יבמות מב ע"ב

דִּלְמָא אִיעַבַּרָה וּמִעֲכַר חַלְבַהּ וְקָטְלָה לֵיהּ אִי הָכִי דִּידֵיהּ נָמֵי דִּידֵיהּ מְמַסְמְסָא לֵיהּ בְּבֵיצִים וְחָלָב דִּידַהּ נָמֵי מְמַסְמְסָא לֵיהּ בְּבֵצִים וְחָלָב לָא יָהֵב לַהּ בַּעַל (וְלִיתְבְּעִינֵיהּ) [וְתִתְבְּעִינְהוּ] לְיוֹרְשִׁים אָמַר אַבָּיֵי אִשָּׁה בּוֹשָׁה לָבֹא לְבֵית דִּין וְהוֹרֶגֶת אֶת בְּנָהּ
אַחַת בְּתוּלוֹת וְאַחַת בְּעוּלוֹת הֵי נִיהוּ בְּתוּלוֹת וְהֵי נִיהוּ אֲרוּסוֹת הֵי נִיהוּ בְּעוּלוֹת וְהֵי נִיהוּ נְשׂוּאוֹת
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הָכִי קָאָמַר אַחַת בְּתוּלוֹת וְאַחַת בְּעוּלוֹת שֶׁנִּתְאַרְמְלוּ אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין
רַבִּי אֶלְעָזָר לָא עָל לְבֵי מִדְרְשָׁא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי אַסִּי אֲמַר לֵיהּ מַאי אֲמוּר רַבָּנַן בְּבֵי מִדְרְשָׁא אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי
מִכְּלָל דִּיחִידָאָה פְּלִיג עֲלֵיהּ אִין וְהָתַנְיָא הֲרֵי שֶׁהָיְתָה רְדוּפָה לֵילֵךְ לְבֵית אָבִיהָ אוֹ שֶׁהָיָה לָהּ כַּעַס בְּבֵית בַּעְלָהּ אוֹ שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין אוֹ שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ זָקֵן אוֹ חוֹלֶה אוֹ שֶׁהָיְתָה הִיא חוֹלָה
אוֹ שֶׁהִפִּילָה אַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ אוֹ שֶׁהָיְתָה עֲקָרָה אוֹ זְקֵנָה אוֹ קְטַנָּה אוֹ אַיְלוֹנִית אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר לֵיאָרֵס וְלִינָּשֵׂא מִיָּד
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא חָזַר בּוֹ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַב יוֹסֵף אִי הֲדַר בֵּיהּ מִמַּתְנִיתִין דְּכַרְמָא הֲדַר בֵּיהּ דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה שָׁמַעְתִּי מִפִּי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה כּוּלָּן צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זְרִיקָא כִּי עָיְילַתְּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ רְמִי לֵיהּ מִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה וּתְנַן כׇּל הַנָּשִׁים לֹא יִנָּשְׂאוּ וְלֹא יִתְאָרְסוּ עַד שֶׁיְּהוּ לָהֶם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אַחַת בְּתוּלוֹת וְאַחַת בְּעוּלוֹת
אֲמַר לֵיהּ דִּרְמָא לָךְ הָא לָא חַשׁ לְקִמְחֵיהּ סְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת הִיא וְאֵין הֲלָכָה כִּסְתָם דְּאָמַר רַב פָּפָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן מַחְלוֹקֶת וְאַחַר כָּךְ סְתָם הֲלָכָה כִּסְתָם סְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת אֵין הֲלָכָה כִּסְתָם
מִסְתְּמִיךְ וְאָזֵיל רַבִּי אֲבָהוּ אַכַּתְפֵּיהּ דְּרַבִּי נַחוּם שַׁמָּעֵיהּ מְנַקֵּיט וְאָזֵיל הִלְכָתָא מִינֵּיהּ בְּעָא מִינֵּיהּ מַחְלוֹקֶת וְאַחַר כָּךְ סְתָם מַאי אֲמַר לֵיהּ הֲלָכָה כִּסְתָם סְתָם וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת מַאי אֲמַר לֵיהּ אֵין הֲלָכָה כִּסְתָם
סְתָמָא דְּמַתְנִיתִין וּמַחְלוֹקֶת בְּבָרַיְיתָא מַאי אֲמַר לֵיהּ הֲלָכָה כִּסְתָם מַחְלוֹקֶת בְּמַתְנִיתִין וּסְתָמָא בְּבָרַיְיתָא מַאי אֲמַר לֵיהּ

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מב - ב

עתידה היא לילד ולד בן קיימא, ותצטרך להניקו. ולכן אסרו אותה חכמים מלהינשא מיד אחרי פטירת בעלה - ואם תתחתן מיד, בלי להמתין, יש לחוש דלמא איעברה מבעלה תוך כדי תקופת ההנקה, ואז מעכר חלבה, נעכר החלב ואין התינוק רוצה לינק אותו, וקטלה ליה, ונמצא שהיא הורגת את בנה ברעב.

ופרכינן: אי הכי, במינקת דידיה נמי יהא אדם אסור לבוא עליה, כל משך זמן מיניקותה, שמא תתעבר ממנו, ולא יהיה לתינוק חלב לינק, וימות!

ומשנינן: תינוק דידיה, אם יפסק חלבה של אמו מחמת עיבורה, הוא לא ימות, היות שאמו ממסמסא ליה, תאכיל אותו במקום ההנקה, בביצים ובחלב, ולא ימות התינוק מההעדר חלב אמו.

ופרכינן: אם כן, בתינוק דידה נמי, אין לנו לחוש פן יעכר החלב. היות והוא לא ימות, כי ממסמסא ליה, מאכילתו אמו, בבצים וחלב!

ומשנינן: לתינוק שלה, לא יהב לה בעל כסף לקנות לו בצים וחלב, לפי שאינו בנו.

ופרכינן: וליתבעיניה האשה ליורשים של בעלה הראשון שהם יתנו לה כסף לקנות בצים וחלב, שהחיוב לזון את התינוק הוא על נכסי אביו.

אמר אביי: אשה בושה לבא לבית דין כדי לתבוע את יורשי בעלה מזונות של בצים וחלב עבור התינוק, ונגד רצונה היא נמצאת הורגת את בנה, מחמת הרעב.

שנינו במשנה שהכל צריכות להמתין: אחת בתולות ואחת בעולות.

אחת נשואות ואחת ארוסות.

והוינן בה: הי ניהו בתולות, והי ניהו ארוסות? הרי הבתולה והארוסה היא אותה האשה, כי לא יתכן חילוק בין בתולה וארוסה, כי כיצד יתכן שתהיה בתולה יבמה, אם לא שתהא ארוסה, ולא נשואה.

ועוד, הי ניהו בעולות, והי ניהו נשואות?

גם הבעולה והנשואה היא אותה האשה, כי כל שנישאת, הרי היא בעולה.

אמר רב יהודה יהודה, אל תשנה אחת בתולות אחת ארוסות, אחת בעולות אחת נשואות, שמשמע שהבתולה והארוסה וכן הבעולה והנשואה הם שני דברים.

אלא, הכי קאמר התנא:

אחת בתולות ואחת בעולות, שנתארמלו או שנתגרשו.

ומפרש התנא דבריו, כגון שנתאלמנו או נתגרשו:

בין מן האירוסין, דהיינו, בתולות.

בין מן הנשואין, דהיינו בעולות.

ומביאה הגמרא מעשה ברבי אלעזר, שלא על [עלה] יום אחד לבי מדרשא. אשכחיה מצאו רבי אלעזר לרב אסי.

אמר ליה רבי אלעזר: מאי אמור רבנן בבי מדרשא היום?

אמר ליה רב אסי: הכי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי המתיר לכל הנשואות להתארס, ולכל הארוסות להנשא, מפני שאין בהן ענין של הבחנה.

אמר ליה רבי אלעזר: מכלל זה שאמר רבי יוחנן שהלכה כרבי יוסי, אתה למד דיחידאה פליג עליה! שהתנא קמא במשנה החולק על רבי יוסי, דעת יחיד הוא, שהוא סובר שאפילו אלמנה ארוסה לא תתארס, כי גזרו על כל הנשים, אפילו במקום שאין צורך בהבחנה.

ואינו דעת חכמים. שאם כן, היתה הלכה כמותם, כמו הרוב.

אמר ליה רב אסי: אין! אכן כך הוא. ויש ראיה לכך מברייתא:

והתניא: אשה שלא היתה תחת בעלה זמן רב לפני מותו, ואין לחשוש שהיא מעוברת ממנו, כגון:

הרי שהיתה רדופה גגילה לילך לבית אביה לפרק זמן מרובה.

או שהיה לה כעס בהיותה בבית בעלה, ולא שימשה אותו.

או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין.

או שהיה בעלה זקן או חולה שאינו יכול לשמש.

או שהיתה היא חולה, ולא יכלה לשמש.

או שהפילה את עוברה אחר מיתת בעלה.

או שהיתה עקרה, שנעקר רחמה.

או זקנה, או קטנה או אילונית, שאינה יולדת.

או שאינה ראויה לילד מחמת חולי או מחמת סם שנטלה -

בכל זאת היא צריכה להמתין ג' חדשים, דברי רבי מאיר.

לפי שגזרו על שאינה ראויה לילד בגלל הראויה לילד.

רבי יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד, לפי שלא גזרו על שאינה ראויה לילד בגלל הראויה לילד.

ומוכח שהמחלוקת אם גזרו על כל הנשים או רק במקום שיש צורך בהבחנה, היא מחלוקת של רבי מאיר ורבי יהודה, ולא מחלוקת של רבים ויחיד.

אמר רבי חייא בר אבא: חזר בו רבי יוחנן מכך שפסק הלכה כרבי יוסי.

אמר רב יוסף: אי הדר ביה, אם חזר בו רבי יוחנן, הרי מחמת מתניתין דכרמא [שנשנית בכרם דיבנה], הדר ביה.

דתניא: אמר רבי ישמעאל, בנו של רבי יוחנן בן ברוקה: שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה: הנשים כולן, גם הללו שאינן זקוקות להבחנה - צריכות להמתין שלשה חדשים!

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זריקא: כי עיילת לקמיה דרבי אבהו, רמי ליה, הקשה לו את הסתירה הבאה:

מי, וכי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי?

והאמר רבי יוחנן שהלכה כסתם משנה.

ותנן בסתם משנה, כאן: כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להם שלשה חדשים.

אחת בתולות ואחת בעולות!

אמר ליה: דרמא לך הא, מי שהקשה לך סתירה זו, לא חש לקמחיה, אינו חושש לטחינת פיו. דהיינו, שהוא מדבר מבלי לחוש לדבריו.

כי משנתנו אינה סתם משנה גרידא, שהלכה כמותה.

אלא משנתנו - סתם ואח"כ מחלוקת היא, שהרי בסיומה של המשנה נחלקו בדבר רבי יוסי ורבי יהודה.

ובסתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם!

דאמר רב פפא, ואיתימא רבי יוחנן:

מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם.

סתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם.

ומשנתנו סתם ואחר כך מחלוקת היא ואין הלכה כסתם, ואין מכאן קושיה איך פסק רבי יוחנן כרבי יוסי.

ומביאה הגמרא מעשה, שהיה מסתמיך נסמך ואזיל והולך רבי אבהו, אכתפיה, כשהוא סמוך על כתפיו דרבי נחום שמעיה, שהיה משמשו.

והיה רבי נחום מנקיט מלקט ואזיל והולך, וכך היה מלקט הלכתא, הלכות פסוקות מיניה, מרבי אבהו.

בעא מיניה רבי נחום מרבי אבהו:

מחלוקת ואחר כך סתם - מאי הלכתא?

אמר ליה: הלכה כסתם.

סתם ואחר כך מחלוקת - מאי?

אמר ליה: אין הלכה כסתם. סתמא דמתניתין, ומחלוקת בברייתא - מאי?

אמר ליה: הלכה כסתם.

מחלוקת במתניתין וסתמא בברייתא - מאי?

אמר ליה:

דלמא איעברה ומעכר [שמא תתעבר שנית ויעכר] חלבה בזמן ההריון וקטלה ליה [ותהרוג אותו], כלומר, תגרום שימות הוולד משום שלא יהיה לו מספיק חלב לינוק. ושואלים: אי הכי דידיה נמי [אם כך שלו גם כן] יש לחשוש לכך. ומשיבים: דידיה ממסמסא ליה [את שלו היא מאכילה אותו] בביצים וחלב, כתחליף לחלב האם. ושואלים: אם כן דידה נמי ממסמסא ליה [את הילד שלה גם כן תאכיל] בביצים וחלב! ומשיבים: לא יהב [נותן] לה בעל כסף לקנות את אלה עבור ילד שאיננו שלו. ומקשים: וליתבעיניה [ושתתבע] את היורשים של בעלה הראשון שיפרנסו את הילד! אמר אביי: אשה בושה לבא לבית דין בתביעות, ונמצא שאין לילד מזונות והורגת על ידי כך את בנה.

א שנינו במשנה: אחת בתולות ואחת בעולות, אחת גרושות ואחת אלמנות, אחת נשואות ואחת ארוסות, כולן, אינן יכולות להתארס או להינשא עד שיעברו שלושה חודשים מבעליהן הקודמים. ותוהים: הי ניהו [מי אלו] הבתולות והי ניהו [ומי אלו] הארוסות? שהרי זו שנתאלמנה מן האירוסין, יבמה בתולה היא! וכן הי ניהו [מי אלו] הבעולות והי ניהו [ומי אלו] הנשואות? הרי לכאורה שוב מדובר על אותן נשים!

אמר ר' יהודה: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין: אין מונים כאן נשים שונות, אלא זו קביעה כללית: אחת בתולות ואחת בעולות, שנתארמלו או שנתגרשו, בין מן האירוסין ובין מן הנשואין.

מסופר: ר' אלעזר לא על לבי מדרשא [נכנס לבית המדרש] יום אחד, אשכחיה [מצא אותו] את ר' אסי, אמר ליה [לו]: מאי אמור רבנן בבי מדרשא [מה אמרו חכמים בבית המדרש]? אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר ר' יוחנן: הלכה כר' יוסי המתיר לארוסות להינשא ולנשואות להתארס.

שאל אותו ר' אלעזר: האם מכלל זה אתה למד דיחידאה פליג עליה [שיחיד הוא החולק עליו], ואין ההלכה השנויה במשנה סתם דעת רבים? ענה לו: אין [כן], והתניא [ואכן כן שנינו בברייתא]: הרי אשה שהיתה רדופה (רגילה ולהוטה) לילך לבית אביה והיתה מצויה שם זמן רב בלא בעלה, או שהיה לה כעס בבית בעלה והלכה לבית אביה מטעם זה, או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין לפני מותו, או שהיה בעלה זקן או חולה שאינו יכול להוליד, או שהיתה היא חולה,

או שהפילה מיד אחר מיתת בעלה, או שהיתה עקרה (שניטל רחמה), או שהיתה זקנה, או שהיתה קטנה, או אילונית (שאינה ראויה ללדת מטבע בריי תה), או שאינה ר אויה לילד מחמת מחלה וכדומה — הרי זו צריכ ה להמתין שלשה חדשים, למרות שהטעמים שניתנו לגזירת ההפר שה אינם קיימים במקרים אלה, אלו דבר י ר' מאיר. ר' יהודה מתיר במקרי ם אלה ליארס ולינשא מיד ומכאן שהחולק על ר ' יוסי הוא חכם יחיד, ר' מאיר.

אמר ר' חייא בר אבא: חזר בו ר' יוחנן ממה שפסק כר' יוסי. אמר רב יוסף: אי הדר ביה [אם חזר בו] — ממתניתא דכרמא הדר ביה [מפני הברייתא של הכרם חזר בו]. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה: כולן, גם נשים שאינן ראויות ללדת, צריכות להמתין שלשה חדשים. הרי שדעת גדולי החכמים כדעת סתם משנתנו.

אמר ליה [לו] ר' ירמיה לר' זריקא: כי עיילת לקמיה [כאשר תיכנס לפניו] לפני ר' אבהו, רמי ליה [השלך לו, הראה לפניו סתירה זו]: מי [האם] אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי? והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן כלל: הלכה כסתם משנה. ותנן [ושנינו במשנתנו] בסתם: כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להם שלשה חדשים, אחת בתולות ואחת בעולות!

כאשר בא ר' זריקא ושאל, אמר ליה [לו] ר' אבהו: דרמא [זה שהשליך], שהראה לך הא [סתירה זו] — לא חש לקמחיה [חשש לקמחו], כלומר, לא דאג לדקדק בדברים שהוא מוציא מפיו. והרי משנתנו סתם ואחר כך מחלוקת היא, שאין זו סתם משנה ללא חולקים, אלא מיד מובאת דעת החולקים, ובמקרה זה אין הלכה כסתם. שאמר רב פפא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר' יוחנן: מחלוקת ואחר כך סתם — הלכה כסתם, שנראה שסתם משנה היא סיכום ההלכה בענין זה, אולם אם יש סתם ואחר כך מחלוקת — אין הלכה כסתם.

ב מסופר: היה מסתמיך ואזיל [נשען והולך] ר' אבהו אכתפיה [על כתיפו] של ר' נחום שמעיה [שמשו] ותוך כדי הילוך היה ר' נחום מנקיט ואזיל הלכתא מיניה [היה לוקט ואוסף הלכות ממנו] מר' אבהו. ובתוך כך בעא מיניה [שאל אותו] ר' נחום מר' אבהו: מחלוקת ואחר כך סתם מאי [מה] פסק ההלכה במקרה כזה? אמר ליה [לו] ר' אבהו: הלכה כסתם. המשיך ר' נחום ושאל: סתם ואחר כך מחלוקת מאי [מה] הדין? אמר ליה [לו] ר' אבהו: אין הלכה כסתם.

ושוב שאל: כשיש סתמא דמתניתין [סתם במשנתנו] ומחלוקת בברייתא מאי [מה] הדין? אמר ליה [לו]: הלכה כסתם משנה. ועוד שאל: מחלוקת במתניתין [במשנתנו] וסתמא [וסתם] בברייתא, מאי [מה] דינו? אמר ליה [לו]:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

therefore, one should be concerned that perhaps she will become pregnant and her milk will dry up during pregnancy, and the lack of milk will kill her newborn child. The Gemara asks: If so, even if his wife is pregnant with his own child, the same concern applies. The Gemara explains: For his own child, she will feed [memasmesa] him with eggs and milk as a substitute for the mother’s milk. The Gemara asks: Even if the child is not his, it is still the mother’s child, and for her child she will also feed him with eggs and milk. The Gemara answers: The husband will not give her money to procure food for a child that is not his. The Gemara asks: But she could sue her first husband’s heirs to provide subsistence for the child. Abaye said: A woman is embarrassed to come to court, and therefore she will not obtain enough sustenance for him. Consequently, she effectively kills her son as a result.

§ The mishna states: The requirement to wait three months before remarrying applies both to virgins and non-virgins, both to divorcées and to widows, and both to women who were married to their previous husbands and to women who were only betrothed. The Gemara asks: Which women are referred to as virgins and which are referred to as those who were betrothed? Although the two terms appear to be synonymous, since a virgin will be subject to levirate marriage only if she was betrothed, they must certainly refer to two different categories of women. Similarly, which women are referred to as non-virgins and which are referred to as married, as a married woman is always considered to be a non-virgin?

Rabbi Yehuda said this is what the mishna is saying: The requirement to wait applies to both virgins and non-virgins who were widowed or divorced, whether from betrothal or from marriage, i.e., the mishna does not list different categories of women but instead establishes a general principle.

The Gemara relates: Rabbi Elazar did not enter the study hall one day. He found Rabbi Asi and said to him: What was said by the Sages in the study hall today? He said to him: This is what Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei that a woman is permitted to be betrothed even before three months have passed, since the reason for waiting does not apply in that case.

Rabbi Elazar said: From the fact that Rabbi Yoḥanan needed to state this, it would seem that there is an individual opinion that disagrees with him, even though no such opinion is mentioned in the mishna. Rabbi Asi answered: Yes, that is correct, and so it is taught in a baraita in the Tosefta (Yevamot 6:6): With regard to a woman who is certainly not pregnant, for example, a woman who, at the time of her husband’s death, had not lived with her husband for some time because she always eagerly hurried, like one pursued, to go to her father’s house, or because she had been subject to anger in her husband’s house, or because her husband had been incarcerated in prison, or because her husband was elderly or infirm, or because she was infirm.

Or a woman who could not be pregnant because she miscarried after her husband’s death, or because she was barren, or elderly, or a minor, or a sexually underdeveloped woman [aylonit], or if for some other reason she was unsuited to give birth; even though the reason for the decree to wait three months does not apply to such a woman, nevertheless, she must wait three months. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda permits such women to be betrothed or to marry immediately. It is apparent from the baraita that the question of whether a woman is required to wait the three months when the reason to do so does not apply is subject to a dispute.

Rabbi Ḥiyya bar Abba said: Rabbi Yoḥanan retracted his statement that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rav Yosef said: Even if he wanted to retract his statement, would he retract from the baraita that records the opinions of the Sages of the vineyard of Yavne? As it is taught in a baraita: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, said: I heard from the mouth of the Sages in the vineyard of Yavne that all those women enumerated in the baraita above need to wait three months. If the great Sages of Yavne held in accordance with the opinion Rabbi Yosei, then the halakha is certainly in accordance with his opinion.

Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zerika: When you come before Rabbi Abbahu, raise the following contradiction: Did Rabbi Yoḥanan actually say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei? Didn’t Rabbi Yoḥanan say that the halakha is always established in accordance with the ruling of an unattributed mishna? And we learned in the mishna an unattributed ruling: All women may not marry and may not be betrothed until they have waited three months since their previous marriage ended; this applies to both virgins and non-virgins.

When Rabbi Zerika went and asked, Rabbi Abbahu said to him: The one who raised this contradiction to you is clearly not concerned for his flour; this is a case of an unattributed ruling followed by a dispute on that ruling, and in such cases the halakha is not necessarily in accordance with the unattributed opinion. As Rav Pappa said, and some say it was Rabbi Yoḥanan who said the following principle: When the Mishna first records a dispute, and afterward it records only one side of that dispute as an unattributed opinion, then the halakha is in accordance with the unattributed opinion. However, when the Mishna first records an unattributed opinion and afterward records that the ruling is subject to a dispute, the halakha is not necessarily in accordance with the unattributed opinion. In each case, the later reference is considered to be a summary of the matter.

§ The Gemara relates: Rabbi Abbahu would walk while leaning upon the shoulder of Rabbi Naḥum, his attendant, and along the way Rabbi Naḥum would walk and gather halakhic rulings from him. Once, Rabbi Naḥum asked him: When the Mishna first records a dispute, and afterward it records only one side of that dispute as an unattributed opinion, what is the halakha? Rabbi Abbahu said to him: The halakha is in accordance with the unattributed opinion. Rabbi Naḥum then asked: When the Mishna first records an unattributed opinion and afterward records that the ruling is subject to a dispute, what is the halakha? Rabbi Abbahu said to him: The halakha is not necessarily in accordance with the unattributed opinion.

Rabbi Naḥum asked: When a ruling is recorded in the Mishna as unattributed and it is subject to a dispute in a baraita, what is the halakha? Rabbi Abbahu said to him: The halakha is in accordance with the unattributed opinion in the Mishna. Rabbi Naḥum then asked: When the Mishna records that a matter is subject to a dispute, and only one side is recorded as an unattributed opinion in a baraita, what is the halakha? Rabbi Abbahu said to him:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ה"ג ר"י מתיר ליארס ולינשא מיד.ולא גרסינן ר' יהודה דר' יהודה אפילו בגיורת קטנה גזר כדתניא בכתובות (דף ל"ז) הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתירות מבת שלש שנים ויום אחד צריכות להמתין ג' חדשים ד"ר יהודה ואם תאמר מנא לן דמתניתין דפליגי אדר' יהודה יחידאה היא דהך ברייתא ר' יהודה נמי מודה בה איכא למימר כיון דר"מ איירי בהך גזרה ש"מ סתמא דמתניתין כותיה.

סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם. פירש"י ז"ל שהרי מחלוקת ר' יהודה ור"י בצד ונראה מכאן דסתם ואח"כ מחלוקת ומחלוקת ואח"כ סתם בין במשנה אחת בין בשתי משניות הוא סתם ואח"כ מחלוקת במשנה אחת כגון זו ובשתי משניות כגון סתם בב"ק ומחלוקת במציעא אין הלכה כסתם מחלוקת ואח"כ סתם במשנה אחת כגון זו ששנינו לקמן בפרק ר"ג (יבמות דף נ') ר"ג אומר אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר וחכמים אומרים יש וכו' וקתני סיפא כיצד עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין וסתמא כרבנן וכגון הא דתנן בפרק הערל (יבמות דף ע"ט) גבי סריס.
ואיכא למידק אשמעתין, דאמרן דכיון דמחלוקת רבי יהודה מן הצד סתם ואח"כ מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם והא אמרינן בריש מסכת ביצה (דף ב') גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועים לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים וכו' אלמא כי האי גונא סתמא הוא והלכה היא ואע"ג דמחלוקת רבי יהודה בצדה דקתני (שבת דף קנ"ז) רבי יהודה אומר אם לא היתה נבילה מע"ש אסורה לפי שאינה מן המוכן.
ואיכא למימר דסתמא ממש לא הויא למרמי' מינה לר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה מיהו כיון דבלשון רבים נשנית סתם קי"ל כוותה כאות' שאמרו במסכת חולין (דף פ"ה) ראה ר' דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאו בל' חכמים ודברי ר' שמעון בכסוי הדם ושנאו בלשון חכמים וכו' וכיוצא בו במסכת נדה בשילהי המפלת (נדה דף ל') דתנן המפלת ליום ארבעים ואחר תשב לזכר ולנקבה ולנדה ר' ישמעאל אומר יום מ"א תשב לזכר ולנדה יום פ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה לפי שהזכר נגמר ליום מ"א והנקבה ליום פ"א וחכמים אומרים זה וזה לארבעים ואחד והוינן בה בגמרא הא תו למה לי וכי תימא למסתמא בדרבנן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא מסתבר טעמיה דרבי ישמעאל דמסייעי ליה קראי קמשמע לן פי' קרי ליה סתמא כרבנן משום דתני לה בלשון חכמים ורישא נמי בלשון רבים היא אלא משום דס"ד למפסק כרבי ישמעאל מסיועא דקרא הדר תנא וסתם לה זימנא אחריתי למיתני לה בלשון רבים שהלכה כמותן כל זמן שלא נפסקה הלכה כדברי היחיד וכיוצא בהן עוד בסוף פרק כל הכלים (שבת דף קכ"ו) דמקשו נגד הנגדר נמי סתמא היא אע"ג דפליג בה רבי יהודה בצידה.
וכן נמי משנתנו, אי לאו דרבי יוחנן הלכה כרבי מאיר שנשנה סתם אלא כיון דרבי יוחנן ראה דבריו של רבי יהודה ופסק כמותו הוה ליה כמו שפסקו בכמה מקומות כדברי היחיד וליכא לאקשויי עליה מכללא דידיה דאמר הלכה כסתם משנה דלאו סתמא ממש היא כיון דמחלוקתה בצדה והוא הדין אפילו הויא לה מתניתין דרבים דאיפשר ליה למפסק כדברי היחיד ומה שהקשו מכלל דיחידאה פליג עליה לפרושה הוא דבעי משום דלאו אורחייהו למדחי סתמא דרבים אלא היכא דאיכא טעמא דמוכח.
ומשמע משמעתין דסתם ואחר כך מחלוקת שאין הלכה כסתם בין במשנה אחת בין שתי משניות כמו שפירשתי לא שאין הלכה לעולם כסתם אלא שאינו קרוי סתם שיהא הלכה כמותו לעולם דומיא דמחלוקות דמתניתין וסתמא דברייתא דאמרינן אין הלכה כסתם דליכא למימר שאין הלכה לעולם כסתם שאם ר' לא שנאה במשנתנו רבי חייא מנין לו.
והא דאמרינן בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ב) וכ"ת קסתם לן תנא כרבי יוחנן בן ברוקה סתם ואחר כך מחלוקת היא וכו' לאו לאקשויי שא"א שיהא הלכה כמותו אלא לומר כיון שאין הלכה ודאי כסתם למאי טרח תנא למסתמא הכא כוותיה ובאידך מתניתין דפלוגתא דריב"ב ורבנן קתני לדרבנן בסתמא ולריב"ב ביחיד וכן הא דאמרינן לקמן (יבמות דף מ"ד) ודילמא קסתים לן תנא כר"ש התימני משום ששנאו בלשון חכמים קרי לה סתם והיינו טעמא דלא רמינן עלה סתם ואחר כך מחלוקת היא משום דכיון דיחיד ויחיד הוא פלוגתייהו והדר תנא מילתיה בלשון חכמים ודברי פלוגתי' בלשון יחיד, דידהו עדיפא.
וגרסינן בירושלמי (ד,יא) בהא מילתא למה הוא מורי לה כיחידאה רבי שמואל בר אגיא בשם רב הדא דתימר בשאין מחלוקת אצל סת ם אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם רבי יוסי ב"ר בון בשם רב אחא הדא דתימר ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם פי' אם שנה רבי סתם ואחר כך מחלוקת יחיד אצל יחיד הלכה כסתם אבל אם שנה ליחיד סתם ומחלוקת בלשון חכמים בין באותה משנה בין במשנה אחרת אין הלכה כאותו סתם אלא דדברי רבים.
ויש מפרש דהיינו טעמא דקרי למתניתין סתם ואחר כך מחלוקת ואין הלכה כסתם משום דרבי יהודה ורבי יוסי פליג את"ק ורבים נינהו ולאו מילתא היא.

ותתבעינהו מיורשים אמר אביי אשה בושה לבא לבית דין והורגת את בנה. מקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל (עיין תוס' ד"ה סתם) כתבו דדוקא באלמנה אבל בגרושה דקאי בעל יכולה היא שתנשא לאלתר דבעל ממסמיס ליה בבצים וחלב. ורבינו תם ז"ל (בספר הישר) אסר אפילו בגרושה משום דאינה יכול לתבעו על ידה אלא על ידי השליח כדאיכא בכתובות בשלהי האשה שנתארמלה (כתובות כח, א) ואף היא בושה מלתבעו בכך על ידי אחר וכן דעת רב אחא בשאלתות בפרשת וירא (סי' יג).

יש ספרים דגרסי ר' יהודה מתיר ליארס. ויש מוחקין הגירסא וגורסין ר' יוסי, משום דקשיא להו דהא ר' יהודה אפילו בגיורת קטנה גזר כדתניא בכתובות פרק אלו נערות (כתובות לו, ב) גבי ואלו שאין להם קנס הגיורת והשפחה והשבויה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתרות על בנות שלש שנים ויום אחד צריכות להמתין שלשה חדשים דברי ר' יהודה רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד ומיהו יש ספרים דלא גרסי התם יתרות על בנות שלש שנים אלא סתם הגיורת והשפחה והשבויה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין. ויש מי שאינו גורס כאן ר' יהודה אלא ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד. והראשון עיקר דאם איתא דר' יהודה נמי מודה בהא ברייתא מנ"ל מהא ברייתא דמתניתין כיחידאה. ועוד דההיא ברייתא דפ' אלו נערות (כתובות לז, א) מייתי נמי לעיל בשלהי פרק ארבעה אחין (יבמות לה, א) ולא גרסינן בה בכל הספרים יתרות על בנות שלש וכן מצאתיה בספר ישן מוגה בישיבת הגאונים ז"ל, ועוד דאי אפשר דגרסינן הכא רבי יוסי דהא משמע דרבי יוסי נמי גזר קטנה אטו גדולה בנשואין מדקא תני במתניתין ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה ומשמע כל הנשים אאותן כל הנשים דרישא קאי כלומר בין קטנה בין גדולה כולן יתארסו דלא גזרינן ארוסין אטו נשואין אבל לא ינשאו ואפי' קטה ואילונית משום דנשואין דהכי מיחלפי בנישואין דגדולה וראויה לילד והכא קתני מתיר ליארס ולינשא מיד אלא ודאי ר' יהודה גרסינן (עיין לעיל (יבמות לד, ב) ד"ה הא).

סתם ואחר כך מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם. פירש"י ז"ל שהרי מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי בצדו, ואיכא למידק דהכא קרינן סתם ואחר כך מחלוקת משום מחלוקתו של ר' יהודה דמן הצד ואין הלכה כסתם, והתם בריש מס' ביצה (ב, א) אמרינן גבי שבת דסתם לן תנא כר' שמעון דתנן מחתכין את הדלועים לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים כו' אלמא סתם ואחר כך מחלוקת באותה משנה לא חשבינן ליה כמחלוקת והלכה כסתם, דהא התם ר' יהודה פליג בצדה דקתני ר' יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן. ויש מתרצים (רמב"ן) דסתמא ממש לא הוה למירמי מיניה לר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה, אלא דהוה ליה כרבים אצל יחיד כיון שנשנית סתם בלשון רבים וכדאמרינן בפרק כסוי דם (חולין פה, א) ראה רבי דבריו של (ר"מ) [ר"ש] בכסוי הדם ושנאו בלשון חכמים, ובמסכת נדה פרק המפלת נמי קרינן סתמא מאי דתנן בלשון חכמים מתניתין דהמפלת דתנן התם (ל, ב) המפלת ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ר' ישמעאל אומר יום מ"א תשב לזכר ולנדה כו' וחכמים אומרים זה וזה לארבעים ואחד והוינן בה בגמרא (ל, ב) הא תו למה לי וכי תימא למסתמא כדרבנן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים. ונראה לי דמהתם שמעינן תרתי דסתמא דרישא כיון דתני מחלוקת ר' ישמעאל בצדו לא קרי לה סתמא אלא כמחלוקת יחיד ורבים, וכי הדר אמר וחכמים אומרים קרי ליה סתמא משום דהוה ליה מחלוקת ואחר כך סתם (עיין רשב"א נדה שם). והתם נמי בביצה אע"ג דפליג ר' יהודה סתמא קרי לה משום דנשנית סתם דלא גרע מאלו נשנית בלשון חכמים ודכותה נמי בשבת בס"פ כל הכלים (שבת קכו, ב) דמקשה נגר הנגרר נמי סתמא היא ואף על גב דפליג בה ר' יהודה. וכיון שכן כי פסק הכא ר' יוחנן כר' יהודה ליכא למירמי עליה מדידיה דפסק כסתם משנה, דלאו סתם גמור הוא והו"ל כאלו פסק הלכה כיחיד במקום רבים.
והא דאקשינן הכא (לעיל) מכלל דיחידאה פליג עליה לאו למימרא דאי פליג עליה דרבים דלא פסקינן כיחיד, אלא משום דלאו אורחייהו למישבק לרבים ולמפסק כיחיד אי לאו דאיכא טעמא דמוכח. וכדגרסינן בירושלמי בפרק קמא דמגילה (ה"ד) גמרא אין בין ספרים בהא מלתא למה הוא מורה לה כיחידאה ר' שמואל בר איניא בשם רב הדא דתימא בשאין מחלוקת אצל סתם אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם ר' בר בון בשם רב אחא הדא דתימא ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם. פירוש אם שנה סתם ואחר כך מחלוקת יחיד אצל יחיד הלכה כסתם, אבל אם שנה ליחיד סתם ומחלוקת בלשון חכמים בין באותה משנה בין במשנה אחרת אין הלכה כאותו סתם אלא כדברי הרבים הרמב"ן נר"ו.

אמר אביי בושה לבא לב"ד פי' רבינו שמשון ז"ל דדוקא באלמנה שהוא בושה לתבוע ליורשים אבל גרושה מעוברת או מניקה מותר' לינשא דלא כסיפא ליה למתבע לבעל וחייס איהו שפי' על בריה למסמסיה בבצים וחלב ועוד דהא אמרינן בפ' אעפ"י שאם נתגרשה אינו כופה להניקה אם מכירה התינוק כדמפרש התם כיון דלא מצי למתבעי אלא ע"י שליח כדאי' בכתובות בפ' האשה שנתארמלה אף היא בושה לתובעו ע"י שליח וכן כתב רב אחא ז"ל ובשאלתות ולדבריה' י"ל דתלמודא פריך מאלמנה דקס"ד דא"ה יכולה לתבוע ליורשים ואנן פרקינן דאפילו לבעלה הוא בושה לבא לב"ד:

גרסינן הלכה כר' יהודה אבל י"ג הלכה כר' יוסי וכדגרש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל דבדין הוא דמצי למנקט ר"י אלא משום דר"י נמוקו עמו:

מכלל דיחידאה פליג עליה פי' מכלל דת"ק דפליג וגזר אפי' ארוסה שלא ליארס יחידאה היא כלומר דאי לאו יחידאה היא לא הוה לך למסתר לסתם מתני' דאע"ג דבדוכתיה טובא פסקי הלכה כיחיד במקום רבים התם הוא דאיכא טענה רבה דמסתבר טעמא דיחידאה אבל בהא דמסתבר טעמא דת"ק אם איתא דסתמא דרבים נינהו לא הוה לן למפסק כיחידאה:

א"ל אין יחידאה היא דהא תניא הרי שהיתה רדופה לביה אביה וכו' עד דברי ר"מ ר' יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד. כך הנסחא בגרסות מדוייקות וכן הוא בתוס' בפי' אבל יש מוחקי' אותה משום דקים להו בריתא דשלהי פ"ד אחין דגרסי בה יתרות על בנות ג' ויום א' אלמא גזר רבי יהודה קטנה אטו גדולה ואפי' בזנות וגיורת דלא שכיחי וגורס כאן רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא ואין גרסא זו נכונה דהא בתוספות גרסי רבי יהודה ועוד דאם כן רבי יהודה כר"מ ס"ל וגזר קטנה אטו גדולה ואפילו בעכו"מז וזנות היכי לא גזר במתני' בבת ישראל ארוסה אטו נשואה זה אי אפש' לשום פנים ועוד דכיון דאמרת דר"י מודה בגזרות ר"מ דהך ברייתא מוקמת סתם מתניתין כר"מ דברייתא אמאי חשובא יחידאה דהא רבי יהודה כר"מ ס"ל וכתב דמ"מ הא גליה דעתיה ר' יהודה במתני' דל"ל דת"ק דהא פליג עליה בהדיא בארוסה א"כ אף הכא אמינא דר"מ פליג בה נמי כדפליג ר' יהודה דהא בסברא דר"מ דבריתא שאומרים ר"מ ור' יהודה ויש לדחות דכיון דאמרי בעלמא בסתם מתני' ר"מ היא מסתמא ואשכחן ליה בהדיא דגזר קטנה אטו גדולה ור' יהודה פליג בארוסה בהדיא סברא דתנא דסתם מתני' להוי ר"מ לחודה וכי היכי דגזר בקטנה גזר בארוסה אטו נשואה דאי לא מתניתין אמאן תרמייה ע"כ דכיון דקתני רבי יוסי כל הנשי' דהיינו כל הנשי' יתארסו דרישא דהוא בין קטנה בין גדולה בין ארוסה בין נשואה ודוקא אירוסין שרי אבל נשואין לא אלמא גזר ארוסה בנשואין אטו נשואה וכן קטנה אטו גדולה והיכי קתני הכא ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד ומאן דקאמר דיתארסו דמתני' לאו דוקא עליו להביא ראיה הילכך הגירסא הנכוכה רבי יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד ובריתא דפ"ד אחין לא גרסינן ביה יתרות וכדכתי' התם ובתוספתא נמי ל"ג ליה והשתא אתי שפיר דמאן דפליג על ר יהודה ורבי יוסי יחידאה היא דהיינו ר"מ לחודה דגזר בקטנה אטו גדולה ומינה נמי דגזר אירוסין דארוסה אטו נשואין דנשואה ולאפוקי מר' יהודה דלא גזר ושרי ארוסות לינשא מיד דהא לא גזר אפילו ברדופה לבית אביה שהיא גדולה לא גזר בה שום נשואין וכדקתני במתני' ארוסות ינשאו שפיר גרסי' ליה הלכה כר' יהודה או כרבי יוסי ומיהו אכתי אין רבי יהודה ורבי יוסי שוין וכפרי' לעיל וכדפרש"י במתני' ומאן דגריס הלכה כר' יוסי מ"ה נקטי דלא בעו למפסק כרבי יהודה דמקל טובא ולא נקטי' משום דנמוקו עמו כדפרש"י ז"ל:

סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם פי' קרי ליה סתם ואח"כ מחלוקת מפני שמחלוקת בצדה ופרש"י ז"ל וכיון דמייתי עלה הא דאמרו מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם. סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם שמעינן מינה דההיא דכוותא דהא אפי' שיש מחלוקת באותה משנה אין הלכה כסתם וק"ל דהא בפ"ק דביצה אמרינן דהלכה כרבי שמעון לענין שבת משום דסתם לן תנא כוותיה דתנן מחתכין את הדלועים ובאותה סתמא מחלוקת ר' יהודה בצדה ר' יהודה אומר אם לא היתה נבילה בע"ש אסורה וכו' דילמא לר' יוחנן לא קשיא דאנן ה"ק דלא פסק ר' יהודה בסתם משנה אלא בסתם שאין בה מחלוקת אבל לדידן תיקשי דהכא עולים דכל סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכ' כסתם ובכל דוכתא נמי פרכינן ליה ואמרי הכי ודילמא סתם ואח"כ מחלוקת היא וכדאיתא בפ"ק דעבודת כוכבים ובשאר דוכתי ואלו בההיא דביצה פסקי' כסתם מתני' וכן בפ' כל הכלים פרכינן נגר הנגרר נמי סתמ' היא ואעפ"י שיש מחלוק' בצדה והנכון בזה מה שקבלנו מרבינו הר"ם בשם הרמב"ן ז"ל דהא דאמרינן סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם לאו למימרא דבשום דוכתא אין הלכה כסתם אלא כלפי שאמר מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם כלומר שאין הלכה כסתם לעולם מסתמא עד דפסקו אמוראי דלא כוותיה בהדיא קאמר בתר הכי דסתם ואח"כ מחלוקת אין אומרים הלכה כסתם לעולם אלא פעמים כך פעמים כך. ובירושלמי פי' דכל היכא דהוי פלוגתא דאמוראי וסתם כן תנא בחד מיניהו ואח"כ כשהזכיר בר מחלקותו הן באותה משנה או במשנה אחרת הזכירו בלשון יחיד ודאי הלכה כסתם כי לפי שראה דבריו שנאן סתם ושנה דברי חבירו בשמו והויא כאותה שאמרו ראה ר' דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאו בלשון חכמים לומר שהלכה כמותו כיון ששנה דבריו בלשון חכמים ודברי ר"ש בשמו ומה לי ששנו בלשון חכמים או ששנאו סתם הכל דרך א' הוא אבל כשסתם דבריו הראשונים והזכיר חברו בלשון חכמים אין הלכה כסתם ועכ"ז מקשינן לר' יוחנן מן הסתם ששנה דברי חברו בשמו דאיהו לא כלל לו הלכה כסתם משנה אלא בסתם שאין בצדו שום מחלוקת והאי מאי דפרקי ליה הכא דלא תיקשי ליה סתם מתני'. וכלשון הזה אמרו בירושלמי על דברי ר' יוחנן שהקשו לו כעין שהקשינו בכאן ואמרו ולמה הוא מורי ליה כיחידאה ר' שמואל בר אניא בשם רב אדא דתימא בשאין מחלוקת אצל סתם אבל יש מחלוקת אצל סתם לא ברי הלכה כסתם. ועוד שם הדא דתימא יחיד אצל יחיד אבל יחיד אצל חכמים לא ברי הלכה כסתם פירש כשהיא סתם ואח"כ מחלוקת וכפי מה שפירש:

הלכה כרבי יוסי וה"ה דה"מ למימר כר' יהודה אלא נקט כר' יוסי משום דנימוקו עמו:

ורבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד ל"ג ר' יוסי דהא משמע לקמן דמיקל בהבחנה אף בנשואה אלמנה כדמשמע דקאמר (לקמן מג ע"א) אלא אימא כל הנשים ינשאו פי' אף נשואות והכא משמע דלא מתיר לינשא אלא זקנה ואילונית אבל אשה דעלמא לא. א"נ שפיר גרסינן ליה א) דהכי משמע בעירובין (דף מו) דמייתי מהכא ב) דר' יוסי ליתיה להני כללי אלא ודאי גרסי' ליה והאי דנקט מתיר ליארס ולינשא על זקנה ואיילונית וכו' לאו למעוטי שאר נשים אלא משום דלא מיירי ת"ק אלא בהכי לא קאמר מתיר ר' יוסי בכל הנשים משום דת"ק לא איירי בהו אכן ה"נ בשאר נשים ופירש רבינו נתנאל דלעיל גרסי' הלכה כר' יהודה דאי גרסי' ר' יוסי לא הוה ליה למפסק הלכתא כוותיה אלא לקמן על משנת ר' יוסי שרמז הספר לקמן ר' יוסי אומר כל הנשים וכו' א"כ לעיל מיניה הוי ר' יהודה וא"ת אמאי לא בעינן שלשה חדשים וג' ימים להמתין כי שמא לא נקלט הזרע עד לאחר ג' ימים וא"כ אם תנשא מיד לאחר ג' חדשים ותלד לששה חדשים ויום אחד לא נדע אם הוא מן הראשון או מן האחרון דהא יכול להיות אף מן הראשון והוא מט' חדשים ויום א' כי לא נקלט עד יום א' לאחר מיתת הבעל וי"ל דהא דאין אנו מצרכינן כולי האי משום דבדקינן אותה בבדיקה אחרת עם ג' חדשים כי בדקינן אותה בהלוכה כדמשמע לקמן פי' מה שהיא מכבדת על עפר תיחוח ופסיעותיה כבדין יותר מאשה אחרת:

א' בתולות וא' בעולות כו' ואמרי' הי ניהו בתולות והי ניהו בעולות הי ניהו ארוסות והי ניהו נשואות אר"י ה"ק א' בתולות וא' בעולות שנתארמלו או שנתגרשו בין מן האירוסין בין מן הנשואין:

ר"א לא על לבי מדרשא אשכחא לר' אסי א"ל מאי אמור האידנא בבה"מ א"ל הכי אר"י הל' כר' יהודה דאמר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו ולא גזרי' ארוסה אטו נשואה, מכלל דיחידאה פליג עלי' דת"ק דאמר לא ינשאו ולא יתארסו א' ארוסות וא' נשואות, אין והתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהי' כעס בבית חמיה או שהי' בעלה זקן או חולה או שהיתה חולה או שהי' בעלה חבוש בב"ה או שהיתה עקרה או זקנה או קטנה או איילנות או שאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין ג"ח דברי ר"מ ור"י מתיר לארס ולינשא מיד אלמא מאן ת"ק דמתני' ר"מ, א"ל ר"א חזר בו ר"י א"ר יוסף אי הדר בי' ממתניתא דכרמא הדר בי' דתניא אר"י בנו של ר"י בן ברוקא שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה שכולם צריכים להמתין ג"ח בין הארוסות בין הנשואות בין הראויות לילד בין שאין ראויות לילד, והל' כר"מ חדא דהא ר"י דפסק הל' כר"י הדר בי' למיפסק הל' כר"מ, ותו דאמרי' בריש אע"פ בהלכות ואלו מלאכות רמ"א כל הפוחת לבתולה מ"ר ולאלמנה מ"ק ה"ז בע"ז אחוותי' נסיבה לר' אירכס כתובתה אתא לקמי' דר"מ א"ל מהו לשהויי' א"ל הכי אמר ר"י א"ש נו דברי ר"מ אבל ח"א משהא אדם את אשתו ב' או ג' שנים בלא כתובה א"ל אביי והא אר"נ א"ש הל' כר"מ בגזרותיו א"ל אי הכי זיל כתוב לה ובהל' ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה מייתינן הך מתניתא דלעיל, פלוגתא דר"מ ור"י הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה יאמרי' עלה אר"נ א"ש הל' כר"מ בגזרותיו:

מסתמיך ואזיל ר"א אכתפי' דר' נחום שמעי' מינקט ואזל ושאל הל' מיני' מחלוקת ואח"כ סתם מאי א"ל הל' כסתם. מחלוקת במתני' וסתם בברייתא מאי א"ל וכי ר' לא שנאה ר"ח מניין לו:

בפרש"י בד"ה הי נינהו בתולות כו' דהיכי משכחת לה בתולה יבמה אם לא ארוסה עכ"ל דהא דקתני אחד בתולות כו' ואחד בעולות ארישא דמתני' היבמה לא תחלוץ כו' נמי קאי ומשום דודאי אפשר למצוא בתולה דאינה ארוסה הוצרך לפרש ונקט במלתיה חדא דבתולה יבמה לא משכחת אם לא ארוסה ודו"ק:

בד"ה ה"ק כלומר לא תיתני כו' בין מן האירוסין דהיינו בתולות בין כו' עכ"ל פירושו שבכאן אינו מדוקדק לפי לשון התלמוד ובעירובין פרק מי שהוציאוהו פרש"י בע"א והוא נכון ע"ש:

תוס' בד"ה ר' יוסי אומר כו' ועוד היכי מוכח בגמרא דהדר ביה ר"י ממתני' דכרמא כו' ואר"ת דגרס בברייתא דרדופה ר' יוסי מתיר ליארס כו' עכ"ל כל הקושיות מתיישבין לפר"ת לבד מהך קושיא דהיכי מוכח דהדר ביה ר"י ממתני' דכרמא אינה מתיישבת לכאורה גם לפר"ת ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

בד"ה סתם ואח"כ מחלוקת הוא וא"ת כו' וי"ל דנהי דלא חשיב סתם גמור מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד עכ"ל מיהו אינו מוכרח להיות הלכה כאותן רבים שהן דברי יחיד דהא במתני' דהכא בעי למימר מעיקרא דהלכה כר' יוסי משום דהוי סתם ואח"כ מחלוקת וכן כתב הנ"י בשם הרמב"ן ומיהו אי הוה ההוא סתם דברי רבים אע"ג דפליג יחיד עליה והוי סתם ואח"כ מחלוקת מסתבר טפי לפסוק כהני רבים כדמוכח בשמעתין דקאמר מכלל דיחידאה פליג עליה והתניא כו' משמע דאי לא הוה רישא דמתני' אתיא כיחידאה לא הוה לר"י לפסוק הלכה כר' יוסי אע"ג דסתם ואח"כ מחלוקת היא ודו"ק:

בתד"ה ר' יוסי אומר כו' וכולן לא ינשאו כו' משמע אפילו ארוסות כו' ודוחק לחלק כו' עכ"ל ק"ק אמאי לא הוכיח ר"ת הכי דע"כ וכולן משמע אפי' ארוסות מהא מדמייתי דהדר ביה ר"י מכח מתניתין דכרמא דקתני וכולן צריכות להמתין כו' ואימא דהיינו נשואות לינשא אלא דע"כ וכולן אף ארוסות במשמע וי"ל דהך מתניתין דכרמא וכולן אברייתא דרדופה מתניי' והיינו כר"מ ולא כרבי יוסי דפליג עליה וע"כ התם אף ארוסות דלית למימר דר"מ דוקא בכל הני דרדופה דהיו נשואות קאמר דגזור אטו נשואות דא"כ הוה ר"מ דעת שלישית וזה אין סברא ובהכי ניחא מה דקשיא לן כבר במ"ק דלפי' ר"ת אכתי לא יתיישב הך קושי' שהקשו התו' לעיל דהיכי מוכח דהדר ביה ר' [יוחנן] ממתני' דכרמא כו' דכיון דאפלוגת' דר"מ ור"י דרדופה קאי ע"כ כר"מ קאמר ולא כרבי יוסי ודו"ק:

בד"ה סתם ואחר כך כו' וטעמא דר"י משום דמסתמא אית לן למימר דמחלוקת כו' עכ"ל ק"ק דלא הוי צריכי לכל זה אלא דאית ליה לר"י בתרי מסכתא נמי יש סדר למשנה וא"כ הוה מחלוקת ואח"כ סתם דמחלוקת בביצה שהיא סדר מועד וסתמא בנזיר שהיא סדר נשים ודו"ק:

רש"י בד"ה או שאינה כו' סמא או חולי. נ"ב פירוש שעל ידי חולי נתקלקל ההריון אבל היא גופה אינה חולה ודו"ק תוס' בד"ה רבי יוסי כו' אבל לארוס מיד שרי כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מחלוקת. מיד כאחד מהם (כצ"ל) כו'. במס' אחרת באותו הסדר. לכאורה מוכח להדיא בע"ז (ז) דדוקא באותה מסכתא אבל במס' אחרת לא אפי' באותו הסדר רק דרב יוסף ס"ל שם דתלתא בבי חדא מסכתא הם ע"ש ונ"ל דכאן מפרש דמ"ש שם ור"י כולה נזיקין חדא מסכתא היא ר"ל כל סדר נזיקין לא כפירושו שם דהיינו ג' הבבות וה"ה שארי סדרים אלא דשם איירי בנזיקין ועי' ב"מ (י) בפירושו ובמש"כ עליו ולפ"ז ס"ל לרש"י היפך ממש"כ הכ"מ הביאו התוי"ט ברפ"ט דסוטה ע"ש:

תד"ה רי"א. מ"מ קשיא כו' וצריכות להמתין כו' היינו מלינשא כו'. ול"נ ליישב מדקאמר ר"י מתיר ליארס כו' משמע דר"מ אוסר אף בזה:

בא"ד ועוד היכי מוכח כו' ממתניתין דכרמא כו' דלמא לינשא קאמר אבל ליארס שרי. ואנכי ראיתי בתוספתא הגי' שכל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו כו' ע"ש והגמרא קיצרה:

בסה"ד אבל קשה לר"ת כו'. וכולן לא ינשאו כו' משמע אפי' ארוסות כו'. ול"נ דכלפי שאמרה ברישא כל הנשים יתארסו דהיינו אפי' נשואות אמרה בסיפא אבל כולן לא ינשאו ושיעורו דלא כולן ינשאו אבל מקצתן דהיינו ארוסות שפיר ינשאו:

תד"ה סתם. ופלוגתא בפ"ב דביצה גבי קירוד כו'. ועי' לשונם בשבת (פא ב) ד"ה והאר"י ומש"כ שם ע"ד:

בסה"ד ומיהו קשה כו' פסק שמואל כר"י אע"ג כו'. ואנכי תמה דהרי מצינו רבות בש"ס דפסקו הלכתא כיחיד נגד רבים אף דכללא הוא בידינו יחיד ורבים הלכה כרבים וא"כ ה"ה הכא במחלוקת ואח"כ סתם (ועי' נ"י בשם הרמב"ן) רק ריו"ח ס"ל דהלכה כסתם בכ"מ והכי קי"ל להש"ס אליביה ולכן גם שם בע"ז בד"ה פשיטא דבריהם צ"ע ועי' במהרש"א שם ובתור"ע שם אות ו' ועי' ברא"ש פ"א דב"ב סי' מ"ב בסופו:

רש"י ד"ה או שאינה ראויה כו' סמא. נ"ב ר"ל דשתיא סמא כוס של עקרין. ורי"ף פי׳ שאינה ראויה לילד כגון שנשאת בת ארבעים (ב"ב קי"ט ב') או ששהתה אחר בעלה עשר שנים ולא היה בדעתה לינשא (לעיל ל"ד ב'):

גמ' א"ל הל' כסתם. עיין חידושי הרשב"א בב"ק קב ע"א ד"ה אלא הלכה:

תוס' ד"ה סתם ואח"כ מחלוקת וכו' וא"ת והא אמרי' וכו'. עיין תשובת הרשב"א סי' קיד:

(מב רע"ב רש"י) ד"ה ממסמסא ליה מאכילתו.—פי' ממסמסא ליה לינוקא. אבל מדברי הרמב"ם בהל' גירושין פי"א הכ"ה נראה שמפרש שביצים וחלב הללו אינם אלא רפואה לאשה מינקת לתקן את החלב הנעכר שיהא ראוי לתינוק ליניקה. ואין זה מחוור. ופלא על נושאי כלי הרמב"ם, שלא העירו ע"ז. שוב מצאנו ביש"ש פ"ד סי' ב, שהעיר ע"ז.

ואי מינסבא דלמא מיעברא. לאחר לידתה ומיעכר עליה חלבה וקטלה לברה ברעב: ממסמסא ליה. מאכילתו: לא יהב לה בעל. משום דלאו בריה הוא: וליתבעיניה ליורשים. של בעל ראשון: אשה בושה לבא לב''ד. ולתבוע יורשים בשביל בנה: והורגת את בנה. על כרחה מת בנה ברעב: הי נינהו בתולות הי נינהו ארוסות. הא חדא היא דהיכי משכחת לה בתולה יבמה אם לא ארוסה: הכי קאמר. כלומר לא תתני אחת ואחת דמשמע תרי מילי אלא כולה חדא קתני ופרושי קמפרש אחת בתולות ואחת בעולות וכגון שנתארמלו או נתגרשו בין מן האירוסין דהיינו בתולות בין מן הנשואין דהיינו בעולות: הלכה כר' יוסי. דשרי ארוסות לינשא הואיל וליכא למיחש לזרע ראשון ונשואה ליארס והאי דנקט ר' יוסי ולא רבי יהודה דהא רבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא בהדיא אלא משום דר' יוסי נימוקו עמו: מכלל דיחידאה פליג עליה. תנא קמא דאמר לא ינשאו ולא יתארסו אחת ארוסות ואחת בתולות דאסר אפי' ארוסות ליארס כ''ש לינשא יחידאה היא ולאו סתמא דרבים היא: ה''ג אין והתניא. בניחותא: רדופה. רגילה וגם סמוך למיתתו עמדה בבית אביה זמן מרובה דליכא למימר מעוברת היא: או שהיה לה כעס. ולא שימשה: עקרה. שנעקר רחמה ונטלה האם שלה: אילונית. ממעי אמה לקויה היא ואין לה סימני שער ודדים: או שאינה ראויה לילד. לאיתויי [מחמת] סמא או חולי: כולן צריכות להמתין. דגזרו שאינה ראויה אטו ראויה: ממתני' דכרמא. שנשנית בכרם ביבנה מחמת אותה משנה חזר בו: בכרם ביבנה. שהיו יושבים שורות שורות כעין הכרם: לא חש לקימחיה. למה שהוא טוחן ומוציא מפיו כלומר לדיבורו: סתם ואח''כ מחלוקת היא. דהא איפלגו עלה ר' יוסי ור' יהודה: מחלוקת ואחר כך סתם. בין שסתם אחריה מיד באחד מהם בין שסתם אחריה במסכת אחרת באותו הסדר כגון נתן צמר לצבע דמחלוקת בב''ק בהגוזל (דף ק:) וסתם בב''מ (דף עו.) כל המשנה ידו על התחתונה וסתם לן כר''י דאמר אם השבח יתר על היציאה כו' הלכה כסתם: סתם ואחר כך מחלוקת. כי מתני': מנקיט. מלקט ממנו הלכות פסוקות הלכה כפלוני ופלוני:

רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו. בעירובין (דף מז.) פי' בקונט' דאפילו ארוסות דוקא יתארסו אבל ינשאו לא דגזר רבי יוסי ארוסה אטו נשואה ואין נראה דאי גרס בברייתא דרדופה רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד א''כ קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי דהכא גזר אפילו ארוסה אטו נשואה כ''ש דהוה ליה למיגזר נשואה רדופה אטו שאינה רדופה ואפילו גרס בברייתא דרדופה רבי יהודה מ''מ קשיא דהיכי מוכח בפרק מי שהוציאוהו (ג''ז שם) ובגמ' דיחידאה פליג עליה מברייתא דרדופה ותנא קמא דמתניתין הוא ר''מ דלמא ר''מ דרדופה הוא כר' יוסי דמתניתין דלא שרי אלא ליארס אבל לינשא לא וצריכות להמתין שלשה חדשים דקאמר ר''מ היינו מלינשא אבל ליארס מיד שרי ואף על גב דקתני סתמא צריכות להמתין הכי נמי קתני בפרק ד' אחין (לעיל דף לה. ושם) גבי גיורת ושבויה ואנוסה ומפותה צריכות להמתין סתמא דברי רבי יהודה וע''כ היינו דוקא לינשא דליארס אפי' נשואה שרי הכא ר''י ועוד היכי מוכח בגמ' דהדר ביה ר' יוחנן ממתני' דכרמא דקתני כולן צריכות להמתין דלמא לינשא קאמר אבל ליארס שרי ונראה כמו [שפי' רש''י] כאן דרבי יוסי שרי נמי ארוסה לינשא ולא פליג ארבי יהודה אלא באיבול לחודיה ומיהו מה שהביא ראיה דשמעינן לרבי יוסי דמיקל בהבחנה טפי מרבי יהודה בסוף פרק ד' אחין (ג''ז שם) אינה ראיה דדלמא בגיורת ואנוסה מיקל משום דמתהפכת שלא תתעבר כדאמרינן לעיל (דף לה.) אבל לעולם גזר ארוסה אטו נשואה ומברייתא דרדופה היה יכול לדקדק אי גרס בה ר' יוסי דלא גזר אפי' נשואה רדופה אטו שאין רדופה כ''ש דלא גזר ארוסה אטו נשואה והא דפסיק רבי יוחנן כר' יוסי ולא נקט ר' יהודה כיון דשניהם שוין משום שבא לפסוק כרבי יוסי גם באיבול או נקט ר' יוסי כדפי' בקונטרס משום דנימוקו עמו וא''ת כשמגיה בגמרא (לקמן מג.) אימא רבי יוסי אומר כל הנשים ינשאו ופריך ולית ליה לרבי יוסי להבחין ומאי קשיא ליה נימא דכל הנשים לאו דוקא ואארוסות דוקא קאי ולא אנשואות דמעיקרא נמי לא הוי כל דוקא דלא הוי קאי אלא אנשואות דארוסות שרי אפילו לינשא וי''ל דלא דמי דהשתא הוי כל דוקא וקאי שפיר בין אארוסות בין אנשואות אלא שהדיוק דמשמע יתארסו אין ינשאו לא לא קאי אכל נשים אלא אנשואות לחוד אבל פשטא דמתניתין אכל נשים קאי אבל קשה לר''ת דקתני לקמן בברייתא וכולן לא ינשאו עד שיהו להם שלשה חדשים משמע אפילו ארוסות כמו כל הנשים ודוחק לחלק בין וכולן לכל הנשים ואר''ת דגרס בברייתא דרדופה רבי יוסי מתיר ליארס ול''ג לינשא וגזר ר' יוסי ארוסה אטו נשואה ודוחק הוא למחוק הספרים דבכולהו גרס לינשא ועוד דליארס אפילו נשואה שרי: הלכה כרבי יוסי. ול''ג כרבי יהודה דהא בפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) קאמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כר''י ר''י ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואין צ''ל רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ודייק דליתנהו להני כללי מדאיצטריך רבי יוחנן לפסוק כרבי יוסי אף על גב דיחידאה פליג עליה ואי גרס הלכה כרבי יהודה שפיר איצטריך לפסוק הלכה כר' יהודה לאפוקי מר' יוסי דפליג עליה: סתם ואח''כ מחלוקת היא. וא''ת והא אמרינן בריש מסכת ביצה (דף ב.) גבי שבת סתם לן תנא כר''ש דתנן מחתכין הדלועין כו' אע''ג דפליג ר' יהודה בסיפא וקאמר אם לא היתה נבילה מערב שבת כו' ויש לומר דנהי דלא חשיב סתם גמור מ''מ חשיב כרבים לגבי יחיד וא''ת בפ' המוציא יין (שבת פא: ושם) דפריך ומי סבר רבי יוחנן דבר שאין מתכוין אסור והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק ומאי קושיא דסתמא בנזיר (דף מב.) ופלוגתא בפ''ב דביצה (דף כג.) גבי קירוד וקרצוף ובתרי מסכתי אמר בפ''ק דמס' ע''ז (דף ז. ושם) אין סדר למשנה וליכא למימר דר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם אפי' בסתם ואח''כ מחלוקת דהא קאמר הכא בהדיא אליבא דר' יוחנן סתם ואח''כ מחלוקת היא וי''ל דודאי בסתם ואח''כ מחלוקת מודה ר' יוחנן דאין הלכה כסתם אבל בתרי מסכתי אית ליה לר' יוחנן דהלכתא כסתם וטעמא דר' יוחנן משום דמסתמא אית לן למימר דמחלוקת ואח''כ סתם הוא ולא סתם ואח''כ מחלוקת דאין לנו לומר שחזר בו רבי מפסקו עד שנראה בפירוש ומיהו שאר אמוראי אית להו דבתרי מסכתי אין סדר למשנה ואין הלכתא כסתם וא''ת דבפ' כל גגות (עירובין דף צב. ושם) פסק ר' יוחנן כר''ש בין עירבו בין לא עירבו ופריך והא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ומייתי מסתם משנה דבפרק חלון (שם דף עו:) והיינו סתם ואח''כ מחלוקת ותירץ ה''ר אהרן כהן דעיקר קושיא לרבי יוחנן אינה אלא דלא גזר בעירבו ובזה הדבר הוי מחלוקת ואח''כ סתם מחלוקת בשלש חצירות במי שהוציאוהו (שם דף מה:) וסתם בפרק חלון אבל בפרק כל גגות לא פליגי בגזירה ומיהו קשה דבסוף פרק קמא דמסכת ע''ז (דף כא.) גבי שכירות בתים פסק שמואל כרבי יוסי אע''ג דסתם לן תנא בתר הכי כרבי מאיר:

יבמות מב ע"ב - טקסט הדף מנוקד

דף מב - ב

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד