דף כא - ב
אמר ליה רבינא: מי דמי המקרה בברייתא לשאלתי?
הרי גבי שתיית טיפת צונן, שהתירה לו הברייתא, זה משום שצדיקים אומרים מעט, ועושין הרבה.
וכוונת זה שהזמינו לאכול עמו, היתה להזמינו לאכילה ושתייה מרובה, ולכן דחאו בנדר של זירוזין על טיפת מים או להכנס לביתו, כדי שלא יצטרך לסעוד אצלו, אך בודאי לא התכוון לאסור על עצמו שתיית צונן גרידא או שלא להכנס לביתו.
אבל הכא, ספיקא הוא, כי מצד אחד יש לומר דלמא זה פחות מסלע כוונתו לומר, וזה יותר על שקל קאמר, ונדרי זירוזין הוי. או דלמא דוקא קאמר, ונידרא הוי?
ומסקינן: תבעי! נשאר הדבר בספק.
אמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו, צריכין שאלה לחכם.
ואמר רב יהודה: כי אמריתא לדברי רב אסי קמיה דשמואל, תמה על דברי ואמר:
תנא תני "ארבעה נדרים התירו חכמים", ואילו את אמרת "צריכין שאלה לחכם"!?
רב יוסף מתני לה להא שמעתא - בהאי לישנא:
אמר רב יהודה אמר רב אסי: אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו, שהן נדרי טעות, משום שקסבר: אין פותחין בחרטה.
והיינו, מי שבא לפני חכם כדי להשאל על נדרו, מתיר לו החכם אותו רק בהסתמך על "פתח", שמוצאים סיבה שאילו היה יודע אותה בשעת נדרו הוא לא היה נודר, שזה כעין נדר בטעות, אך לא מתירים לו ["פותחים"" לו] על סמך שהוא מתחרט עתה על מה שנדר בעבר. [1] ההוא דאתא לקמיה דרב הונא, להשאל על נדרו.
אמר ליה רב הונא: לבך עלך? האם שלם אתה עם נדרך שנדרת, כי נדרת אותו בלב שלם, ואינך מתחרט על שנדרת אותו, אלא רק שעכשיו מתחרט אתה על המשך קיומו ובאת לבקש שאתיר לך אותו מכאן ואילך?
אמר ליה: לא, אין לבי שלם על שנדרתי, אלא מתחרט אני מעיקרא, ושרייה, והתיר לו רב הונא בחרטה גרידא.
ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא, אמר ליה: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה שנדרת, מי נדרת? האם היית נודר אז?
אמר ליה: לא הייתי נודר אז אלא מתפייס!
והתירו רבה בר רב הונא. [2]
תניא, רבי יהודה אומר: אומרים לו לאדם: האם לב זה שנדרת, עדיין עליך שרוצה עתה בנדרך אלא אינך רוצה בו מכאן ולהבא?
אם אמר "לאו", אלא מתחרט על שנדר אותו מעיקרא - מתירין אותו.
רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: אומרים לו לאדם: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה שנדרת, מי נדרת?
אם אמר "לאו" - מתירין אותו.
[סימן: אסי ואלעזר, יוחנן וינאי]
ההוא דאתא לקמיה דרבי אסי, אמר ליה: כדו תהית? האם עתה תוהה אתה על הראשונות, על שנדרת, או שמא מרוצה אתה מכך שנדרת אלא אתה בא להתירו עתה?
אמר ליה: וכי לא תוהה אני?
דהיינו, ודאי שתוהה אני על שנדרתי! ושרייה רבי אסי על סמך חרטתו בלי שיצטרך פתח של טעות [ואין זה רב אסי, הסובר לעיל שאין פותחין בחרטה].
ההוא דאתא לקמיה דרבי אלעזר, אמר ליה: בעית נדור?
אמר ליה: אילו לא היו מרגזין לי בשעה שנדרתי - לא בעינן כלום לנדור.
אמר ליה: תהא כבעית, כרצונך להתירו, והנדר מותר.
ההיא איתתא דאדרתה לברתה, שהדירה את בתה הנאה ממנה.
אתאי לקמיה דרבי יוחנן להשאל על נדרה.
פתח לה רבי יוחנן פתח לנדרה ואמר לה:
אילו הוה ידעת בשעת נדרך, דאמרן מגירתיך, שמחמת נדרך ירננו שכנותייך עלה דברת, על בתך:
הערות
[1] בכמה מקומות מצינו שנחלקו תנאים ואמוראים אם פותחים בחרטה או אין פותחים בחרטה. והיינו, האם בכוחו של החכם להתיר את הנדר על סמך חרטה גרידא, שמתחרט עתה הנודר חרטה מעיקרא על נדרו, ואומר שמתחרט על מה שנדר, ומסביר שבשעת נדרו היא מרוגז, או לא היה מיושב לגמרי, ואילו בזמן שנדר הוא היא חושב כראוי, הוא לא היה נודר אז. יש אומרים, די בחרטה מעיקרא על שנדר אז. אך יש אומרים שאי אפשר להתיר את הנדר על סמך חרטה, אלא צריך למצוא "פתח" לנדרו, שימצא סיבה, שאילו הוא היה יודע אותה בשעת הנדר הוא לא היה נודר, והפתח גורם שיהיה הנדר כעין נדר טעות, ואז יכול החכם להתירו, אם כי אינו בגדר "נדר טעות" מוחלט, כי אם היה נדר טעות, הוא אינו צריך התרה כלל. במה דברים אמורים שמתירים בפתח, בפתח כזה שיכול האדם להעלות על דעתו בשעת הנדר לפי שהוא דבר המצוי, ולא העלה, שאז הנדר הוא בגדר טעות, שלא העלה אז על דעתו שיכולה להיות סיבה שבגללה לא כדאי לא לידור. אבל אם לאחר שנדר התחדשה סיבה לא מצויה, שאילו הוא היה יודע בשעת הנדר שהיא יכולה לקרות הוא לא היה נודר, אין כוחו של החכם להתיר את הנדר נלמד מהכתוב "לא יחל דברו", ודרשו חכמים: הוא אינו מחלל דברו, אבל אחרים מחללים לו.
[2] לפי הר"ן מצב שכזה הוא מצב ביניים, שהוא עדיף על חרטה רגילה, לפי שהוא בנוי גם על סיבה, ולא על חרטה גרידא. אך מאידך הוא פחות מפתח, שאין הוא בנוי על סיבה גרידא כמו פתח, כי הסיבה גרידא לא התרחשה, שהרי בפועל לא באו עשרה בני אדם לפייסו עד שנחשיב זאת כפתח.
אמר* רב אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא תני ד' נדרים התירו חכמים ואת אמרת צריכין שאלה לחכם רב יוסף מתני להא שמעתתא בהאי לישנא אמר רב יהודה אמר רב אסי אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו קסבר אין פותחין בחרטה ורב הונא סבר פותחין בחרטה דההוא דאתא לקמיה דרב הונא א"ל לבך עלך א"ל לא ושרא יתיה תניא ר' יהודה אומר אומרים לו לאדם לב זה עליך ואם אמר לאו מפירין אותו ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו אומרין לו לאדם אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה כלום נדרת ואם אמר לאו מתירין אותו פי' לב זה עליך בשעה שנדרת ולישנא דתוספתא אומרין לו אילו היה לך לב זה היית נודר
אמר ר' אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא קתני התירו ואת אמרת צריכין שאלה לחכם. וקיימא לן כשמואל, וכן פסק רב האיי גאון ז"ל בתשובה, וכן פסקו כל הפוסקים. ויש לי להביא ראיה מדתנן [בנזיר – לפי השי"מ] בפרק הריני נזיר (נזיר יא, א) יודע אני שהנזיר אסור ביין, אבל סבור הייתי שחכמים מתירין [אותו – לפי השח"מ] לי מפני שאינו יכול לחיות אלא ביין, או מפני שאני קובר את המתים, הרי זה מותר, ורבי שמעון אוסר. ואוקימנא פלוגתייהו בגמרא בנדרי אונסין, וקמיפלגי בפלוגתא דשמואל ורב אסי, דתנן ארבעה נדרים התירו חכמים כו', ואמר רב יהודה אמר ר' אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא תני התירו ואת אמרת צריכין שאלה, ורבנן סברי כשמואל, ורבי שמעון כרב אסי, אלמא הלכה כשמואל דקאי כרבנן דרבים נינהו.
אמר ליה אילו היו עשרה בני אדם שפייסוך אותה שעה כלום נדרת. פירוש אף על פי שאין העשרה מפייסין אותו עכשיו, מכל מקום כיון שהוא נמנע מלידור אילו פייסוהו עשרה בני אדם נמצא (שהוא) [שהיה עשרה (שהנדר הוא) – לפי השי"מ] גרוע, ויכול החכם להתירו בכך. ומכל מקום הא עדיף מחרטה, שאילו נדר בנדר זה אילו פייסהו בשעתו עשרה בני אדם היה נמנע, מה שאין כן בחרטה שבשעתו לא היה נמנע, אלא שעכשיו הלך לבו הרע ונתחרט, והיינו דאמרינן לקמן קסבר אין פותחין בחרטה כלומר, כיון שהוצרך לשאול ממנו כך ולא אמר ליה לב זה עליך, שמע מינה שאין פותחין בחרטה. ויש מי שגורס אלמא קסבר פותחין בחרטה, שאין פתח אלא שנראה שעשאו מרוע הלב ומפני שהיו מרגיזין אותו, או שלא היו מפייסין אותו, ועכשיו הפך לדעת אחרת והלך לב רע שהיה לו. ולפי פירוש זה רבי יהודה ורבי ישמעאל ב"ר יוסי משום אביו [תרווייהו – לפי השי"מ] סבירא להו דפותחין בחרטה, וכן נראה מדברי רב האי גאון ז"ל שכתב בתשובה, וזה לשונו מי שפתחו לו פתח ואמר חרה אפי בשעת הנדר, ועכשיו נתתי ואילו הייתי באותה שעה כמו שאני עכשיו לא הייתי נשבע הרי זה מותר, כדאמרינן רב הונא סבר פותחין בחרטה, כההוא דאתא לקמיה דרב הונא כו', ותניא רבי יהודה אומר אומרים לו לאדם לב זה עליך, ותניא רבי ישמעאל ב"ר יוסי אומר משום אביו [וכו'] וכל אותם המעשים כסדר (זה) [הזה – לפי השי"מ]. ולענין נדרים לא נחלק אדם שפותחין בחרטה, שהרי משניות שלימות ששנינו, אלא לענין שבועה נחלקו רב הונא וכל החכמים, אלו סוברין כדרך שפותחין בחרטה בנדרים, כך פותחין בחרטה בשבועות, וכולה תשובה וממנה אנו (למדין) [לומדין – לפי השי"מ] שהוא גורס אלמא קסבר פותחין בחרטה.
הכי גרסינן: ההוא דאתא לקמיה דרב אסי, אמר ליה כדי תהית אמר ליה אין, ושרייה. ויש מי שגורס אמר ליה ולא, שרייה. ולפי גירסא זו נראה, שפירושו ולא בתמיהא כלומר, וכי אינו מתחרט וזה לאו שהוא כהן, ולפיכך שרייה. ירושלמי פרק ר' אליעזר אומר פותחין [פרק תשיעי הלכה א'] כו' ר' מנא נדר מן חמרא דאבוה, סליק לגביה אמר ליה אילו הוה ידעת דאנא מצטער נדר הוית אמר ליה לא, (ושרא) [ושריא – לפי השי"מ] ליה. ותו גרסינן התם, ר' מנא נדר וסליק לגבי ר' שמיי אמר, אילו הות ידע דברייתא רחקין ממך דאת נדרן הוית נדר אמר ליה לא, ושרייה. (גליון ואם תאמר והא אמרינן לעיל דרב אסי קסבר אין פותחין בחרטה, והיכי שרייה להאי גברא בחרטה. ויש לומר דרב (אשי לחוד ור') [אסי ורבי – עיין בר"ן ד"ה ושרייה] לחוד, ורבי אסי לחוד, דרב אשי סבר לה כרב נחמן דפותחין בחרטה, ר"מ תלמידו).
אמר רב יהודה אמר רב אסי ד' נדרים הללו צריכים שאלה לחכם. פי' בעם הארץ כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים וכאידך דנדרים דשלהי פרקין דלעיל וכי קתני התירו חכמים היינו דמדינא מותרין ובת"ח לא בעי שאלה:
כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא תני התירו. דמשמע התירו לגמרי בכל אדם ואת אמרת צריכין שאלה לחכם:
רב יוסף מתני לה להאי שמעתא בהאי לישנא אמר רב יהודה אמר רב אסי אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים. פי' דאפשר להו בפתח דעלמא שלא בחרטה אבל בד' נדרים הללו לא בעי שאלה כלל וכן הלכה:
קסבר אין פותחין בחרטה. שהוא פתח קל אלא בפתח אחר:
ורב הונא סבר פותחין בחרטה. והלכתא כוותיה ולשון חרטה שגור בפי הכל ואין הכל בקיאין בפירושו והנכון הוא דחרטה שמתחרט על נדרו מעיקרו ואומר שלא נדר אלא מחמת כעס ואילו היה לו באותה שעה לבו של עכשיו והיה יודע בצערו של עכשיו לא היה נודר אבל אם אינו מתחרט מעיקרו כלומר שידע צערו כשנדר אלא דהשתא הדר ביה אין זו חרטה שאם לא כן אין לך פתח בעולם שאין בו חרטה שכל הנשאל מנדרו מתחרט הוא נמצא שבחרטה לא נתחדש דבר בנדרו לגמרי משעת נדרו עד שעת שאלתו אלא שנדר מחמת כעסו ושלא הרגיש בצער של עכשיו ועבר כעסו ונתחרט על שנדר מפני הצער המגיע לו וזה הצער הראוי היה לבא ומש"ה חשיב פתח קל ומ"מ פתח הוא שע"י פתח זה שאומר שאילו היה לו לב של עכשיו לידע בצערו לא היה נודר ולביה דההוא דעתא אטעייה שרינן ליה. פתח בעלמא יש בנדרו דבר שנתחדש לגמרי אחר נדרו והוא אומר אילו הייתי יודע בשעת נדרי שזה הדבר יתחדש לא הייתי נודר והוו כעין נדרי טעות מיהו אם אמר דבשעת נדריה דעתיה הוה אכל מאי דאפשר דמתחדש ואפ"ה נדר תו לית ליה התרה מהאי טעמא אבל אפשר בפתח חרטה ובפתח חרטה נמי ודאי לא סגיא דלא ידע בשעת נדריה דמטי ליה צערא מחמת נדריה ואדעתא דהכי נדר אלא דלא אסיק אדעתיה מחמת כעסיה דמטי ליה כולי האי צערא דמטי ליה השתא ומ"מ כיון דהוא ידע מעיקרא דהיה ליה צערא והצער הגדול ראוי לבא לא חשיב דבר המתחדש לגמרי ומש"ה חשיב פתח קל דאף על גב דנדר אדעתא דצערא שרינן ליה:
דההוא דאתא לקמיה דרב הונא א"ל לבך עליך. פי' עדיין לבך עליך שהיה לך בשעת נדרך כלומר שבשעת נדרך היה לך לב של עכשיו וידעת בצער הגדול שיגיעך עכשיו אלא שאתה מתחרט דכי האי גוונא לא חשיבא חרטה דהא ליכא פתחא כיון דאדעתא דהאי צערא נדר:
א"ל לא. כלומר לא היה לי באותה שעה לב של עכשיו וע"י כעסי לא ידעתי בצער זה ולפיכך אני מתחרט מעיקרי:
צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה. ודרכם כשמזמינים אדם אומרים לתת לו מעט הלכך לא הויא טיפת צונן הפלגה:
אלא כעין ארבעה נדרים. עד שימצא לו פתח שיאמר אדעתא דהכי לא נדרי ונמצא שלא היה מעולם נדר כמו ד' נדרים הללו שלא היה בלבו לשום נדר:
ורב הונא סבר פותחין בחרטה. פירוש בחרטה (פי') כל דהו רק שיאמר שהוא מתחרט מעצמו ורוצה היה שלא נדר מעולם ואין צריך שימצא לו החכם פתח לומר אדעתא דהכי נדרת:
א"ל לבך עלך. אותו לב שהיה לך כשנדרת ישנו עדיין עליך ואינך מתחרט על מה שנדרת:
אמר ליה לא. מתחרט אני מעיקרא על מה שנדרתי:
אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך כו'. כלומר שמפייסין אותך עתה:
קסבר אין פותחין בחרטה. מדהוצרך למצוא לו פתח זה ונולד לא הוי כי מצוי הוא שיקפידו קרוביו ואוהביו של אדם על מה שנדר:
תניא ר' יהודה אומר אומרים כו'. מייתי ברייתא דפליגי תנאי בפלוגתא דהנך אמוראי רבי יהודה דאמר אמרינן לו לבך עלך כרב הונא ורבי ישמעאל כרבה בר רב הונא והוה ליה כתנאי אלא דלשון נדרים משונה:
כדו תהית. כבר אתה תוהא ומתחרט על נדרך מעיקרא:
אמר ליה אין ושרייה. ויס"ג אמר ליה לא ושרייה ובתמיה קאמר לא:
בעית נדור. חפץ אתה בנדרך ואינך מתחרט:
אילו לא מרגזין לי כלום נדרית. מתחלה לא נדרתי אלא מתוך רוגז שהרגיזוני ועתה נח רוגזי ומתחרט אני מעיקרא:
תהא כבעית. תהיה כרצונך והתיר לו:
מגירתך. שכנותיך:
היתר נדרים חלוק בארבעה פנים מהם שאין צריכין היתר ושאלה והם כל אותם שבמשנתנו וכיוצא בהם ומהם שאין צריכין שאלה לחכם אבל צריכין שאלה לעם הארץ והם שביארנו קצתם בפרק שני ומהם שאין להם היתר כלל והם אותם שעדין לא חלו ואין שאלה לנדר ושבועה עד שיחולו כמו שיתבאר במסכת זו וכמו שכתבנו בפרק שני בסוגיית המשנה הרביעית בסופה וכן כל הנדרים הנתלין בדעת אחרים ושלא לדבר מצוה על הדרך שביארנו באחרון של מכות והחלוקה הרביעית הם רוב הנדרים שיש להם היתר ושאלה וצריכים לה בין חכם בין עם הארץ:
וכבר ביארנו בפרק ראשון בענין סוגיית הנדוי שאין שום אדם מתיר לעצמו את הנדר ואל תחוש במה שאמרו למטה ושרא לנפשיה שפירושו שמצא פתח לעצמו שעל ידו הותר לו כמו שנבאר ויש חולקין בזו ואין דבריהם נראין אלא צריך שילך אצל אחר שיתיר לו ומעתה אם יש שם יחיד מומחה והוא שיהא גמיר וסבר ובעל הוראה בכל מקום ויש מצריכין לנסמך כמו שכתבנו בפרק תשיעי והולך לו לשני המומחה ומודיעו ואם אין שם יחיד מומחה צריך שיהו שלשה וכל שאפשר לו שיהא אחד מהם חכם קצת הדבר נאה ומתקבל וסוף הדברים כל שאפשר לו בגדולים לא ילך לפחותים מהם אלא שמכל מקום בשלשה הדיוטות מתירין לו במקום שאין חכם הא במקום שיש חכם אסור להדיוטות ליזקק לכך ואף במקום שיש גדולים מהם וכל שכן תלמיד במקום רבו כמו שביארנו בפרק ראשון בשמועת דביתהו דרבינא ומכל מקום מדעת רבו מותר ובדיעבד מיהא הותר בהדיוטות אף במקום מומחה שלא אמרוה אלא מפני כבודו של חכם או של גדול ומכל מקום לא כל הדיוטות במשמע אלא שידעו ענין היתר נדרים בתורת קבלה אע"פ שאינם יודעים מכח הלכה ובמסכת בכורות שנינו פרק פסולי המוקדשין שלשה מפירין את הנדר במקום שאין חכם ולאפוקי מדרב יהודה דאמר עד שיהא אחד מהם חכם ואידך כל דהוא ואמר רבינא בדמסברי להו וסברי ואע"פ שאין הלכה כר' יהודה להזקיק שיהא אחד מהם חכם מכל מקום כל שכן שאם שלשתם הדיוטות ולא גמרי ולא סברי צריך שיהו בענין דמסברי להו וסברי כלומר שידעו הענין מפי אחרים או ילמדוהו עכשו ובתלמוד המערב גם כן אמרו שלשה שהן יודעין לפתוח מתירין כזקן אלמא צריך הוא שיהו יודעים לפתוח אלא שאין צריך שידעו הדברים מעקר הגמרא אלא שיהיו יודעים אותם דרך קבלה או דרך מנהג וכל שראוי להיתר בשאלה הן יחיד הן שלשה בנדר אף בשבועה כן ולפי דרכך אתה למד שהשבועות יש להן שאלה כנדרים וכמו שאמרו למטה בית שמאי אומרים אין שאלה לשבועות ובית הלל אומרים יש שאלה והלכה כבית הלל ואף בשבועות אמרו אפילו אכלה כלה נשאל עליה וכן נשאל על הראשונה חלה השניה וכן בהפרת הבעל ובתלמוד המערב אמרו בפרק אחרון ר' יוחנן אמר בין לנדרים בין לשבועות הבעל מפר וכו' ור' שמעון בן לקיש אמר לנדרים אבל לא לשבועות אמר ר' יוסא אף בנדרי הזקן פליגין ר' יוחנן אמר בין לנדרים בין לשבועות הזקן מתיר ורשב"ל אמר לנדרים אבל לא לשבועות ובודאי הלכה כר' יוחנן ומעתה מה שנמצא בקצת חבורים ישנים שאין שאלה לשבועות אלא אם כן לצרך תקנה או מצוה אין לחוש לדבריהם מכח הלכה אלא שאם רצה להחמיר מחמיר:
ומאחר שהגענו לזו צריך שנברר על אי זה צד הזקן או שלשה הדיוטות מתירין את הנדר ודרך כלל כתבו גדולי המחברים בפי' המשנה פרק עשירי בשם הגאונים שהאיש הנשבע או הנודר או האשה שנשבעה או נדרה ולא הפר לה בעלה את נדרה באין לפני חכם או שלשה הדיוטות ואומר האיש או האשה אני נשבעתי או נדרתי על דבר זה ונחמתי על נדרי והם אומרים מפני מה נחמת ומודיעם הסיבה שעליה נתחרט ואם הוא נולד הראוי לסמוך עליו על הדרך שנבאר יאמר לו גדול שבהם ואלו ידעת בשעה שנדרת שיתחדש לך דבר זה נדרת או נשבעת והוא אומר לא ויאמרו והרי אתה מתחרט ויאמר הן ויאמר הגדול שרוי לך מחול לך מותר לך בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה ככתוב ונסלח לכל עדת בני ישראל ויאמרו השנים הנשארים שרוי לך מחול לך ומותר לך ואחר כך חוזר גדול הדיינין ואומר לו לא תרגל עצמך בנדרים ולא תכעס תמיד שאם אתה חוזר לדבר זה אין אנו מתירים לך זהו בכלל דבריהם:
ואע"פ שזהו מנהג הגאונים מכל מקום לענין עיקר הלכה נחלקו בסוגיא זו על ענין היתר זה מהם מה שאמרו פותחין בחרטה ומהם שאמרו אין פותחין בחרטה אלא צריך לחזר אחר הפתחים עד שיתברר מהם שאלו היה יודע כן בשעת הנדר לא היה נודר כן וצריך שתדע שכל שאתה אומר פותחין בחרטה פירושו שאין צריך כענין זה אלא שיאמר הנודר לזקן כך וכך נדרתי ובא אני לישאל והוא שואל לו וכדו תהית כלומר מה אתה בנדרך מתחרט אתה עליו כלומר שאין לבך עליך אלא שנדרת מתוך כעס או עצרנות וכילות ועכשו אתה מתחרט בנדרך והוא אומר הן מתחרט אני והזקן אומר שרוי לך מחול לך מותר לך וכיוצא בדברים אלו בכל לשון שירצו אלא שיזהר שלא יאמר בלשון הפרה או לשון עקירת נדר מעכשו שאין לשונות אלו אלא לאב בבתו ולבעל באשתו אבל חכם אין לו אלא לשון היתר ומחילה ועקירת הנדר מעיקרו ומכל מקום צריך שיבין את דבריו יפה ושהעולה מהם שחרטה זו תהא חרטה מעקר הנדר כלומר שמתוך כעס או כילות ועצרנות או כיוצא בזה נדר ולא מתוך ישוב הדעת ועכשו נתישבה דעתו ומתחרט אבל אם הוא מתחרט מחמת דבר שנתחדש ואם לא שנתחדש אותו דבר עדין היה רוצה בקיומו של נדר אין זו חרטה שאם כן כל הבא לישאל ודאי מתחרט הוא ומה צורך לחקרו אם הוא מתחרט אלא כל שפותחין לו בחרטה צריך שתהא חרטה שלא מסיבה מחודשת וכן אם נדר באי זה דבר לזמן וקיימת מקצת הזמן לישאל על הנשאר מן הזמן אלא שנוח לו במה שקיים אין זו חרטה וצריכה פתח וכן כתבוה בתוספות:
וכל שאתה אומר אין פותחין בחרטה פירושו שאע"פ שהוא מתחרט אין מתירין לו אלא צריך שיבקשו לו פתח עד שאותו פתח יהא מחזיר נדר זה כעין ארבעה נדרים שהזכרנו במשנתינו כלומר שיהא הנדר טעות או שגגה והוא שאומרין לו כך וכך נדרת אמור לנו אם היית יודע בשעת הנדר שיארע דבר זה מאותו הנדר או אם היית יודע שכך וכך היה היית נודר והוא אומר לאו כמו שנאמר דרך משל אלו היית יודע שזה שנדרת עליו היה תלמיד חכם או שדבר זה שנדרת היתה תקלה לפלוני או מכשול לצבור או ליחידים וכיוצא באלו היית נודר והוא אומר לאו והם מתירין אותו ואומרין לו שרוי לך מותר לך מחול לך מכח פתח זה שהרי מצד הפתח נעשה הנדר כעין טעות ואין צורך לשאול אם היה מתחרט שאע"פ שאותו שפותחין לו בנולד צריך הוא שיתחרט כמו שיתבאר מכל מקום סתמו מתחרט הוא ועוד שהרי אנו עושין את הנדר כעין טעות אלא שלא היתה הטעות מפורסמת ועכשו הוא מתגלה על ידי המתירים:
וכל שאתה מצריכו לפתח צריך שלא יראה הנודר את עצמו לומר שעל דעת כן לא נדר אלא אם כן הוא אמת שאלו כן עבר על נדרו והרי הוא כאלו לא הותר ר"ל שאם היה הוא מבקש לו פתח אלו ידעת שכן כלום היית נודר והוא אומר לאו ומכל מקום יודע הוא בעצמו שאפילו על דעת זה היה נודר לא ישקר בעצמו ואף החכם הבא להתירו ראוי לו לחקור בענינים אלו יפה אם נכרין דבריו אמת ולא יהא מאמין לכל דבר אלא שבסוף הדברים הוא נאמן על עצמו יזהר הוא שיהא פיו ולבו שוין בפתחיו:
וכל שההתר על ידי פתח צריך שתדע בקיצור שיש דברים שאין פותחין לו בהן והם נולד שאינו מצוי שנולד שאינו מצוי אע"פ שאלו ידע שכן לא היה נודר מכל מקום בשעת הנדר לא היה דבר זה ראוי להעלות על לב עד שנאמר בו שמה שאלו היה יודע באותה שעה שיתחדש כך לא היה נודר יהא עושה את הנדר כעין טעות אדרבה מאחר שאינו מתחרט אלא מפני הנולד ורוצה היה בקיומו של נדר אלמלא הנולד אין נולד זה עושהו כעין טעות ואין פותחין בו אפילו היתה עמו חרטה ר"ל שאף בלא הנולד היה מתחרט הואיל ואין פותחין בחרטה ומכל מקום בנולד המצוי פותחין שמאחר שהוא מצוי הרי הוא כאלו היה באותה שעה והוא אינו יודע וכן אין פותחין באיסור נדר ר"ל אלו ידעת שיש צד עבירה בנדר מצד מה שאמרו כל הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב בה קרבן כלום נדרת שאם כן אין נדר בלא פתח וכן לדעת רבים אין פותחין בכבוד אביו ואמו אלא אם כן בדברים שבינו לבינם ובתלמוד המערב אמרוה כן אף בכבוד רבו והטעם אף באלו שאם כן אין נדר בלא פתח אבל פותחין בכבוד תורה שאם הדיר פלוני מנכסיו פותחין לו אלו ידעת שאתה עובר על לא תשנא או על וחי אחיך עמך או על לא תקום ולא תטור כלום היית נודר וכן אם נדר בבשר פותחין לו בכבוד ענג שבת וכיוצא באלו ואם אמר שאלו היה יודע כן לא היה נודר מתירין לו ויזהר הוא שלא ישקר בפתחיו:
והרי למדת ענין פותחין בחרטה וענין אין פותחין בחרטה ולענין פסק רוב פוסקים כתבו הלכה רווחת שפותחין בחרטה זו אלא שרוצה לומר בחרטה דמעיקרא שלא מצד חדוש שכל שהוא מצד חדוש פתח הוא ולא חרטה ואם אינו מתחרט על עקר הנדר אלא מצד החדוש אין מתירין לו בחרטה אלא מבקשין לו פתח אף לדעת זה ר"ל שפותחין בחרטה וראיה לדבר זה שהרי רב נחמן הוא שאמר פותחין בחרטה ואע"פ כן נאמר למטה ברב סחורא דאתא לגביה ואמר ליה אדעתא דהכי מי נדרת אמר ליה אין אדעתא דהכי מי נדרת אמר ליה אין אזל לקילעא וכו' ואלמלא זו שכתבנו היה לו לומר אם הוא מתחרט אלא שלא מצא לו חרטה מעיקר הנדר והיה צריך לפתח ואע"פ שאין זו ראיה מוכרחת שאפשר שרב נחמן לא היה רוצה לפתוח לו בחרטה מצד שמא רב אחא לא היה סובר כן ולא רצה להכניס עצמו במחלוקת מ"מ סברא היא והדברים ברורים בלא פקפוק ומ"מ גאוני הראשונים פסקו שאין פותחין בחרטה אלא בפתח והעידו על מר ר' יהודאי שהזהיר חכמי דורו שלא לפתוח בחרטה משום דדמיא כחוכא ויש ממצעין את התחום לומר שאע"פ שאין פותחין בחרטה משתמשין בה להקל בפתח שלא לדקדק בו לומר היאך אתה אומר שאלו ידעת לא נדרת והלא ידעת קשה הימנה ונדרת אלא מתירין לו בכל פתח הואיל והחרטה נמשכת עמו ומכל מקום עיקר הדברים להלכה לפתוח בחרטה ואחר שכן אין צריך ישוב הדעת ומתירין בין עומד בין יושב בין מהלך בין רכוב ולמעשה מיהא ראוי לכך לבקש פתח מצד אחר אלא שרשאי להקל להתיר מעומד ואם חרטה נמשכת עמו שלא ידקדק בפתחים ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וענינים אלו כלם משתלשלים לסוגיא זו:
ואע"פ שכתבנו הענין דרך כלל אני רואה להזכיר את הפרטים קצתם להעירך בביאורם וקצתם ללמוד מהם דרכי הפסקים שהזכרנו אלא שבשביל שיהא ענין היתר הנדרים הצריך עכשו רצוף מסודר בכאן אני רואה להודיעך קצת דברים שהמתיר צריך לעשותם אע"פ שאין מקומם בסוגיא זו והוא שיחקור למה נדר ועל מה נדר כדי לידע אם יש בהיתר נדרו הערמה אצל אחרים כגון ראובן שהשביע את שמעון וקבל את השבועה ורוצה לישאל עליה שאין מתירין לו אלא בפני המשביע ואפילו היה המשביע גוי או קטן הואיל וענה אחריו אמן אלא שבפניהם מתירין אותם אף בעל כרחם וכמו שאמרו ביוסף אנא נמי אתשיל אשבועתאי ואע"פ שבודאי לא היה נשאל לרצונו ואף שלא בפניהם מתירין לו בידיעתם שאין הטעם אלא מפני החשד או הבושה כמו שביארנו במסכת גיטין ל"ה ב' אלא אם כן תלה נדרו בדעת חבירו או בדעת רבים וכן אם נשבע לחבירו שיפרענו ביום פלוני ורוצה לישאל ובזו מיהא הסכימו הגאונים שלא להתירו אלא בפניו וברצונו וכן כל שיש בהתירו נזק אצל המשביעו במה שהשביעו עליו וכן הדין נותן וכן שמא יש בהתירו פתח לעבירה והוא שאמרו בתלמוד המערב חד בר נש נדר דלא מרווחנא אתא לגבי דר' יודן אמר ליה מה אישתבעת אמר ליה דלא מרווחנא אמר ליה וכך בר נש עביד אמר ליה לקתוסתיה כלומר לא הייתי יודע להרויח אלא באחיזת עינים ובדומין לה ומפני כך נדרתי אמר ברוך שבחר בדברי חכמים שאמרו צריך לפרוט את הנדר ולא התירו ולמדת במה שאמרו צריך לפרוט את הנדר לא הנדר לבד אלא סיבת הנדר שעליו נדר אלא שיש לחקור אם צריך לפרטו לשלשתם או דיו לאחד מהם וראיתי לגדולי הדור שדיו באחד שאף היחיד אינו מצוי לחטוא אלא שמ"מ נראה לי שראוי להנהיג לפרוט לשלשתן או לגדול שבהם שמא אין כלם בקיאין בכך:
ומעתה נשוב לבאר פרטי הסוגיא כמו שיעדנו והוא שאמרו אמר רב אסי אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים קסבר אין פותחין בחרטה אלא בפתח שהוא עושה את הנדר כעין טעות ורב הונא סבר פותחין בחרטה דההוא דאתא לקמיה ואמר ליה כלום לבך הראשון עליך ואמר ליה לאו ושרייה וכן אמרו אומרים לו לאדם לב זה עליך ואם אמר לאו מתירין אותו ופי' לב זה עליך בשעה שנדרת ולשון הברייתא אלו היה לך לב זה היית נודר ואם אמר לאו מתירין אותו:
הוזכר עוד מעשה באחד שבא לפני רבה וא"ל אלו היו עשרה בנ"א מפיסין אותך באותה שעה כלום נדרת א"ל לאו והתירו אלמא קסבר פותחין בחרטה כלומר מאחר שאלו פייסוך בשעת הנדר לא היית נודר נמצא שלא נדרת אלא מתוך הכעס ועכשו נח רוגזך ואתה מתחרט וי"ג אלמא קסבר אין פותחין בחרטה ופירשו בתוס' מכיון שאלו פייסוך בשעת הנדר לא היית נודר נמצא הנדר גרוע ויכול החכם להתירו בכך וזה יותר מחרטה שאלו בנדר אלו פייסוהו בשעתו לא היה נודר ובחרטה אף בשהיו מפייסים אותו לא היה נמנע מלידור ומתוך כך הוא אומר קסבר אין פותחין בחרטה וראשון עיקר ואם כן מה שאמרו ר' יהודה אומר אומרין לו לאדם לב זה עליך ואם אמר לאו מתירין אותו ור' ישמעאל אומר אומרין לו לאדם אלו היו עשרה בני אדם וכו' ואם אמר לאו מתירין אותו שניהם לדבר אחד נתכונו ולפתוח בחרטה ולפי' התוספות חולקים הם זה בזה:
יש בענין הנדרים לאו שהוא כהן והוא שאם שאלוהו אם הוא מתחרט לדעת הפוסקים פותחין בחרטה והוא אומר דרך תימה ולאו כלומר וכי איני מתחרט הרי הוא כאומר מתחרט אני והוא שאמרו כאן ההוא דאתא לקמיה דר' אסי אמר וכדו תהית כלומר ועכשו מתחרט אתה מנדרך אמר ליה ולאו בתמיהא ושרייה ויש גורסין אמר ליה אין ושרייה ואע"ג דרב אסי הוא דאמר לעיל שאין פותחין בחרטה רב אסי לחוד ור' אסי לחוד:
הוזכר עוד בכאן מעשה באחד שבא לפני ר' אליעזר אמר ליה בעיא נהר אמר ליה הב לה נהר אמר ליה אלו לא מרגזין לה לבעיא כלום נהר אמר ליה תהא כבעיא ופירוש דבר זה לדעתי הוא שבאו לפניו איש ואשתו והיו קצרי הלשון והוא משיבם דרך בדיחותא באותו הלשון בעצמו והיה שם האשה בעיא והיה ר' אליעזר סובר שאין פותחין בחרטה ואשה זו היה הבעל מרגיזה ומתוך הכעסתו נדרה בלשון המועיל שלא תשמש לפניו עד שיקח לה שפחה שלא תהא היא משמשתו והוא מכעיסה והבעל החריש לה כל יומו או שקיים לה והוצרכה להיתר חכם ואחר כך פייסה הבעל ונתחרטה על נדרה ובא בעלה עמה לפני ר' אליעזר להתירה וכשהיה רוצה לומר שאשתו נדרה ומפני שהיתה רוצה בשפחה קיצר בלשון ואמר בעיא נהר ונהר לשון שפחה מפני שהיא מישרת את הבית ומכבדתו וכענין שאמרו עבדים ושפחות למנהרותא עבידי ורצה לומר שאשתו שהיה שמה בעיא רוצה היתה בשפחה ולפיכך נדרה ונשתמש בבעיא בשני ענינים לשם האשה ולענין שהיתה רוצה שכך דרך קצרי הלשון כשצריכים שתי מלות זו אחר זו שענינם שוה ומתדמות במובנם למלה אחת משתמשין בה כשתים ואף המקראות מתירין בדרך קצור לפעמים כדכתיב הלא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל שנמצאת מלת נכרת משמשת כשתים ואמר ליה שרוצה היתה בשפחה ומתוך כך נדרה ואמר לה ר' אליעזר הב לה נהר כלומר זו מתוך ישוב הדעת נדרה ועל כל פנים רוצה היא בשפחה ואע"פ שעכשו מתחרטת ובאה לישאל אין פותחין בחרטה ופתח אין כאן שעל כל פנים כששואלין לה אדעתא דהכי מי נדרת ודאי על כל פנים נדרה שרוצה היא בשפחה על כל פנים ואם כן אין תקנה אלא שתקח לה שפחה ואמר ליה אלו לא מרגזין לה לבעיא כלום נהר כלומר שלא היה עקר נדרה מטעם השפחה אלא מתוך הרגזתי ואלו לא הכעסתיה לא היתה תובעתני בכך ואף בזו נשתמש במלת בעיא בשתים שהיה לו לומר אלו לא מרגזין לה לבעיא כלום בעיא נהר והשיבו תהא כבעיא כלומר אם כך הוא שמתוך הרגזתך נדרה ועכשו פייסתה פתח ראוי הוא ונולד מצוי תמיד להיות הבעל מפייס את אשתו אחר הרגזתו ותהא כרצונה שתהא מותרת בפתח פיוסך והזכיר גם כן לשון בעיא שישתמש בה בשתי לשונות לשם האשה ולענין רצונה ויש גורסין ההוא וכו' ואמר ליה בעית נדר כלומר רוצה אתה בנדרך או מתחרט בו ולדעת האומר פותחין בחרטה ואמר אלו לא מרגזין לי כלום נדר כלומר אף עיקר הנדר לא היה אלא מתוך שהכעיסוני ועכשו נחתי מכעסי ונתחרטתי ואמר ליה תהא כדבעית כלומר כמו שאתה רוצה ומותר לך ומכל מקום גרסא ראשונה נמצאת בספרים מדוייקים:
הוזכר עוד כאן בסוגיא בההיא אתתא דאדרתא לברתה אתא לקמיה דר' יוחנן אמר לה אלו ידעת דמגיראתא אמרן דאלו לא חמית מילין דעזיבא ר"ל דברים הראוי מצדם להרחיקה לא היתה מדירתה בחנם עד שנמצא נדרך גורם לה תקלה ושם רע כלום נדרת ואמרה ליה לא ושרייה וזהו שכתבנו למעלה בכלל הפתחים אלו ידע שיש בנדרו גרמת תקלה ליחיד או לרבים או אי זה צד של שם רע ולא עוד אלא אף לעצמו והוא שאמרו בתלמוד המערב שבפרק תשיעי ר' יונה נדר סלק לגביה ר' שמלאי אמר אלו הוית ידעת דברייתא רחקין ממך דאת נדרן נדר הוית אמר ליה לא ושרא ליה וכן אמרו שם ר' מונא נדר מין חמרא דאבוה סלק לגביה אמר ליה אלו ידעת דאנא מצטער נדר הוית אמר ליה לא ושרא ליה ואף לדעת האומר שאין פותחין בכבוד אב ואם אפשר לפרשו בחברתה כלומר אלו ידעת דאנא מצטער ושם רע יוצא עליך שאתה מצערנו היית נודר ואמר ליה לא ושרייה ולפי דרכך למדת ממעשה זה הנזכר כאן שר' יוחנן סובר אין פותחין בחרטה ואע"ג דאיהו גופיה אמר בפרק אין בין חכם אין מתיר אלא בחרטה ענינו שאף כשמתיר על ידי פתח צריך שיהא הנודר מתחרט מנדרו:
אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו קסבר אין פוחתין בחרטה פי' אין חכם מתיר בלי חרטה אלא כעין ארבעה נדרים הללו שלא נעשו בכל לב שאם רואה החכם שאותו הנדר לא נעשה בכל לב כגון שהי' שרוי בכעס או שנתכוין להכעיס חבירו או לאיים על בני ביתו אע"פ שאינו אומר לו הנשאל כי נתחרטתי במה שעשיתי מתיר לו מיד ואומר לך שרי לך מחול לך אבל אם רואה החכם שבכל לב נדר ועכשיו אינו יכול לסבול יותר ורוצה שיתיר לו אם יאמר הנשאל כי נתחרטתי במה שנדרתי אז החכם מתיר לו שעיקר התרת הנדר זו היא שמתחרט בזה שנדר ונמצא הנדר עקור מעיקרו והי' ראוי שיהא מותר בלי שום התרת חכם כדאמר בפ"ק כשהן תוהין נוזרין וכשהן מטמאין ורבין עליהן ימי נזירות מתחרטין בהן ונמצא מביאין חולין לעזרה אלא שאמרה תורה לא ייחל דברו ולמוד חכמים לומר הוא לא ייחל אבל אחרים מוחלין לו שאין אדם רשאי להתיר נדרי עצמו הלכך צריך החכם לומר שרי לך מחול לך אבל עיקר ההתרה הנודר עשאה לעצמו כשמתחרט הלכך כיון שבא הנודר לפני החכם ואומר לו כי נתחרטתי במה שנדרתי אין צריך החכם לפתוח לו שוה פתח אלא אומרו מיד שרי לך מחול לך וזו התרת הנדר גמורה אבל אם בא הנודר לחכם ואמר לו חמור לי נדרי ואינו אומר לו נתחרתטי במה שנדרתי מפני שבשעה שנדר לפי צורך שעה נדר אלא שאינו יכול עכשיו לסבול יותר אע"פ שאומר לו כי מיכן ואילך איני רוצה שיהא נדרי קיים אין זו חרטה שאין חכם מתיר מעיקרו שאם נדרה אשתו בנזיר ואחר עשרה ימים שמע בעלה והפיר לה ביום שמעו מופר לה מיכן ואילך שאם תשתה עוד יין לא תלקה אבל אם שתתה באותן עשרה ימים לוקה שאע"פ שהפיר לה בעלה לא הפיר לה אלא מיכן ואילך ולא למפרע מעיקרו אבל החכם אניו כן אלא צריך לעקור הנדר מעיקרו ולהתיר קשר הנדר הלכך אם לא יאמר לו הנשאל כי נתחרטתי במה שנדרתי אלא אומר לו עד עכשיו נתרציתי בנדרי ומעכשיו אי אפשי בו תתירהו לי אין החכם יכול להתירו מפני שרוצה לעקור הנדר מעיקרו וזה לא עקרו שהרי לא נתחרט במה שנדר דהא ניחא לי' במה דקם עד השתא בנדרים ולא תקרא חרטה יפה אלא כשאומר נתחרטתי בכל מה שנדרתי וצעור אני בכל אלה הימים משקיימתי' ולא מצאתי שעה או חכם שאשאל עליו עד עתה שאם הייתי מוצא לא הייתי בנדרי עד עכשיו זו היא חרטה גמורה שעוקר הנדר מעיקרו וראוי לחכם כשאומר לו הנשאל כי נתחרטתי בנדרי לבדוק אותו היאך היא החרטה שהוא אומר אם היא למפרע או אם היא מיכן ואילך ואם הנשאל אינו אוחר נתחרטתי במה שנדרתי אלא בא ואומר תתיר לי נדרי ס"ל לרב אסי שאין פחותין לו בחרטה והאי פחותחין הוא כמו פתח פיך לאלם שהוא אינו יודע לומר נתחרטתי ואנו שאולין אותו כלום נתחרטת בנדרך אם יאמר הוא נתחרטתי מתירין לו לא עבדי' הכי דשמא אינו מתחרט בכל לב אלא כמו ששומע מן החכם כך הוא משיב שאלו הי' מתחרט בכל לב הי' אומר הוא בעצמו לחכם נתחרטתי במה שנדרתי ודמי האי למאי דאמרי' בפ' חזקת הבתים כל חזקה שאינה עמה טענה אינה חזקה שהוא צריך לומר אתה מכרתה לי אתה נתתה לי במתנה ושטרא הוה לי ואירכס ואם לא טען הוא כך אין ב"ד פחותין לו פתח לומר דלמא הוה לך שטרא ואירכס וכגון זה פתח פיך לאלם הוא אלא טענת שקר הוא זו שמשימיין לו בפיו דאי הו"ל שטרא איהו הוי קטעין הכי הם הכי נמי השתא אם לא יאמר הוא בעצמו נתחרטתי אין פחותין לו לומר שאם נתחרט שמא נשים טענת שקר בפיו וכשיאמר נתחרטתי לא יאמר אותו בלכ לב, אלא כפי דברי החכם כך הוא משיב כדי שיתיר לו נדרו אלא מה עושה לו החכם מרבה לו פיוסים ועושה לפינו ענינים ואומר לו אילו היו נעשים לך כאלו הענינים לפניך בעת שנדרת היית נודר אם הוא אומר לאו זו הוא חרטה יפה שע"י תחבולה הוא מתחרט לפניך למפרע ואומר אלו ידעתי שכל כך עתידים לעשות לי לא הייתי נדור כדאמרי' ההוא דאתא לקמי' דרבב"ח וא"ל אילו היו י' בני אדם שפייסוך כלום נדרת א"ל לאו קסבר אין פותחין בחרטה שאל רצה לומר לו נתחרטת לו בנדרך שמא ישקר ויאמר נתחרטתי והוא לא נתחרט ועשה עיניו לפניו שהוא בעצמו יתחרט למפרע ור"ה סבר פוחתחין בחרטה דההוא דאתא לקמי' דר"ה א"ל לבך עלך א"ל לא לשרא יתיה כי בלי שום תחבוהל ופיוס שעשה לפניו שאלו ואמר לו אותו הלב שהי' עליך בשעה שנדרת ישנו עכשיו כלומר אותה הדעת אתה עומד או נתחרטת והוא אומר אין לבי עלי כלור נתחרטתי והתירו דקסבר פותחין בחרטה ולא חייש שמא ישים טענת שקר בפיו שאם הי' רוצה לחטוא מי הזקיקו לבא לפני חכם להתיר לו אלא ודאי באומר נתחרטתי מאמינין לו ומתירין לו ור' יהודא ור' ישמעאל בר' יוסי בהא פליגי בברייתא דר"י סבר פותחין בחרטה הלכך אומר לו לאדם לב זה עליך ואם אמר לאו מתירין אותו ור' ישמעאל סבר פותחין בחרטה אלא עושין לו תחבולה ופיוס ואומר לו אילו פייסוך עשרה ב"א בותה שעה כלום נדרת אבל כל זמן שהנשאל בא מאליו ואומר נתחרטתי אין לך היתר גדול מזה מיד אומר לו שרי לך מחול לך עיין מ"ש בעירובין בפ' הדר במהדורא בתרא:
אילו היו עשרה ב"א שפייסוך כלום נדרת ראיתי לאחד שכתב ואע"ג דליכא השתא עשרה ב"א מפייסין כיון דמפייס וקיא מאליו א"ל יורת ועקור הנדר מעיקרו וא"צ שאם יראה הפיוס בעינן בעיניו אלא אומר לו אילו היו עושין לך כך וכך בשעת נדרך כלום היית נודר אין אלה אלא דברי בדוים ותפלות שאומרים לו דברים שלא היו והוא מתחרט בדבר שאל ראה בודאי כשעושים פיוסים לפניו עכשיו ואומר לך אילו היו עושין לך בשעת נדרך כאילו היית נודר והוא אומר אילו ידעתי שכן היו עושין לי לא הייתי נודר זו היא חרטה יפה ועדיין נ"ל שכך מחריטין אותו אילו ידעת בשעת נדרך שכל כך עתידין לפייס אותך היית נודר ולא שיאמר לו אילו עשו לך אז כלום היית נודר שמה חרטה היא זו הרי אז לא פייסוהו אלא ודאי זו האי חרטה גמורה כשמרבים לו עכשיו פיוסים ואומר לו אילו ידעת מתחלה שכל כך עתידין לפייס אותך שלא תעמוד בנדרך היית נודר. אם הוא אומר אדעתא דהכי לא נדרתי היא חרטה יפה וגם אם יאמרו לו אילו עשו לך אז כך היית נודר טוב הוא שנמצא שהוא מצחרט ומגלה דעתו שאם זה הפיוס הי' נעשה לו אז לא הי' נודר וא"כ אם הי' יודע אז שעתידין לפייסו לא הי' נודר ואדעתא דהכי לא נדר אבל אם לא יראה הפיוס בעיניו במה יתחרט תדע שצריך לראותו בעיניו דהא אמרי' לקמן דרב סחורה ור' שמעון דהוה להו נדרא למישרא וכל מה דהוו אמרי להו אדעתא דהכי מי נדריתו הוו אמרי אין וולא הוו מצו למצוא להם שום חרטה להתיר לו אמאי לא אמרו להו אילו הי' מלך וכהן גדול מפייסים אתכם כלום הייתם נודרים ואם לא הי' מלך וכה"ג יאמרו להם נשיא וראש ישיבה או מלכי גוים אלא ש"מ צריכים לפייסו באותו הפיוס ומש"ה מחריטין אותו באמרם לו אילו ידעת שכך עתידין לפייסך אדעתא דהכי מי נדרת אם הוא אומר אדעתא דהכי לא נדרו הוא חרטה יפה ואילו רב סחורה ור"ש מפני שהיו מכירין בעצמן כי לצרוך שעה נדרו ובכל מה שהיו נודרין עושין לפניהם לא היו מכירין בדעתם שלא היו נדורין מש"ה לא היו מוצאין פתח לנדרם והם לא נתחרטו במה שעשו שאילו נתחרטו היו אומרין להן כי נתחרטנו והיו מתירין להן מיד אלא מפני שלצורך שעה נדרו לא נתחרטו אלא שנלאו לסבול יותר קשר הנדר ובאו לפני חכם שיפתח להם פתח ע"י תחבולה וסיבה שיעשו לפניהם ויחריטו אום להם ה"נ הכא כשיאמר לו אילו היו י' ב"א שפייסוך גון שהיו עומדין שם באותה שעה י' ב"א ופייסוהו שאל יעמוד אותו בנדרו ומ"ה מצאו לו זה הפתח אילו ידעת בעת נדרך שעתידין לפייסך י' ב"א כלום היית נודר:
צריכין שאלה לחכם. מדרבנן והקולא שלהן היא שפותחין בהן בנולד והיינו דאמרינן ואידך אי הכי לא הוה ליה למימר התירו. רב יהודה למד לפני רב והיה מספר דבריו לפני שמואל כשהלך ללמוד לפניו. תנא תני התירו. דמשמע מדבריו לגמרי כמו שכבר היו נשאלין עליהם ואת אמרת וכו'. אלא כעין ארבעה נדרים הללו קסבר אין פותחין בחרטה. בנדר גמור אלא באלו שמוחרטין ועומדין הם מעיקרא ומותר לומר לו כדו תהית או לבך עליך דאף על גב דלא משוי ליה לנדרו נדר טעות כיון דמעיקרא אינו נדר. אבל בנדר גמור צריך לומר לו אדעתא דהכי מי נדרת והוא אומר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר דאז משוי ליה נדרו טעות ועוקר נדרו מעיקרא אבל כדו תהית דהיינו מתחרט אתה לא. הרא"ם ז"ל.
וזה לשון שיטה: תנא תני התירו. דמשמע בלי שום שאלה. מתני לה. להא שמעתא דרב יהודה (ד)אמר רב (יוסי) אסי בהאי לישנא דהאי דהזכיר רב אשי שאלה בארבעה נדרים לענין שאר נדרים איתמר דאין חכם מתיר בשאר נדרים אלא (ע"כ) אם כן נמצא פתח שאין ממש באותו נדר כארבעה נדרים הללו שמצינו בהן פתח בפירוש שאין צריכין שאלה ומינייהו נילף לגבי נדרים גמורים דפותחים ואומרים אדעתא דהכי נדרת והוא אומר לא דמשוי ליה נדר טעות כאילו לא נתכוין לנדור כעין ארבעה נדרים הללו שלא נתכוין בהן לאסור. ומדקאמר רב אסי הכי אלמא קסבר אין פותחין בחרטה. אין אומרים לו כלום אתה מתחרט בך הואיל ואתה מתחרט בך לא יהא נדר דההוא פתחא לא משויא ליה בהדיא לנדר טעות. אלא כעין ארבעה נדרים הללו שיש למצוא בהן פתח שלא על מנת כן נדר אותן נדרים יכול אדם להתיר ואומר לו אדעתא דהכי מי נדרת והוא אומר אילו ידעתי שכן לא הייתי נודר דמשוי ליה נדר טעות. ומאחר דשמואל חלק על רב אסי ורב יוסף נמי תני לקולא נראה דארבעה נדרים אין צריכין שאלה דבשל סופרים הלך אחר הקל. עד כאן.
וכן כתב הרנב"י ז"ל וז"ל: אמר רב יהודה אמר ר' אסי אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו. כלומר שיהא הנדר כעין של שגגות או של הבאי וזירוזין מפני שיש פתח גמור לחרטתו של נודר. אבל שאר דברים שאין להם שום פתח היתר אין מתירין אותן. אבל מודה רב אסי שארבעה השנויין אינן צריכין היתר כדשמואל. קסבר אין פותחין בחרטה. פירוש דאף על גב דאמר על ידי כעס נדרתי ועכשו הלך ממני הכעס והריני מתחרט על שנדרתי אין מתירין לו. אלא צריך שיתן טעם לשאלתו כגון שיאמר אילו נתתי אל לבי בשעת הנדר שיגיעני היזק בנדר זה או לאחרים וכיוצא בו לא הייתי נודר שזהו הנקרא פתח. ורב הונא סבר פותחין בחרטה. כלומר אף על פי שאין שום פתח לנדרו אלא אפילו אכולהו אנפי אפילו הכי מתירין לו בחרטה שיאמר שהוא מתחרט עכשיו מעיקרו שאין לו עכשיו אותו לב שהיה לו עליו בשעת הנדר. עד כאן.
אמרו לו לבך עליך. כלומר יש לך עדיין אותו דעת שנדרת בו מתחלה ולבך הראשון שאי אתה מתחרט בך. אמר ליה דמתחרטני בי ולא הייתי רוצה שיהיה עלי נדר מעולם. דלא יחל דברו כתיב הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו בין על ידי חרטה בין על ידי דבר אחר. והילכך אפילו תלמיד חכם נמי לא מצי למפתח פתחא לנפשיה על ידי חרטה. מיהו (לא) אילו משכח מילתא דלא אדעתא דהכי נדי מצי למשרי אגב ההיא מילתא הואיל ולא היה נדר מעולם וכדאמרינן לקמן. מדעת. שיטה:
אמר רב אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא קתני התירו ואת אמרת צריכין שאלה לחכם. וקיימא לן כשמואל וכן פסק רב האי גאון ז"ל בתשובה וכן פסקו כל הפוסקים. ויש לי להביא ראיה מדתנן בנזיר פרק הריני נזיר יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שחכמים מתירין אותו לי מפני שאיני יכול לחיות אלא ביין או מפני שאני קובר את המתים הרי זה מותר ור' שמעון אוסר. ואוקים פלוגתייהו בגמרא בנדרי אונסין וקא מיפלגי בפלוגתא דשמואל ורב אסי דתנן ארבעה נדרים התירו חכמים וכו' ואמר רב יהודה אמר רב אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא תני התירו ואת אמרת צריכין שאלה. ורבנן סברי כשמואל ור' שמעון כרב אסי אלמא הלכה כשמואל דקאי כרבנן דרבים נינהו. הרשב"א ז"ל.
קסבר פותחין בחרטה. ומכאן תשובה לרש"י ז"ל שפירש במסכת עירובין פותחין בחרטה כלומר צריך לחכם למצוא פתח לשאול שיהא לו פתחון פה לומר על דעת כן לא נדרתי ואין פותחין רוצה לומר אין צריך לפתוח לו בחרטה אלא החכם עוקרו ואף על פי שאין מוצא לו פתח. והנה בכאן לא יראה כך אלא כמו שפירשנו דמאן דאמר פותחין בחרטה סבר דאין צריך פתח אלא בחרטה דמעיקרא בלחוד מתירין לו. הריטב"א ז"ל:
אילו היו עשרה בני אדם שפייסוך שלא לידור בשעת הנדר כלום נדרת ואמר להו לאו לא הייתי נודר. קסבר אין פותחין בחרטה אם מתחרט בו עכשו אלא שואלין אותו בענין זה והואיל ואמר לא הייתי נודר נמצא שאותו נדר לא היה בו כלום מעולם ולכך מתירין לו. פירוש. והוא על דרך שיטת רש"י ז"ל דחרטה היא אלא דהויא חרטה דמעיקרא. וזה לשון הרא"ם ז"ל: אילו פייסוך עשרה בני אדם. כלומר בני אדם שיחוסו עליך לפייסך מכעסך לא היית נודר והרי הן עתה חוששין על כעסך והתירו. וזו פתיחה גמורה הוא דתולה נדרו בדבר אחר ולא בחרטה. ואף על גב דאין פותחין בנולד לא נולד גמור הוא אף על גב דלא הקפידו עד עתה דדבר המצוי אינו קרוי נולד לקמן. וזה מצוי שכל אוהבים מקפידין על צער אוהבים. תניא נמי הכי. כמר וכמר דתנאי נינהו. ר' יהודה ור' ישמעאל לר' יהודה פותחין לר' ישמעאל אין פותחין. עד כאן.
וזה לשון הרנב"י ז"ל: תניא ר' יהודה אומר אומרין לו לאדם לב זה עליך ואם אמר לאו מתירין אותו. פירוש דהיינו חרטה דמעיקרא כדפרישנא. ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו אומרין לו לאדם אלו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה כלום נדרת ואם אמר לאו מתירין אותו. פירוש ר' ישמעאל בר' יוסי נמי סבר פותחין בחרטה אלא שרצה לעמוד על אמיתת הדבר אם אמת הוא שעל ידי כעס נדר ועכשו נתרצה לפיכך שאל לו אם בשעה שנדרת באו עשרה בני אדם שפייסוך שלא תדור אתה משער בעצמך שהיית מעביר כעסך מפניהם ומונע עצמך מלידור ואם אמר משער אני בעצמי שהיה עובר אותו כעס ממני על ידי פיוס עשרה בני אדם ולא הייתי נודר בידוע שעל ידי כעס נדר ועכשו שעבר כעסו מתחרט ומתירין לו. ויש מפרשים דר' ישמעאל סבר אין פותחין בחרטה ופליג בהדי ר' יהודה דאמר אומרים לו לאדם לב זה עליך וקא סבר שאין מתירין לו אלא אם כן אמר טענה זו שאלמא פייסוהו בני אדם בשעת הנדר שלא ידור יעמוד מפניהם שלא לידור בכי האי גוונא פותחין לו דהיינו פתח. ולא דאיק דבשלמא אם באין עכשו אותן עשרה בני אדם והם גוערין בו ומאשימין אותו על נדרו והוא אומר אילו הייתי יודע שיבאו בני אדם אלו ויגיעם טורח זה על ידי נדרי לא הייתי נודר כי האי גוונא ודאי הוא פתח. אבל עכשו שלא באו מה פתח הוא זה שיאמר אלמלא באו בשעת הנדר ופייסוני לא הייתי נודר. אלא ודאי חרטה היא אלא שרצה לחקור אם חרטה דמעיקרא היא כדפרישנא. וכך דעת הראשונים בפירוש חרטה כדאמרן שהוא גומר בלבו שמתחרט לגמרי מעיקרו והוא מצטער על כך לפי שכעסו גרם לו ועכשו שעבר כעסו נהפך לבו לדעת אחרת ואילו היה לב זה עליו לא היה נודר ובכך מתירין אותו. וכתב רבינו ז"ל: פירוש לב זה עליך בשעה שנדרת. ולישנא דתוספתא אומרין לו אילו היה עליך לב זה היית נודר. עד כאן.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: אמר לו אילו היה עשרה בני אדם שפייסוך באותה שעה כלום נדרת. פירוש אף על פי שאין העשרה מפייסין אותו עכשיו מכל מקום כיון שהיה נמנע מלידור אילו פייסוהו עשרה בני אדם נמצא שהנדר הוא גרוע ויכול החכם להתירו בכך. ומכל מקום הא עדיף מחרטה שאילו נדר בנדר זה אילו פייסוהו בשעתו עשרה בני אדם היה נמנע מה שאין כן בחרטה שבשעתו לא היה נמנע אלא שעכשו הלך לבו הרע ונתחרט. והיינו דאמרינן לקמן קסבר אין פותחין בחרטה כלומר כיון שהוצרך לשאול ממנו כך ולא אמר ליה לב זה עליך שמע מינה שאין פותחין בחרטה. ויש מי שגורס אלמא קסבר פותחין בחרטה שאין זה פתח אלא שנראה שעשאו מרוע הלב ומפני שהיו מרגיזין אותו או שלא היו מפייסין אותו ועכשו הפך לדעת אחרת והלך לב רע שהיה לו. ולפי פירוש זה ר' יהודה ור' ישמעאל בר' יוסי משום אביו תרוייהו סבירא להו דפותחין בחרטה. וכן נראה מרברי רב האיי גאון ז"ל שכתב בתשובה וזה לשונו מי שפתחו לו פתח ואמר חרה אפי בשעת הנדר ועכשיו נחתי ואילו הייתי באותה שעה כמו שאני עכשו לא הייתי נשבע הרי זה מותר כדאמרינן רב הונא סבר פותחין בחרטה כההוא דאתא לקמיה דרב הונא וכו'. ותניא ר' יהודה אומר אומרים לו לאדם לב זה עליך ותניא ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו וכו' וכל אותם המעשים כסדר הזה. ולענין נדרים לא נחלק אדם שפותחין בחרטה שהרי משניות שלימות שנינו אלא לענין שבועה נחלקו רב הונא וכל החכמים האלו סוברים כדרך שפותחין בחרטה בנדרים כך פותחין בחרטה בשבועות וכולה תשובה. וממנה אנו לומדין שהוא גורס אלמא קסבר פותחין בחרטה. עד כאן.
כדו תהית. שמעתי דהכי פירושו רוצה אתה להיות בנדרך אמר לו לא. כדו כזה תהית תהיה. אבל אי הוה מתחלה נדר גמור לא הוה שרי דסבר אין פותחין בחרטה. פירוש. כדו תהית כלומר אתה תהוי ומתחרט בך עכשו. אמר לו אין מתחרטנא בי ושרייה ר' יוסי. כדו לשון עכשו הוא כמו וכדו פטרית. תהית לשון תמהון לב שמצטער על החפץ וכדאמר בפרק קמא כשהן תוהין נודרין. אמר לו בעית נדר כלום היה דעתך לנדור בשעה שנדרת שלא נאנסת עליו. אילו לא מרגזין לי לא היה דעתי לנדור אם לא מפני שהכעיסוני לא הייתי נודר. תהא קבעת. כלומר יהא נדרך זה קיים כאילו נדרת מדעתך בלא שום כעס הואיל ונתרצית לנדור על ידי הכעס וסבר אין פותחין בחרטה. ומיהו ותמיהא אם כן אף על גב דנאנס נמי דהוי נדר מאי היא דאמר לו בעית נדר ואומר לו לא. ונראה לי שכך הוא גופו של דבר: בעית נדר רצונך בנדר זה. אמר לו לא היה דעתי בנדר זה מעולם שאף בשעה שנדרתי לא הייתי נודר אם לא מפני שהכעיסוני. הואיל ואתה מתחרט בך תהא כבעית יהא מותר כרצונך שבאת אלי להתירו. וסברי כל הני אמוראי דפתחינן בחרטה והכי מסקנא בסמוך. שיט"ה:
בעית נֵדֶר בסגו"ל כך לשון רבינו שמשון. ואית דגרסי בעית נְדַר בפת"ח כלומר היה רצונך לנדור. פירוש. ויש ספרים שכתוב בהן בעיא נהר. ופירושם כך כי אדם אחד בא לפני ר' אלעזר שנדרה אשתו שלא תשמש לפניו בצורכי הבית והוא בא לשאול על נדרה ואמר לו ר' אלעזר אולי להכי נדרה כי מבקשת שפחה שתעשה צורכי הבית ולא יהיה כל הטורח מוטל עליה ולהכי נדרה קנה לה שפחה והנדר מותר ממילא. והשיב לו הבעל כי אינו מפני זה כי כשהיא מתרצת עמי אינה מבקשת שפחה כלל ולא נדרה על זה כלל אלא על ידי כעס שהיה לו עמה שלא השלים רצונה. והשיב לו ר' אלעזר אם כן הוא עשה רצונה ככל אשר תחפוץ והנדר מותר ממילא. ויש מפרשים כי שם האשה בעיא ואינו נכון לפרש כן. נהר הוא שפחה שמנהרת הבית כדאמרינן בפרק אין בין המודר הנאה עבדיו ושפחותיו למנהרותא עבידי. הרי"ץ ז"ל.
דאדרתה לברתה. שהדירה מליהנות מנכסים. אתאי ההיא אתתא לקמיה דרבי יוחנן. דאמרן מגירתא עלה דברתיך. שמוציאות השכינות על בתך שם רע אם לא מפני שראתה בה אמה בבתה (ראת') שהיתה עושה דברים שאינם ראויים שעל ידיהם היתה ראויה (לערכה) אמר המגיה נראה דצריך להיות: לעזבה ולהדירה מנכסיה מי אדרת בתמיה ושרייה. הא לאו הכי לא הוה שרי לה דקסבר אין פותחין בחרטה. שיטה.
ירושלמי בפרק ר' אליעזר אימא פותחין וכו'. ר' מנא נדר מן חמרא דאבוה סליק לגביה. אמר ליה אילו הות ידעת דאנא מצטער נדר הוית אמר ליה לא ושריא ליה. הרשב"א ז"ל.
ברש"י ועושין הרבה וזה כו' הד"א הלכך אסור באכילה ושתיה מרובה ומותר לשתות כו' נדרים אין אדם כו' מצטער אתה הס"ד כצ"ל:
ברא"ש בד"ה א"ל אין שרייה ויס"ג כו' קאמר לא הס"ד ואינך מתחרט הס"ד כצ"ל:
בר"ן ולאו דוקא הס"ד טפת צונן לאו דוקא כו' בלא שאלה הס"ד ורב אסי לחוד הס"ד אין לך התר הס"ד שנדרתי מעולם הס"ד כרצונך הס"ד שכנות הס"ד כצ"ל:
רא"ש ד"ה ור"ה סבר פותחין בחרטה. כ"ה הגי' לפניו בגמרא וכמו שהעתיק בפסקיו ע"ש וכ"ה גי' הרי"ף והרמב"ן:
גמ' מי דמי וכי צדיקים אומרים מעט. נ"ב כדאשכחן באברהם אבינו:
רש"י ד״ה מי דמי כו' הלכך אסור. מה שנדפס על הגליון נ"א אינו. נמחק:
ר"ן ד״ה אמר ליה לבך עלך וכו' כשנדרתי מעולם ומש"ה שרייה כצ"ל:
ד"ה אילו היה עשרה כו' וזה היה יודע בעצמו כצ"ל:
ד"ה א"ל ואי לא מרגזן לי כצ"ל:
ברא״ש ד"ה ור״ה סבר כו' פירוש בחרטה של כל דהו כצ״ל:
הכא ספיקא הוא וכו' תיבעי. הרמב"ם לא מייתי הך ספיקא בפ"ד הלכה ג' וכתב הכ"מ שסמך עצמו מדלא כתב להתיר ממילא נשמע שאסור. ודבריו צ"ע ה"ל להשמיענו שאינו אלא ספק איסור כדרכו בכל מקום. ע"כ נלענ"ד דהרמב"ם לא גרס בסיום הש"ס תיבעי דהוה כמו תיקו וכאילו נסתפק הש"ס בדינא אלא הספק הוא בכונת הנודר. וכיון שאין מחשבת לבו גלוי לפנינו בהכרח שוב ממילא אזלינן בתר דיבור פיו דדברים שבלב שאינם מוכרחים ומבוארים אותן דברים שבלב לא הויין דברים ואסור בודאי מן התורה כנלענ"ד:
תנא תני ד' נדרים התירו חכמים וכו' ע' לח"מ פ"ד הלכה ג' ופירושו בפי' המשנה להרמב"ם אינם מחוורים לפע"ד הדין אמת מסברא דגבי שבועה אין לומר שלזרז חברו נשא שם אלהיו לשוא אפילו לא הזכיר השם להדיא מ"מ כל שבועה רצונו שנשבע בשמו הגדול. וא"כ כיון שדברים שבלב אינם דברים רק מחמת שרגילים לזרז בכך ודי שמזרזים בנדר אבל בשבועה נמי אתמהה וא"כ שבועות זריזים אסורים. ובדברי הרמב"ם והרע"ב ט"ס הוא וכן צ"ל ודע שכל אלו הנדרים כולם אין הפרש בהם בין נדר ושבועה ולכך אין צריכים הפרה אלא זריזין (ור"ל שבועות זריזין) אין מותר בשבועות כנלע"ד:
מי דמי גבי צונן צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה. וזה שהיה מסרב בחבירו שיאכל אצלו קימעא וישתה טיפת צונן ודאי לאכילה ושתיה מרובה קאמר כי כן דרכן של צדיקים לומר מעט ולעשות הרבה וכי אמר ליה האי קונם טיפת צונן שאני טועם הכי נתכוון לומר אותה טיפה שאתה רוצה ליתן לי איני טועם דהיינו אכילה מרובה ולא נתכוון לטיפת צונן ממש הלכך . אסור באכילה ושתיה מרובה ומותר לשתות הימנו טיפת צונן אבל הכא דדילמא האי דאמר טפי מסלע דעתיה על פחות מסלע ליתן בשלשה דינרין והאי דאמר בציר דעתיה על יותר משקל ליתן ג' דינרין: וזירוזין הוי. ומותר: או דלמא דוקא קאמר ונדרא הוי. ואסור: אלא כעין ד' נדרים [הללו]. והני הוא דשרו משום דלית בהו ממש אבל שאר נדרים אין אדם רשאי להתיר עד שיתחרט הנודר מעצמו: קסבר אין פותחין בחרטה. שאין חכם רשאי לפתוח ולומד לו נדרת אדעתא דהכי כדאמרינן לקמן אלא הנודר הוא יתחרט תחלה ויפתח ויאמר לו לא לדעת כן נדרתי והוא פותח תחלה בחרטה: אמר ליה לבך עלך. כלומר עומד אתה על דעת הראשונה שרצונך עדיין באותו נדר: אמר ליה לא. כלומר מתחרט אכי אלמא קסבר פותחין בחרטה: אם היו י' בני אדם כו'. שאם פתחו לך בחרטה כשרצית לנדור כלום נדרת: אמר ליה לאו. קסבר אין פותחין בחרטה ולכך אמר ליה כה''ג דכיון דאמר אילו היו י' בני אדם כו' דמיעקר עקר לנדריה ולא הוי נדר כלל ולכך פותח בחרטה הוא אבל בעלמא אין פותחין בחרטה: קסבר. רבי ישמעאל ברבי יוסי אין פותחין בחרטה: תהית. מצטער אתה: כדו תהית. מצטער אתה שנדרת דהיינו בחרטה: בעית נדור. קיבלת הנדר מרצונך: אי לא מרגזין לי. אלמלא שהכעיסוני לא הייתי נודר: אמר ליה תהא כבעית. הואיל ולא קיבלת מרצונך יהא מותר לך כמו שאתה רוצה דלח הוי נדר והאי תנא סבר דאין פותחין בחרטה: דאמרן מגירתיך. שאומרות השכינות על בתך כמו ומגרת ביתה (שמות ג):
אלא כעין ארבעה נדרים. שפותחין ואומרין (לאו) אדעתא דהכי מי נדרת והוא אומר לא נתכוון לנדור אלא כעין ד' נדרים שלא נתכוון בהם לאיסור: קסבר אין פותחין לנודר בחרטה. לומר לו מתחרט אתה שהיית רוצה שלא יהיה עליך נדר מתחלה דההוא פתח לא משוי ליה בהדיא נדר טעות אלא אומר לו אדעתא דהכי נדרת והוא אומר אילו ידעתי כן לא הייתי נודר דמשוי ליה נדר טעות מעיקרא: ורב יוסף נמי מתני לקולא. אפילו לרב אסי כדאמר דהלכתא דד' נדרים אין צריכין שאלה דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכן פסק הר''ר אליעזר ממי''ץ בשם רבי יעקב: אמר ליה לבך עלך. פי' לבך שהיה עליך בשעת נדר יש בו עליך עדיין ואין אתה מתחרט מעיקרא אלא מכאן ולהבא: אמר ליה לא. אלא מתחרט אני על שנדרתי כל עיקר ודוקא כשמתחרט מעיקרא כדפרישית אבל אם אינו מתחרט מעיקרא אלא מכאן ולהבא לכ''ע אין פותחין בחרטה זו: ושרייה. דקסבר פותחין בחרטה.
ר"ן
דאמר חד טפי מן סלע ואידך בציר מן שקל זרוזין הוא ולאו דוקא: מי דמי גבי צונן צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה. הלכך מסתפי האי דאי מודה ליה בטפת צונן שלא יאכילנו הרבה ומש''ה אמר טפת צונן ולאו דוקא אבל הכא דליכא למימר הכי דלמא דוקא קאמר ולא לזרז ולא איפשיט בעיין ונקטינן לחומרא: תנא תני התירו. דמשמע שהן מותרין בלא שאלה: אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו. כלומר שאין לו להתיר בחרטה אלא בפתח שהנדר כשהוא ניתר בפתח מוכיח מתוכו שהוא נדר טעות והוי כעין ארבעה נדרים אבל בחרטה לא והיינו טעמא דעדיף פתח מחרטה לפי שכל נדר שהוא ניתר בפתח הרי הנודר אומר שאפילו בתחלה כשנדר אילו היה נותן אל לבו אותו פתח לא היה נודר ונמצא נדרו בטעות אבל נדר שהוא ניתר בחרטה אינו מוצא עם עצמו שום ענין שאילו היה נותנו אל לבו מתחלה שלא היה נודר אלא שהוא אומר עכשיו מתוך הכעס או מפני מהירות נדרתי ועכשיו אני מתחרט על שנדרתי מעולם: אמר ליה לבך עלך. כלומר היה לבך מיושב עליך בשעה שנדרת וגם עכשיו אינך תוהא בנדרך עד היום אלא שמיום זה ואילך אתה רוצה לעקרו ואי הוי כי האי גוונא לא חרטה מיקריא דחרטה מעיקרא בעינן או לא היה לבך מיושב עליך שמתוך הכעס נדרת ועכשיו אתה תוהא על הראשונות א''נ לבך שהיה לך בשעה שנדרת הוא עליך עדיין שרוצה אתה בנדרך עד עכשיו אלא שמיום זה ואילך אתה מתחרט בו: אמר ליה לא. כלומר שלא מתוך ישוב הדעת נדרתי בתחלה ולפיכך אני מתחרט כשנדרתי מעולם ומש''ה שרייה. ומיהו דוקא בחרטה דמעיקרא כי האי גוונא אבל בחרטה דהשתא לא ואפילו למאן דאמר פותחין בחרטה דאי לא תימא הכי מאי לישנא דפותחין דמשמע דב''ד פותחין לו ורב הונא ל''ל למשאל מידי מההוא דאתא לקמיה דודאי כיון שהיה שואל היתר מתחרט היה על נדרו מיהא מכאן ואילך ול''ל למשאל מיניה לבך עלך אלא ודאי משום דלא סגי בחרטה דהשתא אלא בחרטה דמעיקרא הוה שאיל מיניה וכדפרישית: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך קסבר אין פותחין בחרטה. ואיכא דגריס קסבר פותחין בחרטה והכל עולה לטעם אחד לפי שענין זה דאילו היו י' בני אדם גרע מפתח ועדיף מחרטה גרע מפתח משום דלא היו עכשיו י' בני אדם שיפייסוהו דנימא פתח מעליא הוי שאילו היה יודע כן לא היה נודר ועדיף מחרטה משום דבחרטה גרידא אינו מוצא שום ענין בעצמו שמחמתו לא היה נודר באותה שעה וזה היה בעצמו שאילו היו מפייסין אותו באותה שעה לא היה נודר ונמצא מתברר יותר שמתוך המהירות נדר ומש''ה מאן דגריס אין פותחין בחרטה ה''ק דבחרטה גרידתא אין פותחין אלא בחרטה שהיא מתבררת יפה כזו ומאן דגריס פותחין בחרטה הכי קאמר דלא בעי פתח אלא חרטה ברורה: כדו תהית. כלומר אתה מתחרט חרטה דמעיקרא מלשון תוהא על הראשונות: אמר ליה ולא. בתמיה: ושרייה. קסבר פותחין בחרטה וכ''ת והא רב אסי הוא דאמר לעיל אין פותחין איכא למימר רבי אסי לחוד ורב אסי לחוד: בעית נדור. רוצה אתה עד עכשיו בנדרך אלא שמכאן ואילך אתה מתחרט ואם כן אין לך היתר: אמר ליה ואי לא מרגזין לי וכו'. כלומר אם לא הרגיזוני מתחלה כלום הייתי נודר לא בודאי אלא על ידי כעס נדרתי ולפיכך אני מתחרט עכשיו על שנדרתי מעולם: אמר ליה תהא כדבעית. כלומר שיהא הנדר מותר כרצונך: מגירתך. שכנות: מילין דעזיבא. שראויה בכך להיות נעזבת שלא תהנה מאמה מפני אותן דברים: גרסינן בירושלמי רבי מונא נדר סליק לגבי' רבי סימאי אמר ליה אילו הואי ידעת דברייתא מרחקין מינך דאת נדרן נודר הוית א''ל לא ושרייה:
219ימים לסיום הש״ס