יבמות נ ע"א

these are the years of the generations, i.e., the allotted lifespan that is preordained for each individual before birth. If he is deserving, God completes his allotted lifespan. If he is not deserving, God reduces his lifespan; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Akiva assumes one cannot outlive one’s preordained allotted lifespan. The Rabbis say: If he is deserving, God adds years to his lifespan. If he is not deserving, God reduces his lifespan. According to the Rabbis, Isaiah’s prophecy is referring to one who deserved to have extra years added to his allotted lifespan, and the verse in the Torah is referring to one who deserved to merely complete his lifespan.

The Rabbis said to Rabbi Akiva: How can you claim that one cannot outlive one’s allotted lifespan when there is a verse that states that Isaiah prophesied to Hezekiah as Hezekiah lay on his deathbed: “And I will add unto your days fifteen years”? Rabbi Akiva said to them: Those additional years that God added to his lifespan are from his own allotted lifespan. When Hezekiah sinned God decreed that his lifespan be shortened, but when he repented God allowed him to live out those years. Know that this is so, as a prophet during the reign of King Jeroboam stood and prophesied: “Behold, a son shall be born unto the House of David, Josiah is his name” (I Kings 13:2). Josiah was the grandson of Manasseh, Hezekiah’s son, and at the time Hezekiah lay on his deathbed, Manasseh had not yet been born. Evidently, Hezekiah’s preordained allotted lifespan had still not been completed.

And what would the Rabbis respond to Rabbi Akiva’s proof? They could counter: Is it written that Josiah was to be born specifically from the descendants of Hezekiah? It is written only that he would be born “unto the House of David,” so he could be born either from the descendants of Hezekiah or from a different person of the House of David. Accordingly, no proof concerning Hezekiah’s allotted lifespan can be deduced from that verse.

§ The mishna details the prohibition with regard to one’s wife’s sister in various cases: If a man’s wife died, he is permitted to her sister; if his yevama died, he is permitted to her sister. Rav Yosef said: Here Rabbi Yehuda HaNasi taught an unnecessary mishna, since the prohibition with regard to one’s wife’s sister and the fact that the prohibition exists only in the lifetime of one’s wife is stated explicitly in the Torah, and there is no additional novelty in this mishna’s ruling.

MISHNA: Rabban Gamliel says: A bill of divorce [get] is not effective when given after a bill of divorce was previously given to a yevama. Once a yevama receives a bill of divorce from a yavam, no bill of divorce given by that yavam to her rival wife or a bill of divorce given to her by a different yavam is of any effect. And levirate betrothal is not effective after a previous levirate betrothal was performed, and intercourse with a second yevama is not effective after intercourse with the first one, and ḥalitza is not effective after ḥalitza was previously performed. But the Rabbis say: A bill of divorce is effective when given after a bill of divorce, and levirate betrothal is effective after levirate betrothal, but nothing is effective after intercourse or after ḥalitza. If a yavam has relations with the yevama or performs ḥalitza with her, no other action performed afterward is effective, whether performed by that yavam toward a different yevama or by any yavam with the original yevama.

The mishna elaborates: How do these laws work in practice? If a yavam performed levirate betrothal with his yevama, and he later gave her a bill of divorce, she nevertheless requires ḥalitza from him. The bill of divorce does not fully exempt her from levirate marriage, as the levirate bond remains intact. If he performed levirate betrothal and then ḥalitza, she requires a bill of divorce from him in order to cancel the levirate betrothal. If the yavam performed levirate betrothal and then engaged in intercourse with the yevama, this is the way to perform levirate marriage in accordance with its mitzva, as the Sages instituted this as the proper procedure for a yavam to perform levirate marriage.

If the yavam gave the yevama a bill of divorce and afterward performed levirate betrothal with her, she requires another bill of divorce to cancel the levirate betrothal, as well as ḥalitza to nullify the levirate bond. If he gave her a bill of divorce and then engaged in intercourse with her, she requires a bill of divorce to cancel the betrothal that took place via intercourse, and ḥalitza to nullify the levirate bond; the intercourse did not affect the levirate bond because once he gave her a bill of divorce she was forbidden to him. If he gave her a bill of divorce and performed ḥalitza, nothing is effective after ḥalitza, as the levirate bond was completely nullified.

Similarly, if he performed ḥalitza with her and then either performed levirate betrothal, or gave a bill of divorce, or engaged in intercourse with her; alternatively, if he engaged in intercourse with her and then either performed levirate betrothal, or gave a bill of divorce, or performed ḥalitza after they engaged in relations, nothing is effective after ḥalitza or intercourse. Any action performed afterward is unrelated to the levirate bond.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נ - א

אלו "שני דורות", השנים שפוסקים לו לאדם בעת הוולדו, שהם פרק הזמן הנקרא "דורו".

זכה - משלימין לו, שיחיה את כל שנותיו שפסקו לו, וזוהי כונת הפסוק בהבטחה "את מספר ימיך אמלא", שיושלמו שנות החיים, ולא יופחתו.

אך אם לא זכה - פוחתין לו מהשנים שקצבו לו.

דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים: זכה - מוסיפים לו על שנותיו שפסקו לו.

לפי שהמילוי האמור בפסוק "את מספר ימיך אמלא", משמעותו היא תוספת שנים.

לא זכה - פוחתין לו.

אמרו לו חכמים לרבי עקיבא: הרי הוא הכתוב אומר בהבטחה למלך חזקיהו "והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה"!

ומוכח, שעם זכויות אפשר לזכות בהוספה על שנות החיים הקצובות!

אמר להם רבי עקיבא: שנים אלו - משלו הוסיפו לו! לפי שתחילה רצו לפחות לו את השנים הללו, ובזכות תפילתו החזירו לו את שנותיו.

תדע שמשנותיו הוסיפו לו, שהרי נביא עומד ומתנבא בימי ירבעם, שנים רבות לפני המעשה עם חזקיה, על הולדת יאשיהו, בנו של מנשה, בן חזקיה.

דכתיב [מלכים א יג] "הנה בן נולד לבית דוד, יאשיהו שמו"

ועדיין לא נולד אז מנשה בן חזקיה, שממנו יצא יאשיהו.

ומוכח, ששנים אלו, שבהן נולד לחזקיה מנשה [אבי יאשיהו], הן שנים משלו.

כי לדברי חכמים, לא יתכן שתהיה נבואה על הולדת זרע לחזקיה בשנים שיזכה בהן מעבר לשנות דורו שנקצבו לו. כי אין נבואה אלא על דבר שנקצב, ולא על שינוי ממה שנקצב.

ורבנן סוברים: מי כתיב שיאשיהו עתיד לצאת דוקא מחזקיה? והרי בנבואה ההיא "לבית דוד" כתיב -

ואין זה משנה אי מחזקיה נולד, אי מאינש אחרינא נולד.

שנינו במשנה:

אשתו שמתה וכו'. יבמתו שמתה וכו'.

אמר רב יוסף: כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה, שהרי כך היא משמעות הכתוב "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור, לגלות ערותה, עליה, בחייה", שאין אחות אשה אלא בחייה של אשתו!

הדרן עלך פרק החולץ

פרק חמישי - רבן גמליאל

ארבעה דברים נאמרו בענין יבום וחליצה, שנים מן התורה, ושנים מדרבנן. ואלו הם:

יבום או חליצה, מן התורה.

מאמר או גט, מדרבנן.

תיקנו חכמים שיהיו קידושי מאמר בכסף ובשטר קונים ביבמה, מחד.

ופסול גירושין של יבמה, על ידי שנותן לה היבם גט, מאידך.

המאמר שעושה היבם ביבמתו, פועל שלשה ענינים:

א. אוסר אותה על שאר האחים.

ב. מחייב אותה בגט, אם בא להוציאה [בנוסף לחליצה].

ג. אוסר את קרובותיה עליו כדין קרובות אשתו.

ואילו הגט שנותן היבם ליבמתו פועל שני ענינים:

א. אוסר אותה מדרבנן על כל האחים.

ב. המגרש עצמו נאסר בקרובותיה.

במשנה זו יתבאר תחילה, מחלוקת בין חכמים לרבן גמליאל, ביבם אחד שחזר ועשה את אותו ענין בשתי יבמותיו, או שני יבמים שחזרו ועשו את אותו ענין ביבמה אחת הנופלת לפניהם.

ולאחר מכן מבארת המשנה לדברי הכל, את הדין של יבם אחד שעשה ביבמתו האחת ענין אחד מתוך ארבעת הדברים, וחזר ועשה בה דבר נוסף אחר, מתוך הארבעה - מהו תוקפו של המעשה השני.

והמשנה מבארת מהי משמעותו של המעשה הנוסף, במי שעשה מאמר ביבמה, ואחר כך חזר ועשה בה את אחד משלשת הדברים האחרים:

או שנתן לה גט אחר המאמר, או שחלץ לה אחר המאמר, או שבא עליה אחר המאמר - מהו תוקף המעשה השני.

ואחר כך מבארת המשנה מהו תוקף המעשה השני במי שנתן ליבמה גט, ואחר כך עשה את אחד משלשת הדברים האחרים, שעשה בה מאמר, או בא עליה, או חלץ בה.

וממשיכה המשנה לבאר במי שחלץ ליבמה, ואחר כך עשה בה מאמר או נתן לה גט או בא עליה.

ומסיימת, במי שבא על יבמה, וחזר ועשה בה מאמר או נתן לה גט או חלץ לה.

ובקצרה:

מאמר, ואחריו: גט, או חליצה, או ביאה.

גט, ואחריו: מאמר, או חליצה או ביאה.

חליצה, ואחריה: מאמר, או גט או ביאה.

ביאה, ואחריה: מאמר, או גט או חליצה.

וכל זה מדובר ביבם אחד וביבמה אחת.

לפני שמתחילה המשנה לבאר את דין היבם האחד, העושה שני דברים ביבמתו האחת, היא מקדימה את מחלוקת רבן גמליאל ורבנן, במי שחוזר ועושה את אותו הדבר בשתי יבמות הנופלות לפניו משני אחים.

או אם נפלה יבמה אחת לפני שני אחים, ועשה בה אח אחד מעשה, וחזר ועשה בה האח השני את אותו המעשה.

מתניתין:

רבן גמליאל אומר:

א. אין גט שניתן היבם ליבמה מועיל כלום, אחר שכבר נתן גט ליבמה האחרת.

ואין המגרש נאסר בקרובותיה של היבמה השניה שנתן לה גט, כדין המגרש יבמתו, לפי שלא הועיל גטו כלום.

וטעמו של רבן גמליאל הוא, מחמת שהוא מסתפק אם גט ביבמה מועיל לפגוע בזיקה אם לאו.

ולכן, ממה נפשך, אין גיטו של השני כלום:

אם הגט של הראשון מועיל להפקיע את הזיקה, פקעה הזיקה משתי היבמות בגט הראשון, והגט השני לא פעל כלום.

אם לא הועיל הגט הראשון להפקיע את הזיקה, ולא פעל דבר לדחות את היבמה שנתן לה גט, הרי גם הגט השני לא הועיל לעשות זאת.

ולכן אין השניה גרושתו, ואין הוא נאסר בקרובות השניה.

וכן אם היו שני יבמים ויבמה אחת, וחזר השני ונתן לה גט לאחר שכבר נתן לה אחיו גט, אין היא נחשבת גרושת השני, כי לא הועיל דבר בגטו, ואין הוא נאסר בקרובותיה.

ב. כמו כן מסתפק רבן גמליאל אם מאמר קונה או לא קונה:

ולכן, לא מועיל כלום מאמר שעושה אדם ביבמתו אחר מאמר שעשה כבר ביבמה האחרת.

כי אם מאמר קונה אין המאמר השני קונה, כי אפשר לקנות יבמה אחת ולא שתיים.

ואם מאמר אינו קונה, לא הועיל המאמר השני יותר מהראשון.

ולכן הוא אינו נאסר בקרובותיה של השניה, והיא אינה צריכה גט.

וכן אם חזר ועשה בה אחיו מאמר, אין היא צריכה ממנו גט, והוא לא אסר אותה על אחיו, ואין הוא נאסר בקרובותיה.

ג. ולא מועילה כלום בעילה שעושה היבם ביבמתו אחר בעילה שעשה ביבמה האחרת, ואין הוא נאסר בקרובותיה.

ד. ולא חליצה מועילה כלום אחר חליצה ביבמה האחרת.

וחכמים חולקים ואומרים:

א. יש גט אחר גט, לפי שהגט שנותן ליבמה האחת אינו מפקיע את כל הזיקה לגמרי, שהרי עדיין היא צריכה חליצה, ולכן מועיל הגט השני ליבמה השניה, להוריד את הזיקה שנשארה עדיין כלפיה, והמגרש אסור בקרובותיה.

וכמו כן, אם היתה יבמה הנופלת לפני שני יבמים, לא הפקיע גיטו של הראשון את כל הזיקה, והיא נשארה עדיין כלפי היבם השני, ולכן גיטו מועיל להפקיע את הזיקה כלפיו, וגם הוא אסור בקרובותיה.

ב. ויש מאמר אחר מאמר. שמועיל מאמרו ביבמה השניה להצריכה גט ולהאסר בקרובותיה.

ג. אבל לא מועיל שום דבר, אחר בעילה, ולא אחר חליצה - כלום!

ועתה עוברת המשנה לענין אחר, שאינו קשור למחלוקת של רבן גמליאל וחכמים, אלא הכל מודים בו [וכפי שהתבאר בהקדמה למשנה זו].

ומבארת המשנה, כיצד הוא הדין ביבם אחד וביבמה אחת, שחזר היבם ועשה בה מעשה אחר מעשה?

א. עשה בה מעשה נוסף אחר מאמר:

עשה מאמר ביבמתו, ונתן לה גט, הרי אני קורא בו [מדרבנן] "כיון שלא בנה, שוב לא יבנה", ולכן אסור לו לכונסה, אלא - צריכה הימנו חליצה.

עשה בה מאמר וחליצה - צריכה הימנו גט למאמרו, בנוסף לחליצה.

עשה מאמר, ובעל - הרי זו כמצותה

ב. עשה בה מעשה נוסף אחר גט:

נתן גט, ועשה מאמר - צריכה גט למאמרו, וחליצה להתירה מדין תורה.

ואפילו לרבן גמליאל צריכה הימנו גט, כי על הצד שגט אינו מפקיע את הזיקה לגמרי, הועיל בה המאמר.

נתן גט ובעל - צריכה גט לביאתו, וחליצה.

לפי שאסור לו לקיימה מדין "כיון שלא בנה שוב לא יבנה", ואין ביאתו בה נחשבת לקנין גמור לפי שקדם לה גט, והיא נחשבת לביאה פסולה, ולכן צריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו.

נתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום.

ומשנתנו רבי עקיבא היא, שאמר אין קידושין תופסים בחייבי לאוין, ולכן אפילו יקדשה במאמר, או יבוא עליה, לא יתפסו בה קידושין, לפי שאיסור חלוצתו הוא לאו מן התורה.

זאת, אף על פי ש"חליצה פסולה" היא, שהרי אם רצה לייבמה אינו יכול, לפי שכבר קדם לה גט.

ג. עשה בה מעשה נוסף אחר חליצה:

חלץ ועשה מאמר.

חלץ ונתן גט.

חלץ ובעל.

אין אחר חליצה כלום, וכפי שאומר זאת התנא בהמשך.

ולא מועיל בחלוצה מאמר וביאה, כי משנתנו בשיטת רבי עקיבא היא, הסובר שאין קידושין תופסים בחייבי לאוין, והחלוצה אסורה על היבם בלאו, ולכן לא תופסים בה לא מאמר ולא בעילה.

ד. עשה בה מעשה נוסף אחר בעילה:

או בעל ועשה מאמר.

או בעל ונתן גט

או בעל וחלץ -

אין אחר בעילה כלום.

כי משבעל אותה יכול הוא לגרשה בגט ולהחזירה, ואין חליצה אחר ביאה עושה כלום לאוסרה עליו.

ופה אומר התנא את הכלל המובא מקודם [ויבואר בגמרא מדוע איחרו לומר עד כאן]:

אין אחר חליצה כלום!

אלו שני דורות, השנים שנקצבות לו לאדם לחיות בדורו. אם זכה — משלימין לו וחי כל מספר שנותיו, לא זכה — פוחתין לו ממספר השנים שנקצב לו. אלו דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים: אם זכה — מוסיפים לו על שנותיו הקצובות, לא זכה — פוחתין לו.

אמרו לו לר' עקיבא, הרי הוא אומר כשחלה חזקיה: "והספתי על ימיך חמש עשרה שנה" (מלכים ב' כ, ו), משמע שמוסיפים לאדם על שנותיו הקצובות! אמר להם: משלו הוסיפו לו. כלומר, שנים אלה מיועדות היו לו מתחילה, ולא נוסף לו דבר. תדע שכך הוא, שמתחילה כך נגזר עליו, שהרי נביא עומד ומתנבא בזמן ירבעם "הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו" (מלכים א' יג, ב), ובאותה שעה שחלה חזקיה עדיין לא נולד מנשה בנו של חזקיה, ויאשיהו היה נכדו של מנשה, ואם כן נמצא שמראש כבר נגזר שיחיה ויוליד בן זה!

ורבנן [וחכמים] מה אומרים הם על כך — מי כתיב [האם נאמר] שיאשיהו יהיה מחזקיה? רק "לבית דוד" כתיב [נאמר] שם, אי [או] שמחזקיה נולד הבן הזה, מלך ישראל שבו תתקיים הנבואה, אי מאינש אחרינא [או מאיש אחר], מבית דוד, שיוליד אותו. ואם כן אין משם ראיה.

א שנינו במשנה: אשתו שמתה אחרי נישואיה — מותר באחותה, וכן יבמתו שמתה — מותר באחותה. אמר רב יוסף: כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה, שהמקרים השונים שנתפרטו במשנה אינם צריכים ואין בהם חידוש, שהדבר מפורש בתורה שלא נאסרה אחות אשה אלא בחיי אשתו ("ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערוותה עליה בחייה". ויקרא יח, יח), בין שהאחות פנויה, גרושה או נשואה, וכן ביבמתו.

א משנה רבן גמליאל אומר: אין גט אחר גט ביבמה, כלומר, אם ניתן גט ליבמה, אין גט שניתן לצרתה (או גט שנותן אח אחר לאותה יבמה) נחשב כלל לענין האיסור לשאת את קרובותיה, ולא מאמר תופס אחר מאמר, בין של יבם אחד בשתי יבמות, בין של שני יבמים ביבמה אחת, ולא בעילה תופסת אחר בעילה ביבמה שניה, ולא חליצה אחר חליצה. וחכמים אומרים: יש גט אחר גט, ויש מאמר אחר מאמר. אבל לא אחר בעילה ולא אחר חליצה כלום, שאם בא היבם על היבמה, או שחלץ לה, שוב אין פעולה אחרת תופסת, לא ביבמתה ולא במה שעושה בה היבם האחר.

ומבארים כיצד הם הדינים הללו לפרטיהם: עשה מאמר ביבמתו שקידש אותה ונתן לה אחר כך גט — אף על פי כן צריכה הימנו חליצה, שהגט לא פטר אותה לחלוטין ועדיין זיקת הייבום קיימת. ואם עשה בה מאמר וחליצה — צריכה הימנו גט כדי לפטור אותה מן המאמר. עשה מאמר ובעל — הרי זו כמצותה, שכך תיקנו חכמים שיעשו.

נתן לה גט ואחר כך עשה בה מאמר — צריכה גט נוסף למאמר זה, ועדיין צריכה גם חליצה כדי לפטור אותה מן הייבום. אם נתן לה גט ובעל — צריכה גט לבעילתו (שכיון שנתן לה גט נאסרה עליו) וחליצה לפטור זיקת הייבום. נתן לה גט וחלץ — אין אחר חליצה כלום, שכבר פקעה הזיקה לגמרי.

וכן אם חלץ ואחר כך עשה בה מאמר, או נתן גט ובעל, או בעל ועשה מאמר, או נתן גט וחלץ אחרי הבעילה — אין אחר חליצה ובעילה כלום, שאף שעשה מעשה אחריה אין זה שייך לזיקת יבמים.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

כאן שנה ר' משנה שאינה צריכה. פי' כולה אינה צריכה וליכא למימר בה איידי דסיפא תנא רישא איידי דרישא תנא סיפא דהא דקתני אשתו שמתה מותר באחותה וגרשה ומתה נמי מותר באחותה פשיטא בחיי' כתיב וא"ת ללמוד שאפילו גרשה אסור בה לעולם כל שבחיי' כדדרשי' בפ"ק בגמ' (דף ח') תנינא כמה זימני ולעיל תנן אחות גרושה מד"ת נשאת לאחר נמי פשיטא מה הוסיף ומה גרע באיסור שבה מפני נשואי' יבמתו שמתה מותר באחותה פשיטא ואי לאשמועינן דבחיי' אסור בה הא תנינא כמה זימני יש זיקה ואסור לבטל מצות יבמין.
וא"ת ודילמא לאשמועינן דוקא באחותה אבל באמה אפילו לאחר מיתה לא והא רבותא היא באמה דלא כתיבא בהדיא ומדרשא אתיא במסכת סנהדרין (דף ע"ו) ור' קמ"ל יש זיקה אפילו לאמה איכא למימר סבירא לן כמאן דאמר יבמתו שמתה מותר באמה ורש"י ז"ל משמע שפירשה ארישא בלחוד דקתני אשתו שמתה מותר באחות' פשיטא זיל קרי בי רב הוא עלי' בחיי' ולא נהיר דבכמה דוכתי קתני תנא מאי דכתיב בהדיא משום סיפא ורישא.
ולי נראה שאין דברי רב יוסף אלא על מה ששנינו נשאת לאחר ומתה בין ברישא בין בסיפא שזו משנה של חנם ואין לך כיוצא בה דמה הוסיף ומה גרע כלל ודבר שלא לצורך כלום לא תני רבי ואפילו אגב סיפא ורישא דהכי נמי מצי למיתני הלכה למדינת הים ומתה מותר באחותה.

מתני': אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר. פי', ר"ג לדברי ר' עקיבא (לעיל יבמות דף מ"ט) קאמר דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין שאלו לדברי חכמים שאפילו בעל וקידש צרתה קדושיו קידושין כל שכן מאמר אחר מאמר והאי דדא איתמר בגמרא ארישא זו דברי רבי עקיבא משום דרבנן [גם] ברישא [בגט אחר גט] לא אמרי כותיה ואי נמי ר"ג גופי' לא סבר לה כותיה אלא איידי דאמר לרבנן אין גט אחר גט אמר לדברי ר' עקיבא אין מאמר אחר מאמר.
ויש מפרשין, לר"ג אפילו לדברי חכמים אין מאמר אחר מאמר דכיון דזיקה קיימת ומאמר דרבנן הוא לא תקינו רבנן שנים אבל חלץ או בעל שנפקעה זיקה לגמרי ואי מקדש קידושין דאורייתא נינהו בזה מודה ר' גמליאל דהוי קידושין אלא שר' עקיבא פוטר.

רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר. פירוש בין ביבם אחד ושתי יבמות בין בשני יבמין ויבמה אחת כדקתני לקמן. ויש מפרשים (ריב"ן בתוד"ה רבן גמליאל) דהא דאמר ר"ג דאין מאמר אחר מאמר אליבא דר' עקיבא קאמר דאלו לרבנן דאמרי דקדושין תופסין בחייבי לאוין לא מיבעיא אחר מאמר דרבנן דתפסי קדושין אלא אפילו אחר ביאה דקיימא אידך עליה בלאו דאורייתא תפסי בהו קדושי. ואי קשיא לך אם כן אמאי לא אמרינן עלה בגמרא זו דברי ר' עקיבא כדקאמרינן (להלן יבמות נב, ב) על מתניתין דאין לאחר חליצה כלום. יש לומר משום דרבנן דרישא לא אמרי כותיה. ויש מפרשים דרבן גמליאל אפילו כדברי חכמים קאמר דאין מאמר אחר מאמר, דכיון דמאמר דרבנן היא חד מאמר תקינו רבנן שני מאמרין לא תקינו, דלא אלים מאמר לקנות אחר מאמר אחר. אב חלץ או בעל שנפקעה זיקתו לגמרי ואי קדיש קדושיו דאורייתא נינהו מודה רבן גמליאל דהוו קדושין.

כאן שנה ר' משנה שאינה צריכה פי' דכולה זיל קרי בי רב דכולי עלמא ידעי דאחות אשה בחייה בלבד אסורה וכל שמת' אשתו מותרת וכ"ש אחות יבימתו והכל יודעים ג"כ דכל זמן שלא מתה אשתו אע"פ שנתגרשה ונשאת לאחרים אחותה אסורה וכן ביבמתו ויש מקשים דהא ברישא אשמועינן דמתה אשתו מותרת באחותה הא באמ' אסור' דאמות לאחר מיתה דאוריתא והא מדרשא אתי בסנהדרין בסיפא אשמועינן מתה יבימתו מותר באחותה הא באמה אסור דיש זיקא ואפילו לאחר מיתה וכדאיתא לעיל בפ' כיצד ותימא דאנן הכי קאמרי דכלה פשטיה דמתני' אינה צריכה ולא הל"ל כולי האי מתניתין אריכתא טובא משום דיוקא דחד בבא או דתרתי וכ"ש דדיוקא דסיפא לא ברירא דדילמא ה"ה דמותר באמה ואיידי דתני ברישא אחותה נקט סיפא אחותה וכדדחי בפ' כיצד אלא ודאי צריכה ותנא קתני לה לפרושי דיני בעלמא ויגדיל תורה ויאדיר. ובהכי סליק פירק' תושבחן וברכן למארי שמיה וארקא:

רבן גמליאל

רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר פי' בין ביבם א' וב' יבמות בין ביבמה א' וב' יבמין הגט הראשון פוסל אותה ולצרתה עליו ועל כל האחים ואסור בקרובותיה והמאמר הראשון קונה מדרבנן להצריכה גט אבל המאמר האחרון אינו כלום ואינו צריך והגט האחרון אינו אוסרה בקרובותיה וי"מ דהא דקאמר ר"ג אין מאמר אחר מאמר היינו אליבא דר"ע דסבר שאין מאמר אחר ביאה שאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולפי' אין מאמר קונה אחר מאמר מדרבנן אבל לרבנן דאמרי קונה לצרה אחר ביאת צרתה דקם ליה בלא יבנה לחוד וקדושין תופסין בחייבי לאוין ה"נ קונה מאמר אחר מאמר וא"ת א"כ היאך לא אמרו בגמ' על רישא זו דברי ר"ע ואמרו על סיפא וי"ל דרבנן פליגי בהדיא על האי רישא לא בעי למימר הכי ואין זה מחוור אלא אפילו לרבנן אין מאמר אחר מאמר ואעפ"י שיש קדושין אחר ביאה מדאוריתא דכיון דמאמר ביבמה מדרבנן הוא חד מאמר ולא תקון תרי מאמרי וסדרא דמתני פירשה רש"י ז"ל יפה בפירושיו ואינו צריך לפנים וכללו של דבר כי ד' דברים הם ביבמה ביאה וחליצה מדאורייתא ומאמר וגט מדרבנן ותנא מפרש להו לכלהו על כל חד מינייהו בתחלה פירש כשהמאמר בתחלה ואחריו גט וביאה וחליצה ואחרי כן פי' כשהגט בתחלה ואחריו השאר ואח"כ פי' כשהחליצה בתחלה והשאר אחריו ואח"כ פי' כשהביא' תחלה ואח"כ השאר ופי' דמייתי אלו בתחלה ביבם א' ויבמה א' ואח"כ ביבם א' וב' יבמות והדר קתני דה"ה ביבמה א' וב' יבמין. ולעולם מפרש תנא דיני מאמר וגט בתחלה משום דהוי מדרבנן וחביבין ליה והדר מפרש חליצה וביאה דאוריתא ופתח בחליצה דפוטרה יבמה לשוק עדיפא ליה וכדאיתא בגמ'. ודקא' כיצד בגמרא מפרש מאי קאמר:

נתן גט ועשה מאמר פירש באותה יבמה עצמה צריכה גט וחליצה גט למאמרו וחליצה לזיקתו ואע"ג דמאמ' פסול הוא שכבר נפסלה בגט א"ה צריך גט:

נתן גט ובעל פי' באותה יבמ' עצמה והויא ביאה פסולה ממנו בגט מדרבנן צריכא גט וחליצה פי' גט לביאתו מן התורה וחליצה לזיקתו מדרבנן מפני שהיתה ביאה גרועה עשאה כאלו אינה גומרת וזיקתו קיימת ואפילו לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין תפסא בה ביאתו דהא משום גט אינה משו' לא יבנה אלא מדרבנן:

נתן גט וחלץ אין לאחר חליצה כלום פי' דאע"ג דחלוצה פסולה היא שאלו רצה לייבם אינו רשאי שכבר נפסלה עליו בגט מדרבנן א"ה חליצה גמורה חשיבא ואין אחריה כלום וכדמפרש טעמא:

א) ואע"ג דגבי יבמה איכא למידק באחותה אין באמה לא כדדייקי' בפ"ב. ר' יוסף לית ליה ההוא דיוקא דקסבר אין זיקה אבל בבא דאשתו צריכה שלא תדרוש כל שבחייה לדרשא אחריתא כדבעיא למדרשיה בפ"ק [דף ח ע"ב] ונשאת לאחר נמי אצטריך דלא תימא כי לא מתה נמי כיון שנשאת לאחר כמתה דמיא. מאחר דאסור להחזיר גרושתו משנשאת והוה אמינא דשרי באחותה:

רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ולא מאמר אחר גט ולא בעילה אחר מאמר בעילה ולא חליצה אחר חליצה, וח"א יש גט אחר גט ומאמר אחר מאמר אבל אין בעילה אחר בעילה ולא אחר חליצה כלום, פי' שתי יבמות שנפלו לפני יבם א' מאח א' ונתן גט לזו וגט לזו אינו אסור בקרובות שני' דגט קמא הוי פקעה זיקה דתרוויהו והוו כמגרש נכרית ואי קמא לא אהני למדתי בתרא נמי לא אהני הלכך לא גרושתו היא, וכן שתי יבמות ליבם א' ונתן לזו גט ולזו גט האחרון אינו כלום ומותר בקרובותי' וטעמא כדפרישי':

ולא מאמר אחר מאמר, פי' בין יבם א' לשתי יבמות ובין שני יבמין ליבמה א' האחרון אינו כלום לפסול את הראשונות ולא להאסר בקרובת שני':

ואל בעיהל וכו' בא עלי' וחזר הוא או אחיו ובא על צרתה זנות הוא בעילה זו ואינו אסור בקרובותי' וח"א יש גט וכו' דקמא לא דחי לגמרי' דאכתא פלגא זיקא רמיה עלי' דהא בעי חליצה הלכך אהני גט בתרא והויא גרושתו ונאסר בקרבותי' וכן נמי יש מאמר אחר מאמר דמאמר אינו קונה קנין גמור להפקיע כל זיקתה דהא בעי חליצה לזיקתו הלכך מהני מאמר אחר מאמר לפסול את הראשונה עליו ולהאסר בקרובות שני אבל לא אחר בעילה ואחר חליצה כלום שהבעילה והחליצה מפקיעים כל הזיקה הלכך אין דבר אחר מועיל אחריהן:

כיצד עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה ממנו חליצה עשה מאמר וחלץ צריכה ממנו גט עשה מאמר ובעל ה"ז כמצותה, פי' האי כיצד לאו אפלוגתייהו קאי אלא מילתא באנפה נפשה היא ואיבם א' ואיבמה א' קהי וה"ק כיצד דין יבם א' וכיצד התרתן לשוק והכי מפרש בגמ' אם עשה מאמר ביבמתו ואח"כ נתן לה גט צריכה ממנו חליצה לזיקתו דמאמר אינו קונה קנין גמור כמו באה להפטר ממנו בגט לבדו ואם רוצה לכונס א"י כיון שנתן לה גט דקיימא עלי' בלא יבנה מדרבנן, ואפילו ר"ג מודה בזה דיש גט אחר מאמר, עשה מאמר וחלץ צריכה ממנו גט דחליצה מפקעה לי' לזיקתה אבל משום מאמר דעבד לה צריכה ממנו גט, עשה מאמר ואח"כ בעל ה"ז כמצותו מפרש בגמ' נתן גט ועשה מאמר צריכה גט וחליצה נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה:

נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום פי' נן גט ועשה מאמר באותה יבמה עצמה צריכה ממנו גט אפילו ר"ג מודה די שמאמר אחר גט דמספקי' לי' הא גט אי דחי אי לא דחי ודילמא גט לא דחי ומהני בה מאמר, ומכ"ש לרבנן גט דוחה קצת ומשייר קצת דאהני למאמר שירוא בגט וצריכה גט נמאמרו וחליצה לזיקתו ויבומי לא דגט קמא קיימא עלי' בלא יבנה:

נתן גט ובעל אסור לקיימה דקיימא עלי' בלא יבנה וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו ובגט לחודי' לא מיפטרי' כשאר כונס את יבמתו שיוכל לפוטרה בגט משום דהך ביאה הוה פסולה מיום גט קמא ולא קניא לגמרי, נתן גט וחלץ כו' ואע"ג דחליצה פסולה הוא דאי הוה בעי ליבומי לא מצי אפ"ה דחיא לגמרי שאין אחרי' כלום דאי הדר וקדש לה במאמר או בביאה לא בעי' גט וכר"ע דאמר אין קדושין תפסין בח"ל והכי מפרש בגמ' דכל מתני' דתני אין אחר חליצה כנוס ר"ע היא:

חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל אי בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום א' יבמה א' וא' שתי יבמות פי' חלץ ועשה מאמר, או נתן גט אחר חליצה או בעל אחר חליצה אינו כלום כדקתני סיפא אין אחר חליצה כלום שאין אמאמר וביאה תופסים אחר חליצה כר"ע, וגט דאחר חליצה לא הו"ל לאשמעינן דאינו כלום דלמאי לאיסבורי בקרובותי' הא מיתסר וקאי מחמת חליצה, אלא איידי דבעי למיתני גט אחר בעיהל כדקתני או בעל ועשה מאמר ונתן גט לאשמיעינן דאין לו לאחר ביאה כלום זיקת יבמתו ובגט זה סגי לה בלא חליצה תנא נמי גט דלאחר חליצה. והכי מפרשי' בגמ'. או בעל ועשה מאמר אחר ביאה או שנתן גט אחר ביאה, איו חלץ לאחר ביאה אין אחר ביאה כלום זיקה יבמתו וגט שנתן לה אחר ביאה גירש לה כאשתו גמורה ולא בעי' חליצה ואם רצה להחזיר מחזירה, וחליצה שעשה אחר ביאה אינה מועלת כלום, ואין עלי' זיקת יבמין, ומאמר אחר ביאה לא הי' צריך למיתני דפשיטא לן דלא מהני דלימא בעל הוי הא אפילו מאמר אחר מאמר ביבם א' ויבמה א' בתרא כמאן דליתי' דמי דמאי קעבוד הא מיתסר וקאי בקרובותי' אלא איידי דתני רישא חלץ ועשה מאמר דאיצטריך לאשמעינן כר"ע דאין קדושין תופסין בחליצתו תנא נמי בעל ועשה מאמר, והכי מפרש בגמ':

אין אחר חליצה כלום ארישא קאי ואלישנא דסיפא דקתני או בעל וכו' הוה שייך למיתני אין אחר ביאה כלום ובגמרא קא בעי לה א' יבמה א' וא' שתי יבמות ויבם א' שנים הן כמו אמרנו שיש אחר גט ראשון או אחר מאמר ראשון כלום ואין אחר ביאה שבתחלה או אחר חליצה כלום:

תוספות בד"ה תדע שהרי נביא עומד וא"ת והלא אם לא התפלל חזקיהו כו' ואור"י הדורות נגזרו להוולד כו' עכ"ל ע"ש וצ"ל נמי שאין הנביא מתנבא דברים שעתידין להיות אלא לפי הגזירה ולא לפי הזכות דאי לא כן מאי קא מקשה להו רבי עקיבא לרבנן שהרי נביא עומד כו' דשמא לפי מה שראוי להיות לפי הזכות שיוסיפו לו ט"ו שנים ניבא שיולד בן ליחזקיהו וק"ל:

בתוס' בד"ה עשה מאמר וחלץ כו' הכא לא תני אין אחר חליצה כלום כו' עכ"ל משום הא דאמר בכ"מ אין אחר חליצה כלום היינו בדבר העשוי אחריה קאמר דאי הדר עבד גט או מאמר כו' כפרש"י לקמן וה"נ הכא בעשה מאמר וחלץ אין אחר חליצה כלום בדבר העשוי אחריה קאמרי דמש"ה לא תני בה אחריה כלום כיון דאכתי צריכה גט למאמר שכבר וק"ל:

בד"ה חלץ ועשה כו' דאחר חליצה כשירה כו' אלא כל הענינים שונה עכ"ל ר"ל אי לאו הרישא במלתא דצריכה היא תני לה בדרך זו ואצ"ל זו משום דכל הענינים שונה אבל במלתא דלא צריכה כלל כגון חלץ ונתן גט וכן בעל ועשה מאמר לא שייך למימר דכל הענינים שונה והוצרך ש"ס למימר בהו דתני להו משום איידי כפרש"י בשמעתין ודו"ק:

סליק פרק החולץ ליבמתו

רש"י בד"ה משלו כו' לפחות משניו הס"ד:

רש"י בד"ה רבן גמליאל אומר הס"ד:

בד"ה סדר משנה כו' שבספרים הס"ד:

בד"ה סדר יבם החליצה כו' ואח"כ כו' הד"א. בד"ה נתן גט כו' בלא יבנה הש"ד:

בד"ה וחליצה כו' לא מיפטרה כמו שאחר כונס כו' כצ"ל. :

תד"ה שנה רבי. אלא נראה לר"י דיבמתו הוא משנה שא"צ כו'. ק"ל דלמא איצטריך למידק הא לא מתה אסירא משום ביטול מצות יבמין עי' לעיל (יז ב) ובתד"ה ולימא:

שם רש"י ד"ה ולא בעילה. או אחיו על צרתה. דקדק לפרש כן ולא פי' שבא אחיו על אותה עצמה שבא הראשון דבזה היה מהני ביאת האחרון עכ"פ לאוסרה על הראשון משום זנות עי' לקמן (נא ב) בתד"ה אי ביאת הראשון:

רש"י ד"ה ה"ז כמצותה. מפרש בגמרא אף כו'. ע"ש דלא מפרשה כן אלא לדחויי סייעתא מזה לר"ה אבל באמת כיון דהל' כוותיה דליכא מאן דפליג עליה ודאי מתפרשת המשנה כפשטה שוב מצאתי למהרנ"ש בגליון הרי"ף שעמד בו:

רש"י ד"ה נתן גט ובעל. אסור לקיימה כו'. כצ"ל:

תד"ה ר"ג. אף ע"ג דקדושין כו' בח"ל כו'. עי' לעיל (יא א) ד"ה חד:

תד"ה עשה מאמר (הא'). היינו בנתן כו' אף לזיקתו אבל כו'. היינו לשיטתם לקמן (נב ב) ד"ה או דלמא אבל לשיטת רש"י שם אינו כן. ועמש"כ (בע"ב) בתוס' ד"ה עשה בס"ד. והציון שבדבריהם צ"ל (לב):

תוס׳ סד"ה חלץ. כל הענינים שונה. נ"ב דוגמא בשלהי נדרים (דף פ"ט) ובר"פ או"ב:

אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁלּוֹ הוֹסִיפוּ לוֹ. מקשים אמאי לא קאמר 'הוסיפו לו משל אחרים' וכדאיתא בחגיגה בהך עובדא דמרים?
ונראה לי בס"ד דהתם אמר לו בהדיא דאין מוסיפין אלא רק לתלמיד חכם דמעביר במיליה אך אם אינו מעביר במיליה אפילו שהוא צדיק גמור אין מוסיפין לו ומצינו בחזקיהו המלך ע"ה דהלך על קו הדין ואמר ליתי ישעיה לגבאי שכן מצינו לאליהו זכור לטוב גבי אחאב עד שעשה הקדוש ברוך הוא פשרה שחלה חזקיהו ואמר לישעיהו לך ובקר את החולה וכדאיתא בברכות דף יו"ד ואי איתא דהוה מעביר במליה הוה אזיל אצל ישעיהו הנביא ע"ה אף על גב דלדעתו אינו מחוייב בכך ולכן אמרו לו משלו הוסיפו לו דאי הוה אמרי ליה משל אחרים הוה מצי למדחי בהכי.
ועוד נראה לי בס"ד דהאי מילתא דאתמר בחגיגה בעובדא דמרים ליתא הכא גבי חזקיהו המלך ע"ה כיון שהיה מלך וצדיק גדול ליכא למימר שיוסיפו לו חיים מבני אדם פשוטים ואם תאמר המצא ימצא בדורו צדיקים גדולי הדור הנה אנשים גדולים כאלה לא שכיח שיהיו מן הנאספים בלא משפט כדהוה בעובדא דמרים וגם לא תהיה מיתתם מעיקרא על ידי מלאך המוות כדי שיקרה להם כזאת.

(שמות כג, כו) "אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא", אֵלּוּ שְׁנֵי דּוֹרוֹת. נראה לי כל סך חיי האדם הקצובים לו קוראם שני דורות מפני כי האדם רואה בשנות חייו שני דורות דהיינו בתחלת ימיו רואה דור הזקנים ובסוף ימיו רואה דור הבחורים וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו (בראשית ו, ט) עיין שם.

תוס' ד"ה ר"ג, ולהכי לא קאמר בגמרא עלה זו דברי רע"ק.
וקשה לי דעדיין יקשה אמאי לא קאמר עלה דר"ג בהא דאין בעילה אחר בעילה.
ובעיקר קושייתם היה נ"ל דההוכחה זו אינה לר"ל דס"ל לעיל (דף יא ע"א) דעל צרתה בכרת, ולשיטת תוס' אף שהוא עצמו בא על צרתה בכרת, וא"כ הוי ח"כ לזה נקט הדיוק על סיפא, דחלץ ועשה בה מאמר, דגם לר"ל הוי בלאו:

זכה משלימין וכו' וחכמים אומרים זכה מוסיפין לו וכו' ומ"ש התוס' ד"ה משלו הוסיפו וכו' עמ"ש בעניותי בקונטריס זה בראש השנה על דף י"א, ובחגיגה על דף ה' ע"ש:

שני דורות. שנים שפוסקין לאדם בשת לידתו: זכה מוסיפין לו. והאי אמלא לשון תוספת הוא: משלו הוסיפו לו. אלא שמתחלה היו רוצים לפחות משניו: תדע. שמתחלה כשנולד נפסקו לו כל אותו תוספת: שהרי נביא נתנבא. בימי ירבעם שנים הרבה קודם הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ובשעת חליו של חזקיה עדיין לא נולד מנשה שממנו יצא יאשיהו הוי אומר בשעת חליו גזרו לפחות משניו וכשזכה השלימו לו: משנה שאינה צריכה. דזיל קרי בי רב הוא עליה בחייה שלא נאסרה אחותה אלא בחייה: מתני' רבן גמליאל אומר. סדר משנה זו שלא תטעה לשבש הגירסא שבספרים סדר יבם אחד ויבמה אחת תחלה מפרש דין גט וחליצה וביאה שאחר מאמר ואח''כ מפרש דין מאמר וביאה וחליצה שאחר הגט ואח''כ דין מאמר וגט וביאה שאחר החליצה ואח''כ דין מאמר וגט וחליצה שאחר הביאה וכן סדר יבם א' ושתי יבמות: אין גט אחר גט. שתי יבמות לאדם אחד מאח אחד ונתן גט לזו וגט לזו אינו אסור בקרובות שניה דאי קמא אהני הא פקעה זיקה דתרוייהו והוי כמגרש נכרית ואי קמא לא אהני למידחי בתרא נמי לא אהני והלכך לאו גרושתו היא וכן שני יבמין ליבמה אחת ונתן זה גט וזה גט האחרון אינו כלום ומותר בקרובותיה וטעמא כדפרישית: ולא מאמר אחר מאמר. בין ביבם אחד לשתי יבמות בין שני יבמים ליבמה אחת האחרון אין כלום לפסול את הראשונה עליו ואינה צריכה הימנו גט ולא ליאסר בקרובות השניה: ולא בעילה אחר בעילה. בא על זו וחזר ובא הוא או אחיו על צרתה ביאת זנות בעלמא הוא ואין אסור בקרובותיה: יש גט אחר גט. דקמא לא דחה לגמרי הלכך אכתי איכא פלגא זיקה דהא בעיא חליצה הלכך אהני בתרא והויא גרושתו ואסור בקרובותיה: כיצד. לאו אפלוגתא קאי אלא מלתא באנפי נפשה היא ואיבם אחד ואיבמה אחת קאי והכי קאמר כיצד דין יבם ויבמה והכי מפרש בגמ': צריכה הימנו חליצה. ואם רצה לכנוס לא יכנוס דכיון דהתחיל בגירושין קיימא עליה בלא יבנה: צריכה הימנו גט. דחליצה אפקעתה לזיקתה ובעי גט לאפקועי קדושין דיליה דחליצה לא מפקעת קידושין: הרי זו כמצותה. מפרש בגמרא אף זו כמצותה: נתן גט ועשה מאמר. באותה יבמה עצמה אפי' ר''ג מודה דיש מאמר אחר הגט דמספקא ליה אי גט דחי אי לא ודלמא גט לא דחי ואהני מאמר יבמין בה וכ''ש לרבנן דאמרי גט דוחה קצת ומשייר קצת אהני מאמר למיקני שיורא דגט וצריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו ויבומי לא דמגט קמא קיימא עליה בלא יבנה: נתן גט ובעל. אסור לקיימה דקמה עליה בלא יבנה וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו גט לביאתו ואפילו לר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דהא הך מתני' כולה ר' עקיבא היא כדמפרש בגמ' הכא מודי דתפסי קידושי ביאה דגט לאו כחליצה דמי לאפקועי כולה זיקה הלכך לא עמדה עליו בלאו גמור: וחליצה. לזיקתו ובגט לחודיה לא מפטרא [כמו] שאחר כונס את יבמתו שיכול לפוטרה בגט משום דהוי ביאה פסולה משום גט קמא ולא קניא לגמרי: אין לאחר חליצה כלום. ואע''ג דחליצה פסולה היא דאי הוה בעי לייבומי לא מצי ואפ''ה דחיא לגמרי ואין אחריה כלום דאי הדר ומקדש לה במאמר או בביאה לא בעינן גט וכדרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין והכי מפרש בגמ' דמתני' ר''ע היא: חלץ ועשה בה מאמר. או נתן גט אחר חליצה או בעל אחר חליצה אינו כלום כדתני בסיפא אין אחר חליצה כלום שאין מאמר וביאה תופסין בה אחר חליצה כר' עקיבא וגט דאחר חליצה לא הוה צריך למיתני לאשמועינן דאין כלום דלמאי ליהני ליתסורי בקרובותיה הא מיתסר וקאי מחמת חליצה אלא איידי דבעי למיתני גט דאחר בעילה כדקתני או בעל ועשה מאמר ונתן גט לאשמועינן דאין לאחר ביאה כלום זיקת יבומים ובהאי גט סגי ליה בלא חליצה תנא נמי גט דאחר חליצה והכי מפרש בגמ': או בעל ועשה מאמר. או נתן גט אחר ביאה או חלץ אחר ביאה אין לאחר ביאה כלום זיקת יבמים דגט שנתן אחר ביאה מגרש לה כאשתו גמורה ולא בעיא חליצה ואם רצה להחזיר מחזירה וחליצה שעשה אחר ביאה אינה מועלת כלום דאין עליה זיקת יבמין ומאמר דאחר ביאה לא הוה צריך למיתני דפשיטא לן דלא מהני דלמאי ליהני הא אפילו מאמר אחר מאמר ביבם אחד ויבמה אחת בתרא כמאן דליתיה דמי דמאי קעביד הא מיתסר וקאי בקרובותיה אלא איידי דתנא רישא חלץ ועשה מאמר דאיצטריך לאשמועינן כר' עקיבא דאין קידושין תופסין בחלוצתו תנא נמי בעל ועשה מאמר והכי מפרש בגמ': אין אחר חליצה כלום. ארישא קאי וכדפרישית לעיל ואלישנא דסיפא דקתני או בעל ועשה מאמר או נתן גט וחלץ הוה שייך למיתני אין אחר ביאה כלום ובגמרא קא בעי ליה:

מוסיפין לו. והא דאמר במועד קטן (דף כח. ושם) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא פשיטא דזכות גדול מועיל כדאמר בשבת (דף קנו: ושם) אין מזל לישראל ומיהו לא שכיח שישתנה המזל כדמוכח בתענית (דף כה.) גבי עובדא דר''א בן פדת: משלו הוסיפו לו. וקרי ליה תוספת לפי מה שנגזר לפחות ע''י עון והא דאמר בפ''ק דחגיגה (דף ד: ושם) גבי איתתא מגדלא נשיא כי חזינן צורבא מרבנן דמעבר אמיליה מוסיפין ליה אר''י דניחא אפילו לר''ע דאין זה תוספת כיון שנגזרו לשום אדם: תדע שהרי נביא עומד. וא''ת והלא אם לא התפלל חזקיהו על עצמו היה מת והיתה נבואה בטלה אלא ע''כ אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא א''כ היכי מוכח מכאן דמשלו הוסיפו לו אפי' לא הוסיפו לו משלו וחיה כבר כל שנותיו שנגזרו לו מה שלא נתקיימה הנבואה לפי שחטא ואילו לא חטא ונשא אשה בשנים הראשונים היה מוליד ואר''י דשמא הדורות נגזרו להוולד באותו הזמן ובאותו הפרק שהם נולדים ובשני התוספת נגזר לו להוליד מנשה: שנה רבי משנה שאינה צריכה. פ''ה דזיל קרי בי רב הוא וקשה דבכמה מקומות שונה התנא מה שבפסוק בפירוש ועוד דגרשה ומתה מותר באחותה איצטריך למידק הא לא מתה אסירא דלא כתיב בהדיא ודרשינן לה בפ''ק (דף ח:) מעליה בחייה כל שבחייה אפילו נתגרשה אלא נראה לר''י דיבמתו היא משנה שאין צריכה דכיון דתנא אשתו כ''ש יבמתו: מתני' מתני' רבן גמליאל. אין מאמר אחר מאמר. אתי אפי' כרבנן דרבי עקיבא אע''ג דקידושין לדידהו תופסין בחייבי לאוין ותפסי קידושין אחר ביאה התם הוא משום דהוו קדושין דאורייתא דע''י ביאה פקעה זיקה אבל הכא שהיא זקוקה לו אין לו לתפוס אלא מדרבנן ולא תקון רבנן שיהא מאמר אחר מאמר ולהכי לא קאמר בגמרא עלה זו דברי ר' עקיבא ולא כמו שפי' ריב''ן דר''ג כר''ע: ולא בעילה אחר בעילה. היינו אחר בעילה כשרה אבל אחר בעילה פסולה כגון ביאה שאחר הגט יש אחריה ביאה כי היכי דיש אחריה מאמר כמו שאפרש בגמ': ולא חליצה אחר חליצה. היינו אפילו אחר חליצה פסולה: עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה חליצה. היינו בנתן גט סתם אף לזיקתו אבל אם נתן גט למאמרו שריא אף ליבם דאמר בפ' ד' אחין (לעיל דף לב.) דהותרה אפי' היא דמאי דעבד שקליה: עשה מאמר וחלץ צריכה הימנו גט. הכא לא תני אין אחר חליצה כלום משום דאכתי צריכה גט למאמר שכבר ולא תני ליה אלא היכא דאחר חליצה אין צריך לעשות כלום: חלץ ועשה מאמר כו'. אומר ריב''ן לא הוה צריך למיתני כלל דכיון דתנא נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום אע''פ שהיא חליצה פסולה כ''ש דאחר חליצה כשירה אין אחריה כלום אלא כל העניינים שונה: