כתובות קו ע"ב

כלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדק הבית צורך מזבח נינהו ומקדשי בדק הבית אתו או צורך קרבן נינהו ומתרומת הלשכה היו עושין אותן א''ל אין נעשין אלא מתרומת הלשכה איתיביה {דברי הימים ב כד-יד} וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע (הכהן) את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת וגו' א''ל דאקרייך כתובי לא אקרייך נביאי {מלכים ב יב-יד} אך לא יעשה בית ה' ספות וגו' כי לעושי המלאכה יתנוהו אי הכי קשו קראי אהדדי לא קשיא כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו וכי גבו והותירו מאי הוי א''ר אבהו לב ב''ד מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהו לכלי שרת תנא דבי רבי ישמעאל כלי שרת באין מתרומת הלשכה שנאמר את שאר הכסף איזהו כסף שיש לו שיריים הוי אומר זה תרומת הלשכה ואימא שיריים גופייהו כדאמר רבא העולה עולה ראשונה ה''נ הכסף כסף ראשון מיתיבי הקטורת וכל קרבנות צבור באין מתרומת הלשכה מזבח הזהב ולבונה וכלי שרת באין ממותר נסכים מזבח העולה הלשכות והעזרות באין מקדשי בדק הבית חוץ לחומת העזרה באין משירי הלשכות זו היא ששנינו חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה תנאי היא דתנן מותר תרומה מה היו עושין בה ריקועי זהב ציפוי לבית קדשי הקדשים ר' ישמעאל אומר מותר פירות לקיץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת ר''ע אומר מותר תרומה לקיץ המזבח מותר נסכים לכלי שרת רבי חנינא סגן הכהנים אומר מותר נסכים לקיץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת וזה וזה לא היו מודים בפירות פירות מאי היא דתניא מותר תרומה מה היו עושין בה לוקחין פירות בזול ומוכרין אותם ביוקר והשכר מקיצין בו את המזבח וזו היא ששנינו מותר פירות לקיץ המזבח מאי זה וזה לא היו מודין בפירות דתנן מותר שירי לשכה מה היו עושין בהן לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש דברי ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר אין משתכרין בשל הקדש אף לא בשל עניים בשל הקדש מאי טעמא לא אין עניות במקום עשירות בשל עניים מאי טעמא לא דלמא מתרמי להו עניא וליכא למיתבא ליה: מי שהלך למדינת הים: איתמר רב אמר

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קו - ב

כלי שרת, שמשתמשים בהם לעבודת הקרבנות במזבח החיצון, שהוא עצמו בנין ולא כלי - מהו שיעשו מקדשי בדק הבית?

וצדדי הספק הם:

האם כלי השרת "צורך מזבח" נינהו, ולכן מקדשי בדק הבית אתו, הם באים.

או כלי שרת "צורך קרבן" נינהו, ומתרומת הלשכה, מהכסף המיועד לקרבנות היו עושין אותן?

הקדמה

קרבנות הציבור היו באים כל שנה ממחצית השקל שתרמו כל אחד ואחד מבני ישראל בכל שנה. והיו מרכזים את כל השקלים בלשכה, ותורמים מהם שקלים בשלש קופות, ומתוך שלש קופות אלו היו קונים את קרבנות הציבור.

אם היה צורך בכסף נוסף לקניית קרבנות ציבור, היו חוזרים ותורמים מן השקלים שבלשכה אל תוך הקופות.

בכסף שבקופות, מלבד קניית קרבנות הציבור, היו עושים בו שימושים נוספים לצרכי הציבור, וכפי שיתבאר להלן.

הכסף שהיה נותר בקופות הללו היה נקרא "מותר תרומת הלשכה", וגם לו היו שימושים מסויימים.

ואילו הכסף שהיה נשאר בלשכה אחר שתרמו ממנה את תרומת הלשכה, ואחר שחלפה השנה, ושוב לא היו תורמים ממנה, היה נקרא "מותר הלשכה", וגם לו היו שימושים מסויימים.

כמו כן היתה במקדש רשות של "הקדש בדק הבית", שתחת רשותה היו כל הנכסים והתרומות שאינם קדשי מזבח. ברכוש הזה היו מתקנים או בונים את כל המבנים שבבית המקדש.

אמר ליה: אין כלי שרת נעשין אלא מתרומת הלשכה.

איתיביה מהא דכתיב בדברי הימים ב [פרק כד], בענין המגבית לבדק הבית שנעשתה בימי המלך יואש:

"וככלותם לבנות ולתקן את בית המקדש, הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף. ויעשהו כלים לבית ה', כלי שרת"

ומוכח שכלי השרת נעשים מכסף של בדק הבית.

אמר ליה: מי דאקרייך, שקרא ולימד אותך כתובי - לא אקרייך נביאי! דכתיב בנביאים ראשונים, בספר מלכים ב [פרק יב]: "אך לא יעשה מן הכסף שנועד לתקן את בית ה', ספות, כלי זהב, כלי כסף - כי לעושי המלאכה יתנוהו".

ומוכח שאין משתמשים בכסף בדק הבית לצורך עשיית כלי שרת.

ומקשינן: אי הכי, קשו קראי אהדדי!

ומשנינן: לא קשיא -

כאן שגבו והותירו, שנשאר כסף יותר מן הצורך לבדק הבית, אז היה מותר לעשות מן הכסף המיותר כלי שרת.

כאן שגבו ולא הותירו, וכיון שיש צורך בכסף לבדק הבית אין עושים ממנו כלי שרת.

ופרכינן: וכי גבו והותירו - מאי הוי? הרי לא לשם קדושת קרבן גבו אותו אלא לצורך בדק הבית, ואיך אפשר לשנות את קדושתו?

אמר רבי אבהו: "לב בית דין" מתנה עליהן, שאם הוצרכו לבדק הבית - הוצרכו, ואין לשנות את קדושתם.

ואם לאו, שישאר כסף מיותר - יהו לכלי שרת.

תנא דבי רבי ישמעאל: כלי שרת באין מתרומת הלשכה. ^[1]

שנאמר [שם, בדברי הימים] "את שאר הכסף. ויעשהו כלים לבית ה', כלי שרת".

איזהו כסף שיש לו "שיריים"? - הוי אומר, זה תרומת הלשכה. שמרימים תרומה מהכסף שנאסף מכלל ישראל בתוך שלש קופות, לצורך קניית הקרבנות מהכסף ש"נתרם" בקופות. והשארית של הכסף שנשאר בלשכה היא ה"שיריים".

ולכן יש לעשות את כלי השרת מהכסף שבקופות, כי לכסף זה יש שיריים שנותרו בלשכה.

ופרכינן: ואימא, מדוע לא נאמר, שהפסוק הזה מלמד שיש לעשות כלי שרת מכספי השיריים שנשארו בלשכה גופייהו, ולא מהכסף שנתרם בתוך שלשת הקופות! כי הרי הפסוק מדבר על עשיית הכלים מ"שאר הכסף"!?

ומשנינן: כיון שנכתבה המילה "הכסף" בה"א הידיעה, צריך לעשות את הכלים מהכסף החשוב, שנתרם בקופות, ולא מן השיריים - כדאמר רבא בענין הקרבת עולת התמיד בבוקר:

"וערך עליה העולה [תמיד של בוקר] " - מלמדת ה"א הידיעה שעולת התמיד צריכה להיות חשובה, ולכן היא תהא העולה ראשונה בבוקר, שלא יקדימו קרבן אחר לפניה.

הכא נמי מה שאמר הכתוב שעשו את כלי השרת מ"שארית הכסף" - כסף ראשון, שהוא כסף חשוב, שנתרם בקופות לצורך קרבנות, ולא מן השארית של הכסף!

מיתיבי על מה ששנינו שכלי שרת באים מתרומת הלשכה, מהא דתניא:

הקטורת וכל קרבנות צבור - באין מתרומת הלשכה.

מזבח הזהב ולבונה ^[2] וכלי שרת - באין מ"מותר נסכים", ונחלקו בו אמוראים במסכת מנחות מהו "מותר נסכים" [עיין ברש"י].

מזבח העולה הלשכות והעזרות - באין מקדשי בדק הבית.

חוץ לחומת העזרה - באין משירי הלשכות.

וזו היא ששנינו: חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר - באין משירי הלשכה!

ומוכח מהברייתא הזאת שכלי השרת אינן נעשים מתרומת הלשכה!

ומשנינן: מחלוקת תנאי היא, שנחלקו בדבר.

דתנן במסכת שקלים [פרק רביעי הלכה ב]:

מותר תרומה - מה היו עושין בה? - ריקועי זהב, ציפוי לבית קדשי הקדשים

רבי ישמעאל אומר:

מותר פירות [רווחים שעשה הקדש מהקרבנות, וכפי שיתבאר להלן] - לקיץ המזבח, להקריב עליו עולות של נדבת צבור כשאין קרבנות אחרים להקריב עליו, כדי שלא יהיה המזבח שומם.

ודבר זה נקרא "קיץ", משום שבאים קרבנות הציבור לנדבה אחר הקרבת עיקר הקרבנות שהם חובה, בדומה לפירות מתוקים הבאים לקינוח סעודה, לאחר הסעודה.

מותר תרומה - לכלי שרת.

רבי עקיבא אומר: מותר תרומה - לקיץ המזבח.

מותר נסכים - לכלי שרת.

רבי חנינא סגן הכהנים אומר:

מותר נסכים - לקיץ המזבח.

מותר תרומה - לכלי שרת.

וזה וזה, רבי עקיבא ורבי חנינא סגן הכהנים, לא היו מודים בפירות, כי לדעתם אין עושים מסחר לצורך רווח בממון הקדש.

ונמצא שתנא דבי ישמעאל הסובר שעושים כלי שרת מתרומת הלשכה הוא כמו שמצינו שכך סובר רבי ישמעאל עצמו, ואילו רבי עקיבא חולק עליו.

והוינן בה: "פירות" - מאי היא?

ומשנינן: דתניא: מותר תרומה, מה היו עושין בה? - לוקחין פירות בזול, ומוכרין אותם ביוקר. והשכר הרווח המתקבל - מקיצין בו את המזבח.

וזו היא ששנינו: מותר פירות - לקיץ המזבח.

ומבארת הגמרא: מאי "זה וזה, לא היו מודין בפירות"?

דתנן: מותר שירי לשכה - מה היו עושין בהן.

לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות, והשכר להקדש, דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר: אין משתכרין בשל הקדש, ואף לא משתכרין בשל עניים.

ומבארת הגמרא את טעמו של רבי עקיבא:

בשל הקדש מאי טעמא לא משתכרים? - כי אין עניות במקום עשירות.

בשל עניים מאי טעמא לא? - דלמא מתרמי להו עניא, וליכא למיתבא ליה. שמא יזדמן לגבאי הצדקה עני, ולא תהיה להם אפשרות לתת לו כסף, כיון שהוא יהיה מושקע לעשיית רוח לצדקה.

הערות

^[1] התוס' מבארים שהכונה היא למותר שנשאר מתרומת הלשכה ולא מתרומת הלשכה עצמה, כמו שמוכח לקמן. אלא שאם כן, יש לתמוה מה שואלת הגמרא "ואימא שיריים גופא", שהם מתאימים לאמור בפסוק "שאר הכסף", והרי גם הכסף שבקופות הוא כסף שנשאר. ותירצו, שהכסף שבקופות עצמן לא תמיד הוא נשאר, כי לפעמים קונים בכל הכסף הזה קרבנות, ורק מהכסף שנותר בלשכה לעולם נשאר ממנו עודף. ושאלת הגמרא היתה שהיה לו לנקוט בדבר מוחלט, שתמיד הוא נשאר.

^[2] הגר"א מוחק את המילה "לבונה" לפי שהיא קרבן גמור, ובאה מתרומת הלשכה.

כלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדק הבית? וצדדי השאלה: צורך מזבח נינהו [הם] ולכן מקדשי בדק הבית אתו [באים], או צורך קרבן נינהו [הם], ולכן מתרומת הלשכה היו עושין אותן? אמר ליה [לו]: אין נעשין אלא מתרומת הלשכה.

איתיביה [הקשה לו], הלא נאמר על אלה שחיזקו את בדק הבית: "וככלו‍תם הביאו לפני המלך ויהוידע (הכהן) את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת" (דברי הימים ב' כד, יד), משמע שכלי השרת נעשים מהכסף שהוקדש לבדק הבית!

אמר ליה [לו] רב: דאקרייך כתובי [מי שלימד אותך כתובים] לא אקרייך נביאי [לימד אותך נביאים], ושכחת את הכתוב המקביל בנביאים, שנאמר "אך לא יעשה בית ה' ספות כסף מזמרות מזרקות חצוצרות כל כלי זהב וכלי כסף מן הכסף המובא בית ה'. כי לעשי המלאכה יתנהו וחיזקו בו את בית ה'"(מלכים ב יב, יד-טו), הרי שאת כלי השרת לא עשו מן הנדבה לבדק הבית.

ומקשים: אי הכי, קשו קראי אהדדי [אם כך, קשים הכתובים זה על זה], שבמקום אחד נאמר שעשו מכסף זה גם כלי שרת, ובמקום שני נאמר שהוא רק לעושי המלאכה לבדק הבית ממש! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה], כאן — שגבו והותירו, ואז משתמשים בכסף הנותר לצורכי כלי שרת, כאן — שגבו ולא הותירו ואז נותנים את הכסף כולו לבדק הבית.

ושואלים: וכי [וכאשר] גבו והותירו מאי הוי [מה יש], הרי בסופו של דבר הכסף הוקדש לצורך אחר, ואם כלי שרת אינם נעשים מקדשי בדק הבית, כיצד אפשר להשתמש בו לכך? אמר ר' אבהו: לב בית דין מתנה עליהן מתחילה, אם הוצרכו לבדק הבית — הוצרכו, ואם לאו [לא] — יהו [יהיו] לצורך כלי שרת.

תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: כלי שרת באין מתרומת הלשכה, שנאמר: "את שאר הכסף" (דברי הימים ב' כד, יד), איזהו כסף שיש לו שיריים — הוי אומר זה תרומת הלשכה. שהדרך היתה שלאחר שמכניסים בלשכה את כסף השקלים היו תורמים ממנו תחילה חלק מסויים לצרכי הקרבנות, ועושים שימוש אחר בשיריים.

ושואלים: ואימא [ואמור] ששיריים גופייהו [עצמם] הם שיינתנו לצורך כלי שרת, ולא תרומת הלשכה? ונפרש "שאר הכסף" — הכסף שנשאר בלשכה לאחר תרומה! ומשיבים: כמו שאמר רבא במקום אחר: "העולה" כוונתו עולה ראשונה, הכי נמי [כך גם כן] "הכסף" — כוונתו כסף ראשון של התרומה עצמה, ולא שייריה.

מיתיבי [מקשים] על כך, ממה ששנינו: הקטורת וכל קרבנות צבור — באין מתרומת הלשכה, מזבח הזהב ולבונה וכלי שרת — באין ממותר נסכים.

מזבח העולה, הלשכות והעזרות — באין מקדשי בדק הבית. מה שבונים חוץ לחומת העזרה — באין משירי הלשכות. זו היא ששנינו: חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר בירושלים באין משירי הלשכה. והרי זה חולק על מה שאמרנו בענין כלי שרת!

ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתנן [שכן שנינו במשנה]: מותר תרומה, אם נשאר כסף מהכספים של תרומת הלשכה בראש חודש ניסן שמכאן ואילך היו משתמשים רק בתרומה חדשה, מה היו עושין בה, באותו מותר? היו עושים ריקועי זהב ציפוי לבית קדשי הקדשים, ר' ישמעאל אומר: מותרות שונים הם, ולהם דינים שונים. מותר פירות — לקיץ המזבח, שאם הזדמן שלא היו קרבנות על המזבח, היו מביאים עולות משל ציבור, שלא ישאר המזבח ריק. מותר תרומה — לכלי שרת.

ר' עקיבא אומר: מותר תרומה — לקיץ המזבח, מותר נסכים — לכלי שרת. ר' חנינא סגן הכהנים אומר: מותר נסכים היה לקיץ המזבח, מותר תרומה לכלי שרת. וזה וזה, גם ר' חנינא וגם ר' עקיבא לא היו מודים בפירות, שלדעתם לא היה דבר כזה במקדש.

ושואלים: ובעצם "פירות" מאי היא [מה הוא], מה עניינם של פירות אלה? — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מותר תרומה מה היו עושין בה — לוקחין (קונים) פירות בזול ומוכרין אותם ביוקר, והשכר (והרווח) שהיה בא מכאן — מקיצין בו את המזבח. וזו היא ששנינו: מותר פירות היה נעשה לקיץ המזבח.

ושואלים: אם כך מאי [מה טעם] "זה וזה לא היו מודין בפירות"? ומשיבים: ר' עקיבא לשיטתו, דתנן [שכן שנינו במשנה]: מותר שירי לשכה מה היו עושין בהן? לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות, והשכר להקדש, אלו דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: אין משתכרין (עושים רווחים) בשל הקדש, אפילו לצורכי המקדש ואף לא בשל עניים.

ומסבירים את הטעם: בשל הקדש מאי טעמא [מה טעם] לא — לפי שאין עניות במקום עשירות, והמקדש צריך תמיד להיות ברווחה ובעושר, ואין מקום לעשיית רווחים קטנים כדרך עניים. בשל עניים מאי טעמא [מה טעם] לא משתכרים — דלמא מתרמי להו עניא וליכא למיתבא ליה [שמא יזדמן להם עני ולא יהיה לתת לו], שכיון שהשקיעו את הכסף בעסק — אין מה לתת עכשיו לעני, הנזקק לכסף.

א ומעתה חוזרים לפירושה של המשנה. שנינו בה: מי שהלך למדינת הים ובאה אשתו ותבעה מזונות מבית דין, נחלקו תנאים מתי צריכה האשה להשבע שלא נטלה משל בעלה כלום. איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה הבאה, רב אמר:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Concerning Temple service vessels, what is the halakha with regard to the possibility that they may be prepared by using money consecrated for Temple maintenance? The Gemara explains the two sides of the dilemma: Are they requirements of the altar, and therefore they came from money consecrated for Temple maintenance, or are they requirements of offerings, and therefore they were prepared from the collection of the Temple treasury chamber? Rav said to him: They are prepared only from the collection of the chamber.

Rav Huna raised an objection to this from a verse that deals with those in charge of maintaining the Temple structure: “And when they had made an end, they brought the rest of the money before the king and Jehoiada, of which were made vessels for the house of the Lord, vessels with which to minister, and buckets, and pans, and vessels of gold and silver” (II Chronicles 24:14). This indicates that vessels may be prepared with money consecrated for Temple maintenance.

Rav said to him: Whoever taught you the Writings did not teach you the Prophets, as you forgot about the parallel verse in the Prophets: “But there were not made for the house of the Lord cups of silver, snuffers, basins, trumpets, any vessels of gold, or vessels of silver, of the money that was brought into the house of the Lord; for they gave that to those who did the work” (II Kings 12:14–15). This verse proves that vessels were not prepared with the money donated for Temple maintenance.

The Gemara asks: If so, the verses contradict each other, as in one place it states that the Temple vessels may be funded with the money donated for Temple maintenance, while in the other verse it states that this money was used exclusively for those involved in the actual work of Temple maintenance. The Gemara answers: This is not difficult; here it is speaking of a case where they collected funds and there was money left over. These funds could be used for Temple vessels. Conversely, here, the verse is referring to a situation where they collected funds and there was nothing left over, and therefore all of the money was allocated to actual Temple maintenance.

The Gemara asks: And if they collected money and there was some left over, what of it? After all, that money was consecrated for another purpose. If the Temple vessels could not be prepared with money consecrated for Temple maintenance, how were they able to use any of these funds for this purpose? Rabbi Abbahu said: The court initially sets a mental stipulation about the money collected: If it is required for Temple maintenance, it is required and is allocated accordingly, and if not, it will be used for the service vessels.

The school of Rabbi Yishmael taught: The funding for the service vessels of the Temple comes from the collection of the Temple treasury chamber, as it is stated: “The rest of the money” (II Chronicles 24:14). Which money has a remainder? You must say that this is referring to the collection of the chamber. After the money was brought into the chamber, a certain portion of it would be set aside for the requirements of the offerings, while the remainder was used for other purposes.

The Gemara asks: But one can say that the remainder itself was used for the Temple vessels, and the phrase “the rest of the money” does not refer to the funds of which there is a remainder, but to the remainder of the donations left in the chamber after the first collection was removed. The Gemara answers: This is as Rava said elsewhere, that the phrase “the burnt-offering” (Leviticus 6:5), with the definite article, is referring to the first burnt-offering; so too, the term “the money” (II Chronicles 24:14) is referring to the first money, i.e., the money removed from the collection of the chamber.

The Gemara raises an objection from the following source: The funds for the incense and all communal offerings come from the collection of the Temple treasury chamber. The funds for the golden altar, located inside the Sanctuary and upon which the incense was offered, the frankincense, and the service vessels all come from the leftover money of the funds set aside for the libations.

The funds for the upkeep of the altar of burnt-offerings, which was located outside the Sanctuary and on which most offerings were burned, and for the chambers, and for the various courtyards, come from money consecrated for Temple maintenance. Funds for those matters that are outside the walls of the Temple courtyard come from the remainder of the chambers. And with regard to this we learned: The wall of the city, its towers, and all of the requirements of the city of Jerusalem likewise come from the remainder of the chamber. According to this source, the funds for the sacred vessels came from the leftover money of the funds set aside for the libations, not the collection of the Temple treasury chamber.

The Gemara answers: It is a dispute between tanna’im, as we learned in a mishna (Shekalim 6a): What would they do with the leftover funds of the collection of shekels that had not been spent on communal offerings? They would purchase golden plates as a coating for the walls and floor of the Holy of Holies. Rabbi Yishmael says: There were different types of remainders in the Temple, each of which had separate regulations. The leftover produce was used to purchase the repletion [keitz] of the altar, i.e., burnt-offerings sacrificed when the altar would otherwise be idle. The leftover funds of the collection were used to purchase service vessels.

Rabbi Akiva says: The leftover funds of the collection of shekels were used to purchase the animals for the repletion of the altar, as they had originally been collected for offerings. The leftover libations were used to purchase service vessels. Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, says: The leftover libations were used to purchase animals for the repletion of the altar, while the leftover funds of the collection of shekels were used to purchase service vessels. Both this Sage, Rabbi Akiva, and that Sage, Rabbi Ḥanina, did not agree with Rabbi Yishmael’s opinion with regard to the leftover produce.

The Gemara asks: What is this produce? As it is taught in a baraita: What would they do with the leftover funds of the collection? They would use it to buy produce at a cheap price and subsequently sell that produce at an expensive price, and the profit earned from this trade would be used for the repletion of the altar. And with regard to this we learned: The leftover funds of produce were used to purchase the animals for the repletion of the altar.

The Gemara asks: If so, what is the reason that both this Sage, Rabbi Akiva, and that Sage, Rabbi Ḥanina, did not agree with Rabbi Yishmael’s opinion with regard to the leftover produce? The Gemara answers: Rabbi Akiva is consistent with his opinion elsewhere, as we learned in a mishna (Shekalim 6a): What would they do with the leftover remainder of the chamber? They would purchase wine, oil, and fine flour and sell them to those who needed them for their private offerings. And the profit from these sales would go to consecrated property, i.e., to the Temple treasury. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: One may not generate profit by selling consecrated property, nor may one profit from funds set aside for the poor.

The Gemara explains the reason for Rabbi Akiva’s ruling: What is the reason that one may not use consecrated property to generate a profit? It is because there is no poverty in a place of wealth, i.e., the Temple must always be run in a lavish manner. Therefore, one may not use Temple funds to generate small profits in the manner of paupers. What is the reason that one may not use funds set aside for the poor to make a profit? It is because perhaps one will encounter a poor person and there will be nothing to give him, as all of the money is invested in some business transaction.

§ The Gemara returns to the mishna, which deals with the case of one who went overseas and his wife is demanding sustenance. It was stated that amora’im debated the following issue. Rav said:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מאי זה וזה לא היו מודים בפירות כלומר מאי טעמא דידהו ומייתי טעמא דר"ע וכן פי' רש"י ז"ל:

תמידין ומוספין וכל קרבנות צבור ונסכיהם ומלח הקרבנות ועצים אם הוצרכו ליקח שלא היו אותן שהביאו מספיקות להם ועומר ושתי הלחם ופרה אדמה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית שקושרין בו ובגדי כהונה כלן באות מתרומת הלשכה אבל פר העלם ושעירי ע"ז בתחלה גובין להם כמו שביארנו בהוריות:

כשהיה בית המקדש קיים והיו ישראל מביאין שקליהם להקריב מהם מניסן ואילך כמו שביארנו בכמה מקומות היו השקלים מתקבצים במקדש ומנחין אותה בלשכה אחת וממלאין מהם שלש קופות גדולות כל אחת בת תשע סאין כדי לתרום מהם שלש פעמים בשנה שלש קפות קטנות כל אחת בת שלש סאין ונמצא שבקפות גדולות לא נשאר בהם כלום אבל הנשאר בקרקע הלשכה אחר שמלאו מהם הקפות נקרא שירי הלשכה ואם לא היו שקלים שבקפות מספיקין חוזרין ותורמין משירי הלשכה ואם היו מספיקין ומותירין אותו מותר נקרא מותר התרומה או מותר תרומת הלשכה ושקלים שבקפות עצמן נקרא תרומת הלשכה ועושין ממנה מה שכתבנו ומותר שלה עושין ממנה רקועי זהב לצפוי בית קדשי הקדשים ושירי לשכה בונין חומת העיר ומגדלותיה ואמת העיר שבירושלם ושאר צרכי העיר כגון בורות שיחין ומערות וכיוצא באלו ומה שנשאר אחר תקון העיר ומגדלותיה נקרא מותר שירי לשכה ונחלקו בה ר' ישמעאל ור' עקיבא שלדעת ר' ישמעאל עושין בהם סחורה ולדעת ר' עקיבא שהלכה כמותו אין משתכרין לא בשל הקדש ולא בשל עניים שמא יזדמן עני הצריך ואין מצוי להם ליתן לו ומכל מקום לא ביאר ר' עקיבא מה היו עושין בה ורבותי סוברים שממתינין להם עד שיצטרכו לצרכי העיר ובכלל שירי לשכה הם וגדולי המחברים כתבו שמותר תרומת הלשכה ומותר שירי לשכה לוקחין בהם בהמות זכרים ויקרבו כלם עולות לקיץ המזבח שתנאי ב"ד הוא על כל המותרות שיקרבו עולת בהמה למדת עכשו מה הוא נקרא תרומת הלשכה ומה הוא נקרא מותר התרומה ומה הוא נקרא שירי לשכה ומה הוא נקרא מותר שירי לשכה ועדין צריך שתדע ענין מותר הנסכים והוא שהיה איש אחד ממונה ליקח במעות של תרומת הלשכה יינות שמנים וסלתות מבעלי בתים והתבאר במנחות צ' א' שאם קבל אותו בעל הבית לספק מארבע סאין בסלע ועמדו משלש או משלש ועמדו מארבע חייב לספק מארבע בשער הזול ומחוייבי נסכים לוקחין מזה הממונה בשער היוקר ואותו ריוח נקרא מותר נסכים ועושין ממנו קיץ למזבח וכן לוקחין מהם כלי שרת ואם לא היה שם מותר נסכים באים מתרומת הלשכה ולא מקדשי בדק הבית אפילו גבו לבנין והותירו אלא שממתינין עד שיצטרך לבית שאין כלי שרת צורך מזבח שהוא מכלל הבית אלא צורך קרבן כגון לקבלת דמים ולרחיצת קרבים ולנתינת סולת למנחות וכיוצא באלו ולענין מותר נסכים מיהא שמא תאמר והלא אמרו שאין משתכרין בשל הקדש לא אמ' אלא בפירות שהן כעין סחורה והוא דרך עניות אבל מה שהוא צורך צבור והזמנה לקרבן אינו בדין זה וגדולי המחברים פירשו במותר נסכים דרך אחרת ואף גדולי הרבנים הזכירו בה דרך אחרת שזכרוה גם כן במסכת מנחות ומה שכתבנו הוא עקר וכן כתבוה גדולי המפרשים ומזבח העולה וההיכל והעזרות וכל מה שהוא צורך הבית ולא צורך קרבן באים מקדשי בדק הבית וגדולי המחברים פסקו באלו משירי לשכה ולא יראה כן:

ומה שנתגלגל כאן מענין העולה עולה ראשונה פירושו שאין לך שום קרבן קרב קודם לתמיד של שחר כמו שביארנו ביומא ובכמה מקומות:

תנן התם מותר שירי הלשכה מה היו עושין בהן לוקחים בהן יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר אין משתכרין בשל הקדש ולא בשל עניים בשל הקדש אין עניות במקום עשירות בשל עניים דלמא מיתרמי עניא וליכא למיתבא ליה:

חנן אומר וכו' והלכתא כחנן כדאמרי' לקמן דדוקא כשתבוא לגבות כתובתה אז לא תגבה בלא שבועה אבל כשתובעת מזונות יהבינן לה בלא שבועה איתמר רב אמר פוסקין מזונות לא"א ושמואל אמר אין פוסקין פי' מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות רב סבר ב"ד יורדין לנכסיו ופוסקין מזונות לאשתו ושמואל אמר אין פוסקין כששמעו בו שמת כ"ע לא פליגי שפוסקין כי פליגי בשלא שמעו בו שמת רב אמר פוסקין דמשועבד לה ושמואל אמר אין פוסקין מ"ט רב זביד אמר אימור צררי אתפשה רב פפא אמר חיישינן שמא אמר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך. פי' והיא קבלה עליה אבל כששמעו בו שמת פוסקין וליכא למיחש לצררי שהרי סופה לגבות כתובתה ואז תשבע שלא עכבה בידה משלהם כלום ולצאי מעשה ידיך למזונותיך נמי ליכא למיחש שכבר מת ואינה משועבדת לו. וא"ת הרי היא משועבדת ליתומים ואף הם יאמרו לה כן. תשובה אף הוא אינו יכול לומר לה אא"כ תתרצה היא והרי עכשיו אינה רוצה. אמר שמואל ומודה לי אבא בשלשה חדשים הראשונים שאין פוסקין לפי שאין אדם מניח את ביתו ריקם:

וז"ל תלמיד הרשב"א לא קשיא כאן שגבו והותירו כלומר גבו לבד"ה והותירו עושין כלי שרת לא הותירו נעשין מתרומת הלשכה ע"כ. ואיכא למידק דכיון דידע רב הונא כתובי וכדאותיב מדכתיב וככלותם הביאו לפני המלך וגו' מאי בעי מעיקרא מיני' דרב פשיטא דמקדשי בדק הבית אתי ואין לפרש דהכי קא בעי אי אינן נעשין אלא מבדק הבית כדכתיב קרא או דילמא מתרומת הלשכה נמי נעשין וה"ה אי איכ' קדשי בדק הבית דנעשין מהם ואהדר לי' דאין נעשין אלא מתרומת הלשכה ולהכי קא מותיב לי' מקרא דכתיב ובכלותם גו' ואי הכי מהו שיעשו מתרומת הלשכה מיבעי לי' ועוד דכיון דתלי טעמי בצורך קרבן ובצורך מזבח משמע דבדוקא נקט בכל חד. ומעתה לא תפרש נמי דלא מבעיא ליה אלא אי נעשין נמי מקדשי בדק הבית ומיהו פשיטא ליה במצו למעברינהו מתרומת הלשכ' אלא דבעי אי מצי למעברינהו נמי מקדשי בדק הבית דמדתלי טעמיה בצורך קרבן או צורך מזבח משמע דבדוקא נקט דהא ודאי צורך קרבן לא אתי מקדשי בדק הבית ולא צורך מזבח מתרומת הלשכ' ובעי עלה רב הונא כלי שרת אי אשתני דינייהו ונעשין מקדשי בדק הבית ומ"מ הדרא קושיא לדוכתיה וי"ל דרב הונא לא בעי אלא בגבו ולא הותירו דאלו בגבו והותירו פשיטא ליה דעושין מהם כלי שרת ופשיט ליה רב דאין נעשין אלא מתרומת הלשכה פי' ואפי' בגבו והותירו אין עושין מהן כלי שרת ולהכי מותיב ליה מדכתיב ובכלותם הביאו וגו' ואהדר ליה רב דאקרייך כתיבי לא אקרייך נביאי אך לא יעשה גו' פי' כיון דכתיב להדיא בנביאי לא יעשה בית היספות גו' מעתה ע"כ אית לך לפרושי דהא דכתיב וככלותם גו' את שאר הכסף היינו תרומת הלשכה וכדתנא דבי ר' ישמעאל לקמיה וכדאמרי' ומפרש ואזיל תלמודא בדרך שקלא וטריא סברת הבעיין מאי היא ופריך מאי קא בעי רב הונא והא קשו קראי אהדרי אם לא נפרש שאר הכסף כדפריש לה תנא דבי ר' ישמעאל ומהדרינן דהכי מתרץ קראי כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו וכי קא מבעיא ליה בגבו ולא הותירו פי' אי מאי דכתיב אך לא יעשה בית ה' ספות וגו' היינו כשגבו לצורך בדק הבית ולא חזק הבדק או בשגבו סתם לבדק הבית ועדיין לא הוצרכו לבנין וכדפרש"י לעיל במהדורא קמא וכדכתיבנא לעיל וכי מותיב תלמודא בסמוך מהא דתני' כלי שרת באין ממותר נסכים לא קא מותיב לרב דהא רב ס"ל כתנא דבי רבי ישמעאל ומאן דאית ליה תנא דס"ל כוותי' לא מותבינן עליה תיובת' משום ברייתא תדע דהא משנינן תנאי היא כו' אלא לרב הונא דקא בעי מיניה דרב מהו שיעשה מקדשי בדק הבית ולא אסיק אדעתיה הא דתנא דבי ר' ישמעאל קא מותיב דהא לא דריש שאר הכסף כדדרי' לה תנא דבי רבי ישמעאל מעתה תקשי אכל צדדיו דהא תניא כלי שרת באין ממותר נסכים ואינן באין לא מקדשי בדק הבית ולא מתרומת הלשכה ובשלמא אצד דקדשי בדק הבית ליכא לאותובי דע"כ יש לך לחלק בהו כדכתיבנא דהכתי' אך לא יעשה בית ה' ספות גו' ומעתה אית לן למימר נמי דכי תניא כלי שרת באין ממותר נסכים כשאין שם קדשי בדק הבית הראויין להעשות מהם כלי שרת ומיהו אמאי דקא בעי אי צורך קרבן נינהו ומתרומ' הלשכ' היו עושין אותן קא מותיב דלעולם מצוי תרומת הלשכה מרוב הפעמים וע"כ לית ליה כדתנא דבי ר' ישמעאל דהא לא דריש את שאר הכסף כוותיה דאי הוה דרי' הכי לא הוה קא מבעיא ליה מידי מעתה תקשי ליה מיהא דתני' ממותר נסכי' הן באין ומשני תנאי היא פי' דבדלא דרש' דשאר הכסף איכ' מ"ד כלי שרת מתרומת הלשכה הן באין והא דפריך נמי וכי גבו והותירו מאי הוי לא פריך אלא לדעת הבעיין דס"ל דצורך קרבן נינהו ומ"ה אתו מתרומת הלשכה היכי בו מצינן למימר דכי גבי לצורך בדק הבית והותיר דיעשו מן המותר כלי שרת והרי מה שהוא לצורך בדק הבית לא מצו למעברינהו לצורך קרבן אע"ג דהותירו מאי הוי הא לא לקדוש' קרבן גבו ואפשר דלהכי כתב רש"י מאי הוי הא לא לקדושת קרבן גבו ודוק. והשתא ניחא מאי דקשיא להו לתוס' דאמאי לא פריך בית גרמו ובית אבטינס דשניא הנהו דהקדש הלשכה מעיקרא הוו מקדישי להו סתם לכל צורך הקרבנות ובית גרמו ובית אבטינס בצורך קרבנות הוו עסקי אבל הכא שגבו לצורך בדק הבית בפי' ואת' בא להעבירו לצורך קרבן הא ודאי דאין אתה רשאי לעשות כן ומשני לב ב"ד מתנה עליהן ויכולין בית דין להעביר המותר של בדק הבית לכל מה שירצו והתוס' לא תירצו כן אלא דההיא דבית גרמו ובית אבטינס היו בית ישראל מקדישי' לצורך כך כמו לצורך קרבנות דרגילות הם אבל הכא ישראל שלא על דעת כן מקדישי' כיון דלא שרית ליה כי לא הותירו וא"ת א"כ מאי משני לב ב"ד מתנה עליהו מ"מ הרי ישראל לא הקדישו על דעת כן ואין להתיר אלא על דעת ישראל כיון דלא שרית ליה כי לא הותירו וכדפרישי' וי"ל דה"ק לב ב"ד מתנה עליהן והם מקדישים לדעת ב"ד כנ"ל ומיהו רש"י לא פי' כן דהא כתב במהדורא קמא דרב נמי לא אמר דבאין מתרומ' הלשכה אלא בגבו ולא הותירו ולמאי דפרישית רב ס"ל כתנא דבי ר' ישמעאל ואינו מחלק בהכי כלל ואיברא דיש קצת דוחק במאי דפרישנ' ומיהו ניחא קושי' טובא דוק ותשכח:
תנא דבי ר' ישמעאל כלי שרת באין מתרומת הלשכה פי' הראב"ד ממותר תרומת הלשכה ולא מן הלשכה עצמה מניסן לניסן היו מביאין תרומה חדש' ומשליכין בלשכה ובג' פרקי' בשנה היו תורמין את הלשכה בכל פרק ופרק וממה שנותר בלשכ' לאחר הג' תרומות שבג' פרקי' הוא שיירי לשכ' וממנו בונין חומות העיר ומגדלותיה וכל צורכי העיר ומה שנותר בסוף באותן הקופות של תרומה הוא היה מותר תרומה ולא היה ראוי לקרבנות צבור של חובה אלא או לקיץ המזבח או לכלי שרת או לרקוע מזבח הזהב כדאיתא לפלוגתייהו לקמן תנא דבי ר' ישמעאל ס"ל דלכלי שרת אזיל דכתיב שאר הכסף איזהו כסף שיש לו שירים הוי אומר זה תרומת הלשכה ומה שנותר ממנו לסוף השנה הוא השירים ע"כ ואימא שירים גופיהו פי' שירי לשכה. תלמידי הרשב"א. וכן פרש"י וכדכתיבנא לעיל:
וז"ל הריטב"א וכן גורס ר"ח דבי ר' ישמעאל תנא כלי שרת באין מתרומ' הלשכה פי' ממה שנתנו בקופות עצמן ובא לחלוק על סוגיא דלעיל דמוקמי האי קרא דשאר הכסף בקדשי בדק הבית שגבו והותירו ולרבי ישמעאל בתרומת הלשכה איירי קרא ע"כ. וכתב עוד רש"י במהדורא קמא וז"ל ואימא שירים גופייהו כסף הנשאר ללשכה לאחר שהורמו ג' קופות בג' פרקים דהיינו שירי הלשכה ממנו היו עושין כלי שרת דהא כתיב שאר הכסף דמשמע שירים ממש. עולה ראשונה דאמרי' בסדר יומא מנין שלא יהא דבר קודם על המערכ' לתמיד של שחר דכתיב וערך עליה העולה והוינן בה מאי תלמודא אמר רבא העולה עולה ראשונה דמשמ' העולה האמורה ראשון בסדר הקרבנות והיא עולת הבוקר דכתי' שאר הכסף יתירא אשמועי' כסף ראשון כלומר כסף שהוא ראשון לשירים ודמי כאילו כתיב את כסף שאר ע"כ:

וז"ל הרא"ש תנא דבי ר' ישמעאל כלי שרת כו'. האי תרומת הלשכה היינו מותר תרומת הלשכה מה שנשאר בקופה כדמוכח לקמן בברייתא דקתני מותר תרומה לכלי שרת וא"ת א"כ מאי פריך תלמוד' ואימא שירי' גופייהו משום דכתיב את שאר הכסף גם אותה התרומה היינו שאר וי"ל דהכי פריך דבמלתא פסיקת' אית לן לאוקומי קרא דהיינו שירים גופייהו דלעולם איתנהו אבל במותר הקופה לא פסיקא לן דפעמים ליכא מותר בקופה ע"כ. והרא"ה פי' ואימא שירים גופייהו שירי קדשי בדק הבית דבדידיה עסיק קרא וכדקס"ד מעיקרא ולא מתרומת הלשכה כלל לא ממותר ולא משירים ומהדרינן כדאמר רבא העולה עולה ראשונה הכא נמי כסף כסף ראשון פי' והוה ליה כאילו קאמר שירי כסף איזהו כסף שיש לו מתחלתו שירים בודאי ושיהו באין עמו כאחת זהו תרומת הלשכה ואידך נמי אי ממותר אי משירים סברא הוא. עכ"ל הרא"ה:
העולה עולה א' כלומר העול' שנתחנכה בתחלה וזו היא עולת תמיד של בוקר בסדר הקרבנות כתיב וזה אשר תעשה על המזבח וכתיב בתריה את הכבש אחד תעשה בבקר גו' ועוד שנינו במסכת זבחים אין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר הכא נמי הכסף כסף ראשון הלכך שאר הכסף שירי הכסף ראשון קאמר דהיינו מותר התרומה. תלמידי הרשב"א:

מיתיבי הקטורת כו'. פי' לשיטתיה דלעיל קא מותיב לרב הונא ולשיטת רש"י מותיב לרב וכדפרש"י נמי לקמן וכדבעינא למכתב בס"ד ומ"מ אסוגיין דלעיל דמשני קראי כאן שגבו והותיר וכו' פריך שפיר דהא פליגא אתנא דבי ר' ישמעאל בפרק הכותב וכדכתי' לעיל. ומיהו מצאתי לתלמיד הרשב"א שכתב וז"ל מיתיבי הקטורת כו' וקשיא לתנא דבי ר' ישמעאל דאמר ממותר תרומה הם באין לרב הונא לא קשיא דלא שמעינן ליה בהדיא דאמר מקדשי בדק הבית היו באין אלא דקא מתרץ לקרא דכתיב שאר כסף כשגבו והותיר ע"כ. ולא ידעתי מהו היכי מצינן לאותובי מברייתא לתנא דהא תנא דבי ר' ישמעאל תנא הוא:

הקטורת סמים ולבונה שבו דכתיב קח לך סמים וגו'. וכל הקרבנות צבור כגון תמידין ומוספים ומנחת נסכים הבא' עם תמיד של שחר ועם תמיד של בין הערבים כמו שמפורש בפרשת הקרבנות בסדר פנחס עשירית האיפה סולת ולוג שמן ורביעית ההין יין והיינו מנחת נסכים שהיה עם תמיד של שחר ושל בין הערבים וקטרת נמי קרבן צבור דכתיב והקטיר עליו אהרן קטרת סמים וגו' ואהכי הוה אתי מתרומת הלשכה. מזבח הזהב שבהיכל אם צריך לו שום תקון והלבונה לבונת בזיכין הבאה עם לחם הפנים משבת לשבת וכלי שרת באין ממותר נסכים כדאמרינן במנחות פ' שתי מדות מאי מותר נסכים בירוצי המדות כגון מדות להיין ושמן שאם מדד מוכר לגזבר יינות או שמנים דנסכי' בכלי שרת ועודף יין ושמן על מדות כלי שרת אותו בירוץ הוי קדש שהרי קדש בכלי והיינו טעמא דלא עובר ומנויה במנה קא אתי שכשאדם מערה לח בכלי אותו היורד תחלה בכלי עולה למעלה אבל בירוצי מדות יבש כגון סלתות אינו קדוש (דיבש אינו קדוש) דיבש אינו עובר ואותן בירוצי מדות הלא מוכרין אותן ולוקחין בהן לבונה הבאה בבזיכין וכלי שרת וקשיא לי לבונה דלחם הפנים קרבן צבור הוא שהרי אין לבונה באה בקרבן צבור אלא בקטורת ובלחם הפנים בלבד כמו שמפורש בסדר ויקרא וכיון דקרבן צבור הוא מתרומת הלשכה בעייא אתויי.רש"י במהדורא קמא. [וז"ל] תלמיד הרשב"א ז"ל ממותר נסכים פליגי פירוש דמותר נסכים אמוראי בפ' שתי מדות רבי חייא בר יוסף אמר בירוצי המדו' פי' כשלוקחין נסכים לצורך הצבור מודדין להקדש במדה מבורצ' טפופה ולא מחוקה והמקרבין מוחקין אותה והן מותר נסכים מפני שהיו באין מכח התרומה שהיא של צבור מוכרין אותה ולוקחין מהן דברים הללו ור' יוחנן אמר סאה רביעי באותן ששנינו המקבל עליו לספות סלתו' ד' סאין בסלע ועמדו כו' והטעם שלוקחין ממותר זה דברים אלו מפני ששניהם אינן מצויין כל כך ומותר נסכים אינו מצוי כל כך ומזבח הזהב וכלי שרת אינן מצויין נמי כל כך כי אינן צריכין כי אם פעם א' לכמה שנים ולבונה נמי מפני שני דברים חדא שאינו מצוי אלא מע"ש לע"ש ועוד דכל עצמה לא היתה באה אלא על גבי כלי שרת שבכלי שרת היתה עומדת כל השבת כולה ובכלי שרת הי' מקטיר' ע"כ:

מזבח העולה מזבח אדמה שבעזרה שהוא כגון. חוץ לחומת עזרה אם צריך שום תקון כגון חומת העיר ומגדליה באין משירי הלשכה ממה שנותר בלשכה אחר שהורמו ג' קופות שהיו תורמין בשלש' פרקים וכל צורכי העיר באין לחצוב בורות ולעשות חריצין סביבות העיר או לשומרי העיר אלמא כלי שרת ממותר נסכים היו באין ולא מתרומת הלשכה ותיובתא דרב. תנאי היא אי כלי שרת ממותר תרומת הלשכה אי ממותר נסכים מותר תרומה היינו כסף הנשאר בקופות מא' בניסן ואילך שהיא תרומה ישנה ומאותו מותר עושין רקועי פחים לקדש והיו מצפים אותו משנה לשנה בית קדש הקדשים. ה"ג ר' ישמעאל אומר מות' פירות לקיץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת מותר פירות מפרש לקמן ריוח שלוקחין פירות ממותר שירי לשכה ומוכרין אותן ביוקר ומן הריוח שמשתכרין בהן היו לוקחין קרבנות לעולה לקיץ המזבח שלא יהא מזבח בטל אפי' שעה אח' ונמצא שולחן הרב ריקם במסכת שבועות מפרש קיץ למזבח כבנות שוח לאדם אחר שהקריבו חובת היום מקריבין עולות כאדם שמביאין לפניו אחר סעודתו בנות שוח לקנוח סעודה כדי לתקן ולהמתיק מאכלו. בנות שוח מפרש התם תאיני חיורתא וקיץ לשון תאנה הוא כדאמרי' בעלמא שומרי קיצות תאנים ששוטחין אותם בשדות ליבשן מותר תרומה היינו תרומה ישנה כדפרישנא והא דאמר תנא דבי ר"י כלי שרת באין מתרומת הלשכה מותר תרומ' הלשכה קאמר וזה וזה ר' חנינא סגן הכהנים ור' עקיבא לא היו מודים לרבי ישמעאל כלל בפירות דס"ל דמעולם לא היה מותר פירות כדמפרש לקמן ר' עקיב' אומר אין משתכרין בשל קדש ור' חנינא כותיה ס"ל מדלא אהדר ליה לר' ישמעאל בר פלוגתיה מידי במותר פירות ורב דאמר לעיל כלי שרת נעשין מתרומת הלשכה כלומר ממותר תרומה ר' ישמעאל ור' חנינא קיימי כותיה והך ברייתא עדיפא למיפק מיניה סייעתא טפי מתנא דבי ר' ישמעאל לעיל ה"ג פירות מאי היא כלומ' מאי היא מותר פירות דקאמ' ר' ישמעאל לעיל. רש"י במהדורא קמא. וז"ל הריטב"א מאי זה וזה לא היו מודים בעירות כלומר מאי טעמא דידה ומייתי טעמא דרבי עקיבא וכן פירש רש"י ע"כ. ורש"י במהדורא בתרא כתב מאי זה וזה לא היו מודים מאי פירושא דלא היו מודים ע"כ:

ה"ג דתניא מותר שירי לשכה כו'. משירי לשכה אמרן לעיל שהיו באין לחומת העיר ומגדלותיה ומה שישתייר מתקון חומת העיר ומגדלותי' היינו שירי לשכה פירות חטים יינות שמנים. אין משתכרין בשל הקדש כל עיקר אף לא בשל ענים בצדקה העומדת לצורך עניים במקום עשירות דשל גבוה עשירות הוא ואילו היו משתכרין בשל הקדש דמי כאילו הקדש צריך הוא כעני זה שצריך להשתכר בשלו וליכא מעות מצויות ליתן לפי שלקחו בהן פירות. רש"י במהדורא קמא:

בד"ה וכי גבו והותירו כו' אהנך דלעיל לא פריך בית גרמו כו' עכ"ל כתב מהרש"ל נ"ל לפרש שהתוס' סוברים מה שמשני כאן שגבו והותירו בתרומת הלשכה קאמר כו' עכ"ל ע"ש באורך ואפשר שהכריחו לומר כן בדברי התוס' אף שרש"י לא פירש כן משום דהני דלעיל בית גרמו כו' שהביאו הכא אהא דפריך וכי גבו והותירו בתרומת הלשכה איירי ואין זו הראיה מכרעת דא"נ הא דפריך וכי גבו והותירו כו' איירי בקדשי בדק הבית כפרש"י מ"מ צריכין ליישב דמ"ש דקשיא ליה הכא בקדשי בדק הבית טפי וכי גבו והותירו כו' מדלעיל גבי בית גרמו כו' שבאין מתרומת הלשכה הא לא נתנו לכך אבל קשה לפי הבנתו בדברי התוס' דכאן שגבו והותירו כו' היינו בתרומת הלשכה אמאי לא הוכיחו הכא לרב דתרומת הלשכה דקאמר היינו מותר תרומת הלשכה כמו שהוכיחו לקמן לר' ישמעאל ולישנא דגבו שכתב דמשמע ליה בתרומת הלשכה זה אינו דאדרבה דאי בתרומת הלשכה קאמר הל"ל תרמו והותירו וע"כ אין נראה לשנות דברי התוס' מפרש"י וק"ל:

בד"ה תנא דבי ר"י כו' כדמוכח במתני' דפליג כו' משום דכתיב שאר ולישני דהא שאר כו' עכ"ל כצ"ל ויש לדקדק ומאי קושיא דאימא דהכי פריך כיון דשיריים גופייהו ודאי נמי מקרי שאר מאי אולמיה לאוקמיה קרא דשאר במותר תרומה ואימא בשיריים גופייהו ויש ליישב ודו"ק:

בד"ה כדאמר רבא כו' כדמסיק התם מכאלה תעשו שיהיו כל עשיות כו' עכ"ל זו הראיה אינה בתוס' בפ' א"ל הממונה ובפ' כל התדיר ולכאורה שאינה מכרעת דאימא דבכה"ג. נמי קאמר התם דכל העשיות שוות דאי ליכא אלא חד הקריבו למוסף שבת ולא למוסף דר"ח משום דשבת הוא תדיר ויש ליישב דבריהם דהכא דה"ק משום דבעלמא בכולי תלמודא איכא האי כללא דכל התדיר קודם במילי דאיתנהו לתרוייהו ומכאלה תעשו נפקא לן וא"כ ע"כ דבכה"ג נמי איירי באיתנהו לתרוייהו וק"ל:

בא"ד קודם לדם העולה מפני שהוא מרצה כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד אלא בדלית ליה ואי בתמידין ומוספין דהיום פשיטא כו' עכ"ל לפי מה שרצו לפרש הך מתניתין דפרק כל התדיר בדליכא אלא חד הא דפשיטא ליה בפרק התכלת היינו נמי מכח הך קרא דמייתי במתניתין דפרק כל התדיר וק"ל:

בא"ד והשתא בב"ק לא ה"מ לאתויי כו' אבל הקטרה כו' להכי פריך שפיר מההיא דרבא ומיהו בההיא דמנחות כו' עכ"ל קצרו הכא במקום שהיה להם להאריך אבל דבריהם מבוארים יותר בכל זה בתוס' פ' א"ל הממונה ובר"פ כל התדיר גם כתבו שם ליישב לפ"ז ההיא דמנחות ולחד תירוצא שכתבו התוס' בפ' א"ל הממונה למאי דס"ד המקשה דמעכב הלכך פריך כו' זכינו לכוון מה שכתבנו בחידושינו בפרק תמיד נשחט דלפי האמת ודאי דליכא עיכובא ומהרש"ל לפום חורפיה לא עיין שם יפה ועיין בחידושינו שם:

גמ' ויהוידע (הכהן) את כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה חוץ לחומה כו' ומגדלותיה באים כו' הד"א:

תוס' בד"ה וכי גבו והותירו מאי הוי אבל אהנך דלעיל (כתובות כו'.) נ"ב נ"ל שהתוס' סוברים מה שמשני כאן בגבו והותירו בתרומת הלשכה קאמר שאם יש שם מותר אל יעשו מבדק הבית ואם אין שם מותר יעשו שהרי התוס' סתמו לקמן דלא פסיקא ליה שיש שם מותר וגם פשוט הוא היכא שיש הרבה קרבנות שאין שם מותר אז יעשה מבדק הבית גם לישנא דגבו והותירו משמע דאיירי בגביית שקלים ולא מבדק הבית כפרש"י ע"ש. (עיין במהרש"א):

בד"ה כדקאמר רבא העולה כו' צבור כו' איזה מהן קודם כו'. נ"ב ומפרש התם דלא קבעו אלא במוספין דהיום ותמידין דלמחר אבל תמידין דהיום פשיטא דתמידין קודמין שהרי הן תדיר ע"ש:

בתוס' בד"ה וכי גבו כו' אבל אהנך דלעיל (כתובות כו'.) אף דהנך דלעיל משיורי לשכה והכא מבדק הבית מ"מ דבריהם א"ש וק"ל. ואין צורך לפירוש ח"ש דהתוס' מפרשים כאן שגבו והותירו כו' בא מתרומת הלשכה כו' [וכ"ה במהרש"א] וק"ל:

בתוס' בד"ה כדאמר רבא כו' ואי בכי ה"ג מיירי מהתם לא נפקא לן כו'. דכאלה תעשו כו' משמע בדאיתנייהו קרבנות כפי המצטרך יעשה לכל יום כך:

בא"ד כל המקודש מחבירו כו' ומפני שהוא מרצה כו'. כצ"ל:

בא"ד עשויי דדם נינהו כו'. מפורש קצת יותר בתוספות ריש פרק כל התדיר ע"ש:
בסה"ד אבל הקטרה דמוספין כתיב ברישא כו'. מדכתיב כאלה תעשו כו' אשה ריח כו' משמע דלעיל איירי בהקטרה שהם אשה ריח כו' ועלה קאמר כאלה תעשו שבעת הימים וק"ל:

רש"י ד"ה חוץ לחומת העזרה. כגון ע"נ. הק"ע בירושלמי שקלים פ"ד הל"ב הקשה עליו מ"ש ע"נ מע"י ושגה מאד במחכ"ת דשנא ושנא. דע"י הוא מחנה שכינה וחייבין עליה קרבן הנכנס בטומאה. וע"נ אין עליה אלא קדושת הר הבית מה"ת:

תד"ה כדאמר. כדמפיק התם מכאלה תעשו שיהו כל עשיות שוות. ע"ש בגמרא דמתעשו דמשמע שיהו כל עשיות שוות נפקא לן שיהא קרבנות של כל שבעת הימים שוים במספרם דהיינו כמספר של יום הראשון ככה גם בשאר ימים. ולענין דתדיר קודם נפקא לן מן כ' דכאלה דלפי' התוס' הל"ל שם אלא א"ק תעשו כו'. וצ"ע:

בסה"ד כיון דכתיב עולה ברישא (היינו מלבד עולת הבוקר) והדר עשיה דדם דמוספין (היינו תעשו את אלה):

גמ' מותר תרומה לקיץ המזבח. אם לא היה מותר היו עושים נדבה שלא יהיה המזבח בטלה. רבינו יונה פ"ג דברכות:

גבו והותירו עי' מהרש"ל ויותר נראה דלשון והותירו קשי' טובא בשלמא בתרומת הלשכה שאין מקריבין בניסן אלא מתרומה חדשה שייך הותירו אבל בדק הבית מה גבול שייך כי אין המתנדבים מתנדבים לבדק ידוע אלא לכשיהי' בדק בעתיד וא"כ מה שייך הותירו. ובפי' המהרש"א קשי' לי אי ס"ד דהתוס' בקושייתם לא מסקי אדעתי' לחלק בין גבו מתחילה לכך ובין הותירו א"כ תיקשי להו בקיצור לר"ה גופי' דאיבעי' לי כלי שרת אי באו מבדק הבית או מתרומת הלשכה תיתי מהי תיתי מי שרי הא לא התנדבו לכך ולהמהרש"ל י"ל זה בדוחק קצת. ועי' רמב"ם פ"ד דשקלים וכ"מ ומ"ל שם:

ולפע"ד הי' ק' לרמב"ם מאי שייך איבעייתו של ר"ה מה שתלוי בפלוגתא דתנאי מפורשת במשנה דשקלים אע"כ הי' פשוט לר"ה ולרב כר"ע דבאו ממותר נסכים ולא שאל אלא בדלא ספקי אי לוקחי' מבה"ב או ממותר תרומת הלשכה אם לא ספיק השיב רב שבאו ממותר תרומת הלשכה ומפרש גבו והותירו כמהרש"ל אליבא דהתוס' והבן דא"ש הכל. תמהתי דלא מייתי רמב"ם הך דאין משתכרים בשל הקדש ועניים ועי' תוס' יו"ט ספ"ו דערכין:

גמרא בעא מיניה רב הונא מרב כלי שרת מהו שיעשה מקדשי ב"ה כו' א"ל אין נעשין כו' איתיביה ובכלותם הביאו כו'. ויש לתמוה א"כ דהוי ידע קרא מאי קמיבעיא ליה מעיקרא ויש ליישב דר' הונא מיבעיא ליה מעיקרא בתחלת עיקר מצותו אם באין מקדשי ב"ה או מתרומת הלשכה אבל היכא דליכא מעות מתרומת הלשכה ואיכא מותר קדשי ב"ה הוי פשיטא ליה מהאי קרא דניקחין אבל מדפשיט ליה רב אין ניקחין אלא מתרומת הלשכה משמע דמקדשי ב"ה דיעבד נמי לא מקשה ליה שפיר מהאי קרא וק"ל:

גמרא כלי שרת מהו שיעשו וכו'. לכאורה קשה דהא מקרא מפורש במחתות עדת קרח שנעשה מהם ציפוי למזבח נחושת אלמא דכלי שרת כמזבח דמי ואי ס"ד דכלי שרת ה"ל קדושת דרבנן ה"ל הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה ותו קשה לפי מאי שפירש"י ד"ה כלי שרת שמשרתים במזבח החצון וכו' משמע דכלי שרת שמשתמים במזבח הפנימי דינם כמזבח הפנימי דהוי קדושה טפי. א"כ מחתות קטורת שהוא עבודה שנעשה על מזבח הפנימי למה הוכשר למזבח החיצון. מיהו בהא יש לומר שלא הוקדשו למזבח הפנימי כמשמעות קרא שלא צוה להם להקטיר על מזבח הפנימי. ואפשר דהתם היה ציפוי שלא בטלוהו למזבח כדמחלק הש"ס בסוף חגיגה בין ציפוי העומד לציפוי שאינו עומד תדע דהא אסור להוסיף על מדת המזבח כדמקשה הש"ס בר"פ כיסוי הדם ע"ש אלא על כרחך דמיירי שלא בטלוהו לגביה מיהו הא קשיא דהא בתחלת נדבת המשכן דהיה שם שלש תרומות והיה נדבת המשכן הכלים בתרומה אחת ותרומות קרבנות תרומה אחרת כדמשמע קרא אלמא דכלים הם בכלל בדק הבית וצ"ל דהא דקאמר צורך קורבן הוא ומתרומת לישכה הן באין היינו ממותר תרומת הלשכה כמ"ש התוס' ד"ה תנא דבי ר"י וכו' וטעמא דאף דצורך קרבן הוא מ"מ כל שעה שחזר לקרבנות ציבור אין משנים אותן א"כ בתחלת נדבת המשכן שעדיין לא היה מותר תרומת הלשכה היה באין מבדק הבית והיה בכלל נדבת המשכן וק"ל:

שם גמרא וכי גבו וכו'. עיין מ"ש מהרש"ל דלשיטת התוס' הא דקאמר גבו והותירו היינו מתרומת הלשכה ונראה לענ"ד דקשה להו דמאי מקשה וכי גבו והותירו מאי הוי הא הקדש עילוי הוא לקדושת קרבנות כיון דכלי שרת צורך קרבן נינהו ומתניתין להדיא בר"פ בני העיר וכן במותריהן דמעלים בקודש ומותר לקנות ס"ת במעות מותר ספרים ואפילו אם נימא דקדשי בדק הבית אינם בכלל זה מ"מ הא המ"ל שחללו על שכר האומנים כמשמעות הקרא בד"ה שנתנו הכסף לשכירות לחוצבים ולגודרים ולחרשים וקי"ל דהקדיש מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל וכשהחזירו מותר הכסף היה מותר להקדש לכלי שרת לכך פירשו התוס' בהיפך דכשגבו לצורך קרבנות ולא הותירו ע"כ הכלים באים מדמי בדק הבית והא דקאמר דבאים מתרומת הלשכה היינו אם נותר מתרומה וע"ז שפיר מקשה כיון דעיקר התרומה לקרבן עצמו אלא במותר קאמרת עכ"פ הוי מוריד לקלה וע"ז משני דלב בית דין מתנה עליהן. וק"ל:

איתיביה וככלותם הביאו לפני המלך וכו'. עמ"ש בקונטריס רוח יעקב הנדפס בסוף תשובות הרב מהר"ר אברהם אליגרי ז"ל דף כ"ד ע"ג סימן ס"ב:

כלי שרת. שמשרתין בהן במזבח החיצון שהוא בנין של אבנים: וככלותם. לחזק את בדק הבית בימי יהואש ופסוק זה בדברי הימים: שגבו. לצורך בדק הבית והותירו שאין צריכין לכולו עושין מן המותר כלי שרת: מאי הוי. הא לא לקדושת קרבן גבו: כסף שיש לו שיריים. כסף הקופות שהוא נתרם מן הלשכה ושיריים נשארים בלשכה: זה תרומת הלשכה. כסף שבקופות: ואימא שיריים גופייהו. משיריים הנותרים בלשכה כלי שרת באין ולא מן התרומה עצמה: העולה עולה ראשונה. מנין שלא יהא דבר קודם על המערכה לתמיד של שחר ת''ל וערך עליה העולה והוינן בה מאי תלמודא ואמר רבא העולה משמע העולה האמורה ראשון בסדרי קרבנות והיא עולת הבקר שנא' ואמרת להם זה האשה כו' וה''א יתירא קא דריש וה''נ את שאר הכסף בכסף שיש לו שאר: מזבח הזהב. כלי הוא ולא בנין שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו לפיכך נידון ככלי: ולבונה. של לחם הפנים: מותר נסכים. פליגי בה במס' מנחות בפרק שתי מדות (דף צ.) רבי חייא ב''ר יוסף אמר בירוצי מדות שהמספקין סלתות שקבלו מעות הקדש לספק סלתות כל ימות השנה מודדין להקדש במדה מבורצת טפופה ולא מחוקה והמקריבן מוחק המדה והם מותר נסכים ומוכרים אותן ור' יוחנן אמר כאותה ששנינו המקבל עליו לספק [כל ימות השנה להקדש] סלתות מארבע סאין בסלע ועמדו משלש שנתייקרו מספק מארבע והמקבל לספק משלש והוזלו ועמדו מד' מספק ד' וזו היא ששנינו מותר נסכים לקיץ המזבח: מזבח העולה. שהוא בנין בא מקדשי בדק הבית: חוץ לחומת העזרה. כגון עזרת נשים והחיל וחומת העיר ומגדלותיה באים משיריים הנותרים בלשכה כשתרמוה בקופות: תנאי היא. דאיכא למאן דאמר כלי שרת מתרומת הלשכה באין: מותר תרומה. הנשאר בקופות בר''ח ניסן שמכאן ואילך אין לוקחין קרבנות צבור אלא מתרומה חדשה כדאמרינן בר''ה (דף ז.) קרבנות צבור הבאין באחד בניסן מצוה להביא מן החדש: ציפוי לבית קדשי הקדשים. מחפין בהם הרצפה והכתלים: מותר פירות. ריוח פירות ולקמן מפרש מאי ניהו: לקיץ המזבח. כשהוא בטל מנדרים ונדבות לוקחין עולות ומקריבין בשר למזבח ועורות לכהנים: וזה וזה. ר' עקיבא ור' חנינא: לא היו מודין. שיהא שום מותר בפירות: והשכר מקיצין בהן. והקרן לכלי שרת כדקאמר רבי ישמעאל: מאי זה וזה לא היו מודים. מאי פירושא דלא היו מודים כדתנן דפליג ר''ע אדרבי ישמעאל ולא הודה לו שיהו משתכרין בשל הקדש:

וכי גבו והותירו מאי הוי. אבל אהנך דלעיל לא פריך בית גרמו ובית אבטינס דבכל הנהו היו בית ישראל מקדישין אותן לצורך כך כמו לצורך קרבנות שכל אותן דברים רגילות הן והיינו דקתני דבאין מתרומת הלשכה עצמה ולא קתני מותר היינו משום דלאו מחמת לב ב''ד מישתרו אלא מחמת ישראל אבל להך תירוצא פריך דמסיק היכא דלא הותירו אסירי והיכא דהותירו שרי פריך מאי שנא דהא פשיטא שלא לדעת כן מקדישין כיון דלא שרית ליה כי לא הותירו ומשני לב ב''ד מתנה עליהן והן מקדישין לדעת ב''ד: תנא דבי רבי ישמעאל כלי שרת באין מתרומת הלשכה. הא תרומת הלשכה היינו מותר תרומת הלשכה כדמוכח במתני' דפליג אר''ע דקתני מותר תרומה לכלי שרת וא''ת כי פריך הש''ס ואימא שיריים גופייהו והיינו משום דכתיב שאר ולישני דהא שאר הכסף היינו מותר תרומה י''ל דבמילתא דפסיקא ליה בעי לאוקמי קרא דהיינו שיריים דבכל שנה איתנהו אבל במותר דלא פסיקא ליה לא ניחא ליה לאוקמי לקרא: כדאמר רבא העולה עולה ראשונה. תימה אמאי איצטריך האי דרשא דרבא תיפוק ליה מהיכא דמפקא מתניתין דזבחים בפרק כל התדיר (דף פט. ושם) דקתני כל התדיר מחבירו קודם לחברו התמידים קודמין למוספים כו' וקא בעי בגמרא מנ''ל ומתמה מנא לן כדקתני טעמא מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד וכ''ת דהתם איצטריך היכא דליכא אלא חד דאשמעינן קרא דעקרינן לגמרי מוספין מקמי תמידין לא היא דמהתם נפקא לן בכ''מ דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם כדמפיק התם מכאלה תעשו שיהו כל עשיות שוות ואי בכי האי גוונא מיירי מהתם לא נפקא לן ועוד מסברא רישא דכל התדיר מחבירו קודם לחבירו מיתניא דומיא דבבא שאחריה דקתני כל המקודש מחבירו קודם לחבירו דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה כו' וכל הנך בקדימה ממש מיירי והא נמי ליכא לתרוצי דאי מהתם דמלבד עולת הבקר הוה אמינא דווקא עולה דקדמה למוספין משום דתדירא ומוספין לא תדירי אבל תמידין לעולת נדבה דהויא ליה נמי תדירא לעולם אימא לך לא תקדום להכי איצטריך קרא דהעולה עולה ראשונה דבמנחות פרק התכלת (דף מט. ושם) מייתי לקרא דרבא אקדימה דעולה למוספין דאמרי' התם בעא מיניה רב חייא בר אבא מרב חסדא צבור שאין להם תמידין ומוספין אי זה מהם קודם כו' ומסיק אמר ליה תניתוה התמידין אין מעכבין את המוספין ולא המוספין את התמידים ה''ד אילימא דאית ליה וליקדם והתניא מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת''ל וערך עליה העולה ואמר רבא כו' אלא בדלית ליה ואי בתמידין ומוספין דהיום פשיטא שתדיר קודם אלא במוספין דהיום ותמידין דלמחר אלמא אקדימה דעולה למוספין מייתי לה ותימה דרשת המשנה הוה ליה לאיתויי דקתני בהדיא מלבד עולת הבקר ובההיא דשילהי הגוזל קמא (ב''ק דף קיא. ושם) קשה יותר דקתני הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא ומפרש בגמ' מלבד איל הכפורים מכלל דכסף קדים ופריך אלא מעתה מלבד עולת הבקר ה''נ דמוספין ברישא והא תניא מנין שלא יהא דבר כו' ואמר רבא העולה עולה ראשונה והשתא הוה ליה לאתויי מתני' דכל התדיר דאדרבה מדכתי' מלבד מכלל דעולה קדמה ונרא' לפרש דודאי מדכתי' העולה נפקא דהקטרת תמיד קדמה להקטרת מוספין דגבי הקטרה הוא דכתי' מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה התם עשוי דדם נינהו והשתא בב''ק לא הוה מצי לאתויי מתני' דכל התדיר דודאי גבי איל הכפורים משמע לשון מלבד דכסף קדים כיון דהוא כתוב תחלה בפרשה והדר כתיב איל הכפורים אבל גבי עשיות ליכא למידק דמוספין קדמי כיון דכתיב עולה ברישא והדר עשיה דדם דמוספין אבל הקטרה דמוספין כתיב ברישא להכי פריך שפיר מההוא דרבא ומיהו בההוא דמנחות ודאי הוה מצי לאתויי ההיא דכל התדיר:

כתובות קו ע"ב - טקסט הדף

דף קו - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד