מנחות קח ע"א

ודמי הכבשים (אשם נזיר ואשם מצורע הניתנים לנדבה) — ינתנו לשופר שלישי. ודמי השעירים של חטאות ציבור של רגלים (המכפרים על טומאת מקדש וקדשיו) — ינתנו לשופר רביעי. ודמי המותרות (שהפריש אדם מעות לצורך הקרבת אחד הקרבנות הללו, ולאחר שנקנה הקרבן נותרו בידו מעות) — הריהם ניתנים לשופר חמישי. והמעה (שמביאים שנים שהשתתפו במחצית השקל, והביאו שניהם שקל אחד) — תינתן לשופר הששי.

ולאחר שהובאו ארבעה הסברים שונים בטעם תקנת ששת השופרות במקדש, מסבירים: כולהו [כולם, שאר החכמים] כהסברו של חזקיה (שששת השופרות נועדו למניעת קטטה בין בתי האב השונים של משמר הכהנים) לא אמרי [אינם אומרים] — שכן לחשש זה של אנצויי [מריבה] בין כהנים לא חיישינן [אין אנו חוששים], שמוסכם הוא על כל הכהנים שכל חד וחד [אחד ואחד] מבתי האב של הכהנים את עבודת יומיה קא עביד [יומו הוא עושה] ומקבל לפי זה את עורות העולה שקרבו באותו יום. וכמו כן, שאר החכמים

כהסברו של ר' יוחנן (שששת השופרות נועדו למניעת עיפוש המעות) לא אמרי [אינם אומרים] — שכן לחשש זה של איעפושי [עיפוש] לא חיישינן [אין אנו חוששים].

וכמו כן, כל שאר החכמים כהסברו של זעירי (שששת השופרות הותקנו כנגד ששת מיני בהמה שנודב אדם לעולה ומוסרה לקיץ המזבח, ולא הסתפקו בשלושה שופרות, שלושה לקרבנות הגדולים ושלושה לקרבנות הקטנים, משום שזעירי סבור כשיטת רבי לא אמרי [אינם אומרים] — שכן כיחידאה לא מוקמי [כשיטת יחיד, רבי, אינם מעמידים] את טעמה של תקנת חכמים זו.

וכמו כן, כל שאר החכמים כהסברו של בר פדא (שששת השופרות נועדו לדמי פרים, אילים, כבשים ושעירים שאבדו ונמצאו לאחר שהוקרב תחתיהם, ולדמי מותרות ועבור המעה) נמי לא אמרי [גם כן אינם אומרים] — משום שאין להפריד בין ארבעת הבהמות הללו ולהניח את מעותיהן בשופרות נפרדים ובין מותרות (שניתן להם שופר אחד), שהרי כולהו נמי [כולם, כל אלה, גם כן] הריהם בכלל מותרות, שהרי נותרו, לאחר שהוקרב תחתם קרבן אחר, ונמצאו אלה.

וגם למה שאמר שהשופר הששי נועד למעה (ההולכת, כשאר הדמים שבששת השופרות, לעולות הנדבה), אין שאר החכמים מודים לו, שכן לדעתם מעה נמי [גם כן] לשקלים אזלא [הולכת]. דתניא [שכן שנויה ברייתא]: להיכן קלבון (כינויה של מעה זו) זה הולך? — לשקלים, אלו דברי ר' מאיר. ר' אליעזר אומר: לנדבה.

א ולאחר שהובאו ונידונו הסבריהם של ארבעה חכמים בטעם התקנת ששת השופרות במקדש, למעות הניתנות לעולות נדבה, מביאים הסברים נוספים. שמואל אמר: ששת השופרות הללו הם כנגד ששה מותרות (הכסף הנותר בידו של המפריש מעות לקניות קרבנות, לאחר שנקנו) אלה: בזבחים — מותר קרבן חטאת, ומותר קרבן אשם (אשם גזילות ואשם מעילות), ומותר קרבן אשם נזיר (שמביא הנזיר שנטמא במת בתוך ימי נזירותו), ומותר קרבן אשם שמביא המצורע לאחר שנרפא מצרעתו ונטהר. ובמנחות — מותר מנחת חוטא (שמביא החוטא בשבועת העדות או בשבועת ביטוי או בטומאת מקדש וקדשיו, אם דל הוא), ומותר מנחת עשירית האיפה של כהן גדול (הנקראת "מנחת כהן משיח" או "מנחת חביתין", הקרבה כל יום, ויש בה עשירית האיפה סולת, מחציתה קרבה בבוקר ומחציתה קרבה בערב).

ור' אושעיא אמר: טעם התקנת ששת השופרות הללו, ארבעה כנגד ארבעת מותרות זבחים, מותר חטאת, ומותר אשם, ומותר אשם נזיר, ומותר אשם מצורע. ואחד נוסף כנגד מותר קינין (שתי תורים או שני בני יונה הבאים לקרבנות העוף של יולדת, הזב הנטהר מזובו, ועוד), ושלא כדברי שמואל. ואחד כנגד מותר מנחת חוטא, וכשיטת שמואל.

ושואלים: שמואל מאי טעמא [מה טעם] לא אמר כר' אושעיא המונה שופר כנגד קינים? ומשיבים: ששת השופרות הללו נועדו לעולות נדבה, ואילו מותר הקינין כבר תנא ליה רישא [שנה אותו התנא במסכת שקלים בראש] המשנה, בין שבעת השופרות המנויים שם (שכן בסך הכל היו שלושה עשר שופרות במקדש), ולא היו לנדבה.

ושואלים עתה לשיטת ר' אושעיא: והאם הוא מונה בין ששת השופרות לנדבה את הקינים, משום שהוא אכן תני [שונה] את המשנה בשקלים, ולא תני [ואולם אינו שונה] את הנאמר בה בתחילת קינין?! והתני [והרי שונה] ר' אושעיא את המשנה הזו במפורש, ותני [ושונה] הוא בה בתחילתה קינין! ומשיבים: אף שנמנו הקינים בתחילת המשנה בין שבעת השופרות שהיו במקדש, חזרו ונמנו אף בין ששת השופרות לנדבה, חד [אחד] — נזכר לקינין עצמם, וחד [ואחד] — נזכר למותר קינין.

ושואלים לצד האחר: ור' אושעיא מאי טעמא [מה טעם] לא אמר כשמואל המונה שופר למותר עשירית האיפה של כהן גדול? ומשיבים: סבר לה כמאן דאמר [סבור הוא ר' אושעיא כמי שאומר] שמותר של עשירית האיפה של כהן גדול אינו בא כעולת נדבה אלא ירקב. דתניא [שכן שנויה ברייתא]: מותר מנחת — נדבה, מותר מנחה — ירקב.

ועל התמיהה בנוסח לשון הברייתא מאי קאמר [מה הוא אומר], אמר רב חסדא: הכי קאמר [כך הוא אומר, זו כוונתו]: מותר מנחת חוטא — הריהי לנדבה, מותר עשירית האיפה של כהן גדול — ירקב.

ב רבה אמר: יש לפרש את דברי הברייתא באופן שונה: אפילו מותר עשירית האיפה של כהן גדול — נמי [גם כן] הריהו לנדבה, אלא מותר לחמי תודה — ירקב.

ומעירים: רב חסדא ורבה בפלוגתא [במחלוקת] של אמוראים ראשונים נחלקו. שכך למדנו: מותר עשירית האיפה של כהן גדול, מה דינו? ר' יוחנן אמר: נדבה, ר' אלעזר אמר: ירקב.

מיתיבי [מקשים] על שיטת הסוברים שמותר עשירית האיפה של כהן גדול ירקב, ממה ששנינו: מותר השקלים — הריהו חולין, ואילו מותר עשירית האיפה ומותר קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות וחטאות ואשמות — כל אלה מותריהן נדבה.

מאי לאו [האם לא] כוונת האמור "מותר עשירית האיפה" — מותר עשירית האיפה של כהן גדול, שהוא הולך לנדבה!

ודוחים: לא, הכוונה למותר מנחת חוטא, שאף היא באה עשירית האיפה סולת (ויקרא ה, יא).

אמר רב נחמן בר רב יצחק, מסתברא [מסתבר] לומר כמאן דאמר [כשיטת מי שאומר] שדין מותר עשירית האיפה של כהן גדול שירקב.

דתניא [שכן שנויה ברייתא]: על האמור במנחת חוטא "לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי חטאת היא" (שם), אמר ר' יהודה: לשון מיעוט זו ("חטאת היא"), באה ללמד כי דווקא היא קרויה "חטאת" (ומשום כך, אין היא טעונה הבאת לבונה, כדין קרבן החטאת שאינו טעון לבונה), ואין מנחה אחרת הקרויה "חטאת". ומכאן לימד הכתוב על מנחת עשירית האיפה של כהן גדול — שאינה קרויה "חטאת", ולכך הריהי טעונה לבונה. ומכאן אף נסיק, כי מאחר שמנחת עשירית האיפה של כהן גדול

אינה קרויה "חטאת" — אין דין מותרה כדין מותר החטאת ההולך לנדבה, אלא הריהו ירקב.

ג משנה נדב להקדש ואמר "שור זה עולה", ולאחר מכן נסתאב (נפל בו מום), ונפסל להקרבה — הריהו פודה את השור, ומביא בדמיו שור אחר לקרבן. ואם רצה — יביא בדמיו שנים שוורים. וכן אם אמר בהקדשו "שני שוורים אלו עולה", ולאחר מכן נסתאבו השוורים, ופדה אותם — אם רצה יביא בדמיהן שור אחד. אלו דברי חכמים, ואילו רבי אוסר להביא שור אחד, אלא יביא שני שוורים.

אמר בהקדשו "איל זה עולה", ונסתאב האיל, ונפדה בדמים — אם רצה יביא בדמיו כבש. וכן אם אמר בהקדשו "כבש זה עולה", ונסתאב, ונפדה בדמים — אם רצה יביא בדמיו איל. אלו דברי חכמים, ואילו רבי אוסר להביא בדמי הקרבן שנפדה קרבן ממין אחר.

And one was for the value of the lambs brought as a nazirite’s or a leper’s guilt offering. And one was for the value of the goats brought as communal sin offerings on Festivals. And one was for the surplus coins of one who designated money to purchase one of those offerings and had money left over after purchasing the animal. And one was for the additional silver ma’a paid as a premium in a case when two people brought their half-shekel jointly as one shekel.

After citing these four opinions, the Gemara explains: All of the other Sages do not say in accordance with the explanation of Ḥizkiyya that the six collection horns are to prevent quarrels between the families of priests, as they hold that we are not concerned about quarreling between the priests. There is no reason for them to fight, as each and every family serves on its own day and receives the hides of the animals sacrificed on that day.

The other Sages do not say in accordance with the explanation of Rabbi Yoḥanan that the six horns are to prevent the coins from decaying, as we are not concerned that the coins will decay.

The other Sages do not say in accordance with the explanation of Ze’eiri that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, because we do not interpret a mishna in accordance with an individual opinion against the majority opinion.

The other Sages also do not say in accordance with the explanation of bar Padda that the six collection horns were for the value of bulls, rams, lambs, and goats that had been lost, for the surplus coins left over after purchasing an offering, and for the ma’a paid as a premium in addition to the half-shekel of two people. This is because they hold that there is no reason to differentiate between the surplus and the value of specific animals, as all of the animals that were lost and another offered in their place are also surplus, and their value is surplus after the replacement offering was purchased.

The other Sages also do not agree with bar Padda’s explanation that the sixth collection horn was for the ma’a, because they hold that the ma’a goes toward the same purpose as the regular shekels, as it is taught in a baraita with regard to the ma’a: Where would this premium [kalbon] go, i.e., what was done with it? It would be added to the shekels themselves, which would be used to buy the daily and additional offerings; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Eliezer says: It would be used for communal gift offerings.

The Gemara cites two additional explanations for the purpose of the six collection horns. And Shmuel says: These six horns correspond to the surplus coins left over after purchasing six offerings, namely: The surplus coins left over after purchasing a sin offering; and the surplus coins left over after purchasing a guilt offering; and the surplus coins left over after purchasing a nazirite’s guilt offering, brought if he comes into contact with a corpse during his term of naziriteship; and the surplus coins left over after purchasing a leper’s guilt offering, brought as part of his purification process; and the surplus coins left over after purchasing a meal offering of a sinner; and the surplus coins left over after purchasing the tenth of an ephah griddle-cake meal offering sacrificed by the High Priest each day, half in the morning and half in the evening.

And Rabbi Oshaya says that there is a different explanation for the six collection horns: They correspond to the surplus coins left over after purchasing a sin offering; and the surplus coins left over after purchasing a guilt offering; and the surplus coins left over after purchasing a nazirite’s guilt offering; and the surplus coins left over after purchasing a leper’s guilt offering; and the surplus coins left over after the purchase of pairs of doves or pigeons by women after childbirth, by zavim as part of their purification process, and others; and the surplus coins left over after purchasing a meal offering of a sinner.

The Gemara asks: And what is the reason that Shmuel does not say in accordance with the explanation of Rabbi Oshaya that one of the collection horns was for the surplus coins left over after purchasing pairs of birds? The Gemara answers: A collection horn for coins for pairs of birds is already taught in the first clause of the mishna in tractate Shekalim (18a), among the list of seven collection horns that served purposes other than the communal gift offerings.

The Gemara asks: And does Rabbi Oshaya teach the mishna without teaching that one of the collection horns was for pairs of birds? Does he have a different version of the mishna? But doesn’t Rabbi Oshaya teach the mishna explicitly, teaching in his version of the mishna that there was a collection horn for pairs of birds? The Gemara answers that one of the collection horns was for coins designated for purchasing pairs of birds, and one collection horn was for the surplus coins remaining after purchasing pairs of birds.

The Gemara asks: And what is the reason that Rabbi Oshaya does not say in accordance with the opinion of Shmuel? The Gemara answers that he holds like the one who says that the surplus coins left over after purchasing the tenth of an ephah griddle-cake meal offering of the High Priest are not used to purchase other offerings but are left to rot; as it is taught in a baraita: The surplus coins left over after purchasing the meal offering of are used for the purchase of a communal gift offering. The surplus coins left over after purchasing a meal offering are left to rot.

The Gemara clarifies the opaque wording: What is the baraita saying? Rav Ḥisda said that this is what the baraita is saying: The surplus coins left over from the purchase of a meal offering of a sinner are used for the purchase of a communal gift offering. The surplus coins left over from purchasing the tenth of an ephah griddle-cake meal offering of the High Priest are left to rot.

Rabba offered an alternative interpretation of the baraita and said: Even the surplus coins left over from purchasing the tenth of an ephah griddle-cake meal offering of the High Priest are also used for the purchase of a communal gift offering. Rather, the surplus coins left over from purchasing the loaves accompanying a thanks offering are left to rot.

The Gemara points out that the opinions of Rav Ḥisda and Rabba correspond to opinions raised in the dispute among earlier amora’im, as with regard to the surplus coins left over from purchasing the tenth of an ephah griddle-cake meal offering of the High Priest, Rabbi Yoḥanan says that they are used to buy a communal gift offering, while Rabbi Elazar says that they must be left to rot.

The Gemara raises an objection to the opinion of Rabbi Elazar from a mishna (Shekalim 6b): The surplus coins that had been designated for shekels are non-sacred property; but with regard to the surplus coins left over after purchasing the tenth of an ephah meal offering, and the surplus money that had been designated to purchase offerings that are brought due to ritual impurity or a sin, such as the pairs of birds of zavim, the pairs of birds of zavot, the pairs of birds of women after childbirth, and sin offerings, and guilt offerings, in these cases, the surplus coins must be used for a communal gift offering.

The Gemara explains the objection: What is the meaning of the phrase: The tenth of an ephah meal offering? Is it not referring to the surplus coins left over after purchasing the High Priest’s tenth of an ephah griddle-cake meal offering?

The Gemara answers: No, it is referring to the surplus coins left over after purchasing the meal offering of a sinner, which is also brought from a tenth of an ephah of fine flour (Leviticus 5:11).

Rav Naḥman bar Rav Yitzḥak said: It is reasonable to accept the opinion of the one who said: The surplus coins left over from purchasing the tenth of an ephah griddle-cake meal offering of the High Priest are left to rot.

As it is taught in a baraita with regard to a sinner’s meal offering: The verse states: “But if his means are not sufficient for two doves or two pigeons, then he shall bring his offering for that which he has sinned, the tenth part of an ephah of fine flour for a sin offering; he shall put no oil upon it, nor shall he put any frankincense upon it, for it is a sin offering” (Leviticus 5:11). Rabbi Yehuda said that the phrase “it is a sin offering” is interpreted as a restriction: It is called a sin offering, and no other meal offering is called a sin offering. This taught that with regard to the tenth of an ephah griddle-cake meal offering of the High Priest, it is not called a sin offering, and consequently it requires frankincense.

Rav Naḥman inferred: And since it is not called a sin offering, its surplus coins should not be used to buy communal gift offerings like the surplus coins of sin offerings; rather, they should be left to rot.

MISHNA: With regard to one who said: This bull is hereby a burnt offering, and subsequently it became blemished [venista’ev] and was disqualified from sacrifice, he should redeem the bull and with that money purchase another bull as an offering in its stead. If he wishes, he may bring two bulls with its redemption money instead of one. If one says: These two bulls are hereby a burnt offering, and subsequently they became blemished, if he wishes he may bring one bull with their redemption money. And Rabbi Yehuda HaNasi deems this prohibited, and holds that he must bring two bulls.

In a case where one said: This ram is hereby a burnt offering, and it became blemished, if he wishes he may bring a lamb with its redemption money. In a case where one said: This lamb is hereby a burnt offering, and it became blemished, if he wishes he may bring a ram with its redemption money. And Rabbi Yehuda HaNasi deems it prohibited for one to bring one type of animal with redemption money from another type of animal.