יבמות נא ע"א

מאי טעמא [מה הטעם] של רבן גמליאל שאמר אין גט אחר גט — דמספקא ליה [שמסופק לו] בענין גט שניתן ליבמה אי דחי אי לא דחי [אם דוחה או לא דוחה] לגמרי. וכן מסופק לו לגבי המאמר אי קני אי לא קני [אם קונה או לא קונה]. ומפרשים: גט, אי דחי אי לא דחי [אם דוחה או לא דוחה], ומכל מקום אי קמא דחי [אם הגט הראשון דוחה] — בתרא מאי קעביד [האחרון, השני, מה הוא עושה], ולכן אין בו ממש. וכן אי קמא לא דחי [אם הגט הראשון אינו דוחה] — בתרא נמי לא דחי [האחרון גם כן אינו דוחה], ולכן בכל מקרה גט אחר גט אין בו ולא כלום.

וכיוצא בו מאמר אי קני אי לא קני [אם קונה או לא קונה], אי קמא קני [אם המאמר הראשון קונה] — בתרא מאי קעביד [האחרון, השני, מה הוא עושה], ואי קמא לא קני [ואם הראשון אינו קונה] — בתרא נמי לא קני [האחרון גם כן אינו קונה], ולכן אין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר.

איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו בברייתא: ומודה רבן גמליאל שיש גט אחר מאמר, שעשה מאמר ביבמה אחת ונתן לשניה גט, וכן מודה שיש מאמר אחר הגט, שנתן ליבמה אחת גט ועשה בשניה מאמר. וכן מודה שיש גט אחר ביאה ומאמר, כגון שבא על יבמה אחת, ועשה מאמר בשניה, ונתן גט לשלישית, ומאמר אחר ביאה וגט.

ומעתה, ואי מספקא ליה [ואם מסופק לו] לרבן גמליאל מה כוחו של המאמר, אם נאמר שמאמר קונה — לא תועיל ביאה כלל, ואם המאמר אינו קונה כלל, תהוי [תהיה] ביאה זו שאחרי המאמר כביאה שמ לכתחלה, והביאה הזאת תקני [תקנה] ביבמה זו קנין גמור, ולא יהא ערך לגט שנתן אחר כך לצרתה, דהא תנן [שהרי שנינו במשנתנו]: הבעילה, בזמן שהיא בתחלה — אין אחריה כלום ולכן לא היה צריך להורות כהלכה זו.

אלא אמר אביי ודאי יש לרבן גמליאל דעה משלו לגבי תוקף המאמר, ולעולם תפרש כך: פשיטא ליה [פשוט לו] לרבן גמליאל בגט דדחי [שהוא דוחה] ובמאמר דקני [שהוא קונה]. מיהו, אמור רבנן [ומכל מקום אמרו חכמים]: הא [זו] היבמה, בחד צד מהני [בצד אחד מועיל] בה הגט, ובחד צד מהני [ובצד אחד מועיל] בה המאמר, אבל אין אחיזתם ותפיסתם בה באותו אופן. ולכן, גט אחר גט לא דחי [אינו דוחה] דהא דחה ליה קמא [שהרי דחה לו הגט הראשון] כל מה שאפשר לדחות בגט. ומאמר אחר מאמר לא קני [קונה] דהא קני ליה קמא [שהרי קנה לו המאמר הראשון]. ואילו גט אחר מאמר ומאמר אחר הגט, האי מילתא קא דחי והאי מילתא קא קני [דבר זה דוחה ודבר זה קונה], שכיון שאין הקנייה במאמר והדחייה בגט באותו אופן, הרי יש כאן גם קנין וגם דחייה, ולכן מועילים הם ותופסים בזה אחר זה.

ואילו רבנן [חכמים] סבורים: כל חד וחד תקינו ליה רבנן [אחד ואחד מהיבמים תיקנו לו חכמים] גם דחיית גט וגם תפיסת מאמר ביבמה, ותיקנו שיהו אלה תופסים בכל אחת מן היבמות. ולכן ככוחו של גט ראשון, כוחו של גט שני.

ועוד מסביר הוא את המשך דברי רבן גמליאל בברייתא, והאי [וזו] ביאה פסולה, ביאה שהיה בה פסול, שנעשתה שלא כראוי (כגון שנעשתה אחר הגט) — עדיפא [עדיפה] ממאמר וגריעא [וגם גרועה] ממאמר: עדיפא היא ממאמר בצד מסויים, שאילו מאמר אחר מאמר לא מהני [מועיל] כלל לדעת רבן גמליאל, ואילו ביאה אחר מאמר מהני [מועילה], שהרי היא קנין מן התורה. וגריעא [וגרועה] ממאמר, שאילו מאמר אחר הגט לדעת רבן גמליאל קני לכוליה שיורא [קונה את כל שיורו] של הגט שבאותו צד שבו לא דחה הגט דחייה גמורה קונה המאמר, ומאמר זה תופס. ואילו ביאה אחר הגט לא קניא ליה לכוליה שיורא [אינה קונה את כל שיורו] של הגט ומועיל מאמר אחריה, ואינה כביאה כשרה.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: כיצד (באיזה אופן) אמר רבן גמליאל אין גט אחר גט? — שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד, ונתן גט לזו וגט לזו. רבן גמליאל אומר: חולץ לראשונה, ואסור בקרובותיה, שהרי היא חלוצתו, ומותר לגמרי בקרובות השניה, משום שהגט שנתן לשניה אינו נחשב כלל, והרי היא רק צרת חלוצתו, ולכן מותר בקרובותיה.

וחכמים אומרים: נתן גט לזו וגט לזו — אסור בקרובות שתיהן, וחליצה עושה לאחת מהן. וכן אתה אומר בשני יבמים ויבמה אחת, שאם נתנו לה שני היבמים גט בזה אחר זה, לרבן גמליאל הגט של היבם השני אינו נחשב כלל, והוא מותר בקרובותיה. ולדעת חכמים הגט הועיל במשהו, ולכן הוא נאסר בקרובותיה.

כיצד (באיזה אופן) אמר רבן גמליאל אין מאמר אחר מאמר? — שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד, ועשה מאמר בזו ומאמר בזו, רבן גמליאל אומר: נותן גט לראשונה וחולץ לה, ואסור בקרובותיה, ומותר בקרובות השניה, שכן המאמר שעשה בצרה אינו נחשב. וחכמים אומרים: נותן גט לשתיהן, משום שהמאמר נחשב לגבי שתיהן, ואסור בקרובות שתיהן, וחליצה עושה לאחת מהן. וכן אתה אומר בשני יבמים ויבמה אחת, שאם עשה בה הראשון מאמר, ואחר כך עשה בה השני מאמר — שניהם צריכים לתת גט, ושניהם אסורים בקרובותיה.

ומבררים: אמר מר [החכם] בברייתא: נותן גט לזו וגט לזו, רבן גמליאל אומר: חולץ לראשונה ואסור בקרובותיה, ומותר בקרובות שניה. ושואלים: לימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] לשמואל, שאמר שמואל: אם חלץ לבעלת הגט, ליבמה שקודם לכן נתן לה גט — לא נפטרה צרה על ידי חליצה זו, שלא היתה זו חליצה כשרה. ולכן צריך לחזור ולחלוץ גם לצרה. ואילו בברייתא זו נאמר שחולץ לאחת מהן!

ומשיבים: אמר לך [יכול היה לומר לך] שמואל: כי אמרי אנא [כאשר אמרתי אני] מה שאמרתי, הרי זה אליבא דמאן דאמר [על פי שיטת מי שאומר] יש זיקה, וכיון שיש זיקה לשתי היבמות — אין הזיקה פוקעת אלא על ידי חליצה מעולה, וחליצה זו שלאחר הגט אין בכוחה להפקיע לגמרי את זיקתה של הצרה שלא חלצו לה. ואילו רבן גמליאל סבר שאין זיקה,

ולכן די בחליצת אחת כדי לפטור ממילא גם את השניה. ושואלים: אם כן, מאחר שרבן גמליאל סבר שאין זיקה,

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נא - א

אמר רבא: מאי טעמא דרבן גמליאל, שאמר אין גט אחר גט בשתי יבמות או בשני יבמים, ואין הגט השני אוסר את היבם בקרובותיה?

משום דמספקא ליה לרבן גמליאל, שני ספיקות:

הספק האחד, גט ביבמה, אי דחי, אי לא דחי. והספק השני, מאמר ביבמה, אי קני, אי לא קני.

ולפיכך, בגט, שהוא מסתפק בו אי דחי, אי לא דחי, הרי יש לומר, ממה נפשך:

אי קמא דחי לה -

אם כן, גט בתרא - מאי קעביד!?

והרי היא נדחתה ממנו כבר בגט הראשון. וכיון שאינו מועיל כלום, אין קרובותיה נאסרות עליו כקרובות גרושתו.

אי קמא לא דחי, משום שאין כח לגט לדחות יבמה -

הרי גט בתרא - נמי לא דחי!

ולכן אין היא נחשבת כגרושתו, להאסר בקרובותיה.

וכמו כן יש לומר ממה נפשך, לגבי מאמר, שמסתפק בו רבן גמליאל אי קני, אי לא קני.

אי קמא קני - מאמר בתרא מאי קעביד?

ואי קמא לא קני - בתרא נמי לא קני!

איתיביה אביי לרבא:

האיך אתה סבור לומר שטעמו של רבן גמליאל, הוא משום שהוא מסתפק אם גט דחי או לא, ואם מאמר קני או לא!?

והא תניא: ומודה רבן גמליאל:

א. שיש גט אחר מאמר.

שאם עשה מאמר בזו, ונתן גט לזו - פסל הגט את הראשונה, שעשה בה מאמר, ואסור בקרובות שתיהן, הן של בעלת המאמר, והן של בעלת הגט.

ב. ומאמר אחר הגט.

שאם נתן גט לזו, ועשה מאמר בזו, צריכה בעלת המאמר גט.

ג. וגט אחר ביאה ומאמר.

שאם עשה מאמר בזו, ובעל את זו, ונתן גט לשלישית - מהני הגט לשלישית לאסור אותו בקרובותיה [והבעילה לא הועילה, משום שהבעילה ליבמה השניה היתה בפסול, עקב המאמר שעשה קודם לכן בראשונה].

ד. ומאמר אחר ביאה וגט.

שאם נתן גט לראשונה, ובא על השניה, ועשה מאמר בשלישית - מועיל המאמר לאסור את קרובותיה, ולהצריכה גט ממנו.

ומכאן מוכיח אביי:

ואי מספקא ליה לרבן גמליאל אם מאמר קונה, תיקשי, מדוע מועיל גט שנתן לה אחר ביאה ומאמר, לאוסרו בקרובותיה?

וכמו כן אם הוא מסתפק אם גט דוחה, מדוע מועיל המאמר לאוסרו בקרובותיה ולהצריכה גט, אחרי שכבר היתה ביאה וגט?

תהוי הך ביאה אמצעית, שבין הגט למאמר, או בין המאמר לגט, כביאה דלכתחילה [כביאה שנעשתה בתחילה, שלא נעשה דבר לפניה], ותקני האי ביאה לגמרי, ואמאי מהני גט או מאמר לאחריה?

דהא תנן: הבעילה - בזמן שהיא בתחילה אין אחריה כלום! וכאן, אי אמרת דמספקא ליה לרבן גמליאל הרי הביאה האמצעית הזאת צריכה להחשב כביאה בתחילה שאין לאחריה דבר. כי ממה נפשך: אם המאמר הראשון מהני לקנות לגמרי את היבמה הראשונה, תו לא מהני הביאה השניה והגט שבשלישית מידי.

ואם מאמר שנעשה בראשונה לא קני מידי, הרי הביאה שנעשתה בשניה ביאה כשרה היא, והיא נחשבת כנעשית בתחילה, כי למאמר שלפניה אין כל משמעות [על הצד שאינו קונה מידי, אליבא דרבן גמליאל]. ואם כן, תו לא מהני גט בשלישית מידי. כי אחרי בעילה כשרה אין כלום.

וכן למאמר הנעשה בשלישית, אין כל תוקף אי מספקא ליה לרבן גמליאל בגט אי דחי. כי גם כאן נאמר ממה נפשך:

אי גט קמא לא דחי מידי, הביאה בשניה ביאה כשרה היא, ואין אחריה כלום, ולא מהני המאמר הנעשה לאחריה ביבמה השלישית.

אלא, אמר אביי: לעולם פשיטא ליה לרבן גמליאל דגט דדחי במקצת ומאמר דקני מקצת.

והלכך, ביאה שאחר גט, או שאחר מאמר, אינה בתחילה. ולפיכך יש אחריה כלום.

ולפי זה, יש גט אחר מאמר, ויש מאמר אחר גט. ומאי טעמא אמר רבן גמליאל דאין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר, על אף שגט אינו דוחה לגמרי, ומאמר אינו קונה אלא במקצת?

מיהו, אמור רבנן - הא יבמה, בחד צד מהני בה גט לדחות במקצת. ובחד צד מהני בה מאמר לקנותה במקצת.

ולכן גט אחר גט, לא דחי. דהא דחה ליה גט קמא את כל חלק המקצת שבכח גט יבמין לדחות.

וכמו כן מאמר אחר מאמר לא קני, דהא קני ליה מאמר קמא את כל המקצת שביכולת המאמר לקנות.

אבל, גט אחר מאמר, ומאמר אחר הגט -

האי מילתא, גט קא דחי. והאי מילתא, מאמר, קני.

ולכן, אין המקצת שדוחה הגט, מונע לקנות את המקצת השני, שנקנה על ידי המאמר.

ורבנן החולקים על רבן גמליאל, וסוברים יש גט אחר גט, סברי:

כל חד וחד מן היבמים, תקינו ליה רבנן הן גט והן מאמר, ותיקנו זאת בכל יבמה ויבמה.

ןלכן אין לכל אחד אלא את כוחו העצמי, ןאין הגט שלו יכול לדחות את כל כח הגט של שאר היבמים, ואין מאמרו יכול לדחות את כח המאמר של שאר היבמים.

והוא הדין שאין ליבם אחד כח לדחות את כחם של השאר בצרותיה של היבמה, ולא מועיל לו אלא מה שהוא עשה [גט או חליצה] באותה יבמה שהוא עשה בלבד.

וחוזרת הגמרא להסביר את דברי רבן גמליאל: שאחר מאמר, ויש מאמר אחר אחר ביאה וגט -

זה היות והאי ביאה אמצעית שהיא פסולה - עדיפא ממאמר מחד, וגריעא ממאמר, מאידך.

ומבארת הגמרא: עדיפא ממאמר -

דאילו מאמר אחר מאמר לא מהני. ואילו ביאה אחר מאמר מהני, וכדקתני שיש גט אחר ביאה ומאמר.

וגריעא ממאמר -

דאילו מאמר אחר הגט קני המאמר לכוליה שיורא דגט, ולא יועיל מאמר בשלישית.

ואילו ביאה אחר הגט, לא קניא ליה הביאה לכוליה שיורא דגט. ויש מאמר אחר ביאה וגט.

ועתה מביאה הגמרא ברייתא, המבארת את דברי רבן גמליאל, במחלוקתו עם חכמים, שלא התבארו במשנה:

תנו רבנן:

א. כיצד אמר רבן גמליאל "אין גט אחר גט"?

כגון, שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד, ונתן גט לזו וגט לזו -

רבן גמליאל אומר: חולץ לראשונה בלבד, ואסור בקרובותיה של זאת שנתן לה את הגט ראשונה וחלץ לה, ומותר בקרובות שניה, לפי שלא הועיל הגט כלום לשניה.

ואם יחלוץ לשניה גם תיפטר הראשונה, הראשונה מפני שלא הועיל הגט בשניה. אלא עצה טובה נתנו לו, שלא יאסר מחמת חליצתו אלא בקרובות הראשונה, שבין כה וכה אסור בהן בגלל שגירש אותה בגט.

וחכמים אומרים: נתן גט לזו וגט לזו - אסור בקרובות שתיהן, וחליצה לאחת מהן.

וכן אתה אומר בשני יבמים ויבמה אחת.

שאם שניהם נתנו גט, רק הראשון חולץ ורק הוא נאסר בקרובותיה, ולחכמים שניהם נאסרים בקרובותיה.

ב. כיצד אמר רבן גמליאל "אין מאמר אחר מאמר"?

שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד, ועשה מאמר בזו ומאמר בזו -

רבן גמליאל אומר: נותן גט לראשונה וחולץ לה, ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה. ולקמן יבואר למה לא ייבם.

וחכמים אומרים: נותן גט לשתיהן, ואסור בקרובות שתיהן, וחליצה לאחת מהן.

וכן אתה אומר בשני יבמים ויבמה אחת.

אמר מר: נותן גט לזו וגט לזו -

רבן גמליאל אומר: חולץ לראשונה, ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה.

לימא, תיהוי תיובתא דשמואל!

דאמר שמואל: חלץ לבעלת הגט, כיון שמחמת הגט הוקלשה זיקתה של בעלת הגט - לא נפטרה צרה בחליצה זו, שזיקתה לא הוקלשה, והרי הוא צריך לחזור ולחלוץ לצרתה.

והרי בנתן גט לאחת וחזר ונתן גט לשניה, לרבן גמליאל לא עשה הגט השני דבר לשניה, נמצא שזיקתה של הראשונה נפגעה מהגט ואילו זיקתה של השניה לא נחלשה, ובכל אופן אמר רבן גמליאל שיחלוץ רק לראשונה, ויפטור בכך את השניה!

ומשנינן: אמר לך שמואל: כי אמרי אנא שחליצה של זיקה שנחלשה אינה פוטרת זיקה של השניה שלא נחלשה, אליבא דמאן דאמר יש זיקה, ^[1] אומר אני זאת. שהוא סובר שאלימא הזיקה ליצור קשר של אישות בין היבם ליבמתו, ולכן אי אפשר שחליצה לזיקה שנחלשה, תעלה גם לזיקה שנשארה בחוזקה.

ורבן גמליאל סבר אין זיקה, וקל להפקיעה בחליצה כל דהו.

ומדייקת הגמרא: ומדרבן גמליאל סבר אין זיקה -

הערות

^[1] נחלקו הראשונים אימתי היא חליצה פסולה. שיטת רש"י והרמב"ם היא, שבכל מקום שאינו יכול לייבם, החליצה היא פסולה, וצריכה אז לחלוץ מכל האחים. ואילו שיטת התוס' היא שרק במקום שקלשה הזיקה, כמו באחות זקוקתו, ובעלת הגט, ובעלת מאמר. והגמרא תולה את דין חליצה פסולה בשאלה אם יש זיקה או אין זיקה. והיינו, שלמאן דאמר יש זיקה יש מצב של אישות בין היבמים ליבמה, ורק חליצה כשירה יכולה להחשב כאילו כולם חלצו לה והתירו בכך את מצב האישות שביניהם, אבל חליצה פסולה אינה מועילה כלפי מצב האישות שיש לכל אחד ואחד מהיבמים בה, והיא צריכה לחלוץ מכל אחד, כדי להתיר את זיקתה הפרטית אליו. והרמב"ן [כאן] מבאר את נידון הגמרא אם יש גט אחר גט בשני אחיך או בשתי צרות, בשאלה אם יש זיקה או אין זיקה. כי למאן דאמר יש זיקה די בגט של אחד היבמים כדי להפקיע את קידושי האח המת, ושוב לא שייך לתת גט נוסף. אבל למאן דאמר יש זיקה יתכן שהגט הוא לזיקת היבם אל יבמתו ולא לקידושי האח המת, ולכן שייך שגם היבם השני יתן גט לזיקתו שלו אל היבמה. ומבאר הרמב"ן שחליצה כשירה דיה בחליצת אחד האחים להתיר את כל הזיקות של כל היבמים אליה, היות וחליצה כשרה נחשבת כיבום [במקום יבום היא עומדת] לענין זה, ולכן היא מפקיעה את כל הזיקה, אבל בחליצה פסולה, שהיא במקום שאינו יכול לייבם, עשאוה חכמים כמו גט, והגט אינו מועיל [למאן דאמר יש זיקה!] אלא להוריד את זיקת היבם האישית אל היבמה, שהוא מצב של אישות בין היבם ליבמה, ולא להפקיע את קידושי האח המת, ולכן צריכים כל האחים לחלוץ לה, להתירה מזיקתה האישית אליהם.

ולכן די בחליצת אחת כדי לפטור ממילא גם את השניה. ושואלים: אם כן, מאחר שרבן גמליאל סבר שאין זיקה,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

What is the reason for the ruling of Rabban Gamliel that a bill of divorce is not effective after a bill of divorce? It is because he is uncertain with regard to a bill of divorce whether it effectively precludes levirate marriage or whether it does not preclude levirate marriage. Similarly, he is uncertain with regard to levirate betrothal, whether it effectively acquires the yevama or does not acquire her at all. The Gemara clarifies: With regard to a bill of divorce, he is uncertain as to whether it precludes levirate marriage or does not preclude it. If the first bill of divorce precludes levirate marriage, what did he do by giving the latter bill of divorce, as it has no substance? Alternatively, if the first bill of divorce does not preclude levirate marriage, neither does the latter preclude levirate marriage.

Likewise, with regard to levirate betrothal, he is uncertain as to whether it acquires the yevama or does not acquire her. If the first levirate betrothal effectively acquires the yevama, what does the last one accomplish? And if the first one does not acquire her, the last one also does not acquire her. For this reason Rabban Gamliel maintains that a bill of divorce is not effective after a bill of divorce was given, and similarly levirate betrothal is not effective after levirate betrothal was performed.

Abaye raised an objection to his opinion from a baraita: And Rabban Gamliel concedes that a bill of divorce is effective after levirate betrothal and levirate betrothal is effective after a bill of divorce. If a yavam gave a bill of divorce to one yevama and then performed levirate betrothal with the other, or the reverse, both actions would be effective. And he also concedes that a bill of divorce is effective after intercourse and levirate betrothal such that if the yavam engaged in levirate betrothal with one yevama, engaged in intercourse with a second, and gave a bill of divorce to a third, the bill of divorce is effective and he is prohibited from marrying the relatives of the third yevama. And he concedes that levirate betrothal is effective after intercourse and a bill of divorce, such that if he gave a bill of divorce to one woman, engaged in intercourse with a second, and performed levirate betrothal with a third, the levirate betrothal is effective and the third woman requires a bill of divorce.

And if Rabban Gamliel is uncertain with regard to the efficacy of levirate betrothal or a bill of divorce, then the third action should never be effective. Either the initial levirate betrothal or bill of divorce was completely effective, in which case any subsequent action is not effective, or these actions are not effective at all and the intercourse that followed them should be like intercourse performed at the beginning, and it should serve to acquire the yevama completely, and any actions performed afterward with the rival wife should be of no account. For we learned in the mishna: With regard to intercourse, when it is at the beginning, nothing is effective after it. Consequently, Rabban Gamliel’s ruling is difficult.

Rather, Abaye said: Actually, it is obvious to Rabban Gamliel that a bill of divorce precludes levirate marriage, and that levirate betrothal acquires the yevama. Nevertheless, the Sages said that with regard to this yevama, in one respect a bill of divorce is effective for her, and in another respect levirate betrothal is effective for her, but they are not effective in the same manner. Therefore, a bill of divorce given after a bill of divorce does not preclude levirate marriage, as the first bill of divorce has already precluded it for him as much as he can preclude it by means of a bill of divorce. And levirate betrothal performed after levirate betrothal does not acquire her, as the first levirate betrothal has acquired her for him as much as possible. However, with regard to a bill of divorce after levirate betrothal, and levirate betrothal after a bill of divorce, this action precludes levirate marriage and that action acquires the yevama. Since the acquisition of levirate betrothal and the nullification of a bill of divorce work in different ways, there can be both an acquisition and a nullification, and therefore one can be effective after the other.

However, the Rabbis maintain that the Sages instituted for each and every one of the brothers-in-law both the nullification of a bill of divorce and the acquisition of levirate betrothal for a yevama, and they decreed that these should be effective for each of the yevamot. Therefore the strength of the first bill of divorce or levirate betrothal is equal to that of the second one, and both are effective.

Abaye proceeds to explain the rest of Rabban Gamliel’s teaching in the baraita: And this invalid intercourse, i.e., intercourse that was performed after a disqualifying action, such as levirate betrothal or a bill of divorce, is superior to levirate betrothal and also inferior to levirate betrothal: It is preferable to levirate betrothal in the following respect: whereas levirate betrothal after levirate betrothal is not effective at all, intercourse after levirate betrothal is effective, because intercourse acquires a yevama according to Torah law. And it is inferior to levirate betrothal, for whereas levirate betrothal after a bill of divorce according to Rabban Gamliel acquires the entire remainder of the woman left by the bill of divorce, such that any further levirate betrothal would be ineffective, intercourse after a bill of divorce does not acquire the entire remainder of the woman left by the bill of divorce, as it is not considered valid intercourse, and a subsequent levirate betrothal is effective.

§ The Sages taught: How, i.e., in what case, did Rabban Gamliel say that a bill of divorce is not effective after a bill of divorce? In the case of two yevamot who happened before one yavam and he gave a bill of divorce to this one and a bill of divorce to that one. Rabban Gamliel says: He performs ḥalitza with the first one and is forbidden to marry her relatives, as she is his ḥalutza, and he is permitted to marry the relatives of the second one. Because the bill of divorce he gave the second woman is of no consequence at all, she is merely the rival wife of his ḥalutza, and he is therefore permitted to marry her relatives.

But the Rabbis say: If he gave a bill of divorce to this one and a bill of divorce to that one, he is forbidden to marry the relatives of both of them, and he must perform ḥalitza with one of them. And you would say the same with regard to two yevamim and one yevama. If the two yevamin gave one yevama a bill of divorce, one after the other, Rabban Gamliel maintains that the bill of divorce of the second yavam is of no account, and he is therefore permitted to marry her relatives, whereas the Rabbis hold that it is effective in that it renders him forbidden to her relatives.

How, with regard to what circumstance, did Rabban Gamliel say that there is no levirate betrothal after levirate betrothal? In a case of two yevamot who happened before one yavam, and he performed levirate betrothal with this one and levirate betrothal with that one, Rabban Gamliel says: He gives a bill of divorce to the first one and performs ḥalitza with her, and is forbidden to her relatives, but he is permitted to the relatives of the second one, as the levirate betrothal performed with the rival wife is ineffective. But the Rabbis say: He gives a bill of divorce to both of them, as the levirate betrothal is effective for both women, and he is forbidden to the relatives of both of them; and as for ḥalitza, he must perform it with one of them. And you would say the same with regard to two yevamim and one yevama. If the first yavam performed levirate betrothal with the yevama, and the second yavam consequently performed levirate betrothal with her, they are both required to give her a bill of divorce and both are forbidden to marry her relatives.

The Master said above in the baraita: He gives a bill of divorce to this one and a bill of divorce to that one. Rabban Gamliel says: He performs ḥalitza with the first one and is forbidden to marry her relatives, and he is permitted to marry the relatives of the second one. The Gemara asks: Shall we say that this is a conclusive refutation of the statement of Shmuel? For Shmuel said: If he performed ḥalitza with the woman who received a bill of divorce, the rival wife is not exempted by this invalid ḥalitza. The yavam must therefore repeat the ḥalitza with the rival wife as well. This appears to contradict the baraita, where Rabban Gamliel rules that he has to perform ḥalitza with only one of the yevamot.

The Gemara answers: Shmuel could have said to you: When I said my above teaching, it was in accordance with the opinion of the one who said that the levirate bond is substantial, and he must therefore perform a valid ḥalitza in order to cancel this bond. A ḥalitza performed with a woman who received a bill of divorce is not powerful enough to completely cancel the bond of the rival wife who did not performed ḥalitza. But Rabban Gamliel holds that the levirate bond is not substantial, and therefore any ḥalitza that releases one of the women also serves to release the other.

The Gemara asks: But if so, from the fact that Rabban Gamliel holds that the levirate bond is not substantial,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ור"ג סבר אין זיקה. ומדרבנן ליכא לאותובי לשמואל דאע"ג דאמרי רבנן וחליצה לאחת מהן אלמא חליצת בעל' הגט פוטרת צרתה היינו טעמא משום דתרוייהו זיקתן קלישא דהא אמרי רבנן יש גט אחר גט כך כתב רש"י ז"ל וכבר פירשתי כן בפרק ד' אחין דהיכא דזיקתן שוה לא שמעינן ליה לשמואל בהדיא.
ואקשי' ומדרבן גמליאל סבר אין זיקה רבנן סברי יש זיקה וקתני סיפא וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת לימא תיהוי תיובת' דרבה וכו' דאמר חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין וה"ה דמרישא נמי הוי תיובת' דכיון דלרבנן חליצה לאחת מהן אלמא חליצה פסולה פטרה צרתה וכיון דפטרה צרתה כ"ש דפטרה נפשה מאחין כדמוכח התם בפ"ד אחין (דף כ"ז) ולקמן נמי בפרקין איתמר דלרבה בר רב הונא חליצה פסולה לא פטרה צרתה אפילו במקום שזיקתן שוה אלא כיון דאיכא דדמי לה לדרבה מדדמי לה מקשינן ולא מקשינן בכ"ש.

והא דאמרינן ומדר"ג סבר אין זיקה רבנן סברי יש זיקה. פירש"י ז"ל דקס"ד דכי היכי דפליגי רבנן אדר"ג בגט אחר גט הכי נמי פליגי בזיקה ואע"ג דממלתייהו לא שמעינן.
ולי נראה דקס"ד השתא דפלוגתא דרבנן ור"ג ביש זיקה היא דר"ג סבר אין זיקה וגט ומאמר על קדושי אחיו קיימא דאגידי בכלא בית וכשנותן גט לזו כאומר הריני נותן גט לקדושי אחי הילכך פסל כל הבית כאלו נתן אף לצרה ואין גט אחר מועיל בכל הבית כלום וכן מאמר על קדושי אחיו רמי אבל רבנן סברי יש זיקה וגט לזיקה שלו תקינו חכמים הילכך לכל חדא וחדא תקינו רבנן גט בזיקה שלו והיינו דאמרי בשילהי שמעתא והכא בגט אחר גט ומאמר אחר מאמר פליגי כלומר בטעמא דנפשייהו אם ראוי לתקן גט לכל אחת ואחת וכן מאמר אע"פ שאין זיקתן אלא בקדושי אח שמת.
וכן נראה לי טעם חליצה פסולה שצריכה לחזר משום דעשאוה כפוטרת הזיקה ולא כפוטרת קדושין הראשונים של אח דומיא דגט שכשהיא ראוי' לביאה והביאה של זו פוטרת על כרחנו אף צרה [פוטרת] דחליצה במקום יבום קיימא אבל כשאינה ראוי' ביבום עשאוה כמגרש בגט וכל אחת פטורה בעצמה כשם שקדושי' בעצמה, וכן באחין.

אמר רבא מאי טעמיה דר"ג. מסתברא דהא דלא בעי טעמא לרבנן, משום דפשיטא הוא דהדין נותן דכיון דלא הופקעה זיקת הבית לגמרי במאמר או בגט ועדיין זיקתן קיימת, דינא הוא דכי היכי דמאמרו של זה קני הכי נמי קני מאמרו של שני, וכי היכי דגטו של זה דחי גטו של שני נמי לידחי, ויאסרנו בקרובות דהא זיקתו קיימת, והלכך טעמייהו דרבנן פשיטא ליה. ובכלהו שמעתין לא שקלינן לפרושי אלא טעמיה דרבן גמליאל אי קמא קני בתרא נמי ליקני כדאמרן, ואביי דאמר ורבנן כל חד וחד תקינו ליה גט ומאמר, לא הוי צריך, אלא איידי דפריש טעמיה דרבן גמליאל דאצטריך ליה, פריש נמי טעמייהו דרבנן אף על גב דלא אצטריך ליה. ומיהו בספרים מדוקדקים ליתא כלל.

ואי סלקא דעתך מספקא ליה תהוי ביאה כבתחלה ותקני דתנן הבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום. פירש רש"י ז"ל (בד"ה ניהוי) בין בגט אחר ביאה ומאמר בין במאמר אחר ביאה וגט תהוי הבעילה כבתחלה ממ"נ, גט אחר ביאה ומאמר לא להני, דאי מאמר קמא קני לגמרי תו לא מהני ביאה וגט אבתרה, ואם מאמר לא קני מידי נמצאת ביאה שלאחריו ביאה בתחלה וכשרה. וכן במאמר אחר ביאה וגט אי גט קמא דחי תו לא אהני ביאה ומאמר אבתריה, ואי גט לא דחי מידי נמצאת ביאה שלאחריו תחלה וכשרה. וקשיא ליה דלא הוי ליה למימר תהוי ביאה כבתחלה, דדלמא מאמר קמא קני ואי נמי גט קמא דחי ולא הוה ליה למימר אלא ואי אמרת מספקא ליה לא ליהני אחר ביאה כלום ממה נפשך. ותו היכי מצינן למימר דאי מאמר קני לא תהני ביאה שלאחריו, דהא כי אמרינן נמי דמאמר קני לאו קני ממש שלא תהא ביאה אחריו קאמרינן, דמאמר דרבנן וביאה דאורייתא, ולא אתי מאמר דרבנן ומפקיע ביאה דאורייתא וכדאמרינן נמי לאביי הא ביאת פסולה עדיפא ממאמר, דאלו מאמר אחר מאמר לא מהני ביאה אחר מאמר מהני, כלומר משום דמאמר דרבנן וביאה דאורייתא. ואפילו תמצא לומר דמאמר דאורייתא מכל מקום המאמר אינו גומר כביאה לכולי עלמא, אם כן על כרחין יש ביאה אחר מאמר. ונראין דברי רבינו חננאל ז"ל שפירש ואי אמרת מספקא ליה מאמר אי קני או לא קני תבא הביאה ודאי ותדחה למאמר צרתה דהא ספק ותהוי ביאה זו תחלה ותקנה קניה גמורה ולא יועיל גט אחר זאת הביאה. אחר כך מצאתיה בירושלמי (בפרקין ה"א) מפורש כדברי רש"י ז"ל דגרסינן התם רבן גמליאל כר' שמעון המאמר או קונה או לא קונה כו' נשמיענה מן הדא רבן גמליאל מודה לחכמים שיהא גט אחר מאמר ומאמר אחר גט כו' אין תימר המאמר או קונה או לא קונה מאי נפשך קני מאמר אין אחריו כלום לא קנה המאמר ותקנה הביאה ולא יהא אחריה כלום הדא אמרה שהאומר קונה ומשייר. מאמר אחר גט היאך עבידא היו שלש יבמות נתן גט לזו ובעל לזו ועשה מאמר בשלישית הדא אמרת שהגט פוטר ומשייר ואין תימר הגט פוטר או לא פוטר מה נפשך פטר הגט אין אחריו כלום לא פטר הגט תפטור הביאה ולא יהיה אחריה כלום הדא אמרה שהגט פוטר ומשייר ע"כ בירושלמי. וזה מפורש כדברי רש"י ז"ל (ועיין ריטב"א ומאירי).

לימא תהוי תיובתא דשמואל דאמר חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרתה. והוא הדין דהוה מצי לאקשויי נמי לסיפא דמימריה דשמואל דאמר חלץ לבעלת המאמר לא נפטרה צרה, דהא ר"ג עשה מאמר בזו ומאמר בזו חולץ לראשונה קאמר, אלא אמר חדא והוא הדין לאידך. וכתב רש"י ז"ל (בד"ה לימא) דמדרבנן ליכא לאותובי לשמואל דאף על גב דאמרי רבנן וחליצה לאחת מהן אלמא חליצת בעלת הגט פוטרת צרתה לא קשיא לשמואל, דהכא היינו טעמא דתרווייהו זיקתן קלישא דהא אמרי רבנן יש גט אחר גט, ע"כ לומר דכי קאמר שמואל דחליצה מעולה בעינן, היינו בדאיכא מעולה וגרועה לא פטרה גרועה את המעולה, אבל כל היכא דכי הדדי נינהו בפסול, חדא מנייהו פטרה חברתה. וכן הלכתא דקיימא לן כרבנן דאמרי חליצה לאחת מהן, ותנן נמי במתניתין מאמר בזו ומאמר בזו צריכות הימנו שני גטין וחליצה ולא קתני שתי חליצות כדקתני שני גיטין. והא דקתני גט לזו וגט לזו צריכות הימנו חליצה, הא אוקימנא בגמרא (להלן יבמות נג, א) דבחדא חליצה סגיא וצריכות דעלמא קתני. וכבר הארכתי בריש פרק ארבעה אחין בס"ד.

ופרקינן כי אמר שמואל אליבא דמאן דאמר יש זיקה. וכתירוצא דרב אשי שם בריש פרק ארבעה אחין (יבמות כז, א) וכבר כתבתי שם דמאן דמוקי לה התם לדשמואל כמאן דאמר אין זיקה, קא מתרץ לה להא דפליגי רבנן עליה דרבן גמליאל אף בזו, כלומר בשיש גרועה וחשובה שאין הגרועה פוטרת החשובה ושמואל דאמר כרבנן. והא דקתני חולץ לאחת מהן משום דתרווייהו חליצות פסולות נינהו לרבנן ושם הארכתי בס"ד.

מספיקא ליה וכו' עד איתיבי' אביי ומודה ר"ג וכו' עד ואס"ד מספק' ליה לר"ג תהוי הך כביאה לכתחלה ותקנ' דתנן הבעילה וכו' פרש"י ז"ל דממ"נ אין אחר ביאה פסולה כלו' כי אם המאמ' שקודם הביאה קונה קנין גמור הרי אין הביאה שאחריו כלום וכ"ש הגט וכן אם הגט שלפניה דוחה דחויה גמורה הרי אין הביאה ומאמר שאחריה כלום ואם המאמר הראשון אינו קונה כלל והגט הראשון אינו דוחה כלל כמאן דליתנהו דמי והוי' לה ביאה בתחלה ותיקנו דתנא וכו' ובדאי דלהאי פירושא לא בא לשונו של אביי בדקדוק דהיכי נקט בהדי' דתהוי הך ביאה בתחלה ותיקנו בהא לכשת"ל דלעולם ראשון קונה וגט ראשון דוחה אין ביאה זו ביאה שבתחלה והכי הל"ל ואס"ד מספקא ליה מתני' לא הוי אחר ביאה פסולה כלום אבל י"ל דלישנא קלילא נקט ולא בעי למנקט אלא ההוא טעמא דהוי ביאה בתחלה משום מתני' דהביאה בזמן שהוא בתחלה:

וא"ת ולימא ליה דאע"ג דאיכא טעמא דממה נפשך מ"ט גזרו בביאה פסול' זו שיהא אחריה כלום גזירה משום ביאה אחר ביאה כדאמרינן לעיל וי"ל דכיון דלר"ג איכא טעמא דממה נפשך דרויחא ככוליה תלמודא אי משום ההיא גזרה מסתיי' לגזור בביאה עצמה שיהא צריכה חליצה עם הגט ולא לדחות בידים טעמא דממה נפשך לגמרי ור"ח ז"ל מפרש ואס"ד מספקא ליה תהוי הך ביאה בתחלה דכיון דמאמר או גט הם מדרבנן והם ספק אתיא ביאה ודאית דאורית' ודחייא ספקא דרבנן והויא לה ביאה בתחל' ונכון הוא פי' זה אלא שהירוש' פי' כדפרש"י ז"ל וכדכתיבנא:

אלא אמר אביי פשיטא ליה לר"ג דגט דחי וכו' פי' דלר"ג פשיטא ליה שהמאמר יש מקום שהוא קונה ויש שהו' משייר וכן הגט דוחה בקצת ומשייר בקצת:

ומיהו אמור רבנן דבחד צד ובחד תכסיסא ליקנו כי אין המאמר מוסיף כלו' על מאמר ולא וכו' אחד גט בין ממנו בין משאר אחין בין באותה יבמה בין בצרתה דביתר כנטול דמי ורבנן סברי דודאי לדידיה גופי' ובאות' יבמה לא תקון אלא חד מאמר או חד גט אבל כל חד וחד תקינו רבנן ליה גט ומאמר וה"ה לכל חדא וחדא מינייהו אפי' מיבם אחד והיינו דאמרי רבנן שיש מאמר אחר מאמר וגט אחר גט ליבם א' בב' יבמות או לב' יבמין ביבמה אחת והא דפרישנ' טעמא דרבנן דאע"ג דלדידן לא קשה לן אלא טעמ' דר"ג אפ"ה מכיון דפריש טעמא דמסתבר לה"נ פריש נמי טעמא דרבנן והכין אורחא דתלמודא:

והך ביאה פסולה וכו' פי' השתא הדר לפרושי טעמא דר"ג דפתח ביה דמודה בגט אחר מאמר:

ואלו ביאה אחר מאמר מהניא פי' כדקתני שיש גט אחר ביאה ומאמר ויש מאמר אחר ביאה וגט דאע"ג דביאה פסולה ההיא מ"מ מהניא להצריכה גט וגריעה ממאמר:

דאלו מאמר אחר גט לר"ג קניא ליה לכוליה שיורא דגט פי' דאי הדר עביד מאמר אחר בשלישית לא מהני כלל ומנא תימר' מדתני מילתא פסיקתא במתניתין שאין מאמר אחר מאמר ולא קתני בבריתא בהודאות דר"ג ומודה ר"ג שיש מאמר אחר מאמר וגט אלמא אין מאמר אפי' לאחר מאמר פסול:

ואילו ביאה אחר הגט לא קניא לכוליה שיורא דגט פי' דהא חייל מאמר אבתרא וכדתניא לעיל שיש מאמר אחר ביאה וגט ורש"י ז"ל מוסיף עוד שיש ביאה אחר ביאה וגט מדקתני הביאה שהיא בזמן בתחלה אין אחריה כלום ולא קתני בזמן שהיא באמצע אין אחריה ביאה ויש חולקי' עליו ז"ל ומיהו לד"ה אליבא דר"ג אין אחר ביאה פסולה דבר שיהא כעין מה שהוא קודם ביאה רצו' לומר שאין מאמר אחר ביאה ומאמר ולא גט אחר ביאה וגט דלר"ג בחד צד תקון רבנן מאמר או גט לומר תהוי תיובת' דשמואל דאמר חלץ לבעלת הגט וכו' ומ"ה דהוה מצי לאקשויי לסיפא דאמרי' דשמואל דאמר חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה והא ר"ג עשה מאמר בזו ובזו קאמר דחולץ לראשונ' אלא חדא מינייהו נקט והא דלא פרכינן מדרבנן דאמרי וחליצה לאחת מהן כבר פרש"י ז"ל הטעם דלדידהו כיון דיש גט אחר גט תרוייהו גרועות בשוה וכיון דכי הדדי נינהו לד"ה פטורה ופטרה צרת' אבל לר"ג אותה שנתן גט בראשונה גריעה טפי שפוסל בקרובותיה והשני' מעולה ממנ' וא"ה חליצה פסולה פטרה לאידך דהויא מעולה כדפי' בפ' ד' אחין ופרקינן כי קאמר שמואל אליבא דמ"ד יש זיקא ר"ג סבר אין זיקא דכיון דאין זיקא בחליצה גריעה סגי לאפקועי אעפ"י דעדיפא מינ' כיון שהיא כשרה מן התורה וכבר פירשנו בפ' ד' אחין דהא אתו כפום מסקנא דרב אשי דהתם ושם פי' יפה בס"ד:

עדיפא ממאמר. אין להקשות ומאי עדיפותא הוא הלא כמו כן יש גט אחר מאמר אע"ג דלא עדיף ממאמר אלא דכוותיה די"ל שאני גט ומאמר דזה דוחה וזה קונה אבל הכא הכי פירושא עדיפא ממאמר דמאמר אחר מאמר לא מהני דלא עדיף מאמר בתרא ממאמר קמא ואינו יכול לתפוס במה שתפס מאמר ראשון. וביאה פסולה אע"פ שאינה יכולה לתפוס מסברא רק בצד שתפס המאמר שלפניה שהרי כיון דתרווייהו לקנות סברא הוא דההוא צד דחזי למאמר חזי לביאה ואפ"ה מהניא אחר מאמר ותופסת באותו צד עצמו א"כ אלימא היא ממאמר וגריעא ממאמר דאילו מאמר אחר הגט קני לכולא שיורא דגט שאין מאמר מועיל אחריו דכי אמרי' במתני' אין מאמר אחר מאמר ר"ל בין לאחר מאמר כשר בין לאחר מאמר פסול מדלא מפליג בין כשר לפסול כמו גבי ביאה וחליצה. ואילו ביאה לא קניא ליה לכולא שיורא דגט שהרי מאמר מועיל אחריה ואם הוה קני לכולא שיורא דגט כמו מאמר לא היה מועיל מאמר אחריה שאין מאמר יכול לתפוס הצד שהביאה תפסה:

הא אמר שמואל חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה. פ"ה דדוקא לר"ג קא פריך דאמר חולץ לראשונה ומפטרא אידך אבל לרבנן לא פריך אע"ג וכו' ותימה דלעיל משמע דאף בפסולות קאמר שמואל דבחדא לא מפטרא אידך גבי התחיל באחיות לא יגמרו בצרות וצ"ל דה"ה דהוי מצי למפרך לרבנן אכן פריך בהדיא לר"ג דפטר שניה דמציא לחלוץ חליצה כשרה בחליצה ראשונה שהיא פסולה:

מ"ט דר"ג דאמר אין גט לאחר גט ולא מא"מ ואסיקני' אביי דפשיטא לי' לר"ג דגט דחי ומאמר קני, מיהו אמור רבנן האי יבמה בחד צד מהני בה גט ומחד צד מהני בה מאמר, גט אחר גט לא דחיי דהא דחיא לה קמא מא"מ לא קני דהא קני לה קמא, גא"מ ומא"ג האי מילתא קא קני ורבנן כל חד וחד תקיני לה גט ומאמר ביבמה הלכך ליכא למימר קמאי דחיא כל כח הגט, דקמאי כח גט דידה דאית לי' בהך יבמה הוא דדחה אבל כח דאחוה בהך יבמה וכח דידי' נמי בצרתה לא דחה:

ת"ר כיצד אמר ר"ג אין גא"ג שתי יבמות שנפלו לפני יבם א' נתן גט לזו וגט לזו, רג"א חולץ לראשונה ואסור בקרובותי' ומותר בקרובת השני' וח"א אסור בקרובות שניהן וחליה לא' מהן וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה א', וכיצד אר"ג אין מא"מ שתי יבמות שנפלו לפני יבם א' ועשה מאמר בזו ומאמר בזו ר"ג אומר נתן גט לראשונה וחוזר וחולץ לה ואסור בקרובתי' ומותר בקרובות שני' וח"א נותן גט לשתיהן ואסור בקרובות שתיהן וחליצה לא' מהן וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה א'. וקיי"ל יחיד ורבים ה"ל כרבים:

ת"ר (כיוצא בו) [כיצד] אמר ר"ג אין גט אחר גט ב' יבמות שנפלו לפני יבם א' ונתן גט לזו וגט לזו ר"ג אומר חולץ ראשונה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה. וחכ"א אסור בקרובות שתיהן וחולץ לאחת וכן אתה מוצא בב' יבמין ויבמה אחת פי' כשתחלוץ לאחת מהן ופרכינן מיניה לרב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין. ופריק דבין לר"ג בין לרבנן אין זיקה ס"ל ובגט אחר גט ובמאמר אחר מאמר נמי פליגי וכיון דקי"ל יש זיקה לפום מאי דפסיקנא בפ' ד' אחין כרב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין לית הלכתא כי הא מתני' דקתני וכן אתה מוצא בב' יבמין ויבמה אחת ומדאקשינן לרב מסיפא דשני יבמין ולא מקשינן מרישא דשתי יבמות דקתני חליצה לא' מהן אלמא לרב לא פליג בהדי שמואל דאמר חלץ לבעלת הגט לא נפטרת צרה. לצרה נפטרת בעלת הגט ולא מילתא דתליין אהדדי נינהו והא דאמר נמי חולץ לראשונה לית הלכתא כותיה דאיהו ס"ל אין זיקה. וקי"ל דיש זיקה וקי"ל כשמואל חלץ לבעלת הגט לא נפטרת צרה:

בפרש"י בד"ה ה"ג ונתן גט לזו וגט לזו ר"ג כו' חולץ לראשונה וכ"ש דאי חלץ לשניה כו' אלא עצה טובה אשמועינן שלא יאסור עצמו כו' עכ"ל יש לדקדק למאי איצטריך להאי טעמא דהא משנה שלימה שנינו בפ' החולץ וחולץ לפסולה משום דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם וה"נ הכא כיון דגט דראשונה גט הוא גט שניה אינו גט וחולץ לראשונה שהיא פסולה ואולי דרש"י סובר דגט שניה נמי הוא גט לפוסלה לכהונה דאפילו ריח גט פוסל לכהונה כדלקמן אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסול מלא יקחו כו':

בתוספות בד"ה דמספקא ליה כו' דאם כן אמאי מהני מאמר אחר הגט וגט כו' עכ"ל ר"ל בב' יבמות דמהני מאמר אחר הגט כו' וקאי הגט בזו ומאמר בזו ואי מאמר קני בזו ודאי לא ידחה הגט בשניה וכן בהיפך אי הגט דחי זו ודאי לא יקנה מאמר בשניה דהא מבית א' נינהו אבל ביבמה אחת פשיטא דניחא דמהני גט אחר מאמר ודחי ליה לגט ומאמר אחר הגט דקני כמו באשה דעלמא ומ"ה הוצרך לאוקמא בב' יבמות דבחד צד מהני גט ובחד צד מאמר ואפשר שבאחת יתקיים מאמר ובא' הגט ודו"ק:

ד"ה עדיפא ממאמר כו' יש לדקדק דיש ביאה אתר ביאה פסולה [עכ"ל] ויש לדקדק בפשיטות דאי אין ביאה אחר ביאה פסולה מאי קאמר דביאה עדיפא ממאמר דאילו מאמר אחר מאמר לא מהני ואילו ביאה אחר מאמר מהני הא דומיא דהכי איכא למימר בהיפך דאילו מאמר אחר ביאה פסולה מהני וביאה אחר ביאה פסולה לא מהני ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

תוס' ד"ה עדיפא ממאמר וכו' עד וביאה פסולה תופסת אחר מאמר אותו צד עצמו שתפס המאמר וכו'. הוצרכו התוס' לפרש כן ולא פירשו כפשוטו שהמאמר אינו תופס בכולה ולכך אתיא הביאה ותופס השיור משום דא"כ שהביאה תופסת שיעור יותר ממאמר א"כ יהיו הדברים סותרים זה את זה שהרי אחר כך אמר דמאמר אחר הגט קני לכולה שיורי דגט וביאה אחר גט לא קני לכולה שיורי דגט א"כ ש"מ שמאמר עדיף מביאה לענין תפיסה ולכך פירשו התוס' דאין ה"נ דלענין שיעור תפיסה מאמר תופס יותר מביאה כדאמר בסוף שהרי הביאה אינה קונה לכולה שיורא דגט והא דיש ביאה אחר מאמר היינו שתופס אותו צד עצמו שכבר תפס המאמר מטעם דביאה הוי דאורייתא לא משום שהביאה תופסת שיעור יותר וק"ל:

בא"ד ובקונטרס פי' דאילו ביאה אחר גט וכו' דיש ביאה אחר ביאה פסולה וכו'. בספרים שלנו לא נמצא כן בפרש"י:

רש"י בד"ה אלא פשיטא כו' אינה תחלה ומיהו כו' הד"א:

בד"ה מאי טעמא כו' ה"ג הס"ד:

בד"ה לימא תיהוי תיובתא דשמואל דאמר כו' הד"א:

רש"י ד"ה וגט אחר ביאה ומאמר (בסופו). דמאחר כו' פסולה בשניה. כצ"ל:

רש"י ד"ה תיהוי (בסופו). נמצא ביאה של אחריו. כצ"ל:

רש"י ד"ה ואילו ביאה. דיש מאמר אחר גט וביאה כדתנן כו'. הוצרך להביא כדתנן כו' ולא סגיא ליה בהא דאיתא בהך ברייתא (דעסקינן בה) להדיא דיש מאמר אחר ביאה וגט הוא דממתניתין מוכח דגם ביאה יש אחר ביאה פסולה מדסתמה יש אחריה כלום ומה שהכריחו לזה הוא כמ"ש התוס' ואולי דמזה הוא דהוכיחו התוס' דעתו דיש ביאה אחר ביאה פסולה ודלא כמהר"ם שכ' עליהם דבס' שלפנינו לא נמצא כן בפרש"י:

רש"י ד"ה חולץ לראשונה. עי' מהרש"א דהוליד מדבריו דין חדש דר"ג מודה דיש גא"ג לפוסלה מכהונה משום ריח הגט ול"נ דהלא משמע לקמן (נב סע"א) דגט דפוסל לכהונה מהני ביבמה ואף דרש"י פי' שם דהיינו למיקם עלה בלא יבנה וכ"ה בפוס' נ"ל דל"ד דה"ה לענין קרובות ול"נ דרש"י רוצה לתת טעם בזה גם אשני יבמין ויבמה אחת דמדקאמר וכן א"א כו' משמע דגם שם חולץ הראשון וכמו שפי' שם להדיא:

מאי טעמא דר''ג. דאמר אין גט אחר גט בשתי יבמות או בשני יבמין דלא מיתסר בתרא בקרובותיה: שיש גט אחר מאמר. מאמר לזו וגט לזו פסל את הראשונה ואסור בקרובות שתיהן: ומאמר אחר גט. גט לזו ומאמר לזו בעלת מאמר צריכה גט: וגט אחר ביאה ומאמר. אחר ביאה שאחר מאמר כגון מאמר לזו ובעל לזו וגט לשלישית מהני גט ואסור בקרובותיה: (דביאה פסולה היא בשניה דמאחר שעשה מאמר בראשונה פסולות בשניה): ומאמר אחר ביאה וגט. גט לזו ובעל לזו ומאמר לשלישית קונה מאמר וצריכה גט ואסור בקרובותיה: ואי אמרת מספקא ליה. בדחיית הגט וקניית מאמר: תיהוי. הך ביאה אמצעית כביאה בתחלה ותיקני ולא תהני מעשה שלישית בין בגט אחר ביאה ומאמר בין במאמר אחר ביאה וגט ממה נפשך גט אחר ביאה ומאמר לא ליהני דאי מאמר קמא קני לגמרי תו לא מהני ביאה וגט אבתריה ואי מאמר לא קני מידי נמצאת ביאה של אחריו ביאה בתחלה וכשרה ותו לא מהני גט בשלישית דהא תנן הבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום וכן במאמר אחר ביאה וגט דאי גט קמא דחי תו לא מהני ביאה ומאמר אבתריה ואי גט לא דחי מידי נמצא ביאה שלאחריהן בתחלה וכשרה היא וקונה ומאמר דבתריה לאו כלום היא: אלא. פשיטא ליה דגט דחי קצת ומאמר קני קצת הלכך ביאה של אחריהן אינה תחלה ומיהו מ''ט יש מאמר אחר גט וגט אחר מאמר ואין מאמר אחר מאמר ולא גט אחר גט דאמור רבנן בחד צד מהני בה גט לדחות חציה וחד צד מהני בה מאמר לקנות חציה: גט אחר גט לא דחי דהא דחה ליה קמא. כל כח גט הלכך לאו כלום הוא ומותר בקרובותיה וכן מאמר אחר מאמר דהא קנה קמא כל כח מאמר: האי מילתא כו'. גט אחר מאמר מאי דשייר מאמר מן קמייתא דחי גט בבתרייתא וכן בשני יבמין מאי דשייר מאמר דקמא דחי גט דבתרא: מאמר אחר הגט. מאי דשייר גט דקמא מן הזיקה דלא דחייה קני מאמר דבתרא: ורבנן. דפליגי עליה דר''ג דאמרי יש גט אחר גט אמרי לך: כל חד וחד. מן היבמין תיקנו ליה רבנן גט ומאמר בכל היבמות הלכך ליכא למימר קמא דחה כל כח הגט דקמא כל כח הגט דידיה דאית ליה בהך יבמה הוא דדחה אבל כח גט דאחוה בהך יבמה וכח גיטא דידיה בצרתה לא דחה וכן לענין מאמר. והאי ביאה פסולה כו'. כלומר להכי אמר ר''ג יש גט אחר ביאה שאחר מאמר ויש מאמר אחר ביאה וגט דהא ביאה אמצעית שהיא פסולה עדיפא ממאמר וגריעא ממאמר: עדיפא ממאמר כו'. דאילו ביאה אחר מאמר מהניא כדקתני גט אחר ביאה ומאמר אלמא יש ביאה אחר מאמר: וגריעא ממאמר דאילו מאמר אחר הגט קני ליה לכוליה שיורא דגט. כל מה ששייר גט למאמר ואין מאמר אחר מועיל כלום אחריו אם חזר ועשה מאמר בשלישית כדקאמר רבן גמליאל אין מאמר אחר מאמר ולא שנא אי הוה מאמר ראשון אחר גט אי לא אין מאמר אחריו ולא פלוג בין שהיה מאמר ראשון בתחלה בין שהיה אחר הגט מדלא קתני מודה רבן גמליאל שיש מאמר אחר מאמר וגט: ואילו ביאה אחר הגט לא קניא ליה לכוליה שיורא דגט. כל מה ששייר גט לביאה דיש מאמר אחר ביאה וגט כדתנן הבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום אבל באמצע יש אחריה כלום וכדאמר טעמא לעיל מ''ט אמור רבנן ביאה פסולה יש אחריה כלום כו': ה''ג ונתן גט לזו וגט לזו ר''ג כו': חולץ לראשונה. וכ''ש דאי חלץ לשניה הוי חליצה מעלייתא לאיפטורי קמייתא דכיון דגט דשניה אין גט חליצה דידה מעלייתא היא אלא עצה טובה אשמועינן שלא יאסור עצמו בקרובות שניה שאם יחלוץ לה נמצא זו גרושתו וזו חלוצתו ואסור בקרובות שתיהן: וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת. נתן זה גט וזה גט ר''ג אומר חולץ לה הראשון והשני מותר בקרובותיה ולדברי חכמים שניהם אסורין בקרובות: מאמר בזו ומאמר בזו ר''ג אומר נותן גט לראשונה כו'. לקמן פריך כיון דאין מאמר אחר מאמר ייבומי נמי תתייבם קמייתא דהא לא איפסלה עליה: לימא תיהוי תיובתא דשמואל דאמר שמואל חלץ לבעלת הגט. נפלו לפניו שתי יבמות ונתן גט לאחת מהן ואח''כ חלץ לה לא נפטרה צרתה משום דקלישא זיקתה ולא אלימא חליצה לאפקועי זיקה אלימתא דצרתה והא הכא כיון דאמר ר''ג אין גט אחר גט נמצאת זיקה שניה שלימה וקתני חולץ לראשונה וקשה לשמואל ומדרבנן ליכא לאותובי לשמואל אע''ג דאמרי רבנן וחליצה לאחת מהן אלמא חליצת בעלת גט פוטרת צרתה לא קשה לשמואל דהכא היינו טעמא דתרוייהו זיקתא קלישא דהא אמרי רבנן יש גט אחר גט: יש זיקה. אלימא זיקתה ולא פקעה זיקה שלימה אלא בחליצה מעלייתא: ר''ג סבר אין זיקה. כדאמר בפרק ב''ש (לקמן דף קט.) אם מיאנה מיאנה כו' הלכך כיון דלאו אלימא זיקה פקעה בחליצה כל דהו:

דמספקא ליה גט אי דחי אי לא דחי. לא מצי למימר דפשיטא ליה דגט ודאי דחי ומאמר ודאי קונה דא''כ אמאי מהני מאמר אחר הגט וגט אחר מאמר ואע''ג דאכתי לא ידע ברייתא דבסמוך דמודה ר''ג דיש גט אחר מאמר כו' מתניתין משתמע ליה דיש גט אחר מאמר לר''ג דדוקא נקט גט אחר גט ומאמר אחר מאמר דלא מהני אבל מאמר אחר הגט או איפכא מהני: עדיפא ממאמר דאילו מאמר כו'. דמאמר האחרון אין יכול לתפוס במקום שתפס הראשון וביאה פסולה תופסת אחר מאמר אותו צד עצמו שתפס המאמר דסברא הוא שאין תופס אלא אותו צד שתופס המאמר דתרוייהו לקנות והיינו משום דעדיף ממאמר לפי שהיא דאורייתא וגריעא ממאמר דאילו מאמר אחר הגט קני לכוליה שיורא דגט שהרי אין מאמר מועיל אחריו אבל ביאה לא קני לכוליה שיורא דגט שהרי מאמר מועיל אחריה ואם היתה קונה כל השיור לא היה מאמר מועיל אחריה לתפוש מה שתפשה הביאה דביאה עדיפא ואלימא לפי שהיא דאורייתא כדפרישית ואתי לפרושי טעמא דלא תקשה הא דביאה עדיפא ממאמר אע''ג דגריעא נמי ממאמר ובקונטרס פירש דאילו ביאה אחר גט לא קניא לכוליה שיורא דגט דיש ביאה אחר ביאה פסולה ותימה דלא אשכחן בהדיא להאי מילתא שתהא לר''ג ביאה אחר ביאה פסולה מיהו יש לדקדק דיש ביאה אחר ביאה פסולה לר''ג דאי אין ביאה אחר ביאה פסולה משום שכל קנין הראוי לביאה עשתה ביאה הראשונה ואין האחרונה יכולה לתפוש אחריה אע''ג דראשונה לא קניא כוליה שיורא דגט א''כ מנא ליה שמאמר קונה כוליה שיורא דגט שמא גט ומאמר משייר אלא שאין במאמר אחר כח לחול אחריו במה ששייר כמו שאין ביאה אחר ביאה פסולה אף על פי ששייר לקונה מאמר אחריה:

יבמות נא ע"א - פירוש שטיינזלץ

דף נא - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד