נדרים יא ע"א

דף יא - א

גמרא:

לא לחולין ליהוי, אלא יהא אסור כמו קרבן!

והוינן בה: מני מתניתין?

אי רבי מאיר היא, הא לית ליה, אין הוא סובר את הכלל ש"מכלל לאו אתה שומע הן". אלא צריך שיאמר האדם דברים מפורשים. והאומר "לא חולין", כיון שאינו אומר במפורש "קרבן יהיה" - אין בדבריו כלום.

דתנן, רבי מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן - אינו תנאי!

ולכן אם יתלה את קיום המעשה בקיום התנאי, אך לא יכפול את התנאי, ולא יחזור ויאמר שאם לא יתקיים התנאי יתבטל המעשה - אין המעשה מתבטל באי קיום התנאי. ולא אומרים "מכלל הן - אתה שומע לאו" [והוא הדין שאין אומרים מכלל לאו אתה שומע הן].

אלא בהכרח, שמשנתנו בשיטת רבי יהודה היא, הסבור שמכלל לאו אתה שומע הן.

אך יש להקשות, מהמשך המשנה, שמובאים בה דברי רבי יהודה:

אימא סיפא: רבי יהודה אומר: האומר "ירושלים" - לא אמר כלום!

ומדסיפא של המשנה רבי יהודה היא, מוכרחים אנו לומר שהרישא של המשנה לאו בשיטת רבי יהודה היא!

כי אם היתה גם הרישא כרבי יהודה, לא היה צורך לומר בסיפא של המשנה "רבי יהודה אומר". שהרי כל המשנה, מתחילתה, היא לפי רבי יהודה.

ומשנינן: אכן כולה מתניתין - בשיטת רבי יהודה היא אמורה.

והכי קתני: האומר כאימרא, כדירים, כמזבח, כהיכל, כירושלים - כיון שאמר זאת בכ"ף הדמיון, הרי זה נדר בקרבן.

וממשיכה המשנה לומר, שדוקא אם אמר דברים אלו בכ"ף הדמיון הוא נאסר. לפי שרבי יהודה אומר: האומר "ירושלים" גרידא או אימרא גרידא או מזבח גרידא, בלי כ"ף הדמיון - לא אמר כלום.

ותמהינן: וכי אמר "כירושלים" - לרבי יהודה, מי מיתסר?

והתניא, רבי יהודה אומר: האומר "כירושלים" - לא אמר כלום, עד שידור במפורש בדבר הקרב בירושלים!

ומשנינן: כולה, כל משנתנו - בשיטת רבי יהודה היא.

ותרי תנאי, שני תנאים הם שנחלקו אליבא דרבי יהודה, מהי שיטתו.

התנא של משנתנו סבור שלפי רבי יהודה די בכך שיאמר "כירושלים", לפי שנוסח כזה מוכיח את דעתו של הנודר לאסור כמו דבר הקרב בירושלים.

ואילו התנא של הברייתא סבור שלפי רבי יהודה צריך לפרש דבריו, ולומר "כדבר הקרב בירושלים", ואם יאמר רק "כירושלים" כוונתו היא לעצים ואבנים של ירושלים.

תניא חולין החולין כחולין בין שאוכל לך ובין שלא אוכל לך מותר לא חולין שאוכל לך אסור לחולין לא אוכל לך מותר. הא מתניתא הוינן בה בגמרא ואמרינן רישא מני ר"מ היא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דאילו לרבנן כיון דאית להו מכלל לאו אתה שומע הן חולין החולין כחולין שלא אוכל לך אסור דמשמע שלא אוכל לך חולין הא שאוכל לך לאו חולין וכיון דלא הוו חולין ודאי קרבן הוו ואסור אימא סיפא לחולין לא אוכל לך מותר והתנן לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר וקשיא לן הא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן וא"ר אבא נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל הכא נמי הכי קאמר לחולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך ומאי לחולין לא חולין ופריק רב אשי הא דאמר לחולין הא דאמר לחולין דמשמע לא ליהוי חולין אלא קרבן וקי"ל כרבנן דסוגיין בעלמא ר"מ בתנאי כפול יחידאה הוא ופליגי עליה ואף על גב דאתקין שמואל *בגיטא דשכיב מרע אם מתי ואם לא מתי בתנאי כפול כר"מ לרווחא דמילתא הוא דאתקין דסבר שמואל דילמא איכא דס"ל הלכה כר"מ ואי קאים האי אתי למישרא אשת איש לעלמא וסבר אעביד לרווחא דמילתא דחיישינן לב"ד טועין וכיון דחש ליה שמואל לדר"מ אנן נמי חיישינן לה מיחש בגיטין וקדושין לחומר' ולא לקולא אבל בשאר מילי כגון דיני ממונות לא חיישינן לדר"מ דלא אשכחן דפסק כוותיה וקי"ל דיחיד ורבים הלכה כרבים והדין היא סברא דרבינו הגדול ז"ל דאשכחן ליה בתשובה דאמר דלא בעינן תנאי כפול בממונא והאי פסקא כרבנן אתיא דאילו לר"מ אדרבה עיקר ת"כ בממון הוא דכתב ובגמ' דשבועות* נמי אסקי דכי לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן בממונא אבל באיסורא אית ליה אלא דגיטין וקדושין וה"ה לנדרים איסורא דאית ביה ממונא הוא *ומש"ה לית ליה ופליגי רבנן עליה והלכה כרבים ואע"ג דקי"ל דכל תנאי שאינו כתנאי בנ"ג ובנ"ר אינו תנאי לגבי הא דתנן בפ' השוכר את הפועלים* וכל תנאי שמעשה בתחלתו תנאו בטל ואמרי' נמי בפרק המדיר* כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי בנ"ג ובנ"ר תנאה דאפשר לקיומי ע"י שליח כי התם הוי תנאי תנאה דלא אפשר לקיומי ע"י שליח לא הוי תנאה ומשום הכי קיי"ל דאין תנאי בחליצה הנהו לאו בתנאי כפול שייכן דטעמא דרבנן בת"כ לאו משום דלא גמרי' מתנאי בנ"ג ובנ"ר שום מידי אלא כדקתני עליה *ר' חנינא בן גמליאל צריך היה הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו אי נמי כדתני' בפרק מי שאחזו *רשב"ג אומר אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול והוו להו שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין ושמעת מינה דאיכא מילי דגמרינן מתנאי בנ"ג ובנ"ר ואיכא מילי דלא גמרינן הלכך אנן לית לן אלא מאי דמוכחן סוגיאתא וליכא לאתויי ראיה מחדא מילתא לאידך וכל חדא וחדא טעמא באפי נפשה וכיון דסוגיין בעלמא דר"מ יחידאה הוא ורבנן לא בעו ת"כ לענין נדרים נמי קי"ל הכי כרבנן דמכלל לאו אתה שומע הן הלכך חולין החולין כחולין שלא אוכל לך אסור [לא חולין או] לחולין שאוכל לך נמי אסור דמשמע לא חולין אלא קרבן אבל לחולין לא אוכל לך ודאי מותר דכיון דלא חולין קאמר הא מה שאוכל לך ליהוי חולין משמע וכדקאמר לחולין אי אמר לחולין שאוכל לך מותר לחולין לא אוכל לך אסור דמשמע לחולין ליהוי מה שלא אוכל לך הא מה שאוכל לך לא ליהוי חולין אלא לקרבן ודמיא לרישא דחולין החולין כחולין שלא אוכל לך דלרבנן אסור והא דתנן לקרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר כדאמר לקרבן היא ובהאי פליגי ר"מ סבר נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך ורבנן סברי לקרבן יהא מה שלא אוכל לך והלכתא כרבנן:

אי ר' מאיר הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. ואיכא למידק דבשלהי פרק שבועות העדות (שבועות לו, א) אסיקנא, דכי לית ליה לר' מאיר בממונא, באיסורא אית ליה, ונדרים איסורא הוא. וי"ל דהיינו דוקא באיסור חמור, כגון שבועת העדות ושתויי יין ופרועי ראש כדאיתא התם, אבל נדרים שאינן חמורין כל כך לא.
ואינו מתיישב בעיני דהא לכלהו גירסאות דהתם לא ממעטים אלא ממונא, ואיסורא דאית בהו ממונא, כסוטה ועדים, הא בכל שאר איסורי אית ליה לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן.
ומצאתי בלכות הרמב"ן ז"ל אלו נדרים איסורא דאית בהו ממונא, ליאסר הוא בנכסי חברו ובגיטין וקדושין, וזה נכון.

אלא ר' יהודה הוא כו'. ומשום דאשכחן בשלהי השולח (גיטין מו, ב) דר' יהודה לא בעי תנאי כפול נקט הכא ר' יהודה. והוא הדין דמצי לשנויי דאתי כר' חנינא בן גמליאל, דפליג בהדי ר' מאיר בהדיא בקדושין, אלא משום דאיירי ר' יהודה במתני' ניחא ליה לאוקמה כר' יהודה ואפילו בתרי תנאי אליבא דר' יהודה, ולא לאוקמא כר' חנינא בן גמליאל דלא איירי בהא מתני'.

תרי תנאי ואליבא דר' יהודה. קשה היכי מומקמינן לה כולה מתני' כר' יהודה, והא ר' יהודה כ"ף בעי, וכדתנן האומר ירושלים לא אמר כלום, עד שיאמר כירושלים, ואלו כולה מתני' לא תני כ"ף, אלא כשר דכי טמא טהור נותר פגול, הרי זה אסור.
ויש מתרצים דמודה ר' יהודה בכל הנך, דלשון פעולה הם, ולא שם דבר, ומשמע מוקדש מופסל מטומא מפוגל, אבל נותר קשיא לוה, ואמרינן דנותר אגררא דפגול נקט ליה הכין, ולעולם כנותר בכ"ף בעי, וצריך תירוץ עדיין.

גמ' כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן כו'. אע"ג דבלא כפילות הוה משמע תנאה לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן:

אלא ר' יהודה היא. דהוא בר פלוגתיה דר' מאיר בכל מקום:

מדסיפא ר' יהודה רישא לאו ר' יהודה. ס"ד אין חילוק בין ירושלים בלא כ"ף לירושלים בכ"ף:

האומר כירושלי' לא אמר כלום. דסבר חומת ירושלים לא אתו משירי הלשכה ולפי' הירושלמי לא משמע ליה כקרבנות ירושלים כיון שאינן קרבין בירושלי':

לענין ביאור זו שאמרו כאן מני מתניתין אי ר' מאיר הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן יש להקשות בה שהרי בסוף פרק שבועת העדות אמרו כי לית ליה לר' מאיר בממונא באיסורא אית ליה ולא מיעטו שום איסור מדבר זה אלא איסורא דאית ביה ממונא כגון סוטה ועדים ותירצו בתוספות שמאחר שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם איסור קל הוא והרי הן כממון ולא נאמרה שם אלא בשתויי יין שבמיתה ושבועת העדות שיש בה קרבן ואין דבריהם נראין אלא שעיקר הדברים שהנדרים גם כן איסורא דאית ביה ממונא הוא וכן עיקר ואף בפרק אלו מותרין נראה דבשבועות מודה ר' מאיר שדנין בהן הן מכלל לאו והוא שאמר שם לא קרבן לא אוכל לך מותר כלומר אע"פ שמשמעו הא מה שאוכל קרבן מפני שזהו נדר ואין דנין בה מכלל לאו הן לא שבועה לא אוכל לך אסור כלומר שהשבועה דנין בה מכלל לאו הן וכן לענין ביאור מה שאמרו אלא ר' יהודה אע"פ שלא מצאנוהו בזו של תנאי כפול במקומה בעל מחלוקתו של ר' מאיר מכל מקום הואיל וברוב מקומות הוא בר מחלוקתו ומצינו לו בפרק השולח בענין המוציא את אשתו משום אילונית שאמרו בה חכמים לא יחזיר ופירשנו מאן חכמים ר' מאיר דבעי תנאי כפול והכא בדלא כפליה לתנאיה מכלל דר' יהודה לא בעי תנאי כפול נקטה לדר' יהודה ולענין תנאי כפול מיהא יש בו דינין ארוכים והלכה בו כר' מאיר וכבר ביארנו כל הצריך בהם במקומו בשלישי של קדושין:

סברוה מאי לחולין לא לחולין ליהוי אלא קרבן מני מתניתין ר' מאיר היא כצ"ל זה הכלל הבא בכל התלמוד דכל סברוה לא קאי והכי נמי אית לן לפרושי דלא קאי כדבעינן למימר לקמי':

סברוה וכו'. חלוקה שיטת מסכתא זו מכל שיטות שאר מסכתות דאילו בשאר מסכתות היכא דפתחי במילתא בלשון לימא או בסברוה לא מתוקמא מילתא הכי ואילו בהא מסכתא אף על גב דפתחין בלשון לימא או בסברוה מיתוקמא מילתא בהכי.

לחולין שאוכל לך. היינו טעמא דאסור משום דהכי קאמר לא חולין להוי אלא קרבן. דאי לא מפני שהוא נודר לא היה צריך לומר אלא חולין שאוכל לך מדקאמר לחולין איכא למימר דהכי קאמר לא לחולין ליהוי שאוכל לך אלא קרבן הוא דליהוי ומשום הכי אסור. שיטה.
וזה לשון שיטה: יש לומר דנדרים איסורא דאית ביה ממונא נינהו כיון שאמר שאוכל לך כלומר (שאהנה) שלא אהנה מממונך. עוד כתוב שם ואז תנקה מאלתי אית ביה ממונא דכתיב וכל טוב אדוניו בידו.

רישא לאו ר' יהודה. דאם איתא דר' יהודה היא ברישא דמתניתין הוה מדכר ליה לר' יהודה. עד כאן.

והתניא ר' יהודה אומר כירושלם לא אמר כלום. וא"ת מכל מקום קשה למה נקט במתניתין ירושלם והא אפילו כירושלם לא אמר כלום משום דלא סבירא ליה דקדשא. תריץ דלא בא להשמיענו אלא שאותן שלמעלה צריכין כ"ף. וא"ת אם כן מה מקשה. הרבה מקשה הוא שלפי האוקמתא כר' יהודה מקשי דאם כן דק למינקט ירושלם אבל אי לאו כוותיה איכא למימר דלא דק.

כולה ר' יהודה ותרי תנאי אליבא דר' יהודה. והכי נמי הוה מצי למימר אליבא דר' מאיר אבל ניחא ליה לומר ר' יהודה לפי שמצינו שמו נזכר בשני מקומות. הרא"ם ז"ל.

תרי תנאי ואליבא דר' יהודה. קשה היכי מוקמינן כולה מתניתין כר' יהודה והא ר' יהורה כ"ף בעי וכדתנן האומר ירושלם לא אמר כלום עד שיאמר כירושלם. ואילו תלת תחלת מתניתין לא תני בה כ"ף אלא כשר דכי טמא טהור נותר פיגול הרי זה אסור. ויש מתרצים דמודה ר' יהודה בכל הנך דלשון פעולה הם ולאו שם דבר ומשמע מוקדש מופסל מטומא מפוגל. אבל נותר קשיא להו ואמרי דנותר אגב גררא דפיגול נקט ליה הכין ולעולם בנותר בכ"ף בעי וצריך עיון עדיין. הרשב"א ז"ל. ויש שתירצו דכי אמרינן כולה מתניתין כר' יהודה היא לאו כולה מתניתין ממש קאמר אלא מכאימרא ואילך אבל (השתא) רישא דטמא טהור (נותן) נותר פיגול לא אוקימנא כותיה. תדע דהא אפסקוה באסור. הריטב"א ז"ל.

אי רבי מאיר הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. ואיכא למידק פרק שבועת העדות וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. וי"ל דהיינו דוקא באיסור חמור כגון שבועה ושתויי יין ופרועי ראש כדאיתא התם אבל נדרים שאינם חמורים כל כך לא. ואינו מתיישב בעיני דהא לכולהו גרסאות דהתם לא ממעטינן אלא ממונא ואיסורא דאית ביה ממונא כסוטה ועדים הא בכל שאר איסורי אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן. ומצאתי בהלכות הרמב"ן ז"ל דנדרים איסורא דאית ביה ממונא הוא ליאסר בנכסי חברו כגיטין וקידושין וזה נכון. הרשב"א ז"ל.

בפירש"י שיאמר כירושלים כלומר כקרבנות שבירושלים כך מצאתי מוגה:

ברא"ש בכל מקום הס"ד יהא כהקדש הס"ד לא חולין ליהוי כו' מכלל ולא אמרי' דרישא קיימי הס"ד תחת הלמ"ד לא משמע לפרש לא חולין הס"ד לך יהא קרבן הס"ד לר"מ הס"ד כצ"ל:

בר"ן דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אזלינן כו' האוסר וכי מתפיס כו' לפי דעתי הס"ד בבא בתרא הס"ד דאתסר עליה הס"ד ר' יוסי אומר מכלל כו' הס"ד כצ"ל:

ר"ן ד"ה ותנא במתניתין תלת דיני. א"נ טעמא דר"י כו' דחי אימרא קאמר וכן בשארא. והקשה התוי"ט עצים מאי חיים שייך בהו ועי' לקמן מ"ד בדבריו ד"ה ר"י מתיר (הא') אבל לדבריו שם יקשה הא פיגול ונותר ג"כ ממשיים. ול"נ דחיים יאמר ג"כ על הבריות כמו עד חיותם (יהושע ה) ע"ש בביאור ועי' בברכות (נ ב) תד"ה מודים דכלי שלם נקרא גם כן חי ולכן גם על עץ שייך לומר כן מפני שמתקיים זמן ארוך אפילו בתלוש טרם ירקב משא"כ בשר כמו שאמר אנטונינוס (סנהדרין צא ב) אפשר חתיכה של בשר עומדת ג"י בל"מ ואינה מסרחת. ומה שנקרא בלשון חז"ל (וכן בארמית) בשר חי קודם שנתבשל זהו ע"ד השאלה והרחבת הלשון עמש"כ לקמן (מט) וענ"ל דבר"ן ט"ס וצ"ל משום דבלא כ"ף חי קרבן קאמר. כי לא בא לתרץ רק קרבן עולה כו' שהזכיר בואם תקשה עלי אבל אימרא כו' וכן מנחה אין שמן מורה על שם איסור כי גם מתנה נקרא מנחה כמו מנחה לעשו אחיו וכיוצא אך ק"ק ממזבח דלא מצאנוהו אלא על הקרבת קרבן עליו ואולי משותף הוא גם למקום ששוחטין בו חולין כמו שם בית המטבחים ובמקרא הכינו לבניו מטבח:

ר"ן ד"ה כאישים. כשלהבות כו'. לכאורה קשה מהא דאיתא בביצה (לט) במשנה דשלהבת של הקדש אין מועלין בה. ואולי משום דמדרבנן מיהא אסור ענ"ל דשם איירי בשלהבת לחוד אבל כשהיא קשורה בגחלת מועלין בה כדמחלק שם לענין הוצאת שבת וכ"כ הט"ז ביו"ד סימן קמ"ב לענין שלהבת עבודת כוכבים:

ר"ן ד"ה אלא ר"י. גבי מוציא את אשתו משום איילונית. כ"נ דצ"ל ע"ש:

בא"ד אפ"ה בעי לאוקמי כר"י דאיירי בה כו'. לכאורה אדרבה הא מקשה מדסיפא ר"י רישא לאו ר"י. וי"ל דלא מקשה כן אלא על הא דאפקה מר"מ דסתמי מתני' כוותיה (וגם בר פלוגתיה דר"י הוא) אבל אם נצטרך לאוקמה כתנא אחר יותר טוב לאוקמה כתנא דאיירי בה אפילו בדוחק ובזה לא נצטרך לדברי התוס' במגילה (יט ב) ד"ה ודלמא. וכן א"ש פרש"י שם (ריש דף כ) מהצ"ע של המהרש"א. דהא כדאיתא כו' דמשני שם אינו רק בכדי לאוקמי כר"י דאיירי בה:

רא"ש ד"ה אלא ר"י היא. דהוא בר פלוגתיה דר"מ. קשה דלא שייך לומר כן אלא היכא דלא נזכר בר פלוגתיה בשם אבל בזה מפורש בשמו ר"ח ב"ג:

ר"נ ד"ה דתנן ר' מאיר כו' דבסוטה ועדות לית ליה. נראה לענ"ד דצ"ל דבסוטה לית ליה:

שם ד"ה אלא רבי יהודה. גבי מוציא את אשתו משום נדר. צ"ל משום איילונית:

גמ' לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. כגון במתניתין דמכלל דאמר לא לחולין שמעי' מינה הא קרבן הוי ואהכי אסור ור' מאיר סבר דלא הוי אסור אא''כ אמר בפירוש לא חולין ליהוי אלא קרבן דלא משמע ליה מכלל לא חולין אתה שומע קרבן: דתנן. במסכת קידושין בפרק האומר ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי ו.] בני גד ובני ראובן אינו תנאי דכתיב ויאמר אליהם משה אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם וגו' ואם לא יעברו וגו' לא נכתוב אם יעברו דלא צריך למיכתב אלא אם לא יעברו דמשמע אם לא יעברו ונאחזו בתוככם הא אם יעברו ונתתם להם וגו' אלא להכי איצטריך למיכתב לתרוייהו דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ומתניתין קתני אסור דמכללא לא לחולין שמעינן קרבן: אלא. מתניתין רבי יהודה היא דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דלית ליה תנאי כפול: אימא סיפא רבי יהודיה אומר אף האומר ירושלים לא אמר כלום. דפליג אתנא דלעיל מיניה דהיינו ר' מאיר דסתם משנה היא ומדסיפא ר' יהודה רישא לאו רבי יהודה דא''כ הוי רישא וסיפא רבי יהודה ומציעתא רבי מאיר: שר' יהודה אומר האומר ים ירושלים כו'. דבעינן שיאמר כירושלים כלומר נזירים בירושלים: עד שידור בדבר הקרב בירושלים. כגון קרבנות ומנחות שקריבין לגבי מזבח: האומר כירושלים לא אמר כלום. דלא מיקדשא ירושלים: ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה. דתנא דמתניתין סבר האומר ירושלים לא אמר כלום הא כירושלים אסור דירושלים מיקדשא ותנא דברייתא סבר האומר כירושלים לא אמר כלום דקסבר ר' יהודה לא נתקדשה ירושלים אא''כ יאמר כדבר הקרב בירושלים.

סברוה מאי לחולין כו'. האי סברוה דקאמר קיים במסקנא הוא דכוותיה אשכחנא בב''ב (דף ב.) סברוה מאי מחיצה גודא: דאי ר''מ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. תימה דאמרינן בשבועות פרק שבועת העדות (דף לו.) כי לית ליה לר''מ בממונא אבל באיסורא אית ליה [וי''ל] נדרים נמי חשיב ליה איסורא דאית ביה ממונא כיון שאוסר ממון של חבירו עליו: כולה רבי יהודה היא וה''ק שרבי יהודה אומר כל האומר ירושלים לא אמר כלום עד שיאמר בכ''ף וא''ת כיון דכולה ר' יהודה א''כ לא כשר לא דכי וכו' טמא נותר פיגול נמי ליכא כ''ף ואומר דחייל הנדר ואור''י דעד כאן ר' יהודה לא קאמר דבעי כ''ף אלא כשמתפיס בשם דבר כגון קרבן עולה ומנחה וכן כיוצא בהן שהם שם דבר אבל לשון פעולה מודה ר' יהודה דלא בעינן כ''ף והוי לשון פעולה מיניה טהור ומטהר טמא ומטמא פיגול ונתפגל אע''ג דקרבן נמי יש לפרש לשון מוקרב מ''מ על כרחך שם דבר הוא דקרוי הכי: והתניא האומר כירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים. וס''ל דאף ירושלים מתרומת הלשכה דהוי דבר הנדור רק אין דעת הנודר לכך אלא דעתו להתפיס כמו שירושלים קדוש יותר מכל ארץ ישראל ולא דבר הנדור: תרי תנאי אליבא דר' יהודה. דאמר ירושלים בלא כ''ף הא בכ''ף מיתסר סבירא דדעת הנודר להתפיס בקדושת ירושלים שעשויה מתרומת הלשכות:

ר"ן
מיתסר אפילו הכי כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אזלינן לחומרא דקיימא לן סתם נדרים להחמיר: טהור טמא פגול נותר אסור. כך היא הגרסא בנוסחאות וקשה בעיני מאי איכא בין טהור לדכי דכיון דתנא לדכי בלמ''ד מכלל דבלא למ''ד לא מיתסר וכיון שכן כי אמר טהור בלא למ''ד למה יאסר והלא דכי תרגומו של טהור הוא ומצאתי להרמב''ם ז''ל בפ''א מהלכות נדרי' (הל' יח) שכתב טהור בלמ''ד וטמא פגול נותר בלא למ''ד וכן נראה לי עיקר ואי גרסינן הכי במתני' לטהור בלמ''ד ניחא ואי לא גרסינן ליה נראה לי משום דתנא למ''ד בדכי לא חש למתניי' בטהור דמילתא פשיטא היא דדכי וטהור שוו להדדי דחד ענינא הוא. ותנא במתני' תלת דיני תני דכל היכא שהוא מזכיר שם שמשמעותו להיתר צריך שיזכיר בתחלתו למ''ד בפתח ומתסר דמכלל לאו אתה שומע הן והיינו חולין כשר דכי טהור וכל היכא שמזכיר שם שהוא מורה איסור ושייך בקדשים כגון טמא פגול נותר ובהני לא שייכא למ''ד פתוחה בתחלתן דאדרבה אי אמר להו בלמ''ד איכא למימר דלהיתרא קמכוין ובהני נמי אע''ג דלא אמר בהו כ''ף הדמיון מתסרי אפילו לר''י דהא בגמ' מוקמי למתני' כרבי יהודה כולה ואפי' הכי בהני אסור בלא כ''ף שכיון ששמו מורה אסור בלא כ''ף נמי מתסר לכולי עלמא אע''ג דמצינן למימר דכי אמר טמא אתרומה קמכוין דשייך בה נמי טומאה וטהרה דתרומה נמי הויא לה דבר האסור וכי מתפיס בה לא אתסר כדאמרינן בגמרא אפי' הכי כיון דאיכא למימר נמי לקדשים קמכוין הוה ליה כסתם נדרים להחמיר והדר תני כאימרא כדירים כעצים וכו' דהני כולהו אין שמן מורה על שם אסור ומשום הכי אמר רבי יהודה דבעי דלימרינהו בכ''ף דאי לא לא משמע דאמר אסור מה שאין כן בפגול ונותר דכיון ששמן על שם אסור הרי הוא כאומר כפגול כנותר ואם תקשה עלי והתנן באידך מתניתין האומר קרבן עולה מנחה וכו' ואפילו הכי תנן בה ר' יהודה מתיר וטעמא דכולהו דלא אמרינהו בכ''ף ואמאי והא הני שמן מורה איסור ומאי שנא מפגול ונותר לאו קושיא היא שאלו אע''פ ששמן מורה איסורן מ''מ אין שמן על שם איסורן שהאומר בהמה זו עולה או חטאת אינו מתכוין בשם זה לאיסורא אלא שצריך לעשות ממנה דיני עולה או חטאת או תודה או שלמים מה שאין כן בפגול ונותר ששמן עליהם משום אסור בלבד ולפיכך כל שאמר פגול או נותר עלי ככר זה דבריו מוכיחין שלאסור הוא מתכוין וכפגול וכנותר קאמר ומש''ה מתסר בלא כ''ף אפילו לר' יהודה אי נמי טעמיה דר' יהודה דבעי כ''ף משום דבלא כ''ף סבירא ליה דחי אימרא קאמר וכן בשארא ומש''ה בטמא פגול נותר דלא שייך חי טמא לא בעיא כ''ף והכי מוכח האי פרושא בגמרא דתניא מודים חכמים לר' יהודה באומר הא קרבן וכו' כלומר אע''ג דפליגי עליה באומר קרבן גרידא דלא חי קרבן קאמר באומר הא קרבן מודו ליה כך נראה בעיני פירוש משנתינו וראיתי לראשונים ז''ל שעמעמו בה הרבה ולא העלו דבר מחוור לפי דעתי: כאימרא. כשה של קרבן דסתם נדרים להחמיר ועוד דמשמע דכשה הידוע קאמר: כדירים. כקרבנות שבדירים: כעצים. כשני גזירי עצים שהיה עורך על גבי מערכה כדכתיב ובער עליה הכהן עצים: כאשים. כשלהבות של אש שעל המזבח: כירושלים. כקרבנות שבירושלים: האומר ירושלים לא אמר כלום. משום דלא אמר כירושלים: גמ' סברוה. האי סברוה במסקנא נמי קאי ודכותיה בריש בבא בתרא (דף ב.): לית ליה מכלל לאו אתם שומע הן. דהוא בעי תנאי כפול וכדיליף מתנאי בני גד ובני ראובן דכתיב אם יעברו ואם לא יעברו: דתנן ר''מ אומר. בפרק האומר בקידושין ואע''ג דאמרינן בשבועת העדות (שבועות לו.) דכי לית ליה לר''מ מכלל לאו הן בממונא באיסורא אית ליה הא אסיקנא התם דבסוטה ועדות לית ליה משום דהוו אסורא דאית ביה ממונא ונדרים נמי ממונא אית בהו דהיינו חפצא דמתסר עליה: אלא רבי יהודה. דאמר בפרק השולח (גיטין דף מו.) גבי מוציא את אשתו משום נדר דלא בעי תנאי כפול אלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ואע''ג דר' חנינא פליג עליה דר''מ בתנאי כפול בפרק האומר (קדושין סא.) אפ''ה בעי לאוקמא למתני' כר' יהודה משום דאיירי בה ואע''ג דאצטריך לדחוקי ולמימר תרי תנאי אליבא דרבי יהודה ולא בעי לאוקמא כרבי חנינא שלא נזכר בה כלל: מדסיפא ר' יהודה הוי רישא לאו ר' יהודה. דמדקתני סיפא ר' יהודה אומר מכלל דעד השתא לאו ר' יהודה בלחוד קתני: כולה ר' יהודה היא וכו'. שר' יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום כיון שלא הזכיר כ''ף הדמיון וה''ה לאימרא דירים ועצים אלא דנקט ירושלים משום דסמיך ליה אבל בפגול נותר וטמא מודה בהו ר' יהודה דלא בעי' כ''ף וכמו שפרשתי במשנתינו ומש''ה תנא להו תנא בלא כ''ף: תרי תנאי אליבא דר' יהודה. תנא דמתני' סבר דלר' יהודה דעתו על דבר הקרב בירושלים וכי אמר כירושלים מתסר ותנא ברא סבר דדעתו על עצים ואבנים ועד שידור בדבר הקרב לא מתסר: