שבת סו ע"ב

לתרוצי סוגיא עבידא [ליישר את פסיעותיו ולזקוף את קומתו נעשה], אבל לא להישען עליו ממש, הכא [כאן] בקב — לסמוך עילויה [עליו] הוא דעבידא [שעשוי] הקב, וסמיך עליה [ואכן נשען עליו].

א שנינו במשנה שסמוכות הזב וכסאו טמאין מדרס, ואין יוצאין בהן בשבת, ואין נכנסין בהן לעזרה.

תני תנא קמיה [שנה חוזר המשניות לפני] ר' יוחנן את ההלכה בענין זה בגירסה הפוכה: "נכנסין בהן לעזרה".

אמר ליה [לו] ר' יוחנן: אני שונה שדבר זה אשה חולצת בו כיון שהוא נחשב לנעל לכל דבר, ואת אמרת [ואתה אומר] שנכנסין בו לעזרה?! תני [שנה] "אין נכנסין בהן לעזרה".

שנינו במשנה נזכר שלוקטמין טהורה. ושואלים: מאי [מהו] לוקטמין? אמר ר' אבהו: פירושו — חמרא דאכפא [חמור שעל הכתפיים] שעושים דמות חמור מעץ לשעשוע ונושאים אותו על הכתפיים ונראה כאילו חמור רוכב עליהם. רבא בר פפא אמר: זהו קשירי, כלומר, מעין קביים גבוהים, ששמים מתחת לרגליים להלך בהם בטיט, או לשעשוע. רבא בר רב הונא אמר: זהו פרמי [מסכות].

ב משנה הבנים (ילדים) יוצאין בשבת בקשרים שעושים לסגולה, ובני מלכים — בזוגין (פעמונים), ולא רק הם, אלא כל אדם מותר לצאת בהם, אלא שדברו חכמים בהווה (במצוי, ברגיל).

ג גמרא שנינו במשנה כי הילדים יוצאים בשבת בקשרים. ושואלים: מאי [מה הם] קשרים אלה? אמר אדא מרי שכך אמר רב נחמן בר ברוך שכך אמר רב אשי בר אבין שכך אמר רב יהודה: אלה הם קשורי פואה, שקושרים את צמח הפואה לרפואה וסגולה.

אמר אביי, אמרה לי אם (אומנתי): תלתא [שלושה קשרים] — מוקמי [מעמידים] את המחלה שלא תגבר, חמשה קשרים — מסו [מרפאים], שבעה — אפילו לכשפים מעלי [יפים].

אמר רב אחא בר יעקב: והוא שמועיל הפואה לרפואה הרי זה דווקא באופן דלא חזי ליה שמשא וסיהרא [שאין המתרפא רואה אותה את השמש והירח], שאינו מביט בהם, ולא חזי מיטרא [ואינו רואה גשם], ולא שמיע ליה [ואינו שומע] קול ברזלא [ברזל], וקל תרנגולתא, וקל ניגרי [וקול תרנגולת וקול פסיעות]. אמר רב נחמן בר יצחק: נפל פותא בבירא [נפלה סגולת הפואה בבור], שאם הרפואה תלויה בזהירות כזאת — שוב אין אדם יכול להשתמש בה למעשה.

ושואלים: אם כן הוא שאלה הם קישורי פואה הנעשים כסגולה לריפוי מחלות, מאי איריא [מדוע דווקא] הבנים יכולים לצאת בהם? אפילו בנות נמי [גם כן]! וכן מאי איריא [מדוע דווקא] קטנים? אפילו גדולים נמי [גם כן]!

אלא מאי [מהם] קשרים הללו — כי הא [כמו דבר זה] שאמר אבין בר הונא שכך אמר רב חמא בר גוריא: בן שיש לו געגועין על אביו ואינו יכול להיפרד — נוטל האב רצועה ממנעל של ימין וקושר לו כסגולה בשמאלו. ומשום שגעגועים אלה מצויים בילדים קטנים, ובעיקר בבנים, שהיו מטפלים ומתעסקים בהם יותר מבבנות, אמרו שהבנים הם היוצאים בקשרים. בעניינה של אותה רפואה אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך [וסימן יש לך] על איזה צד לקשור — תפילין, שקושרים באמצעות יד ימין על יד שמאל, וחילופא [ואם עשה היפך הדבר] שקשר רצועה ממנעל שמאל על ימינו — סכנתא [סכנה] היא, משום שבכך יגברו געגועיו יותר מדי.

ד וכיון שדובר בסגולות וברפואות שונות ובהיתר שימושן בשבת מביאים עוד מדברי אותו חכם בנושאים אלה. אמר אבין בר הונא שכך אמר רב חמא בר גוריא: סחופי כסא אטיבורי בשבתא [לכפות כוס ריקה שהיו בה חמין על הטבור בשבת לרפואה] — שפיר דמי [יפה הדבר, מותר].

ועוד אמר אבין בר הונא שכך אמר רב חמא בר גוריא: מותר לסוך שמן ומלח בשבת.

כי הא [כמו מעשה זה] שכשיצאו רב הונא מבי [מבית] רב, ורב מבי [מבית] ר' חייא, ור' חייא מבי [מבית] רבי, כי הוו מיבסמי [כאשר היו שתויים] מייתי משחא ומילתא, ושייפי להו לגוייתא דידייהו וגוייתא דכרעייהו, ואמרי [היו מביאים שמן ומלח, ומשפשפים אותם בכפות ידיהם וגב רגליהם, והיו אומרים]: "כי היכי דציל הא מישחא — ליציל חמריה דפלניא בר פלניתא" ["כשם שצלול שמן זה — כך יצטלל יינו של פלוני בן פלונית"]. ואי [ואם] הוא לא יכול להביא שמן ומלח, או אינו מועיל — מייתי שיעא דדנא ושרי ליה במיא, ואמר [יביא מגופת חבית וישרה אותה במים, ויאמר]: "כי היכי דליציל האי שיעא ליציל חמריה דפלניא בר פלניתא" ["כשם שצלולה מגופה זו, כך יצטלל יינו של פלוני בן פלונית"].

ועוד אמר אבין בר הונא שכך אמר רב חמא בר גוריא: מותר לחנק בשבת, כלומר, לחבוש בחוזקה צואר שחוליותיו נקעו.

ועוד אמר אבין בר הונא שכך אמר רב חמא בר גוריא: לפופי ינוקא בשבתא [לחתל בחזקה תינוק שנולד בשבת] — שפיר דמי [יפה הדבר, מותר], שיש צורך ליישר על ידי החיתולים איברים שמפני הלידה אינם נמצאים לעתים במקומם הנכון.

על דברים אלו היו גירסות שונות, כי רב פפא מתני [היה שונה] שתי הלכות בבנים, ילדים, ורב זביד מתני [היה שונה] הלכה אחת בבן. ומפרטים: רב פפא מתני [היה שונה] שתי הלכות בבנים, ותרוייהו מתני להן [ואת שתיהן היה שונה אותן] בשם אבין בר הונא. ואילו רב זביד מתני [היה שונה] הלכה אחת בבן, קמייתא מתני [את הראשונה היה שונה] בשם אבין בר הונא, והאי מתני לה [ואת זאת היה שונה אותה] בשם רבה בר בר חנה. שאמר רבה בר בר חנה : לפופי ינוקא בשבתא [חיתול התינוק בשבת] — שפיר דמי [יפה הדבר, מותר].

ה ומביאים עוד דברים שאמר אביי בשם אומנתו כדברי סגולה. אמר אביי, אמרה לי אם: כל מנייני — בשמא דאימא [המניינים והלחשים אומרים אותם — בשם האם] של הנצרך ללחש, וכל קיטרי — בשמאלא [הקשרים שעושים כסגולה — קושרים בצד שמאל].

ועוד אמר אביי, אמרה לי אם: כל מנייני דמפרשי [מנין הלחשים שמפורשים], כלומר, לחשים שמניין הפעמים אותו אמורים לאומרם — כדמפרשי [כשם שהם מפורשים] כך צריך אכן לעשות, ודלא מפרשי [ושאינם מפורשים], שלא התפרש כמה פעמים צריך לאומרם — יאמרום ארבעין וחד זימני [ארבעים ואחת פעמים].

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: יוצאין באבן תקומה כסגולה כנגד הפלה בשבת, משום (בשם) ר' מאיר אמרו אף במשקל אבן תקומה. כלומר, באבן או חפץ אחר שמשקלו בדיוק כאבן תקומה, שאף הוא מועיל. ודין זה הוא לא בהכרח רק באשה שכבר הפילה עובר אחר קודם לכן ויש חשש שמא תפיל שוב, אלא אפילו לא הפילה מעולם ורק חוששת שמא תפיל עכשיו בראשונה, ולא רק אשה שעיברה (שידוע לה שהיא מעוברת), אלא אפילו חוששת שמא תתעבר ותפיל. אמר רב יימר בר שלמיא משמיה [משמו] של אביי: והוא דאיכוון ואיתקל [שהזדמן ושקל], שמשקל אבן תקומה אינו מועיל כאשר יוצרים אבן אחרת במשקל דומה, אלא רק אם נמצאה באקראי אבן כזאת שמשקלה מכוון. בעי [שאל] אביי: אם מצא חפץ שלישי שהוא זהה במשקל של דבר שנמצא כבר והוא זהה למשקל אבן תקומה מאי [מהו] לענין זה, האם יש בו תועלת? לשאלה זו לא נמצאה תשובה ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

ועוד אמר אביי, אמרה לי אם: לאשתא בת יומא — לישקול זוזא חיוורא [לריפוי קדחת בת יום — יקח דינר חדש], וליזיל למלחתא, וליתקול מתקליה מילחא [וילך לבריכות המלח, ויקח משקלו מלח], ולצייריה בחללא דבי צואר בנירא ברקא [ויצררנו בחלל בית צוארו בחוט עשוי שיער].

ואי [ואם] לא הועילה סגולה ראשונה זו — ליתוב [ישב] על פרשת דרכים, וכי חזי שומשמנא גמלא דדרי מידי, לישקליה ולישדייה בגובתא דנחשא, וליסתמיה באברא, וליחתמי בשיתין גושפנקי, ולברזוליה, ולידריה, ולימא ליה [וכאשר הוא רואה נמלה גדולה שנושאת דבר מה, יקחנה ויכניסנה בשפופרת של נחושת, ויסתמנה בעופרת, ויחתמנה בששים חותמות, וינענעה, וירימנה, ויאמר לה]: "טעונך עלי וטעונאי עלך" ["משאך עלי ומשאי, קדחתי, עליך"]. אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רב הונא לרב אשי: ודילמא איניש אשכחיה ואיפסק ביה [ושמא אדם מצא כבר נמלה זו והשתמש בה לסגולה זו], ומה יועילנו שיחליף קדחת שלו (משאו) בקדחת של חבירו שהיא עכשיו משא הנמלה? אלא לימא ליה [יאמר לה] לנמלה: "טעונאי וטעונך עלך" ["משאי ומשאך עליך"].

ואי [ואם] לא הועילה אף סגולה זו — לישקול כוזא חדתא, וליזיל לנהרא, ולימא ליה [יקח כד חדש, וילך לנהר, ויאמר לו]: "נהרא נהרא, אוזפן כוזא דמיא לאורחא דאיקלע [נהר נהר, הלוה לי כד מים לאורח שהזדמן] לי". וליהדר שב זימני על רישיה, ולשדיין לאחוריה, ולימא ליה [ויסובבנו שבע פעמים על ראשו, וישפכנו לאחוריו, ויאמר לו]: "נהרא נהרא, שקול מיא דיהבת [קח את המים שנתת] לי, דאורחא דאיקלע [שהאורח שהזדמן] לי ביומיה אתא וביומיה אזל" [ביומו בא וביומו הלך].

אמר רב הונא:

it is made merely to align his steps and straighten his posture. He does not completely lean all his weight on it. Here, in the case of a wooden leg, it is made to lean on, and in fact he leans all his weight on it.

It was taught in the mishna that the supports of a zav and his chair are subject to ritual impurity imparted by treading, and one may not go out with them on Shabbat, and one may not enter into the Temple courtyard with them.

The tanna, who recited mishnayot before Rabbi Yoḥanan, taught the opposite halakha in the mishna: One may enter into the Temple courtyard with them.

Rabbi Yoḥanan said to him: I teach that a woman may perform ḥalitza with this support, as it has the legal status of a shoe in every sense, and you say that one may enter the Temple courtyard? Teach the mishna in the following manner: One may not enter into the Temple courtyard with them.

We learned in the mishna that loketamin are pure. The Gemara asks: What are loketamin? Rabbi Abbahu said: They are wooden toys in the shape of a donkey one carried on the shoulders, creating the impression that the donkey is riding him. Rava bar Pappa said: They are stilts used to avoid getting dirty when walking in mud or for amusement. Rava bar Rav Huna said: They are masks [peramei].

MISHNA: Young boys may go out on Shabbat with knots as a folk remedy and princes with bells. And any person is permitted to go out on Shabbat with those objects; however, the Sages spoke in the present, addressing situations that were prevalent.

GEMARA: We learned in the mishna that young boys may go out on Shabbat with knots. The Gemara asks: What are these knots? Adda Mari said that Rav Naḥman bar Barukh said that Rav Ashi bar Avin said that Rav Yehuda said: They are garlands of the madder plant that are tied for their medicinal qualities.

Abaye said: Mother, actually his foster mother, said to me about the healing properties of madder: Three garlands maintain the illness at its present state and prevent it from worsening, five garlands heal the illness, and seven are effective even against sorcery.

Rav Aḥa bar Ya’akov said: And that benefit provided by the madder plant is specifically in a case where one on whom the knots were tied does not look at the sun and the moon, and does not see rain, and hears neither the sound of clanging iron, nor the sound of the hen, nor the sound of footsteps. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: If that is the case, the remedial powers of the madder fell in a pit, i.e., if so many conditions exist, for all intents and purposes it provides no benefit at all.

The Gemara asks: If these knots in the madder plant have remedial qualities, why specifically were boys mentioned in the mishna? Even girls can benefit from the cure as well. By the same token, why specifically were young boys mentioned in the mishna? Even adults can benefit from the cure as well.

Rather, what are these knots? Like that which Avin bar Huna said that Rav Ḥama bar Gurya said: A son who has longings for his father and has a difficult time leaving him, the father takes a strap from the right shoe and ties it on the boy’s left arm as a talisman to help the child overcome his longings. These feelings are more common in small children and especially in boys for their fathers, as fathers were more involved in raising their sons than they were in raising their daughters. Therefore, the Sages allowed specifically young boys to go out with these knots. With regard to this practice, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And your mnemonic for where to tie the strap is phylacteries, which are tied by the right hand on the left arm. And the opposite, tying the strap from the left shoe onto his right arm, is dangerous because it will exacerbate his longings.

On the topic of the use of various forms of healing and medicinal practices and their permissibility on Shabbat, the Gemara cites additional statements by that Sage on these topics. Avin bar Huna said that Rav Ḥama bar Gurya said: With regard to overturning an empty cup in which there had been hot water and placing it on one’s navel for healing purposes on Shabbat, he may well do so.

And Avin bar Huna said that Rav Ḥama bar Gurya said: It is permissible to smear oil and salt on oneself on Shabbat.

As in this case of Rav Huna, who departed from the house of Rav, and Rav, who departed from the house of Rabbi Ḥiyya, and Rabbi Ḥiyya, who departed from the house of Rabbi Yehuda HaNasi, when they were drunk, the rabbi would bring oil and salt and rub them on the palms of their hands and the soles of their feet and say: Just as this oil is clear, so let the wine of so-and-so, son of so-and-so, his mother, become clear. In other words, let them become sober. And if he could not bring oil and salt, or if they did not work, he would bring the sealing clay of a barrel and soak it in water and say: Just as this sealing clay is clear, so let the wine of so-and-so, son of so-and-so, become clear.

And Avin bar Huna said that Rav Ḥama bar Gurya said: It is permitted to strangle, i.e., tightly bandage the neck of one whose vertebra was dislocated in order to reset it, on Shabbat.

And Avin bar Huna said that Rav Ḥama bar Gurya said: With regard to tightly swaddling a baby born on Shabbat in order to align any limbs that may have been dislocated in birth, one may well do so.

There were different versions with regard to the halakhot of Avin bar Huna. Rav Pappa taught two halakhot with regard to children in his name and Rav Zevid taught one halakha with regard to a child in his name. The Gemara explains: Rav Pappa taught two halakhot with regard to children, and he taught both of them in the name of Avin bar Huna, i.e., the halakha with regard to knots and the halakha with regard to swaddling. Rav Zevid taught one halakha with regard to a child. The first, with regard to knots, he taught in the name of Avin bar Huna. And this, with regard to swaddling, he taught in the name of Rabba bar bar Ḥana, as Rabba bar bar Ḥana said: With regard to tightly swaddling a baby on Shabbat, one may well do so.

The Gemara cites additional statements said by Abaye in the name of the woman who raised him with regard to remedies. Abaye said, Mother said to me: All incantations that are repeated are intoned using the name of the mother of the one requiring the incantation, and all knots tied for the purpose of healing are tied on the left.

And Abaye said, Mother said to me: All incantations for which the number of times they must be intoned is specified, one recites them as they are specified; and those for which the number of times they must be intoned is not specified, one recites them forty-one times.

The Sages taught in a baraita: One may go out with a preservation stone, which prevent miscarriages, on Shabbat. They said in the name of Rabbi Meir that one may go out even with the counterweight of a preservation stone; i.e., a stone or another object that was weighed against and found equivalent to the weight of the preservation stone, which is also effective. And this leniency applies not only to a woman who miscarried in the past and is concerned that she may miscarry again; rather, it applies even to a woman who never miscarried and is concerned lest she miscarry for the first time. And it applies not only to a woman who is aware that she is pregnant; rather, it applies even if a woman suspects that she may become pregnant and miscarry. Rav Yeimar bar Shelamya said in the name of Abaye: And this applies only when he happened upon an object that was found equal to the preservation stone when he weighed it against that stone, not when one alters the object to equal the weight of the preservation stone. Abaye raised a dilemma: With regard to a counterweight to the counterweight, i.e., one who finds an object and determines its weight by weighing it against the counterweight of the preservation stone, what is its legal status? May a woman go out into the public domain with it? The Gemara concludes: Let this dilemma stand unresolved.

And Abaye said, Mother said to me: To heal a fever of one day, let one take a pale, i.e., newly minted, dinar and go to the salt pools, and weigh its weight in salt against it, and let him bind the salt to the opening of the neckline of his garment with a thread made of hair.

And if this remedy is not effective, let him sit at a crossroads, and when he sees a large ant carrying something, he should take the ant and place it in a copper tube, and close it with lead, and seal it with sixty seals, and shake it, and lift it, and say to it: Your burden is upon me and my burden, my fever, is upon you. Rav Aḥa, son of Rav Huna, said to Rav Ashi: And perhaps a different person already found this ant and used this remedy to end his illness. In that case, by accepting the burden of the ant, he is bringing another’s illness upon himself. Rather, let him say to the ant: My burden and your burden are upon you.

And if that remedy is not effective, let him take a new jug, and go to the river, and say to it: River, river, lend me a jug of water for a guest who happened to come to me. And let him turn it around his head seven times, and pour out the water behind him, and say to it: River, river, take back the water that you gave me because the guest who happened to come to me came on its day and left on its day.

Rav Huna said: