דף יז - א

אלא, לאו, שמע מינה דתנא דמסכת מידות - רבי אליעזר בן יעקב היא.

ומסקינן: שמע מינה.

רב אדא בריה דרב יצחק אמר לתרץ את הסתירה לעיל אודות הסתירה בין המשניות ביחס למקומה של לשכת הטלאים:

האי לשכה של טלאים ארוכה מאד היתה, ואקצויי מקציא, שהיתה בצד מערב ומשוכה לשני הצדדים, לצפון ולדרום, עד סמוך לשני קצות העזרה, מצד דרום ומצד צפון.

ולכן, למי דאתי שבא מצד צפון - מתחזיא ליה נראית לו מחמת ארכה, כאילו עיקרה של הלשכה הוא בדרום מערב.

שהרי הוא רואה שטח ריק בשטח הדרומי, שלידו, ואחריו הוא רואה שמתמשכת הלשכה.

והוא אינו רואה את השטח הריק בצד השני, בין הלשכה לצד הצפוני. ולכן, נדמה לו שעיקר הלשכה הוא בדרום מערב, אלא שהיא משתרעת גם לשטח הצפוני.

ולמי דאתי מצד דרום - מתחזיא ליה לפי אותו עקרון כאילו עיקרה נמצא בצפון.

ועוד אמר רב אדא: ומסתברא - דלשכת הטלאים עיקרא במערבית דרומית הואי, שהיתה משוכה יותר לצד הדרומי.

דהיינו שהשטח הריק בין צדה הדרומי של הלשכה לבין חומת העזרה הדרומית היה יותר מצומצם מהשטח הריק שבין צדה הצפוני של הלשכה ובין חומת העזרה הצפונית.

ממאי יש להוכיח זאת?

מדרמינן סתירה בין המשניות, מהמשנה במסכת מדות האומרת שלשכת לחם הפנים היתה בפינה הדרומית מערבית, אלחם הפנים, על המשנה במסכת תמיד שמשמע ממנה שהיא היתה בפינה המזרחית צפונית.

ומשנינן על סתירה זו: אמר רב הונא בריה דרב יהושע:

מר, התנא במסכת מידות, קא חשיב למקום הלשכות למי שבא דרך ימין.

ומר, התנא במסכת תמיד, קא חשיב למקום הלשכות למי שבא דרך שמאל.

ומעתה אין סתירה בין המשניות.