נדרים יז ע"א

דף יז - א

תלמוד לומר בפרשת קרבן שבועת ביטוי: "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב", מה "הטבה" רשות, אף "הרעה" רשות, יצא נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל, שאין הרשות בידו.

וכיון שכן למה לנו ללמוד דין זה מ"לא יחל דברו" דמשמע: אבל מיחל הוא לחפצי שמים!?

ומשנינן: חד קרא - "להרע או להיטיב" האמור בפרשת קרבן שבועת ביטוי - למיפטריה מקרבן שבועה, ועדיין לא ידענו שאף אינו עובר בלאו ד"לא יחל דברו", שהרי המיעוט נאמר בפרשת קרבן שבועת ביטוי. וחד קרא - "לא יחל דברו" אבל מיחל הוא לחפצי שמים - למיפטריה מן לאו דשבועה, דהיינו מ"לא יחל דברו".

מתניתין:

חילוק נוסף בין נדר לשבועה מתבאר במשנתנו, בין חלות שני נדרים זה על גבי זה, לבין חלות שתי שבועות זו על גבי זו.

יש נדר החל בתוך [על גבי] נדר.

ואין שבועה חלה בתוך [על גבי] שבועה.

כיצד?

אם נדר פעמיים בנזירות, וכגון שאמר: הריני נזיר ^[1] אם אוכל ככר לחם זה, וחזר ואמר הריני נזיר אם אוכל את הככר הזה, ואכל את הככר - הרי הוא חייב לנהוג שתי נזירות, בזו אחר זו, על כל אחת ואחת משתי אמירותיו "הריני נזיר". ^[2]

אבל אם נשבע פעמיים, ואמר: שבועה שלא אוכל ככר זו, וחזר ונשבע שבועה שלא אוכל ככר זו, ואכל - אינו חייב אלא על שבועה אחת. ^[3]

גמרא:

אמר רב הונא: לא שנו במשנתנו שחלו שתי הנזירויות, אלא בכגון דאמר הריני נזיר היום, וחזר ואמר הריני נזיר למחר. דמיגו דקא מיתוסף יומא יתירא, שהיות והוסיף בנזירות השנייה יום נוסף, מעבר לנזירות הראשונה, ובאותו יום חלה נזירותו השניה, חיילא נזירות על נזירות.

אבל אם אמר הריני נזיר היום, וחזר ואמר הריני נזיר היום, כיון שלא הוסיף כלום בנזירותו השניה - אין חלה נזירות על נזירות.

ושמואל אמר: אפילו אמר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר היום" - חלה נזירות עליה [עליו].

ומקשינן: ולרב הונא, שאמר אם לא הוסיף דבר בנזירותו השניה לא חלה עליו הנזירות השניה, תיקשי:

אדתנא, במקום ששנה התנא במשנתנו את החילוק בין שבועה לנדר, שיש נדר בתוך נדר אבל אין שבועה בתוך שבועה - ליתני את החילוק הזה בנדר עצמו -

יש נדר בתוך נדר, ואין נדר בתוך נדר. כיצד?

אם אמר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר למחר" - יש נדר בתוך נדר.

אבל אם אמר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר היום"

יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת:

[מתני':] יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת. פירוש ואכל אותו ככר שתלה נזירותיו באכילתו, חייב למנות נזירות על כל אחד ואחד מן הפעמים שאמר הריני נזיר, דבאותה אכילה לבד חלו עליו שתי קבלות נזירות, אף על פי שתלו קבלותיו על אכילת ככר זה, אף על פי שאין שתי שבועות חלות על ככר אחד. ובכדי נקט אם אוכל, דהוא הדין לאומר הריני נזיר הריני נזיר, או הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, כדאיתא בגמרא. אבל באומר הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים, אינו חייב על אכילתו אלא אחת כמו בשבועה, שאף בנדר כיון שאמר הריני נזיר נאסר בענבים, וכשחזר ואמר הריני נזיר אין איסור שני יוסיף על הענבים שכבר נאסרו עליו, ואין איסור חל על איסור. ולא אמרו הנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות, אלא באוסר עצמו במה שנצטוה לעשותו, כגון קונם ישיבת סוכה, והנחת תפילין עלי, אבל באומר קונם בשר חזיר עלי אינו חל, לפי שאין איסור חל על איסור. והיינו נמי דכי אקשינן בגמרא לרב הונא ממתניתין דהכא, ואמרינן יש נדר בתוך נדר היכי דמי, אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דכותה גבי שבועה, כו' ולא פרקינן יש נדר בתוך נדר, שאם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ואכל ענבים חייב שתים, ודכותה גבי שבועה אינו חייב אלא אחת. ומיהו הא לאו ראיה כל כך, דאפשר דמשום דמתניתין לא איירי הכי אלא בחיוב מנין נזירות ומנין נזירות לא משכחת ליה לרב הונא אלא בדכותה גבי שבועה חייב שתים, לפום כך פריך ליה ממתניתין, ומיהו ודאי על כרחך הכין הוא, דאינו חייב על אכילה אחת אלא אחת. ותדע לך באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום לשמואל, מונה נזירות אחר נזירות, וכן באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר לרב הונא, ומנין אחד אינו פוטר לא למר ולא למר. וכיון שאין שניהם חלין בבת אחת אלא בזה אחר זה, כי אוכל ענבים האיך ילקה שתים, ועדיין אינו מונה נזירות השנית, והרי הוא לגבי נזירות שניה כאומר הריני בנזיר אחר שישלים נזירות זו ראשונה. וזו נראה לי מוכרע ממקומו, והוא הדין דכי פליג ותני במתניתין יש נדר בתוך נדר, ואין שבועה חלה על שבועה, הוא הדין דהוה מצי למיפלג ולמיתני בדידה, יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר, שאם אמר הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים אינו חייב אלא אחת. וכן מצאתי כתוב בתוספות, אלא דקשיא לי, דאם איתא דמצי פליג בכי הא בדידיה, מאי קא מקשה ליה שמואל לרב הונא ממתניתין, הא דתני אין שבועה חלה על שבועה, ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר, הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, יש נדר בתוך נדר, הריני נזיר היום הריני נזיר היום, אין נדר בתוך נדר. ומאי קושיא ולשמואל מי ניחא, דלכולי עלמא הוי מצי למיתני בדידה אין נדר בתוך נדר, קונם ככר זה עלי ואכל אינו חייב אלא אחת. אלא ודאי נראה לי דחלוק זה אינו צריך לשנותו, דמכלל מתניתין שמעינן ליה בהדיא, דכיון דאמרינן דהאומר הריני נזיר הריני נזיר מונה שתי נזירות, שמע מינה דאינו חייב על אכילת ענבים בהעלם אחד אלא אחת. דאם איתא מנא לן דמונה שתי נזירות, דלמא אינו מונה אלא אחת ועולה לו לשתים, ולחייב על אכילה אחת של ענבים שתים, דומיא דקונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה, ואכלו שחייב שתים. אלא ודאי משמע כדאמרן, אבל לרב הונא הוא הדין דהוה מצי למיתני אין נדר בתוך נדר, אמר הריני נזיר היום הריני היום, שאין נזירות שניה חלה עליו למנות מנין שני, ובסוף המסכת כתבתי יותר מזה.

מתני': יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת. פירוש חייב למנות נזירות על כל אחת מן הפעמים שאמר הריני נזיר, שבאותה אכילה לבד חלו עליו שתי קבלות נזירות, אף על פי שתלה נזירותיו על אכילת ככר זה, אף על פי שאין שתי שבועות חלות על ככר אחד ובכדי נקט אם אוכל, דהוא הדין לאומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, או הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, למר כדאית ליה, ולמר כדאית ליה, כדאיתא בגמרא. אבל באומר הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים, אינו חייב על אכילה אחת אלא אחת, כדרך שהוא חייב בשבועה, שאף בנודר כיון שאמר הריני נזיר נאסר בענבים, וכשחזר ואמר הריני נזיר אין איסור חל על איסור. ולא אמרו הנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות, אלא במצות עשה באומר סוכה שאני יושב תפילין [שאני מניח לולב] שאני נוטל, אבל באומר נבלה שאני אוכל יין נסך שאני שותה (לא ברא. א"ה צ"ל) [לא חל הנדר], לפי שאין איסור חל על איסור. אלא על כרחין חייב למנות שתי נזירות קאמר. ואם נפשך לומר דחייב שתי מלקיות על אכילה אחת של ענבים קאמר, דומיא ממש דאין שבועה חלה על שבועה, משום דנדרים חלין על דבר מצוה, ואפילו באיסור ובאיסור הבא מעצמו. מיהא כזה דאיסור נזירותו גרם לו, ומשום דאדרא קרא נזיר להזיר שהנזירות חלה על נזירות, והוא הדין לנדרים באומר הרי עלי ככר זה הרי עלי ככר זה, דגלי כאן קרא דאפילו על איסור חלין, ובאיסור הכא מעצמו. ולעולם באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, או הריני נזיר למחר אינו מונה שתי נזירות מוחלקות, לפי ששתיהן חלין כאחת. ומאן דאמר אין נזירות חלה על נזירות, סבר דאין נדרים חלין על דבר מצוה, אלא על מצות עשה, וכדדרשינן מכי ידור נדר ליי' לא יחל דברו, דיבורו הוא דאינו מיחל אבל מיחל הוא חפצי שמים, אבל על איסור כלל כלל לא, הא ליתה, דאם כן כיון דבנדרים קיימי, אמאי שבק תנא נדרים ונסיב ליה נזירות, ליתני יש נדר בתוך נדר כיצד, אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי, ואכל חייב שתים. אלא משום דלא משכחת ליה בנדרים, להכי נסיב ליה נזירות ומשום דהוקש נזירות לנדרים קא חשיב הכא ותני כולהו אנפי דחמירי נדרים משבועה, קתני חומר בנדרים מבשבועות שהנדרים חלין על דבר מצוה, מה שאין כן בשבועות. ולא על חדא אנפא ממש אלא שבנזירות האומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, דהוה ליה כשלא אוכל ככר זה שלא אוכל ככר זה. אי נמי הריני נזיר היום הריני נזיר היום ומחר, דהוה ליה כשלא אוכל ענבים ותאנים, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, בנזירות נזירות חלה על נזירות כדיניה, דהיינו למנות שתי נזירות מוחלקות. ואילו בשבועות לא חיילי שתיהן בשום צד, והיינו נמי דקתני חייב על כל אחת ואחת, ולא קתני חייב שתים. ותדע לך עוד מדאקשינן בגמרא לרב הונא, מדתניא מי שנזר שתי נזירות, מנה ראשונה והביא קרבנותיו, ואחר כך נשאל לחכם והותר לו יצתה לו שנייה בראשונה, מנה שתיהם והביא קרבנות שתיהן כאחת אין בידו אלא אחת, הפריש זו בעצמה וזו בעצמה, והלך והקריב של זו בזו ושל זו בזו הרי זה לא יצא. ועוד מצאתי בירושלמי [הלכה ט'] כמחלוקת שמואל ורב הונא דגרסינן (בפ"ק) [בפרק שני] דנזיר אמר הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן, רבי יוסי בעי אמר הריני נזיר שלשים יום אלו ושלשים יום אלו, אמר רבי (עזרא) [זעירא – לפי הירושלמי] קומי רבי מונא, ולא מתניתין היא מניח את שלו ומונה את של בנו. (ל"א) [אלא – לפי הירושלמי] אפילו אשתו יושבת על המשבר. אמר ליה נזירותו לנזירות בנו לא דמיא, אלא באומר הריני נזיר מכבר, ונזיר לאחר עשרין יום, עד כאן. ופירושו בירושלמי, האומר הריני נזיר שלשים יום אלו, הריני נזיר שלשים יום אלו בעצמן, ופשטיה ר' (עזרא) [זעירא – לפי הירושלמי] ממתניתא, דקתני הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר, התחיל מונה את שלו, ואחר כך נולד לו בן מניח את שלו, ומונה את של בנו ואחר כך משלים את שלו, דאלמא חלו שתי נזיריות עליו ומונה שתים. ואע"ג דהוה ליה כאומר שלשים אלו שלשים אלו, דמי לא עסקינן שהיתה אשתו יושבת על המשבר ויולדת מיד, וזו כסברת שמואל דאמר דאפילו באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, ודחה ר' מונא בנזירותו לנזירות בנו, כיון שהם עניינים מוחלקים אינן אלא באומר הריני נזיר מכבר, כלומר עכשו, והריני נזיר לאחר עשרים יום דאז מונה שתי נזיריות, דכיון דחייל אעשרים יום חייל נמי אשארא, וזו כסברת רב הונא וכו'. וטעמא דשמואל דגמרא ור' (עזרא) [זעירא – לפי הירושלמי], דירושלמי, משום דכיון דהאומר הריני נזיר יום אחד, ואפילו שעה אחת, ואף על פי שפירש יום או שעה אחת ולא יותר הרי זה נזיר שלשים יום, קסברי (ר') שמואל ור' (עזרא) [זעירא – לפי הירושלמי] דהכא נמי כיון שהוציא נזירות מפיו צריך הוא לנהוג נזירות. ורב הונא ור' מונא סברי, דהתם שאני דהא חיילא עליה שעה אחת, מיהא אבל היכא דאי אפשר לחול שהרי כבר נזיר באותה יום, אינו מונה נזירות שנייה, אבל באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, הרי חל נזירות עליו יום אחד מיהא, וכיון שכן מונה נזירות שלימה. והא דאקשינן לרב הונא ליפלוג וליתני בדידה, ולא אקשינן לשמואל ליפלוג וליתני בדידה, יש נדר בתוך נדר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ואין נדר בתוך נדר הרי עלי ככר זה הרי עלי ככר זה, יש לומר משום דבצד נזירות ליכא לאיפלוגי כלל, וככר זה עלי וככר זה עלי פשיטא להו דאינו בנדרים, כמו שאינו בשבועות, דמנא תיתי לאיסורא. ולא מנה כאן אלא כל צדדי הנדרים, והיינו נדרים ונזירות שהן חמורין מן השבועות, אלא לרב הונא דבנזירות עצמה באותו צד עצמו שהחמרת עליו הקלת עליו, בהא ליכא [איכא] לאקשויי ליפלוג וליתני בדידה. כן נראה לי. ואלא מיהו בירושלמי מצאתי בפריקין קמא, לכאורה דנדרים יחין אפילו על דברים האסורים, ואילו אמר ככר זה עלי ככר זה עלי חייב שתים, דגרסינן התם איסר זה שבועה, וכו' אמרו בלשון נדר את תופוסו משום נדר, אמרו בלשון שבועה את תופסו בלשון שבועה וכו', אם אומר את איסר מין שבועה, חייב על כל איסר ואיסר, ועל כל שבועה [ושבועה. א"ר יוסי לא אתיא אלא בחמשה ככרים, אבל בככר אחד מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבלה, מכאן ואילך כמיחל שבועה על האיסורין, ואין שבועות חלין על האיסורין. עד א"ר יודן והוא שהזכיר נדר ואחר כך הזכיר שבועה, אבל אם הזכיר שבועה ואחר כך הזכיר נדר נדרים חלים על האיסורין, ואין שבועות חלין על האיסורין, עד כאן בירושלמי. ואפילו הכי נראה לי דהכי קאמר נדרים חלין על האיסורים כאלו, והכא היינו טיעמא אף על גב דאמר שבועה שלא אוכל ככר זה, לא אסר הככר עליו, אלא נפשיה הוא דאסר על הככר. ולגבי שבועה אחת הוא, דהוה ליה כנבילה, דכיון דאסר נפשיה מיניה, תו לא חאיל על נפשיה איסור אחר על ככר זה, אבל נדר חל דהא מוסיף בנדרו, דעד השתא לא אסר הככר עליה, והשתא אסר ליה עליה, והלכתא חאיל אבל נדר אחר נדר, אי נמי שבועה אחר נדר לא חייל, דהא משעה ראשונה הוה ליה גופו של ככר עליה כנבלה, ואין איסור חל על איסור. כן נראה לי פירוש הירושלמי.

[גמרא:] הכי גרסינן ברוב הספרים: כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר, וכי אכיל טובא זמני, דמתרי ליה מחייב על כל אכילה ואכילה, איידי דקתני שבועה שלא אוכל, תנא נמי הריני נזיר אם אוכל, ולעולם גבי נזיר לא צריך למיתני אם אוכל. ויש ספרים דלא גרסי ליה כלל. ולספרים דגרסי ליה, יש לפרש דתרתי קא קשיא ליה, חדא למה ליה למתני כלל אם אוכל, דהא מכיון דאמר הריני נזיר, בלא תליית אכילה הוה ליה נזיר. ועוד דאפילו בתליית אכילה נמי למה ליה למימר תרי זמני אם אוכל ואם אוכל, דאי להתחייב בנזירות הרבה אפילו בתנאי אחד של אכילה משכחת לה. דאי אתני ואמר הריני נזיר אם אוכל מככר זה ואכל ולא אתרו ביה, אפילו אכל כל היום כולו אינו חייב אלא נזירות אחת, דכולה אכילה אינה אלא אחת. אבל אם יש לו התראה בנתים התראות מוחלקות באכילות, כשם שהם מוחלקות למלקיות, וכי אמר הריני נזיר אם אוכל ואכל הרי הוא נזיר, כי הודיעוהו הרי זה כשחזר ואכל כאוכל אכילה אחרת, והרי הוא נזיר, דמעיקרא לא נזירות אחד קבל על עצמו, אלא בכל אכילה שיאכל יהא נזיר, ואם כן כשמתרין בו זמני טובא הוה ליה נזיר, על כל התראה והתרא. ופריק שדין הוא דלא ליתני כלל אם אוכל, ואפילו תנא ליה הוה סגי ליה למיתני חדא זימנא, הריני נזיר אם אוכל, אלא איידי דבעי למיתני בשבועה שלא אוכל, תנא בנדרים נמי אם אוכל, ואיידי נמי דבעי למיתני בשבועה שלא אוכל שלא אוכל, תנא נמי אם אוכל אם אוכל.

הא איכא יומא יתירא. פירוש כגון שהיה באחד בניסן, ואמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, דעד שלשים יום מיום ב' מניסן, ימי נזירות לא ישלמו, ואינו יכול להביא קרבנותיו לסוף שלשים יום מאחד מניסן שנדר בו נזירותו ראשונה. והיכי אמרינן דעלתה לה שניה בראשונה דמשמע דמבטילו לגמרי בהשלמות הראשונה, והשניה עדיין משוכה היא יום אחד, אלא פשיטא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, ותיובתא דרב הונא. איכא למידק לישני ליה דלעולם לא חיילא, אלא כי משכחת רווחא חייל, וכדבעינן לאוקמה לקמן בסמוך, דמייתינא מינה סייעתא לרבא, דאמר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל אינו חייב אלא אחת, ואמר רבא נשאל על הראשונה שנייה חלה עליו. ויש לומר דאכתי לא הוה מסיק אדעתיה הא דרבא כלל, ולא ידעינן להאי דינא, ולבתר דשמעיה להא דרבא וסברוה, הוו מוקמי לה בהכין.

מתני' יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. פי' דנדר חל על נדר ואין שבועה חלה על שבועה כדמפרש ואזיל:

כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת. איכא מרבנן ז"ל דס"ל דכיון דנקיט תנא רישא דיש נדר בתוך נדר בנדר של נזירות ולא נקיט ליה בנדרים דעלמא למתני קונם עלי ככר זה אם אוכלנו ואכל (אינו) חייב על כל אחת ואחת דדוקא בנדרי נזירות הוא שהנזירות חלה על הנזירות כדילפינן בפ"ק [דמכילתין דף ג.] מנזיר להזיר אבל בנדרים דעלמא אפי' מנדרי איסור אין נדר חל על נדר כשם שאין שבועה חלה על שבועה דשני נדרים חד מינא נינהו דומיא דשבועות ואע"ג דנזירות איסור חפצא הוא כנדרי איסר דעלמא ולפיכך חלה על דבר מצוה ועל שבועה כדאיתא במס' נזיר [דף ג:] וכדכתיבנא [בסוף] פ"ק לא גמרינן מינה לנדרים דעלמא דהוו נמי איסור חפצא דהא דגלי קרא בנזירות שתהא חלה על נזירות אע"ג דתרוייהו חד מינא הוא חדוש הוא ולא גמרינן מינה לנדרים דעלמא אלא דינא דנדרים כדינא דשבועות והאי פירושא ליתיה דכיון דנדרים דעלמא דמו לנדרי נזירות דהוו איסור חפצא ולא דמו לשבועות דאינון איסור גברא היכי שבקינן למילף נדרים מנזירות וילפינן ליה משבועות ותו דהא מהיקשא דאיש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר גמרינן בפ"ק [דף ג.] ידות נדרים כידות נזירות וה"ה דמקשינן להו להא דנדר על נדר דאין היקש למחצה וגזירת הכתוב הוא באיסור חפצא לחול זה על זה אע"ג דהוו חד מינא משא"כ בשבועות ואשכחן נזירות דדמי לנדר לחול על שבועה ועל דבר מצוה משא"כ בשבועה אלמא כי הדדי נינהו והא דנקט תנא הכא נדר של נזירות משום דלא מיתני ליה שפיר לישנא דאם אוכל לנדרים דעלמא א"נ והוא הנכון דעיקר דינא בנזירות כתיב ומינה ילפינן לנדרים דעלמא ומשום הכי נקט נזירות שהוא אב ומיהו מודינא בנדרי הקדש דאיסור גברא נינהו ודינייהו כשבועה ואין נדר חל [על] נדר כשם שאינו חל על שבועה כדמוכח מההיא דרב גידל דפרק קמא [דף ח.] כדפרישנא התם וכן עיקר וליכא למינדע מינה וכן דעת מורי נר"ו ופרישנא בגמ' דבדין הוא דמצי למיתני רישא הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים או שתה יין חייב על כל אחת ואחת אלא דאיידי דבעי למתני סיפא אם אוכל תני נמי רישא אם אוכל וכבר פירשנו למעלה דגבי שבועה דלא חיילא בתרייתא לוקה עליה משום שבועת שוא אם התרו בו בכך:

מה הטבה רשות אף הרעה רשות. בפ"ג דשבועות מפרש לה מנא לן דבהטבת רשות איירי:

מתני' יש נדר בתוך נדר. ומפרש דבנזירות איירי כגון דאמר הריני נזיר אם אוכל חייב נזירות על כל דבור ודבור והוה מצי למתני כגון דאמר הריני נזיר הריני נזיר בלא אכילה אלא אגב דבעי למתני גבי שבועה אכילה נקטיה נמי גבי נזירות:

אינו חייב אלא אחת. דאין שבועה חלה על שבועה דאין נשבעין לקיים המצוה דליתא בלאו והן:

גמ' הריני נזיר היום. דמיד חלה נזירות עליו ל' יום וכי אמר תו הריני למחר נתוסף עליו יום א' ובהא מגו נתוספה עליו נזירות שלימה:

ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר. כיון דבנזירות גופה משכח לפלוגי:

המשנה הרביעית והכונה בה בביאור ענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כיצד אמר הרי אני נזיר אם אוכל הרי אני נזיר אם אוכל הרי אני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת אמר הר"ם חייב על כל אחת ואחת הוא שיהיה נזיר שלשים יום שאמר נזיר סתם כמו שיתבאר או הזמן אשר נדר ויביא קרבן נזיר עוד יחוייב השנית ויצא בקרבן וכן הג' וכן הד' ואמר בשבועה אינו חייב אלא אחת שהוא יתחייב מלקות לבד אבל אם נשאל לחכם והותרה לו שבועה שלישית הלא תראה אמרו אינו חייב אלא אחת ולא אמר הרי זו שבועה אחת:

אמר המאירי יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה ר"ל יש נדר שהוא חל על נדר אע"פ שאינו כן ברוב נדרים ואין שבועה חלה על שבועה בשום פנים ולא מצא נדר חל על נדר אלא בנזירות והוא שאמר כיצד נדר חל על נדר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת ר"ל שהיה ככר לפניו ואמר הריני נזיר אם אוכל ככר זו הריני נזיר אם אוכל ככר זו ואכל חייב על כל אחת ואחת ר"ל למנות שתי נזירות זה אחר זה כל אחת משלשים יום ובגמרא שאלו מאי איצטריך למיתני אם אוכל מדאמר הריני נזיר הרי הוא נזיר וכי אכיל מידי דמיתסר לנזיר כמה זמני ומתרו ביה מחוייב על כל אכילה ואכילה אף בנזירות אחת ואחר שכן אם אוכל דקאמר לישנא יתירא הוא ולא היה צריך לומר אלא כיון דאמר הריני נזיר הרי הוא נזיר כלומר לכל דיני נזירות וכי הדר אמר הריני נתחייב נזירות אחרת ואף בלאו אם אוכל משכחת לה ותירץ דודאי הכי הוא אלא דאיצטריך למיתני בשבועה שבועה שלא אוכל תנא בנזירות אם אוכל ומ"מ בתוספות כתבו דלישנא דייקא הוא ורבותא אשמעינן כלומר לא סוף דבר באומר הריני נזיר והדר אמר בתוך נזירותו הריני נזיר שנתחייב נזירות אחרת שהרי כבר חל הראשון אלא אף בתולה את הנזירות באכילת הככר שנמצאו שתי הנזירות חלין כאחת בשעת אכילת הככר נתחייב שתים ובשבועה אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכל ככר זה ואכלה אינו חייב אלא אחת שמיד שנשבע השבועה נאסר הככר וכשחזר ונשבע עליו נשבע לקיים את המצוה ולא חיילא ודכותה בנדרים אם אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי ואכלו שאינו חייב אלא אחת ואע"פ שגדולי המחברים חולקים בזה ושגדולי המגיהים מחלו להם בה אי אפשר להעמיד את דבריהם שאין הנדר השני חל עליו ואע"פ שהנדרים חלים על דבר מצוה כבר ביארנו שאינם חלים על קיום מצוה וזו היא שאמרנו בתחלת דברינו שלא מצא נדר בתוך נדר אלא בנזירות שאין איסורו אלא לשלשים וראויים לחול בזה אחר זה אבל הככר כשנאסר נאסר לעולם ואין איסור שני חל עליו ואע"פ שאפשר לפרש משנתנו בקנם ובנודר לזמן ובתוך הזמן חוזר ונודר סתם בזו אף בשבועה כן שאם אמר שבועה שלא אוכל ככר זה היום וחזר ונשבע שבועה שלא אוכלנו נאסר מהיום ואילך מכח שבועה שניה אבל כל שאמר בשתיהן היום או בשתיהן סתם אינו חייב אלא אחת ואף בנזירות אם אמר שני פעמים הריני נזיר ואכל ענבים אינו חייב אלא אחת שאין הנזירות חל בתוך איסור הראשון אלא אחריו שמאחר שנאסרו הענבים בראשון אין איסור שני חל עליו שאין איסור חל על איסור ואם לא כן היה לו לתנא שבמשנתנו לפרשו בלשון קונם ר"ל שאם אמר קנם עלי ככר זה וחזר ואמר קנם עלי ככר זה ואכלו יהא חייב שתים וכן לא היה לו לומר חייב על כל אחת ואחת אלא שחייב שתים ר"ל באכילתו אלא ודאי כמו שכתבנו וראיה גמורה לזה שבגמרא נחלקו שלדעת רב הונא דוקא כשאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר ולשמואל אפילו אמר בשתיהן הריני נזיר היום ומכל מקום כלם מודים ששתי נזירות הוא מונה ומאחר שכן היאך ילקה שתים באכילה זו והרי עדיין לא חלה הנזירות השניה ואין לומר שיתחייב שתים באכילה אחת אלא אם כן אתה מפרש ששני הנזירות חלין כאחד ושיהא מנין אחד פוטר וזה אינו שהרי בגמרא אמרו נזר שתי נזירות מנה את הראשונה והפריש קרבן ונשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה אלמא שתי נזירות הוא מונה ולא נאמר בו שנדר חל על נדר בתוך זמן הנזירות אלא אחריו ואינו דומה מכל וכל ממה שאין שבועה חלה על שבועה שיהא זה הפך זה לגמרי אלא זה במינו וזה במינו ואם אתה בא לפרשן על דרך אחת אתה מפרש שבנזירות אמר הריני נזיר הריני נזיר נתחייב בשתי נזירות זה אחר זה וכיוצא בה בשבועה אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זה כל שלשים וחזר ונשבע לאלתר פעם אחרת לא נאסר לו אלא אותם השלשים כלל:

ונשוב לדברינו והוא שמכל מקום יש חוככין לומר שיהא חייב שתים באכילה אחת והוא שמקשין לדברינו מה שהקשה בגמרא שמואל לרב הונא אדתני ואין שבועה חלה על שבועה לפלוג ולתני בדידה ר"ל בנדר גופיה כלומר פעמים שיש נדר בתוך נדר ופעמים שאין נדר בתוך נדר כיצד הריני נזיר היום הריני נזיר למחר יש נדר בתוך נדר הריני נזיר היום אין נדר בתוך נדר לותיב ליה ולדידך נמי קשיא לתני יש נדר בתוך נדר בנזירות ואין נדר בתוך נדר בקונם ואינה קושיא שהתנא פשוט היה לו שאין נדר בתוך נדר בקונם ולא מצאה אלא בנזירות ושמואל מנזירות גופיה הוה ליה לאקשויי ומ"מ הם באים עלינו ממה שאמרו בתלמוד המערב שבפרק ראשון אם אתה אומר איסור שבועה חייב על כל שבועה ושבועה לרבי יוסי לא אתיא אלא בחמשה ככרים אבל בככר אחד מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבלה מכאן ואילך כמיחל שבועות על האסורין ואין שבועות חלות על האסורין ואמר ר' יודן והוא שהזכיר נדר ואחר כך שבועה אבל אם הזכיר שבועה ואחר כך נדר נדרים חלין על האיסורין ואם כן אף בנדר על נדר כן ואין זו קושיא שבשבועה לא עשה זה הככר איסור אלא שאסר עצמו עליו ולענין שבועה הוא שנעשה איסור דהואיל וכבר אסר עצמו עליו אינו חל עוד עליו אבל נדר ודאי חל שמוסיף הוא שעד עכשו לא אסר הככר עליו ועכשו הוא אוסרו אבל נדר אחר נדר או שבועה אחר נדר אינן חלין כלל שמשעה ראשונה נאסר גופו של ככר כנבלה ואין איסור חל על איסור:

לענין מחלקת שהזכרנו לרב הונא ושמואל הלכה כשמואל ולא סוף דבר באומר הריני נזיר היום וחזר ואמר הריני נזיר למחר שמאחר שמוסיף בדבריו יום אחר שאינו צריך לו לנזירות אחרת הוא מכוין אלא אף כשאמר בשתיהן ביום אחד הריני נזיר היום או הריני נזיר סתם מונה שתי נזירות ובתלמוד המערב אמרו שאף בשבועה אם קבלן בבת אחת כגון שאמר שבועה שבועה שלא אוכל ככר זו ואכלה חייב שתים ואין הלכה כן:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אע"פ שכבר ביארנו במשנתנו במחלקתם של שמואל ורב הונא שהלכה כשמואל מ"מ רואה אני להעירך בביאור הסוגיא מעט ולהודיעך פרטי פסקים שבה מתוך ביאורה והוא שאמרו אמר רב הונא לא שאנו ר"ל שנזירות חל על נזירות אלא דאמר הריני נזיר היום שנמצא נזירותו שלשים והדר אמר הריני נזיר למחר ועל כל פנים אתה צריך לפרש במחר זה שלא על מחר דוקא הוא נאמר שהרי כבר הוא נזיר לשלשים יום אלא על כל פנים ליום שאחר שלשים הוא מכוין כלומר ממחר עד יום שלשים ונמצא מכוין להאריך נזירותו יום אחד ומאחר שיש לנזירות שניה מקום לאחר שלשים חל עליו נזירות שלם וכמו שאמרו במסכת נזיר הריני נזיר ויום אחד שמונה שתי נזירות ומעתה הרי זה משלים ומונה שתי נזירות אבל אם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום הריני נזיר היום הואיל ואין מקום לנזירות שניה לחול אלא בגבול הראשונה אין נזירות חל על נזירות כך פירשוה גדולי הרבנים ומכל מקום יש מפרשים לדעת רב הונא הריני נזיר היום הריני נזיר למחר שמכיון שאמר הריני נזיר היום חל עליו נזירות שלשים וכשאמר הריני נזיר למחר מתחיל נזירותו מלמחר ולא הוסיף בנזירותו אלא יום אחד וממה שאמר מיגו דמיתוסף יומא יתירא חיילא נזירות על נזירות פירושו להבאת שתי קרבנות אלא שאינו מונה ימי נזירות שלמים אלא שמונה שלשים מיום הנזירות השניה שבתוך הראשונה ולדעת זה אם שתה בימים הראויים לשתי הנזירות כגון כל כ"ט יום אם היתה הנזירות השניה במחרתה של ראשונה חייב שתים וראשון עיקר ושמואל אמר אפילו אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום או הריני נזיר הריני נזיר מונה שתי נזירות והקשו לרב הונא אם כן ליתני במתניתין יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר ר"ל יש נדר בתוך נדר באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר ואין נדר בתוך נדר בהריני נזיר היום הריני נזיר היום וסלקא בקשיא אלא שמכל מקום אינה קושיא חזקה דמכל מקום חומרי דאיכא לנדר יתר על השבועה קתני ומתוך כך חזרו והקשו ממה שאמר במשנתנו על מה שאמר יש נדר בתוך נדר ואין שבועה על שבועה אלמא דבההיא גונא דיש נדר על נדר אמרינן דאין שבועה על שבועה ואי אמרת הריני נזיר היום הריני נזיר למחר הרי נזירות חלוקים הם לא זה בשל זה כלל והויא לה כיוצא בה בשבועה חלוק שבועות שלא תהא שבועה זו כזו כגון אחת על התאנים ואחת על הענבים וודאי חיילא אלא ודאי מתניתין בהריני נזיר היום הריני נזיר היום שכיוצא בשבועה שבועה שלא אוכל תאנים שבועה שלא אוכל תאנים דלא חיילא ותירץ רב הונא דמתניתין באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ומחר ואע"פ שהזכיר בה היום הואיל והזכיר בה גם כן מחר חלה עליו חיוב נזירות שניה ואלו כיוצא בה בשבועה ר"ל שבועה שלא אוכל תאנים ואמר אחר כן שבועה שלא אוכל תאנים וענבים לא חיילא אפילו לענבים שמאחר שהשבועה בתאנים וענבים ביחד ואין שבועה זו חלה על התאנים אינה חלה אף על הענבים ומכל מקום אין הלכה כן אלא חיילא אענבים בצירוף התאנים ומגו דחיילא אענבים חיילא אתאנים המצטרפים עמהם לשבועה שנייה להתחייב עליהן בשתים כמו שביארנו בשבועות:

פיסקא יש נדר בתוך נדר כו' פי' מש"ה קתני יש נדר בתוך נדר ולא קתני הנדרים חלים נדר על נדר מפני שאין כל הנדרים כן שהרי אם אמר קונם ככר זו עלי וחזר ואמר קונם ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת ואל ימצא זה אלא בנזירות שמקבל עליו שתי נזירות ולא הועיל לו הנדר השני להוסיף עליו לאוין לא להוסיף עליו ימים שהוא נזיר ששים יום. כתב רמב"ם זצוק"ל בפ"ג של ה' נדרים שחיבר אין שבועה חלה על שבועה ובנדרים יחול נדר על נדר כיצד יחול נדר על נדר האומר הרי עלי קרבן אם אוכלנה הרי עלי קרבן אם אוכלנה ואכלה חייב על כל אחת ואחת וכן כל כיוצא בזה ואינם נ"ל דבריו כלל שהתנא פירש דבריו בנזירות והוא מפרש בקרבנות ואילו אמר בענין זה נ"ל שאינו מביא לאא קרבן אחת אחר שכיון שאמר פעם אחת הרי עלי קרבן ועוד חוזר ושונה ומשלש על אותו קרבן ראשון קאמר וכדי לזרז א"ע נתכוין ולא בקרבן אחר ואפילו את"ל שבכל פעם הוא נודר בקרבן אחר למה לא תחול בענין זה שבועה על שבועה אילו אמר שבועה שאתן דינר לפלוני ועוד אמר שבועה שאתן דינר לפלוני ועוד שילש למה לא יתחייב ליתן שלשה נדינרים דומיא דקרבנות ולמה יש בזה חילוק בין נדר לשבועה אנה מצא הדברים הללו ועוד מה לו לור אם אוכל ככר זו וכי באומרו הרי עלי קרבן בלבד לא נדר בקרבן ובמתני' דתני לה גבי נזיר אמרי' דהוא לישנא יתירא והכא אמאי צריך למימר אם אוכל ואפילו את"ל שחייב על כל נדר ונדר ועל כל שבועה ושבועה לא יקרא זה נדר בתוך נדר ושבועה בתוך שבועה שכל נדר ונדר הוא בפני עצמו אלא זה נקרא בתוך נדר ובתוך שבועה כשאמר שבועה שלא אוכל ככר זה שכבר מושבע הוא עליה ועוד חזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו שאין שבועה חלה בתוך שבועה אבל בנזירות אע"פ שכשאמר הרני נזיר נאסר ביין עד למ"ד יום ועוד כשאור נזיר ואוסר עצמו ביין הו"ל נדר בתוך נדר ואפ"ה חייל משום דלא מיתוסף איסורא יתירא אלא נזירות יתירא של ל' יום אחרים איתוסף עילוי':

וכיון דאמר הריני נזיר הו"ל נזיר וכי אכיל טובא זימני ומתרין בי' מיחיבי אכולהו כך מצאתי דגירסא זו כתובה בכל הספרים ויש ליישבה ע"י הדחק כך דקס"ד השתא דהאי דתני ואכל חייב על כל אחת ואחת לאו על אכילת ככר קאמר ולהתחייב בהרבה נזירות דחיובא דנזירות בלא אכילת ככר נמי מצי חיילא אי אמר הריני נזיר הריני נזיר ולמה לי' לתנא למיתני חיובי נזירות באכילת הככר אלא הכי תנייה למימר דאילו אכל ענבים מיחייב תרתי בעבור שתי נזירות שקיבל עליו משא"כ באכילת הככר של שבועות ומש"ה מקשי לי' כיון דאמר הריני נזיר פעם אחת הו"ל נזיר ואי אכיל עניבים טובא זימני ומתרין בי' מיחייב על כל אכילה ואכילה כדתנן הי' שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת אמור לו אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת משום אי לא אתרו בי' על כל זימנא וזימנא אע"פ שאמר הריני נזיר הריני נזיר טובא זימני לא מחייב אלא חדא והיכי תני חייב על כל אחת ואחת משום דאמר הריני נזיר הריני נזיר ומשני איידי דתני גבי שבועה כו' פי' האי דקתני ואכל אאכילת ככר קאי ולאו אאכילה ענבים כדקאסברת ודקא קשיא לך דבחיובי נזירות לא צריך למיתניה אה"נ אלא איידי דתנאי גבי שבועה תניא נמי גבי נזיר:

מתני' יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת. שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת. יש מפרשים שכוונת משנתינו ללמד שאף על פי שאין שבועה חלה על שבועה כדקתני סיפא בנדרים אינו כן שהנדרים חלים על הנדרים שאם אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי ואכל ממנו הרי זה לוקה שתים משום בל יחל דכי היכי דקונמות חלין על השבועות כמו שביארנו למעלה מן הירושלמי כך הם חלין נדרים על נדרים אף על גב דתרוייהו איסור חפצא. ושנו הענין בנדר של נזירות והוא הדין בשאר נדרים. והא דקתני הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל הוא הדין באומר הריני נזיר הריני נזיר. אלא איידי דנקט גבי שבועה אם אוכל נקט נמי גבי נדר אם אוכל. ולפירוש זה יש תימה למה שנו החומר הזה בנדר הנזירות ולא שנו הענין באוסר עליו הנדר שני פעמים וליתני הכי יש נדר בתוך נדר כיצד אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי ואכלו חייב על כל אחת ואחת. והפירוש הנכון דודאי כי היכי דאין שבועה חלה על שבועה הני נמי אין נדרים חלים על נדרים משום דתרוייהו חד מינא נינהו. ובנדר של נזירות בלבד הוא שאמרו שהנדר חל על נדר. והכי קתני מתניתין יש במיני הנדרים שהנדר חל על. (בתוך) נדר אף על פי שבשאר נדרים אינו כן והיינו בנדרי נזירות. כיצד הריני נזיר וכו' חייב על כל אחת ואחת כלומר שאם שתה יין או אכל ענבים חייב שתים. וכשתשאל ותאמר מאי שנא דבנדרים דעלמא אין נדר חל על איסור נדר ובנדרי נזירות חאיל יש לומר דשאר נדרים איסור חפצא אינון ואיסור חפצא על איסור חפצא לא חאיל ונדרי נזירות לאו איסור חפצא אינון אלא איסור גברא אינון שהרי הנזיר לא אסר על עצמו לא את הענבים ולא את היין אלא מחוקי הנזירות הוא שמיד שקבל אדם בעצמו להיות נזיר נאסר בדברים הללו דומה למי שנתגייר שמיד נאסר בכל איסורי תורה מבלתי שיאסרם עליו אלא מחוקי הדין שכל מי שהוא ישראל נאסר באיסורי תורה ומצווה במצותיה וכך הנזיר מצווה על היוצא מן הגפן. תדע דלאו איסור חפצא אינון שהרי הוא מוזהר על הטומאה ומצווה על הגילוח. והנהו ודאי לאו איסור חפצא אינון דלא שייך בהו למימר הכי. וכי תימא והרי שבועה דאיסור גברא היא ואין שבועה חלה על שבועה נדרי נזירות נמי אף על גב דאיסור גברא לא ליחיילי. יש לומר שאני נזירות דרבינהו קרא דכתיב נזיר להזיר כדתניא בברייתא דגמרא נזיר להזיר לרבות שהנזירות חלה על הנזירות. ומה שבועה חמורה אין שבועה חלה על שבועה נזירות קלה לא כל שכן תלמוד לומר נזיר להזיר לרבות שהנזירות חלה על הנזירות הכין מסתברא פירושא דהאיך מתניתין.
ואיכא דמפרשי לה באנפי אחריני דלמנות שתי נזירות הוא שנשנית משנתינו שאם אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה הריני נזיר אם אוכל מונה שתי נזירות זה אחר זה. ולא שילקה על נזירות אחת שתים אף על פי שיאמר הריני נזיר הריני נזיר כדאמרן לעיל בשאר נדרים דאין נדר חל על נדר ללקות שתים על דבר אחד שאסרו עליו שתי פעמים. הרנב"י ז"ל.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת. פירוש ואכל אותו ככר שתלה נזירותיו באכילתו חייב למנות נזירות על כל אחת ואחת מן הפעמים שאמר הריני נזיר דבאותה אכילה לבד חלו עליו שתי קבלות נזירות אף על פי שתלה קבלתו על אכילת ככר זה אף על פי שאין שתי שבועות חלות על ככר אחד. ובכדי נקט אם אוכל דהוא הדין לאומר הריני נזיר הריני נזיר או הריני נזיר היום הריני נזיר למחר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדאיתא בגמרא. אבל באומר הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים אינו חייב על אכילתו אלא אחת כמו בשבועה שאף בנדר כיון שאמר הריני נזיר ואסר בענבים וכשחזר ואמר הריני נזיר אין איסור שני נוסף על הענבים שכבר נאסרו עליו ואין איסור חל על איסור. ולא אמרו הנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות אלא באוסר עצמו במה שנצטווה לעשותו כגון קונם ישיבת סוכה והנחת תפילין עלי. אבל באומר קונם בשר חזיר עלי אינו חל לפי שאין איסור חל על איסור. והיינו נמי דכי אקשינן בגמרא לרב הונא ממתניתין דהכא דאמרינן יש נדר בתוך נדר היכי דמי אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דכותה גבי שבועה וכו' ולא פרקינן יש נדר בתוך נדר שאם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ואכל ענבים חייב שתים ודכוותה גבי שבועה אינו חייב אלא אחת. ומיהו הא לאו ראיה כל כך דאיפשר דמשום דמתניתין לא איירי בהכי אלא בחיוב מנין נזירות ומנין נזירות לא משכחת להו לרב הונא אלא בדכותה גבי שבועה חייב שתים לפום כך פריך ליה ממתניתין. ומיהו ודאי על כרחין הכין הוא דאינו חייב על אכילה אחת אלא אחת. ותדע לך דהא באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום לשמואל מונה נזירות אחר נזירות וכן באומר הריני נזיר היום הריני למחר לרב הונא ומנין אחד אינו פוטר לא למר ולא למר. וכיון שאין שניהם חלין בבת אחת אלא בזה אחר זה כי אוכל ענבים היאך ילקה שתים ועדיין אינו מונה הנזירות השנית והרי הוא לגבי נזירות שנייה כאומר הריני נזיר אחר שישלם זו נזירות ראשונה. וזה נראה לי מוכרע ממקומו. והוא הדין דכי פליג ותני במתניתין יש נדר בתוך נדר ואין שבועה חלה על שבועה הוא הדין דהוה מצי למיפלג ולמיתני בדידה יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר אמר הריני נזיר היום וכו' יש נדר בתוך נדר וצריך למנות שתי נזירות בזה אחר זה ואין נדר בתוך נדר שאם אמר הריני נזיר הריני בזיר ואכל ענבים אינו חייב אלא אחת. וכן מצאתי זה כתוב בתוספות. אלא דקשיא לי דאם איתא דמצי פליג בכי הא בדידה מאי קא מקשה ליה שמואל לרב הונא ממתניתין אדתני אין שבועה חלה על שבועה ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר יש נדר בתוך נדר הריני נזיר היום הריני נזיר היום אין נדר בתוך נדר. ומאי קושיא ולשמואל מי ניחא דלכולי עלמא הוה מצי למיתני בדידה אין נדר בתוך נדר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי ואכל אינו חייב אלא אחת. אלא ודאי נראה לי דחלוק זה אינו צריך לשנות דמכלל מתניתין שמעינן לה בהדיא דכיון דאמרינן דאאומר הריני נזיר הריני נזיר מונה שתי נזירות שמע מינה דאינו חייב על אכילת ענבים בהעלם אחד אלא אחת דאם איתא מנא לן דמונה שתי נזירות דילמא אינו מונה אלא אחת ועולה לו לשתים ולחייב על אכילה אחת של ענבים שתים דומיא דקונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה ואכלו שחייב שתים אלא ודאי משמע כדאמרן. אבל לרב הונא הוא דהוה מצי למיתני אין נדר בתוך נדר אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום שאין נזירות שניה חלה עליו למנות מנין שני. ובסוף המסכתא כתבתי יותר מזה *).
*) אמר הכותב הנה בסוף חידושי הרשב"א דפוס בערלין שלפנינו נשמטו דבריו אבל המה בכתובים בסוף השיטה מקובצת הזה. ולמען לא יצטרך המעיין לדרוש מה לפנים ומה לאחור אציע אותם כאן וזה לשונו שם:
מתני' יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת. פירוש חייב למנות נזירות על כל אחת מן הפעמים שאמר הריני נזיר שבאותה אכילה לבד חלו עליו שתי קבלות נזירות אף על פי שתלה נזירותיו על אכילת ככר זה אף על פי שאין שתי שבועות חלות על ככר אחד. ובכדי נקט אם אוכל דהוא הדין לאומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום או הריני נזיר היום הריני נזיר למחר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדאיתא בגמרא. אבל באומר הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים אינו חייב על אכילה אחת אלא אחת כדרך שהוא חייב בשבועה. שאף בנודר כיון שאמר הריני נזיר נאסר בענבים וכשחזר ואמר הריני נזיר אין איסור חל על איסור. ולא אמרו הנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות אלא במצות עשה באומר סוכה שאני יושב תפילין שאני מניח לולב שאני נוטל. אבל באומר נבלה שאני אוכל יין נסך שאני שותה לא בדא פירוש בכגון זו לא חל הנדר לפי שאין איסור חל על איסור. אלא על כרחין חייב למנות שתי נזירות קאמר. ואם נפשך לומר דחייב שתי מלקיות על אכילה אחת של ענבים קאמר דומיא ממש דאין שבועה חלה על שבועה משום דנדרים חלין על דבר מצוה ואפילו באיסור ובאיסור הבא מעצמו מיהא כזה דאיסור נזירותו גרם לו. ומשום דחדית קרא נזיר להזיר שהנזירות חלה על נזירות והוא הדין לנדרים באומר הרי עלי ככר זה הרי עלי ככר זה דגלי כאן קרא דאפילו על איסור חלין ובאיסור הבא מעצמו. ולעולם באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום או הריני נזיר למחר אינו מונה שתי נזירות מוחלקות לפי ששתיהן חלין כאחת. ומאן דאמר אין נזירות חלה על נזירות סבר דאין נדרים חלין על דבר מצוה אלא על מצות עשה וכדדרשינן מכי ידור נדר לה' לא יחל דברו דיבורו הוא דאינו מיחל אבל מיחל הוא חפצי שמים אבל על איסור כלל כלל לא. הא ליתא דאם כן כיון דבנדרים קיימי אמאי שבק תנא נדרים ונסיב ליה נזירות ליתני יש נדר בתוך נדר כיצד אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי ואכל חייב שתים. אלא משום דלא משכח ליה בנדרים להכי נסיב ליה נזירות ומשום דהוקש נזירות לנדרים קא חשיב הכא ותני כולהו אנפי דחמירי נדרים משבועה קתני חומר בנדרים מבשבועות שהנדרים חלין על דבר מצוה מה שאין כן בשבועות. ולא על חדא אנפא ממש אלא שבנזירות האומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום דהוה ליה כשלא אוכל ככר זה שלא אוכל ככר זה אי נמי הריני נזיר היום הריני נזיר היום ומחר דהוה ליה כשלא אוכל ענבים ותאנים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בנזירות נזירות חלה על נזירות כדיניה דהיינו למנות שתי נזירות מוחלקות ואילו בשבועות לא חיילי שתיהן בשום צד. והיינו נמי דקתני חייב על כל אחד ואחד ולא קתני חייב שתים. ותדע לך עוד מדאקשינן בגמרא לרב הונא מדתניא מי שנזר שתי נזירות מנה ראשונה והביא קרבנותיו ואחר כך נשאל לחכם והותר לו יצתה לו שנייה בראשונה מנה שתיהם והביא קרבנות שתיהן כאחת אין בידו אלא אחת הפריש זו בעצמה וזו בעצמה והלך והקריב של זו בזו ושל זו בזו הרי זה לא יצא. ועוד מצאתי בירושלמי כמחלוקת שמואל ורב הונא דגרסינן בפרק קמא דנזיר אמר הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן ר' יוסי בעי אמר הריני נזיר שלושים יום אלו ושלושים יום אלו. אמר ר' עזרא קומי ר' מונא ולא מתניתין היא מניח את שלו ומונה את של בנו. לישנא אחרינא אפילו אשתו יושבת על המשבר. אמר ליה נזירותו לנזירות בנו לא דמיא אלא באומר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרין יום עד כאן. ופירושו בירושלמי האומר הריני נזיר שלשים יום אלו הריני נזיר שלשים יום אלו בעצמן ופשטה ר' עזרא ממתניתין דקתני הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן מניח את שלו ומונה את של בנו ואחר כך משלים את שלו דאלמא חלו שתי נזיריות עליו ומונה שתים. ואף על גב דהוה ליה כאומר שלושים אלו שלושים אלו דמי לא עסקינן שהיתה אשתו יושבת על המשבר ויולדת מיד. וזו כסברת שמואל דאמר דאפילו באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום. ודחה ר' מונא בנזירותו לנזירות בנו כיון שהם עניינים מוחלקים אינן אלא באומר הריני נזיר מכבר כלומר עכשו והריני נזיר לאחר עשרים יום דאז מונה שתי נזיריות דכיון דחייל אעשרים יום חייל נמי אשארא וזו כסברת רב הונא וכו'. וטעמא דשמואל דגמרא ור' עזרא דירושלמי משום דכיון דהאומר הריני נזיר יום אחד ואפילו שעה אחת ואף על פי שפירש יום או שעה אחת ולא יותר הרי זה נזיר שלשים יום קסברי (ר') שמואל ור' עזרא דהכא נמי כיון שהוציא נזירות מפיו צריך הוא לנהוג נזירות. ורב הונא ור' מונא סברי דהתם שאני דהא חיילא עליה שעה אחת מיהא אבל היכא דאי אפשר לחול שהרי כבר נזיר באותה יום אינו מונה נזירות שנייה: אבל באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר הרי חל נזירות עליו יום אחד מיהא וכיון שכן מונה נזירות שלימה. והא דאקשינן לרב הונא ליפלוג וליתני בדידה ולא אקשינן לשמואל ליפלוג וליתני בדידה יש נדר בתוך נדר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ואין נדר בתוך נדר הרי עלי ככר זה הרי עלי ככר זה. יש לומר משום דבצד נזירות ליכא לאיפלוגי כלל וככר זה עלי וככר זה עלי פשיטא להו דאינו בנדרים כמו שאינו בשבועות דמנא תיתי לאיסורא. ולא מנה כאן אלא כל צדדי הנדרים והיינו נדרים ונזירות שהן חמורין מן השבועות. אלא לרב הונא דבנזירות עצמה באותו צד עצמו שהחמרת עליו הקלת עליו בהא (ליכא) איכא לאקשויי ליפלוג וליתני בדידה. כן נראה לי. ואלא מיהו בירושלמי מצאתי בפירקיה קמא לכאורה דנדרים חלין אפילו על דברים האיסורים ואילו אמר ככר זה עלי ככר זה עלי חייב שתים. דגרסינן התם איסר זה שבועה וכו' אמרו בלשון נדר את תופסו משום נדר אמרו בלשון שבועה את תופסו בלשון שבועה וכו'. אם אומר את איסר מין שבועה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. אמר ר' יוסי לא אתיא אלא בחמישה ככרים אבל בככר אחד מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבלה מכאן ואילך כמיחל שבועה על האיסורין ואין שבועות חלין על האיסורין וכו' עד אמר ר' יודן והוא שהזכיר נדר ואחר כך הזכיר שבועה. אבל אם הזכיר שבועה ואחר כך הזכיר נדר נדרים חלין על האיסורין ואין שבועות חלין על האיסורין. עד כאן בירושלמי. ואפילו הכי נראה לי דהכי קאמר נדרים חלין על האיסורין כאלו והכא היינו טעמא אף על גב דאמר שבועה שלא אוכל ככר זה לא אסר הככר עליו אלא נפשיה הוא דאסר על הככר ולגבי שבועה אחרת הוא דהוה ליה כנבלה דכיון דאסר נפשיה מיניה תו לא חאיל על נפשיה איסור אחר על ככר זה. אבל נדר חל דהא מוסיף בנדרו דעד השתא לא אסר הככר עליה והשתא אסר ליה עליה והלכך חאיל. אבל נדר אחר נדר ואי נמי שבועה אחר נדר לא חאיל דהא משעה ראשונה הוה ליה גופו של ככר עליה כנבלה ואין איסור חל על איסור. כן נראה לי פירוש הירושלמי. עד כאן הרשב"א ז"ל.
וכתב הרי"ץ ז"ל: יש נדר בתוך נדר. כלומי נדר חל על נדר. כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה וחזר ואמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה ואכל חייב שתי נזיריות נזירות על כל קבלה וקבלה ויהיה נזיר ששים יום דסתם נזירות שלשים יום. אבל אין שבועה חלה על שבועה. אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה אינו חייב אלא מפני שבועה ראשונה דכיון דנשבע עליה (תנינא) תו לא חיילא עליה שבועה שנייה. ויש מפרשים מתניתין דלא על ככר נשבע אלא על אכילת היום כגון שאמר הריני נזיר אם אוכל היום לחם ואמר כן פעם אחרת ואכל אכילה אחת חייב נזירות אחת חזר ואכל באותו היום פעם אחרת חייב נזירות אחרת. למה לי למימר הריני נזיר שני פעמים אפילו לא אמר אלא פעם אחת הוה מצי לאשכוחי שתי נזירות כגון שהתרו בו על כל אכילה ואכילה. ותירץ דאיידי שהוצרך לאמרו גבי שבועה שני פעמים אמרו גבי נדר אף על גב דלא צריך. ויש אומרים דחייב דמתניתין אלאוי קאמר שהוא חייב בשני לאוין אם יעבור על נדרו. והקשה בלא כפל נמי משכחת לה שיהא חייב לאוין הרבה אם התרו בו על כל אכילה ואכילה. עד כאן.

גמרא כתוב בספרים כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר וכו'. והפירוש וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. ואמר לן המורה בשם רבו דליתה עיקר דהא רב הונא דאמר בסמוך דלא חיילא נזירות על נזירות היכא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום. פירוש.

אין נזירות חל על נזירות הואיל ואין מקום לנזירות השני לחול עליו אלא במקומו של נזירות ראשונה. והני מילי בדלא קבלינהו בבת אחת אבל אי קבלינהו בבת אחת מפקינן מנזיר להזיר שהנזירות חלה על נזירות. ושמואל לא שני ליה בין קבלינהו בבת אחת (לאו היינו) לאומר הריני נזיר היום הריני כו'. שיטה.

ברש"י מן לאו דשבועה הס"ד לא שנו דיש נדר כו' [בנדרים] וניתני יש נדר בתוך נדר כו' הד"א כצ"ל:

ברא"ש נמי גבי נזירות הס"ד יום אחד ובהאי מגו כו' נזירות שלימה הס"ד לפלוגי הס"ד עלי הענבים הס"ד קרבן דעתיה חלקיה כו' כצ"ל:

בר"ן נפקא לן דבכה"ג מונה שני נזירות כו' נזיר היום נזירות חלה כו' כצ"ל:

ר"ן ד"ה כיון. וק"ל תו דאי תלי (כצ"ל) כו' הלכך כו' על כל זית וזית שבו תלה נזירותו וכי אכיל טובא כו' ומתרין ביה בין כל זית וזית כו' חייב על כל אכילה ואכילה. מדבריו למדנו בנשבע שאם ילך לבית פלוני יתן לצדקה כך וכך. והלך כמה פעמים חייב לתת על כל פעם ופעם סך הקצוב והוא דהתרו בו בין כל הליכה והליכה. אבל תימה בעיני ד"ז שיהא תלוי בהתראה דוקא דמשמע מדבריו דלא סגי בלא"ה אף שיודע בעצמו שתלה נזירות באכילת כל זית וזית. ולכאורה משמע בנזיר פ"ב מ"ח באומר כשיהיה לי ולד אהיה נזיר דלא הוה נזיר אלא בולד הראשון (ועי' בתמורה ר"פ כיצד מערימין במשנה. ובב"ב ק"מ ב' במשנה ובגמרא ובפי' רשב"ם ונ"י שם) וא"כ ה"ה בנידון דידן. אולם יש לחלק דהתם תלה בדבר הבא מאליו. אבל הכא דתלה במעשה דידיה וביותר שכוונתו היתה למיגדר מלתא דהילוך לבית פלוני. איכא למימר דרצונו היה על כל פעם ופעם שילך יתן הקנס. ועוד נלע"ד בשנשים לב לדקדוק התוי"ט שם במ"ז בד"ה כשאראה. דנ"ל דמשום דינא דמשנה הסמוכה דאמרן דא"ח אלא בולד הראשון. להכי נקיט כשאראה דמשמעו בראייה ראשונה דלידה. אמנם בגיטין (עו) במשנה וגמרא ובפרש"י והר"ן מוכח דאמרינן דאין דעתו רק על פעם הראשון וצ"ע לדינא:

יש נדר בתוך נדר וכו'. הריני נזיר אם אוכל כו'. הרמב"ם לא מייתי אלא לישנא דמתני' ספ"י מנזיר ומאי דמייתי פ"ג דה' נדרים הלכה ב' התם מילתא אחריתי היא דתלה בקרבנות שהם גופים מוחלקים ויכול להביא כמה בהמות לקרבן על תנאי א' אם אוכל. אבל הריני נזיר משמע הכל בזמן א' ואנו מחייבים אותו זא"ז בשלשים יום אחרים זהו מחודש בנזיר מקרא דנזיר להזיר והרמב"ם לא הזכיר דין זה להדיא אלא בתולה נזירתו בתנאי אכילה אם אוכל דמה שכ' פ"ג דנזירות הלכה יו"ד התם מילתא אחריתי דמיירי בשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה וההוא אפילו בשבועה הדין כן אע"ג דלא חייל שבועה על שבועה רק מיתלי תלי. ועוד התם בנוזר בבת אחת או הזכיר להדיא הריני נזיר שלשים יום ונזיר שלשים יום דודאי הוה זא"ז אבל באומר סתם הריני נזיר וחזר ואמר הריני נזיר שזהו דינו של שמואל דלא כר"ה זה לא נמצא בהדיא ברמב"ם. רק בתולה בתנאי אם אוכל וכלשון משנתנו וצ"ע די"ל כיון שתולה בתנאי אם אוכל אם כן לא יחול הנדר עד שיאכל וחלו שניהם בבת אחת וה"ל כאומר הריני נזיר ב' פעמים וי"ל למסקנא דמסיק דאצטריך קרא לבת אחת י"ל אה"נ דליתא לדשמואל ולדר"ה ומתני' דתלי בתנאי אכילה מטעם בת אחת אתינן עלה וצל"ע:

חייב על כל אחת אבל אם אמר קונם בשר עלי שלשים יום קונם בשר עלי שלשים אינו אסור אלא שלשים ימים הראשונים ותו לא. מיהו בשבועה כי האי גונא אסור ב' פעמים שלשים יום כמ"ש ד"מ בשם מרדכי ופסקו בהגהת ש"ע ססי' רל"ט. ונ"ל התם לאו משום דחיילי וכבנזיר אלא משום דאלת"ה הרי נשבע בשם לשוא אע"כ שלשים ימים אחרים קאמר אבל בנדר דליכא איסור משום שוא אמרינן לאותן שלשים יום בעצמם נתכוון ואין נדר על נדר חוץ מבנזיר דהוה נזיר ב' פעמים:

בגמרא הא תו למה לי. עיין פלוגתת רש"י ותוס' ולפע"ד התם בנדרים שייך להקשות מ"ט תנן לישנא שלילא אינו חייב אלא אחת דהא באמת חייב ב' מלקות א' משום לאו דביטוי ואחת משום שניה שהיא שוא. ואע"ג דהתם קאמר אכלה אינו חייב אלא אחת ורוצה על האכילה אינו חייב אלא אחת דאילו משום שוא לוקה לאלתר אי לאו הא דרבא דיכול לישאל על הראשונה ותעלה שניה ותשתנה לביטוי ולא ילקה וכמ"ש בתשובת רלב"ח. מ"מ אי לאו דרבא היה לוקה מיד וא"כ שפיר קאמר ע"י אכילה לוקה אחת מ"מ לא ה"ל למימר לישנא שלילא אלא ה"ל למימר לוקה אחת על האכילה אבל אינו חייב אלא אחת משמע דליכא שוא כלל. אע"כ כדרבא ובאמת אינו לוקה אלא אחת דנשאל על הראשונה ועלתה לו שניה בראשונה. וכל זה התם בנדרים דמיירי הכל ממלקות דנזירות ודשבועה. אבל הכא דמיירי מקרבן ובשוא דליכא קרבן שפיר קאמר אינו חייב אלא אחת כמ"ש הראשונים דאורחיה דתנא למיתני הכי כדלעיל במתני' כ"ב. וע"כ עיקר דיוקא מדשני ותני ג"פ שלא אוכל שלא אוכלנה שלא אוכלנה וכגי' רש"י:

והנה הרי"ף לא גרס במתני' ג"פ שלא אוכלנה וכהתוס' ולא מייתי הא דרבא בשמעתין דס"ל דלא גרסי' ליה בשמעתין כלל כ"כ הר"ן והיינו כנ"ל דאי לא גרסי' במתני' שלא אוכלנה יתירא ליכא למידק כלל הכא בשמעתין דשבועות. אך מ"מ קשה הא עכ"פ בנדרים איתא לדרבא ומדוע לא פסקה הרי"ף. והנה לכאורה אי בשמעתין לא גרסי' ליה א"כ גם ממתני' דנדרים אין להכריח מ"ט נקיט אינו חייב אלא א' די"ל אשגירת לשון דמשנתנו נקיט. רק רבא היה פשיטא ליה סברא דיליה ע"כ הוכיח כן ממתני' דמשום אשגירת לשון לא הוה ליה למיתני לישנא דאית ביה למטעי כדרבא אע"כ אה"נ הדין כן דעלתה ליה שניה בראשונה אבל אנן לדידן ליתא לסברת רבא וכאשר אבאר אי"ה דרבא לא אתי אלא לחדות לן דאע"ג דלכאורה השבועה יצאה לבטלה ועבר ובטל ואיך תחזור ותחול אחר זמן ולא דמי לשארי אחע"א דמתלי תלי וקאי כמבואר ביבמות דהתם שני האיסורים יש להם מציאות בעולם ומפי העליון יצאו ודברך מלכנו אמת וקים לעד. וכשיסתלק איסור אחד יחול השני. משא"כ הכא מה שע"י דבורו. ואם דברים בטלים לשוא דיבר כלה ענן וילך והיה כלא היה ואיך יחול אחר זמן וקמ"ל רבא דאפ"ה חל. ולזה נתכוון רש"י ז"ל ד"ה הכא גבי שבועות וכו' ע"ש וכן מבואר בשער המלך פי"ז מאיסורי ביאה ע"ש היטב וזה מבואר:

והנה נ"ל באמת טעמיה דרבא משום דעכ"פ לא יצאה לבטלה לגמרי דעביד הכי לאלומי שבועתי' דאם יתחרט וישאל על הראשונה תעלה שניה תחתיה וממילא אין כאן דבר בטל ושוא וסברא כזו מצאתי בתשובת רלב"ח. וא"כ תינח לרבא לשיטתו דס"ל אכלו כולו אין נשאל לו עליו. אבל למאי דקי"ל כאמימר אפי' אכלו כולו נשאל לו עליו ע"כ עדיין לא הועיל דלכשיתחרט יערים ויאכלנו כלו תחלה ואח"כ יהיה נשאל ושוב אין מקום לשניה שתחול שהרי לא נשאר כלום בעולם בשלמא ההיתר והשאלה חל על החיוב מלקות או קרבן כדאמר אמימר מחוסר קרבן ומלקות אבל לחול איסור חדש על לא כלום הוא א"א. באמת ברלב"ח מסופק בדעת הרמב"ם אי עבר על הראשונה והותר וחיילא שניה אי חייב מלקות או קרבן על שניה כמו בנזירות שהימים שנזר עברו שהראשונה עולה לו לשניה ואמנם הדבר רחוק מן הסברא שיתחייב מלקות או קרבן על האיסור שלא חל עדיין ולא דמי לנזירות שהיה לו מציאות בעולם והחילוק קל להבין. מ"מ לו יהיה כן בדעת הרמב"ם כהרלב"ח מ"מ י"ל הרי"ף לא ס"ל כן וא"כ למאי דקי"ל כאמימר יצאה שבועה שניה לבטלה וללא הועיל כלל ולא תחול למפרע ומש"ה לא מייתי ליה הרי"ף. ואמנם הרמב"ם דפסק להא דרבא או ס"ל כהרלב"ח הנ"ל או כהשגת הראב"ד בתמים דעים סי' רל"ז דהיכא דליכא מלקות כגון דלא אתרו ביה וליכא נמי קרבן כגון שהוא מזיד מודה אמימר לרבא דאינו נשאל לו עליו באכלו כלו א"כ גם לאמימר איתא להא דעלתה שניה בראשונה. וא"ש הכל בעה"י:

ובזה ניחא לן קו' הש"ך סי' רל"ח ס"ק כ"ב דהמעיין בתשובת רשב"א סימן תש"ב יראה דעתו נוטה עיקר כהרמב"ם דלא כהרי"ף. ונראה דמ"מ מספקא ליה בשבועה המתנגדת דאז אין לשני מקום לחול כיון שכבר נשבע שלא יאכל איך ישבע שיאכל ויצאה לבטלה לגמרי ואפשר מודה הרמב"ם לרי"ף ע"כ מספקא. ואמנם בהא דתשו' נשבע שלא למכור ושוב נשבע שיפרע אפי' נימא דלא מיקרי זה איסור כולל דלא כחכם צבי בהג"ה ט"ז בח"מ סי' ע"ג אלא כמו שכתב והאריך קצות החשן שם דנשבע שפרע לא מיקרי כולל מ"מ לשוא ובטלה לא מיקרי דעכ"פ יכול לקיים במזומנים בלי שימכור וכיון שאיננו לבטלה לגמרי ממילא מועיל עכ"פ שאם יתיר הראשונה תחול השניה וא"ש בעזה"י. ואמנם מו"ח הגאון מו"ה עקיבא איגר אב"ד דק"ק פוזנא כתב לי די"ל דרי"ף ס"ל דהא פשוט מאד דאי משכח רווחא חיילא ומ"ש מכל איסורים. אך רבא אתא לאשמעינן דה"א ליתא בלאו והן שהרי אינו יכול לשבע שיאכל שכבר נשבע שלא יאכל קמ"ל רבא כיון דעיקר נדר מעיקרא ה"ל בהן. וס"ל כהרז"ה דלאו והן לא בעי' אלא לענין קרבן ולא לענין לאו דביטוי וממילא אין נפקותא בדה"ז. דלענין איסור פשוט שחל אפילו לא עקר רק מיגז גייז. אלו דבריו והשיג על הש"ך ס"ק כ"ו ע"ש. ודבריו צל"ע דא"כ מאי מייתי הש"ס לימא מסייע ליה מנזירות הא עיקר חדותי' דרבא דע"י עקירת הנדר מיקרי איתא בהן וזה לא נשמע מנזירות דהתם לענין איסור חע"א פשוט הוא אפי' בלי עקירת הנדר אפילו מיגז גייז נמי לדעת מו"ח הגאון נ"י. אע"כ הא ליתא ושפיר איתא בהן לכשירצה לאכול וישבע שיאכל ויתחרט על נדרו הראשון וקיים שבועתו השניה וישאל על נדרו הראשון ועל זה נשבע שיאכל פי' שימציא לו מתירי שבועתו הראשונה. אע"ג דאין זה הכרח שיתחרט על נדרו הראשון מעיקרא דהרי בתשו' הרא"ש שבח"מ סי' ע"ג הנ"ל נשבע שיפרע ואפ"ה לא נתחרט על שבועתו הראשונה שהרי משום כן הצריך הרא"ש שילקו מכות מרדות ועי"ז יתחרט משמע בלא"ה לא נתחרט אע"ג שכבר נשבע ההיפך. מ"מ הכא שפיר מיקרי איתא בהן שכשם שעתה התאוה לשבע שלא לאכול ה"נ אפשר שיתחרט על שבועה הראשונה וישבע שיאכל להתיר נדרו. ואין לומר דה"ל כנשבע שיזרוק פלוני צרור לים דאיך יכול לשבע שישאל על נדרו אולי לא יזדקקו ליה תלתא ז"א דשלשה הדיוטות הוה כמי שבידו כדאי' להדיא במס' שבת מ"ז ע"ב. ומש"ה מיקרי נדרים דבר שיש לו מתירין. אע"ג דכ' הראשונים דהיינו משום דמצוה לאתשולי עלה. ומש"ה בקבלת גר דלאו מצוה אמרי' בקדושין (ס"ב ע"ב) מאן יימר דמזדקקי ליה תלתא. וא"כ הכא דאי מיתשל אקמייתא חל בתרייתא ליכא מצוה באתשולי אקמייתא ולא יזדקקו ליה. י"ל דודאי מצוה איכא כדי להצילו משבועת שוא דבתרייתא. ועוד אח"כ אולי יתשל גם אשניה ולא יהא חטא שבועה ונדר בעולם. וא"כ איתא בהן ושפיר מייתי הש"ס לימא מסייע ליה ולק"מ קושיא הנ"ל:

ועיין ש"ך סי' רל"ח ס"ק י"ב דלכאורה דבריו תמוהים דודאי טעמו של הטור דאוסר בכל שהוא משום דחזי לאצטרופי. והיינו דוקא כשהככר שלם אבל אם נחסר ממנו כ"ש מודה הטור דלכתחלה מותר לאוכלו וא"כ שוב שבועה שניה שלא אוכל ככר זה מוסיף על הראשונה דאף אם נשרף או נאבד ממנו כ"ש אסור משום שבועה שניה וכיון שהשבועה שניה מוספת על הראשונה ממילא חלה לגמרי שכשיאכל הככר שלם ולא נחסר ממנו שחייב משום ב' השבועות ולק"מ על הטור. א"נ הא קשיא דעכ"פ ליתא בהן וזה קשה אפילו לשיטת הרמב"ם כמ"ש הש"ך בעצמו שם סק"י אע"כ כנ"ל דאיתא בהן ע"י חרטה ושאלה:

שוב הקשה מו"ח הגאון נ"י קושיא עצומה אמ"ש בש"ע סי' רל"ו סעיף ד' שלא יאכל ז' ימים מלקין אותו ואוכל לאלתר. וברמב"ם איתא כן שלא יאכל כלום ז' ימים ובש"ע השמיט תיבת כלום וא"כ י"ל אם יסתכן מאכילים אותו פחות מכשיעור וימתין בכדי א"פ ויחזור ויאכל חצי שיעור. ואפילו יהיה ח"ש בשבועה אסור מן התורה מ"מ כיון דמשום פקוח נפש מאכילים לו חצי שיעור ודי לו בזה. ולא יבוא לעולם לידי שיעור שלם לא הוה שבועת שוא וצ"ע על הש"ע:

ובאמת קושיא גדולה ועצומה היא. אלא שאני חוכך לומר כיון שתלה בזמן ז' ימים. יש לומר שלא יאכל כזית בצירוף ז' ימים שאפילו יאכל חצי זית ביום הראשון וחצי זית ביום האחרון מצטרפין כאשר אבאר אי"ה. ונ"ל ראיה לזה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי מ' יום וכי אכל חצי שיעור בהמתנת פרס א"כ מאי רבותי' דמרע"ה. אע"כ לא אכלתי כזית בכל הארבעים יום. וכן ולא תאכלו ולא תשתו שלשת ימים לילה ויום. רוצה לומר אפילו כזית א' בכל השלשת ימים דהרי המדרש מקשה וכי לא מתו ומאי קושיא דלמא אכלו פחות פחות מכשעור להפוסקים דבשבועה ח"ש מותר אע"כ כנ"ל. דהנה פשוט לי דבנשבע על ככר שלא אוכלנה חייב אפילו אוכל מעט מעט וממתין כדי א"פ בין מעט למעט מ"מ כיון שלבסוף נאכל הככר כלו הרי עבר על שבועתו. וכן הוא ע"כ במצות עשה דאכילת קדשים. ואכלו אותם אשר כפר בהם. נהי אם מגיע לכהן א' כזית א' קיים מ"ע באכילתו מ"מ כשמגיעו כפול עכ"פ מתקיים מצות אכילת הקדשים ההוא בין כל הכהנים בצירוף. וע"י כולם נעשית המ"ע כיון שעכ"פ מתקיים ואכלו אותם. וע' מ"ש תוספות ישנים ר"פ טרף בקלפי ונהי באכילת פסח דאקרקפתא דגברא מונח ואכלו את הבשר צריך כל אחד לאכול כזית. אבל באכילת קדשים אינה מצוה אלא שיתאכל הדבר ההוא כולו ולא יותירו ממנו. וה"נ בשבועה שלא יאכלנו נמי סגי בהכי לעבור אם אכלו כלו אפי' מעט מעט. והשתא לפ"ז ע"כ בנשבע שלא אוכל מככר זה נמי דינא הכי. דאלת"ה תיקשי למ"ד שבועה חל על ח"ש שהיא שיטת הרמב"ם והמחבר. אמר תחלה שלא אוכלנה והדר שלא אוכל הרי הוסיף בשניה. דאילו בשלא אוכלנה אי היה אוכל מעט מעט אינו אלא חצי שיעור ולא מחייב אי אכלו כלו כך משא"כ בשלא אוכל אע"כ בשלא אוכל נמי דינא הכי דאפילו אוכל מעט מעט נהי דאינו חייב על שבועות כזית שבו מ"מ לכשיגמור לאוכלו כולו חייב על אכילתו. וה"ה נמי בתולה בזמן ז' ימים שלא יאכל י"ל ח"ש ממנו מצטרף. וזהו דעת הרב"י בש"ע הנ"ל:

ויש לעיין במתני' שבועה שאוכל והדר שבועה שלא אוכלנה. הראשונה ביטוי והשניה שוא. מ"ט לא נקיט בחד לישנא שאוכל ושלא אוכל. ולכאורה יש לדייק מזה לאשמעינן אי נשבע תחלה שאוכלנה חל אח"כ שלא אוכל כזית אבל ח"ש יאכל מעט מעט ויאכלנו כלו ומוכח מזה בשלא אוכל אין ח"ש מצטרף. נ"ל אין זה הכרח דמש"ה משני בלישנא לאשמעינן לאפוקי מקושי' תוס' שבועות (כ"ט ע"ב) ד"ה שבועה. ולאשמעינן כתי' תוס' או כשיטת הרא"ש שכ' ש"ך סי' רל"ח ס"ק י"ח. ובאמת פלוגתת הרא"ש ותוס' הוא פלוגתת ר"י ור"ל בירושלמי. ופלוגתת ריטב"א ורא"ה ומייתי ליה ברדב"ז ח"א סי' ס' ומייתי ליה בכנה"ג י"ד סי' רל"ח ונעלם זה מהש"ך:

ומה שיל"ד עוד במתני' מ"ט נקיט אוכל ולא אוכלנה ולא בהיפוך שבועה שלא אוכל והדר שאוכלנה. נ"ל דקמ"ל לא מיבעי' דשהראשונה שב ואל תעשה אז הוה שניה שוא משום דמידע ידע שנפסוק לו שב ואל תעשה עדיף ולא יתקיים השניה. וסברא זו רמוזה בתשובת הרא"ש ע"פ מה שפירשו חכם צבי בהגהה לט"ז ח"מ סי' ע"ג וקמ"ל משנתנו אפילו הראשונה קום ועשה מ"מ השניה שבועת שוא דחייב לקיים הראשונה. עיין כי קצרתי וק"ל:

מ"מ בדברי ש"ע הנ"ל נראה יותר להגיה שלא אוכל כלום ז' ימים כמו לשון הרמב"ם. ותיבת כלום השמטת הדפוס הוא כנלע"ד:

תלמוד לומר להרע או להיטיב מה הטבה רשות. דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל חייב בקרבן על השבועה אף הרעה דמחייב עלה קרבן הרעה דרשות ולא נשבע לבטל את המצוה דהיא שבועה דהרעה לאו הרשות בידו: חד קרא. קא אתי למיפטריה מקרבן שבועה דהאי קרא דלהרע או להיטיב בקרבן מיירי ואידך לא יחל דברו דבלאו מיירי אתי למיפטריה מן לאו דשבועה: מתני' יש גדר בתוך נדר. דנדר חל אחר נדר: כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל. וחזר ואמר כו' חייב על כל פעם ופעם נזירות אחת: אין שבועה בתוך שבועה. ואם אמר שבועה שלא אוכל כו': אינו חייב אלא על אכילה אחת. קרבן שבועה אחת: גמ' לא שנו. דיש נדר בתוך נדר: אלא דאמר כו'. דמיגו דאיתוסף יומא יתירא בנזירות ראשונה דכי אמר הריני נזיר היום קבל עליו נזירות שלשים וכי הדר ואמר הריני נזיר למחר משמע הריני נזיר שלשים יום ואחד ואין נזירות ליום אחד הלכך חל נזירות על נזירות והוי נזיר שלשים אחרים: אבל. אם אמר וכו': ולרב הונא. דקאמר דכי אמר הריני נזיר היום לא חיילי עליה שתי נזירות אם כן ליפלוג בדידה בנדרים וניתני נמי יש נדר בתוך נדר:

חד למפטריה מקרבן שבועה וחד למפטרי' מלאו דשבועה. מלא יחל כלומר אם מיחל דברו ומקיים המצוה אבל מ''מ אינו פטור משבועה דנשבע לבטל המצוה אלא לוקה עליו משום שוא כדתנן פ''ג דשבועות (דף כט.): יש נדר בתוך נדר. כדמפרש ואזיל בתר הכי דאמר הריני נזיר הריני נזיר וא''ת פתח בנדר דמשמע קונם וסיים בנזירות וי''ל דנזירות נמי איקרי נדר דכתיב (במדבר ו) לנדור נדר נזיר אבל מ''מ אמאי שבק סתם נדר ופתח בזה וי''ל משום דבנדרים לא משכחת נדר בתוך נדר דאי אמר ככר זה עלי קונם ככר זה עלי קונם לא חייל דאין איסור חל על האיסור ואף בנזירות דקאמר דנזירות חל על נזירות לאו לחיובי תרתי בחד ל' יום אלא לענין שיעשה שתי נזירות זו אחר זו דבשלמא התם בנזירות שייך למימר כשאמר ב''פ הריני נזיר היום הריני נזיר היום שיכול להוסיף בדבור שני ל' יום משמע ל' יום חדשים כפעם ראשונה שאמר הריני נזיר היום שרוצה לומר ל' יום דהויא השתא כאילו [אמר] ל' יום ב' פעמים ואפילו את''ל דאפילו אם אמר הריני נזיר ל' יום והדר אמר הריני נזיר אלו ל' יום דהוי לשמואל כמו כהיום היום מכ''מ י''ל דשאני נזירות הואיל ואית ליה קיצותא ל' יום יש לנו לומר שבא להוסיף שלשים יום חדשים ולכך שייך שפיר למימר דחייל נזירות על נזירות מעשה זו אחר זו כדפרישית אבל גבי נדר דקונם דלית ליה אלא לפי מה שמפרש האדם נמי אפי' כי אמר ככר זו עלי קונם היום אינו אסור אלא אותו היום וכי הדר אמר זימנא אחריתי קונם ככר זה היום אין לנו לתלות דאתא לאסור ולאוסופי למחר כיון דמהיום משמע הלכך לא שייך למימר נדר חל על נדר ולהוסיף נדר אחר כמו בנזירות כדפרישית ולאותו יום גופיה נמי אין לנו שיחול נדר על נדר ולחיובי תרתי קאמר דאין איסור חל על איסור ואפילו בנזירות אין איסור חל על איסור: הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר. ה''ה דהוי מצי למתני הריני נזיר בלא שום תנאי אלא אורחא דמילתא קאמר שכן דרך לומר מחמת שום דבר כיוצא בזה שמסרבין בו לאכול והוא אינו רוצה ונודר אם יאכל ועי''ל דאגב דבעי לאדכורי אכילה גבי שבועה נקטי' נמי גבי נזירות וכן פר''י: ולפלוג. וליתני בדידה:

ר"ן
חד קרא למפטריה מקרבן. היינו קרא דלהרע או להיטיב דכתיב גבי קרבן שבועת בטוי: וחד קרא למפטריה מלאו דשבועה. היינו קרא דלא יחל דברו: מתני' יש נדר בתוך נדר וכו' אמר הריני נזיר אם אוכל וכו'. מפרש בגמ' דאם אוכל לאו דוקא דה''ה נמי אם אמר הריני נזיר הריני נזיר דחייב על כל אחת ואחת אלא איידי דתנא גבי שבועה שלא אוכל תנא נמי גבי נזיר אם אוכל וחייב על כל אחת ואחת דאמרינן לומר דחייב לנהוג נזירות על כל קבלה וקבלה וכי אמר הריני נזיר הריני נזיר דחייב שתי נזירות ומונה שלשים יום ומביא קרבן וחוזר ומונה שלשים יום ומביא קרבן ונפקא לן בגמרא מנזיר להזיר וקרי ליה להאי גוונא נדר בתוך נדר לפי שהנזירות שניה היא חלה בתוך זמן הראשונה אלא שאי אפשר לו שימנה אותה עד שימנה את הראשונה דאם איתא דלא חיילא בשעת נדרו היאך תחול לאחר מכן והרי אינו נודר באותו זמן וכיון דלא חיילא השתא לא חיילא נמי בתר זימנא אלא ודאי מהשתא הוא דחיילא ומש''ה קתני יש נדר בתוך נדר: שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל אינו חייב אלא אחת. כלומר בשבועות לא משכחת תרי חיובי לא ללקות שתים באכילה אחת דמכיון שאמר שבועה שלא אוכל ככר זה הוה ליה מושבע ועומד ותו לא חיילא עליה שבועה שניה ולא למנות שתים גם כן דלא משכחת לה מה שאין כן בנזירות דנהי דאינו לוקה שתים על אכילה אחת מ''מ משכחת בה תרי חיובי בשכפל נדרו ב' פעמים דהיינו למנות שתים מה שאין כן בשבועות: גמ' כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר וכי אכיל טובא ומתרין ביה מחייב על כל אכילה ואכילה. איידי דקתני שבועה שלא אוכל תנא נמי הריני נזיר אם אוכל ולעולם גבי נזיר לא צריך למימר אם אוכל. זו הגרסא כתובה במקצת נוסחאות והכי פירושא כיון דאמר הריני נזיר וכו' חדא דאית בה תרתי קשיא ליה חדא למה ליה למתלייה לנזירות באכילה דהא מכיון דאמר הריני נזיר הריני נזיר הוה ליה נזיר וחייב למנות שתים וקשיא ליה תו דאיתלי לנזירות באכילה בהריני נזיר אם אוכל חדא זימנא סגי דהא קי''ל בפ' שבועות שתים בתרא (שבועות כז:) דמי שנשבע שלא אוכל ככר זה על כל זית וזית שבו נשבע הלכך מי שתלה נזירותו באם אוכל על כל זית וזית שבו תלה נזירותו וכי אכיל טובא כלומר זיתים הרבה ומתרין ביה בין כל זית וזית לומר שאם יאכלנו יתחייב עליו נזירות אחת חייב על כל אכילה ואכילה ונראה בעיני דלהכי בעינן דליתרו ביה בין כל זית וזית משום דלא עדיפי אכילות הללו להתחייב עליהם נזירות כשתלאו בהן מלהתחייב עליהן קרבן ומלקות כשנשבע שלא יאכל ככר זו וכשם שלהתחייב קרבן ומלקות בעינן חלוק בין כל זית וזית אי למלקות בהתראה אי לקרבן בשתי העלמות ה''נ כשתלה נזירות בהם בעינן שיהו התראות מחלקות דודאי נהי דאמרינן דמי שנשבע שלא יאכל ככר זו על כל זית וזית נשבע אפי' הכי אם לא התרו בו אלא התראה אחת אינו לוקה אלא אחת דבכל איסורין שבתורה על כל זית וזית שבהן הוא חייב ואפ''ה אינו לוקה שתים אלא בהתראות חלוקות ולקרבן נמי אינו חייב אלא אחת אלא בשתי העלמות ה''נ כי תלה נזירות באכילת ככר צריך שיהו התראות מחלקות בין כל זית וזית שבו דאי לא לא מקריא אלא אכילה אחת ולא מחייב עלה אלא חד נזירות כנ''ל וראיתי למפרשים אחרים בזה מה שלא נראה בעיני. ומתרצה איידי דקתני שבועה שלא אוכל וכו' דאין ה''נ דבהריני נזיר הריני נזיר סגי ליה ואי נמי תלה נזירותו באם אוכל בחד הריני נזיר אם אוכל סגי ליה אלא דאיידי דאיצטריך למתלי לשבועה באכילה למכפל בה נמי שלא אוכל שלא אוכל דאי לא פשיטא שאינו חייב אלא אחת תלה ליה נמי לנזירות באכילה וכפליה: דמגו דמתוסף יומא יתירא. כלומר דכשאמר הריני נזיר למחר יש במשמעות דבריו שימנה מיום מחרת ואילך ל' יום נמצא שנתחייב מחמת נדר שני יום א' מוסף על נזירות ראשונה וכיון דקי''ל במסכת נזיר דהאומר הריני נזיר יום זה בלבד מונה שלשים אף זה כיון שנתחייב מחמת נדרו שני למנות יום אחד מוסף על נזירות ראשונה על כרחו מונה ל' ושמואל אמר אפי' הריני נזיר היום הריני נזיר היום נזירות חלה על נזירות דמשמע ליה דמנזיר להזיר נפקא לן דבכי האי גוונא מונה שתי נזירות: לרב הונא אדתני אין שבועה בתוך שבועה ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר. וא''ת ולשמואל נמי מי ניחא הא לדידיה נמי הוה ליה לפלוג ולמיתני אין נדר בתוך נדר ומשכחת לה באומר קונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה שאינו חייב אלא אחת דהא במתני' לא תנן יש נדר בתוך נדר אלא למנות שתים כדפרי' וכיון שכן לשמואל גופיה מצי לפלוגי בנדר גופיה וי''ל דכי מקשי לרב הונא ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר לא מקשי לומר אדמפליג בין נדר לשבועה לפלוג בנדר גופיה כדרך כל לפלוג וליתני בדידיה שבש''ס דאי הכי מקשינן לשמואל נמי תקשי כדפרישית אלא כי האי גוונא לא מקשינן דלא קשיא כלל דתנא אחומר בנדרים מבשבועות קאי ומש''ה בעי למתני חומרא דאיכא בנדר מבשבועות לענין נדר בתוך נדר הלכך לא שייך