יבמות מה ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מה - א

הני מילי מחייבי לאוין, היות דתפסי בהו קדושין.

אבל הכא, עובד כוכבים ועבד, כיון דלא תפסי בהו קדושין - כחייבי כריתות דמי. והולד מהם הוא ממזר.

מיתיבי מברייתא, דתניא: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר.

רבי שמעון בן יהודה אומר: אין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת, ואלו אין ענוש עליהם כרת!

ומוכח שרבי שמעון בן יהודה, הסובר כשמעון התימני שאין ממזר אלא מחייבי כריתות, סובר שאין ממזר מגוי ועבד שבאו על בת ישראל, ודלא כרבי יוחנן!

אלא, אמר רב יוסף: מאן הכל מודים? - רבי הוא!

כי אף על גב דמצינו [לקמן נב ב], לגבי מה ששנינו "אין ביאה אחר חליצה".

והיינו, אם היו שתי יבמות, וחלץ היבם לאחת מהן, ואחר כך בא על השניה, אין ביאתו בשניה קונה כלום, ואין היא צריכה ממנו גט -

רבי אומר: אין הדברים הללו - שביאת השניה אינה מצריכה גט - אמורים, אלא לדברי רבי עקיבא, שהיה עושה את החלוצה כערוה, שאין בה תפיסת קידושין.

וליה, לרבי עצמו, לא סבירא ליה כרבי עקיבא, אלא היא צריכה גט מהיבם שבא עליה.

אפילו הכי, בעובד כוכבים ועבד, שאין בהם תפיסת קידושין, מודה הוא שהולד ממזר, על אף שאין הם חייבי כריתות.

דכי אתא רב דימי, אמר רב יצחק בר אבודימי משום רבינו [רבי]: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר. רבי אחא שר הבירה ורבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו, פרוק הנהו שבוייתא, פדו שתי שבויות, דאתו שבאו מארמון, לטבריא.

הוה חדא, והיתה אחת השבויות דאעברא, שהיתה מעוברת מעובד כוכבים. ואתו לקמיה דרב אמי, לשאול מה דינו של העובר.

אמר להו רב אמי: רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי חנינא דאמרי: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר.

אמר תהה רב יוסף על כך שמנה רב אמי שלשה האומרים שהולד ממזר, ומכח שלשתם הוא הכריע כמותם:

וכי רבותא, האם יש חשיבות למחשב גברי? כלומר, האם זה שיש רבים הסוברים כך, היא סיבה להכריע את ההלכה כך?

הרי לעומת שלשה אלו, יש רבים אחרים, הסוברים שאין הולד ממזר:

הא רב ושמואל בבבל, ורבי יהושע בן לוי ובר קפרא בארץ ישראל, ואמרי לה ויש אומרים חלופי, שמחליפים את בר קפרא, ועיילי ומעלים במקומו את זקני דרום, דאמרי: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד כשר!

אלא, אמר רב יוסף: לא משום חשיבות הרבים האומרים שהולד ממזר מוכרעת ההלכה שהולד ממזר, כי יש מצד שני, רבים הסוברים שאינו ממזר.

אלא מה שמכריע שהולד ממזר, כי שיטת רבי היא! והלכה כמו רבי. ומצינו שכך היא דעתו של רבי:

דכי אתא רב דימי, אמר רבי יצחק בר אבודימי, משום רבינו [רבי] אמרו: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר.

רבי יהושע בן לוי אומר: הולד מקולקל.

והוינן בדברי רבי יהשע בן לוי: למאן, למי הולד מקולקל?

אילימא שהוא מקולקל לקהל?

הא אמר רבי יהושע בן לוי [לעיל]: הולד כשר!

אלא הוא מקולקל לכהונה.

דכולהו אמוראי דמכשרי לקהל את הולד הבא מן הנכרי הבא על בת ישראל - מודו שהולד פגום לכהונה, מקל וחומר מאלמנה:

מה אלמנה לכהן גדול, שאין איסורה שוה בכל - בנה פגום לכהונה.

זו, הנבעלת לגוי או לעבד, שאיסורה שוה בכל - אינו דין שבנה פגום.

שמא תפרוך: מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת לכהונה!

תשובתך: הכא נמי, בנבעלת לגוי, כיון שנבעלה לו - פסלה לכהונה כדין זונה. והיא אינה יכולה להנשא לכהן, ואינה אוכלת בתרומה.

דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון: מנין לעובד כוכבים ועבד הבא על הכהנת ועל הלויה ועל הישראלית, שפסלוה לכהונה כדין זונה? שנאמר [ויקרא כב] "ובת כהן כי תהיה - אלמנה וגרושה, וזרע אין לה, ושבה אל בית אביה".

אם נישאת למי שיש לו "אלמנות וגירושין" בה, לפי שתופסים לו בה קידושין, הרי היא חוזרת אל בית אביה לאכול בתרומה.

יצאו עובד כוכבים ועבד, שאין להם "אלמנות וגירושין" בה, כיון שאין להם בה תפיסת קידושין, ולכן אם תיבעל להם, אין היא חוזרת לבית אביה לאכול בתרומה, לפי שהיא נפסלת על ידם לכהונה.

אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי חזית דסמכת אדרב דימי!?

מה ראית להעדיף לסמוך על רב דימי, שהעיד בבואו מארץ ישראל לבבל, בשם רבי יצחק בר אבודימי, שאמר בשם רבי, שהולד ממזר.

סמוך אדברי רבין, שאמר בשם רבי שהולד מותר!

דכי אתא רבין מארץ ישראל לבבל, אמר: רבי נתן ורבי יהודה הנשיא מורים בה [בולד נכרי שבא על בת ישראל] להיתירא.

ומאן הוא רבי יהודה הנשיא? - רבי הוא!

ומוסיפה הגמרא: ואף רב מורה בה היתירא.

דההוא דאתא לקמיה דרב, הגיע בן ישראלית שהתעברה מגוי אל רב, ואמר ליה, שאל את רב:

עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - מהו דינו?

אמר לו רב: הולד כשר.

אמר ליה השואל לרב: אם כן, שכשר אני, הב לי ברתך, תן לי את בתך ואשאנה!

אמר לו רב: לא יהיבנא לך. לא אתן לך את בתי.

אך כיון שחידש רב שהוא כשר -

אמר שימי בר חייא לרב: אתה, שהתרת דבר מחודש, יש לך לאמת את דבריך, ולתת לו את בתך.

ואמר לו זאת בלשון משל ומליצה:

אמרי אינשי בלשון גוזמא: גמלא במדי - אקבא רקדא.

גמל גדול, הנמצא במלכות מדי, מסוגל לרקוד בארבעת רגליו אפילו בתוך קב קטן!

ואילו כאן, הכל נמצא: הא קבא, והא גמלא, והא מדי.

ובכל זאת הגמל - לא רקדא!

והיינו, אם אכן כשר הוא כמו שחידשת, הרי עליך לאמת את חידושך - ומדוע שלא תתן לו את בתך לאשה!?

אמר ליה רב לשימי בר חייא: אי ניהוי, גם אם יהיה אדם זה, כיהושע בן נון - לא יהיבנא ליה ברתי. לא אתן לו את בתי.

אמר ליה שימי בר חייא: אי הוה כיהושע בן נון, הרי אי מר לא יהיב ליה את בתו, אינשי אחריני כן יהבי ליה את בתם.

אבל האי, זה שבא לפיך, אי מר לא יהיב ליה את בתו - אחריני לא יהבי ליה! כי רק אתה מתיר אותו, ואילו אחרים אוסרים אותו! לא הוה קאזיל מקמיה. סירב אותו אחד שהכשירו רב, מללכת מעם רב.

יהיב ביה עיניה, נתן בו רב עיניו על חוצפתו, ושכיב, ומת.

ומוסיפה הגמרא: ואף רב מתנה מורה בה להיתירא.

ואף רב יהודה מורה בה להיתירא:

דכי אתא אחד שנולד מישראלית שהתעברה מגוי, לקמיה דרב יהודה, אמר ליה רב יהודה: זיל, איטמר, לך למקום אחר, והסתר את זהותך, כי אם יכירו אותך לא יתנו לך להנשא עם בתם, או נסיב התחתן עם בת מינך שהיא בת ישראל שנולדה מעובד כוכבים ואמה ישראלית.

ומוכח שסובר רב יהודה שהוא כשר, כי אם הוא היה ממזר, לא היה נותן לו רב יהודה עצה להסתיר את זהותו ולקחת אשה כשרה.

וכי אתא אחד שכזה לקמיה דרבא, אמר ליה: או גלי, או נסיב בת מינך, הכשרה כמוך. אך לא התיר לו לקחת ממזרת.

ומוכח גם מרבא שהוא כשר.

שלחו ליה בני בי מיכסי לרבה: מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל - הוולד, מהו?

אמר להם רבה: השתא עבד כולו הבא על בת ישראל אמרינן הולד כשר,

חציו עבד וחמיו בן חורין - מיבעיא, וכי צריך לומר שהוא כשר!?

אמר תמה רב יוסף: הרי מרא דשמעתא, "בעל השמועה", שעליו אתה מסתמך עליו להתיר -

מחייבי לאוין דתפסי בהו [שתופסים בהם] קדושין, שלמרות העבירה הקידושין חלים, אבל הכא [כאן] גוי ועבד, כיון שלא תפסי בהו [תופסים בהם] קדושין, כחייבי כריתות דמי [הם נחשבים].

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר. ר' שמעון בן יהודה אומר: אין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה, וענוש כרת. משמע שהתנא הסבור שממזר הוא רק זה הנולד מחייבי כריתות (והיא שיטת שמעון התימני), סבור שהנולד מגוי ומעבד איננו ממזר!

אלא אמר רב יוסף: מאן [מי הוא] "הכל מודים" שאמרו — רבי הוא, שאף על גב [אף על פי] שרבי אומר כי אין הדברים הללו (במשנה להלן יבמות נב, ב) אמורים אלא לדברי ר' עקיבא, שהיה ר' עקיבא עושה חלוצה כערוה לכל דבר, וליה לא סבירא ליה [והוא עצמו אינו סבור כן] אלא כשמעון התימני, מכל מקום, בגוי ועבד מודה. ומניין לנו דבר זה? דכי אתא [שכאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשם רב יצחק בר אבודימי שאמר משום [בשם] רבינו (רבי): גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר.

ולגופה של הלכה זו מסופר: ר' אחא שר הבירה ור' תנחום בריה [בנו] של ר' חייא איש כפר עכו פרוק הנהו שבוייתא דאתו [פדו את אלה השבויות שבאו] מארמון לטבריא (טבריה). הוה חדא דאעברא [היתה אחת מהן שהיתה מעוברת] מגוי, ואתו לקמיה [ובאו לפניו] לפני ר' אמי לשאול מה יהיה מעמדו של הילד לכשיוולד. אמר להו [להם]: ר' יוחנן ור' אלעזר ור' חנינא דאמרי [שאמרו] כולם: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר.

אמר רב יוסף כששמע סיפור זה: רבותא למחשב גברי [וכי גדולה היא למנות אנשים]! כלומר, וכי על ידי כך שמנה כמה חכמים הסבורים כך, מוכח שזו ההלכה?! הא [הרי] רב ושמואל בבבל, ור' יהושע בן לוי ובר קפרא בארץ ישראל ואמרי לה [ויש אומרים] כי חלופי [מחליפים, מוציאים] בענין זה את בר קפרא ועיילי [ומכניסים] במקומו זקני דרום, דאמרי [שאומרים] כולם: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד כשר!

אלא אמר רב יוסף: שיטה זו בהלכה, שיטת רבי היא, שהוא הסבור שהוולד ממזר והלכה כמותו בכל מקום. ועל דעתו סמכו ולא על שיטות האמוראים. דכי אתא [שכאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשמו של ר' יצחק בר אבודימי, שאמר: משום רבינו (רבי) אמרו: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר.

ר' יהושע בן לוי אומר: הולד מקולקל ופסול. ושואלים: למאן [למי] פסול? אילימא [אם תאמר] פסול לקהל — הא [הרי] אמר ר' יהושע עצמו כי הולד כשר! אלא הכוונה היא שפסול לכהונה — דכולהו אמוראי דמכשרי [שכל האמוראים שמכשירים] את הוולד לבוא בישראל מודו [מודים] בכל זאת שהולד פגום לכהונה.

ודבר זה נלמד מקל וחומר מאלמנה. והקל וחומר הזה הוא: מה אלמנה לכהן גדול, שאין איסורה שוה בכל, שאינו חל אלא על הכהן הגדול בלבד, בכל זאת בנה פגום לכהונה, זו הנבעלת לגוי שאיסורה שוה בכל — אינו דין שבנה פגום.

ומקשים: מה לאלמנה לכהן גדול — שכן היא עצמה מתחללת על ידי ביאה זו! ומשיבים: הכא נמי [כאן גם כן] בנבעלת לגוי, כיון שנבעלה לגוי — פסלה.

שאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון: מנין לגוי ועבד הבא על הכהנת וכן על הלויה, וכן על הישראלית שפסלוה לכהונה — שנאמר: "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה" (ויקרא כב, יג), ללמד, שרק אם היתה נשואה למי שיש לו אלמנות וגירושין בה, שנישואיהם תופסים, זו היא החוזרת לבית אביה כמקודם, יצאו גוי ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בה, שאין כל משמעות הלכתית של נישואין לקשר שביניהם.

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: מאי חזית דסמכת [מה ראית שאתה סומך] על דבריו של רב דימי במסורת זו, סמוך על דבריו של רבין! דכי אתא [שכאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל, אמר: ר' נתן ור' יהודה הנשיא מורים בה בוולד הנולד מן הגוי — להיתירא [להיתר]. והרי מאן [מי הוא] ר' יהודה הנשיא — הלא רבי הוא. משמע שיש סבורים שאף הוא פסק להיתר.

ומעירים, ואף רב היה מורה בה, בהלכה זו, היתירא [היתר]. דההוא דאתא לקמיה [שאדם אחד שבא לפני] רב, אמר ליה [לו] אותו אדם לרב: גוי ועבד הבא על בת ישראל מהו דינו של הנולד מביאה זו? ושאלה זו שאל לגבי עצמו.

אמר ליה [לו] רב: הולד כשר. אמר ליה [לו]: אם סבור אתה כן — הב לי ברתך [תן לי את בתך] לאשה, שאם כשר אני — מדוע לא אשא אותה? אמר לו: לא יהיבנא [אינני נותן] לך.

אמר שימי בר חייא נכדו של רב לרב: אמרי אינשי [אומרים אנשים] בפתגם מקובל: גמלא במדי אקבא רקדא [גמל במדי בתוך קב קטן הוא רוקד]. שאנשים מספרים לפעמים סיפורי גוזמאות על דבר המתרחש במקום רחוק, אולם: הא קבא, והא גמלא, והא מדי — ולא רקדא [הרי הקב, והרי הגמל, והרי מדי — ואינו רוקד]. שאף כאן, במקרה הזה, כאשר העמיד זה את דבריך לנסיון בפועל — אין אתה עומד בדעתך!

אמר ליה [לו]: גם אי ניהוי [אם יהיה] אותו אדם גדול כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה ברתי [אינני נותן לו את בתי], שאין אני רוצה בו מטעמים אחרים, אבל אין אני משנה את דעתי בהלכה. אמר ליה [לו]: אי הוה [אם היה] אותו אדם כיהושע בן נון, אי מר לא יהיב ליה [אם אדוני לא יתן לו בתו] — אחריני יהבי ליה [אחרים יתנו לו את בתם], ואולם האי [אדם זה] אי מר לא יהיב ליה [אם אדוני לא יתן לו בתו] — אחריני לא יהבי ליה — [אחרים לא יתנו לו], שיחששו לפגם משפחה.

לא הוה קאזיל מקמיה [הלך מלפניו] אותו שואל, שעמד והפציר ברב. יהיב ביה עיניה ושכיב [נתן בו רב את עיניו ומת] אותו אדם. מכל מקום ראינו שרב התיר במקרה זה הלכה למעשה.

ומוסיפים: ואף רב מתנה מורה בה להיתירא [להיתר], ואף רב יהודה מורה בה להיתירא [להיתר]. דכי אתא לקמיה [שכאשר בא אדם כזה לפני] רב יהודה, אמר ליה [לו]: זיל איטמר [לך התחבא], כלומר, אל תספר בן מי אתה, כדי שלא יימנעו אנשים מלתת לך את בנותיהם, או נסיב [תישא אשה] בת מינך שגם היא נולדה לעבד או לגוי, משמע שראה אותו ככשר, לכן נתן לו עצה להסתיר את מוצאו, וכן כי אתא לקמיה [כאשר היה בא לפני] רבא מקרה כזה, אמר ליה [היה אומר לו]: או גלי [גלה] למקום שאין מכירים את משפחתך, או נסיב [שא אשה] בת מינך.

שלחו ליה [לו] בני המקום בי מיכסי לרבה שאלה זו: מי שחציו עבד וחציו בן חורין, הבא על בת ישראל, מהו דינו של הנולד מביאה זו? אמר להו [להם]: השתא [עכשיו], הרי, אם היה אותו עבד עבד כולו, אמרינן [אומרים אנו] שהוולד כשר — חציו מיבעיא [נצרכה לומר] שהוא כשר?

אמר רב יוסף: מרא דשמעתא

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

to forbidden relations for which one is liable for violation of a prohibition concerning which a betrothal between the couple would take effect. However, here, with regard to a gentile and a slave, since their betrothal of a Jewish woman would not take effect, a union with them is comparable to forbidden relations for which one is liable to receive karet, and therefore the offspring of such a union will be a mamzer.

The Gemara raises an objection from a baraita: In the case of a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring born from such a union is a mamzer. Rabbi Shimon ben Yehuda says: The offspring is a mamzer only if born from relations with one who is forbidden by a prohibition of forbidden relations that are punishable by karet. It is apparent from the baraita that one who holds, as does Shimon HaTimni, that only the offspring from forbidden relations for which one is liable to receive karet is a mamzer, nevertheless holds that the offspring of a slave or gentile and a Jewish woman is not a mamzer.

Rather, Rav Yosef said: Who is included by saying: All agree? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as although Rabbi Yehuda HaNasi says in a baraita (52b) concerning the mishna (50a–51b) that states that a levirate betrothal between a yavam and a yevama with whom he had already performed ḥalitza is ineffective: This statement was said only according to the statement of Rabbi Akiva, as he would consider a ḥalutza like a forbidden relative such that if the yavam betrothed her it would not take effect. And although Rabbi Yehuda HaNasi himself does not hold accordingly with regard to that issue, with regard to the offspring of a union with a gentile or a slave he concedes that the offspring is a mamzer. As, when Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said that Rav Yitzḥak bar Avudimi said in the name of our Master, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi: With regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring is a mamzer.

The Gemara cites a related incident: Rabbi Aḥa, lord of the capital, and Rabbi Tanḥum, son of Rabbi Ḥiyya, the man of Akko village, redeemed those captives who came from Armon to Tiberias. One of them had been impregnated by a gentile, and they came before Rabbi Ami to ask what the offspring’s status would be when born. He said to them that Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar and Rabbi Ḥanina all say: With regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring is a mamzer.

Upon hearing this, Rav Yosef said: Is it so great to enumerate men? The fact that several great Sages held this opinion does not prove that their opinion is the accepted halakha. But there are Rav and Shmuel in Babylonia, and Rabbi Yehoshua ben Levi and bar Kappara in Eretz Yisrael, and some say to remove bar Kappara from this list and insert instead the Elders of the South, who all say: With regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the lineage of the offspring is unflawed, and he or she may marry into the congregation of Israel.

Rather, Rav Yosef said the halakha is in fact that the offspring is a mamzer because this is Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion, as when Rav Dimi came from Eretz Yisrael he said that Rav Yitzḥak bar Avudimi said in the name of our Master, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi, that they say: With regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring is a mamzer.

Rabbi Yehoshua ben Levi says: The lineage of the offspring is sullied, and if the child is a girl she is restricted in whom she may marry. The Gemara asks: To whom is she prohibited from marrying? If we say it is to the congregation of Israel, but didn’t Rabbi Yehoshua himself say that the lineage of the offspring is unflawed and he or she may marry into the congregation of Israel? Rather, the offspring is prohibited to marry into the priesthood, as all of the amora’im who render the offspring fit to enter the congregation of Israel agree that the offspring has flawed lineage and is forbidden to marry into the priesthood.

This is derived from an a fortiori inference from the halakha of a widow, as follows: Just as in the case of a widow who is married to a High Priest, where the prohibition that pertains to her is not equally applicable to all Jews, i.e., only a High Priest is prohibited from marrying a widow, and nevertheless her child from that union will have flawed lineage, then so too with regard to this woman who engaged in relations with a gentile or slave, where the prohibition that pertains to her is equally applicable to all Jews, isn’t it logical that her child from that union will have flawed lineage?

And if one would say that the logic of this a fortiori inference could be refuted by claiming that what is true with regard to a widow who is married to a High Priest, where her union with him is what makes her herself disqualified from subsequently marrying any priest and, if she is the daughter of a priest, from eating teruma, is not true with regard to the prohibition against a Jewish woman engaging in relations with a gentile or a slave. This is not correct, because here, too, once he has engaged in intercourse with her, he thereby renders her unfit to marry into the priesthood.

As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon: From where is it derived with regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a daughter of a priest or with a female Levite or with a female Israelite that they thereby render her unfit to marry into the priesthood? As it is stated: “But a priest’s daughter when she will become a widow, or a divorcée, and have no child, she returns to her father’s house as in her youth” (Leviticus 22:13). The verse indicates that she returns to her father’s house and enjoys the rights of the priesthood only in a case where she engaged in intercourse with one to whom widowhood and divorce can apply, i.e., one with whom her marriage would be valid and would be broken only through death or divorce. Excluded from this is a union with a gentile or a slave, to whom neither widowhood nor divorce can apply, as no marriage bond can be formed with them.

Abaye said to Rav Yosef: What did you see that you rely upon Rav Dimi and his tradition that Rabbi Yehuda HaNasi holds that the offspring of a gentile or a slave and a Jewish woman is a mamzer? Rely instead upon Ravin, as when Ravin came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Natan and Rabbi Yehuda HaNasi both rule that the offspring is permitted to marry into the congregation of Israel. And who is the Rabbi Yehuda HaNasi referred to in Ravin’s report? It is the one who is simply referred to as Rabbi, the redactor of the Mishna, whose opinion is accepted as the halakha.

The Gemara notes: And even Rav rules that the offspring is permitted, as is evident from an incident involving a certain individual who came before Rav and said to him: With regard to the offspring of a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, what is its halakhic status?

Rav said to him: The lineage of the offspring is unflawed. The individual who asked the question was himself such a child, and he said to Rav: If so, give me your daughter in marriage. He said to him: I will not give her to you.

Shimi bar Ḥiyya, Rav’s grandson, said to Rav: People often say that a camel in Medes can dance upon a small space that holds only a single kav of produce. However, clearly that is an exaggeration, since if one would go to Medes one could demonstrate that this is a space that holds a kav, and this is a camel, and this is Medes, and yet the camel is not dancing, i.e., the truth of a statement becomes apparent when it is put to the test. So too, it would appear that you do not truly believe in your ruling because when put to the test, you are unwilling to rely on it.

He said to him: Even if he were as great as Joshua, son of Nun, I would not give him my daughter in marriage. My refusal to give her to him in marriage is not that I do not stand by my ruling; it is for other reasons. He said to him: If he were as great as Joshua, son of Nun, then even if the Master would not give him his daughter, others would still give him their daughters. However, with regard to this man, if the Master does not give him his daughter, others will not give him their daughters either out of fear of damaging the family lineage. Nevertheless, Rav remained unwilling to give his daughter to that individual.

That individual would not go from standing before Rav and continued to plead with him. Rav placed his eyes upon him and he died.

The Gemara adds: And even Rav Mattana rules that the offspring is permitted, and even Rav Yehuda rules that the offspring is permitted, as is evident from the fact that when a child of a gentile or slave and a Jewish woman came before Rav Yehuda, he said to him: Go and conceal your paternal lineage so that people will not refrain from giving you their daughters in marriage, as it is permitted for you to marry into the congregation of Israel, or otherwise, marry a woman of your own kind, i.e., a woman of similar lineage. And similarly, when such a person came before Rava, he said to him: Either go into exile to a place where your lineage is unknown, so that others will give you their daughters in marriage, or marry a woman of your own kind.

The residents of Bei Mikhsei sent the following question to Rabba: With regard to the offspring of one who is a half-slave half-freeman, who engaged in intercourse with a Jewish woman, what is its halakhic status? He said to them: Now that with regard to the offspring of a full slave we say that his lineage is unflawed, is it necessary to ask about a half-slave?

Rav Yosef said: The Master who is responsible for dissemination of this halakha that the offspring of a slave and a Jewish woman is not a mamzer,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

והא דאמרינן אבל הני דלא תפסי בהו קדושין כחייבי כריתות דמו. עבד משום דכתיב עם החמור והכי איתא במסכת קדושין (דף ע"א) גבי שפחה ועכו"ם נמי ליתי' בתורת קדושין זה פירש רש"י ז"ל ולא כתב כאן מניין אבל בפרק אלמנה לכהן (דף ס"ח) כתב מדכתיב אשת רעהו פרט לאשת אחרים ואם תאמר דילמא בנשי דידהו דלא תפסי בהו קדושין ההיא לא צריכה האי קרא דהא נפקא לן מדוכתא אחריתי כדמפרש בקדושין (דף ס"ה) מאחר כן תבא אליה ועוד דלגבי ישראל איכא למימר משום איסורא לא תפסי בעבודת כוכבים קדושין משום איסורא אבל לגבי עכו"ם אי ס"ד בני קדושין לגבי בת ישראל בעכו"ם כיוצא בו אמאי אין קדושין תופסין לו בה ובשאלתות דרב אחא משבחא ז"ל מפיק לה מדאמרינן במסכת סנהדרין (דף נ"ז) בעולת בעל יש להן נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן וכיון דלדידהו לית להו אלא קדושי ביאה גבי בת ישראל אפילו ביאה נמי לא דמקשי' הויות להדדי ומאן דלא קני בכספא לא קני בביאה ולא נהירא ובמכילתא (פ' משפטים פ"ב) גבי עבד והוא יצא בגפו מגיד שאינה צריכה הימנו גט אין לי אלא אמה שאינה צריכה מבן ישראל גט בת ישראל אינה צריכה מן העבד גט מניין ת"ל מהם תקנו עבד ואמה מקיש עבד לאמה והכי נמי תניא בסיפרא ומיהו גמרא דילן לא מפיק לה מהכא בפ' האומר שבמסכת קדושין (דף ע"ד).

וכלהו אמוראי דמכשרי מודו דהולד פגום לכהונה. נראה לי כיון דגמר ק"ו מאלמנה כאלמנה מה אלמנה יש לה דורות אף זה הפגום ואם בא על הכהנת ועל הלויה וישראלית בתו פסולה לכהונה כבת חלל זכר ואף זה בכלל משנתנו כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולך אחר הזכר וזהו בנה פגום דקאמרינן בגמרא ורש"י אמר בנקבה ולאו דוקא נקט לה.
ומשמע מדא"ל רבא איטמר או גלי דאינהו לית להו פגם לכהונה כלל דא"כ נפק מיני' חורבא גלי ונסיב והם מחזיקין אותו בישראל ואתי כהן למנסב ברתי' וא"ת כהן לא ישא עד שיבדוק והלא אינו בודק אלא ארבע אמהות וזה אמותיו כשרות הן וכדברי חכמים אינו בודק כלל אא"כ קרא עליו ערער ושמא לא יקרא עליו ערער כיון דמיטמר ועוד היכי יהיב לי' עצה לאיטמורי נפק מינה חורבא לאחר ארבע דורות.
ומסתברא דהצעה דשמעתא הכי דאמר רב יוסף רבותא למחשב גברי לממזר הא רבנן מכשרי אלא אמר רב יוסף מדרב דימי דפסל לתנא דהיינו רבי ופגים לאמוראי דאפילו ר' יהושע בן לוי דמכשר משוי לי' פגום ומינה אף כולהו אמוראי דמכשרי פוגמין אותו הילכך לפחות פגום ואמר לי' אביי סמוך אדרבין דר' גופי' מורי בה להיתירא והיתירא לגמרי קאמר אפילו לכהונה ואף רב מורי בה להיתירא משום דקאמרי לי' הב לי ברתך ושתיק ואי ס"ד פגום הוא מי יהיב רב פסולה דכהונה בזרעיה דהא בתו פסולה לכהן וכן כולה סוגיא.
ולפ"ז כיון דפסקינן הלכתא הולד כשר לאפוקי מן ממזר ולא פסקינן פגום ולא כשר לכהונה הדבר ספק אי כר' יהושע בן לוי ורב יוסף אי כרב ורב יהודה ורבא וזהו טעמא של רבינו הגדול ז"ל דאמר ספיקא היא משום דבתראי דפסקי הלכה הכשירוה מממזר ולא הורו בה להתיר לכהונה ועוד אמרינן בפ' כיצד (דף קי"ג) עלי' דרבינא ישראל פסול מיקרי ואע"ג דהוא אכשר הכא משמיה דרב גזא ומיהו ההיא נמי לא מכרעא לפסולא דדחייא בעלמא היא בגמרא.
והיינו דגרסינן בפ' יש בכור לנחלה (דף מ"ו) אמר רב פפא דאיעבר מעכו"ם ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד אלא אפילו למ"ד מזהמין את הולד לוי פסול מיקרי והאי לישנא משמע דאיכא מ"ד אין מזהמין אותו כלל אלא אכשר גמור הוא לכהונה הילכך כלויה שילדה מישראל היא ולמאן דאמר מזהמין היינו מאן דפסול לכהונה ולפיכך מיקרי לוי פסול שהיא הולך אחר אמו מ"מ בירושלמי אמרו אע"ג דרב אמר הולד כשר מודה שאם היתה נקבה פסולה מן הכהונה אלא שי"ל דס"ל כרב יוסף ודחוי' היא הילכך מסתברא דספקא הוא ולא מנסבינן בתו לכהן א"נ נקבה היא אסורה לי' ואם נשא אין מוציאין מידו והולד ספק חלל.
ויש שהביא ראיה לפגום אותו מדאמרינן בפ' נושאין (דף ק') עשרה כהנים ופירש א' ובעל הולד שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה משום דבעינן מיוחס אחריו ולאו מילתא היא כלל דהתם לא שיהא פגום אלא שאין כהן לעבודה ומדרבנן ולא שייכא לשמעתין.

הא דאמרינן אבל הני דלא תפסי בהו קדושי כחייבי כריתות דמו. עבד משום דכתיב עם החמור כדאיתא בקדושין (סח, א) ועכו"ם נמי ליתיה בקדושין ופירש רש"י ז"ל בפרק אלמנה לכהן גדול (להלן יבמות סח, ב ד"ה עבד כנעני) מדכתיב אשת רעהו פרט לאשת אחרים. ואם תאמר דלמא בנשי דידהו דלא תפסי בהו קדושי. ההיא לא צריכא היא קרא דהא נפקא לן מדוכתא אחריתא כדאיתא בקדושין (סח, ב) מואחר כן תבא אליה. ועוד דאם איתא דבישראלית תפסי ליה בה קדושין בעכו"ם אמאי אין תופסין לו בה ובשאלתות דרב אחא ז"ל (פרשת וישלח סי' כה) מפיק לה מדאמרינן במסכת סנהדרין (נז, ב) בעולת בעל יש לה ננכסה לחופה ולא נבעלה אין להן, וכיון דלדידהו לית להו אלא קדושי ביאה, גבי בת ישראל אפילו ביאה נמי לא דמקשינן הויות להדדי, ומאן דלא קני בכספא לא קני בביאה.

וכלהו אמוראי דמכשרי מודו דהולד פגום לכהונה. כתב הרמב"ן נ"ר דכיון דגמר קל וחומר מאלמנה כאלמנה מה אלמנה בנה חלל ואם בא על כהנת לויה וישראלית בתו פסולה לכהונה אף זה כן. ורש"י ז"ל שאמר מנקבה לאו דוקא נקט לה. ואינו נראה מדברי רש"י ז"ל אלא בהדיא קא פריש דאי אפשר אלא בנקבה ובנה דקאמר משום בתה נקט לה (עיין רש"י בד"ה שבנה פגום, וברמב"ן שלפנינו לא הובאו דברי רש"י). ובירושלמי מפורש כן אם ילדה בת פסולה לכהונה דגרסינן התם (פ"ד ה"א) אף על פי דר' יהושע אמר הבא על אחותו הולד כשר, מודה שאם היתה נקבה שהיא פסולה מן הכהונה, אף על גב דרב אמר עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, מודה שאם היתה נקבה פסולה מן הכהונה ע"כ. וכן נראה לי ראיה מדאמרינן לקמן (בעמוד ב) עבדיה דרב חייא בר אמי אטבלה לה לההיא עכו"ם לשם אינתתא, א"ר יכילנא לאכשורי בה ובברתה, בה כדרב אסי דאמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה, בברתה דאמר ר' יהושע בן לוי עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ואם איתא דמאן דפסיל אפי' בבנו פוסל, למה ליה למימר בברתה לימא יכילנא לאכשורי בה ובולדה דהוו בכלל ברה וברתה ובשלמא לדברי רש"י ז"ל כיון דבכולה שמעתין איירי בברתה, דבדידה הוא דאיכא לאפלוגי בין פסול ממזרות לפסול כהונה, משום הכי נקט הכא ברתה, אלא אי וולדה ממש אמרו דפסול כלומר בין הבת ובין הבן, ובין בזה ובין בזה אמרו דפסול ובכלהו איירי בכולה שמעתין, אמאי נקט הכא ברתה נימא ולדה.

כיון דבא עליה פסלה דאמר ר' יוחנן מנין לעכו"ם ועבד שפוסל כו'. קשיא לי לימא גר עמוני ומצרי שני שנשאו בת ישראל יוכיחו שביאתן בעבירה ובתם כשרה לכהונה, וכדאמר ר' יוחנן לקמן בפרק הערל (יבמות עז, א) גמר עמוני ומואבי עמיו מעמיו להביא בתולה הבאה משני עממין ומאי שני עממין עמוני שנשא בת ישראל וצל"ע (עיין תוס' שם ד"ה רבי יוחנן).

אמר ליה אוי הוי כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה ברתי. מדאהדר ליה הכין ולא אמר ליה פגום מיהא הוי ולא בעינא לערובי בזרעי פסול כהונה, אלמא משמע דלגמרי מורה ביה להיתרא ואפילו לכהונה. ורב יהודה ורבא נמי דאמרי ליה זיל גלי זיל איטמר ודאי משמע דמורו ביה להיתר גמור, דאי לא הוה אפשר דנפיק מינה חורבא אי מיטמר דתנשא בתו לכהונה. ולפי מה שאמרו בירושלמי שכתבתי (לעיל בד"ה וכלהו אמוראי) וכדברי רש"י ז"ל שפירש בנה פגום לאו דוקא בנה אלא בתה, אין מכאן ראיה להכשירה אם בת היא, אלא בנה מותר לגמרי כל שמותר לישראל דלאו ממזר הוא ובתו כשרה לכהונה. והא דאמרו ליה זיל איטמר משום שלא יפסלהו מחמת ממזרות קאמרו ליה וכל פגום דקאמרינן בשמעתין היינו לפגום הולד אם בת היא. וכתב הרמב"ן נר"ו (בספר הזכות) נ"ל דהצעה דשמעתא הכין, דרב יוסף סבר דמסהדותיה דרב דימי דאמר משמיה דר' יהושע בן לוי דאף על גב דמכשר משוי ליה פגום לכהונה, מינה שמעינן לכלהו אמוראי דמכשרי, פגום מיהא הוי ואמר ליה אביי סמוך אדרבין דאמר דר' גופיה מורי ביה להיתרא והיתרא לגמרי משמע ואפילו לכהונה ורב נמי ורב יהודה ורבא כולהו מורו בה להיתרא לגמרי וכדאמרן. ולפי זה כיון דמספקינן הלכתא הולד כשר, ולא אמרינן בהדיא הולד כשר לכהונה, ופגום נמי לא אמרינן בהדיא איכא לספוקי אי כר' יהושע בן לוי ורב אסי ורב דימי, אי כרבין ורב יהודה ורבא, הלכך מספיקא לא מנסבינן בתו לכהונה ואם נשא אין מוציאין מידו והולד ספק חלל. וזה לפי דרכו שכתב הוא ז"ל דמה אלמנה בנה חלל אף זה כן.

אלא אמר ר' יוסף וכו' כלומר אין לן להכריע שיהא הולד ממזר אלא מהא דאמר בשם ר' ורב יוסף סייע' למילת' ואמר דברי ר' יהושע וכולה סוגיי' עד דאמרי ליה אביי מאי חזית דסמכת וכדפרש"י ז"ל:

והא דאמרי' הולד פגום לכהונה פרש"י ז"ל שאם הית' נקבה היא חללה שפסולה לכהן הדיוט ואם היא כהנת מיפסלא מתרומה דבי נשא ונראה מדבריו ז"ל שאם הוא זכר אינו נפסל כלל וכי קאמרי' שבנה פגו' לאו דוקא אלא בתה קאמר וכן פירשוה בירוש' בפי' בנקבה אבל רבי' הרמב"ן ז"ל היה אומר דכיון דמק"ו מאלמנה מייתי ליה אף אם הוא בן פגום לכהונה שהוא חלל פוסל בביאתו אשה שבעל ודוקא אמרי שבנה פגום:

רבי נתן ור"י הנשיא מורו ביה להתרא נראין דבריו דהיינו להתר גמור ואפילו לכהונה והיינו דאמר רב שימי דליתן ליה ברתיה וכן ר' יהודה דאמר וכו' והיכי לא חייש לפסול כהונה דק"ל שאין הכהן צריך לבדוק אלא במי שקרא עליו ערער אלא ודאי כדאמרן וא"ת והא איכא ק"ו דאלמנה וכ"ת דאיכא למפרך דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת אבל הכא אינה מתחללת דליתא דלר' יוחנן בשם ר' ישמעאל הא ליתא דסוגיי' בכולי תלמודא דההיא דר' יוחנן וכ"מ מתני' דשנויי פסולה לכהונה משום חשש בעולת עכומ"ז כדאי' בפ"ק דכתובות ודוכתיה אחריני והנכון דהנהו סברי דאע"ג דהיא מתחללת בביאה זו אין הולד מתחלל דרחמנא אפקריה לזרעא דעכומ"ז וכביאת בהמ' חשיב והולד נגרר אחר האם וכאלו כלו ישראל דבן בתך הבא מן העכומ"ז קרוי בנך:

מאן הכל מודים שמעון התימני. וא"ת אמאי לא קאמר מאן הכל מודים דר' יהושע דאע"ג דאמר ר' יהושע אין ממזר מחייבי כריתות ה"מ חייבי כריתות דתפסי בהו קדושי אבל עובד כוכבים ועבד לא וי"ל דפשיטא דר' יהושע סבר דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות ואע"ג דסבר דאין ממזר מהם מ"מ לא תפסי בהו קדושי ולא ס"ל הא תליא בהא וכן משמע בריש מכילתין ט"ו נשים פוטרות צרותיהן מחליצה ומיבום וקחשיב חייבי כריתות ואי קדושין תופסין בהן לר' יהושע א"כ בני חליצה נינהו כמו חייבי לאוין לרבנן דאמרי חולצות ולא מתייבמות באיסור קדושה וכאינך חייבי לאוין ואין סברא לומר דפליג רבי יהושע על מתני' דלעיל דהא אמרינן לעיל דבפלוגתא לא קא מיירי ועוד דאמרינן בפרק ארבע מיתות חייבי כריתות מי איכא למ"ד דתפסי בהו קדושי משמע דליכא מאן דפליג וגם משמע כן מהא דאמרינן בכל דוכתא אין קדושין תופסין באחותו והיא חייבי כריתות וליכא מאן דפליג וא"כ משמע דר' יהושע לא סבר הא תליא בהא וקשה דאמרינן פ"ק דתמורה גבי כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ופריך מאלמנה לכה"ג ומשני שאני התם דאמר קרא לא יקח [ולא יחלל] חללין הוא עושה ממזרים אינו עושה ולהכי תפשי בהו קדושין משמע דהא תליא בהא וגם הכא קאמר תלמודא לר"ש התימני הא תליא בהא דקאמר דקאמר אבל עובד כוכבים ועבד דלא תפשי בהו קדושי הולד ממזר וצ"ל דלר"ש התימני וגם לר' עקיבא הא תליא בהא אבל לרבי יהושע לא אמרינן הא תליא בהא וכן מפורש בקדושין:

מיתיבי עובד כוכבים ועבד וכו' ר' [שמעון בן] יהודה אמר אין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש (מיתה) [כרת] א) וכמו האי קאמר ר' שמעון התימני דאין ממזר אלא מחייבי מיתות וכו' וכמו דהך דר"ל דאין ממזר אלא מחייבי כריתות סבר דעובד כוכבים ועבד הבא וכו' הולד כשר דהכי משמע דפליג את"ק דלעיל מיניה כמו כן יש לנו לומר לרבי שמעון התימני:

ראש"ה ור"ת ברי' דר"ח איש כפר עכו פרוק הנהו שבוייתא דאתאי מן ארמון לאנטוכיא הות בה מדאדהות מעברא מגוי אתי לקמי' דר"א א"ל ר"י ור"א ור"ח דאמרי נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר אר"י רבותא למיחשב גברא והא רב ושמואל בבבל וב"ק בא"י וא"ל חלופי בר קפרא ועיילי מגדולי זקני דרום ואמרי גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וריב"ל אמר הולד מקולקל. למאי אילימא לקהל והא אריב"ל הולד כשר אלא לאו לכהונה אמוראי דמכשרי מודי דולד פגום לכהונה הוי מק"ו ומה אלמנה לכ"ג שאין שאין איסורה שוה בכל בזה פגום זו שאיסורה שוה בכל א"ד שבנה פיגום, וכ"ת א"ל מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ה"נ כיון דבא עלי' פסלה דאר"י משום ר"ש מניין לגוי ועבד שבא על כהנית לוי' וישראלית שפסלה שנאמר ובת כהן כי תהי' אלמנה וגרושה וזרע אין לה וגו' מי שיש לו אלמנות וגירושי' בה יצאו גוי ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה.

גמרא א"ל אי ניהוי כיהושע בן נון לא יהבינא ליה ברתי כו' אולי שרמז לו אע"ג דאינו ממזר מ"מ פגום הוא כדאמרינן לעיל בשמעתין לריב"ל ובתו פסולה לכהונה דבת חלל זכר פסולה לכהונה כדאמרינן בפ' י' יוחסין ולכך נקט כיהושע בן נון שלא היה לו בן והיה לו בת [א"נ] שא"ל דאף אם חשוב במעלות כיהושע בן נון מ"מ לא אתן לו בתי משום חשש בתי שתיפסל לכהונה:

גמ' אמר להו רבי יוחנן כו'. נ"ב נ"ל דלא אמר כך ר' יוחנן בהדיא דא"כ מה צריכים התוס' לדקדק בפ' שני לעיל (יבמות דף כ"ג) מר' יוחנן דאמר וכולן לפסול כו' וכן משמע מפרש"י סוף פ"ק גבי ר' יוחנן וכולן לפסול וכן משמע מתום' דסוף פ"ק בד"ה קסבר עובד כוכבים ועבד כו' שכותבין וסוגיא דתלמודא אזלה דאית ליה לרבי יוחנן דולד ממזר משמע דלא אמר בהדיא אלא ממה שאמר לעיל הכל מודים כו' אבל לפי האמת לא ס"ל ע"ש בתום' וצ"ע מהפוך הדף שאמר ר' יוחנן הכריז על בניהם שהם ממזרים משמע שאיהו גופיה פסק כך הלכה למעשה ודו"ק:

שם אמר ליה אי הוי כיהושע בן נון כו' כצ"ל וכן אח"כ אי מר לא יהיב ליה כו' כצ"ל. ונ"ב פי' אי הוי גדול כיהושע בן נון לא הוה חושש במה שאין אתה נותן לו בתך שאפילו אם אין (אתה) מר נותן לו יהיה הרבה והרבה אחרים שיקפצו עליו ויתנו לו אבל האי פלוני שאינו גדול ואינו חשוב אי מר לא יתן לו שום אחר לא יהיב ליה:

רש"י בד"ה ואע"ג דקתני בפ' ר"ג אין ביאה כו' אבל לדידיה לא ס"ל אפ"ה כו' כצ"ל:

בד"ה אמרי אינשי כו' במלכות מדי וגוזמא. נ"ב פי' מלומדים הגמלים כך:

גמרא בעובד כוכבים ועבד מודה דכי אתא ר"ד כו'. כצ"ל:

שם סמוך אדרבין כו' ור"י הנשיא כו'. מכאן סתירה קצת למש"נ בשמי בק"א להש"א סי' צז:

רש"י ד"ה אע"ג דקאמר רבי. אין ביאה אחר חליצה כו'. שם במקומו פרש"י דקאי אחלץ ועשה בה מאמר ועמש"כ שם בד"ה אלא אמר אביי ע"ד מהרש"א שם ותבין כוונה נאותה בדברי רש"י הללו:

בסה"ד. צ"ל מודה:

רש"י ד"ה שבנה פגום. דהא פשיטא בן הכותי כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה מי שיש לו אלמנות. כגון ישראל הוא כו'. כצ"ל:

גמ׳ כפר עכו. נ"ב כפר של עכו. כי עיר גדולה:

שם מארמון. נ"ב נראה דהיינו ארמניא ורש"י גרס לאנטוכי. היא קרובה לשם:

שם הא קב כו׳ ולא רקדא. נ"ב הקפיד עליו לפי שבודאי ת"ח היה וכדמשמע נמי מדאמר רב אפילו נהוי כיב"נ וק"ל וכדאשכחן רב מרי ב"ר דהוה צ"מ:

אַמְרֵי אִינְשֵׁי: "גַּמְלָא בְּמָדַי אַקַּבָא רָקְדָא", הָא גַּמְלָא וְהָא קַבָא וְהָא מָדַי, וְלָא רָקְדָא?. נראה לי בס"ד המשל על הענין הזה ד'גַּמְלָא' משל לאיש זה שנולד מנכרי ובת ישראל שיש בו חלק אחד טהור וחלק אחד טמא וכן הגמל יש בו סימן אחד טהרה וסימן אחד טומאה. ו'קַּבָא' משל על בתו של רב דהאשה נקראת כלי לאיש כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין כב:) אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. ו'מָדַי' משל על רב ע"ה.

יָהִיב בֵּיהּ עֵינֵיהּ וְשָׁכִיב. קשא מה עון עשה שנענש במיתה? והלא גם רב שימי היתה דעתו מסכמת שיתן לו רב את בתו! ואם משום שהעיז להפציר ברב יותר מדאי איך משום הכי יתחייב מיתה?
ונראה בס"ד דהלכה זו דהולד כשר היתה רופפת בימים ההם ורב הורה הלכה למעשה בכך ונתחזקה משום דקיימא לן 'הלכה כרב באיסורי' דאז הבאים אחריו שהם רב מתנה ורב יהודה נמי אורו הכי דהולד כשר.
והנה אף על גב דהלכה זו אמת היא מכל מקום אינו ראוי והגון שיקח בתו של רב שהיה גדול הדור אדם בזוי כזה! ואם היה נשאר חי היה מפציר בו עוד ביותר כפלי כפלים והיה נשמע הדבר הזה ומתפרסם אצל הכל ואז היה מקום לפתחון פה לתלות מניעת רב לתת לו בתו משום דהלכה זו היתה רופפת ביד רב וממילא היה נחלש כחה של הוראה זו, לכן מן השמים נגזר מיתה על זה כדי לבטל הפצרתו ולא יוודע הדבר הזה לעולם כדי לעשות על זה בנין לפקפק בהוראה זו.

גמ' ה"נ כיון שנבעלה פסלה. עיין לקמן עז ע"א תד"ה רבי יוחנן אמר כשרה:

שם דאמר רבי יוחנן משום ר"ש מנין לעובד כוכבים וכו'. לקמן סח ע"ב ובסוטה דף כו ע"ב ובקדושין דף עה ע"ב איתא משום רבי ישמעאל:

מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל מהו וכו' ע"ס הסוגיא. הנה הרמב"ם פ"ד דאישות פסק דמי שחציו עבד וחב"ח שקידש ס' מקודשת והוא בעיא דלא איפשיטא פ' השולח ופסק לחומרא וכ"כ הרא"ש שם והר"ן פ"ק דקדושין:
ויש לחקור לפום ריהטא דהגם דבתלמודא דידן לא איפשיטא הרי אמרו בירושלמי פ"ח דפסחים רבי חייא בשם ר' יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקדש אשה אין חוששין לקדושיו ודכוותא גרש אין חוששין לגרושיו שמואל אמר חוששין לגרושיו. אתיא דשמואל כר' יהודה דתנינן תמן גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין. וידוע דהלכה כר' יוחנן אפי' כנגד רב דהלכה כוותיה באסורין לגביה דשמואל וכ"ש דר' חייא קאי כוותיה. ותו דאוקמינן לשמואל כרבי יהודה דפ' הנחנקין והתם קי"ל כרבנן כמ"ש הרמב"ם פ"ט דגניבה:
והשתא כיון דלפום סוגיא דירושלמי אין חוששין לקדושיו לר' חייא משם ר' יוחנן הו"ל לפוסקי' ז"ל לפסוק הכי דלא שבקינן פשיטותא דירושלמי משום ספיקא דבבלי וכמ"ש הר"ן פ"ק דקדושין גבי בעיית בנו והוא רבו לדעת ר"ח והרמב"ם דלא איפשיטא בתלמודין דשבקי' ספיקין ונקטינן כפשיטותא דהירושלמי ע"ש והכא נמי הו"ל לפסוק כר' יוחנן דירושלמי:
והנה בירושלמי פ' השולח אמרו קדש אשה ביום של רבו אין חוששין לקדושיו ביום של עצמו חוששין לקדושיו ולא כן א"ר יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קדש אשה אין חוששין לקדושיו דכוותה גרש אשה אין חוששין לגרושיו. וכתב הרב שדה יהושע וז"ל ולא כן אמר וכו' וכן הלכה דאסורין לא אמרינן לחצאין אלא זכיית ממון בלבך עכ"ל וכפי זה נמצא דסתמא דתלמודא דבני מערבא נקיט להלכה הא דרבי יוחנן ודחי מ"ש דביום של עצמו חוששין לקדושין דבאיסורא לא אמרינן לחצאין וכמו שכתב הרב שדה יהושע ז"ל והדרן לחקירתנו דהו"ל לפוסקים לפסוק כירושלמי דאין חוששין לקדושיו כמדובר:
ונראה דטעם הפוסקי' שפסקו דחוששין לקדושיו והיא ספק מקודשת היינו מכח האי סוגיא דילן דאמרינן דאותיב רב יוסף מדא"ר יהודה מי שחציו עבד וחציו ב"ח הבא על בת ישראל אותו הולד אין לו תקנה וכו' אלא כי אתמר דרב יהודה כגון שבא על אשת איש וכו' ומכח סוגיין סברי התוס' והרשב"א דמי שחציו עבד שקידש בת ישראל קדושיו קדושין כמבואר בחידושי הרשב"א פ' השולח. אלא דהרמב"ם וסייעתיה סברי דהויא ספק מקודשת ומשום דקדושיו ספק אין לולד תקנה דהוא ספק ממזר והיינו דרב יהודה דסוגיין וכמו שביאר לדעת הר"מ הרב פר"ח בחידושי גיטין בספר מים חיים ע"ש. ומאחר עלות כן נמצא דמכח מימרת רב יהודה דסוגיין דאמר דמי שח"ע הבא על א"א אין לולד תקנה מוכרח דלפחות הוא ספק קדושין כשקדש מי שה"ע. ואמטו להכי לא חשחין אנחנא על מאי דאתמר בירושלמי כיון דמתלמודא דידן בסוגיין מוכח דלפחות הויא ס' מקודשת כמבואר:
וכל זה שכתבנו הוא לפי מה שפירש הרב שדה יהושע בירושלמי דפ' השולח. ואולם חזינא לגאון הרב משנה למלך פ"ב דקרבן פסח דין י"ג שהביא הירוש' דפסחים וכתב וז"ל ולא ידעתי מהו דכיון דקדושין לא תפסי גרושין היכי משכחת לה ונ"ל כגון שקדש חציה שפחה וחב"ח וכו' אבל מן הירושלמי דפ' השולח אינו נראה כן אלא דס"ל לירושלמי כסברא דדחי גמרא דידן דקאמר קדש ביום של רבו אין קדושין תופסין בה ביום שלו הרי הקדושין תופסין עכ"ל והדבר ברור דכונת הרב ז"ל לפרש מ"ש רבי יוחנן קדש אין חוששין לקדושיו ביום של רבו ודכוותה אם גרש (איום) [ביום] של רבו מה שקדש ביום של עצמו אין לחוש לגרושיו ואתיא הא דרבי יוחנן כמ"ש פ' השולח בירושלמי קדש ביום של רבו אין חוששין לקדושיו ביום של עצמו חוששין לקדושיו. ויש להרגיש על הרב קרבן העדה פי' ירושלמי דפסחים שהביא דברי הרב מש"ל וכתב דקושיתו קושיא וצ"ל כמו שפירש הוא בקונטריס ע"ש דפירש פירוש זה עצמו שכתבנו. וזה עצמו כונת הרב מש"ל וכן פירש בס' פני משה פי' ירושלמי דנשים פ' השולח ושם מבואר מאי דאתמר התם בירושלמי ולא כן א"ר חייא וכו' ע"ש. ונראין הדברים שזו כונת הירושלמי ולא כמו שפירש הרב שדה יהושע כאשר למראה עיניו ישפוט בצדק המעיין. וממילא רווחא דלק"מ על הפוסקים דלא קי"ל כירושלמי דאתי כסברא דדחי הש"ס דידן פ' השולח ודוק:

(מה א) ר' נתן ור' יהודה הנשיא מורו בה להיתירא מאן ר' יהודה הנשיא רבי.—דע שבירושלמי קידושין פ"ג הי"ד [סב סע"ג] מבואר, דרבי סבר הולד ממזר ור' יהודה נשיאה בר בריה סבר הולד כשר. ולפי זה ברור, שרב דימי ורבין לא פליגי אלא שרב דימי אמר בשם רבי^*שכן ר' יצחק בר אבדימי הוא תלמידו של רבי (עי' שבת מ ע"ב). אבל רבין אמר משמו של ר' יהודה נשיאה בר בריה^*שגם הוא נקרא לפעמים "ר' יהודה הנשיא", כמו שכתבו התוס' בע"ז לו א ד"ה אשר. [ובכ"י מינכן כאן: ור' יהודה נשיאה.], ובמקום "ר' נתן" יש להגיה כאן "ר' יונתן", שהרי אמרו בירושלמי (שם): ר' יונתן סלק עם ר' יודה נשייא לחמתא דגדר הורי תמן הוולד כשר (ועי' כתו' נז א).

חייבי לאוין דתפסי בהו קדושין. דנפקא לן בפרק כיצד (לעיל דף כג.) מכי תהיין לאיש שתי נשים וגו' ועבד ועובד כוכבים לאו בני קדושין נינהו דכתיב (בראשית כב) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ועובד כוכבים נמי ליתיה בכלל קדושין דכתיב (דברים ז) בז' אומות לא תתחתן בם לא יהא לך בהן חיתון ובשאר אומות כתיב (שם כא) ואח''כ תבא מכלל דמעיקרא לית בה הויה ומהני קראי נפקא לן בקדושין (דף סח:) דלא תפסי קדושין בעובדת כוכבים ועובד כוכבים נמי מצי למילף מינייהו הלכך אין ביאתו ביאה לשם קדושין ודמיא לחייבי כריתות ובשאלתות דרב אחאי מפיק מהא והיא בעולת בעל (בראשית כ) ודרשינן בסנהדרין (דף נז:) בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם וכל שכן דארוסה לית להו וביאה לשם קדושין נמי לית להו דאיתקוש הויות להדדי: אין ממזר וכו'. והא האי תנא כשמעון התימני סבירא ליה וקתני בעובד כוכבים ועבד דאין ממזר: אף על גב דקאמר רבי. בפרק ר''ג אין ביאה אחר חליצה דאם חלץ לזו ובעל את זו אינה צריכה הימנו גט וקאמר אין הדברים הללו אמורים דביאה אחר חליצה לא תפסה אלא לדברי ר''ע כו' אבל לדידיה לא סבירא ליה אפילו הכי בעובד כוכבים ועבד מודים: דכי אתא רב דימי כו' משום רבינו. רבי: שבוייתא מן ארמון. לאנטוכי: אלא אמר רב יוסף רבי היא. לא תחשוב גברי דהאי משום רבותא דרבים לא תפסיל ליה דהא נמי רבים אכשרי אלא משום ההיא דר' איכא למיפסליה דהלכה כמותו: והאמר רבי יהושע בן לוי. לעיל הולד כשר: זו שאיסורה שוה בכל. עובד כוכבים אסור בין בכהנת בין בלויה בין בישראלית: שבנה פגום. בנה פגום לאו דוקא דהא פשיטא בן העובדת כוכבים לאו כהן הוא ואי משום דלא ישא כהנת כיון דמותר בישראלית מותר נמי בכהנת שאין קדושה בנשים דאפילו כשרות מותרות לפסולים דקיימא לן (קדושין דף עג.) לא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולים אלא משום בתה נקט דאם תלד בת פסולה לכהונה: פסלה. אפי' מתרומה דבי נשא וכ''ש מלהנשא לכהן: שפסלוה. כהנת מתרומת אביה ולויה וישראלית כגון שנישאו לכהן וילדו לו בנים וכשמתו בעליהן היו אוכלות בתרומה בשביל בניהם ואם בא עליה עובד כוכבים ועבד פסלה מתרומה וכ''ש מכהונה: מי שיש לו אלמנות וגירושין בה. כגון ישראלית הוא דכי מת וזרע אין לה ושבה אל בית אביה וגו' (ויקרא כב): יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה. שאין קדושין תופסין: א''ל אביי. לרב יוסף: מאי חזית דסמכת אדרב דימי. דאמר משמיה דרבי הולד ממזר סמוך אדרבין דמכשרי ליה משמיה דרבי: דההוא דאתא. בן עובד כוכבים מישראלית: אמרי אנשי גמלא במדי אקבא רקדא. גמל גדול מרקד בתוך קב קטן בד' רגליו במלכות מדי וגוזמא: הא קבא והא גמלא והא מדי. יבא וירקד לפנינו כלומר אתה שהתרת דבר חידוש האמת דבריך ותן לו בתך: לא הוה אזיל מקמיה. אותו בן העובד כוכבים דקא א''ל הב לי ברתך: זיל איטמר. לך במקום שלא יכירוך ושא בת ישראל שאילו יכירוך לא יתנוה לך אלמא לא ממזר הוא מדאכשר ליה בת ישראל שהרי ממזר מוזהר על הכשרה: בת מינך. בת ישראל מן העובד כוכבים הכשרה כמותך אבל ממזרת ושפחה לא תשא אלמא כשר הוא: גלי. צא לגלות במקום שלא יכירוך ויתנו לך בת ישראל כשרה: בני בי מיכסי. מקום: מרא דשמעתא. דאמר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל בנו כשר:

ומשני שאני התם דאמר רחמנא לא יחלל חילולים הוא עושה ואין עושה ממזרים פי' וכיון דלא הוי ממזר תפסי בה קדושין א''כ לרבי יהושע לא תפסי קדושין באלמנה אליבא דרבא דלרבי יהושע ליכא לאוכוחי מידי דתפסי בה קדושין מדלא הוי ממזרת ואם תאמר בקדושין בהאומר (דף סח: ושם) אמאי דוחק למצוא שאר עריות דלא תפסי בהו קדושין מנלן כיון דכבר אשכחן דלא תפסי באשת אב קדושין דמהשתא תיפוק לן כל עריות דהוי מינייהו ממזר וי''ל דממזרים גופייהו לא שמעינן בכל חייבי כריתות כל כמה דלא מייתי היקישא דרבי יונה דמלא יקח ולא יגלה דמייתי בסוף פירקין (לקמן דף מט.) דכתיבי באשת אב ובשומרת יבם של אביו לא שמעינן ממזרות בשאר עריות כגון אשת איש שיש לה היתר בחיי אוסרה ואחות אשה וכל דכוותייהו אבל בסוף דמייתי היקישא איכא למילף בעלמא כדפרשי': יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה. וא''ת והא רבי יוחנן אית ליה לעיל דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר אם כן למה לי קרא דהשתא ממזר הוי מפסיל בביאתו מיבעיא וי''ל הא דידיה והא דרביה ועוד דאמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן כדאמרינן ספ''ק (לעיל טז:) ושם פירשתי אמאי הוי ממזר מעובד כוכבים כיון דביאת היתר היא מדאורייתא.: זיל איטמר. וישיאוך מיוחסת וא''ת והא בעי ראיה כדאמר בפ''ב בכתובות (דף כד: ושם) דמעלין מתרומה ליוחסין ויש לומר דהתם להשיא בתו לכהן העובד על גבי המזבח כמו שמוכיח שם רבינו תם א''נ התם כר''מ אבל חכמים אומרי' כל משפחות בחזקת כשרות הם עומדות בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עב:):

דף מה - א

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד