נדרים ל ע"ב

ההולכים מעכו ליפו דהלין יושבי יבשה נינהו אלא ממי שדרכן לפרש ומאן דמתני אסיפא מתני הכי הנודר מיושבי יבשה אסור ביורדי הים ולא באלו ההולכים מעכו ליפו בלבד אלא אפילו במי שדרכו לפרש הואיל וסופו ליבשה סליק:
מתני' הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותן:
גמ' מ''ט מדלא קאמר מן הרואין לאפוקי דגים ועוברים:
מתני' הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי שיבות ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים:
גמ' מ''ט מדלא קאמר מבעלי שער: ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים: מ''ט אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו אבל נשים לעולם מיכסו וקטנים לעולם מיגלו:
מתני' הנודר מן הילודים מותר בנולדים מן הנולדים אסור מן הילודים ר' מאיר מתיר אף בילודים וחכ''א לא נתכוון זה אלא במי שדרכו להוולד:
גמ' לר' מאיר ולא מיבעיא נולדים אלא ממאן אסור חסורי מיחסרא והכי קתני הנודר מן הילודים מותר בנולדים מן הנולדים אסור בילודים ר' מאיר אומר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים כי היכי דנודר מן הילודים מותר בנולדים אמר ליה רב פפא לאביי למימרא דנולדים דמתיילדן משמע אלא מעתה {בראשית מח-ה} שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים ה''נ דאיתיילדן הוא ואלא מאי דיילידו משמע אלא מעתה דכתיב {מלכים א יג-ב} הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו הכי נמי דהוה והא עדיין מנשה לא בא אלא משמע הכי ומשמע הכי ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם: וחכ''א לא נתכוין זה אלא ממי שדרכו להוולד: לאפוקי מאי לאפוקי דגים ועופות:

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ל - ב

ולא בכאלו ההולכים מעכו ליפו, שבהם הוא אינו נאסר, משום דהלין, שהללו, "יושבי יבשה" נינהו, כי נסיעתם בים בדרך הקצרה שבין עכו ליפו אינה נותנת להם את השם "יורדי הים", ולא היתה כוונת הנודר לנדור אלא ממי שדרכן לפרש בים למרחקים, בספינות מפרש.

ומאן דמתני אסיפא - מתני הכי, לחומרא:

הנודר מיושבי יבשה - אסור בכל האנשים, ואפילו ביורדי הים.

ולא רק באלו ההולכים בים מעכו ליפו בלבד הוא אסור, אלא אפילו במי שדרכו לפרש למרחקים, גם בו הוא אסור, לפי שאף הוא נחשב בכלל "יושבי היבשה", הואיל וסופו - ליבשה סליק, הוא עולה.

מתניתין:

הנודר שלא יהנה מ"רואי החמה" - אסור אף באנשים סומין.

היות שלא נתכוון זה באומרו "רואי חמה" לאלו שרואים את החמה, אלא למי שהחמה "רואה" אותן. ויתבאר בגמרא.

גמרא:

והוינן בה: מאי טעמא אין אנו מפרשים את כוונתו לרואי חמה ממש, ולהוציא את הסומים? -

מדלא קאמר, "מן הרואין" גרידא, והיה אוסר בכך את הנאתו מכל האנשים הרויאים, שאינם סומים. אך הוא לא הסתפק בכך, אלא אמר "רואי חמה", בהכרח שכוונתו היתה לאסור את הנאתו מכל האנשים ומכל בעלי החיים ה"נראים" על ידי החמה, כולל הסומים, ולא התכוון אלא לאפוקי להוציא מכלל הנאסרים בנדרו רק דגים, ועוברים במעי אמם, שאין החמה "רואה" אותם.

מתניתין:

הנודר הנאה מ"שחורי הראש", הרי הוא אסור -

בקרחין, על אף שאין להם שערות שחורות, שהרי אין להם בכלל שערות.

והרי הוא אסור באנשים זקנים בעלי שיבות, על אף ששערותיהם לבנות ולא שחורות.

ומותר - בנשים ובקטנים על אף ששערן שחור.

לפי שאין נקראין "שחורי הראש" בפי האנשים אלא אנשים, ולא נשים, שדרכו של אדם לקרוא להן "מכוסות הראש", ולא קטנים, שדרכו של אדם לקרוא להם "גלויי הראש", מהטעם שיבואר בגמרא.

גמרא:

ומבארת הגמרא את תחילת דברי המשנה:

מאי טעמא אסור הנודר מ"שחורי הראש" גם בקרחין ובבעלי שיבות, על אף שאין שערם שחור? -

מדלא קאמר מ"בעלי שער", מוכח שכוונתו לאסור גם את הקרחים. ומה שאמר "שחורי הראש", אין כוונתו לבעלי שער שחור דוקא, אלא לכלל האנשים, שהם נקראים "שחורי הראש", היות ורובם הם בעלי שער שחור, וכפי שיבואר להלן.

וכיון שמוכח מדבריו שלא התכוון להוציא את הקרחים, ואמירתו "שחורי הראש" היא לאו דוקא, לכן, גם בעלי השיבה בכלל "שחורי הראש הם, על אף שאין להם שער שחור, היות וכוונתו היא לאסור את כלל האנשים, שנקראים "שחורי ראש", על שם רובם.

עוד שנינו במשנה:

ומותר בנשים ובקטנים -

לפי שאין נקראין "שחורי הראש" אלא אנשים, ולא נשים, ולא קטנים.

מאי טעמא? -

אנשים נקראים "שחורי הראש" כי שחרות ראשם ניכרת, כי זימנין דמיכסו רישייהו, וזימנין דמגלו רישייהו. לפעמים ראשם מכוסה ולפעמים הוא מגולה, ובשעה שהוא מגולה רואים את שחרות שער הראש.

וכיון שלרוב האנשים יש שער הראש, ואצל רובם הוא שחור, לכן נקראים כל האנשים, גם הקרחים וגם בעלי שיבה "שחורי הראש".

ואין הוא קורא לאנשים "מכוסי הראש", כי לעתים שערם מגולה, ואין הוא קורא להם "גלויי הראש", כי לפעמים שערם מכוסה, ולכן שמם הוא "שחורי הראש".

אבל נשים - לעולם מיכסו שערות ראשן.

שערותיהן מכוסות, מחמת צניעות, ואינן ניכרות, לכן הן אינן נקראות "שחורי הראש", אלא אדם מכנה אותן בשם "מכוסות הראש".

ואילו קטנים - לעולם מיגלו שערות ראשם.

ולכן אדם מכנה אותם "גלויי הראש", ולא "שחורי הראש".

מתניתין:

מבחינה לשונית -

"ילודים" - הם אנשים שכבר נולדו.

"נולדים" - הם האנשים שעתידים להוולד.

אך דרך בני אדם לקרוא בשם "נולדים" לכל האנשים, בין אותם שנולדו ובין אותם העתידים להוולד.

ולעומת זאת, בביטוי "ילודים", דרך האנשים היא להשתמש בביטוי מיוחד זה לאלו שכבר נולדו, ואין ביטוי זה כולל אצלהם גם את העתידים להוולד.

הנודר מן ה"ילודים", כיון שנקט לשון שהיא מיוחדת לאותם שנולדו בלבד, הרי הוא אסור רק באותם אנשים שכבר נולדו בשעת נדרו. אך מותר הוא בנולדים שנולדו לאחר נדרו, כי זו היתה כוונתו באומרו "ילודים", להוציא את אותם שעדיין לא נולדו.

אבל אם אסר עצמו מן ה"נולדים", שהיא לשון שבה רגילים בני אדם לקרוא לכל האנשים, לאלו שנולדו ולאלה שעתידים להוולד, הרי על אף שמבחינה לשונית "נולדים" הם רק אלו שעתידים להוולד, בכל זאת, אדם זה התכוון לכלול בנדרו את כל האנשים - והרי הוא אסור להנות מכולם, בין מהנולדים ובין מן הילודים.

אך רבי מאיר חולק על כך, ואומר: גם הנודר מן ה"נולדים" יש להתחשב בבחינה הלשונית של נדרו, וכוונתו היא רק לאלו שעתידים להוולד, ולא לכל אדם.

ולכן, כשם שמתירים חכמים לנודר מן ה"ילודים" להנות מן הנולדים לאחר מכן, כך מתיר רבי מאיר אף בנודר מן ה"נולדים" להנות מן הילודים.

וחכמים החולקים על רבי מאיר, וסוברים שהאומר "נולדים" כוונתו לכולם, בין אלו שכבר נולדו ובין אלו העתידים להוולד, אומרים: לא נתכוון זה, הנודר מן ה"נולדים" לבחינה הלשונית של דבריו, שהיא רק הנולדים בעתיד, אלא במי שדרכו להוולד, דהיינו, לאסור את כל בעלי החיים הנולדים, בין שנולדו ובין שעתידים להוולד, ולהתיר את בעלי החיים שאינם נולדים מגוף אמם אלא בוקעים מהביצים שהטילה אמם.

גמרא:

הניחה הגמרא, כי לרבי מאיר, המתיר את הנודר מהנולדים אף בילודים, כוונתו לומר שהוא מותר בילודים, ולא מיבעיא, ואין צורך לומר שהוא מותר בנולדים. והיינו, שהוא מותר בכולם.

ואם כן, תיקשי - אלא ממאן הוא אסור? על מי חל נדרו?

ומשנינן: חסורי מיחסרא במשנתנו, והכי קתני בה:

הנודר מן הילודים - מותר בנולדים.

הנודר מן הנולדים - אסור בין בנולדים ובין בילודים.

רבי מאיר אומר: אף הנודר מן הנולדים, מותר בילודים -

כי היכי כמו דנודר מן הילודים, מותר בנולדים.

אמר ליה רב פפא לאביי: למימרא, האם לפי רבי מאיר, צריך לומר, לפי זה, ד"נולדים"

- דוקא דמתיילדן, העתידים להוולד, ולא שכבר נולדו, משמע!? אלא מעתה, זה שאמר יעקב אבינו ליוסף על שני בניו, מנשה ואפרים, [בראשית מח] "שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים" - האם הכי נמי דאיתיילדן העתידים להוולד, הוא? והרי הם כבר נולדו!

אמר ליה אביי: ואלא מאי רצונך לומר? ש"הנולדים" - דאתיילידו כבר משמע.

אלא מעתה, הא דכתיב [מלכים א יג] בנבואה שאמר הנביא למלך ישראל הראשון, ירבעם: "הנה בן נולד לבית דוד, יאשיהו שמו" - האם הכי נמי אפשר לומר דכבר הוה יאשיהו?

והא עדיין מנשה, סבו של יאשיהו, לא בא אז לעולם!

אלא, בהכרח, שהנולדים - משמע הכי שנולדו, ומשמע הכי העתידים להוולד.

ובנדרים - הלך אחר לשון בני אדם, ולא אחר לשון הכתוב, או הלשון המדוייקת.

וכך נחלקו רבי מאיר וחכמים:

לדעת חכמים - ה"ילודים" היא לשון מיוחדת, ודרך בני אדם להשתמש בה רק כלפי אותם שנולדו, ולא כלפי אותם שעתידים להוולד.

ולעומת זאת ה"נולדים" היא לשון שמשתמשים בה גם לגבי ילודים וגם גבי נולדים, ולכן הכל נאסרים בה.

וכיון שבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם, יש לחלק בין האוסר את הנולדים, שנאסרים כולם, לבין האוסר את הילודים, שרק הם בכלל האיסור.

ואילו רבי מאיר סובר שדרך בני אדם לחלוק לשונם, ונולדים בלשון בני אדם הם רק העתידים להוולד, כשם שילודים לחכמים הם רק אלו שכבר נולדו.

שנינו במשנה: וחכמים אומרים: לא נתכוין זה אלא ממי שדרכו להוולד.

ומבארת הגמרא: לאפוקי מאי? -

לאפוקי דגים ועופות, שאינם נוצרים במעי עולם, אלא נולדים מביצים.

ההולכים מעכו ליפו, דהלין [שאלה] יושבי היבשה נינהו [הם], אלא "יורדי הים" הכוונה ממי שדרכן לפרש.

ומאן דמתני אסיפא [ומי שהיה שונה את הדבר על הסוף של המשנה] מתני הכי [היה שונה ומבין כך]: הנודר מיושבי יבשה אסור ביורדי הים, ולא באלו ההולכים מעכו ליפו בלבד שהם בודאי אינם נחשבים יורדי ים, אלא אפילו במי שדרכו לפרש. ומדוע אומרים שאף הם נחשבים ליושבי היבשה — הואיל וסופו ליבשה הוא סליק [עולה], שאין אדם חי כל ימיו על הים אלא מגיע בסופו של דבר ליבשה, ולכן כל בני אדם נקראים "יושבי יבשה".

א משנה הנודר מרואי החמה — אסור אף בסומין (עיוורים) אף שאינם רואים כלום, שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותן.

ב גמרא ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר, הרי אמר "רואי חמה"! ומשיבים: מדלא קאמר [מפני שלא אמר] "מן הרואין". שאם היה אומר כן היתה כוונתו להוציא את העיוורים. אלא מה שאמר "רואי חמה" הרי זה לאפוקי [להוציא] דגים ועוברים שאינם נקראים "רואי חמה", לפי שאין החמה רואה אותם.

ג משנה הנודר משחורי הראש, אף ביטוי זה אין להבינו כמשמעו, אלא במשמעות רחבה יותר, ומשום כך אסור בקרחין, אף על פי שאין להם שערות כלל, ואסור אף בבעלי שיבות ששערותיהם לבנות. ומותר בנשים ובקטנים, שאין נקראין "שחורי הראש" אלא אנשים.

ד גמרא מאי טעמא [מה טעם] אנו אומרים שהביטוי "שחורי הראש" אין כוונתו להוציא מכלל זה קרחים — מדלא קאמר [מפני שלא אמר] "מבעלי שער".

שנינו במשנה: ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין "שחורי הראש" אלא אנשים. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר — אנשים זימנין דמיכסו רישייהו [פעמים שמכסים את ראשיהם] וזימנין דמגלו רישייהו [ופעמים שמגלים את ראשיהם] ולכן יש מקום לקרוא להם "שחורי ראש", שעל פי רוב השיער שלהם שחור. אבל נשים לעולם מיכסו [תמיד הן מכוסות ראש], וקטנים לעולם מיגלו [תמיד ראשם מגולה] ולכן הביטוי "שחורי הראש" כוונתו לגברים, לאלה שלפעמים נראה שיער הראש שלהם.

ה משנה הנודר מן הילודים — מבינים שכוונתו לאלה שכבר נולדו ולכן מותר בנולדים לאחר הזמן שנדר. אבל מי שנודר מן הנולדים — אסור אף מן הילודים כבר. ר' מאיר מתיר אף בילודים בעבר, שלדעתו דיקדק הנודר לאסור עליו רק אלה שיוולדו. וחכמים אומרים: לא נתכוון זה כשאמר "נולדים" אלא במי שדרכו להוולד, ואין לדקדק בלשון זו, אלא ודאי התכוון לכל הנולדים בכל זמן.

ו גמרא על דברי ר' מאיר המתיר אף בילודים, שואלים: אם לר' מאיר כשנדר מן הנולדים מותר "אף בילודים", אם כן משמע ולא מיבעיא [נצרכה] לומר נולדים שנדר מהם במפורש, שהוא מותר בהם. אלא ממאן [ממי הוא] אסור? שהרי לפי זה אין בנדר הזה שום משמעות!

ומשיבים: חסורי מיחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך היא שנויה], כך צריך לשנותה: הנודר מן הילודים — מותר בנולדים, מן הנולדים — אסור בילודים. ר' מאיר אומר: אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים, כי היכי [כפי] שהנודר מן הילודים מותר בנולדים, שהוא מדקדק במשמעות הלשון כמו שאמרה הנודר.

על עצם החילוק בין הלשונות שבמשנתנו אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: למימרא [האם לומר] מתוך הדברים הללו ש"נולדים" דמתיילדן משמע [אלה שעומדים להיוולד משמעו]? אלא מעתה מה שנאמר בכתוב "שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים" (בראשית מח, ה) הכי נמי דאיתיילדן [כך גם כן שעומדים להיוולד] הוא? והרי מדובר בכתוב באפרים ומנשה שכבר נולדו!

ודוחים: ואלא מאי [מה] אתה רוצה לומר שהביטוי "נולדים" כוונתו אלה דיילידו [שכבר נולדו] משמע, אלא מעתה מה דכתיב [שנאמר] "הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו" (מלכים א יג, ב) הכי נמי דהוה [כך גם כן כוונתו שהיה כבר בעולם, שכבר נולד]? והא [והרי] עדיין מנשה לא בא אז לעולם? כל שכן יאשיהו נכדו! אלא לשון הכתוב משמע הכי [כך] ומשמע הכי [כך], שפעמים הכוונה לנולדים בעבר ופעמים הכוונה לעתידים להיוולד, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ובלשון בני אדם "נולדים" פירושו אלה שעתידים להיוולד.

ז שנינו במשנתנו: וחכמים אומרים שכאשר אומר "נולדים" אסור אפילו מן הילודים, ולדעתם לא נתכוין זה אלא שנודר מכל מי שדרכו להוולד. ומעירים: לאפוקי מאי [להוציא את מה] — לאפוקי [להוציא] דגים ועופות שאינם נולדים אלא יוצאים מן הביצים, אבל "נולדים" משמעו כל אלה שנולדים מרחם אימם.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

who travel from Akko to Jaffa, for they are treated like those who dwell on the land. Rather, the term seafarers means he took a vow that deriving benefit from those who customarily depart out to sea is forbidden to him.

And the one who teaches it with regard to the latter clause of the mishna teaches in this manner: One who takes a vow not to derive benefit from those who dwell on dry land is prohibited from deriving benefit from seafarers, and this is the halakha not only with regard to those who travel from Akko to Jaffa, who are certainly not considered seafarers, but even with regard to one who customarily departs to great distances. Why is such a person also considered a dweller on dry land? Since eventually he will go up onto dry land. No one lives his entire life at sea. Eventually, one will reach dry land, so all people are called dwellers on dry land.

MISHNA: One who takes a vow not to derive benefit from those who see the sun is prohibited from deriving benefit even from the blind, although they see nothing. This is because he meant only to include all those that the sun sees, i.e., shines upon with light.

GEMARA: The Gemara explains why the mishna states that blind people are included: What is the reason for this? Since he did not say: From those who see, which would exclude blind people. Instead, he employed the phrase: Those who see the sun, which comes to exclude fish and fetuses, who do not see the sun. Consequently, the vow is interpreted to refer to those who are exposed to the sun, including the blind.

MISHNA: One who takes a vow not to derive benefit from those that have dark heads [sheḥorei harosh] is prohibited from deriving benefit from those that are bald, although they have no hair at all, and from the elderly who have white hair. This is because the term is not to be understood in its simple meaning but rather in a broader manner. But he is permitted to derive benefit from women and from children, because only men are called: Those with dark heads.

GEMARA: What is the reason that the term dark heads does not exclude those that are bald? Because it does not say: From those with hair.

The mishna states: But he is permitted to derive benefit from women and from children, because only men are called: Those with dark heads. The Gemara explains: What is the reason for this? Men sometimes cover their heads and sometimes uncover their heads. They can be called dark heads since, for the most part, they have dark hair which is often uncovered. But women’s heads are always covered, and children’s heads are always uncovered, and the expression dark heads is referring to men whose hair is sometimes seen.

MISHNA: One who takes a vow not to derive benefit from those that are born [yeludim] is permitted to derive benefit from those who will be born [noladim] after the time of the vow. But if one takes a vow not to derive benefit from those who will be born, he is also prohibited from deriving benefit from those that are already born at the time of the vow. Rabbi Meir permits deriving benefit even from those that are already born at the time of the vow because he holds that the one taking the vow was precise in prohibiting only those that will be born. And the Rabbis say: He intended to include with this expression only one whose nature is to be born. Therefore, both those who will be born and those who were already born are included in the vow.

GEMARA: The Gemara comments: According to Rabbi Meir, in the case of one who takes a vow that deriving benefit from those who will be born is forbidden to him, the halakha is that he is permitted to derive benefit even from those who are already born at the time of the vow. And the mishna’s use of the term: Even, indicates that it is not necessary to say that those who will be born are permitted to him. The Gemara asks: However, if that is the case, from whom is he prohibited to derive benefit? The vow appears to have no effect.

The Gemara answers: The mishna is incomplete and is teaching like this: One who takes a vow not to derive benefit from those that are born is permitted to derive benefit from those who will be born after the time of the vow. But if one takes a vow not to derive benefit from those who will be born, he is also prohibited from deriving benefit from those that are already born at the time of the vow. Rabbi Meir says: Even one who takes a vow not to derive benefit from those who will be born is permitted to derive benefit from those who are already born, just as one who takes a vow not to derive benefit from those who are born is permitted to derive benefit from those who will be born, because Rabbi Meir claims that the one taking the vow was precise in his words.

With regard to the distinction between the terms in the mishna, Rav Pappa said to Abaye: Is this to say that the word noladim means those who will be born in the future? But if that is so, it says in the verse: “Your two sons who were born [noladim] to you in the land of Egypt” (Genesis 48:5), does it also mean those who will be born? The verse is referring to Manasseh and Ephraim, who were already alive.

The Gemara responds: But rather, what should one say; that the expression means those already born? However, if that is so, that which is written: “Behold, a son shall be born [nolad] to the house of David, Josiah by name” (I Kings 13:2), is the meaning also that he is already born? But Manasseh had not yet come into this world, and certainly not his grandson Josiah. Rather, sometimes the word means this, those already born, and sometimes means that, those who are not yet born, and with regard to vows, follow the colloquial language, in which the word noladim is used to mean those who are not yet born, so the vow is interpreted in this manner.

The mishna states: And the Rabbis say: He intended to include with this expression only one whose nature is to be born. The Gemara asks: What does this term exclude? The Gemara answers: It serves to exclude fish and birds, which are not born but are hatched from eggs, whereas the word noladim means those born from their mother’s womb.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רב פפא ורב אחא בריה דרב איקא חד מתני ארישא וחד מתני אסיפא מאן דתני ארישא מתני הכי הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה הא ביורדי הים אסור ולא כאלו ההולכים מעכו ליפו דהלין יושבי יבשה נינהו אלא ממי שדרכן לפרש ומאן דמתני אסיפא מתני הכי הנודר מיושבי יבשה אסור ביורדי הים ולא כאלו ההולכים מעכו ליפו בלבד אלא במי שדרכו לפרש נמי הואיל וסופו ליבשה סליק אבל מיורדי הים דרישא אסור אף בהולכים מעכו ליפו וכן הלכתא: ירושלמי נדר מיורדי הים לאחר שלשים ונעשו בני היבשה פלגותא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא דר' ישמעאל אמר אחר הנדר ור"ע אמר אחר האיסור ובאילין טלייתא צריכא רבה והכין פירושא אמר הנאת יורדי הים לאחר שלשים עלי קונם מהו בבני אדם שהיו בשעת הנדר בני ים ועכשיו נעשו בני יבשה ופשיט דלר' ישמעאל הולכין אחר שעה שהנדר חל בה ומותר ולרבי עקיבא הולכין אחר שעת אמירתו ואסור בהן ובאילין שהם יורדים לים לטייל על שפתו בדוגיות צריכא רבה אם ישנן בכלל יורדי הים ואיתא לפלוגתייהו דרבי ישמעאל ור"ע בפ' ואלו נדרים* וקי"ל כר"ע:

הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותו׃

*מדלא קתני הנודר מן הרואין לאפוקי דגים ועוברין׃

הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי שיבות ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים:

*מדלא קתני הנודר מבעלי שער. ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים דזימנין מיכסו רישייהו וזימנין מיגלו אבל נשים לעולם מיכסו וקטנים לעולם מיגלו׃

הנודר מן הילודים מותר בנולדים מן הגולדים אסור מן הילודים ר"מ מתיר אף בילודים וחכ"א לא נתכוון זה אלא במי שדרכו להוולד:

מאי טעמא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם לאפוקי דגים ועופות דאין דרכן להוולד אלא מטילי ביצים נינהו׃

הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי השיבות מאי טעמא מדלא קתני מבעלי השער. ואם תאמר תינח קרחין מדלא קתני מבעלי השער, אבל בעלי שיבות אמאי, יש לי לומר משום דכיון דשחורי הראש לאו דוקא, אלא אפילו קרחין במשמע, שמע מינה דשחורי הראש דקאמר לאו ממי שהוא עכשיו שחור בראש אלא ממי שהוא מאותן שמכירין אותן בשחורי הראש דהיינו אנשים גדולים איזה שיהא, ואפילו קרח ואפילו בעל שיבה.

אמר ליה רב פפא לאביי למימרא דנולדין דמתיילדין משמע. דרבנן סברי דנולדין משמע, בין אותם שכבר נולדו בין אותם שעתידים (לילד) [ליולד – לפי השי"מ], פירוש לאו לדחויי האי אוקמתא קאתי רב פפא, דעל כרחך הא דרבי מאיר לית ליה אוקמתא אחריתי, אלא אדרבי מאיר גופיה קא מתמה ופרקינן דקסבר רבי מאיר דהכין משתעי אינשי, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ורבנן סברי (דכיון) [דלא אישתעי הכין – לפי השי"מ] דאי משתעי לכולי עלמא אין הולכין בנדרים [אלא – לפי השי"מ] אחר לשון בני אדם, וכל שכן בדלית ליה (הכרח) [הכרע – לפי הש"מ] בלישנא דקרא. כן נראה לי.

מתני' הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין. אפילו מתחלת ברייתן שלא ראו החמה מימיהן:

שלא נתכוון זה אלא ממי שהחמה רואה אותו. פי' ודייק לה בגמרא מדלא (ב) קתני מן הרואים דהשתא משתרי בסומין ואמר מרואי חמה לא בא אלא למעט דגים ועוברים שאין החמה רואה אותם:

מתני' הנודר משחורי הראש אסור בקרחים. שאין להם שער כלל ובעלי שיבות ששיבתן לבן:

ומותר בנשים וקטנים שאין שחורי הראש אלא אנשי'. ודייק לה בגמ' מדלא קאמר מבעלי (ג) שיבה ומיתסרי אידך אבל לשון שחורי הראש מי שדרכן להכיר בשערן שהוא שחור וזימנין מיגלי רישייהו וזימנין מיכסי אבל נשים לעולם ראשן מכוסה ומכוסי הראש מיקרו וכן קטנים לעולם ראשן מגולה ומגולי הראש מיקרו:

מתני' הנודר מן הילודים מותר בנולדים. פי' בנולדים מכאן ולהבא שהוא לא אסר אלא הילודים שכבר נולדו דהכי משמע לישנא (ד) דילודים אבל אומר ילודים בחיר"ק היו"ד וחול"ם הלמ"ד פי' העתידים להולד כדכתיב" כל הבן הילוד:

מן הנולדים ר"מ מתיר אף בילודים. אמרינן בגמרא א"כ ממאן אסר ופרקינן דחסורי מתסרא והכי קתני מן הנולדים אסור בילודים ר"מ אומר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים כבר כי היכי דנודר מן הילודים מותר מן הנולדים. פירוש דלישנא דנולדים בקרא משמע שכבר נולדו כדכתיב [בראשית מח] שני בניך הנולדים ומשמע נמי העתידים להולד כדכתיב [מ"א יג] הנה בן נולד לבית דוד מיהו מדלא קאמר הילודים סבר ר"מ דעתיה על העתידים ומותר בילודים כבר שכן בלשון בני אדם קורין נולדים לעתידים להולד דוקא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וחכמים אומרים לא נתכוון זה אלא ממי שדרכו להוליד פירוש דטלדים בכולהו משמע כלישנא דקרא ולא נקט נולדים אלא למעוטי דגים ועופות שאינם מולידים אלא מטילי ביצים נינהו וכן הלכתא:

אלא אף במי שדרכו לפרש. לפי שסופו לירד ליבשה:

שלא נתכוון זה אלא ממי שהחמה רואה אותו. בגמרא מפרש:

מדלא קאמר מן הרואין. ואפי' אמר מן הרואין נתכוונתי לא צייתינן ליה דלא נדר איניש אדעתיה דנפשיה היכא דאיכא שינויא כדאמר לעיל (דף כה.) גבי אסקונדרי:

לאפוקי דגים ועוברים. שאין החמה רואה אותם:

אסור בקרחין כו'. בגמ' מפרש טעמא:

אסור בקרחים ובבעלי השיבות. וכן נמי במי ששערו לבן:

מדלא קתני הנודר בבעלי השער. האי טעמא לפרש קרחין ובעלי שיבות נמי כבר היו שחורי ראש וכן מי ששערו לבן סופו משחיר:

דזימנין מכסי ראשהון וזמנין מגלו. וניכר משחרותם שהם אנשים דנשים לעולם מיכסו ולכך מקרו אנשים שחורי הראש:

וקטנים לעולם מגלו. אנשים ונשים ואין ניכר בשחרותם בין איש לאשה:

מותר בנולדים. באותם שנולדו אחר נדרו דילודים משמע שכבר נולדו:

ר"מ מתיר אף בילודים. בגמרא מפרש:

ולא מיבעיא בנולדים ואלא ממאן אסר. ה"ה דה"מ לאקשויי מאי אף:

מן הנולדים אסור אף בילודים. דבין אותם שנולדו ובין אותם העתידים להוולד בכלל נולדים נינהו:

הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. בימי ירבעם ראשון למלכי ישראל נאמרה נבואה זו:

ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ורבנן סברי דבלשון בני אדם לכולהו קרו נולדים ור"מ סבר דוקא בעתידים להוולד:

לא נתכוון זה אלא במי שדרכו להוולד. ופליג אתרוייהו ואף מן הילודים אסור בשניהם:

לאפוקי דגים ועופות. שהם מטילין ביצים:

משנה הנודר מיורדי הים מותר ביבשה ר"ל ביושביהם מיושבי היבשה אסור ביורדי הים שיורדי הים בכלל וכו' הנודר מרואי חמה אסור אף בסומים שלא נתכון זה אלא במי שהחמה רואה אותו:

אמר הר"ם פי' זה כלו מבואר והוא ידבר במלוה המפורסמת המורות אצלם בזמן ההוא והעיקר כלו אמרם בנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

אמר המאירי הנודר מרואי חמה אסור אף בסומין שלא נתכון זה אלא למי שהחמה רואתהו כלומר שמשתמש ונהנה בתועלתה שאם לא היה מתכוין אלא לרואים היה לו לומר מן הרואים פני חמה אלא שכונתו במי שחמה רואתהו ופרשו בגמרא שאסור בכל הבריות חוץ מדגים ועוברים שאינם אצל חמה לא רואים ולא נראין בשעה שנדר ומותר בהם וגדולי המחברים השמיטוה ולא ידעתי למה:

משנה הנודר משחורי הראש אסור בקרחים ובבעלי שיבות ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים:

אמר המאירי הנודר משחורי הראש אסור אף בקרחים אע"פ שאין להם שער ובבעלי שיבות אע"פ ששערם לבן ופרשו בגמרא הטעם מפני שכונתו לומר במי ששחרותו נותנו להכיר לבני אדם שהוא איש ושהוא גדול עד שאדם מסמנו בכך אבל נשים אין שחרות שערם ניכר מפני שהן מכסות ראשם לעולם ואין שער שלהם נותנתן להכיר לבני אדם והקטן אין מכירין בשחרותו אם הוא זכר או נקבה שכל שהוא קטן הן זכר הן נקבה מגלה ראשו לעולם ואין שחרות שער שלהם נותנת לבני אדם היכר אם זכר אם נקבה ששניהם הולכים מגולי הראש לעולם ומתוך כך אין נקראין שחורי הראש אלא אנשים וגדולים שפעמים גדולים הולכים בגלוי הראש ופעמים בכסוי הראש שמתוך ראיית שערם הם נכרים באנשים ומפני שרוב האנשים שחורי הראש יש לדון שעל כל האנשים הוא אומר כן ואפילו קרח ובעל שיבה במשמע דשחורי הראש דקאמר לאו דוקא שיהא עכשו שחור הראש אלא שהוא מאותם שמתארים אותם בשחורי הראש והם אנשי' גדולים ומתוך כך אסור באלו ומותר בנשים וקטנים ופירשו בגמרא מדלא קאמר מבעלי השער ויראה מכאן שאם אמר מבעלי השער שמותר בקרחים ובבעלי שיבה ואיני מבין בבעלי שיבה אמאי ושמא לאו אבעלי שיבה מהדר אלא אקרחים ר"ל שמותר בקרחים וכן הדברים נראין וגדולי המחברים לא כתבוה אלא שחדשו בה שאם נהגו לקרות שחורי הראש אף לנשים וקטנים אסור בכל ולדעתי כל שהוא כן מותר בבעלי שיבה שכל שנוהגין כן אין כונתם בקריאת שחורי הראש אלא מצד הילדות:

משנה הנודר מן הילודים מותר בנולדים מן הנולדים מותר אף בילודים וחכמים אומרים לא נתכון זה אלא במי שדרכו להולד:

אמר הר"ם פירוש ענין ילודים היה אצל ההמון בזה העת אשר כבר נולדו וענינו נולדים אשר יולדו בעתם ושיעור המשנה כן הנודר מן הילודים מותר בנולדים מן הנולדים אסור בילודים רבי מאיר אומר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים וחכמים אמרו בענין נולדים מי שדרכו להולד ר"ל מה שדרכו שיולד בדומה לו כמו האדם ובעלי הארבע מבעלי חיים לא מי שדרכו שיוליד ביצה כמו מיני הדגים והעופות:

אמר המאירי הנודר מן הילודים ר"ל שכבר נולדו ומלה זו שקורין בה הילודים בשורק הואו מלשון הילוד החי ויש קורין הילודים בחולם הלמד מלשון העם הילודים והכל אחד ואמר שמותר בנולדים ר"ל הנולדים אחר נדרו הא נדר מן הנולדים אסור אף בילודים ורבי מאיר מתיר אף בילודים ושאלו בגמרא אלא במאי אסיר ותירצו את דבריו שאף הנודר בנולדים מותר בילודים שאין משמע של נולדים אלא הנולדים אחר נדרו וכדכתיב הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ועדין אף מנשה לא נולד ואע"פ שמצינו שני בניך הנולדים לך וכבר נולדו מכל מקום קרא משמע הכי ומשמע הכי ולשון בני אדם הוא לקרא נולד לעתיד ואין המקרא מכחישו והלכה כתנא קמא שאם נדר מן הילודים מותר בנולדים הא מן הנולדים אסור בילודים שלא נתכון אלא ממה שדרכו להוליד כגון אדם ובהמה וחיה אבל אותן שדרכן להטיל ביצים כגון דגים ועופות מותר בהם וכן הלכה ולפי דרכנו למדנו שאדם נודר ממי שלא בא לעולם ר"ל שאוסר הנאת העתיד ליולד על עצמו אע"פ שאי אפשר לאסור הנאתו על העתיד ליולד כמו שנבאר למטה:

בגמרא מעתה שני בניך וגו' כצ"ל:

ברש"י רמ"א אף הנודר מן הנולדים כו' כי היכי כו' כצ"ל:

ברא"ש בגמרא מפרש הס"ד עונת ת"ח הס"ד במקום ירושלים הס"ד מפרש בגמרא הס"ד לזרע ישראל הס"ד שומעין לו הס"ד מחמת מילה הס"ד י"ג פעמים ברית הס"ד ואפילו בשבת הס"ד יורדי הים הס"ד איש לאשה הס"ד אסר ה"ה דה"מ לאקשויי מאי אף הס"ד את השבת הס"ד כצ"ל:

גמרא מ"ט מדל"ק מן הרואין. ק"ל דלמא רצה להוציא אף סכי שמש דבכורות (ס"ד מג) במשנה. ומש"כ הט"ז ביו"ד בסי' רי"ז סק"ל בביאור דברי התוס' דעוברין רואין החמה ע"פ האגדה דפ"ג דנדה דמביט מסוה"ע ועד סופו. לא מחוור כלל. דההיא אינה הבטה חושיית. ול"נ איפכא דעובר היה ממועט אף אם אומר מן הרואים סתם. ובקושיית התוס' למחוק תיבת עוברים וכן היא מסובבת בד"ח:

במשנה מן הילודים כו'. עי' פירוש הגר"א ביו"ד סי' רי"ז סקמ"א דר"ל בניקוד שו"א שור"ק דהוא בינוני פעול. ודלא כמשמעות הר"ן שהיה קורא בניקוד חיר"ק וחול"ם ע"ש:

רא"ש ד"ה ולא מיבעיא בנולדים כו'. ה"ה דה"מ לאקשויי מאי אף. ול"נ דאי משום זה המ"ל דקאי ארישא:

רא"ש ד"ה ל"נ זה אלא במי כו'. ופליגי אתרוייהו. ופסק הטור כחכמים. עמש"כ בע"ז (ו ב):

רא"ש ד"ה מאי איריא. השבת הס"ד:

גמ' לאפוקי דגים. נ״ב אע"פ שלפעמים שטים למעלה ע"פ המים מ״מ אינה זורחת על כל גופם שכיון שקדרה חמה עליהם כשיצאו מן המים מיד הם מתים:

שם ומותר בנשים ובקטנים. נ"ב מדלא קתני ובבתולות משמע דהוו נמי בכלל אסור וה״נ משמע בגמ' דזיל בתר טעמי׳ ובתולות זימנין מגליא רישייהו כדתנן יוצאה וראשה פרוע וזימנין מיכסיה (עמ"ש שם) איברא סיפא דמתניתין לא דייקא הכי דקתני שאין נקראים שחורי ראש אלא אנשים ותו לא וצ"ע:

שם אלא מעתה שני בניך כו' ה"נ דמתיילדן הוא ואלא מאי דאתילידו משמע כצ"ל:

ובחקותיהם לא תלכו. עיין תוספות נדרים (דף ל ע"ב) על הא דאיתא בגמרא אנשים זמנין דמכסי שהסבירו דמגלו עכ"פ באקראי משא"כ נשים וקטנים לעולם מגלו היינו באקראי ולשון לעולם סובב בין זכרים בין נקבות קטנות. וכתב כן משום דעכ"פ נכון לכסות הראש משום אימתא דשמיא ע"כ דמגלו באקראי. ומ"מ נ"ל הא דבזמננו מקפידים מאד מאד מבלי לגלות ראש ומחשיב את המגלה לפושע לא נהגו אבותינו כן מטעם מנהג פרישות ויראת שמים דא"כ נשים פנויות נמי דלענין זה אין לחלק אדרבא בנשים הוה פריצות טפי שהרי נשואות הוה עוברת על דת אם יוצאה וראשה פרוע. אע"כ לא מטעם חסידות הנהיגו כן אלא מעיקר הדין כמ"ש הט"ז בא"ע סי' ח' מאחר שעשאוהו עע"ז חק לע"ז לילך דוקא בגלוי ראש ולכבד הע"ז בזה א"כ נאסר לנו מן הדין ולא עדיף ממצבה שהיתה אהובה בימי האבות ומשעשאום אמוריים חק לע"ז שנאה הקב"ה ומכ"ש הך. ומנהג זה נהגו בזכרים ולא בנקבות שלהם. אדרבא אית בהו קפידא ביניהם שלא תלכנה בגלוי ראש לבית ע"ז ע"כ לא החמירו אבותינו בגלוי ראש דנקבות פנויות:

הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. בחי' אגדה שלי כתבתי במתני' איזהו חכם הרואה את הנולד ולא אמר הרואה את שעתיד להיות. והיינו משום מי שמפחד מהעתידות ביותר עליו נאמר אמר עצל ארי בחוץ ברחובות ארצח. ואמרו מן הזהירות שלא תרבה להזהר. ואמנם איש חכם שוקל העתידות במה שכבר עבר וממה שכבר נעשה בעולם כיוצא בזה ומביא ראיה מהעבר על העתיד האפשרי והיינו שאחז"ל הרואה את הנולד שכולל העבר שכבר נולד עם העתיד להולד כבשמעתין וק"ל:

(ל ע"ב משנה) מן הנולדים אסור וכו'.—אינו מובן לנו למה אסור בעתידים להוולד הא אין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם (עי' לקמן פה ב ופ"ו א). ועי' עוד לקמן (מז א), דאדם אוסר דבר שלא בא לעולם על עצמו.

ההולכים מעכו ליפו. אסור בלבד: אלא אפי' ממי שדרכן לפרש. אסור הואיל וסופן לעלות ליבשה הוו בכלל יושבי היבשה: מתני' אסור אף בסומין. דלא נתכוין זה אלא במי שהחמה זורחת עליו: גמ' מדלא אמר מן הרואין. דאילו אמר הכי היה מותר בסומין ומדאמר מרואי חמה משמע ממי שחמה זורחת עליו לאפוקי דגים שבים ועוברין שבמעי אמן שאין חמה רואה אותן שמותר בהן: מתני' הנודר משחורי הראש אסור בקרחים ובעלי שיבות. דשחורי הראש משמע שנודר מאותן שהיו שחורי הראש: ומותר בנשים. מפרש בגמרא: גמ' מאי טעמא. אסור בקרחים: מדלא אמר מבעלי שיער. דאילו אמר מבעלי שיער היה מותר בקרחין: זימנין מיכסו רישייהו וזימנין מיגלו. והוו שחורי ראש: אבל נשים לעולם מיכסו. שאינם שחורי הראש ועטופות כל שעה בלבנים: וקטנים לעולם מיגלו רישייהו. כלומר איהו כי נדר אדעתא דגדולים נדר והני כיון דלאו גדולים נינהו ולא נהיגי מנהג גדולים להכי ליתנהו בכלל גדולים ומותר בהן: מתני' הנודר מן הילודים. משמע שכבר באו לעולם כמה דכתיב הילודים במדבר (יהושע ה): מותר בנולדין. באותן העתידים להוולד: וחכמים אומרים. אסור בשניהן דלא נתכוין זה אלא מכל מי שדרכו להוולד חכמים דסיפא היינו ת''ק: גמ' לרבי מאיר דמתיר אף . בילודים: ולא מיבעיא בנולדים. נמי דמתיר: אלא ממאן אסור כלומר א''כ ממה נדר: חסורי מיחסרא והכי קתני מן הנולדים אסור בילודים. דכיון שנודר באותן שעתידים להוולד כ''ש שאסר עצמו באותן שכבר נולדו רבי מאיר אומר אף הנודר מן הנולדים וכו' כי היכי וכו': והא עדיין. אפי' מנשה זקינו של יאשיהו לא בא לעולם: ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. דדרכן של בכי אדם לקרות נולדין לאותן שעדיין לא נולדו ואם נדר מן הנולדין אסור בהן: וחכ''א לא נתכוין זה וכו'. דבין בנולדין ובין בילודין אסור: לאפוקי עופות ודגים. שאין נולדים ממעי אמן אלא מטילין ביצים ומתחממים ויוצאין:

מדלא קאמר הנודר מן הרואים. כלומר מדלא קאמר האיש הנודר שהוא נודר מן הרואים את החמה שאז ודאי הוי משמע למעוטי סומין וא''ת הא דלא קאמר מן הרואים משום דאז הוי דגים בכלל (עוברים) והוא רצה שלא יהיה בכלל יש לומר דהשתא נמי כשאמר מרואי החמה הוו דגים בכלל כל כמה שלא נפרש שהחמה רואה אותן קאמר שהרי דגים רואין יפה החמה אבל חמה רואה אותן לא מיקרו הואיל ומכוסין במים: לאפוקי דגים ועוברין. דאין חמה רואה אותן דגים כדפי' ועוברים מכוסין במעי אמן אבל שאר בעלי חיים אסורין ומיהו בתבואה ופירות וכל דבר שאין בו רוח חיים שרי אע''ג דחמה רואה אותן דכיון שהזכיר רואי החמה משמע דוקא בעלי חיים שעשויים לראות החמה: אסור בקרחין ובעלו שיבות. אע''פ שקרח אין לו שערות ובעלי שיבות מליאים שיער לבן ואין הראש שחור: מאי טעמא מדלא קתני מבעלי שער. כלומר מדלא קאמר הנודר: אנשים זימנין מיכסו רישייהו וזימנין מגלו. וניכר שחרותם לפעמים כשראשם גלוי ואע''ג דאיכא קרחין ובעלי שיבות מ''מ כמה פעמים מגלין ראשן וגם מותרין לגלות באקראי בעלמא אפי' בפני כל העולם מה שאין כן בנשים: קטנים לעולם מיגלו. ואין חידוש כשהוברר שחרות שלעולם הוין כך ואין נקראין שחורי הראש אלא אותם שלפעמים ניכר שחרותם ועוד יש לפרש קטנים לעולם מיגלו בין זכרים בין נקבות ואפילו נקבות קטנות שאינן נשואות רגילות יפה בגלוי הראש ואין רגילין לקרות שחורי הראש אלא אנשים דכוותייהו בנשים אינם שחורי הראש:

ר"ן
אזלינן ומהאי ירושלמי איכא למפשט נמי היכא דהוה איפכא להיתרא אבל נראה לי שאין הדין כן ויתבאר בפ' בתרא דמכילתין בס''ד ובירושלמי נמי איבעיא להו באלו שיורדים לים כדי לטייל אם הם בכלל יורדי הים או לא ולא אפשיטא ולחומרא: מדלא קתני מבעלי שער. אלמא אפילו קרחין בכלל וכיון דשחורי הראש לגבי קרחין לאו דוקא לבעלי שיבות נמי לאו דוקא ומשום הכי אמר דכי קאמר שחורי הראש לאותם שאדם מתאר אותם בשחורי הראש נתכוון דהיינו אנשים דמשום דזימנין מכסו רישיהון וזימנין מיגלו אי אפשר לתאר אותם לא במכוסי הראש ולא במגולי הראש ונקראים שחורי הראש לפי שרובן של אנשים ראשן שחור אבל נשים כיון דלעולם מיכסו במכוסי הראש אדם מתאר אותם וקטנים כיון דלעולם מיגלו במגולי הראש אדם מתאר אותם: ולא מיבעיא בנולדים אלא מן מאי אסר. אי שרי בנולדים ובילודים: מן הנולדים אסור אף בילודים. דס''ל לרבנן דנהי דאמר מן הילודים אין הנולדים דהיינו אותם שעתידין להוולד בכלל ה''מ בילודים שהוא לשון מיוחד אבל הנולדים כולל שניהם דהיינו אותן שנולדו ושעתידין להוולד ור''מ פליג נמי ואמר דכי היכי דנודר מן הילודים אין הנולדים בכלל ה''נ נודר מן הנולדים שאין הילודים בכלל והיינו אף דקתני: אלא מעתה ועתה שני בניך וכו'. והא מנשה ואפרים כבר נולדו: ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ובהכי פליגי רבי מאיר ורבנן דרבנן סברי דכי היכי שנולדים בלשון תורה כולל נולדים כבר ועתידין להוולד ה''נ בלשון בני אדם והיינו דהדרי רבנן למימר בסיפא דמתני' לא נתכוון זה אלא ממי שדרכו להוולד ולא דעת שלישי הוא אלא דפרושי קמפרשי טעמייהו דאמרי דהנודר מן הנולדים אסור בכל וקיהבי טעמא למילתייהו שלא נתכוון אלא ממי שדרכו להוולד בין להבא בין לשעבר לפי שאין במשמעות לשון זה כוונה אחת מיוחדת לשעבר דוקא או להבא דוקא ורבי מאיר סבר דבלשון בני אדם לא מקרו נולדים אלא עתידים להוולד ובילודים נמי דתרוייהו מודו דמותר באותן שעתידין להוולד טעמייהו משום לשון בני אדם דאילו בלשון תורה כי היכי דמשמע נולדים כבר כדכתיב כל העם הילודים במדבר הכי נמי משמע עתידים להוולד כדכתיב כל הבן הילוד: לאפוקי דגים ועופות. שהם מטילין ביצים ולא מיתצרו במעי אמן: