|
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש
מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות
⎯
פירוש 'חברותא' (מאת הרב יעקב שולביץ)דף צז - אומשנינן: שאני חלב מגיד הנשה, דחלב מפעפע ומתפשט בכל הבשר אפלו בצליה, ואילו גיד הנשה נצמת בצליה, ואינו יוצא אל תוך הבשר. ופרכינן: ובחלב שנצלה עם בשר, מי אסור הבשר? והאמר רבה בר בר חנה: עובדא הוי קמי דרבי יוחנן, בכנישתא דמעון, בגדי שצלאו בחלבו, ואתו ושיילוה לרבי יוחנן, ואמר: קולף מבשר הגדי ואוכל אותו - עד שמגיע לחלבו! ומוכח שגם חלב אינו מפעפע בצלייה!? ומשנינן: ההוא גדי - כחוש הוה! רב הונא בר יהודה אמר: ההוא - כוליה, כליה, שצלאה בחלבה הוה, ושריא רבי יוחנן משום שמפסיק הקרום בין החלב לכליה ואין החלב יכול לבעבע דרך הקרום אל הכליה. רבין בר רב אדא אמר: ההוא - כילכית, שקץ דגים קטנים, שטוגנו באילפס, במחבת יחד עם בשר, הוה, ואתו שיילוה לרבי יוחנן. ואמר להו רבי יוחנן: ליטעמיה קפילא ארמאה, נחתום עובד כוכבים, ויאמר לנו אם ניכר טעם האיסור בבשר, וסמכינן עליו כשמשיח לפי תומו, שאינו יודע שאנו שואלים אותו בדבר איסור והיתר. אמר רבא: מריש, בתחילה, הוה קא קשיא לי הא דתניא: קדרה שבשל בה בשר - לא יבשל בה חלב! ואם בשל - בדקינן לה בנותן טעם! שאם ניכר טעמו של הבשר בחלב, הרי התבשיל נאסר מדין בשר וחלב שהתבשלו יחד. וכן קדרה שבישל בה תרומה - לא יבשל בה חולין! ואם בשל - בדקינן לה בנותן טעם! והכי הוה קשיא ליה לרבא: בשלמא תרומה שהתבשלה בקדרה ולאחר מכן בישל באותה קדרה חולין, טעים לה כהן, שמותר לו לאכול בתרומה, ויאמר לנו אם יש בה בנותן טעם. אלא בשר שהתבשל בחלב - מאן טעים ליה!? והרי הכל אסורין בו!? אבל השתא, דאמר רבי יוחנן סמכינן אקפילא ארמאה, הרי הכא נמי, בבשר בחלב, סמכינן על טעימתו של קפילא ארמאה! אמר רבא: אמור רבנן בכמה מקומות ששיעור הביטול הוא בטעמא, שקבעו את שיעור הביטול ב"נותן טעם". ואמור רבנן במקומות אחרים, וכגון הכא, דאמר רבי יוחנן שבדקינן לה בקפילא. |