יבמות לה ע"א

וּגְזַרוּ רַבָּנַן קְטַנָּה מִשּׁוּם גְּדוֹלָה
וּמִי גָּזְרִינַן קְטַנָּה מִשּׁוּם גְּדוֹלָה וְהָתְנַן אִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד מַחְזִירִין אוֹתָן מִיָּד אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה מִכְּלָל דַּהֲוַאי אֶלָּא כְּהוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה וְחִילּוּף לָא שְׁכִיחַ
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ אָמַר שְׁמוּאֵל כּוּלָּן צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים חוּץ מִגִּיּוֹרֶת וּמְשׁוּחְרֶרֶת גְּדוֹלָה [אֲבָל] קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בְּמַאי אִי בְּמֵיאוּן הָאַמְרַהּ שְׁמוּאֵל חֲדָא זִימְנָא אִי בְּגֵט הָא קָאָמַר שְׁמוּאֵל דְּבָעֲיָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל מֵיאֲנָה בּוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נָתַן לָהּ גֵּט צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֶלָּא בִּזְנוּת וּזְנוּת בִּקְטַנָּה לָא שְׁכִיחַ
גִּיּוֹרֶת וּמְשׁוּחְרֶרֶת דִּשְׁכִיחַ בְּהוּ זְנוּת לִיגְזוֹר הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּתַנְיָא הַגִּיּוֹרֶת וְהַשְּׁבוּיָה וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּירוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר לֵיאָרֵס וְלִינָּשֵׂא מִיָּד אָמַר רַבָּה מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי קָסָבַר אִשָּׁה מְזַנָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בְּמוֹךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי בִּשְׁלָמָא גִּיּוֹרֶת כֵּיוָן דְּדַעְתַּהּ לְאִיגַּיּוֹרֵי מְנַטְּרָה נַפְשַׁהּ כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּין זֶרַע שֶׁנִּזְרַע בִּקְדוּשָּׁה וּבֵין זֶרַע שֶׁנִּזְרַע שֶׁלֹּא בִּקְדוּשָּׁה שְׁבוּיָה וְשִׁפְחָה נָמֵי דְּשָׁמְעִי מִמָּרַיְיהוּ וּמְנַטְּרִי נַפְשַׁיְיהוּ אֶלָּא יוֹצֵאת בְּשֵׁן וָעַיִן הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ
וְכִי תֵּימָא כֹּל דְּמִמֵּילָא מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי וְהָתְנַן אֲנוּסָה וּמְפוּתָּה צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר לֵיאָרֵס וְלִינָּשֵׂא מִיָּד
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי אִשָּׁה מְזַנָּה מִתְהַפֶּכֶת שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר וְאִידַּךְ חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא לֹא נִתְהַפְּכָה יָפֶה יָפֶה
וְאִם הָיוּ כֹּהֲנוֹת כּוּ' כֹּהֲנוֹת אִין יִשְׂרְאֵלִיּוֹת לָא אֵימָא אִם הָיוּ נְשֵׁי כֹהֲנִים נְשֵׁי כֹהֲנִים אֵין נְשֵׁי יִשְׂרְאֵלִים לָא
וְהָאָמַר רַב עַמְרָם הָא מִילְּתָא אֲמַר לַן רַב שֵׁשֶׁת וְאַנְהֲרִינְהוּ לְעַיְינִין מִמַּתְנִיתִין אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה אַף עַל פִּי שֶׁמּוּתֶּרֶת לְבַעְלָהּ פְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה
אָמַר רָבָא הָכִי קָאָמַר אִם הָיוּ כֹּהֲנוֹת נְשׂוּאוֹת לְיִשְׂרָאֵל נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה דְּבֵי נָשַׁיְיהוּ
הֲדַרַן עֲלָךְ אַרְבָּעָה אַחִין

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לה - א

וגזרו רבנן להמתין בזנות של קטנה משום זנות של גדולה. אבל בזנות של גיורת קטנה לא גזרו, משום שגיורת קטנה לא שכיחא.

ופרכינן: ומי גזרינן בקטנה משום גדולה? והתנן לעיל [לג ב] לגבי שנים שקידשו ובשעת חופתן התחלפו נשותיהם: אם היו קטנות שאינן ראויות לילד - מחזירין אותן מיד, ואין צריך להמתין!?

אמר רב גידל אמר רב: האמור במשנה זו - הוראת שעה היתה, ואין ללמוד ממנה לתמיד.

ותמהה הגמרא: מכלל, דהואי הוראת שעה!?

והיינו, האם יתכן לומר שמשנתנו באה לספר מעשה שאירע, והורו בו הוראת שעה להתיר להנשא מיד, ואינה הוראה לתמיד? והרי לשון המשנה מורה שכך צריך לנהוד תמיד!

אלא, כך יש לומר: כהוראת שעה היתה, שאין גוזרים בה להמתין, היות וחילוף נשים בשעת חופתן הוא מקרה לא שכיח.

לישנא אחרינא, אמרי לה כך:

אמר שמואל: כולן צריכות להמתין שלשה חדשים, חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה.

ומכך שאמר שמואל חוץ מגיורת גדולה, מוכח שכולן הצריכות להמתין, הן גדולות, אבל קטנה בת ישראל - אינה צריכה להמתין ג' חדשים לדברי שמואל.

במאי?

אי במיאון - האמרה שמואל חדא זימנא!

אי בגט - הא קאמר שמואל דבעיא, שצריכה להמתין.

דאמר שמואל: מיאנה בו - אינה צריכה להמתין שלשה חדשים.

נתן לה גט - צריכה להמתין שלשה חדשים.

אלא בזנות, וזנות בקטנה לא שכיח.

והוינן בה: גיורת ומשוחררת, דשכיח בהו זנות - ליגזור בהן המתנה להבחין בין זרע שנזרע שלא בקדושה לבין זרע שנזרע בקדושה!

ומשנינן: הוא, שמואל, דאמר כרבי יוסי, שלא גזר, וכמו שמפרשת הגמרא טעמו, לפי שאשה מזנה מתהפכת ומפסידה את הזרע כדי שלא תתעבר מהזנות.

דתניא: הגיורת והשבויה והשפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו - צריכות להמתין ג' חדשים, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד.

אמר רבה: מאי טעמא דרבי יוסי?

קסבר רבי יוסי, אשה מזנה - משמשת במוך, כדי שלא תתעבר.

אמר ליה אביי: בשלמא גיורת, משמשת במוך ואינה מתעברת, כיון דדעתה לאיגיורי מנטרה נפשה, שומרת עצמה מלהתעבר, כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה ובין זרע שנזרע שלא בקדושה.

שבויה ושפחה נמי, דשמעי ממרייהו, ששומעות מאדוניהן שעומדות להשתחרר ומנטרי נפשייהו.

אלא שפחה, היוצאת לחפשי בהוצאת שן ועין, שאינה יודעת שהיא עתידה להשתחרר - היכי משכחת לה שתשמור עצמה מלהתעבר? וכי תימא, לתרץ, שאכן כל דמשתחררת ממילא, מודה בה רבי יוסי שצריכה להמתין.

אי אפשר לתרץ כך. כי:

והתנן: אנוסה ומפותה - צריכה להמתין ג' חדשים, דברי רבי יהודה;

רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד!

אלא, אמר אביי לתרץ:

כל אשה מזנה מתהפכת אחרי שנבעלת, ומוציאה זרע הבועל החוצה, כדי שלא תתעבר. ואף זאת שיוצאת בשן ועין מתהפכת.

ואידך, האומר שצריכה המתנה, סובר שחיישנן שמא לא נתהפכה יפה יפה.

שנינו במשנה: ואם היו כהנות נפסלו מן הכהונה.

ותמהינן: וכי רק כהנות, אין, הרי הן נפסלות, ואילו ישראלית הנשואה לכהן, לא נפסלת!?

ומשנינן: אימא: אם היו נשי כהנים, נפסלות להן, כדין אשת כהן שנאנסה, שנפסלת לכהונה.

ועדיין תמהה הגמרא: וכי רק נשי כהנים, אין, נפסלות הן לכהונה, ואילו נשי ישראלים, הנבעלות תחת בעליהן באונס, לא נפסלות לכהונה, שאם ימותו בעליהן הישראלים יהיו פסולות לכהונה!?

והאמר רב עמרם: הא מילתא אמר לן רב ששת, ואנהרינהו לעיינין, והאיר עינינו בהביאו לנו ראיה לדבריו ממתניתין לקמן [נו ב]:

אשת ישראל שנאנסה, אף על פי שמותרת לבעלה - פסולה היא לכהונה, אם ימות בעלה!

אמר רבא, הכי קאמר: אם היו כהנות נשואות לישראל - נפסלו מן התרומה, דבי נשייהו. שהיות ונבעלו תחת בעליהן, ואפילו באונס, פסולות הן לכהונה ולאכילת תרומה.

כך, שאם ימותו בעליהן הישראלים וישארו ללא זרע מהן, הן אינן חוזרות לבית אביהן הכהן לאכול בתרומה, כדרך שחוזרות אל בית אביהן שאר הכהנות שנישאו לישראל ומתו בעליהן בלי להשאיר זרע, היות ונפסלו מטעם "זונה", על אף שנבעלו באונס.

הדרן עלך פרק ארבעה אחים

וגזרו רבנן [חכמים] בקטנה משום גדולה שזינתה, וצריכה הפרשה.

ושואלים: ומי גזרינן [והאם גוזרים אנו] בקטנה משום גדולה? והתנן [והרי שנינו במשנתנו]: אם היו קטנות שאינן ראויות לילד — מחזירין אותן מיד. משמע שאין חוששים כלל לענין הפרשה ואף אין גוזרים! אמר רב גידל אמר רב: דבר זה שאמרו במשנה רק הוראת שעה היתה. ותוהים: מכלל הדברים אתה למד דהואי [שהיה] מאורע כזה? שהלא מלשון המשנה ברור שמדובר באפשרות בלבד, ולא במעשה שהיה, שכן אם אירע מעשה שכזה היה לה למשנה לציינו! אלא יש לומר: כהוראת שעה היתה, שבמקרה כזה אין גוזרים. והטעם לכך הוא כי חילוף כגון זה שבמשנה, שהחליפו את נשותיהם, לא שכיח [אינו מצוי], ובדבר שאינו מצוי אין חכמים גוזרים בקטנה.

לישנא אחרינא אמרי לה [בלשון אחרת אומרים זאת] את ההלכה שאמר שמואל: כולן צריכות להמתין שלשה חדשים, חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה, שאינן ממתינות. אבל קטנה בת ישראל בכל מקרה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים. ומבררים: במאי [במה] בדיוק מדובר? אי [אם] בקטנה שיצאה מבעלה במיאון — האמרה [הרי כבר אמר אותה] שמואל חדא זימנא [פעם אחת]. אי [ואם] ביוצאה בגט, שנתגרשה — הא קאמר [הרי אמר] שמואל דבעיא [שהיא צריכה], להמתין! שאמר שמואל: מיאנה בו — אינה צריכה להמתין שלשה חדשים, נתן לה גט — צריכה להמתין שלשה חדשים! אלא יש לומר שמדובר בזנות, וזנות בקטנה לא שכיח [אינו מצוי], ובדבר שאינו מצוי לא גזרו חכמים.

ושואלים: גיורת ושפחה משוחררת דשכיח בהו [שמצוי בהן] זנות בהיותן גויות או שפחות, ליגזור [שנגזור] עליהן להמתין שלושה חדשים! ומשיבים: שמואל הוא שאמר ופסק כשיטת ר' יוסי. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: הגיורת, והשבויה (שיש מקום לחשוש שנאנסה בזמן שביה) והשפחה, שנפדו או שנתגיירו או שנשתחררו — צריכות להמתין שלשה חדשים עד שתינשאנה, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי מתיר להן ליארס ולינשא מיד. אמר רבה: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יוסי — קסבר [סבור הוא] אשה כשהיא מזנה משמשת במוך שמניחה בבית הרחם כדי שלא תתעבר, ולכן אין לחשוש שהרתה.

אמר ליה [לו] אביי: בשלמא [נניח] גיורת אפשר להבין שהיא עושה כך, כיון שדעתה לאיגיורי [להתגייר], מנטרה נפשה [היא שומרת את עצמה] שלא תתעבר בעודה גויה, כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה, כלומר, ילדים שיוולדו לה לאחר גיור ובין זרע שנזרע שלא בקדושה. שבויה ושפחה נמי [גם כן] אפשר לומר שהן נזהרות מאותו טעם, דשמעי ממרייהו [ששומעות מאדוניהן] שהם רוצים לשחררן או שעומדים לפדות אותן, ומנטרי נפשייהו [ושומרות את עצמן] שלא תתעברנה במצב זה. אלא שפחה היוצאת בשן ועין, כלומר, שנשתחררה משום שפגע בה אדוניה ופגם באחד מעשרים וארבעה ראשי איברים שלה, כגון בשן או בעין, היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותה] שתיזהר בעצמה? והרי אינה יודעת על כך מראש, ואינה נשמרת שלא להתעבר!

וכי תימא כל דממילא [ואם תאמר כל דבר שבא מעצמו], כגון כאן שהשחרור בא מעצמו שלא מדעתה, מודה ר' יוסי שצריכה להמתין — והתנן [והרי שנינו במשנה]: אנוסה ומפותה צריכה להמתין שלשה חדשים שמא נתעברה, אלו דברי ר' יהודה, ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד. והרי האנוסה בודאי לא הכינה את עצמה קודם שלא תתעבר!

אלא אמר אביי: אשה מזנה מתהפכת לאחר ביאה, ומשתדלת שהזרע לא ייקלט, כדי שלא תתעבר, וכך נוהגת גם השפחה. ושואלים: אם כן הדבר, שהיא משתדלת שלא תתעבר, ואידך [והאחר] מדוע בכל זאת מצריך להפרישן? ומשיבים: חיישינן [חוששים אנו] שמא לא נתהפכה יפה יפה ובשל כך תתעבר.

א שנינו במשנה: ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה, ותוהים: כהנות (בנות כהנים) — אין [כן], ישראלית — לא, והרי גם ישראליות הנשואות לכהנים, שאוכלות מתרומת בעליהן, צריכות להיפסל, שהלא אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה! ומשיבים: אימא [אמור]: אם היו נשי כהנים הרי הן נפסלות. ומדייקים: נשי כהנים — אין [כן] נפסלו לבעליהן, נשי ישראלים — לא, שאם ימותו בעליהן תהיינה כשרות להינשא לכהנים ולאכול תרומה,

ועל כך מקשים: והאמר [והרי אמר] רב עמרם: הא מילתא [דבר זה] אמר לן [לנו] רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתניתין [והאיר את עינינו ממשנתנו] להראות לנו שדבריו רמוזים במשנה (להלן יבמות נג, ב). וכך אמר: אשת ישראל שנאנסה, אף על פי שמותרת לבעלה בכל זאת פסולה לכהונה, כלומר להינשא לכהן, אם בעלה זה ימות, שאמנם מותרת היא לבעלה, אבל לענין כהונה נפסלה אף על ידי אונס.

אמר רבא: הכי קאמר [כך אמר] התנא במשנה: אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מן התרומה דבי נשייהו [של בית אביהן] שגם אם ימותו בעליהן בלא בנים — שוב אינן יכולות לחזור לאכול בתרומה בבית אביהן (שלא כשאר בנות כהנים, שאם יצאו מבעליהן הישראלים בלא בנים כשרות לאכול בתרומה) משום שנפסלו על ידי ביאת איסור.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And, although there is no possibility for her to become pregnant, the Sages issued a rabbinic decree requiring the three month waiting period for a female minor due to this requirement for a female adult who engaged in promiscuous sexual acts.

The Gemara asks: And do we issue a decree with regard to a female minor due to the ruling for a female adult? But didn’t we learn in the mishna: If they were female minors who could not bear children, we return them immediately to their husbands? This indicates that there is no concern for pregnancy, and the Sages did not issue a decree in this case. Rav Giddel said that Rav said: This was a provisional edict issued in exigent circumstances, and therefore one cannot extrapolate from the case in the mishna to other situations. The Gemara wonders: Can one assume by inference that there was such an occurrence? It would seem from the mishna that this was merely a possibility and not an actual occurrence, for if it actually happened it would have been appropriate for the mishna to relate the actual case. Rather, the ruling in the mishna is like a provisional edict in that switching of wives, such as described in the mishna, is uncommon, and in cases that are not common, the Sages do not issue a decree. Therefore, in the case of the mishna, the female minors were not required to wait.

Some say another version of what was taught: Shmuel said: All women must wait three months, except for a female convert who is an adult and a freed maidservant who is an adult; these women need not wait. However, an Israelite female minor need not wait three months in any case. The Gemara clarifies: With regard to what situation is this statement referring? If it is referring to a female minor released from her marriage by refusal, it would be superfluous, as didn’t Shmuel already state this halakha one time? If it is referring to a woman released by a bill of divorce, but didn’t Shmuel say that in that case she is required to wait, as Shmuel said: If she refused him she need not wait three months, but if he gave her a bill of divorce, she must wait three months? Rather, this is referring to cases of promiscuous sexual intercourse, and an occurrence of promiscuous sexual intercourse with female minors is uncommon, and the Sages did not issue rabbinic decrees in uncommon instances.

The Gemara suggests: Let the Sages issue a decree requiring a female convert and a released maidservant to wait three months, as at the time that one was a gentile and the other a maidservant, promiscuous sexual intercourse was common for them. The Gemara responds: Shmuel stated his halakhic ruling in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita: In the case of the female convert; and the captured woman, who is suspected of having been raped during her imprisonment; and the maidservant, who were redeemed or who were converted or who were released, must wait three months prior to marriage. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei allows them to be betrothed and married immediately. Rabba said: What is the reasoning of Rabbi Yosei? He holds that a woman who engages in promiscuous sexual intercourse uses a contraceptive resorbent that she places at the opening of her womb so as not to become impregnated. Therefore, there is no concern that she might be pregnant.

Abaye said to him: Granted, a female convert does this. Since she is determined to convert, she guards herself so as not to be impregnated while still a gentile in order to distinguish between children conceived in sanctity, i.e., after her conversion, and children conceived out of sanctity. A captured woman and a maidservant would also be cautious because they hear from their masters that they are about to be redeemed or that they are about to be released, and they guard themselves so as not to be impregnated. However, with regard to a maidservant who is released due to damage caused her by her masters, i.e., loss of one of her extremities such as a tooth or an eye, how can you find a case where there is no concern for her becoming impregnated? Since she could not have known in advance that she would be released, she would have had no reason to be careful not to become pregnant.

And if you would say that in any case where the situation occurs by itself, as in the case where a woman was unaware of her pending release, Rabbi Yosei concedes that she must indeed wait, this is difficult. But didn’t we learn in a mishna: A woman who was raped and a woman who was seduced must wait three months as perhaps she became pregnant; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei permits her to be betrothed and to be married immediately. Clearly, a woman who was raped could not have prepared herself ahead of time so as not to become pregnant.

Rather, Abaye said: A woman who engages in promiscuous sexual intercourse turns over following intercourse, trying to prevent the absorption of the semen, so as not to become pregnant. Maidservants act in a similar manner. The Gemara asks: If indeed she tries not to become pregnant, how then would the other opinion, that of Rabbi Yehuda, explain why she must wait three months? The Gemara responds: We are concerned that perhaps she did not turn over well enough and therefore became pregnant.

§ With regard to the case of two betrothed women who were switched at the time they entered the wedding canopy, the mishna states: And if they were daughters of priests, they are disqualified from partaking in teruma. The Gemara asks: Does this indicate that with regard to the daughters of priests, yes, they are disqualified from partaking in teruma, but with regard to the daughter of an Israelite, no, she would not be disqualified? It would seem that an Israelite woman married to a priest should most certainly be disqualified from eating of her husband’s teruma. The Gemara answers: Rather, say: If they were the wives of priests then they are disqualified. The Gemara questions this formulation: Does this indicate that with regard to the wives of priests, yes, they are disqualified, but with regard to the wives of Israelites, no, they are not disqualified, and if their husbands died, they would be suitable for marriage to the priests?

The Gemara objects to this: But didn’t Rav Amram say: Rav Sheshet said this matter to us, and he lit our eyes by showing us that this ruling is indicated from what was stated in the mishna (Yevamot 53b). He said: The wife of an Israelite who was raped, even though she is permitted to return to her husband, she is nevertheless disqualified from the priesthood. If her husband later dies, she may not marry a priest, for although she is permitted to her husband the rape disqualified her for matters of priesthood.

Rava resolved this and said: This is what the tanna is saying in the mishna: If they were daughters of priests who were married to an Israelite, they are disqualified from the teruma that is from the household of their fathers, so that if their husbands die while they are childless, they may not go back to eat of the teruma in the house of their fathers. While other childless daughters of priests are again qualified to eat of the teruma the moment they leave their Israelite husbands, these women were disqualified by their act of forbidden sexual intercourse.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אמר שמואל כולן צריכות להמתין ג' חדשים פירש קודם שיתארסו וינשאו חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה פי' קטנה פחות מי"ב שנים ויום אחד שאינ' מתעבר' דבדידה גופא ליכא למגזר ולא גזרינן אטו גדולה כיון דגיורת דלא שכיח הא גיורת גדולה או ישראל י' קטנ' צריכה להמתין ו' חדשים וכדדייק ואזיל. וק"ל הא דשמואל כמאן אי כר' יוסי אפי' בגיור' גדול' שריא כדתניא לקמן בהדיא ואי כר"י דאסר בגיור' גדול' כדלקמן מ"מ הא שרו בקטנה בת ישראל דאפי' בנשואין לא גזר בה אטו גדול' כדתניא לקמן בפ' החולץ (יבמות דף מ"ב ע"ב) הרי שהיתה רדופה לבית אביה או שהיתה זקנה או קטנה או עקרה כלן צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר"מ ר' יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד ואעפ"י שיש גורסין רבי יוסי במקום רבי יהודה ליתא לההיא נוסחא כדבעינן לפרושי בדוכתה ואי כר' מאיר הא משמע דר' מאיר בנשואין הוא דגזר בקטנה וזקנה וחברותיה אבל בזנות דלא שכיח לא גזר מדלא תני סתם גיורת ומשוחרר' גדולה ואנוסה ומפותה וי"ל דלעולם הא דשמואל ר"מ היא והא דלא מני התם גיורת ומשוחררת ואנוסה ומפותה משום דלא קתני התם אלא אותם שחולק בהם רבי יהודה ואילו באידך רבי יהודה נמי אוסר כדאית' לקמן הילכך אפילו דר' מאיר כר' יוסי ס"ל דאשה מזנה מתהפכת וגזר בה אטו נשואין כיון דרבי יהודה מודה בה לא תני להו התם ומאי דאסר שמואל בגיורת גדולה אפשר היינו משום לתא דגופה שאינה מתהפכת יפה יפה כר' יהודה א"נ כרבי יוסי ס"ל אלא דגזר זנות אטו נשואין ומשום דליכא הכרחה בהא לא גזרי בהאי לישנא קמא דאיהו דאמר כר' יוסי כי היכי דאמרינן לאידך לישנ' אחריני אמרי לה וכו' דהיאך לישנא שרי בגיורת אפילו גדולה ובקטנה בת ישראל בזנות ולא גזר זנות אטו נשואין וכדר' יוסי:

ה"ג הגיורת והשבויה שנפדו ושנתגיירו צריכו' להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה ולא גרסי' יתרות על בנות ג' שנים ויום א' כדגרסי במקצת נסחי דהא ר' יהודה אפילו בקטנה בת ישראל לא גזר כדאיתא במתני' דפרק החולץ:

אלא יוצאה בשן ועין מאי איכא למימר פירוש דמסתמא כי קתני והשפחה שנשתחררה בכל אנפא משמע ואפי' כשיוצאה בשן ועין:

כל דממילא מודה ר' יוסי פי' ושפחה דקתני היינו שנשתחרר' בכסף ע"י אחריה או בשטר על ידי עצמו ונקיט לה סתם משום דאידך לא שכיחא:

אלא אמר רבא אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר פרש"י ז"ל ואפילו יוצאה בשן ועין נמי דכיון דהפוך דבר קל הוא לה רוצה היא להתהפך על הספק ואע"ג דלא מסקא אדעת' דתשחרר דעיבור גנאי הוא לה ולפום שמעתין משמע דהא אוקימנא האי דשמואל כר' יוסי לאו לגמרי בכל דבריו דהא לרבי יוסי אנוסה ומפותה אינה צריכה להמתין ואפילו כשהיתה בעולה קודם לכן דאפשר דמתעברה בביאה זו דאונס או של מפתה דבהא איצטריך לאיידי ואילו לשמואל צריכה להמתין אלא אם כן באנוסה ומפותה דקרא שהיו בתולות ואין אשה מתעברה בביאה ראשונה אלא על ידי מיעוך דהא לא מפיק מכלליה אלא גיורא ומשוחררת גדולה ומשום דלא שכיחי אי נמי קטנה בת ישראל דלא שכיח אבל אנוסה ומפותה לא אלא דהנהו כר' יהודה ס"ל דחייש שמא לא נתהפכ' יפה יפה ומיהו שמואל לאו מההוא טעמא אסר דהא בההוא נמי טעמא כר' יהודא ס"ל אלא דס"ל דכיון דבת ישראל היא גזרי בה אטו נשואי גדולה וכדפרשי"י וכפר"ח ז"ל אבל ר' אלפס ז"ל משמע שהו' סובר דלשמואל אף באנוסה ומפותה סבר לה כר' יוסי ופוסק הלכה כר' יוסי בגיורת ומשוחררת ובאנוסה ומפותה דר' יוסי ור' יהודה הלכה כר' יוסי ואע"ג דהא קי"ל הלכה כר' מאיר בגזרותיו סבירא לן דמודה ר"מ בהני דלא גזרי בהו משום דלא שכיחי דכיון דבדידהו ליכא למיחש שהרי מתהפכת לא גזרו בהו אטו נשואין והא נמי חוץ מאנוסה ומפות' משום דכיון דשמואל אתא לאשמועינן כרבי יוסי דאשה מתהפכת יפה כיון דנקט גיורת ושפחה שהן מתהפכות כ"ש בבת ישראל דמתהפכת דגנאי הוא להן העיבור ואי משו' גזיר' כי היכי דגיורת ושפח' לא שכיחי ולא גזרי בה אנוסה ומפותה נמי לא שכיחי ולא גזרי בה לד"ה תדע דאפי' ר' יהודה לא אסר בהן אלא דחייש שמא לא נתהפכה יפה יפה הא לאו הכי משום גזירה לא הוה אסר בהו זנות אטו נשואין והיינו טעמא דאמרן דזנות אונס ומפתה שאינו אלא בששה חדשי' של נערות בלבד ודלא נסיב לה אונס ומפתה לא שכיח וכן דעת רבותי ועיקר ובהכי סליק פרקא בס"ד:

אבל קטנה בת ישראל אינה צריכה להמתין. פ"ה מדקאמר חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה משמע דהאי דקאמר דבת ישראל צריכה להמתין מיירי בגדולה מכלל אבל קטנה אינה צריכה להמתין ולא נהירא דדלמא ה"ק וכולן צריכות להמתין אפילו קטנה חוץ מגיורת ומשוחררת ואף גדולה אינה צריכה להמתין י"ל דאי הכי הו"ל אף גדולה אי הוה מיירי קודם לכן בקטנה א"נ מפרש הר"ם דכולה מלתא דשמואל היא ואיהו נמי קאמר ואזיל וקטנה בת ישראל א"צ להמתין משום דסבר לה כר' יוסי ולא הוי מכל וכל כר' יוסי דאי סבר לה כר' יוסי היכי אסור הגדולה בזנות וקאמר דצריכה להמתין הא רבי יוסי מתיר לקמן באנוסה ומפותה מיד לכן נ"ל דודאי בהא לא סבר לה כר' יוסי והוי טעמיה משום דגזר זנות אטו נשואין וא"ל בגיורת נמי נגזר זנות אטו נשואין דהא אפילו נשואין נמי שרי משום דמנטרא נפשה ומתהפכה כדמשמע לקמן וא"ת ולגזור זנות דשבויה וגיורת אטו זנות דיוצאה בשן ועין דצריכה להמתין כדמשמע לקמן וי"ל דטעמא דשרי הוי משום דאשה מזנה משמשת במוך ולהכי שרי בגיורת ושבויה שמזמנת מוך וביוצאה בשן ועין לא שייך לומר כן וצריכה להמתין כמו שאפרש לקמן ובזנות דבת ישראל אחר דכיון דבת ישראל ומזנה ודאי אינה מזמנת מוך והשתא לא הוי טעמא דשמואל משום דגזר זנות אטו נשואין וגם אינו סובר טעם של היפוך ואינו רק אלא לר' יוסי:

אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר. ופ"ה יוצאה בשן ועין מאי איכא למימר וי"ל שאני היפוך דקיל ואם כן אף היא מתהפכת ול"נ דא"כ עיקר התירוץ חסר מן הספר. ועוד קשה שהרי ודאי אינה מתהפכת שהיא רוצה להוליד עבדים כיון שאינה יודעת כלום מתחלה שתצא לחירות כי ממילא בא אליה זה החירות לכן נ"ל דאי תקשי לך יוצאה בשן ועין מאי איכא למימר נאמר דביוצאה בשן ועין דממילא מודי ר' יוסי דצריכה להמתין דשמא מעוברת היא כי שמא לא נתהפכה ואי תקשי לך מאנוסה ומפותה נימא כדמתרץ תלמודא דודאי מתהפכת היא שלא תתעבר ואין טורח גדול בדבר:

אע"פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה דכתיב ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. ואע"ג דאמרינן לקמן ואימא בחייבי כריתות אמר קרא כי תהיה בהנך דאית הויה ולא למעט חייבי כריתות אתא דגלי קרא (בזר) [דכי תהיה לאיש זר] הכא ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה ומחייבי כריתות לית בהו אלמנות וגירושין אלא ה"ק ואימא חייבי כריתות ולא חייבי לאוין אמר קרא כי תהיה וגו' לרבות חייבי לאוין:

אמר שמואל וכולן צריכות להמתין ג' חדשים חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה, אבל קטנה ישראלית א"צ להמתין ג' חדשים. פי' כל גדולות הנבעלות צריכות להמתין חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה, כדמפרשי' לקמן טעמא ודוקא בת ישראל גדולה צריכה להמתין, אבל בת ישראל קטנה לא, במאי אי במיאון הא אמר שמואל דלא בעעי', אי בגט האמר שמואל חדא זימנא, פי' דצריכה להמתין דא"ש מיאנה אינה צריכה להמתין ג"ח נתן לה גט צריכה להמתין ג"ח, פי' מיאון דלא שכיח בגדולה לא גזרי' קטנה אטו גדולה אבל גט דמשתכח בגדולה גזרו קטנה אטו גדולה אלא בזנות דזנות בקטנה לא שכיח ולא גזרי' מזנה קטנה אטו גדולה, א"ה גיורת ומשוחררת דשכיחי זנות ליגזרו הוא דאמר כר"י דתנן הגיורת והשפחה והשבויה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין ג"ח דברי ר"י מתיר ליארס ולינשא מדי מ"ט א"ר אשה מזנה משמשת במוך כדי שלא תתעבר א"ל אביי בשלמא גיורת כיון דדעתא לאגיורי מיכשרא נפשה, פי' כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שאל בקדושה שבויה נמי כיון דלא ידעא היכא מטיא מנטרא נפשה, שפחה כיון דשמעה ממרה דבעי לשחררה מנטרא נפשה אלא יוצאה בשן ועין היכי משכחת לה וכ"ת כל דממילא מודה ר"י והתנן אנוסה ומפותה צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אלא א"ר אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר, ואידך אמימור לא נתהפכה יפה פי' ושמואל ס"ל כר"י בגיורת ומשוחררת ולאו מטעמי' דאילו ר"י סבר משום דמתהפכא וחשדא פי' אנוסה ומפותה ושמואל לא פטר אלא גירות ומשוחררת הוי משום דידעי ומשמשת במוך אבל אנוסה ומפותה הוה מחייב משום דלא מתהפכה יפה וכיון דקאי שמואל כר"י באנוסה ומפותה הל' כוותי' ולא כר' יוסי וכך פי' גם ר"ח ז"ל אבל רבינו יצחק פסק כר' יוסי דקיי"ל בכל דוכתא ר' יהודה ור' יוסי ה"ל כר' יוסי, ולא היא שהרי שמואל ס"ל כר' יהודה והו"ל כאמוראי:

ואם היו כהנות נפסלו מן הכהונה אסיקנא דה"ק אם הי' כהנות נשואות, לשמולא נפסלו מתרומה דבי נשייהו פי' היום ומחר אם נתאלמנו אי נתגרשו וזרע אין להן מישראל אין חוזרין לתרומת אביהן מפני שנפסלו מבעילה זו ונתחללו אטג דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה כדכתיב והאי לא נתפסה הא נתפסה מותרת אפ"ה נפסלה מן הכהונה דא"ר עמרם הא מילתא א"ל ר"ש ואנהרינהו לעינינו ממתניתן אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה אסורה לכהונה פי' משנה שהבאי ראי' ממנה האי לקמן בהבא על יבמתו:

אמר שמואל כולן צריכות להמתין שלשה חדשים חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה וקטנה בת ישראל בזנות דזנות בקטנה [לא שכיח] אבל קטנה יוצאה בגט או במיתת הבעל צריכה להמתין שלשה חדשים יוצאה במיאון אין צריכה להמתין ג' חדשים ואף על גב דר"י ס"ל אנוסה ומפותה אינה צריכה להמתין ג' חדשים דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר וקי"ל דר' יהודה ור"י הלכה כר"י הכא כיון דקאי שמואל באנוסה ומפותה כוותיה דר' יהודה מסתברא דהלכה כותיה בהא ואע"ג דאמרינן בשלהי פרק אלמנה לכהן גדול בנשואין חששו לזנות לא חששו דמשמע [דהלכה] כר' יוסי לתרומה קא' אבל לא ליוחסין אבל הגיורת ומשוחררת גדולה ס"ל לשמואל דכיון דדעתה לאגיורי מנטרא נפשה בין זרע כשר לזרע פסול כך פרש"י ז"ל והראב"ד פי' דבגיורת ומשוחררת איכא תרי ספיקא ספק זינתה ספק לא זינתה ואת"ל זינתה שמא נתהפכה יפה יפה אבל באנוסה ומפותה ליכא למימר אלא חד ספק ולפום האי טעמא יוצאה במיאון צריכה להמתין ג' חדשים ומאי דאמר שמואל דאמר כר' יוסי סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ס"ל כוותיה בחדא בגיורת ומשוחררת גדולה ופליג עליה בחדא בבת ישראל ומסתברא דלית הלכתא לא כר' יהודה ולא כר"י אלא כשמואל וזה שלא כדברי הרב ז"ל ואף לדברי הרב אלפס בזנות הוא הלכה כר"א כל מן הנשואין כל הנשים אפי' קטנות ואפילו עקרות ואפילו איילונית לא ינשאו ולא יתארסו דגזרינן הא אטו הא. הא דתנן כהנות פסולות מן התרומה ה"ה לישראלית וה"ה לנשי ישראל דאשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה אלא ה"ק אם היו היו כהניות נשואות לישראל פסולין לתרומה דבי נשייהו:

גמ' הוא דאמר כר' יוסי כו' פרש"י כר' יוסי דלא גזר כו' ומיהו בישראלית גזר " שמואל זנות אטו נשואין שמתעברת ולא סבר כר' יוסי דלא גזר כו' אבל בגיורת לא גזר זנות משום נשואין דאפילו גיורת נשואה כו' עכ"ל באלו הדברים יתיישב פסק ר"ח שפסק לאסור באנוסה ומפותה והרי"ף תמה עליו למה לא פסק באנוסה ומפותה נמי כר"י דאין מקום לתמיה זו דהא שמואל לית ליה כוותיה דר"י באנוסה ומפותה משום גזירת זנות אטו נשואין ובגיורת ליכא למגזר דנשואה גופא שריא כיון דדעתה לאיגיורי מתהפכת כפרש"י גם הרז"ה כתב ליישב פסק ר"ח בדרך הזה אלא שכתב דבנשואין גר וגיורת נמי צריכות להמתין מההיא דפרק החולץ אבל דוחק לשיטתו (א) דאם גזרו זנות אטו נשואין בישראלית למה לא נגזור נמי בגיורת כך זנות אטו נשואין וצ"ל לשיטת רש"י דההיא ברייתא דפרק החולץ אתיא כר' יהודה כמו שכתבו התוספות בתירוץ קמא וק"ל:

[גמרא הוא דאמר כרבי יוסי וכו' מה שמקשה בחידושי הלכות אפי' הרז"ה אם גזרו זנות אטו נשואין בישראל למה לא נגזור נמי בגיורת כך זנות אטו נשואין כו'. אין כאן קושיא דהא כבר כתבו התוספות לעיל בד"ה קטנה כו' וזה לשונו דגדולה גופא כו' ולא אסרי אלא אטו בת ישראל וכו' ולכן אין שייך נמי למיגזר זנות דגיורת אטו נשואין דגיורת וק"ל]:

[תד"ה גיורת כו' דמהא לא הוי משני מידי כו' ויש ליישב דהכי משני הוא דאמר כרבי יוסי דמתיר גיורת וגם מתיר בבת ישראל וכאן דאיכא תנא דמתיר לכתחלה אפי' בבת ישראל לא רצו לגזור גיורת אטו בת ישראל דהוי פלוגתא רחוקה אף אם בזה חילק עם ר' יוסי לענין בת ישראל מ"מ לא רצה למיגזר וכעין זה כתב מהרש"ל לעיל]:

ד"ה אע"פ שמותרת כו' פי' בקונ' טעמא דשמעתין משום בת כהן כי תהיה כו' עכ"ל ואף על גב דהאי קרא בתרומה כתיב לכהונה נמי אסרי לה מק"ו כמ"ש התוספות לקמן כדאית' בפרק אלמנה ולא הוצרך ר"י לראיה מהתם אלא דלא נימא אין מזהירין מן הדין וכתב מהרש"ל אין זה פירוש שלנו ואותו פירוש סבר דלא מרבינן מקרא דכי תהיה אלמנה וגרושה אלא עובד כוכבים כו' עכ"ל וכצ"ל לפירוש ר"י שהוצרך לפרש דפסול לכהונה משום טומאה ודו"ק:

בא"ד לפי פי' ר"י אין פסולה זונה לתרומה מקרא דבת כהן אלא כו' עכ"ל פי' מהרש"ל פירוש זונה היינו הנבעלת לחייבי כריתות דקרא דבת כהן אתיין ללאוין גרידא כו' עכ"ל ולקמן בפרק החולץ בתוספות הכא נמי כו' כתבו בע"א וז"ל ולעיל ספ"ד אחין הביא ר"י דכל הנך דע"י קידושין כו' לא הוי בכלל לאיש זר וזונה דפסולה לתרומה משום דכלליה כו' ע"ש ודו"ק:

גמ' גדולה אבל קטנה בת ישראל כו' אמר רבה מ"ט כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה חוץ כו' ואין חוששת להבחין כו' כצ"ל:

בד"ה אע"פ כו' פי' בקונטרס טעמא בשמעתין כו' כצ"ל. ונ"ב אין זה פי' שלנו ואותו פי' סבר דלא מרבינן מקרא דכי תהיה אלמנה וגרושה אלא עובד כוכבים ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בשום מקום וזהו דעת י"מ שהביא רש"י לקמן בפרק אלמנה לכ"ג (יבמות דף ס"ח) אבל אותו פי' בקונטרס סבר דמ"מ חייבי כריתות לא גרע וכלולי בקרא דבת כהן כי תהיה ולשון תהיה לאו דוקא דתפסי קדושין אלא לרבות חייבי לאוין אף דתפסי בהו קדושין פוסלין וק"ל:

בא"ד ולפי פי' ר"י אין פסולה זונה כו'. נ"ב פי' זונה היינו הנבעלת לחייבי כריתות דקרא דבת כהן אתיא ללאוין גרידא וקרא דכי תהיה לעובד כוכבים ועבד לחודה כדפריך ודו"ק:

סליק ארבעה אחין

רש"י ד"ה הוא דאמר כר"י. דלא גזר וכדמפרש טעמא. כצ"ל:

תד"ה אע"פ (בסופו). ולפי פר"י אין פסולה זונה לתרומה כו'. לכאורה תיפסל מונטמאה בתרא דנ"ל מינה איסור תרומה וכמ"ש בסמוך לענין כהונה ונ"ל דמשמע בסוטה (ר"ד כט) דזונה אסורה בתרומה אף בלא קרא דונטמאה ועי' בדבריהם לקמן (מד ב):

גמ' והאמר רב עמרם. הא מילתא כעין זה לקמן דף נח ע"א ב"ב דף יג ע"ב:

שם ואנהרינהו לעיינין. עיין לקמן דף צ ע"ב תד"ה היתה בת ישראל:

תוס' ד"ה אעפ"י שמותרת לבעלה וכו' ואומר ר"י דההוא קרא דלא נתפשה וכו' עיין מה שכתב גאון עזנו הרב משנה למלך פ"ב מהלכות סוטה דין י"ב ומה שעמדתי על דבריו ז"ל בספרי הקטן ברכי יוסף א"ה סי' י"א אות ד' בס"ד:

(לה א תוספות) ד"ה אע"פ וכו' דסברא היא דלא נאסרה וכו'.—כן מוכח בכתובות ט ע"א, וכ"ש בריטב"א שם, אבל לא כן היא דעת הירושלמי סוטה פ"ה סוף ה"א [כ ע"א], דהכי איתא שם, בין שהוא שוגג והיא מזידה ובין שהיא שוגגת והוא מזיד אסורה לבועל (וע"ש).

וגזרו רבנן קטנה וכו'. וגבי גיורת קטנה לא גזור משום דלא שכיחא: מכלל דהואי. בתמיה וכי מעשה כזה אירע בימי חכמים והא שנים שקידשו קתני ולא תני מעשה: אלא כהוראת שעה היתה. ולא היתה דלא גזרינן בה מ''ט חילוף לא שכיח: חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה. מדקתני בהאי חוץ גדולה מכלל דצריכות להמתין דקאמר בגדולות קמיירי: גיורת ומשוחררת גדולה דשכיחא בהו זנות לגזור. שימתינו כדי להבחין בין זרע שנזרע שלא בקדושה לזרע שנזרע בקדושה: הוא דאמר כרבי יוסי. דלא גזר דמפרש טעמא דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ומיהו בישראלית גזר שמואל זנות אטו נשואין שמתעברת ולא סבר כר' יוסי דלא גזר בהו כדאמר לקמן באנוסה ומפותה אבל בגיורת לא גזור זנות שבנכרית משום נשואין דבנכרית דאפילו גיורת נשואה כיון דדעתה לאיגיורי מתהפכת נמי כדי להבחין בין זרע קדושה לזרע שלא בקדושה כדלקמן: מנטרא נפשה. וממטיא מוך בהדה ומזומן לה: אלא יוצאה בשן ועין. דלא הות ידעת מעיקרא דעתידה להשתחרר לא מיטרחא ומזדהרא לאתויי מוך בהדה: אנוסה ומפותה. ישראלית והרי אונס ממילא הוא ואין לה מוך: מתהפכת. ואף יוצאה בשן ועין נמי ליכא השתא למפרך דכיון דהיפוך קל הוא לה ואין בו טורח מתהפכת היא דכל אשה מזנה אינה רוצה להתעבר: כהנות. בנות כהנים: ישראלית לא. בתמיה הואיל ואשת כהן היא אפילו בת ישראל נמי אסורה לבעלה כהן: נשי כהנים. אם בעליהן כהנים נפסלו להן דאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה: נשי ישראלים לא. בתמיה וכי אם בעליהם של אלו ישראלים מי לא מיפסלו נמי לכהונה שאם ימותו אלו לא ינשאו לכהנים: והאמר רב עמרם כו' ואנהרינהו לעיינין ממתניתין. כלומר הביא לנו ראיה ממשנתנו ואותה משנה לקמן בהבא על יבמתו (דף נו.): אשת ישראל שנאנסה אף על פי שמותרת לבעלה. מוהיא לא נתפשה (במדבר ה) הא נתפשה מותרת אפ''ה פסולה לכהונה אם ימות בעלה: אם היו כהנות. בנות כהנים ואפילו נשואות לישראל דלא מהני האי זנות לאסרן לבעליהן: נפסלו מתרומה דבי נשייהו. שאם ימות בעלה וזרע אין לה אינה שבה אל בית אביה כנעוריה דפסיל לה האי זנות כדתניא לקמן באלמנה לכהן גדול (דף סח.) כהנת לויה וישראלית שבא עליה גר עמוני כו' ויליף טעמא מובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה ואע''ג דמותבינן ואימא נבעלה לפסול חייבי כריתות ומשנינן כי תהיה כתיב הנך דאית בהו הוייה אלמא זנות דחייבי כריתות לא פסיל מאכילת תרומה הא הדר מייתינא התם קרא אחרינא כי תהיה אלמנה וגרושה למעוטי כותי ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה ומההוא קרא נמי נפקא לן חייבי כריתות דהא אין לו אלמנות וגירושין בה ומעיקרא פרכינן הכי ואימא חייבי כריתות ולא חייבי לאוין:

חוץ מגיורת ושפחה משוחררת גדולה. והא דתניא בהחולץ (לקמן דף מב.) לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין שלשה חדשים כר' יהודה אתיא דחייש שמא לא נתהפכה יפה יפה א''נ אפילו כרבי יוסי וה''ק לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין אם ידוע שנבעלה ולא נתהפכה ועוד אר''י דיש לחלק דלא מינטרא נפשה כלל כשמתגיירת עם בעלה כיון שכל הזרע מאותו איש ואין חוששת להבחין בין זרע שנזרע מבעלה זה בקדושה לשלא נזרע בקדושה: גיורת ומשוחררת דשכיחא לגזור. פירוש לגזור שיהיו צריכות להמתין ולא לגזור אטו בת ישראל קאמר דמהא לא הוה משני מידי: אשה מזנה מתהפכת. וכן גיורת ומשוחררת כיון דדעתה לאיגיורי אבל יוצאה בשן ועין מודה בה רבי יוסי: כהנות אין ישראלית לא. ובכתובות (דף נא.) גבי הא דתנן ובכהנת אהדרינתיך למדינתיך לא דייק הכי אלא דוקא הכא משום דכי משני אימא נשי כהנים אכתי אית ליה פירכא אחריתי נשי כהנים אין נשי ישראלים לא: אע''פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה. פי' בקונט' טעמא דשמעתין משום ובת כהן כי תהיה לאיש זר ולר''י נראה דמבת איש כהן לא שמעינן אשת איש וכל חייבי כריתות הנאסרות ע''י קדושין משום דלא הוי זר אצלה מעיקרא והכי משמע בהבא על יבמתו (לקמן דף נו:) דקאמר רבא אשת כהן שנאנסה ובא עליה לוקה משום זונה ומשום טומאה ואי מבת כהן כי תהיה לאיש זר שמעינן נמי אשת איש א''כ יהא לוקה נמי מהאי קרא דלכהונה נמי אסורות מק''ו דלקמן בפרק אלמנה (דף סח: ושם) דלא חשיב לה התם אזהרה מן הדין אלא גילוי מלתא בעלמא הוא וה''נ משמע כן קצת מדקאמר אף על פי שמותרת לבעלה פסולה לכהונה ואי פסולה מקרא דבת כהן פשיטא דאין לחלק בין אונס לרצון ואי היא גופה אתא לאשמועינן דשייך קרא דבת כהן בחייבי כריתות דע''י קדושין כיון דשייך בהו ממזרות אע''ג דלא הוי זר אצלה מעיקרא אם כן לישמעינן הכי בהדיא וממילא ידענו דלא שייך בהאי קרא לפלוגי בין אונס לרצון באשת איש טפי מבשאר [פסולי כהונה] אלא לר''י נראה דפסולה מן הכהונה מטעם טומאה וזונה כדאמר בהבא על יבמתו (לקמן דף נו: ושם) וללישנא דאמר התם דכל באונס לא מיקריא זונה פסולה לכהונה משום טומאה גרידא ומיהו קשה לר''י כיון דלא כתיב טומאה אאשת ישראל שנבעלה באונס דכתיב והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת אם כן אמאי פסולה לכהונה דבכלל איסור טומאה הוי בעל ובועל ותרומה וגם כהונה וכי שרי לבעלה תשתרי נמי לכהונה ואמר ר''י דההוא קרא דלא נתפשה לא מיירי אלא בטומאה דבעל גרידא דנטמאה קמא אית לן לאוקמי לבעל ולענין בעל שרי אונס בישראל אבל ונטמאה בתרא דנפקא לן מינה איסור תרומה וכהונה לא מפליג בה בין אונס לרצון בין אשת כהן לאשת ישראל ויש לאסור בכל ענין דכיון דאשכחן באשת כהן דאפילו באונס אסורה אין לנו לחלק בין אונס לרצון לענין תרומה וכהונה אפילו באשת ישראל ומיהו גבי בועל אע''ג דלא כתיב ביה לא נתפשה יש לחלק בין אונס לרצון באשת ישראל דסברא הוא דלא נאסרה על הבועל אלא כשנאסרה על הבעל ולפי פר''י אין פסולה זונה לתרומה מקרא דבת כהן אלא שמא מטעם דכלליה קרא בהדי חללה פסולה לתרומה כמו חללה ובפרק החולץ (לקמן דף מד: ד"ה הכא) כתב ר"י מזה

יבמות לה ע"א - טקסט הדף מנוקד

דף לה - א

הדרן עלך פרק ארבעה אחים

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד