי משום ר״ש השתא נמי דקאמר למעוטי קמצין וכו׳ לא אתי כר״ש כמ״ש התוס׳ שם אלא ש״מ אף לר"י לא ירדו ועוד דלא אשכחן בפ׳ המזבח מקדש לא במתני׳ ולא בברייתא דפליגי אלא בהנך תלת דוקא ע״ש ולכן מכל אלו ההכרחים גריס רבינו בריש מעילה הכי איבעיא להו אי עלו מהו שירדו רבה אמר אם עלו ירדו רב יוסף אמר אם עלו לא ירדו דהוי כניתנין למטה שנתנן למעלה וכו׳ ורבה אמר לך ע״כ לא קאמרי אלא בניתנין למטה וכו׳ ולעולם דשחטן וכו׳ ולפי גירסא זו הבעיא היא בין לר״י בין לר״ש דשוין הם בזה ולהאי גירסא ניחא דל״ק מה שהקשו התוס׳ לקמן פ׳ המזבח מקדש דף פ״ד ע״א ד״ה הניתנין למעלה ע״ש ודוק נ"ל:

בא״ד א"נ מודה ר״י בעוף דכל שפיסולו בקדש אם עלה לא ירד וכו׳ הנה הרמב״ם ז״ל בריש פ״ז מהל׳ פסולי המוקדשין כתב וכן אם מלק בלילה וכו׳ אינם כנבילה וא״כ צ״ל דס״ל אם עלה לא ירד ושם בפ׳ ג׳ דין ז׳ פסק גבי בהמת קדשים שנשחט בלילה אם עלתה תרד כר״י וצ״ל דס״ל כהאי תירוץ שני של התוס׳ דמודה ר״י בעוף דכל שפיסולו בקדש אם עלה לא ירד וכן הא דאמרינן לקמן דף ס״ט ע״א מלקה זר וכו׳ אין מטמאין בית הבליעה ס״ל דאתיא נמי כר״י שהרי פסק כן בריש פ״ז כל הפסולים לעבודה שמלקו וכו׳ אינו כנבילת העוף וכו׳ ודלא כהתוס׳ שכתבו דההיא לר״ש אבל לר״י תרד כמו לילה וכו׳ דעבודת דם לא יליף ר״י מבמה דרבינו ס"ל דדוקא בבהמה הוא דלא יליף ר"י מבמה משום דאיכא מיעוטי אבל בעוף יליף שפיר ודוק:

בא״ד מלק בשמאל פסל ורבי שמעון מכשיר כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

תוס' ד״ה מלק בשמאל כו׳ למאי דגרס ר״ת כו' פסול ור' יודא מכשיר וי"ל דסבר כו׳ א״נ מודה ר' יודא בעוף כו׳ (כצ"ל וע״ל סוף ד"ה אלא לרב מ״ש שם). ונראה דגם הרמב״ם ס״ל כתי׳ האי נמי שהרי ריש פ״ז מפסולי המוקדשים פסק דמלק בלילה אינו מטמא ובפ״ג שם דין ו׳ כתב וכן בהמת קדשים שנשחטה בלילה וכו׳ תרד והיינו כר״י וא״כ מליקת לילה נמי תרד דזה תלוי בזה אלא ש״מ דבעוף מודה ר״י דלא תרד ולכן דקדק בפ״ג וכתב וכן בהמת קדשים כו׳ לאפוקי עוף נ"ל ודוק:

בא"ד. דל״ת כל פסולי דעוף כו׳ ר״ל אפילו שלא היה פסולו בקודש או מלק בסכין וכיוצא בו ודוק כנ״ל להגיה:

הגהות

גמרא למעלה ממין א׳ ומב׳ מינים כו׳ כצ״ל:

כל הפסולים שמלקו (מיימוני פ״ז מה׳ פסוה״מ):

מלק בסכין כו׳ (מיימוני פ"ו מהלכות מעשה קרבנות):

רש״י באו״ד ויצאה ידיה וצריכה כו׳ קביעותה הד״א והס״ד: ואחר כך ד״ה ואם משני מינין היו תביא כו׳ והעוף היתר הוא נדבה הד״א והס"ד: ואח״כ ד״ה נתנתן כו׳:

ד"ה צריכה שתביא כו׳ למטה נעשו וצריכה להביא כו׳ נדבה הד״א והס״ד וכצ״ל: ואח״כ ד"ה וחטאת כו׳:

ד"ה ואינו מטמאין כו׳ שאם עלו כו׳ לא הוי נבילה כצ"ל:

ד"ה ה״ג שחט כו׳ כצ"ל:

תוס׳ ד"ה כשהוא חי כו׳ ועוי״ל דחצוצרות דקינים ודעכו״ם היינו שופר כצ"ל:

ד"ה אימר כו׳ וחולין בעזרה לאו כו׳ וא״נ קסבר חולין בעזרה דאורייתא חיה ועוף כו׳ כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

רש״י ד"ה אמר ר׳ יהושע כו׳ והכי נמי כשנדרה תחילה ויודעת מה פירשה כצ"ל ואם כגירסת הספרים צריך עכ"פ להגי׳ ברש״י למטה אינה צריכה אלא ג׳ קנים שתים לנדרה וקן א׳ לחובתה כצ״ל:

תוס׳ ד"ה נותנתן לכהן כו' בחינם דחק הקונטרס כו׳ דהך בבא מיתוקמא שפיר בשלא קבעה ר״ל כיון דיש לחוש שכלן קרבו למטה ובקן שקרבה ראשון יוצאת ידי חובתה והכל הולך אחר החטאת והיא אינה יודעת מאיזה מין היתה חטאת לכן צריכה להביא שתים לחובתה וכוונת רש"י נראה דיכולה היא לומר דאינה חפצה בחטאת זו ולא תביא אלא עולה וחטאת ממין אחד לאפוקי לפי׳ רש״י דהיא קבעה להביא מאותו המין עם נדרה ואינה יודעת איזה מין היה והלכך צריכה להביא לחובתה תור ובן יונה וק"ל:

ד"ה אימר דאמר ר״י כו' וצריך לומר דקסבר ר"י אין לשחיטה כו׳ וחולין בעזרה לאו דאורייתא דאם כן הוי נבילה ר״ל דאי מדאוריי׳ לא עלה לשם חובה א״כ י"ל דיש לשחיטה וכו' וחולין בעזרה דאורייתא והא דמביאין על ספק כמו בבהמת אשם תלוי אינו אלא ליש מפרשים דתקנתא דרבנן היא דא"כ איך מביאין על הספק אלא ע"כ דלאו דאורייתא היא וק״ל:

ד"ה מלק בשמאל או בלילה לכאורה כולה מתניתין ר"ש היא כו' דהא אמרינן בגמרא דמליקה המתרת ר"ל דבלא הוכחה זו י״ל אף דפליג ר"י באם עלו ירדו מ"מ לענין טומאת בית הבליעה מודה דתלוי בפסולו בקודש ולכך פירשו דאמרינן בגמרא דמליקה המתרת את האסור פי׳ דאם עלו לא ירדו ולכך מהני דאינו מטמא בבית הבליעה ומליקת לילה לר"י תרד א"כ ע"כ דלא כר״י וק"ל:

בא"ד וכן לעיל דתנן וכולן אינם מטמאים בבית הבליעה והיינו כשחיטת דרום בכ"ף כצ״ל ר"ל דהתם מיירי דשינו במליקה המקום למעלה למטה ומליקה הוי כמו דשינו בשחיטה בדרום ותרד לר"י כדאמר במעילה א"כ ע"כ כר"ש אתי ותימא כו' מלק בשמאל פסול ור׳ שמעון מכשיר כו׳ אי נמי מודה ר׳ יהודה בעוף כצ"ל וי"ל דסבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ר"ל תנא דמתניתין סבר לה כר"ש בעלו לא ירדו ופליג עליה במלק בשמאל א״כ מודה ר״י בעוף אם עלה לא ירד וע"כ נראה לי דטעמו משום דאית ליה הכשירה ופריך שפיר זר נמי אית ליה הכשירה מנ"ל למעוטי ופריך שפיר בגמ׳ ולא והתניא מנין ליוצא שאם עלה לא ירד שהרי יוצא כשר בבמה אליבא דר"י ולקמן דחקו התוספות בקושית הגמרא ולפי׳ זה ניחא ועיין מה שאכתוב בסמוך בדברי התוספות ד"ה וכ"ת מבמה לא יליף:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

הוזקקה להביא חמש עולות יחד מתחילתה אחת לחובתה וד' לנדרה וכשהביאה שני קינין אחת לנדרה ואחת לחובתה וממין אחד לא עשתה כלום לנדרה שמא אינו ממין שנדרה ובהשלמת קן שני ממין אחד לא סגי לה שהרי קובעתו לבא עם מין חובתה וא''ת תביא קן ממין אחד ופרידה ממין שהביאה שני קינין הראשונים שקרב ממנו עולות חובתה דממ''נ אם תורין נדרה הרי הביאה תורין עם מין שהביאה לחובתה ואם בני יונה נדרה הרי הביאה ב' בני יונה עם מין שקרב ממנו חובתה אם לא נפסל גוזל אחד מן הראשונים ה''נ אבל עכשיו שנפסל אחד מהם אין חבירו עולה לה כלום דג' עולות הוקבעו עליה יחד הילכך אם ב' קינים הראשונים מין אחד היו צריכה שתביא עוד ה' עולות ג' מאותו המין וב' ממין אחר ד' לספק פירושה ואחד לקביעותה שקבעה להביא עולת חובתה עם נדרה וחובתה כבר קרבה ויצאה ידיה אלא שצריכה להביא מאותו המין עם נדרה מפני קביעותה: ואם משני מינין היו תביא שש. שאינה יודעת איזה מין קרב תחילה לחובתה שתביא מאותו המין עם ד' של ספק פירושה לקביעותה הילכך תביא שש שתי תורין ושני בני יונה לספק פירושה ותור ובני יונה לקביעותה והעוף היתר יהא נדבה: נתנתן לכהן ואין ידוע מה נתנה. אם תורים אם בני יונה ואם קן אחד מזה וקן אחד מזה ואין ידוע מה עשה אם כולן למעלה או כולן למטה או חציין למעלה וחציין למטה נמצאת שלא יצאת אפי' (ימי לידתה) שמא כולן למעלה ואין כאן חטאת או שמא כולן למטה ואין כאן עולה: צריכה שתביא עוד ד' פרידין לנדרה. לספק פירושה ומשני מינין וב' לעולת חובתה תור ובן יונה שמא הראשונים כולן למטה נעשו ואינה יודעת מאיזה מין והכל הולך אחר החטאת [וצריכה] להביא עולה מאותו מין או שמא הראשונים חציין למעלה וחציין למטה ובקן שקרב ראשון יצאתה ידי חובתה והיא קבעה להביא עולה מאותו המין עם נדרה ואינה יודעת איזה מין היה הילכך תביא עם ספק פירושה תור ובן יונה וממה נפשך אם קן שקרב ראשון תורין היו וקרב מהן עולה למעלה והיא לחובתה הרי היא מביאה עכשיו תור עם נדרה משום קביעותה ואם מבני יונה היה והוקבע עליה להביא בן יונה עם נדרה הרי מביאתו ואם כולן למטה נעשו וצריכה להביא עולתה מאותו המין הרי משתים שהיא מביאה עכשיו לחובתה יעלה לה אחד מהן והשני נדבה: וחטאת אחת. תביא מאיזה מין שתרצה משום שמא הראשונים כולן למעלה נעשו והרי לו זוג ממינו לעולה מב' שהביאה חובתה מב' מינין ואע''פ שכבר קרבה עולת חובתה אין צריכה לדקדק להביא חטאת מאותו מין הראשון לרבנן דפליגי עליה דבן עזאי דקסברי הכל הולך אחר חטאת הילכך הואיל ועל כרחה היא מביאה עכשו ב' עולות תזווג לו אותה שממינו ודייה דהכי תנן פלוגתייהו במסכת קינים (פ''ב מ''ה) שהאשה שהביאה עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפול ותביא עולתה בן יונה דהכל הולך אחר חטאת בן עזאי אומר הכל הולך אחר הראשון: בן עזאי אומר ב' חטאות. בן עזאי לטעמיה דאמר הכל הולך אחר הראשון וכיון דאיכא לספוקא שמא הראשונים למעלה נעשו וכבר יצאת ידי עולה צריכה להביא חטאתה מאותו המין והרי אינה יודעת מאיזה מין היה לפיכך תביא שתי חטאות מב' מינין וחטאות הללו אינן נאכלות שהרי על הספק באו ואין מליקתן מליקה להתירן באכילה שמא כבר קרבה חטאתה בראשונות: א''ר יהושע זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו ז'. התם מפרש לה ובאיל קמיירי דכשהוא חי אין לו אלא קול אחד וכשהוא מת קולו שבעה כיצד קולו שבעה ב' קרניו ב' חצוצרות ב' שוקיו ב' חלילין עורו לתוף מעיים לנבלים בני מעיו לכינורות וה''נ כשנדרה תחלה ואינה יודעת מה פירשה לא צריכה אלא ד' פרידין וב' לחובתה אחת לעולה ואחת לחטאת ועכשיו שהביאה כבר ד' פרידין צריכה להביא ד' לנדרה וד' לחובתה מדאיירי ר' יהושע בהא ש''מ קינין ר' יהושע אמרה וקתני לעיל גבי קן סתומה ומפורשת דאין כשר אלא סתומה ואי אמרת נמשכה ונעשית חטאת העוף תמשך ותהוי חטאת העוף: אימר דאר''י לאפוקה מידי מעילה למיסק ליה לשם חובה מי אמר. שתהא עולה נעשית חטאת בשביל ששינה בה: מתני' כל הפסולין. בגמ' פליגי כל לאיתויי מאי: ואינן מטמאין. שמליקתן מטהרתן לפי שנפסל בקדש ואהני מליקתן שאם עלו לא ירדו הילכך נמי לא הוו נבילה: ה''ג שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ אינן מטמאין בבית הבליעה. אף על גב דבפנים אין שחיטה לעוף וכן בעוף קדשים אין שחיטה בכל מקום אין מטמאין כדיליף בברייתא בגמרא ושחט קדשים בפנים דלא קתני אמרינן בגמ' דאתיא בזה הכלל: מלק בסכין. ומליקה לא הויא דבעצמו של כהן בעינן ושחיטה לא הויא כדאמרינן בהכל שוחטין (חולין דף כ:) מפני שהוא מחליד מפני שהוא דורס: מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ. דלא שייכא מליקה בחולין לא בפנים ולא בחוץ והוא הדין לחולין בחוץ ובגמרא אמרינן דאתיא בזה הכלל:

נתנתן לכהן ואינה יודעת מה נתנה. בחנם דחק הקונטרס לאוקמה בשקבעה נדרה עם חובתה דהך בבא מיתוקמא שפיר בשלא קבעה: כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו ז'. מפרש במסכת קינין (פ''ג מ''ו) קרניו לחצוצרות משמע דבאות שלא מן הכסף וכן משמע בפרק כל הצלמים (ע''ז דף מז. ושם) דבעי רמי בר חמא המשתחוה לבהמה קרניה מהו לחצוצרות ותימה דבהקומץ רבה (מנחות דף כח.) תניא חצוצרות היתה באה מן העשת של כסף מיהו מההיא לא קשה כולי האי דהתם בשל משה שלא היו כשרות לדורות כדמשמע התם אבל קשה ממסכת תמיד (דף לו) דתנן ושתי חצוצרות של כסף בידם משמע דאף לדורות בשל כסף ותירץ ר''ת דשני ענייני חצוצרות היו של כהנים בשל כסף ושל לוים בשל קרני בהמה לכלי שיר ועוד י''ל דחצוצרות דקינים ודמסכת ע''ז היינו שופר כדאמר בסוף במה מדליקין (שבת דף לו.) ובפרק לולב הגזול (סוכה דף לד.) דאישתני שמהתייהו חצוצרתא שיפורא שיפורא חצוצרתא ובסוף במה מדליקין (שבת דף לו.) איכא ברייתא שקוראה לחצוצרות שופר ומיהו קשה דבמסכת עבודה זרה איירי במכשירי קרבן כדאמר התם ועל הקרבן לא היו תוקעין בשופר אלא בחצוצרות כדכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם (במדבר י): אימר דא''ר יהושע (בן לוי) לאפוקה מידי מעילה למיסק ליה לחובה מי אמר. תימה מ''ש זו מזו וי''ל דכי האי גוונא אשכחן פ''ק דמנחות (דף יב.) דזריקה מועלת ליוצא ושירים שחסרו בין קמיצה להקטרה שאסורין באכילה והקטרתן מוציאן מידי מעילה וזריקת פיגול (ר''ל) בפ''ק דמעילה (דף ג:) דמפקא מידי מעילה אע''ג דלא עלה לשם חובה וי''מ דמדאורייתא נמשכה ונעשה חטאת גמורה ותקנתא דרבנן היא דאינו עולה לשם חובה וצ''ל דקסבר ר' יהושע אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא כדאמר בנזיר (דף כט.) גבי מדיר בנו בנזיר למ''ד כדי לחנכו במצות ואי נמי קסבר חולין בעזרה דאורייתא חיה ועוף לאו דאורייתא כדאשכחן גבי ר''ש בפ' כיסוי הדם (חולין דף פה:) דקסבר דאורייתא ואפ''ה חיה ועוף לאו דאורייתא ולית ליה ההיא דרשה בפ''ב דקדושין (דף נז: נח.) דמרבה בעופות וא''ת למ''ד לאו דאורייתא למאי איצטריך קרא לחטאת העוף באה על הספק דהא ר' יוסי בר חנינא דאמר לאו דאורייתא כדמוכח בנזיר ומצריך קרא לחטאת העוף באה על הספק וי''ל דאתא קרא למימר להביא על הספק כמו בבהמה אשם תלוי: מלק בשמאל או בלילה אין מטמאין בבית הבליעה. לכאורה כולה מתניתין ר''ש היא דאמר לקמן בפרק המזבח מקדש (דף פד.) שכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד דהא אמרינן בגמרא דמליקה המתרת את האיסור פי' דאם עלה לא ירד אינה מטמאה בבית הבליעה ומליקת לילה לר' יהודה תרד כדאמר בפ' המזבח מקדש (שם) פרט לנשחטה בלילה וכן לעיל דתנן וכולן אין מטמאין בבית הבליעה והיינו בשחיטת דרום דתרד לר' יהודה כדאמר בשמעתין קמייתא דמעילה (דף ב:) אלא מתניתין ר''ש היא ותימה אי כר' שמעון האמר דמליקת שמאל מליקה גמורה היא למאי דגרס ר''ת לעיל בפ''ב (דף כד:) מלק בשמאל פסול ורבי יהודה מכשיר וי''ל דסבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא א''נ מודה ר' יהודה בעוף דכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד דהנך תלתא מיעוטי דלקמן בבהמה כתיבי ומיהו על כרחין חד מינייהו בעוף דלא תימא כל פסולי דעוף אם עלה לא ירד: שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ. בגמ' נפקא לן דמשום שחיטה אינה מטמאה בבית הבליעה אע''ג דאינה מתרת את האיסור: מלק בסכין. פירש בקונטרס דמחליד לפי שנועץ ראשו של סכין משום דאינו רוצה לחתוך רוב בשר קודם הסימנין ואי אפשר לומר כן בפ' קמא דחולין (דף כ:) דהתם קרי ליה מחליד אע''ג דסלקא דעתך שחותך רוב בשר והתם פי' בקונטרס דלאחר שנתפרקו פירקי העצם נינעץ הסכין תחת העצם והויא חלדה ולפי' זה לא איירי בסכין רחבה ונראה דחשיב חלדה לפי ששוחט הסימנין ממטה למעלה ואפילו בסכין רחבה:

זבחים סח ע"א