יבמות נט ע"ב

דף נט - ב

ותיקשי לרב, הסובר שבעולה שלא כדרכה פסולה לכהן גדול?! ומשנינן: הא מני - ברייתא זו, הסוברת שבעולה שלא כדרכה מותרת לכהן גדול - רבי מאיר היא!

שאמר בברייתא לעיל: בוגרת - פסולה לכהן גדול.

ולדבריו, מוכח לפי דרשות הפסוקים [כפי שנתבאר בגמרא לעיל], שהנבעלת שלא כדרכה הרי היא מותרת לכהן גדול.

ואילו רב - הפוסל בעולה שלא כדרכה לכהן גדול - דאמר כרבי אלעזר.

רב בא להשמיענו שלפי שיטת רבי אלעזר [המכשיר בוגרת לכהן גדול], אשה הנבעלת שלא כדרכה, פסולה לכהן גדול. שכך מוכח לפי דרשות הפסוקים, כמבואר בגמרא לעיל [על פי תוספות].

ותמהינן: אי רב, שאמר נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה, אמר את דבריו כרבי אלעזר, תיקשי:

אם כן, מאי איריא משום איסור בעולה?

למה אמר רב שהנבעלת שלא כדרכה הרי היא פסולה רק לכהן גדול ומשום איסור בעולה? והרי תיפוק ליה דהויא לה זונה על ידי אותה ביאה, ואסורה אפילו לכהן הדיוט?! ^[1]

דהא אמר רבי אלעזר: פנוי ^[2] הבא על הפנויה שלא לשם אישות - עשאה זונה. ^[3]

אמר תירץ רב יוסף: רב מדבר בכגון שנבעלה שלא כדרכה לבהמה. דהתם, כשנבעלה לבהמה, רק משום בעולה לכהן גדול איכא.

אבל איסור משום זונה - ליכא, היות ואין זנות לבהמה.

ובא רב להשמיענו, שלשיטת רבי אלעזר אשה הנבעלת שלא כדרכה אסורה משום בעולה לכהן גדול. ^[4]

אמר ליה אביי לרב יוסף: ממה נפשך!

אי הנבעלת לבהמה בעולה הויא - וכדבריך שאתה פוסלה לכהן גדול - אם כן ביאה היא, ואפילו זונה נמי הויא, ושוב תיקשי: תיפוק ליה משום זונה.

ואי זונה לא הויא, אם כן לאו ביאה היא, ואפילו בעולה נמי לא הויא. ^[5]

וכי תימא לפרש דברי רב, שלא מדין "בעולה" הוא שפסל רב את הנבעלת שלא כדרכה לבהמה אליבא דרבי אלעזר, אלא מידי דהוה, כמו שהדין הוא אמוכת עץ שלא כדרכה.

ותאמר שאף זו פסולה היא אליבא דרבי אלעזר, וכן הנבעלת לבהמה שלא כדרכה. ^[6]

הרי אי אפשר לפרש כן.

כי אם כן - שאף המוכת עץ שלא כדרכה הרי היא פסולה - אין לך אשה שכשירה לכהונה [לכהן גדול] שלא נעשית מוכת עץ על ידי צרור שמקנחין בו בבית הכסא, ואין אתה מוצא אשה לכהן גדול.

ועל כרחך מוכת עץ שלא כדרכה - לכולי עלמא היא מותרת.

אלא, אמר רבי זירא, כך יש לפרש דברי רב:

לעולם, מדבר רב במי שנבעלה שלא כדרכה לאיש.

וזה שהקשית, הרי זונה היא לפי רבי אלעזר, ונפסלה אף לכהן הדיוט - לא תיקשי לך, כי:

כאן מדובר בממאנת.

שהיא קטנה, שהשיאוה אחיה ואמה, ונבעלה לבעלה שלא כדרכה, ואחר כך מיאנה בו ובאה להינשא לכהן גדול. ואי אתה יכול לאוסרה לו אלא משום בעולה, הואיל ואינה זונה, ^[7] ומאידך, אינה פסולה לו משום גרושה או אלמנה, שהרי מיאנה בבעלה.

אמר רב שימי בר חייא:

אשה שנבעלה לבהמה אפילו כדרכה, הרי זו כשירה לכהונה, ואפילו לכהן גדול, לדעת הסובר מוכת עץ כשירה לכהן גדול. ^[8]

תניא נמי הכי: נבעלה למי שאינו איש, לבהמה, הרי אף על פי שהיא בסקילה, ^[9] היא כשירה לכהונה. ^[10]

כי אתא רב דימי, אמר: מעשה בריבה אחת בהיתלו [שם מקום], שהיתה מכבדת את הבית, ורבעה כלב כופרי [כלב גדול שצד איתו חיות ^[11]] מאחריה שלא כדרכה, ^[12] והכשירה רבי לכהונה.

אמר שמואל: ולכהן גדול. ^[13]

ותמהינן: ובימי רבי - כהן גדול מי הוה!? ^[14] ומה שייך לומר שהכשירה רבי לכהן גדול!?

אלא, הכי אמר שמואל לפרש דברי רבי: ראויה היא לכהן גדול.

אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: ^[15] אין זנות לבהמה?

דכתיב "לא תביא אתנן זונה [טלה הניתן לזונה בשכרה] ומחיר כלב [טלה שהוחלף בכלב] בית ה' אלהיך לכל נדר [פסולים הם לקרבן ואסור להביאם], כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם".

ותנן ^[16] במסכת תמורה [ל א]:

הואיל והוקשו אתנן זונה ומחיר כלב זה לזה, יכול כשם ש"אתנן זונה" פסול למזבח, כך גם "אתנן כלב" [טלה הניתן לזונה על ידי אדם כדי שתיבעל לכלבו ^[17]] הרי הוא פסול.

וכשם ש"מחיר כלב" הרי הוא פסול, כך "מחיר זונה" [זונה שנמכרה לשפחה בתמורת טלה, רש"י תמורה] פסול.

אינו כן, אלא: אתנן כלב ומחיר זונה - הרי אלו מותרין.

שנאמר: "גם שניהם" - שנים ולא ארבעה [נתבאר על פי התוספות].

הרי למדת ^[18] שאין זנות לבהמה.

שאם לא כן, אף שאין נפסל "אתנן כלב" מחמת שהוא כלב ואינו כמו מחיר כלב, בכל זאת הוא צריך להיפסל משום "אתנן זונה", שהרי מזנה היא עם הכלב. ועל כרחך שאין זנות לבהמה.

השמועה הבאה מתבארת על פי שיטת התוספות.

תנו רבנן: אנוסת עצמו ומפותת עצמו - לא ישא כהן גדול, מן התורה. ^[19] ומכל מקום, אם נשא נשוי, ואין צריך להוציאה, ואין הולד פסול [תוספות].

אבל אנוסת חבירו ומפותת חבירו, לא ישא.

ואם נשא, הרי זה צריך להוציאה.

ואם ילדה ממנו ולד -

רבי אליעזר בן יעקב אומר: הולד חלל.

וחכמים אומרים: הולד כשר.

ומפרשת הגמרא את כל הברייתא:

שנינו בברייתא: אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא. ואם נשא - נשוי: אמר רב הונא אמר רב: אף על גב שמן התורה אינו צריך להוציאה אם נשאה, מכל מקום אמרו חכמים ^[20]: ומוציא בגט! לפי שאסורה היא לו, וחייב להוציאה.

ומקשינן: ואלא הא דקתני: אם נשא נשוי, ומשמע שיכול לקיימה ואפילו מדרבנן?!

האונס את הנערה הבתולה, הרי זה חייב לשלם קנס, וחייב גם לישא אותה לאשה [אם רצונה בכך], כדכתיב בפרשת כי תצא "כי ימצא איש נערה בתולה, ותפשה ושכב עמה ונמצאו. ונתן האיש השוכב אמה לאבי הנערה חמשים כסף, ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה, לא יוכל שלחה כל ימיו".

הרי למדנו, שנותן קנס ולוקח לאשה.

המפתה את הנערה הבתולה הרי זה חייב קנס. ואם לקחה לו לאשה הרי זה פטור מן הקנס, כדכתיב בפרשת משפטים "וכי יפתה איש בתולה, מהור ימהרנה לו לאשה. ואם מאן ימאן אביה לתתה לו [או שלא רצה הוא לכנוס, רמב"ם] - כסף ישקול כמוהר הבתולות".

הרי למדת: הא אם מהור ימהרנה - לא ישקול כסף!

אמר רב אחא בר יעקב: לעולם אסור הוא לקיימה.

ולא אמרו שנישואיו נישואין הן, אלא לומר:

אי כר' אלעזר מאי אריא משום בעולה תיפוק ליה דה"ל זונה. קשיא לן דילמא סבר לה כותיה בהא ופליג עלי' התם דמילתא אחריתא היא ותו לימא ורב דאמר כר' שמעון דמכשיר בבוגרת ולא מצינו לו שהוא עושה פנוי הבא על הפנויה זונה תו קשה לי לרבה דאמר כל באונס לא קרינא בה זונה הא קרא באונס כתיב אלא הוא הדין דמצי למימר הכי אלא מקשה לפום מאי דשנינן דאמר ורב כר' אלעזר ולא בעי לתרוצי סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא דדוחק הוא לומר כן משום דמוקים לה רב גופיה לר' אלעזר כראב"י לקמן בשמעתין.
ובתוספות מתרצין דרב ודאי לא סבר לה כרבי אלעזר בשלא כדרכה אלא לר' אלעזר אמרה וליה לא סבירא ליה כדאיתמר לקמן (יבמות דף ס') רב ורבי יוחנן דאמרי תרווייהו בוגרת ומוכת עץ לא יכנוס והיינו כרבי מאיר ומש"ה אקשינן כיון דלרבי אלעזר אמרה לימא לדידיה נמי משום זונה.
ולא משמע לי האי תירוצא משום דלישנא דגמרא משמע השתא ד רב כר' אלעזר ס"ל וכן נמי ללישנא בתרא דלקמן רב כרבי אלעזר ס"ל כדפרישית ואי משום דאמר בוגרת ומוכת עץ לא יכנוס ההיא אם נשא נשוי קמ"ל ונקט בוגרת לרבי מאיר אי נמי ר' יוחנן קאמר לה ועוד נימא כר' שמעון אמרה אי נמי באונס כדפרישית.

אתנן כלב ומחיר זונה מותרין משום שנאמר גם שניהם. אי קשיא תיפוק לי' דקם ליה בדרבה מיניה לא קשיא דהא אמר רבא אתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו ואיכא דפריש דמהכא נפקא ליה לרבא מדאיצטריך קרא למיכתב שנים ולא ארבעה למעוטי אתנן כלב ש"מ אתנן אסרה תורה ואפילו בא על חייבי מיתות ולאו מילתא היא משום דכיון דמיעוטא משניהם נפקא ליכא למידק שניהם ולא ארבעה אלא דוקא שניהם ולא יותר הוא דדייקינן הילכך איכא למימר מיעוטא כי איצטריך למחיר זונה איצטריך אי נמי כי מיעט אתנן כלב כגון שאמר לה הילך טלה ותבעל כלבתך לעבדי או שפחתך לכלבי ובכי האי גונא איתמר בתמורה (דף כ"ט) אלא ההיא דרבא נפקא לן מדכתיב גבי אתנן תועבה היא וגמר תועבה תועבה מחייבי כריתות ומיתות ב"ד לומר שבכולן יש בהן אתנן.

הא מני ר' מאיר היא. קשיא לי בין לר' מאיר בין לר' יהודה תיפוק ליה משום בעולה דהא ביאה שלא כדרכה ביאה היא. ויש לומר דביאה הויא ודאי בין לקנות בין לעונשין, אבל אין אחר דלאו בעל עושה אותה בעולה בשלא כדרכה וכרבי ומחלקתו דאמרינן בפרק קמא דקדושין (ט, ב) בעולת בעל בעל עושה אותה בעולה בשלא כדרכה ואין אחר עושה אותה בעולה בשלא כדרכה.

ורב דאמר כר"א. קשיא לי אמאי שבקיה לר' שמעון בר זוגיה לימא דרב דאמר כר"א ור' שמעון דהא תרוייהו פסלי שלא כדרכה. ונראה לי דהאי מתרץ הוה משמע לי דטעמא דרב משום בעולה ולא משום בתולים, מדקאמר נבעלה שלא כדרכה ולא קאמר בא עליה שלא כדרכה, ואלו לר"ש אינה פסולה משום בעולה אלא משום דריבה הכתוב בבתוליה דבעינן כל בתוליה קיימין, וטעמא דר' שמעון נמי דלא משום בעולה משום דסבירא ליה כרבי ומחלקתו דאמרי אין עושה אותה בעולה בשלא כדרכה, הלכך הוה סלקא דעתיה דמתרץ דלא אפשר לאוקמי לרב כר' שמעון. אלא דאכתי קשה לי דלר"א נמי משמע דאית ליה דאין אחר עושה אותה בעולה בשלא כדרכה, מדדריש שלא כדרכה מבתוליה, דאלמא אי לאו דרבי רחמנא בבתוליה, בעולה שלא כדרכה כשרה לכהונה. ונראה לי דכי אוקמא לרב כר"א הוה מצי לאקשויי ליה הכי ומי מצית מוקמת לה דרב כר"א והא מדאצטריך ליה לר"א למעוטי שלא כדרכה מבתוליה הא משום בעולה לא. אלא דאשכח פירכא אחרינא דעדיפא מיניה דלר"א כל שנבעלה שלא לשם אישות הויא לה זונה.

אי כר"א מאי איריא משום בעולה תיפוק ליה דהויא לה זונה. פירוש דמדקאמר רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה משמע דאין פסולה אלא משום שהיא בעולה בלבד ולכהן גדול דוקא, דאי לא הוה ליה לפרוש נבעלה שלא כדרכה עשאה זונה ופסולה לכהונא.

אי ר"א תיפוק ליה משום זונה. קשיא לי דהא רבה גופיה הוא דאמר לעיל (יבמות נו, ב) כל באונס לא קרינן לה זונה ואפשר לומר דהאי קושיא לאו רבה הוא דקא מקשה לה אלא תלמודא, אי נמי יש לומר דלר"א אפילו באונס הויא זונה, דהא כל שלא נבעלה לשם אישות הויא זונה קאמר כנ"ל.

ואוקמה רב יוסף כגון שנבעלה לבהמה. והוא הדין דהוה מצי לתרוצי דרב סבר לה כר"א בשלא כדרכה, וסבר לה כאידך תנאי בזונה. ואם כן הוי מצי לאוקמה כר"ש דלא שמעינן דאית ליה בפנוי הבא על הפנויה כר"א. ואי נמי הוה מצי לתרוצי כגון שנבעלה באונס וכל שבאונס לא קרי לה זונה לרב וכדאמר רבה לעיל.

אמר רב יוסף כגון שנבעלה לבהמה. קשיא לן מאן דוחקיה לאוקמוה להא דרב בשנבעלה לבהמה ואליבא דר"א, לוקמה בשנבעלה לאיש וכר"ש דבעי בתולה אף בשלא כדרכה כר"א ולא אשכחן דאית ליה כר"א בזנות דפנוי הבא על הפנויה. והא הוה עדיף טפי משום דלא אשכחן תנא דאית ליה דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא ר"א. ויש לומר דאין הכי נמי אלא כל היכא דמצי לאוקמה בין לר' שמעון בין לר"א טפי עדיף ליה מלאוקמה אליבא דחד תנא לבד. ולפי מ"ש למעלה לא הוה ליה לאוקמה מעיקרא בהכי.

ואוקמה במסקנא בממאנת. ויש לי לפרש דרב פסולה לכהונה דקאמר, משום דשויה בעולה הוא וכמו שכתבתי, ואף על גב דלאו ביאת בעל הוא דאורייתא וכאחר דמי, לית ליה כרבי ומחלוקתו דאמר דאחר לא משוי לה בעולה בשלא כדרכה, ואי נמי יש לי לפרש דרב נמי אית ליה כרבי ומחלוקתו, והכא לאו משום בעולה קא פסיל לה רב, אלא משום דבעי פסולה אפילו שלא כדרכה וכיון שכן למסקנת רב כר"א ור' שמעון וזה נראה לי יותר, חדא דמוקמינן להו לרב ור"א ור' שמעון אפילו כרבי ומחלוקתו. ועוד דאי לא תימא הכי אפילו השתא דמוקמינן לה להא דרב בממאנת וכר"א אכתי תיקשי לן כר"א, והא ר"א לאו משום בעולה פסיל לה אלא משום דכתיב בבתוליה דבעינן כל בתוליה קיימין ואפילו בשלא כדרכה וכמו שכתבתי למעלה, אבל השתא ניחא דנבעלה דקאמר רב משום דכתיב בבתוליה קאמר וכר"א ור' שמעון כנ"ל.

אלא אמר רבי זירא בממאנת. וקשיא לי דהא אנן בדאורייתא איירינן ונשואי קטנה דרבנן נינהו אבל מדאורייתא אינן אלא כביאת פנוי הבא על הפנויה, ולר"א תהוי כזונה וכדאמרינן לקמן בפרקין גבי הא דתניא ר"א אומר כהן לא ישא את הקטנה, ואתינן לאוקמה בכהן גדול ומשום דלכי גדלה הויא לה בעולא. ודחי רבא ואמר מלבי לב היכי דמי אי קדשה אביה מעיקרא קני לה, ואי קדשה עצמה בהא ר"א ולא רבנן כלומר, בכל כי הא אפילו רבנן מודו דאסור, אלמא נשואי קטנה דרבנן לא מהני באסורי כהונה ולא מידי וניחא לי דשאני התם דכל שנבעלה בלא נשואין דאורייתא אסורה דבעולה אסר רחמנא לכהן גדול בהדיא. אבל הכא לא אסר רחמנא אלא זונה, וכל שנבעלת בעילת נשואין אפילו בדרבנן לאו בעילת זנות היא, ואפילו לר"א משרא שריא כנ"ל.

תניא נמי הכי נבעלה למי שאינו איש אף על פי וכו'. נראה לי אפילו בכדרכה קאמר דאינה אלא כמוכת עץ כאידך תנא דפרק קמא דנדה (ח, ב) דקתני שלש בתולות הן בתולת אדם בתולת קרקע בתולת שקמה, ואמרינן עלה בתולת אדם למאי הלכתא לכהן גדול.

ובא מעשה לפי רבי והכשירה לכהונה. קשיא לי דהכא משמע דוקא משום דרבעה כלב, ולרבי מאי שנא כלב אפילו אדם נמי דהא איהו הוא דקאמר בפרק קמא דמסכך קדושין (ט, ב) בעולת בעל בעל עושה אותה בעולה בשלא כדרכה ואין אחר עושה אותה בעולה בשלא כדרכה וצריך לי עיון.

אתנן כלב ומחיר זונה מותרין משום שנאמר גם שניהם. ואי קשיא לך תיפוק ליה דקים לי בדרבה מיניה. לא קשיא דהא אמר רב אתנן זונה אסרה תורה ואפילו בא על אמו כדאיתא בכריתות ובבא קמא פרק מרובה (בבא קמא ע, ב) ואי נמי איכא דמימר דכי מיעט רחמנא אתנן כלב כגון שאמר הילך טלה ותבעל כלבתך לעבדי או שפחתך לכלבי.

אי כר' אליעזר מאי איריא משום בעולה תיפוק לי' דהויא לה זונה וא"ת ודילמא איהו נמי משום זונה פסיל לה לכהונה ואפי' לכהן הדיוט י"ל דא"כ ה"ל לפרושי בהדיא עשא' זונה וכיון דלא קאמר הכי ודאי משמע משום בעולה בלחוד הוא דפסיל לה ולכהונה דקאמר היינו לכ"ג:

מה נפשך אי בעולה הויא זונה נמי הויא פי' לאו דהוי הכי לכ"ע אלא משום דאוקימנא לר' כר' אלעזר פרכינן הכי דאי לר' אלעזר כל שהיא בעולה בזנות זונה חשיב לה ואפי' בעולת עצמו כגון אנוסת עצמו ומפותת עצמו זונה לר' אלעזר אבל למאן דל"ל דר' אלעזר ליכא למימר הכי וזה פשוט ותמיה מילתא דדילמא רב סבר לה כר' אלעזר בחדא בעולה שלא כדרכה פסול לכ"ג ופליג עליה באידך דמשום בעולה שלא לשם אישות לא הויא זונה וליכא למימר דכל דמחמיר בהא מחמיר כוותיה באידך חדא אמאי דהא טעמי דפליגי נינהו לגמרי ולא שייכי אהדדי:

והא ר"ש דסבר כר' אליעזר בבעולה שלא כדרכה ולא אשכחן דסבר לה כוותיה באידך ואע"ג דבפ"ד מיתות איכא ברית' דמוקמי' לה כר"ש ואמרי' הא מני ר"ש היא דאמר שריפ' חמורה והדר פרכי' והא לזנות כתיב. ופרקי' כר' אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה כבר פי' שם ר"י זכרונו לברכה דההיא מתניתין ר"מ היא דסבר כרבי שמעון דאמר שריפה חמורה וכדאיתא הכא ואמר לקמן במכילתין אינה מופקרת לית ליה כר' אליעזר דאמר בביאה אחת של פנוי נעשה זונה והיינו דלא אמרינן התם סבר לה כרבי אליעזר אלא דאמרינן כר' אליעזר כלומר שהולך בשיטתו ומשום דרבי שמעון מפורסם בסברא דשריפה חמורה ורבי אליעזר מפורסם בפנוי הבא על הפנויה נקט לה בר"ש ור' אליעזר. וכבר הארכתי בענין זה בקונטריס במחלוקת שהיה לי עם הרב ר' דן אשכנזי ז"ל (עיין שו"ת הר"ן סי' ל"ב ועיין שו"ת הרשב"א סי' אלף רכ"ט החי"דא ובעיקרא קושיי' דסוגיי' כלה להגדיל תורה ולברורי מילי אליבא דר' אליעזר ומשום דאוקימנא לרב כוותיה בחדא עבדי' להכאלו איירי הכא ר' אלעזר גופיה ובעי לברורי שמעתא לדעתין דאי לאו בדין הוא דיכלין למימר דרב סבר לה כוותיה בחדא וכ"פ מהרא"ה ז"ל וכן הרשב"א ז"ל:

בממאנת פי' דהשתא ליכא משום זונה ואפי' לר' אליעזר ואעפ"י שנפקע קדושין ונשואין למפרע דמ"מ לשום אישות היתה בעילתו ור' אליעזר לא עביד זונה אלא כשנבעל' שלא לשם אישות ולהכי נקט ההוא לישנ' דפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות למעוטי אם בא עליה לשם נשואין כלל שאינו פסול לכהונ' משום זונה ומדלא אוקמינן כשנבעלה באונס שמעי' דלא שאני ליה לר' אליעזר בין אונס לרצון בזונה ודומיא דשבויה בין העכו"מז לרבנן וכן בתנוקת שירדה למלאות מן העיין ונאנסה וכן כתוב בתוס' ולית הלכתא כר' אליעזר:

אמר רב אשי נבעלה לבהמה כשרה לכהונה פרש"י ז"ל כשרה לכ"ג למאן דמכשר במוכח עץ ואינו מחוור דאי כדרכה כ"ע פסלי במוכח עץ וסתמא דמתני' ולא ישא את מוכח עץ בלא שום פלוגתא אלא אף ר' אליעזר ור"ש מודה בה ואי בשלא כדרכה כ"ע מכשירי במוכת עץ כדאמ' לעיל דאל"כ אין לך אשה כשרה לכ"ג שכולן מוכת עץ ע"י צרור דבית הכסא:

והא דרב אשי ודאי כשנבעל' שלא כדרכ' ומשום דפשיטא דבכדרכה ליכא מאן דמכשר נקט סתם ולד"ה אמר' וסמכו לענין זו הביאו ההו' עובדא דר' שרבעה כלב כופרי מאחרים משום דהא נמי שלא כדרכ':

כ"ג בימי ר' מי הוה פי' ולא פרכי' לעיל הכי גבי מימרא דרב דמיירי לכ"ג משום דההי' מימרא הוא להגדיל תור' ולהאדיר אבל בזו שבא' ע"י מעשה קס"ד דלכ"ג ממש הכשיר' ופרישנא דהא נמי ראויה לכ"ג קאמר:

מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמ' פי' ולא חשיבא ביאתו לענין פסול יוחסין אלא כמוכת עץ דעלמא וכדאמרי' לעיל ואעפ"י שיש בביאתו חיוב מיתה:

אתנן כלב פרש"י ז"ל שאמ' לה הילך טלה והיבעלי לכלבי וה"ה כגון שאמר לה הילך טלה והתבעל לי בכלבתיך וא"ת ולמה לי למעוטי דלא הוי אתנן מדכתי' שנים ולא ד' תיפוק לי דקם ליה בדרבה מיניה ומפטר מן התשלומין וכי יהיב לה מתנה בעלמא הוא דיהיב לה וי"ל דהק"ל אתנן זונה אסרה תורה ואפי' בא על אמו. וא"ת וההיא מ"ל וי"ל דמהכא שמעי' ליה מדאיצטריך קרא למעוטי אתנן כלב ולא מחוור דדילמא לא אתא קרא אלא משום מחיר זונה ושניהם ולא ג' א"נ דאתא לאומר הילך טלה ותבעל שפחתך לכלבי או שפחתי לכלבך דל"ל קם בדרבה מיניה ור"י ז"ל פי' דנפק' לן מדכתי' תועבה וגמרי' תועבה תועב' דעריות דחייבי כריתות ומיתות ב"ד א"נ סתמא אמ' קרא אתנן זונה בכל שיש שם זנות:

לומר שאין משלם קנס במפותה פי' אלא נותן לה כתובתה והיינו מנה כדין בעולה דכי נסבא הויא בעולה ולעולם מוציאה בגט ומסתברא דלרב הונא מדאוריית' נמי אסור לקיימ' דלא אמרי' סופ' להיות בעולה תחתיו וכדפיר"י לעיל אדרש' דקר' תיפוק ליה דהוי' בעולת עצמו ואליב' דרב הוה פרכינן לה כדפרכי' לעיל אלמ' לדידיה מקרא ממעט' וכיון דכן דלמאן דאמר דבאנוסת חברו הולד חלל אלמא סופיה להיות בוגרת תחתיו סופה להיות מוכת עץ תחתיו כך הגרסא בכל הספרים שלנו וכגרסת רש"י זכרונו לברכה ופירוש הוא זכרונו לברכה להיות נבעלת תחתיו דעדיפא ממוכת עץ ומכל מקום לכתחלה לא ישא את מוכת עץ דמשמע דכ"ע הוא ואפי' למ"ד מדרבנן קאמר אבל מדאורייתא לעולם חשיב בתולה כל זמן שלא נבעלה ואתיא כי הא דתניא בפ"ק דנדה ג' בתולות הן בתולות אדם כ"ז שלא נבעלה ומיהו אין זה מחוור דהא לקמן גבי טומאת קרובי' משום דמוכת עץ אפי' לר"ש פסול לכ"ג מן התורה וכיון דכן אפילו בדיעבד נמי דומיא דבעולת אחרים וההיא מתני' דמ' נדה מני ולפיכך יש שאין גורסי' הכא ומוכח עץ כלל וההיא דמסכ' נדה כל זמן שלא נבעלה לאו דוקא אלא שלא נעשה בה מעשה בעילה ולאפוקי בוגרת ואתיא כמאן דמכש' הכא בבוגר' ומ"מ אף לפי הגרס' הראשונ' מוכת עץ אסורה היא לכתחל' לד"ה וכ"ש נבעלה לבהמה והא דקתני לעיל שהיא כשרה אפי' לכתחלה נבעלה שלא כדרכ' מיירי ע"כ כדפי' לעיל:

כ"ג שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו מהו בתר אירוסין אזלינן ושריא ליה או בתר נשואין אזלינן ואסורה. ופשיט מן האירוסין כשרות אלמא מדלא פסלינן מאירוסין דבתר נשואין אזלינן ותימה דהשתא פשיטא ליה דבתר נשואין אזלינן ולקמן פשיטא ליה דבתר אירוסין אזלינן מההיא דנתמנה להיות כ"ג יכנוס. וע"ק דקאמר לשווייה חללה לא קא מבעיא ליה משמע דר' יוחנן היה סבור דרבי חייא בעי לשווייה חללה ולפ"ה הלא לא מיירי כלל לשווייה חללה אלא לענין אם אסורה לו או מותרת אכן שהיה מדמה איסור חללות לאיסור קיחה והול"ל שאני איסור חללה מאיסור קיחה ונראה דודאי ס"ד לר' יוחנן דר' חייא קא בעי לענין חללות ופשיטא ליה דאסור לכונסה. אכן דכאן קבעי לר' מאיר דאמר משמרת לביאה פסולה לא אכלה ולכך קבעי היכא דקדשה קטנה ובגרה אי בתר נשואין אזלי' והויא ביאה פסולה וחשבינן לה משעת אירוסין משמרת לביאה פסולה ולא אכלה או דלמא לא. ופשיט לה מגופה דמתני' דאזלינן בתר נשואין וקא"ל לשווייה חללה לא קא מיבעיא ליה א) כיון דס"ד דפשיטא ליה שאסור לכונסה דודאי בזה אנכי מסופק אי שרי לכונסה אי לא אי קיחה דאירוסין או קיחה דנשואין ופשיט ליה מההוא דיכנוס דקיחת אירוסין קאמר קרא וא"כ מ"מ הדרן קושיין לדוכתא דמעיקרא פשיט לה ר' יוחנן מההיא דמתני' דבתר נשואין אזלינן ולכן פשיט ליה דאסור לכונסה והשתא קא פשיט מההיא דיכנוס דשרי לכונסה וי"ל דלעיל לא קא פשיט אלא לדבריו לאשר עלה בדעתו דרבי חייא היה שואלו ממנו לשווייה חללה ועל כן היה ר' יוחנן סבור שהיה פשוט לר' חייא שאסור לכונסה ועל כן היה משיב לו לפי דעתך שפשוט לך דאסור לכונסה ומיבעיא לך אי חשבינן לה לפסול מתרומה כיון דהאירוסין הוו הוו בכשרות הא ודאי בתר נשואין אזלינן והוו נשואי פסלות אבל ר' יוחנן אליבא דנפשיה סבר דשרי לכונסה כמו שהשיב לו לבסוף דקיחה דאירוסין קאמר קרא:

אי כר"א מאי איריא. ותימה דאטו משום דס"ל כרבי אלעזר במלתי' דשלא כדרכה יסבור כמותו מכל וכל. וא"כ מאי פריך מאי אריא משום בעולה תיפוק לי' דהוה לה זונה דאמר ר"א פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה דלמא לא סבר לה כוותיה במילתא דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה וע"ק דהלכה כרב באיסורי וא"כ הלכה כר' אלעזר דבתולה שלימה משמע וא"כ היכי הוי מנהג שאנו כותבין בכתובות בוגרת כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא הלא כתיב כי יפתה איש נערה בתולה דבתולה שלימה משמע ומינה שמעינן מוהר הבתולות שהוא מאתים וא"כ אין בוגרת כבתולה. וע"ק דודאי רב לא מצי סבר כרבי אלעזר דבפ"ק דכתובות פסק רב כר' יוסי דאמר אם רוב העיר משיאין לכהונה תנשא לכהונה ולא אמרינן עשאה זונה משום פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות ועוד דלקמן קאמר רב בוגרת לא ישא אלמא לאו כר' אלעזר ס"ל דמכשר בבוגרת וע"ק דהלכה כרב ולקמן פסקינן הלכה כראב"י דלא ס"ל כר"א בההיא דפנוי הבא על הפנויה וא"כ קשה הלכתא אהלכתא לכנ"ל דרב כר"א ר"ל דאליבא דר"א קאמר אבל לא סבר כן ולהכי פריך לר' אלעזר מאי אריא משום בעולה תיפוק ליה דהויא לה זונה:

גם שניהם שנים ולא ארבעה. מפורש במרובה:

אר"ש ב"א נבעלה לבהמה כשירה לכהונה, תנ"ה נבעלה למי שאינו איש אע"פ שאסר לה כשירה לכהונה כי אתה ר"ד אמר מעשה בריבה א' בהיתלו שהיתה מכבדת את הבית ורבעה כלב כופרי מאחרי' והכשירוה לכוהנ, א"ל רבא מפרזיקיא לר"א מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה א"ל דכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב אבל מחיר זונה ואתנן כלב תביא. פי' א"כ כגון שא"ל בעל הכלב הבעל לכלב ואתן לך טלה זה, ומחיר זונה שהחליפה הזונה הטלה, ואותו טלה מותר למזבח, ומדשרי א"כ ש"מ אין זנות לבהמה ותנן א"כ ומ"ז מותרים משום שנאמר גם שניהם שנים ולא ארבעה:

ת"ר אנוסת עצמו מפותח עצמו ל"י ואם נשא נשוי. אנוסת חברו ומפותת חברו ל"י ואם נשא ראב"י הולד חלל וח"א הולד כשר. אמר מר ואם נשא נשוי כדרב ור"י דאמרי תרווייהו בוגרת ומו"ע ל"י ואם נשא נשוי דרב ור"י דאמרי תרווייהו בוגרת ומו"ע ל"י ואם נשא נשוי אלא סופה להיות בוגרת תחתיו וסופה להיות מוכ"ע תחתיו ה"נ סופה להיות בעולה תחתיו:

אמר רב שימי בר חייא נבעלה לבהמה כשרה לכהונה ואפי' לכ"ג דאין זנות לבהמה. וקטנה שנתפתתה תחת בעלה אסורה לבעלה כהן ומותרת לבעלה ישראל דפיתוי קטנה אונס הוא ואונס בישראל משרא שרי. הא דתניא אי אתה עושה חלל מנדה ה"ק אפילו בא עליה ב' פעמים דאילו ראשונה לא צריך דהא [אין חלל אלא] מאסור כהונה אלא כגון שחזר ובא עליה ביאה שניה כיון דנדה שכיח לבעלה בתר יומי נדותה אינה מתחללת. נראה בפרק עשרה יוחסין אמר רב אסי הלכך כהן שבא על אחותו זונה עשה לה חללה לא עשה לה חזר ובא עליה עשאה חללה:

בא"ד אבל קשה אי לא מחייב קנס בהעראה א"כ מאי פריך בפרק בן סורר כו' הא לדידיה נמי א"ש כו' עכ"ל יש להקשות אמאי לא תקשי להו הכי גם לפר"ת וריב"א דמאי פריך אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מא"ל הא לדידיה נמי ניחא דאע"ג דמשלם קנס בהעראה מ"מ כיון דבהכנסת עטרה קים ליה בדרבה מיניה וניתן להצילו בנפשו לא משלם עד גמר ביאה ממש וי"ל דלפר"ת וריב"א איכא למימר דסבירא ליה לתלמודא כיון דמחייב קנס אהעראה לית לן לחיוביה קנס אגמר ביאה ממש כיון דכבר השיר בתולים בהכנסת עטרה וק"ל:

גמ' מאי אריא משום בעולה תיפוק ליה דהויא לה זונה כו' יש מקשים הא רב סתמא קאמר נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה ודלמא אה"נ דמשום זונה קאמר דפסולה לכהונה וי"ל דמלתיה דרב אהך דמתני' דהכא נאמרה דמיירי בפסולה לכ"ג וא"כ משום בעולה קאמר דפסולה לכ"ג דאי משום זונה הויא פסולה גם לכהן הדיוט וכה"ג כתבו התוספות לקמן בדף ס' דהא רב אברייתא קאי כו' וק"ל:

תוס' בד"ה שנים ולא ד' כו' ובפרק כל האסורין מהאי דרשא דשנים ולא ד' נפקא לן דאין זנות לבהמה עכ"ל כצ"ל ופירוש לדבריהם דגרסינן בפרק כל האסורין מנא הא מלתא דאמרי רבנן דאין זנות לבהמה א"ל לא נשמוט קרא ונכתוב אתנן זונה וכלב תניא נמי הכי אתנן כו' שנים ולא ד' וכ"כ התוס' בסוטה פ' ארוסה דה"ג בפרק כל האסורין והשתא כתבו התוס' לקושייתם דקושטא דמלתא הוא בפ' כל האסורין יליף ליה מהאי דרשא דה"ל למכתב הכי אתנן כלב וזונה והיינו למ"ד דמשמע נמי א' בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו והא דהוצרך למילף נמי התם משנים ולא ד' היינו למ"ד דלא משמע א' בפני עצמו וליכא למכתב הכי אף שהתוס' שם פירשו הסוגיא בדרך אחרת בהרבה דחוקים ע"ש ולפי דרכם מחקו גירסת כל הספרים דלפי שיטתם גרסינן לא נשמוט תנא ולתני אתנן כו' והתוס' דבפרק הארוסה מסכימים לגירסת כל הספרים שלנו כמו שכתבו לעיל ודו"ק כי דברינו ברורים הם לפרש כוונת התוס' דשמעתין לפי סוגיא דפרק כל האסורין כגירסת כל הספרים שם:

בא"ד דאי יש קנס בהעראה ה"ל לשנויי כגון שלא עשה אלא נשיקה כו' עכ"ל הל"ל הניחא למ"ד העראה זו נשיקה אלא למ"ד זו הכנסת עטרה מא"ל כדקאמרי התוס' וק"ל:

[גמרא אי כר"א מאי ארי' משום בעולה תיפוק ליה דהויא לה זונה כו'. ויש להקשות הלא קושיא זו קשה אר' אלעזר גופא שדרש גבי כ"ג בבתוליה על שלא כדרכה ע"כ כיון דמכשיר בוגרת וא"כ מאחר דס"ל דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה מאי איצטריך ב' דבבתוליה לרבות גבי כ"ג הוי ליה לקרא לאשמעינן אפי' בכהן הדיוט משום זונה אפי' שלא כדרכה ואיך שייך קושיא זו אדברי רב ויש ליישב ודו"ק]:

תד"ה [ורב דאמר כר"א כו' ואי אליביה דנפשיה קאמר מאי וכו' וק"ק מנ"ל למקשן להקשות תיפוק ליה דהוי זונה דלמא התרצן השיב דרב סבר כרבי אלעזר בזה ואליביה דנפשיה קאמר דדוחק לומר שהמקשן סמיך עצמו אלקמן דרב אמר בוגרת לא ישא ועוד כמו שהמקשן מביא מה שאמר רבי אלעזר פנוי הבא על הפנויה כו' כן הוי ליה להביא זה ומאי אולמא הך קושיא מהאי ויש ליישב וק"ל. מהר"ם יצ"ו]:

רש"י בד"ה א"כ כו' לכהונה גדולה הס"ד:

בד"ה אתנן כלב כו' והבעלי לכלבי. נ"ב וכן פרש"י בסוטה פרק ארוסה (סוטה דף כ"ו.) ונ"ב עוד ולולי פה קדוש היה נראה לפרש טלה לבעל הכלבית כדי שתבעל לו והוה אתנן כלב ממש כאתנן זונה שוב מצאתי בפרק כל האסורים (תמורה דף ל') שאף רש"י פי' כן:

תוס' בד"ה אלא לאו כו' היאך איש מתחייב קנס כו' כצ"ל:

גמרא ורב דאמר כר"א אי כר"א כו'. תימה לימא דאמר כר"ש בר זוגיה. אח"ז מצאתי שעמד בזה בתשובת הרשב"א סי' אלף רל"א ודע דאנכי תמה על הרמב"ם שפוסק בהא כרב ולענין בוגרת כר"מ:

רש"י ד"ה דהא א"ר אלעזר. כצ"ל בל"י:

רש"י ד"ה כשרה לכהונה. ומאן דשרי במוכת עץ כו'. ל"י מאן הוא דולא ישא מו"ע דמתניתין משמע דלכ"ע מיתניא:

תד"ה אלא. וכ"מ מתוך הך דשמעתין כו' ה"ל לשנויי כגון שלא עשה אלא נשיקה כו'. יש לדחות משום דהאי שינויא לא אתיא אליבא דמ"ד דהעראה זו הכנסת עטרה והכא רוצה לתרוצי אליבא דכ"ע דאלת"ה הוי מצי לשנויי הכא ג"כ כל"ב דרבא לעיל (נו ב) דבאונס לא נעשית זונה עי' תשובת רשב"א הנ"ל ועי' מל"מ פי"ח מהל' א"ב ה"ב שהעלה דברי רשב"א הללו בתמיה:

בא"ד וי"ל דבהכי חייב רחמנא כו'. נ"ל דוגמא לזה הכשר שחיטה דנקובת הושט טרפה ואי נקוב כבר תו לא מהני ליה שחיטה לאכשורי ואפ"ה מתכשרה דרך שחיטה אע"ג דשחיטה אינה מתרת אלא ברוב ועי' רש"י חולין (כ ב) ד"ה וכי לאחר שהיא כמתה וה"נ נראה דבהכנסת עטרה אינו משיר כל בתוליה והויא דומה ממש למעשה טרפה בשחיטה. בזה א"ש ג"כ מה שהניחו בסה"ד בקושיא אהא דפריך התם הניחא כו' אלא למ"ד כו' דזה הוה דומיא לבעי' דר"פ שם (ל ב) החליד במיעוט סימנין לפר"ת שם בא"נ מבע"ל כו' ע"ש ונדחו דברי הגר"ע ז"ל בישוב קושייתם:

תד"ה הא מני. אבל קשה דמשני כו' א"כ ל"ל קרא כו'. נ"פ דקושייתם הולכת לתירוצם הראשון אבל לתירוץ הא"נ ודאי דל"ק כלל וכ"נ מדבריהם בכתובות ובחנם הניח בתמיה הגרע"א דבריהם בחדושיו:

גמ׳ מעשה בריבה א' בהיתלו. נ"ב נדה (ט' ב'):

גמ' ורב דאמר כרבי אלעזר. עיין תשובת הרשב"א סי' אלף רל"א:

תוס' ד"ה הא מני ר"מ היא וכו' אבל קשה דמשני היכא אמרי' דדחי כגון מילה בצרעת.
לא זכיתי להבין קושייתם, דהא כתבו דאפילו לחייבי כריתות צריך קרא דהיה ס"ד כיון דחייב קנס איכא גם כן נשואין, והמקשן דפריך ניתי עשה ולדחי ללא תעשה, היינו דבלאו הדיחוי ליכא קושי', דלמא אתי קרא רק לחייבי כריתות דס"ל כיון דדרשינן בראויה לו ממילא גם בחייבי לאוין ממועט דאינה ראויה לו, ולזה פרכינן דניתי עשה ונדחי לל"ת ומקרי ראויה לו, וקרא אתיא לחייבי כריתות, ולזה משני שפיר דל"ש כאן דיחוי כיון דאי אמרה לא בעינא ליתא עשה כלל, וכיון דמסברא לא אתי העשה לדחות ל"ת מקרי אינה ראויה לו, וממועט מולו תהיה לאשה, וא"כ מה זה שהקשו דלמ"ל קרא, הא אפילו לחייבי כריתות צריך קרא, וכנראה דזהו כוונת התוס' בכתובות (דף מ') בתירוצם השני ודברי התוס' כאן נפלאו ממני, וד' יאר עיני: