זבחים פא ע"א

דף פא - א

וכי תימא הכא נמי איירי בנתערב ארבע באחת, ששיעור מתנה אחת מדם הבכור התערבה בשיעור ארבע מתנות מדם העולה, וזה שאמר רבי אליעזר ינתנו במתן ארבע כוונתו היא שכל הדם, המורכב מחמש מתנות, יינתן במתן ארבע, כך שעל אף שאין בילה, יש כאן ודאי ארבע מתנות מן דם העולה והבכור.

אי הכי, שהעמדת במתן ודאי של ארבע מתנות מן העולה, תיקשי, אמאי אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר, הרי הוא עובר על בל תוסיף? והרי הכא, "בל תוסיף" מהיכא?! שהרי הוא לא הוסיף דבר!?

אלא, אמר רבה: אין צורך לומר את כל אותם תירוצים דמשנינן לעיל אליבא דרב אשי שהעמיד את רבי אליעזר דסבר אין בילה, ואיירי שנותן שיעור דם מצומצם של המתנות. אלא מדובר שיש דמים טובא, ובכל זאת לא תוכיח שיש בילה כנגד דברי רב אשי.

כי בדם בלול, לא פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע. וגם רבי אליעזר סובר שאם התערב דם בכור בדם עולה לא עלו לו, כי שמא מהאי קיהיב ומהאי לא קיהיב, ויתכן שלא יצא ידי חובתו בעולה או בבכור.

אלא, כי פליגי, בהתערבו הדמים בכוסות נפרדות.

לרבי אליעזר אית ליה "רואין", הילכך לא איכפת ליה שנותן מכל כוס ארבע מתנות, כי הדמים הנוספים שנותן מהבכור רואה אני אותם כאילו הוא נותן מים, וכן דמים עליונים שנתערבו בדמים תחתונים יכול לתת מכל הכוסות הן למעלה והן למטה, כי רואה אני את המתן הנוסף כנתינת מים.

ואילו לרבנן, דפליגי על רבי אליעזר במשנתנו, וקא אמרי הניתנין למעלה שהתערבו בניתנין למטה יישפכו לאמה, לית להו "רואין". הילכך אסור לשנות וליתן את הדמים העליונים למטה או את התחתונים למעלה.

ותמהינן: וכי בבלול לא פליגי?

והתניא: אמר רבי יהודה: לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על דם חטאת שנתערב בדם עולה, שיקרב [שחולק רבי יהודה על התנא דמתניתין, וקסבר שגם חכמים מודים לרבי אליעזר דאמרינן "רואין" את הדם הנוסף שבתערובת כאילו הוא מים].

וכן לא נחלקו ברובע ובנרבע שהתערב דמם בדם כשירים, שלא יקרב, משום דם האיסור המעורב.

על מה נחלקו? - על דם תמימה שנתערב בדם בעלת מום, שרבי אליעזר אומר יקרב, בין שהיתה תערובת הדם בבלול, בכוס אחת, בין שהיתה התערובת בכוסות, ורואה אני דם בעלת מום למעלה כאילו הוא מים.

וחכמים אומרים, לא יקרב.

וטעמו של רבי אליעזר, אליבא דרבי יהודה, הוא, דקא סבר, הא דכתיב "מום בם - לא ירצו לכם", הוא רק בעינייהו, ולא בהמצאם בתערובת.

ומדרבי יהודה, שהעמיד את מחלוקתם בין בבלול בכוס אחת ובין בהתערבו בכוסות, נשמע לתנא דמתניתין, שמחלוקת חכמים ורבי אליעזר היא גם בבלול!?

ומתרצינן: רבי יהודה, שהעמיד לפלוגתייהו דחכמים ורבי אליעזר רק בדם בעלת מום שהתערבה בדם כשירה, מתני לפלוגתייהו בין בבלול בין בכוסות, ומכשיר רבי אליעזר משום דקסבר דם בעלת מום המעורב בדם אחר אינו פסול. אבל רבנן, דהיינו תנא דמתניתין, שהעמיד לפלוגתייהו גם בדם כשירים שהתערבו זה בזה, אוקי לפלוגתייהו דדוקא בכוסות פליגי. אבל בבלול לא פליג רבי אליעזר, משום דקסבר אין בילה. ^[40]

אמר אביי: לא שנו במשנתנו את מחלוקת חכמים ורבי אליעזר בחטאת ועולה שהתערבו דמיהם זה בזה, אלא כשהיו דמי החטאת והעולה "תחלת חטאת ועולה", שעדיין לא ניתנו מדם החטאת והעולה על המזבח, וצריך עתה ליתנם בתחילה.

אבל "סוף חטאת ותחילת עולה", אם כבר ניתן מדם החטאת, ולא נשארו אלא שיירי דם החטאת, שדינם להשפך למטה, והתערבו אותם שיריים בדמי "תחלת עולה" שעדיין לא ניתן מדמה על המזבח, הרי דברי הכל, מקום נתינת דמי עולה הוא גם מקום נתינת שיריים של החטאת. דהיינו, שאין צורך לשפוך את דם החטאת על יסוד המזבח, משום שדם שיירי החטאת שותת ויורד מאליו אל היסוד, ונמצא שאין כאן "שינוי מקום".

אמר ליה רב יוסף לאביי: הכי אמר רב יהודה: שירים הטעונים שפיכה אל היסוד, צריכין להשפך על איצטבא עצמה. והיינו על היסוד הקרוי "איצטבא", משום שהוא עשוי בדמות איצטבא. ואם כן, גם בסוף חטאת ותחילת עולה פליגי רבנן, שלדבריהם אי אפשר לתת את דמי סוף חטאת על קיר המזבח עצמו שהוא המקום של דם העולה.

וכן שנינו, שנחלקו בכך ריש לקיש ורבי יוחנן:

אמר ריש לקיש כדברי אביי, לא שנו פלוגתת חכמים ורבי אליעזר במשנתנו אלא תחילת חטאת ועולה. אבל סוף חטאת ועולה, דברי הכל מקום עולה הוא מקום שיריים, ולא פליגי.

ואילו רבי יוחנן, ואיתימא רבי אלעזר, אמר: עדיין היא מחלוקת גם בסוף חטאת ותחילת עולה.

מתיב רב הונא בר יהודה: נאמר בבכור "קודש הם", ובא הכתוב ללמדנו שדמים של בכור בהווייתן יהיו, שאפילו אם נתערב דם הבכור בדם קדשים אחרים, לא אבד דם הבכור את שמו, ולכן יקרבו הדמים.

ולרבנן יהיה דין זה כשנתערב דם הבכור בדם עולה, שיכולין שניהם להיקרב ביחד למטה.

ודייקינן: מאי לאו, חידוש הברייתא הוא שאפילו התערבו דמי סוף עולה, דהיינו, הדמים שנשתיירו לאחר מתן ארבע מדמי העולה, והדמים של תחילת בכור, אין מאבדים דמי תחילת הבכור את שמם. ושמע מינה, מקום עולה הוא מקום שיריים, ולכן יכול לתת את דם התערובת על קיר המזבח למטה.

ודחינן: לא תוכיח מהכא, כי מדובר כאן אודות עירוב תחילת עולה ובכור. ומאי קא משמע לן שיכולים להנתן ביחד, והרי זה הוא מקום בכור כמו מקום עולה? דאין "עולין" מבטלין זה את זה. למרות שדמי העולה מרובים, אין דמי הבכור בטלין בהם. וכן אם היו דמי הבכור מרובין, אין דמי העולה בטלין.

ותמהינן: האי, זה שאין עולין מבטלין זה את זה, הרי מ"ולקח מדם הפר ומדם השעיר" [ויקרא טז] הכתוב בענין הזאתם יחד ביום הכיפורים, נפקא!? שהרי דם הפר מרובה מדם השעיר ובכל זאת מערבים אותן כדי לתת מדם התערובת על קרנות המזבח הפנימי, ובכל זאת קרינן לדם השעיר המועט "דם השעיר", ללמדך שאין עולין מבטלין זה את זה!? ^[41]

ומשנינן: תנאי היא שנחלקו בדבר. איכא דנפקא ליה לדין אין עולין מבטלין זה את זה מהכא, ואיכא דנפקא ליה מהכא.

מתיב רבא: כתיב "והקריבו בני אהרן את הדם, וזרקו את הדם". והרי היה לו לכתוב "והקריבו בני אהרן וזרקו אל המזבח", ולא להזכיר כלל דם כי מה יש לו לקבל ולזרוק כתוצאה מהשחיטה אם לא דם,

---

גמרא דברי הכל מקום עולה מקום שיריים כו׳ כצ״ל:

רש״י ד״ה אלא אמר כו׳ דאיכא לשנוייה דמתני׳ דהא כו׳ כצ״ל:

בא״ד את דם העולה למעלה כו׳ כצ״ל:

בא״ד וכן בעולה ועולה ורבנן כו' כצ״ל. ומ״ו הב״ז מוחק זה ואינו מן הצורך. פי' מתן ד׳ במתן ד׳:

בא״ד ואע״ג דהך פלוגתא בבלול איכא נמי לאפלוגי בהכי (ופליג למפלוגי בהכי) ופליגי נמי ביש כו׳ כצ״ל. פי' דפלוגתא דמתניתין דלא קתני התם והתחתון עלו איכא לאוקמי בבלול וכדמשני לעיל דאיכא רובא עליונים מ״ה כתב רש״י דמתניתי׳ היינו ברייתא דקתני והתחתונים עלו לו דמשמע דיש בילה ס״ל. ובדפוס חדש נדפס נ״א ואינו מן הצורך:

בא״ד קיימי ולעולם לר״א כו׳ כצ״ל:

ד״ה שרבי אלעזר ברואין אף בחטאת כו׳ כצ״ל:

ד״ה ומשני רבי יהודא כו׳ דאין כשר אלא אחד ומתני׳ בין בבלול בין בכוסות ומוקי לה רב אשי לר׳ אלעזר לענין בלול כו׳ כצ״ל:

ד״ה לא שנו כו׳ חטאת הס"ד ואח״כ ד״ה אבל סוף חטאת שנתערב כו׳ כצ״ל:

ד״ה קדש הם כו׳ תן יסוד למזבח כו׳ כצ״ל:

ד״ה האי מולקח כו׳ שמערבים דם הפר ודם השעיר של יוה״כ כו׳ כצ״ל:

בא״ד והדבר ידוע כו' כצ״ל והד״א:

ד״ה מת״ל כו׳ הכהנים את הדם וזרקו את הדם והקריבו בני אהרן כו׳ כצ״ל:

ד״ה ה״ג מנין כו׳ בדם חולין שיקרבו כו׳ כצ״ל:

תוס׳ ד״ה אבל סוף חטאת כו׳ ויתן שיריים בשתי קרנות כו׳. לא ידענא מה הועילו בתקנתו דמ״מ יתן שירים בקרן מזרחית צפונית מה לי ראשונה מה לי שניה:

ד״ה מאי קמ״ל ושמא י״ל כיון דיהיב לשם מים כו׳. דבריהם אינם מובנים לי אע״ג דפשיטא לר״א כיון דיהב לשם מים מ״מ ר״י פליג וק״ל דלא כר״י וכן הקשו תוספת לקמן ד״ה תנאי כו׳ ויש ליישב:

ד״ה תנאי הוא כו׳ והתם קאמר ר״י להך דרשא כו׳. פי׳ היאך משני תנאי היא הא חד תנא הוא דר״י יליף הכא מקדש הם והתם יליף מולקח דם הפר והתירוצים חסר כאן ונ״ל ליישב בדרך אמת דלרבנן דס״ל התם דמין במינו בלא עולין כגון דם חולין בדם קדשים מבטלין זה את זה וילפי מולקח מדם הפר דדוקא עולין אין מבטלין זא״ז וכי פריך לרבנן ואימא עד דאיכא תרווייהו ומסיק קשיא אפשר דרבנן נמי מודים עד דאיכא מין ומינו ועולין וילפי מולקח מדם הפר ומ״ה ס״ל במין ומינו לחוד דמבטלין ולא דרשי הך דרשה דקדש הם אבל לר״י דס״ל דאפילו מין במינו לחוד אין מבטלין זא״ז בלא עולין וא״כ השתא דפריך ואימא עד דאיכא תרווייהו ומסיק קשיא ע״כ צ״ל לר״י דיליף מקדש הם באם א״ע דאפי׳ במין ומין לחוד אין מבטלין זה את זה ומ״ה משני תנאי היא נ״ל ברור והכל אליבא דר״י פי׳ אפילו אליבא דר״י אתיא כתנאי:

בא״ד שלא יעבור אבל תוסיף ועל בל תגרע כו׳. פי׳ שלא יבא לידי תקלה ויתן שתי מתנות שהן ד׳ ואח״כ מתנה א׳ ויעבור על שתיהן דבשתי מתנות יהיה מדם הבכור ויעבור אבל תוסיף וליכא למימר דיהיב לשם מים כיון שאח״כ יהיב במתנה א׳ לשם בכור ע״כ הנך שתי מתנות לא לשם מים יהיב וכשאח״כ יתן במתנה בידים ולא הוה שב ואל תעשה ויעבור אבל תגרע דשמא מדם העולה הוא כנ״ל ולא שייך הכא תרוצים דלעיל ד״ה מאי קמ״ל:

בא״ד ואין משנים זה להכשיר זה:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

רש״י ד"ה אלא אמר רבא כל הנך שינויי וכו׳ ורואה אני את דם עולה למעלה וכו׳ וכן בעולה ובכור מתן ד׳ וכו׳ כאילו הוא מים ורבנן וכו׳ כצ״ל ונמחק וכן בעולה ובכור דכפול הוא ויש מגיהין וכן בעולה ועולה וליתא כיון דאיירי בתערובות כוסות אמאי איצטריך לומר רואין ואמאי פליגי רבנן כיון דמקום א׳ להן ומתנותיהן שוות וכל אחד הוא בכוס שלו עומד בפני עצמו מאי קפידא איכא אבל אי איירי בבלול ניחא דלר״א אף ע״ג דאית ליה רואין לית ליה בילה ואיכא למימר מהאי קא יהיב ומהאי לא קא יהיב ודוק:

תוס׳ ד״ה הג״ה בל תוסיף מהיכא תימא לי הלא במתנה אחת של בכור וכו׳ ביאור דבריהם דקשיא להו מאי מקשה בל תוסיף מהיכא הלא מתנה אחת של בכור יכול לחלוק לשתים וא״כ דילמא יהיב מיניה לשתי קרנות ומשום דאיכא למימר דאף דיכול לחלוק לשתים מ״מ הוא לא נתן אלא מתנה א׳ לכך כתבו אע״ג דאין בילה אינו ר״ל שאין יכול להיות מעורבין יחד דזה חוץ לשכל הוא אלא ר״ל שיכול להיות מזה הדם לבדו אבל ה״ה דיכול להיות במתנה א' מדם זה ומדם זה וכיון שכן נוכל לומר שמתנה של בכור נחלקת לשתים וחציה נתערב עם חצי מתנה של עולה ויהיב מיניה מתנה א׳ וחציה האחר ג״כ נתערב עם חצי מתנה האחרת של עולה ויהיב מיניה מתנה אחרת ואיכא בל תוסיף ואם נאמר דהאי מתנה של בכור לית בה שיעור נתינה לשתי קרנות דלא היה רישומו ניכר לשתים ולכך ליכא בל תוסיף א״כ תיקשי היאך הקרבן נאכל דילמא חלקו לשתי קרנות כמ״ש ולא הועילה המתנה כלום ותירצו ויש לומר דיש שיעור וכו׳ וכיון דאין בילה אין כאן רק ספק וכו׳ ר״ל אע״ג דלמ"ד אין בילה מודה דיכול להיות במתנה א׳ מדם זה ומדם זה מ״מ כיון דאין בילה יכול להיות נמי מזה הדם לבדו וא״כ הוי ספק אי איכא בל תוסיף כיון דאין בילה אפשר דמזה הדם לבדו משא״כ למ״ד יש בילה דודאי איכא בל תוסיף כיון דא״א מזה הדם לבדו וכן אפילו כי הוה דמים הרבה מעורבין יחד הוה ספק כיון דאין בילה ותיקשי בל תוסיף מהיכא אלא משום דא״א לאוקמי הכי אי סבר אין בילה משום דילמא מהאי יהיב ומהאי לא יהיב ולכך משני ארבע באחת והשתא לא תיקשי מאין בילה אבל אכתי תיקשי בל תוסיף מהיכא וק״ל ואף ע״פ שזה פשוט הוא וא״צ ביאור כתבתי זה מפני שראיתי מי שמפרש בע״א:

בא״ד וא״ת איזה בל תוסיף יש וכו׳ ואי עביד עוד שירים בשביל עולה אין בכך כלום אלא יעשה שירים בשביל עולה ויש לומר דמתנה וכו׳ כצ״ל ונמחק שתי מתנות שהן ארבע נ"ל וכן מצאתי בד״ח בגיליון ס"א ור״ל דמקשו אף למ״ד יש בילה תיקשי בל תוסיף מהיכא דליהוי מתנה שנייה בשביל שיריים של בכור וכתבו ואי עביד עוד שיריים בשביל עולה וכו׳ ר״ל ואי משום דכי עביד עוד שיריים בשביל עולה כיון דיש בילה איכא נמי שיריים בשביל בכור והוי שני פעמים שיריים בשביל בכור אי מפני זה אין בכך כלום דבשיריים ליכא בל תוסיף ודוק:

בא״ד וי״ל דמתנה ראשונה וכו׳ אינה רק מצד אחד ואי נמי שיריים וכו׳ של מתנה אחת מתנה שניה וכו׳ כצ״ל:

ד"ה אבל סוף חטאת ועולה במתנה שניה וכו׳ ושיריים בקרן מערבית דרומית מ״כ בגש״ק וז״ל ונראה בעיני דאפי׳ במתנה ראשונה של עולה איירי דאף ע״ג דמתנה ראשונה בקרן מזרחית צפונית ושיריים בקרן מערבית דרומית מ״מ לכאורה מצות שירים קיים ולא ~הזכיר~ {לוח הטעיות חק נתן: הקפיד} הכתוב אלא משום דפגע בה ברישא אף ע״ג דמזה הטעם לא הייתי קובע מקום כדפי׳ באיזהו מקומן מ״מ טעמא דקרא הכי הוי שלא יעבור על המצות אלא דלא הוינא קובע לו מקום אי לאו דגלי קרא ונ״ל מהאי טעמא למימר שאם ירצה ליתן מתנה ראשונה של עולה בקרן מערבית דרומית שהוא מקום שירים נותן דכל מה שנותן בקרן מזרחית צפונית תחילה אינו אלא משום שאין מעבירין על המצות ומצות מתנה מיהא קיים אפילו העביר הלכך לא ישפך לאמה ריב״א עכ״מ ונ״ל דהן הן שני התירוצים של התוס׳ אלא שיש קצת הפרש ביניהן ודוק:

ד"ה תנאי היא וכו׳ לימא קרא דקדש הם וכו׳ מ״כ בגש״ק וז״ל ותירץ לי רבינו דפשיטא ליה בחד קרא סגי מדלא מייתי אלא חד קרא בברייתא ובמילתא דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן ל״ק דהכא (דהתם כצ״ל נ״ל) לא קאמר אלא אליבא דהך ברייתא ואיהו ס״ל דאין מערבין לקרנות ולי נראה להוסיף על טעם זה דע"כ מחד קרא הוא דאי הוה צריך תרתי קראי אכתי איכא לאקשויי ממאי דקרא תנינא למר משום מין במינו ולמר משום עולין אימא איפכא וכי פריך בהקומץ ואימא עד דאיכא מין ומינו ועולין ה״ה דה״מ למיפרך הכי אלא ע״כ טעמא איכא וההוא טעמא דמשני כי איכא תרי קראי משני בחד קרא ריב״א ז״ל עכ"מ:

בא"ד וע״ק לומר דאיצטריך וכו׳ כדי שלא יעבור על בל תוסיף וכו׳ יש מקשים דקושיא זו כבר הקשו אותה לעיל ד״ה ה״ג מאי קמ״ל ותירצו אותה ואמאי

חזרו כאן להקשותה עוד ולאו קושיא היא דדבריהם לעיל הם דברי ר׳ ברוך וכאן הם דברי התוס׳ עצמן ותירצו נמי כתירוץ ר׳ ברוך ודוק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

גמרא ורבנן בכוסות פליגי כו׳ פי׳ רבנן דפליגי על ר״י וס״ל דר״א ורבנן פליגי אף בכשרים ק"ל:

הגהות

גמרא דברי הכל מקום עולה מקום שירים כו׳ דאין עולים מבטלין כו׳ כצ״ל:

רש״י ד״ה וכ״ת ה״נ כו׳ דלית ליה רואין הס״ד:

ד״ה אלא אמר כו׳ כאלו הוא מים ורבנן לית כו׳ ואפ״ה מכשר משמע דיש בילה וע״כ לאו בבלול כו׳ וחטאת לבדה תעלה לו כצ"ל והד״א והס״ד נ״ל: ואח״כ ד״ה ולרבנן כו׳ רואין הס״ד: ואח״כ ד״ה שיקריב כו׳ ר״י הוא הס״ד: ואח״כ ד״ה שר׳ אליעזר כו׳ לרבנן דפליגי עליה כו׳ (ר״ל על ר״י):

ד״ה ומשני כו' דפליגי עליה דר׳ יהודא כו׳ לתרווייהו בכוסות כו׳ בתרווייהו דאי בבלול כו׳ הד״א:

ד״ה צריכים איצטבא כו׳ ובסוף חטאת כו׳ כצ״ל:

ד״ה קדש הם כו׳ בהווייתן יהו שאם כו׳ דאיערב בסוף עולה מקומן דתן יסוד כו׳ וקתני דתחילת כו׳ כצ״ל והד"א:

תוס׳ ד״ה ה״ג אבל סוף כו׳ בלבדן אי נמי יפנה כו׳ הד״א:

ד״ה תנאי היא כו׳ ועוד קשה דהכא אליבא דר״י כו' ובניתנים למעלה בלמטה לא מכשר למעלה אלא ע״י רואין כו׳ אינו משנה בדם לפסול אבל בניתנים כו' בניתנים בפנים כולהו משנה בדם לפסול כצ״ל והס״ד: ואח״כ ד״ה מנין כו׳:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא אלא אמר רבא בבלול לא פליגי כו' יש להקשות דהיה יכול לאוקמיה לר"א בבלול בענין זה שנתערב שיעור ארבע מתנות של עולה בשיעור ד׳ מתנות של בכור ולר"א אין בילה והאי לחודי׳ קאי והאי לחודיה קאי וכשם שסבר ר"א גבי כוס בכוסות דיתן ד׳ מכל כוס א״כ ה״נ יתן שני פעמים מתן ד׳ ושפיר עבר על בל תוסיף לר"י ואפשר שנוכל לדחוק ולומר דקושיא זו הקשה רש״י אבל הלשון דחוק קצת ודוק:

תוס׳ ד״ה תנאי היא כו׳ ועוד קשה לימא דאיצטרך משום דס״ד שישפך לאמה כדי שלא יעבור על בל תוסיף ועל בל תגרע הנה כבר הקשו התוספות לעיל ד״ה ה״נ מאי קמ״ל קושיא זו ותירוצם עולה לסגנון אחד אלא הכא מפרשי בביאור לשון יותר דהא ע"כ יש לדקדק בדבריהם דהא ע״כ האי קרא קודש הם מוקי לרבנן היכא דלא משני בדמים ומהי תיתי לומר שקרא אתי לשנות לעבור על בל תגרע ועל זה הקשו ועוד קשה דמאי שנא נתערב למטה כו' ר"ל אליבא דאמת יש לדקדק זה דמאי שנא דנתערבו למטה בלמעלה דמודה ר"י דישפוך ואין משנים והכא משנים וכ"ת כו' אי אמרת ישפך אין שייך לשלם תחתיהם כו' ~כו׳~ הוי מצי למדחי דבריהם אי טעמא בשביל דאי אפשר לשלם תחתיהם א"כ אפילו נתערב בכור בסוף עולה או בחטאת נמי יהיה כשר וק"ל:

בא״ד ומיהו י"ל דלא דמי והוא אותו תירוץ מה שתירצו לבסוף אליבא דר״א דוק ותשכח:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

וכ''ת ה''נ בנתערב. מתנה אחת מן הבכור בשיעור מתן ד' מתנות מן העולה ודקאמר ינתנו במתן ד' ינתנו חמשתן קאמר שיהו ניתנין ד' מתנות ודאי מן העולה ואתא רבי יהושע למימר יש בילה ודיו במתנה אחת על שניהן ולא יעבור על בל תוסיף דלית ליה רואין: הכא בל תוסיף מהיכא. הרי אין כאן מן הבכור אלא כדי מתנה: אלא אמר רבא. כל הנך שנויי דשנינן לא תשנין דודאי התחתונים עלו לו דקתני בין לשם שירים בין לתחילת עולה קאמר ומתני' דמתן ד' במתנה אחת בדאיכא טובא מכל חד קאמר ואפ''ה לא תשמע מינה לר''א יש בילה דתקשה לרב אשי דאיכא לשנויי הא מתני' דלעיל דעליונים ותחתונים ומתני' דמתן ד' במתן אחת לאו בבלול פליגי אלא בתערובת כוסות וקאמר ר''א בעליונים ותחתונים דיתן שניהם למעלה ולמטה ושניהם כשרין ורואה אני את דם (חטאת) למעלה כאילו הוא מים וכן בעולה ובכור נותן ד' מכל כוס וכוס ורואה אני את התוספת כאילו הוא מים (וכן בעולה ובכור) ורבנן לית להו רואין וישפך לאמה ואע''ג דהך פלוגתא בבלול נמי איכא לאיפלוגי בהכי ועוד פליגי נמי ביש בילה ואין בילה מיהו הך מתניתא דקתני והתחתונים עלו לו דמשמע יש בילה ומתני' נמי דקתני הרי הוא עובר על בל תוסיף דמשמע דבאיעריב טובא קאי ואפ''ה מכשר משמע דיש בילה וע''כ לאו בבלול קיימי דלעולם לר''א אין בילה דאי בבלול לא הוה מכשיר ר''א לא בבכור ולא בעולה דדלמא מהאי קא יהיב ומהאי לא קיהיב אלא א''כ נתערבו ד' באחת וכן בעולה ועולה אלא א''כ נתערבו ד' בד' ולא בחטאת ועולה אלא ברובא עליונים וקיהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד וחטאת לבדה תעלה לו ולרבנן ישפך לאמה דלית להו רואין: שיקריב. דרבנן נמי אית להו רואין ומתני' לאו רבי יהודה היא: שר''א אומר יקריב. ואפי' לא קרב אחד מהם דדריש מום בם לא ירצו לכם בעיניה הוא משמע הא ע''י תערובת ירצו בין בבלול כו' ומדר' יהודה נשמע לרבנן דפליגי עליה במתני' ומוקמי פלוגתא ברואין ואף בחטאת ועולה בין בבלול בין בכוסות קיימי וקתני לר''א התחתונים עלו לו וגבי עולה ובכור נמי מכשיר במתני' אלמא יש בילה: ומשני רבי יהודה אליבא דר''א דמוקי פלוגתא בבעלת מום דאין כשר לר''א אלא א' ומתני' בין בבלול בין בכוסות ומוקי לה רב אשי לענין בלול כגון דרובא כשר וקיהיב במזבח שיעור בעלת מום ועוד אבל לרבנן דפליגי עליה דר' יהודה ומוקמי' פלוגתא אף בהיכא דשניהם כשרין ומכשר להו לתרווייהו בכוסות פליגי ר''א ורבנן ומש''ה מכשיר רבי אליעזר בתרוייהו דאי בבלול לא הוה מכשר אלא כדאוקימנא לעיל: לא שנו. הך פלוגתא דחטאת ועולה דמתני' דלעיל דאמרי רבנן ישפך לאמה אלא בתחלת חטאת ועולה שנתערבו לפני מתן דמם בההיא פסלי רבנן דלית להו רואין ואסור לשנות את מקומן לתת את העולה למעלה מן החוט מפני הכשר חטאת: אבל סוף חטאת. שנתערב בתחלת עולה שנתערבו (בו) שירי חטאת בתחילת עולה אין כאן מחלוקת ויתנה למטה מן החוט דמקום תחילת מתן עולה כשר לשירי חטאת ויזרקם לקיר המזבח ומאיליהן שותתין ליסוד ואין כאן שינוי מקום: צריכין איצטבא. שישפכם על גבי היסוד ממש העשוי כאיצטבא ולא יזרקם לקיר הזקוף כמשפט עולה ובסוף חטאת ועולה נמי לרבנן ישפך לאמה ולקמן מותיב ליה מהא דתניא לעיל נתן למעלה ולא נמלך אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה: עדיין היא מחלוקת. אף בסוף חטאת ותחילת עולה דלאו חד מקום הוא ולר''א דאית ליה רואין כשר ולרבנן ישפך לאמה: קדש הם. בבכור כתיב ומשמע ליה הם בהוייתן יהו שאם נתערבו בדמים אחרים לא אבדו את שמם ויקרבו ולרבנן מיתוקמא כגון שנתערב בתחתונים כמותו ולא בחטאת ומאי לאו דאיערב בסוף עולה שהוא שירים והולכין למקום שירי חטאת כדאמרן באיזהו מקומן (לעיל נא.) תן יסוד למזבח של עולה וקתני דתחילת בכור כשר בו לכתחלה שמקומו מקום תחילת עולה אלמא מקום תחילת עולה ותחלת בכור הוא מקום כשר לשפיכת שירים לכתחלה: לא תחילת עולה ובכור. דשניהם מקום אחד להם וכיון דלרבנן יש בילה שניהם כשירין: ומאי קא משמע לן. קרא הואיל ומקום אחד להן: דאין עולין מבטלין זה את זה. ואפילו אחד מרובה על חבירו לא בטל המועט: האי מולקח מדם הפר ומדם השעיר נפקא לן. במנחות בהקומץ רבה (דף כב.) שמערבין דם פר ודם השעיר יה''כ במתן דם קרנות המזבח הפנימי והדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה: איכא דנפקא ליה כו'. ולקמן מפרש פלוגתא בשמעתא: והקריבו וזרקו מה ת''ל דם דם. גבי עולה קאי בת''כ ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם [וזרקו את הדם] והקריבו בני אהרן וזרקו אל המזבח היה לו לומר ואין צריך לכתוב דם דמה יש לו לקבל ולזרוק ע''י שחיטה אם לא דם מה ת''ל דם דם: ה''ג מנין אתה אומר נתערב דם עולה בדם עולה דם עולה בדם תמורה דם עולה בדם חולין שיקרבו

ה''ג אבל סוף חטאת ועולה. במתנה שניה של עולה מיירי שהיא בקרן מערבית דרומית דזה מקום שירים של חטאת אבל במתנה ראשונה של עולה ישפך לאמה לרבנן דאין זה מקום שירים דדם עולה בקרן מזרחית צפונית ושירים בקרן מערבית דרומית מיהו י''ל כיון דיסוד דרומי אינו מן הפסוק אלא מטעמא דבעי' בסמוך לו (לעיל דף נג.) דומיא דשירים פנימיים א''כ אין קפידא אם יתנם במזרחית צפונית להכשיר דם תחלת עולה וכן מוכיח קצת בסמוך גבי נתן למעלה ולא נמלך יחזור ויתן למטה ובעי לאוכוחי דמקום עולה מקום שירים ומשמע שלא נתן עדיין כלל מתנות עולה (בלבדן) א''נ יפנה דרך שמאל ויתן תחלה בקרן מערבית דרומית שהוא מקום שירים ויתן שירים בשתי קרנות: ה''ג מאי קמ''ל. תימה טובא קא משמע לן דיקרבו למר כדאית ליה ב' מתנות שהן ד' ולמר מתן אחד אע''ג דעבר על בל תגרע או בל תוסיף ושמא י''ל כיון דיהיב לשם מים ליכא בל תוסיף וגם לא משום בל תגרע כיון דשב ואל תעשה ומתקן קרבנו ובלא קרא נמי. ברו''ך: תנאי היא איכא דנפקא לה מהכא ואיכא דנפקא לה מהכא. תימה למה דוחק לומר תנאי היא דבהקומץ רבה (מנחות כב:) פריך ואימא עד דאיכא מין ומינו ועולין קשיא לימא קרא קדש הם איצטריך דאם אינו ענין למין ומינו ועולין תנהו לענין לעולין לחוד אפילו הוי שלא מינו ועוד קשה דהכא אליבא דר' יוחנן קיימא והתם קאמר רבי יוחנן לההיא דרשה דולקח מדם הפר וע''ק נימא דאיצטריך משום דס''ד שישפך לאמה כדי שלא יעבור על בל תוסיף ועל בל תגרע וע''ק דמאי שנא שנתערבו למטה בלמעלה דמודה ר' יהושע דישפך ואין משנים זה להכשיר זה ומתן אחת במתן ד' משנים ועובר על בל תגרע וכי תימא משום דמתן א' במתן ד' אי אמרת ישפך אין שייך לשלם תחתיהם כגון בכור ומעשר שנפסל אבל עולה וחטאת שנפסל דאפשר לשלם תחתיהם ישפך עולת נדבה מאי איכא למימר ומיהו י''ל דלא דמי דניתנים למעלה בניתנים למטה אין לו לפסול בידים דם עולה להכשיר דם חטאת אבל הכא שאינו פוסלו בידים אלא עומד במקומו שב ואל תעשה שאני ומיהו לר''א קשה דמשנה דחייב ליתן ב' מתנות לבד מתנה אחת ועובר משום בל תוסיף ובניתנין