כתובות קיב ע"ב

דף קיב - ב

רבי אמי ורבי אסי  קיימי היו קמים וזזים ממקומם בימות החמה משמשא לטולא, מהמקום שהגיעה אליו השמש אל מקום מוצל, ואילו בימות הקור היו עוברים מטולא, ממקום שיש בו צל, לשמשא, למקום שיש בו קרני השמש המחממות. ועשו זאת כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל.

רבי חייא בר גמרא מיגנדר, היה מתגולל בעפרה של ארץ ישראל.

כדי לקיים מה שנאמר [תהלים קב]: "כי רצו עבדיך את אבניה, ואת עפרה יחוננו.

אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא: דור שבן דוד בא, קטיגוריא הרבה מסטינים והרבה מלמדי חובה יהיו בתלמידי חכמים, שיעמדו כנגדם.

והוסיף רבי זירא: כי אמריתה, כשאמרתי זאת קמיה דשמואל - אמר לי: צירוף אחר צירוף, גזירות אחר גזירות יהיו ערב בואו של המשיח.

וכפי שנאמר על ידי הנביא ישעיהו [פרק ו], בנבואתו על מה שעתיד לקרות לעתיד לבוא, ערב ביאת המשיח:

"ועוד בה עשיריה [הקב"ה יסנן את הרשעים מאומתו, האומה הישראלית, באמצעות אש של חורבן נורא, כמו שמזקק הצורף את הכסף מתוך הפסולת באמצעות חום האש, עד שתשאר רק עשירית נבחרת מכלל ישראל] ". ^[1]

אך לא יהיה די בסינון הזה.

אלא "ושבה האומה הישראלית פעם נוספת, והיתה לבער" [שוב תחזור האומה הישראלית, לאחר שתשאר ממנה רק עשירית האומה, לזיקוק באש, כדי לנקותה לחלוטין].

תני רב יוסף: בזוזי, ובזוזי דבזוזי, שוללים שיגלו אותם מארצם, ושוללי שוללים, שיחזרו ויגלום אחרי שיחזרו מהגלות - יהיו אז לאומה הישראלית. ^[2]

וכדי לסיים בענין טוב מביאה הגמרא אימרה בענין שבח ארץ ישראל בעתיד: ^[3]

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות.

שנאמר [יואל ב]: "כי עץ [סרק] נשא פריו. תאנה וגפן נתנו חילם".

הדרן עלך פרק שני דייני גזירות וסליקא לה מסכת כתובות

קטגוריא בת"ח כו'. כפרש"י והכי אמרינן בפרק חלק ליוצא ולבא אין שלום וגו' אמר רב אף לת"ח שנאמר בהם שלום רב לאוהבי וגו' אין שלום מן הצר וק"ל:

צירוף אחר צירוף שנאמר ועוד בה עשיריה וגו'. לפי שישראל אם יזכו נמשלו ככסף נקי ואם לאו הרי הם כסיגים כמ"ש ואצרוף כבור סיגיך וגו' וכמפורש באורך במסכת חולין וכמ"ש צרפתנו כצרוף כסף וצרפתי' כצרוף הכסף וז"ש אחר שיהיו ישראל בחטאם נמשלו לסיגים דצריך צירוף ועוד בה עשיריה דהיינו שע"י הצירוף בגלות לא ישארו רק המעשר מהם שהוא קודש בכ"מ וכמ"ש כל הנותר בירושלים קדוש יאמר לו שב לצרפם שנית כמ"ש ושבה והיתה לבער עד שיהיו ככסף נקי שנצרף שנית ורב יוסף בא לפרש דהצירוף ע"י בזוזי ובזוזי דבזוזי דהיינו גלות אחר גלות:

עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל כו'. עיין דברי התוס' לפי שרוצה לסיים בדבר טוב נקט לה הכא ולא כו' עכ"ל ע"ש והוא דחוק ולולי דבריהם נראה דנקט לה הכא שפיר דגם זה סימן לדור שבן דוד בא וכמ"ש פרק חלק אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל דהיינו שההרים בכלל גם אלו שאין בהם אילן מאכל רק אילני סרק ישאו פרים לישראל וכדאמר הכא גם מהאי קרא כי עץ נשא פריו וגו' ונראה לפרש עוד דבין הכא ובין התם משמע ליה דבאילן סרק איירי מדכתיב בהו נשיאת פרי דר"ל גם שהוא אילן סרק דלפי טבעו אין ראוי לגדל בו פרי מכל מקום ישא פרי שלא בגידול וזה הוא סימן לדור שבן דוד בא ובכן במהרה בימינו אמן סלה: 0סליק פרק שני דייני גזירות וסליקא לה מסכת כתובות

גמרא עתידין כל אילני סרק כו' שנאמר כי עץ נשא פריו כו'. עי' בתו"כ ר"פ בחוקותי בפסוק ועץ השדה יתן פריו:

סליק מסכת כתובות

רַבִּי אַמִי וְרַבִּי אַסִי קַיְמֵי מִשִּׁמְשָׁא לְטוּלָא וּמִטּוּלָא לְשִׁמְשָׁא. פירוש רבי אמי ורבי אסי היו בארץ ישראל ומקום ששונין בו לתלמידים בטולא אף על פי שאם תגיע להם השמש לא אכפת להו כל כך כי מחמת הזמן אין חום השמש מזיק ואין קצים בו! עם כל זה יחושו שמא מקצת מן התלמידים יקוצו בחום השמש ואז יאמרו בפיהם אין מקום זה טוב ונקום לישב במקום אחר שיש בו טולא, לכך היו רבי אמי ורבי אסי מקדמים לקום ממקום זה שתגיע אליו השמש למקום טולא כדי שלא יבא אחד מן התלמידים לומר על המקום ההוא לא טוב ונמצא מוציא דיבה על חלק קרקע שבארץ ישראל!
ומכאן ילמוד האדם מוסר השכל לשמור פיו ולשונו לבל יוציא מפיו שום דיבור לא טוב לגנות אפילו אמה אחת מארץ ישראל, הן מצד האויר הן מצד קור וחום הן מצד הפירות והן בענין הבנין וכיוצא ואפילו בעת חרבנה שהיא ביד הגוים והבתים הם של הגויים כדי שלא יהיה בכלל מוציא דיבה על ארץ ישראל!

בְּזוּזֵי וּבְזוּזֵי דִּבְזוּזֵי. עיין פירוש רש"י, וקשה אם כן הוה ליה למימר בזוזי בתר בזוזי?
ונראה לי בס"ד הכונה כי עושים עלילות בשקר על היהודי ויש להם אנשים תחת ידם לעשותם אמצעים לקחת שוחד מן היהודי כדי שיפטרוהו לשלום והיהודי נותן השוחד להציל עצמו מידם ואחר שיתן השוחד עושין לו עלילה לומר שמענו שנתת שוחד וזה נגד חק הממשלה דאוסרת לתת שוחד והנותן גם כן מתחייב אצלם ואז בעבור עלילה זו חוזר ונותן שוחד כדי שינצל מעלילה זו של השוחד! וזהו בְּזוּזֵי הוא שחד הראשון וּבְזוּזֵי דִּבְזוּזֵי הוא שוחד השני דהיינו בזוזי בשביל עלילה של בזוזי הוא שוחד הראשון שנתן.

עֲתִידִין כָּל אִילָנֵי סְרָק שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּטְעֲנוּ פֵּרוֹת. נראה לי בס"ד הטעם, כי האדם נמשל לאילן דכתיב (דברים כ, יט) כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה אך תלמיד חכם נמשל לאילן מאכל שעושה פירות אבל עם הארץ נמשל לאילן סרק שאין עושה פירות. אמנם לעתיד הכל יהיו בעלי תורה ואין עם הארץ מצוי לכך גם אילני סרק שבארץ ישראל שהם דמיון לעמי הארץ יטענו פירות.
ועל זה מביא הכתוב (יואל ב, כב) כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם דיש להקשות תחלה אמר 'עֵץ' בסתם דקאי על כל אילנות ואחר כך פרט תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם, ולמה פרט שתים אלה דוקא? אמנם ידוע עץ שאכל אדם הראשון חד אמר תאנה היה וחד אמר גפן היה (ברכות מ.) וכתבו המפרשים ז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים דהוה כך והוה כך.
וידוע כי מה שנמצא עתה אדם רשע ועם הארץ הסיבה היא מכח אכילת עץ הדעת ולכן עתה ימצא אילנות שמוציאים פירות דאלו הם כנגד חכמים וצדיקים שעושים פירות ויש אילני סרק שאין עושין פירות ואלו הן כנגד רשעים ועמי הארץ וכל זה הוא מסיבת עון עץ הדעת! אך לעתיד כאשר יתוקן העון של עץ הדעת לא יהיה עוד רשעים ועמי הארץ בישראל.
וזהו שאמר הכתוב כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ, עץ בסתמא כולל כל מיני אילן ואפילו של סרק והטעם שיהיה זה לעתיד דוקא מפני כי תְּאֵנָה וָגֶפֶן שאכל אדם הראשון נָתְנוּ חֵילָם כי נתקנו לגמרי וכיון דבטל המסבב בטל המסובב שלא ישאר שום אילן סרק אלא הכל יהיו טוענין פירות כמו שנאמר (ישעיה ס, כא) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר, רוצה לומר דומין לנצר מטעי וכולם יהיו כנגד מעשי ידי שהם להתפאר דהיינו דומין לאילנות שעושים פירות ולא לאילני סרק כי הם כולם יהיו צדיקים וחכמים שמוציאין פירות לחיים.
סְלִיק מַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת

אמר רבי זירא א"ר ירמיה בר אבא דור שבן דוד בא קטיגוריא בת"ח כי אמריתיה קמיה דשמואל אמר צירוף אחר צירוף שנא' ועוד בה עשיריה כו' אמר רבי חייא בר אשי אמר רב עתידין כו' ועיין בתוספות דמילתא דרבי ירמיה בר אבא לא שייך הכא למה שכתבו משום דאיירי בענין עוה"ב דהיינו לימות המשיח נקיט לה הכא ולכאורה אין זה מספיק דעיקר מילתא דעוה"ב וימות המשיח הם בפרק חלק ולענ"ד נראה דמימרא דרבי ירמיה בר אבא ושמואל והא דרבי חייא בר אשי אמר רב בחדא מילתא שייכי דההיא דשמואל דמפרש לדרבי ירמיה בר אבא נמי דבר טוב הוא שאחר כל הצרות שיעברו עליהם היו כדי שיצרפו בצירוף אחר צירוף ויטהרו מזוהמת חטא אדם הראשון ואז יזכו לעוה"ב וכל הנך הבטחות דמייתי לעיל והיה הכל כמו שהיה קודם חטא אדה"ר והיינו דמסיק נמי שאילני סרק יוציאו פירות אלא דיותר נ"ל לפרש דאכתי אהא דשמואל דיליף צירוף אחר צירוף מקרא זה ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער הא מסיים בהאי קרא כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה והאלה ואלון מאילני סרק הן שאין מוציאין פירות דהא לפי תרגומו הוא בוטמא ובלוטא דקחשיב להו בפ' אם אין מכירין במיני ארזים וארז אין עושה פרי מאכל וא"כ מה כל השבח הזה שאחר כל הצירוף יחשבו כאילני סרק הללו ע"ז מייתי הש"ס נמי מילתא דר' חייא בר אשי דעתידין אילני סרק שיעשו פירות וכיון שעושין פירות ודאי שהן החשובין בכל האילנות כיון שהן ג"כ מיני ארז ובעלמא צדיקים נמשלו לארז ולתמר משום דארז אין עושה פרי משא"כ הכא דאיכא תרתי למעליותא וכל זה הולך על יסוד אחד שאחר הצירוף יתקיימו כל ההבטחות והייעודים כמו שהיה בשעת הבריאה וכדכתיב והיה כל הנשאר בציון ובירושלים קדוש יאמר לו יהא רצון שיתקיים במהרה בימינו אמן וכן יהי רצון:

דור שבן דוד בא. עמ"ש מהרש"א ז"ל בסנהדרין דף צ"ה בפסוק ליוצא ובא אין שלום אף ת"ח שנאמר בהן שלום רב לאוהבי תורתיך. ופי' הוא ז"ל ליוצא ובא במלחמתה של תורה ושהוא ענין הקטגוריא שאמר בכאן מחמת שרבו המחלוקות. אבל לעתיד כתיב וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך יראה לפרש כפשוטו כי בכל מחלוקת צריך להיות הלכה כדברי אחד מהן. ואחז"ל גבי דהע"ה וה' אתו שהלכה כמותו הרי בכל ת"ח כן אם ה' עמו הלכה כמותו. ולפי שנאמר וכל בניך למודי ה' ר"ל שכל אחד יהיה ה' עמו ויהיה הלכה כמותו א"כ בהכרח שהכל יכוונו לדעת אחת ולא יהא מחלוקת וממילא ורב שלום בניך. ויש לפרש עוד מפני שכבר כתבנו דכתיב בישראל הן עם לבדד ישכון שצריך שיהיה ביניהם אחדות אמיתי וידוע מה שאמר ר"ע כשהייתי ע"ה וכו' א"כ לכאורה הוא מן הנמנע שיהיה שלום לכל ישראל כאיש אחד. אך כבר כתבו המפרשים הראשונים שזהו בע"ה שהיו בעת ההיא שלא הכירו את בוראם כדאיתא בפסחים אבל בדורות האחרונים שרוב העם יש להם ידיעה באמיתות הבורא ובמצותיו וחקיו ומשפטיו אף שאינם כולם בעלי תורה יתאחדו זה בזה כענין יששכר וזבולן כמ"ש לעיל. אך עדיין הוא מן הנמנע שיהיו כולם כן עד ירחם ה' עמו ומלאה הארץ דעה. ויקוים מקרא שכתב (ירמיה ל"א) ולא ילמדו עוד איש את רעהו *) לאמר דעו את ה' כי כולם יודעים אותי למקטנם ועד גדולם וגו' ר"ל אף שגם בעת ההיא יהיו קטנים וגדולים בדעת. אבל כולם יודעים את ה' ויהיה להם ידיעה גדולה באמיתות הבורא ואז יהיה אהבה נפלאה ואחדות גמור כל ישראל כאחד. וז"ש כל בניך למודי ה' שכולם יהיה להם ידיעה באמיתות הבורא אז רב שלום בניך. עושה שלום במרומיו הוא יתן שלום בארץ וישכון שכינת עוזו בתוכינו. והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד במהרה בימינו:

אמן

רני רני השיטה בשיר ורון. עורי עורי עורי חבצלת השרון. שימי אל לבך לזכרון. אהבת עוז הדרת מלך בישורון. להודות על כל הטוב והכשרון. ולברך על השלמים ועל המוגמרין. מפרק ראשון עד אחרון:

החילו לאלקים עוד נשוב לבצרון. ותשוב העבודה לבני אהרן ולוים לשירם ולזמרן ולשכת הגזית לסנהדרין. בראש ההרים אשר במאדר יאדרון. כמ"ש גדול יהיה הבית האחרון. וירננו שוכני עפר ויקיצו ישיני חברון. במהרה בימינו: אמן:

אמר רבי יוחנן ככלה בבית חמיה וכו' עמ"ש בעניותי בזה באורך בס' הקטן דברים אחדים דף קנ"ה ע"ש באורך:

קיימי משמשא לטולא. כשהשמש הגיע למקום שהן יושבין וגורסין וחמה מקדרת עליהן עומדין משם לישב בצל ובימי הצנה עומדין מן הצל ויושבין בחמה כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו: קטיגוריא. הרבה מסטינים ומלמדים חובה יעמדו עליהם: צירוף אחר צירוף. גזירות על גזירות: ועוד בה עשיריה. כשתשעה החלקים יהיו אבודין ולא נותר כי אם העשירית אף היא תשוב והיתה לבער: בזוזי ובזוזי דבזוזי. שוללים אחר שוללים: כי עץ נשא פריו. מדכתיב תאנה וגפן נתנו חילם הרי עץ פרי אמור מה תלמוד לומר כי עץ נשא פריו אף אילני סרק ישאו פרי:

הדרן עלך שני דייני גזירות וסליקא לה מסכת כתובות

דור שבן דוד בא. איידי דאיירי בברכת העולם הבא דהיינו לימות המשיח נקט לה נמי הכא: עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות כו'. לפי שרוצה לסיים בדבר טוב נקט לה הכא ולא קאמרה לעיל דאיירי בהני מילי:

הדרן עלך שני דייני גזירות וסליקא לה מסכת כתובות