מנחות מב ע"ב

מפשרניא: ספר תורה, תפילין ומזוזות שכתבן מין (כופר) או כותי (שומרוני) או גוי או עבד או אשה או קטן או ישראל משומד (מומר, שעובר עבירות באופן קבוע) — פסולין, שנאמר: "וקשרתם לאות על ידך... וכתבתם" (דברים ו, ח— ט), כל שישנו בקשירה ששייך למצות תפילין, שמצווה בה ומאמין בה — ישנו גם במצות כתיבה, כל שאינו בקשירה — אינו בכתיבה. ובכל זאת

בישראל אין צריך לברך על עשייתם, ששלח רב חייא בריה [בנו] של רב הונא משמיה [משמו] של ר' יוחנן: על תפילין של יד, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצו‍תיו וצונו להניח תפילין", על תפילין של ראש, אומר: "ברוך אשר קדשנו במצו‍תיו וצונו על מצות תפילין", ואילו "לעשות תפילין" בשעת עשייתן לא מברך!

אלא לאו היינו טעמא [האם לא זה הטעם]: כל מצוה שעשייתה היא גמר המצוה, כגון מילה, אף על גב [אף על פי] שכשירה בגוי — בישראל צריך לברך על עשייתה, וכל מצוה שעשייתה לאו [אינו] גמר המצוה, כגון תפילין, שבמה שעושה תפילין לא נגמרת המצוה עד שיניח אותן, אף על גב [אף על פי] שפסולות בגוי לעשותן — בישראל אינו צריך לברך על עשייתן.

ובענין ציצית האם מברכים על עשייתה, בהא קמיפלגי [בזה חלוקים חכמים], מר סבר [חכם זה, רב אדא בר אהבה, סבור]: ציצית חובת טלית הוא, וממילא כאשר הוא מטיל את הציציות בטלית נגמרת המצוה, ולכן בירך באותה שעה "לעשות ציצית", ומר סבר [וחכם זה, רב נחמן בשם רב, סבור]: חובת גברא [האיש] הוא, ואין המצוה נגמרת אלא בזמן לבישת הטלית, ולכן לדעתו אינו מברך על העשייה.

אמר ליה [לו] רב מרדכי לרב אשי: אתון הכי מתניתו לה [אתם כך אתם שונים אותה] את דברי רב יהודה בשם רב, שציצית שעשאה גוי פסולה, ומשום כך הראה רב חסדא סתירה בדברי רב.

אנן הכי מתנינן לה [אנו כך שונים אותה], אמר רב יהודה אמר רב: מנין לציצית בגוי שכשירה? שנאמר: "דבר אל בני ישראל... ועשו להם ציצית" (במדבר טו, לח), ויכול היה לומר רק "ועשו ציצית", אלא יש לדייק: יעשו להם — אפילו אחרים שאינם ישראל.

א אמר רב יהודה אמר רב: עשאן את הציציות מן הקוצים, חוטים היוצאים מן האריג, ומן הנימין, חוטים שתפרו בהם את הבגד ונשארו תלויים בו, ומן הגרדין, מעין ציציות היוצאות מן האריג — פסולה, שצריך לתלות את החוטים בבגד לשם ציצית. אבל אם עשאן מן הסיסין פקעיות של צמר שלא נטווה לשם ציצית — כשירה.

כי אמריתה קמיה [כאשר אמרתי אותה לפני] שמואל, אמר: אף העשויה מן הסיסין פסולה, כי בעינן [צריכים אנו] שתהיה הטוייה של חוט הציצית לשמה, לשם מצות ציצית.

ומעירים: מחלוקת זו היא כתנאי [כמחלוקת תנאים] ששנינו בברייתא: תפילין שציפן זהב, או שטלה עליהן כלומר, עשה את הבתים מעור בהמה טמאה — פסולות. אבל אם עשה את הבתים מעור בהמה טהורה — כשירות, ואף על פי שלא עיבדן את העורות הללו לשמן. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדן לשמן. הרי שכבר נחלקו תנאים היא אם עיבוד חומרי הגלם של המצוה צריך להיעשות לשמה.

ב אמר ליה [לו] אביי לרב שמואל בר רב יהודה: הא תכילתא היכי צבעיתו לה [תכלת זו המשמשת לציצית, איך אתם צובעים אותה]? אמר ליה [לו]: מייתינן [מביאים אנו] דם חלזון וסמנין [וסממנים שונים], ורמינן להו [ומשליכים אותם] ביורה ומרתיחים אותה, ושקלינא פורתא בביעתא [ולוקחים מעט מזה בקליפת ביצה] וטעמינן להו באודרא [ובודקים אותם בחתיכת מוך], לנסות האם התערובת הגיעה לגוון הראוי. ושדינן ליה לההוא ביעתא [ואחר כך משליכים אנו את קליפת הביצה הזו] ואת מה שבתוכה, וקלינן ליה לאודרא [ושורפים את המוך הצבוע].

ומעירים: שמע מינה תלת [למד ממנה מתיאור זה שלושה דברים]: שמע מינה [למד מכאן] שטעימה פסולה, שצמר שנצבע לשם בדיקה בלבד, ולא לשם ציצית — פסול לציצית, ולכן שורפים את המוך הצבוע, כדי שלא ישתמשו בו לציצית. ושמע מינה [ולמד מכאן] דבעינן [שצריכים אנו] שתהא הצביעה של התכלת לשמה. ושמע מינה [ולמד מכאן] שטעימה מן התכלת שביורה פסלה [פוסלת] אותה כולה, ולכן אין עושים את הבדיקה ביורה עצמה.

ומתקשים: היינו [זהו] שטעימה פסולה היינו [זהו] שצריך צביעה לשמה, שהרי טעימה (צמר שנצבע לנסיון) פסולה מפני שצריך צביעה לשמה! אמר רב אשי: לכך היתה הכוונה, ומה טעם קאמר [הוא אומר]: מה טעם טעימה פסולה — משום דבעינן [שצריכים אנו] צביעה לשמה.

ומעירים: מה שהיסקנו שתכלת ש"טעמו" ממנה לשם בדיקה נפסלה, הוא כתנאי [כמחלוקת תנאים] ששנינו בברייתא: תכלת ששימשה לטעימה פסולה, משום שנאמר: "ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת" (שמות כח, לא), תכלת ששימשה כולה למטרה זו בלבד, אלו דברי ר' חנינא בן גמליאל.

ואילו ר' יוחנן בן דהבאי אומר: אפילו מראה שני שבה כלומר, אפילו אם צבעו בה כבר פעם אחת, וזו הפעם השניה — כשר, משום שנאמר: "ושני תולעת" (ויקרא יד, ד), וכאילו נאמר "ושני", ומשם למדים לתכלת המוזכרת יחד עמה בכל מקום.

תנו רבנן [שנו חכמים]: תכלת אין לה בדיקה, אין דרך לבדוק אותה אם כשרה היא, ולכן אין נקחית (נקנית) אלא מן המומחה, שיודעים בו שעושה אותה כראוי. תפילין יש להם בדיקה, שהרי אפשר לבדוק אותן אם כשרות הן, ואולם אין ניקחין אלא מן המומחה. ואילו ספרים (ספרי תורה) ומזוזות יש להן בדיקה, וניקחין (נקנים) מכל אדם.

ושואלים: ותכלת אין לה בדיקה? אין דרך לבדוק אותה? והא [והרי] רב יצחק בריה [בנו] של רב יהודה בדיק ליה [בדק אותו] באופן הבא, מייתי מגביא גילא ומיא דשבלילתא [היה מביא צריף ומי תילתן] ומימי רגלים

of Pashronya: A Torah scroll, phylacteries, or mezuzot that were written by a heretic, a Samaritan, a gentile, a Canaanite slave, a woman, a minor, or a Jewish apostate [meshummad] are unfit, as it is stated: “And you shall bind them for a sign on your arm…and you shall write them on the doorposts of your house” (Deuteronomy 6:8–9). From this juxtaposition, one can derive the following: Anyone who is included in the mitzva of binding the phylacteries, i.e., one who is both obligated and performs the mitzva, is included in the class of people who may write Torah scrolls, phylacteries, and mezuzot; and anyone who is not included in the mitzva of binding is not included in the class of people who may write sacred texts.

And despite the fact that phylacteries written by a gentile are unfit, a Jew who writes them does not have to recite a blessing. As Rav Ḥiyya, son of Rav Huna, sent a ruling in the name of Rabbi Yoḥanan: On phylacteries of the arm one says the blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us through His mitzvot and commanded us to don phylacteries. On phylacteries of the head one says the blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us through His mitzvot and commanded us concerning the mitzva of phylacteries. The implication of this is that one recites blessings only when he dons the phylacteries, whereas when he writes the phylacteries he does not recite a blessing: To prepare phylacteries.

Rather, isn’t this the reason for the distinction between different mitzvot: For any mitzva whose performance is the completion of the mitzva, such as circumcision, even though it is valid when performed by a gentile, when it is performed by a Jew he must recite a blessing. But for any mitzva where the performance of a particular act is not the completion of the mitzva, such as writing phylacteries, where one does not complete the mitzva until he dons them, even though it is not valid when performed by a gentile, when it is performed by a Jew he does not need to recite a blessing.

And with regard to reciting a blessing when one attaches ritual fringes to a garment, the Sages disagree about this: One Sage, Rav Adda bar Ahava, holds that it is an obligation pertaining to the cloak. Therefore, when one attaches the ritual fringes he is completing the mitzva, and he should recite a blessing: To prepare ritual fringes. And one Sage, Rav Naḥman, citing Rav, holds that it is an obligation incumbent upon the man. Consequently, the mitzva is not complete until he wears the garment, and he should not recite a blessing when he attaches the ritual fringes to the garment.

Rav Mordekhai said to Rav Ashi: You teach this halakha about gentiles attaching ritual fringes to a garment in this manner, citing Rav Yehuda in the name of Rav that the ritual fringes are invalid. Consequently, Rav Ḥisda raises a contradiction between this ruling and another ruling of Rav.

We teach it in this way, according to which there is no contradiction: Rav Yehuda says that Rav says: From where is it derived that if ritual fringes are attached to a garment by a gentile they are valid? It is derived from that which is stated: “Speak unto the children of Israel and command them that they prepare for themselves [lahem] strings” (Numbers 15:38). From the fact that the verse does not merely state: That they prepare [ve’asu], but rather states “ve’asu lahem,” which can be translated as: That they prepare for them, the indication is that even others, i.e., gentiles, shall prepare ritual fringes for them.

§ Rav Yehuda says that Rav says: If one prepared ritual fringes from threads that protrude from the fabric like thorns [kotzim], or if he prepared them from threads [nimin] that were used to sew the garment and remain attached to it, or from the strings [geradin] that hang from the bottom of a garment, the ritual fringes are unfit, as one must attach ritual fringes to a garment for the sake of the mitzva. But if he prepared ritual fringes from swatches of wool that were not spun for the sake of the mitzva, they are fit.

Rav Yehuda continues: When I stated this halakha in the name of Rav before Shmuel, he said to me: Even ritual fringes tied from swatches of wool that were not spun for the sake of the mitzva are unfit, as we require the spinning of the string to be for the sake of the mitzva.

The Gemara notes that this dispute is like a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: If one took phylacteries and coated them with gold or patched them with the skin of a non-kosher animal, then they are unfit. But if one patched them with the skin of a kosher animal, then they are fit, and this is so even though he did not prepare the skin for their sake, i.e., for the sake of its use in a mitzva. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even if he patched them with the skin of a kosher animal they are unfit, until he prepares them for their sake.

§ Abaye said to Rav Shmuel bar Rav Yehuda: How do you dye this sky-blue wool to be used for ritual fringes? Rav Shmuel bar Rav Yehuda said to Abaye: We bring blood of a ḥilazon and various herbs and put them in a pot and boil them. And then we take a bit of the resulting dye in an egg shell and test it by using it to dye a wad of wool to see if it has attained the desired hue. And then we throw away that egg shell and its contents and burn the wad of wool.

The Gemara comments: Learn from this statement three halakhot: Learn from it that wool that was dyed for the purpose of testing the dye and not for use as ritual fringes is unfit for ritual fringes. Consequently, one burns the wad of wool so that no one will use it for ritual fringes. And learn from it that we require dyeing for the sake of the mitzva. And learn from it that using dye for testing renders all the dye in that vessel unfit. Therefore, some of the dye is removed from the pot before it is tested.

The Gemara challenges: The halakha that wool dyed for the purpose of testing the dye is unfit is the same as the requirement of dyeing for the sake of the mitzva. It is only because the sky-blue strings must be dyed for the sake of the mitzva that wool dyed as a test is unfit for use as ritual fringes, so why are these stated as two halakhot? Rav Ashi said: The statement about learning three halakhot employs the style known as: What is the reason, and it means: What is the reason that wool that was dyed for the purpose of testing is unfit? It is because we require dyeing for the sake of the mitzva.

The Gemara notes that the halakha that using the dye for testing renders all the dye in the pot unfit is subject to a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: Tekhelet dye that was used for testing is unfit, as it is stated concerning the priestly vestments: “And you shall make the robe of the ephod entirely of blue [kelil tekhelet]” (Exodus 28:31), which indicates that the dye must be used exclusively for this purpose, i.e., this must be the first item it is being used to dye. This is the statement of Rabbi Ḥanina ben Gamliel.

Rabbi Yoḥanan ben Dahavai says: Even a second appearance caused by the dye is fit, meaning even if it is the second time that the dye is being used, it is still fit. As it is stated in the verse: “And scarlet wool [ushni tola’at]” (Leviticus 14:4), which is interpreted to mean that this may be the second [sheni] usage of the dye.

The Sages taught in a baraita: There is no reliable method of testing sky-blue wool, and therefore it may be purchased only from an expert. There is a method of testing phylacteries to ensure they were written properly, but nevertheless they may be purchased only from an expert. There is a method of testing Torah scrolls and mezuzot, and they may be purchased from anyone.

The Gemara asks: And is there no method for testing sky-blue wool? But didn’t Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, test it to ensure it was dyed with tekhelet? The Gemara provides a mnemonic for the test, which was carried out with items whose names contain the letters gimmel, shin, or mem. He would bring alum clay [megavya gila], and water of fenugreek [shavlilta], and urine [meimei raglayim]