שבת מו ע"א

מותר לנטותה ומותר לפרקה בשבת אלא אמר אביי בשל חוליות אי הכי מ''ט דר''ש בן לקיש דשרי מאי חוליות כעין חוליות דאית בה חידקי הלכך חוליות בין גדולה בין קטנה אסורה לטלטלה גדולה נמי דאית בה חידקי גזירה אטו גדולה דחוליות כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי מר סבר גזרינן ומר סבר לא גזרינן ומי א''ר יוחנן הכי והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת אין חיבור לה ואין נמדדת עמה ואין מצלת עמה באהל המת ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות הא אין עליה מעות שריא ואע''ג דהוו עליה ביה''ש א''ר זירא תהא משנתינו שלא היו עליה מעות כל ביה''ש שלא לשבור דבריו של ר' יוחנן א''ר יהושע בן לוי פעם אחת הלך רבי לדיוספרא והורה במנורה כר' שמעון בנר איבעיא להו הורה במנורה כר' שמעון בנר להיתרא או דילמא הורה במנורה לאיסורא וכר' שמעון בנר להיתרא תיקו רב מלכיא איקלע לבי רבי שמלאי וטילטל שרגא ואיקפד ר' שמלאי ר' יוסי גלילאה איקלע לאתריה דר' יוסי ברבי חנינא טילטל שרגא ואיקפד ר' יוסי בר' חנינא ר' אבהו כי איקלע לאתריה דר' יהושע בן לוי הוה מטלטל שרגא כי איקלע לאתריה דר' יוחנן לא הוה מטלטל שרגא מה נפשך אי כרבי יהודה סבירא ליה ליעבד כרבי יהודה אי כר' שמעון סבירא ליה ליעבד כר' שמעון לעולם כר' שמעון ס''ל ומשום כבודו דר' יוחנן הוא דלא הוה עביד א''ר יהודה שרגא דמשחא שרי לטלטולה דנפטא אסור לטלטולה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו דנפטא נמי שרי לטלטולה (דהואיל וחזי לכסות ביה מנא) רב אויא איקלע לבי רבא הוה מאיסן בי כרעיה בטינא אתיבי אפוריא קמיה דרבא איקפד רבא בעא לצעוריה א''ל מ''ט רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שרגא דנפטא נמי שרי לטלטוליה א''ל הואיל וחזיא לכסויי בה מנא אלא מעתה כל צרורות שבחצר מטלטלין הואיל וחזיא לכסויי בהו מנא א''ל הא איכא תורת כלי עליה הני ליכא תורת כלי עליה מי לא תניא

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מו - א

והרי כילת חתנים, דאדם קובע לו מקום, ואמר שמואל משום רבי חייא: כילת חתנים מותר לנטותה, ומותר לפרקה בשבת, כי לפי שאין לה גג טפח, אין בה משום איסור בניה וסתירה!?

אלא, אמר אביי: איסור טלטול המנורה האמור, הוא במנורה של חוליות [העשויה פרקים פרקים], שיש לחשוש שמא תתפרק, ויבוא להחזירה, ויתקן כלי.

ופרכינן: אי הכי, שהחשש הוא לתיקון כלי

- מאי טעמא דרבי שמעון בן לקיש, דשרי?

ומשנינן: מאי חוליות - כעין חוליות, דאית בה במנורה חידקי, חיתוכין מסביב היוצרים רושם כאילו עשויה המנורה חוליות חוליות.

הלכך:

מנורה שיש בה חוליות ממש - בין גדולה בין קטנה אסורה לטלטלה.

מנורה גדולה נמי, אם היא מנורה דאית בה חידקי - אסור לטלטלה גזירה אטו גדולה דעשויה חוליות. לפי שהרואים את החיתוכים יחשבו שהיא של חוליות, היות והדרך לעשות מנורה גדולה מחוליות, ויבואו לטלטל מנורה של חוליות ממש.

כי פליגי רבי יוחנן וריש לקיש - בקטנה, דאית בה חידקי, ויודעים הכל שהם חיתוכים ולא חוליות.

מר, רבי יוחנן סבר, גזרינן אטו חוליות.

ומר, ריש לקיש סבר, לא גזרינן.

ועתה חוזרת הגמרא לדון בדברי רבי יוחנן שהובאו בעמוד הקודם, שסובר כי ההלכה היא כרבי יהודה.

ומי אמר רבי יוחנן הכי שהלכה כרבי יהודה?

והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה. ותנן [התבאר בדף מד ב]: מוכני שלה, גלגל השידה, בזמן שהיא נשמטת - אין חיבור לה, ואין נמדדת עמה, ואין מצלת עמה באהל המת, ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות.

ויש לדייק מכאן: הא אם אין עליה, על גלגל השידה, מעות עתה, כשבאים לטלטלה ביום השבת עצמו - שריא המוכני בטלטול, ואף על גב דהוו עליה מעות בין השמשות! דלא אמרינן מיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולא יומא. ומוכח לפי רבי יוחנן שהלכה כרבי שמעון, שהרי כך סתם רבי במשנה.

אמר רבי זירא: תהא משנתינו, נעמיד את משנתנו, בכגון שלא היו עליה מעות כל בין השמשות, שלא הוקצתה אז, כדי שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן.

והכי נדייק ממנה: אימתי יש צורך שיהיו עליה מעות ביום השבת עצמו כשבאים לטלטלה כדי לאוסרה בטלטול - כשלא היו עליה מעות בבין השמשות. אבל אם היו עליה מעות בבין השמשות הרי היא אסורה במשך כל היום בטלטול, גם כשהוסרו ממנה המעות, וכדרבי יהודה.

אמר רבי יהושע בן לוי: פעם אחת הלך רבי לדיוספרא, והורה במנורה כרבי שמעון בנר. וכדמפרש ואזיל:

איבעיא להו: האם הורה רבי הוראה אחת או שתים?

האם הורה הוראה אחת במנורה, שהדין שלה הוא כרבי שמעון בנר ישן - ולהיתרא בלבד הורה, והיינו, שהלכה כרבי שמעון במוקצה.

או דילמא שתי הוראות הורה:

האחת, הורה במנורה שיש בה חידקי [חיתוכים] לאיסורא, לפי שגוזרים בה אטו מנורה של חוליות.

וההוראה השניה, שהלכה כרבי שמעון בנר - להיתרא? ומסקינן: תיקו.

ומביאה עתה הגמרא מספר דיעות והנהגות של אמוראים בטלטול הנר:

רב מלכיא איקלע לבי רבי שמלאי, וטילטל שם שרגא נר שכבה. ואיקפד רבי שמלאי.

רבי יוסי גלילאה איקלע לאתריה נקלע למקומו דרבי יוסי ברבי חנינא. וטילטל שם שרגא, נר שכבה. ואיקפד רבי יוסי ברבי חנינא.

רבי אבהו, כי איקלע לאתריה דרבי יהושע בן לוי שפסק כרבי שמעון - הוה מטלטל שרגא, ואילו כי איקלע לאתריה דרבי יוחנן שפסק כרבי יהודה - לא הוה מטלטל שרגא.

והוינן בה: מה נפשך: אי כרבי יהודה סבירא ליה - ליעבד כרבי יהודה, אי כרבי שמעון סבירא ליה - ליעבד כרבי שמעון!

ומשנינן: לעולם רבי אבהו כרבי שמעון סבירא ליה להקל. ומשום כבודו דרבי יוחנן הוא דלא הוה עביד כפי שסבר להתיר, אלא החמיר על עצמו.

אמר רב יהודה: שרגא דמשחא נר של שמן לאחר שכבה - שרי לטלטולה, שאינו מאוס. והלכה כרבי שמעון.

אבל נר דנפטא, של נפט - אסור לטלטולה אפילו לרבי שמעון, לפי שהוא מאוס ואינו ראוי לכלום חוץ מאשר להדליק בו. ^[1]

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: שרגא דנפטא נמי שרי לטלטולה. הואיל וראוי לשימוש - לכסות בו כלי.

רב אויא איקלע לבי רבא. הוה מאיסן בי כרעיה היו מאוסות רגליו בטינא, בבוץ, אתיבי אפוריא התיישב על המיטה קמיה דרבא.

איקפד רבא על שטינף את המטה, בעא לצעוריה, בכך שיביך אותו בדבר הלכה.

אמר ליה רבא לרב אויא: מאי טעמא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: שרגא דנפטא נמי שרי לטלטוליה?

אמר ליה: הואיל וחזיא לכסויי בה מנא, שראוי לכסות בו כלי.

אמר ליה רבא: אלא מעתה, כל צרורות של אבנים שבחצר נמי מטלטלין, הואיל וחזיא לכסויי בהו מנא!?

אמר ליה: הא, לשרגא דנפטא - איכא תורת כלי עליה. אבל הני צרורות שבחצר - ליכא תורת כלי עליה.

הערות

^[1] כלי שאינו ראוי כלל למלאכה המותרת בשבת נחלקו הראשונים אם מותר לטלטלו לצורך מקומו. לדעת בעל המאור, לקמן קנ"ד, הוא מוקצה, ואלו הרשב"א כתב שדינו הוא ככלי שמלאכתו לאיסור, שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו. ולכאורה מסוגייתנו מוכח, שרק במקום שהכלי ראוי לשימוש כל דהו הוא אינו מוקצה. שהרי לכן התירו רבה ורב יוסף לטלטל שרגא דנפטא משום שהם ראויים לכסות בהם כלי, ומבלי שימוש זה היה אסור לטלטל את נר הנפט.

מותר לנטותה (להרכיבה) ומותר לפרקה בשבת. ואם כלי קבוע כזה מותר להרכיבו ואין חוששים משום בניה, כל שכן שאין להחשיב בניה וסתירה במנורה! אלא אמר אביי: כאן מדובר במנורה מיוחדת שהיתה של חוליות, שהמנורה מורכבת מחלקים מתפרקים, ויש לחשוש שמא מתוך טלטולה תיפול המנורה ותתפרק לחלקיה, ויבוא להרכיבה, והריהו כעושה כלי בשבת. ומקשים: אי הכי [אם כך] שבמנורה כזו מדובר, מאי טעמיה [מה טעמו] של ר' שמעון בן לקיש דשרי [שמתיר]?

ומשיבים: אכן אין מדובר כאן במנורה מתפרקת ממש, אלא מאי [מה פירוש] "חוליות" שאמרנו — כעין חוליות, דאית [שיש] בה חידקי [חריצים] ונראית כאילו היתה עשויה פרקים. הלכך [משום כך] אפשר לסכם: מנורה העשויה חוליות ממש, בין שהיא גדולה ובין שהיא קטנה — אסורה לטלטלה. ומנורה גדולה נמי דאית [גם כן שיש] בה חידקי [חריצים] — אסורה בטלטול לדעת הכל, גזירה היא שגזרו חכמים אטו [משום] מנורה גדולה שעשוייה חוליות, כי מנורה גדולה שכיח שתהיה מורכבת מחוליות, ואם יתירו לטלטל את הגדולה בעלת החריצים, הרי מחמת דמיונן זו לזו יחשבו אנשים שהיא בעלת חוליות, ויבואו להתיר את טלטול הגדולה בעלת החוליות. כי פליגי [כאשר נחלקו] ר' יוחנן וריש לקיש היה זה במנורה קטנה דאית [שיש] בה חידקי [חריצים] מר סבר [חכם זה, ר' יוחנן, סבור] כי גזרינן [גוזרים אנו] ואוסרים בטלטול אף את הקטנה שיש בה חריצים משום הגדולה, ומר סבר [וחכם זה, ריש לקיש סבור] כי לא גזרינן [אין אנו גוזרים], כי מנורה קטנה כרגיל אינה עשויה פרקים, והכל יודעים שהחריצים שבה נעשו לנוי בלבד.

א ולגופו של דבר שואלים: ומי [והאם] אמר ר' יוחנן הכי [כך] שהלכה כר' יהודה? והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן כלל: הלכה כסתם משנה (כמשנה שלא נזכר שם אומרה). ותנן [ושנינו במשנה] בענין טומאה, שעגלה שיש לה מוכני שהיא מערכת גלגלים נפרדת, המוכני שלה בזמן שהיא נשמטת ונפרדת מן העגלה — אין המוכני חיבור לה, לעגלה, להיחשב כיחידה אחת לא לענין קבלת טומאה ולא לענין טהרה מטומאה. ואין היא נמדדת עמה לשיעור ארבעים סאה. כי כלי הגדול משיעור זה שוב אינו מקבל טומאה, ומוכני של עגלה אינו נמדד עמה לצורך זה. וכן אין מצלת עמה באהל המת, כי עגלה גדולה נחשבת כאוהל (בית) לעצמו, והכלים שבתוך העגלה אינם נטמאים אם העגלה מאהילה על המת, ואולם המוכני של העגלה אינו מצטרף עמה לצורך זה. ואם יש בעגלה עצמה נקב אין סתימתו על ידי המוכני סותמתו לענין טומאה. וכן אין גוררין אותה, את המוכני, בשבת בזמן שיש עליה מעות.

ומכאן נסיק: הא [הרי] אם אין עליה מעות — שריא [מותרת] היא בטלטול, ואף על גב דהוו עליה [ואף על פי שהיו עליה] מעות בין השמשות, ודבר שהיה מוקצה בין השמשות הרי הוא מוקצה לכל השבת. ומאחר ובמשנה סתמית זו הותר טלטול העגלה, וסתם משנה כשיטת ר' שמעון שאין לדעתו דין מוקצה, מדוע אם כן לא פסק כן ר' יוחנן הסובר כי הלכה בכל מקום כסתם משנה? אמר ר' זירא: תהא משנתינו רק במקרה שלא היו עליה מעות כל משך זמן בין השמשות, ונקבל דוחק פרשני זה כדי שלא לשבור ולבטל את דבריו של ר' יוחנן.

ב אמר ר' יהושע בן לוי: פעם אחת הלך רבי לישוב דיוספרא, והורה הלכה למעשה בשאלה שהיתה בענין מנורה כשיטת ר' שמעון בנר. לשון זו איננה ברורה די הצורך, ולכך איבעיא להו [נשאלה להם לחכמים] שאלה זו: האם הכוונה כי הורה במנורה כמו שמורה ר' שמעון בנר להיתרא [להתיר] בשני המקרים, גם בנר וגם במנורה, או דילמא [שמא] נפרש כך: שהורה במנורה לאיסורא [לאיסור] ובמקרה אחר כר' שמעון בנר להיתרא [להיתר]. לשאלה זו לא נמצא פתרון ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.

ג מסופר כי רב מלכיא איקלע לבי [הזדמן לבית] ר' שמלאי וטילטל שרגא [נר כבוי], ואיקפד [והקפיד] ר' שמלאי על שעשה כך, שלדעתו אסור טלטול הנר משום מוקצה. וכן ר' יוסי גלילאה איקלע לאתריה [הגלילי הזדמן למקומו] של ר' יוסי בר' חנינא וטילטל שרגא [נר] ואיקפד [והקפיד] ר' יוסי בר' חנינא. וכן מסופר כי ר' אבהו כי איקלע לאתריה [כאשר היה מזדמן למקומו] של ר' יהושע בן לוי הוה [היה] מטלטל שרגא [נר]. ואולם כי איקלע לאתריה [כאשר היה מזדמן למקומו] של ר' יוחנן לא הוה [היה] מטלטל שרגא [נר]. ותוהים: מה נפשך? הרי אי [אם] כר' יהודה סבירא ליה [סבור הוא], אם כן ליעבד [שיעשה, ינהג] כשיטת ר' יהודה ולא יטלטל את הנר בשום מקום. ואי [אם] כר' שמעון סבירא ליה [סבור הוא], אם כן ליעבד [שיעשה] כשיטת ר' שמעון, ויטלטל את הנר בכל מקום! ומשיבים: לעולם יש לפרש כי ר' אבהו כר' שמעון סבירא ליה [סבור הוא], ואולם משום כבודו של ר' יוחנן הוא שלא הוה עביד [היה עושה], כדי שלא לעשות במקומו שלא כדעתו.

ד בדיני טלטול הנרות בשבת אמר רב יהודה: שרגא דמשחא שרי לטלטולה [נר של שמן מותר לטלטלו] לאחר שכבה, ואילו דנפטא [של נפט] — אסור לטלטולה [לטלטלו]. וטעם הדבר, שכיון שריחו של נפט רע אינו מיועד להדלקה ולכן אסור לטלטלו. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: דנפטא נמי שרי לטלטולה [נר של נפט גם כן מותר לטלטלו].

מסופר: רב אויא איקלע לבי [הזדמן לבית] רבא. הוה מאיסן בי כרעיה, בטינא, אתיבי אפוריא קמיה [היו מלוכלכות רגליו בטיט, ושם אותן על המיטה לפני] רבא. איקפד [הקפיד] עליו רבא על לכלוך המטה, ולכן בעא לצעוריה [רצה לצערו] על ידי שאלות שלא יוכל לענות עליהן. אמר ליה [לו] רבא: מאי טעמא [מה הטעם] של רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] כי שרגא [נר] של נפט נמי שרי לטלטוליה [גם כן מותר לטלטלו]? אמר ליה [לו] רב אויא: הואיל וחזיא לכסויי בה מנא [וראויים לכסות בהם כלי]. אמר ליה [לו] רבא: אלא מעתה אם זהו נימוק, אם כן כל צרורות שבחצר אבן שבחצר יהיו מטלטלין לכתחילה בשבת, הואיל וחזיא לכסויי בהו מנא [וראויים הם לכסות בהם כלי]. אמר ליה [לו] ר' אויא: יש להבחין בין הדברים, הא איכא [זה הנר יש] תורת כלי עליה [עליו] ובכלים הקלו במוקצה. הני [אלה] האבנים ליכא [אין] תורת כלי עליה [עליהם], שהם חומרים גולמיים בלבד ואין היתר לטלטלם, אם לא הוכנו לצורך זה מבעוד יום. ומי לא תניא [שנינו בברייתא] כי

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

it is permitted to assemble it and it is permitted to dismantle it on Shabbat. If a permanent object like that one may be assembled on Shabbat and there is no concern for the prohibition of building, all the more so it should not be considered building and dismantling in the case of a candelabrum. Rather, Abaye said: Here it is referring to a special candelabrum made of joints, removable parts, and there is concern lest it fall and break into its component parts when it is moved, and one may come to reassemble it, which would be tantamount to crafting a vessel on Shabbat. The Gemara asks: If so, if it is referring to that type of candelabrum, what is the reason for the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish who permits moving the candelabrum?

The Gemara replies: It is not referring to a candelabrum that can actually be dismantled. Rather, what is the meaning of joints? Similar to joints, i.e., there are grooves in it and it appears as if it is made of different components. Therefore, in summary: With regard to a candelabrum made of actual joints, both one that is large and one that is small, it is prohibited to move it. In addition, a large candelabrum that has grooves, everyone agrees that it is prohibited to move it by rabbinic decree, which was issued due to a large candelabrum made of joints. Because it is common for a large candelabrum to be made of joints, if one saw someone carrying a large, grooved candelabrum, he would mistakenly assume that it had joints due to the similarity between them, and would mistakenly permit carrying a large candelabrum actually composed of joints. Where Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish disagree is in the case of a small candelabrum that has grooves. This Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that we issue a decree prohibiting moving even a small, grooved candelabrum due to a large one. And this Sage, Reish Lakish, holds that we do not issue a decree. Because a small candelabrum is not typically made of joints, everyone realizes that the grooves are strictly decorative.

The Gemara questions: And did Rabbi Yoḥanan actually say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Didn’t Rabbi Yoḥanan state the following principle: The halakha is in accordance with an unattributed mishna? And we learned in the mishna that discusses ritual impurity of a wagon with a detachable undercarriage: The wagon’s undercarriage, when it is detachable from the wagon, it is not considered connected to it and they are considered independent units as far as the halakhot of ritual impurity are concerned. And it is not measured with it. This refers to calculating the volume of forty se’a, as a vessel with a volume larger than forty se’a does not have the legal status of a vessel and cannot become ritually impure. And the undercarriage likewise does not protect together with the wagon in a tent over the corpse. A large wagon is considered a tent in and of itself, and the vessels inside the wagon do not become impure if the wagon is over a dead body. However, the undercarriage is not included with the wagon in this regard. If a hole in the wagon is sealed by the undercarriage, it is not considered to be sealed with regard to preventing ritual impurity. And, likewise, one may not pull the wagon on Shabbat when there is money upon it.

By inference: If there is not money on it, one is permitted to move the wagon even though there was money on it at twilight. An object that was set aside at twilight is set aside for the entire Shabbat. In this mishna, moving the wagon is permitted. Clearly, the unattributed mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that there is no prohibition of set-aside. Why, then, did Rabbi Yoḥanan, who always rules in accordance with an unattributed mishna, not rule in accordance with the opinion of Rabbi Shimon? Rabbi Zeira said: Let our mishna apply only to a case in which there was no money on the wagon throughout the entire duration of twilight. This strained interpretation is accepted so as not to contradict and reject Rabbi Yoḥanan’s statement.

Rabbi Yehoshua ben Levi said: One time, Rabbi Yehuda HaNasi went to the town of Deyosfera, and issued a ruling with regard to a candelabrum in accordance with the ruling that Rabbi Shimon made with regard to an oil lamp. This description is insufficiently clear, therefore a dilemma was raised before the Sages: Does this mean that he issued a ruling in the case of a candelabrum, like the ruling that Rabbi Shimon made in the case of an oil lamp, to permit moving it? Or, perhaps, he issued a ruling in the case of a candelabrum to prohibit moving it, and in another case he ruled in accordance with the ruling that Rabbi Shimon made in the case of an oil lamp, to permit moving it. There was no resolution found to this dilemma and therefore it stands unresolved.

It is told that Rav Malkiya happened to come to the house of Rabbi Simlai and moved an extinguished oil lamp, and Rabbi Simlai became angry, as in his opinion it is prohibited to move an oil lamp because it is set-aside. Likewise, Rabbi Yosei the Galilean happened to come to the place of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, and moved an oil lamp, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, became angry. The Gemara also relates that Rabbi Abbahu, when he happened to come to the place of Rabbi Yehoshua ben Levi, he would move an oil lamp. However, when he happened to come to the place of Rabbi Yoḥanan, he would not move an oil lamp. The Gemara wondered: Whichever way you look at it there is a difficulty. If he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, let him act in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda everywhere and refrain from moving the lamp. And if he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, let him act in accordance with the opinion of Rabbi Shimon everywhere and move the oil lamp. The Gemara answers: Actually, it can be explained that Rabbi Abbahu holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; however, in deference to Rabbi Yoḥanan he did not act accordingly, so as not to act contrary to his ruling in the place where he was the authority.

With regard to the halakhot of moving lamps on Shabbat, Rav Yehuda said: With regard to an extinguished oil lamp, it is permitted to move it, whereas a naphtha lamp, it is prohibited to move it. Since the smell of naphtha is unpleasant, the lamp is used exclusively for lighting. Therefore, moving it is prohibited. Rabba and Rav Yosef both said: With regard to a naphtha lamp, too, it is permitted to move it.

The Gemara relates: Rav Avya happened to come to Rava’s house. His feet were dirty with clay and he put them on the bed before Rava. Rava became angry at him for dirtying the bed and, therefore, sought to torment him with questions that he could not answer. Rava said to him: What is the reason that Rabba and Rav Yosef both said that with regard to a naphtha lamp, too, that it is permitted to move it? Rav Avya said to him: Since it is suitable to cover a vessel with it. Rava said to him: But if that is so, all pebbles in the yard may also be carried ab initio on Shabbat, since it is suitable to cover a vessel with them. Rav Avya said to him: There is a distinction between these cases. This, the lamp, the status of a vessel applies to it and there are leniencies that apply to vessels with regard to the halakhot of set-aside. These, the pebbles, the status of a vessel does not apply to it, as they are a raw material. Carrying them is prohibited unless designated for a specific purpose before Shabbat. Was it not taught in a baraita that

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אבל מנורה בין ניטלת בידו אחת בין ניטלת בב' ידים אסור לטלטלה וטעמא מאי ואוקמה רחבה במנורה דאית בה חידקי חידקי שהן כעין חוליו' שנראה המעמידה או המטלטלה כבונה. הילכך דחוליות בין גדולה בין קטנה אסורה. לית בה חוליות ואית בה חידקי חידקי גדולה אסורה דמיחלפא בגדול' של חוליות. כי פליגי במנורה קטנה דאית בה חידקי חידקי. ר' יוחנן סבר גזרינן קטנה דאית בה חידקי אטו גדולה דאית בה חידקי. וריש לקיש סבר לא גזרינן. איני דגזר ר' יוחנן והא איהו דאמר הלכה כסתם משנה. ותנן סתמא בכלים פ' י"ח במוכני של שידה ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות. ודייקינן מינה.

הא אין עליה מעות שריא. ואע"ג דהוו עליה כל בין השמשות ולא גזרינן כשאין עליה מעות אטו כשיש עליה מעות. וא"ר זירא תהא משנתנו בשלא היו עליה מעות כל בין השמשות (גזרי') שלא לשבור דברי ר' יוחנן. כלומר לא תקשי לך דר' יוחנן אדר' יוחנן. והא דהורה ר' (זירא ספרא) [בדיוספרא] עלתה בתיקו. ועבדינן בה לחומרא ומוקמינן לה הורה ר' במנורה לאיסורא וכר' שמעון בנר להיתרא:
ר' אבהו מטלטל שרגא כר"ש. ובאתריה דר' יוחנן לא הוה מטלטל ליה משום כבודו דר' יוחנן (רב) [אמר רב יהודה] שרגא דמשחא שרי לטלטלה.

אבל שרגא דנפטא (הוה) אסיר ורבה ורב יוסף שרו אפילו שרגא דנפטא. ואסיקנ' משום דחזו לכסיי בהו מני דנפטא. ואם תאמר אי הכי כל צרורות שבחצר יטלטלו הואיל וחזו לכסויי בהו מנא דנפטא.

הא דאמר רבא שרגא דמשחא שרי לטלטולי, דנפטא אסור. ה"פ לפי שהנר של נפט מסריח הוא ואין משתמשין בו אלא להדליקה נמצא שהיא בשבת כשברי כלי שאין עושין מעין מלאכה ופריק אע"פ שאינו עושה מעשה כלי חזי למידי לכסויי מנא. ואקשי ליה הו"ל כצרורות שבחצר שאין עושין מעין מלאכה כלל ופריק כיון דכלי גמור הוא ותורת כלי עליו להשתמש בו לאחר השבת מטלטל הוא ככלי הראוי דבשבת גופי' חזי למידי הוא:

הלכך דחוליות בין גדולה בין קטנה אסורה. איכא למידק דבפרק שני דביצה (כא, ב) תנן שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי וקא חשיב חדא מינייהו אין זוקפין את המנורה ביום טוב, ואוקימנא בגמרא (שם כב, א) במנורה של חוליות משום דמיחזי כבונה בית שמאי סברי יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים ובית הלל סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, אלמא שרי אפילו לזקוף מנורה של חוליות וכל שכן דשרי לטלטל. ויש לומר דההיא במנורה רפויה, וכדברי רבן שמעון בן גמליאל דאמר בסוף פירקין (לקמן שבת מז, ב) אם היה רפוי מותר גבי מטה של חוליות. ובתוס' הקשו לתירוץ זה דאם כן תקשי למאן דאסר לקמן ברפוי. ולדידי נמי קשיא לי דאי ההיא ברפויה תקשי לן, דהא בהדיא רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי, ואילו במטה רפויה מתיר רבן שמעון בן גמליאל אפילו לכתחלה, ומי נימא דמיקל רבן שמעון בן גמליאל במה שהיו בית אביו מחמירין. אלא שבזו יש לי לומר דהכא לאחרים והתם לעצמן, וכמו שאמרו לו שם (ביצה כא, ב) ומה נעשה לבית אביך שהן מחמירין על עצמן ומקילין אצל אחרים. ותירצו הם ז"ל דמנורה דהתם מיירי במנורה של חוליות מחוברין יחד ואינן מפורקין ופעמים מטין אותן ופעמים זוקפין אותם, והא דהכא בשל חוליות מפורקין.

אבל הרב אלפסי ז"ל לא הביא בהלכותיו כלל הא דרבי יוחנן דהכא, לומר שאין הלכה כן, משום דמשמע ליה דרבי יוחנן אתיא כמאן דאמר יש בנין בכלים, והלכך במחזיר כל צרכו ואפילו שלא תקע חייב חטאת ומשום הכי קא אסר הכא לטלטלה משום דמיחזי כבונה, וקסבר רבי יוחנן דההיא דשרו בית הלל התם ברפויה ובשאינו מחזיר כל צרכו, ומשום שמחת יום טוב התירו אפילו לזוקפה והוא שלא החזיר כל צרכו אבל בשבת אסור לטלטל, אבל אנן דקיימא לן דאין בנין בכלים אלא אם כן תוקע וכדאמרינן בריש פרק כל הכלים (לקמן שבת קכב, ב) גבי דלת של שידה תיבה ומגדל שרינן לטלטל אפילו בשבת, ואי רפויה שריא אפילו להחזיר וכדאמרינן לקמן (שבת מז, ב) גבי מטה גללניתא. ומכל מקום אינו מחוור, דהא משמע דמסקנא דגמרא כי הא דרבי יוחנן, מדקא מתמהינן אי הכי מאי טעמא דריש לקיש, ועוד מדמסקינן וכיילינן הלכך דחוליות בין גדולה בין קטנה אסורה, גדולה נמי ואית בה חידקי אסורה גזירה אטו גדולה של חוליות. ובפרק קמא דביצה (י, א ד"ה הכי) כתבתי יותר בסייעתא דשמיא בשמעתא דמוחלפת השיטה.

הא דאקשינן הכא: מי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן (כלים פי"ח מ"ב) מוכני שלה וכו'. ואיצטריך רבי זירא לתרץ תהא משנתינו בשלא היו עליה מעות כל בין השמשות שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן. תמיהא לי דהא אדרבה אקשינן בשלהי מי שהחשיך (לקמן שבת קנו, ב. קנז, א) ומי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי שמעון והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן (ביצה לא, א) אין מבקעין עצים מן הקורה ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב, ואקשינן עליה נמי מן סתמות אחרות דתנן (שם כט, ב. ל, א) מתחילין בערימת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה, ותנן (שם מ, א) אין משקין ואין שוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות, ואצטריך לשנויי רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח דתנן (לקמן שבת קמג, א) מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין וכו'. וכיון שכן מאי קא מקשה הכא ממוכני שלה דהא איכא סתמי אחריני טובא כרבי יהודה, ומאי קא מתרץ לה נמי שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן דהא איכא אחרינא דתקשי ליה. ועוד קשיא לי אמאי לא מייתי התם הא דמוכני.
ויש לומר דהכא במוקצה מחמת איסור בלבד הוא דקאמר רבי יוחנן הכא דהלכה כרבי יהודה, אבל בשאר מוקצה כרבי שמעון סבירא ליה וכדאמרינן התם, והלכך לא מצי לאותביה מהנך סתמי דמייתינן התם דמוקצה מחמת איסור חמיר טפי. והתם נמי לא אותבינן עליה הא דמוכח מהאי טעמא גופא. והכא נמי לא ניחא ליה לשנויי רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח, דתנן אין משקין ושוחטין את המדבריות וכל שכן הכא דמוקצה מחמת איסור, שלא לשבור נמי דברי רבי יוחנן דפסק בשאר מוקצה כרבי שמעון.
וכן הלכה דבשאר מוקצה הלכה כרבי שמעון, ובמוקצה מחמת איסור בלחוד הלכה כרבי יהודה, וכדאיתא התם בשלהי פרק מי שהחשיך.

שרגא דמשחא שרי לטלטולה דנפטא אסור. פירש רש"י ז"ל: דנפטא אסור אפילו לרבי שמעון. וכן נראה ודאי דסתם שרגא דחרס משמע, וכדתניא (לעיל שבת מד, א) מטלטלין נר חדש אבל לא ישן [דברי רבי יהודה] ותניא (שם עי"ש) רבי יהודה אומר כל הנרות של (חרס) [מתכת] מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו עליו באותה שבת, אלמא סתם נר היינו של חרס עד שיפרוט של מתכת, והלכך אי כרבי יהודה אפילו דמשחא נמי אסיר.
ואי קשיא לך נמי דהא רבה כרבי יהודה סבירא ליה, דהא אמר אביי (לעיל שבת כב, א) כל מילי דמר עביד כרב ורב כרבי יהודה סבירא ליה (לעיל שבת מד, ב). יש לומר התם לאפוקי מדשמואל, אבל הכא תליא באשלי רברבי דרבי יהושע בן לוי פסק כרבי שמעון (לעיל שבת מה, ב).

זה שהתרנו טלטול של מנורה פירושו במנורה שאין בה חוליות אבל של חוליות אסור שמא ע"י טלטולה תתפרק ויחזיר חוליותיה למקומן ונמצא עושה כלי לכתחלה לא היו שם חוליות המתפרקים אלא כעין חוליות שהם מחוברים במסמרים אלא שמתנדנדים כעין חוליות והם הקרוים חידקי אף זה אסור לטלטלה גזירה חידקי אטו חוליות ממה שכתבנו למדת שאם נתפרקה אסור להחזיר חוליות למקומן תדע שלא נאמר אלא בחוליות שיש בהחזרתן צרך לחדש דבר או לחזק ולהדק ביותר והוא כעין בנין לכתחילה שאסור אף בכלים מגזירה שמא יתקע ואף באוכלים כגון מגבן (לקמן צ"ה א') אבל ברפויה קצת מותר וכבר ביארנו כן בסוף שני של י"ט:

מה שהתרנו בנר ישן לטלטלו בשבת אחר שלא הדליקו בו באותה שבת לא סוף דבר בשל שמן אלא אף בשל נפט שהוא מאוס ביותר שהרי מ"מ ראוים הם לכסות בהם את הכלי ואע"פ שהצרורות שבחצר ראויות לכסות בהם את הכלי מ"מ הנרות יש עליהם תורת כלי מה שאין כן בצרורות והרי אמרו השירים והנזמים והטבעות אע"פ שאסור לצאת בהם ברה"ר כמו שיתבאר הרי הם ככל הכלים וניטלים בחצר אף שלא כדרך מלבוש הא כל שהדליקו בה באותה שבת אסור (אחר) לאחר שכבה ואין צ"ל כשהיא דולקת כמו שהתבאר:

הילכך דחליות בין גדולה בין קטנה אסורה פי' המורה שמא תתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי וקשיא לי טובא מדתנן בפ' יו"ט בה' שלשה דברים רשב"ג מחמיר כדברי ב"ש אין טומנין את החמין מיו"ט לשבת ואין זוקפין את המנורה ביו"ט כו' ואמרי' בגמרא מאי קעביד אמר רב יצחק בר ביסנא הכא במנורה של חליות עסקי' מושם דמחזרי כבונה ובהא פליגי ב"ש סברי יש בנין בכלים ושי סתירה בכלים וב"ה סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים אלמא מנורה של חוליות מותרת והכא היכי אסרי' לה ונראה לי לתרץ דודאי מנורה שהיתה עשוי' חוליות חוליות מותר לזוקפה דכיון דא"צ מעשה אומן אין בנין וסתירה בכלים והכי בבקני מנורת עסקי' שהיה קני' עשויות חוליות חוליות ושי מעשה אומן בהחזרתן כדתנאי לקמן המחזיר קני מנורה שבבת חייב חטאת והתם קאמרי' בין גדולה בין קטנה אסורה שמא תתפרק ויבא להחזירה ויתחייב חטאת. גדולה נמי ואית בה חידקי בחיבור קנים שנראה כאלו הן חוליות ואינן של חוליות אלא כולה הוא מקשה או ע"י התכה בדפוס אסורה מדרבנן גזירה אטו גדולה דחוליות כי פליגי בקטנה ואית בה חידקי:

בפירש"י בד"ה איבעיא כו' כדרך שהיה ר"ש מתיר בנר ישן או כו' וכר"ש הורה בנר להתיר עכ"ל אליבא דריב"ל דקיימינן הכא דפסק לעיל כר"ש הוי מצי למנקט אף כדרך שהיה מתיר בנר הדולק בשבת לאחר שכבה אלא מילתא דפסיקא נקט אף לר"י דפסק כר"י במוקצה מחמת איסור במוקצה מחמת מיאוס דהיינו נר ישן פסק כר"ש וק"ל:

תוס' בד"ה הורה במנורה כו' ורש"י פי' הורה במנורה כו' וחדא הוראה הוי כו' ואין נראה דאין לתלות מנורה כו' עכ"ל צ"ע דלעיל לא כתבו סברא זו רק לתירוץ לקושייתם והכא דחו בזה פירש"י כאילו היא מוכרחת וי"ל דודאי לפום מה דהקשו לעיל אמאי לא מבעיא ליה הכא כי התם דבמנורה כי נר להיתרא לר"ש ובנר לא ס"ל ואוסר אין סברא זו מוכרחת דאפשר כיון דע"כ נקט במלתיה איסורא בנר תלה המנורה בו להיתרא אליבא דר"ש אלא דמ"מ יש לתרץ כך דלא ה"ל למתלי מנורה בנר אבל הכא לפירש"י דתלה המנורה בנר להיתרא לר"ש וחדא הוראה היא דבנר לא שמעינן מידי לא להיתרא ולא לאיסורא שפיר קשיא למה נקט נר כלל במלתיה למתלי מנורה בו כיון דטעם אחד לשניהם ודו"ק:

בא"ד ועוד דאכתי ה"ל למבעיא א"ד תרווייהו להיתרא עכ"ל ר"ל כי התם דמבעי לי' הכי ולפירושם לא קשה למבעי התם בטרפחת להיתרא כרבי בזפק וחדא הוראה היא כפירש"י הכא דלפירושם אין דבר זה מבעיא בשום מקום מיהו לפירש"י דהכא קשה אמאי לא קמבעיא ליה התם כי הכא בטרפחת להיתרא כרבי בזפק וחדא הוראה היא ואפשר דכוונת רש"י נמי הכא דלאו חדא הוראה היא אלא כי התם דבנר לא ס"ל כר"ש אבל התוס' לא ניחא להו לפרש הכא הכי דהל"ל הכא וכר"ש בנר לא ס"ל כדקאמר התם וכרבי בזפק לא ס"ל ודו"ק:

בגמ' אתיבי אפוריא קמיה דרבא איקפד רבא בעא לצעוריה וכו' פירוש רבא לר' אויא:

בתוס' ד"ה הורה במנורה וכו' וא"ל ר' יהושע טועה בדבר משנה אתה וגרסי' התם וכו' ר"ל וכך גרסי' באיבעיא להו דהתם:

ד"ה דנפטא אסור וכו' רב יוסף נמי משמע דאית ליה מוקצה בפ' נוטל דאמר כמה חריפא שמעתתא וכו' כצ"ל:

גמ' דהואיל וחזי לכסות ביה מנא נמחק. ונ"ב בס"א אינו וכן משמע מעובדא דלקמן:

תוס' בד"ה דחוליות כו' דבפ"ב דביצה כו' כצ"ל:

גמ' הורה במנורה לאסורא. נ"ב דאיכא הוראה לאסורא נמי (כתובות ז.):

גמ' אמר ר' יהודה שרגא דמשחא. עי' לקמן דף קכב ע"ב תוס' ד"ה רחת:

תוס' ד"ה דנפטא וכו' ורבה נמי אית ליה. עי' מנחות דף מא ע"ב תוס' ד"ה כל מילי. ובעירובין דף צג ע"ב תוס' ד"ה לא תימא:

אמר ר' זירא תהא משנתינו שלא היו עליה מעות כל בין השמשות שלא לשבור דבריו של ר"י. ויש לפרש דהרשב"א הקשה לעיל היכא מוקמינן מתני' דמוכני כר"ש הא מסקינן דעד כאן לא קאמר ר"ש אלא ביושב ומצפה. ותי' הרשב"א דגם הכא יושב ומצפה מתי יבואו התינוק או הגוי עכ"ל. וא"כ הא ע"כ הגוים אינם מצוים בזמן התנאים וצ"ל יושב ומצפה מתי יבא התינוק וזה אינו אלא לשיטת הפוסקים דסוברים תינוק אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו אבל ר"י מסופק ביבמות לר"ש היכי סבר וא"כ בלא"ה לא מצי לאוקמי מתני' לשיטת ר"י כר"ש וע"כ צריכין לאוקמא מתני' בשלא היו עלי' מעות ודו"ק:

בראב"ן סי' שמ"ה כ' אין לנו בנר אלא כר"ש אבל במנורה אסור דהוה דומיא דכוס וקערה ועששיות. וקשה דלפ"ז לא הי' צריך לאוקמי בגמרא דאית ביה חידקא ולחלק בין גדול לקטנה. וי"ל דקמ"ל מר"ש דלעיל כל הנרות מטלטלין אפי' מנורה ועששיות וכוס כל וכל אבל כוס וקערה מוציא מן הכלל אבל מנורה עדיין אינו יוצא מן הכלל ובא ר"י למימר דמנורה הוי בכלל כוס וקערה ואסור אבל אינו אסור אלא כשמדליק בו בשבת ככוס וקערה ומסיק הגמר' דגם בנין נמי שייך וא"כ אסורה בכל ענין אפי' כשלא דלק בו בשבת ודו"ק:

בא"ד אך לפ"ז קשה לרשב"א כו' הא אמרינן בריש כל הכלים הכל מודים בסיכי וזירי ומזורי כו' עכ"ל. נראה דרשב"א מפרש כשיטת ר"ת דלעיל דהאי הכל מודים דר"פ כל הכלים אדר"ש קאי משא"כ לפירש"י שם דהאי הכל מודים אדרבנן דפליגי אדרבי נחמיה קאי א"כ לק"מ. מיהו בלאו הכי לא ידענא מאי קשיא ליה לרשב"א שאם נפרש דעיקר קושייתו היינו דלמאי דמשמע דר"י גופא כרבי יהודה ס"ל אפילו בנר דאסור משום מוקצה והא דקאמר אנו אין לנו אלא בנר היינו אליבא דר"ש ורוצה לומר אבל במנורה ר"ש גופא מודה א"כ אמאי הדר ביה הש"ס לפרש דהא דמודה ר"ש במנורה היינו משום בנין דאכתי הוי מצי למימר דהא דמודה ר"ש היינו משום קביעות מקום כדמעיקרא דהא בפ' כל הכלים משמע דר"ש מודה דהיכא דמייחד ליה מקום אסור ואף שרשב"א עצמו מפרש בסמוך דלמסקנ' כה"ג לא הוי קביעות מקום היינו משום דאזיל לפי פירושו דהכא דר"י גופא סבר כר"ש משא"כ להך פירושא דר"י גופא לא ס"ל כר"ש אלא דכולה מילתא דנר ומנורה אליבא דר"ש איירי א"כ שפיר מצי למימר דמסברא קאמר ר"י דר"ש מודה במנורה דהוי קביעות מקום דמה"ת נאמר דר"י ור"ש פליגי בפלוגתא רחוקה דר"י אוסר אפילו בנר דלא שייך קביעות מקום כלל ור"ש יתיר אפילו במנורה דשייך בה קביעות מקום קצת כל זה מוכרח בכוונת הרשב"א וכן כתב מהרש"א ז"ל ע"ש אלא דאכתי לא ידענא מאי קשיא ליה לרשב"א דהא ודאי שפיר מקשה בגמרא דאי ס"ד דבכה"ג מיקרי קביעות מקום לר"ש א"כ רבי חייא דמתיר בכילת חתנים הוי דלא כמאן לא כר"י ולא כר"ש אע"כ דבכה"ג פשיטא דלא הוי קביעות מקום וא"כ ע"כ הא דאמר רבי יוחנן דר"ש מודה במנורה היינו משום בנין. ובר מן דין תמוה לי טובא במאי דמייתי הרשב"א ראיה מסיכי וזירי ומזורי לכאורה לא דמי כלל דשאני התם שכלים הללו מלאכתן לאיסור כפירש"י והתוס' שם שמיוחדים לבית הבד ולאריגת בגדים וא"כ נהי דכלים שמלאכתן לאיסור לצורך גופן או מקומן שרי היינו משום דחזו לתשמישי אחריני משא"כ בהנך דקפיד עלייהו ומייחד להו מקום תו לא חזו לתשמישי אחריני. וא"כ לפ"ז במנורה וכילת חתנים דהכא שמלאכתן להיתר וכמ"ש לעיל דנר ומנורה לא מיקרי מלאכתן לאיסור כיון שאין עושין מלאכה בגוף הכלי אלא בסיס בעלמא הוא דעבדו וכן מצאתי להדיא שכ"כ הרשב"א ממונפלא"ר בחידושי שבת בר"פ כל הכלים ע"ש וכמו שאבאר בסמוך גבי שרגא דמשחא. ועוד דע"כ ממקומו הוא מוכרע מסוגיא דשמעתין גופא דאי ס"ד דמנורה נמי מיקרי מלאכתה לאיסור א"כ מאי מקשה אביי הכא מכילת חתנים דהא ודאי מלאכתה להיתר הוא דרבי חייא דקאמר מותר לנטותה ומותר לפרקה אע"כ כדפרישית דמנורה נמי מיקרי מלאכתה להיתר כמו כילת חתנים א"כ מקשה אביי שפיר דאי ס"ד דמטעם קביעות מקום אסור בטלטול אפילו במלאכתו להיתר אם כן תקשי מכילת חתנים אלא ע"כ דבמלאכתו להיתר לא שייך לאסור משום קביעות מקום כמ"ש הטור והש"ע בריש סימן ש"ח וכדמשמע להדיא לקמן בפרק כל כתבי (דף קכ"ב) גבי פמוטות של בית רבי כמ"ש התוס' והרא"ש שם (ועיין מה שאכתוב שם בלשון רש"י) וכדאיתא נמי להדיא בס"פ המוצא תפילין (דף ק"ב ע"א) בהאי שריתא דהוי בי רבי פדת וכמ"ש התוס' והרא"ש בס"פ במה מדליקין גבי חלתא בת תרי כורי ע"ש ונראה דרשב"א בעל התוס' לא נחית להך סברא. אלא דלפ"ז סוף סוף קשיא הך סוגיא דפרק כל כתבי גבי פמוטות של בית רבי לא הוי כמסקנא דהכא. וצ"ע גדול ליישב ודו"ק:

בד"ה דחוליות קשה לר"י דבפ"ב דביצה משמע דב"ה שרי כו' עס"ה. ויש לדקדק דמאי קשיא להו דהא בפ"ק דביצה (דף יו"ד ע"א) משמע דהא דס"ל לב"ה אין בנין בכלים גבי תריסין היינו משום שמחת יו"ט כדמשמע דמה"ט א"ר יוחנן מוחלפת השיטה ואף למאי דדחינן התם ואמרינן דילמא לא היא ומשמע שרוצה לומר אפילו היכא דלא שייך שמחת י"ט ס"ל לב"ה דאין בנין בכלים מ"מ כיון דהכא בשמעתין אליבא דרבי יוחנן קיימינן ואיהו ס"ל דדוקא משום שמחת י"ט התירו ולכאורה היה נ"ל בזה דסברו התוס' דנהי דלענין חזרת תריסין שייך שמחת י"ט אפ"ה לענין מנורה דאיירי בשמעתין משמע להו דלא שייך שמחת י"ט אלא דא"א לומר כן דהא במתני' דהתם פ"ב דביצה קתני להדיא דר"ג שהיה מחמיר בזקיפת מנורה היינו כב"ש דבית הלל שרי וא"כ ע"כ לרבי יוחנן דאמר מוחלפת השיטה משום דבתריסין מיקל ב"ה משום שמחת י"ט א"כ ממילא מוכח דבזקיפת מנורה נמי שייך שמחת יו"ט והנלע"ד בזה דעיקר קושיית התוס' דהכא אהא דפשיטא ליה לסתמא דתלמודא דהכא דקאמר הלכך חוליות בין גדולה ובין קטנה כו' ובקטנה דאית ביה חידקי פליגי ומנ"ל לתלמודא להחמיר כולי האי כיון דלב"ה אין בנין בכלים אלא משום חומרא בעלמא א"כ טפי הול"ל דר"י ור"ל פליגי אפילו בגדולה דאית ביה חידקי לכך הוצרך תוס' לתרץ ולחלק בין חליות דהכא לחוליות דפ"ב דביצה דחוליות דהתם דמיא לתריסין שאין בהם בנין כ"כ וחוליות דהכא פשיטא ליה לסתמא דתלמודא דחמיר טובא דדמי לבנין גמור משום הכי משמע דאפילו בגדולה בחידקי שייך לגזור כן נ"ל בכוונת התוספות כאן מיהו בפ"ב דביצה כתבו התוספות עוד תירוץ אחר שנוטה קצת לסברא ראשונה שכתבתי ושם יבואר אי"ה ודו"ק:

בגמרא ומי אמר ר"י הכי והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן מוכני שלה. והקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו דאמאי מייתי הכא טפי הך סתמא דמוכני מהנך סתמא דמייתי הש"ס בסוף מכילתין כגון ההיא דעצמות וקליפין ותירץ דהתם לא איירי במוקצה מחמת איסור משא"כ הכא דאיירי במוקצה מחמת איסור דחמיר טובא כו' ע"ש. ולענ"ד אין זה מספיק אדרבא כ"ש דלא מקשה הכא מידי דאית לן למימר דרבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח היינו האי דאין משקין ושוחטין והך סתמא עדיפא טפי כיון שנשנה בסוף המסכת כמ"ש התוספות ברפ"ק דביצה. והנלע"ד דהנך סתמי דסוף מכילתין ודרפ"ק דביצה לא שייכי הכא דהנך כולהו איירי במוקצה לאכילה משא"כ כל השקלא וטריא דהכא בפלוגתא דר"י וריב"ל בענין נר קאי אברייתא דלעיל לענין טלטול מש"ה מקשה שפיר מטלטול דנר לטלטול דמוכני ולפ"ז לא שייך לומר דר"י סתמא אחרינא אשכח האי דאין משקין ושוחטין דשאני התם דהוי מוקצה לאכילה דחמיר טפי. אף לפי מ"ש לעיל בתחלת הסוגיא דלא שייך לחלק בין מוקצה לאכילה למוקצה לטלטול וכתבתי לפרש הא דמחלק בר"פ מפנין בענין אחר היינו משום דמסברא דנפשין אין לנו לחלק משא"כ היכא דקשיא סתמא אסתמא פשיטא שיש לנו לחלק בסברא כל דהו כי היכי דלא תיקשי סתמא אסתמא כנ"ל:

מיהו לפי מ"ש לעיל בסוגיא דמוכני וגבי חטין שזרען בקרקע א"צ לכל זה דבלאו הכי מוקי רבי זירא שפיר הך מתני' דמוכני כר"י משום דלא משמע ליה לאוקמי כר"ש דא"כ אפילו ביש עליה מעות הוי שרי כמ"ש שם ודו"ק:

בפרש"י בד"ה איבעיא להו חדא הוראה הויא והכי קאמר הורה במנורה להיתירא כדרך שהיה ר"ש מתיר בנר ישן כו' עס"ה. והקשו עליו בתוס' דאין לתלות מנורה בנר כו' ולענ"ד כבר נתיישב היטב בדקדוק לשון רש"י עצמו שכתב בסוף דבריו או דילמא כו' כדאמרינן בחידקי משמע דמעיקרא דבעינן למימר דחדא הוראה הוי היינו משום דמעשה דרבי איירי במנורה שאין בה לא חוליות ולא חידקי אלא משום דמנורה גדולה היתה ומה שהוצרך רבי להורות להיתירא היינו לאשמעינן דאין לאסור בכה"ג משום קביעות מקום והיינו כדרבי חייא בכילת חתנים. כנ"ל ברור בכוונת רש"י ז"ל ודו"ק ועיין מ"ש מ"ז ז"ל בספר מג"ש שהאריך בזה:

בגמ' אמר רבי יהודה שרגא דמשחא שרי לטלטולי. והקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו בריש פרק כל הכלים אהא דאמר רב יהודה התם דכלי שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו אסור וא"כ קשיא דר"י אדר"י וכתב לתרץ דנר שמדליקין בו לא מיקרי מלאכתו לאיסור כו' ע"ש. ונתתי שמחה בלבי שכוונתי לדעת הגדול מסברא דנפשאי כמו שכתבתי לעיל בסוגיא בכמה דוכתי להכריח סברא זו בראיות ברורות ובדקדוק לשון רש"י גבי קינה של תרנגולין ע"ש:

בתוס' בד"ה דנפטא אסור כו' ואע"ג דרב אית ליה מוקצה כו' ורבה נמי אית ליה כדאמר אביי כל מילי דמר עביד כרב כו' עכ"ל. והרשב"א ז"ל בחידושיו כתב דמשום הא לא איריא דהא דאמר אביי כל מילי דמר עביד כרב היינו דוקא היכא דפליג שמואל לחוד עליה משא"כ הכא דתליא באשלי רברבי דריב"ל נמי כר"ש ס"ל. אלא לפי שיטת רש"י לעיל (דף מ"ב ע"ב) דהא דאמר רבה בטעמא דרב חסדא דאין נותנין כלי תחת תרנגולת היינו משום דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל א"כ שפיר שמעינן דרבה כר"י ס"ל דהא לר"ש ביצה דבר הניטל הוא אלא דהתוספות שם לא כתבו כן ומכ"ש לפי שיטת רש"י שכתב בכמה דוכתי בביצה דרבה ס"ל מוקצה דאורייתא כדאמר להדיא בפרק אלו עוברין וכמ"ש שם בחידושינו ברפ"ק דביצה דמשמע דרבה לא הדר ביה בפרק אלו עוברין. וא"כ לפ"ז פשיטא דס"ל כר"י דאית ליה מוקצה מדמהדר למידרשיה מקרא דוהכינו אלמא דהכי ס"ל ועיין מה שאכתוב עוד בזה לקמן ובמסכת ביצה ובק"א:

מותר לנטותה. דסתם כילת חתנים אין לה גג טפח שנקליטין יוצאין לשני ראשי המטה באמצעה אחד לכאן ואחד לכאן ונותן כלונס' מזה לזה ומשליך האהל עליה והוא שופע לכאן ולכאן וכיון שאינו רחב טפח אינו אהל ואין בו לא בנין ולא סתירה: בשל חוליות. במנורה של פרקים שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי: חידקי. חיתוכין סביב לה קרונ''ש ודומה לפרקים ומאן דחזי סבר של פרקים הוא: גדולה. הואיל ודרכה לעשותה של חוליות כי אית ביה חידקי סברי דחוליות הן ואסור אפילו לריש לקיש כדאמר לעיל ניטלת בשתי ידים אסור לטלטלה: כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי. דכולי עלמא ידעי דלאו חוליות נינהו: גזרינן. אטו חוליות: ומי אמר רבי יוחנן הכי. הלכה כר' יהודה: תהא משנתינו. דמוכני דקתני הא אין עליה מעות שריא כגון שלא היו עליה בין השמשות והכי תידוק מינה טעמא דיש עליה מעות כשקדש היום הא אין עליה כשקדש היום שריא: לדיוספרא. מקום: איבעיא להו. חדא הוראה הואי והכי קאמר הורה במנורה להיתרא כדרך שהיה ר' שמעון מתיר בנר ישן או דילמא שתי הוראות הוה הורה במנורה לאיסור כדאמרן בדחידקי וגזרינן אטו חוליות וכר''ש הורה בנר להיתר: וטלטל שרגא. נר שכבה: לעולם כרבי שמעון סבירא ליה. דאי סבירא ליה דאסור לא הוה מטלטל ליה לכבוד ר' יהושע בן לוי דליעבד איסורא: שרגא דמשחא. שדלק נר של שמן: שרי לטלטולה. אחר שכבה כר' שמעון דלא מאיס: אבל בנפטא. דמסרח אפילו רבי שמעון מודה דלא חזי אלא למלאכתו: איקפד רבא. משום טינוף המטה: ובעה לצעוריה. בשאלות:

רבי שמעון נר שהדליקו באותה שבת והא דלא פסיק רבי יוחנן כרבי מאיר דהא סבר לגמרי כוותיה דשרי מוקצה מחמת מיאוס ואסר מוקצה מחמת איסור נקט רבי יהודה משום דבכל מקום הוזכר גבי מוקצה ועוד דלא מצינו דאית ליה לרבי מאיר מוקצה מחמת איסור גרידא אלא בנר ישן דאיכא תרתי מחמת מיאוס ומחמת איסור אך לפי זה קשה לרשב''א דמשמע דנקט במנורה אין לנו כרבי שמעון אבל רבי שמעון מיהא שרי במנורה ולמאי דמפרש טעמא דמנורה משום דאדם קובע לו מקום היכי שרי רבי שמעון הא אמרי' בריש כל הכלים (לקמן דף קכג.) הכל מודים בסיכי וזירי ומזורי כיון דקפיד עלייהו מיחד להו מקום ונראה לפרש דרבי יוחנן פסק כרבי יהודה במוקצה מחמת מיאוס וכ''ש במוקצה מחמת איסור כדמוכח בפרק בתרא (דף קנז.) דקאמר בכולי שבת הלכה כרבי שמעון בר ממוקצה מחמת מיאוס וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כרבי שמעון בר ממוקצה מחמת איסור דהיינו שהדליקו בה באותה שבת והא דקאמר אנו אין לנו אלא בנר כרבי שמעון לאו משום דסבר כוותיה בנר אלא כלומר אין לנו שיתיר אפי' רבי שמעון דמיקל אלא בנר אבל במנורה אסר והשתא קיימי תרוייהו אחד ברייתא ולא מצי נמי למינקט רבי מאיר: והא כילת חתנים דאדם קובע לה מקום. פי' רשב''א דאדם קובע לה מקום כמו למנורה ואפ''ה שרי שמואל אלא ודאי לא חשיב קביעות שלה ושל מנורה קביעות אלא היכא דקבע מקום לגמרי כדאמר בפ' כל הכלים (לקמן קכג. ושם): דחוליות בין גדולה בין קטנה אסורה. קשה לר''י דבפ''ב דביצה (דף כא:) תנן ג' דברים ר''ג מחמיר כב''ש וחשיב אין זוקפין את המנורה ומשמע דב''ה שרי ומפרש התם בגמרא הכא במנורה של חוליות עסקינן משום דמיחזי כבונה דב''ש סברי יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים וב''ה סברי אין בנין כו' אלמא שרי ב''ה מנורה של חוליות להחזיר ומאן דשרי בסוף פירקא להחזיר מטה של חוליות ברפוי איכא לאוקמא ה''נ ברפוי אבל למאן דאסר קשה ותירץ ר''י דהתם מיירי כגון שהחוליות מחוברין יחד ואינם מתפרקין ופעמים מטין אותן ופעמים זוקפין אותן: הורה במנורה להיתרא וכר''ש בנר נמי להיתרא או דילמא במנורה הורה לאיסורא וכר''ש בנר להיתרא. וא''ת אמאי לא קאמר נמי או דילמא הורה במנורה להיתרא כרבי שמעון בנר וכרבי שמעון בנר לא סבירא ליה דכה''ג איתא באלו טריפות (סולין דף נו: ושם) הורו בטרפחת כרבי בזפק איבעיא להו הורו בטרפחת לאיסורא וכרבי בזפק להיתרא או דילמא הורו בטרפחת להיתרא כרבי בזפק וכרבי בזפק לא סבירא להו וי''ל דהכא לא שייך למיתלי מנורה בנר כדתלי טרפחת בזפק דהכא אין טעם אחד לשניהם דנר משום מוקצה ומנורה משום בנין ועוד דלא בעי למימר דר' לא סבר בנר כר''ש משום דריב''ל פסיק לעיל כר''ש ואם תאמר ובההיא דאלו טריפות אמאי לא קאמר נמי תרוייהו להיתרא כדאמר הכא או דילמא הורו בטרפחת להיתרא וכר' בזפק נמי להיתרא ומיהו בלאו הכי מגיהין שם הספרים ול''ג הורו בטרפחת לאיסורא דהא כ''ע שרו לה דתניא התם היא האם היא טרפחת היא שלחופית ובניטל האם הוה עובדא והאכילה רבי טרפון לכלבים ואמר הלכה חמורך טרפון ואמר ליה רבי עקיבא טועה בדבר משנה אתה וגרס התם הורו בטרפחת להיתרא וכרבי בזפק להיתרא כו' ורש''י פי' הורה במנורה להיתרא כר''ש בנר וחדא הוראה הוי ואין נראה דאין לתלות מנורה בנר ועוד דאכתי הוי ליה למיבעיא או דילמא תרוייהו להיתרא: דנפטא אסור לטלטלה. פי' בקונט' אפילו לר''ש וכן משמע דהא שרגא דמשחא דשרי לטלטלה היינו לר' שמעון ועוד מדפריך רבא בסמוך לרבה ורב יוסף מ''ש מצרורות שבחצר ואי שרי ר' שמעון דנפטא תיקש' ליה לכ''ע אליבא דרבי שמעון לכך פי' בקונט' דהכא אליבא דר' שמעון קאי ואע''ג דרב אית ליה מוקצה גבי מטה שיחדה למעות. ורבה נמי אית ליה כדאמר אביי כל מילי דמר עביד כרב ורב יוסף נמי משמע דאית ליה מוקצה בפ' נוטל (לקמן קמב:) דקאמר כמה חריפא שמעתתא דדרדקי אימור דאמור בשכח לכתחילה מי אמור הכא אליבא דר''ש. קאמר וליה לא ס''ל ומיהו נראה לפרש דהכא מיירי נמי אליבא דרבי יהודה ולא מיירי בהדליקו בו באותה שבת וה''ק שרגא דמשחא של מתכת שרי לטלטולה ואפילו לרבי יהודה כדתניא לעיל (ד' מד) כל הנרות של מתכת מטלטלין דנפטא אסור אפי' לרבי שמעון דמאיס טפי מנר ישן ורבה ורב יוסף שרו אפי' לרבי יהודה דלא [עי' תוס' מנחות מא: ד''ה כל מילי]:

שבת מו ע"א - טקסט הדף

דף מו - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד