דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 225ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מה - ב

מנו, מי הוא? - רב יהודה!

והא אמר רב יהודה: מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל - אותו ולד אין לו תקנה לשאת בת ישראל, משום שהוא ממזר!?

ומשנינן: יש לחלק בין המקרים:

כי אם בא מי שחציו עבד וחציו בן חורין על בת ישראל פנויה, מבלי שישא אותה, הולד כשר!

ואילו כי איתמר דרב יהודה שאותו ולד אין לו תקנה - כגון דקדיש מי שחציו עבד וחציו בן חורין בת ישראל.

וכיון שהיא מקודשת לחציו ישראל, לכן הולד ממזר, דנמצא צד עבדות שבו משתמש באשת איש המקודשת לצד הישראל שבו!

ומקשה הגמרא שאין זה חילוק נכון: כי -

והאמרי נהרדעי משמיה דרבי יעקב:

לדברי הפוסל ולד של נכרי ועבד הבא על בת ישראל - פוסל אפילו בבא הנכרי והעבד על בת ישראל פנויה.

לדברי המכשיר - מכשיר אפילו בבא הנכרי והעבד על אשת איש ישראל.

ושניהם, המכשיר והפוסל, לא למדוה אלא מאשת אב, שבסמוך אליה נאמר בתורה דין הממזרות:

מאן דפסיל, סבר: מה אשת אב, דלא תפסי בה קדושין לבן האב - הולד ממזר.

אף כל דלא תפסי בה קדושין, וביניהם נכרי ועבד - הולד ממזר.

ומאן דמכשר, סבר: מה אשת אב, דלדידיה לבן האב בלבד לא תפסי בה קדושין [בהיותה פנויה, לאחר מות אביו, או לאחר שגירשה אביו], אבל לאחריני תפסי בה קדושין בהיותה פנויה.

לאפוקי, להוציא עובד כוכבים ועבד, דלא תפסי בהו קדושין כלל!

ולכן, אפילו בא עובד כוכבים ועבד על אשת איש ישראלית, אין הולד מהם ממזר.

ואם כן, אי אפשר לומר את החילוק שאמרנו, שבחציו עבד וחציו בן חורין מדובר שקידש אותה החציו ישראל ולכן הולד ממזר. כי לדברי רב יהודה המכשיר, אין הולד ממזר אפילו אם בא העבד על אשת איש!

אלא, כך יש לתרץ:

כי איתמר דרב יהודה - כגון שבא חציו עבד וחציו בן חורין על אשת איש, והולד ממזר לא מצד העבד, אלא מצד הישראל!

הואיל ונמצא צד חירות שבו משתמש באשת איש.

אמר רבינא, אמר לי רב גזא: איקלע רבי יוסי בר אבין לאתרין, למקומנו.

והוה עובדא בפנויה שבא עליה עבד גמור - ואכשר רבי יוסי בר אבין את הולד.

ועוד עובדה היתה, באשת איש שבא עליה עבד - ופסיל רבי יוסי בר אבין את הולד.

אמר רב ששת, לדידי אמר לי רב גזא: לא רבי יוסי בר אבין הוה במקומנו, אלא רבי יוסי ברבי זבידא הוה.

ואכשר בין בפנויה שבא עליה עבד גמור, בין באשת איש שבא עליה עבד גמור. כמבואר לעיל, שיש ממזר רק ממי שיש לו קידושין באחרים, ולא בנכרי ועבד, שאין להם קידושין בישראל כלל.

אמר ליה רב אחא בריה דרבה לרבינא: איקלע אמימר לאתרין, ואכשר בין בפנויה בין באשת איש.

והלכתא, עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד כשר, בין בפנויה בין באשת איש.

רבא אכשריה לרב מרי בר רחל, שנולד מנכרי שבא על בת ישראל, ומנייה ומינה אותו להיות בפורסי דבבל, בין הגבאים הממונים על ישראל שבבבל.

ומינה אותו רבא למינוי של פרנס על הציבור, אע"ג דאמר מר במסכת קידושין [עו ב]: על הפסוק בספר דברים [פרק יז] בפרשת מינוי המלך:

"שום תשים עליך מלך - מקרב אחיך".

ודרשו מכאן חכמים: כל "משימות", ממונים וגבאים שאתה משים עליך - אל יהו אלא "מקרב אחיך"!

היות והאי, כיון דאמו מישראל - "מקרב אחיך" קרינן ביה.

ומכאן ואילך עוסקת הגמרא באופני ההתגיירות: עבדיה דרבי חייא בר אמי, אטבלה הטביל לההיא עובדת כוכבים לשם אנתתא, כדי שתטהרנה הטבילה מנדותה, ולא היתה זאת טבילה לשם גרות.

אמר רב יוסף: יכילנא לאכשורי בה ובברתה, שתחשב הטבילה הזאת לטבילת גרות, והיא ובתה תהיינה כשרות להנשא לישראל.

ומבאר רב יוסף את דבריו:

יכול אני להכשיר בה, שתועיל לה הטבילה הזאת כאילו היא טבילת גרות, אף על פי שהיתה זאת טבילה לטהרה מנדות ולא טבילה לשם גרות, כי זה שהיא נוהגת בדת היהודית, בכך שטובלת לנדותה, דבר שלא עושה עובדת כוכבים, זה עצמו מהוה קבלת עול מצוות של הדת היהודית, וכיון שהקבלה זאת נעשית בטבילה, נחשבת לה טבילה זאת כטבילת גרות.

וכדרב אסי שאמר אותו דבר לקמן, במקרה דומה -

דאמר רב אסי על אדם שקראו לו בן הנכרית כיון שלא טבלה אמו לגירותה: מי לא טבלה אמו לנדותה!? ודי בכך שטבלה לשם טהרה מנדות כדי להחשיב את הטבילה כטבילת גרות.

ויכול אני להכשיר גם בברתה, את בתה של אותה אשה.

ואף על פי שאחר הטבילה הזאת [שבה היא התגיירה] היא נבעלה לנכרי, ונמצא שבתה הנולדת לה, היא מביאת נכרי בישראלית, יש לי להתירה, היות ואני סובר שעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד כשר. ועתה מביאה הגמרא את המעשה שהורה בו רב אסי:

ההוא דהוו קרו ליה "בר ארמייתא", לפי שלא טבלה אמו לשם גרות.

אמר רב אסי: מי, וכי לא טבלה אמו לנדותה!? ובטבילה זאת, שנוהגת בה כדת ישראל, היא מתגיירת.

ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה", שנולד מנכרי, לפי שלא טבל אביו לגרותו [אם כי מל את עצמו].

אמר רבי יהושע בן לוי: מי לא טבל אביו לטהרה מטומאת קריו!? ובטבילה זאת הוא התגייר.

אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלוקח עבד מן העובד כוכבים, וקדם אותו העבד וטבל לשם בן חורין - קנה עצמו בן חורין.

ומבארת הגמרא: מאי טעמא קנה העבד את עצמו להיות בן חורין?

מנו [בעליה, קובעיה, של הלכה זו, מי הוא] — רב יהודה, שאמרנו שהורה להיתר בבן ישראלית מגוי ומעבד, והא [והרי] אמר רב יהודה עצמו: מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל — אותו ולד אין לו תקנה לבוא בקהל ישראל!

ודוחים: משם אין להוכיח, כי איתמר [כאשר נאמר] דין זה של רב יהודה הרי זה באופן מסויים, וכגון דקדיש [שקידש] אותו שהיה חציו עבד בת ישראל ולאחר מכן בא עליה, שעל ידי קידושיו נוצרה בעיה מיוחדת, שהרי הוא חציו בן חורין, ומצד זה יחולו הקידושין באותה אשה, אולם כאשר בא עליה נמצא צד עבדות שבו משתמש באשת איש — ולכן הוולד פסול. אבל אם רק בא עליה בלא קדושין, כיון שהיא פנויה — הוולד כשר.

ומקשים: והאמרי נהרדעי [והרי אומרים חכמי נהרדעא] משמיה [משמו] של ר' יעקב: לדברי הפוסל וולד ישראלית הנולד מן הגוי — פוסל אפילו בפנויה, לדברי המכשיר — מכשיר אפילו באשת איש שבא עליה גוי.

ושניהם, הפוסל והמכשיר, לא למדוה אלא מדין אשת אב. מאן דפסיל סבר [מי שפוסל סבור] כך: מה אשת אב, שלא תפסי [תופסים] בה קדושין, הולד מביאה כזו ממזר, אף כל אשה שלא תפסי [תופסים] בה קדושין הולד ממזר, ובכלל זה — בן גוי, שאין קידושין תופסים בגוי.

ומאן דמכשר סבר [ומי שמכשיר סבור]: מה אשת אב, דלדידיה [שעבורו], עבור הבן, לא תפסי [תופסים] בה קדושין, אבל לאחריני תפסי [לאחרים תופסים], בה קדושין אם היא אלמנה או גרושה, ואם בא עליה הוולד ממזר, לאפוקי [להוציא, למעט] גוי ועבד דלא תפסי בהו [שאין תופסים בהם] קדושין כלל שאין הוולד ממזר. ואם כן אין לחלק לענין זה בין פנויות ונשואות.

אלא, יש להסביר באופן אחר: כי איתמר [כאשר נאמר] בשם רב יהודה, היה זה כגון שבא מי שחציו עבד על אשת איש, שאף שמצד היותו עבד איננו פוסל, אבל הואיל שנמצא צד חירות שבו משתמש באשת איש, הרי בשל כך הוולד הוא ממזר.

אמר רבינא, אמר לי רב גזא: איקלע [הזדמן] ר' יוסי בר אבין לאתרין [למקומנו] והוה עובדא [והיה מעשה] בפנויה שבא עליה גוי ואכשר [והכשיר] את הוולד, ומקרה אחר היה בגוי שבא על אשת איש — ופסיל [ופסל] ר' יוסי בר אבין את הוולד. אמר רב ששת: לדידי [לי עצמי] אמר לי רב גזא: לא ר' יוסי בר אבין הוה [היה זה] אלא ר' יוסי בר' זבידא הוה [היה], ואכשר [והכשיר] בין בפנויה בין באשת איש. אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבה לרבינא: איקלע [הזדמן] אמימר לאתרין [למקומנו] ואכשר [והכשיר] את הוולד בין בפנויה בין באשת איש.

ומסכמים: והלכתא [והלכה] היא: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד כשר, בין בפנויה בין באשת איש.

אגב דיון זה בכשרות בן הגוי מן הישראלית, מוסרים כי רבא אכשריה [הכשיר] את רב מרי בר רחל שהיה בנה של ישראלית שבא עליה גוי ומנייה בפורסי [ומינה אותו להיות בין הממונים] של בבל, ואף על גב [ואף על פי] שאמר מר [החכם], שמן הכתוב "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך" (דברים יז, טו) למדים, שלא רק מלך, אלא כל משימות (תפקידים ומינויים) שאתה משים אל יהו אלא מקרב אחיך ולא ממוצא גוי — האי [זה], כיון שאמו מישראל — "מקרב אחיך" קרינן ביה [קוראים אנו בו], וכשר.

מסופר: עבדיה [עבדו] של ר' חייא בר אמי אטבלה לההיא גויה לשם אנתתא [הטביל גויה אחת לשם אשה אישות], שהטבילה לשם טהרת נדה. אמר רב יוסף: יכילנא לאכשורי בה ובברתה [יכול אני להכשיר בה ובבתה] שתהיינה שתיהן כשירות לבוא בקהל ישראל.

בה — אני מכשיר שתהיה כגיורת גמורה כדבריו של רב אסי. שאמר רב אסי לגבי אשה שלא היה ברור אם אכן נתגיירה, אבל חיה בתוך עם ישראל ונהגה ככל ישראלית אחרת מי [האם] לא טבלה לנדותה? ומשמע כיון שטבלה לשם טהרה, הרי טבילה זו עולה לה גם לשם גירות.

וכן בברתה [בבתה] אפשר להכשיר מן הטעם שגוי או עבד הבא על בת ישראל — הולד כשר.

ומהו מקור פסק זה של רב אסי — ההוא (אדם מסויים) דהוו קרו ליה "בר ארמייתא" [שהיו קוראים לו "בן ארמית", גויה] משום שאמו לא טבלה לשם גירות כדין, אמר רב אסי: מי [האם] לא טבלה לנדותה? ומכיון שטבלה — עלתה לה טבילה זו גם לשם גירות. כיוצא בו מסופר: ההוא (אדם מסויים) דהוו קרו ליה "בר ארמאה" [שהיו קוראים לו "בן הארמי" הגוי], משום שאביו לא טבל כדין לשם גירות. אמר ר' יהושע בן לוי: מי [האם] לא טבל לקריו? וכיון שטבל לשם טהרה מטומאת קריו עלתה לו טבילה זו גם לגירות.

אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלוקח (הקונה) עבד מן הגוי וכשקונה עבד צריך להטבילו לשם עבדות, שהרי עבד של יהודים חייב גם הוא במצוות מסויימות, וקדם וטבל לשם בן חורין, כלומר, שבטבילתו אמר שהוא רוצה להתגייר, קנה עצמו בטבילה זו להיות בן חורין וישראלי גמור. מאי טעמא [מה טעם] הלכה זו —

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

who is he? He is Rav Yehuda, as the Gemara cited above. But didn’t Rav Yehuda himself say: With regard to one who is a half-slave half-freeman who engaged in intercourse with a Jewish woman, that offspring of that union has no recourse to be able to marry? It is apparent, then, that even one who permits the offspring of a slave to marry into the congregation of Israel does not permit the offspring of a half-slave to do so, contrary to Rava’s assertion.

The Gemara resolves the difficulty: When this ruling of Rav Yehuda was stated, it was referring to a case where the half-slave betrothed a Jewish woman. Since a slave’s betrothal does not take effect, the result of that betrothal is that the woman is married to only the free half of the half-slave half-freeman, such that it emerges that when he has relations with her, the slave side of him is engaging in relations with a married woman to whom that side of him is not married, and so the offspring of that union is a mamzer.

The Gemara raises an objection: But didn’t the Sages of Neharde’a say in the name of Rabbi Ya’akov: According to the statement of the one who renders the child of a gentile or slave and a Jewish woman unfit to marry into the congregation of Israel, he renders the child unfit even when the mother is an unmarried woman. And according to the statement of the one who renders the child fit, he renders the child fit even when the mother is a married woman.

And both of them derived their opinions only from the halakha of one’s father’s wife, as follows: The one who renders the child unfit holds that just as with regard to one’s father’s wife, one’s betrothal of her does not take effect even after she is widowed or divorced, and so the offspring of such a union is a mamzer, so too, with regard to any one for whom betrothal of her does not take effect, including a gentile or a slave, the offspring is a mamzer.

And the one who renders the child fit holds that the derivation from the halakha of one’s father’s wife is more limited, and it is derived that the offspring is a mamzer only in a case just like one’s father’s wife, in that although his betrothal of her does not take effect, with someone else his betrothal of her does take effect. This is to the exclusion of a gentile and a slave, for whom betrothal of any Jewish woman does not take effect at all, and so the offspring of such a union will not be a mamzer. It is apparent from this statement of the Sages of Neharde’a that according to the lenient opinion, the offspring of a slave is never a mamzer, irrespective of the marital status of the Jewish woman. Therefore, the Gemara’s resolution is undermined.

The Gemara offers a different resolution: Rather, when this statement of Rav Yehuda was stated, it was referring to a case where the half-slave half-freeman engaged in intercourse with a married woman who was married to someone else, and it therefore emerges that although the woman’s union with the slave side of him will not render the offspring a mamzer, the free side of him is engaging in relations with a married woman to whom he is not married, and due to that side of him the offspring is a mamzer.

Ravina said: Rav Gazza said to me that Rabbi Yosei bar Avin once happened to come to our place, and there was an incident involving an unmarried woman who had engaged in intercourse with a slave, and Rabbi Yosei bar Avin rendered her offspring fit to marry into the congregation of Israel. And there was another incident involving a married woman who had engaged in intercourse with a slave, and he rendered her offspring unfit to marry into the congregation of Israel by ruling the offspring was a mamzeret. Rav Sheshet said: Rav Gazza told me that it was not Rabbi Yosei bar Avin; rather, it was Rabbi Yosei, son of Rabbi Zevida, and he rendered the offspring fit both in the case of an unmarried woman and in the case of a married woman. Rav Aḥa, son of Rabba, said to Ravina: Ameimar once happened to come to our place and rendered the offspring fit both in the case of an unmarried woman and in the case of a married woman.

The Gemara concludes: And the halakha is that with regard to a gentile or slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the lineage of the offspring is unflawed, whether she was an unmarried or a married woman.

The Gemara cites a related halakha: Rava ruled that Rav Mari bar Raḥel, who was the son of a gentile father and a Jewish mother, was fit to marry into the congregation of Israel, and furthermore he appointed him as one of the officials [pursei] of Babylonia. And although the Master said that from the verse, “You shall place a king over you whom the Lord your God shall chose; from among your brethren shall you place a king over you” (Deuteronomy 17:15) it is derived that not only with regard to the kingship but also with regard to all positions of authority that you appoint, the incumbents may be selected only from among your brethren who share your Jewish lineage. Nevertheless, with regard to this one, i.e., Rav Mari bar Raḥel, since his mother is of Jewish lineage, we call him “from among your brethren,” and so he is eligible.

§ A gentile slave purchased by a Jew must be circumcised and then immersed in a ritual bath. By being immersed for the sake of slavery, he takes on the status of a full slave, which, among other things, obligates him to keep certain mitzvot. However, if the slave, or any gentile, is immersed for the sake of conversion, he then becomes a full Jew and fully obligated in mitzvot like any other Jew.
The Gemara considers the result of different intentions accompanying an immersion: Rabbi Ḥiyya bar Ami’s slave immersed a certain gentile woman for the sake of having intimate relations, i.e., to purify her from her menstrual impurity. Rav Yosef said: I am able to render both her and her daughter fit to marry into the congregation of Israel.

With regard to her, I can render her fit in accordance with the opinion of Rav Asi, as Rav Asi said concerning a woman whose status as a convert was unclear but who lived as a part of the Jewish people and acted like all other Jewish women: Didn’t she immerse for the sake of purifying herself from her menstruation? Therefore, even if the original immersion was invalid, her intention in subsequent immersions was sufficient to be considered for the sake of conversion, since ultimately she immersed as an expression of her commitment to Judaism. She is therefore fully Jewish.

And with regard to her daughter, she is the daughter of a gentile or slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, and the halakha is that the lineage of the offspring is unflawed.

The Gemara details the circumstances of Rav Asi’s ruling: There was a certain man whom people would call: Son of the Aramean woman, as they cast aspersions on the validity of his mother’s conversion. With regard to that case, Rav Asi said: Didn’t she immerse for the sake of purifying herself from her menstruation? A similar incident is recounted: There was a certain man whom people would call: Son of an Aramean man, as they cast aspersions on the validity of his father’s conversion. Rabbi Yehoshua ben Levi said: Didn’t he immerse for the sake of purifying himself from his seminal emission? That intention is sufficient to consider the immersion an immersion for the sake of conversion.

Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: In the case of a Jew who purchased a slave from a gentile, and before he managed to immerse him for the sake of slavery the slave preempted him and immersed for the sake of conversion to render himself a freeman, he thereby acquired himself and becomes a freeman, i.e., his immersion effects a full conversion and he is no longer a slave. What is the reason for this halakha?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

הכי אשכחן בנוסחי שניהם לא למדוה אלא מאשת אב מה אשת אב דלדידי' לא תפסי בה קדושי לאחריני תפסי בה קדושין לאפוקי הני דלא תפסי בהו קדושי כלל. ולא דייקא שמעתין דכל שכן הוא אבל לרבינו האיי גאון ז"ל מצאתי בתשובה בנוסח הזה ואנחנו הכי גריסנא דמאן דפסיל סבר וכו' ומר סבר כאשת אב מה אשת אב שזרעו מיוחס אחריו הולד ממזר אף כל מיוחס אחריו הולד ממזר לאפוקי האי שאין זרעו מיוחס אחריו והולד כשר והאי לישנא הוה בריר טעמי' ע"כ אלא שאיפשר לדחוק ההיא גרסא אחריתי בכי האי לישנא והאי טעמא נמי אפשר דמפיק ליה אפילו מפגם דרחמנא אפקרי' לזרעי' דאב ולא פסיל ולא פגום.

כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה. משמע הכא דאפילו לדיני ממונות בעינן אמו מישראל ואיכא למידק דתנן בסנהדרין (דף ל"ב) הכל כשרין לדון דיני ממונות ואין כשרין לדון דיני נפשות ואמרינן (שם דף ל"ו) לאתויי גר ומשמע אפילו אין אמו מישראל וכן פירש"י ז"ל לקמן בפרק מצות חליצה (יבמות דף ק"א וק"ב) ואיכא למימר נהי נמי דכשר לדון דיני ממונות מיהו לא ממנינן לי' לא ריש מתא ולא ריש גרגותא דהיינו משימות שאתה משים שלא יהו אלא מקרב אחיך ואי אמו מישראל אפילו למנויי ריש מתא.
ואי קשיא דתנן בפרק ואלו נאמרין (סוטה דף מ"א) אגריפס המלך אל תתירא אחינו אתה ואיתמר עלה באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה מפני שהחניפו לו לאגריפס ופירש"י ז"ל שהיתה אמו מישראל אלא שהוא מבני עבדי חשמונאי והכא מכשרינן בן עכו"ם שבא על בת ישראל דכיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינא בי'.
וראיתי שם שפירש"י ז"ל דעבד הוה וזילא מילתא וקשה לי דלא עבד הוה שהרי אמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה ועוד אי כשר הוי למלכות משום זילותא לא נתחייבו כלי' ויש לומר לגבי מלכות מובחר שבאחיך בעינן דתניא בתוספתא במסכת סנהדרין אין מעמידין מלך אלא א"כ נשוי לכהונה כלומר משפחות המשיאין לכהונה וזהו אגריפס מפני שהוא בן עבד הבא על בת ישראל פגום לכהונה ולא קרינא ביה מקרב אחיך שאלו היה אביו גר או משוחרר כשבא מאמו מישראל כשר היה לכהונה כדאמרי במכילתין (דף מ"ח) אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל ומשמע דתרין אחיך דכתיב דרשינן שום תשים עליך כל משימות במשמע ואמר רחמנא לא תוכל לתת איש נכרי לגמרי אשר לא אחיך הוא וכיון דאמו מישראל אחיך הוא מקרב אחיך תשים עליך מלך היינו מלכות ממש מקרב אחיך דהיינו מיוחסין שבאחיך שמשיאין לכהונה והא דאמרינן הכא מקרב אחיך קרינא ביה לאו דוקא אלא לא קרינא ביה אשר לא אחיך הוא.
ויש מפרשין דלגבי מלכות אפילו משיאין לכהונה כגון אמו מישראל והורתו ולידתו בקדושה פסול והא דקתני נשוי לכהונה על אביו ואמו קאמר שכל אחד משיא לכהונה שאפילו הורתו ולידתו בקדושה לא נתברר אם הוא משיא לכהונה.
ורבינו יצחק ז"ל פירש במסכת סנהדרין דלא מיתוקמא ההיא דאמרינן התם (דף ל"ז) לאתויי גר אלא כשאמו מישראל וקשיא לן דתנן (בסנהדרין דף ל"ד) כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון ומפרשינן לה התם בסנהדרין (שם) לאיתויי סומא באחד מעיניו ואי ס"ד גר שאין אמו מישראל פסול לדיני ממונות א"כ מצינו שכשר להעיד ואינו כשר לדון חוץ מסומא שהרי גר עצמו שנתגייר משהגדיל ועבד משוחרר כשרין להעיד כדמפורש בפרק החובל (בבא קמא דף פ"ח) ובמקומות אחרים ויש לומר אין הכי נמי והא דלא אמרו בגמרא לאתויי גר שאין אמו מישראל משום דשם גר בעולם כשר לדון כגון שאמו מישראל או לדון את חברו גר.
ויש שפירשו משנתנו דהכל כשרין לדון דיני ממונות דמרבינן בה גר לדון את חברו גר ולאו מילתא היא משום דהתם (דף ל"ו) מצרכינן להי ואמרינן אי תנא גר ואי תנא ממזר וכו' אלמא לדון את ישראל קאמר דומיא דממזר דהוא כשר ודאי אפילו לדין ישראל כשר דבדידי' לא שייך לחלק דהא מקרב אחיך ממש הוא ואפילו למנותו רישא כדאיתא בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף ע"ו) נבי כל מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים וכו'.
וסיוע לדברי רבינו ז"ל זו שאמרו בפרק מצות חליצה (יבמות דף ק"ב) ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל שהחמיר בה הכתוב בכאן כדיני נפשות שאלו לפירוש רש"י ז"ל לא מצינו כשר לדיני נפשות ופסול לשום דבר ופירשו בתוספות אביו ואמו לאו דוקא אלא אביו מישראל דהכל הולך אחר הזכר ואני אומר רחבעם ואבשלום יוכיחו שאף למלכות כשרין כדבריהם ורב אחא משבחא כתב נמי בשאלתא דבראשית כדברי רבינו ז"ל.

מי לא טבלה לנידתה מי לא טבל לקרויו. קשיא להו לרבוואתא והא"ר יוחנן (דף מ"ו) גר צריך שלשה משפט כתיב ביה ותניא נמי הכי מכאן אמר ר' יהודה וכו' ובעל הלכות ז"ל אמר מי לא טבל לקרויו והאידנא דקיימא לן גר צריך שלשה וכו', ואין זה נכון.
וניחא ליה לרבינו הגדול ז"ל דההיא דר' יוחנן לכתחלה היא דלא נהגינן בה מנהג ישראל ומנסבינן ליה בת ישראל עד דטבל בפני שלשה ואין דבריו ברורין משום דקשיא ליה הא דאמר רב יהודה ואי אתה נאמן לפסול בניך והלא כשרין היו וא"ת אף הבנים לכתחלה פוסלין אותן והרי אומר לו לדבריך עכו"ם אתה ויש לדחוק שהיה אומר שלא טבל לקרויו מעולם.
מיהו הא קשיא לן טפי דאמרינן במסכת קדושין (דף ס"ב) בענין המקדש את האשה לאחר שתתגייר גר נמי לאו בידו דאמר ר' יוחנן גר צריך שלשה מי יימר דמזדקקי ליה בי דינא ואי ס"ד לא צריך בי דינא אלא לכתחלה אמאי לא תפסי בה קדושי דהא בידו הוא ואיפשר לומר דגבי קבלת מצוות צריך שלשה אפילו בדיעבד דמשפט כתיב ביה מה התם שנים שדנו אין דיניהן דין אף כאן אינו גר אפילו בדיעבד אבל מי שהודיעוהו מקצת עונשין של מצות ומתן שכרן וקיבל עליו בב"ד לטבול ולמול אם הלך ומל יטבל שלא בפני ב"ד הרי זה כשר ולא פסלינן לזרעיה ולא מינסביה ליה לדידיה בת ישראל עד דטבל בפני שלשה משום דלכתחלה בעינן שלשה בין בקבלה בין בטבילה כדאמרינן לקמן (יבמות דף מ"ו) שהי כאן ונטבילך למחר וכדתניא אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני תלמידי חכמים מושיבין לה מבחוץ ומודיעין אותה ואמר לי' ר' יוחנן לתנא תני שלשה אלמא בעינן קבלה בשעת טבילה ממש הכל בפני שלשה ואפילו בגר זכר שקבל עליו קודם מילה חוזר ומקבל עליו בשעת טבילה בפני שלשה כדקתני לקמן (שם) ומוקמי לה לכתחלה.
והרב ר' משה בר מימון הספרדי ז"ל כתב כלשון הזה גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל תמיד כגון שתטבול לנדתה ותפריש מעיסתה תרומה וכן גר שנוהג בדרכי ישראל שטבל לקירויו ועושה כל המצות הרי אלו גר צדק ואע"פ שאין שם עדים בפני מי נתגיירו ואף על פי כן אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותן עד שראו עדים או שיטבלו בפנינו הואיל והוחזקו עכו"ם ונראה שבא לפרש כן זו השמועה.
ודברי תימה הם דא"כ הוה ליה למימר מי לא שמר שבת אחת ולא לימא מי לא טבל לקרויו דיותר היה לו קל לידע ששמר שבת או נהג מצות מן הטבילה שהרבה שלא טבלו לקרוין מעולם ועוד מדאמרינן אטבלה לההיא עכו"ם לשום אנתותי' משמע דהכי הוה עובדא ודאי דלא אטבלה אלא לשום אנתותא ואפ"ה אכשרוה משום האי טעמא דמי לא טבלה לנדתה.
ובירושלמי במסכת קדושין בפ' האומר (הי"ב) אלא ר' יהושע בן לוי כהדא דתני בר קפרא גר שמל ולא טבל הרי זה כשר שאין גר שלא טבל לקרויו וקשיא עלת לו טומאה קלה מטומאה חמורה אמר ר' יוסי בר בון מכיון שזו וזו לשם קדושת ישראל עלת לו ע"כ ויש לנו סמך לדבריהם.

וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו. פי' שקדם וטבל קודם שיטבלנו רבו לשום עבדות קנה עצמו בן חורין ואין צריך גט שחרור משום דלא קני ליה לגופו ומשמע מהא דלוקח עבד מן העכו"ם ורצה להשתחרר להתגייר אינו צריך גט שחרור אלא דלימא ליה באפי תרי זיל ויטבול לשום בן חורין דמאי שנא מקדם וטבל דפקע מדנפשיה ומדקאמרינן קנה עצמו בן חורין סתם משמע ואינו צריך גט שחרור כלל וטעמא מוכח דהא לא קני ביה אלא מעשה ידיו וכן דעת חכמי הצרפתים בתוספות ופשוט הוא.
ומסתברא דאע"ג דקנה עצמו חייב הוא לכתוב לרבו שטר על דמיו כאותה ששנינו בפרק השולח (גיטין דף מ') העושה עבדו אפותיקי ושחררו שורת הדין וכו' רשב"ג אומר אין העבד כותב אלא המשחרר כותב משום דמזיק שעבודי של חבירו הוא וקיימא לן כותי' משום דינא דגרמי כל שכן לגבי עבד דמשתרשי לי' דמי דהאי דמחייב לשלומי אף על פי שאינו כותב לו גט כלל.

הכין איתא בנוסחאי ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב מה אשת אב לא תפסי בה קדושי וכו' ומאן דמכשר סבר כאשת אב מה אשת אב דלדידיה לא תפסי בהו קדושי לאחריני תפסי בהו קדושי לאפוקי הני דלא תפסי בהו קדושי כלל. וכתבו מקצת מרבותינו (רמב"ן) דלא דייקא שמעתין להאי נוסחא דכל שכן הוא, ומפני שמצאתי הגירסא בספרים מוגהים בישיבת הגאונים ז"ל אני אומר כי יש ליישבה יפה, דמאן דמכשר ה"ק ע"כ ליכא למיתלי בתפיסת קדושין אלא במי שיש לו קדושין בעלמא, דכיון דאית ליה קדושין באחריני והכא לית ליה, אלמא משום חומרא דערוה זו הוא, והויא לה לגבי כאשת אב. אבל עכו"ם ועבד הא דלא תפסי להו קדושי בבת ישראל דלמא לאו משום חומרא דערוה אלא דאינהו לאו בני קדושי נינהו ואפילו בבת מינן כנ"ל. אבל לרב האיי גאון ז"ל נמצא בתשובה (מובא ברמב"ן) אנחנא הכין גריסנא מאן דמכשר סבר כאשת אב מה אשת אב שזרעו מיוחס אחריו הולד ממזר לאפוקי האי שאין זרעו מיוחס אחריו והולד כשר, והאי לישנא הוא בריר טעמיה ע"כ (ועיין שאילתות שם). ויש לי להקשות להאי גירסא דבשלמא עבד אין זרעו מיוחס אחריו דהוקש לחמור, אבל עכו"ם זרעו מיוחס אחריו הוא כדאמרינן לקמן בפרק הבא על יבמתו (יבמות סב, א) ולכולי עלמא מיהא בגיותן אית להו חייס בלאדן בן בלאדן. וניחא לי דבבא על בת ישראל אינו מיוחס אחריו דבן בתך הבא מן העכו"ם קרוי בנך.

כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה. לקמן בפרק מצות חליצה כתבתי בס"ד (יבמות קב, א ועיין נדה מט, ב).

הא דאמרינן מי לא טבלה לנדותה מי לא טבל לקריו. איכא למידק דהא אמר ר' יוחנן לקמן (יבמות מו, ב) גר צריך שלשה משפט כתיב ביה, ואפילו לטבילה נמי כדאמרינן לקמן אמר ליה שהי כאן ונטבלינך למחר, ואמרינן עלה שמע מינה גר צריך שלשה, ורבינו אלפסי ז"ל כתב דההיא דר' יוחנן לכתחלה, דלא נהגינן ביה מנהג ישראל ולא מנסבינן ליה בת ישראל עד שתטבול בפני שלשה. ועוד צריכה תלמוד דהא אמר ליה ר' יהודה (להלן יבמות מז, א) לההוא דאתא לקמן ואמר ליה נתגיירתי ביני לבין עצמי אי אתה נאמן לפסול בניך, וקא פריש ר"נ דה"ק ליה לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם, ואמאי אדרבה לפי דבריו ישראל הוא. ועוד דאפילו לדבריו בניו כשרים הם, אלא שבזו יש לומר דאף הבנים לכתחלה פוסלין אותן. ועוד דאמרינן בקדושין בפרק האומר (סב, א) גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, גר נמי לאו בידו מי יימר דמזדקקי ליה בי דינא, ואם איתא גר נמי בידו דאי בעי מתגייר בינו לבין עצמו וגר הוא בדיעבד. וכתב הרמב"ן ז"ל להעמיד דברי הרב רב אלפסי ז"ל דלכתחילה צריך שלשה בין במילה בין בטבילה, ואלו נתגייר בינו לבין עצמו לגמרי אפילו בדיעבד אינו גר ועכו"ם גמור הוא דמשפט כתיב ביה, אבל אי קביל עליה בפני שלשה לימול וליטבול והודיעוהו מקצת מצות כדינו, והלך ומל או טבל בינו לבין עצמו גר הוא לכתחילה ולא פסלינן לזרעיה, אבל לדידיה לא מנסבינן בת ישראל לכתחלה והשתא ניחא כלהו.

וקדם וטבל לשם בן חורין. כלומר קודם שיטבילנו רבו לשם עבדות. ואינו צריך גט שחרור דהא לא קני ליה גופו אלא למעשה ידיו. ומינה נמי דאי אמר ליה קודם טבילה זיל, לא צריך גט שחרור, דכל שאין לו בו קנין הגוף לא צריך גט שחרור, וכדאמרינן בקדושין (טז, א) עבד עבר גופו קנוי דאי לא לימא ליה באפי תרי זיל וכן דעת רבותינו הצרפתים ז"ל, וכ"כ הרמב"ן ז"ל (בד"ה וקדם) וכתב הרב ז"ל דמסתברא דאף על גב דקנה עצמו חייב הוא לכתוב לרבו שטר על דמיו וכאותה ששנינו בפרק השולח (גיטין מ, ב) העושה עבדו אפותיקי ושחררו שורת הדין וכו' רשב"ג אומר אין העבד כותב אלא המשחרר כותב משום דמזיק שעבודו של חברו. וקיימא לן כותיה משום דינא דגרמי, כ"ש לגבי עבד דמשתרשי ליה דהאי דמחייב לשלומי ליה דמי, אף על גב שאינו כותב לו גט כלל.

והא אמרי' נהרדעי וכו' מאן דמכשר אפי' באשת איש מכשר פי' וכיון דכן אעפ"י שזו חשובה אשת איש דקידושין תופסין בה מפני צד חירות אין הולד נעשה ממזר מפני צד עבדות שבו וכ"ש מפני צד אישות כיון דאשתו הוא:

ג"ה ומאן דמכשר סבר מה אשת אב דלדידי' לא תפסי בה קדוש' לאחרני תפסי בה קדושי' אף כל דבדידיה לא תפסי לו קדושי' האב אחריני תפסי לאפוקי הני דלא תפסי להו כלל ויש מקשי' אדרבה כל שאת' גורע קדושין יש לך לעשות הולד ממזר יותר ולפי' מוחקים גרסא שמצאו בשאלתות דרב אחא מה אשת האב שזרעו מיוחס אחריו אף כל שזרעו מיוחס אחריו לאפוקי הני שאין זרעו מיוחס אחריו פי' דכי אמרי' דעכו"מז יש ייחס ה"מ בבת עכו"מז אבל בבת ישראל אין לו ייחס דהוולד כמוה ואינו קרוי בנו אלא בנה דבן בתך הבא מן העכו"מז קרוי בנך ונראי' דבריו שאין למחוק הגרסא מהראשוני' וכולם חדא טעמא הוא אם הגירס' האחרונ' וה"ק וכיון דאין קדושי' תופסי' להם בשום מקום אין הולד נגרר אחריהם כלל ואינו מתייחס אחריהם ונגרר כוליה אחר אמו וכאלו הוא ישראל גמור וזה נראה לי ברור והלכתא הולד כשר בין בפנוייה בין באשת איש י"מ דכש' לגמרי קאמ' ואפי' לכהונה בכל הני דלעיל דמורו להתיר. וי"מ דכיון דלא קאמר אלא כשר בכל הנהו קמאי דמכשרי ופריש ר' יוסף דכלהו דמכשרי מודו דהולד פגום ה"נ דילמא לקהל הוא דמכשרי נקטינן לחומרא והולד ספק חלל כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרי' ביה וא"ת והק"ל שאין ממנין מלך אלא א"כ אביו ואמו מישראל אלמא לא הוי מקרב אחיך עד שיהא אביו ואמו מישראל ואע"ג דמשום תשים מרבה שאר משימו' מ"מ מקרב אחיך אמלך ושאר משימו' קאי ומאן פלגיה דלא למדרשיה בתרוייהו ובחד גוונא והנכון כמו שפרש"י ז"ל דמקרב אחיך על מלך בלחוד קאי ובודאי דמשמע מקרב אחיך מן המקורב' שבקרבך שיהא אביו מישראל וכי הדר כתיב לא תוכל לתת עליך איש נכרי ופי' דלשאר משימות להנתן עלינו למי שאינו מאחינו כלל וכל שאמו מישרא' אחינו הוא והא דנקט מקרב אחיך קרי' ביה היינו משום מאי (דפרוך) דפריש בסיפא דקרא. דאטבלה לההיא איתת' לשם אינתותא פי' לשם טהרת נדה ולא הזכיר לשם יהדות וכדפרש"י ז"ל ועיק':

והא דאמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה וכו' מי לא טביל לקריו משמע לפום פשטא דאעפ"י שלא הטבילוה ב"ד כיון דאיהו הדר טבל לקריו ואיהי טבלה לנדותה בהכי סגי להו וק"ל לרבנן קמאי וקמאי דקמאי ז"ל דהא בעיא טבילה בב"ד כדאי' לקמן דאמרי ליה זיל האידנא ותא למחר לפי שאין טבילה בלילה:

זיל גלי או נסיב בת מינך. וא"ת ומה מועיל לו זה הא אמרינן כשאומר אני כהן אינו נאמן להשיאו אשה וע"ק התם אמאי אינו נאמן להשיאו אשה הא אמרינן כל המשפחות בחזקת כשרות הן עומדות וי"ל דהתם מיירי להשיאו אשה מיוחסת מד' אמהות וזה אינו כן דזה לא מצי להיות בנו כהן דחיישינן ליה משום חללות ובתו פסולה מספק היא דשמא חלל הוא ובת חלל פסולה לכהונה. עי"מ דהתם מיירי בדנפק עליה קלא דבן גרושה ולהכי אמרי' דאינו נאמן להשיאו אשה ולהכי קאמר זיל איטמר דלא ליפוק עליה קלא ודוחק וז"ל מורי דלעולם נימא דהא דקאמר אינו נאמן להשיאו אשה ר"ל אף ישראלית אף להנשא בתו לישראל ומיירי בדנפק עליה קלא דממזרות וא"נ נוכל לומר דפליגא:

מקרב אחיך קרינא ביה. קשה לפ"ה דפי' לקמן (ק"ב.) עלה דגר דן את חברו דבר תורה דר"ל דוקא דיני נפשות אבל דיני ממונות דן אפילו ישראל וקשה דהכא משמע דדוקא אמו מישראל מצי לדון אבל אי לאו הכי לא דן ובדיני ממונות איירינן הכא דדיני נפשות ליכא בזמן הזה וצ"ל דאף בדיני ממונות דן חבירו דוקא:

א) וקשה לקמן פ' מצות חליצה רב יהודה דאדבריה לר' שמואל בר יהודה והוא היה גר [להיות דיין] בחליצה והדר תניתוה בב"ד של ישראל ולא בב"ד של גרים ולפר"ח דפי' דאף בדיני ממונות לא מצי דיין אפילו ישראל איך היה טועה ר' יהודה להוליכו שם להכשירו לחליצה מי גרע מדיני ממונות ובשלמא לפ"ה ניחא דעלה על דעתו להכשירו לחליצה כמו בשאר דיני ממונות דדן אפי' לישראל ולהכי קאמר תלמודא תניתוה דגלי קרא דפסול בחליצה אבל לפר"ת קשה ונראה לומר דגר פסול לדון ישראל בדיני ממונות בדבר שצריך כפיה וא"כ ניחא דהכא מיירי במילי דכפיה וכן משמע [דמנייה] בפורסי דבבל דמשמע לכפות העולם ובהא בעי' דוקא משום דאמו מישראל אבל בלא כפיה מצי למידן ישראל ומש"ה ניחא ההיא דלקמן דס"ד לעשות מצות חליצה כמו מלתא דלית ביה כפיה ולהכי ס"ד להכשירו עד דמייתי קרא דפסול גם בחליצה ובסנהדרין פי' לפי' ר"ת מאי האי דגביה כל הכשר לדון כשר להעיד ויש כשר להעיד ואינו כשר לדון ואמר ר' יוחנן לאתויי סומא בא' מעיניו ואמאי לא קאמר לאתויי גר כיון דלא מצי לדון ישראל וי"ל דלא פסיקא ליה משום דחבירו מיהו מצי לדון:

לשם אנתתא פ"ה לטבילת נדות ולא לשם יהדות ומהניא כדאמרינן לקמן מי לא טבלה לנדותה ולכן רצה להכשיר בה ובברתה י"מ לשם אנתתא לשם אישות ולא לשם יהדות רק כי היה חפץ בה והיא חפצה בו והכשיר בה ובברתה משום טבילות שעשתה אחרי כן לנדותה דמשום הטבילה שעשתה לשם אישות לא מהניא כדמשמע לעיל ולא נהירא דהא מסקינן הלכה כולם גרים וא"כ הטבילה לשם אישות מהניא ואם לא מהניא משום דלא נתכוונה לשם יהדות כלל א"כ מה אהנו הטבילות של נדות שטבלה אחרי כן אחרי שלא נתכוונה לשם יהדות [ולכן נראה עיקר] כפי' קמא:

ב) וצ"ל דהכי מיירי כשקבלה כבר המצות והודיעוה מצות קלות וחמורות דאל"ה לא סגי בטבילת נדותן:

אמרי נהרדעא משמיה דר"י לדברי הפוסל פוסל אפי' בפנויה ולדברי המכשיר מכשיר אפי' בא"א ושניהן לא למדוהו אלא מאשת אב ומאן דפסל סבר מה אשת אב דלדידי' לא תפשי בה קידושין אבל לאחר תפסי בהו קידושין לאפוקי גוי ועבד דלא תפסי בהו קדושין כלל לא בהדה ולא בעלמא. א"ל ר"א ב"ר לרבינו איקלע אמימר לאתרין ואכשר בין בפנוי' בין בא"א. ומסיק תלמודא וה"ל גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפניו בין בא"א ורבא אכשרי לרב מרי בר רחל ומני' בפורסי דבבל ואע"ג דאמר כל משימות שאתה בשום לא יהא אלא מקרב אחיך האי כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן בו, פי' זה הי' בנו של איסור גיורא והיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו ומינוהו הגבאים הממונים על ישראל מפני שהיתה אמו ישראלית עיין בפסקי בפ' אחד דיני ממנות:

ההוא דהוה קרי בר ארמיתא אר"א מי לא טבלה אמא כשנתגיירה וא"ר אסי כיון שטבלה לנידותה כדת יהודית הו"ל כאלו טבלה לשם גירות א"ר הלוקח עבד מן הגוי וקדם וטבל לשם ב"ח קנה עצמו ב"ח מ"ט גוי גופא לא קני מעשה ידו הוא דקני לי' ומאי דקני לי' לא מקני לי' לישראל כיון דקדם וטבל לשם ב"ח אפקעי' לשיעבוד מיני' פי' גוי' לא קנה גופו של עבד כ"א למע"י כדאמרי לקמן ולא הם קונים זה מזה ומה שיש לו מוכר לישראל והלכך אם קדם וטבל לשם ב"ח טרם שטבל לשם עבדות קנה עצמו ב"ח ומפקיע שעבודו של ישראל אבל אם טבל תחילה לשם עבדות כבר קנה גופו באותה טבילה וא"י לטבול עוד לשם ב"ח בלא דעת רבו כדרבא דא"ר הקדש חמץ ושחרור מפקעין מי שעבוד מידי דהוה אקדושת הגוף פי' עשה שורו אפותיקי והקדישו למזבח דהוי קדושת הגוף פקע שעבודא קמא אבל קדושת בדק הבית לא מפקיע כדתנן בערכין מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו או אם עשה חמצו אפותיקי לגוי והחמץ מונח בידו של ישראל ובאו שש שעות של ע"פ ופקע שיעבוד הגוי הואיל ולא הוי ממש דידי' וחייב לבערו, ואם עשה עבדו אפותיקי לחברו, ושיחררו משוחרר ופקע ממונו של זה וגובה מממקום אחר.

עבדיה דר' חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשום אנתתא אמר רב יוסף יכילנא לאכשורי בה ובברתה בה כדרב אסי דאמר רב [אסי] מי לא טבלה לנדותה פירוש עבדיה דר' חייא גיירה לההיא עובדת כוכבים וקבלה עליה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ובשעת גירותה לא טבלה לשם גירות אלא שטבלה לאחר ימי נדותה לטהרה לבעלה משום הכי אמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה דכיון שטבלה לנדותה או האיש שטבל לקריו ש"מ בקבלת המצות שקבלו עליהם הם עומדים. וכן ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה ואריב"ל מי לא טבל לקריו הכי הוא מעשה שנתגייר ומל וקבל מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ולא טבל בשעת גירותו עד לאחר מכאן שטבל לקריו ולפיכך אמרינן כיון דנתגייר וקבל עליו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות אף על פי שבשעת הקבלה לא נזדמן להיות שם שלשה ואחר כך טבל לקריו עלתה לו טבילה והא דאמרינן גר צריך שלשה הני מילי לכתחלה כל שיודיעוהו מקצת מצות קלות ומקצת מהחמורות בשעת מילה ובשעת טבילה והכי תניא (לקמן מז:) נתרפא מטבילין אותו מיד ושני תלמידי חכמים עומדים על גביו ומודיעין וכו' ופרכינן עלה והא אנן תנן שלשה הא אמר ליה ר"י לתנא תני ג' אבל דיעבד כגון שהודיעוהו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות אע"פ שלא נזדמן לו לטבול בשעה שהודיעוהו ואח"כ טבל לקריו או אשה לנדותה גרים גמורים הם ומותרים לבוא בקהל ישראל לכתחלה אבל כשנתגייר בינו לבין עצמו שלא הודיעוהו מקצת מצות קלות וחמורות עובד כוכבים גמור הוא אפילו נמול ולפיכך אמר גר שנתגייר בינו לבין עצמו אינו גר ומעשה באחד שבא לפני רבי יהודה וכו' ומסקנא לדבריך עובד כוכבים אתה והרב אלפס כתב דהא דרבי אסי ודריב"ל בדיעבד דלא פסלין ליה לבריה הואיל וטבל לקריו והא דר' יוחנן לכתחלה דלא נהיגנא ביה מנהג גר ולא מנסבין ליה בת ישראל עד דטבל בפני ג' ת"ח והראב"ד כתב והוא דחזו ליה בי תרי דטבל לקריו אבל לא חזו ליה בי תרי לאו כלום הוא ע"כ ואני אומר דוקא בדאיתחזק בעובד כוכבים אבל לא איתחזק בעובד כוכבים אם אמר טבל לקריו נאמן במגו:

ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה אריב"ל כו' יש מקשים דמשמע דלפסלו הוו קרו ליה הכי דומיא דההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא כו' וא"כ קשה ממ"נ אם היתה אשתו עובדת כוכבים מה יועיל אם טבל הוא לקריו דהא בן ישראל הבא מן העובדת כוכבים עובד כוכבים הוא ואם היתה אשתו ישראלית מה בכך אף אם לא טבל לקריו דהא אית ליה לריב"ל עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וי"ל דריב"ל לטעמיה (א) דאמר לעיל פגום מיהא הוי בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל אבל אם טבל לקריו אינו פגום ולא סבירא ליה ריב"ל כרבי יהודה דאמר בפרק י' יוחסין דבת גר זכר כבת חלל ודו"ק:

תוס' ד"ה כיון דאמו מישראל וכו' עד דהורדוס עשה תשובה. ר"ל והוא ידע בעצמו שהוא אסור בישראלית שהיה עבד ולכך לא נשא ישראלית:

גמ' בר ארמאתא אמר ריב"ל כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בה כו' אינן גרים יכילנא כו' הד"א:

בד"ה מי לא טבלה כו' לטבילת גירות דדת יהודית כו' כצ"ל:

גמרא א"ר יוסף יכילנא לאכשורי כו' בברתה עובד כוכבים ועבד הבא על ב"י הולד כשר. ברא"ש הגי' א"ר אשי והגהת הב"ח שם הניח הגי' שבגמרא בצ"ע דהא מוכח בסוגיא דרב יוסף ס"ל דהולד ממזר וכוונתו להא דלעיל (בע"א) אמרי' אלא א"ר יוסף רבי היא כו' ול"נ דא"ל דהדר ביה רב יוסף מחמת קושיא דאביי מאי חזית כו':

תד"ה מי לא טבלה. ואפילו למ"ד כו' חד נמי כשר מ"מ כו'. ועי' לקמן (מז א) תד"ה משפט ובהרא"ש כאן ובמש"כ עליו:

בא"ד בירושלמי דיומא. הוא ברפ"ו שם:

אמר רבינא כו' ר' יוסי בר אבין. נ"מ בדור אחרון עם רב אשי הוה כדמוכח בפרקא דחסידי (תענית כג:) וא"כ רבינא הלז הוא כמו כן חברו דרב אשי הוא. אבל רב ששת דאדכר הכא לא מסתנר שהוא סתם ר"ש שהיה בדור רב הונא ור"ע תלמידי דרב. שקדמו הרבה לרבא. וביום שמת רבא נולד ר"א (קדושין עב ב') וצ"ל דתרי ר"ש הוו:

(מה ב) אמר רבינא אמר לי רב גזא*[בכ"י מינכן בשתי הפעמים: ז ג א.] וכו'.—כאן משמע דרב גזא היה בזמן רב ששת, וכן בשבת (קכט ב) משמע שרב גזא היה בזמן רבי יוסף; ולפ"ז צ"ל דרבינא דהכא הוא הקדמון (שהוא ר' אבינא, וכ"ש לעיל יא א). וכן מוכרח לומר דר' יוסי בר' בון דהכא גם הוא קדמון בזמן רב יוסף, כי היה עוד ר' יוסי בר' בון אחרון בזמן ר' מנא בנו של ר' יונה ור' חייא בר אדא האמוראים האחרונים בירושלמי*עי' שביעית פ"ו ה"ג לו ע"ד: ר' יוסי ב"ר בון בעא קומי ר' מנא. ועוד בכתובות פ"י ה"ב [לג ע"ד] אמר ר' יוסי בי רבי בון לתלמידוי דר' מנא., וזה האחרון מצוי בירושלמי, ובבבלי נזכר רק פעם אחת (תענ' כג ב, כפי הנוסח שלפנינו), שהיה בזמן רב אשי (ע"ש). אבל ר' יוסי בר' בון הקדמון אינו נזכר בירושלמי אלא במקומות מועטים*עי' ברכות פ"ז ה"ג [יא ע"ג] ומגלה פ"ד ה"ד [עה רע"ב] וסנה' פ"א ה"ו [יט רע"ג], שר' יוסי בי ר' בון אמר לר' סימון, וכפי הנודע היה ר' סימון תלמידו של ריב"ל. ובשקלים פ"ג ה"ב שאל גמליאל זוגא מר' יוסי בי ר' בון, וגמליאל זוגא היה בימי ר' יוחנן ורשב"ל, כמבואר בחלה פ"ד ה"ו וסוכה פ"ג ה"א. אלא שלפ"ז צ"ל דהא דאיתא בירושלמי סוף ביצה דגמליאל זוגא שאל מר' מנא, וכן במו"ק פ"ג ה"ה, ט"ס הוא, וצ"ל "ר' לרז"פ ז"ל, ערך גמליאל זוגא, שכתב דט"ס בשקלים (שם), ואפשר שצ"ל: שאל לר' יוסי בר חנינה. אמי" במקום "ר' מנא". וחילוף כזה מצוי הרבה בירושלמי כ"ש במקום אחר. ועי' במבוא הירושלמי. וכן נראה שר' יוסי בר אבין המובא כמה פעמים בבבלי הוא ע"פ רוב זה הקדמון כמו שמצינו בשבת (כא ב וצ"ו א), שעולא אמר בשמו. ודע שבשאילתות פ' וישלח סי' כ"ה העתיק בסוגיא דהכא "אמר רב אשי" (במקום רב ששת)*וט"ס כזה יש גם בחולין קז א: א"ל רב ששת לאמימר, וצ"ל: א"ל רב אשי לאמימר, כנוסח [כל כתבי יד והרי"ף] הרא"ש והריטב"א שם [ועי' ד"ס.] לדידי אמר לי רב גזא. וא"כ היה רב גזא בזמן רב אשי, ויהיה רבינא דהכא גם הוא חבירו של רב אשי. אלא שלפ"ז צ"ל דהא דאיתא בשבת (קמה ב): אמר רב יוסף ולירוק אנן מתרנגולתיה דר' אבא ועוד אמר רב גזא וכו'-אין "ועוד" מדברי רב יוסף אלא מסתמא דתלמודא*ובאמת שמפשטות הלשון לא משמע כן, דא"כ מאי "ועוד", ועי' סה"ד ערך רב גזא, שדעתו שכל זה מדברי רב יוסף..

מנו רב יהודה. כדאמר ואף רב יהודה מורה בה להיתירא: והאמר רב יהודה. גבי חציו עבד הבא על בת ישראל: הולד אין לו תקנה. בבת ישראל כלומר ממזר הוא: כי איתמר. ההיא דאין לו תקנה: כגון דקדיש. מי שחציו עבד וחציו בן חורין את בת ישראל ואח''כ בא עליה דכיון דקדשה הויא מקודשת לצד חירות אבל לא לצד עבדות ונמצא צד עבד שבו משתמש בא''א ולפיכך הולד ממזר דכל הני דמכשרי בפנויה מכשרי אבל באשת איש אפילו בישראל הולד ממזר וכ''ש עובד כוכבים ועבד אבל היכא דבא עליה בלא קדושין כשר: ה''ג דנמצא צד עבדות שבו משתמש באשת איש: לדברי המכשיר. בעבד הבא על בת ישראל מכשיר אפי' בא''א וטעמא מפרש ואזיל: אלא מאשת אב. דממזרות לגבה כתיב דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר (דברים כג): כגון שבא על אשת איש. ומשום הכי הולד אין לו תקנה בבת ישראל דנמצא צד חירות של עבד כשבא עליה משתמש באשת איש ואע''ג דאי כולו עבד הולד כשר כדאמרן לדברי המכשיר מכשיר אפי' בא''א הכא ממזר משום צד חירות דהוי כשאר ישראל הבא על אשת איש דהולד ממזר: רב גזא גרסי': הוה עובדא. בעבד גמור: בין באשת איש. כדאמרן שאין עושה ממזר אלא מי שיש לו קדושין על אחרים: רב מרי בר רחל. מעובד כוכבים הבא על ישראלית הוה: בפורסי דבבל. גבאים ממונים על ישראל ואע''ג דגר בעלמא אסור למנותו פרנס על ישראל דאמר מר כו' האי כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה: אטבלה לשם אנתתא. לשם טבילת נדה ולא לשם טבילת גירות: יכילנא לאכשורי בה. להיות גיורת גמורה ואע''פ שלא טבלה לשם גירות ואמר לקמן (דף מו:) לעולם אינו גר עד שימול ויטבול דטבילת נדה סלקא לה לשם גירות דעובדת כוכבים לא טבלה לנדותה: ובברתה. ואע''ג דבת עבד הבא על בת ישראל היא דהא נתגיירה זו וכבת ישראל היא אפ''ה כשרה בתה: בה כדרב אסי. דאמר בשמעתין ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא שלא טבלה אמו לשם גירות ואמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה אלמא טבילת נדה סלקא לה לשם גירות ל''א לשם אנתתא לשם אישות וטבילת גירות הוה אלא שאינה טבילה דאמר בכיצד (לעיל דף כד:) אחד איש שנתגייר לשום אשה ואחד אשה שנתגיירה לשום איש אינן גרים. יכילנא לאכשורי בה ע''י טבילות אחרות שטבלה אח''כ לנדותה כך שמעתי וקשיא לי חדא דקבעינן הלכתא התם הלכה כולן גרים ואפי' למשנה ראשונה נמי אי קמייתא לא סלקא לה בתרא נמי לא סלקא לה דלאו לשם שמים נתגיירה ולשון ראשון עיקר ונראה בעיני: בר ארמייתא. שלא טבלה אמו כשנתגיירה: מי לא טבלה לנדותה. ואותה טבילה עולה לה לטבילת גירות דדת יהודית היא וכן מי לא טבל לקריו:
משום דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש. והא דמשמע בפ''ק דקדושין (דף ז. ושם) דהתקדשי לחציי לא אמר כלום אי לאו משום דאי בעינן למינסב אחריתי נסיבנא קאמר היינו משום דשייר בקניינו כדאמר בהשולח (גיטין דף מג. ושם) והכא לא שייר: מה אשת אב כו'. וא''ת מה לאשת אב שכן כרת ומיתה ויש לומר דממזרות תלוי בתפיסת קדושין כדפרישית לעיל: רבא אכשריה לרב מרי בר רחל. רבא גרסי' ולא רב דרב מרי בריה דאיסור גיורא הוה שהיה בימי רבא כדמוכח בפ' מי שמת (ב''ב קמט. ושם): פורסי דבבל. ממונה כדאמר בפ''ק דיומא (דף ט.) מאי פרהדרין פורסי: כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה. מכאן קשה לפי' הקונטרס דפירש באלו נאמרין (סוטה דף מא. ושם) גבי אגריפס המלך שאמרו לו אחינו אתה וקאמר בגמרא דבאותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה שהחניפו לאגריפס ופי' בקונטרס שקראוהו אחינו לפי שהיתה אמו מישראל ולפירושו אמאי נענשו הא אמרינן הכא כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה ואע''ג דתניא בתוספתא (דסנהדרין פ''ד) דאין מעמידין מלך אלא מן המשיאים לכהונה מ''מ תימה הוא לומר דמשום איסורא דרבנן נתחייבו כלייה ואומר רבינו שמואל דהורדוס לא נשא בת ישראל שעשה תשובה כדאמרינן בפ''ק דב''ב (דף ד.) ולכך נענשו ואע''פ שהיה עבד קראוהו אחינו לפי שהיה אחיהם במצות ואתי שפיר הא דאמר שמואל בפ' עשרה יוחסין (קדושין ע:) כל דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא ושמואל גופיה אית ליה (לעיל עמוד א) דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אלא ודאי לא נשא ישראלית וא''ת מ''מ אמאי עבדא הוא והלא מסתמא כשמלך הורדוס נתייאשו בעליו ושמואל אית ליה (לקמן דף מח.) המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור וי''ל דשמא היו מצפים שתהא גאותו מושפלת וא''ת דהכא משמע דגר שאין אמו מישראל אין כשר לדון ובפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו: ושם) תנן הכל כשרים לדון ופריך תנינא [ומשני] חדא לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר משמע דגר אע''פ שאין אמו מישראל אלא שנתגייר בעצמו דכשר לדון דקרינן ליה בא מטיפה פסולה דקאמר התם אבל גר מטיפה פסולה לא וי''ל דהתם מיירי לדון גר חברו כדאמר בפ' מצות חליצה (לקמן דף קב. ושם) גר דן את חברו דבר תורה ואם היתה אמו מישראל דן אפילו ישראל וא''ת בפ' עשרה יוחסין (קדושין עו:) אמרינן מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים למימרא דלא מוקמינן פסולים ורמינהו הכל כשרים לדון כו' ואמר רב יהודה לאתויי ממזר ומאי קושיא דהתם היינו לדון את חברו וי''ל דממזר כיון דאביו ואמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה תדע דהא דרשינן עליך הוא דבעינן מקרב אחיך וחברו ממזר מיקרי שפיר עליך שבא מזרע ישראל ואי מיפסל ממזר לדון את ישראל מיפסל נמי לחברו ובפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו:) דקעביד צריכותא בין גר לממזר אע''פ שגר וממזר חלוקין דגר אינו דן אלא חברו מ''מ נקט צריכותא לפי שהמשנה שנויה סתם ואין חילוק זה מפורש בה: אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשום אנתתא. שהיה רוצה לייחדה לו והיה מטבילה כדרך כל בנות ישראל שטובלות משנתבעות לינשא וטועה היה דבעבד לא גזרו נשג''ז כדאמרינן בנדה (דף כ): מי לא טבלה לנדותה. תימה דאמר לקמן (דף מו:) דגר צריך שלשה דמשפט כתיב ביה ואפילו למאן דאמר בריש סנהדרין (דף ג.) דבר תורה חד נמי כשר מכל מקום אין דרך נשים להביא איש עמהן בשעת טבילה ואשה אינה ראויה לדון כדתנן (נדה דף מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד ובהדיא איתא בירושלמי דיומא מעתה שאין אשה מעידה אינה דנה ודבורה לא היתה דנה אלא מלמדת להן שידונו אי נמי על פי הדיבור שאני וי''ל האי דבעינן שלשה היינו לקבלת המצות אבל לא לטבילה אף על גב דאמרינן לקמן (דף מז:) דשני ת''ח עומדים מבחוץ היינו לכתחלה דעדיף טפי. ויש מפרשים דכיון דידוע לכל שטבלה כאילו עומדים שם דמי ומיהו קשיא דטבילת נדה בלילה ולקמן (דף מו:) אמר אין מטבילין גר בלילה אבל אי לאו כתיב משפט אלא אקבלת מצוה אתי שפיר והא דאין מטבילין היינו לכתחלה מדרבנן:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד