הקדמה
מסכת פסח ראשון בע"ה:
אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א זאת המסכתא ר"ל מסכת פסח ראשון היא מסדר מועד והורגלנו בלמודה אחר מסכת סוכה לסבה אשר הזכרנו בפתיחת החבור וכבר ביארנו שם שזאת המסכתא עם המסכתא הבאה אחריה ר"ל פסח שני היו מתחלה בסדור רבינו הקדוש מסכתא אחת נקראת פסחים ובימי הגאונים חלקוה לשתים וקראו הראשונה פסח ראשון והשניה פסח שני וגם העתיקו פרק ערבי פסחים ממקומו שהיה אחרון לכל הפרקים ושמוהו אחרון לזה החלק הראשון שאנו מבארים עכשו בע"ה ר"ל מסכת פסח ראשון ועל זה הסדר זאת המסכתא כוללת חמשה פרקים לפי שיטתנו א' אור לארבעה עשר ב' כל שעה ג' אלו עוברין ד' מקום שנהגו ה' ערבי פסחים וענין המסכתא כלו אמנם הוא בא לבאר עניני הפסח בכל ענינים הצריכים בביאורו הן בבדיקת החמץ וביעורו בזמן איסורו והפלטתו מן הכלים המובלעים ממנו וידיעת הדברים שהם צריכים לבער ושאין צריכים לבער הן בעניני איסור מלאכה בערב הפסח וביאור עניני סדר הפסח על השלמות ועל זה הצד יחלקו עניני המסכתא לששה חלקים הראשון לבאר עניני בדיקת החמץ השני לבאר סדרי זמן איסורו וענין ביעורו ופליטת הכלים מבליעתם השלישי לבאר איזה מין מן התבואות תורת חמץ עליו עד שיהא ראוי למצה לצאת בו ידי חובת מצה וכן איזה מין מן הירקות יוצאין בו בפסח ידי חובת מרור הרביעי לבאר הדברים שצריך לבערם והדברים שהופקעה תורת חמץ מהם עד שאין צריך לבערם ויתבאר עם זה מה בין דין איסור חמץ בעינו לדין איסור תערובתו החמישי לבאר דין איסור מלאכה בארבעה עשר הששי לבאר סדר לילי הפסח כלו החלק הראשון יתבאר בפרק ראשון והחלק השני יתבאר בפרק ראשון ושני השלישי יתבאר בפרק שני הרביעי יתבאר בפרק שלישי החמישי יתבאר בפרק רביעי הששי יתבאר בפרק אחרון אלא שיתבלבל הסדר בקצת מקומות ויכנס חלק אחד בגבול חברו בקצת דברים זהו שרש המסכתא דרך כלל אלא שיתגלגלו בו הרבה דברים מעניני טומאה וטהרה ושאר דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על דרך שהתבאר:
והפרק הראשון ממנה יסוד ענינו בביאור החלק הראשון וקצת החלק השני ורובו יסוב על שלשה ענינים הראשון לבאר ענין בדיקת חמץ והשני יתחיל בו בסדרי זמן איסורו השלישי במה שבאו בזה הפרק דינין אריכי הדברים בענין טומאה וטהרה זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים על ידי גלגול כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור החלק הראשון [והוא שאמר] אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה ובמה אמרו שתי שורות במרתף במקום שמכניסין בו חמץ בש"א שתי שורות על פני כל המרתף בה"א שתי שורות החיצונות שהן העליונות אמר הר"ם בדיקת החמץ צריך שיהיה בליל ארבעה עשר אע"פ שאין אסור באכילה עד חצות ליום ארבעה עשר כאשר יתבאר ותקנו לזה לפי שאור הנר בלילה יפה לבדיקה ובני אדם מצויין בבתיהם באותו העת נקרא ללילה אור כמו שקורין דברים הרבה בהפכן וכיוון בזה כדי לדבר בלישנא מעליא ולא תהיה פתיחת הספר בשם העדר מן העדרים ר"ל לילה מרתף שם אוצר היין ולזאת המשנה שיעור ושיעורה כך כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה ואוצרות יין ושמן אינן צריכין בדיקה ולמה אמרו שתי שורות במרתף וכו' ונאמר על דרך הדמיון כגון שיהיה בית מלא חביות יין באורך עשר חביות ובגבהו עשר אחת בצד אחת עד שיהיה בבית אלף חביות בית שמאי אומרים בודק השורה כולה שהיא כנגד הפתח באורך וברוחב שהם מאה חביות והשורה כולה שהיא כנגד גג הבית באורך וברוחב והם גם כן מאה חביות וזהו ענין אמרם שתי שורות על פני כל המרתף ובית הלל אומר' שבודק מאה חביות בלבד והוא שתי שורות אחת בצד שנית כנגד פתח הבית ומן השורות העליונות כנגד הגג וזהו ענין אמרם שתי שורות החיצונות שהן העליונות:
אמר המאירי. אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר וכו' פי' אור לארבעה עשר לילה שמחרתו ארבעה עשר ומתוך כך יש מדקדקים בלשון משנה זו שלא לגרוס לאור ארבעה עשר מפני שלשון זה לדעתם ביאורו לילה שעבר ארבעה עשר כמו שאמרו במסכת ראש השנה אימתי משיאין משואות לאור עבורו ופירושו לילה שעבר שלשים שהוא יום העבור ולא לילה שמחרתו שלשים שהרי אמרו אין משיאין אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו שאם לא נראה בזמנו לא היו משיאין והיו יודעין ממילא שהחדש נתעבר וחוזרין ומקדשין יום שלשים ואחד ומונין הימנו אבל כשהיו משיאין בלילה שעבר שלשים היו מכירין שנתקדש החודש ביום שלשים ושבדין נהגו בו קדש ומונין הימנו וא"כ היאך ישיאו לילה שמחרתו שלשים והרי כמה פעמים אין עדים שראו את הלבנה באים עד יום שלשים אלא ודאי פירושו יום שעבר שלשים ואע"פ שגדולי הרבנים כתבו שיום העבור הוא יום שלשים ואחד ונמצא ביאורו לילה שמחרתו יום שלשים ואחד דרך שיטפא כתבוה שהרי אמרו שם י"ט ב' העיד ר' יהושע בן לוי על שני אדרים שמקדשים אותם ביום עבוריהם והקשה לו למימרא דחסרים עבדינן להו מלאים לא עבדינן להו ומאחר שהקשו בה כן למדנו שיום שלשים הוא יום העבור וא"כ כל כיוצא בלשון זה פירושו על יום שעבר לפיכך אין גורסין כאן אלא או אור לי"ד או אור י"ד אבל לא לאור י"ד ולא עוד אלא שאף בגירסא זו ר"ל אור י"ד יש מפקפקים לומר שאין לשון זה מיוחד לא ליום שעבר ולא ליום הבא אבל אור לי"ד מיוחד ללילה שמחרתו י"ד ועל דרך האמת כל אלו דקדוקים של הבל ואין שם נוסח שלא יהא אפשר לפרשו הן על לילה של יום שעבר הן על לילה של יום הבא שהרי מצינו בגמ' יכול יהא נאכל לאור שלישי שפירושו לילה שמחרתו שלישי וכן המפלת לאור פ"א פירושו לילה שמחרתו פ"א ואע"פ שהם גורסין בכלן כפי שיטתם ר"ל אור לשלישי ואור לשמונים ואחד אין לשבש גירסאות הנמצאות ברוב הספרים ללא צורך ובודאי אין לנו הכרע באחד מן הלשונות אלא כל אחד לפי ענינו ובזו מיהא על איזה לשון שתרצה פירושו לילה שעבר שלשה עשר ומחרתו י"ד אלא שיש בזה דיוק אחר והוא שכל שהוא התחלת דבור אין למ"ד של שימוש נופלת בו יפה ואלו היה מתחיל בדבר אחר היה אומר לאור כגון המפלת לאור שמונים ואחד וכן יהא נאכל לאור שלישי וכן משיאין משואות לאור עבורו הן שיהא נאמר על יום שעבר הן שיהא נאמר על יום הבא או בלא למ"ד כלל כדרך שאמרו למטה בודקין אור י"ד אבל מאחר שהתחיל הדבור במלה זו אין הלשון נופל יפה לומר בתחלת דבור לאור י"ד אלא אור לי"ד או אור י"ד כמו שמצינו אור יום הכפורים מתפלל שבע ומתודה ונניח דברים אלו למשא ומתן ונחל בביאור הענין:
והוא שאמר שבזמן הזה בודקין את החמץ כלומר שמחפשין אותו בכל מקומות שבבית שיש להעלות על לב שיהא מצוי שם חמץ ופירשו גדולי הרבנים כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא וחכמי התוספות צווחים עליהם והלא אמרו מדאורייתא בבטול בעלמא סגי ליה ר"ל אף בחמץ הידוע שמאחר שבטלו אינו שלו וא"כ האיך עובר בבל יראה ובל ימצא וא"ת שלא יבטל הרי אין הבדיקה פוטרתו מלבטל שהרי אמרו הבודק צריך שיבטל ומתוך כך פירשו הם בודקין את החמץ שמא אע"פ שיבטל ימצא וישכח ויאכל ממנו ויבא לידי שגגת כרת שאין הביטול מועיל להפקיע את הכרת מן האוכלו במזיד שלא נאמר ענין ביטול אלא להפקעת בל יראה ובל ימצא ומצד שאינו שלו אבל לענין אכילה הרי שלו ושאינו שלו שניהם שוים לחיוב אכילה ואע"פ שפירושם נכון אין צורך לדחות פירוש ראשון שאע"פ שדיו בבטול אין זה אלא עצה בעלמא לבטלו ולהפקירו עד שלא יהא קרוי חמץ שלו אבל עיקר הענין הוא הבדיקה וההוצאה מן הבית לבערו מן העולם שהרי מצד שאדם רגיל בו החמירה תורה באיסור חמץ יותר משאר איסורין לבערו ואע"פ שהנזיר רגיל ביין ולא הצריכוהו בכך נזיר שאני שמצות יחיד היא ולבו עליה ועוד שאם הוא אסור האחרים מותרים והיאך מבערין אותו אבל חמץ שאסור לכל ושאין הזהירות מצוי בדבר שמצוי לרבים להיות לב הכל עליה החמירו בה והוא שאמרו חמץ לא בדילי אינשי מיניה ולמדת שעקר הענין הוא הבדיקה וההוצאה מן הבית ואף לשון השבתה האמורה בתורה אע"פ שתרגומה בבטול עקר הנחתה להוצאה מן הבית ולביעור מן העולם כמו שכתבנו ומטעם שהזכרנו ואף השבתה אע"פ שאנו מפרשים אותה לשון בטול מדלא כתב בהדיא תבערו מ"מ אף היא רומזת שעקר הענין הוא הביעור מן הבית או מן העולם שהרי אף היא לשון כליון הוא לפעמים כמו שאמר אשביתה מאנוש זכרם אלא שמ"מ אם בטלו אינו שלו והוא שאמרו חכמים לר' יהודא כשאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה השיבוהו לא מצא עצים יהא יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו בכל דבר שאתה יכול להשביתו וא"כ עקר הכונה הוא לבדוק אחריו ולבערו אלא שדרך עצה הצריכוהו בטול אחר בדיקה כדי שלא להכשל בבל יראה ונמצאת הבדיקה שקודם הבטול דין גמור וכונה ראשונה של תורה ואף חכמים שתקנו הביטול לא פטרוהו מבדיקה שמא יבא לאכול הא קודם שבטל עקר כונת התורה בבדיקה וביעור היא והיא צריכה אף שלא לעבור בבל יראה ובל ימצא שמשבדק יפה אף לכשמוצאו אינו עובר בבל יראה אא"כ משהא אותו משמצאו ולא עוד אלא שי"א שלא נאמר בביטול בעלמא סגי ליה אלא בחמץ שאינו ידוע אבל בחמץ הידוע צריך לבערו מן התורה ומזו שכתבנו ר"ל לא מצא עצים יהא יושב ובטל וכו' ואם לא כן היה לו לומר יבטלנו וכן ממה שאמרו אך ביום הראשון מערב יום טוב או אינו אלא ביום טוב עצמו הרי למדנו בהבערה שהיא אב מלאכה ואי סגי ליה בבטול יבטלנו ואינו כלום שהרי בשעת איסורו אינו יכול לבטלו אלא שכל אלו בעקר דין תורה וכונתה נאמרו שהיא בביעור ועל הדרך שכתבנו ומ"מ אף חמץ הידוע דיו בבטול כמו שמבואר להדיא מענין שמא ימצא גלוסקא יפיפיה ומענין תלמיד היושב לפני רבו וכן מן ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו הא עקר כונת התורה בבדיקה וביעור היא והיא צריכה שלא לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא וכ"ש שמא יבא לאכול:
ואמר על בדיקה זו שהיא לאור הנר ופי' בגמ' מפני שאור הנר יפה לבדיקה והענין הוא מפני שלדקותו הוא יכול להכניסו בחורים וסדקים וא"ת ואף נר של חרס היאך מכניסה בחורים ובסדקים מפרשים בה שחוקקין בראש מקל ארוך ונותנין בחקק שמן ופתילה ומטלטלין אותו בחורים וסדקים ועוד פי' בה בגמ' שם שהנר אינו מתירא על ניצוצות שלו אבל האבוקה מתירא עליה שמא תהא שלהבת שלה נאחזת בקירות הבית ואין לבו על הבדיקה כראוי וכן פי' בה שהנר אורו נמשך אבל האבוקה פעמים מאירה ופעמים אינה מאירה כל כך מפני שפוסקת וקופצת ממקום למקום ואין בדיקה נעשית בה כראוי ולפי ענינים אלו יש לנו לומר שהבדיקה בנר של שעוה וכיוצא בה בדיקה ראויה היא וכל הדרכים האלו בה ואף גדולי המפרשים כתבו שהיא עקר שהשמן מ"מ אף בכלי זה שציירנו עליו מתירא הוא על שפיכת השמן ואינו בודק יפה:
ואח"כ הוא מבאר שדין בדיקה הוא בכל מקומות שהחמץ מצוי בהם והרי הם אצל ענין זה כאיתיליד ריעותא אבל כל מקום שאין מכניסין בו חמץ כחורי הבית העליונים והתחתונים שאין תשמישם אלא בצער וכן רפת ולול ומתבן ואוצרות יין ושמן בשאין מסתפק אין צריכין בדיקה שמאחר שלא נולד בהם ריעותא אין מחזיקין בהם איסור ושואל לעצמו א"כ במה אמרו שתי שורות במרתף שכבר שמע וקבל ששתי שורות במרתף צריכים בדיקה על גב החביות וביניהן ופירשה בשמכניסין שם חמץ והוא במסתפק ממנו שהשמש נכנס לשם לפעמים ופתו בידו ושוכחו ונשאר שם וחוזר ודן בדין שתי שורות הללו על אלו שתים מהם הוא מצריך בדיקה ופירשו בית שמאי שתי שורות על פני כל המרתף ובית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות:
וענין זה הוא שהיה דרך מסדרי האוצרות שהיו מסדרים חביותיהם בשטח קרקע המרתף שורות שורות ומתחילין סמוך לכותל שכנגד הנכנס הגע עצמך שפתח המרתף במזרח היו מסדרים שורה אחת על פני כותל מערב מצפון המרתף לדרומו וסמוך לה שורה אחרת וכן הרבה באורך קרקע המרתף כפי מה שצריך לו ומסדרם חביות על גבי חביות מן הארץ עד שמי קורה ונמצא כל המרתף עשוי שורות שורות אם תרצה אמור שורה ראשונה אותה עליונה הרואה על פני כולה שמי קורה וצד חיצון שלה רואה אף פני הבית ושניה לה אותה שתחתיה שאינה רואה שמי קורה וצד חיצון שלה רואה את הפתח וכן כל השורות מן הגג עד תחתית הקרקע ואם תרצה אמור ששורה ראשונה אותה החיצונה שרואה על פני כולה את הפתח וצד עליון שלה רואה שמי קורה ושניה לה אותה שלפנים הימנה שאינה רואה את הפתח אבל צד עליון שלה רואה שמי קורה וכן כולם עד כותל אמצעי של בית המרתף וכשמתחיל להסתפק עולין לעליונות בסולמות ושותין משורה העליונה הרואה שמי קורה ופני הפתח עד שישתו את כולה ומסלקין אותן חביות ושותין שלמטה הימנה עד שתכלה כל השורה החיצונה הרואה פני הבית:
ואמרו בית שמאי שתי שורות על פני כל המרתף ונחלקו בגמ' לדעתם והוא שרב יהודה פירש את דבריהם שתי שורות מן הארץ עד שמי קורה החיצונה שרואה כולה פני הפתח וצד עליון שלה רואה אף שמי קורה ושלפנים הימנה שאינה רואה את הפתח כלל אבל צד עליון שלה רואה שמי קורה ור' יוחנן פירש את דבריהם שתי שורות שהן שורה אחת כמין גאם אחת החיצונה שמן הארץ ועד שמי קורה שרואה על פני כולה פני הפתח והאחרת שמתחלת הסדר עד כותל אמצעי שרואה כולה שמי קורה וזו דוקא מיהא עד מקום שידו מגעת לא שיהא צריך על כל החביות ובית הלל סוברים שתי שורות החיצונות שהן העליונות והענין הוא שכל שאין אתה מזכיר על פני כל המרתף אתה קורא שורה כל שורת חביות בלא צירוף שלמטה הימנה עד הקרקע אלא צירוף כל שלפנים הימנה עד הכותל ונחלקו רב ושמואל בגמרא בפירוש דבריהם שלדעת רב העליונה ושלמטה הימנה ששתיהן רואות פני הפתח ועליונה פני התקרה מפני שהוא מדקדק בלשון חיצונות שהרי שתי אלו חיצונות ואע"פ שקוראן עליונות ואין כאן עליונה אלא אחת אף התחתונה עליונה בערך שלמטה הימנה ושמואל פירש את דבריהם עליונה ושלפנים הימנה ששתיהן עליונות שרואות פני התקרה והחיצונה שבהן רואה אף פני הפתח והוא מדקדק בלשון עליונות שהרי שתיהן עליונות ואע"פ שקוראן חיצונות ואין כאן חיצונה אלא אחת אף שלפנים הימנה חיצונה בערך לשלפנים הימנה ואין ספק שהלכה כבית הלל אלא שספק בידינו אם כרב אם כשמואל והוא שיש פוסקים כרב ומשום דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וכן כתבוה גדולי המחברים וגאוני הראשונים פוסקים כשמואל ממה שאמרו בגמ' תני ר' חייא כרב וכלהו תנאי כשמואל וכן שלדעתם לא נאמר הלכתא כרב באיסורי אלא במחלוקת שלהם אבל במה שהם מפרשים בו דברי אחרים לא ואין הכרע בדבר ומ"מ במרתף שלנו שאין שם שורות צריך לבדוק על גבי הקנקנים וביניהם:
זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
לעולם יזהר אדם מן הסכנות כמה שיוכל וכן מן החשד כל שהוא הולך לעיר אחרת כשנכנס בה יכנס בכי טוב וכשיצא ממנה יצא בכי טוב אבל בעירו אין צורך בכך שאם מפני החשד בני עירו מכירין אותו ודנין אותו לפי ענינו ואם מפני הסכנה הרי רגיל הוא בה ויודע מבוא העיר ומוצאה וזהו שהקדים לשון כניסה ללשון יציאה ואם לא כן היה לו לומר יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב ואע"פ שכתוב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר היכא דשכיח הזיקא שאני ומ"מ יש מפרשים אותה אף בעירו והקדמת כניסה ליציאה אין לדקדק בה שהרי מצינו כיוצא בו בבור מטפס ועולה מטפס ויורד אע"פ שהירידה קודמת:
הנודר מן האור לא סוף דבר שהוא אסור באור חמה ולבנה אלא אף באור הכוכבים אסור שלשון בני אדם מתפשט לקרא אף לאור הכוכבים אורה ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ואצ"ל שלאור הנר אסור:
