נדרים טו ע"א

דף טו - א

והטעם: כי לא מזדהיר איניש בתנאה [רק בתנאי אין אדם נזהר], כלומר: אין אדם נזהר מלעבור על התנאי שנדרו על אתמול תלוי בו, ואף שאם יעבור נמצא שעבר למפרע על הנדר, ולכן חששו חכמים שמא יעבור על התנאי, ונמצא עובר למפרע.

אבל באיסורא מזדהר, בגוף האיסור שאסר על עצמו בנדר, הרי הוא נזהר, והיות והשינה למחר היא גוף האיסור, לכן אין לחוש שמא יישן למחר. ^[1] תנן במשנתנו:

קונם שאני ישן, שאני מהלך, שאני מדבר הרי זה ב"לא יחל דברו".

היכי דמי, באיזה אופן עוסקת משנתנו, ומה באה היא להשמיענו?

אילימא שנדר הנודר כדקתני [כפי שכתוב במשנה], שאמר: קונם "שאני ישן", דהיינו מה שאני ישן יהא אסור עלי, ובאה המשנה להשמיענו שאף על פי שלא אסר חפץ כל שהוא עליו, אלא את השינה שאין בה ממש, אפילו הכי חל הנדר?

אי אפשר לומר כך.

כי מי הוה נדרא כלל כשאין בו ממש!?

והתניא בברייתא שהובאה לעיל יג ב:

חומר בשבועות מבנדרים, שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש, מה שאין כן בנדרים, שאין הם חלים אלא על דבר שיש בו ממש, דהיינו שהאיסור יתייחס לחפץ או לאבר מן האדם.

ושינה הרי דבר שאין בו ממש הוא, ואי אפשר שיחול עליו נדר!? אלא שמא תאמר לפרש את משנתנו שהיא עוסקת באופן דאמר: קונם עיני - שהם החפץ הנאסר עליו - בשינה עולמית, ובאה המשנה להשמיענו, שאף כי בסופו של דבר יאלץ לעבור על נדרו, שהרי אין אדם יכול להמנע משינה עולמית ואפילו שלשה ימים, מכל מקום אין הוא מותר לישון עד שיאנס בשינה.

הרי אף כך אי אפשר לומר, כי:

ואי דלא יהיב שיעורא [אם אכן לא הגביל את נדרו] ואסר על עצמו את השינה עולמית, מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל [וכי מניחים אנו אותו עד שיעבור איסור בל יחל], כלומר: וכי נדר כזה שאינו יכול לקיימו ובהכרח יעבור על בל יחל, וכי חל הוא מעיקרו כלל!? ^[2]

והאמר רבי יוחנן:

שבועה שלא אישן שלשה ימים שהוא דבר שאין אדם יכול לעמוד בו, אין השבועה חלה כלל, ומלקין אותו מיד משום "שבועת שוא" וישן לאלתר, שהרי לא חלה השבועה כלל.

ואם כן, אם תמצי לומר שמשנתנו עוסקת באופן שאסר עליו את השינה עולמית, ולהשמיענו שעד האונס אסור הוא בשינה, הרי זה אינו, כי הנדר אינו חל כלל, ויכול לישון לאלתר.

אלא שמא תאמר שמשנתנו עוסקת בדאמר: קונם עיני בשינה למחר, אם אישן היום, ובאה משנתנו להשמיענו שאסור הוא בשינה היום שמא יישן למחר, וזו היא ששנינו: "הרי זה בלא יחל דברו", כלומר: אסור הוא בשינה היום, שמא יבוא מחר לידי "לא יחל דברו". ^[3]

אף כך אי אפשר לומר, דהא אמרת: כל באיסורא מזדהר, ואין הוא אסור בשינה היום מחשש שמא יישן למחר שהוא עיקר איסורו.

אלא פשיטא, שמשנתנו עוסקת, כגון דאמר: "קונם עיני בשינה היום, אם אישן למחר", ובאופן זה אומרת המשנה "הרי זה בלא יחל דברו". ^[4]

והשתא תיקשי:

הרי אי אפשר לפרש את כוונת המשנה, שהוא באיסור "בל יחל" לישון היום שמא יישן למחר, שהרי אין זה איסור "בל יחל", שאפילו לדעת האוסר אין זה אלא חששא דרבנן, ולא איסור בל יחל.

ובהכרח ש"לא יחל דברו" האמור במשנה היינו על השינה למחר.

והרי באיזה אופן עוסקת משנתנו:

אי לא ניים היום כלל [אם לא ישן היום], כי ניים למחר מאי "בל יחל דברו" איכא הרי אין כלל איסור "בל יחל" לישון מחר.

אלא לאו בדניים [כגון שישן] היום כי אז אכן יש איסור "בל יחל" על שינת מחר.

והרי אי אתה יכול לומר שמשנתנו באה להשמיענו שאם ישן היום הרי הוא באיסור "בל יחל" למחר, כי זה הוא פשיטא.

אלמא איתיה דניים, כלומר: בהכרח שמשנתנו באה להשמיענו שמותר הוא לישון היום, וכך הוא פירוש המשנה: הרי זה מותר לישון היום ולהכניס את עצמו לספק איסור "לא יחל" אם יישן למחרת. ^[5]

ותיובתא דרב יהודה האוסר לישן היום שמא יישן למחר, ויבוא לידי איסור בל יחל למפרע. ^[6]

ומשנינן: כי קתני משנתנו "הרי זה בלא יחל דברו" דאי ניים, כלומר: כך היא כוונת המשנה וחידוש שלה:

היות ואם יישן היום הרי הוא ב"לא יחל דברו" למחר, לכן לא יישן היום שמא יבוא לידי "בל יחל" למחר.

רבינא אמר:

לעולם כדקתני שלא אמר "קונם עיני בשינה" אלא שאמר "קונם שאני ישן", ולהשמיענו בא התנא שהוא אסור אף על פי שהוא דבר שאין בו ממש, ודקשיא לך: והרי אין בזה איסור כיון שאין בו ממש -

מאי "בל יחל" מדרבנן, כי מדרבנן חל הנדר ואף על גב שאין בו ממש.

תמהה הגמרא: ומי איכא "בל יחל" מדרבנן, כלומר: וכי מצינו שתאמר משנה הרי זה ב"לא יחל דברו" שהוא לשון הכתוב, ומכל מקום אין כוונת המשנה אלא לאיסור דרבנן משום "בל יחל"!?

ומשנינן: אין, אכן מצינו לשון "לא יחל דברו" ואין הכוונה לאיסור התורה, אלא לאיסור דרבנן משום בל יחל.

והתניא בניחותא:

דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור, ^[7] אי אתה רשאי להתירן בפניהם, שנאמר: "לא יחל דברו". ^[8]

מקשה הגמרא קושיא על רב יהודה מהא דתנן במשנה לקמן נז א:

האומר לאשתו לפני חג הפסח: "שאת נהנית לי [משלי] עד הפסח, אם תלכי לבית אביך עד החג שלאחריו".

אם הלכה לפני הפסח ועברה על תנאו, שהרי התנה שלא תלך משעת נדרו ועד החג, הרי היא אסורה בהנאתו עד הפסח.

מדייקת הגמרא: רק אם הלכה לפני הפסח ועברה על תנאו, אכן אסורה היא בהנאתו עד הפסח, אבל אם עדיין לא הלכה - אלא שאם תלך תהא אסורה למפרע - לא נאסרת היא בהנאתו.

הרי מוכח, שמותרת היא לעבור על האיסור, ואינה חוששת שמא תעבור בעתיד על התנאי, וקשיא לרב יהודה!?

אמר רבי אבא ליישב את שיטת רב יהודה: לעולם אסורה היא מיד בהנאה ואפילו לא הלכה, כי שמא תלך ; ומה ששנינו: "הלכה" לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח, הכי קאמר:

הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו ואף לוקה האשה ^[9] שעברה על "לא יחל דברו".

אבל אם לא הלכה, אסורה בעלמא מדרבנן, אבל אינה לוקה.

ואכתי מקשינן לרב יהודה:

אימא סיפא דמשנה זו: אחר הפסח הרי היא בבל יחל דברו, כלומר: אסורה היא מללכת לבית אביה עד החג, כיון שעל ידי זה תעבור למפרע באיסור "בל יחל" על ההנאה שנהנתה קודם הפסח.

ואי דלא איתהני לפני הפסח [אם לא נהנתה לפני הפסח] מי איכא בל יחל אחר הפסח, וכי מה איסור יש לה לילך חבית אביה ככל שתרצה!?

אלא פשיטא שהסיפא עוסקת באופן דאיתהני האשה ממנו לפני הפסח, ולכן אסורה היא ללכת לבית אביה עד החג.

אלמא מיתהני [מותרת היא ליהנות קודם הפסח], כלומר: אם לא שמותרת היא ליהנות לפני הפסח, איך שנה התנא בפשיטות שאסורה היא ללכת לבית אביה עד אחר הפסח, והרי אדרבה מסתמא נמנעה מליהנות, ושוב מותרת היא לילך. ^[10]

ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה. כלומר, דכל שאומר סתם שלא אישן ושלא אוכל, שלא יישן ושלא יאכל לעולם קאמר, וכיון דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה.

עד דעבר באיסור בל יחל. פירוש, דמדקתני במתני' הרי זה בבל יחל, אלמא אסור להחל, וצריך הוא ליזהר שלא ישן, עד שתאנוס אותו השינה, ואז עבר משום בל יחל.

ומי שבקינן. כלומר, מי אסור ליה כלל, והא ליכא בל יחל, דלא חייל נדרא כלל, הואיל ואמר לעולם. ולישנא קייטא הוא.

ומי איכא בל יחל, והא אמר ר' יוחנן וכו'. פירוש בפירושין דהכא נמי לא שבקינן ליה, עד דיישן, ומלקינן ליה אז, אלא מהשתא מלקינן ליה, כדאמר ר' יוחנן במי שנשבע שלא יישן ג' ימים. ואינו נכון, דבנשבע דוקא הוא דמלקינן אותו משום שבועת שוא, כיון שנשבע על דבר שאי אפשר, אבל בנדר למה ילקה, אלא לא הביא הא דר' יוחנן אלא לדוגמא בעלמא, שכל שאי אפשר לקיימו לא חייל עליה ומעכשיו הוא בטל, והכא לאו דוקא נקט האי לישנא, אלא הכי הוי ליה למימר ואי דלא יהיב שיעורא מי עבר אבל יחל, ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה, וא"ת לוקמה בדיהיב שיעורא ואמר קונם עיני בשינה היום, וי"ל דאי הכי מאי קמ"ל פשיטא, ומשום הכי מהדר לאוקומה במילתא דאית ביה חדוש קצת.

והא אמרת כל באיסוריה מזדהר. מסתברא דהכי פירושא, אי בדנאים היום ולא נאים למחר הא לא עבר אבל יחל דהא לא נאים באיסורה, ואי לא נאים בתנאי תו ליכא משום בל יחל, ואי נמי בדנאים בתנאי ובאיסורה פשיטא, ואי אשמועינן דעל (דאל) ישן בתנאי כי היכי דלא ישן באיסוריה, הא אמרת דישן בתנאי ואין חוששין שמא ישן באיסוריה, דבאיסוריה מזדהר, אלא באומר קונם עיני בשינה היום אי אישן למחר. והיכי דמי אי בדנאים היום ולא נאים למחר הא ליכא בל יחל, ואי לא נאים היום תו ליכא בל יחל, ואי דנאים היום ומחר פשיטא, אלא ודאי בנדאים היום, והכי קאמר, כיון שישן היום יזהר שלא יישן למחר, כדי שלא יעבור על בל יחל, והא ודאי פשיטא דקמ"ל דיישן לכתחילה.

רבינא אמר לעולם כדקתני. כלומרכשאמר קונם שאני ישן, ודקא קשיא לך מי הוי נדרא דהא דבר שאין בו ממש הוא, מדרבנן הוי נדרא וקאי בבל יחל דרבנן.

ואסיקנא בתנאה מזדהר. דלית ביה חדוש כלל דאי נאים קאמר, ולההיא אוקמתא הוא הדין דהוי מצי לאוקמה בדאמר קונם עיני בשינה היום, אלא דניחא ליה לאוקמיה באותו סגנון שהיה מעמידה המקשה. ואינו מסתברא, דהכי קאמר יזהר שלא יבא לידי הספק שלא ישן היום, דאי נאים למחר קא עבר משום בל יחל וכולהו בבי דמתניתין דשאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג, ושאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח, כולהו הוו כלא אישן היום אם אישן למחר. ומשום דההנאה הויא איסורא וההליכה הויא תנאי, ולענין פירושא דמתניתין איכא מאן דמפרש שאת נהנית לי, כגון שאסר תשמישה עליו אם תלך היא לבית אביה, ואסורה בהנאתו דקתני היינו (נמי – מיותר לפי השי"מ) משום לאו דלפני עור [לא תתן מכשול ולוקה דאמרינן היינו נמי – לפי השי"מ] שתעבירו לבל יחל. ואינו מחוור לי כלל, חדא דאינו עובר על לפני עור אלא כעין מושיט כוס יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח בדקיימי בתרי עיברי נהרא, דאין זה יכול לעבור עליה אלא אם יושיטנו לו חבירו, וכדאסיקנא בריש פרק קמא דעבודה זרה. ועוד מאי שנא דלא תני אסור בהנאתה שהיא העיקר, ונקט אסורה בהנאתו שהיא טפלה לאיסורו, ועוד דהא משמע דרב נחמן דקא שרי מהכא דייק לה, ואף על גב דרבי יהודה דחי לה דרב נחמן הכין שמע מיניה, ורב נחמן ודאי משמע פרק המגרש בגיטין דלא אמר אלא בתולה בדעת עצמו ובדבר שיש ליזהר בו, אבל בתולה בדעת אחרים כי הכא שתולה בדעת אשתו אם תלך לבית אביה, בכי האי גוונא לא אמרה רב נחמן. דתניא התם, הרי זה גיטיך על מנת שתנשאי לפלוני הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא, ואמרינן עלה מאי קאמר, ואמר רב נחמן הכי קאמר הרי זו לא תנשא לו, כדי שלא יאמרו (שניהם) [כשיהו] נותנים במתנה, ואם נשאת לא תצא משום גזרה לא מפקינן לה. ואקשי עלה רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא, הא בעיא קיומי תנאה, וכי תימא דמיגרשא למחר ומקיימה לתנאה, (ולהך דפליג) [אטו בדידה קיימא לאיגרושי אי נמי על מה דפליגת – לפי הש"מ] עליה דרב יהודה קא מדמית ליה, דאתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר כו', הכי השתא התם בדידיה קיימא, דאי בעי מבריז נפשיה בסילותא ולא ניים. ואם איתא דרב נחמן אפילו בתולה בדעת אשתו קאמר למלתיה, מאי קא מקשה ליה רבא, דהא רב נחמן מהא מתניתין קא יליף, דאפילו בתולה בדעת אחרים דלאו בדידיה קאים תנאיה לקיומי לא חיישינן. אלא מחוורתא דמתניתין באוסר עליה נכסיו, דהשתא איסורא ותנאה בדידה, ולוקה משום שעברה ונהנית ממה שאסר עליה אחר הפסח, ובל יחל דברו דקאמר היינו שהיא צריכה להזהר מהנאתו משום בל יחל דברו. כלומר מחמת איסורו שאסר עליה, והרמב"ם ז"ל [הפלאה הלכות נדרים פרק י' הלכה י"ב] פירש שהוא לוקה כשמהנה אותה משום לא יחל דברו, ונראה שהזקיקו לומר כך, מדקתני הרי זה בבל יחל ולא קתני הרי זו בבל תחל. ועוד שהוא ז"ל כן ביאר במקום אחר, שהאוסר דבר על חברו אין הנאסר לוקה אם עבר ונהנה, מפני שלא אמר הוא כלום, נראה מדבריו שהוא סבור דלא יחל דברו דוקא דברו ממש, אבל דבר חברו אינו במלקות, ואינו נראה לי כלל, חדא דהאוסר דבר על חברו כשהוא נותן לו אינו עובר בבל יחל, שהרי הוא לא אסר על עצמו שלא יהנה משל חברו, אלא שחברו אסרו בהנאתו. ובהדיא אמרינן בריש פרק אין בין המודר [לקמן (נדרים לד, ב)] אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי, ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל, כלומר למאן דאמר יש מעילה בקונמות למעול, נותן הא לא אסירא עליה, אלמא אין האוסר נאסר בנתינת ככרו שאסר על חברו, והלכך אינו לוקה, ואסיקנא התם דמקבל מעל לכשיוציא, ובודאי לא יחל דברו, לאו שלא יחל בעל הדבר דוקא, ועוד דקונמות כהקדשות נינהו, והקדיש זה ואכלו אחרים לוקין, ובהדיא תניא בפרק יוצא דופן, לפי שמצינו שהשוה הכתוב לקטן כגדול, לזדון שבועה לאיסור ולבל יחל, ואוקימנא לאיסור בל יחל, וכגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים, שאחרים לוקין על הקדשו משום בל יחל, אלמא לא יחל דברו לאו דוקא, אלא לא יחל לדבר חברו קאמר כך נראה לי.

אמרינן בגמרא א"ר יוחנן שבועה שלא יישן ג' ימים מכין אותו ויישן לאלתר. פירוש מכין אותו לאלתר משום שבועת שוא דמילתא דלאו בידיה ולא אפשר היא וכל מי שנשבע שבועה שא"א להתקיים הויא שבועת שוא הילכך לוקה לאלתר משום שבועת שוא ויישן לכשירצה וליכא משום בל יחל דשבועת ביטוי דלא חיילא שבועה עליה ודכוותה דהאי לישנא איכא בפרק אלו מציאות (ז) כדכתיבנא התם:

ושבועת שוא הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא שבועת שוא נאמרת על ג' עניינים. האחד מי שנשבע לשנות את הידוע לג' בני אדם וכדתנן במסכת שבועות [דף כט.] איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע אמר על עמוד של אבן שהוא של זהב ועל האשה שהוא איש ואמרינן עלה בגמ' [שם] אמר עולא והוא שניכר לשלשה בני אדם ואמרינן בירושל' [שבועות פ"ג ה"ח] דה"ה מי שנשבע על האמת בדבר הידוע לג' בני אדם דהוי שבועת שוא ולוקה עליו דאמרינן התם אהן דאשתבע על תרין דאינון תרין לוקה משום שבועת שוא וכן אמר שם והאי מה דחמי מטרא דאזיל ואתי ואמר קירי (ח) פלי ברכסון לוקה משום שבועת שוא מיהו לא קתני במתניתין נשבע על האמת הידוע אלא נשבע לשנות את הידוע לאשמועינן רבותא דאפי' בהא שהוציא שבועה מפיו לשקר לא לקי משום שבועת ביטוי אלא משום שבועת שוא דאידך פשיטא דשבועת שוא היא והענין השני מי שנשבע על דבר שאי אפשר שנשבע שראה גמל פורח באויר או נחש כקורת בית הבד טרוף כדאיתא התם ובכלל זה הנשבע על דבר שאי אפשר לקיימו מפני שאינו יכול לעמוד בו שנשבע שלא יאכל מכל פירות שבעולם שמנה ימים או נשבע שלא יישן ג' ימים וכיוצא באלו. והענין הג' כל מי שנשבע שבועה שאינה חלה כגון שנשבע לבטל את המצות הן לבטל מצות עשה בפרט הן לבטל לא תעשה אפילו בכולל וכן האומר שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכלנה שאין השניה חלה עליו וכן הנשבע שלא יאכל נבלה וכיוצא בהמדברים האסורים דלא חיילא עליה שבועה מפני שכבר הוא נשבע ועומד לוקה משום שבועת שוא והיינו דתנן התם [שבועות כט.] גבי שבועת שוא אמר לעדים בואו והעידוני אמרו לו שבועה שלא נעידך פי' מפני שנשבעו לבטל מצות עשה של תורה שהוא חייב לו כיון שיודע לו עדות:

מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל. דלישנא דמתני' דקתני הרי זה בבל יחל משמע דלא עבד השתא איסורא בשעת הנדר אבל לכשישן אז יעבור על בל יחל והא ליתא דבשעת הנדר עבד איסורא שהוציא נדר לבטלה מפיו בדבר שאי אפשר לקיימו וכיוצא בזה בשבועה לוקה משום שבועת שוא ובנדרים איסורא הוא דאיכא ולכשישן ליכא בל יחל דכיון דא"א לו לקיים נדרו לא הוי נדר ומשום דגבי שבועה שייך לישנא דמי שבקינן ליה משום דלאלתר מלקין אותו דמשום דא"א הוי שבועת שוא נקט נמי גבי נדרים:

מלקין אותו וישן לאלתר. משום דאי אפשר להיות שלשה ימים בלא שינה ויצתה שבועה מפיו לבטלה ולוקה משום שבועת שוא:

כי קתני דאי ניים. לא קתני במתני' שיישן לכתחלה ביום ראשון אלא אם ישן וגם ישן למחר הרי הוא בבל יחל למפרע:

לעולם כדקאמר. שאני ישן לזמן קבוע בדבר שאפשר לקיימו ואע"ג דאין הנדרים חלין על דבר שאין בו ממש איכא בל יחל מדרבנן:

אם תלכי לבית אביך עד החג. אבל אם לא הלכה לא אסירא ולא חיישינן שמא תלך אחר הפסח אלמא מזדהרא בתנאה:

הלכה אסורה בהנאתו ולוקה. משום לאו דבל יחל אם תהנה משלו דרחמנא אמר איש כי ידור נדר לא יחל דברו לא יתבטלו דבריו ומה שאסר בנדר חל עליו איסור בל יחל כאילו הקדישו אם על עצמו אסרו עובר בבל יחל ואם אסרו על אחר הנהנה ממנו עובר בבל יחל:

אם תלכי לבית אביך עד הפסח. היה עומד אחר החג ואסרה בהנאה עד החג בתנאי שאם תלך עד הפסח:

ואע"פ שזהו פסק שמועה זו צריך אני להעירך בביאור הסוגיא מצד קצת בלבולין שבה וכן שאתה צריך ללמוד הימנה דברים אחרים הצריכים לך לענין פסק:

והוא שהקשו לרב יהודה ממשנתנו שאמרו קנם שאני ישן היכי דמי אילימא כדקתני והא דבר שאין בו ממש הוא ומאי בל יחל איכא ומפני שהמקשה סובר שמשנתנו בבל יחל של תורה קאמר ואלא דקאמר קנם עיני בשינה ואי דקאמר הכי בסתם כלומר שלא נתן קיצבא לנדרו תוך שלשה מי שבקינן ליה עד דעבר בל יחל והא אמר ר' יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר ופירשו בתוספות כלומר ואף בנדר כן ר"ל שמלקין אותו על שסופו לעבור בבל יחל וישן לאלתר ולמדו מכאן שאף בנדר כל שנדר במה שאי אפשר לו כגון קנם עיני בשינה שלשה ימים או לעולם או קנם כל אכילה עלי עשרה ימים או לעולם שמלקין אותו וישן או אוכל לאלתר ואין זה נכון שלא אמרוה אלא בשבועה שתכף שהוציא דבר זה מפיו כבר נשבע לשוא ולוקה מיד על שעבר על שבועת שוא אבל זה כל שלא ישן לא עבר בבל יחל והיאך מלקין אותו עד שלא עבר בכלום אלא עיקר הדברים שזו של ר' יוחנן לא הביאוה אלא לדוגמא ומה שאמר מי שבקינן ליה עד דעבר בבל יחל פירושו מי הוי נדר כלל עד שנהא אנו משמרים בו שתאנסהו שינה ויעבר בבל יחל כדי להלקותו והא לא חייל עליה נידרא כלל דהא בשבועה דיינינן לה לאלתר כשבועת שוא שכל שנודר במה שאי אפשר לו לקיים בשום פנים דבריו בטלים לשעתם:

ונשוב לענין הסוגיא והוא שאם כן משנתנו אי אפשר להעמידה בקונם עיני בשינה ושלא קצב בה זמן ובאמת יכול היה להעמידה בשאמר קנם עיני בשינה היום או כל תוך שלשה אלא דההיא מילתא פשיטא היא וניחא ליה לאוקומא במאי דמשמע מינה טפי אי נמי דארחא דתלמודא הכי הוא כדי לברר הדברים מתוך מרחקן והוא שאמר אלא ודאי מתניתין בשתלה נדרו בתנאי ואי דאמר קנם עיני בשינה למחר אם אישן היום הרי אף רב יהודה מודה שאינו אסור לישן היום דבאיסורא מיהא מיזדהר ואם כן אסור דמתניתין במאי מיתוקמא אי בישן היום ולא יישן למחר הרי אינו עובר משום בל יחל שהרי לא ישן ביום האיסור ואם לא ישן היום שהוא יום התנאי הרי אין כאן בל יחל ואי בישן בשניהם פשיטא ואם ללמד שלא יישן היום שמא ישן למחר הרי אף לרב יהודה מותר לישן היום אלא פשיטא דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר ואם אינו ישן היום ליכא בל יחל שהרי עבר יום האיסור ואם ישן בשניהם פשיטא אלא לאו בשישן היום וקאמר דנזהר למחר שלא ישן כדי שלא יעבר למפרע על שינת היום וזו ודאי פשוטה היא אלא דאתא לאשמועינן דלישן היום מותר אף לכתחילה ואין חוששין שמא ישן למחר דאפי' בתנאיה מיזדהר ועל זו הוא אומר הרי זה בבל יחל כלומר שיזהר בשינת מחר שלא יעבור בבל יחל למפרע על שינת היום ובאמת יכול היה לתרץ משנתנו כמו שכתבנו שאמר קנם עיני בשינה היום אלא שרצה לתרצה לפי דבריו של מקשה ותירצה כי קתני דאי ניים דמתניתין הכי קאמר שאם אמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל יישן היום לכתחלה אלא שאם ישן היום יזהר למחר שלא יישן שלא יעבור למפרע על שינת היום הא לכתחילה אל ישן היום ורבינא תירצה בקונם שאני ישן ר"ל שהוא דבר שאין בו ממש ובל יחל דקאמר דרבנן ומכאן למדנו מה שפסקנו במשנתנו שהתולה נדרו בדבר שאין בו ממש איסור סופרים מיהא איכא וכבר ביארנו שיש מפקפקין ממה שדברי רבינא לדברי רב יהודה נאמרו ואין הלכה כרב יהודה אלא שכבר דחינו את דבריהם ואף בתוספות פירשו דרבינא לאו אדבר שאין בו ממש קאי אלא בדקאמר קנם עיני בשינה ולא יהיב שיעורא וקאמר דאף על גב דנידרא לא חייל איסור סופרים מיהא איכא עד שתאנסנו שינה ודברים משבשין הם ואף גדולי הרבנים פירשו בה דברים זרים ועיקר הדברים כמו שכתבנו וחזרו והקשו לו ממה שאמרו בפרק ירק קנם שאת נהנית לי עד הפסח וכו' כגון שהיה במרחשון ואמר לאשתו קנם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג וכגון שאמר בלשון הנאת תשמישך עלי דאי לאו הכי הא קא משתעבד לה או שמא בשאר הנאות של מזונות וכגון שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וכו' וספקא והרי שההנאה היא האיסור וההליכה היא התנאי אם הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו אלמא כל שלא הלכה עד הפסח מותרת בהנאתו אף לפני הפסח ואין חוששין שמא תלך ונמצאת נהנית באיסור למפרע ותירץ ר' אבא שבודאי אסורה היא ליהנות לו לפני הפסח שמא תלך אף לאחר הפסח ונמצאת נהנית באיסור למפרע ואותה משנה לענין מלקות נאמרה לומר שאם הלכה לפני הפסח ונהנית ממנו לפני הפסח לוקה ר"ל האשה וגדולי המחברים גורסין לוקה ר"ל האיש וממה שכתבו הם בעצמם בראובן שאמר לשמעון הריני עליך חרם או הרי את אסור בהנאתי שנאסרה הנאתו על שמעון אלא שאין שמעון לוקה בהנאתו שהרי לא אמר כלום וכן ראובן מותר בשל שמעון שהרי לא נאסרה עליו הנאתו אבל אם אמר הריני אסור בהנאתיך נאסר בהנאתו ולוקה אם נהנה ואף זה כל שאסר הנאתו על חברו אם ההנהו הוא בעצמו לוקה ואין הדברים נראין שהאוסר דבר על חברו כשחברו נהנה ממנה הוא לוקה ולא חבירו המדירו אפילו נהנה הוא והרי בפרק אין בין המודר שאלו ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל ור"ל לדעת הסובר יש מעילה בקנמות אע"פ שאין הלכה כן לימעול נותן הא לא אסרה עילויה אלמא אין האוסר נאסר בנתינת ככרו והנאסר הוא שלוקה ומתוך כך היא לוקה הא אם לא הלכה לפני הפסח ונהנית לפני הפסח איסורא בעלמא איכא ומחשש שמא תלך אלא שאינה לוקה וזו כרב יהודה וכן הלכה אלא שאחר כך חזרו והקשו ממה שאמרו באותה משנה אחר הפסח הרי זו בבל יחל כלומר שאם לא הלכה עד הפסח אלא שהלכה אחר הפסח הרי זו בבל יחל למפרע ואי דלא איתהני לפני הפסח הרי לא הדירה אלא עד הפסח ואין בהליכתה שאחר הפסח כלום אחר שכבר עבר הפסח ולא נהנית אלא ודאי שנהנית לפני הפסח מצד שלא הלכה ואם תלך לאחר הפסח נמצאת נהנית באיסור למפרע אלמא יכולה היא ליהנות לפני הפסח ואין חוששין לשמא תלך ותעבור למפרע ותירץ דאי איתהניא כלומר שאם עברה ונהנית הרי זו בבל יחל בהליכתה ומכל מקום אסור לה לילך וכן הלכה ר"ל שאם עבר הפסח ולא נהנית מותרת לילך ואם נהנית אסורה לילך עד החג שלא תעבור על בל יחל למפרע וגדולי המחברים שכתבו שאף בעבר הפסח ולא נהנית אסור להניחה לילך דברים מתמיהים הם אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים וחזרו והקשו ממה שאמרו שם קנם שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח הא לא הלכה מותרת בהנאתו מיד ואין חוששין שמא תלך ותירץ ר' אבא דודאי אף בלא הלכה אסורה ליהנות לכתחלה שמא תלך ופירוש המשנה הוא הלכה לפני הפסח ונהנית עד החג לוקה ומותרת לילך אחר הפסח לא הלכה איסורא בעלמא איכא שלא ליהנות ומחשש שמא תלך וכן הלכה וזו ראיה שהלכה כרב יהודה אחר שאף באלו הלכה כמו שתירצו את המשניות לדעתו וכן חזרו והקשו לו ממה שאמרו ככר זה עלי קנם אם אלך למקום פלני למחר אם אכלו הרי הוא בבל ילך אלמא רשאי הוא לאכלו ואין חוששין שמא ילך ותירץ מי קתני אוכל כלומר לכתחלה אבל קתני אכלו כלומר אם עבר ואכל אסור לילך שלא יעבור למפרע והקשה לו מסיפא דקתני הלך הרי הוא בבל יחל ר"ל הלך אחר שאכל הרי הוא בבל יחל למפרע ולא קתני עלה שאם לא אכלה מהלך לכתחלה ואם איתא דאכל דוקא הא לכתחלה לא ליתני בסיפא מהלך לכתחלה בשלא אכל ולימא לא אכל מהלך לכתחלה ולאשמועינן דאסור לו לאכלו מאמש ומתוך כך מותר לו לילך היום לכתחלה ותירץ הוא הדין וכן הלכה שאינו אוכל לכתחלה ואם אכלו ואחר כך הלך עבר למפרע:

זהו ביאורה של שמועה ופסק שלה ונמצאת למד שלדברי הכל באיסורא מיהא מיזדהר ומכאן יצאה הוראה לגדולי ספרד במה שאמרו במסכת גיטין פ"ג ב' הרי זה גיטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם דאין זה כריתות שאם נדרה או נשבעה על דעת רבים שלא תלך מותרת לינשא דבאיסורא מיזדהרא ואין נראה לי כן חדא דהליכה לבית אביה מיהא פעמים שהיא מצווה כגון לבקרו ולקיים בו מצות כבוד ועל כל פנים יש לו הפרה ואף בשלא תשתי יין יש לו הפרה לקידושא ואבדלתא ולדעתנו שכתבנו במסכת מכות שאף למצות סופרים יש לו הפרה ואף לכשתמצא לפרשה במקום שאין שם הפרה מכל מקום אין זה כריתות הואיל וכל ימי חייה. אגידא וקיימא אם תעבור אם לאו:

ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן לי' עד דעבד איסור בל יחל כו' פי' וכי צריך להמתין בכל מה שיכול שנא לישן כדי לקיים נדרו וסופו שיישין ויבא לידי בל יחל ושמעי' מינה שאם רוצה לישן לאלתר אין מניחין אותו עד שיכול לסבול והאמר ר' יוחנן שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן לאלתר פי' מלקין אותו מפני שעשה שבועת שוא וישן לאלתר ולא מצריכי' לי' לדחוקי נפש' משינ ה בכל מה שיכול אלא מתירין לו לישן לאלתר מפני שאין זו שבועה שחייב לקיימה כיון שא"א לו לקיימה וה"נ אין זה נדר המחויב לקיימו כיון שא"א לו ומותר לישן לאלתר ואמאי קתני הרי זה בבל ייחל דמשמע סופו לבא לידי בל יחל ומשמע שאסור לו לישן מיד כ"א לאחר זמן שלא יוכל לעצור עיניו יותר ואע"פ שבשבועה לוקח משום שבועת שוא הכא אינו לוקה שהרי לא נשבע בשם ולמה ילקה אלא אינו נדר כלל וכאלו לא אמר כלום דמי:

ואלא דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום מאי בל ייחל דברו איכא פי' מה איסור יש בשינת היום שנאמר אל יישן שמא יישן למחר ויבוא לידי בל ייחל דברו והא אמרת כי לא זהיר בתנאי' באיסורי' מוזהר זהיר אלא דאמר קונם עיני בשנית היום אם אישן למחר דאי ניים היום וישן למחר קאי בבל ייחל למפרע אלמא איתא דניים ואין להעמידה כגון שאמר קונם שאני ישן ותו לא דא"כ ליתני אסור ואנן ידעי' דאיסורו ודאי משום בל ייחל הוא כדקתני בכל דוכתא אסור ומדקתני בל ייחל ש"מ לאו בהכי מיירי אלא למימר דקאי בבל ייחל למפרע:

אלא דאמר קונם עיני בשינה כדפרישנא במתניתין. אי דלא יהיב שיעורא. שלא נתן שיעור בנדרו כמה יעמוד שלא ישן מי שבקינן ליה עד דעביד איסורא. כלום ממתינין לו מלהלקותו עד דעביד איסורא דמדקתני הרי זה בלא יחל דברו מכלל דממתינין לו עד שיעבור על נדרו. מלקין אותו משום דקא עבר אלאו דלא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וישן לאלתר אם ירצה. אלמא היכא דידעינן דיעבור על דברו לא ממתינין ליה עד דעביד איסורא דהא גבי שבועה לא משהינן עד שישן ותמצא שבועתו (שבועה שלא) שבועת שוא למפרע. גבי מתניתין נמי אי בדלא יהיב שיעורא עסקינן נילקיניה לאלתר ואמאי הרי זה בלא יחל דברו דמשמע דלא מלקינן ליה עד דעבר הא ודאי אנן סהדי דסופו לעבור דהא לא אישן לעולם קאמר. הרא"ם ז"ל. וז"ל הריטב"א ז"ל: ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל. פירוש מלישנא דמתניתין דקתני הרי הוא בלא יחל משמע דלא עבד איסורא בשעת הנדר אלא עד שישן דעבר בבל יחל והא ליתא דבשעת הנדר עביד איסורא שנדר לבטלה בדבר שאי אפשר לקיימו וכיוצא בזה בשבועה לוקה משום שבועת שוא. ובנדרים איסורא הוא דאיכא ולכשישן ליכא בל יחל דאי אפשר לו לקיים נדרו ולא הוי נדר ומכאן ראיה דנדרי שוא אסורים כמו שבועה לפי הפירוש הזה. ויש מפרשים מי שבקינן ליה עד דעבד איסור בל יחל האי לישנא לאו דוקא והכי הוה ליה למפרך (אי) מי איכא בל יחל דהא כיון דאמר לא אישן סתם לעולם הוא באיסור וכיון דנשבע או נדר דבר שאי אפשר לא חייל עליה שבועה או נדר כלל דהא אמר ר' יוחנן שבועה שלא אישן שלושה ימים מלקין אותו וישן לאלתר. פירוש מלקין אותו לאלתר על שנשבע בדבר שאי איפשר דכיון דהוא דבר שאי אפשר הוי כמו שבועת שוא ובשבועת שוא יש מלקות. אבל הכא בקונם עיני בשינה אינו שבועה אלא נדר ובנדר אין בו אלא בל יחל וכיון שהוא נדר שאי אפשר לקיימו לא חייל כלל ומעכשו הוא בטל ואם כן למה ילקה הרי לא חל הנדר. עד כאן.

הכי גרסינן אלא דאמר עיני בשינה היום. אלא על כרחיך מתניתין בהא עסיקינן כגון דאמר עיני בשינה היום וקתני הרי זה בלא יחל דברו אלמחר קאי. ואי דלא נם ביום ראשון למחר מאי בל יחל דברו איכא הרי הוא מותר לישן לכתחלה הואיל ולא ישן אתמול. אלא לאו בדניים ביום ראשון עסקינן וקאמר דלמחר קאי בלא יחל דברו דמתוך שהוא יכול לישן ביום ראשון צריך הוא ליזהר שלא יחל דברו ביום שני. אלמא אית דמיירי שיכול אדם לישן ביום ראשון דאם אסור לישן ברשיעי לא איירי תנא. ותיובתא דרב יהודה דאמר אל ישן היום שמא ישן כו'. שיטה.

לעולם כדקתני דלא נם ביום ראשון ואפילו הכי איתיה ביום שני בלא יחל דברו מדרבנן הואיל ואסרו על עצמו אל ישן בו כי ישן ביום ראשון ועשאו תנאי לדבר האסור אף על גב דאינו יכול לבא עוד לידי איסור אסור ומדרבנן וכו'. ומי איכא בל יחל דרבנן בתמיה אין והתניא בניחותא (ו)לא יחל דברו דכיון דאסר עליו וכי עבר עלה איכא איסורא משום לא יחל דברו והך איסורא מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא. והכא נמי כי ניים לאחר שאסר את עצמו מספק מלישן קאי עלה מדרבנן בלא יחל דברו. שיטה:

בל יחל דרבנן. קנסו עליה רבנן מלקות מיד על ששם עצמו באיסור שאינו יכול שלא יעבור בבל יחל. ויתירו לו נדרו.
נהגו בהם איסור כי ההיא דרבה בר חנה בפסחים דאכל דאייתרא משום דבני מדינה מסרכי מילתא.

שנאמר לא יחל ואין לו לעשות דבר שיבטלוהו ואסמכתא היא. הרא"ם ז"ל. מאי לא יחל מדרבנן כלומר איסורא מדרבנן שהרי נהגו בו איסור בדבר שאין בו ממש. אי אתה רשאי לנהוג בו היתר כדי לבטלו משום שנאמר לא יחל דברו אפילו על דבר שאין בו אלא דיבור כגון אחרים נהגו בהן איסור בבל יחל.

תנן האומר לאשתו שאת נהנית לי עד הפסח. יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם את נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג דהיינו קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר. פירוש *).

*) ברשב"א כאן תד"ה רבינא וכו'. צ"ל: ואסורה בהנאתו דקתני היינו משום לפני עור לא תתן מכשול ולוקה דאמרינן היינו נמי וכו'. שם בא"ד צ"ל: וכי תימא דמיגרשה למחר ומקיימה לתנאה אטו בדידה קיימא לאיגרושי. אי נמי על מה דפליגת עליה דרב יהודה וכו'. כן צ"ל על פי דברי השיטה מקובצת.
וכן בשיטה וז"ל: אמר ר' אבא הא דקתני הלכה לענין מלקות דהיכא דהלכה לפני הפסח אסורה ליהנות משלו ולוקה אם נהנה משלו מפני שכשעשה זה את נכסיו הקדש אצלה על ידי נדרו נמצאת היא נודרת ועומדת על ידי נדרו והיכא דעברה על ידי נדר לוקה משום לא יחל. אבל איהו לא מלקי משום דאיהו לא עבד מידי. עד כאן.

ברש"י ישן דהא איתסר כו' אסור אלמא אית ליה כו' דיעבד אבל לכתחלה אין כו' ומי איכא בל יחל כו' לדרב יהודה הוה אסר לה כו' למפרע באיסורא הס"ד דהא עבר הס"ד כצ"ל:

ברא"ש עובר בבל יחל הס"ד ואח"כ מ"ה אם תלכי לבית אביך עד כו' כצ"ל:

בר"ן מלקין אותו משום כו' מותר לבא לידי ספק כו' לאשמועינן והכי קתני כו' רבינא אמר לעולם כו' כצ"ל:

גמרא דבה"מ ואחרים נהגו כו' שנאמר לא יחל דברו. נראה דדריש דברו הנהגתו מלשון ידבר עמים (תהלים מז) וידבר עמים (שם יח) להרד"ק וש"מ שהוא ענין הנהגה. ובזה אתיא לנכון טפי מה שהוציא מכאן ר"י הכהן המובא בפסקי הרא"ש ובר"ן לקמן (פא ב):

ר"ן ד"ה הלכה אסורה. והמודר נמי ודאי עבר. (ההגהה שבגליון טעותא היא) דאע"ג כו' לא יחל הדבר קאמר. כן העתיק הב"י ססי' ר"כ. ול"נ דד"ז אם המודר עובר בבל יחל תליא בפלוגתא דתנאי בירושלמי פ"ה ה"ד דאיתא שם קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם כו' אית תנויי תני כו' נשאל שאינו כמפר נדרי עצמו. והנה הא דא"מ נדרי עצמו ילפינן לקמן (פא ב) מן ל"י דברו. הרי דפליגי אם המודר הוא בכלל לי"ד או לא. והרמב"ם בחבורו פ"ז מה"נ הל"ט פי' כוונת הירושלמי שאסר על עצמו הנייתי בני העיר. והוא מוכרח לשיטתי' בכאן דהמודר א"ע בבל יחל ולכן באם אסר הנייתו על בה"ע ודאי הזקן שבהם יכול להפר. והנה ראיית הר"ן מהא דפ' אין בין המודר כבר דחה הלח"מ ברפ"ה מה"נ. ועל הראיה מנדה שהמודר לוקה לא מצא מענה. ולי י"ל דהתם הוא בהקדש כללי. דגם לבד בל יחל לקי הנהנה מן ההקדש כמש"כ בריש הל' מעילה. אך כעת ל"מ לא' מן המחברים שיאמר שהנהנה מהקדש ילקה גם משום בל יחל אף במקדיש עצמו:

בא"ד ומפרש התם לאיסור בל יחל קאמר כו' שהאחרים לוקין כו'. הלשון תמוה דהתם מוכח דלמ"ד דאחרים לוקין לא משבש להברייתא אלא כדקתני לאיסר ולבל יחל ע"ש:

רא"ש ד"ה הלך ה"ה בבל יחל. דכיון דקתני אכל ה"ה בבל ילך ממילא כו'. כצ"ל:

גמ' מהו דתימא מקים לישנא כו'. נ״ב מהר״ן נראה דגריס מעקם ונכון וגם כפי הכתוב לפנינו בלי עי״ן כך יפה לפרשו שכן הוא דבר רגיל בלשון גמ' להבליע העי״ן. כמו מברא שפירושו מעברא:

רש"י ד"ה ורב אשי נדד וסר מטעמי' כצ"ל:

גמ' כי לא מזדהיר בתנאה. עיין לקמן דף כה ע"ב בתוס' ד"ה נדרי שגגות:

אם תלכי לבית אביך עד החג. צל"ע למסקנא דקי"ל לרב יהודה דאסורה מיד א"כ מה הועיל הבעל מה שמנע הליכתה עד החג בשלמא אי היתה מותרת ליהנות עד הפסח היה הבעל בטוח שלא תלך עד החג שלא להתגולל עליה איסור בל יחל למפרע אבל השתא שאסרו רבנן ליהנות מיד א"כ מכיון שעבר פסח ולא נהנית מבעלה תלך להדי' לבית אביה בשלמא עד הפסח לא תלך אע"ג שבלא"ה אינה נהנית מדרבנן מ"מ לא תרצה להעמיס עליה איסור נדר דאורי' אבל מפסח ואילך מאי איכא למימר אשר ע"כ נ"ל קרוב לשמוע דברי ט"ז ססי' ר"כ דחיישי' לחזרה. דבתחלה היה דעתו לאסור ההליכה וההנאה עד הפסח ותו לא ובסוף חזר בו ואסר שניהם עד החג ע"ש:

בבל יחל דברו. עיין ר"ן דעת הרמב"ם דהוא לוקה על אכילתה. ויש לו כיוצא בו סוף הלכות כלאים במי שמלביש חברו כלאים וע"ש בכ"מ. ועיין רמב"ם פ"י הלכה י"ב מ"ש ולהניחה שתלך ותהנה. נ"ל כוונתו אם נהנית עד הפסח ואז חיישי' שתלך עד החג נמצא עברה למפרע על נדרה שנהנית עד הפסח ואז צריכה לנהוג איסור עד החג וכהש"ך סי' ר"ח ס"ק י"ג ע"כ אסורה מיד ליהנות עד החג וק"ל:

ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקיניה עד דעבר איסורא בל יחל והא א''ר יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים וכו'. מכאן פר''י דנדר שאי אפשר לקיים אינו חל דהכא מדמי נדר שא''א לקיימו לשבועת שוא וההוא דנדר מכל פרי דעלמא (דף עט:) לאו דוקא כל פרי דא''כ לא הוה חייל כיון דאי אפשר לקיים: אלא דאמר קונם עיני היום וכו' אלמא איתא דניים. והיא גופ' אשמעי' דאתיא לידי אסור בל יחל מתוך שמותר לישן היום וא''ת ולוקמיה כגון דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן. היום דבההיא מודה רב יהודה וי''ל דהא נמי מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך לאשמוע': כי קתני דאי ניים. וא''ת פשיטא דאם ניים דהוה בבל יחל ויש לומר דההיא גופא אתא לאשמועינן דאסור לישן היום כדרב יהודה וה''ק הרי זה בלא יחל דברו כלומר יש לו ליזהר שלא ישן שאם ישן יבא לידי בל יחל דברו דשמא ישן למחר דמתנאי לא מזדהר כדר' יהודה לכך אם ישן היום קרוב לודאי הוא שיבא לידי בל יחל דברו לפי שרגילות הוא שישן למחר כדפרישי' דבתנאי לא מזדהר וא''ת ולוקמא כגון דיהיב שיעורא לשינתו ועכשיו לא קשיא ההיא דרבי יוחנן וי''ל דהאי נמי פשיטא: רבינא אמר לעולם כדקתני. שאני ישן ואע''ג דהוי דבר שאין בו ממש מ''מ אסור מדרבנן ובל יחל דקתני אסמכתא בעלמא ומיהו גבי קונם שאני משמשך מודה רבינא דאיכא בל יחל מדאורייתא והוי מתני' לצדדין גבי שאני ישן הוי בל יחל מדרבנן וגבי קונם שאני משמשך הוי בל יחל מדאורייתא ונראה דהלכה כרבינא דאמר דאפילו דבר שאין בו ממש איכא בל יחל מדרבנן חדא דרבינא בתראה ועוד כ''ע סבירא להו כרבינא והא דדחיק הש''ס לשנויי דאי ניים ולא מתרץ כרבינא לא משום דלית ליה דרבינא אלא משום דמשמע ליה מתניתין דקתני בל יחל גבי שאני ישן דוקא קאמר מדאורייתא דומיא דגבי שאני משמשך דתני בהדייהו ורבינא לא חייש להכי הלכך הנודר שאני ישן שאני מדבר וכן כל דבר שאין בו ממש צריך התרת חכם: ואחרים נהגו בו איסור. תימה מה ענין זה לנהגו בו איסור וי''ל דהאי נמי שנדר ונתכוון לאסור עצמו גם בדבר שאין בו ממש אין לך נהגו גדול מזה כ''נ למשי''ח: תנן שאת נהנית לי עד הפסח וכו'. תימה הא משעבד לה והיכי מצי מדיר לה וי''ל באומר קונם תשמישך עלי ושאת נהנית לי לאו דוקא אי נמי שאני הכא כיון שתולה הנדר בדבר שיכולה לקיים שפיר חייל הנדר אף כי מדירה כשאמר קונם תשמישי עליך שהרי לא תלך לבית אביה ולא תיאסר: הלכה אין לא הלכה לא:

ר"ן
מלקין אותו. משום שבועת שוא: וישן לאלתר. אם ירצה שאין שבועה חלה לאסרו כלל והכא נמי היכי חייל נדרא: ואלא דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום. משום דליכא לאוקומא באומר קונם עיני בשינה היום דאי הכי פשיטא אלא ה''ק יזהר שלא יישן ביום ראשון של תנאי כדי שלא יבא לידי לא יחל ומש''ה קתני הרי זה בבל יחל דברו ולא קתני אסור משום דלא מיתני ליה שהרי יום ראשון אינו אסור מצד עצמו אלא כדי שלא יבא ביום שני לידי לא יחל: והא אמרת כל באסוריה מזדהר. הלכך לא מצית אמרת הכי: אלא לאו בדניים אלמא איתיה דניים. ומתניתין הא קמ''ל הרי זה בבל יחל דברו כלומר הרי. זה מותר לבא לידי ספק בל יחל שאם רצה לישן ביום ראשון לא אמרינן דלא יישן כדי שלא יהא אפשר לו לבא לידי בל יחל וקשה בעיני כי פרכינן לעיל בסמוך הא אמרת כל באסוריה מזדהר מאי קושיא נימא דהכי קאמר הרי זה בבל יחל כלומר מותר לו לישן ביום ראשון ולהכניס עצמו בספק בל יחל משום דבאסוריה מזדהר דהשתא נמי בכי האי גוונא מפרשינן לה ונ''ל דהיינו טעמא דלא מצינן למימר הכי משום דאי שריותא אשמועינן דבאסוריה מזדהר ברישא ה''ל לאשמועינן איסורא דבתנאיה לא מזדהר דהא הא דאמר רב יהודה דבתנאיה לא מזדהר חששא דרבנן בעלמא הוא ולא פשיטא נמי כולי האי דהא רב נחמן פליג עלה והיכי רהיט תנא לאשמועינן שריותא דממילא שמעינן לה וכולי עלמא מודו בה ולא אשמועינן איסורא בתנאה דצריכה רבה ומש''ה מסקינן דודאי בשריותא דתנאה עסקי' דאשמועי' תנא דאפי' בתנאה מזדהר ותיובתא דרב יהודה: כי קתני דאי ניים. ואדרבה מתניתין הא דרב יהודה אתא לאשמועינן והכי קתני יזהר שלא יישן יום ראשון דאי ישן קרוב הוא לבא לידי בל יחל דברו דבתנאיה לא מזדהר: רבינא אמר לעולם כדקתני. כלומר שאני ישן ולא קאמר עיני בשינה דאע''ג דשינה אין בה ממש איכא בל יחל מדרבנן דאשכחנא תנא דתני בדרבנן לא יחל דברו ומש''ה תנא במתני' בנדרים הרי זה בל יחל דברו ולא תנא אסור כדקתני בשבועות משום דבשבועות אסור מדינא ובנדרים לא מתסר אלא מדרבנן משום לתא דבל יחל: תנן שאת נהנית לי. כלומר משלי אם תלכי לבית אביך וכו' הלכה אסורה אבל לא הלכה לא דמותרת להנות קודם הפסח כל זמן שלא תלך אע''ג דשאת נהנית לי איסור ואם תלכי לבית אביך תנאי וש''מ דאפילו בתנאיה מזדהר: הלכה אסורה בהנאתו ולוקה. כלומר לוקה היא אבל הוא אינו לוקה שהרי לא עשה שום איסור אלא שהדירה ואפשר דתנא נמי הא אשמועינן אגב ארחיה דעלה רכיבא איסורא אבל לא עליו כלל אבל הרמב''ם ז''ל כתב לוקה הוא שהדירה אם ההנה אותה אבל היא אינה לוקה דכיון דלא נדרה כלל לא שייך בה לא יחל דברו וליתא דודאי הוא אינו לוקה מדאמרינן לקמן בפרק אין בין המודר (דף לה.) גבי יש מעילה בקונמות אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל למעול נותן הא לא אסירא עליה אלמא אין האוסר עובר כלל והמודר נמי ודאי עבר דאף על גב דכתיב לא יחל דברו לא יחל אדבור קאמר וראיה לדבר מדאמרינן בפרק יוצא דופן (נדה דף מו:) לפי שמצינו שהשוה הכתוב את הקטן לגדול לזדון שבועה לאיסור ולבל יחל ומפרש התם לאיסור בל יחל קאמר וכגון שהקדישו הוא ואכלו אחרים שהאחרים לוקין