אין יכול לטעון. דידע ונתפייס: גמ' הבעל מהימן. דאמר הואיל וספק הוא אם הטעתו ואם לאו העמד ממון על חזקתו: מני רבי יהושע היא דאמר. בפ''ק היא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר עד שלא ארסתיך לא מפיה אנו חיין שתהא נאמנת אלא העמד ממון על חזקתו ולא אזלינן בתר חזקה דגופא לומר הואיל וספק בידינו על שעת אירוסין מה היא העמד הגוף על חזקתו של קודם לכן והרי נולדה בתולה והכא נמי לא אמרינן העמד הגוף על חזקתו ובלא מומין נולדה: אתאן לרבן גמליאל דאמר. דהתם היא נאמנת דחזקה דגופא עדיפא: תברא. קשיא רישא לסיפא: מי ששנה זו לא שנה זו. רישא לרבי יהושע והוא הדין לנכנסה לרשות הבעל וסיפא לרבן גמליאל וה''ה לעודה בבית אביה שאין לנו טעם לחלק בין עודה בבית אביה לנכנסה לחופה: לא תימא רבי יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל. אפי' במקום שאין חזקת ממון עומדת נגדה להכחישה: היכא דאיכא חזקה דממונא. עומדת לנגדה כי הכא: טמא. דהכי כתיב קרא (ויקרא יג) שער לבן בבהרת: רבי יהושע אומר כהה. כדמפרש רבה: כהה טהור. הרי הוא ככהה הנגע ממראהו שהוא טהור ומשם ר' משה הדרשן שמעתי ורבי יהושע קיהה מאי קיהה אמר רבה קיהה וטיהר כלומר קיהה בדבר ונחלק עליהם וטיהר [כאדם שנקהו שיניו על אדם שאין משגיח לדבריו] וכן מצאתי בת''כ ור' יהושע קיהה טיהר אלמא העמד הגוף על חזקתו ולא תטמאנו מספק: רבא אמר רישא כאן נמצאו כאן היו. רבא מהדר לאוקמא כולה כרבן גמליאל דאוקמינן הלכתא כוותיה בפרק קמא לעולם חזקה דגופא עדיף ורישא טעמא משום דכיון דבבית אביה נמצאו המומין איתרע חזקתיה דאב דאיכא למימר כאן היו קודם אירוסין ובפ''ק נמי פלוגתייהו בנכנסה לרשות הבעל היא ובה אמר רבן גמליאל דלא הורעה חזקת אביה בכך: משנתארסה לא. אם הביא הבעל ראיה שראו בה מומין הללו משנתארסה והיא עודה בבית אביה לאו ראיה היא ואי טעמא משום כאן נמצאו כאן היו הרי בבית אביה נמצאו אלא על כרחך רישא וסיפא פליגי ואפילו באו לדין בעודה בבית אביה אית ליה לתנא דסיפא דהיא נאמנת: אמר ליה. לעולם רישא משום כאן נמצאו כאן היו הוא ומשנתארסה משום דאיכא תרתי והיכא שהביא עדים שראו בה מומין הללו משנתארסה בבית אביה משום הכי לאו ראיה היא דאיכא תרתי ליפות כחה חדא העמד הגוף על חזקתו ולא היו בה בשעת אירוסין שהכל הולך אחר אותה שעה וא''ת הורעה החזקה הואיל וכאן נמצאו חזקה אין אדם שותה בכוס אא''כ בודקו ואפי' כאן היו קודם קדושין זה שהכניסה לחופה וזו היא שתיית הכוס בידוע שבדקה ונודע לו וראה וניפייס:

אבל במומין שבגלוי אין יכול לטעון. תימה לרב דמוקי כולה מתני' כנסה ונמצאו עליה נדרים בקידשה על תנאי מה שייך לחלק בין מומין שבסתר למומין שבגלוי הואיל והתנה על מנת שאין בה מומין ונראה לרשב''א דכשהתנה לא על מומין שבגלוי נתכוין דאותן ראה ונתפייס אלא על מומין שלא ראה נתכוין וכשיש נמי מרחץ באותה העיר אית לן למימר שלא התנה אלא על מומין שאין נבדקין על ידי מרחץ כגון ריח הפה ונכפה הקבוע לו זמן וקאי בין ארשות האב בין ארשות הבעל וה''ק אינו יכול לטעון אפי' הביא הבעל ראיה אינו מועיל לו כלום: תברא. פירש רבינו חננאל שבועה: מי ששנה זו לא שנה זו. קשה דא''כ אמאי נקט ברישא עודה ברשות האב וסיפא נכנסה לרשות הבעל איפכא הוה ליה למיתני דהוה רישא רבותא טפי וסיפא רבותא טפי ואומר רשב''א דדוקא נקט הכי דכי היכי דפליגי רישא וסיפא בפלוגתא דר''ג ורבי יהושע ה''נ פליגי בהכי דתנא דרישא סבר דדוקא עודה בבית אביה צריך להביא ראיה אבל נכנסה לרשות הבעל אין צריך להביא ראיה דאפילו יביא הבעל עדים דעד שלא נתארסה היו בה מומין הללו כיון שנשאה חזקה אין אדם שותה בכוס אא''כ בודקו והאי ראה וניפייס הוא ותנא דסיפא סבר אע''ג דנכנסה לרשות הבעל ואיכא למימר חזקה אין אדם שותה בכוס כו' כשהביא הבעל ראיה הוי מקחו מקח טעות דאין אדם מתפייס במומין: אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל בתר חזקה דגופא. פירוש אע''ג דאיכא חזקה אחרת כנגד חזקת הגוף כי הכא דבלאו חזקת ממון יש חזקה אחרת דהעמידנה בחזקת פנויה דדוקא כי איכא חזקת ממון לא אלימא ליה חזקת הגוף כנגד חזקת ממון אבל היכא דליכא חזקת ממון אלימא ליה חזקת הגוף משאר חזקות דאי ליכא שום חזקה אחרת כנגדה מאי אתא לאשמועינן פשיטא דאזיל בתר חזקת הגוף כיון דאין דבר מכחישה וההיא נמי דמייתי איכא חזקה אחרת כנגדה כמו שאפרש ומיהו תימה לר''י דהיכי מצי למימר דאי לאו חזקת ממון דהכא הוה אזיל ר' יהושע בתר חזקת הגוף והא הוי חדא במקום תרתי דאית לן למימר העמידנה בחזקת פנויה וכי תימא אדרבה העמד אותה בחזקת שלימה והשתא הוא דנעשה מום הרי מום לפניך דכי האי גוונא חשבינן תרתי לריעותא גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דאמרי' כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות משום דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימור לא טבל וכי תימא העמד מקוה על חזקתו ואימור לא חסר הרי חסר לפניך ונראה לרשב''א דחזקת פנויה לא חשיבא כלל חזקה לגבי חזקת הגוף: ספק טמא. הקשה רבינו תם מ''ט דרבנן דאמרי טמא אמאי לא אזלינן בתר חזקה דהא אמרינן בפ''ק דחולין (דף י:) מנא הא מילתא דאמור רבנן אוקי מילתא בתר חזקה ומייתי לה מקרא אומר ר''ת דהכא מיירי כשנזקק לטומאה שהיה בו נגע אחד שחין או מכוה קודם והיה מוחלט ממנו וקודם שנטהר נולד בו ספק ואחר שנטהר מן הראשון לא נשאר בו אלא ספק זה וכן משמע בשלהי נזיר (דף סה: ושם) דבנזקק לטומאה איירי והשתא מייתי שפיר דאזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא דהעמידנו בחזקת שלא היה בו נגע אע''ג דאיכא חזקה דהעמידנו בחזקת טומאה כנגדה וה''נ הוה אמרי' לעיל אי לאו חזקה דממונא וא''ת והיכי יליף מהתם דשאני התם דכתיב קרא כדיליף בסוף נזיר מלטהרו או לטמאו דפתח בו הכתוב לטהרה תחילה וי''ל דמהתם גמרינן והא דלא אזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופא בראוה מדברת ומעוברת בפרק קמא (לעיל יג.) משום דמעלה עשו ביוחסין: שער לבן קודם לבהרת טהור. דריש מדכתיב שער לבן בבהרת משמע שהבהרת קדמה: אמר רבה קיהה וטיהר. רבינו תם גריס. רבא מההיא דהשוכר את הפועלים (ב''מ פו.) בעובדא דרבה בר נחמני: רישא כאן נמצאו כאן היו. ולא מצי למימר השתא העמד רשות האב על חזקתו דהא איתרע ליה שנמצאו ברשותו הילכך אזלינן בתר חזקת ממון והיא אומרת משארסתני נאנסתי התם נמצאת ריעותא ברשות הבעל שנשאה ולא מצא לה בתולים ולכך נאמנת לרבן גמליאל דלא איתרע חזקת רשות האב ואיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה דאי בענין שודאי לא נאנסה משנשאת אף על גב שנכנסה לרשות הבעל איתרע לה חזקת רשות האב הואיל דודאי ברשות אביה נאנסה:

אתאן לרבן גמליאל. דמתניתין בריא ושמא הוא, דהיא ואביה טוענין בריא, ובעל אינו יכול לטעון אלא שמא.

אמר ר' אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו. ורישא דקתני עודה בבית אביה לאו דוקא דהוא הדין נכנסה לרשות הבעל. ונכנסה לרשות הבעל דקתני סיפא לאו דוקא, והוא הדין לעודה בבית אביה, אבל הכא דליכא חזקה דממונא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא, וראוה מדברת וראוה מעוברת (לעיל כתובות יג, א) דליכא חזקה דממונא ואפילו הכי אמר ר' יהושע לא מפיה אנו חיין, התם [אמר ר' יהושע] מעלת יוחסין היא.

אמר רבא כהה טהור. ואם תאמר, והא לא משום חזקה דגופא הוא אלא משום דגמיר לה מדכתיב (ויקרא יג, נט) לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה, כדאיתא בשלהי מסכת נזיר (סה, ב). יש לומר דהתם אסמכתא בעלמא היא, דאי לא דסבירא ליה דאזלינן בתר חזקה דגופא לא דרשינן הכי מלטהרו או לטמאו, דבחד מינייהו איצטריך למיפרש קרא. הראב"ד ז"ל.

רבה אמר כולה רבן גמליאל היא, ומתניתין דוקא קתני

ורישא כאן נמצאו וכאן היו, וסיפא כאן נמצאו וכאן היו. וכדאמרינן לגבי טומאה בריש פרק קמא דנדה (ד, א) אין מחזיקין טומאה ממקום למקום שכל הטומאות כשעת מציאתן וכמקום מציאתן.וההיא (לעיל כתובות יב, ב) דהנושא את האשה ולא מצא לה בתולים, היינו טעמא נמי דהימנה רבן גמליאל משום דנכנסה ברשות הבעל, כדקתני הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים.

גמרא טעמא דמייתי אב ראייה הא לא מייתי בעל מהימן מני ר' יהושע היא דאמר לא מפיה אנו חיין וכו' פירוש דאי ר"ג דאמר התם דאיהי מהימנא כיון דאיהי ברי ואיהי שמא שהבעל אינו יכול לטעון אלא שמא אימא סיפא כנסה וכו' אמר ר"א תברא מי ששנה זו לא שנה זו פי' דרישא ר' יהושע וסיפא ר' גמליאל תנא רישא בבית אביה וה"ה בבית חמי' תנא סיפ' בבית חמיה והוא הדין בבית אביה וא"ת כיון דכן איפכא הוה ליה למתני ברישא בבית חמיה ובסיפא בבית אביה והוה רבותא דלר' יהושע אפילו בבית חמיה שהספק נמצא ברשותו על האב להביא ראי' [דחזקה דממונא עדיפא ולר"ג אפילו בבית אביה על הבעל להביא ראיה] ואע"פ שלא נמצא הספק ברשותו. וי"ל דפשיטא ליה דלר"ג כולא מילתא תליא בחזקת הגוף וטענות בריא ולר' יהושע תליא בחזקת ממון ולאשמעינן דאיהו לא קפיד אלא בהא נקטה בלישנא דמתני' כך נראה לי. ובתוספ' תירצו משום דפליגי בהדי רבנן דסיפא בדין מומין שבגלוי נקט רישא בהאי לישנא וברישא לר' יהושיע נקט בבית אביה משום מומין שבגלוי שאלו בבית חמיה אפילו הביא הבעל עדים אמרינן דהא ראה ונתפייס ובסיפא [רבן גמליאל אשמועינן רבותא דאפילו בבית חמיה] אם הביא הבעל ראיה שעד שלא נתארסה היה בה מומין אלו אינו נותן לה כתובה ולא אמרינן ראה ונתפייס:

אמר רבא לא תימא טעמא דר' יהושיע וכו' אבל היכי דליכא חזקה דממונא אזל רבי יהושע בתר חזקה דגופיה פי' אע"ג דאיכ' ריעותא אחרינא כנגדה דאי לא פשיטא. וא"ת והא ראוה מדברת או מעוברת דליכא חזקה דממונא ולא אזיל ר' יהושיע בתר חזקה דגופה וי"ל דכיון שנסתרה רגלים לדבר שלא בדקה ובטלה חזקת גופה א"נ דהתם מעלה עשו ביוחסין:

גרסת רש"י ז"ל ור' יהושיע אמר כהה ופי' ז"ל ר' יהושיע אומר שדינו ככהה הנגע שהוא טהור ואינו נכון דבמסכת נזיר פרכינן עלה ודלמא כהה וטמא והנכון דה"ג ור' יהושיע כהה וכן הוא בתוס' ואית דגרסי כיהה והוא מלשון ולא כהה בהם דגבי בני עלי וכבר פרשתי במסכת נזיר ואיכא למידק דאלו התם פרכינן ודלמא כיהה וטמא ופרקינן הואיל ופתח ביה הכתוב תחלה בטהרה לטהרו או לטמאו ואלו הכא אמרינן דטעמא כר' יהושיע משום דאזיל בתר חזקה דגופא והנכון דלרבא ההוא קרא אסמכתא בעלמא הוא דהא ודאי לאו ראיה ברורה הוא דבחד מינייהו הוה ליה לקרא למפתח והוה יותר טוב לפתוח בטהרה וכן תירץ הראב"ד ז"ל ובתוספת תרצו בענין אחר והא כתיבנ' ליה בדוכתא בס"ד;

אמר רבא רישא כאן נמצאו וכאן היו פי' רש"י ז"ל וכולא חד תנא ור"ג הוא דמודה ברישא דכיון דברשות האב נמצאו עליו להביא ראיה וההיא דהנושא את האשה אפי' שכבר נכנסה לרשות הבעל וברשותה נמצאת שאינה בתולה אבל כר' יהושיע ליכא לאוקמי ולמימר דמודה ר' יהושע בסיפא כיון דברשות הבעל נמצאו על הבעל להביא ראיה דהא במתני' דהנושא ברשות הבעל נמצאו ואפילו הכי פליג ר' יהושע ולא חש רבא לומר דלעולם כולה ר"ג משום דפשיטא דלא אפשר לאוקמי כר' יהושיע מטעמא דכתיבנא ומיהו קשיא לן למה טורח רבא לומר כאן לא תימא דר' יהושע וכו' ואי לפרושי לך דברי ר' יהושע הוה ליה למימר שם ששם עיקר דבריו לכך י"ל דמתני' אתא אפילו כר' יהושיע ולא לענין הכתובה אלא לענין הגט דליכא חזקה דממונא וכי ליכא חזקה דממונא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא ובסופה דאיכא נמצאו וכאן היו [עדיף מחזקה דגופא והיינו דנקטי' סיפא כאן נמצאו וכאן היו] לר"ג בלאו הכי נמי איהי מהימנא משום חזקה דגופא וטענת ברי אלא משום דר' יהושיע נקטינן לה דאי לאו הכי חזקה דגופה עדיף ליה נמי כיון דליכא נמי חזקה דממונא לא וכאלו אמר מודה ר"ג ברישא משום כאן נמצאו וכאן היו ומודה ר"מ [בסיפא] משום כאן נמצאו וכאן היה כנ"ל:

מה שנאמר בנגעי בשר ששער לבן שבו סימן טומאה דוקא בשקדמה בהרת לשער אבל אם קדם שער לבן לבהרת אין זה סימן טומאה וכל שהוא ספק אי זה קדם טמא וגדולי המחברים כתבו דוקא טמא מספק:

שאלו בגמרא לדעת רבא שאמר כאן נמצאו וכאן היו אף בשנכנסה לרשות הבעל כל שהביא הבעל מיהא עדים שברשות אביה היו בה אף משנתארסה נאמר שעל האב להביא ראיה שמאחר שיש עד שבבית אביה היו אע"פ שנתארסה בשעת ראייתם יש לומר כאן נמצאו וכאן היו ותירצוה משום דאית בה תרי חזקה העמד הגוף על חזקתו ומשנתארסה נולדו וחזקה אין אדם שותה אלא אם כן בודקו ר"ל שאין אדם כונס את אשתו לחפה בלא בדיקה ואימר ראה וניפס ואע"ג דאיכא למימר חזקה אין אדם ניפס במומין ואיתרע לה חזקת בדיקת הכוס מכל מקום הכא תרתי והכא חדא ושמא תאמר ואף כנגד חזקת הגוף איכא חזקת ממון איפשר שחזקת ממון כנגד חזקת הגוף אינה חשובה לכלום ועוד שכל במקום שתי חזקות אין אומרין העמד ממון על חזקתו ושמא תאמר תיתי כאן נמצאו וכו' ותצטרף בחזקת אין אדם ניפס וכו' ואם תאמר שאינה חזקה אלא סברא בעלמא והא מכל מקום איהי לחודא מרעא חזקת הגוף בהיו בה מומין ועודה בית אביה תירצו בה שחזקה זו הואיל ופעמים שהיא נאמרת על בית האב ופעמים על בית הבעל אינה חזקה גמורה וכן תירצו בה שחזקת אין אדם ניפס וחזקת כאן נמצאו חדא היא דהא כל חדא מיניהו צריכה לחברתה דמשום חזקת אין אדם ניפס אי לאו דאמרינן כאן נמצאו וכאן היו לא הפסידה כתבתה ומשום כאן נמצאו וכאן היו אם ניפס לא הפסידה כתבתה הואיל ובחדא מיניהו לא מפסדא כתבתה אלא אם כן חברתה עמה חדא היא אבל חזקה דידה לא צריכי לסהדי שחזקת הגוף מועלת להגבותה כתבתה אף בלא חזקת בדיקת כוס וכן חזקת בדיקת כוס מועלת להגבותה כתבתה אף בלא חזקת הגוף וכל שכגון זו תרתי חזקי נינהו הא כל שיש עדים שעד שלא נתארסה היו בה הרי חזקת הגוף הלכה לה ואם מחזקת בדיקה הרי כנגדה חזקת אין אדם ניפס במומין וחזקת ממון:

ואמרי' טעמא דמייתי אב ראיה הא לא מייתי אב ראיה מהימן בעל. פי' דאמרי' הואיל וספק הוא אם הטעתו אם לאו העמד ממון על חזקתו מני ר"י הוא דאמר בפ"ק לא מפיה אנו חיין. אימא סיפא נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה טעמא דמייתי הבעל ראיה הא לא מייתי ראיה האב מהימן אתאן לר"ג דאמר היא נאמנת פי' בכל מידי דאית ליה לתובע חזקה דגופא ולנתבע חזקה דממונא פליגי ר"י ור"ג דר"י אזיל בתר חזקה דממונא והמע"ה. ור"ג אזיל בתר חזקה דגופיה כדתנן בפ"ק הנושא את האשה וכו'. וה"נ במתני' איכא חזקה דגופא לאשה וחזקה דממונא לבעל בין ברישא בין בסיפא ומ"ש דברישא האב צריך להביא ראיה ואי לא מייתי ראיה בעל מהימן ובסיפא צריך הבעל להביא ראיה ואי לא מייתי ראיה האשה נאמנת. ואתא ר"א ואוקמה כתנאי ותברא מי ששנה זו לא שנה זו רישא ר"י וה"ה לנכנסה לרשות הבעל וסיפא ר"ג וה"ה לעודה בבית אביה שאין לנו טעם לחלק בין עודה בבית אביה לנכנסה לחופה. רבא אמר כאן נמצאו כאן היו. פי' כולה ר"ג היא ורישא דבעל נאמן משום דאמרי' כאן נמצאו וכאן היו דע"כ לא אמרינן דאשה נאמנת אלא היכא דנמצא הספק במקומו של בעל דומיא דהנושא א"ה ולא מצא לה בתולים שהאשה עומדת במקום הבעל ודמיא לנכנסה לביתו של בעל אבל ברישא כיון דבמקום האשה נמצאו המומין אמרי' כאן נמצאו וכאן היו עד שתביא ראיה לדבריה. ואי קשיא היכי מצינן למימר דאר"ג דהיכא שנמצא הסמפון במקומה של אשה שאינה נאמנת והא בראוה מעוברת שנמצא הספק באשה עצמה ואפ"ה אמר ר"ג דהיא נאמנת י"ל היכא אמרי' כאן נמצאו וכאן היו ולא אזלינן בתר חזקה דגופא ה"מ כי קאי באפה דחזקה דממונא דכאן נמצאו שבקיה לחזקה דגופא ואזלינן בתר חזקה דממונא אבל היכא דלא קאי באפה חזקה דממונא אף על גב דכאן נמצא הספק אזלינן בתר חזקה דגופא:

טעמא דמייתי אב ראיה כו' עד תברא מי ששנה זו לא שנה זו ורישא ר' יהושע וה"ה לסיפא דעל האב להבי' ראיה. וסיפא רבן גמליאל וה"ה לרישא דעל הבעל להביא ראיה והאי דתנ' הכי ולא תנא איפכא לרבותא משום דאורחא דמילתא ומשום דמיתחזי מתני' דתיתי כינ' בחדא שיטתא. רבא אמר רישא כאן נמצאו וכאן היו וסיפ' כאן נמצאו וכאן היו פירשתיו בסנהדרין בס"ד. ומיהו הני מילי דלא איתרעי אבל איתרעי לא כדמוכח לעיל בראוה מעוברת. רבא אתי השתא לאוקמי' מתני' כולה בין לר' יהושע בין לרבן גמליאל והיינו דהקדים מעיקרא לפרושי דכי לא אזיל ר' יהושע בתר חזק' דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא. אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל בתר חזקה דגופ'. והיינו דמוקי' לה למתני' אליבא דתרווייהו לר' יהושע לענין גט דלענין כתובה אפי' אסיפא על האב להביא ראיה אלא כתובה וודאי לית לה ולא איירי במתני' אלא לענין גט וגבי איסורא וודאי כיון דליכא חזקה דממונא אזלינן בתר חזקה דגופ' והיינו דאמר כאן נמצאו וכאן היו. הילכך ברישא דאכתי איתה בבית אביה על האב להביא ראיה ואם לא הביא ראיה אינה צריכה גט וסיפא על הבעל להביא ראיה ואם לא הביא ראיה הרי היא צריכה גט. ואליבא דרבן גמליאל אתי' בין לענין גט בין לענין כתובה והיינו דברישא על האב להביא ראיה ואם לא הביא ראיה אינה צריכה גט ואין לה כתובה דאמרינן כאן נמצאו וכאן היו. ובסיפא על הבעל להביא ראיה ואם לא הביא ראיה צריכה גט ויש לה כתובה וזהו הפי' הנכון:

איתיב' אביי נכנס' לרשות הבעל כו' עד משום דאיכא תרתי חזקי חזקה העמד הגוף על חזקתו וחזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו וראה ונפייס הוא מאי אמרת אין אדם מפייס במומין הואי חדא במקום תרתי וחדא במקום תרתי לא אמרינן. קשיא לן לאידך גיסא נמי איכא תרתי חזקי חזקה כאן נמצאו וכאן היו וחזקה אין אדם מפיי' במומין. ויש לומ' דהני דאמרן עדיפא לן משום דאם תמצא לומר איכא לחזקה דהעמד הגוף על חזקתו בהא בלחוד סגיא לן דכיון דלא היו אלא ברשותו על כרחו שותה בעציצו. וה"ה נמי אם תמצא לומר דאיתה לאידך דחזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו וראה וניפייס הוא בהא נמי סגיא לן דאפי' הוו בה מעיקרא לא איכפת לן כיון דראה. אבל באידך תרתי אפילו תימא דאית' לחזקה דכאן נמצאו וכאן היו לא סגיא לי' בהא דאיכא למימר אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו יראה וניפייס. ואפילו תימא דאין אדם מפייס במומין לא סגיא לי' נמי בהא בלחוד דאיכא למימר חזקה העמד הגוף על חזקתו ולא נולדו בה אלא אחר שכנסה לרשותו אלא בתרווייהו. ואם נפשך כלך לדרך אחרת דהשתא מקיימן תלת חזקי ולא סתרי' אלא חדא חזקה. דכי אמרי' חזקה העמד הגוף על חזקתו וחזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בדקו. מיקיימא נמי חזק' דאין אדם מפייס במומין דהא לא ניפייס בהן שבשעה שקדשה לא היו בה אלא שנולדו בה אחר כך. ולא סתרינן אלא חזקה דכאן נמצאו וכאן היו. אבל אלו אמרי' לאידך גיסא חזקה כאן נמצאו וכאן היו ואין אדם מפייס במומין. סתרי' לאידך תרתי דהעמד הגוף על חזקתו ואין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו האי ראה וניפייס הוא. הילכך הניתרתי עדיפ' לן והיינו דלא אדכרוה בגמרא כלל לחזקה דכאן נמצאו וכאן היו. משום דכיון דאמרינן דאיתה לחזקה דהעמד הגוף על חזקתו לא סגיא דלא סתרי' לחזקה דכאן נמצא וכאן היו. ולא נקט אלא חזקה דאכתי מיקיימא והיינו חזקה דאין אדם מפייס במומין ואמרי' דלא חיישינן לה משום דהויא לה חדא במקום תרתי. אי נמי איכא למימר דהיינו דעדיפי לן הני תרתי משום דאידך הויאן להו כל חדא מינייהו חדא במקום תרתי דאלו אמרי' חזקה דכאן נמצאו וכאן היו קשיאן עלה חזקה דהעמד הגוף על חזקתו ואין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו. וה"ה נמי לאידך דאלו אמרינן לראיה דידי' אין אדם ניפייס במומין כלומר ומעיקרא נמי הוו בה ולא חזנהו דאלו חזינהו אין אדם מיפייס במומין דאי לא לא הויא ראי' לדידי' ואלו הוה אמרינן הכי כדקאמרינן לראיה לדידיה קשיאין עלה נמי הני. אבל בהני דאמרינן לא הויא אלא חדא לגבי חדא דאלו אמרי' חזקה העמד הגוף על חזקתו. לא קשיא עלה אלא חזקה דכאן נמצאו וכאן היו. אבל אין אדם ניפייס במומין לא קשיא לי' ואי אמרי' נמי חזקה דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בדקו. לא קשיא עלה נמי אלא חזקה דאין אדם ניפייס במומין. אבל חזקה דכאן נמצאו וכאן היו לא קשיא עלה דאיכא למימר אין מעיקרא הוו בה יראה וניפייס:

אבל במומין שבגלוי כו'. דהא ראה ונתפייס ור"מ לא שני ליה בין שבסתר בין שבגלוי אם היו בה קודם אירוסין מקח טעות הוא. רש"י במהדורא קמא:
וכן כתבו תלמידי רבינו יונה דר"מ סבירא ליה דאפילו בגלוי יכול לטעון כי שמא לא ראה המומין כי יש נשים שנשמרות שלא יראו אותם בני אדם ויש גם כן בני אדם שאינם חוששין לבדוק כל כך. ולכאורה נראה דלא קאי אלא אסיפא דאלו ברישא האיך היה אומר דאפילו במומין שבגלוי לא נאמן האב עד שיביא ראיה שהרי במומין שבגלוי יכול הוא בעצמו לטעון בטענת ברי שמשנתארסה היו בה מומין הללו וכיון שיש לו חזקה וטוען טענת ברי היה לנו להאמינו בטענת ברי שלו ובחזקת הגוף שיש לאשה אלא במומין שבסתר בלחוד איירי לדברי הכל ולפיכך צריך האב להביא ראיה. עכ"ל תלמידי רבינו יונה:

וסוגיא דשמעתין לרש"י ז"ל משמע דאפילו בדטעין האב ברי בעי לאתויי ראיה ועיין בתוספות לקמן גבי אוקמתא דרב אשי וכבר כתבנו בזה בסמוך ומכל מקום מה שכתבו דר"מ פליג אפילו אמומין שבגלוי הכי מסתבר וכן כתב ה"ר ישעיה מטראני ז"ל ולאו מטעמייהו וז"ל בד"א במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי כו'. פי' משום דראה ונתפייס הוא מכלל דר"מ סבר דאפילו במומין שבגלוי ואמאי והא ראה ונתפייס הוא יש לומר דקסבר ר"מ שיכול לטעון ולומר סבור הייתי שאני יכול לקבל ועכשיו איני יכול לקבל כדאמרי' בגמרא לקמן במלתיה דרשב"ג וזה ששתקתי לא שנתפייסתי בהם ומחלתי שחזקה אין אדם מתפייס במומין אלא סברתי שעל כל זאת אסבול מרוב אהבתה אבל עכשיו אין מתקבל הדבר בלבי והכי אמרינן לקמן בפרקין דקסבר ר' מאיר וחכמים סברי כיון דראה ונתפייס אין זו טענה. ע"כ:
וגם הריב"ש ז"ל כתב בחדושיו דר"מ אכולה מילתא פליג דאע"ג דמודה ר"מ היכא דראה ונתפייס דאמרינן ראה ונתפייס ס"ל דאפי' מומין פעמים שאין אדם רואה אותם שהיא מכסה עצמה ומסתירן וכן נמי ביש מרחץ באותה העיר אפשר שכשיש בה מומין אינה הולכת במרחץ ואם הולכת היא נזהרת שלא יראוה. ע"כ:
אבל ר"י בעל התוספות כתב דר"מ לא פליג אמומין שבגלוי מדפריך סתמא דתלמודא לעיל על פדחתו ראה ונתפייס הוא משמע דליכא מאן דפליג ואפשר דפריך לרבנן ומיהו אכתי איכא לאתויי ראיה דאי תימא הכין אם כן מצינו סמפון בעבדים לר"מ כגון בגלוי ולעיל קאמר סתמא דתלמודא שאין סמפון בעבדים אי דבראי הא קא חזי ליה הילכך לא פליג ר"מ אלא באם יש מרחץ באותה העיר והכי קאמר רבנן כי היכי דמודית לן במומין שבגלוי תודה לן במומין שבסתר ויש מרחץ באותה העיר. ולפי שיטתו ע"כ יש לנו לפרש דלא פליגי רבנן אלא אסיפא דנכנסה לרשות הבעל דאלו ארישא שארוסה היא יכול להיות שלא הכיר במומין אפילו הם בגלוי וכן כתוב בהגהת אשרי בשם ר"י ומרדכי דאי פליגי רבנן אפילו ארישא אטו מי פשיטא כולי האי בארוסה דידע ונתפייס עד דנימא דלא פליג ר"מ אמומין שבגלוי כלל אלא ביש מרחץ ודילמא בארוסה ס"ל לר"מ דאפילו מומין שבגלוי נמי יכול לטעון דלא ידע בהם ולא נתפייס אלא ודאי ס"ל לר"י ז"ל דבארוסה לא פליגי רבנן ובנשואה לא פליג ר"מ נמצא דליכא פלוגתא בינייהו במומין שבגלוי כלל. זו היא שיטת ר"י.
והקשו התוספות על שיטה זו הואיל ולא פליגי רבנן אלא בנשואה אבל בארוסה יכול לטעון לרב דמוקי כולה מתניתין כנסה ונמצאו עליה נדרים בקדשה על תנאי מה שייך לחלק בין מומין שבסתר למומין שבגלוי הואיל והתנה על מנת שאין בה מומין והתנאי הויא בשעת קדושין ובאותה שעה הא לא ידע אפילו מומין שבגלוי ועל הכל התנה אפילו אמומין שבגלוי וכיון שכן מה שייך לחלק אבל לשמואל דמוקי מתניתין שקדשה סתם וכנסה סתם ניחא לכך פירש רשב"א בתוספות דלא שני לן בין ארוסה לנשואה כלל דלעולם במומין שבגלוי איכא למימר ראה ונתפייס והילכך איכא למימר כיון דקא ידע ממומין שבגלוי אפילו בשעת קדושין אם כן כשהתנה לא על מומין שבגלוי נתכוון דאותם ראה ונתפייס אלא על מומין שלא ראה נתכוון וכשיש נמי מרחץ באותה העיר אית לן למימר שהתנה על מומין שאינם נבדקין על ידי מרחץ כגון ריח הפה ונכפה הקבוע לו זמן.
ומעתה לשיטה זו ע"כ הא דקאמרי רבנן אבל מומין שבגלוי כו' קאי בין ארשות האב בין ארשות הבעל דלא שני לן בין ארוסה לנשואה לענין מומין שבגלוי דלעולם לדעת רבנן אמרינן בהו ראה ונתפייס ור"מ פליג בארוסה דלא מכרעא כולי האי למימר בה דראה ונתפייס עד דנדחוק לשון משנתנו ונימא דלא פליגי רבנן ורבי מאיר במומין שבגלוי והא דפריך תלמודא לעיל גבי פדחתו והא ראה ונתפייס היינו משום דאיירי בכנסה ושפיר פריך תלמודא לעיל סמפון בעבדים ליכא דדרך האשה להסתיר עצמה ולהסתיר מומיה מה שאין כן בעבדים דהא קא חזי ליה ואינו מסתיר עצמו אבל כשכנסה הא ודאי שפיר ידע בהו כמו בעבדים ואי פליג ר"מ אפילו כשכנסה במומין שבגלוי אם כן משכחת לה סמפון בעבדים וזו היא שיטת רשב"א ולשון אינו יכול לטעון קשה קצת לשיטתנו דמשמע דטענתיה לא הוי טענה הא אלו אייתי ראיה דהיו בה מומין קודם שנתארסה הרי הוא פטור מן הכתובה ואלו לשיטתו ז"ל כיון דאפילו כשהתנה אמרינן דלא על מומין שבגלוי נתכוון הילכך אפילו הביא הבעל ראיה אינו מועיל לו כלום ואפילו בארוסה ולשיטת ר"י מצינן לפרושי דאיברא ודאי כשכנסה אפילו הביא הבעל ראיה אינו מועיל כלום במומין שבגלוי דהא ראה ונתפייס הוא מיהו בארוסה איכא למימר דאי אייתי הבעל ראיה מועיל לו ויפטר מהכתובה דאפשר דלא ידע וכדכתיבנא לעיל אבל אי לא אייתי ראיה לא מצי למטען דילמא עד שלא נתארסה היו בה מומין אלו דהא מומין שבגלוי אי אפשר דלא ידע בהו אדם בכל כך זמן ואלו הוו לה קודם שנתארסה מידע הוה ידע דכולא אית להו וכיון שכן הכי קיימי רבנן ארשות האב דקאמר ר"מ האב צריך להביא ראיה כו' ואי לא אייתי ראיה הבעל מהימן ולא בעי לאתויי ראיה כלל וקא אמרי רבנן במה דברים אמורים במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון דמידע ידע וכדכתיבנא ומיהו אי אייתי ראיה מועיל בארוסה אבל בכנסה אפילו מייתי ראיה אינו מועיל לו כלום ומשום ארוסה נקט לשון אינו יכול לטעון כנ"ל פי' לפי' התוספות ז"ל:
גמ' טעמא דמייתי האב ראיה וכו' הא פרישנא לה שפיר במתני' בסייעתא דשמיא:
מני רבי יהושע אין להקשות דשניא ההיא דרבי יהושע דאפילו תימא משנתארסה נבעלה אכתי איכא למימר דבראשונה נבעלה ולא שייך בזה חזקת גופה ולהכי לא קאמר רבי יהושע שתהא היא נאמנת אבל הכא אי נולדו המומין לאחר שנתארסה ע"כ על הבעל ליתן כתובה די"ל דמ"מ במאי דפליגי הבעל עם האשה דהיא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר עד שלא ארסתיך שייך שפיר בזה חזקת הגוף דעל טענתם הרי ספק בידינו על שעת אירוסין מה היא ואיכא למימר העמד הגוף על חזקתו והרי נולדה בתולה ואדרבה עדיפא טפי הך חזקה דאינה בעולה לפנינו כי אם מפיה ויש להאמינה במגו מה שאין כן הכא גבי מומין דהרי מומין לפניך ומה ראית לאמשוכי חזקת שלימה עד היום להעמידנה על חזקת שלימה עד היום שאני מוצא המומין אדרבה אימא איפכא כיון שהיא בעלת מום לפנינו כן היה אתמול ויומא אחרי עד יום לידתה שאפשר לומר שהיו בה המומין ולקמן נאריך עוד בזה בס"ד כנ"ל:

וכתב הריטב"א וז"ל מני ר' יהושע היא כו'. פי' דאי רבן גמליאל הא אמר התם דאיהי מהימנא כיון דאיהי ברי ואיהו שמא ומסיים לה חזקה דגופה דחזקת דגופה וטענת ברי דידה עדיפא מחזקת דממונא דידיה כיון דטענתיה בשמא והכא נמי הכי הוא דאיהי ברי ואיהו שמא שהבעל אינו יכול לטעון אלא שמא ע"כ.
וכבר כתיבנא לעיל בפ"ק לדעת רש"י ז"ל דעיקר טעמיה דרבן גמליאל משום חזקת הגוף טענת ברי לא מעלה ולא מוריד כלל וכדעת רב נחמן דקי"ל כותיה ובהכי רהיט בכולא סוגיין דלא אידכר הרב ז"ל טענת ברי כלל:
אתאן לר"ג כתב הריב"ש בחידושיו אף על גב דלא אמר רבן גמליאל אלא ברי ושמא אבל ברי וברי לא אמר כדאיתא לעיל בפרק האשה שנתארמלה הכא נמי ברי ושמא הוא דהיא ואביה טוענין ברי שמשנתארסה היו בה מומין אלו והבעל אינו יכול לטעון אלא שמא דמנא ידע ע"כ. וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א אבל רש"י כתב אתאן לר"ג דאמר. התם היא נאמנת דחזקה דגופה עדיפא. ע"כ. פי' אזיל לשיטתיה והכל תלוי בחזקת הגוף וכדכתיבנא בסמוך ויש לחלק בין ברי וברי ושמא ושמא וקל להבין:
וז"ל רש"י במהדורא קמא בעל נאמן דעד שלא נתארסה הוממה ולא אמרינן העמד הגוף על חזקתו ולא היו בה קודם אירוסין אלא אוקים ממונא אחזקת מאריה אמרינן ולא יהיב בעל כתובה דר' יהושע דאמר בפ"ק לא מפיה אנו חיין וטעמא משום דלית ליה חזקת הגוף בלא חזקת ממון. אם כן מהימן משום דאמרינן העמד הגוף על חזקתו ולא היה בה קודם שנתארסה ונוטלת כתובה דבתר חזקת ממון לא אזלינן כר"ג דאמר דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי וטעמא משום דאזיל בתר חזקת הגוף וקודם אירוסין היתה בתולה. ע"כ:
מי ששנה זו לא שנה זו ואם תאמר אם כן אמאי נקט ברישא עודה ברשות האב וסיפא נכנס לרשות הבעל איפכא הוה ליה למתניא דהויא רבותא טפי בתרווייהו וכתב רש"י ז"ל מי ששנה זו לא שנה זו. רישא לר' יהושע וה"ה לכנסה לרשות הבעל וסיפא לר"ג וה"ה לעודה בבית אביה שאין לנו טעם לחלק בין עודה בבית אביה לנכנסה לחופה. ע"כ. פי' כיון דאין טעם לחלק אין כאן רבותא טפי וכל בבא מינייהו נשנית באפי נפשה ומאן דשנה זו לא שנה זו הלכך ליכא לאקשויי כולי האי אמאי שניה בלישנייהו רישא מסיפא דכל חד נקט לישניה ורבי סדרינהו כדאשכח להו ותנא דרישא היינו כר' יהושע ולר' יהושע ודאי לא שני ליה דה"ה דנכנסה לבית הבעל דהא פלוגתייהו בנכנסה לרשות הבעל אלא משום דס"ס עיקר טענתייהו באירוסין תלוי דהיא משארסתני אומרת נאנסתי והוא אומר עד שלא ארסתיך וסתמא דמלתא מיירי בענין שא"א להיות שנאנסה תחת בעלה לכך נקט תנא דרישא דסתים לר' יהושע מילתיה בנולדו בה מומין ועודה בבית אביה ומאן דסתים אליבא דרבן גמליאל דהיינו תנא דסיפא נקט מילתיה בנכנסה לחופה משום דסוף סוף מילתיה דרבן גמליאל בנכנסה לרשות הבעל הוא כיון דאית טעם לחלק נקט במילתיה ומי ששנה זו לא שנה זו ורבי כדאשכחינהו תנינהו כנ"ל:
וז"ל ריב"ש ז"ל בחידושיו תברא מי ששנה זו לא שנה זו פרש"י ז"ל ורישא רבי יהושע וה"ה לנכנסה לרשות הבעל וסיפא רבן גמליאל וה"ה לעודה בבית אביה וקשה וליתני תרווייהו בחדא לישנא תרוייהו בעודה בבית אביה או תרווייהו בנכנסה לרשות הבעל או דליתני בעודה בבית אביה הבעל צריך להביא ראיה כר"ג דהוי רבותא טפי ובנכנסה לרשות הבעל על האב להביא ראיה כרבי יהושע דהשתא הוי נמי רבותא טפי לדידיה.
לכך פירשו בתוס' דתנא דרישא ותנא דסיפא כי היכי דפליגי בפלוגתא דרבן גמליאל ורבי יהושע פליגי נמי בפלוגתא אחרינא דלתנא דרישא דוקא נקט עודה בבית אביה דאי נכנסה לרשות הבעל אין האב צריך להביא ראיה אלא אף אם הבעל יביא ראיה שקודם שנתארסה היו בה אינו יכול לטעון כיון שנכנסה לרשותו דחזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו ולית ליה לתנא דרישא חזקה דאין אדם מתפייס במומין ומ"ה נקט בסיפא מילתיה בנכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה לאשמועינן דבראיה מיהא סגי ליה ולא אמרינן אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו אלא חזקה אין אדם מתפייס במומין ואין זה נכון דהוה להו לגמרא לפרושי הך פלוגתא והנכון כפי' רש"י ולקושית התוס' יש לתרץ דאורחא דתנא למנקט הכי כי היכי דלא לתחזי להדיא דסתרן אהדדי רישא לסיפא משום הכי נקטינהו הכי דמשמע לכאורה דלא פליגי. ע"כ:
וכן תירצו הרא"ה דמשום דמתחזי מתניתין דתיתי כולה בחדא שיטה קתני הכין ואינו מחוור לי דהא מי ששנה זו לא שנה זו ורבינו הקדוש בלישנא דאשכח תנינהו וכדכתיבנא ומה שכתבתי לתרץ פירושו של רש"י נראה לי נכון.
ודע דלפי מאי דפרש"י ז"ל תברא לשון קושיא דקשיא רישא לסיפא וכן פי' בערוך בלשון שני הלכך אין לנו לפרש כפי' התו' כלל דכיון דמחמת דקשיא רישא לסיפא דחקינן למימר מי ששנה זו לא שנה זו הלכך אין לך לטפויי פלוגתא אחריתי דלא שייכא אקושיית רישא לסיפא ואדרבא אם באת לחלק בין עודה בבית אביה לנכנסה לרשות הבעל מעתה לא תקשי מרישא לסיפא אלא מדאקשת מרישא לסיפא אלמא דאין טעם לחלק בין עודה בבית אביה לנכנסה לחופה ושפיר מצינן לשנויי מי ששנה זו לא שנה זו וכדפרשי' אבל למאי דפריש ר"ח תברא לשון שבועה ומאן דמשתבע לאו על דבר הידוע קא משתבע אלא על דבר שיש לו פנים לכאן ולכאן אלמא דלא מכרעא קושית רישא לסיפא כולי האי ומצינן לחלוקי בינייהו אלא דקא משתבע דהכין הוא קושטא דמלתא ואפשר דקבלה בידו היתה כך והלכך קושית התוספות קושיא אלימתא היא ולית לה פתרי אלא לטפויי עוד פלוגתא בינייהו ושפיר מטפינן פלוגתא דהא מכח שבועה קא אתי כנ"ל. ולשיטת רש"י אכתי דחוק קצת דנקט תנא דסיפא נכנסה לרשות הבעל ולא קצר ותנא נשאת א"נ נכנסה לחופה אלמא דאיכא קפידא בכניסתה לרשות הבעל ולמאי דכתבו התוספות ניחא ולאוקימתא דרבא ניחא טפי:
וז"ל הריטב"א מי ששנה זו לא שנה זו פי' דרישא רבי יהושע וסיפא רבן גמליאל תנא רישא בבית אביה וה"ה בבית חמיה ותנא סיפא בבית חמיה וה"ה לבית אביה. ואם תאמר כיון דכן איפכא הוה ליה למתני ברישא בית חמיה ובסיפא בית אביה והוי רבותא דלר' יהושע אפילו בבית חמיה שהספק נמצא ברשותו על האב להביא ראיה דחזקה דממונא עדיפא ולר"ג אפי' בבית אביה על הבעל להביא ראיה ואף ע"פ שלא נמצא הספק ברשותו וי"ל דפשיטא ליה דרבן גמליאל ור' יהושע לא שני לן בינייהו ולא הוי בהא רבותא טפי מהא דלרבן גמליאל כולה מלתא תליא בחזקת הגוף וטענת ברי ולר' יהושע תליא בחזקת ממון ולאשמועינן דאיהו לא קפדי אלא בהא נקטה בלישנא דמתני' כנ"ל.
ובתוס' תירצו דמשום דפליגי בהדי רבנן דסיפא בדין מומין שבגלוי נקטו רישא בהאי לישנא וברישא לרבי יהושע נקט בית אביה משום מומין שבגלוי דאלו בבית חמיה ודאי מודה רבי יהושע שעל הבעל להביא ראיה שלא ראה אותם דאי לא ודאי אמרינן דראה ונתפייס הוא ובסיפא רבן גמליאל אשמועינן רבותא דאפילו בבית חמיה אם הביא הבעל ראיה שעד שלא אירסה היו בה מומין אלו אינו נותן לה כתובה ולא אמרינן ראה ונתפייס הוא ע"כ. ותוספות אחרות נזדמנו לו לרב שהתוס' שלנו לא פירשו כן ולא מצו נמי לפרושי הכין כעין מאי דכתיבנא במתניתין עלה דמומין שבגלוי דוק ותשכח:

אמר רבא לא תימא ר' יהושע לא אזיל כו'. הקשה ר"מ אמאי נטר רבא במילתיה עד הכא הוה ליה לאקבועי למילתיה בפ"ק גבי פלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע ותירץ דרבא אדרבי אלעזר קאי והכי קאמר לדידיה לא בעי לאוקומי שום סתמא כרבי יהושע כיון דלא קיימא לן כותיה ומתרצנא דמתניתין כולה כר"ג כדאמרינן בסמוך כאן נמצאו כאן היו אבל היה תמוה על דברי ר' אלעזר דאוקי רישא כר' יהושע וסיפא כר"ג משום דמסופק אי הלכה כרבן גמליאל או כרבי יהושע כיון דבחדא בבא סתם בתרווייהו וזהו דוחק וטפי הוה ליה לאוקומי כולה כר"י ורישא לענין כתובה ודייקינן הא לא מייתי האב ראיה בעל מהימן ולא יתן לה כתובה וסיפא לענין גט ודייקינן הא לא מייתי בעל ראיה אב מהימן וצריך ליתן לה גט ויהא אסור בקרובותיה דר' יהושע אזיל בתר חזקת הגוף היכא דליכא חזקת ממון כנגדה. הרא"ש ז"ל:
והרא"ה ז"ל פירש דהך דרבא היינו כמו הקדמה למאי דבעי לתרוצי דאיהו בעי לאוקמי מתני' כולה בין לר' יהושע בין לרבן גמליאל והיינו דהקדים מעיקרא לפרושי דכי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל בתר חזקה דגופא והא דמוקים לה למתניתין אליבא דתרווייהו לרבי יהושע לענין גט דלענין כתובה אפי' בסיפא על האב להביא ראיה אלא כתובה ודאי לית לה ולא איירי במתניתין אלא לענין גט וגבי איסורא ודאי כיון דליכא חזקה דממונא אזלינן בתר חזקה דגופא והיינו דקאמר כאן נמצאו וכאן היו הלכך ברישא דאכתי איתא בבית אביה על האב להביא ראיה ואם לא הביא ראיה אינה צריכה גט וסיפא על הבעל להביא ראיה ואם לא הביא ראיה הרי היא צריכה גט ואליבא דר"ג אתיא בין לענין גט בין לענין כתובה והיינו דברישא על האב להביא ראיה ואם לא הביא ראיה אינה צריכה גט ואין לה כתובה דאמרינן כאן נמצאו וכאן היו ובסיפא על הבעל להביא ראיה ואם לא הביא ראיה צריכה גט ויש לה כתובה. כן פי' הרא"ה. והריטב"א נמי פי' כן דלהכי טרח רבא לומר כאן לא תימא טעמא דר' יהושע כו' משום דבעי לפרושי דמתני' אתא אפילו כרבי יהושע ולא לענין הכתובה אלא לענין הגט דליכא חזקה דממונא וכי ליכא חזקה דממונא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא ובסיפא דאיכא כאן נמצאו וכאן היו עדיף מחזקה דגופא והיינו דנקטינן סיפא כאן נמצאו וכאן היו דאלו לרבן גמליאל בלאו הכי נמי איהי מהימנא משום חזקה דגופא וטענת ברי אלא משום ר' יהושע נקטינן לה דאי לאו הכי חזקה דגופא עדיפא ליה נמי כיון דליכא חזקה דממונא וכאילו אמר מודה ר"ג ברישא משום כאן נמצאו וכאן היו ומודה ר"י בסיפא משום כאן נמצאו וכאן היו ע"כ. ודוחק להעמיד משנתנו לענין גט דהא קתני ברישא ונסתחפה שדהו דמשמע דאיירי לענין ממונא וכדקתני באינך משניות דפ"ק ועוד דאין סברא דמשום סברא קלישתא דכאן נמצאו וכאן היו תצא אשה בלא גט כיון דכבר היא מוחזקת באשת איש ואנן בעינן לפרושי נמי דרבא בעי לתרוצי מתניתין אליבא דר' יהושע ולאו לענין גט אלא לענין כתובה ומתרצנא נמי אגב אורחין אמאי טרח רבא לומר כאן לא תימא כו' וכדבעינן למכתב בס"ד ובר מן דין מצינן לתרוצי דלהכי קאמר רבא הכא לא תימא ר' יהושע כו' משום דאי טעמיה דרבי יהושע משום דלא אזיל בתר חזקה דגופה הלכך רבן גמליאל דפליג עליה הכי קאמר דאזלינן בתר חזקה דגופה ומיהו אינו שולל דלא נזיל בתר חזקה דממונא כלל דאפשר דחשיבא ליה חזקה דממונא קצת ומיהו לא כחזקה דגופא והלכך לקמן במסקנא כד מהדרינן בתר חזקה לאשכוחי חדא במקום תרתי הוה לן למחשביה נמי חזקת ממון והוי להו תרתי במקום תרתי ותקשי לרבא אבל השתא דטעמיה דר' יהושע משום דחשיב ליה חזקת ממון הלכך רבן גמליאל דפליג עליה קאמר דחזקת ממון לא חשיבא כלל ולאו כלום הוא כנגד חזקת הגוף וכיון דכן שפיר משני רבא במסקנא דמשנתארסה הוה ליה חדא במקום תרתי ולא חשיבא חזקה דממונא כלל וכמו שתירץ רש"י לקמן כנ"ל וריב"ש תירץ בענין אחר וכדבעינן למכתב קמן בס"ד:

לא תימא רבי יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל לכאורה משמע דהא אתא לאשמועינן דלא נימא דלא אזיל בתר חזקת הגוף ואפי' אין דבר מכחישו כלל והא ודאי ליתא דלא אסיק אדעתיה דשום חכם דר' יהושע יסבור כן דהא חזקה דאורייתא היא דאמרינן בפ"ק דחולין מנא הא מלתא דאמור רבנן אוקי מלתא אחזקתיה ומייתי לה מקרא אלא הכי קאמר לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופה כלל אפילו היכא דאין חזקת ממון כנגדה ומיהו יש חזקה אחרת כנגדה אבל קשה דלשון כלל לא דייק דאפי' דמאן דקאמר לא תימא כו'. לעולם הוה אזלינן בתר חזקת גופה ומאי קאמר לא תימא כו' בתר חזקת דגופה כלל. רש"י כתב וז"ל לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופה כלל. אפי' במקום שאין חזקת ממון עומדת כנגדה להכחישה פי' לפי' הא ודאי לא אתא רבא למימר דלא נימא דרבי יהושע לא אזיל בתר חזקת דגופה כלל דפשיטא וכדכתיבנא אלא בדאיכא חזקת ממון קא מיירי והכי קאמר לא תימא בדאיכא חזקת ממון לא אזיל בתר חזקת הגוף כלל פי' כגון במשנתנו דאיכא תרתי ענין הכתובה וענין הגט וכיון דחזקת ממון מבטל כח חזקת הגוף הוה ליה כאלו אין כאן חזקת הגוף כלל ואפי' מה שאינו כנגד חזקת ממון כגון לאצרוכה גיטא לא תבעי דהרי היא מבוטלת מכח חזקת ממון לענין כתובה והוה ליה כאלו אין כאן חזקת הגוף כלל וגט נמי לא בעיא לא תימא הכין אלא מה שכנגד חזקת הממון לבד הוא בטל מחזקת הגוף אבל מה שאינו עומד כנגד חזקת הממון אפי' איכא מצד אחר חזקת ממון אזיל שפיר בתר חזקת הגוף לאצרוכי גיטא וכדכתיבנא והאי פירושא שייך שפיר למאי דכתב הרא"ש בשם רבינו מאיר וכדכתיבנא בסמוך דוק ותשכח. א"נ יש לפרש לשון רש"י ז"ל בענין אחר וכדבעינן למכתב קמן בס"ד ומ"מ מתרצא מיהא שפיר דרבא אתא לאשמועינן חידושא בסברת רבי יהושע. עוד יש לי לפרש כדמשמע לכאורה ולא תקשי פשיטא דכי אמרינן מקרא אוקי מלתא אחזקה היינו סיפא דאין שור שחוט לפניך כגון גבי הסגר הבית דפ"ק דחולין דלא ידיע אי בצר הנגע בשעת הסגר ולכך אמרינן אוקי מלתא אחזקה אבל היכא דהשור שחוט לפניך כגון הכא דתרי מומין לפניך איכא למימר דדילמא סבר רבי יהושע דלא אזלינן בתר חזקה אפי' שלא במקום חזקת ממון ושום חזקה אחרת כנגדה דהיא עצמה שוברה בצדה דמה ראית לומר העמידנה בחזקת שלמה כל מה שתוכל כיון דנולדה שלמה אימא איפשר העמידנה בחזקת מומין כל מה שתוכל כיון דהרי מומין לפניך ומיהו קשיא להו לתוס' דלמה ליה לאורוכי כולי האי ולמימר אבל היכא דליכא חזקה כו' דהא במאי דקאמר רבא לא תימא ר' יהושע כו' אלא כי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופה היכא דאיכא חזקה דממונא ואמאי האריך תו ואמר אבל היכא דליכא חזקה דממונא כו' לכך פירשו בתוספות דהא אתא לאשמועינן דאף על גב דאיכא חזקה אחרת כנגד חזקת הגוף שמגרעת כחה כי הכא דאיכא חזקה אחרת דהעמידנה בחזקת פנויה והיו בה מומין קודם שנתארסה וקדושי טעות הוו ואפ"ה אי לאו חזקת ממון הוה אזיל ר' יהושע בתר חזקת הגוף והשתא הוה דומיא דההיא ראיה דמייתי:
וז"ל ריב"ש בחידושיו פירשו בתו' דרבא אתא לאשמועינן דאזלינן בתר חזקה דגופה אפילו היכא דאיכא חזקה אחרת כנגדה שמכחשת כח חזקת הגוף כי הכא דאיכא למימר העמידנה על חזקת פנויה ומעיקרא הוה מום ואינה מקודשת וקמ"ל דלעולם אזלינן בתר חזקה דגופה ובחזקת שלימה היא טפי משאר חזקות בר מחזקה דממונא והשתא אתי שפיר הא דמייתי לה תלמודא הכא דהא לעיל בפ"ק גבי מילתיה דרבי יהושע הוה ליה לאתויי ולא הכא דהא לא אתמר לתרוצי למתניתין אבל השתא ניחא דמשום דבמתניתין איכא חזקת דפנויה שמכחשת חזקת הגוף אשמועינן דלא תימא דטעמא דר' יהושע משום דלא אזיל בתר חזקת הגוף כיון שיש חזקה דפנויה כנגדה אלא טעמא דרבי יהושע משום חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל בתר חזקה דגופה טפי משאר חזקות. ע"כ:
והקשו בתוס' לפי שיטתם דאמאי הוה אזיל ר' יהושע בתר חזקת הגוף הא הוי חדא במקום תרתי דאית לן למימר העמידנה בחזקת פנויה דאין לה כתובה וכ"ת אדרבה העמד אשה בחזקת שלימה והשתא הוא שנולד המום הרי מום לפניך ואיתרע חזקתה וכי האי גונא אמרינן גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע הן טמאות משום דאמרינן העמד טמא על חזקתו ואימור לא טבל ואם תאמר העמד מקוה על חזקתו ואימור לא חסר הרי חסר לפניך ואע"ג דיש לחלק דההיא דמקוה הוו להו תרי חזקות בתרי גופים מוחלקין חזקת טמא וחזקת מקוה ומכרעיה דחזקת טמא עדיפא משום דחזקת מקוה איתרעי אבל הכא ליכא למימר הכי מכל מקום הכא נמי איכא למימר הכי דהרי מומין לפניך הויא חזקה דכיון דמומין לפניך העמידנה בחזקת מומין כל מה שתוכל וחזקת פנויה בהדה הוו להו תרי וחזקת שלימה הויא חדא וחדא במקום תרתי לא אמרינן. ותירצו בתוספות דחזקת פנויה חשיבא כמאן דליתא כלל לגבי חזקת הגוף משום שעומדת לינשא ולמאי דפרישנא ניחא טפי כלל דלא חשבינן חזקת פנויה לחזקה דאנן על הכתובה באנו לדין דמספקי' בשעת אירוסין אי שלימה הויא ויש לה כתובה או בעלת מום הויא ולית לה כתובה אבל על הקדושין לא מספקי' דהרי היא מקודשת לפנינו ולא נפל הספק על הקדושין כלל וחזקת פנויה נמי לא חשיבא כלל אפילו שלא כנגד חזקת הגוף כיון דעומדת לינשא ומשום הכי גריעא חזקת פנויה משום דהרי מומין לפניך וכדכתיבנא ולכך היינו אומרים דלרבי יהושע לא אהני חזקת הגוף כלל וכדפרשי' לעיל כנ"ל:

אם בהרת קודם לשער לבן טמא כתב רש"י במהדורא קמא אם בהרת קודם לשער לבן כו'. שכך כתוב בפרשה וגזרת הכתוב היא דכתיב וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן שנתלבן השער מתוך הבהרת דהיינו בהרת קודם לשער הלבן וטמאו הכהן ע"כ. פי' הוקשה לו דתקשי רישא לסיפא דמדתני אם בהרת קודם לשער לבן טמא משמע הא נולדו שניהם בבת אחת טהור ומדקתני סיפא אם שער לבן קודם לבהרת טהור משמע הא שניהם בבת אחת טמא ואי דייקת בדיוקא דרישא תקשי אמאי ספק טמא והרי כאן ספק ספיקא ולהקל ותירץ רש"י דנקט בהרת קודם לשער לבן משום דהכי כתיב בקרא וה"ה שניהם בב"א ועיקר טעמא דמלתא היינו דכל שנתלבן השער מתוך הבהרת אפילו באו שניהם בבת אחת בהרת קודם לשער לבן מקרי ואי ספק היינו פלוגתייהו דר' יהושע ורבנן ואין כאן אלא חדא ספיקא אם נתלבן השער מהבהרת או הוא מעצמו לבן כנ"ל. ובמהדורא בתרא קצר וכתב טעמא דהכי כתיב בקרא שער לבן בבהרת. עד כאן:
ועוד נראה דבזה תירץ קושית התוספות דמאי טעמייהו דרבנן דמטמאי ואמאי לא אזלינן בתר חזקה ותירץ דהכי גזר הכתוב דכל היכא דאשכחן שער לבן בבהרת דהרי הוא טמא אם לא נודע בבירור שהיה שם זה השער לבן קודם לבהרת דהיינו שער לבן בלא בהרת אבל כל היכא דלא ידעינן אלא שער לבן בבהרת הרי הוא טמא. כן נראה לפרש לשון של מהדורא בתרא אבל הלשון של מהדורא קמא יש לפרש דכיון דטעמא דקרא משום שנתלבן השער מתוך הבהרת הרי אורחיה דשער להתלבן מחמת הנגע ולהכי טמא וכן תירצו התוס' בפ' כל היד ע"ש. ור"ת תירץ דלהכי אמרי רבנן ספק טמא ולא אזלי בתר חזקה משום דמיירי כשנזקק לטומאה שהיה בו נגע אחר כו' ככתוב בתוספות והשתא מייתי שפיר למאי דקאמרי הכא דאזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופה אע"ג דאיכא חזקת פנויה כנגדה כמו שפירשו התוס' דהכי נמי קיהה וטיהר ר' יהושע גבי נגע משום דאזיל בתר חזקת הגוף והעמידנו בחזקת שלא היה בו נגע אע"ג דאיכא למימר העמידנו בחזקת טומאה שכבר נטמא בנגע אחר מ"מ בנגע זו לא איתרע חזקתו. והקשו בתו' השתא דאמרינן דהאי שמעתין דמי ממש לההיא דספק קדמה בהרת לשער לבן דהכא איכא חזקת פנויה והתם נמי נזקק לטומאה ואיכא חזקת טומאה נגד חזקת הגוף מעתה תקשי היכי יליף מהתם דשאני התם דכתיב קרא לטהרו או לטמאו דפתח בו הכתוב לטהרה תחלה פי' דהוה ליה לסיומי הפרשה בטהרה דבסוף הפרשה הוא דכתיב ופתח בטהרה תחלה לאשמועינן דספיקו טהור ותירצו בתוספות דמהתם גמרי' ועיין בפי' רבי שמשון ז"ל למס' נגעים סוף פ' רביעי ולשיטתנו ניחא דהכא אין שום חזקה כנגדה דחזקת פנויה לא חשיבא וכדכתיבנא וכי אצטריך לטהרו או לטמאו היינו היכא דנזקק לטומאה והכי מייתינן מהתם כיון דקרא מטהר אפילו נזקק לטומאה דאיכא חזקת טומאה כנגדה אלמא היכא דליכא שום חזקה כנגדה כגון הכא בשמעתין לא איצטריך קרא ופשיטא דאזלינן בתר חזקת הגוף. עוד הקשו בתוספות לשיטתם דלא חשיבא ריעותא הא דהרי מומין לפניך מעתה תקשי דהרי ראוה מדברת או מעוברת דליכא חזקה דממונא ולא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופה וריעותא דנסתרה ומעוברת לא חשיבא כיון דהרי מומין לפניך לא חשיבא שום ריעותא אפילו כדי לאשמועינן רבותא דלא נימא דר' יהושע לא אזיל בה בתר חזקה דגופה אלא משום חזקת פנויה היא דאמר רבא לא תימא כו' וכמו שכתבו התוס' ז"ל ותירצו בתו' דהתם מעלה עשו ביוחסין והריטב"א תירץ דכיון דנסתרה רגלים לדבר שלא בדקה ובטלה חזקת גופה ע"כ. ואתי שפיר לשיטתנו ולא לשיטת התוס' וכדכתיבנא. ואם תשאל לשיטת התוס' כיון דכי לא נזקק לטומאה אפילו ספק טהור אמאי קתני שער לבן קודם לבהרת טהור אפילו ספק נמי טהור ונזקק לטומאה אינו מעלה ומוריד היכא דשער לבן קודם לבהרת תשובתך להכי נקט הכי משום דבעי לאורויי דרישא דקרא דהכי דרשינן שער לבן בבהרת משמע שהבהרת קדמה וזהו שכתבו התוס' שער לבן קודם לבהרת טהור דריש מדכתיב שער לבן בבהרת משמע שהבהרת קדמה ע"כ א"נ משום דרש"י ז"ל כתב טעמא דהכי כתיב בקרא שער לבן בבהרת. ותירץ קושיות התוספות כדכתיבנא לכך כתבו התוס' דלא שמענו מהך קרא לטמא הספק וכמו שפירשנו לעיל ולא איצטריך קרא לטמא אלא לטהר שער לבן קודם לבהרת דדוקא קדמה הבהרת הוא דטמא אבל כל שלא ידעינן שקדמה הבהרת הרי הוא טהור וע"כ נצטרך לתרץ דבנזקק לטומאה קא מטמאי רבנן כנ"ל:
גרש"י ז"ל ורבי יהושע אומר כהה ופי' ז"ל רבי יהושע אומר שדינו ככהה הנגע שהוא טהור ואינו נכון דבמסכת נזיר פרכינן עלה ודילמא כהה וטמא והנכון דה"ג ור' יהושע כהה וכן היא בתוספתא ואית דגרסי קיהה והכל ענין אחד הוא שהכוונה לומר כי רבי יהושע הקשה וערער בדבר ואית דגרסי קיהה מלשון קהו בה קהייתא ואית דגרסי כיהה והוא מלשון ולא כיהה בם דגבי בני עלי וכבר פירשתי במסכת נזיר בס"ד ואיכא למידק דאלו התם פרכינן ודילמא כיהה וטמא ופרקינן הואיל ופתח בו הכתוב תחלה בטהרה לטהרו או לטמאו ואלו הכא אמרינן דטעמא דר' יהושע משום דאזיל בתר חזקה דגופה והנכון דלרבא ההוא קרא אסמכתא בעלמא הוא דהא ודאי לאו ראיה ברורה היא דבחד מינייהו הוה ליה לקרא למפתח והוי יותר טוב לפתוח בטהרה וכן תירץ הראב"ד ובתוס' תירצו בענין אחר. הריטב"א ז"ל:
ור"ת גריס ור' יהושע קיהה פי' עמד למנין דקיהה לשון אסיפה כמו מקהו אקהייתא בשוקא והשתא פריך התם בשלהי נזיר אימא עמד למנין והביא ראיה לדברי ת"ק וכמו שכתוב בתוס' בפרק כל היד. ורש"י תירץ בפי' המשניות דאפילו אי גרסינן רבי יהושע אומר כהה יש לתרץ דשפיר פריך התם בנזיר דיש כהה שאינו טהור כי ההיא דתנן בהרת עזה ונעשית כהה שעומד בארבע מראות דלא נתמעטה מארבע מראות ואכתי הוקשה לו ז"ל עיין בפירושיו שם ואפשר דלהכי כ' רש"י רבי יהושע אומר כהה. כדמפרש רבה. ע"כ. כלומר דצריכין אנו לפירושו של רבה ואילולי פירושו לא היינו יודעין אי טהור אי טמא קאמר ואפשר דלהכי קאמר ר' יהושע כיהה ולא אמר טהור להדיא כי היכי דלא נימא דר' יהושע טיהר משום חזקה וכמו שהקשו התוספות אבל השתא דקאמר כיהה אלמא דה"ק דהרי הוא ככהה הנגע ממראהו שהוא טהור מדינא ולא מדין חזקה ורש"י ז"ל כתב עוד בשם ר' משה הדרשן דגרסי' ור' יהושע קיהה מאי קיהה אמר רבא קיהה וטיהר כאדם שמקהה שיניו על חברו ואינו משגיח לדבריו כלומר קיהה בדבר ונחלק וטיהר וכן מצאתי בת"כ ור' יהושע קיהה טיהר אלמא ס"ל העמד הגוף על חזקתו ולא תטמאנו מספק. ע"כ. ולזאת הגירסא אפילו תימא דכי טיהר ר' יהושע בשלא נזקק לטומאה טיהר והכא איכא חזקת פנויה כנגדה אפ"ה מייתי ראיה כיון דקיהה רבי יהושע על רבנן דמטמאי אלמא דס"ל לר' יהושע דגדולה מזו אמרינן דהעמד הגוף על חזקתו ולכך רתח והקהה את שיניו אמאן דמטמא אפילו בכה"ג וכיוצא בזה אמרינן בזבחים בסוף פרק שני ובחולין פרק אלו טרפות גבי נשתברו רוב צלעותיה:

רבא אמר רישא כאן נמצאו וכאן היו וכו'. ואיכא למידק טובא בהאי שמעתא חדא כיון דרבא אתא לאוקמי מתני' כר"ג למה ליה למנקט סיפא כלל לישני בקוצר רישא כאן נמצאו וכאן היו ועוד דקשיא מדידיה אדידיה דמדקאמר רישא כאן נמצאו וכאן היו משמע דחזקת הגוף לחודה מהניא אי לא יש כנגדה כאן נמצאו וכאן היו ושוב קאמר סיפא כאן נמצאו וכאן היו דאלמא משמע דמשום דקא מסייע לחזקת הגוף כאן נמצאו וכאן היו הוא דקא מהניא חזקת הגוף הא חזקת הגוף לחודה לא מהניא ועוד כי אותיב אביי לרבא ממתני' ומהדר ליה משנתארסה דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה כו' מאי קאי פריך עליה אי הכי עד שלא תתארס כו' והא לא מהימנינן ליה אלא משום חזקת הגוף ועד שלא תתארס אין כאן חזקת הגוף כלל ואף על גב דקא משני משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה כו' לא נדי מטעמא דחזקת הגוף כלל דאיכא תרתי קא משני.

ויש ספרים דגרסי א"ל משנתארסה היינו טעמא משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה כו'. ומהאי לישנא משמע דאין כאן אלא האי טעמא דחזקה אין אדם שותה כו' ולכך פריך אי הכי עד שלא תתארס כו' פירוש כיון דעיקר טעמא משום דחזקה אין אדם שותה כו' ואינו מחוור דאכתי מנא ידע דאהאי טעמא בלחוד קא סמיך עד דפריך עליה אי הכי כו' דילמא משום דאיכא תרתי וכדמשני ליה ועוד דברוב הנוסחאות לא גרסינן היינו טעמא אלא א"ל משנתארסה משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה כו' ומעתה קשיא טובא מנא ידע דאההיא טעמא בלחוד קא סמיך עד דפריך עליה ועוד מאי קא מהדר ליה אלא משנתארסה משום דאיכא תרתי כו' מאי אלא דקאמר והא מעיקרא נמי הכי מתרץ. וריב"ש ז"ל כתב בחדושיו וזה לשונו אלא משנתארסה משום דאיכא תרתי חזקה לאו מיהדר קא מהדר ביה מתירוצא קמא אלא פרושי קא מפרש דמעיקרא כי קאמר חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו משום האי טעמא הא דאיכא חזקה דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו בהדי חזקת הגוף אלא שהמקשה לא הבין דבריו ע"כ. ואינו מחוור:

וכתב הריטב"א ז"ל וז"ל אמר רבא רישא כאן נמצאו כו'. פרש"י ז"ל וכולה חד תנא הוא ור"ג היא ומודה ר"ג דרישא דכיון דברשות האב נמצאו עליו להביא ראיה וההיא דהנושא את האשה אפילו שכבר נכנסה לרשות הבעל וברשותו נמצאת שאינה בתולה אבל כרבי יהושע ליכא לאוקמה ולמימר דמודה ר' יהושע בסיפא דכיון דברשות הבעל נמצאו על הבעל להביא ראיה דהא במתני' דהנושא ברשות הבעל נמצאו ואפ"ה פליג ר' יהושע ולא חש רבא לומר דלעולם כולה ר"ג משום דפשיטא דלא אפשר לאוקמא כרבי יהושע מטעמא דכתיבנא ע"כ.
ולי נראה לפרש דברי רש"י בפנים אחרות ודע דהא כתיבנא לעיל דהרא"ה והריטב"א פירשו דרבא אתא לאוקמי מתני' כולה בין לרבי יהושע בין לרבן גמליאל ולר' יהושע איירי מתני' לענין גט וכדכתי' לעיל אלא דקשיא לי על פירושם דלא מצינן לאוקמי מתני' לענין גט וכדכתיבנא לעיל. ונראה לי דאיברא ודאי דאוקמתי' דרבא לרבי יהושע נמי מתוקמ' ואפילו תימא דמתני' איירי לענין כתובה וה"פ דשמעתין מתני' ודאי מתוקמא שפיר כר'יהושע דע"כ לא קאמר רבי יהושע דלא אזלינן בתר חזקה דגופא אלא דוקא גבי משאסרתני נאנסתי דמדקתני הנושא את האשה כו' משמע שתכף שנשאה נולד מחלוקת זה ביניהם אע"פ שאי אפשר לומר דמשנשאת נאנסה ולפי' אינה יכולה לטעון אלא שמשנתארסה נאנסה וכיון דע"כ בבית אביה נבעלה לכך אמר ר' יהושע לא מפיה אנו חיין ואינה נאמנת דלא אזלינן בכה"ג בתר חזקת הגוף אבל בסיפא דמשנתנו דנכנסה לרשות הבעל ואפשר דבאו לה המומין לאחר שנכנסה לבית הבעל אפילו רבי יהושע נמי מודה דעל הבעל להביא ראיה דכל כה"ג אזלינן בתר חזקת הגוף כיון דקא מסייע ליה כאן נמצאו וכאן היו.

ואם תשאל היכא מצינן למימר דרבא אתא לאוקמה אפי' כר' יהושע והא רבא גופיה קאמר לעיל לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופה כלל אלא כי לא אזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופה היכא דאיכא חזקה דממונא וכו'. אלמא דכל היכא דאיכא חזקה דממונא לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל. תשובתך כל היכא דאיכא מאן דמכחיש לחזקה דממונא ואי תדע לך סיפא דמתני' דאיכא כאן נמצאו וכאן היו דקא מסייע לחזקה דגופה ומתרע ליה לחזקה דממונא אי אמרת דניזיל בתר חזקה דממונא לאו משום דכח חזקה דממונא עומדת נגד חזקה דגופה ומכחיש לה אלא משום דאין הדבר יוצא מידי ספק ומספיקא לא מפקינן ממונא אבל אי חזקת ממון אין לה שום ריעותא הרי עומדת היא כנגד חזקת הגוף ומכחישה דמה ראית לאוקומי איתתא אחזקת שלימה ותוציא ממון מחזקתו אדרבא העמידנה בחזקת בעלת מומין ולא תוציא ממון מחזקת מי שהוא והלכך הכי קאמר רבא לא תימא רבי יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופה כלל פי' כי איכא חזקת ממון אף על גב דאינה עומדת כנגדה לכהכחישה לא ניזיל בתר חזקת הגוף דאי ליכא ממון כלל פשיטא דאזלינן בתר חזקת הגוף לכ"ע ולא איצטריך רבא לאשמועינן זה אלא אפי' כי איתא חזקת ממון כל היכא דאינה עומדת כנגדה קאמר רבא דס"ל לרבי יהושע דאזלי בתר חזקת הגוף ואפשר דזהו שכתב רש"י לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופה כלל. אפי' במקום שאין חזקת ממון עומדת נגדה להכחישה. היכא דאיכא חזקה דממונא. עומדת לנגדה כי הכא. ע"כ. פירוש הכא ברישא דמתני' דאמרינן מני ר' יהושע דחזקה דממונא עומדת לנגדה דכיון דקא מסייע לחזקה דממונא כאן נמצאו וכאן היו ולא איתרע חזקה דממונא כלל הלכך עומדת נגד חזקת הגוף ומריע לה ולכך לא אזיל בתר חזקת הגוף וזהו שכתב רש"י עומדת לנגדה כי הכא נמצא דמתני' מיתרצה שפיר לרבי יהושע ולכך הקדים רבא לא תימא וכו' ובר מן דין פשטן של דברים נראין דלכך הקדים רבא לא תימא כו' לאורויי דמצינן לאוקמי מתני' כר' יהושע ולחלק בין היכא דאיכא כאן נמצאו וכאן היו דקא מסייע לחזקה דגופה להיכא דליכא דאי הוה אמרינן דלית ליה חזקה דגופא כלל לא הוה מצי לשנויי הכי כלל אבל בהקדמה שעשה נוכל לתרץ המשנה אפילו לר' יהושע וכדכתיבנא כ"נ לפרש לכאורה וכי מעיינת בה שפיר דוק ותשכח כדכתיבנא ומשום הכי מתניתין מתוקמה שפיר כרבי יהושע טפי מרבן גמליאל דלרבן גמליאל קשיא רישא.

ואין לתרץ דשאני מתני' דכאן נמצאו וכאן היו ולכך איתרע חזקה דגופה דבההיא דרבן גמליאל נמי דתנן הנושא את האשה כו'. היא אומרת משארסתני נאנסתי איתרע חזקה דגופה דאית לן למימר כאן נמצאו וכאן היו דהא משמע שתכף שנשאה נולד מחלוקת זה ביניהם אע"פ שאי אפשר לומר שמשנשאת נאנסה ולפי' היא אינה יכולה לטעון אלא שמשנתארסה נאנסה אבל לא משנשאת וכדכתיבנא לעיל ומלתא פסיקתא אמר רבן גמליאל דנאמנת ואמאי והא כיון דעל כרחה בבית אביה נבעלה נימא כאן נמצאו וכאן היו וקודם שנתארסה נבעלה אלא משמע דרבן גמליאל אזיל בתר חזקה דגופה ואפילו במקום דאיתרע חזקה זו דאיכא למימר כאן נמצאו וכאן היו והלכך תקשי ליה רישא דמתני' ומיהו משום דספק אוקימנא הלכתא כותיה כר"ג לכך מהדר רבא לאוקמי מתני' נמי כר"ג ומשני בדוחק דיש לחלק בין רישא דמתני' לההיא דרבן גמליאל דפ"ק דרישא דמתני' לכך איתרע חזקיה דאב משום דנמצאו ממש בבית אביה ולאו באומדנא אע"ג דהויא לה אומדנא דמוכח מ"ט כדי לאורועי חזקה בסברא בעלמא דכאן נמצאו וכאן היו דלא הויא חזקה כלל וכמו שכתב רש"י במהדורא קמא דלאו חזקה היא אלא סברא בעלמא לפי ההוה דהואיל דכאן נמצאו הדברים מוכיחין דכאן היו וכדבעינן למכתב קמן בס"ד הלכך דיינו לומר סברא זו כשאנו מוצאין בהדיא דהולכין במקום מציאתן לומר כאן היו עד שלא נתארסה אבל כל שלא נמצא ממש בבית אביה אלא בבית הבעל אע"ג דעל ידי שהיא טוענת משארסתני נאנסתי והיא מודה לדבריו שבעולה היא נתברר לן שקודם שנשאת נבעלה מ"מ הרי נכנסה לרשות הבעל ושם נולד הספק והלכך לא הורעה חזקת אביה בכך כיון שלא נולד הספק בבית אביה ולא יצא עליה שום ערעור כלל בעודה בבית אביה ולהכי דחיק רבא כולי האי לאוקמי כולה מתני' כרבן גמליאל ולא סגי ליה במאי דמתוקם מתני' כרבי יהושע דאתיא שפיר טפי דמאי דאקדים רבא גופי' וכדכתיבנא משום דהלכתא כותיה דרבן גמליאל וזהו שכתב רש"י רבא אמר רישא כאן נמצאו וכאן היו. רבא מהדר לאוקומה כולה כר' גמליאל דאוקימנא הלכתא כותיה בפ"ק לעולם חזקה דגופה עדיף ורישא טעמא משום דבבית אביה נמצאו המומין אתרע חזקיה דאב דאיכא למימר כאן היו קודם אירוסין ובפ"ק נמי פלוגתייהו בנכנסה לרשות הבעל היא ובה אמר רבן גמליאל דלא הורעה חזקת אביה בכך. ע"כ.
משמע מלשונו ז"ל דשפיר מתוקמא כרבי יהושע אלא דמהדר לאוקמא כרבן גמליאל משום דאוקימנא הלכתא כותיה בפ"ק ומדכתב ז"ל נמי בגמר לשונו ובה אמר רבן גמליאל דלא הורעה חזקת אביה בכך. משמע דלרבן גמליאל לא בעינן שום סייעתא לחזקת הגוף אלא במאי דלא ליתרע בלחוד סגי והרי דרבן גמליאל דמשארסתני נאנסתי מיירי בסתמא דמלתא דאינו יכול להיות שנאנסה תחת בעלה וכדכתיבנא והתוס' חולקין וכדבעינן למכת' בס"ד. והלכך משמע לי דרבא מתרץ בתרווייהו ומשום רבן גמליאל נקט רישא כאן נמצאו וכאן היו וכיוצא בזה פירשו הרא"ה והריטב"א וכדכתיבנא לעיל והא דלא קאמר להדיא אי בעית אימא רבן גמליאל אי בעית אימא רבי יהושע משום דעיקר מאי דמהדר לאוקמה היינו כרבן גמליאל דקיימא לן הלכתא כותיה ולהכי קאמר סיפא נמי כאן נמצאו כו' בלשון גררא.

ומיהו יש ספרים גורסין סיפא כאן נמצאו כו'. ולר"ג נמי איתיביה אביי נכנסה לרשות כו' פי' קאי לאותובי בין אמאי דאוקים לה כר"ג בין אמאי דאוקים לה כר' יהושע והכי קאמר משנתארסה לו פי' דאי אייתי עדים שראו בה מומין הללו משנתארסה והיא עודה בבית אביה לאו ראיה היא דהא איצטריך ליה מתני' לאתויי ראיה דעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו משמע דלא סגי ליה בלאו הכי ואמאי במאי דלייתי עדים דמשנתארסה היו בה מומין אלו סגי כיון דאיתרע חזקיה דאב דמאי דנמצאו ברשותו המומין הרי כאן נמי שעת ראיית העדים היינו שעת מציאתן ומסתבר למימר כאן נמצאו וכאן היו קודם אירוסין ולמאי דתרצת נמי כר' יהושע כיון דלא אזיל נמי בתר חזקת הגוף אלא כי איכא כאן נמצאו וכאן היו דקא מסייע ליה כי מייתי ראיה דמשנתארסה היו מומין אלו סגי דהרי אדרבא אתרע לה חזקת הגוף והלכך ע"כ רישא וסיפא פליגי דליכא לשנויי לא כר"ג ולא כר' יהושע. ואם תשאל כי אמרת נמי דרישא וסיפא פליגי ע"כ צריך אתה לדחוק ולומר דלאו דוקא נכנסה לרשות הבעל דה"ה לעודה בבית אביה וכיון שכן כי מתרצת לה כר"ג תדחוק הלשון ותאמר צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה כו' פי' במאי דמייתי ראיה שמשנתארסה היו בה מומין אנן דיינינן דעד שלא נתארסה היו בה מומין ולאו דבעי שיביא עדים ממש שראו המומין עד שלא נתארסה והאי שינוייא ניחא טפי דלא פליג רישא אסיפא.

תשובתך כיון דמוקמת לה כר"ג או כר' יהושע ע"כ טעמא דמתני' משום כאן נמצאו וכאן היו הלכך הו"ל לפרושי להדיא משנתארסה ולא לעקם הלשון בכל כה"ג דעיקר טעמא דמתני' תלוי בו וכן דקדק רש"י בלשונו דוק ותשכח אבל משנתארסה משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה בכוס כו'. פי' בין כרבן גמליאל בין כר' יהושע מתוקמא מתני' שפיר אי כר' יהושע להכי משנתארסה לאו משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה בכוס וכו' דוקא גבי מומין איכא למימר הכי אבל גבי הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים ליכא למימר הכי דמנא ידע דבעולה היא עד דנתפייס אי כרבן גמליאל נמי שניא משנתארסה דסיפא משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה בכוס וכו' ופריך אי הכי עד שלא תתארס נמי פי' ע"כ כי משנית לה לר' יהושע משום דחזקה אין אדם שותה בכוס כו' היינו משום דבהאי חזקה בלחוד ס"ל לר' יהושע דהיא נאמנת דחזקת הגוף אין כאן לדידיה כלל כיון דקא מרע לה כאן נמצאו וכאן היו ומעתה ק"ו הדברים לרבן גמליאל דהאי חזקה לחודה סגי דהשתא ומה ר' יהושע דמייפה כח הבעל לעיל גבי הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים סגי לי' לייפות כח האשה בהך חזקה דאין אדם שותה בכוס כו' רבן גמליאל דמייפה כח האשה לעיל אינו דין דתסגי ליה הך חזקה לייפות כחה וכיון שכן תקשי עד שלא נתארסה נמי ולר' יהושע מצינן לתרוצי דהכי קאמר חזקה אין אדם שותה בכוס כו' פי' אינו כונס עד שבודק אותה מקודם ע"י חקירה מזולתו והלכך ודאי לא אמרינן חזקה אין אדם שותה בכוס כו' אלא משעה שבאו עדים דאמרינן כי היכי דידעו עדים בדבר ה"נ ידע איהו דחזקה אין אדם שותה בכוס כו' וראה ונתפייס אבל כל שלא ידעו עדים בדבר הכי נמי תלינן דאיהו נמי לא ידע ולא נתפייס ובזה נמי נתרץ קושיא אלימתא גבי דרב אשי דלקמן בס"ד.

וכיון שכן איכא למימר דלא מתפייס אלא כד מסתפקא ליה אי היו הני מומין עד שלא נתארסה או אחר שנתארסה אבל כד מבריר ליה דהוו הני מומין קודם שנתארסה חזקה אינו מתפייס והלכך משנתארסה אמרינן ראה ונתפייס הוא אבל משלא נתארסה לא אמרי' חזקה אין אדם שותה בכוס כו'. אלא אדרבה אמרינן חזקה אין אדם מתפייס במומין כד ברירא ליה דהוו עד שלא נתארסה וכיון שנשאה לא ידע במומין כלל. ואין לך לומר דקודם שנתארסה לא ידע במומין ואחר שנתארסה ידע ונתפייס ואדרבה אמרינן חזקה אין אדם מתפייס במומין כלל אבל לרבן גמליאל קשיא כיון דלר' יהושע אע"ג דמייפה כח הבעל מסתבר ליה דמשנתארסה גרע כח הבעל משום חזקה דאין אדם שותה בכוס כו' הלכך לרבן גמליאל דמייפה כח האשה אית לן ליפות כחה נמי עד שלא נתארסה דנימא חזקה אין אדם שותה כו' וראה ונתפייס ולא תחלק כלל בין הדבר ספק אצלו לודאי אצלו לרבן גמליאל דלעולם הוא מייפה כח האשה טפי מר' יהושע והוה מצי לשנויי דמתני' מתקומ' כרבי יהושע וכדכתיבנא אלא דמהדר לאוקמי כרבן גמליאל וכדכתי'.

ומשני אלא משנתארסה משום דאיכא תרתי כו'. פי' השתא הדר ביה ממאי דהוה בעי לאוקמי מתני' כר' יהושע דלעולם רבי יהושע לא אזיל בתר חזקת הגוף ואפי' כי מסייע לה כאן נמצאו וכאן היו ולית ליה נמי חזקה אין אדם שותה בכוס וכו' דעדיף ליה חזקה דממונא אפי' כנגד כל הני חזקי אלא רישא בלחוד הוא דמשנינן לה כרבן גמליאל דלעולם רישא משום כאן נמצאו וכאן היו ומשנתארסה משום דאיכא תרתי וחזקת ממון לא חשיבא לרבן גמליאל וכמו שכתב רש"י ז"ל אבל לר' יהושע ליכא למימר דהא חשיבא ליה חזקה והרי כאן תרתי בהדי תרתי כנ"ל. ודוק שכתב רש"י לעולם רישא משום כאן נמצאו וכאן היו ומשנתארסה משום דאיכא תרתי. ע"כ. ואי הוה נקיט רש"י אלא לעולם כו' הוה ניחא טפי וראיתי בגמרא ישנה קלף דגרסי' הכי אי הכי עד שלא תתארס נמי אלא אמרינן חזקה אין אדם מתפייס כו' משנתארסה משום דאיכא תרתי חזקה כו' ולא גרסינן אלא ואפשר דזו היתה גירסתו של רש"י ופירש בלא תפיסת לשון בגמרא וכן דרכו בקצת מקומות ודרכנו לפרש כשהוקשה לו לרש"י כמה קושיות בהלכה ומתרצם ביחד אינו תופס בשום מקום מיוחד והכי נמי נוכל לפרש כאן וכדכתיבנא דוק ותשכח.
אבל רש"י כתב במהדורא קמא וז"ל רבא מהדר לאוקמה כולה כרבן גמליאל דאוקימנא כותיה בפ"ק והכי קאמר לעולם חזקת הגוף עדיף ורישא משום הכי בעל מהימן ולא אזלינן בתר חזקת הגוף דאיכא מלתא אחריתי דמרע לה לחזקת הגוף דאיכא למימר כאן נמצאו בבית האב והולכין במקום מציאתם לומר כאן היו עד שלא נתארסה והיה מקחו מקח טעות כדברי הבעל ולא יהיב כתובתה וסיפא אב מהימן כי לא מייתי בעל ראיה משום דכאן נמצאו עכשו בבית הבעל וכאן היו משנכנסה ברשותו לאחר שנתארסה לו ונסתחפה שדהו כדברי האב וה"נ סיפא לא איצטריך לתרוצי דהא מתוקמא שפיר כרבן גמליאל וטעמא משום העמד הגוף על חזקתו אלא תנא סיפא אטו רישא. משתתארס לא אם יש לו עדים שראו בה מומין הללו משנתארסה בעודה בבית אביה לא מהימן בעל ויהיב כתובה משום דאמרינן העמד הגוף על חזקתו ולא היו בה עד שלא נתארסה ואמאי ליתרע נמי האי חזקה משום כאן נמצאו וכאן היו עד שלא נתארסה והוה מקחו מקח טעות ולא ליהב כתובה אע"ג דאמינא גבי עודה בבית אביה דכאן נמצאו מרע לה לחזקת הגוף הכא לא מרע' גבי נכנסה לרשות הבעל דמשום דמשנתארסה הם מעידין שראו בה מומין הללו בבית אביה והא לא מהני מידי דאפי' תימא דכאן היו קודם אירוסין לא היה מקחו מקח טעות דאיכא למימר בעודה ארוסה בדקה קודם כניסתה לחופה דחזקה דאין אדם שותה בכוס כלומר לא היה כונסה בלא בדיקה ומצא וראה ונתפייס לפיכך אין הבעל נאמן ונותן כתובה.

אי הכי כי מייתי ראיה דעד שלא תתארס היו אמאי מקחו מקח טעות ולא שקלא כתובה הא ראה ונתפייס קודם שנכנסה וחזקה אין אדם שותה כו'. הכא נמי אין אדם מתפייס במומין ואכתי משנתארסה אמאי לא לימא כאן נמצאו וכאן היו ושוב לא נתפייס. אלא משנתארסה משום דאיכא תרי חזקי דלא היו בה מומין עד שלא נתארסה חדא בדידיה וחדא בדידה חדא בדידה העמד הגוף על חזקתו ולא היו בה מומין וכי אמרת כאן נמצאו וכאן היו לא איתרע ליה חזקת הגוף דאיכא חזקה אחריתי בהדה לגבות כתובה דחזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו וראה ונתפייס. חזקה אין אדם מתפייס במומין והויא חדא חזקה במקום תרי חזקי חזקת הגוף וחזקת אין אדם שותה בכוס כו' ואע"ג דכאן נמצאו וכאן היו מרע לה לחזקת הגוף לגמרי דכמאן דליתא דמיא כדמתרץ רבא לעיל רישא דמתניתין דלא חיישינן כלל לחזקת הגוף הואיל ואיכא למימר כאן נמצאו וכאן היו שאני הכא דלא מתרע לה לגמרי שהרי חזקה שאין אדם שותה עומדת עם חזקת הגוף כנגד כאן נמצאו וכאן היו והוו להו תרי חזקי דמעיקרא לגביית כתובה וחזקה אין אדם מתפייס במומין יחידאה היא דהעמד ממון על חזקתו ליכא למימר דהא כל היכא דאיכא חזקה לגופה וחזקה לממונא אזיל רבן גמליאל בתר חזקה דגופה ומתניתין אוקי רבא כרבן גמליאל כאן נמצאו וכאן היו לאו חזקה היא דתיקשי דהרי חזקה דאין אדם מתפייס במומין דהאי סברא בעלמא לפי ההווה דהואיל וכאן נמצאו הדברים מוכיחין דכאן היו ע"כ:

עוד יש לי לפרש שמעתין בדרך אחרת דרבא לא אתא לתרוצי אלא לרבן גמליאל ומדקא מסיים רבא בתרוציה סיפא נמי כאן נמצאו וכאן היו אלמא דס"ל לרבא דחזקת הגוף גרידא לא מהניא אפילו לרבן גמליאל אלא כי איכא כאן נמצאו וכאן היו דקא מסייע ליה וכי איכא כאן נמצאו וכאן היו דמרע ליה לחזקת הגוף משוינן ליה כמאן דליתא כיון דלא מהניא חזקת הגוף אלא כי איכא בהדיה כאן נמצאו וכאן היו דקא מסייע ליה מעתה אי איכא כאן נמצאו וכאן היו דמרע ליה סתר ליה לגמרי לחזקת הגוף ולהכי מותיב שפיר אביי מדתנן נכנסה לרשות הבעל כו'. משנתארסה לא ואמאי לימא כאן נמצאו וכאן היו ואין כאן חזקת הגוף כלל ופטור הבעל מכתובה ואפילו לרבן גמליאל דאפילו חזקת הגוף לא מהני ליה אלא כי איכא כאן היו דקא מסייע ליה וההיא דמשארסתני נאנסתי אפשר דאיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה וכמו שכתבו התוס' וכדבעינן למכתב בס"ד. הלכך כי איכא כאן נמצאו וכאן היו דקא מרעי ליה סתר ליה לחזקת הגוף לגמרי ומשוי ליה כמאן דליתיה ומשני משנתארסה משום דאיכא למימר חזקה.

ופריך אי הכי עד שלא תתארס נמי כו'. פי' קס"ד דאביי דכיון דקא אסיק רבא בשנוייה סיפא כאן נמצאו וכאן היו דאלמא חזקת הגוף בעי סיוע וכדכתיבנא אלמא דכי מרע ליה כאן נמצאו וכאן היו משוי לה לחזקת הגוף כמאן דליתא מעתה וכי תריץ משנתארסה משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה וכו' משמע דבהאי חזקה לחודה סגי דהרי אין כאן חזקת הגוף כלל וכדכתיבנא ואי בעיא למימני חזקי ולגבבן אע"ג דריעי תגבב כנגדן חזקת ממון נמי והוו להו תרי גבי תרי ואהדר ליה אלא משנתארסה משום דאיכא תרתי כו' פי' עיקר שנויי דמשני מעיקרא היינו לומר דרישא משום כאן נמצאו וכאן היו הוא וכל היכא דליכא כאן נמצאו וכאן היו דמרע ליה חזקת הגוף לחודיה מהניא וסגי בהכי לרבן גמליאל וחזקת ממון לא מהני ולא מידי. והא דאסיק סיפא כאן נמצאו כו' קושטא דמלתא קאמר ולא דאיכפת לן בהכי מעתה אף על גב דכאן נמצאו וכאן היו מרע ליה לחזקת הגוף ולא סתר לה לגמרי וכי אשכחת חזקה אחרינא דקא מסייע ליה חוזרת וניעור ומצטרפת בהדה ומרעת לחזקה אחרינא דעומדת כנגדה.

כל זה נראה לפרש עלה דמהדורא בתרא שכתב רש"י אבל במאי דפריש במהדורא קמא אי אפשר לפרש כן ואפשר דרש"י דקדק במהדורא בתרא לפרש כן וקצר בקצת והוסיף בקצת כדי לפרש כן והמעיין יבין ויבור לעצמו ומ"מ נראה לי מה שכתבתי ולפי השיטה אחרונה שכתבתי הא דקאמר אלא משנתארסה כו'. אפשר דמש"ה קאמר אלא לפי מה שהבין אביי מלשונו דהא ודאי יש מקום לטעות מדאסיק בשנויי סיפא כאן נמצאו כו' דאלמא משמע דכל היכא דאיכא כאן נמצאו וכאן היו דקא מרע ליה לחזקת הגוף סתר ליה לחזקת הגוף לגמרי וכדכתיבנא והשתא דאהדר ליה רבא ממה שהבין מלשונו וכדכתיבנא לכך קאמר ורבא עצמו ודאי נמי הכי קאמר מעיקרא ולכך כתב רש"י ז"ל א"ל. לעולם רישא משום כאן נמצאו וכאן היו כו'. ע"כ. ולא נקט אלא.

ואם תשאל היכי אמרינן משנתארסה משום דאיכא תרתי פי' דחזקת אין אדם שותה וכו'. עומדת עם חזקת הגוף כנגד כאן נמצאו וכאן היו והוו להו תרתי חזקי במעיקרא וחזקה אין אדם מתפייס במומין יחידאה היא וכמו שכתוב ברש"י במהדורא קמא כדכתיבנא והרי שני חזקות אלו סתרן אהדדי דחזקת הגוף היינו לומר דקודם שנתארסה לא היו בה מומין וחזקת אין אדם שותה בכוס כו' היינו לומר שהיו בה מומין וראה ונתפייס וכיון שכן היכי מסייעי הני חזקות אהדדי כיון דסתרן אהדדי. תשובתך איברא דאלו אמרינן חזקה אין אדם שותה כו' דאין אדם מקדש אשה דהיינו שתיית כוס עד דבודקה מעיקרא הא ודאי דהוו סתרן אהדדי מיהו אנן הכי קא אמרינן חזקה אין אדם כונס לחופה עד שבודקה קודם כניסה לחופה והלכך לא סתרן אהדדי דחזקת הגוף בשעת אירוסין דבאותה שעה מסתפקא לן אי היו בה מומין שהכל הולך אחר אותה שעה ואמרינן העמד הגוף על חזקתו ולא היו בה קודם אירוסין וחזקת אין אדם שותה כו' היינו לומר דהיו בה מומין קודם שנכנסה לחופה משנתארסה אבל לא קודם שנתארסה והלכך לא סתרן אהדדי דהאי חזקה בשעתה לחוד והאי חזקה בשעתה לחוד ותרוייהו קא אתו לגביית כתובת האשה ומצטרפין אהדדי נגד חזקה אין אדם מתפייס במומין וסברת כאן נמצאו וכאן היו לא מיקרי חזקה אלא הורעת חזקה ומה שזה מריע זה מתקן דחזקה אין אדם שותה כו' והוו להו תרי חזקות וכל חדא מינייהו באפי נפשה אי הויא קושטא יש לה כתובה אבל כאן נמצאו וכאן היו בהדי חזקה אין אדם מתפייס במומין לא חשיבי אלא כחדא דכאן נמצאו וכאן היו לא חשיבא חזקה וכדכתיבנא ועוד שאם א' מהם שקר אין האחד לבדו פוטר את הבעל וכדבעינן למכתב בס"ד.
ולכל זה כיון רש"י שכתב והיכא שהביא עדים שראו מומין הללו משנתארסה בבית אביה מ"ה לאו ראיה היא דאיכא תרתי ליפות כחה חדא העמד הגוף על חזקתו ולא היו בה בשעת אירוסין שהכל הולך אחר אותה שעה וא"כ הורעה החזקה הואיל וכאן נמצאו חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו ואפי' כאן היו קודם קדושין זה שהכניסה לחופה וזו היא שתיית הכוס בידוע שבדקה ונודע לו ונתפייס. ע"כ. ודוק שחזר רש"י וכתב כאן העמדת הגוף על חזקתו דהיינו בשעת אירוסין ואיזהו שתיית הכוס כתב עוד ואפי' כאן היו קודם קדושין כו'.

ואם תשאל עוד כי היכי דקאמר מאי אמרת אין אדם מתפייס אמאי לא קאמר נמי עלה דחזקת הגוף מאי אמרת כאן נמצאו כו'. תשובתך לא קא חשיב אלא חזקי וסברת כאן נמצאו וכו' לא חשיבא חזקה וכדכתיבנא ועוד דעלה קיימי לומר דלעולם טעמא דרישא משום כאן נמצאו וכו' הלכך לא הוצרך למנקטיה ואפשר דלהכי כתב רש"י א"ל. לעולם רישא משום כאן נמצאו כו' ודוק כנ"ל.
ומ"מ לדעת רש"י חזקת הגוף לחודיה סגי לר"ג ואין צריך שום סיוע לאוקימתא דרבא והתוס' לא פירשו כן דמדקאמר סיפא כאן נמצאו וכאן היו אלמא דחזקת הגוף לחודיה בלא סיוע אפילו לרבן גמליאל לא מהני וקשיא להו דא"כ קשיא מדידיה אדידיה דמדקאמר רישא כאן נמצאו וכאן היו משמע דדוקא משום דכאן נמצאו וכאן היו מרע ליה לחזקת הגוף הוא דלא אזלינן בתר חזקת הגוף אבל בתר חזקת הגוף דלית לה הגרעה אע"ג דלית לה סיוע שפיר אזלינן בתרה. ותירצו דאיברא ודאי דחזקת הגוף אפילו לרבן גמליאל בעינן סיוע דכאן נמצאו כו' והא דקאמר רישא כאן נמצאו כו' לא תידוק מינה דחזקת הגוף לחודה מהניא בלא סיוע כלל אלא הכי קאמרינן איברא דחזקת הגוף לחודה לא מהניא משום דחזקת ממון עדיף וגריעא נמי חזקת הגוף דהרי מומין לפניך וכדכתיבנא לעיל ומיהו כיון דמסתפקא לן אי נולדו המומין בחזקת האב או בחזקת הבעל דארוסה נמי בחזקת הבעל הויא להפרת נדרים הלכך אית לן למימר העמד רשות האב על חזקתו וברשות האב ע"כ היתה שום פעם בלא מומין אבל ברשות הבעל לא ידענו לו שום זמן שהיתה בלא מום א"כ יש לנו לתלות המומין ברשות הבעל ולא ברשות האב דהעמד רשות האב על חזקתו ולהכי איצטריכינן לאורועי הך חזקה ואמרינן דהא איתרע ליה שנמצאו ברשותו וכיון שכן אדרבה נימא איפכא מדהשתא בעלת מום עד השתא נמי הויא הכי אם לא נודע בבירור שלא היתה בעלת מום ועכ"ז אם לא היתה חזקת ממון כנגדה הוה עדיף לן חזקת האב דמ"מ ברשות האב היתה שלימה שום פעם הלכך להכי איצטריך רעותא דכאן נמצאו כו' משום חזקת רשות האב נגד רשות הבעל ולא תדוק מינה דחזקת הגוף מהניא בלא סיוע אפילו לרבן גמליאל. וא"ת משארסתני נאנסתי מהניא לרבן גמליאל בלא סיוע כו' ככתוב בתוס' דוק ותשכח:
וז"ל הרא"ש ז"ל רישא כאן נמצאו וכאן היו ולא מצינן למימר העמידנה על חזקתה דהא איתרע חזקתה דכיון שנמצאו ברשות האב אמרינן דגם ברשותו נולדו המומין קודם שנתארסה הלכך אזלינן בתר חזקת ממון וסיפא כאן נמצאו וכאן היו הלכך אזלינן בתר חזקת הגוף הואיל ולא איתרע חזקתה אע"ג דגבי מעוברת ומדברת אמר רבן גמליאל דנאמנת אע"ג דלא שייך כאן נמצאו וכאן היו משום דליכא התם חזקת ממון אזל בתר חזקת הגוף. ולי נראה דאפילו בלא טעם דכאן נמצאו וכאן היו אזיל רבן גמליאל בתר חזקת הגוף ואגב דאמר רבא רישא כאן נמצאו וכאן היו אסיק למילתיה ואמר סיפא כאן נמצאו וכאן היו וכן מוכח סוגיא דשמעתין בתר הכי וגבי משארסתני נאנסתי דנאמנת לרבן גמליאל התם נמצא ריעותא ברשות הבעל שנשאה ולא מצא לה בתולים אע"ג דלדבריה נאנסה ברשות אביה והוה לן למימר כאן נמצאו וכאן היו מ"מ נאמנת במגו דאי בעיא אמרה נאנסתי תחתיך ברשות הבעל לאחר שנשאה וכגון שיכול להיות שנאנסה משנשאה דאי הוי באותו ענין שלא היתה יכולה ליאנס משנשאה אע"פ שכנסה ברשות הבעל איתרע לה רשות האב הואיל ודאי בביתו נאנסה ע"כ.
ולי נראה אי אהניא חזקת הגוף בלא סיוע וכדפרשינן לשיטת רש"י אפילו תימא דההיא דמשארסתני נאנסתי הוי בענין שלא היתה יכולה ליאנס כשנשאת כפשטא דההיא משנה והרי איכא למימר כאן נמצאו וכאן היו אפ"ה ס"ל לרבן גמליאל דנאמנת דמ"מ אי אתה מוצאה בפועל בעולה כי אם אחר שנשאת ולכך לא הורעה חזקת אביה בכך וכמו שכתבנו לעיל בארוכה לשיטת רש"י אבל לשיטת התוספות דלא אזיל רבן גמליאל בתר חזקת הגוף כי אם בהדי כאן נמצאו וכאן היו דקא מסייע ליה לחזקת הגוף וכדדייקינן מסיפא דמתני' דאתיא כרבן גמליאל הלכך בההיא דמשארסתני נאנסתי נמי בעי סיוע ממנו אפילו לרבן גמליאל ולהכי מוקמי לה בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה דהשתא איכא מיגו. ודע דבזה נחלקו נמי רש"י ותוס' לעיל בפ"ק גבי מתניתין דמשארסתני נאנסתי דלרש"י בחזקת הגוף לחודיה סגי ולתו' בעי נמי בהדיה דתטעון היא ברי והוא שמא בחזקת הגוף לחודיה לא סגי אפי' לרבן גמליאל וכבר הארכנו בזה לעיל ובפ"ק כנ"ל:
והרשב"א ז"ל כתב דלפי אוקימתא דרבא נראה דלא אפשר לאוקמי מתניתין דהנושא את האשה ולא מצא לה בתולי' אלא בנושא ובעל לאחר זמן דאיכא למימר העמד הגוף על חזקתו אבל כשכנס ובעל לאלתר אע"פ שארסה זה זמן מרובה לא דהא לית לה חזקה כלל דאי אפשר לומר דכאן נמצאו וכאן היו דהא כנס ובעל לאלתר אלא ע"כ ברשות האב נאנסה ותו ליכא למימר העמד הגוף על חזקתו דכאן נמצאו וכאן היו דחי לה מאי אמרת אין אדם שותה בכוס כו' אדרבה אין אדם נתפייס במומין ע"כ:
וז"ל ריב"ש בחידושיו רישא כאן נמצאו וכאן היו כלומר כיון שנמצאו ברשות האב דהא רשותו היא למציאתה ולמעשה ידיה איתרע לה חזקתה ומ"ה אזלינן בתר חזקה דממונא ולאו בתר חזקה דגופא ההיא דלעיל דפלוגתא דרבן גמליאל ורבי יהושע הכי נמי הוא דנכנסה ברשות הבעל דהא הנושא את האשה קתני בה ומ"ה אזיל רבן גמליאל בתר חזקה דגופה דהא איתרע ליה חזקתיה דבעל ומסייע לאשה חזקת כאן נמצאו וכאן היו וכגון שיכול להיות שנאנסה אחר שנכנסה לרשות הבעל דאי לא אף על פי שנכנסה לרשות הבעל אתרע לה רשות האב שהרי ודאי בביתו נאנסה דהא ליכא למימר הכא כדאמרינן בסמוך גבי מומין משנתארסה איכא למימר חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו כך כתוב בתוס'.
ויש מי שאומר דהא דנקט בסיפא כאן נמצאו וכאן היו לאו דוקא אלא טעמא משום דאזלינן בתר חזקה דגופא טפי מחזקה דממונא כל היכא דלא מכחיש לחזקת הגוף חזקת כאן נמצאו וכאן היו שהרי ברשות הבעל נמצאו ואדרבה מסייע ליה ומיהו אע"ג דלא מסייע לה כל דלא מצי מכחיש לה אזלינן בתר חזקה דגופה לר"ג טפי מחזקה דממונא ע"כ. וכהאי לישנא בתרא כתב רש"י ז"ל להדיא במהדורא קמא וכדכתיבנא לעיל:

בד"ה אבל במומין כו' דכשהתנה לא על מומין שבגלוי נתכוין כו' עכ"ל ולא ניחא להו למימר דר' מאיר פליג נמי במומין שבגלוי ומשום הך סברא הואיל והתנה ודו"ק:

בא"ד וקאי בין ארשות האב בין ארשות הבעל וה"ק אינו יכול כו' עכ"ל אבל בהגהת אשר"י כתוב דלא פליגי רבנן אלא אסיפא דנכנסה לרשות הבעל דאילו ארישא שארוסה היתה יכול להיות שלא הכיר אפילו הם בגלוי והא נמי אם יש עמו מרחץ כו' ע"ש:

בד"ה תברא פר"ח שבועה עכ"ל עיין בערוך כדאמרינן במ"ק מאי תברא תברי בתי ע"ש:

בד"ה מי ששנה כו' ה"נ פליגי בהכי כו' אבל נכנסה לרשות הבעל א"צ להביא ראיה כו' ותנא דסיפא סבר כו' עכ"ל דליכא לאוקמא בכה"ג כולה כר' יהושע דעודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה להוציא מחזקת ממון ובנכנסה לרשות הבעל צריך הבעל להביא ראיה משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה בכוס כו' דאם כן תקשי כדפרכינן בעד שלא תתארס נמי דליכא למימר כדלקמן בשתתארס איכא חדא במקום תרתי דהא לר' יהושע (ג) חזקת הגוף ליתא כלל לגבי חזקת ממון ואם כן הני תרתי דבעל דהיינו חזקת ממון וחזקת דאין אדם מפייס במומין עדיפי מהנך תרתי דאשה דהיינו חזקת הגוף וחזקה דאין אדם שותה כו' אבל לקמן לר"ג ניחא כמ"ש התוס' לקמן ובזה יתיישב מה שתמה בזה מהרש"ל ודו"ק:

בד"ה ספק טמא כו' והשתא מייתי שפיר דאזיל ר"י בתר חזקה דגופא כו' אע"ג דאיכא חזקה דהעמידנו כו' עכ"ל וק"ק דה"ל סברא דר"ג הפוכה מסברת ר"י דלר"ג חזקה דגופא עדיף מחזקת ממון ולא עדיף חזקת הגוף מחזקת הטומאה דמה"ט ספק טמא משום דאזלינן בתר חזקת טומאה לרבנן דר"י כמ"ש התוס' ולר"י אדרבה חזקת ממון עדיף מחזקת הגוף וחזקת טומאה לא עדיפא מחזקת הגוף כדקתני ספק טהור ודוחק הוא לומר דהנהו רבנן דספק טמא לא ס"ל כר"ג דא"כ ה"ל תלתא מחלוקת בדבר ודו"ק:

תוס' בד"ה מי ששנה זו כו' חזקה אין אדם שותה בכוס כו'. נ"ב ותימה לפי זה אמאי לא מוקי בחד תנא ויאמר עד כאן לא קאמר רבי יהושע דאזלי' בתר חזקת ממון [אלא] בחד ספיקא אבל לא בתרי ספיקא דספק תחתיו ונסתחפ" שדהו ואם תמצא לומר מקודם שמא נתפייס והוי ספק ספיקא ודו"ק. (עיין במהרש"א):

רש"י ד"ה טמא. דהכי כו' שער לבן בבהרת. וכ"כ התוס'. אבל בתו"כ דריש מן ושער בנגע הפך לבן הביאו הר"ש בפ"ד דנגעים מ"ג. ובפי' הרמב"ם שם ובמי"א מפיק לה מן והיא הפכה שער לבן. וכ"כ בחבורו בפ"ב מהל' ט"צ הל"ו. ומצאתי שעמד בזה הבה"ז בסוף הספר:

תד"ה ספק. אומר ר"ת כו'. עי' בר"ש שם שהאריך בדברי ר"ת הללו. וקושיית המהרש"א כבר הקשה שם הר"ש ותירץ דטעמא דר"ג משום ברי דידה:

תד"ה רישא. ואיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה כו'. והר"ן כתב דלישנא משמע שתיכף כשנשאה נולדה המחלוקת ביניהם אע"פ שא"א לומר דמשנשאה נאנסה ע"ש. ולע"ד ה"נ דסברת כאן נמצאו כאן היו היא מענין חזקה. אלא דחזקה הוא דמוקמינן זמן המאוחר בחזקת המוקדם לו. וכאן נמצאו כו' הוא להיפך דמוקמינן זמן המוקדם בחזקת המאוחר לו. עי' לקמן תד"ה על בעל החמור. והנה בחזקה המוקדמת כ' התוס' בחולין (יא) דכל שלא נודע החזקה בשעתה אלא שנתבררה אח"כ לא אזלינן בתרה. וה"נ נאמר בחזקה המאוחרת דהוא כאן נמצאו כו'. והתם לא נודע לנו כלל בעת היותה בבית אביה שנאנסה רק אח"כ בבואה לבית בעלה נתברר לנו שנאנסה מקודם בעודה בבית אביה לכן לא אזלינן בתרה. וכעין זה מצאתי בנו"ב חלק חו"מ סי' ד' בסופו ע"ש:

אלא דק"ל על סברת התוס' דלדבריהם יפלו רוב החזקות. דאף בדבר הנראה לעין הלא אינו רואה רק מה שהיה קודם קצת. כי הגעת דבר הנראה לעין הרואה יתמהמה זמן מה לפי דעת הרבה מחכמי הראיה. אולם לפ"ז יקשה מאי דפריך ראב"י בחולין (י ב) ודלמא כגון שיצא דרך אחוריו דקא חזי ליה כי נפק. דמ"מ בעת הסגרו לא חזי רק איך שהיה בזמן קדום קצת. וא"כ ע"כ צריכא לחזקה. ואולי י"ל דהא קי"ל תכ"ד כדבור דמי וא"כ ה"נ לענין חזקה ל"א אלא בתוכ"ד. ובזה מתורץ ג"כ קושייתי על התוס'. ולכאורה ע"כ צ"ל כן בהא דאמרינן שם וראב"י כגון דקיימי דרא דגברי כו' וע"ש בתוס'. והא מ"מ ניחוש דבתוך שהגידו זה לזה וזל"ז בצר ליה שיעורא. אלא ע"כ צ"ל שהכל היה בתוכ"ד דכדבור דמי ולא משום חזקה. ולא תאמר דתכ"ד אינו אלא לענין דבור. דבנדרים (פז) איתא ג"כ לענין קריעה דאם קרע ואח"כ מת בתכ"ד דיצא ידי קריעה. אבל כ"ז הוא לפי העתקת הרא"ש והר"ן בחולין שם בשם התוס'. אבל כפי הנמצא בתוס' שלפנינו שם נראה בדבריהם כוונה אחרת והוא משום דלא נודע לנו בבירור גמור שהיתה הפרה כשרה מקודם והיינו משום דאיכא מיעוטא דמיעוטא טריפות דחיות יב"ח כמש"כ הש"ך בסי' נ"ז ס"ק מ"ח בשם המהרש"ל. ולפ"ז כש"כ דלא מהני חזקה דאתיא מכח רובא שכתבו הרא"ש והר"ן ואכמ"ל:

רש"י סד"ה מני ר' יהושע. ובלא מומין נולדה. נ"ב צ"ע מאי חזקה היא זו וכי אינן נולדות הרבה גם במומין שבסתר אלא רוב הוא דהוי. ואע"ג דרובא עדיף מחזקה. בעלמא. אבל בממון אין הולכין אחר הרוב דהמע"ה. ואין זו דומה לחזקת בתולה דחזקה מעליא היא ודאי:

תוס' ד"ה מי ששנה זו וכו' קשה דא"כ וכו'. ע' שבת צב ע"ב תוס' ד"ה תברא וע' יבמות י ע"ב תד"ה וליתני:

גמרא אימא סיפא. אתאן לרבן גמליאל.
לשמואל ליכא קושיא דהא סבר דכנסה סתם ויעויין בהתוס' לעיל דס"ל בחד תירוצא דדוקא בב' סתמות צריכה גט דבזה אמרי' תנא ספוקי מספקא אם קפדי אבל בקדשה לחיד בסתם ל"צ גט דאמרינן דודאי קפיד א"כ י"ל דמתני' כולה ר"י וברישא בעודה בבית אביה דודאי קפיד מש"ה על האב לה"ר אבל בסיפ' בנכנסה לרשות הבעל הוי ס"ס ס' דלא קפיד וס' דנולדו ברשות הבעל והוי ג"כ מתהפך מש"ה על הבעל לה"ר דבס"ס מוציאין ממון כמ"ש התוס' לעיל (דף ט) בסוגיא דפ"פ ועיין מהר"ש איידלס ויהיה הקושיא רק לרב דכנסה סתם קאי ארישא דקדשה ע"ת וכנסה סתם וצריכה גט משום דאאעב"ז ולענין כתובה בתנאי קאי וליכא ס"ס.
לפ"ז יקשה על ר' אלעזר דמשני תברא הא לר"א לשיטתיה דס"ל דבבעל כ"ע ל"פ דצריכה גט ומוקי פלוגתייהו דרב ושמואל בלא בעל וטעמא דרב משום אחולי אחלי ומדלית לה כתובה מוכח דהוי ספק אם אחולי, א"כ גם לרב הוי ס"ס ספק אחולי נולדו וס' דברשות הבעל ולשמואל הוי ס"ס דבתרי סתמי הוי ספק קפידא ואין הכרח לומר תברא.
וצ"ל דר"א ס"ל כרב אשי דמשני לעיל על פרכת הש"ס דלשמואל מ"ש כתובה מגט דצריכה גט מדרבנן א"כ ס"ל דהוי ודאי קפידא וליכא ס"ס והוצרך ר"א לשנויי' אליבא דשמואל דתברא (ובאמת לא נחה דעתי בזה דרב אשי דמשני מדרבנן דלא ניחא ליה להמציא דהוי ספק קפידא אבל לר"א דס"ל אליבא דרב ספק אחולי פשיטא די"ל דלשמואל בקדשה ע"ת וכנסה סתם הוא דלא אמרינן דאחולי אבל בב' סתמות הוי ספק אי קפיד כיון דלרב אמרינן דלא קפיד ואחיל לתנאי' מה"ת לומר לשמואל דודאי קפיד. יותר מסתבר לומר דלשמואל הוי ספק קפידא אא"כ התנה כשקידשה).
ורבא דאמר לעיל אליבא דשמואל דהוי ספק קפידא י"ל דסבר כאביי וטעמא דרב דאאעב"ז ולענין ממונא בתנאיה קאי וליכא ס"ס ור"א צריך לשנויי אליבא דשמואל ורבא צריך לשנויי' אליבא דרב.
ואולם עדיין ק"ק דמ"מ יש לחלק דדלמא דוקא במשארסתני נאנסתי דמסייע להבעל חזקת ממונא גם חזקת פנויה לרבא דס"ל פ"ק (דף יא) דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דהוי מקח טעות (ומשמע דברי הפוסקים דא"צ גט דבזה ל"א אאעב"ז והארכתי בזה בתשובה) וה"נ במומין ברישא בעודה בבית אביה דמסייע להבעל חזקת פנויה מש"ה על האב להביא ראיה אבל בסיפא בנכנסה לרשות הבעל דודאי יצתה מחזקת פנויה אם דבשעת האירוסין לא היה בה מום אם דבשעת הבעילה מחזקה דאאעב"ז מש"ה על הבעל להביא ראיה דבלאו חזקת פנויה עדיפא חזקת הגוף מחזקת ממון לחוד.
ומה"ט קשה גם על רבא דאמר לא תימא טעמא דר"י דלא אזיל בתר חזקת הגוף וכו' דלמא גם נגד חזקת ממון אזיל בתר חזקת הגוף כמו בבהרת דאלים חזקת הגוף יותר מחזקת טומאה אלא היכא דאיכא חזקת פנויה נגד חזקת הגוף בזה מהני חזקת ממון:

תד"ה מי ששנה זו קשה דא"כ אמאי נקט ברישא עודה ברשות אב וסיפא כו'.
וי"ל דעודה בבית אביה הוי רבותא יותר למאי דקיי"ל דברי עפ"י קרוב הוי ברי אבל ברי עפ"י נוגע לא (עי' ש"ך חוה"מ סי' ע"ה) א"כ ברישא אשמעינן דעל האב לה"ר אפילו לענין כסף קדושין אף דהוא טוען ברי עפ"י בתו, דזה לא שמעי' מנכנסה לרשות הבעל דהתם צריכה להחזיר כ"ק כיון דבתו היא נוגע לענין הכתובה הוי ברי ע"י נוגע, ולפ"ז י"ל הא דאמר רבא אח"ז לא תימא טעמא דר"י וכו' היינו דבא לסתור שינוי' דר"א דיקשה קושית התוס' הנ"ל ואי דלענין כ"ק הוי עודה בבית אביה רבותא יותר הא בעלמא אזיל ר"י בתר חזקת הגוף וא"כ צריכה גט כמ"ש תוס' וס"ל לרבא כאמימר ב"ב (דף קמה ע"א) דהיכא דצריכה גט אין מחזירין כ"ק דלא לימרו קידושין תופסין באחותה והכי קיי"ל להלכה וא"כ א"א לומר דמיירי בכ"ק:

תד"ה ספק טמא הקשה ר"ת מ"ט דרבנן אמאי לא אזלינן בתר חזקה.
תמוה לי הא בכל ספק טומאה ברה"י לא מהני חזקה ואי דסתמא קתני אפילו ברה"ר הו"ל להקשות בקיצור הא הו"ל ספק טומאה ברה"ר דטהור אפילו בלא חזקה כדהוכיחו תוס' בריש נדה:

בא"ד דשאני התם דכתיב קרא כו' דפתח בו הכתוב לטהרו.
וי"ל דדרשא דפתח תחלה בטהרה היינו דהתורה הורה לנו להוציא ספק זה מכלל חומר דשאר ספק טומאות דברה"י טמא ולא מהני חזקה, אבל מ"מ לא קיל יותר משארי איסורים ולזה פליגי בהי' לו נגע אחר דהוי חזקת טומאה דת"ק ס"ל דבעלמא לא אלים כ"כ חזקת הגוף נגד חזקת איסור ואסר מספק ה"נ הכא ור"י סבר דאלים חזקת הגוף ובעלמא כה"ג אזלינן בתר חזקת הגוף ה"נ בבהרת דאפקיה רחמנא מדין ספק טומאה ברה"י:

גמ' חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו.
והא דשמואל בקדשה ע"ת וכנסה סתם א"צ גט אף דהוי חזקה א"א שותה צ"ל דבקדשה ע"ת סומך על התנאי ואינו בודקה כ"כ או דבזה אלים יותר החזקה אין אדם מפייס כיון דחזי' דהתנה במפורש.
אולם ק"ל דמאי פרכי' לשמואל בב' סתמות דמ"ש גט ומ"ש כתובה. הא החילוק בפשוטו דצריכה גט משום חזקה דא"א שותה נגד חזקה דא"א מפייס כדאמרי' הכא ולגבי כתובה מסייע אין אדם מפייס לחזקת ממון, וכן לרב בקדשה ע"ת וכנסה סתם למאי צריכה לטעמא דאאעב"ז או שארי טעמים הא צריכה גט מכח חזקה דא"א שותה דהרי לרב דמיירי בכנסה ע"ת מוכח ממתני' דהכא דגם בכה"ג הוי חזקה דא"א שותה נגד חזקה דאין אדם מפייס:

אמר רבא לא תימא ר"י לא אזיל. כללא דחזקות בקיצור ב' מיני חזקות יש א' שברור לנו וראינו שהדבר הי' כך אמרי' מסתמא עודנו כך כשהי' ואפי' איתרע אח"כ נימא השתא הוא דאיתרע וזה נלמד מן ויצא הכהן מן הבית פ"ק דחולין. והיותר אלימתא דבהני חזקות הוא חזקת הגוף לר' יהושע דיליף לי' מקרא לטהרו או לטמאו. מיהו לרבנן לא אלימא כולי האי:

המין השני מהחזקות הוא חזקת מנהג. הגם שלא ראינו מעולם שהי' הדבר מזה כך. אך מסתמא הוא כן ממנהגו של עולם כגון אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו. או אין אדם מתפייס במומין. וממין הזה הוחזקה נדה בשכנותי'. איש ואשה תינוק ותינוקת שגדלו בבית ובאו זע"ז נהרגי' זע"ז בפ' עשרה יוחסין ובירושלמי יליף לי' ממכה אביו ואמו. ועיי' ב"ש סי' י"ט. וזה קרוב לחזקה דאתי' מכח רובא. ואמנם חזקת ממון הוא הגרוע שבכולן ואיננו בגדר חזקה כלל שנאמר בודאי הוא שלו מפני שהוא בידו מנ"ל הא. ועדיין אני אומר חזקת מרא קמא הוא מעין חזקה הראשונה שכ' לעיל הואיל שידענו בברור שעה א' שהי' של פלוני הרי הוא בחזקתו לעולם עד שנדע בודאי שיצא מחזקתו. אבל דבר שאינו ידוע לנו רק שנדון הואיל והוא מוחזק בממון זה בידו. הוא שלו בודאי מנ"ל זה. אם לא נאמר שהוא כמו כאן נמצא וכאן הי'. אבל האמת יורה דרכו שאין זה שום חזקה שיצורף עם חזקה אחרת או להתנגד נגד חזקה אחרת. וכל מה שאנו מחמירי' בחזקת ממון אינו אלא שלא נוכל להוציא מיד זה אלא בראי' גמורה שהוא ספק עצום דלמא של זה הוא והמוציא מחבירו עליו הראי' ויליף לי' ברפ"ג דב"ק מקרא מי בעל דברי' יגיש ראי' אליהם. ולבסוף מסיק דסברא הוא וע"ש בשיטה מקובצת. מ"מ אמת הוא שאיננו אלא ספק עצום שא"א להוציא אלא בראי' ברורה. ואפי' ע"י רוב אין מוציאי' אם יטעון ברי לי שאני מהמיעוט ואם לא יטעון המחזיק ברי לי דעת תוס' ר"פ המוכר פירות דהולכי' אחר הרוב. אמנם בחזקה אין מוציאי' אפי' בטוען שמא. והתובע ברי. חוץ מחזקת הגוף לר"ג דמצרפי' לברי והיינו משום דאלים לי' ברי לר"ג. אבל ר' יהושע לא אלים לי' ברי כדלעיל י"ד ע"א אין מוציאי' ממון אפי' בחזקת הגוף אע"ג דלר' יהושע אלים לי' חזקת הגוף טפי מלר"ג מ"מ ברי לא אלים לי'. ולית כאן סברות הפוכות שהקשה מהרש"א ועיי' בר"ש דנגעים. ואמנם לר' יהושע אלים לי' ס"ס ולדידי' מוציאי' ממון ע"י ס"ס אם התובע טוען ברי נגד ס"ס דהיינו תרי שמא דנתבע כמ"ש תוס' לעיל ט' ע"ב ד"ה אי למיתב לה וכו'. ואמנם היינו אי הי' הנתבע מסופק בס"ס. אמנם בשמעתין אף דאיכא ס"ס להב"ד שמא משנתארסה נולדה ואת"ל קודם אירוסי' דלמא נתפייס מ"מ לדידי' ליכא אלא חדא ספיקא שמא משנתארסה אבל ברי לו שלא נתפייס. ואין מוציאי' ממון. ולק"מ קו' מהרש"ל:

ודע דחזקה העשוי' להשתנות כגון חזקת בריאים שאדם עשוי להתחלות ועיין בש"ע י"ד סי' ר"א וחזקתו חי דהחי עשוי למות וכדומה אית בהו למעליותא ולגריעותא כגון אשה זו בחזקת שלימה נולדה הוא חזקה עדיפא ממוקמי' החמור בחזקת חי שהרי עתיד הוא למות. אמנם אם מצינו כבר מום בהאשה ושהחמור כבר מת אזי גרע כח האשה מהחמור. דבאשה נימא כיון שהיתה מוחזקת שאין בה מום והרי טעינו שהרי נמצא בה מום והרי ריעותא לפנינו. א"כ אפשר שכבר הי' זה מזמן רב וטעינו בה וסברא זו ביארה יפה ר"ן ריש חולין. אך חמור שמצינו מת לא איתרע חזקתו כלל שהרי מעולם ידענו שסופו למות ואין כאן טעות וריעותא ונאמר השתא הוא דמת. וסברא זו נתחדשה אצלינו לעיל כ"ו ע"ב בתוס' ד"ה אנן וכו' לחלק בין תרומה ונטמאת להשכים ומצאו מת. ע"ש היטב שם ביארתי. וע"י דברי' אלו ישמע חכם ויוסיף לקח בסוגי' שלפנינו:

ספק בהרת קדמה כו' הארכתי בזה במקום אחר ועי' בחי' למס' נדה פ' כל היד:

רישא כאן נמצא וכאן הי'. כבר בארתי בחי' למס' עירובין בסוגי' דחזקות. דכל הטומאות כשעת מציאותן היינו רק משום חומרא דקדשי' כמ"ש תוס' לקמן בשמעתין ג"כ מ"מ היינו היכי דאיכא ספק טומאה אפי' ודאי מגע כגון נגע בא' בלילה דודאי נגע ולמחר השכים ומצאו מת. א"נ ודאי טומאה וספק מגע כגון ראתה נדה וטמאה היא לפנינו בודאי. אך ספק נגעה בטהרות במעל"ע שבנדה למפרע. אבל ודאי נגע ובודאי טמא לפנינו כגון מפקח גל עגול ומצאו מת שהמפקח טמא לפנינו. וגם נגע בודאי לפני שעה משעה שהתחיל לפקח אלא שאינו יודע אם כבר הי' מת אז. הרי הוא טמא מעיקר הדין ועושה פסח שני על זה. ובזה יובנו דברי תוס' פסחי' צ"ח ע"א ד"ה שהי' וכו' ועזר מצאתי לסברא זו בס' אבן עוזר על עירובין ל"ה ע"ש ועיי' ט"ז ונה"כ בי"ד סי' שצ"ז ותשו' חכם צבי סי' ג'. ויש לעיין היטב בתוס' רי"ד קידושי' ע"ט ע"א כי שייך לכאן:

ודע התם בנדה אמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן. ורצונו לומר כשעת מציאתן היינו דאמרי' רישא כאן נמצא כאן הי' דמחזקי' כשעה שהוא עכשיו כן הי' מעולם ומזמן רב. ובמקום מציאתן היינו דאמרי' סיפא כאן נמצא כאן הי' פי' לדיוקא כאן נמצא ולא במקום אחר כי לא מחזקינן ממקום למקום. והיינו דאמרינן התם בראותו חי מבערב פי' באותו המקום ראוהו חי מבערב וא"כ א"א להחזיק טומאה אפי' באותו המקום כל אותו הזמן שהרי עכ"פ הי' חי שעה א' גם במקום הזה ועיי' נוב"י מהדורא קמא בזה. והכא בשמעתין אפי' ראינו אותה שעה א' בלי מום מ"מ מחזקינן ריעותא בבית אבי' כל אותו הזמן למפרע. משום דמרגע אירוסי' ואילך הוא כמקום אחר ואמרי' כבר הי' ברגע האירוסי'. וזה שדקדק רש"י בלשונו בשמעתי' דעל אותה שעה אנו דנין ולכאורה הוא ללא צורך ולפמ"ש ניחא:

והנה רש"י לא גרס סיפא כאן נמצא משום דלא צריך אלא לאוקמי מתני' כהלכתא כר"ג ותיקשי לי' רישא משו"ה הוצרך לשנויי בכאן נמצא אבל סיפא לק"מ לר"ג. ולפ"ז צריך לומר משארסתני נאנסתי מיירי בהי' זמן לתלות שנאנסה בבית בעלה וכמ"ש תוס' וה"ה הו"מ לאוקמי' כר' יהושע ומיירי לעיל בשלא הי' זמן שתאנס בבית בעלה והכא סיפא משום כאן נמצא אלא ניחא לי' לאוקמי כולי כר"ג דהלכתא כוותי' ולשיטה זו מיירי משנתינו בברי ושמא כמו משנת משארסתני נאנסתי. ומכ"ש לרש"י לעיל ל"ו ע"א במשארסתני נאנסתי פליגי אפי' בשמא ושמא וכמ"ש תוס' שם גבי חרשת. ולשיטה זו הא דלא מייתי רי"ף אוקמתא דרבא ודרב אשי ע"כ צ"ל כמ"ש הרא"ש משום דלא נפקא מיני' לדינא דאפי' בוגרת הטוענת בעד עצמה דלרב אשי על הבעל להביא ראי' ה"ה לרבא משום דכאן נמצא ברשותה של עצמה דהוה כמו בבית בעלה דהכל תלוי ברשות. ומה שיש לפקפק על זה יבואר לקמן אי"ה. ולפ"ז למסקנא דהלכה כרמי בר יחזקאל על בעל הפרה להבי' ראי' ומ"ש הרי"ף על בעל החמור הוא ט"ס כמ"ש הרא"ש. כל זה שיטת רש"י ותוס' ורא"ש:

אמנם שיטת הרז"ה והסכים עמו הר"ן דלמסקנא ולרבא לא תלי' ברשות אלא בבית של מי נמצא. דהרי הרשות עדיין לא נתברר שעל זה אנו דנין אם הוא ברשות של זה או של זה וע"כ הכל הולך אחר הבית שנמצא שם וא"ש הגירסא ברי"ף על בעל החמור להבי' ראי' ועל זה הקשה הרמ"ה דהו"ל להרי"ף להביא פלוגתא דרבא ודרב אשי ולימא בוגרת איכא בינייהו שהיא בבית אבי' וטוענת בעד עצמה דלרבא תלי' בבית א"כ על האב להבי' ראי'. ולרב אשי כיון שטוענת בעד עצמה על הבעל להבי' ראי'. וליישב קו' זו כ' הר"ן דרבא ור"א לא פליגי כלל דבברי ושמא ודאי ברי וחזקת הגוף מוציא ממון לר"ג ולא משגחי' בכאן נמצא ובהא מיירי מתני' משארסתני נאנסתי. ומיירי אפי' לא הי' שהות שתאנס בבית הבעל מ"מ ברי עדיף. ומשנתינו מוקי רבא בשמא ושמא. ומשו"ה תלי' בכאן נמצא ולא תלי' כלל בפלוגתת ר"ג ור"י. ולפ"ז גרסי' דוקא רישא כאן נמצא וסיפא כאן נמצא ורב אשי מודה לרבא דבשמא ושמא תלי' בכאן נמצא אלא דמוקי משנתינו בברי ושמא ורישא ברי שלה אינו מועיל להאב ולא משום חזקה אלא משום ברי ובהשיטה שדחה תוס' וסיפא הוה שפיר ברי. וגם רבא מודה לדינא לרב אשי. והרי"ף מייתי מתני' דמשארסתני נאנסתי כפשוטה דמשם נלמד דינא דרב אשי דברי עדיף ואע"ג דמשם לא נדע דברי של הבת אינו מועיל להאב זה הוא דבר פשוט ושוב מייתי משנתינו כפשוטה דמסתמא מיירי בטענת שמא ומטעמא דרבא נמצא שני הדיני' מבוארים ברי"ף:

ויש שיטה אחרת דרבא ורב אשי פליגי ולית לי' לרב אשי סברת כאן נמצא והלכתא כוותי' ואין הלכה כשמואל בפרה וחמור. והיינו דרמז הרי"ף בסוף דבריו. ועיי' ביבמות קט"ו גבי תרי יצחק כ' נימוקי יוסף דמ"מ מודה רב אשי באיסורא ובפרט בעיגונא ולא פליג אלא בממונא ע"ש ועיי' דברי ר' אביגדור במרדכי ס"פ המדיר ודברי מרדכי ספ"ו דקידושי' סי' תקל"ה ע"ש:

בתוספות בד"ה אבל במומין שבגלוי כו' תימא לרב דמוקי כו' ונראה לרשב"א כו' וקאי בין ארשות האב בין ארשות הבעל כו' עד סוף הדבור. ונ"ל דהמשך דבריהם כך הוא דאי לאו תירוצא דהרשב"א היה בהכרח לפרש משום האי קושיא גופא דלא איירי בהא דמרחץ אלא אסיפא ברשות הבעל דראה ונתפייס וא"כ איירי שפיר אפילו בהתנה בתחלה דאכתי שייך האי טעמא דראה ונתפייס ומחיל אתנאיה ולפ"ז דלא קאי ע"כ אלא אסיפא א"כ ע"כ דאפילו בעדים קאמר דאין יכול לטעון דבלא עדים בלא"ה בסיפא אין יכול לטעון דעליו להביא ראיה משא"כ לתירוץ הרשב"א דשפיר קאי ארישא ואפילו בהתנה וא"כ היה באפשר לפרש דלא קאי אסיפא דבמקום עדים ודאי לא סמכינן אהאי סברא מש"ה כתבו התוספות דאפילו לפירוש הרשב"א נמי קאי בין ארשות הבעל ובין ארשות האב והיינו אפילו במקום עדים כנ"ל בכוונתן ונראה שיצא להן כן משינוייא דר"א בסמוך דקאמר תברא מי ששנה זו כו' ולפ"ז לא שייך כלל לומר דלא קאי אלא ארישא לחוד דא"כ לא שייך למיתני הא מילתא אסיפא כיון דלא קאי סיפא ארישא אלא תרי תנאי נינהו ומי ששנה זו לא שנה זו אע"כ דקאי נמי אסיפא ואפי' עדים נמי לא מהני ודוק ועיין בסמוך:

ובעיקר דבריהם שכתבו דמהני חזקה שבודקה בקרובותיו אפילו במקום עדים ולקמן בשמעתין משמע דלגבי חזקה דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו איכא נמי חזקה דאין אדם מתפייס במומין נראה דיש לחלק דודאי בחזקה דאין אדם מתפייס במומין איתרע לה חזקה דאין אדם שותה בכוס לומר דראה ונתפייס כיון דאין אדם מתפייס במומין איכא למימר דאע"ג דרוב בני אדם בודקין האי גברא ודאי לא בדקה דיש לך אדם שאינו בודק בעצמו שבוש בדבר וכ"ש היכא דמתנה דאתנאיה סמיך ולא הוצרך לבודקה משא"כ היכא דאיכא מרחץ שיכול ליבדוק ע"י קרובותיו והיא אינה מתביישת בכך ודאי חזקה אלימתא היא דאין לך אדם שאין בודקה בכך וכ"ש היכא דהתנה אמומין דגלי אדעתיה דקפיד א"כ מה היה להתנות בדבר שיכול לברר בנקל וכ"ש במומין שבגלוי דע"כ לא נתכוון לאותן מומין שראה בעצמו או ע"י קרובותיו במרחץ ומחל אותן מומין או שנולדו לה אח"כ כן נראה לי ובזה נתיישב ג"כ הא דמהני בדיקתו ע"י קרובותיו טפי מעד א' דהא מאה נשים כע"א דמיין ואילו הביאן האב בפועל לא הוו מהני מידי דראיה גמורה בעינן בעדים כשרים אלא דשאני הכא דודאי סמיך עלייהו ומהימן להו כ"ש בסיפא דרשות הבעל מכיון שלא חש לבדוק בעצמו אלמא דסמיך אקרובותיו כן נ"ל:

גמרא טעמא דמייתי האב ראיה כו' מני ר"י היא כו' אימא סיפא כו' אתאן לר"ג דאמר נאמנת פירש"י דאמר חזקה דגופא עדיף. משמע לכאורה משיטת רש"י ותוספות בהא שמעתין דלר"ג חזקה דגופא לחוד מהני אפילו להוציא ממון ולכאורה לעיל בפ"ק דף י"ב לא משמע הכי אלא דטעמא דר"ג משום דאיכא ברי ושמא בהדי חזקת הגוף או משום ברי ושמא בהדי מגו ע"ש ובחידושינו ואע"ג דבהא איכא למידחי קצת דלמאי דמסקינן טעמא דחזקה תו לא צריכין לטעמא דברי ושמא דחזקה לחוד נמי מהני לר"ג מ"מ בר"פ האשה שנתארמלה קאמר הש"ס להדיא דע"כ לא קאמר ר"ג אלא משום דאיכא ברי ושמא ומתמה התם ודקארי לה מאי קארי לה אלמא דפשיטא טובא דחזקה לחוד נמי לא מהני לר"ג וכן ברי ושמא לחוד נמי לא מהני דאלת"ה קשיא הלכתא אהלכתא כדאיתא לעיל בפ"ק דף י"ג אע"כ דדוקא תרוייהו בהדי הדדי מהני לר"ג לאפוקי ממונא ועוד דבלא"ה נראה לי דא"א לומר דע"י חזקה לחוד מוציאין ממון דא"כ בהא נמי אכתי תיקשי הלכתא אהלכתא דקי"ל כשמואל דכלל גדול בדין הממע"ה דאין הולכין בממון אחר הרוב וא"כ כ"ש דאין הולכין אחר חזקה דהא רובא וחזקה רובא עדיף וכדמוכח נמי בר"פ המוכר פירות גבי סברוה דרובא וחזקה כי הדדי נינהו ואע"ג דחזקה דהתם עדיפא מההיא דהכא ואפ"ה לא קי"ל כר' אחא בגמל האוחר בין הגמלים כמו שהארכתי בזה במקום אחר מיהו לולי פירש"י ותוספות דשמעתין סוגייא דשמעתין הוי א"ש משום דבמתניתין נמי מסתמא איירי בברי ושמא דהאב ובת מסתמא יודעין בדבר מתי נעשה המום והבעל אינו יודע וא"כ א"ש כר"ג דהכא נמי איכא ברי ושמא בהדי חזקה ואף לפירוש הר"ן ז"ל דמתניתין איירי בשמא ושמא אפ"ה י"ל דהו"ל כברי ושמא כמו שאבאר לקמן ובר"פ האשה שנתארמלה לא בא למעט אלא דבברי וברי לא קאמר ר"ג להוציא ממון כיון שהמוחזק טוען ברי מיהו להאי לישנא דלא קאמר ר"ג אלא היכא דאיכא מגו ודאי לא מיתוקמא מתניתין דהכא שפיר כר"ג דהכא ליכא מגו ובר"פ האשה שנתארמלה משמע דמסקנא דהתם דטעמא דר"ג במשארסתני נאנסתי הוי משום מיגו ע"ש ובחידושינו אלא דהכא משום דקשיא ליה סיפא דמתני' ארישא ע"כ בעי לאוקמי סיפא כר"ג ולמימר דטעמא דר"ג לאו משום מיגו אלא משום חזקה בהדי ברי ושמא או לפירש"י ותוספות משום חזקה לחוד עיין בחידושינו דף י"ב ובדף ל"ו בתוספות בד"ה החרשת ועיין עוד בסמוך ודוק היטב:

קונטרס אחרון
גמרא טעמא דמייתי האב ראייה כו' אימא סיפא כו' אתאן לר' גמליאל. כבר כתבתי והארכתי במכילתין בכמה דוכתי דעיקר טעמיה דר"ג דקיי"ל כותיה דלכאורה מסוגיא דהכא משמע דעיקר טעמיה משום חזקת הגוף ולא משום מיגו והכי איתא להדיא בלשון הרי"ף ז"ל בפ"ק דמכילתין והכי משמע נמי בר"פ האשה שנתארמלה ובפרק אלו נערות דף ל"ו גבי חרשת ושוטה אלא דאכתי יש להסתפק אי טעמא דרבן גמליאל משום חזקת הגוף לחוד ואפילו בשמא ושמא או דוקא היכא דאיכא חזקה בהדי ברי ושמא כמו שהארכתי בכמה מקומות ובשמעתין ביותר וכל זה לפי משמעות שיטת רש"י ותוספות ושאר מפרשים. אמנם לפי מה שפירשתי בשמעתין מסברא דנפשאי משמע להיפך דלאוקימתא דרבא דאמר כאן נמצא כאן היה לא הוי טעמא במשארסתני נאנסתי משום חזקה אלא משום דאיכא נמי מיגו וכתבתי ג"כ דרב אשי בשמעתין נמי הכי ס"ל וכן נראה שהיא שיטת הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהל' אישות ובפירוש המשניות דטעמא דרבן גמליאל משום מיגו ונראה מדבריו שסובר דכיון דאיכא תרי שינויי בפרק קמא אי טעמא דר"ג משום ברי ושמא וחזקה או ברי ושמא בהדי מיגו מספיקא לא מפקינן ממונא עד דאיכא כולהו למעליותא ומכ"ש דא"ש למאי דפרישית דרבא ורב אשי הכי ס"ל ולפי שדבר זה צריך ביאור גדול והן דברים המצויין מאד אם נוציא ממון מחזקתו ע"י חזקת הגוף לחוד או בברי ושמא בהדי חזקת הגוף וכן בברי ושמא בהדי מיגו גרוע כי הנך דפרק קמא או שנאמר דלעולם אין להוציא ממון מחזקתו עד דאיכא כל הנך למעליותא ברי ושמא וחזקה ואיכא נמי מיגו גרוע בהדי הנך שכן שיטת הרמב"ם ז"ל והתימא על כל הפוסקים שלא ביארו בעיקרי דינים הללו כלום והרוצה לעמוד עליהם יעיין במה שכתבתי במכילתין וביותר בסוגיא דשמעתין כולי האי ואולי אזכה לבארן על מכונם בקונטרס כלל גדול אי"ה:

שם אתאן לר"ג דאמר נאמנת. משמע דכר' יהושע לא מיתוקמא כלל ואף דלפמ"ש בפרק קמא דף י"ב דאיכא למימר דטעמא דר"י במשארסתני נאנסתי דאינה נאמנת היינו משום דאונס לא שכיח וכן באידך מתניתין דמוכת עץ אני נמי סובר ר"י דמוכת עץ לא שכיח כדאיתא להדיא בפרק אלו נערות דף ל"ו גבי החרשת ע"ש בתוספות ובחידושינו א"כ לפ"ז הוי אתי הכא שפיר אפילו כר' יהושע אלא דא"כ כ"ש דהוי קשה רישא דמתני' דהאב צריך להביא ראיה הוי דלא כמאן אלא ע"כ דר"י אפילו היכא דשכיח נמי קאמר דלא מהימנא משום דהממע"ה וא"כ ממ"נ קשיא רישא אסיפא כמו שפירש"י בשינויא דר"א דלמאי דלא ידע לחלק בין רישא דעודה בבית אביה לסיפא דנכנסה לרשות הבעל והיינו משום קושיית דא"כ משתתארס נמי מש"ה ע"כ צריך לאוקמי רישא וסיפא בפלוגתא דתנאי ולמימר דר"ג ור"י בחזקה לחוד פליגי או בחזקה בהדי ברי ושמא כדפרישית בסמוך ודו"ק:

בתוספות בד"ה מי ששנה כו' קשה דא"כ אמאי נקיט ברישא כו' ואומר רשב"א דדוקא כו' ה"נ פליגי בהכי כו' עכ"ל. וקשיא לי טובא דסוגיא כזו לא מצינן דהא קי"ל אפושי פלוגתא לא מפשינן כ"ש במאי דלא הוי בחד ענינא דמה ענין פלוגתא דר"ג ור"י לפלוגתא דחזקה אין אדם שותה בכוס ולא אשכחן בהא מילתא פלוגתא דתנאי כלל ועוד דלכאורה אדרבה מסתמא אי איכא למימר דפליגי הוי להיפוך דתנא דרישא דס"ל כר"י דאלים ליה חזקת ממון טובא אפילו לגבי חזקת הגוף וברי ושמא ה"נ אית לן למימר דמהני חזקת ממון לגבי חזקה שאין אדם שותה בכוס ותנא דסיפא דסבר כר"ג דלא אלים חזקת ממון ה"נ לא אלים לגבי חזקה דאין אדם שותה בכוס ויש ליישב בדוחק דתנאי דרישא וסיפא פליגי בפלוגתא דר"מ וחכמים דמתני' דתנא דרישא סבר כחכמים דאם יש מרחץ אינו יכול לטעון אפילו במקום עדים דאלים ליה האי חזקה דבדיקה וה"נ אלים ליה חזקה דבדיקה שבודקה בעצמו קודם נישואין אפילו במקום עדים ותנא דסיפא דאיהו ר"מ לטעמיה דאפילו במקום מרחץ לא אלים ליה חזקה דבדיקת קרובותיו ה"ה חזקה דבודקה בעצמו נמי לא אלים ליה אפילו בקודם נישואין כן נ"ל בשיטת הרשב"א ז"ל מיהו השתא דאתינן להכא נראה שלא הוצרך רשב"א לזה אלא משום דאזיל לשיטתיה בדבור הקודם דשייך פלוגתא דמרחץ אפילו ברישא מדהוצרך לתרץ קושיית התוספות וכדפרישית לעיל בלשון התוספות משא"כ לשיטת הגהות מרדכי והגהות אשר"י דלא שייך פלוגתא דר"מ וחכמים אלא אסיפא ולא ארישא דאין דרך לבדוק כלל קודם אירוסין א"כ א"ש בפשיטות דהא דלא קתני תנא דרישא מילתיה בנכנסה לרשות הבעל היינו משום דהתם איכא פלוגתא דר"מ וחכמים לחלק בין מומין שבגלוי לשבסתר ובין יש מרחץ או לא מש"ה ניחא ליה לתנא דרישא למיתני מילתא דפסיקא בעודה ברשות האב דבהא בכל ענין האב צריך להביא ראיה משא"כ בנכנסה לרשות הבעל לא הוי מילתא דפסיקא דבמומין שבגלוי או במרחץ לחכמים א"צ להביא ראיה אבל תנא דסיפא קתני נכנסה לרשות הבעל דהבעל צריך להביא ראייה ולמיתני עלה פלוגתא דר"מ וחכמים כן נ"ל נכון וכ"ש דא"ש טפי למאי דמשמע לעיל בפרק אלו נערות דף ל"ו גבי חרשת דר"מ ס"ל כר"ג כמו שהארכתי שם וכאן אין להאריך בזה יותר:

בא"ד כיון שנשאה חזקה אין אדם שותה בכוס כו' והקשה מהרש"ל ז"ל דלפ"ז הו"מ לאוקמי כולה כר"י ולומר דבסיפא מודה ר"י דאיכא תרי ספיקי כו'. וכתב מהרש"א ז"ל ע "ז דל"ק מידי דדוקא אליבא דר"ג שייך האי חזקה שאין אדם שותה למאי דלית ליה חזקת ממון והו"ל תרתי גבי חדא כדאמרינן בסמוך משא"כ לר"י דאית ליה חזקת ממון לא שייך לומר כן. ובמחילה מכבוד תורתו של מהרש"א ז"ל שלא דקדק יפה מלשון מהרש"ל ז"ל שדקדק וכתב לשון ספק ספיקא ונתכוון בזה לדברי התוספות בפ"ק דף ט' ע"ב בד"ה אי למיתב לה ע"ש שכתבו דר' יהושע נמי מודה דבספק ספיקא מוציאין ממון מיד המוחזק ואדרבא משמע לעיל דף י"ד בגמרא דלר"י אלים ליה ספק ספיקא טפי מלר"ג ע"ש ולפ"ז מקשה מהרש"ל שפיר אלא דלפמ"ש שם בפ"ק בלשון התוספות דמה שכתבו דשייך ס"ס לענין ממון היינו היכא שהמוחזק טוען שמא בתרי ספיקי דהו"ל שמא גרוע מאד כיון דמספקא ליה בשני הצדדים משא"כ הכא דנהי דלענין מתי נולדו בה מומין טוען שמא מ"מ לגבי אידך ספיקא דשמא נתפייס לא שייך כלל לגבי הבעל שהרי עומד וצווח שלא נתפייס א"כ לא מיקרי ס"ס אלא בל' חזקה קאמר לה הש"ס בסמוך דריע טענת הבעל והיינו לר"ג דוקא כדמסיק הש"ס וא"כ אין מקום לקושיית מהרש"ל ז"ל אלא דמהרש"ל קאי בשיטת כמה גדולי האחרונים שהבינו מל' התוספות דף ט' דבכל ענין מהני ס"ס להוציא ממון היכא דשני הספיקות בעיקר הדין לב"ד וכבר השגתי עליהם שם בפ"ק דף ט' ע"ש באריכות ומכאן נמי סיוע להעמיד דברי דלעיל בעזה"י ודוק היטב:

בגמרא אמר רבא לא תימא ר"י אזיל כו' לכאורה הסוגייא תמוה דמלבד דלא שייך הא מילתא כאן אלא לעיל בפ"ק בעיקר פלוגתא דר"ג ור"י הו"ל למימר הכי אלא ביותר קשה מצד הלשון דבתחלה קאמר אמר רבא כמימרא בפני עצמו ולבתר הכי קאמר רבא אמר לשנויי מתניתין ואיפכא הו"ל למימר ועוד דלפירש"י ותוספות דלאוקימתא דרבא כולה כר"ג מיתוקמא ולא איירי ר"י במתניתין כלל וא"כ מאי שיאטי' דמימרא דרבא אליבא דר"י הכא וכמעט שסותר בזה דברי עצמו וראיתי להרא"ה ז"ל בחידושיו שכתב דרבא הקדים לומר כן כדי להעמיד אוקימתא דידיה בין כר"ג ובין כר"י כר"ג לענין כתובה וכר"י לענין גט ומלבד מה שיש לי לדקדק הרבה על פירושו אלא דלענ"ד דיש לתמוה עליו טובא בעיקר דבריו דהא בסיפא בנכנסה לרשות הבעל מסקינן לעיל דל"ש קידשה ע"ת וכנסה סתם ול"ש קדשה סתם וכנסה סתם לעולם בעיא גיטא למאי דקי"ל כרב אפילו בידוע שהיו בה מומין הללו קודם אירוסין וכדאסיק רבא גופא לעיל בקדש סתם וכנס סתם דצריכה גט מדבריהם ודוחק לומר דרבא לא ס"ל כרב אלא כשמואל ומוקי מתני' בקדש ע"ת דוקא או אוקמי מתני' בכנס ולא בעל ואין להאריך בדבריו יותר דמ"מ קשה יותר דתרי זימני אמר רבא ל"ל ומעיקרא הו"ל למימר אוקימתא דמתניתין כדמשני ולולי דמסתפינא היה נ"ל דהא מימרא קמייתא אמר רבה גרסינן ולא אמר רבא ורבה אדבריו דר"א קאי ואין זו הגהה דהרבה מצינו כזה בש"ס חילופי טעות המדפיסים בין רבה לרבא איכא טובא ועיין עוד בסמוך:

קונטרס אחרון
גמרא אמר רבא לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה כו' הבאתי לשון הרא"ה ז"ל שכתב דאתא לאשמעינן דאיירי דינא דמתני' נמי לענין אי בעי גיטא בכה"ג ומלבד מה שהקשיתי עליו בפנים יש לתמוה עוד דבכל ענין כיון שהיא אומרת דלאחר אירוסין נולד בה המום א"כ הא שוית נפשה חתיכה דאיסורא וא"א לה להנשא לאחר בלא גט מהראשון מיהו יש ליישב קצת דנ"מ היכא דאיהי נמי טענה שמא דזימנין שנולד בה המום ביום שנתארסה ואין ידוע אם קודם אירוסין או לאחר אירוסין אע"פ שאין זה במשמעות לשונו של הרא"ה ז"ל אלא שראיתי בספר בית שמואל בא"ע סי' ל"ט ס"ק י"א שכתב מסברא דנפשיה לשיטת הטור שכל זמן שלא כנסה אלא קידשה סתם ונולד בה מומין לא בעיא גיטא דאמרינן כאן נמצא וכאן היה ולא שייך לומר שוית נפשה חתיכה דאיסורא כיון דאמרינן כאן נמצא וכאן היה מוכחא מילתא דמשקרא ולפי ענ"ד דבריו תמוהים מאד ואשתומם על המראה מה ראה לומר כן דטובא אשכחן דאע"ג דאיכא כמה חזקות אמרינן נמי שוויה אנפשה חתיכה דאיסורא ולדעתי אין צורך להרבות בראיות על זה ומה שדקדק כן מלשון הטור אדרבא איכא למידק איפכא מדכתב דאין לה כתובה משמע דגיטא בעיא כמ"ש הב"ח שם:

בתוספות בד"ה אבל היכא דליכא חזקה דממונא כו' פירוש אע"ג דאיכא חזקה אחרת כו' כי הכא כו' דהעמידנה בחזקת פנויה עכ"ל. נראה מדבריהם ג"כ דמשמע להו דהא דקבע רבא למימרא דידיה הכא היינו לאשמעינן הא מילתא גופא אע"ג דשייך הכא חזקת פנויה אם היו המומין מעיקרא דלא תפסי קידושין אף דגם לפ"ז שייך נמי הא מילתא גופא בעיקר פלוגתא דרבן גמליאל ור"י גבי משארסתני נאנסתי דהתם נמי שייך חזקת פנויה אם הן קידושי טעות למ"ד מקח טעות לגמרי משמע מ"מ יש לחלק דלעיל איתרע טובא חזקת פנוייה משקידשה דלא אסיק אדעתיה כלל שתהא בעולה דמילתא דלא שכיח היא דזנות לא שכיח וא"כ אדרבה בחזקת מקודשת היא משא"כ הכא דמומין שכיחי כ"ש אי איירי שהתנה בפירוש בשעת קידושין א"כ חזקת פנוייה אלים בהא ואשמעינן רבא דאפ"ה חזקת הגוף עדיף טפי וכ"ש למאי דפרישית בסמוך דגרסינן הכא רבה א"כ אתי שפיר טפי דלא שייך הא מילתא לעיל לגבי משארסתני נאנסתי דרבה לשיטתיה דאמר בפ"ק דף י"ב כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה וכמ"ש שם התוספות דרבה גרסינן ולפ"ז בההיא דמשארסתני נאנסתי אף לדברי הבעל לא הוי מקח טעות לגמרי דאשתו היא א"כ לא שייך התם חזקת פנויה כלל משא"כ רבא ס"ל בהדיא בדף י"א דמקח טעות התם לגמרי משמע ואע"ג דאפילו אי גרסינן רבה אפ"ה אליבא דר"א קאמר ור"א נמי ס"ל בפ"ק דף י"ג גבי מוכת עץ דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מקח טעות לגמרי אפ"ה איכא למימר דהכא באוקימתא דמתניתין ס"ל כר"א אבל בההיא דכנסה בחזקת בתולה לא ס"ל כוותיה דהא בהדיא פליג עליה ומש"ה קבע למילתיה הכא כן נראה לי ועיין בסמוך ודוק היטיב:

בא"ד ומיהו תימא לר"י דהיכי מצי למימר כו' דהכא הוה אזיל ר"י בתר חזקת הגוף כו' והא הוי חדא במקום תרתי כו' עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה מה ענין תמיהתו של ר"י אמימרא דרבא אליבא דר"י ואמאי לא קשיא ליה בפשיטות אדר"ג גופא בין בההיא דשמעתין ובין בההיא דמשארסתני נאנסתי דשייך בה נמי חזקת פנויה למ"ד מקח טעות לגמרי משמע ואמאי קאמר ר"ג דנאמנת הא הוי חדא במקום תרתי ואיכא נמי חזקת ממון ויש ליישב דאליבא דר"ג ודאי מצינן למימר דסובר דהרי מום לפניך לא מהני כלום אפילו למיהוי חדא במקום תרתי כדאיתא לקמן בפ' עשרה יוחסין דרבי שמעון הכי ס"ל במקוה גופא ואמרינן נמי מאן תנא חבית ר"ש היא ע"ש משא"כ אליבא דר' יהושע מקשה שפיר היאך יליף רבה להאי מילתא מספק דשער לבן קודם לבהרת דמטהר דשאני התם דליכא אלא חדא חזקה אבל היכא דאיכא תרתי דלמא ר"י נמי מודה כך היה נ"ל לכאורה אלא דלפ"ז אכתי הוי קשה הילכתא אהילכתא דהא שמואל פסק בפ"ק כר"ג ובפרק עשרה יוחסין קאמר שמואל גופא הרי חסר לפניך היכא דאיכא תרתי ועוד דא"כ הו"ל ר"ג ור"י סברות הפוכות ויש ליישב בדוחק לפי מה שהארכתי בפ"ק דנדה ובפרק עשרה יוחסין אבאר יותר בעזה"י וכאן נ"ל ליישב בדרך אחר דאיכא למימר דטעמא דר"ג במשנתינו ובמשארסתני נאנסתי משום דאיכא ברי ושמא בהדי חזקה כדאיתא בר"פ האשה שנתארמלה ואע"ג דר"י בעל התוספות מארי דהאי קושיא גופא כתב לעיל דף ל"ו בד"ה והחרשת דלר"ג חזקת הגוף לחוד נמי מהני להוציא ממון י"ל דלשיטת הקונטרס כתב שם כן וכמ"ש שם בחידושינו ע"ש או דלמסקנא דתירוצו דהרשב"א כאן כתב כן דחזקת פנויה לאו כלום היא ועוד דהתם אליבא דרב ששת איירי ואיהו ס"ל בפ"ק דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה וא"כ לא שייך חזקת פנויה דהא ודאי אשתו היא ועוד י"ל דמה שכתבו רש"י ותוספות בדף ל"ו דחזקת הגוף לחוד מהני לגבי חזקת ממון לר"ג היינו בשמא ושמא ולאפוקי ברי וברי כדאיתא בגמרא בר"פ האשה שנתארמלה והיינו דוקא היכא דליכא חזקה אחרינא לגבי חזקת הגוף כ"א חזקת ממון והרי בעולה לפניך משא"כ היכא דאיכא נגד חזקת הגוף תרתי כגון ההיא דהכא ומשארסתני נאנסתי למ"ד מקח טעות לגמרי משמע לא מהני חזקת הגוף לר"ג כ"א בהדי ברי ושמא וא"כ לר"ג מיתרצו כולהו משא"כ לרבא ואליבא דר' יהושע מתמה ר"י בעל התוספות שפיר מאי מדמי לה לספק שער לבן דהתם ליכא אלא חדא לגבי חדא אבל בחדא לגבי תרתי דלמא ר"י נמי מודה מיהא היכא דליכא ברי ושמא ואפי' בהדי ברי ושמא נמי דאפשר לא מהני ואם נאמר דמסברא פשיטא ליה לרבא אליבא דר"י אכתי לא מייתי מידי מספק שער לבן כן נראה לי נכון בעזה"י לפי שיטת ר"י ואבאר עוד לקמן בשמעתין ובסוגיא דמחליף פרה בחמור ודוק היטב:

בא"ד ונראה לרשב"א דחזקת פנויה לא חשיבא כלל לגבי חזקת הגוף עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה דהיא גופא קשיא מ"ש חזקת פנויה מחזקת טומאה גבי מקוה ועוד דבפרק עשרה יוחסין בפלוגתא דרב ושמואל בקידשה אביה בעיר דפליגי בחזקת פנויה ומקשה הש"ס לשמואל מ"ש ממקוה ושם יבואר וכה"ג בש"ס טובא ויש ליישב דודאי היכא שהספק בעיקר הקידושין דכיון שהעדים אין יודעין שהיא ברשות אביה אין כאן קידושין כלל מש"ה מוקמינן בחזקת פנויה משא"כ הכא שהקידושין ודאין אלא הספק אתי מעלמא אם יש בה מומין א"כ כיון דאזלינן בתר חזקת הגוף שאין בה מומין א"כ הו"ל קידושין ודאי ולא שייך חזקת פנויה ואין ספק מוציא מידי ודאי ויתיישב יותר אם נאמר דהרשב"א דהכא לשיטתא דרבינו שמשון שהביאו הפוסקים גבי גבינות ונמצאת טריפה דאפשר שהוא הרשב"א גופא או זקינו של הרשב"א בעל התוספות שכתב שם להתיר הגבינות דלמסקנא דאזלינן בתר רובא א"כ מוקמינן לבהמה בחזקת כשרות דהו"ל חזקה דאתיא מכח רובא דעדיף משאר חזקות וא"כ ה"נ דכוותיה דרוב נשים אין בהן מום מש"ה אמרינן השתא הוא דאיתרע כדאיתא להדיא בפרק עשרה יוחסין גבי מי מוציא מיד מי באומר שכ"מ הייתי והם אומרים בריא היה דמסקינן התם דכיון דרובא דעלמא בחזקת בריאים קיימי מאן מפיק נפשיה מחזקה ועוד אבאר בזה במחליף פרה בחמור לקמן כן נ"ל נכון וכן נראה מלשון חידושי הרשב"א דחולין פ"ק שהביא סברת רבינו שמשון ומייתי ראיה ממומין דשמעתין:

אלא דאכתי קשיא לי בתירוצו של הרשב"א דלכאורה סותר תחלת דברי התוספות בזה הדיבור גופא שכתבו דעיקר רבותא דרבא לאשמעינן דמהני חזקת הגוף לגבי חזקת פנויה וע"ז הקשה ר"י דאכתי לא מייתי מידי מההיא דשער לבן כדפרישית וא"כ ע"ז לא תירץ הרשב"א כלום. שהרי אם נאמר דבלאו האי דשער לבן פשיטא ליה לרבא מסברא דנפשיה דחזקת פנויה לא מהני אפילו לר"י גבי חזקת הגוף תו לא איצטריך ליה לאתויי ההיא דספק שער לבן כיון דאכתי לא שמעת מינה מידי אם לא שנאמר דהשתא ס"ל לרשב"א דהא אתא רבא לאשמעינן דמהני לר"י חזקת הגוף אע"ג דאיכא חזקה אחרת כנגדה דאיכא למימר הרי מום לפניך דהיינו סברת כאן נמצא כאן היה אלא דלפמ"ש א"א לומר כן דהא רבא אאוקימתא דר"א קאי דקאמר תברא ואיהו לא אסיק אדעתיה סברא זו דכאן נמצא כאן היה ומכל שכן למאי דפרישית דגרסינן רבה והנלע"ד דודאי בין אי גרסינן רבה או רבא מ"מ אאוקימתא דר"א קאי דמהאי אוקימתא גופא מוכח דחזקת פנויה לא חשיבא למיהוי תרתי במקום חדא דאלת"ה אמאי איצטריך ר"א למימר תברא דשפיר מצ"ל מתניתין כחד תנא וברישא על האב להביא ראייה כיון שעודה ברשותו הו"ל תרתי במקום חדא משום חזקת פנויה משא"כ בסיפא שכבר כנסה תו לא שייך חזקת פנויה לא מיבעיא אם בעלה כדמשמע סתם לשון כנסה דהכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה א"כ בבעל הא קאמר ר"א גופא לעיל בדף הקודם דבבעל כ"ע מודו דלשם קידושין בעל דאין עושה בעילתו בעילת זנות וצריכה גט מדאורייתא כמ"ש שם התוספות ובחידושינו וא"כ תו ליכא חזקת פנויה כלל אלא דאפילו בכנס ולא בעל נמי סבר ר"א דלרב דקי"ל כוותיה צריכה גט מדאורייתא כפי' התוספות שם וא"כ מיתוקמא מתניתין שפיר כחד תנא ונהי דכר"ג ודאי לא מיתוקמא דהא במשארסתני נאנסתי נמי איכא הנך תרתי חזקי גופא דהא ר"א גופא ס"ל בפ"ק דף י"ג דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מקח טעות לגמרי ואפ"ה קאמר ר"ג דנאמנת ולא מיתוקמא רישא כר"ג אלא דאכתי כולה מתניתין כר' יהושע הוי מצי ר"א לאוקמי והא דקתני סיפא על הבעל להביא ראייה נמי אתיא כר"י דהא דקאמר ר"י לעיל במשארסתני נאנסתי דאינה נאמנת היינו משום דאיכא נמי חזקת פנויה דהתם לא שייך האי סברא דאחלי' לתנאי משום ב"ז משא"כ בסיפא דמתני' דאיכא חזקת פנויה שפיר קאמר דעל הבעל להביא ראייה אע"כ מדלא אוקמא ר"א כולה כר"י ע"כ משום דחזקת פנויה לא חשיב כלל מטעמא דפרישית וא"כ אין לחלק בין רישא לסיפא. ומה שהוצרך רבא לאתויי ההיא דשיער לבן היינו משום דבלא"ה לא היה שום מקום לומר לאוקמי סיפא כר' יהושע דס"ד דלית ליה לר"י חזקת הגוף כלל מש"ה מייתי מספק שיער לבן דאית ליה לר"י חזקת הגוף גרידא היכא דליכא חזקת ממון וא"כ לפ"ז אפילו בדאיכא חזקת ממון נמי הו"מ לאוקמי כר"י ואפ"ה לא מהני חזקת ממון לגבי חזקת הגוף אלא בדאיכא תרתי ואז מסייע נמי חזקת ממון ועוד דמאן יימר דטעמא דר"י במשארסתני נאנסתי משום חזקת ממון דלמא משום דאיכא תרתי אע"כ מדלא אוקמא ר"א הכי ע"כ שמעינן דחזקת פנויה לא חשיבא כלל לגבי חזקת הגוף מטעמא דפרישית כן נראה לי נכון יותר ודוק היטב:

קונטרס אחרון
תוספות בד"ה אבל היכא דליכא חזקה דממונא כו' ונראה לרשב"א דחזקת פנויה לא חשיבא כלל לגבי חזקת הגוף עכ"ל וכתבתי דלהרשב"א גופא לאו כללא כייל דבכל דוכתי לא חשיב חזקת פנויה לגבי חזקת הגוף אלא דוקא בנדון דידן וכיוצא בזה מהטעמים שכתבתי בפנים. מיהו מה שכתבתי בפנים דבפרק עשרה יוחסין בפלוגתא דרב ושמואל בקידשה עצמה בעיר וקדשה אביה בדרך פליגי בחזקת פנויה ואחר העיון שם בתוספות משמע איפכא דלא שייך התם חזקת פנויה וע"ש בחידושינו:

בגמרא רבא אמר רישא כאן נמצא וכאן היה סיפא כאן נמצא כאן היה כך הגירסא בספרים שלפנינו אבל מנוסחות רש"י ותוספות נראה דלא הוי גרסי סיפא כאן נמצא כאן היה לכך הוצרכו לפרש דהא דקאמר ר"ג במשארסתני נאנסתי דנאמנת היינו דוקא בענין שנוכל לומר שנאנסה תחת בעלה וזה דוחק דהא בהדיא קתני דהיא אומרת משארסתני נאנסתי והוה לה למימר משכנסתני נאנסתי וכבר הרגישו הרא"ה והר"ן ז"ל ופירשו בענין אחר ולעניות דעתי דבריהם יותר דחוקין כמו שכבר כתבתי בשיטת הרא"ה לעיל בשמעתין וכן מה שכתב הר"ן ז"ל דמשנתינו דוקא בשמא ושמא נראה דוחק דא"כ אמאי קתני במתני' ברישא על האב להביא ראיה כיון דאי טוען ברי נמי סגי מלבד שעיקר הסברא דחוקה כנראה מל' הר"ן ז"ל בעצמו ולולי שאיני כדאי היה נראה לי לפרש הסוגיא בפשיטות אף לגירסת רש"י ותוספות דבלא"ה קשיא לי בשינוייא דרבא דהו"ל למימר לעולם כר"ג כסוגיית הש"ס בכל מקום לכך היה נראה בעיני דלאוקימתא דרבא אתיא מתניתין דהכא ככ"ע ולא שייכי כלל בפלוגתא דר"ג ור"י דהא דקאמר ר"ג במשארסתני נאנסתי דנאמנת היינו משום דאיכא מיגו בהדי חזקה וברי ושמא כדאיתא לעיל פ"ק דף י"ב גבי משארסתני נאנסתי גופא וכשינויא קמא וכמ"ש שם בשינוייא קמא כרבא דהכא ושינויא בתרא כר"א דהכא דאמר תברא ע"ש בחידושינו וכדאיתא להדיא בר"פ האשה שנתארמלה במסקנא דטעמא דר"ג במשארסתני נאנסתי משום מיגו מדקתני ומודה ר' יהושע ע"ש. ולפ"ז אתיא רישא דהכא אפילו כר"ג ומה"ט נמי איכא למימר דסיפא דמתניתין אתיא ככ"ע ואפילו כרבי יהושע דע"כ לא קאמר ר"י לעיל במשארסתני נאנסתי ובמוכת עץ אני דלא מהימנא אלא משום דאנוסה ומוכת עץ לא שכיחי כדפרישית בפ"ק. ובתחלת סוגיא דשמעתין דהא דקס"ד דמשנתינו תליא בפלוגתא דר"ג ור"י אינו אלא משום דבלא"ה הוי קשיא ליה רישא אסיפא אבל לרבא לא קשיא ליה מתניתין רישא אסיפא אלא הכל תלוי במי שנולד הספק ברשותו אמרינן כאן נמצא כאן היה וכמו שאפרש לקמן גבי ותנא תונא כלה דדוקא בנשואה שייך לומר כן כיון שהיא ברשות הבעל לגמרי וא"כ אתי שפיר ככ"ע כן נ"ל נכון. ובלאו האי טעמא דאנוסה ומוכת עץ לא שכיחי נמי איכא למימר דאתי אפילו כר"י דהא דקאמר ר"י התם דלא מהימנא היינו משום דלא שייך לומר כאן נמצא כאן היה ברשות הבעל דמסתמא לא נבעלה לאחר חופה דסתם חופה בא עליה לאלתר לאחר חופה כנ"ל נכון לולי דרש"י ותוספות לא כתבו כן ודו"ק:

רש"י בד"ה רבא אמר כו' מהדר לאוקמי כולה כר"ג כו' עכ"ל. לכאורה היה נ"ל דאף לפי פירושו הוצרך לזה דשפיר הא אתיא מתניתין אפילו כר"י והא דעל הבעל להביא ראייה משום דנגד חזקת ממון איכא תרתי חזקת הגוף וחזקה דאין אדם שותה בכוס ואע"ג דכל חדא חזקה איתרע דלגבי חזקת הגוף איכא כאן נמצא כאן היה ולגבי אין אדם שותה איכא חזקה אין אדם מיפייס במומין מ"מ כיון דכל חדא מהנך קמייתא עדיף מכל חדא דבתרייתא הו"ל כתרי רובי לגבי תרי מיעוטי מש"ה לא מהני חזקת ממון לגבי תרי רובי משא"כ במשארסתני נאנסתי אע"ג דאיכא חזקת הגוף שלימה דלא איתרע אפ"ה שפיר סבר ר"י דהמע"ה עדיף דלכאורה כיון דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף כ"ש תרי רובי לגבי חדא חזקה תרי רובי עדיפא מש"ה לא מהני חזקת ממון לגבי תרי רובי ומכ"ש למאי דפרישית בסמוך בשיטת הרשב"א ז"ל דהאי חזקת הגוף דהכא הו"ל חזקה דאתיא מכח רובא וכן ההיא דחזקה דאין אדם שותה הוי רוב גמור ומיעוט בני אדם שאין בודקין א"כ הו"ל תרי רובי ממש ואיכא למימר שפיר דאתי ככ"ע והיה נראה בעיני דאפ"ה הוצרך רש"י ז"ל לפרש דמיתוקמא כר"ג דאל"כ לא הוי רבא צריך למימר כאן נמצא כאן היה דהא בלא"ה לא קשה רישא לסיפא אליבא דר"י דרישא ליכא אלא חדא חזקה ובסיפא תרתי כדמסיק בסוף אע"כ דאיצטריך רבא למימר כאן נמצא כאן היה כדי לאוקמי נמי כר"ג דהא לר"ג חדא חזקה נמי מהני כדאמר גבי משארסתני נאנסתי וא"כ קשיא רישא ואי משום דאיכא נמי ברי ושמא ה"נ איכא ברי ושמא אע"כ דטעמא דר"ג ברישא משום כאן נמצא כאן היה דלא שייך במשארסתני נאנסתי כך היה נראה בעיני לפרש שיטת רש"י ז"ל אלא דבסמוך בל' רש"י בד"ה חדא במקום תרתי דלא שייך הא מילתא אלא אליבא דר"ג דלית ליה חזקת ממון ולא אליבא דר"י ולפ"ז צריך לומר דפשיטא ליה לרש"י דחדא חזקת הגוף שלימה דלא איתרע עדיף מתרתי חזקות דאיתרעי וא"כ מדלא מהני לר"י חזקת הגוף שלימה לגבי חזקת ממון כ"ש בתרי חזקות דכל חדא איתרע ויש חזקה כנגד כ"א. והנלע"ד כתבתי מלבד מה שכבר כתבתי בסמוך יישוב אחר דאוקימתא דרבא ככ"ע ודוק היטב:

גמרא אי הכי עד שלא תתארס כו' הכא נמי אין אדם מיפייס במומין. וקשיא לי דאדרבא בנמצא ברשות הבעל אית לן למימר דאיכא חזקה דאין אדם שותה כו' ואיכא נמי חזקה דאין אדם מיפייס במומין וא"כ ע"כ כיון שכנסה קים ליה בודאי שהיא בחזקת שאין בה מומין שכבר בדקה קודם אירוסין וא"כ בודאי ברשותו נולדו ונ"ל ליישב דהא דאמרינן חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו דקאמר הכא לאו דודאי בדקה וראה וניפייס דא"כ הו"ל למיטען הכי דמסתמא היא יודעת בדבר אם בדקה במומין שבסתר דהא מתניתין בדליכא מרחץ איירי ועוד דמתניתין ע"כ בכל ענין איירי אפילו אם עומד וצוח שלא בדקה אלא דאנן הכי אמרינן כיון שלא חש לבדקה קודם נישואין מסתמא מחיל אתנאיה ולא איכפת ליה והו"ל כאילו ראה ונתפייס ואפילו אם עומד וצוח שלא מחל דברים שבלב נינהו ועל זה אמרינן שפיר דאיכא חזקה כנגדה שאין אדם מתפייס במומין משא"כ אם נאמר לקיים כל הנך חזקות ולומר דמסתמא כבר בדקה בפועל קודם אירוסין א"כ אם הוא טוען שלא בדקה בפועל הו"ל טענת ברי וברי ונראה דבזה הבעל מהימן כדאמרינן גבי פתח פתוח דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וה"נ מסתמא איירי שטוען מיד לאחר שכנסה כמבואר בטור ובש"ע סי' קי"ז בשם הרמב"ם ז"ל ע"ש וכ"ש דלמאי דקי"ל כרב ואיירי מתני' דהכא בקידשה ע"ת וכנסה סתם א"כ לית לן למימר שבדקה קודם אירוסין וידע מאלו המומין ולא התנה אלא על מומין אחרים כן נראה לי ודו"ק:

תוס' ד"ה אבל במומין שבגלוי וכו'. קאי בין ארשות האב וכו'. לכאורה יש לפרש סמיכות דבריהם משום דהמ"ל דקאי רק אסיפא דבמומין גלוים או במרחץ ודאי שידע בהן דהיינו רק בשעה שכנסה אבל בשעת קידושין יש לומר דלא ראה משום חזקה דאין אדם מתפייס דעיקר הקפידא הוא בשעת כניסה וכ"ש אליבא דרב דהתנה בשעת קידושין ע"כ לא ראה רק כיון שכנסה סתם אמרינן דודאי במומין גלוים או במרחץ ראה. אך התוס' לא ס"ל זה כמ"ש לעיל ראיה מסימפון שבעבדים וראיה זו היא אף לענין קידושין לכך כתבו דהתנאי היה על מומין אחרים וכן הוא באמת בעבדים וקאי גם ארישא דמומין גלוים או מרחץ בודק אף באירוסין. ויש להביא ראיה לדבריהם ז"ל מהא דקאמר בסוגיא דלעיל גבי מום השומא בעומדת על פדחתה ראה וניפייס ומאי מקשה דילמא מיירי בקידושין לבד אלא ודאי דבמום גלוי אפילו בקידושין לבד אמרינן דמסתמא ראה ואפילו התנה ע"מ שאין בה מומין אמרינן דעל מומין אחרים התנה. אף דמזה אין ראיה אלא מומין גלוי אבל ביש מרחץ יש לומר דבקידושין אינו בודק ע"י קרובותיו. מ"מ כיון דבחדא מחתא נקטי רבנן למומין גלוים וביש מרחץ ס"ל להתוס' דדין אחד להם:

והנה בהג"א בשם המרדכי כתב ופיר"י דלא פליגי רבנן אלא אסיפא וכו' דאלו ארישא שארוסה היתה יכול להיות שלא הכיר במומין אפילו הם בגלוי והא נמי דקתני אם יש מרחץ וכו' דאין רגילות שיבדקנה קודם אירוסין בקרוביו עכ"ל. והביאו הב"ש באה"ע סימן ל"ט ס"ק י"א לענין שומא בפדחת ע"ש ולמד מזה דבכל מומין גלוים לענין קידושין לבד יש לומר שלא ראה וכבר כתבנו בסוגיא דלעיל דקשה עליו מסוגיא דמקשה גבי שומא בפדחתה הא ראה ונתפייס ותו קשה עליו ממ"ש התוס' לעיל דהא בעבדים אמרינן מומין שבגלוי הא קחזי ליה. מיהו זה יש ליישב כמ"ש לעיל דהיינו דמסתמא הוי חזי ליה אי נמי משום דהכא הוי חזקה דאין אדם מתפייס במומין והנה דברי הג"א מגומגמים מאוד דבתחלה כתב דמומין גלוים הוי טענה באירוסין ואח"ככתב דמומין שבסתר במרחץ דוקא הוי טענה מפני שאינה בודקה ע"י קרובותיו והרי הוא כ"ש מגלוי ותו דמשמע מסוף דבריו דדוקא ע"י קרובותיו אינו בודק אבל הוא עצמו רואה מה שבגלוי. אך לכאורה הוא סוגיא מפורשת כדברי הג"א. דהא אמרינן לעיל דף נ"ח ע"ב מר סבר בדיקת חוץ שמיה בדיקה הרי דבהגיע זמן ולא נשאו אינו בודק אלא בדיקת חוץ. ואפ"ה במשנה ראשונה אסורה לאכול בתרומה קודם שהגיע זמן משום סימפון שמבחוץ ש"מ דבאירוסין אינו בודק אפילו בדיקת חוץ. מיהו רש"י ז"ל פי' התם בדיקת חוץ שבודקה ע"י קרובותיו. והנה אין כוונתו ביש שם מרחץ דמשמע בשמעתין דביש שם מרחץ אינו יכול לטעון שום מום שבסתר כ"א בנכפה הקבוע לה זמן כמ"ש התוס' וכל הפוסקים. וע"כ כוונתו באין שם מרחץ א"כ למה בעינן ע"י קרובותיו אם בגלוי הם. וצ"ל דסימפון דהתם היינו לפעמים נגלים ורוב הפעמים נסתרים כמו בשומא שעומדת תחת כיפה וכיוצא בהן שצריכה בדיקה קצת שהרי מסתמא מסתרת אותן וצריך לבדקה ע"י קרובותיו וזה יוכל לבדוק אפילו בלא מרחץ. אבל במומין הגלוים לגמרי פשיטא דקחזי ליה כמ"ש התוספות מההיא דסימפון בעבדים וצ"ל בעבדים אינו מקפיד כיוצא באלו כיון דהם מסתירים אותם. (ונראה דבזה פליגי בן בג בג ור"י ב"ב בקידושין דף י' ע"ש). ולפ"ז המ"ל דהא דאמרו חכמים אבל במומין שבגלוי דמדמע דר"מ פליג היינו כענין סימפון דלעיל שמגולים קצת. ומה שאמרו במתניתין מפני שבודקה בקרובותיו הוא קאי נמי אגלוים כפירש"י לעיל דף נ"ח אלא דבגלוים קצת בודק ע"י קרובותיו אפילו בלא מחרץ כנ"ל. אלא דהתוס' ס"ל זה לדוחק דגלוים משמע גלוים לגמרי. לכך כתבו דר"מ לא פליג. ולכך כתבו דקאי גם ארישא ואפילו בהתנה לרב. משום דהתנה על מומין אחרים. אבל הג"א כתב בהדיא תחלה דמומין גלוים דמתניתין היינו שעומדת תחת כיפה שבראשה ובאמת ר"מ פליג גם ע"ז דל"ל בדיקת קרובים להכחיש את הבעל. וזה הבדיקה אינו קודם אירוסין כדמוכח מסימפון דמשנה ראשונה כנ"ל ולכך מפרש דקאי רק אסיפא. ואין קושיא על ר"מ מהא דאוכלת בתרומה משהגיע זמן למשנה ראשונה ולא חשו לסימפון הנגלה קצת משום בדיקת קרובים היינו כמ"ש לעיל דנהי דלא חששו משום דמסתמא כן הוא שבודקה. אבל אם טוען ואיכא נמי חזקת דאין אדם מתפייס במומין שפיר יכול לטעון. משא"כ בתרומה אמרינן מסתמא דאין בה דמסתמא בודקה ואין מתפייס אם היה בה וראיה לזה דהא במומין שבסתר ואין מרחץ מועיל ראיה של הבעל ואפ"ה אוכלת בתרומה משעת חופה. יצא לנו דדעת הג"א אינו אלא בנגלים קצת כעין תחת הכפה. ולזה אין בדיקה באירוסין כדמוכח מסימפון והיינו דמשני בשומא. ובחנם הסיב הב"ש לדעת הג"א דלא כש"ע כנלענ"ד נכון. וגן מ"ש הה"מ בדברי הרמב"ם דס"ל דקושית הש"ס ראה ונפייס אינו אלא לענין כתובה אינו מובן דאדרבה לענין כתובה איכא חזקת ממון דמסייע לאין אדם מתפייס. ותו דמנ"ל להקשות. ואין לדחוק דאכולה מתניתין קאי שכבר דחינו זה לעיל דיש לומר בנתרפאה ודוק:

ועוד יש לפרש דבריהם דסמכו למה שכתבו דאפילו לרב דמיירי בהתנה אפ"ה אינו יכול לטעון משום דהמ"ל דקאי רק ארישא ולא אסיפא. דראיה בעדים דבעל מועיל דאף דגלוים הא ע"כ לא ראה כיון שהתנה רק דארישא דעל האב להביא ראיה קאי דהא דצריך האב ראיה שהיו אח"כ דוקא במומין שבסתר משא"כ במומין גלוים אמרינן כיון דמסתמא ראה וע"כ כיון דהתנה לא היו בה המומין אלא אח"כ אבל לאחר שהקדימו דיש לומר דהתנה על מומין אחרים א"כ קאי אף אסיפא עוד נלענ"ד דיש לפרש דמה שהכריחו דקאי בין ארישא בין אסיפא הוא אליבא דרב משום דבאמת הוי מצי לפרש דמומין גלוים לאו ראיה כל כך דהא איכא נגדו חזקה אין אדם מתפייס במומין וחזקה דממונא א"כ ראיה בעדים דבעל מועיל ולא קאי רק ארישא דבמומין גלוי חזקה שראה ואף דאיכא נגדו חזקה דאין אדם מתפייס במומין אפ"ה א"צ האב להביא ראיה משום דעכ"פ ה"ל תרתי במקום חדא לתירוצא דרבא כמ"ש לעיל אך נראה דלרב א"א לפרש כן דהא כתבו התוס' לקמן בד"ה אבל היכא וכו' ומיהו תימא לר"י וכו' דאית לן למימר העמידנה בחזקת פנויה וכו' ונראה דזהו אליבא דרב דמיירי בהתנה דלשמואל דמוקי מתניתין בסתם הא כתבו התוס' לעיל דף ע"ב ע"ב בד"ה ע"מ וכו' דבקידשה סתם צריכה גט ודוחק לומר דכיון דהגט מדבריהם או מספיקא מצטרף ספיקא דחזקת פנויה או חזקת פנויה דאורייתא. ובזה א"ש דלא תקשה הא דקאמר רבא דבסיפא ה"ל תרתי במקום חדא והיינו כמו שכתבנו בתוס' לקמן דצריך לצרף חזקה דממונא לחזקה דאין אדם מתפייס במומין לסתור חזקה דאין אדם שותה בכוס וכו'. ואמאי הא איכא נמי חזקת פנויה נגד חזקה דאין אדם שותה בכוס ודוחק לומר דכמו שכתבו התוס' דחזקת פנויה לא חשיבא חזקה כלל לגבי חזקת הגוף ה"נ לא חשיבא חזקה כלל נגד חזקה דאין אדם שותה בכוס אלא נראה דבסיפא לא שייך כלל חזקת פנוי' כיון דכבר כנסה עכ"פ צריכה גט כמפורש במתניתין דלעיל כנסה סתם תצא בלא כתובה וכדמפרש לה רב לעיל בקידשה על תנאי וכנסה סתם צריכה גט ועיין לקמן בתוס' ד"ה וחדא במקום תרתי שכתבנו ראיה לזה אבל לשמואל אין חילוק בין רישא לסיפא כמ"ש התוס' לעיל שם ולפ"ז א"א לפרש כנ"ל דהא דאמרו חכמים אבל במומין שבגלוי וכו' לא קאי רק ארישא משום דהוי ליה תרתי במקום חדא כנ"ל דלרב איכא נמי חזקת פנויה כיון דקידשה על תנאי ועדיין לא כנסה אלא ודאי דבמומין שבגלוי ודאי ראה ונתפייס ושפיר כתבו דקאי בין ארישא בין אסיפא. ודוק:

פירש"י ד"ה מני ר' יהושע וכו' לומר הואיל וספק בידנו על שעת אירוסין וכו'. נראה דהאריך בלשונו משום דהמ"ל כמ"ש לעיל דף י"ב ע"ב דמיירי שאין זמן אירוסין ידוע לנו ומחלקים בזמן אירוסין כדמשמע לשון לא כי שהבעל טוען ברי שהיו עד שלא אירסה דלא שייך חזקת הגוף. אבל כבר כתבנו שם דא"א לפרש כן אלא דשעת אירוסין ידוע ולשון לא כי לאו דוקא כמ"ש התוס' שם והיינו דהשמיט רש"י ז"ל וק"ל:

פירש"י בד"ה רבא אמר וכו' רבא מהדר לאוקמי כולה כר"ג וכו'. נראה כוונתו משום דלכאורה יש להקשות כיון דע"כ צ"ל לרבא כדמסיק דבסיפא כיון דאיכא חזקה דאין אדם שותה בכוס וכו' דעדיפא מחזקה דאין אדם מתפייס במומין וצריך לצרף חזקת ממון עמו תו אין כח בחזקת ממון לסייע לכאן נמצא וכאן היה כמ"ש התוס' לקמן בד"ה חדא במקום תרתי וכו' אם כן לא היה צריך כלל להמציא סברת דכאן נמצא וכאן היה אלא דמתניתין כולה ר"י וטעמא דסיפא משום דמשנכנסה לרשות הבעל ניתוסיף חזקה דראה ונפייס וצריך לצרף חזקת ממון לחזקה דא"א מתפייס במומין תו לא אלימא חזקת ממון לסתור חזקת הגוף אלא ע"כ משום דמהדר לאוקמי אפילו כר"ג ובזה א"ש מה דאמר רבא תחלה לא תימא ר"י לא אזיל בתר חזקה וכו' דלכאורה אין ענין לכאן כלל ולפמ"ש יש לומר דהשיב לדברי ר"א דמשני תברא דאף הוא נחית לחזקות אלו דא"א שותה וכו' וא"א מתפייס במומין וכו' כמ"ש התוס' בד"ה מי ששנה וכו' אם כן לא הוי צריך לדחוקי לאוקמי מתניתין בתרי תנאי דהמ"ל כולה כר"י כנ"ל אלא דע"כ ס"ל לר"א דל"ל לר"י חזקה דגופ' כלל וע"ז אמר רבא לא תימא וכו' דר"י נמי אית לה חזקה דגופה אפילו נגד חזקה אחרת כמ"ש התוס' ואם כן שפיר מצי לאוקמי כולה כר"י ואפ"ה קאמר רבא בתר הכי שנוי' דידיה משום דמהדר לאוקמי מתניתין כר"ג כמו שפירש"י ועיין עוד לקמן בזה ודוק:

תוס' ד"ה מי ששנה זו וכו' ואומר רשב"א וכו'. לכאורה המציאו התוס' פלוגתא אחריתא לתנא דרישא ותנא דסיפא. ויש ליישב קצת ע"פ מה שיבואר לקמן בס"ד דהבדיקה אינו דוקא בסמוך לנשואין ולפעמים הוא אפילו קודם אירוסין אם כן אין כל כך ראיה דראה וניפייס משום חזקה דא"א שות' וכו' משום דיש לומר דהבדיקה היה קודם שנתהוה המומין בה אם כן יש לומר דס"ל לר"א דר"ג ור"י לקעמי' אזלי והוא דס"ל דפלוגתא דר"ג ור"י דר"ג אזיל בתר חזקת הגוף ור"י אזיל בתר שעת מציאתו כמ"ש התוס' לקמן בד"ה על החמר וכו' ומבואר בס"ד שם דלסברא זו כ"ז שאפשר להקדים מקדימן משום דאמרינן כמו שהוא עתה כשנמצא. כן היה מאז ומקדם. ולפ"ז יש לומר דר"ג לשיטתי' ס"ל דעל הבעל להביא ראיה בסיפא משום דאזיל בתר חזקה דגופא. אבל כשמביא ראיה מועיל אפילו כשניסת. ולא אמרינן חזקה דראה ונפייס משום דאמרינן דנתהווה בה מומין אחר הבדיקה. אבל לר"י דל"ל חזקת הגוף ואדרבה אזיל בתר שעת מציאה ס"ל דעל האב להביא ראיה. אבל בניסת אמרינן דמסתמא בדקה. וא"ל שנתהוה אחר הבדיקה דאזלינן בתר שעת המציאה להקדים המומין. ומסתמא היה בה המומין כבר קודם הבדיקה. ולפ"ז א"ש טפי הא דאמר רבא לא תימא וכו' דהוא לסתור שנוי' דר"א דס"ל דטעמא דר"י משום דאזיל בתר מציאותו ואפילו נגד חזקת ממון כמ"ש בסמוך. ע"ז אמר דע"כ זה אינו דהא חזינן דר"י אזיל בעלמא בתר חזקה דגופא ודוק:

גמרא רבא אמר וכו' סיפא נמי וכו' אינו מובן דל"ל בסיפא משום כנכ"ה דהא בל"ז נכון לר"ג כפי' רש"י וא"ל דרוצה לומר דמצי נמי אתיא כר"י והיינו דנוקי מתניתין דמשארסתני נאנסתי באין שהות אחר נשואין לומר שזינתה אחר כך. ולא כמ"ש התוס' בד"ה רישא וכו' אבל ביש שהות ס"ל דמודה ר"י דאמרינן כאן נמצא כאן היה והיינו דקאמר רבא רישא כאן נמצא כאן היה ואיכא לאוקמי כר"ג והיינו אם נימא בפלוגתי' דמשארסתני נאנסתי דמיירי ביש שהות ואיכא למימר נמי דר"י היא וסיפא משום כנכ"ה ונוקי פלוגתייהו דמשארסתני באין שהות. זה אינו חדא דאכתי לא מתרצא ל"ל למימר סיפא כאן נמצא כאן היה הא כיון דלוקי פלוגתייהו דמשארסתני נאנסתי באין שהות איכא למימר דטעמא דר"י לעיל דמשארסתני נאנסתי לאו משום דחזקת ממון לחוד עדיפא מחזקת הגוף אלא משום כיום דע"כ היה בבית אביה אמרינן כאן נמצא כאן היה. ותו דע"כ צ"ל כן דהא אינו מועיל בסיפא אפילו כשמביא הבעל עדים שהיה המומין משנתארסה כקושי' אביי אע"ג דלא שייך לומר כאן נמצא כאן היה בבית הבעל וצ"ל ע"כ כתירוץ הש"ס אם כן אי בעי רבא לאוקמי כר"י לא היה צריך להמציא כלל סברת כנכ"ה אלא משום דאף על גב דחזקת ממון עדיפא לרבי יהודה מ"מ בסיפא כיון דנתוסף חזקה אין אדם שותה בכוס. לא אלימא חזקת ממון נגד חזקת הגוף וחזקה דא"א שותה כמו שכתב לפרש דברי רבא דאמר לא תימא ר"י לא אזיל וכו' עוד צריך להבין לשון הסוגיא אלא משנתארסה משום דאיכא תרתי וכו' ונתקשו בה התוס' בד"ה חדא במקום תרתי ושני התירוצים שכתבו שם התוס' אינם מספיקים להבין לשון הש"ס דקאמר משנתארסה הוי חדא במקום תרתי כמו שהקשו התוס' שם גבי בעל איכא נמי תרי חזקות דאין דאם מתפייס וכאן נמצא וכאן היה ועוד כתבנו להקשות עליהם כמבואר לקמן בלשון התוס'. והנה נלפענ"ד דיש לומר דהא דקאמר דהוי חדא במקום תרתי היינו דיש להמציא דאיכא חזקה דהיו בה המומין לאחר שנתארסה והיינו אם נצרף חזקה א"א שותה בכוס אאיכא בינייהו עם חזקה דא"א מתפייס במומין ונימא דמוכח מזה שנתהווה בה המומין סמוך לנשואין ממש לאחר הבדיקה ונפרש לפ"ז דהיינו דקאמר מאי אמרת חזקה אין אדם מתפייס במומין. אם כן מזה גופי' מוכח שהיו לאחר הבדיקה סמוך לנשואין ואיכא תרתי חזקת הגוף וחזקה זו דע"כ בודקה ולא הוי בה המומין. דהוי תרתי חזקה שנתהווה בה המומין אחר כך. ולגביה דידיה לא ה"ל אלא חדא דהיינו כאן נמצא כאן היה. ודוק:

אך נראה לפענ"ד דאכתי לא מתיישבא דאיכא למיפרך דכיון דע"כ צ"ל לפ"ז דאין הבדיקה ממש סמוך לנשואין. איכא למימר נמי שהיה הבדיקה קודם אירוסין ושנתהוה בה המומין אחר הבדיקה קודם אירוסין. ונראה לענ"ד דהא דלא אמרינן באמת הכי שהיה הבדיקה קודם אירוסין אחר כך נתהוה בה המומין. היינו משום דאמרינן מחמת חזקה דכנכ"ה להקדים המומין כל מה דאפשר ואמרינן כנכ"ה קודם הבדיקה וע"כ ראה ונפייס והיינו דקאמר רבא סיפא נמי כאן נמצא כאן היה כמו שיבואר ולפ"ז יש לומר דהא דקאמר אלא אמרינן חזקה אין אדם מתפייס במומין. לאו למימרא דחזקה זו סותרת דוקא דלא בדק כלל אלא מחמת חזקה דא"א מתפייס במומין אמרינן נמי שבדקה קודם שנתהווה בה המומין ולא אמרינן כנכ"ה קודם הבדיקה משום דחזקת הגוף וחזקה דא"א מתפייס במומין סותר כאן נמצא כאן היה. ולפ"ז א"ש דאם אינו מביא אלא משתתארס אמרינן חזקה דא"א שותה בכוס אאיכא בינייהו והאי ראה ונפייס. ואין לומר דחזקה דא"א מתפייס במומין סותר החזקה דאין אדם שותה בכוס אאיכא בינייהו. ונימא ע"כ לא ראה ונפייס זה אינו דלמה נסתר חזקה זו. הא יש לומר דבדק ואחר כך נתהווה בה המומין ואי משום חזקה דכאן נמצא כ"ה דהוי בה מומין כבר. זה אינו דהא ה"ל עם חזקת הגוף תרתי נגד חזקה דכאן נמצא כ"ה וא"ל שהיו הבדיקה קודם אירוסין וקודם שנתהווה בה המומין דכיון שנסתר חזקה דכנכ"ה אם כן ממילא איכא חזקת הגוף דעדיפא לר"ג שפיר ה"ל חדא במקום תרתי דכיון דאית לה חזקת הגוף וחזקה דא"א שותה וכו'. לא נשאר לבעל רק חזקה אחת דא"ת כנכ"ה לסתור חזקת הגוף נשאר חזקה דא"א שותה בכוס וחזקה דא"א מתפייס שהי' אחר כך ואין חזקה דכנכ"ה סותר שני חזקות. וא"ת דמחמת חזקה דא"א מתפייס נאמר שהי' הבדיקה קודם שנתהווה בה מומין וסותר חזקה דכאן נמצא כ"ה אם כן כיון דצריך לסתור כנכ"ה ממילא נשאר חזקת הגוף אם כן ממ"נ אין לבעל אלא חזקה אחת ושפיר ה"ל חדא במקום תרתי דהיא יש לה שני חזקות שהיו אחר כך מחמת חזקת הגוף ומחמת דא"א שותה וכו' והוא ממ"נ אין לו אלא חזקה אחת. והיינו דקאמר סיפא נמי כנכ"ה דמחמת זה אמרינן דעל הבעל להביא ראיה כנ"ל דהי' קודם אירוסין. ודוק היטב: ועיין בסמוך:

תוס' ד"ה רישא כאן וכו' ואיירי בענין וכו'. אע"ג דהיא עצמה אומרת משארסתני נאנסתי מ"מ היא נאמנת במיגו שהי' אחר נשואין וק' לפענ"ד דא"כ אין צריך לומר דלר"ג חזקת הגוף עדיפא מחזקת ממון. אלא דטעמא דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי משום דיש לה מיגו שהיה אחר נשואין ואיכא תרתי חזקות הגוף וכאן נמצא כ"ה נגד חזקת ממון. ובזה הוי א"ש דפלוגתא דבהרת משמע דת"ק דר' יהושע דחזקת הגוף גרוע מחזקה אחרת. כמ"ש מהרש"א ז"ל אלא דבאמת אי אפשר לפרש הכי והוא מוכרח. דאל"כ לא הוי צריך לומר רישא כאן נמצא כאן היה אלא מטעם דחזקת ממון עדיפא מחזקת הגוף לבד. וטעמא דסיפא משום דאיכא חזק' דא"א שותה וכו' ולא אלימא חזקת ממון נגד שתיהן. ולפמ"ש לעיל דמחמת חזקה דא"א שותה וכו' הוי מצי למימר שבדק קודם אירוסין. וקודם שנתהווה בה המומין. וצ"ל משום דאי אפשר לומר כאן נמצא כאן היה ממילא חזקת הגוף קיים. אם כן הוכרח רבא דחזקת הגוף לבד עדיפא מחזקת ממון. דמשום הכי ה"ל חדא במקום תרתי כנ"ל. ודוק:

ולכאורה היה נראה דמוכרח דחזקת הגוף לבדה עדיף מחזקת ממון ממתניתין דלעיל דף י"ג באומרת מ"ע אני דהתם לא שייך כאן נמצא כאן היה דאם כן היינו מתניתין קמייתא. אך זה אינו דהרי יש לה חזקה קיימת דעדיפא טפי דמעולם לא נבעלה. ולכארוה קשה יותר דאין צריך לומר כלל דטעמא דר"ג במשארסתני נאנסתי משום דכאן נמצא וכו' וביש שהות אלא משום מיגו דמ"ע אני דנאמנת כנ"ל אלא דכבר ישבתי זה לעיל דף ט' ע"ב בתוס' ד"ה לא דקטעי' וכו' דה"ל מיגו להוציא. וצ"ל משום כאן נמצא כאן היה דא"צ לטעון כלל כמ"ש שם ע"ש. ותו דכתבנו שם בדף י"ג דכל טעם דר"ג דנאמנת לומר מ"ע אני אע"ג דלא שכיחא. וקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף. אלא משום דבלא טענתה אמרינן כאן נמצא כאן היה דמיירי ביש שהות. ע"ש.

אך קשה לכאורה הא אמר לעיל דף י"ב ע"ב עד כאן לא קאמר ר"ג אלא דאיכא מיגו וכו' א"נ עד כאן לא קאמר ר"ג אלא דאיכא חזקה וכו' נמצא לשנוי' קמא דטעמא' דר"ג משום מיגו המ"ל כולה מתניתין כר"ג בלא סברת כאן נמצא כאן היה אלא דהכא ליכא מיגו ממילא חזקת ממון עדיפא ובסיפא כיון דניתוסף חזקה דאין אדם ש"ב עדיף מחזקת ממון כמו לר"י ולספרי' דגרסי הכא רבה יש לומר דרבה לשיטתי' דס"ל ביבמות דף נ"ו ע"ב דאשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה ולא משום זונה דבאונס לא מיקריא זונה נמצא לא שייך לומר שנוי' דלעיל משום דאיכא מיגו דהיינו משום דקא פסלה נפש' לכהונה כפירש"י לעיל דף י"ב דבאונס לא מקריא זונה ואפילו לאידך לישנא שם ביבמות אליבא דרבה יש לומר דאפ"ה לא מצי רבה לאוקמי כשנוי' קמא דטעמא דר"ג משום מיגו דהא כתבו התוס' לעיל דף י"ב ע"ב ד"ה אלא דאיכא מיגו וכו' האי שנוי' לא אתיא אלא לרב נחמן אבל לר' יוחנן בהאי דמ"ע ליכא מיגי וכו' נמצא דלרבה דס"ל לעיל דף י"ב ע"א זאת אומרת כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה ע"כ מפרש מתניתין דהיא אומרת מ"ע אני כר' יוחנן דאמר במאתיא ומנה כדאיתא לעול דף י"ג נמצאדבההיא דמ"ע ליכא מיגו וצ"ל משום חזקה. מיהו לפ"ז בפשיטות לא היינו צריכין לאוקמי מתניתין דמשארסתני נאנסתי ביש שהות דמתניתין קמייתא יש לומר משום מיגו דמ"ע כנ"ל. ולפמ"ד בדף י"ג דמ"ע לא שכיחא א"ש דעכ"פ צריך לסברת רב' משום דכאן נמצא וכ"ה אך כל זה לגרסת רבה אבל לספרי' דגרסי הכא רבא דס"ל לעיל דף י"א ע"ב דמקח טעות לגמרי משמע. קשה דהמ"ל כשנוי. קמא דטעמא דר"ג משום מיגו ולא היה צריך להמציא כלל סברת כאן נמצא וכ"ה כנ"ל. ולענ"ד דמזה ראיה למ"ש לעיל דף י"א ע"ב דלפי' ר"ח דס"ל דמ"ע פתחה סתום לא שייך מיגו דמ"ע אני דיריאה פן יכחישה הבעל ויאמר פתח פתוח מצאתי ויהי' נאמן אלא למ"ד דכנסה בחזקת תבולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה. וכתבו התוס' לעיל דף י' ד"ה חזקה דלדידיה אין הבעל נאמן אלא במקום שנאסרת עליו. נמצא לרבא דס"ל מקח טעות לגמרי משמע. ממילא דליכא מיגו דמ"ע כלל. וע"כ צ"ל כמ"ש התוספת הכא דמיירי ביש שהות אחר נשואין דנאמנת במיגו שהי' אחר הנשואין. אך לגירסת רבה א"ש טפי לאידך לישנא ביבמות דפסולה לכהונה דשפיר איכא מיגו במתניתין קמייתא אלא דמשמע ליה לרבא דמתניתין מיירי בין ביש שהות בין באין שהות. והוא דבאין שהות נאמנ' משום מיגו דמ"ע אלא בשיש שהות אמרינן נמי לענין איסורא לבעלה כאן נמצא וכ"ה וליכא מיגו דמ"ע שהרי הי' הבעל נאמן כיון שנאסר' עליו. אלא דביש שהות נאנמת במיגו דאחר נשואין כמ"ש התוס'. נמצא ממ"נ מתניתין קמייתא או משום מיגו דמ"ע או משום מיגו דאחר נשואין כמ"ש כבר לעיל באריכות דף י"ב ע"ב ע"ש. ודוק