דף מט - ב
אלא פשיטא, שהמשנה מדברת דלית ליה כדי להקריב גם תמידין וגם מוספין, ויקריב איזה שירצה. ועדיין יש לדון, אי אין להן די הצורך לתמיד ומוסף דיומיה, והיום שבת או יום טוב, אמאי יקריב איזה שירצה הרי התמיד שיש לו מעלת תדיר והוא גם מקודש ואילו מוסף הוא רק מקודש. והרי תדיר ומקודש עדיף על מקודש בלבד!?
אלא, לאו, מדובר כאן שיש להם די קרבנות להיום, והחסרון הוא רק ביחס לתמיד דלמחר, שאם יקריבו היום מוסף בנוסף לתמיד, יחסר להם קרבן תמיד למחר. וקתני על כך במתניתין "אין מעכבין זה את זה" - אלמא קרבן התמיד שהוא תדיר וקרבן המוסף שהוא מקודש כי הדדי נינהו, ויקריב איזה מהם שירצה ואם כן נפשט הספק שתדיר ומקודש אין עדיפות לאחד על השני.
אמר ליה אביי: לעולם המשנה מדברת באופן דאית להו כדי שניהם. ולקדם, זהו חידוש המשנה שאין מעכבין, שאם הקדים המוסף אין מעכב. ודקא קשיא לך היאך אין מעכב, הרי למדנו שלא יהא דבר קודם לתמיד?
תריצנא לך: דין ההקדמה מצוה בעלמא הוא, והתנא מדבר לענין דיעבד דאינו מעכב [6].
תא שמע לפשוט הספק דתמיד דלמחר ומוסף דהיום איזה מהן קודם, מהמשנה במסכת ערכין: אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין שלא יהיה בהם מום, ארבעה ימים קודם לשחיטה, שיהיו בלשכת הטלאים. ומספר ששת הטלאים הוא מכוון, שהוא כדי הצורך בטלאים לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה החלים לאחר השבת או לפניה ברציפות, שבכל יום קרבים שני כבשים לתמיד.
והוינן בה: היכי דמי? באיזה אופן צריכים ששה טלאים בשבת וראש השנה הסמוכין זה לזה?
אילימא דאית ליה כבשים די צורך תמידין ומוספין של שבת וראש השנה, אם כן אין די בששה, שהרי טובא הוו. שהרי בראש השנה קרבים ז' כבשים של ראש השנה ועוד ז' כבשים של ראש חדש, ועוד ב' כבשים למוסף של שבת, הרי ט"ז. [7] וביחד עם ששת התמידין של שלשה ימים, יש כאן עשרים ושנים!?
אלא לאו, בהכרח, מדובר דלית ליה כדי תמידין ומוספין, ובידם רק ששה כבשים, והתנא מייחסם לשבת ושני ימים של ראש השנה. נמצא שאין אומרים יקרבו בשבת שחל לפני ראש השנה שני כבשים לקרבן תמיד ושני כבשים לקרבן מוסף של שבת, והנותרים ישארו למחרת ליו"ט ראשון של ר"ה. אלא יקרבו בכל יום רק התמידין, ויתבטל המוסף מפני תמיד של מחר.
ושמע מינה תמידין עדיפי על מוספין, ואף על פי שמוספי שבת מקודשין הן, ששבת יותר קדוש מיום טוב.
ודחינן: לא תדייק כך. לעולם מדובר דאית ליה כדי תמידין ומוספין, ולא תקשה דאם כן לא די בששה, שיש כאן גם מוספין. כי עיקר דין המשנה הוא שיהא לו ששה טלאים מבוקרים להקרבת התמיד, ודין ביקור ד' ימים לפני שחיטה לא נאמר אלא בתמיד. והכי קא אמר: אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים, שהם שיעור של תמידים לשלשה ימים, משום דתמיד צריך ביקור ד' ימים קודם שחיטה. אבל המוספין ושאר קרבנות לא צריכים ביקור ארבעה ימים, ומני - בן בג בג היא!
דתניא: בן בג בג אומר: מנין לתמיד שטעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה [שהרי לא נאמרה מצוה זו אלא בפסח מצרים]? תלמוד לומר בפרשת קרבן התמיד "תשמרו להקריב לי במועדו". ולהלן הוא אומר, בפסח מצרים, "והיה לכם "למשמרת" עד ארבעה עשר יום". ואנו לומדים "שמירה שמירה" לגזרה שוה - מה להלן, בפסח, טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה, שהרי היה מקחו בעשור לחודש ושחיטתו בי"ד, אף כאן, בתמיד, טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה. ומעתה, רק בתמיד, שיש לגביו לימוד מדברי הכתוב, יש צורך בביקור. וכדי שיהא זמן להכין אחרים מבוקרים, צריך שיהיו ששה טלאים מבוקרים, ונוטל הראשונים, ומכניס אחרים לביקור [8].
אמר ליה רבינא לרב אשי: ששה כבשים הללו, לא די בהם, שהרי שבעה הוו! דהא איכא צפרא דחד בשבתא, [9] שאם חל ראש השנה בימי חמישי ושישי, ולאחריהם שבת, ובימים אלו אין מכניס אחרים לבקור, אם כן, מה יקריב למחר, ביום ראשון בבוקר, והרי לא יספיק במוצאי שבת לחזר אחר מבוקרים [אבל לתמיד של בין הערביים של יום ראשון ושל יום שני ושלישי, כבר יספיק ביום ראשון לחזר אחר כבשים שהם מבוקרים מלפני ד' ימים].
וקמשני בדרך קושיה: ולטעמיך, וכי רק זו קושיא? הרי אם נפרש שבאו כאן למנות את הצורך לשבת וראש השנה הרצופין, הרי כשעומד באמצע היום שלפני שלשת ימים הרצופין עדיין [תוס' ד"ה אית] תמניא הוו! דהאיכא קרבן תמיד דפניא דמעלי שבתא שהרי גם בין הערבים של ערב שבת [שאחריה חל ראש השנה להיות ביום ראשון ושני] גם צריך להקריב קרבן תמיד, ואז כבר אין מכניס אחר לבקרו, ונמצא שחוץ מג' ימים אלו יש לנו עוד קרבן תמיד אחד שלפניהם ואחד בבקר שלאחריהם, וביחד צריך שמונה!?
אמר לו: הא לא קשיא, דאכן הא דאמר שצריך שיהיו ששה טלאים מבוקרים בלשכה היינו לבתר דאקריב בערב שבת בין הערביים, והיינו ששה דקאמר.
הערות
[6] התוספות הקשו שבגמרא במסכת יומא [כט א] כתוב שבהמה שנשחטה בלילה ומנחה שנקמצה בלילה פסולה בגלל שעשו אותה בלילה, והקשו, למה צריך לכתוב מצד שעשו אותה בלילה הרי אפשר לומר מצד שעשו אותה קודם לתמיד של שחר לכך היא פסולה. ותירצו התוספות, שלפי מה שמבואר בסוגייתנו שכל הדין שאסור להקריב קודם לתמיד של שחר אינו מעכב, אם כן לא היה שייך לפסול מטעם שנעשה קודם לתמיד של שחר, לכך הוצרכו לפוסלו מטעם שהוא נעשה בלילה. עוד כתבו התוספות, שכל הדין שאסור להקריב קודם תמיד של שחר הוא רק כשהגיע כבר זמן התמיד. אולם אם עדיין לא הגיע זמן התמיד, אין איסור להקריב קודם תמיד של שחר, ולכך שם, שהוא בלילה קודם זמן התמיד, אין איסור מצד שהוא קודם לתמיד של שחר. ובתוספות ביומא תירצו, שכל הדין שאסור להקריב קודם תמיד של שחר הוא רק בהקטרה ולכך בשחיטה וקמיצה אין חסרון מה שהוא קודם לתמיד של שחר שהרי לא הקטיר קודם תמיד של שחר. ובשפת אמת נסתפק מה הדין כשאין להם תמידין, אם יש איסור מה שהוא קודם לתמיד של שחר, או כיון שאין תמיד אין זה נקרא קודם לתמיד של שחר. והביא מדברי האור החיים שלא יקריבו. אולם תמה מדברי הגמרא בערכין, שמשמע כי כאשר לא היה תמיד היה אפשר להקריב את שאר הקרבנות.
[7] שטמ"ק לפי רש"י סוף אות א.
[8] התוספות בסוכה [מב א] כתבו שאם הקריב קרבן תמיד שאינו מבוקר הרי הוא פסול, אף שודאי שלא היה בו מום, והמקריבו בשבת חייב חטאת, שהביקור מעכב בקרבן ופוסל אותו. והמנחת חינוך תמה למה דין ביקור יפסול הרי לא מצאנו שהכתוב שנה עליו שהוא מעכב, וכלל הוא בקדשים שרק אם שנה הכתוב הרי זה מעכב, ואם כן לא יפסול הקרבן, וכן הוכיח שהוא משמעות דברי הרמב"ם שאין זה פוסל את הקרבן, אלא שהוא דין לכתחלה שצריך לעשות ביקור. והטורי אבן [מגילה כט ב] נסתפק בדין ביקור זה, האם צריך שהביקור יהיה דוקא לאחר שהקדישו שכבר חל בו קדושת קרבן, או שאף קודם שהקדישו גם מועיל בו דין ביקור ואם הקדישו לאחר מכן אין צריך לבקרו. והוכיח הטורי אבן, מדברי הגמרא בזבחים [יב א] שמשמע שהיה שייך להקדיש קרבן פסח דוקא ביום י"ד שאם לא כן הרי הוא דחוי, ואם נאמר שקודם ההקדש אי אפשר לבקרו אם כן איך שייך דין ביקור בפסח, הרי תמיד הוא מקדישו בי"ד ואין לו ארבעה ימים, ומוכח מזה, שדין ביקור הוא אף קודם ההקדש ולכך אף שיקדישו בי"ד שייך בו דין ביקור. [ועיין שם שהאריך בזה]
[9] גירסת רש"י.
העולה והשתא ליפרוך ממתניתין דדרשא מהא איפכא דעולת הבקר קדמה ברישא לכך נראה לפרש דמהכא לא נפקא לן אלא הקטרה דכולי קרא בהקטרה איירי ומהתם נפקא לן עבודת דם דכתיב תעשו משמע עשיית הדם ופ' הגוזל [קמא] (ב''ק קיא.) איצטריך לאיתויי האי קרא דהא לא כתיב אלא הקטרה אשה ריח ניחוח קמי תמיד ודלמא הקטרת מוסף קדמה ועשיות בתר הכי (מלבד איכתיבו) כדכתיב (במדבר כח) מלבד עולת התמיד תעשו את אלה תימה למה לי קרא דתמיד קודם למוסף תיפוק לי' דתדיר קודם דאע''ג דקדמי בקרא אמרינן בזבחים (ד' פט.) דמוספי חודש קדמי למוספי ראש השנה אע''ג דכתי' מלבד עולת החדש לבסוף ואי מיפסיל ביוצא ניחא ובסמוך נפקא דלא מיפסיל וי''ל דהיא גופא שמעינן מה עולה שאין לאחר אף על גב דכתיב מלבד לבסוף והא דאמרינן בריש כל התדיר (זבחים דף פט:) יכול יהא חטאת קודמת למעשה עולה משום דכתיב ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה ת''ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת יכול תהא עולה קודמת לכל מעשיה ת''ל ועשה וגו' הא כיצד דם חטאת קודם לדם עולה מפני שמרצים אברי עולה קודמין לחטאת מפני שכולה כליל אלמא בעי לאקדומי אפי' מהקטרה אע''ג דכתיב ועשה דלא משמע אלא עשיית הדם לאו מילתא היא דכיון דגלי גבי תמידין הוא הדין נמי התם אי נמי מוהקריב את אשר לחטאת ראשונה הוה קא דריש דמיניה דרשינן (זבחים דף צ.) זה בנה אב כל החטאות קודמות לעולה אי נמי אי לאו קרא ה''א מאי דבעי בהקטרה מקדים ברישא ותימה למה לי קרא דהעולה בלא האי קרא נמי תיפוק לי מיוקדם דבר שנאמר בו בבקר מדבר שלא נאמר בו אלא ביום דמשמע בעיצומו של יום דמיניה שמעינן בפרק תמיד נשחט (פסחים נח.) דמוספין קרבי עד שש והכי אמרינן פרק אמר להם הממונה (יומא דף לג:) קטורת קודם לאברים יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר וי''ל אהא לא קשיא מידי דאי לאו העולה הוה דרשינן מלבד כדבעי למדרשי' בהגוזל קמא (ב''ק דף קיא.) אלא אי קשיא לישתוק ממלבד ואי מיפסיל בכך נראה שפיר דמההוא לא שמעינן פסול אי נמי מיוקדם לא שמעי' אלא שמצוה להקדים אבל אם הקדים ושחט יגמור ומהכא שמעינן דלא ותימה הא דאמרינן ריש עירובין (דף ב.) שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין ותיפוק לי דא''כ אקדמינהו קודם תמיד דפשטא דמילתא משמע קודם שנפתחו באותו יום וכן נמי לקמן פרק שתי מדות (דף פט:) עולת תמיד ששחטה שלא לשמה כשרה ואמאי הא קודם תמיד איתעביד מיהו מהתם לא קשיא מידי דשחיטה לאו עבודה היא דלא הויא בכלל עשיה מיהו תימה דאמרינן פ' אמר להן הממונה (יומא דף כט.) ופרק שתי הלחם (לקמן דף ק.) לא זו בלבד אמרו אלא אפי' עולת העוף שנמלקה ומנחה שנקמצה תצא לבית השריפה ואלילה קאי ותיפוק לי' דקמי תמיד עבדינהו אבל משום קודם פתיחת דלתות ההיכל לא מיפסלי דלא כתיב בהו פתח ושמא כיון דאכתי לא מטא זמן תמיד קרא לא איירי בהכי אי נמי לא מיפסיל בשביל כך כדמסקינן הכא למצוה בעלמא וכן משמע פ' תמיד נשחט (פסחים דף נט:) דעשה דפסח ועשה דאכילת קדשים דחי לעשה דהשלמה דדרשינן עליה השלם כל הקרבנות כולם ואי הוה מיפסל לא שייך ביה דחייה ועליה השלם מהאי קרא (זיקרא ו) דוערך עליה העולה הוא דדרשינן וכיון דהתם לא מיפסל הוא הדין הכא וכן משמע נמי שלהי מי שהיה טמא (שם דף צח.) בכור שנתערב בפסח אם חבורת כהנים יאכלו ונתערבו מחיים קאמר מדפריך בגמ' והא אין מביאין קדשים לבית הפסול [ופי' רש''י] והוה ליה למימר ירעו עד שיסתאבו וזמן שחיטת פסח אחר תמיד הוא ואפי' הכי לא מיפסיל הבכור וכן משמע נמי בהאשה (שם דף פח:) חמשה שנתערבו עורות פסחיהן [זה בזה] ונמצאת יבלת באחד מהן [כו'] ופטורין מלעשות (פסח ראשון ו) פסח שני ופריך טובא ונייתי פסח שני וניתני במותר פסח ודחיק טובא לשנויי והשתא אי מפסיל מאי קשיא ליה הא פסח שני זמנו נמי אחר תמיד דלא חשיב ליה בין דברים שבין פסח ראשון לפסח שני ואם כן אי שלמים הוי דמותר הפסח קרב שלמים הא מיפסלי ואין לומר דעשה דפסח דחי לעשה דהשלמה דהא לא הוי אלא ספיקא בעלמא ומיהו קשיא בהכי כיון דאיכא איסורא דאורייתא היכי מקריבין לכתחלה ואין לומר דמשום ספיקת פסח דחי ליה איסורא דאורייתא ותו דמסקינן התם דמשום סמיכה שבקינן ליה דליכא נמי אלא מצוה בעלמא וגבי בכור דוחה נמי (דבמותר הפסח איירי) לכך נראה דודאי בתמיד של שחר דכתיב תעשו הוא דמעכבי עשיות דדם אבל בתמיד של ערב לא מעכבא אלא הקטרה דכולי קרא בהקטרה איירי וכן משמע בריש תמיד נשחט (שם דף נט.) דמוקי לה בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה אי נמי בבהמה ומעלה ומלינה בראשו של מזבח ואי קרא לא איירי אלא בהקטרה ניחא דלא מעכבא אלא הקטרה דעליה השלם כל ההקטרות כולן משמע אבל אי מתעשו נפיק דמסתבר לאשוויי תמיד של שחר לתמיד של ערב מאי טעמא לא מעכבא נמי עשייה והשתא ניחא דהני איירי בשלא הקטיר התמיד דהקטרת אימורים כל הלילה כדדרשי' לעיל (דף כו:) וההוא דריש תמיד נשחט דמוקי לה בחטאת העוף לא בעי לאוקומה כי האי גוונא דאם כן מאי דחייה איכא אבל השתא איכא דחייה מדרבנן מיהא גזירה אטו הקטרה מיהו בשמעתין מוכח דלא הוי אלא למצוה ותימה דבפ' אלו דברים (פסחים עג:) אמרינן שחטו ונודע שמשכו ידיהם קודם או שנטמאו ישרף מיד ופריך ואי אמרת לא בעי עקירה פסולו מחמת מאי הוי ששחטו אחר תמיד של בין הערבים אלמא בהכי מיפסיל וי''ל דהאי דנשרף לפי שלכתחילה אסור להקטירו וממילא יפסל והא דאין מעלה ומלינה דקסבר לינה מועלת בראשו של מזבח ואע''ג דהקטרת אימורים לא מעכב כי אבדו כשר באכילה הני מילי כי איחזו להקטרה אבל הכא הא לא איחזו אי נמי מדרבנן אסור ליזרק ולפירוש זה לא קשיא מידי מה שמביא ריב''א דתניא בתוספתא דפסחים כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעיכבן אחר תמיד הערב פסולין והשתא אי אמרת דמדרבנן פסילי שלא ליזרק ניחא מיהו הקריבו משמע שהקריב כולו ואדרבה אי בשחטן איירי קשיא קודם תמיד של שחר אפי' אסרינן ליזרק אמאי פסלינן ליה