סוכה טז ע"ב

בית שמאי אומרים: מחיצה זו יכולה להיות מלמעלה בכל גובה שהוא בתוך חלל הבור, ובית הלל אומרים דווקא מלמטה סמוך למים. אמר ר' יהודה: לא תהא מחיצה שעושים בתוך הבור גדולה וחשובה מן הכותל שביניהן שבין החצרות עצמן, שהרי הכותל שבין החצרות עובר מעל לבור, ודי בכותל זה התלוי מעל למי הבור כדי לשמש כמחיצה.

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: ר' יהודה בנושא זה בשיטת ר' יוסי אמרה, שאמר שמחיצה תלויה מתרת, ומשום כך, הכותל שבין החצרות, אף שהוא תלוי ועובר מעל הבור, הריהו מועיל לחלק אף את הבור.

ודוחים: ולא היא, ואין הדבר כן, שהשוואת השיטות אינה נכונה, ואפשר לומר כי לא ר' יהודה סבר לה [סבור] כר' יוסי, ולא ר' יוסי סבר לה [סבור] כר' יהודה.

ומבארים: לא ר' יהודה סבר לה כר' יוסי, כי עד כאן לא שמענו שקאמר [אמר] ר' יהודה התם [שם] שמחיצה תלויה מתרת, אלא בעירובי חצרות שהם דרבנן [מדברי סופרים] ולכן סבור הוא שמחיצה כזו מתירה בהם. אבל הכא [כאן] בסוכה דאורייתא [שהיא מן התורה] לא יתיר.

ולהיפך; ולא ר' יוסי סבר לה כר' יהודה, כי עד כאן לא שמענו שקאמר [אמר] ר' יוסי הכא [כאן] אלא בסוכה שאינה אלא מצות עשה, אבל בדיני שבת שהם חמורים, ובאופן כללי יש בהם איסור סקילה, לא יודה שמחיצה תלויה מתרת. ואם כן אין להשוות את השיטות.

ואם תאמר: כיון שר' יוסי אינו סובר בדין שבת כר' יהודה, אם כן מעשה שנעשה בציפורי שסמכו על מחיצה תלויה לענין שבת בדבר שיש בו חיוב חמור מן התורה, על פי מי נעשה? לא על פי ר' יוסי, אלא על פי בנו ר' ישמעאל בר' יוסי.

ומאי [ומה] היה אותו מעשה — דכי אתא [שכאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: פעם אחת שכחו ולא הביאו ספר תורה מערב שבת לבית הכנסת. וכיון שהיו צריכים להביא ספר תורה לקרוא בו ואסור לטלטל בשבת, עשו כך: למחר בשבת פירסו (תלו) סדינין על גבי העמודים שהיו קבועים בדרך לבית הכנסת, ויצרו על ידי כך מחיצות בין הבית שבו היה מונח הספר לבין בית הכנסת והביאו ספר תורה דרך המחיצות הללו וקראו בו.

על לשון הדברים שואלים: פירסו סלקא דעתך [עולה על דעתך לומר]? זה ודאי אינו נכון, שהרי כיצד יכלו לעשות זאת, מהיכן הביאום בשבת? שהרי אסור היה לטלטל שם, כאמור, וכיצד יכלו להביא את הסדינין? אלא יש לומר שכך היה המעשה? מצאו סדינין פרוסין על גבי העמודים והביאו ספר תורה וקראו בו. הרי שסמכו על מחיצה תלויה אפילו לדברי תורה. אולם דבר זה לא היה לא כשיטת ר' יהודה ולא כשיטת ר' יוסי, אלא לפי שיטה שלישית נעשה.

א אמר רב חסדא אמר אבימי: מחצלת שרוחבה ארבעה טפחים ומשהו — אפשר שתהא מתרת בסוכה משום דופן. ומסבירים: היכי עביד [כיצד הוא עושה אותה]? תלי ליה [תולה אותה] באמצע של עשרה טפחים התחתונים פחות משלשה טפחים למטה לקרקע ופחות משלשה טפחים למעלה לסכך, וכלל הוא שכל חלל שהוא פחות משלשה טפחים כלבוד (צמוד) דמי [נחשב], ועל ידי ארבעה טפחים ומשהו אלה נחשב הכל כמחיצה בת עשרה טפחים.

ושואלים: הלא באופן זה פשיטא [פשוט, מובן] הדבר, ומה טעם לאומרו? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] כי חד לבוד אמרינן [לבוד אחד אומרים אנו] שאנו מחשיבים כאילו המחיצה נמשכת מצד אחד, אולם תרי [שני] לבוד, בשני צדדים שונים, לא אמרינן [אין אנו אומרים], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין זה מעכב.

על עיקר דברי אבימי מיתיבי [מקשים], ממה ששנינו בברייתא: מחצלת שבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן. משמע: שבעה, אבל לא פחות משבעה! ומשיבים: כי תניא ההיא [כאשר שנויה אותה ברייתא], הריהי שנויה בסוכה גדולה, כלומר: סוכה הגבוהה הרבה מעשרה טפחים. ואם תולים את המחצלת סמוך לשלושה טפחים לסכך הרי היא נחשבת כיורדת עד למטה וכשרה, אף על פי שעדיין קיים רווח גדול בין תחתיתה לקרקע. ומאי קא משמע לן [ומה השמיע לנו] בכך — שמשלשלין דפנות מלמעלה למטה כשיטת ר' יוסי.

כיון שהוזכר ענין זה של יצירת דופן לסוכה תוך שימוש בהלכות לבוד, מביאים מה שאמר ר' אמי: פס שרוחבו ארבעה טפחים ומשהו — מתיר בסוכה משום דופן. כיצד מוקים ליה [מעמיד הוא אותו] — בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן אחרת, וכל פחות משלשה טפחים סמוך לדופן כלבוד דמי [נחשב].

ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע ומחדש לנו בכך]? הרי יודעים אנו דין לבוד! ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו]; ששיעור משך (אורך) סוכה קטנה שבעה טפחים ואין צורך בשטח גדול יותר, ולכן ניתן ליצור דופן סוכה בפס ארבעה טפחים.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף טז - ב

בית שמאי אומרים: מלמעלה, די אם יעשה מחיצה עשרה טפחים מלמעלה, דהיינו, משפת הבור ולמטה לתוכו, ואפילו היה הבור עמוק הרבה, מחיצה כשרה היא.

ובית הלל אומרים: מלמטה. כלומר, יעשה מחיצה עשרה טפחים בתחתית הבור, סמוך למים ממש. ^[298]

אמר רבי יהודה [נחלק על כל התנאים לעיל]: אין צריך כלל לעשות מחיצה בתוך הבור כדי להתיר את טלטול המים מן הבור בשבת. והטעם, שהרי לא תהא מחיצה זו שאמרו חכמים לעשות תוך הבור, גדולה מן הכותל שביניהן, החולק בין שתי החצרות.

כלומר, די במחיצה העוברת בין החצרות שמהלכת מעל פי הבור, כדי להתיר את טלטול המים. וסבר רבי יהודה, שמחיצה תלויה מחיצה גמורה היא ומתרת את הטלטול בתוכה, ואפילו לא היתה עשויה על גבי המים.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: רבי יהודה, המיקל במחיצה תלויה, בשיטת רבי יוסי שבמשנתנו אמרה, דאמר לענין מחיצות הסוכה: מחיצה תלויה מתרת.

ודוחה הגמרא לדברי רבה בר בר חנא: ולא היא!

אלא, לא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי, ולא רבי יוסי סבר לה כרבי יהודה.

כלומר, מדברי רבי יהודה המיקל במחיצה תלויה לגבי איסור טלטול בין שתי חצרות בשבת, לא מוכח שיש להקל במחיצה תלויה לענין מחיצות סוכה. ומאידך, מרבי יהודה המיקל במחיצה תלויה לענין מחיצות סוכה, אין להוכיח שיש להקל בזה באסור טלטול בשבת, וכמו שיתבאר.

לא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי: כי עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם, להקל במחיצה תלויה, אלא בעירובי חצירות דרבנן, שהרי מדאורייתא אסור רק להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אבל מרשות היחיד לרשות היחיד אחרת, אינו אסור אלא מדרבנן, ולפיכך הקילו במחיצה תלויה. אבל הכא, במשנתנו, לגבי מצוות ישיבת סוכה דאורייתא, לא הקל רבי יהודה, ואפשר שלפיו צריך מחיצה שלימה דוקא.

ולא רבי יוסי סבר לה כרבי יהודה: כי עד כאן לא קאמר רבי יוסי הכא להקל במחיצה תלויה, אלא בסוכה, דמצות עשה בלבד היא ואין בה עונש מיתה, ולכן הקילו גם בהלכותיה. אבל לענין שבת, דעל איסור מלאכות האסורות מדאורייתא ענוש סקילה, החמירו חכמים, ואף במלאכות דרבנן לא הקילו במחיצה תלויה, שמא יבואו להקל גם במלאכות דאורייתא.

ואם תאמר, לדבריך, שגם רבי יוסי מודה שאין מחיצה תלויה מתרת את הטלטול מרשות לרשות בשבת, אם כן, אותו מעשה שנעשה בציפורי, שהתירו לטלטל בשבת על ידי מחיצה תלויה, על פי מי נעשה? הרי רבי יוסי היה ראש הישיבה בעיר ציפורי, וודאי היו הכל נשמעים לדעתו.

תשובתך, לא על פי רבי יוסי נעשה אותו מעשה, אלא על פי בנו רבי ישמעאל ברבי יוסי, והיה זה לאחר פטירתו של רבי יוסי.

א. כשם שאסור להוציא בשבת מרשות היחיד אחת לחברתה, כך אסרו חכמים להוציא מבית אחד מדרי החצר לחצר המשותפת לכל הדיירים. שהואיל וחצר זו משותפת לכולם, הרי זה כמוציא מביתו המיוחד לו לחצר חברו.

ב. אין איסור טלטול אלא מבית המשמש לדירה, או אפילו חצר העשויה לפני הבתים ומשתמש בה תשמיש של דיורים. אבל בית הכנסת המשמש את הרבים אינו חשוב דירה לענין זה, ומותר לטלטל מבית הכנסת או מן החצר שלפניו לביתו של אחר.

ג. כשם שאסרו חכמים לטלטל מחצר משותפת לאחד הבתים שבתוכו, כן אסרו חכמים לטלטל מן המבוי [סמטא העשויה לפני חצירות הבתים], המשותף לשתי חצירות, אל תוך הבתים שבחצירות, אלא אם כן עשו "שיתופי מבואות". ואף בזה חלוק דין בית כנסת משאר בתים, ומותר לטלטל מן המבוי לבית הכנסת הפתוח לתוכו.

ומאי מעשה שעשו בציפורי?

דכי אתא רב דימי אמר: פעם אחת שכחו ולא הביאו ספר תורה מערב שבת לבית הכנסת [דרכם היה להניח את ספר התורה באחד הבתים למשמרת מפני הנכרים].

והיו בית הכנסת ואותו הבית פתוחים לאותה חצר שהיתה משותפת לבתים רבים, ולא עשו קודם השבת ערובי חצירות. או שהיו בית הכנסת וחצר אותו הבית שספר התורה בתוכו פתוחים למבוי שהיו פתוחים לו הרבה חצירות, ולא עשו שיתופי מבואות, וכיון שכך אסורים היו להוציא את ספר התורה מאותו הבית לבית הכנסת דרך החצר או המבוי.

מה עשו? למחר בשבת פירסו סדינין על גבי העמודים שהיו שם משני צידי הדרך, מהבית לבית הכנסת, עד שנעשתה הדרך שביניהם כמין מבוי קטן שלא היו פתוחים לו אלא אותו הבית ובית הכנסת. ושאר החצירות והבתים היו חוץ למחיצה, ואין הם אוסרים את הטלטול מן הבית לחצר. והביאו ספר תורה דרך אותם סדינים, וקראו בו. שהרי מותר לטלטל מבית הכנסת לחצר אחרת, הואיל ואין בית הכנסת משמש לדיורים, וכמבואר לעיל.

ומקשה הגמרא: וכי פירסו סדינים, סלקא דעתך!? כיצד יתכן הדבר, מהיכן הביאום את אותם סדינים בשבת, הרי היו אסורים להוציא מן הבתים לחצר, הואיל ולא עירבו ערובי חצרות?! ^[299] ומבארת הגמרא: אכן ודאי לא הביאו סדינים אלו בשבת, אלא מצאו סדינין פרוסים על גבי העמודים, והביאו ספר תורה וקראו בו. וסדינים אלו לא היו מגיעים לארץ ממש, אלא תלויים היו בריחוק שלושה טפחים מן הארץ, והרי היא מחיצה תלויה, ואף על פי כן התירו לטלטל בתוכה.

אמר רב חסדא אמר אבימי: מחצלת שהיא ארוכה כאורך הדופן, ורחבה ארבעה טפחים ומשהו בלבד, כשמעמיד אורכה לאורך הדופן ורוחבה לגובה הסוכה, הרי היא מתרת בסוכה הגבוהה עשרה טפחים מצומצמים משום דופן. וטעם הדבר יתפרש להלן.

ומפרשת הגמרא: היכי עביד, כיצד יעמידנה ותהיה כשרה?

תלי ליה, תולה את המחצלת שרוחבה ארבעה טפחים באמצע גובה הסוכה, כך שתהיה פחות משלשה טפחים למטה לארץ, ופחות משלשה טפחים למעלה לסכך, ועל כן, אף ששיעור מחיצה הוא עשרה טפחים, הרי היא כשרה משום מחיצה, היות וכל פחות משלשה כלבוד דמי. ^[300] כלומר, רואין כל אותו אויר פחות משלושה כאילו הוא סתום, והרי הוא כחלק מן הדופן. ואף כאן, נעשה מצד אחד לבוד למעלה, ומצדה השני לבוד למטה, וכך נעשית המחצלת כמחיצה גבוהה עשרה טפחים. ^[301]

ומקשה הגמרא: פשיטא, וכי הלכה זו של לבוד בא רב חסדא ללמדנו?!

ומתרצת הגמרא: מהו דתימא, הייתי סבור לומר, רק חד לבוד [או למעלה לסכך, או למטה לארץ] הוא דאמרינן. אבל תרי לבוד, למעלה ולמטה, לא אמרינן, לפיכך קא משמע לן רב חסדא, שאף פעמיים לבוד אמרינן. ^[302] מיתיבי ממה ששנינו: מחצלת שהיא רחבה שבעה טפחים ומשהו, מתרת בסוכה משום דופן. ומעמידה פחות משלושה טפחים סמוך לארץ או לסכך, ועל ידי לבוד נחשבת המחיצה גבוהה עשרה טפחים. ומשמע, שלבוד אחד אמרינן, תרי לבוד לא אמרינן. שאם לא כן היה לברייתא לחדש יותר, שאפילו מחיצה ארבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן?! ^[303]

ומתרצת הגמרא: כי תניא ההיא ברייתא, בסוכה גדולה, הגבוהה הרבה, שאין אתה יכול לומר בה שני לבודים, והברייתא מדברת, באופן שהעמידה פחות משלושה טפחים סמוך לסכך, ותלויה הרבה מעל הקרקע.

ומאי קא משמע לן הברייתא לפירוש זה? דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה, וכרבי יוסי במשנתנו, והטעם, משום שמחיצה תלויה מתרת בסוכה. ^[304]

אמר רבי אמי: פס גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים ומשהו, מתיר בסוכה משום דופן.

והיינו, סוכה שהיתה לה דופן אחת שלימה, ובצידה האחד היתה דופן נוספת שיש בה רק טפח, ונמצא שחסר לה בצידה השני את הדופן הנוספת של שבעה טפחים, אפשר להכשירה על ידי פס ברוחב ארבעה טפחים,, ומוקים ליה, ומעמידו ל"פס ארבעה", בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן השלימה, מצידה השני. וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי. והרי לך מחיצה של שבעה טפחים הסמוכה לדופן השניה. ^[305]

מאי קא משמע לן?

הא קא משמע לן: שיעור משך סוכה קטנה הוא שבעה טפחים.

והטעם, היות ומקום מושבו של אדם הוא אמה, ובאמה יש שישה טפחים, וטפח נוסף לשולחנו. ^[306]

הערות

^[298] והתוספות גרסו להיפך: "בית שמאי אומרים מלמטה ובית הלל אומרים מלמעלה". והביאו שכן היא הגרסא בפרק כיצד משתתפין.

^[299] בגמרא ערובין גרסינן באופן אחר: "פרסו לכתחילה מי שרי?! והא הכל מודים שאין עושין אוהל עראי בשבת". וכתב רש"י כאן שאין גרסא זו נכונה, כיון שמחיצה בלא גג אינה חשובה אוהל, ומותר לעשותה בשבת. ועל כן פירש את קושית הגמרא: כיצד הוציאו את הסדינים למבוי, הרי לא השתתפו שיתופי מבואות? ! והקשו התוספות לפירוש רש"י, מה קושית הגמרא, הרי אפשר שהביאום דרך מלבוש?! ועוד האריכו בראיות, שאף עשיית מחיצה בלא גג אסורה משום אוהל, ובלבד שתהיה זו מחיצה המתרת. כגון, עשיית דופן שלישית לסוכה, שנצרכת לקיום המצוה. אבל דופן רביעית שאינה אלא לנוי, נחשבת רק כתוספת לאוהל קיים ומותר לעשותה בשבת.

^[300] כתב הר"ן: וכגון שהיתה הסוכה גבוהה עשרה טפחים. אבל אם היתה גבוהה י"א טפחים, צריכה מחצלת חמישה ומשהו, ואם גבוהה י"ב טפחים צריכה מחצלת שישה ומשהו. אבל כל שגבוהה מי"ג טפחים ועד עשרים אמה, עושה מחצלת שבעה טפחים ומשהו, ומעמידה בפחות משלושה סמוך לקרקע, והרי היא מחיצה כשרה, אף שהסכך גבוה הרבה, משום דאמרינן גוד אסיק עד לסכך.

^[301] וכתב הריטב"א: מכאן יש להוכיח, ש"לבוד" אין פירושו שרואין כאילו יורדת המחיצה עצמה יורדת וסמוכה ממש לקרקע, שאם כן, אין כאן מחיצה עשרה, אלא שבעה ומשהו, אלא יסוד דין לבוד הוא שרואין כאילו אותו מקום סתום ומלא במחיצה, ועיין הרחבת הדברים בילקוט מפרשים.

^[302] לשון הגמרא משמע, שחייב לעשות מחצלת רחבה ארבעה ומשהו דוקא, אבל אם יעשה חבל רחב טפח ומשהו, ויעמידנו פחות משלושה סמוך לקרקע, ועוד חבל טפח ומשהו ויעמידנו פחות משלושה טפחים סמוך לחבל הראשון, לא מהני, על אף שעל ידי שלושת הלבודים נשלם כל שיעור המחיצה בסוכה גבוהה עשרה טפחים. ובביאור הדבר, עיין בדברי התוספות ד"ה מהו, וד"ה בפחות, שכל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה. ובמהרש"א ומהר"ם האריכו בזה, וראה ילקוט מפרשים.

^[303] הקשה מהר"ם: דברי הגמרא סותרים זה לזה, שהרי בתחילה הקשתה הגמרא דפשיטא הוא דאמרינן "לבוד" ומאי קא משמע לן רב חסדא, ועתה מקשה הגמרא על רב חסדא מברייתא, ולכאורה, אם ידעה הגמרא שבברייתא משמע שלא כדברי רב חסדא, מדוע הקשתה מה חידש בדבריו?! ותירץ, דמתחילה לא סברה הגמרא לחלק בין לבוד אחד לשנים, ולפיכך היה סבור המקשן, שאמנם נקטה הברייתא מחצלת שבעה אבל הוא הדין מחצלת ארבעה, שהרי אין לחלק בין לבוד אחד לשנים. אבל אחר שהשמיענו רב חסדא שהיה מקום לחלק בין לבוד אחד לשנים, אם אכן סברה הברייתא ששני לבודין אמרינן היה לה להשמיענו רבותא טפי, שאפילו מחיצה ארבעה ומשהו מתרת בסוכה?! ומזה שנקטה הברייתא מחצלת שבעה, משמע שלבוד אחד אמרינן, תרי לבוד לא אמרינן.

^[304] נתבאר על פי רש"י המובא לפנינו. אבל התוספות כתבו בשם רש"י, שמדובר בסוכה גבוהה הרבה שאין יכול לומר בה שני לבודין, ולכן על כרחך מדובר במחצלת שבעה ומשהו, ומעמידה בפחות משלושה סמוך לקרקע. ולפירוש זה לא גרסינן "וכרבי יוסי", שהרי אין כאן מחיצה תלויה, אלא מחיצה גמורה היא מדין לבוד. וכן פירש הריטב"א, שמעמידה פחות משלושה סמוך לארץ, ומדובר באופן שהסוכה גבוהה הרבה וצריך להכשירה על ידי גוד אסיק. וקא משמע לן, שמחיצה זו נחשבת כמחיצה עשרה על ידי לבוד, ואפשר לדונה כעולה עד לסכך מדין גוד אסיק.

^[305] כן פירשו התוספות ד"ה בפחות, על פי הגמרא לעיל ו ב. אך הר"ן מעמיד שיש לה שתי דפנות זו כנגד, וביניהן שבעה טפחים כשיעור סוכה המצומצמת, ונותן את הפס ארבעה ביניהן. ועיין בדבריו מדוע לא מספיק פס ברוחב טפח בלבד.

^[306] כן פירש הרא"ש סימן א.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Beit Shammai say: The partition that permits drawing water may be placed below; and Beit Hillel said it must be placed above. Rabbi Yehuda said: A partition for the cistern should be no more stringent than the wall serving as a partition between the two courtyards. Once there is a wall between courtyards, there is no need to erect an additional partition specifically for the cistern.

Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Rabbi Yehuda stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said that a suspended partition permits one to carry, and therefore the wall between the courtyards suffices to divide the cistern as well.

The Gemara rejects this equation. And that is not so, as neither does Rabbi Yehuda hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, nor does Rabbi Yosei hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

The Gemara elaborates: Neither does Rabbi Yehuda hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as Rabbi Yehuda states his opinion that a suspended partition suffices only there, with regard to the joining of the courtyards, which is an obligation by rabbinic law. However, here, with regard to sukka, which is by Torah law, a suspended partition does not suffice.

Nor does Rabbi Yosei hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as Rabbi Yosei states his opinion that a suspended partition suffices only here, with regard to a sukka, which is a positive mitzva. However, in the case of carrying between courtyards on Shabbat, which is a prohibition that is punishable by stoning, no, a suspended partition does not suffice.

The Gemara asks: And if you say: Since Rabbi Yosei does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the laws of Shabbat, according to whose opinion was the action that was taken in Tzippori performed, where they relied on suspended partitions even on Shabbat? The Gemara answers: It was not performed according to the opinion of Rabbi Yosei but rather on the authority of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei.

And what was that incident? When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: One time they forgot and did not bring a Torah scroll to the synagogue on Shabbat eve prior to the onset of Shabbat. The next day, on Shabbat, to avoid violating the prohibition against carrying, they spread and suspended sheets on posts that were fixed along the path from the house in which the Torah scroll was stored to the synagogue, establishing partitions. And they brought a Torah scroll along that path and read from it.

The Gemara asks: Does it enter your mind that they spread the sheets on Shabbat? Carrying before the partitions were established was prohibited. From where did they bring these sheets on Shabbat? Rather, they found sheets already spread on the posts, and they brought a Torah scroll and read from it. They relied on a suspended partition even in this matter related to Torah law. They relied neither on the opinion of Rabbi Yehuda nor on the opinion of Rabbi Yosei; rather, they relied on the authority of a third tanna.

§ Rav Ḥisda said that Avimi said: A mat that is four handbreadths and a bit wide can permit the use of a sukka as a wall. The Gemara explains: How does one accomplish this? He suspends it in the middle of a space ten handbreadths high, with less than three handbreadths below it and less than three handbreadths above it. And the principle states: The legal status of any objects that have a gap of less than three handbreadths between them is as if they were joined [lavud]. Therefore, a mat four handbreadths and a bit wide can constitute a fit partition of ten handbreadths.

The Gemara asks: This is obvious. The principle of joining with regard to a gap of less than three handbreadths is well known. There is no need to teach this halakha. The Gemara answers: Lest you say that we state the principle of lavud once with regard to a particular surface but we do not state the principle of lavud twice to consider it joined in different directions, Avimi teaches us that one may implement the principle twice.

The Gemara raises an objection to the opinion of Avimi from a baraita: A mat that is seven handbreadths and a bit wide can permit use of a sukka as a wall. Apparently, a mat can serve as the wall of a sukka only when the principle of joined objects is implemented once. The Gemara answers: When that baraita was taught, it was with regard to a large sukka, one considerably higher than ten handbreadths. One suspends the mat from a bit less than three handbreadths from the roofing, and it is considered a fit sukka wall although it is a significant distance off the ground. And what does it teach us? It teaches that one may lower walls from up downward, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.

Apropos forming a sukka wall based on the principle of lavud, the Gemara cites that Rabbi Ami said: A board that measures four handbreadths and a bit can permit the use of a sukka, serving as a wall, and it is effective if one establishes it less than three handbreadths from the adjacent wall. And the principle states: The legal status of any objects with a gap of less than three handbreadths between them is as if they were joined.

The Gemara asks: What is he teaching us? The principle of lavud is well known. The Gemara answers: He comes to teach us that the minimum measure of the horizontal extension of the wall of a small sukka is seven handbreadths. Therefore, it is possible to establish a wall for the sukka using a board that measures four handbreadths and a bit.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

תנן התם בעירובין פרק ח' בור שבין ב' חצירות כו' עד א"ר יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם פי' ת"ק דמתני' סבר המשלשל דפנות מלמעלה למטה משלשלם מן הסכך עד קרקעיתה של סוכה אם הגיע הדופן המשולשל קרוב לקרקעית הסוכה פחות מג"ט (אמר ד') כל פחות מג' כלבוד דמי וכאלו בקרקעית הסוכה הגיע לפיכך הוא דופן כשר אבל אם למעלה מג' טפחים פסול. שאינו דופן כשר אבל אם הדופן עולה מקרקעית הסוכה ולמעלה אם יש בזה הדופן י' טפחים אפילו נשאר בין הדופן ובין הסכך יותר מי' טפחים אחריו אויר דופן כשר הוא והסוכה כשרה.

ר' יוסי אומר גם הדופן היורד מן הסכך אם יש בו י' טפחים אפילו נשאר בין קרקעית הסוכה ובין הדופן יתר מי' טפחים כשר דין דופן העולה ממטה למעלה ודין הדופן היורד שוין. ורואין הדופן היורד התלוי כאלו יורד וסותם. וקא"ר יהודה בענין בור שבין ב' חצירות והבור חפור בעוביו של כותל וכותל המחיצה שבין ב' חצירות יורד וסותם על פי הבור ונשאר מקצת פי הבור פתוח בחצר זה ומקצת בור מצד האחד בחצר האחרת שבהן ממלאים מים מן הבור. וא"ר יהודה רואין זה הכותל שעל פי הבור יורד וסותם עד התהום ומחלק המים נמצאת משנת ר' יהודה ששנה כי הכותל שהוא תלוי בחללו של בור המחלק בין ב' חצירות יורד וסותם ומתיר הבור לזה ולזה על דעת ר' יוסי דמתני' ששנה כי הדופן מן הסכך ותלוי אם יש בו י' טפחים אע"פ שבין הדופן ובין קרקעית הסוכה אויר הרבה הדופן התלוי מתיר הסוכה. ואמרינן דרבי [יוסי] דמתיר מחיצה תלויה בסוכה בשבת חולק על רבי יהודה ואוסר וכן ר"י חולק ואוסר בסוכה ופשוטה היא והמעשה שנעשה בציפורי בעת ששכחו להביא ס"ת מע"ש ומצאו סדינין וסמכו עליהן משום מחיצה והביאו תורה בשבת ע"פ ר' ישמעאל ב"ר יוסי נעשה ולא ע"פ ר' יוסי. אמר אבימי מחצלת ד' טפחים ומשהו מעמידה באמצע בפחות מג' סמוך לסכך ופחות מג' סמוך לקרקעית הסוכה ועולה לו משום דופן וקיי"ל כל פחות מג' כלבוד דמי ואמרינן תרי לבוד [לבוד] בסכך ולבוד בקרקעית הסוכה ומסקנא דשמעתא כר' יוסי דהא אותבינן מחצלת ז' ומשהו מתרת בסוכה משום דופן ואוקימנא בסוכה גדולה ומשלשלין דפנות מלמעלה למטה ולא עוד שרבי יוסי נמוקו עמו.

אמר רבי יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל כלו׳‎ בכותל החצר שעל הבור סגי דאמרינן גוד אחית מחיצתא אף בזו:

ואמר רבי אבא בר חנא א״ר יוחנן רבי יהודה שמתיר מחיצה תלויה במשנה זו בשיטת רבי יוסי אמרה מיהו לא רבי יהודה סבר לה כר״י ולא ר״י סבר לה כרבי יהודה מהא שמעינן מאי דכתיבנא לעיל שכשאומר על התנאים שהולכים בשיטה אחת פעמים שאינם מודים זה לזה בדבריהם:

עד כאן ל״ק רבי יהודה התם אלא בעירובי חצרות דרבנן דמדאורייתא לא בעי מחיצ׳‎ כלל והם אמרו אבל הכא בסוכה דמחיצתא דאורייתא לא לימא וע״כ לא קאמר רבי יוסי הכא אלא בסוכה דקילא שאין בה אלא עשה אבל בשבת דאיסור סקילה לא קאמר חיוב סקילה דהא עירוב דרבנן הוא דלית ביה סקילה אלא איסור סקילה כלומר איסור שבת שיש בו סקילה בדאורייתא ולהכי חמיר אפילו בשל דבריהם וא״ת א״כ דחד מינייהו לא שרי מחיצה תלויה בכל מקום מעשה שנעשה בצפורי במחיצות תלויות על פי מי נעשה לא על פי ר׳‎ יוסי נעשה דהא איהו לא שרי בשבת דחמיר אלא על פי רבי ישמעאל ברבי יוסי נעשה והא דלא אמרינן שנעשה על פי ר׳‎ יהודה שהוא מתיר בשבת איכא דאמרי דההיא ברשות הרבים הוא שר״ה היה מפסק׳‎ בבית שכנגד ביה״כ שבו ספר תורה שעומדין פתח כנגד פתח ועשו מחיצות תלויות בנתיים ורבי יהודה לא שרי אלא בעירובי חצרות לרבנן ורש״י פירש דמבוי שאינו מפולש הוא דאיסורו דרבנן ובדין הוא דשרי ביה רבי יהודה אלא שלא היה מקומו דצפורי מקומו של רבי יוסי ורבי ישמעאל בנו הוא כדאמרינן בסנהד׳‎ צדק צדק תרדוף הלך אחר ב״ד יפה אחר ר׳‎ יוסי בצפורי כך הגירס׳‎ בכל הספרים:

פרסו לכתחלה היכי פרסי.‎ פי׳‎ ‎דהא קי״ל שאין עושין אהל עראי לכתחלה בי״ט ואצ״ל בשבת אלא מצאו סדינין פרוסין מבע״י טפח על העמודים ופרסים אחר כך דאהל עראי הוא וקי״ל שמוסיפין על אהל עראי בשבת ועשו לו מחיצות תלויות והביאו ס״ת וקראו בו והכי קים להו דמחיצות תלויות הוי והכי נמי הוי אהל עראי ורש״י ז״ל כ׳‎ במס׳‎ שבת פרק כל הכלים דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא והא דתנן התם פקק החלון פירש ז״ל שהיא ארובה בגג ומתוך כך מוחק וגורס כאן פרסו ס״ד א״נ דגרסינן היכי פרסי כלומר מהיאך הביאום בשבת דרך רשות הרבים אלא מצאו סדינין פרוסין ומחיצה כזו מותר בשבת ואינו נכון חדא דמאי מתמהינן היאך הביאום דדלמא דרך מלבוש אייתינהו ועוד דבעירובין מייתינן אאהל עראי גבי דופן סוכה ועוד דאי פקק החלון ארובה היא ה״ל למיתני ארובה כדקתני בכל דוכת׳‎ לכך פר״ת דשפיר שייך אהל בדופן וכן מפרש מורי נר״ו בשם רבינו הגדול ז״ל דודאי כל שעשה שלש מחיצות אהל הוא היכא דאיכא בר מיניה שלש מחיצות ועשה דופן רביעית חשוב תוספות אהל ולאפוקי מחיצה א׳‎ או שתים א״נ גג בלא מחיצות דלא כלו׳‎ הוא והכי מוכח הת׳‎ בעירובין והראיה שהביא רש״י שם מעובדא דרב ושמואל דהוו יתבי ונפל גודא ביני ביני כבר פירש׳‎ יפה ר״ת ז״ל וכדכתיבנא התם בס״ד:

אמר רב חסדא אמר אבימי מחצלת ארבע ומשהו מתרת בסוכה משום דמוקי׳‎ בי מצעי וקמ״ל לבוד משמעתין מוכח דכל היכא דאמרינן לבוד אינו כאלו היה סמוך ממש ואינו דא״כ בצרה לה מחיצה אלא לבוד דינו כאלו הוא סתום וזהו לבוד שאמרו בסוכה קטנה בפחות מג׳‎ דאי לא בציר ליה שיעורא:

מתיבי מחצלת שבעה ומשהו כו׳‎. אלמא לא סגי בפחות מכאן וקס״ד בסוכה קטנה מיירי מתניתא ופריק דההיא בסוכה גדולה וגבוהה כמה קמ״ל דבמחיצה זו שאין בה עשרה משלשלין דפנות על ידי לבוד שמעמידה בפחות משלשה סמוך לקרקע ונידונית כעשרה שדינו כאלו ארוך וסתום כדכתיבנ׳‎ ובתר הכי אמרינן גוד אסיק מחיצתא דפחות מעשרה לא אמרינן ליה והיינו דאמרי׳‎ קמ״ל דמשלשלין דפנות כלומר ע״י לבוד ולא בעינן מחיצה עשרה. ול״נ לפרש דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה קאמר דהא לא שמעינן ממתניתא כלל ולית לן לאוקומה כרבי יוסי דהוי יחידאה אלא מלמטה למעלה קאמר כרבנן וכן נראה מפרש״י ז״ל:

אמר רב אסי פס ד׳‎ ומשהו מתרת בסוכה משום דופן היכי עביד מוקי לה בפחות משלשה סמוך לדופן פרש״י ז״ל סמוך לדופן השני במקצוע ולא נהיר׳‎ דאי איכא ב׳‎ דפנות בטפח שוחק סגי לשלישי׳‎ וכ״ת הכא קמ״ל דבהכי לא בעי צורת פתח פשיטא מאי קמשמע לן. והנכון דליכא אלא דופן אחת שלימה ויהיב האי פס במקום דופן שני האמצעים והוה ליה דופן שני ובתר הכי עביד שלישית טפח שוחק וצורת פתח והא קמשמע לן דמשך סוכה קטנה שבעה טפחים דהיינו כדי ראשו ורובו ושלחנו דאמרי בית שמאי ומדלא קאמר דמכשר דופן שני בטפח שוחק בי מצעי פחות מג׳‎ לכל רוח דהוו להו שבעה שמעינן דלעולם לא אמרינן תרי לבודין בפחות מפס ד׳‎ מיהו לאו ראיה היא דהא עדיפא ה״ל לאשמועי׳‎ דסגי לשלישית בטפח משא״כ באידך דאי עביד שניה בת טפח צריך לעשות שלישית שלימה דלמאי עביד בה לבוד ודאמרינן התם ושלישית טפח וצורת פתח ולא מוקמינן טפח שוחק בי מצעי משום דבעינן לאכשורי אפילו סוכה גדולה ותו דהתם רוח רביעית פרוצה וליכא לבוד אלא מחד גיסא כלפי דופן שנית האמצעי׳‎ וסוכה העשויה כמבוי דבעינן פס דהויא ד׳‎ ולא מכשירים בטפח שוחק בנתים או משום דהויא סוכה גדולה או משום דבעינן שתי דפנות דעריבן בשכנגדו בחצר פרוץ מיהו עיקר הדין אמת הוא מדלא אדכרי הך רבותא הכא והתם משום אנפא:

בשיטת ר' יוסי אמרה דאמר מחיצה תלוי' מותרת פי' וגם ת"ק שאמר שעושין מחיצה בתוך הבור אית לי' שמחיצה תלוי' מותרת שהרי לא הי' מצריך לעשות המחיצה מפי הבור ועד המים אלא ה"פ כמו שהקיל ר' יוסי במחיצה תלוי' גבי יבשה הת"נ הקיל ר' יהודא בכותל שבין שת חצרות:

בד"ה מ"ד חד לבוד אמרינן כו' ושמא ס"ד לחלק ובין שתי לערב ואין להקשות כו' דלא התירו אלא *) בשיירא עכ"ל [כצ"ל] ע"ש:

בד"ה בפחות מג' סמוך כו' ועוד קשיא טפי דבב' פסין כו' וי"ל משום דאמרינן בספ"ק דעירובין דכל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה כו' עכ"ל והכי איתא שם דלר' יוסי ב"י בין בשתי בלא ערב ובין בערב בלא שתי אין נותנין ליחיד אלא בית סאתיים ולשיירא דהיינו ג' נותנין להן בית שש ולחכמים בין ליחיד בין לשיירא נותנין להן כל צורכן ולר"י בשיירא נותנין להן כל צורכן כחכמים וליחיד אין נותנין (להן) אלא בית סאתים כר' יוסי ב"י והלכתא כר' יהודה כדהדר רב נחמן ואוקים כו' וראינו גם משם לחלק בין שתי לערב דאמרי' הרי אמרו עומד מרובה על הפרוץ בשתי הוי עומד בערב מאי כו' והשתא מ"ש הא אמרי' התם דלא התירו אלא בשיירא היינו דניחא להו הכא אליבא דהלכתא כר' יהודה דלא התירו במחיצות שבת דרבנן ליתן כל צורכן בערב לחודיה אלא בשיירא ה"נ לא מהני ערב לחודיה במחיצות סוכה מיהו בשתי לחודיה אע"ג דלא התירו נמי ליתן כל צורכן אלא בשיירא במחיצות שבת מ"מ הוי מחיצה לגבי סוכה דבהא איכא לפלוגי בין שתי וערב וכדקתני סתמא דברייתא דמהני בסוכה קנה קנה פחות מג' אף בלא שיירא אבל לקמן גבי פס ד' כו' דמיירי בשתי ולא סגי ליה בב' פסין בכ"א חצי טפח ומשהו ע"כ שסתם דבריו דלא כסתמא דברייתא דמתיר בשתי לחוד בסוכה ולית לן לפלוגי כלל בין שתי לערב אלא משום דאמרי' ספ"ק [דעירובין] דכל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה כו' כמ"ש התוס' בסמוך והיינו כר' יוסי בר"י דלא התירו כל צורכן אף בשתי או בערב ומש"ה לא סגי ליה במחיצות סוכה בב' פסין בכ"א חצי טפח שסתם ר' אמי דבריו לכ"ע אף אליבא דר' יוסי ב"י אע"ג דלית הלכתא כוותיה אלא כר"י וכסתמא דברייתא דמתיר בשתי לחוד גבי סוכה ודו"ק:

בגמ' פשיטא מ"ד חד לבוד אמרי' וכו' מיתיבי מחצלת שבעה וכו' מקשין העולם על הסוגיא דמתחלה פריך פשיטא והדר פריך מיתיבי וכו' דכיון דהוה ידע דהברייתא להוי עליה תיובתא מאי פריך מתחלה פשיטא ויש ליישב דמתחלה לא סלקא אדעתיה לחלק בין לבוד א' לב' ולכך היה סבר הא דנקט בברייתא מחצלת שבעה ה"ה מחצלת ד' דמה לי הא ומה לי הא ולא אתא הברייתא אלא לאשמעינן דאמרי' לבוד במחיצות וא"כ ה"ה בד' אבל השתא דמשני מהו דתימא וכו' א"כ ש"מ דסלקא דעתך אמינא לחלק בין לבוד א' לב' א"כ אם איתא דהברייתא ס"ל דאמרי' ב' לבוד ה"ל לאשמעינן רבותא טפי דאפי' תרי לבוד אמרי' ולכך פריך שפיר מיתיבי וכו':

רש"י בד"ה אלא על פי רבי ישמעאל בנו ומה מעשה כו' הד"א:

בא"ד ולא הביאו ספר תורה בערב שבת שהיה דרכן להצניע ס"ת בבתים מפני הנכרים ואותו הבית שהניחו לתוכו כו' היה בבית אחד כו' כצ"ל ונ"ב ס"א:

בגמ' ולא היא לא רבי יהודה כו' אבל שבת דאיסור סקילה לא ופירש"י דכיון דאיסור סקילה הוא במלאכה דאורייתא מחמירין אפילו במידי דרבנן דאית בה עכ"ל. ולכאורה יש לדקדק דלענין מחיצה תלויה בשמעתין לא אשכחן צד איסור סקילה דאורייתא אפילו למ"ד דמחיצה תלויה לא מיקרי מחיצה לענין שיהא רה"י גמורה אפ"ה הזורק מר"ה לתוכו פטור דנהי דרה"י לא הוי דבקיעת גדיים מבטלין המחיצה מכל מקום ר"ה נמי לא הוי בשביל כך אלא כרמלית בעלמא הוא דליכא אלא איסור דרבנן ואפשר דאכתי משכחת לה שפיר דהוי ר"ה כגון שהמחיצה תלויה גבוה' מאד מן הארץ כגון בגשרים המפולשין דס"פ כל גגות בענין שדרך הרבים עוברת באותו פילוש וא"כ למאן דלית ליה גוד אחית היכא דאיכא בקיעת גדיים דמבטל המחיצה הדר הו"ל רה"ר גמורה. ועפ"ז יש ליישב קצת מה שהקשיתי לעיל בדף הקודם דלענין פרוץ כעומד לא משמע ליה להש"ס לחלק בין שבת דאיסור סקילה לסוכה כדמפלגינן הכא ולמאי דפרישית א"ש דלא שייך לומר כן אלא בכה"ג דהכא דאפשר דבאותו ענין עצמו יוכל לבא לידי איסור סקילה משא"כ לעיל נראה דלא שייך איסור סקילה בכה"ג אפי' פרוץ מרובה על העומד מה"ט גופא נהי דרה"י לא הוי רה"ר נמי לא הוי אלא כרמלית כנ"ל ועדיין צ"ע ודוק היטב:

שם וא"ת מעשה שנעשה בציפורי כו' לא ע"פ ר' יוסי אלא ע"פ ר' ישמעאל בר"י. ולכאורה יש לתמוה מאי דוחקיה למימר הכי לעשות מחלוקת חדשה בין רבי יוסי ובין רבי יהודא ורבי ישמעאל בר"י ולמה לא נאמר בפשיטות דמעשה בציפורי ע"פ רבי יוסי נעשה וס"ל לגמרי כר"י. ויש ליישב דלענין דינא איתמר והיינו לשיטת הסוברים דקיי"ל הלכה כר"י דנימוקו עמו אפי' לגבי סתם משנה כמו שהביא הרא"ש ז"ל בשמעתין לפ"ז א"ש דלא ניחא ליה לסתמא דתלמודא לפסוק הלכה במחיצה תלויה דמותרת בהאי דעירובין:

מיהו לשיטת החולקים קשה ונראה לי ליישב משום דפשיטא ליה לתלמודא דר' יוסי מחמיר בשבת אפי' באיסור דרבנן יותר מבסוכה דאורייתא דהא בסוכה דאורייתא משמע דלכ"ע במחיצה שלישית או רביעית סגי אפילו בטפח ואילו גבי לחי למבוי שאינה אלא מדרבנן אפ"ה אשכחן לר' יוסי בספ"ק דעירובין דבעינן לחי של ג"ט ולא סגי ליה בטפח כנ"ל:

בתוספות ד"ה פרסו ס"ד כו' דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא כו' כן פי' בקונטרס כו' עד סוף הדיבור. ולכאורה יש לתמוה במאי נחלקו אבות העולם בזה אי שייך איסור אהל במחיצה לבד או לא ותיפוק ליה דאפילו אי לא שייך איסור אהל אפ"ה שייך ביה איסור בנין דהא אהל גופא לא אשכחן לה דהוה מלאכה בפ"ע דהא לא חשיב לה בל"ט מלאכות וע"כ דתולדה דבונה הוא וא"כ איסור בנין לעולם חמור מאיסור אהל לכך נראה דעיקר כוונת רש"י במ"ש בכמה דוכתי דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא היינו משום דעיקר החילוק שבין בנין לאהל היינו דלשון בנין שייך בבנין קבוע שמתקיים לימים רבים משא"כ אהל לגבי בנין הוי בנין עראי אלא דאפ"ה חייב משום תולדה דבונה כיון שדרך אהל בכך ועוד יש חילוק אחר ביניהם דלשון אהל היינו מלמעלה שמאהיל על האדם ועיקר עשייתו לכך משא"כ בנין שעיקר בנין היינו במחיצות. וא"כ לפ"ז מצינו למימר דיפה כתב רש"י כאן ובכמה דוכתי דאין איסור במחיצות עראי במחיצות בלא אהל כגון פריסת סדינא דהכא וכה"ג בהך דפרק כל גגות דא"ל שמואל נגידו לי גלימא דכל הנך מחיצות של סדינים אין דרך בנין בכך ועוד דלא נעשו כלל לשם קיום אלא לפי שעה דרך עראי בעלמא וכיון דאיכא תרתי לגריעותא מש"ה מותר משא"כ באהל שעיקר עשייתו וחיובו אינו אלא דרך עראי לגבי בנין ומש"ה אסור בכל ענין אפילו לא עביד אלא לצניעותא בעלמא דאכתי אסור מדרבנן כמו כל בנין מן הצד או כלאחר יד דאסורים מדרבנן כיון דליכא אלא חדא לגריעותא. נמצא דלפ"ז הך סוגיא דפקק החלון הוי מצי רש"י לפרש אפילו בחלון שבמחיצה כיון דפקק זה של החלון הוי דרך בנין ממש כדמשמע שם כל הסוגיא וכן משמע להדיא שם בפרש"י בהך דהכל מודים גופא ע"ש אלא משום דרבה בב"ח דאמר משמיה דר"י הכל מודים שאין עושין אהל עראי קאי אפלוגתא דר"א ורבנן בהך דפקק החלון גופא ונקיט לה ר"י בלשון אהל א"כ ע"כ בפקק החלון נמי איירי מלמעלה דשייך ביה לשון אהל ור"י גופא נמי נקיט לה באהל דוקא דהוי מלתא דפסיקא דאפילו לצניעותא בעלמא אסור כן נ"ל בכוונת רש"י אף לפי הגהות מהרש"ל בסוף פ' כל הכלים בהך דפקק החלון שהגיה בלשון רש"י דהוי למעלה בגג ולא מן הצד ונראה דעיקר הגהתו יצא לו ממה דמשמע להו להתוספות בשיטת רש"י. מיהו למאי דפרישית אין צורך להגיה כלל בלשון רש"י אלא דברי רש"י מתפרשים כפשטן דאיסור פקק החלון היינו משום בנין ממש כיון דדבר קבוע הוא וכדפרישית כן נ"ל ודוק היטב. ובפרק כל הכלים הארכתי יותר וע"ש בספר מגיני שלמה למורי זקיני ז"ל:

בא"ד ובפרק כיצד משתתפין גרס בקונטרס כמו שכתוב בספרים כו' עכ"ל. כך היה כתוב בגירסתם לפי רש"י אבל הר"ן ז"ל העיד שראה דרש"י בפרק כיצד משתתפין ג"כ מחק מן הספרים האי דהכל מודים וגרס נמי כי הכא. ומה שהקשו התוספת עוד מהך דפרק מי שהוציאוהו ממילא נתיישב לפי מ"ש בסמוך דרש"י גופא מודה דבמחיצה בלא אהל בדרך עראי נהי דלא שייך ביה איסור אהל שייך ביה איסור בנין במה שדרכו בכך וא"כ לענין דופן סוכה דבלא"ה לא הוי אלא בנין עראי להכשיר הסוכה מש"ה אסרי' לה התם משום בנין עראי כן נ"ל:

בגמרא מה"ד חד לבוד אמרי' תרי לבוד לא אמרי'. הקשו בתוספת דהא נמי פשיטא דמכשרינן לעיל קנה קנה פחות מג' ותירצו בדוחק ולענ"ד נראה דודאי היכא שכל הלבודין בענין א' לא שייך לחלק בין חד לתרי ואפי' טובא כיון שדרך מחיצה בכך לעשות מחיצה של קנים או של חבלים בשיירה משא"כ בהך מחצלת דאבימי שהלבודין הן בשני עניינים א' למטה וא' למעלה והנך אינן בטעם א' דלבוד דלמטה היינו משום דכל פחות מג' כארעא סמיכתא דמי ולבוד של מעלה הוא מענין אחר כגוונא דגוד אסיק או חבוט רמי ומש"ה הוי ס"ד דלא אמרי' לבוד דכי האי גוונא אמרי' נמי בפ"ק דעירובין לענין חבוט ולבוד ע"ש כן נ"ל:

בגמ' - ע"כ לא קאמר ר' יוסי אלא בסוכה דמצות עשה אבל שבת דאיסור סקילה לא. יתכן⁶⁰ שהגמרא מבחינה בין סוכה לשבת בהתאם להגדרת דין המחיצות בשתיהן. שכבר ביארנו הרבה פעמים, בשבת חלות המחיצות להקיף מקום רשות היחיד בפנים המחיצות, ואילו בסוכה אין המחיצות חלות להקיף המקום, אלא חלות כחפצא של מחיצות המכשירות את הסכך. בשבת לפי"ז, פסולה מחיצה תלויה ברשות היחיד כי בקיעת גדיים לתוך המקום מתחת למחיצה מבטלת את היקף מקומו של רה"י. בסוכה לעומת זאת אין בקיעת גדיים חסרון במחיצות, שהרי סוכ"ס המחיצה התלויה למעלה קיימת להכשיר את הסכך.
ובכך יבוארו דברי התוס' בשבת (קא.) ד"ה וזרק בשיטת ר' יוסי ברבי יהודה שבנעץ קנה ברה"ר ובראשו טרסקל שהזורק ונח על גביו חייב מפני שהטרסקל נחשב רה"י. וכתבו התוס', שרק על גבי הטרסקל חל דין רה"י אבל לא למטה. והסבר הדברים כנ"ל, שבקיעת גדיים מפקיעה את היקף מקומו של רה"י ולא עצם חלות המחיצה. ולפיכך למטה מקום הקרקע אינו רה"י שהרי בוקעים בו גדיים, ועכ"ז מתהוה חלות מחיצה כדי ליצור דין רה"י למעלה על גבי הטרסקל.
והנה בשבת (שם) בענין גוד אחית מחיצתא איתא בסוגיא בזה"ל - ביצאתה דמישן אין מטלטלין בהן כו' מתקיף לה רב נחמן ולימא גוד אחית מחיצתא מי לא תניא ר' יוסי בר"י אומר נעץ קנה ברה"ר ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו חייב אלמא אמרינן גוד אחית כו' מתקיף לה רב יוסף ולא שמיעא לכו להא כו' וחכמים פוטרים אמר ליה אביי כו' והתניא עמוד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ד' ואין בעיקרו ד' כו' חייב אלמא אמרינן גוד אחית מחיצתא הכא נמי גוד אחית מחיצתא מידי איריא התם הויא ליה מחיצה שהגדיים בוקעין בה הכא הוה ליה מחיצה שאין הגדיים בוקעים בה א"ל רב אחא כו' גבי ספינה נמי הא איכא בקיעת דגים א"ל בקיעת דגים לא שמיה בקיעה ומנא תימרא דבעא מיניה דרבי טבלא כו' מחיצה תלויה מהו שתתיר בחורבה א"ל אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים קל הוא שהקילו חכמים במים ואמאי הא איכא בקיעת דגים אלא ש"מ בקיעת דגים לא שמה בקיעה, עכ"ל הגמרא.
יש להעיר שבכל הדיון שבסוגיא לא הזכירו כלל את המחלוקת בין ר' יוסי ורבנן במחיצה תלויה בסוכה. תו עלינו להבין למה בסוגיא שלפנינו במס' סוכה משתמשת הגמרא במונח מחיצה תלויה ושם בסוגיא במס' שבת מדברת על גוד אחית ורק לבסוף נזכר היסוד של מחיצה תלויה?
לפיכך נ"ל שמהסוגיות במס' שבת ובמס' סוכה עולה שדין של גוד אחית ודין של מחיצה תלויה הם שני דינים. הדין של גוד אחית קובע שממשיכים ע"פ דין את קצה המחיצה שבאויר מלמעלה עד לקרקע. ואילו הדין של מחיצה תלויה קובע שהמחיצה התלויה באויר מועילה כמות שהיא, בלי להמשיכה ולהאריכה למטה. ומסתבר שבסוכה בלבד ניתן לומר שתועיל מחיצה תלויה כי בסוכה אין צורך למחיצה המקפת מקום אלא לחפצא של מחיצה כדי להכשיר את הסכך, ומחיצה התלויה באויר לדעת ר' יוסי שמה חפצא של מחיצה לגבי סוכה. בשבת לעומת זאת, רק היקף המקום ע"י מחיצה גורם חלות רה"י ובכן דין מחיצה תלויה אינו מועילה אך אנו זקוקים לדין של גוד אחית כדי להמשיך את קצה המחיצה התלויה מלמעלה למטה עד לקרקע שתקיף רשות היחיד. בהתאם לכך לא הזכירה הסוגיא בשבת את דינו של ר' יוסי במחיצה תלויה שהרי דינו אינו שייך לרשויות השבת כלל.
בדין מחיצת המים הנזכר בסוגיא שלפנינו והשוואתה למחיצה התלויה בסוכה של ר' יוסי, נ"ל, שאין מחיצת המים פועלת מחמת הדין של גוד אחית מחיצתא, אלא מדין מתיר של מחיצה תלויה בעצמה. וזוהי הקולא במחיצת המים מדרבנן שאף שהמחיצה אינה חלה להקיף מקום מ"מ יש דין היתר מחיצה בתורת חפצא של מחיצה תלויה. עקב זה מובנת נמי דחיית הסוגיא במס' סוכה, כי יתכן שיש היתר של מחיצה תלויה רק במים מדרבנן ולא בסוכה מדאורייתא, או י"ל להיפך שרק בסוכה דאינה זקוקה להיקף מקום מועילה מחיצה תלויה ולא בשבת הזקוקה להיקף מקום.
ולפי זה נ"ל שהגדרת הדין של מחיצת המים היא עצם האיבעיא של ר' טבלא בסוגיא דשבת. ר' טבלא בעי - מהו שתתיר מחיצה תלויה בחורבה, כלומר, לדעתו מחיצת המים חלה כמתיר מיוחד לעצמו בלי גוד אחית, ומהראוי שתועיל גם בכל כרמלית דרבנן ולא רק במים. ודחה רב דקולא הוא דוקא במים, ומסביר אביי שמחיצת המים מועילה מדין גוד אחית - שמאריכים את קצה המחיצה למטה לתוך המים. ורק במים חל דין גוד אחית לאביי מדרבנן מפני שבקיעת דגים לא שמיה בקיעה. כל זה לאביי, אבל לפי ההו"א שבסוגיא שלפנינו בסוכה חלה מחיצת המים כמתיר מיוחד ולא כמחיצה של גוד אחית. ואמנם רבנן סוברים שלא כר' יוסי, וכן העלו פוסקים, שמחיצה תלויה פסולה בסוכה. ועלינו להתבונן אם טעמם משום דלא אמרינן גוד אחית בכל התורה כולה, הרי יש לחלק בין שבת לסוכה. בשבת הופקעה גוד אחית מפני בקיעת גדיים או בקיעת דגים, אולם בסוכה אמאי לא תועיל מחיצה תלויה גם בלי דין גוד אחית - כמחיצה הסמוכה לסכך. הלא בסוכה חלות המחיצות עבור הסכך ולא עבור המקום, ולכאורה בקיעה מפקיעה דוקא חלות היקף המחיצות למקום, ולא החלות לסכך, וצ"ע.
שם. תוס' ד"ה פירסו. אליבא דרש"י מותר להעמיד מחיצה בשבת ובכל אופן אינו אסור מדין אהל. וצ"ב, מאחר שבבונה בית בשבת אין הבדל בין בניית הדופן או הגג דשניהם אסורים, למה לרש"י מותר להעמיד מחיצה.
וצ"ל, שרש"י מחלק בין אב - מלאכת הבונה, לתולדה - עשיית האהל. במלאכת הבונה, הגברא יוצר דבר חדש ואין הבדל בין בניית הכתלים לבניית הגג. לעומת זה בעשיית אהל, אין הגברא יוצר דבר חדש אלא שלוקח משהו הקיים מכבר ומאהיל בו, ובכן רק הגג נחשב מאהיל ולא המחיצה. אך אינו מבורר אם סברת רש"י נוהגת דוקא באהל ארעי או אפילו גם באהל קבע, וצ"ע.
בנוגע לקושית התוס' על רש"י מעשיית דופן השלישית בסוכה האסורה בשבת, יש לתרץ שמכיון שהדופן מכשרת את הסוכה שונה היא משאר מחיצות ומצטרפת ע"פ דין לאהל הסוכה, ולפיכך אסור להעמידה בשבת.⁶¹
ובביאור שיטת ר"ת האוסר להעמיד מחיצה המתירה בשבת, יש להשוותה לשיטת המהר"ם המובאה ברמ"א (או"ח ריש סי' שט"ו) האוסר להעמיד מחיצה בשבת לפני ס"ת בשעת תשמיש המטה, אבל מתיר העמדת מחיצה בין אנשים ונשים בעת הדרשה. שיטה זו סוברת שדוקא מחיצה המחלקת מקומות אסור להעמידה בשבת אבל מותר להעמיד שאר מחיצות. כשס"ת מונח בבית יש איסור לשמש מיטתו, והמחיצה מחלקת המקום לשני בתים, אבל המחיצה בין אנשים ונשים אינה מחלקת מקומות, שאינה אלא לצניעות ולמנוע תערובת.
אם ר"ת אינו מסכים לשיטת המהר"ם והרמ"א ניתן לפרש שמותר להעמיד שאר מחיצות שאינן מתירות כלל מפני שנחשבות לתוספות אהל בעלמא מפני שאינן גורמות שום היתר, ולפיכך מותר להעמידן.
שם. תוס' ד"ה מהו וכו' ושמא ס"ד לחלק בין שתי לערב עכ"ל. בביאור הס"ד נראה לומר שבהרבה קנים פשיטא שאומרים תרי לבוד, מפני שבעצם יש רק לבוד אחד, ר"ל, בכוון אחד. אך בלמעלה ולמטה הואיל ודין גוד אחית ודין גוד אסיק שני דינים שונים הם בכל התורה כולה והוו שני כוונים שונים, הו"א דלא אמרינן תרי לבוד.
א"נ, בהשלמת שעורין הו"א דלא אמרינן תרי לבוד, וזה בגובה עשרה שהוא שעור בגוף המחיצה כנ"ל בשעורים (ב.), אולם בקנים מועיל הלבוד מדין סתימת המקום, שי"ל שאין ז' טפחים שעור בגוף המחיצה אלא במקום דירת הסוכה, ולפיכך אמרינן בהם תרי לבוד (עיין בשעורים ז.)⁶².
שם. תוס' ד"ה בפחות וכו'. בנוגע לדברי תוס' אלה, הסברנו לעיל בשעורים (ז.) דכוונתם לומר שיש צורך בצורת מחיצה בסוכה, ולפיכך, מחיצה של שתי בלא ערב פסולה בסוכה לכ"ע. ויש להקשות, א"כ איך מועילה מחיצה של פי תקרה יורד וסותם. וי"ל, דשאני לבוד מפי תקרה. לבוד מועיל מדין סתימת המחיצה, ובשתי בלא ערב חסרה צורת מחיצה סתומה. פי תקרה לעומת זאת מועיל דוקא מדין מחיצה שאינה נראית וניכרת. צורת מחיצה אינה מעכבת בה.
ובעיקר תירוצם של התוס' צ"ל שקנים פחות פחות מג' טפחים מועילים רק עבור עומד מרובה על הפרוץ, ודוקא ביחד עם פס ד' המועיל לשעור של ז' טפחים ולצורת מחיצה.
⁶⁰ ואע"פ שאין הלשון של הגמרא מורה כפירוש זה.
⁶¹ עי' בערוך השלחן.
⁶² עיין בפני יהושע ובערוך לנר.
רשימות שיעורים לגרי"ד סולובייצ'יק (ניו יורק, 1989), באדיבות ספריא, ברישיון CC BY-NC.

בית שמאי אומרים מלמעלה. דיו אם עשאה מלמעלה מתוך אוגנו: מן הכותל שביניהן. אותה הנעשית לחוץ בין החצרות ותלויה על פני פי הבור ואע''פ שלא נעשית בשביל המים דקא סבר מחיצה תלויה מתרת בחצרות אפילו כל טלטול: בשיטת רבי יוסי. דמתניתין: לא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי. שתהא מחיצה תלויה מתרת בסוכה ולא רבי יוסי סבר לה כרבי יהודה בבור שתהא מתרת בשבת: דרבנן. הא דאסרינן להביא מימי חצר זו לזו בלא עירוב מדרבנן הוא דמדאורייתא לא מיתסר אלא מרשות היחיד לרשות הרבים: אבל שבת דאיסור סקילה הוא. במלאכות דאורייתא מחמירין אפילו במידי דרבנן דאית בה: ואם תאמר. כיון דרבי יוסי לא סבר לה כרבי יהודה בשבת: מעשה שנעשה בציפורי. שהתירו בשבת על ידי מחיצה תלויה כדאמר רב דימי לקמיה: על פי מי נעשה. והלא רבי יוסי ראש של ישיבת ציפורי הוה כדאמרינן בסנהדרין (דף לב:) צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה אחר רבי יוסי לציפורי: לא על פי רבי יוסי נעשה. שכבר נפטר: אלא על פי רבי ישמעאל בנו. ומאי מעשה דכי אתא רב דימי אמר פעם אחת שכחו בציפורי ולא הביאו ספר תורה בערב שבת. [שהיה דרכן להצניע ספר תורה בבתים מפני הנכרים ואותו הבית שהניחו לתוכו] היה בבית אחד שבחצר בית הכנסת ובתים הרבה היו פתוחין לחצר ולא עירבו או שהיו חצרות הרבה פתוחות לאותו מבוי ובית הכנסת פתוח לו והיה ספר התורה בחצר שכנגד בית הכנסת ולא נשתתפו במבוי ואסור להוציא מן החצרות למבוי ופרסו סדינין על גבי עמודים שהיו לרוחב המבוי וחלקו את המבוי ולא היו פתוחים מן המחיצה ולפנים אלא בית הכנסת וחצר שכנגדו והביאו ספר התורה שהרי שאר החצרות נסתלקו ואין איסור כאן: מהיכן הביאום. והלא היה אסור להכניס ולהוציא והלא הכל מודים כו' לא גרסינן דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא ומחיצה כזו מותר לעשות כדאמרינן בפרק כל גגות (עירובין דף צד.) אמר להם שמואל נגידו לי גלימא: סדינין פרוסין. והיו גבוהין מן הארץ דהוה ליה מחיצה תלויה: מחצלת שרחבה ארבעה ומשהו. וארכה כאורך הדופן: מתרת בסוכה. אם תולה אותה באויר בפחות משלשה סמוך לסכך ופחות משלשה לקרקע וכגון שאין הסוכה גבוהה אלא עשרה מצומצמין: מחצלת שבעה ומשהו. אלמא חד לבוד אמרינן ותו לא: בסוכה גדולה. הגבוהה הרבה שאין יכול לומר בה שני לבודין הלכך בעי מחצלת שבעה ומשהו ומעמידה בפחות משלשה סמוך לסכך דהויא לה מחיצה עשרה ותו לא איכפת לן אם תלויה היא וקמ''ל דמשלשלין מלמעלה למטה כר' יוסי: פס ד' ומשהו מתיר בסוכה. אם גבוה י' ורחבה ד' ומשהו: ומוקי לה בפחות מג' סמוך לדופן. השני במקצוע וכי אמרינן לבוד איכא דופן שבעה וזה משך סוכה קטנה כדי ראשו ורובו:

בית שמאי אומרים מלמעלה ובית הלל אומרים מלמטה. בכל הספרים גרסינן איפכא בפ' כיצד משתתפין (עירובין דף פו.): פירסו סלקא דעתך מהיכן הביאום. והלא היה אסור להכניס ולהוציא והא הכל מודים לא גרסינן דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא ומחיצה כזו מותר לעשות בשבת כדאמרינן בפרק כל גגות (שם דף צד.) אמר להו שמואל נגידו לי גלימא כך פי' בקונטרס וכמו כן בפרק כל הכלים (שבת דף קכה:) גבי פקק החלון דהאי חלון למעלה בגג אבל מן הצד לא שייך איסור אהל והביא ראיה כמו כן מההיא דכל הגגות דאמר להו שמואל נגידו לי גלימא ואהדרינהו רב לאפיה ופריך לשמואל למה לי למעבד הכי הא אמר זה מטלטל עד עיקר המחיצה ומשני שמואל דעבד לצניעותא בעלמא משמע דאם היה שמואל אוסר כרב ניחא ליה במאי דעבד שמואל הכי ולא הוה קשיא ליה מידי היכי שרי למיעבד הכי אלמא לא חשיב אהל בדפנות מן הצד דהא לא קפיד רב על עשיית המחיצה אלא משום דקסבר אסור לטלטל הסדין לתוכה וקשיא לפירוש הקונטרס מאי הקשה היאך הביאו הסדינים דלמא דרך מלבוש הביאום ועוד קשה דלשון חלון שייך בכותל ובגג ארובה כדתנן (ביצה דף לה:) משילין פירות דרך ארובה וכמו ארובות שבדלת דפרק בתרא דיומא (דף עו.) היינו בארובות שבגג כמו ארובות השמים (בראשית ז) ועוד מוכח פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מד. ושם) דשייך מן הצד עשיית אהל גבי עשיית דופן פריך והא אתמר עלה הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביו''ט ובפרק כיצד משתתפין (שם דף פו:) גריס בקונטרס כמו שכתוב בספרים פירסו לכתחלה מי שרי והאמר מר הכל מודים שאין עושין אהל עראי לכתחלה בשבת ונראה לר''ת דמן הצד נמי שייך עשיית אהל וכל היכא דאמרינן דמחיצה זו מועלת להתיר חשיב עשיית אהל בתחלה כי הך דפרסו סדינין והוי כדופן שלישי של סוכה דחשבינן אהל בפרק מי שהוציאוהו (שם מד.) אבל דופן רביעי אינה אלא תוספת אהל דבלאו הכי משתריא ורב שהקפיד בפרק כל גגות (שם דף צד.) אעשיית מחיצה הקפיד דלדידיה כיון דאסור לטלטל לא היה לפרוש שם סדין בשבת משום עשיית אהל והא דפריך שמואל למה לי למיעבד הכי הא אמר זה מטלטל עד עיקר המחיצה כל שכן דאם היה אסור לטלטל דטפי הוי קשיא לן היכי שרי למיעבד הכי אלא האמת מקשה ומאן דשרי תוספת אהל אפילו באהל שלמעלה מן הגג נמי שרי כדמוכח פרק המוצא תפילין (שם דף קב. ושם) גבי הנהו דיכרי דהוו בי רב הונא ביממא בעו טולא בליליא בעו אוירא ולקמן פ' הישן (דף כז:) גבי עובדא דרבי אליעזר ששבת בסוכתו של (רבי יהודה) ברבי אילעאי בקיסרי: מהו דתימא חד לבוד אמרינן תרי לבוד לא אמרינן. ותימה דהא נמי מלתא דפשיטא היא דמכשירין לעיל (דף ז.) קנה קנה פחות משלשה דדופן סוכה כדופן שבת ושמא סלקא דעתך לחלק בין שתי לערב ואין להקשות דתיסגי בשני חבלים שעוביין יתר מטפח ואמרינן לבוד כדאשכחן פרק קמא דעירובין (דף טז:) דמקיפין בשלשה חבלים והכא בשנים סגי הא אמרינן התם דלא התירו אלא בשיירא: כי תניא ההיא בסוכה גדולה. בגבוה הרבה שאין יכול לומר שני לבודין הלכך בעי מחצלת שבעה ומשהו ומעמידה בפחות משלשה סמוך לקרקע כך פירש בקונטרס אבל בכל הספרים גרסינן מאי קמ''ל דמשלשל דפנות מלמעלה למטה כר' יוסי לפיכך צריך לפרש דמעמידה למעלה בפחות משלשה סמוך לסכך ואפילו גבוה הרבה מן הארץ כשרה כרבי יוסי דמתניתין דאמר מחיצה תלויה מתרת: פס ארבעה. בהאי דמעומד שייך לשון פס ולעיל דרחבה לגובה הדופן שייך לשון מחצלת: בפחות משלשה סמוך לדופן. מצות סוכה בשתי דפנות דשיטה דכולהו אמוראי דלעיל בפירקין (דף ו:) כרבנן דאמרי שתים כהלכתן היינו כמין גאם ואם האחת מן הדפנות שלימות ונתונה מזרחית מוקי לה להאי פס ארבעה ומשהו לצד דרום או לצד צפון בפחות משלשה לדופן מזרחית ונחשב כסתום ויש כאן שתי דפנות שלימות ותימה למה לי פס ארבעה יעשה פס שני טפחים ויעמידנו סמוך לדופן וירחיק שלשה טפחים פחות משהו ויעמיד פס אחד של שני טפחים

סוכה טז ע"ב - פירוש שטיינזלץ

דף טז - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד