זבחים ע ע"ב

דף ע - ב

אמרת,  כשאתה בא בדרך זו, בדרך הראשון ללמוד משחוטה, היא בטהורה נמצא שהפסוק אינו מטהר אלא בטהורה.

כשבא בדרך זו בדרך השני ללמוד מעוף טמא היא בטמאה. נמצא שהכתוב אינו מטהר אלא בטמאה הילכך במה מצינו ליכא למילף.

תלמוד לומר טריפה, מי שיש במינה טריפה אלא בהכרח הכתוב מדבר בנבלת בהמה שיש בה דין טריפה לאסרה מאכילה, דהיינו בהמה טהורה.

ופרכינן: אוציא את הטמאה שאין במינה טריפה, ממשמעות טריפה נלמד שאין להוציא אלא בהמה טמאה שאין במינה טריפה שיהא חלבה טמא, ולא אוציא את החיה שיש במינה טריפה ואין להוציא את החיה הטהורה שיש במינה טריפה ויהא חלבה טהור כמו בהמה טהורה? תלמוד לומר "ואכל לא תאכלוהו". ודרשינן, מי שחלבה אסור ובשרה מותר, דוקא היא חלבה טהור. יצא חלב חיה, שחלבה ובשרה מותר, שלא טיהר הכתוב את חלבה מלטמא.

ומקשינן על הברייתא: אמר ליה רב יעקב בר אבא לרבא: אלא מעתה דקתני "מה כשטהר מכלל נבלה בטמאה ולא בטהורה", דמשמע נבלת בהמה טמאה היא טהורה, נבלת בהמה טהורה הוא דמטמאה, נבלת בהמה טמאה לא מטמאה, אתמהה?! כיצד אפשר לומר שנבלת בהמה טמאה אינה מטמאה?

ומתרצינן: אמר ליה רבא לרבי יעקב בר אבא: כמה סבי שבישתו בה. אני תמה על זקנים מרובים שכמותכם שנשתבשתם בה. סיפא אתאן לנבלת עוף טמא. הא דקתני סיפא "מה כשטהר מכלל נבלה בטמאה ולא בטהורה" אינו מדבר אלא בעוף טמא, שטיהר הכתוב מלטמא בבית הבליעה, ולא דיבר כלל בבהמה טמאה. שאינו בא ללמד על חלב טמאה בדרך זו אלא מדין עוף טמא [שאין נבלתה מטמאה בבית הבליעה], ולא מדין בהמה טמאה [שנבלתה מטמאה].

והגמרא חוזרת לדון בדעת רבי מאיר במשנתנו דסבירא ליה שמליקה מטהרת עוף טרפה מלטמא בבית הבליעה, ומביאה מחלוקת אמוראים בשיטתו:

אמר רבי יוחנן, לא טיהר רבי מאיר מליקת טריפה מטומאת נבילה אלא רק בעופות תמימין ששייך בהם מליקה, אבל בעופות בעלי מומין לא טיהר על ידי מליקה.

ורבי אלעזר אמר: אפילו בבעלי מומין, שאינם ראויים למזבח, סובר רבי מאיר דמהני מליקה לטהרם מטומאת נבילה, ודלא כמשנה לעיל סח ב ששם סובר התנא שאין המליקה מטהרת בעלי מומין.

וכן מצינו, איתמר נמי, אמר רב ביבי אמר רבי אלעזר: מטהר היה רבי מאיר בבעלי מומין, וחידוש נוסף, ואפילו באווזין ותרנגולים שאינם קריבים למזבח, ובכל זאת אם הוקדשו בפנים מהני מליקה לטהרם מטומאת בית הבליעה. וכמו בטריפה שאינה קריבה למזבח בתורים ובני יונה ובכל זאת נטהרה במליקה הואיל ומליקה מכשירה קדשים בפנים בכל עוף.

ואחרי שלמדנו דימוי של אווזין ותרנגולין לעוף, מסתפקת הגמרא בדיני עגלה ערופה אליבא דרבי מאיר:

בעי רבי ירמיה: ערף עז על החלל, במקום לערוף עליו עגלה כדין, מהו לרבי מאיר? האם נאמר כמו שמטהר רבי מאיר במליקת אווזים ותרנגולין הואיל והם בכלל עוף שמליקתו מטהרת מנבילה, כך מעשה עריפת העז מטהר מנבילה כמו שמהני עריפה להכשר עגלה לטהר מידי נבלה.

וביאור צדדי הספק:

אווזים ותרנגולים טעמא מאי, הטעם שהותרו לרבי מאיר אף הם על ידי מליקה כעוף, דמינא דעופות נינהו, משום ששניהם מין עופות הם, והרי מהני מליקה לטהר עוף בפנים והוא הדין הם, אבל עז, לאו מינא דעגלה נינהו, עז אינו אותו המין של עגלה, שהרי העז הוא מין דקה ועגלה היא מין גסה, ולכן לא מהני עריפת העז לטהרה כמו שמהני בעגלה? או דלמא גם עז מינא דבהמה הוא כעגלה, וכיון ששניהם מין בהמה הם אף שזו מין דקה וזו מין גסה, מהני עריפה לטהר בשניהם מטומאת נבילה? ^[22]

וספיקו של רב ירמיה לא נפשט אך הגמרא דנה להוכיח מדבריו דין נוסף בדיני עגלה ערופה:

יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא דרבי ירמיה.

אמר ליה אביי: מכלל, דעגלה ערופה טהורה היא. כיון שכל הספק הוא אם עריפת עז דינה כמו עריפת עגלה, ומוכח דבעגלה עצמה ודאי מהני העריפה לטהרה?

אמר ליה רב דימי לאביי: אין, אמרי דבי רבי ינאי, כפרה כתיב בה כקדשים. עגלה ערופה נקראת כפרה דכתיב [דברים כא, ה] "כפר נא לעמך ישראל". ולכן עריפתה מטהרת כמו בקדשים שגם הם באים כדי לכפר. ^[23]

ופרכינן: מתיב רב נתן אבוה דרב הונא: כתיב גבי חלב "ואכל לא תאכלוהו", ודרשינן: אין לי לטהר מידי נבלה אלא חלב שאסור באכילה ומותר בהנאה דכתיב "יעשה לכל מלאכה". חלב של שור הנסקל ועגלה ערופה שאסורים בהנאה, מנין שטהור מטומאת נבילה? תלמוד לומר "כל חלב", שסמוך לו כתיב "כי כל אוכל חלב מן הבהמה", ומרבינן חלב שור הנסקל ועגלה ערופה שאף על פי שאסורים בהנאה חלב שלהם טהור.

ומקשה רב נתן, ואי סלקא דעתך עגלה ערופה טהורה היא, כיצד סלקא דעתך למימר היא טהורה וחלבה טמא, דאם עגלה ערופה אכן טהורה היא כדאמר רב דימי, למה צריך פסוק מיוחד לרבות חלבה שטהור, הרי לא יתכן שהעגלה טהורה וחלבה טמא.

ומתרצינן: היכא דערף מיערף, לא איצטריכא ליה, לא צריך פסוק מיוחד לטהר חלבה של עגלה לאחר שנערפה כיון שכולה טהור. כי איצטריכא "כל חלב" לטהר חלב עגלה, היכא דשחטא מישחט, באופן שלאחר שנאסרה מחיים [כמו שיבואר להלן], נשחטה, ואף שהיא אסורה, למדנו שחלבה טהור.

ומקשינן: ותיהני ליה שחיטה לטהרה מידי נבלה. אף על פי ששחיטה אינה מתירתה לא באכילה ולא בהנאה, מכל מקום תטהרנה מלטמא, שלא מצאנו שחוטה בבהמה טהורה שמטמאה, וממילא פשיטא שחלבה גם כן טהור, ככל בשרה, ואמאי אצטריך קרא לטהר חלבה?

ומתרצינן: לא צריכא, שמתה. מדובר בעגלה שמתה [לא בשחיטה] שבשרה טמא ועל כן צריך את הפסוק כל חלב לטהר את חלבה, אף על פי שהיא אסורה בהנאה ואין אני קורא בה "יעשה לכל מלאכה".

ומקשינן: מכלל, מהא דמוקמינן בעגלה שמתה, מוכרח דמחיים אסורה שעגלה נאסרת בהנאה מחיים קודם שמתה אף על פי שעדיין לא נערפה? ומתרצינן: אין, אכן כך. דאמר רבי ינאי: גבול שמעתי גדר בדבר זה שמעתי מאימתי נאסרת העגלה בהנאה, ושכחתי. ונסבין חברייא למימר, וסבורים התלמידים מדעתם לומר, ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה. שהירידה לנחל איתן היא הגורמת לה שם ערופה ועל כן היא נאסרת כבר מחיים. ^[24]

הדרן עלך פרק חטאת העוף

פרק שמיני - כל הזבחים

מתניתין:

א. כל הזבחים הכשרים שנתערבו ב"חטאות המתות", שפסולות להקרבה, ודינן למיתה [על ידי סגירתם בכיפה, ללא אוכל, עד שהן מתות מאליהן].

או שנתערבו הזבחים הכשרים בשור הנסקל, שנגמר דינו להסקל משום שהרג אדם, והרי הוא פסול להקרבה -

הרי אפילו היה התערובת של בהמה אחת פסולה בריבוא זבחים כשרים - ימותו כולן, כל הבהמות שבתערובת, לפי שעל כל בהמה ובהמה יש לנו ספק שמא היא הבהמה הפסולה שהתערבה בכשרים. ואין להם היתר אפילו אם יפול בהם מום, וייפדו, שהרי הם אסורים בהנאה מצד חטאות המתות או מצד שור הנסקל המעורב כאן. ^[1] ולא נאמרה כאן ההלכה של "ביטול ברוב", מכמה טעמים שיתבארו בגמרא.

ב. ואם נתערבו הזבחים הכשרים בשור שנעבדה בו עבירה הפוסלת אותו להקרבה לגבוה אך הוא מותר באכילה להדיוט -

רש"י ד"ה ת"ל כל חלב. דסמיך ליה כי כל אוכל חלב. מזה דרשינן בפסחים (מג ב) חלב חולין. ול"י מה דחקו להוציא מפשוטו דהכוונה על כל חלב שור כו' דבקרא שלפניו. דהא דדרשינן ביומא (עד) מזה לרבות כוי וח"ש הא מסקינן התם לר"ל דאינו אלא אסמכתא. ואף ריו"ח נ"ל דהדר מזה. ולכן יהיב טעמא דחזי לאיצטרופי וע"ש בתוס'. ובזה מתורץ מה שהקשו בת"י שם לריו"ח מדוע לא לקי על ח"ש כיון דמרבי ליה מכל. וכן מש"כ עוד שם דשמא יש להעמידו (ר"ל רבוייא דכל) לדרשא אחרת. ועתה נגלתה לנו הדרשא האחרת:

גמ' אבל עז לאו מינא דעגלה הוא או כצ"ל:

תד"ה אפי' וכו' היה אומר ר"ל צ"ל ר"ת:

גמ' מכלל דעגלה ערופה טהורה. עיין חולין דף פב ע"א תוס' ד"ה עגלה ומנחות דף קא ע"ב תוס' ד"ה ועגלה:

תוס׳ ד״ה אבל עז כו׳ בפרק אלו טרפות הס"ד. ואח״כ ד״ה כפרה כתיב בה כקדשים וקשה משילהי כו׳ כצ״ל. פי׳ דמכאן משמע דעריפתה מטהרת מידי נבלה לפ״ז קשה משם. ועיין הקושיא שם דפ״ב ע״א ד"ה עגלה ערופה אינה משנה כו׳ ובד״ח ציין שיטה זו כאלו נדפס בטעות וכאשר כתבתי נכון:

הדרן עלך חטאת העוף

כל הזבחים פרק שמיני

רש"י ד״ה כל הזבחים כו׳ וחמש חטאות מתות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתה בעליה ושכיפרו בעלים באחר ושעיברה שנתה הס״ד וכצ״ל:

תוס׳ ד״ה כל הזבחים כו׳ צריכותא דבגמרא פריך תנינא חדא זימנא במתניתין דכל האסורים לגבי מזבח ומשני כו׳ כצ"ל:

בא״ד לכולהו ואי אשמעינן הכא ה״א משום דבהמה חשיבא ב״ח חשיב אבל עוף אימא לא קמ״ל וכ״כ ר"ש ע״ש:

ד״ה אפילו אחת כו׳ בגמרא בשור שלא כו׳ כצ״ל:

בא״ד ועוד דריש לקיש א״ר כו׳ כצ״ל:

בא״ד ומשמע דבההוא כו' כצ״ל:

בא״ד מוקי לה ר״ל בשור לכך נראה כגירסת הספרים אבל נתערב כו׳ כצ״ל:

בא״ד בכל שהוא מיירי כו׳ כצ״ל:

בא״ד י׳ כהנים בבת אחת ומסקי כו' כצ״ל:

בא״ד והתם דנתערבה ברובה כו׳ כצ״ל:

בא״ד ועוד דלא ליתי כו׳ כצ״ל:

בא״ד כגון רכב ע״ג כו׳. ועיין במס׳ קדושין דף נ״ה ע״א ובמס׳ מעילה שכולן מועלין זא״ז אפי׳ מאה:

בא״ד וחלב מוקדשים ע״ג מכתו כצ״ל וכ״ה בכל הספרים. אין לדקדק הא חשש של התקלה מחיים ולכך ימותו ותקלה זו של חלב ע״ג מכתו לא שייכי מחיים וכן הרגיש מ״ו מהרש״א במס׳ סנהדרין דף פ׳ ע״א כוונות התוס׳ להביא ראיה מה דחיישינן לתקלה במוקדשים שלא כדרך הנאתו כגון רכיבה וסמיכה ובשור הנסקל ליכא למיחש בזה כיון דבשור הנסקל שרי שלא כדרך הנאתו ומביאין ראיה מחלב דבמוקדשים ע״ג מכתו אסור ובשור הנסקל שרי. ומ״ו הב״ז גורס חלב מוקדשין וע״ג מכתו כו׳ וכתב דתקלה של קדשים כגון חלב של בהמה נקבה דאסור להנות מדרבנן ובשור הנסקל דאיכא נמי למיחש ליקח מחלבו ע״ג מכתו לזה תירצו שאינה דרך הנאתן ושרי עכ״ל. ותמיה לי על דבריו חדא מה שכתב דאסור להנות מדרבנן ואישתמיטא מיניה מה שכתבו תוספות במסכת מעילה דף י״ב ע״ב ד״ה חלב כו׳ דחלב בהמת קדשים אסור להנות מדאורייתא מדכתיב ואכלת בשר דמשמע אבל חלב לא תאכל אפילו בפסולי~ם~ קדשים ועוד לגירסתו דהחשש להנאה גמורה דזה ליכא למיחש דא״כ כל רעיות נמי כדפריך במסכת יומא דף ס״ו ע״א גבי פר ושעיר של יה״כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהם דר״י ס״ל כולן ימותו משום גזרת תקלה ופריך תקלה דמאי אי דגיזה ועבודה אפילו כל רעיות נמי ע״כ משמע דלתקלה כזו לא חיישינן להנאת עצמו אלא הכא עיקר תקלה שלא כדרך הנאתו כגון רכיבה וסמיכה דבזה טעו ביה אינשי כנ״ל ברור:

בא״ד אמאי לא תקינו בהו רבנן מיתה כו׳. אע״ג דכבר כתבו תוס׳ לעיל דלא ליתי לאחלופיה באדם אפשר לומר דכוונת התוספות דלעבדו הכירא כמו ר״י לכונסן לכיפא ולא לפוטרן לגמרי כיון דאיסורי הנאה נינהו כנ״ל ודלא כמ״ו מהרש״א דדחי תמיה זו מכח האי סברא דכתבו לעיל:

בא״ד הרי הזאב והארי כו׳. במסכת סנהדרין דף ק״ו ע״ב מוקי ר״ל כך:

בא״ד ואפילו אבא חלפתא דלא תלינן ביה שהרג כו׳. פי׳ ולא אמרינן שבודאי יצא חץ משני ושני נהרג אפ״ה שניהם פטורים ובהא אפילו ר״י מודה אבל בשוורים פליג וס״ל אותן שיש לתלות בהן חייבים וכונסים אותן לכיפה ואי ליכא למיתלי בא׳ יותר מחביריו כולן פטורים מטעם ניידי עיי״ש במהרש״א:

בא״ד ומפירוש דכולה האי שמעתא דממשמע שנאמר כו׳ כצ״ל. פי׳ מאותה שמעת׳ דמסכת ב״ק דף מ״א ע״א ומסכת פסחים דף כ״ב ע״ב מוכח דמסיק התם מה ת"ל לא יאכל את בשרו מגיד לך שאם שחטו לאחר שנגמר דינו שאסור באכילה א״ל אלא באכילה בהנאה מנין כו׳ משמע דוקא לאחר שחיטה אסור באכילה ובהנאה ולא מחיים:

בא״ד ופריך והרי מוקצה ונעבד דאסורים פירוש כו׳ כצ״ל:

בא״ד אפי׳ שחטה דעבדה כעין בשר כו׳ כצ״ל:

בא״ד ובפ׳ אלו נערות גנב שור כו׳ כצ"ל:

בא״ד זה נוכל לקיים כו׳. פי׳ דאם אין לו בעלים אין הלוקח יכול לזכות בו א״כ אינו יכול למוכרה אפילו להנאה:

בא״ד ט׳ חנויות מוכרות בשר שחוטה כו׳ כצ״ל:

בא״ד דכ"ע מודו דאסורא כו׳ כצ״ל:

בא״ד דלא חיישינן שמא במקום סייף כו׳. פי׳ משמע מהתם דאזלינן בתר רובא אפילו בדיני נפשות:

בא״ד והא דפריך מעיקרא כו׳. פי׳ בשלמא לתירוצא קמא דמ״ה לא אזלינן בתר רובא דלא לחייב אותו שהוא ודאי בסקילה במיתה חמורה פריך שפיר מ״א דשריפה חמורה אפילו הוי שוין ניזיל בתר רובא אפילו בד״נ דהא לא אתינן לחייב אותו שהוא ודאי בקלה אלא לתירוץ בתרא דהוי קבוע א״כ מאי פריך ניזול בתר רובא דהא לא הויא רובא דכל קבוע כמחצה ע״מ דמי ותירצו אף ע״ג דהוי כמחצה ע״מ מ״מ כיון דרובה נסקלים לפי האמת וא״כ דלא הוי שריפה חמורה ידונו בסקילה:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

רש״י בד״ה ואפי׳ באווזין דלאו בני מזבח הן וכו׳ מ״כ בגליון גש"ק בשם רש״י ז״ל כו׳ וז״ל ואפי׳ באווזין ותרנגולין דלא חזו למזבח הואיל ואיכא מליקה בשום עוף דגמרינן מטריפה ששוה בכל אף נבילה והא דתנן שנסמית עינה שנקטעה רגלה וכו׳ מטמאה בבית הבליעה דלא כר״מ עכ״מ עוד מ״כ שם וז״ל הר״ף בתוספותיו ואפילו אווזין ותרנגולין ור״ל אפילו לא הקדישן דהא לא שייך בהו שום קדושת הגוף דהא אם עלו ירדו כיון דלאו בני קרבן נינהו כלל ומ״מ מליקתן מטהרת והואיל ואיכא מליקה בשום עוף דגמרי׳ מטריפה דשוה בכל וכו׳ וכן משמע במסכת טהרות דקתני י״ג דבר בנבלת עוף טהור וכו׳ וקתני סיפא ר״מ אומר מליקתה ושחיטתה מטהרת טריפתה משמע בכל העופות דומיא דרישא ודומיא דשחיטה אע״ג דלא קדשינהו עכ״מ והוא חולק על פרש״י שכתב ובלבד שיהיו קדשים בפנים ונ"ל דרש״י ז״ל טעמו ונימוקו עמו משום דאי אמרינן הא דמכשיר מליקה באווזין הוא אפילו לא הוו קדשים או אפילו בחוץ א״כ תק״ל מתני׳ דלעיל דקתני מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ מטמאים בבית הבליעה וליכא למימר דמתני׳ לאו ר״מ היא דהא קתני מלק תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן מטמאים ולא עדיפי אווזין מהן וכן קתני יבשה גפה ונסמית עינה ונקטעה רגליה מטמאים והכא קאמר ר"א דמכשיר ר״מ אף בבעלי מומין וע״כ בעלי מומין דקאמר היינו מחוסר אבר דאי בדוקין שבעין אין תמות וזכרות בעוף וא״כ ע״כ מתני׳ דלא כר״מ וכמ״ש בשם רש״י כ״י הא ליתא אע״ג דסיפא לאו ר״מ רישא דקתני מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ ע״כ אתיא אפילו כר"מ מדקתני בברייתא דלעיל דף ס״ט ע״א ת״ר יכול תהא מליקה שהיא לפנים מטמאה בגדים וכו׳ ת״ל טריפה וכו׳ הביא המולק קדשים בחוץ ומולק חולין בין בפנים בין בחוץ וכו׳ מטמאים בגדים בבית הבליעה ופרש״י ז״ל דהאי מתוקמא כר"מ דאית ליה שחיטת עוף טהור מטהרת טריפתו מטומאתו וכו׳ הילכך משום הכי דלא תיקשי ברייתא דלעיל אר״א לכך מפרש רש״י שיהיו קדשים בפנים והשתא לא תיקשי ברייתא דלעיל דהתם מיירי דלא אקדשינהו או דעביד להו בחוץ דלא מכשרינן עד דאיכא תרתי דאקדשינהו ועבדינהו בפנים ודוק:

ד"ה ת"ל כל חלב דסמיך ליה כי כל אוכל חלב וכו׳ נ״א ת״ל כל חלב דכתיב לעיל מיניה כל חלב שור וכשב וגו׳:

תוס׳ בד״ה אבל עז וכו׳ בגליון גמ׳ של קלף מ״כ וז"ל לאו משום דשני מינין הן דלעולם לא יהיו ב׳ מינין רק היכא דבלשון המקרא ב׳ מינין הן הר״ף עכ״מ:

בא״ד וק׳ משילהי אותו ואת בנו עכ״ל עיינתי שם בפ׳ אותו ואת בנו דף ס״ב ע״א ולא מצאתי ריח קשיא להאי סוגיא ע״ש לכך נ״ל שצריך למוחקו וכן ראיתי בדפוס חדש שעשו לו סוגר:

הדרן עלך פרק חטאת העוף

פרק שמיני

רש"י בד״ה כל הזבחים וכו׳ חמש חטאות מתות ולד חטאת תמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושכיפרו בעליה שאבדה ונמצאת ושעברה שנתה כצ״ל:

תוס׳ בד״ה כל הזבחים וכו׳ וא״ת תנינא וכו׳ ומשני צריכה ר״ל וההיא צריכה לא אתיא להאי קושיא וק״ל:

בא״ד אבל זבחים וכו׳ אימא לא נפסידנהו לכולהו ומסיים התי״ט ואי מהכא ה״א דוקא בבהמה הוה ב״ח חשוב ולא בטיל אבל עוף לא חשיב ובטיל צריכה נ"ל עכ״ל:

ד״ה אפילו א׳ בריבוא וכו׳ אבל בשוורים אותן שיש לתלות בהן שהרגו חייבין וכו׳ ע"ש בפ׳ הנשרפין למהרש״ל ומהרש״א ז״ל:

בא״ד וא"ת אמאי תנן ימותו וכו׳ ובסיפא אמרינן ברובע ונרבע ירעו ולכשיסתאבו יפדם וישחטם ויאכלם מטעמא דפריש מרובא פריש הא דקאמר ולכשיסתאבו וכו׳ קאי ארישא אבל אסיפא לא צריכין לטעם דפריש וכו׳ דהא כולן מותרין להדיוט וק״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

{תוס'} ד״ה אבל עז כו׳ וקשה משלהי אותו ואת בנו עכ״ל. נראה דכוונתם לקושית התוס׳ שם בדף פ״ב ע״א ד״ה עגלה ערופה בשם הר׳ משה ע״ש:

פרק שמיני

תוס' ד״ה אפילו אחת כו׳ ועוד דאריש לקיש כו׳ דמשני הכא כו׳ ועוד דלא ליתי לחלופי באדם כו׳ (ור״ל דבאדם אפילו ניידי ממילא כיון דא׳ מהם לא נגמר דינו ואינו בר מיתה וכמ״ש בסוף הדיבור):

בא״ד. וחלב מוקדשים ע״ג מכתו דשרי בשור הנסקל לפי שאינו דרך הנאתן כו׳ כצ״ל. ונראה דה״פ דהמכשול ותקלה של קדשים הוא הרבה רכיבה וסמיכה וחָלב מוקדשים כגון חלב של בהמה נקבה דשלמים וחטאת דאסור ליהנות מדרבנן ובקדשי ב״ה מועלים מדאורייתא כדאיתא בתמורה דף ל״ב ע״א ע״ש. ואף דגם בשור הנסקל איכא הנאה ליקח מהחלב ע״ג מכתו לזה תי׳ שאינן דרך הנאתן ולא חיישינן ביה לתקלה אפילו לאחר מיתה משא״כ במוקדשים דאפילו בחלב ע״ג מכתו אף לאחר מיתה. והרב מהרש״א ז״ל בספרו חידושי הלכות פרק הנשרפין הבין דהתוס׳ כוונו להנאת חלב המוקדשים ותמה על התוספות דמחיים במוקדשים לא שייך ליתן חלב ע״ג מכתו כו' והאריך שם בדברים שאינם ברורים לענ״ד ומ״ש הוא ברור ופשוט ודוק:

בא״ד. והרי הזאב והארי דמוקי לה ר״ל והוא שהמיתו כו׳ (כצ״ל והוא בסנהדרין דף ט״ו ע״ב) ומקשה רבא כו׳ (ר״ל אהא דמשני ר״ל בשור שנגמר דינו כו׳) אבל בשוורי' כו׳ (זה כתבו ליישב אליבא דר״ת במאי דקאמר רבא התם ושור שנתערב בשוורים אחרים מעליא וע״ש בחכמת שלמה למהרש"ל ז״ל ובמהרש״א ז״ל שהאריכו בישוב הסוגיא דלשם ואין כאן מקום להאריך):

בא״ד. ועוד אומר ר״ת דשור הנסקל כו׳ (ור״ל ובע״כ ההיא דע״ז איירי שנתערב כשנסקל ועיין במ״ש התוס׳ בכריתות דף ק״ד ע״א ד״ה אם עד כו') מכר דאין לו בעלים כו׳ מרובה מדת כו׳ גבי גנב שור כו' אפילו היכא דפריש מאיליו רק בדבר שלא נאסר כו׳ (כצ״ל ובתוספות דפ׳ הנשרפים יש טעות סופרים בדבריהם) ועוד שאל כו׳ א״נ לא אזלינן כו׳ שהוא ודאי בסקילה כו' והא דפריך כו׳ לכל הפחות לא גרע משום דרוב נסקלים כצ״ל. ור"ל דהכי פירושו אפי׳ הוי כמחצה על מחצה והמיתות הוי שוין זה כזה דינם לפי האמת בסקילה דרובן נסקלין באמת ודוק:

הגהות

גמרא ומותר בהנאה חלב של שור הנסקל כו׳ ותהני ליה שחיטה לטהרה כו׳ כצ"ל:

רש"י ד״ה אלא מעתה כו׳ דקתני מה כו׳ בטמאה כו׳ כצ"ל:

ד״ה אתאן כו׳ הבליעה הס״ד:

ד״ה ת״ל כל כו׳ וכי היא טהורה וחלבה טמאה כצ״ל והס״ד: ואח״כ ד״ה להיכא כו׳ נאסרת הס״ד:

ד״ה ותיהני כו׳ שחיטתה אע״פ כו׳ טהורה שמטמאה הד״א והס״ד:

ד״ה שמתה כו׳ קורא בו יעשה לכל מלאכה הד״א והס״ד:

פרק שמיני

גמרא כל הזבחים כו׳ (מיימוני פ״ו מה׳ פסולי המוקדשים ופ״ג מה׳ איסורי מזבח ופי״ו מהלכות מאכלות אסורות):

רש״י ד״ה כל הזבחים כו׳ מיתות רובא דקתני כו' כצ״ל:

תוס׳ ד״ה כל הזבחים כו׳ תנינא חדא זימנא כו׳ ושמא אי כו׳ כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא ת"ל טריפה כו׳ ואכל לא תאכלוהו ק"ק דא"כ לישתוק מטריפה וילפינן טמאה מאכל לא תאכלוהו ויש לישב דהך ברייתא אתי כר׳ מאיר דאית ליה איסור חל על איסור ואי אפשר למעט טמאה מאכל לא תאכלוהו וע"כ איצטרך טריפה ולמאן דלית ליה איסור חל על איסור יליף טמאה וחיה מאכל לא תאכלוהו ממשמעותיה דקרא וטריפה אתי על איסור מוסיף וק"ל:

שם מכלל דמחיים אסורה אע"ג דפשיטא דמחיים אסורה דהא אסורה מחיים ילפינן בקדושין מדכתיב כפרה כקדשים וע״כ צריך לומר דאין זה לימוד גמור ועיקר דרשה מדכתיב וערפו שם שם תהיה קבורתה וכן פי׳ התוס׳ בהדיא שם:

תוס׳ ד"ה יצאתה חיה שחלבה ובשרה מותר הא דדחיק כו׳ דאי לא דאשכחן במקום אחר כו׳ לא הוי דרשינן הכא וקשה לי דבשלמא לר"י דלית ליה איסור חל על איסור ויליף תרווייהו חלב טמאה וחלב חיה מקרא אכל לא תאכלהו שפיר תירצו התוספות דאי לאו דאשכחן במקום אחר דנבילת חיה מטמא לא הוי דרשינן הכא אלא לר"מ דאית ליה איסור חל על איסור וע״כ יליף חלב טמאה מדכתיב טריפה ומאכל לא תאכלהו ממעט חיה א"כ קושית התוספות במקומה עומדת דלישתוק מקרא דנבילת חיה מטמא ותיפוק ליה מדאיצטרך אכל לא תאכלהו וכן קשה לעיל לגירסת רש"י או לגירסת ר"ת דטריפה אתי לרבויה או למעוטי חיה קשה קושיות התוספות וצ״ע:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

ה''ג כשאתה בא בדרך זו היא בטהורה וכשאתה בא בדרך זו היא בטמאה. הילכך מדינא לא נפקא ת''ל טריפה כו': אלא מעתה כו'. אמתני' פריך דקתני מה כשטהר מכלל נבילה בטמאה ולא בטהורה: כמה סבי שבישתו בה. תמיה אני על זקנים מרובין שכמותכם שנשתבשתם בה: סיפא. דקתני טיהר מכלל נבילה: אתאן לנבלת עוף טמא. שטיהרה הכתוב מלטמא בבית הבליעה: לא טיהר רבי מאיר. במליקת טריפה אלא בתמימים דשייכא בהו מליקה: ואפי' באווזים. דלאו בני מזבח הן ובלבד שיהו קדשים בפנים דהא טריפה נמי לא חזיא בתורין ובני יונה וטיהרה הואיל ומליקה הכשר קדשים בפנים היא: ערף עז. על החלל במקום עגלה ערופה: מהו. לר''מ מי אמרינן כי היכי דמטהר מליקת אווזין קדשים בפנים הואיל ומליקת שום עוף בפנים הוא ה''נ עריפה הכשר טהרת עגלה היא מידי נבילה כדאמרי' לקמן: ה''ג אבל עז לאו מינא דעגלה הוא. שזו מין גסה וזו מין דקה: אין לי. שטהור מידי נבילה אלא חלב שאסור באכילה ומותר בהנאה כדכתיב (ויקרא ז) יעשה לכל מלאכה: חלב שור הנסקל ועגלה ערופה. שאסור בהנאה מנין שטהור: ת''ל כל חלב. דסמיך ליה כי כל אוכל חלב ואי ס''ד עגלה ערופה טהורה איצטריך קרא לטהר חלבה וכי היא טהורה וחלבה טמא: להיכא דשחטיה מישחט. משנאסרה בהנאה מחיים כדמפרש לקמיה דמחיים נאסרה: ותיהני לה שחיטתה. אע''פ שאינה מתירתה לא באכילה ולא בהנאה תטהרנה מלטמא דאין לך שחוטה בבהמה טהורה שמטמאה: שמתה. דהשתא בשרה טמאה ואיצטריך לטהר חלבה שלא תאמר לא טיהר אלא חלב שאתה קורא בו יעשה לכל מלאכה: מכלל דמחיים אסורה. ואע''פ שלא נערפה מדקתני חלב עגלה ערופה מנין ואוקימתה בשמתה: גבול שמעתי. בה מאימתי: ונסבין חברייא. וסבורין התלמידין מדעתם לומר: ירידתה כו'. ובקידושין יליף לה דנאסרה מחיים: מתני' מתני' כל הזבחים. אפילו אחת בריבוא. השתא משמע אחת כשירה ברבוא של חטאות המתות הילכך פריך בגמרא מאי אפילו הא הוו מתות רובא דקתני שנתערבו בחטאות המתות חמש חטאות מתות נינהו וולד חטאת וחטאת שמתו בעליה ותמורת חטאת ושכיפרו בעליה ושאבדה ושנמצאת בעלת מום: נתערבו. זבחים כשרים בשור שנעבדה בו עבירה אחד באחד ומפרש ואזיל מאי היא כגון

ואפילו באווזין ותרנגולין. ומתני' דמסכת טהרות (פ''א מ''א) מוכחא קצת דקתני י''ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור וקתני סיפא ר''מ אומר מליקתה ושחיטתה מטהרתה משמע בכל עופות דומיא דרישא ודומיא דשחיטה: אבל עז לאו מינא דעגלה נינהו. אע''פ דאווזין ותרנגולין לאו מינא דתורים ובני יונה ומטהרין לא דמי דהכא עגלה בהמה גסה ועז בהמה דקה אבל בעופות לא שייך למימר מין גסה ודקה אע''ג דמצינו בלשון משנה עוף הדק ועוף הגס בפרק אלו טריפות (חולין מב.) (וקשה משילהי אותו ואת בנו) (שם דף פב): מתני' כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות כו'. ואם תאמר תנינא חדא זימנא במס' קינין (פ''ב מ''ג) ואם פרח מבין המתות לכולם הרי כולם ימותו וצריך לעשות צריכותא דבגמרא פריך תנינא חדא זימנא במתני' דכל האסורים לגבי מזבח ומשני צריכא ושמא אי מהתם הוה אמינא ה''מ עופות דהפסד מועט אבל זבחים דהפסידן מרובה אימא לא נפסדינהו לכולהו: אפילו אחת בריבוא ימותו כולן. הקשה ה''ר יצחק ברבי מרדכי דבפרק הנשרפין (סנהדרין דף עט:) תנן רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין ר' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה ומפרש בגמרא בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשורים אחרים שנגמר דינן קמיפלגי ופטרי רבנן משום דאין גומרים דינו של שור אלא בפניו והשתא הכא דרובא דהיתירא ופסידא דקדשים אמרינן ימותו כולן התם דרובא דאיסורא והדיוט לא כ''ש ונראה לרבינו יצחק דגרסינן כמו שמצא בספר אחד ישן בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשורים אחרים ול''ג שנגמר דינן אלא (איירי) בשורים מעליא עסקינן והשיב לו ר''ת דמתניתין דקתני כולן פטורים משמע שהאחרים בני חיובא ואע''ג דברישא דשמעתין אמרינן מאי אחרים אילימא אחרים כשירין פשיטא ולא פריך פטורים פטור מיבעי ליה התם כיון דמצי למיפרך מגופה לא חש למידק ועוד דריש לקיש אדרבי אבהו קאי דמשני הכא ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים עסקינן ועלה קאי ר''ל ומשני באדם כ''ע לא פליגי דפטירי אלא הכא בשור שלא נגמר דינו כו' ומשמע דבההוא עניינא דאוקמה רבי אבהו באדם מוקי לה ריש לקיש בשור שנגמר דינו אבל נתערב בשורים מעליא היה אומר ר''ל ניכבשינהו דניידן וכל דפריש מרובא פריש ומתניתין דשילהי מסכת ע''ז (דף עד.) דשור הנסקל אוסר בכל שהוא מיירי בשנסקל דליכא למימר ניכבשינהו ותדע דלא קתני שנגמר דינו ומתני' דהכא דקתני ימותו כולן בנתערב בזבחים מיירי ולגבוה וגזירה שמא יבואו י' כהנים בבת א' (לקמן דף עג:) ומסקי מן הקבוע למזבח אבל בעלמא אמרינן ניכבשינהו דניידן ומטעם זה היה אומר רבינו תם דנראה לו להתיר דרוסת הזאב ברוב דמעשים בכל יום דזאבים טורפים ונושאין שה מן העדר ורועה מצילן ושריא להו דאע''ג דבעלי חיים חשיבי וכן רוב עופות דורסין אווזין ותרנגולין ומותרין והכא דנתערב ברובא שנגמר דינן דפטרינהו אפילו ניידי ולא אמרינן כל דפריש מרובא פריש לאו פטורין דלישתרו בהנאה קאמר אלא פטורין דלא אטרחו בי דינא להורגם דכמיתת בעלים כך מיתת השור ועוד דלא ליתי לאחלופי באדם