|
⎯
טקסט הדף
סוקלין אותה על פתח בית אביה כלומר ראו גידולים שגידלתם באו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית אביה סוקלין אותה על פתח שער העיר סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק למימרא דכל היכא דאישתני גופא אישתני קטלא ורמינהי נערה המאורסה שזינתה ומשבגרה הוציא עליה שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה היא וזוממיה ס''ד אלא או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה אמר רבא מוציא שם רע קאמרת שאני מוציא שם רע דחידוש הוא דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא וזינתה בחנק ואילו מוציא שם רע בסקילה אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא דלמא כי חדית רחמנא היכא דלא אישתני גופא אבל היכא דאישתני גופא לא חדית רחמנא אלא אמר רב נחמן בר יצחק אישתני ולא אישתני תנאי היא דתנן חטאו עד שלא נתמנו ונתמנו הרי הן כהדיוטות רבי שמעון אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבים משנתמנו פטורים
⎯
רש"י
סוקלין אותה על פתח בית אביה. דהכי כתיב והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה והאי בבאו עדים בבית חמיה כתיב דהא במוציא שם רע כתיב דמפרש ביה קרא ואקרב אליה אלמא כשניסת: ראו גידולים שגידלתם. כלומר מבית זה יצאת הנבלה שבו זינתה: באו לה עדים בבית אביה. קודם שנשאת: סוקלין אותה על שער העיר. דכתיב כי יהיה נערה בתולה מאורסה וגו' והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא: תידון בחנק. כי היכי דאילו זנאי השתא לאו סקילה איכא אלא חנק דכי כתיב סקילה בזינתה נערה כתיב שנאמר כי יהיה נערה בתולה וגו' השתא נמי בחנק דכיון דאשתני גופא בין חטא להעמדה בדין אשתני קטלא לכדהשתא: הוציא עליה שם רע. שכנסה משבגרה ולא מצא לה בתולים ובא לב''ד: הוא אינו לוקה. אם כיחש: ואינו נותן מאה סלע. דכי כתיב ויסרו אותו מלקות וענשו אותו ממון בנערה כתיב וזה עקימת שפתיו גורמין לו ליענש כדמתרץ לקמן ועקימת שפתיו בבוגרת הואי: היא. אם אמת היה: וזוממיה. עדים שהיו מעידים על זנותה ונמצאו זוממין: מקדימין לבית הסקילה. כלומר ישכימו בבוקר לשם כי אין להם נס והמלטה מן המיתה הזאת: היא וזוממיה ס''ד. אם אמת היה אין שקר: אלא או היא. אם אמת: או זוממיה. אם שקר: לבית הסקילה. אלמא אע''ג דאשתני גופא ואילו זנאי השתא בת חנק היא לא אמרינן אישתני קטלא: מוציא שם רע קאמרת. לאותובי אסרחה ולבסוף בגרה דתני תנא דאיירי בבאו לה עדים בבית אביה: שאני. מיתה הבאה על ידי הוצאת שם רע דבעל משנשאת: דחידוש הוא. ולא אמרינן בה דמשום דאישתני דינא דאי זנאי השתא בת חנק היא נימא אישתני קטלא דהך דזנאי בנערות: דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא וזינתה בחנק כו'. ותדע דהא בלא בגרה נמי [בלא] הוצאת שם רע ואפי' בנערות אשתני דינא הוא דאילו זנאי השתא חנק הוא דאיכא הואיל ונכנסה לחופה אע''פ שלא נבעלה כדתניא [לקמן] (דף מח:) נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה מאי לא נשואה אי נימא נשואה ממש היינו ולא בעולה אלא לאו נכנסה לחופה ולא נבעלה אלמא אילו זנאי השתא בת חנק היא: ואילו מוציא שם רע. עליה השתא וזנאי קודם כניסה לחופה בסקילה אלמא בהוצאת שם רע לא אמרינן דמשום דאישתני דינא אילו זנאי השתא לישתני קטלא הבא ע''י זנות דמעיקרא והילכך כי בגרה נמי וניסת לא אמרינן במוציא שם רע דמשום דאישתני דינא דהשתא אישתני קטלא דמעיקרא: ודלמא כי חדית. כלומר הא ראייה דמייתינן מסתם מוציא ש''ר לכאן לאו ראייה היא לכאן דהתם הוא דאף על גב דאישתני דינא דאילו זנאי השתא לא אישתני קטלא דהא דזנאי מעיקרא משום דלא אישתני גופא הוא וחידוש שחידשה תורה באישתני דינא חדית באישתני גופא לא חדית אבל בגרה אישתני גופא היא ואי בבאו לה עדים בבית אביה אית לך למימר סרחה ולבסוף בגרה בחנק במוציא שם רע נמי משבגרה הוה ליה למיתני חנק: אלא אמר רב נחמן בר יצחק. הא דתני שילא תידון בחנק הואיל ואישתני גופא אישתני קטלא ותניא אחריתא בסקילה ואע''ג דאישתני גופא לא אישתני קטלא תנאי היא: אישתני ולא אישתני. אי אמרינן אישתני קטלא או לא אישתני קטלא תנאי היא: חטאו עד שלא נתמנו. נשיא ומשוח שאין קרבנם כשל יחיד שהנשיא מביא שעיר ומשוח מביא פר: הרי הן כהדיוטות. בכשבה ושעירה שאע''פ שנשתנה גופם לא נשתנה קרבנם: אם נודע להם עד שלא נתמנו. דהוה ליה ידיעה וחטאה בחד גופא חייבין כהדיוטות: משנתמנו. דהוה ליה חטאה בשעת קרבן יחיד וידיעה בשעת קרבן נשיא: פטורין. לגמרי אלמא דמשום דאישתני גופא אישתני קרבן:
⎯
תוספות
אמר רבא מוציא שם רע קאמרת שאני מוציא שם רע דחידוש הוא. נראה דמתחלה מקשה ממוציא שם רע משום דס''ד דהש''ס דמסברא אמרינן ביה דתידון בסקילה ולא אמרינן הואיל ואישתני גופא אישתני קטלא הילכך מקשה דגבי נערה המאורסה נמי לית לן למימר דאישתני קטלא ומשני רבא שאני מוציא שם רע דחידוש הוא ולא מסברא אמרינן ביה הכי אלא משום דאשכחן דחדית ביה רחמנא כי האי גוונא דלא אמרינן הואיל ואישתני דינא אישתני קטלא והא דנקט נכנסה לחופה ולא נבעלה לאו דווקא אלא הכי נמי דהוה מצי למנקט ונבעלה למאן דמוקי מוציא שם רע דווקא בבעל [אלא נקט למאן דמוקי אע''ג דלא בעל] ולפי זה לא גרסינן בעלמא דאי גרסינן נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא בחנק משמע דהכא במוציא שם רע חייב סקילה אפילו זינתה אחר חופה והא ליתא דזינתה אחר חופה אפילו במוציא שם רע בחנק ולפי זה הא דקתני לעיל באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה בסקילה צריך לדחוק לרבא דאיירי במוציא שם רע דאי לא הוציא שם רע הויא לרבא בחנק דכיון דאישתני דינא אישתני קטלא ובדין דהוה ליה לאסוקי לעיל בההיא ברייתא באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה ולא הוציא ש''ר בחנק דהשתא הוה מפליג בדידה ולא ה''ל למנקט בסיפא סרחה ולבסוף בגרה אלא משום דעיקר ברייתא אתא לאשמועינן דיני פתח בית אב וכיון דקאי מציעתא בנערה המאורסה בבאו לה עדים בבית אביה מסיק נמי סרחה ולבסוף בגרה בבית אביה במה שעומד בו השתא [והא דקאמר ואילו מוציא ש''ר אע''ג דהכל איירי במוציא ש''ר ה''פ ואילו מוציא ש''ר על האירוסין דאיירי ביה קרא הוי בסקילה אבל ק''ק דתני בשמעתין (לקמן מו.) לא אמר לעדים בואו והעידוני והן מעידין מאליהן היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה אלמא אפי' בלא הוצאת ש''ר לא אמרינן הואיל ואישתני דינא אישתני קטלא ומיהו י''ל דאע''ג דלא אמר לעדים הרי הוציא ש''ר וחדית ביה רחמנא] ורבינו שמואל מפרש שאני מוציא שם רע דחידוש הוא שהרי נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא בלא הוצאת שם רע וזינתה אחר חופה בחנק ואילו מוציא שם רע כי האי גוונא שזינתה אחר נישואין בסקילה דהכי משתמעי קראי דכתיב ואם אמת היה כו' ולא נמצאו בתולים לנערה וסקלוה משמע דבכל ענין שלא נמצאו לה בתולים הויא בסקילה ואפילו זינתה תחתיו ואע''ג דכתיב אל פתח בית אביה ובזינתה תחתיו אין כאן פתח בית אביה היינו משום דלא שייך לומר ראו גידולים שגידלתם והוי כמו יש לה אב ואין לה פתח בית אב או אין לה אב דהויא בסקילה אע''ג דליכא פתח בית אביה והיינו חידוש דבעלמא בלא הוצאת שם רע זינתה אחר חופה בחנק כדדרשינן לקמן מאורסה ולא נשואה שנכנסה לחופה ולא נבעלה ובמוציא ש''ר בסקילה והשתא אתי נמי שפיר הא דלא בקט בברייתא באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה בלא הוצאת שם רע תידון בחנק דהא מודה רבא דלא אמרינן הואיל ואישתני דינא אישתני קטלא אבל קשה לרבינו יצחק לפירוש זה דהא לקמן (דף מח:) דרשינן לזנות בית אביה פרט שמסר האב לשלוחי הבעל וכל שכן היכא שנכנסה לחופה וההוא קרא דלזנות בית אביה במוציא ש''ר בהדיא כתיב: דלמא כי חדית רחמנא היכא דלא אישתני גופא. ואע''ג דלעיל באלו נערות (דף לח: ושם) יוצאה מגופו ועוד יש לומר דצד חמו לבעולה אישתני גופא הכא לא חשיב אישתני גופא אפילו למאן דלא מחייב במוציא שם רע אלא בבעל דהא כבר היתה בעולה מן הנואף ובבעילה דנואף לא חשיב לה שינוי הגוף דלא מיירי הכא אלא בשינוי הגוף אחר העבירה.: תנאי היא דתניא כו'. וא''ת והא הכא ליכא אלא שינוי דינא והיכי מייתי לאישתני גופא דלעיל ויש לומר דלא מפליג לעיל בין אישתני גופא לאישתני דינא אלא לרבא דאמר מוציא שם רע חידוש הוא הילכך פריך ליה כיון דאמרת דחידוש הוא ואינה סברא אם כן יש לנו להעמיד בפחות שנוכל דהיינו לא אישתני גופא אבל לרב נחמן דאית ליה דמסברא קאמר דלא אישתני קטלא ולא מחידושא לדידיה ליכא לפלוגי בין אישתני דינא לאישתני גופא הילכך מייתי שפיר תנאי היא אי נמי יש לומר דלא מייתי אלא מדרבי שמעון דכיון דסבר הואיל ואישתני דינא אישתני קרבן כל שכן באישתני גופא ואינו חושש אלא להביא תנא דסבר כברייתא דשילא דלא משבשינן לה מקמי אידך ברייתא משום דברייתא דשילא לא מיתניא בי רבי חייא ורבי אושעיא אבל לאידך ברייתא לא מייתי שום ראיה מדרבנן דרבי שמעון ותדע דהא במסקנא משבשינן לההיא דשילא:
+
רשב"אבאו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית אביה. ולאו דוקא, אלא אפילו בגרה קודם שתכנס לחופה סוקלין אותה אל פתח שער העיר ההיא. סרחה ולבסוף בגרה. ועודה בבית אביה, תידון בחנק. דבתר שעת העמדה בדין אזלינן, אף על פי שבשעה שזינתה נערה היתה דכיון דאישתני גופה אישתני קטלה. ורמינהו נערה המאורסה שזינתה ומשבגרה הוציא עליה שם רע וכו'. אבל מדידיה לדידיה לא קשיא, דאף על גב דתני שילא באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה סוקלין אותה על פתח בית אביה כדמעיקרא, השתא לא משמע ליה דכניסה לרשות הבעל הוי שינוי לשילא, אלא שינוי הגוף לבד. ואמר ליה רבא מוציא שם רע קא רמית. עליה דשילא. לשילא כל מוציא שם רע חידוש הוא, דמדינא כל מוציא שם רע אפילו לא בעל הוה לן למימר שתדון כדהשתא ובחנק, דכניסה לרשות הבעל הוי שינוי. ומשני קטלא, דהא נערה המאורסה בעלמא בסקילה ואלו נכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה השתא בחנק, אף על גב דלא אישתני גופה כלל, דמעיקרא בתולה נערה והשתא נמי אכתי נערה היא, אלמא כניסה לרשות הבעל חשבינן כבגרות, ומשני קטלא, ואפילו הכי על ידי הוצאת שם תדון בסקילה כדמעיקרא, אלמא חידוש הוא, ואי לאו חידוש הוה קשיא לדתני שילא מרישא לסיפא. ומיהו, לתני שילא הוי חידוש, אבל לדידן לאו חידוש הוא כלל, דלעולם בתר מעיקרא אזלינן. אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא דילמא כי חדית רחמנא. כלומר, אף כשתימצי לומר דמוציא שם רע חדוש הוא, אכתי לא חדית לן אלא בדלא אישתני, אבל היכא דאישתני גופא לא חדית, ומחידוש לא גמרינן, והילכך כשזינתה ומשבגרה הוציא עליה שם רע, אם איתא דבעלמא אזלינן בתר השתא, הכא נמי הוה לן למימר דתדון בחנק כהשתא. אלא אמר רב נחמן אישתני ולא אישתני. אי משני קטלא, תנאי היא דתנן (הוריות י, א) חטאו עד שלא נתמנו, ומנויין כאישתני גופא היא. +
ריטב"אגרסת הספרים והיא גרסת רש"י ז"ל באו לה עדים בבית אביה סוקלין אותה על פתח שער העיר ההיא פי' זהו בנערה המאורסה כדכתיב כי יהיה נערה בתולה מאורשה בעיר ומצאה איש בעיר ושכב עמה והוצאתם וכו' וכיון שהכל יודעים שזנתה בבית אביה רצתה התורה לפרסמה לידון על שער ההוא. ויש שגורסין באו עליה עדים בבית אביה שזנתה בבית חמיה ופי' הראב"ד ז"ל שזנתה כשהיתה הולכת בבית חמיה ליכנס לחופה אבל עדיין לא נכנסה לחופה ולכן אמר הכתוב ומצאה האיש בעיר ומפני כן נידונית בשער העיר ההיא שאלו זנתה בבית אביה ממש בבית אביה היתה נדונית כדין מוציא שם רע דהא קרינא ביה לזנות בבית אביה ולרבותא נקיט קרא שבאו עדים בבית חמיה ולהכי נקטה תנא בלישנא דקרא ולא תני סתם כל שזנתה בבית אביה ואין הלשון הזה נכון חדא דלא דייק שפיר דקתני שזנתה בבית חמיה ותו דלא מצינו שום מוציא שם רע אלא כשבאו עדים לאחר שנכנסה לחופה ואין לנו לחדש דינים מסברותינו. וי"ל והיא גרסת הרמב"ן ז"ל באו עדים בבית חמיה שזנתה בבית חמיה סוקלין אותה על שער העיר ההי' וליתא שאין דין זה כתוב בתורה כלל שהרי אין זה דין נערה המאורסה שהכל בבית אביה ולא דין מוציא ש"ר דהא ליתא אלא (שראו) [שבאו] עדים אחר שנכנסה לחופה אבל הזנות בבית אביה הוא כדכתיב לזנות בית אביה ועוד דההוא דינו דפתח בית [אביה] וגרסת רש"י ז"ל הוא העיקר וכך גרסת התוס' ורמ"ה ז"ל: סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק פירוש אסיפא קאי בדין נערה מאורסה דאלו רישא בדין מוציא ש"ר אפילו בגרה תידון בסקילה כדמעיקרא וכדאי' בברייתא ובסמוך אמרינן עלה מוציא ש"ר קאמרת שאני מוציא ש"ר וטעמא רבא בזה משום דס"ל דסברא היא דניזול בתר השתא וכיון שלא זנתה השתא תידון בחנק דכתיב ביה היא נערה ודרשי' בפרק ד' מיתות נערה ולא בוגרת לסרחה ולבסוף בגרה שתידון בחנק שהכל הולך אחר שעת גמר דין והיינו דכתיב קרא הנערה על דבר אשר לא צעקה בעיר ואשמעינן שתהא נערה בשעת הדין ג"כ ומשום דמשמע ליה שכך הדין נותן כדפרכינן ליה לקמן ממוציא ש"ר אמר שאני מוציא ש"ר חדוש היא אדרבה אמינא בההוא דינא ונגמר מינה אלא ודאי כדאמרן והיינו דכי דחינן לה האי דשילא ואמרינן תני תידון בסקילה פריך תלמודא והא נערה כתיב ופריק הנערה שהיתה כבר דלמא מעיקרא סבירא לן דהנערה דהשתא משמע. והיינו דפרכינן למימר דכל דמשתני גופא קא משתני קטלא כלומר דניזיל בתר השתא דתידון כאילו זנתה השתא. ורמינהו וכו' מקדימין לבית הסקילה פי' רש"י ז"ל ישכימו בבקר לשם כי אין להם ניסה והמלטה מן המיתה הזאת ובתוס' פי' היא המיתה הקודמת להם לאפוקי שאם אין אנו יכולים במיתה הכתובה בו שממיתין אותה בכל מיתה שיוכלו להמיתה ובספר מפיק ליה מדכתיב ובערת הרע מקרבך. והא דדרשינן לה בפ' ד' מיתות מדכתיב מות יומת המכה תירץ הר"ר יוסף טוב עלם דאי מובערת הרע מקרבך הרעה זה ה"א דוקא לדונו באחת מיתות ב"ד ואשמעינן קרא ברוצח ועיר הנדחת דה"ה בכל מיתה שבעולם אם אי אפשר במיתה הכתובה בו: אמר רבא מוציא ש"ר קאמרת שאני מש"ר דחידוש הוא דהא נערה מאורסה דעלמא שזנתה בסקילה נכנסה לחופה ולא נבעלה וזנתה בחנק ואלו מש"ר בסקילה פי' (רש"י) [ר"ש] ז"ל דברים כפשוטן שאם נכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה בלא הוצאת ש"ר ודינה בחנק כדין אשת איש ואם הוציא עליה בעלה ש"ר אע"פ שזנתה אחר שנכנסה לחופה דינה בחנק (כדין אשת איש ואם הוציא עליה בעלה ש"ר) בסקילה וזה ודאי חדוש גדול הוא מפני הש"ר וה"ה לסרחה ולבסוף בגרה שתידון בסקילה וא"ת וכי מפני שחדשה בו תורה דין אחד וחידשה בו דין שני אדרבה אין לך בו אלא חדושה בלבד וי"ל דכולהו חד חדוש הוא שגזרות הכתוב שכל דין מש"ר בסקילה וכן נראה שמפרש הרמב"ם אותה שכתוב בספר קדושה בפרק קדושה פרק ג' דין חדש יש במוציא ש"ר וכו' ואין פי' זה נכון שאין דין מש"ר בסקילה לעולם אלא כשזנתה בבית אביה וכדאיתא בקרא להדיא לזנות בית אביה ואמרינן לקמן פרט לכשנכנסה לחופה ולא נבעלה ואמרינן נמי פרט למסר האב לשלוחי הבעל וגם לא מצינו בדין מש"ר שיהא חילוק בין מש"ר או שבאו עדים מאיליה' לענין (דוק') [דינא] וכדתניא לקמן לא אמר לעדים בואו והעידוני. ועוד כי לפי זה לא היה צריך לומר כאן דהא נערה מאורסה בעלמא שזינתה בסקילה אלא דהא נכנסה לחופה וזנתה וכו' לכך הנכון כפירש"י ז"ל: שאני מוציא ש"ר דחידוש הוא דחזינן דאע"ג דאשתני דינא בין חטאה לקטלא לא אשתני לקטלא שהרי נערה המאורסה שזינתה בסקילה ואם זנתה לאחר שנכנסה לחופה בחנק ואלו בדין מש"ר כשזינתה כשהיא נערה מאורסה ונכנסה לחופה ובאו עדים נדונת בסקילה כדמעיקרא ואע"פ שאלו זנתה השתא היתה בחנק אלמא אע"פ דאשתני דינא אשתני קטלא אלמא גזירות הכתוב במש"ר למיזל בתר מעיקרא ולפיכך דנו בה דאע"ג דאשתני דינא לא אשתני קטלא ותדון בסקילה כדמעיקרא והא דאמרינן דאלו מוציא שם רע בסקילה לאו דוקא אלא דין מוציא שם רע אמרי' אפי' באו עדים מאליהם ושמעינן מהכא דבעילה לא חשיבא שנוי הגוף דאי לא לבעייא לה משכנסה לחופה ונבעלת וזנתה בעלמא שהיא בחנק ואלו בדין מש"ר בסקילה מדכתיב ואקרב אליה שמעי' דאשתני גופא לא אשתני קטלא אלא ודאי כדאמרן דבעילה לא חשיבה שינוי הגוף ובדין הוא דמצי למנקט לה לענין שנוי דינא משנכנסה לחופה ונבעלה שזה הוא דין מש"ר לדברי הכל כשלא נבעלה פלוגתא דר"א ורבנן הוא והא דנקט כשלא נבעלה משום דלא תסיק אדעתיה דמשום שנוי הגוף נקיט לה למימר דנבעלה חשיב דאשתני גופא לא אשתני קטלא: אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ודלמא כי חדית רחמנא היכא דלא אשתני גופא אבל היכי דאשתני גופא לא. פי' משום דחדית רחמנא באשתני דינא דלא אשתני קטלא לא הוה לן למימר ביה דאשתני גופא לא אשתני קטלא אי איתא דבעלמא אשתני גופא אשתני קטלא דשינוי גוף עדיפא משנוי דינא אלא ודאי מדין מוציא שם רע שמעינן דאשתני גופא לא אשתני קטלא כ"ש דאי אשתני דינא לא אשתני קטלא. והקשו בתוספות כיון דסבירא ליה דאשתני גופא לא אשתני קטלא ואם כן היכי אמרינן דחדית רחמנא במוציא ש"ר היכא דאשתני דינא דהא לא חדית רחמנא מידי ותירצו לדבריו דרבא קאמר לדידך דחשבת ליה חידוש לא חדית רחמנא אלא היכא דלא אשתני גופא: אמר רב נחמן בר רב יצחק אשתני ולא אשתני תנאי הוא פי' אשתני גופא אי אמרי' אשתני קטלא או לא אמרי' אשתני דחוק, חטאו עד שלא נתמנו וכו', פי' וכיון דאמרי רבנן הרי הם כהדיוטות דמעיקרא אלמא סבירא להו דאי אשתני דינא לא אשתני חיובא דידהו ור"ש דאמר משנתמנו פטורים ס"ל דאי אשתני דינא אשתני חיובא, ופי' בתוספות דמדרבנן לא מוכחן מידי דדלמא אע"ג דאשתני דינא לא אשתני חיובא אלא סיוע לר' מייתינן דר"ש סבר לה כוותיה דאפי' אשתני חיובא אשתני דינא וכ"ש אשתני גופא וברייתא דלעיל פליגי אר"ש וסבר ליה כרבנן הכא ולא מפליג בין שנוי דינא לשנוי גופא אי נמי תנאי ממש קאמר ולפום סברא דרבא דלעיל דחשיב אליבא דשילא שנוי דינא כשנוי גופא: +
המאיריולענין ביאור מכל מקום למה שאמרו כאן תדון בחנק שאלו בה למימרא דכל היכא דאישתני גופה ר"ל קודם שבאו עדים אישתני קטלא ונעתקה מיתה הראויה בשעת מעשה למיתה הראויה בשעה זו אלו נעשה המעשה עכשו ורמינהי נערה המאורסה שזינתה ומשבגרה הוציאו עליה שם רע אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע כמו שביארנו במשנה אבל לענין מיתה מכל מקום בסקילה היא והילכך היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה אלמא אע"ג דאישתני גופה לא אישתני קטלא והשיבו לעולם אישתני גופה אישתני קטלה דבתר גמר דין אזלינן ולא בתר חטאה ושאני מוציא שם רע דחדוש הוא כלומר שהרי בנערה המאורסה כל שזינתה משנכנסה לחפה אע"פ שלא נבעלה אפילו מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה בדרך אינה בסקילה אלא בחנק אע"פ שהיא עדיין נערה מאורסה כאלו זינתה משבגרה או נבעלה שאין נערה המאורשה בסקילה עד שתהא נערה ובתולה ומאורשה וברשות אביה ומאחר שאנו הולכים בתר השתא והדבר ידוע שמוציא שם רע אחר שנשאת הוא מוציאו אע"פ שמכל מקום מביא עדים שבעודה ארוסה זינתה היה לנו לומר דבתר השתא אזלינן והרי נשואה היא ומכיון דאלו זנאי השתא בחנק אף בהוצאת שם רע על זנות דמעיקרא בחנק ואם כן זו שהוציאתה תורה לסקילה חדוש הוא ומאחר שנתחדש כן במשנשאת נתחדש בה גם כן בבגרה ואחר כך הוציא שם רע ומכל מקום יש מפרשין בזו שכל שעל ידי הוצאת שם רע אם נמצא הדבר אמת ובאו עדים שזינתה כשהיתה נערה המאורסה אע"פ שזינתה אחר שיצאת מבית אביה אפילו זינתה אחר שנכנסה לחפה הואיל ולא נבעלה הרי היא בסקילה ואף גדולי המחברים כתבוה כן והדברים מתמיהים שהרי משנה שלימה שנינו נכנסה לחפה בחנק ומה שאמר ואלו מוציא שם רע בסקילה פירושו על הדרך שכתבנו אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים ומכל מקום יש לומר לדעת גדולי המחברים שזו שאמרו נכנסה לחפה ולא נבעלה בחנק פירושה בשלא על ידי הוצאת שם רע ובאמת פשוטה של שמועה מוכחת כן ולדעת ראשון קשה לפרש מה חדוש יש בדין מוציא שם רע הואיל ועל זנות דמעיקרא הוא מוציאו ואף בעדים שלא על ידי הוצאת שם רע הדין כן וגדולי הפוסקים האריכו בזו ויש לדון דבריהם על שיטת פירושנו: ולענין ביאור סוגיא הקשה רב הונא בריה דרב יהושע דילמא כי חדית רחמנא היכא דלא אישתני גופה אע"ג דאישתני רשותא כגון שנכנסה לחפה אבל היכא דאישתני גופא כגון בוגרת לא חדית רחמנא ואם כן אי לאו דבעלמא נמי סרחה ולבסוף בגרה בסקילה אף במוציא שם רע לא אמרוה כן ומאחר שבמוציא שם רע אמרוה אף בעלמא כן ובתר מעיקרא אזלינן ובא רב נחמן והעמידה במחלוקת של תנאים ולא עלתה לו וסוף הדברים אמר לו ר' יוחנן תני תדון בסקילה ר"ל סרחה ולבסוף בגרה תדון בסקילה וכן הלכה אלא שאין שם מלקות ולא מאה סלע כמו שביארנו במשנה: כל מצות שבתורה שחייבים על זדונם כרת ועל שגגתן חטאת הדיוט מביא בהן על שגגתן כשבה או שעירה ונשיא מביא שעיר וכהן משיח פר חוץ מעבודה זרה ששלשתם שוים בה לשעירה חטאו כהן משיח ונשיא עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו קודם הבאת קרבנותיהם הרי הן כהדיוטות מפני שהולכין אחר המעשה אפילו לא נודע להם אלא אחר שנתמנו וכבר ביארנוה במקומה במסכת הוריות: +
הרא"הבאו לה עידי' בבית אביה סוקלין אותה על פתח שער העיר. כלומר באו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית אביה סוקלין אות' על שער העיר ההיא. דהכי כתב קרא בהדיא סרחא ולבסוף בגרה תידון בחנק דכיון דאישתני גופ' אישתני קטלא. ומקשינן מתניתא דתניא נער' המאורסה וכו', והא קשיא דקתני בהדיא אפי' בגרה תידון בסקילה. ואמר רבא מוציא שם רע קאמרת שאני מוציא שם רע דחידוש הו' דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא וזינתה בחנק ואלו מוציא שם רע בסקילה. פי' שאני מוציא שם רע דאלו אליבא דשילא מוציא שם רע לא משכחת ליה בלא חידוש. דכיון דקסבר שילא דהכי דינא דכל היכא דאישתני גופ' אישתני קטלא. כל מוציא שם רע נמי הא אישתני דינא דכיון דנכנסה לחופה הא אישתני דינא דהויא בחנק אפילו לא נבעלה ואפי' הכי לא אישתנו קטלא והויא בסקילה כי בגרה נמי לא אישתני דינא והויא בסקילה. אף על גב דבעלמא דינא הכי דכל היכא דאישתני גופה אישתני קטלי שאני הכא דגלי ביה רחמנא וקשיא לן ומאי דקארי לה מאי קשיא לי' ממתנית' לוקשי' ליה מוציא שם רע גופא דאורייתא וי"ל דמקשה ס"ל דמוציא שם רע דאורייתא לאו קושיא. דהא שילא לא אמר אלא היכא דאישתני גופ'. אבל אישתני דינא מודה שילא דאפ"ה לא אישתני קטלא ואפי' בעלמ'. הילכך מוציא שם רע דאוריית' לאו חידוש הוא דהא הכי דינא אפי' בעלמא. והיינו דמקשי לי' ממתניתא דקתני בהדיא בגרה. ורב' אתא למימר דלאו הכי הוא אלא שילא בין באישתני דינא בין באישתני גופה אית לי' דהכי הוא דינא דאישתני קטלא. הילכך מוציא שם רע גופיה דלא אישתני קטלא חידוש הוא דהא אישתני דינא. וכיון דכן ה"ה נמי לאישתני גופא. וא"ל רב הונא ברי' דרב יהושע אפי' לפי דבריך דמוצי' שם רע חידוש הוא אכתי היכי מצי למיגמ' מיני' לבגרה. דילמא כי חדית רחמנא היכא דלא אישתני גופה. היכא דאישתני גופה לא חדית רחמנא. והיכי מצי תנא למיוגמ' חידושי רבה מחידוש' זוטא. אלא וודאי טעמא דתנא על כרחך משום דקסבר דאע"ג דאישתני גופה לא אישתני קטלא ותיובתא דשילא: אמר רב נחמן בר יצחק אישתני ולא אישתני כו' כלומר אי אזלינן בתר השתא או בתר מעיקרא תנאי הוא דר' שמעון ורבנן דרבנן סברי דאזלי' בתר מעיקר' ור' שמעון אזיל בתר השתא. ופרקינן אימ' דשמעת לי' לר' שמעון דאזיל אף בתר ידיעה. דאזיל בתר ידיעה ולא אזיל בתר חטאה מי שמעת ליה. א"כ כלומר דאזיל לגמרי בתר השתא ליתי קרבן כדהשתא משיח פר ונשיא שעיר כשילא דאזיל לגמרי בתר השתא אלא וודאי ר"ש בתר מעיקרא לגמרי קא אזיל. אבל שאני קרבן דלא חאיל חיוביה אלא בחטאה ובידיעה. הילכך בתר מעיקר' לא אזלי' דלא הות ידיעה בתר השתא נמי לא דלאו דינא הוא דניזל בתר בסוף אבל בההיא דשילא כוליה חיוביה בשעתא דזנאי הוה וכיון דכן אזלינן בתר מעיקרא. ואמרינן הא אמר לי' רבי יוחנן לתנא תני תידון בסקילה וליתה לדשילא: אבל מדברי הרב אלפסי ז"ל נראה שהוא מפרש מוצי' שם רע חידוש הוא כיון דקי"ל דנכנס' לחופ' ולא נבעלה בחנק, ואע"ג דהשתא נער' בתולה הוא אישתכח דרשו' הבעל משוי לה כאלו אישתני גופה וה"ל כמי שבגר' ומשתני קטל' וכיון שכן מוציא שם רע היכי משכחת לה לעולם אפי' מוקמת לה דווקא בשלא בעל נימא רשו' הבעל משנ' וה"ל כמי שבגרה ותדון כדהשת' לתנא דבי שילא דאי' ליה אישתני גופא אישתני קטל' אלא לאו ש"מ חידוש הוא כדקא פירש"י ז"ל אבל אין לשונו מוכרע יפה והנכון כלשון הראשון: ותמה על הרמב"ם ז"ל שכתב נער' שזינת' אחר כניסתה לחופה ובאו עדים מאיליהן בחנק. הביא הבעל עדים הרי היא בסקילה. ונראה שהוא מפרש דברים כפשטן. ואלו מוציא שם רע כי הא דאמרי' דהיינו נכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה בסקילה וזהו חידוש שבמוציא שם רע וזה תמה ומאי קאמ' וכי חדית בה כו' האי חידוש' מאי הוי אטו משום דחדית ביה רחמנ' בחדא מילתא אית לן לחדותי בה במילי אחריני. אדרבה אית לן למימ' אין לך בו אלא חדושו ותו דלא אשכחן דש"ל במוצי' שם רע בין הביא הבעל עדי' לבאו מאיליהן אלא לענין מלקות ולשל' מאה סלע אבל לא ענין מיתה כלל ותו הא לזנו' בית אביה דממעטינן מיני' לקמן מסר האב לשלוחי הבעל וזינת' לומר שהיא בחנק במוציא שם רע כתיב וליתא לדברי הרמב"ם: +
שיטה מקובצתג"ה והיא גרש"י באו לה עדים בבית אביה שזנתה בבית אביה סוקלין אותה על פתח שער העיר ההיא פי' זהו דין נערה המאורסה כדכתיב כי יהיה נערה בתולה מאורסה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא וכיון שהכל יודעים שזנתה בבית אביה רצתה תורה לפרסמה לידון על שער העיר ההיא. ויש שגורסין באו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית חמיה ופירשה הראב"ד ז"ל שזינתה כשהיתה הולכת לבית חמיה ליכנס לחופה אבל עדיין לא נכנסה לחופה ולכך אמר בה הכתוב ומצאה איש בעי' ומפני כן נדונית בשער העיר שאילו זינתה בבית אביה ממש בבית אביה היתה נדונית כדין מוציא ש"ר דהא קרינא בה לזנות בית אביה ולרבות' נקטא קרא כשבאו עדים בבית חמיה ולהכי נקטא תנא בהכי כלישנא דקרא ולא קתני סתם כל שזינתה בבית אביה. ואין לשון זה נכון חדא דלא דייק שפיר דקתני שזנתה בבית חמיה ותו שלא מצינו דין מוציא ש"ר אלא כשבאו עדים אחר שנכנסה לחופה ואין לנו לחדש דינין מסברתנו ויש גורסין והיא גרסת הרמב"ם ז"ל באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית חמיה סוקלין אותה על שער העיר ההיא. וליתא שאין דין זה כתוב בתורה כלל שהרי אין זה לא דין נערה המאורסה שהכל בבית אביה ולא דין מוציא ש"ר דההיא ליתיה אלא כשבאו עדים אחר שנכנסה לחופה אבל הזנות בבית אביה וכדכתיב לזנות בבית אביה ולא עוד אלא דההוא דינא בפתח בית אביה וגרש"י ז"ל היא עיקר והיא גירסת התוס' ורבינו מאיר הלוי ז"ל. הריטב"א ז"ל. והרב המגיד ז"ל כתב בפ"ג מהלכות איסורי ביאה וגרסת הרמב"ם ז"ל באו לה עדים בבית אביה שזנתה בבית חמיה עיין שם. וכתב הרשב"א ז"ל באו לה עדים בבית אביה לאו דוקא אלא אפילו בגרה קודם שתכנס לחופה סוקלין אותה אל שער העיר ההיא. ע"כ: סרחה ולבסוף בגרה תדון בחנק פי' אסיפא קאי דמיירי בדין נערה המאורסה דאילו רישא דמיירי בדין מוציא ש"ר אפי' בגרה תדון בסקילה כדמעיקרא וכדאיתא בברייתא בסמוך ואמרינן עליה מוצי' שם רע קאמרת שאני מוציא שם רע וכו'. וטעמא דשמא בהא משום דס"ל דסברא הוא דניזיל בתר השתא וכיון שאילו זינתה השתא דינה בחנק כדכתיב כי יהיה נערה ודרשינן בפרק ד' מיתות נערה ולא בוגרת ה"ה לסרחה ולבסוף בגרה שתדון בחנק שהכל הולך אחר שעת גמר דין והיינו דהדר כתב קרא את הנערה על דבר אשר לא צעקה בעיר לאשמועינן שתהא נערה בשעת הדין גם כן ומשום דמשמע ליה שכן הדין נותן כי פרכינן ליה לקמן ממוציא ש"ר אמרינן שאני מוציא ש"ר דחדוש הוא ומנא ליה דההיא חדושא הוא אדרבה אמינא דההוא דינא הוא ונגמר מינה אלא ודאי כדאמרן והיינו דכי דחינן לה להאי דשילא ואמרינן תני תדון בסקילה פריך תלמודא והא הנערה כתיב ופרקינן הנערה שהיתה כבר דאלמא מעיקרא ס"ל דהנערה דהשתא משמע דהיינו דפרכינן למימרא דכל היכא דאשתני גופה אשתני קטלא כלומר דניזיל בתר השתא שתדון כאלו זינתה השתא. הריטב"א ז"ל: למימרא דכל היכא דאישתני גופה וכו'. הא כתיבנא בסמוך מאי דפריש הריטב"א ועוד היה נראה דמאן דפריך ס"ד דכי קתני סרחה ולבסוף בגרה קאי נמי אריש' דקתני באו לה עדים בבית חמיה וכו' דהיינו נמי מוציא ש"ר ולהכי רמי מתנייתא אהדדי ואהדר ליה מוציא ש"ר קאמרת וכו' כלומר לא תתני סרחה ולבסוף בגרה אלא אסיפא דבאו לה עדים בבית אביה וכו' דאילו ארישא בגרה נמי תדון בסקילה וליתא להאי פירושא כלל דלישנא דלמימרא לא משמע הכין כלל אלא דברייתא דשילא לא מיירי אלא בנערה המאורסה בלחודא אלא דאנן בעינן למידק מסברא דנפשין דה"ה בכל דוכתא והיינו דקאמר ליה רבא מוציא ש"ר קאמרת כו' דאלמא דאיהו קאמר הכין ולא הברייתא ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל לקמן מוציא ש"ר קאמרת. לאותובי אסרחה ולבסוף בגרה דתני תנא דאיירי בבאו לה עדים בבית אביה. ע"כ כנ"ל: אמר רבא מוציא ש"ר קאמרת כו'. ה"פ למאי דתני שילא דכל היכא דאשתני גופא אשתני קטלא דבדהשתא דיינין לה. כל מוציא ש"ר דאמר רחמנא בסקילה לאחר שנכנסה לחופה הוא דהא אפי' מוציא ש"ר שלא בעל נמי אילו השתא זנאי בחנק וכי זנאי מעיקרא בסקילה אלמא לאו בתר השתא אזלינן הכא נמי אי בגרה לאו בתר השתא אזלינן אבל באו עדים בבית אביה דלא חדית בה רחמנא מידי אם בגרה בתר השתא אזלינן ובחנק ולאו למימרא דלדידן חידוש הוא אלא ס"ל לשילא דחידוש הוא וכי היכי דלא אותבת עליה מדאמר רחמנא מוציא שם רע בסקילה לא תותביה מברייתא ואקשינן ודילמא כי חדית רחמנא וכו' כלומר מנא לך הא דילמא שני התם דלא אשתני גופא ודינא הוא ותידון כדמעיקרא אבל היכא דאישתני גופא לא אמר רחמנא הכי ולא חדית במוציא ש"ר כלום. א"נ לעולם חידוש הוא וכי חדית ביה רחמנא בשלא נשתנה הגוף אבל לא חדית כל כך דאפילו נשתנה הגוף לא ישתנה הדין וליכא למגמרה מהדדי וכיון דהכי הוא האי תנא דסבר כדמעיקרא דיינינן לה אפילו בלא הוצאת ש"ר נמי אית ליה הכי דהא כי הדדי נינהו להך מלתא דלא חדית בה רחמנא מידי כך פירש רש"י ז"ל. אבל יש לדקדק אם כן מאי טעמא דמקשה אמאי לא אקשי ליה ממוציא ש"ר גופיה דאמר רחמנא בסקילה אי אמרת דס"ל שאני התם דלא אשתני גופא אם כן היינו דרב יהושע ולא קשיא דס"ל למקשה דמוציא ש"ר גופיה לשילא ודאי חידוש הוא ואין ללמוד מחידוש אפילו בדבר כיוצא בו ורבא אמר כיון דחידוש הוא גמרינן מיניה כל דבר דבתר מעיקרא אזלינן ביה ורב הונא אמר אפילו תימא דבר שכיוצא בו למדין ממנו שלא כדברי המקשה מיהו זו אינה דומיא לזו. אי נמי איכא לפרושי הכי בהדיא דקס"ד דמקשה טעמיה דשילא משום דאישתני גופא הוא וליכא למקשה מוציא ש"ר וחידוש נמי לאו חידוש הוא וא"ל רבא טעמא דשילא משום דאזיל בתר ידיעה הוא הלכך מוציא ש"ר חידוש ואין הדין נותן אלא בהוצאת ש"ר וא"ל רב הונא בריה דרב יהושע אפילו לדידך שאמרת משום דאזיל בתר ידיעה הוא ומ"ה אמר חידוש הוא דילמא כי חדית רחמנא וכו' וזה נכון. ורבינו הגדול ז"ל כתב שאני מוציא ש"ר דחידוש הוא דהא נערה מאורסה בעלמא בסקילה ואם נכנסה לחופה ולא נבעלה בחנק אע"ג דהשתא נמי נערה בתולה היא כדמעיקרא כיון דאתיא לה לרשות הבעל אשתני דינא ואילו מוציא ש"ר אחר כניסתה לחופה אע"ג דאתיא לה לרשותיה לא דיינינן לה כדהשתא וכו' כדכתיב בהלכות ופי' לדברי הרב ז"ל כיון דקי"ל דנכנסה לחופה ולא נבעלה בחנק ואף על גב דהשתא נערה בתולה היא אשתכח דרשות הבעל משוי לה כאילו אשתני גופה והוה לה כמי שבגרה ומשני קטלא, וכיון שכן מוציא ש"ר היכי משכחת לה לעולם אפילו מוקמת ליה דוקא בשלא בעל נימא רשות הבעל משנה והוה ליה כמי שבגרה ותדון כדהשתא לתנא דבי שילא דאית ליה אשתני גופה אשתני קטלא אלא ש"מ חידוש הוא וכדפירש רש"י ז"ל. ויש בהלכות הנגיד רב שמואל הלוי ז"ל בשמועה זו פירושים רבי' בשם גאוני עולם ז"ל ולא נתנו ליכתב ועליהם אמר רבינו הגדול ז"ל דליכא חד פירושא דסליק כהוגן. הרמב"ן ז"ל: ודע דהתוספות פירשו דלא שני לן בין אשתני גופא לאשתני דינא ובהכי פליגי דהמקשן סבור דהא דתניא משבגרה הוציא עליה ש"ר וכו'. היא וזוממיה וכו' היינו מסברא ומשני רבא דחידוש הוא וקשיא להו כל מאי דמקשי ורש"י ז"ל לא פירש כן וניחא לשיטתו כל הקושיות ועל שיטת התוספות כתוב בגליון תוספות והא דקאמר ואילו מוציא ש"ר אף על גב דהכל איירי במוציא ש"ר ה"פ ואילו במוציא ש"ר על האירוסין דאיירי קרא דהוי בסקילה. ע"כ: וז"ל הרא"ש ז"ל תנאי היא דתנן חטאו וכו'. תימה היכי מייתי תנאי מאשתני דינא לאשתני גופא דלעיל וי"ל הא דמפליג כן היינו דוקא לרבא דהוה בעי למימר דחדית רחמנא במוציא ש"ר מה שאינו סברא וגם אינו נוהג בשאר חייבי מיתות הלכך פריך ליה רב הונא הואיל ואמרת דחדש רחמנא אע"ג דלאו סברא הוא אם כן יש לך להעמיד האי חידוש בפחות שתוכל והיינו בלא אשתני גופא אבל רב נחמן דמתרץ לה לברייתא ומוקי לה כתנאי והתנא דאית ליה לא אשתני קטלא מסברא קאמר ולאו מחידושא אין לחלק בין אשתני דינא לאשתני גופא הלכך מייתי שפיר תנאי. א"נ י"ל דמדר"ש מייתי ראיה הואיל וס"ל אשתני דינא אשתני קטלא כ"ש אשתני גופא הא אשכחן תנא דאית ליה ההיא דשילא אבל מדרבנן לא מייתי שום ראיה וגם אין אנו צריכין דההיא דשילא הוא דמשבשינן לה משום דלא מיתני' בר' חייא ורבי אושעיא ותדע דהא במסקנא קאמר לה רבי יוחנן להך תנא תני תדון בסקילה. ע"כ: +
מהרש"א - חידושי הלכותבד"ה אמר רבא כו' ואילו מוציא ש"ר כה"ג שזינתה אחר נישואין כו' והשתא א"ש הא דלא נקט בברייתא באו לה עדים בבית חמיה כו' עכ"ל ק"ק דלפירושו נמי תקשי לפלוג בדידיה לאסוקי לעיל באו לה עדים בבית חמיה שזינתה תחתיו והוציא שם רע סוקלין אותה על שער העיר ולא ה"ל למנקט במציעתא באו לה עדים בבית אביה כו' ויש ליישב דניחא. ליה למיפלג וליתני כולה בזינתה בבית אביה ודו"ק: +
מהר"םתוס' ד"ה אמר רבא וכו' עד ולפי זה לא גרסי' בעלמא וכו' וכן הא דקאמרי' בסמוך ולפי זה הא דקתני וכו'. כתב כן לאפוקי לפי' רבינו שמואל שכתב לקמן בסמוך הוי הכל ניחא: ד"ה תנאי היא וכו' עד היכי מייתי לאישתני גופא דלעיל פי' היכי מייתי מרבנן דר"ש אברייתא דלעיל דקתני ומשבגרה הוציא עליה ש"ר דבסקילה דלא אמרי' הואיל ואשתני גופא אשתני קטלא. : +
מהר"ם שיףגמ' אמר רבא מוציא ש"ר קאמרת כו' דהא וכו'. קשה היאך הבין רבא [דעת המקשן] למה הקשה מברייתא אחריתא יקשה מרישא לסיפא בהך ברייתא גופה אלא משום דס"ל חילוק בין אישתני דינא לאישתני גופא א"כ מה השיב לו דהא נכנסה לחופה כו' אי משום דרישא איכא לאוקמי במוציא ש"ר הא השתא נמי מקשה ליה ממוציא ש"ר ולפירוש ר"ש ניחא: ברש"י בד"ה ראו גידולים שגידלתם כלומר וכו'. עשה כלומר על כלומר שבגמ' שלא תימא גם בבאו לה עדים בבית אביה שייך נמי טעם זה ראו גידולים וכו' [לכך פי' כלומר מבית זה יצאת הנבלה] כן נ"ל: בא"ד וכיון דקאי במציעתא כו'. ואין להקשות יסדר בהיפך דסדר דקרא נקיט ראשונה בבאו לה עדים בבית חמיה דהיינו מוציא ש"ר אח"כ במאורסה שזינתה ובאו לה עדים בבית אביה אח"כ סרחה ולבסוף בגרה דלא כתוב מפורש בתורה ואין להקשות כלל לפירוש ר"ש דליתני באו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית חמיה בסקילה על פתח שער העיר ע"י מוש"ר דג' מדות במיתת נערה המאורסה שזינתה באירוסין קתני: בא"ד ליכא לפלוגי בין אישתני דינא כו' לפום ריהטא קשה א"כ קשיא רישא לסיפא בברייתא דשילא גופיה בג' מדות דברישא אע"ג דאישתני דינא לא אישתני קטלא ובסיפא אמרי' אישתני גופא אישתני קטלא וא"כ בהנך תנאי דמייתי דאף רבנן דס"ל אישתני דינא לא אישתני קטלא דלמא מ"מ לא סברי כאידך ברייתא דאשתני גופא לא אשתני קטלא. וזר לומר שתוספות כתבו תי' זה לפירוש ר"ש ואיירי רישא במוציא ש"ר דלא הוי אישתני דינא דאילו זנאי השתא נמי בסקילה. ועוד דלמ"ד מוציא ש"ר דוקא בשבעל [גם במוציא שם רע] אישתני דינא דזנאי לאחר שנבעלה ודאי בחנק ועוד דא"כ הו"מ למיפלג בדידה באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה בלא הוצאת שם רע בחנק דכיון דאישתני דינא כו' ולעיל כתבו לפירוש ר"ש דא"ש וכו' ועוד דמשמעות לשונם דכתבו דלא מפליג לעיל בין אישתני גופא לאישתני דינא אלא לרבא וכו' דכ"ז לפירוש רש"י אבל לר"ש מודה רבא דלא אמרי' אישתני דינא וכו' בשום מקום וחידוש הוא מלתא אחריתא כלל: +
רש"שגמרא ורמינהו נערה המאורסה שזינתה ומשבגרה כו'. תוספתא פ"א ע"ש: רש"י ד"ה דהא נכנסה לחופה. דהא בלא בגרה נמי כל הוצאת ש"ר כו'. כ"ה בר"ן וכצ"ל: רש"י ד"ה ואילו מוציא ש"ר. עליה השתא דזנאי קודם כו'. כצ"ל וכ"ה שם: רש"י ד"ה ודלמא. הא ראיה דמייתית כו'. כצ"ל: תד"ה אמר (בסופו). דהא לקמן דרשינן כו'. הוא (דף מח ב): +
חידושי רבי עקיבא איגרגמרא סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק. גמרא דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא וזנתה בחנק ואלו מוציא שם רע בסקילה: +
חידושי חת"סבאו לה עדים בבית אבי' שזינתה בבית חמי' כך היא גי' רמב"ם וע"ש בה"ה וק"ל: ובסרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק דמסקינן דאמר ר' יוחנן לתנא תני תידון בסקילה פי' רמב"ם שסוקלין אותה בבית הסקילה וכלשון הברייתא מקדימין לבית הסקילה. ונ"ל דהיינו תידון בסקילה ולא אמר סתם סוקלין אותה אלא רצה לומר שיש לה דין הנסקלין דעלמא שסוקלין בבית הסקילה והיינו לשון תידון. ולפ"ז להס"ד תידון בחנק ולא אמר חונקין אותה אתי לאורויי שיש לה כל דין הנחנקין שקוברין אותה בקבורת הנחנקי' ולא בקבורת הנסקלין ומיושב קו' תוס' ד"ה אימור דשמעי' לר"ש וק"ל: היא וזוממי' ס"ד עיין שיטה מקובצת דטרח לקיים היא וזוממי' ממש בזוממי זוממי' היינו העדי' שבאו להזים עידי הבעל. ולכאורה נ"ל בפשיטות לפי דרכו. עפ"י מה שהקשו תוס' סנהדרין ט' ע"ב ד"ה עידי האב נהרגי' שהקשו אמאי נהרגי' לימא לא להרוג עידי הבעל באנו אלא לחייב הבעל ממון באנו ע"ש. נמצא אי נימא כקו' תוס' לא יהרגו עידי האב אם הוזמו אלא בשבגרה שאין הבעל חייב ממון שאז לא באו אלא להרוג העדים. והיינו דקאמרה ברייתא כשבגרה אז היא וזוממי' מקדימין לבית הסקילה והיינו עדים שלה שבאו לסייע לה ואח"כ הוזמו נסקלי' משא"כ בנערה. ואמנם הא תי' תוס' התם בסנהדרין דזה ליתא ואין חילוק בין נערות לבגרות לעולם נהרגים ומשו"ה לא מפרש לי' הש"ס הכי עיין וק"ל: +
פני יהושעתני שילא באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה סוקלין אותה על פתח בית אביה כלומר ראו גדולים שגדלתם. נראה דמה שהוצרך לפרש הכא טעמא דקרא היינו משום דמפשטא דקרא משמע דלא שייך פתח בית אביה אלא במש"ר ממש והכא בעי למימר דבכל ענין שבאו העדים בית חמיה שזינתה בבית אביה אפילו בלא הוצאת ש"ר סוקלין אותה על פתח בית אביה משו"ה מייתי ה"ט וכוונת הגמרא בזה דכיון דקרא גופא יהיב טעמא דהכי כתיב והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה כי נבלה עשתה בישראל לזנות בית אביה אלמא דבהאי טעמא תליא מילתא והיינו כפרש"י להודיע שמבית זה יצאה הנבלה ולאפוקי נערה המאורסה דעלמא דלא שייך האי טעמא ועמ"ש בסמוך בפרש"י: רש"י בד"ה סוקלין אותה וכו' והאי בבאו עדים בבית חמיה כתיב דהא במש"ר כתיב וכו' ואקרב אליה אלמא כשניסת עכ"ל. ע"כ אין לפרש כוונתו בזה דבא לפרש דבנערה המאורסה שלא ניסת מודה דאין סוקלין אותה על פתח בית אביה דלהא לא איצטריך ליה לאתויי ראיה דהא בהדיא כתיב והוציאו את שניהם אל שער עירם ודוחק לפרש דמפרש האי בית חמיה דהכא במש"ר ממש ובא לאתויי ראיה דמש"ר אינו אלא בניסת אפילו למ"ד בין בעל בין לא בעל אפ"ה מודו דלא שייך מש"ר מן האירוסין דבהא לא הוי מייתי שפיר מואקרב אליה דהא למ"ד בין בעל בין לא בעל מפרש ואקרב אליה בדברים ואפ"ה מטעמא אחרינא פשיטא ליה דמש"ר אינו מן האירוסין. וליכא לפרש נמי דבא ליתן טעם בבית חמיה גרידא דסוקלין אותם על פתח בית אביה כדפרישית בסמוך דא"כ מאי האי דכתב רש"י דהא במש"ר אדרבא איפכא הו"ל למימר אע"ג דבמש"ר כתיב. לכך נלע"ד בכוונתו שבא ליתן טעם בעיקר חיוב סקילה בבאו עדים בבית חמיה אע"ג דאילו זינתה השתא בת חנק היא ומ"ש מסיפא דלמאי דס"ד השתא דקתני סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק אלמא דבתר השתא אזלינן וא"כ תקשי רישא אסיפא וכמ"ש התוספות דלא מפלגינן בין אישתני דינא לאישתני גופא אלא לרבא דוקא. לכך מפרש"י דהאי בבא דרישא אליבא דכ"ע ילפינן לה ממש"ר דאע"ג דניסת בסקילה. דאפילו למ"ד בין בעל בין לא בעל מודה מיהא דעיקר פשטא דקרא דואקרב אליה בבעל ולא עקרינן ליה מפשטא לגמרי ואפילו בעל חייבת סקילה אע"ג דהשתא לאו בת סקילה היא א"כ ילפינן נמי מהכא דאפילו בלא הוצאת ש"ר חייבת סקילה בבאו עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה אי משום דגלי קרא להדיא דאישתני דינא לאו מילתא היא. או משום דבכה"ג לא מיקרי אישתני דינא דכיון שבאו עדים שזינתה קודם הנשואין הו"ל נשואי טעות ולא מיקרי נשואין כלל ושינוי הגוף נמי ליכא ע"י הבעילה דבלא"ה כבר היתה בעולה מהנואף כמ"ש התוספות. כנ"ל בכוונת רש"י. מיהו בעיקרא דמילתא למאי דמשמע מפירש"י ותוספות דבבאו עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה אפילו בלא הוצאת ש"ר נסקלת אפתח בית אביה יש לדקדק א"כ כל הפרשה דאם אמת היה הדבר דכתיב במש"ר למאי הילכתא כתביה רחמנא. וכ"ש למאי דמסקינן לקמן דילפינן מהנערה שהיתה כבר דבכל דוכתי אזלינן בתר מעיקרא א"כ כל האי עניינא מיותר לגמרי. וצ"ל דלא אתא לאשמעינן אלא האי חידושא דנסקלת בפתח בית אביה לאפוקי משאר נערה המאורסה דנסקלת בפתח שער העיר וצ"ל ג"כ דנהי דרישא דקרא לענין קנס ומלקות איירי דוקא בהוציא ש"ר ממש ונמצא שקרן אפ"ה סיפא דקרא דאם אמת היה הדבר לא איירי דוקא במוציא ש"ר אלא בכל ענין שלא נמצאו לה בתולים כגון שבאו עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה סוקלין אותה ע"פ בית אביה כנ"ל ודו"ק: גמרא אמר רבא מוציא ש"ר קאמרת שאני מש"ר דחידוש הוא דהא נכנסה לחופה וכו' וכתבו התוס' דלאו דוקא נקט נכנסה לחופה גם הרב האלפסי כתב דכמה רבוותא קמאי לא סלקא להו האי הלכתא כהוגן ופירשה באריכות ולא נתבררו דבריו ג"כ לקמאי דקמן ואף שאיני כדאי מ"מ ללמוד אני צריך דלענ"ד מתפרש הסוגיא יפה לפי דקשיא לן בהא מילתא דרבא קאמר שאני מש"ר דחידוש הוא וכו' והיא גופא תקשי מנ"ל דחידוש הוא דילמא מהכא גמרינן בכל דוכתי דאזלינן בתר מעיקרא ותו לא הוי חידוש ומאי שנא מהא דמסקינן לקמן דילפינן דאזלינן בתר מעיקרא מהנערה שהיתה כבר דלפרש"י היינו קרא דכתיב במש"ר ואפ"ה כתבו התוספות דמהכא ילפינן בכל דוכתי וא"כ ה"נ מאן יימר דחידוש הוא דילמא מהכא ילפינן בכל דוכתי. והנלע"ד בזה דמהכא לא מצינן למילף בכל דוכתי דשאני מש"ר דא"א בע"א ואי אמרת דלא הוי בסקילה בטלת מצות סקילה במש"ר לגמרי. וכה"ג כתבו התוספות בריש יבמות דלא ילפינן ממצות יבום דלידחי עשה ל"ת שיש בו כרת משום דמצות יבום א"א בע"א. וכ"ש הכא דלא שייך למידק ממצות סקילה שע"י הוצאת ש"ר אי אזלינן בתר מעיקרא או בתר השתא דא"א התם למיזל בתר השתא דאם כן בטלת לגמרי. אלא דלרבנן דראב"י לקמן דמש"ר היינו בין בעל בין לא בעל א"כ שפיר הוי מצינן למילף דאזלינן בתר מעיקרא מדמחייב רחמנא סקילה אפילו בבעל דאי זינתה השתא בחנק והא אפשר לקיומי מצות סקילה במש"ר בלא בעל וכל זה אי הוי אמרינן דבכל דוכתי נכנסה לחופה ולא נבעלה בסקילה הוי מצינן למילף שפיר ממש"ר ולא הוי שייך לומר דחידוש הוא משו"ה הוצרך רבא לפרש דבריו דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא בחנק וא"כ בין בבעל בין לא בעל אי אזלת בתר השתא בטלת מצות סקילה במש"ר משו"ה ליכא למילף מניה בשאר דוכתי כיון דחידוש הוא ומש"ה אפילו בגרה קודם הוצאת ש"ר נמי חידוש הוא ולא ילפינן מיניה. והשתא דאתינא להכי נתיישב לי ג"כ מאי דהוי קשיא לי במילתא דרבא ממ"נ מאי קסבר אי דריש הנערה שהיתה כבר לענין מש"ר כדילפינן לקמן במסקנא א"כ למאי הוצרך לומר דחידוש הוא הול"ל שאני בוגרת במש"ר דכתיב הנערה שהיתה כבר ואי לא דריש א"כ מאי קאמר דחידוש הוא וה"ה לענין בוגרת דאכתי תקשי קושיית הגמרא לקמן נערה אמר רחמנא והא בוגרת היא ואף שאפרש לקמן דאההיא ברייתא דמשבגרה הוציא שם רע לא שייך להקשות כן מ"מ למאי דפרישית א"ש טפי דודאי המקשה ורבא דמתרץ שפיר הוי ידעי דרשא דהנערה שהיתה כבר אלא דהמקשה דקאמר ורמינהו הכי פריך דנילף מהתם לסרחה ולבסוף בגרה כדמסקינן לקמן וע"ז משני רבא דלא מצינן למילף דבלא"ה חידוש הוא דנסקלת אף כשהיתה נשואה עכשיו דבלא"ה א"א לקיים מצות סקילה ע"י הוצאת ש"ר כדפרישית וא"כ מה לי נשואה גרידא או נשואה והיא בוגרת דבכל ענין גזירת הכתוב דבסקילה וע"ז מקשה רב הונא בריה דר"י דאכתי לא דמי דהכא אישתני גופא ולא הוי בכלל האי חידושא ואי אמרת דאכתי בהדיא רבי רחמנא מהנערה שהיתה כבר א"כ הדרא קושיא לדוכתיה דנילף מיניה בכל דוכתא אפי' בסרחה ולבסוף בגרה גרידא. מיהו כל זה כתבתי לשיטת רבנן דלקמן דמש"ר בין בעל בין לא בעל אמנם אם נאמר דרבא מוקי להאי ברייתא כראב"י לקמן דמש"ר דוקא בבעל לא יתכן לפרש כן אלא דלשיטה זו נ"ל לפרש מילתא דרבא בענין יותר נכון משום דקשיא לי במילתא דרבא דמדמה משבגרה הוציא ש"ר לשאר מש"ר דאכתי מי דמי בשלמא התם לא הוי חידוש כ"כ אלא דהנהו נשואין ובעילה שהוציא ש"ר עליהם לא מהני בה מידי דליקרי אישתני דינא ע"י כך ואכתי כדמעיקרא קאי כמו קודם נשואין משא"כ בגרה שכבר יצאה מדין החמור מסקילה לחנק אפילו במה שזינתה בעודה נערה א"כ מאיזו סברא נאמר דכיון שחזר והוציא ש"ר יתהפך הדין ויחזור וניעור חיוב סקילה לאחר שכבר נתבטל ממנה. אע"כ דרבא עיקר דיוקא משנכנסה לחופה קא דייק דלמאי דקאי בשיטת ראב"י דמש"ר דוקא בבעל ואם כן פשיטא דכל שבאו עדים קודם שבעל שזינתה בעודה נערה קודם חופה הוי בחנק כמו כל שאר נכנסה לחופה וזינתה דבחנק והאי נמי שזינתה מקודם אכתי במילתה קאי כיון דלא נאמרה פרשה זו דמש"ר אלא בבעל דוקא ואם כן חזינן להדיא דאף דקודם שבעל אילו באו עדים שזינתה בנערותה יצאתה מסקילה לחנק ואפילו הכי כשבעל אח"כ חוזר וניעור חיוב סקילה כדמעיקרא וא"כ שפיר קאמר רבא דה"ה כשבגרה ואח"כ הוציא ש"ר נמי אמרינן בהכי האי חידושא: קונטרס אחרון בתוספות בד"ה אמר רבא וכו' נראה דמתחלה מקשה עכ"ל נראה בכוונתם משום דקשיא להו דלכאורה המקשה גופא ע"כ לא מקשה ליה ממוציא שם רע דא"כ אמאי מקשה מברייתא דהא מקרא מלא הוא דמש"ר בסקילה אע"ג דאישתני דינא אע"כ דהוי מפליג בין אישתני דינא לאישתני גופא וא"כ לפ"ז לא משני ליה רבא מידי ועוד דהתוספות כתבו בד"ה תנאי היא דמסברא אין לחלק בין אשתני דינא לאישתני גופא אלא אליבא דרבא דאמר חידוש הוא לכך הוצרכו לפרש כאן דאדרבא זהו עיקר סברת המקשה דמהאי ברייתא דמייתי מוכח להדיא דמדמה בגרה והוציא ש"ר למש"ר דעלמא אלמא משום דמסברא אין לחלק בין אישתני דינא לאישתני גופא ולמדין זה מזה ואם כן סרחה ולבסוף בגרה נמי וע"ז משני רבא דלעולם באישתני גופא בעלמא אזלינן בתר השתא אלא שאני מש"ר דחידוש הוא שחדשה תורה במש"ר. וענין החידוש לשיטת התוספות דלא נחתו לאותן הסברות שכתבתי בל' הגמרא מדכתבו דנכנסה לחופה לאו דוקא. נלע"ד דהתוספות לשיטתם שכתבו דלרבא האי ברייתא דתני שילא דקתני רישא באו עדים בבית חמיה איירי במוציא שם רע דוקא אבל בלא הוצאת שם רע בחנק וא"כ היינו חידושא דהא חזינן להדיא דבלא הוצאת שם רע אזלינן בתר השתא ואי תקשי אכתי אתנא דברייתא גופא קשיא אליבא דרבא מנא לן הא דמוציא שם רע חידוש הוא יש לומר דמפשטא דקרא משמע ליה מדאיכפל רחמנא לפרש ענין סקילה בפרשת מש"ר דוקא וכתב להדיא ואם אמת היה הדבר משמע דבעלמא כה"ג בחנק כיון דהשתא נשואה היא כנ"ל: בא"ד ור' שמואל מפרש וכו' ואילו מש"ר כה"ג וכו' בסקילה וכו' אבל קשה לר' יצחק וכו' דהא לקמן דתנינן לזנות בית אביה פרט לשמסר האב עכ"ל. והרמב"ם בפ"ג מהל' איסורי ביאה כתב להדיא כפי' רבי' שמואל והוסיף דנבעלה אחר החופה במש"ר סוקלין אותה ע"פ בית אביה ע"ש. ולענין קושיית ר"י נלע"ד דהרמב"ם ורבי' שמואל מפרשי הא דאמרינן לקמן לזנות בית אביה לפרט שמסר האב לשלוחי בעל לא איירי שמסרה עכשיו לשלוחי זה הבעל שמוציא ש"ר אלא בא למעט היכא שכבר מסרה האב לשלוחי הבעל ונתארמלה או נתגרשה ואח"כ קידשה זה והוציא ש"ר ואשמעינן קרא דאינה בסקילה ולא בשום דין הוצאת ש"ר כיון שכבר יצאה מרשות אביה ולא קרינן ביה בית אביה כלל. משא"כ במסירה זו לזה הבעל במש"ר או אפילו חופה גזירת הכתוב הוא דבסקילה לר"ש. ולהרמב"ם אפילו לענין פתח בית אביה דקרינן ביה שפיר לזנות בית אביה ואין לתמוה על זה הפי' דבלא"ה הסוגיא דלקמן הכי משמע דדרשינן נמי מארוסה ולא נשואה ודייקינן נמי מאי ולא נשואה אילימא נשואה ממש היינו בתולה ולא בעולה מדלא מקשה אילימא נשואה ממש הא בחנק אלא על כרחך דאיירי שכבר היתה נשואה קודם שנתקדשה לזה ואם כן לענין פרט שמסרה האב נמי מפרשינן כה"ג ושם אפרש יותר. ומה שהקשו שם ואימא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא ולמאי דפרישית מהאי קרא גופא דלזנות בית אביה מוכח דלא הדרא למילתא קמייתא אלא דאיכא למימר דהרמב"ם ור"ש מפרשים בזה כפי' התוספות שם כנ"ל נכון ודוק היטב: +
הפלאהתוס' ד"ה אמר רבא וכו'. נראה דמתחלה מקשה וכו.' פירש דבריהם דאי אפשר לפרש דמקשה דנילף ממוציא שם רע דכתיב ביה הנערה שהיתה כבר כדאמרינן לקמן. דאם כן מאי משני שאני מוציא שם רע דחדוש הוא משום דאשכחן ביה באשתני דינא דלא אשתנא קטלא. דאכתי קשה היא גופא ניליף מיניה. בשלמא לפירוש ר"ש שכתבו התוס' בסמוך שפיר יש לפרש קושית המקשה דנילף מיניה. ומשני כיון דמצינו דחידשה תורה במוציא שם רע בזינתה אחר החופה שתהיה בסקילה משא"כ בשאר נערה מאורסה דמיעטה תורה בפירוש נכנסה לחופה ולא נבעלה א"כ חידוש הוא ולא ילפינן מיניה כלל. אבל לפירש"י הוצרך לפרש דהמקשה הוי סבר דבמוציא שם רע דמחייב בברייתא הוא מצד הסברא. וא"כ ה"נ נימא בכל נערה מאורסה מצד הסברא. ומשני דלאו מצד הסברא הוא במוציא שם רע אלא דילפינן אשתני גופא מאשתני דינא. וע"ז פריך רב הונא דע"כ במוציא שם רע מצד הסברא דאי ס"ד דחדוש הוא דילמא כי חדית רחמנא וכו'. ולפ"ז הא דמקשה אח"כ בסוף הסוגיא הא בוגרת היא ומשני מהנערה ע"כ צריך לומר דחזר בו ממאי דהוי סבר מעיקרא בכל הסוגיא דהוא מצד הסברא במוציא שם רע וס"ל להש"ס בפשטות דהסברא הוא לומר דאשתני קטלא וזה דוחק גדול. גם דוחק לומר דהקושיא והא בוגרת היא הוא לר' שמעון דס"ל דאזיל אף בתר ידיעה ומשמע ליה דר"ש לא פליג בהא. ותו קשה דמאי משני רבא דלאו מצד הסברא אלא משום דילפינן מאשתני דינא. אכתי קשה דנילף בכל נערה מאורסה ממוציא שם רע כמו שהוא באמת לפי המסקנא דילפינן בכל נערה מאורסה ממוציא שם רע דכתיב ביה הנערה שהיתה כבר. אמנם לולי דבריהם נראה לפרש ברווחא לשיטת רש"י דהא כתבו התוס' לעיל דף ל"ח ע"ב ד"ה לאבי הנערה וכו'. דהא דדרשינן הכא הנערה שהיתה כבר ולא דרשינן להיפך למעט בוגרת כדדרשינן התם משום דהכא הסברא בלא זה דאשתני גופא אשתני קטלא. וע"כ דקרא אתי לאשמעינן דלא אשתני. א"כ יש לומר דהסוגיא בתחלה נמי אקרא דהנערה סמיך. ומקשה דנילף מיני' כפי הסוגיא פשוטה בכל הש"ס דכל היכי דכתב רחמנא נגד הסברא ילפינן מיני' בעלמא. והכריח זה דליכא למימר דהסברא הוא דלא אשתני. וכיון דכתב התורה הנערה כמו הסברא הפשוטה על כרחך הוא למעט במקום אחר כסוגיא דעלמא בכל הש"ס. דע"כ זה אינו דודאי יותר יש לומר דקרא לגופא מדנימא דאתי למעט במקום אחר כמ"ש התוס' כל זה בריש יבמות דף ג' ע"ב ד"ה טעמא וכו'. וכיון דמהנערה איכא למידרש לגופיה למעט בוגרת. מהיכי תיתי נימא הנערה שהיתה כבר למעט במקום אחר אלא על כרחך מוכרח דהסברא פשוטה דאשתני כמ"ש התוס' לעיל. ושפיר מקשה דנילף מיניה. וע"ז השיב רבא דיש לומר לעולם דהסברא הוא דלא אשתני והא דדרשינן מהנערה שהיתה כבר למעט במקום אחר ולא דרשינן איפכא לגופיה דאזלינן בתר השתא היינו משום דאי אפשר לומר כן דהא בנכנסה לחופה ולא נבעלה אשתני דינא ואפ"ה לא אשתני קטלא. וע"כ דקרא אתי למעט במקום אחר דלא ניליף ממוציא שם רע דחדוש הוא. והשיב לו רב הונא דע"כ כדעת המקשן דאל"ה ה"ל למידרש הנערה לגופיה דאשתני גופא וכו'. ואי משום נכנסה לחופה ולא נבעלה. אדרבא נימא דהא גופא קמ"ל קרא לחלק בין אשתני דינא לאשתני גופא. אלא ע"כ דהסברא הוא דאשתני וקמ"ל קרא לגופיה דלא אשתני. א"כ נילף מיניה כדאמרינן באמת במסקנא. ולפי' זה נלענ"ד מרווח יותר הסוגיא ממ"ש התוס' לפי' רבינו שמואל דלא א"ש לדידיה הא דמקשה רב הונא ודילמא כי חדית רחמנא וכו'. דמה בכך כיון דעכ"פ מצינו בהדיא חידוש במוציא שם רע משא"כ במקום אחר ליכא למילף מיניה. ודוק: בא"ד והא דנקיט נכנסה לחופה ולא נבעלה לאו דוקא וכו'. למאן דמוקי מוציא שם רע וכו'. ולפ"ז יש לתמוה באמת על פירש"י דמפרש בד"ה הוציא עליה וכו'. ולא מצא לה בתולים וכו'. משמע דמוקי לה בבעל ולמה נקיט ולא נבעלה. גם לישנא בעלמא שמחקו התוס' לפי' זה. ובלשון רש"י גרים ליה. ולע"ד נראה ליישב שיטת רש"י מכל קושיות התוספות ודוקא למ"ד בבעל. והוא דיש להקשות לפי שיטת רש"י דהחידוש הוא בזינתה קודם החופה הניחא למ"ד ביבמות דף נ"ז ע"ב דיש חופה לפסולות שפיר אשתני דינא. אבל למ"ד אין חופה לפסולות א"כ כיון דבאו עדים שזינתה באירוסין ונאסרה עליו לא קנתה החופה כלל ולא אשתני דינא. וכ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל דחופת נדה אינו קונה. וכתבו המפרשים דס"ל דאף למ"ד יש חופה לפסולות אינו אלא לענין תרומה אבל לשאר מילי בעינן יחוד הראויה לביאה. א"כ קשה אליבא דכ"ע. ונראה דבאמת כתבו התוס' בסמוך ד"ה דילמא דלא חשיב אשתני גופא למאן דלא מחייב במוציא שם רע רק בבעל משום דכבר היתה בעולה מן הנואף. א"כ יש לומר נהי דלא חשיב הבעילה אשתני גופא משום שכבר היתה בעולה. אבל עכ"פ כיון שבא עליה הבעל ה"ל כבר נשואה אפילו בפסולות וכיון דמצינו בעלמא במקום דשייך חופה דהיינו בכשרות וזינתה בחנק מטעם נשואה א"כ ה"נ למ"ד בבעל נהי דמצד הביאה ליכא שינויא. מ"מ הוי שינויא מצד הנשואין כמו בנכנסה לחופה בעלמא והיינו דפירש רש"י למ"ד בבעל דוקא וא"ש נמי לישנא דבעלמא וממילא דא"ש נמי דרישא דברייתא דשילא היינו אפילו בלא הוצאת שם רע. והא דלא אשתני דינא היינו משום דלא קנתה החופה דמיירי בלא בעל. וא"ש נמי האי דלא אמר לעדים בואו והעדוני שהקשו התוספות ישנים דיש לומר דמיירי בלא בעל. ודוק היטב: בא"ד ורבינו שמואל מפרש וכו'. קשה לי כיון דקאמר חידוש הוא משום דפשטיה דקרא הכי משמע שזינתה אחר החופה. אם כן לר"י דס"ל בסנהדרין דאינו נהרג עד שיתרו בו באותה מיתה וס"ל במכות דף ט"ז דהתראת ספק לא שמיה התראה. אם כן סקילה אחר החופה לא משכחת דהא ה"ל התראת ספק שמא לא יוציא הבעל שם רע ודינה בחנק. בשלמא לפירש"י דהחידוש הוא במוציא שם רע קודם החופה. שפיר יכולין להתרות על סקילה דהרי היו יכולין להעיד עליה מיד קודם שיכניסנה לחופה. אבל לפי' ר"ש קשה וכה"ג אמרינן בסנהדרין דף פ' דלר' יהודה מקושש הוראת שעה היתה משום דלא ידעו באיזה מיתה. וכתבו התוס' שם דלא ידעו אם סקילה או חנק. וצריך לומר כיון דמוציא שם רע חידוש הוא הא נמי חידוש הוא. ודוק: בא"ד אבל קשה לר"י וכו'. בספר פני יהושע תירץ קושית ר"י דהא דקאמר פרט למסר היינו שהיתה מאורסת לאיש אחר ומסרה האב ואח"כ גירשה ונתארסה לזה ובכה"ג מיעטה התורה דלא חידשה אלא באותו בעל עצמו שהוציא שם רע. ונדחק לפרש לשיטתו הא דמקשה לקמן הש"ס דף מ"ט ואימא היכא דהדרא וכו'. כפי' התוס' שם. ולע"ד נראה יותר דאצ"ל שמסרה לאחר וגירשה אלא שמסרה לזה הבעל בעצמו ואח"כ חזרה לבית אביה וזינתה בבית חמיה בשעת מסירה ראשונה דינה בחנק. דכיון דלא זינתה בבית אביה אין לך בו אלא חידושו כשלא חזרה. והשתא פריך שפיר לקמן ואימא היכא דהדרא תהדר למילתא קמייתא ר"ל היכא שזינתה בבית אביה לאחר שחזרה תהיה בסקילה ומשני כבר פסקא וכו'. והא דמבעיא לקמן בהוציא שם רע על נשואין הראשונים התם בלא מסר מיירי ועל ידי גירושין ומילתא אחריתא הוא. ויותר נראה עיקר לע"ד בשיטת הר"ש דס"ל דבזינתה אחר החופה אינה נסקלת על פתח בית אביה הוא משום דמיעוטא דבית אביה דכתיב גביה קרא דפתח בית אביה כי עשתה נבלה בישראל וגו' הוא למעט במסר דאינה נסקלת על פתח בית אביה וס"ל להש"ס דפתח בית אביה במוציא שם רע הוא דין אחד עם סקילה בשאר ארוסה כיון דמיעטה תורה בזינתה לאחר מסירה דאינו על פתח בית אביה משום דכבר יצאה מרשותו. וה"ה בשאר נערה מאורסה דלא חידשה תורה שיהיה סקילה על זנות שאחר החופה. ממילא נמי דלאחר מסירה כבר יצאה מרשותו ודינה בחנק וילפינן נמי איפכא בנכנסה לחופה ולא נבעלה דכיון דמיעטה תורה בשאר נערה מאורסה דבחנק ה"ה במוציא שם רע אינו על פתח בית אביה ואייתר ליה קרא דבית אביה למסר האב דאין נסקלת על פתח בית אביה ומיניה ילפינן לנערה מאורסה דבחנק. והנה הרמב"ם פסק ג"כ בפרק ג' מהלכות איסורי ביאה כרבינו שמואל והוסיף עוד דאפילו זינתה אחר החופה נסקלת על פתח בית אביה. ולדבריו צריך לומר כתירוץ ראשון שכתבנו ודוק: רש"י ד"ה הוציא עליה שם רע שכנסה משבגרה וכו'. נראה דרש"י אזיל לשיטתיה לעיל דף ל"ו דבוגרת יש לה טענת דמים אם כן ממילא אין צריך לדחוקי דבשעת חופה ובעילה היתה נערה ונתבגרה ואח"כ הוציא עליה שם רע דמסתמא הוא משכים לבית דין כדאיתא במתניתין קמייתא. לכך פי' שכשכנסה כבר בגרה. אבל לפי' ר"ח לעיל דף ל"ו דבוגרת אין לה טענת דמים אי אפשר לפרש שכנסה משבגרה דהא משמע קרא בטענת דמים שהוא טענה מבוררת כדכתיב ופרשו השמלה ובוגרת אין לה טענת דמים. וע"כ הא דקאמר הנערה שהיתה כבר היינו שנתבגרה לאחר בעילה וכן משמעות הכתוב ואם אמת היה הדבר לא נמצאו בתולים לנערה והוציאו את הנערה. משמע דכשלא נמצאו בתולים היתה נערה ובשעת מיתה קאמר הנערה שהיתה כבר. ואפשר עוד לומר דס"ל לרש"י ז"ל דהא דאין נסקלת על פתח בית אביה היינו משום דהא דסוקלין אותה על פתח בית אביה היינו משום סימן שזינתה בבית הזה כשהיתה בבית אביו וכדפירש"י ז"ל ד"ה ראו גידולים וכו'. א"כ כשהיא נתבגרה בבית אביה אין פתח בית אביה ראיה שזינתה קודם בגרות כשהיתה ברשות אביה דיכול להיות שזינתה בבית הזה אחר שיצאה מרשות אביה ואין בזה ביזיון לאביה לומר ראו גידולים לכך פירש"י שמשבגרה כנסה. ועיין מ"ש לקמן בזה. וק" ל: תוס' ד"ה דילמא כי חדית רחמנא וכו'. ובבעילה דנואף וכו'. הנה לכאורה משמע דעיקר שינוי הגוף הוא בגמר ביאה דהא התוס' ילפי מהא דקאמר באלו נערות גבי קנס דבעולה אשתני גופא וקי"ל בבאו עליה עשרה אנשים ועדיין היא בתולה כולן משלמין קנס כדאיתא בקידושין דף י'. אם כן למ"ד בבעל ולא מצא בתולים ממש ע"כ שהבועל גמר ביאתו קשה דלמה לא נימא דכיון שנשברו בתולים לאחר העבירה דהיינו בתחלת ביאה קודם ששיבר בתולים שהיא חייבת על זה סקילה ה"ל סוף ביאה שינוי הגוף אחר העבירה ואפ"ה לא אשתני קטלא. הניחא למ"ד בקידושין שם בבאו עליה עשרה אנשים כולן בסקילה. א"כ על גמר ביאה עצמה חייבת סקילה וליכא שינוי הגוף אחר העבירה. אבל למ"ד שם דהראשון בסקילה וכולן בחנק וע"כ החיוב סקילה הוא על תחלת ביאה וה"ל אשתני גופא וא"כ מאי מקשה רב הונא דילמא ברייתא ס"ל כמ"ד הראשון בסקילה וכולן בחנק וע"כ מוציא שם רע חידוש הוא (וכן יש להקשות למסקנא דקי"ל דלענין מאה סלע אזלינן בתר השתא הא בכל מוציא שם רע ה"ל שינוי דנעשה בעולה בגמר ביאה וכמו שיבואר לקמן בשיטת הרמב"ם עיין שם). ונלענ"ד דלק"מ דמ"ש התוס' דבעילה הוי שינוי הגוף היינו דוקא שינוי הגורם שינוי מיתה במקום אחר אבל ודאי לא מהני אם ימצא בגופה איזה שינוי שאינו גורם שינוי מיתה א"כ למ"ד הראשון בסקילה וכולן בחנק דמשעת העראה ואידך הכל בחנק אין גמר ביאה שינוי הגוף הגורם שינוי מיתה כלל. וא"כ א"ש ממ"נ דלמ"ד דכולן בסקילה דע"כ ה"ל הגמר ביאה שינוי הגורם שינוי מיתה באמת חייבת על גמר ביאה דליכא תו שינוי אחר העבירה. ולמ"ד דכולן בחנק דאינה חייבת רק על תחלת ביאה פשיטא דלק"מ דאין בגמר ביאה שינוי מיתה כלל. ונראה דלמ"ד כולן בחנק ניחא טפי כנ"ל דלמ"ד כולן בסקילה צריך לומר הא דלא חיישינן שמא באמת הבועל לא גמר ביאתו ואף שחייבת על העראה. מ"מ כיון דהבעל ודאי גמר ביאתו שהרי טוען שלא מצא בתולים א"כ כבר ה"ל אחר העבירה שינוי הגוף הגורם שינוי מיתה. וצריך לומר דכיון דהבעל טוען טענה מבוררת בטענת דמים ועדים מעידים על הנואף שבא עליה אמרינן מסתמא שהבועל הוא שובר בתולים וחייב על גמר ביאה. ועיין מ"ש לקמן בזה לתרץ היטב דברי הרמב"ם ז"ל. ודוק: גם צ"ל למ"ד כולן בסקילה דעל כרחך אשה חייבת על גמר ביאה לחוד כנ"ל. ומדברי רמ"א משמע בי"ד סימן קפ"ה דאשה אינה צריכה כפרה על הפרישה. וצריך לחלק בין גמר ביאה ובין פרישה. ויבואר לקמן בס"ד: בגמרא או היא או זוממיה וכו'. לכאורה קשה מאי קמ"ל כיון דהיא בסקילה פשיטא דזוממיה ג"כ בסקילה דבעינן כאשר זמם ואף דזוממיה העידו כשכבר בגרה אפ"ה ליכא למימר דה"א דכיון דעקימת שפתים גרמו להם דהוי בבגרות דינם בחנק כדאמרינן לקמן גבי מאה סלע. זה אינו דמה בכך כיון דבעדים זוממים כתיב כאשר זמם והם זממו להורגה בסקילה פשיטא דגם הם נידונים בסקילה ונראה דקמ"ל משום דאיכא לספוקי במאי דקאמרינן דמוציא שם רע חידוש הוא ולא ילפינן מיניה אם נימא דגם לגבי בועל עצמו לא ילפינן מיניה דלא חידשה התורה במוציא שם רע אלא בה. אבל הבועל יש לומר דדינו כמו בשאר נערה מאורסה. ונראה דמוכח מדין זוממין דכיון דקי"ל גבי בת כהן ובועלה דהזוממין נדונים במיתה שלו דכתיב לאחיו ולא לאחותו. וא"כ מדחזינן הכא דזוממין נידונים בסקילה ע"כ דגם הבועל נידון בסקילה. ולפ"ז קשה לרבא דס"ל דאין ללמוד ממוציא שם רע דחידוש הוא. א"כ גם מיתת הנואף לא נילף מינה ולמה זוממין בסקילה. וא"ל דלגבי בועל לא שייך לומר אשתני גופא כיון דגופא דידיה לא אשתני כלל. זה אינו דהא עכ"פ אשתני דינא דאי בא עליה השתא הוא בחנק ורבא הא ס"ל דאין לחלק בין אשתני גופא לאשתני דינא ודוחק לומר דלגבי דידיה לא הוי אפילו אשתני דינא משום דאם יבא על נערה מאורסה דעלמא דינו בסקילה גם דוחק לומר דבאמת הבועל בחנק והא דהזוממין בסקילה מיירי כשאין הבועל בפנינו כמ"ש הרמב"ם דכשאין הבועל נדון לפנינו במיתה דידה דיינינן להו דהא ברייתא סתמא קתני היא וזוממין. ונראה דיש לומר דס"ל לברייתא זו כמ"ד בקידושין דף י' דומתו גם שניהם היינו דבעינן שניהם שווין במיתה אחד וע"ש בתוס' ד"ה עד שיהיו וכו'. אם כן אם נימא דהבועל אינו נידון בסקילה ממילא יפטור לגמרי ולכך דין הזוממין בסקילה כמ"ש הרבמ"ם דכל מקום שאין הבועל נידון הזוממים נדונים במיתה דידה. וכ"ש דא"ש לפמ"ש לעיל בתוס' ד"ה כי חדית דהא דלא הוי שינוי הגוף משום הגמר ביאה משום דס"ל כמ"ד בקידושין דף י' דכולן בחנק. ואין בגמר ביאה שינוי הגורם שינוי מיתה כלל כמ"ש לעיל באריכות. אם כן הא אמרינן בקידושין שם דמ"ד כולן בחנק ע"כ ס"ל דבעינן שניהם שוין כנ"ל. ודוק: ונראה להביא ראיה לדברינו דלגבי בועל הוי ג"כ אשתני דינא דהנה לפמ"ש לעיל דהא דלא חשיב גמר הבעילה שינוי הגוף היינו משום דס"ל כמ"ד כולן בחנק. א"כ קשה על רבא כיון דכוונתו לתרץ תנא דשילא דלא יליף ממוציא שם רע. הא תנא דשילא ע"כ ס"ל כמ"ד כולן בסקילה כיון דאמר סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק קשה תפטור לגמרי אי נימא דבעינן שניהם שווין במיתה אחת ולגבי הבועל דלא חשיב לגביה אשתני גופא ולא אשתני דינא א"כ דינו בסקילה וכיון דבעינן שניהם שוין תפטור לגמרי וע"כ צ"ל דלא בעינן שניהם שוין א"כ ס"ל ע"כ כמ"ד כולן בסקילה דהא בהא תליא כדאיתא בקידושין שם ולפמ"ש דלמ"ד כולן בסקילה ה"ל שינוי הגוף הגורם שינוי מיתה בגמר בעילה א"כ מוכח במוציא שם רע אפילו שינוי הגוף. אלא ע"כ צ"ל דלגבי הבועל הוי אשתני דינא. ושפיר קאמר דסרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק משום דגם הבועל נידון בחנק ודוק: ובלמוד הישיבה אמרתי דיש לומר בזה דלהכי אסיק הכא לפרש הברייתא היא וזוממיה ס"ד אלא או היא או זוממיה כי היכא דלא נימא דמוציא שם רע חידוש הוא מחמת שמצינו בה דאשתני גופא ע"י גמר בעילה דנואף משום דקשה ממ"נ מדקתני וזוממי" בסקילה אי נימה דגם הנואף בסקילה הרי דילפינן ע"כ במיתה דנואף ממיתה דידה ולא אמרינן חידוש הוא ואם הנואף פטור לגמרי ולכך העדים נדונים במיתה דידה כנ"ל א"כ ע"כ ס"ל דבעי שניהם שוין וממילא דע"כ ס"ל נמי דכולן בחנק. וא"כ לא הוי בגמר בעילה שינוי הגוף. ודוק: תוספות ד"ה תנאי היא וכו'. ויש לומר דלא מפליג וכו'. כבר כתבנו דלדבריהם צ"ל דרישא דברייתא דשילא באו לה עדים בבית חמיה צ"ל דמיירי במוציא שם רע והוא דחוק. ותו דלמה לא נילף ממוציא שם רע ולפמ"ש דיש לומר דטעמא דרישא משום דאין חופה לפסולות ולא אשתני דינא כלל אתי שפיר הכא לר' שמעון טפי כדס"ל לר"ש גופא ביבמות דף נ"ח אע"ג דדחי ליה התם דחויא בעלמא הוא: |