יומא כט ע"ב

דף כט - ב

נהדרה, נחזיר את הקומץ לתוך הכלי שמונחת בו המנחה, ונהדר ונקמצה ביממא, ונחזור ונקמוץ מהמנחה ביום, בכשרות!

ואם כן, מדוע אמר אבוה דרבי אבין בשם הברייתא שמנחה שקמצה בלילה תשרף? [להבנת עומק הקושיא עיין הערה ^[1]].

ומתרצינן:

הוא, אבוה דרבי אבין, תני לה שנה לנו את דברי הברייתא. והוא גם אמר לה, תירצה, מדעתו:

לכך תשרף, היות וכלי שרת מקדשין את מה שבתוכם אפילו אם הניחו בתוכם דבר שלא בזמנו [שלא בזמן עבודתו].

ולכן, הקומץ מן המנחה בלילה ונתן את הקומץ לתוך כלי שרת, הרי למרות שהלילה אינו זמן עבודת הקמיצה, אף על פי כן מקדש הכלי את הקומץ שבתוכו, והחיל עליו שם "קומץ" [שצריכים להקטירו על המזבח].

וממילא, כיון שחל על זה שם קומץ, חל על הנותר מהמנחה שם "שיריים" של מנחה [שנאכל לכהנים]. ^[2]

הלכך, אם יחזיר את הקומץ לתוך שארית המנחה, לא תחזור התערובת ותקבל שם "טבל" [מנחה שלא הופרש ממנה הקומץ קרויה "טבל"], אלא היא תהיה עירוב של "קומץ" ו"שיריים", המעורבים זה בזה. ולכן אי אפשר לחזור ולקמוץ מהתערובת שנית. ^[3] ולכן, המנחה תשרף. ^[4]

מיתיבי: בני הישיבה הביאו סתירה לדברי אבוה דרבי אבין מהברייתא דלהלן:

המקדיש סולת למנחה, אין הסולת קדושה בקדושת הגוף כקרבן, אלא קדושה בקדושת דמים בלבד. ורק אחרי שנותן את הסולת בכלי שרת, הסולת מתקדשת בקדושת הגוף ומקבלת דין קרבן.

ושנינו בברייתא בענין זה:

זה הכלל: כל דבר הקרב ביום בלבד [כגון: מנחות, לבונה, דם הקרבנות והקטורת] - קדוש קדושת הגוף אם נתנוהו בכלי שרת ביום בלבד. אבל אם נתנוהו בלילה אינו קדוש קדושת הגוף.

וכל הקרב בלילה - קדוש בלילה. [מהר"ב רנשבורג מחק משפט זה, ועיין מאירי].

וכל הקרב בין ביום ובין בלילה [כגון מנחת נסכים, שאפשר להקריבה גם בלילה] - קדוש בין אם נתנוהו לכלי שרת ביום, ובין אם נתנוהו בלילה.

קתני מיהת, מכל מקום שנינו בברייתא: כל הקרב ביום - קדוש ביום! ומשמע: דוקא ביום, אין, אכן הוא קדוש. אבל אם נתנוהו בכלי שרת בלילה - הוא לא מתקדש! וזה שלא כדברי אבוה דרבי אבין, שאמר כלי שרת מקדשין אפילו שלא בזמן הקרבה!

ומתרצינן: דילמא, דברי אבוה דרבי אבין נאמרו רק לגבי הפסולים שקרבן זה עלול להפסל מימת שהתקדש בכלי שרת, וכך הוא פירוש דברי הברייתא:

כל הקרב ביום - אינו קדוש בלילה ליקרב. שאם נתנוהו בכלי שרת בלילה, אינו מקבל קדושת הגוף גמורה, שאי אפשר להקריבו עד שיתנוהו בכלי שרת ביום.

אבל הוא קדוש במקצת, לענין ליפסל בפסולים המיוחדים לקרבן.

[כגון: אם נגע בו טבול יום או מחוסר כיפורים הוא נפסל במגעם. וכן אם יצא חוץ למקדש הוא נפסל ונקרא "יוצא". וכן אם לן עד עלות השחר הוא נפסל בלינה].

וזה דוקא מפני שהתקדש בכלי שרת, אבל כל זמן שלא ניתן בכלי שרת הרי הוא כמו חולין, שאינם נפסלים בדברים אלו. ^[5]

ולכן, גם הקומץ שנקמץ בלילה, אף על פי שלילה אינו זמן קמיצה, ואינו יכול להקדש בלילה בכלי שרת להיות ראוי להקרבה, מכל מקום הוא מקבל שם "קומץ" לענין להפסל בפסול לינה, וכיוצא בזה.

וכן הנותר מן המנחה קיבל שם "שיריים", ואי אפשר לחזור ולקמוץ משם. והמנחה כולה תשרף. ^[6]

מתיב רבי זירא מהמשנה, שיש בה סתירה לדברי אבוה דרבי אבין.

שכך שנינו במשנה:

סידר על השלחן שבמקדש את הלחם לחם הפנים, ואת הבזיכין של הלבונה הבאים עם הלחם, אחר השבת, ולא בשבת, ועבר בכך על מה שנאמר [בויקרא כד ז] בענין לחם הפנים: "ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד".

והקטיר את הבזיכין של הלבונה בשבת, שאחרי הנחתן.

ונמצא שהלחם והבזיכין עמדו על השלחן פחות משבעה ימים.

[דין לחם הפנים והבזיכין, לעמוד על השלחן משבת זו עד שבת שאחריה, ואז מקטירים את הבזיכין, ובהקטרת הבזיכים ניתר הלחם לאכילת הכהנים].

[פסולה ^[7] הקטרת הבזיכין. כיון שהבזיכים הם "מחוסר זמן", שלא עמדו שבעה ימים על השלחן, ולא הותר הלחם לאכילת הכהנים. ^[8]. תוספות ישנים].

כיצד יעשה בלחם הפנים כדי להתירו באכילה?

יניחנו על השלחן עד לשבת הבאה אחרי ההקטרה. ויניח גם שני בזיכי לבונה חדשים. ונמצא שעמד הלחם על השלחן יותר משבעה ימים.

ולא נפסל הלחם בכך, היות שאפילו אם עמדה מערכת הלחם והלבונה על השלחן ימים רבים [יותר מאשר משבת לשבת] אין בכך כלום, והלחם לא נפסל בכך.

ולאחר מכן, בשבת השניה, יקטיר את בזיכי הלבונה, ויחלק את הלחם לכהנים.

ולדברי אבוה דרבי אבין שכלי שרת מקדשין אפילו שלא בזמנם, קשה:

ואמאי? כיצד יכולים להשאיר את הלחם עד שבת הבאה ולאוכלו, ומדוע לא נפסל הלחם מחמת נתינתו על השולחן באמצע השבוע?

והרי תקדוש מערכת הלחם, מיד בשעה שהיא ניתנת על השלחן אחר השבת, ותיפסל, מפני שבשעה שהקדישה הרי היא "מחוסרת זמן"!?

ומכאן, שאין כלי שרת מקדשין שלא בזמנם, וזה סתירה לדברי אבוה דרבי אבין!

אמר רבא: מאן דקא מותיב, רבי זירא שבא לדחות את דברי אבוה דרבי אבין מהמשנה - שפיר קא מותיב, שהשיב קושיא טובה וחזקה על דברי אבוה דרבי אבין,

ומכל מקום אי אפשר לדחות את דברי אבוה דרבי אבין ולומר שהם דברי טעות.

שהרי אבוה דרבי אבין נמי לא דברי עצמו אמר, אלא מתניתא קאמר, שאמר את דבריו בשם ברייתא. ואנו צריכים ליישב את דברי המשנה והברייתא, שלא יסתרו זה את זה.

ולכן צריך לומר, שאין כלי שרת מקדשים שלא בזמנם, ואף על פי כן כלי שרת מקדשים בלילה, וכדלהלן:

וקסבר התנא שהביא אבוה דרבי אבין: לילה - אין הוא נקרא "מחוסר זמן".

היות והלילה הוא חלק מהיום הבא אחריו, ושניהם באותו היום הם, ^[9] לכן נחשב שקמץ מן המנחה ביום הראוי לה.

וקדש לענין להפסל, אלא שההקרבה לא כשרה בלילה.

אבל יום - "מחוסר זמן" הוא!

ולכן, המניח את לחם הפנים על השלחן אחר השבת ביום, היות שאין זמנו באותו היום - כלל לא חלה קדושה עליו, אפילו לא לענין להפסל.

ומקשינן: אמנם תירצנו שאין הלחם קדוש על השלחן בשעה שהניחו אותו ביום אחר השבת משום שהוא "מחוסר זמן", שאין זמנו באותו היום. אבל עדיין קשה:

כי מטא בי שמשי, כאשר מגיע בין השמשות של ליל שבת, הרי הלחם ראוי להקדש ביום השבת. ואם כן, תקדוש מערכת הלחם באותו הלילה, שהרי אין הלילה נחשב ל"מחוסר זמן".

ותפסול מערכת הלחם משום שסידור הלחם נעשה בלילה, וכשמגיע הבוקר נפסל הלחם בלינה [רש"י].

אמר תירץ רבינא: ^[10]

מדובר בברייתא, שקדם בערב שבת לפני שתחשך, וסלקו ללחם מעל השלחן, ולכן לא קדש אז הלחם, וחזר והניחו בבוקר.

מר זוטרא ואיתימא [ואולי] רב אשי אמר תירוץ אחר: אפילו תימא אפילו אם תאמר שמדובר בשלא קדם וסלקו לפני שבת, אף על פי כן אין הלחם מתקדש בליל שבת להפסל.

כיון שסדרו שלא כמצותו, בחסרון זמן [שערכו על השולחן בשאר ימות השבוע ולא בשבת] - נעשה הלחם המונח על השולחן בליל שבת כמו שסדרו הקוף שלא מדעתו.

כשם שאם הקוף הניח את הלחם על השלחן שלא מדעתו אין הלחם קדוש להפסל, כך גם המסדר את הלחם בשאר ימות השבוע שלא כמצותו והגיע ליל שבת, נחשב הלחם כמסודר מאליו, ואינו מתקדש אז [ולמחרת ביום השבת צריך לסלק את הלחם מן השלחן. ולחזור ולסדרו שנית].

שנינו במשנה: זה הכלל היה במקדש כל המיסך את רגליו טעון טבילה. וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים.

והוינן בה: בשלמא מובן היטב שהמטיל מים טעון קידוש רגלים, משום שניתזים עליהם ניצוצות של מי רגליים, וצריך לרחצם.

אלא קידוש ידים - מאי טעמא? מה הטעם שצריך לרוחצם?

אמר רבי אבא: זאת אומרת, יש ללמוד מדברי המשנה:

תני אבוה דר' אבון לא זו בלבד אלא אפילו מנחה שנקמצה בלילה תשרף כלומר כיון שנתקדשה שלא בזמנה נפסלה דכלי שרת מקדשין אפילו שלא בזמנן. ומותבינן עליה הא דתניא זה הכלל כל הקרב ביום קדוש ביום כל הקרב בלילה קדוש בין ביום ובין בלילה הנה הקרב ביום. ביום הוא שמתקדש ואינו קדוש בלילה ודחינן דלמ' אינו קדוש בלילה ליקרב (ביום) אבל קדוש בלילה ונפסל. וגרסינן בתמורה בתחלת יש בקרבנות היחיד וכו' ומנחתם ונסכיהם בלילה כלומר כשרין אפילו בלילה. ואקשינן ונסכין מי מקריבין בלילה והתניא אין לי אלא דברים שדרכן להקרב בלילה כגון אברים ופדרים שמעלן ומקטירן מבוא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה דברים שדרכן להקריב ביום כגון הקומץ והלבונה כו'. אמר רב פפא נזדמנו לו נסכין הבאין בפני עצמן מקדישן ומקריבן בלילה. תניא נמי הכי כל הקרב ביום קדוש ביום כו' אמר רב אדא בר אהבה ועלות השחר פוסלת בהן כאברים מתיב רב זירא סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר שבת והקטי' את הבזיכין בשבת [פסולה].

כיצד יעשה יניחנו הלחם על השלחן לשבת הבאה. שאפילו הוא על השלחן אין בכך כלום. וא"ת כלי שרת מקדשין שלא בזמנן יקדש הלחם ויפסל. ולמה הוא כשר לשבת הבאה ועמדה התיובתא ופרקינן לילה אין מחוסר זמן לפיכך נקדש ונפסל יום מחוסר זמן. פי' כתיב ביום השבת ביום השבת יערכנו וכיון שעבר השבת ולא ערכו אלא למחר ביום ראשון נעשה מחוסר זמן ולא קדש כלל אלא מניחו בשלחן וכשיגיע השבת נמצא כאלו עכשיו ערכו ובשבת אחרת מפרקן ואקשינן כיון שאמרת הלילה אינו מחוסר זמן וכל דבר שמצותו ביום והקדים ונתנו בכלי שרת בלילה נקדש ונפסל.

הוא תאני לה והא אמר ליה כלי שרת מקדשין שלא בזמנם. פי׳ כשהוא מדעת לדברי הכל אבל שלא מדעת פלוגתא דאמוראי היא כדאיתא פרק לולב וערבה וחזקיה סבר דכלי שרת בזמנם מקדשין שלא מדעת אבל שלא בזמנם אין מקדשין אלא מדעת וכדכתי׳ התם בסד״י והכא קושיין אפילו לחזקיה דהא מדעת נקמצה בכלי שרת:

מתיבי זה הכלל כל הקרב ביום וכו׳. ביום אין בלילה לא אלמא שלא בזמנן אין מקדשין כלל ואפילו מדעת ופרקי׳ דילמא אינן קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל:

מתי׳ ר׳ זירא סדר את הלחם ואת הבזיכין אחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה וכו׳. כך הגרסא בכל הספרים ורש״י ז״ל כתב דלא גרסי׳ פסולה וליתיה בנוסח׳ דרבי׳ חננאל ז״ל ותדע דאי פסולה היכי קתני כיצד יעשה דהא בתר דנפסלה לית לה תקנתא ומיהו הא לא קשיא דהאי כיצד יעשה ארישא קאי וה״ק סדר את הלחם ואת הבזיכין במוצאי שבת והקטיר את הבזיכי׳ לשבת הבאה אחריה פסולה. דהקטרה זו מחוסרת זמן כיון שלא עמד שם הלחם מיום השבת שעבר וכיון שהקטרה פסולה נפסל הלחם שהרי נפסלו מתיריה ואין בזיכין להתירו. כיצד יעשה מי שסדרו כך שלא בזמנו שלא יקטיר הבזיכין אלא שיניח הלחם והבזיכין למקומו ויסדרנה לשבת הבאה להיות שם עוד שבעה כדינה דמשום יתור זמן לא מיפסלה שאפילו שהא על השולחן כמה ימים אין בכך כלום. ומיהו אידך פירכא דפריך רש״י ז״ל קשיא טפי שאפילו הקטיר הבזיכין במחוסר זמן למה תפסל מערכת הלחם דהא אסיקנא דנעשה כמי שסדר הקוף שלא קדשו השולחן כלל וכאלו היה מונח חוץ לשולחן וכיון דכן לא מיפסלא ובתוספות קיימו גרס׳ הספרים אף לשיטת רש״י ז״ל דהא דקתני פסולה לא שנפסל הלחם אלא לומר שהקטרה פסולה ואינה מתרת את הלחם והיינו דקתני כיצד יעשה להתיר את הלחם.

ואמאי ליקדוש וליפסל. כלומר אם איתה דכלי שרת מקדשין שלא בזמנם ליפסל הכא נמי ליקדוש השולחן את הלחם אע״פ שסדרו שלא בזמנו ויפסל במחוסר זמן שסדרו שלא בזמנו אלא ודאי ש״מ שאין כלי שרת מקדשין שלא בזמנם אפילו ליפסל ומשום הכי חשיב כאלו היה מונח הלחם בכלי חול דלא מיפסיל משום מחוסר זמן:

אמר רבא מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב ואבוה דר׳ אבין נמי דקאמר דמנחה שנקמצה בלילה פסולה לאו שמעתא דנפשיה קאמר דנימ׳ דניתותב דהא איהו מתנייתא קתני ולא סגיא דתיהוי פסולה אלא מטעמא דכלי שרת מקדשין ליפסל שלא בזמנם וצריכין אנו לחזר אחר טעם דלא ליקשו מתנייתא אהדדי דאי לא דקים ליה לרבי אבין דמתנייתא מתרצתא היא לא הוה תני לה בהדיא בבי מדרשא ועל כרחין אית לן למימר דקסבר דלילה לא חשיב מחוסר זמן יום חשוב מחוסר זמן הילכך מנחה שנקמצה בלילה לא חשיב מחוסר זמן לענין זה והרי הוא כאלו היה זמנו להיות כלי שרת מקדשין אותו ליפסל כשם שהיו מקדשין בזמנם אבל סדור לחם הפנים שהיה מרוחק מזמנו יום אחד הרי הוא מחוסר זמן וכל מחוסר זמן כזה אין מקדשין שלא בזמנם דמחוסר יום שלא בזמנם קרינא ביה. ופרכי׳ כי מטא בי שמשי דהיינו ליל שבת תקדוש בשלחן ותפסול אמר רבינא שקדם וסלקו מן השולחן מבעוד יום ולא היה שם ליל שבת כלל:

רב אשי אמר אפילו תימא שלא קדם וסלקו כיון שסדרו שלא כמצותו נעשה כמי שסדרו הקוף. פי׳ דכי אמרי׳ לילה אינו מחוסר זמן ה״מ כשנתנו שם בלילה או עשה מעשה פסול בלינה אבל הכא שלא סדרו אלא קודם לכן וממילא הוא דהוי התם בלילה בלא שום מעשה הרי הוא כאלו לא היה שם כלל וכל מה שעשה זה אינו אלא כמי שסדרו הקוף דיום מחוסר זמן הוא. כן פרש״י ז״ל ועיקר והקשו בתוספות מיהא דאמרי׳ בפרק לולב וערבה (סוכה דף מ״ח) גבי ניסוך המים כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו ממלאין מערב שבת בחבית שאינה מקודשת. ופרכי׳ וליתו במקודשת ומהדרינן אמר זעירי כלי שרת מקדשין שלא מדעת ואי מייתי לה מבעוד יום בחבית מקודשת איפסילו להו בלינה ולמה נפסלו בלינה דכיון דמבעוד יום הניחה שם שלא מדעת מאי דהוי תמן בי שמשי וממילא נעשית כמי שמילאו הקוף שאינו מקדש כלום ותירצו דזעירי לית ליה הא דרב אשי ורב אשי דאמר כחזקיה ואידך אמוראי דהתם דאמרי כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת כיון שהונחו שם שלא בזמנן ומאי דלא מייתו בחבית מקודשת אינה אלא משום גזירה כדאיתא התם. ועוד י״ל דאפילו לזעירי נמי אתיא הא דרב אשי דכי אמרי׳ הכא נעשית כמי שסדרו הקוף ה״מ במידי דבעי כהונה כי עבדי ליה כראוי כגון קמיצה וסידור הלחם מה שאין כן במילוי המים לנסוך שיכול זר להניחם בכלי שרת וכיון דכן מאי דהוה תמן בי שמשי אע״ג דממילא הוא הרי כלי שרת מקדשו כיון דלילה אינו מחוסר זמן. והנכון יותר דשאני התם דכיון דעל כרחיה מייתו ליה למים מבעוד יום דאי אפשר להביאו בלילה במקום הכנת לילה עומדת הבאת יום ולא חשיבה כמי שהניחו קוף וזה נראה לי נכון:

לחם הפנים מצותו שיהו מסדרין בכל שבת על שלחן שבהיכל שתי מערכות של לחם הפנים שש חלות בכל מערכה ובזך מלא קומץ של לבונה על כל אחת מהן והם הנקראים שני בזיכין ויעמדו שם שמנה ימים עד שבת הבאה ולשבת הבאה מסלקין אותו ומסדרין שם לחם חדש וכיצד הסילוק והסדור נעשין ארבעה כהנים באים לסידור שנים שבידיהם שתי המערכות ושנים שבידיהם שני הבזיכים וארבעה אחרים לפניהם באים לסלוק שנים ליטול שתי המערכות ושנים ליטול שני הבזיכין אלו מסלקין ואלו מסדרין עד שאין השלחן עומד בלא לחם ונותנים את הלחם המסתלק על שלחן זהב שהיה באולם ומקטירין את הבזיכין ומחלקין את הלחם והקטרת הבזיכין מכשרת את הלחם לאכלה על הדרך שקומץ מנחה מכשיר שירי מנחה כדכתיב והיתה ללחם לאזכרה וכל שנעשית הקטרתן שלא כראוי נפסל הלחם כדין שירי מנחה שנפסלו אם אירע פסול בקומץ המנחה ומ"מ אם נאנסו ולא היה להם לסדר לחם חדש ועמד שם הישן עם בזיכיו עד שבת האחרת אין בכך כלום ולא נפסל הא כל שסלקו את הלחם או הקטירו בזיכין קודם זמנם ר"ל קודם השבת נפסל וכן כל שלא סדרוהו בשבת אלא עד מחרתו או איזה יום שבשבוע והקטיר בזיכיו בשבת נפסל מעתה נאנס ולא סידר שם לחם חדש בשבת ומחרתו או איזה יום של שבוע סידר לחם ובזיכיו ובשבת הבאה הקטיר את הבזיכין הקטרתו פסולה והלחם נפסל הואיל ולא עמדו שם שמנה מצד חסור זמן ואחר שכן כל שיארע לו כך יניחנו בשבת זו בשלחן ר"ל שלא יסלקנו ויחול עליו בשבת זו שם לחם הפנים וכאלו נסדר היום ויעמוד שם עד השבת האחרת ויקטיר שהרי אין האיחור פוסלו וכן אם סידר את הלחם בשבת כמצותו אלא שלא סידר את הבזיכין ומחרתו סידר את הבזיכין והקטירן בשבת זו הבאה נפסל הלחם אלא יניחם לשבת הבאה שכל שהקטיר שלא בשבת פסל אפילו עמדו שם שמונה וכל שהקטיר קודם שמונה נפסל אע"פ שהקטרתו היתה בשבת:

ושמא תאמר ואף זה הואיל ונסדר שלא בזמנו וכבר הקדמנו שכלי שרת מקדש שלא בזמנו ליפסל אף זה יחול עליו שם לחם משעת הסידור ליפסל מיד מצד סידור שלא בזמן תדע שזה שאמרנו שכלי שרת מקדש שלא בזמן פירושו בשמצותו ביום ונעשה בלילה שלפניו ולילה אינו מחוסר זמן כלומר דבר שמצותו למחר אם נעשה בלילה שלפניו אין הלילה מחוסר תחומו של מחר עד שיהא עושהו כנעשה קודם זמנו ואע"פ שפסול הוא ליקרב מ"מ נתקדש ליפסל על הדרך שביארנו בקומץ מנחה שהיה דינו ליקמץ למחר וכשקמצו בלילה שם קומץ עליו ליפסל בפיסולן של קדשים אע"פ שאין ראוי ליקרב אבל יום מחוסר זמן הוא ר"ל שאם יש כאן דבר שאין זמנו היום אלא למחר והוא עושהו היום קודם שיכנס תחומו של לילה אינו כלום אף להיות עליה שם קדש ליפסל בפיסולו של קודש וזו של לחם הפנים אין זמנו היום כלל ולא עד השבת ולא נפסל כלל שלא היה עליו שם לחם הפנים עד השבת ואותו זמן שיחול עליו שם לחם הרי היא כאלו נסדר באותה שעה וסידור בזמנו הוא ויניחנו עד שבת הבאה ושמא תאמר וכשיגיע מיהא לילה של כניסת שבת יהא שלחן מקדשו ליפסל באותה שעה מצד סידור שלא בזמן שהרי לילה אינו מחוסר זמן אפשר להעמידה בשיקדים ויסלקהו קודם שיעריב שמשו עליו ויסדרנו למחר ואף כשתמצא לומר שלא סלקו אין בכך כלום שמאחר שבשעת הסידור נסדר שלא כמצותו אין זה אלא כמי שסדרו הקוף אלו סידרו בליל כניסת שבת היה ראוי לומר כן ר"ל שלילה אין מחוסר זמן והיה השלחן מקדשו ליפסל אבל מאחר שהסידור היה בשעה שאין הסידור עושה כלום אף כשהוא מניחו לשם אינו עושה כלום עד שיגיע זמן סידורו:

ניהדריה והדר נקמצה. וא"ת נהי דכלי שרת אין מקדשין אלא בזמנם מכל מקום^א)צ"ל כיון שנתקדשו. בנקדשה בכלי שרת מבעוד יום למה לא תיפסל בקמיצת לילה לרבנן דבן בתירא בפ"ק דמנחות (דף ו.) דלית להו יחזור ויקמוץ י"ל דהיכא דלא נתקדשה מבעוד יום מיהא פריך שפיר דכאילו קמצה בעודה חולין הוי ועוד אפילו נתקדשה מבעוד יום חשובה בלילה מיהא כמנחה בכלי חול הואיל ואינה ראויה להתקדש בלילה:

והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה. פירוש הקטרתו פסולה ולא הותר כלל הלחם ע"י הקטרת הבזיכין אבל בפירוש ר"ח ל"ג פסולה אבל אתי שפיר כדפרישית:

נעשה כמי שסידרו הקוף ולא מיפסל בהכי. וא"ת מדאמרינן בסוף לולב וערבה (דף מח:) גבי כמעשהו בחול כו' שהיו מביאים מים לניסוך בחבית שאינה מקודשת ופריך בגמרא (דף מט:) וניתי במקודשת אמר זעירי זאת אומרת כלי שרת מקדשין שלא מדעת ואי אייתי ליה מאתמול יפסל להו בלינה והיאך יפסלו בלינה הלא אין כלי שרת מקדשין שלא בזמנם וכי מטי בי שמשי ליהוי כמו שסידרו הקוף כיון שלא נתנם בזמנם כדאמרינן הכא וי"ל דסבירא ליה לרב אשי דהכא כשאר אמוראי דהתם אי נמי הואיל ואם^ב)צ"ל מלאן. מצאן לצורך אותו יום כגון אם היה החג גם באותו יום היו מתקדשות כי מטא בי שימשי לא ליהוי כמי שסידרן הקוף כמו בלחם הפנים שכשנתנם שם לא היה זמנם כלל אי נמי שאני גבי לחם הפנים שצריך כהן ובגדי כהונה לסדרו וכיון שנעשה שלא כדין הוי כאילו סידרו הקוף אבל גבי מים יכול להניחם זר בכלי שרת וכן גבי מנחה יכול זר לקדשה בכלי שרת דמקמיצה [ואילך] מצות כהונה ולכך לא הוי כמו שסידרו הקוף ואין להקשות על הא דאמרינן הכא כלי שרת אין מקדשין שלא בזמנם מדאמרינן במנחות בפרק ר' ישמעאל (דף עב:) דאפיית שתי הלחם דוחה שבת דקסבר תנור מקדש ואי^ג)צ"ל אפי להו. אפינהו מאתמול בתנור^ד)צ"ל איפסלו להו. יפסלו בלילה וכן במנחות פרק התכלת (דף נא.) קאמר על מחבת בשמן מלמד שטעונה כלי ואי אפי ליה מאתמול יפסל בלינה ולמה ידחו שבת בשביל זה והלא נעשה כמי שסדרו הקוף כי מטי בי שימשי דהא לאו קושיא היא דכיון דשרינן מן התורה ליתנם בכלי שרת באפייה א"כ מקדש להו תנור בדין כמו בזמנם ויפסלו בלינה אבל קשה מדאמרינן בפרק שתי הלחם רבי יהודה סבר בחול אשכחינהו דקאפו ליה א"ל דרך חול קאפיתו ליה אף כי היום יקדש בכלי איפסיל ליה בלינה והיה לכם לדחות שבת באפייתו ואיך נפסל בלינה הלא כיון שאין זמנו אלא בשבת אין נפסל בלינה וי"ל דלדבריהם קאמר להו לדבריכם שאתם סוברים שדינו לאפות מערב שבת לדידי שאני סובר שדינו ליתנו בכלי שרת מיד שנאפה איפסיל ליה בלינה. הר"ר אלחנן וכן רבי:

כל המיסך רגליו טעון טבילה. בכהן המשמש בבית המקדש מיירי והוצרך להסך רגליו באמצע היום דאי בתחילה בכניסתו לעזרה תנן בסמוך דבלאו הכי צריך טבילה אבל קידוש ידים היינו טעמא דמיסך רגליו דבר מיאוס הוא מאד וצריך לקדש ידיו ורגליו אבל מטיל מים אין זה דבר מיאוס כל כך דאמר בברכות (דף כג:) דאפילו בשעה שמטיל מים יכול לאחוז ספר תורה בידו:

בא"ד לשון התוספתא משמע דאפילו כו' ונראה דפסולין דקאמר היינו הבשר מלאכול כו' עכ"ל ק"ק דאין זה מספיק למה יהיה הבשר פסול לאכול אפילו מדרבנן כיון דכבר נזרק הדם תשתרי הבשר דליכא הכא ההיא גזירה שכתבו לעיל דלמא אתי להקטיר האימורים כיון דכבר נזרק הדם ודו"ק:

בד"ה נהדריה כו' שהקטיר הקומץ בלילה ולהכי תצא כו' ומיהו בחנם דחק רש"י כו' עכ"ל ק"ק דאימא דדחקו לרש"י לפרש כן דבקידוש הקומץ איירי ולא בנתקדשה כל המנחה בכלי משום הך קושיא שהקשו דבלא נקמצה נמי תצא לבית השריפה כו' ודו"ק:

בפרש"י בד"ה פסולה כו' מחוסרת זמן עכ"ל ולי נראה דל"ג פסולה דהא מסקנא דשמעתין לא חשיב סידור יום ראשון סידור אלא כסידור הקוף וכמונח בקופסא דמי ולמה יפסל הלחם בהקטר הבזיכין והלא לא קידשו השלחן ללחם כלל אא"כ פרקו בשבת הבאה ויחזור ויסדרנו והכי מוכח נמי מדקתני כיצד יעשה אלמא יש תקנה לדבר וה"נ גריס בפר"ח איש רומי מתיב ר' זירא כו' והקטיר הבזיכין בשבת כיצד יעשה כו' ורבותא הוא דנקט דאע"ג דהקטיר הבזיכין בשבת כמו שרגילין לעשות יביא בזיכין אחרים ויסדר עם הלחם עכ"ל העתקתי כל זה מפרש"י ישן:

בד"ה נעשה כמי שסדרו כו' וקדוש ליפסל וכשמגיע זמנו אין השלחן מקדשו עד כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן וכל יתר שלפנינו אינו שם ור"ל כשמגיע זמנו אין כו' קאי אנסדר קודם ליל שבת כו' דקאמר לעיל ודו"ק:

רש"י ד"ה תיקדש ותיפסל. כיון כו' של"ב ליפסל יקדש השולחן כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה אמר רבא. לילה לא הוי חסרון זמן הואיל ותהיה ראויה כו'. כ"נ דצ"ל:

תד"ה נהדריה. וכיון דאנו כו' שקידש הקומץ כו'. כצ"ל:

בא"ד ומיהו בחנם דחק רש"י כו'. מש"כ הרש"א די"ל דרש"י מפרש דבלא נתקדשה כה"מ בכלי מיירי ע"ש. נראה לי דאם לא נתקדשה מקודם בכלי הוי הקמיצה כמאי דליתא כיון דהדין הוא שיקמוץ מתוך כלי מקודש כדתניא בסוטה (יד ב):

בא"ד אבל השתא כו' תצא לאלתר לבית השריפה. עמש"כ בק"א להט"א בר"ה (ל ב) בד"ה ממילא בס"ד. ולכאורה לולי פירוש רש"י ותוספות ה"נ לומר דכשקדש בלילה אינו נפסל בלינה בעמוד השחר שלאחריו דדוקא כשקדש ביום נפסל בע"ה דלמחר דומיא דחלבים ששחט הקרבן ביום וע"ד שאמרו בברכות (ט) סד"א הואיל ופסח קדשים קלים כו' אף פסח נאכל לב' לילות כו' ע"ש ובפרש"י וכאן הוי פסולה מחמת קמיצתה בלילה ותשרף מיד בבוקר דלאחריו. ועי' בזבחים (כא) בסוגיא דמי כיור. ובתוס' סוכה (נא ב) בד"ה קרא הגבר ובתמורה (מד ב) אראב"א ועה"ש פוסלת בהן כאיברין:

תד"ה כמו. הא דלא אמרי' כו'. לא הבנתי דבריהם כיון דמסיק דלילה אין מחוסר זמן אינו נקרא שלא כמצותו וכן נראה מפרש"י:

בא"ד שכסבור היה שהוא יום דומיא כו'. כצ"ל:

תוס' ד"ה אלא אפי' עולת העוף שנמלקה וכו'. והא דפריך והא אין מביאין קדשים לבית הפסול. עיין משנה למלך פ"א ה"ג מהל' תמידין ומוספין:

כלי שרת מקדשין שלא בזמנם. הקשו התוס' בלא נקמצה נמי תצא לבית השריפה כיון שנתקדשה בכלי ותירצו אי לא נקמצה לא תצא לבית השריפה בלילה עד שתפסול בלינה בעה"ש אבל השתא דנקמצה בלילה תצא לאלתר לבית השריפה וק"ל דלפי גמרא דידן מוכח דקדשים פסולים ע"י שום פסול אין נשרפין בלילה דהא בירושלמי פ"ב דשבת אמרו אלא מעתה אין מדליקין בשמן שריפה בלילה על שם שאין שורפים את הקדשים בלילה א"ר ירדו לה בשיטת ר"י כמה דרי"א תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום בין בלילה כך עבר זמנה נשרפת בין ביום בין בלילה והא בגמ' דידן פרק הערל (דף ע"ב) אמרינן דיתיב ר"י וקדריש נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה ואותביה ר"א אין לי אלא נימול לח' שאינו נימול אלא ביום לט' לי' לי"א לי"ב מנין ת"ל וביום ואפי' מאן דלא דריש וי"ו פי' ראב"ש ס"ל התם דמילה שלא בזמנה נימול בין ביום בין בלילה וכשמעתתא דירושלמי וי"ו וה' דריש גבי נותר דוי"ו וה' יתירי כתיבי והנותר ושתיק ליה ר"י התם וקלסי' וש"מ דלכ"ע אפילו שלא בזמנו אין נותר נשרף אלא ביום ולא בלילה לפום מסקנת גמרא שלנו ואפי' למ"ד שלא בזמנו נימול אפילו בלילה אפ"ה בנותר מודה דאפילו שלב"ז אינו נשרף בלילה ודלא כהירושלמי דמדמי להו אהדדי ומ"מ הא למדנו מדברי הירושלמי דכל פסולי שבקדשים מנותר ילפינן לה ואין נשרפים בלילה דהא ר"ל דאין מדליקין בשמן שריפה שהוא שמן של תרומה שנטמאת בלילה ע"ש שאין שורפין קדשים בלילה ואי בשאר פסולי קדשים חוץ מנותר נשרפים בלילה ול"ג להו מנותר דכ"ר ביום הג' באש ישרפו דמשמע ביום דווקא ולא בלילה האיך ר"ל דאין מדליקין בשמן שריפה בלילה ע"ש שאין שורפין את הקדשים בלילה הא קדשים גופייהו דומיא דשמן שריפה דהיינו שנטמאו נשרפים בלילה ואפי' במסקנא לא התיר שמן שריפה בלילה אלא אליבא דר"י דווקא דס"ל לגבי מילה שלא בזמנה דנימול בלילה וה"נ נותר שלא בזמנו והא דשמן שריפה לשלא בזמנו דמי כדמסיק הירושלמי שם ומה אית לך שמן שריפה שעבר זמנה ומשני ר"י בן פזי מכיון שנטמאה כמי שעבר זמנה אלא ע"כ כל פסולי שבקודש לנותר דמי דגלי קרא שאינה נשרפת בלילה ובהא לא משמע דגמ' דידן פליג אגמרת ירושלמי וכיון דמסקנת גמרא דידן דנותר לעולם אין נשרף בלילה אפי' שלא בזמנו לכ"ע מעתה שום פסולי קדשים אע"ג דדמי לשלא בזמנו דנותר אפ"ה אינן נשרפין בלילה וכיון שכן גבי מנחה ליכא נ"מ ביןנקמצה ללא נקמצה אלא שנתקדשה בכלי בלילה לעולם אין שורפין עד שיעלה עמוד השחר ואכתי תקשה נקמצה ל"ל תיפוק ליה משום קדושת כלי בלילה לבד נמי נפסלת בעמוד השחר לכן נ"ל לפרש ע"ד ההיא דפ"ט דב"מ (דף ק"י) דתנן שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום ופי' התוס' ואעפ"י שיצא ממלאכתו ועוד לילה גובה כל היום ואינו עובר בבל תלין בעלות השחר דלינה משמע כל הלילה וזה השכירות לא לן כל הלילה וה"נ לינה דבקדשים דכתיב לא ילין כל הלילה משמע וכיון שכן אתי שפיר הא דנקט מנחה שנקמצה בלילה דאילו משום קדושת כלי לחוד בלילה אינה נשרפת אפי' ביום דכיון דמנחה זו לא נתקדשה קודם הלילה אינה נפסלת בעמוד השחר בלינה דאין לינה אלא בכל הלילה ואע"פ שהתוס' הקשו שם דבפ"ב דזבחים (דף כ') גבי קידוש ידים ורגלים ומי כיור דעה"ש פוסל בלינה אפילו לא התחיל לינה אלא לאחר תחילת הלילה לא קשה מידי דאיכא למימר דלינה זו אינו פוסל אלא מדרבנן לחוד ולא מה"ת דהא כל עצמו של לינה הפוסל בקידוש ידים ורגלים התם לרבי אינו אלא מדרבנן הואיל ואין המים לפנינו וכדאמר אביי התם ולינה דרבנן וכיון דלינה דמקצת הלילה אינו פוסל אלא מדרבנן אי לא נקמצה המנחה בלילה אינה נשרפת אפי' לאחר עה"ש דנפסלה בלינה דדבריהם דאפי' תרומה דקילי אינה נשרפת על פסול דדבריהם אלא תולין כדא' בספ"ק דפסחים והכי משמע בכמה מקומות אבל משום קמיצת לילה דדמיא לשחיטה כדאי' בפ"ק דזבחים (דף י"ג) ובפ"ב דמנחות קומץ היינו שוחט וכמו דשחיטת קדשים פסול מה"ת בלילה כדכתיב ביום זבחכם כדא' בפ"ה דזבחים ה"נ קמיצת מנחה בלילה פסול מה"ת וכדתנן בספ"ב דמגלה (דף כ') והא דאמרינן רפ"ג דתמורה (דף י"ד) אר"פ השתא דאמרת נסכים הבאים בפ"ע קריבין אפילו בלילה נזדמנו נסכים בלילה מקדשין בלילה ומקריבין ואמר ראב"א ועה"ש פוסל בהן כאברין א"ל דלינה זו אינה אלא מדרבנן כיון שלא היו קדושים בתחילת הלילה ומה שהק' התו' ע"ש דלא ילין חלב חגי בעה"ש גרידא שאם העלה אברים ע"ג המזבח בתחלת הלילה והורידן לפני עה"ש נפסלין בלינה כדא' בזבחים (דף כ"ו) ואע"פ שתירצו מפני שראוין הן להקריב בתחלת הלילה קרינן בהו לינה אפי' בעה"ש מ"מ מסיימו עלה התוס' ודוחק ולדידי אין זה דוחק ואפרש טעמא דידהו וטעמא דידי במקום אחר וכאן לא ראיתי להאריך בזה כי נ"ל דבלא"ה לק"מ דדוקא נקט נקמצה בלילה ונ"מ אפי' דאם עלתה תרד:

ואמאי תקדש ותפסל ופירש רש"י לקדש השולחן את הלחם מא' בשבת לפסול בסידור שלא בזמנו משמע דר"ל תקדש ביום הסידור ותפסול בלינה ליום המחרת כשעלה עה"ש וה"פ להדיא בסמוך גבי כי מטא בי שימשא תקדוש ותפסול משום סידור לילה ולשחרית נפסל בלינה והכי משמע מפירושו בכולה סוגיין ואני תמה דבפי"א דמנחות לא פירש כן אלא ה"פ התם (דף ק') לקדוש מא' בשבת וכי מטי אידך חד בשבת לפסול בלינה למוצאי א' בשבת שהרי שהה יותר מח' ימים אלמא אינו נפסל בלינה במוצאי א' בשבת של יום הסידור עד מוצאי א' בשבת הב' שהוא אחר ח' ימים לסידורו וה"נ משמע ממאי דפי' התם כי מטי ליליא דבי שמשא של שבת א' ליקדוש דהא אמרת לילה אין מחוסר זמן ולפסול בליל וי"ו של שבת ב' בלינה שהרי עומד שם שמונה ימים שלימים: