זבחים נט ע"ב

דף נט - ב

אמר לו רבי יוסי:  והלא כבר נאמר "אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא" שעשה משה, לא בפעם אחת כי אם ביום אחד, שהיתה אש של שמים ממהרת לאכול ובבית עולמים הוא אומר "ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף" וצאן מאה ועשרים אלף על גבי מזבח אבנים שעשה שלמה, וכשאתה מגיע לחשבון עולות ולמנין אמות נמצא זה שעשה שלמה גדול מזה שיותר בריווח אפשר להקריב את כל קרבנות היום של חנוכת המזבח על גבי המזבח של שלמה, מאשר להקריב אלף עולות על מזבח של משה, שבמזבח של משה מקום המערכה הוא אמה על אמה, ובמזבח של שלמה מקום המערכה הוא עשרים אמה על עשרים אמה, נמצא שלפי חשבון אלף עולות לאמה היה מקום במזבח של שלמה לארבע מאות אלף קרבנות, והקריבו רק מאה ארבעים ושתים אלף ואין צר המקום במזבח שעשה שלמה להקרבת כל קרבנות חנוכת המזבח. אלא בעל כרחך שאין הדברים ככתבן, ולא קידש שלמה את רצפת העזרה להקטיר עליה, ומהו "קטן מהכיל" שאמר הכתוב? לא על מזבח אבנים שעשה שלמה קאמר, אלא על מזבח נחשת שעשה משה קאמר שהיה קטן מהכיל, כאדם האומר לחבירו פלוני ננס הוא ופסול לעבודה ואע"פ שאינו ננס, כשבא לפוסלו לעבודה כך קורא לו, שהוא לישנא מעליא, הוא הדין הכא אתא למימר שפסל שלמה את מזבח הנחושת של משה וגנזו ^[28], ועשה במקומו מזבח חדש. וכשאמר הכתוב "קדש את תוך החצר" כוונתו שקדש את החצר שיהיה קדוש להציב בו מזבח אבנים, ולא שרצפת החצר עצמה נתקדשה להקטרה.

ומקשינן: ורבי יהודה אמאי קאמר דמזבח שעשה שלמה היה קטן להקריב עליו את כל הקרבנות של חנוכת המזבח, הא שפיר קאמר רבי יוסי שלא הוי קטן כלל.

ומשנינן: רבי יהודה שפירש דברים ככתבן לטעמיה אזיל דאמר מזבח שעשה משה גדול היה ומשום הכי הקריבו עליו אלף עולות, ואם כן מזבח שעשה שלמה לא הספיק לכל קרבנות היום של חנוכת המזבח, כלומר דסבירא ליה לרבי יהודה שמזבח של משה היה מקום מערכה שלו ו' אמות על ו' אמות, ונמצא שלפי חשבון אלף עולות שהקריבו עליו, מקום המערכה של מזבח שעשה שלמה שהיה כ' אמות על כ' אמות היה קטן מהכיל את מאה ארבעים ושתים אלף קרבנות של חנוכת המזבח.

דתניא: כתיב בקרא לענין מזבח שנצטווה משה לעשות "ועשית את המזבח וגו' חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב" ^[29] - דברים ככתבן דברי רבי יוסי, ומתוך חמש אמות אלו צריך לגרוע אמה לכל צד שהוא מקום הקרנות, ועוד אמה לכל צד לפנים מן הקרנות מקום הילוך רגלי הכהנים, נמצא שמקום המערכה היה אמה על אמה, רבי יהודה אומר נאמר כאן בעשיית המזבח של משה "רבוע", ונאמר להלן בנבואת יחזקאל על מזבח של בית שני "רבוע", מה להלן במזבח של בית שני מאמצעיתו של המזבח היה מודד שהמדה האמורה בכתוב היא מאמצע המזבח, כלומר שמהנקודה האמצעית של המזבח היה י"ב אמות לכל רוח, שהוא בסך הכל כ"ד אמות, אף כאן במזבח שעשה משה מאמצעיתו היה מודד ולפיכך כשאמר הכתוב חמש אמות על חמש אמות כוונתו עשר אמות על עשר אמות גודל המזבח כולו, ומתוכן אמה לכל צד מקום הקרנות ואמה לכל צד מקום הילוך רגלי הכהנים, נמצא מקום המערכה שש אמות על שש אמות ועליהן העלה שלמה אלף עולות, ולפי חשבון זה נמצא שמזבח שעשה שלמה גדול היה ממזבח של משה י"א פעמים, ולפי שמזבח של משה היה בו מקום להקריב אלף קרבנות ביום, מזבח של שלמה היה בו מקום להקריב י"א אלפים קרבנות ביום ותו לא, ומצינו שהקריב שלמה כ"ב אלף בקר ומאה ועשרים אלף צאן שהם מאה ארבעים ושתים אלף קרבנות, והיה המזבח קטן מהכיל את קרבנות אותו היום, ולכן הוצרך שלמה לקדש גם את הרצפה להקטרה.

והתם במזבח של בית שני מנלן שכוונת הכתוב במדות המזבח שמאמצעיתו היה מודד? דכתיב: "והאריאל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב רבוע אל ארבעת רבעיו", ותניא והאריאל - מקום המערכה שתים עשרה אמה לכל רוח דהיינו כ"ד על כ"ד אמה או דלמא כוונת הכתוב שמקום המערכה על גבי המזבח אינו אלא י"ב על י"ב אמה ותו לא, כשהוא אומר "אל ארבעת רבעיו" מלמד הכתוב שמאמצע המזבח הוא מודד י"ב אמה לכל רוח ומקום המערכה היה כ"ד על כ"ד אמה [שהרי הוסיפו בימי בית שני עוד ד' על ד' אמות למזבח - כמבואר בגמרא לקמן דף ס"א עמוד ב'], שהמזבח כולו היה ל"ב אמה על ל"ב אמה, ומתוכן אמה לכל צד יסוד, ואמה לכל צד סובב, ואמה לכל צד קרנות, ואמה לכל צד מקום הילוך רגלי הכהנים, נמצא כ"ד אמה על כ"ד אמה מקום המערכה.

ורבי יוסי דאמר דברים ככתבן, וסבירא ליה שמזבח שעשה משה היה כולו חמש אמות על חמש אמות, ולא פירש רבי יוסי הכתוב שנאמר במזבח שעשה משה דמאמצעיתו היה מודד, כי גמר גזירה שוה ד"רבוע" "רבוע" בגובהה של מזבח הוא דגמיר ולא מקרא דיחזקאל גמיר גזירה שוה, אלא מ"רבוע" האמור במזבח הפנימי, דתניא כתיב בקרא לגבי מזבח החיצון שעשה משה מנחושת "ושלוש אמות קומתו" - דברים ככתבן, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר: נאמר כאן במזבח החיצון "רבוע" ונאמר להלן במזבח הפנימי "רבוע" מה להלן גובהו פי שנים כארכו שהיה ארכו אמה וגובהו שתי אמות, אף כאן במזבח החיצון גובהו י' אמות שהוא פי שנים כארכו, אמר ליה רבי יהודה: והלא כבר נאמר: "אורך החצר מאה באמה וגו' וקומה של קלעי החצר היה רק חמש אמות" ולדברי רבי יוסי שגובה מזבח החיצון שעמד בחצר היה עשר אמות אפשר כהן עומד על גבי המזבח החיצון ועבודה בידו וכל העם רואים אותו מבחוץ ^[30] שהיה המזבח גבוה חמש אמות יותר מהקלעים.

אמר לו רבי יוסי: והלא כבר נאמר "ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב" וילפינן מה משכן צריך שיהיו הקלעים המקיפים אותו גובה עשר אמות, אף מזבח צריך להיות מוקף קלעים עשר אמות גובה ^[31],

רש"י ד"ה כי גמיר ג"ש. דרבוע כו'. כצ"ל בלי י' וכן כולם:

רש"י ד"ה אף כאן כו' בסה"ד וצאן כ"ב אלף. נ"ב צ"ל מאה ועשרים אלף ואע"פ שכתוב שזהו זבח השלמים. גם העולות נכללו בחשבון זה. שכך כתיב בצדו כי עשה שם את העולה וגו' קטון מהכיל את העולה וגם המנחה:

תד"ה הא כו' שהקריבן לגבוה. נ"ב א"צ לומר כן. שהרי הזקן אינו בעל מום לשחוט עליו הבכור במדינה. כמו ששנינו פ"ו דבכורות. וכן בכל הקדשים מפני הכבוד בלבד הוא שאין מביאין זקנים. כדתנן פ"ק דפרה. ופסול זקנים ה"ט משום דכחישי כדמפרש בבכורות שתש כחן. והיינו דוקא בדרך הטבע. שהזקנה גורמת כחש בשר ותשות כח. משא"כ בפרים הללו שהאריכו ימים כ"כ בדרך נס ודאי לא שלטה בהם כחישות ותשות. וה"נ אמרינן התם בהדיא. תני ר"מ לא הזקינו כו'. הרי מבואר שלא הי"ל דין זקנים. ואין נאה לגבוה וכבוד יותר מאלו. זה ברור בס"ד. וכן אילו של יצחק שנברא מששת ימי בראשית:

(נט ב תוספות) ד"ה הא אזקינן [צ"ל: אזקינו] וכו' מפרים שהתנדבו וכו' הוראת שעה היתה.—העיר הרש"ב (בהערותיו לפסיקדר"כ סוף פיס' א'), שבמד"ר פי"ב איתא, דר"מ אמר שהפרות לא הזקינו.

גמרא על המזבח ואלו ההוא בבית עולמים כו׳ כצ"ל:

שם כבר נאמר אורך החצר מאה באמה וגו׳ וקומה חמש אמות אפשר כו׳ כצ"ל:

רש״י ד״ה מזבח של משה כו׳ וכשאתה מגיע כו׳ כצ"ל:

בא״ד ומנין אמות כו׳ כצ"ל:

ד״ה אף כאן כו׳ חלוק ג׳ הרצועות כו׳ כצ"ל:

בא״ד של משה אחד מאחד עשר כשל כו׳ כצ"ל:

בא״ד ובחנוכתו כתוב בקר כ״ב אלף וצאן מאה וכ׳ אלף הס״ד וכצ"ל:

ד״ה אף כאן כו׳ ולקמן מפרש כו׳ כצ"ל:

תוס׳ ד״ה מה משכן כו׳ תימא כיון כו׳. ולענ"ד לאו תימא הוא כלל דהיקישא אתי לענין היקף דמה משכן צריך קלעים לחצר סביביו מוקף גובה עשר אמות אף המזבח צריך היקף לכדי עשר אמות וכ״כ רש״י ולפ״ז צריכא תרויהו דאי לאו ג"ש ה״א דמזבח לא היה גובה אלא ה׳ אמות והיקישא אתי דאפ״ה צריך היקף לכדי עשר אמות כמו משכן ואי לאו היקישא ה״א דאין צריך היקף כ״כ אע״פ שהיה גובה עשר אמות מ״ה צריכא תרוייהו כצ״ל:

ד״ה ואומר קלעים כו׳ והא מוכח קרא בהדיא דברחבה מיירי כו׳. ודברים הללו קשה להולמן דמעיקרא דדינא ליתא דר״י מביא קרא דפ׳ ויקהל קלעים חמש עשרה אמה והתם מוכח דבגובה קאמר כדמפרש תוספת גופא בעירובין מדכתיב קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף וגו׳ וכתיב בתריה ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר ואי לאו קרא דלפניו בגובהה כתיב לא הוצרך לכתוב מזה ומזה לשער החצר כיון דכבר פי׳ צד א׳ אלא ודאי קרא קמא איירי בגובהה והכא הקשה ורוצה להוכיח מקרא דפ׳ תרומה וצ״ע נ״ל:

בא״ד מפתח החצר מפתח אולם כו׳ כצ״ל. פי׳ דפתח אולם נמי היה רחבו עשרים אמות:

בא״ד ומיהו הא לא קשיא דכיון דאליבא דרב קיימא דאיהו תני במתני׳ צריך למעט אע״ג דאין לו צורת הפתח כדאמר התם ומהאי טעמא כי פריך בסמוך ורבי יהודא מפתחו של אולם גמר והתנן כו׳ ולא משני שאני פתחו של אולם דה״ל צורך הפתח כיון דאליבא דרב קיימא לא משני הכי ועוד דשער כו׳ כצ״ל. והשיטות נדפסו שלא כסדרן ואינו מן הצורך להגהת מ״ו הב״ז. ועיין בתוס׳ דעירובין ובד״ח נדפס ג״כ בשיבוש:

בא״ד ומפרש רבינו דמגובהה פריך כו'. פי׳ למיפסל בגובה יותר מה׳ אמות אע״ג דפתח ההיכל היו גובה ך׳:

בא״ד גבוה עשרים אמות וזו היא גובהו של פתח כו׳ כצ״ל:

בא״ד לר׳ יהודא לא מתוקם כו׳. פי׳ דר״י לא ס״ל שהקלעים היו גבוהים ט״ו אמות:

בא״ד ההוא שינוי׳ כר׳ יוסי כו׳. פי׳ לשנוי׳ קמא דמשני שהיה גובה ה׳ ברוחב עשרים ולר״י היה גובה עשרים:

בא״ד והכא בשמעתין גרסינן כו׳. דברים אלו נמי קשה להולמן למה לא גרסינן הכא אל הכתף ור״י מביא ראיה מקרא דויקהל דע״כ דבגובהה נמי כתיב כדאמרינן לעיל כמו כן כולן היו גבוהים ט״ו אמה כמו רחבן כמו שמפרשי התם בעירובין וצ״ע:

בא״ד ור״ת מפרש כו׳ דלשמואל עצמו פריך כו׳. פי׳ ובזה יהיה קושיא ג״כ לרבנן דילפי מפתח היכל דאיקרי פתח מדכתיב ושחטו פתח אהל מועד דילמא קאי על פתח החצר דהיה גובה ה״א אבל פתח היכל לא איקרי חצר ומשני שנויא קמא דפתח סתמא לא איקרי וע״כ ושחטו פתח אהל מועל אהיכל דאיקרי פתח סתמא ואיבעית אימא משני אליבא דרבנן דפתח שער החצר נמי היה גובה עשרים אמות ואי קאי נמי ושחטו פתח וגו׳ אשער החצר ילפינן שפיר מיניה דגובה עשרים איקרי פתח:

בא״ד וקצת קשה לפי׳ רבינו דפריך כו׳ כצ"ל. וכן הגירסא בתוס׳ דעירובין דף ב׳ ע״ב ד״ה בין לרבנן כו׳ דלרבינו פריך אבל לפי׳ ר״ת משני שפיר כיון דעיקר פירכא דלמא ושחטו פתח וגו׳ קאי על שער החצר ומנ״ל לרבנן דפתח היכל איקרי ומנ״ל לשמואל שאם שחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל שיהיו פסולים ומשני כיון דמשני קרא דהכא קרוי פתח שער והכא קרוי פתח סתמא ע״כ אהיכל קאי נ״ל. ומ״ו הב״ז נדחק ומתמיה על תוספת וכאשר כתבתי נכון הוא ואינו מן הצורך להאריך:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

רש״י ד״ה אלף עולות כו' ובמזבח של משה היה מקום המערכה כ' על כ׳ כו׳ כן עיקר וראיתי בפירש״י לספר מלכים דנקט חשבון על כ״ד פעמים כ״ד שהוא יותר משל משה ת״ק״ע״ו פעמים וצ״ע למה חשב בשל משה מקום המערכה לבד ובשל שלמה עם הקרנות והילוך ודברי הרד״ק ז״ל בזה שתמה על רז"ל ג״כ הם תמוהים ואין כאן מקום להאריך ע״ש:

תוס׳ ד״ה ואומר קלעים כו׳ ופי׳ שם בלשון שני דפריך שיחשב פתח ברוחב כ׳ כו' אלא ברחבה כדפרישית כו׳ ומיהו בסמוך כי פריך כו' דהו״ל צורת פתח ובע״כ צ״ל דכיון דאליבא דרב כו׳ ומה״ט פריך שפיר השתא כו׳ כצ״ל נ״ל (ור״ל דהשתא א"ש ג״כ דפריך משער החצר דאליבא דרב קיימינן ומתורץ קושית התוספות ג״כ כצ״ל ועיין בתוס׳ דעירובין ודוק):

בא״ד ומפרש רבינו כו׳ (ובתוס׳ דעירובין תירצו בע״א והוא יותר נכון ומדוקדק אע״ג דלא מתרצות קצת קושיות דלא פריך לר״י מאולם ודה״ל להביא הא דרחב מי׳ כו׳ שהקשי׳ לעיל (וע״ש):

בא״ד ויקהל ומפרש כו׳ (כצ״ל) דה״נ לא מיתוקים ההוא שינויא כר׳ יוסי כו׳ (ר״ל שינויא קמא דקאמר ה׳ ברוחב כ׳ והוא כר׳ יהודא ק״ל). ור״ת מפרש כו׳ עכ"ל. ולא ידעתי לפי׳ ר"ת מאי משני התם ואיבעית אימא כו׳ מ״מ היאך מתרצת הקושיא דילמא קפידת שחיטת שלמים אפתח חצר היא ולא אפתח היכל ויהיה גובהה מה שיהיה ואפשר דר״ת ל״ג לה וצ״ע ויש לדחות וליישב. ויש לדקדק דגם אפילו לרבינו היה להם להקשות ג״כ קושיות הללו דמאי משני פתח שער כו' כ״ש דאקרי פתח סתמא שהוא קטן משער גם מפתח עזרה ואפשר דכוונתם להקשות אתרווייהו ולא חידשו כפי׳ ר״ת אלא הסברא דפריך המקשן דנילף משער החצר לפי׳ רבינו הוא דחוק לפרש דפתח אוהל מועד הוא שלא כדין אבל לפירש רבינו תם אתי שפיר ואח״כ הקשו אפי׳ לרבינו ואפי׳ לר״ת כנ״ל. עוד יש לומר דלפי׳ רבינו א״ש דמתרץ כיון דפתח שער איקרי ולא פתח סתמא תו לא דחקינן לומר דאיקרי פתח סתמא דאהל מועד שלא כדין משא״כ לפי׳ ר״ת דפריך דילמא אהל מועד היינו פתח חצר הוקשה להם שפיר מאי משני ודוק היטב. אמנם לשני הפי׳ הנ״ל יש לדקדק מאי פריך התם לר׳ יודא דילמא ר״י סבר כלשון שני התם מדכתיב פתח אולם ואותו מקרי כדין דלא היה במקום משכן וכן לפר״ת לא קשה ללשון זה אליבא דר״י ושמא י״ל דללישנא קמא דרב פריך דמפרש טעמי׳ דר״י דקדושת היכל ואולם חדא היא וכעין קושיא קמייתא דפריך והא כי כתיב במשכן כו׳ ודוק נ״ל:

הגהות

גמרא והלא כבר כו׳ ואלו בבית עולמים כו׳ כצ״ל:

אף מזבח י׳ אמות ואומר קלעים גו׳ כצ״ל וכן הוא בגמרא ש״ק. (מיימוני פ״ב מה׳ פסוה״מ):

רש״י ד״ה אלא מהו כו׳ לפוסלו לעולם שסילקו כו׳ הד״א:

ד״ה לנפסל כו׳ אומר אלא ר״י כו׳ כצ״ל והד״א:

ד״ה שאף כאן כו׳ ג׳ חתיכות רבועות כו׳ ובס״א הגירסא נשתנה בפירש״י והכל עולה לסגנון א׳:

ד״ה אף כאן כו׳ ר׳ יוסי מאי ושלש קומת׳ הס״ד והד״א:

ד"ה אף מזבח כו׳ עשר אמות הס״ד: ואח״כ ד״ה ואומר קלעים ט״ו אמות כו' הד״א:

תוס' ד״ה מה םשכן כו' תימה גז״ש דרבוע ל"ל כצ"ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא והלא כבר נאמר אורך החצר מאה באמה כצ"ל:

תוס׳ ד"ה מה משכן עשר אמות כו׳ ונראה לישב תמיהתם דע"כ קרא קלעים ט״ו אמה יש לפרש דקאי ארוחב ולפי׳ התוספות האמת כן הוא וא"כ אי לאו ג"ש הייתי יליף מהיקשא דמזבח צריך להקיף בקלעים עשרה ולעולם דהמזבח לא היה רק חמש אמות גבהו והא דכתיב בקלעים חמש אמות משפת מזבח ולמעלה והא דכתיב ושלש אמות קומתו משפת סובב אבל השתא דכתיב ג״ש דרבוע מוכח דמזבח גובה עשרה ואי לאו היקשא ה"א דלא היו קלעים אלא חמש אמות גובהן וילפינן מהיקשא דצריך להקיפן עכ"פ בעשר וע״כ הא דכתיב חמש אמות משפת מזבח ולמעלה וא"כ היו הקלעים סביב ע"כ ט"ו וזה ברור ונכון:

ד"ה ואומר קלעים כו׳ עיין בב"ז עד ומפרש רבינו דמגבוה פריך כו׳ יש להקשות לפי׳ רבינו ע"כ קרא ברוחב כתיב והיה פתח שער החצר רוחב כ׳ א"כ הא דמשני התם ואי בעית אימא כי כתיב חמש עשרה בגובה כתיב מ"מ תיקשי עכ"פ לרבנן אמאי תני והרחב מעשר ימעט לילף משער החצר בשלמא לפי׳ רש״י ניחא דלא קאי קרא ארוחב ולא ניתן שיעור למידת רוחב אבל לפי׳ רבינו קשה ויש לישב הא דקאמר איבעית אימא לאו למימרא דלעולם ילפינן משער החצר אלא הכי קאמר דבאמת הא דמשני לעיל פתח שער החצר איקרי זה התי׳ אינו מספיק אלא ארוחב אבל אגבהו אין זה תירוץ כיון דפתח שער שהוא גדול איקרי פתח כ"ש פתח סתמא ומשני דעל גובה נמי לא קשיא דההיא בגובה נמי כתיב ולכך הקשו התוספות לקמן בקצת קשה מאי משני פתח שער כו׳ משום דאינה קושיא גמורה דיש לפרש כמו שפירשתי וק"ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף