במסיבה (בדרך סיבובית) ההולכת לו תחת הבירה (המקדש), ולא בעזרה עצמה (שהרי בעל קרי הוא, ואסור להיות בעזרה). ועל מנת להאיר את הדרך התת קרקעית הזו, היו נרות דולקין מכאן ומכאן, משני צדיה. עד שהוא מגיע לבית הטבילה. ומדורה היתה דולקת שם, כדי לחמם את הכהנים לאחר שטבלו. וכן היה שם בית הכסא של כבוד, כדי שיטיל בו מימיו קודם שיטבול. וזה היה כבודו: שהמבקש להיכנס אליו להפנות לצרכיו ומצאו שהוא נעול — מתוך כך הריהו יודע שיש שם אדם, והריהו ממתין לו עד שיצא, ויכנס לאחריו. ואם מצאו כשהוא פתוח — בידוע שאין שם אדם, והריהו נכנס לשם.

ולאחר מכן, ירד למקוה הטהרה, וטבל, עלה מהמקוה ונסתפג (ניגב עצמו במגבת), ונתחמם כנגד אש המדורה. ומשעשה כן, הוא חוזר ובא לבית המוקד, ושם הוא ישב לו אצל אחיו הכהנים, עד השחר שאז היו השערים (דלתות העזרה) נפתחים, ואזי הוא יוצא אל מחוץ למקדש והולך לו, שהרי אף לאחר שטבל הריהו טבול יום, ואינו טהור לגמרי עד שתערב שמשו ואסור הוא בשהייה במקדש.

כל מי מן הכהנים שבאותו בית אב העובד באותו יום בבית המקדש שהוא רוצה לתרום את המזבח (תרומת הדשן, סילוק האפר מעל המזבח החיצון),

הריהו משכים (מקדים) וטובל כנדרש מכל הנכנסים לעזרה עד שלא (בטרם) יבא הממונה על ההגרלה (ה"פיס") הנערכת בין הכהנים מי מהם יעשה כל אחת מעבודות המקדש, והגרלה זו על תרומת הדשן היא הראשונה, שכן היא העבודה הראשונה הנעשית בכל יום. ושואל: וכי באיזה שעה בא הממונה, וחוזר ומשיב: לא כל העתים בהן בא הממונה שוות, שפעמים שהוא בא מקרות הגבר (קריאת התרנגול), או בזמן הסמוך לו אם מלפניו או מאחריו.

וכשהממונה בא אל בית המוקד בו היו כהני אותו בית אב, ודפק (מקיש בשער) עליהן (אליהם), שיפתחו לו את השער, וכשהן פתחו לו, אמר להן: מי שטבל — יבא ויפיס (ישתתף בהגרלה), ולאחר מכן עמדו אלה שטבלו והפיסו (הגרילו), ומי שזכה לעבוד את עבודת תרומת הדשן — זכה בו.

א גמרא שנינו במשנתנו כי הכהנים שומרים בשלושה מקומות בבית המקדש. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו, מה המקור בתורה לחובת השמירה]? אמר אביי בתשובה: שכן אמר קרא [הכתוב] "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל" (במדבר ג, לח).

אמרי [אומרים] בדחיית הדברים: אין [אכן כן], מתוך מקרא זה, שימור בעלמא [סתם], אשכחן דבעי [מצאנו, למדנו שצריך], וכן למדנו ממנו כי כהנים ולוים הם המצווים על שימור זה (שהרי נאמר בכתוב "משה ואהרן" — משה הלוי, ואהרן הכהן), מיהו מתניתין קתני [ואולם במשנתנו שנינו] כי הכהנים והלויים לא היו שומרים באותם מקומות, אלא בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, ואילו הלוים שומרים בעשרים ואחד מקום אחרים, וכפי ששנינו במשנה בתחילת מסכת מידות, ואילו בקרא [בכתוב] זה, שמירתם של הכהנים והלוים בהדי הדדי כתיב [ביחד נאמרה]!

אמרי [אומרים] בתשובה: הכי קאמר [כך אמר הכתוב, כך יש לקוראו]: "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה — משה", ולמדים מכאן שהלויים שומרים במקדש, והדר [וחזר] ואמר הכתוב "אהרן ובניו שומרי משמרת המקדש" — ומכאן למדים שהכהנים שומרים כשלעצמם, ובאופן זה: "אהרן" — בחד מקום [במקום אחד], "ובניו" — בעוד שני מקומות, והרי אלה שלשה מקומות שבהם שומרים הכהנים עצמם.

ושואלים: ממאי [ממה, מנין] שכך צריך לקרוא ולהבין את הכתוב? ומשיבים: מדכתיב [ממה שנאמר] בתחילת כתוב זה לשון "והחונים" ולאחר מכן כתיב [נאמר] בו בלשון "שומרים" — הרי זה מלמד כי מדובר בשתי קבוצות נפרדות, אלו המכונים בכתוב "חונים" לחוד [לעצמם], ואלו המכונים "שומרים" לחוד [לעצמם].

ושואלים עוד: למדנו מכאן שהכהנים והלויים שומרים במקומות נפרדים, ואולם עדיין אימא [אמור] שהכהנים כולהו בחד מקום לחודיה [כולם, שומרים במקום אחד לעצמו]! ודוחים: לא סלקא דעתך [אינך יכול להעלות על דעתך] לומר כן, שהרי כתוב זה מקיש את משה לאהרן ובניו, ומעתה יש לומר: מה משה — בחד מקום לחודיה [במקום אחד לעצמו] הוא שומר, ולא באותו מקום בו שומר אהרן, אף אהרן ובניו — כל אחד ואחד מהם בחד מקום לחודיה [במקום אחד לעצמו] הם שומרים.

רב אשי אמר, מקור אחר יש בתורה ממנו אנו למדים כי הכהנים שומרם בשלשה מקומות, והוא מסיפיה דקרא [מסופו של הכתוב] הזה, שכן נאמר בכתוב "שומרים משמרת המקדש למשמרת", ושלש לשונות שמירה אלה מורות כי שלש שמירות נפרדות הן.