דף סט - ב

וניטייפיה אתלת קלחי כרבא [ויטפטף אותו על שלשה קלחים של כרוב] בכלי, וניבחשיה בגווזא דמרמהין [ויבחש את הקדירה בקיסם של עץ ששמו "מרמהין"],

וכי בשיל גווזא במרמהין בשיל ליה כוליה [וכאשר יתבשל עץ ה"מרמהין", הכל מבושל].

ואי לא יכול לעשות כן, ליתי נפקי דכלבא חיורא [יקח צואה של כלב לבן], וניגבול בנטפא [ויגבל אותו בצרי],

וכמה דאפשר לו ברפואה אחרת, או להתאפק בחוליו, נפקא לא ניכול [את צואת הכלבים שלא יאכל] משום דמפריק [שמנתק את איבריו].

לגירא [לכאב חד] - ליתי גירא דלילתא [יקח חץ של לילית (אבן שעשויה כחץ ונופלת עם הברד)], וניפכיה [ויהפכנו] שהעוקץ יהיה למטה, ובית היד למעלה,

ונשדי מיא עלויה ונשתי [וישפוך עליו מים, וישתה המים],

ואי לא יכול לעשות כן, ליתי ממיא דאישתי מינייהו כלבא בליליא [יקח ממים ששתה מהם כלב בלילה] וניזדהר מגילויא [ויזהר מגילוי], שהמים היו במקום שאין הנחש מצוי, ואין חשש שמא שתה מהם נחש והשאיר בו ארס.

לגילויא [שתה מים מגולים] וחושש שמא שתה מהם נחש והשאיר בו ארס - שישתה אנפקא דחמרא חייא [רביעית יין חי], וזה יבטל את הארס.

למורסא [לפצע שיש בו מוגלה] - שישתה אנפקא דחמרא באהלא תולאנא [רביעית יין שמעורב בו אהל (צמח בושם) אדום],

לפירחא דליבא [להתעלפות מחמת פחד] - ליתי תלת ברושייאתא דשערי [יקח שלוש חלות של שעורים], ונשטרינהו בכמכא דלא עבר עילויה ארבעין יומין [וישרה אותם בתוך כותח שלא עבר עליו עדיין ארבעים יום] מאז שנעשה, וניכול [ויאכלנו],

ונשתי אבתרייהו חמרא מרקא [וישתה אחריו יין מהול בהרבה מים].

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: אם יעשה כן וכל שכן דפרח ליביה [כל שכן שיפרח לבו ויתעלף], כיון שדברים אלו מתישים כוחו של אדם ומחלישים אותו,

אמר ליה רבינא: אנא תרופה זו ליוקרא דליבא [לכובד הלב] שעובד חזק מידי, אמרתי.

אבל לפירחא דליבא [לפריחת הלב והתעלפות] מחולשת הלב,

התרופה: ליתי תלת ברושייאתא דחיטי ונישטרינהו בדובשא וניכול [יקח שלוש חלות של חיטים וישרה אותם בדבש ויאכלם],

ונישתי אבתרייהו חמרא חייא [וישתה אחר כך יין חי] ואז יתחזק.

לצרחא דליבא [לכאב הלב] - ליתי תלת ביעי נינייא [יקח שיעור שלש ביצים של מנטה (י"מ נענע)] וביעתא דכמונא [ושיעור ביצה של כמון] וביעתא דשומשימי [ושיעור ביצה של שומשום] וליכול [ויאכלם].

לכאב מעי [מעים] - ליתי תלת מאה פלפלי אריכתא [יקח שלוש מאות פלפלין ארוכים],

וכל יומי נשתי מאה מינייהו בחמרא [וכל יום ישתה מאה מהם ביין].

מעשה: רבין דמן [שממקום] הנקרא נרש, עבד לה לברתיה [עשה לה לבתו] דרב אשי מאה וחמשין מהני דידן [מאלו פלפלין שלנו], ואתסיא [והתרפאה].

לכירצא [לתולעת שבמעיים] - ישתה אנפקא דחמרא באטרפא דעראה [רביעית יין בעלי דפנה].

לכירצא חיורא [לתולעת לבנה שבמעיים] - ליתי ביזרא גלגילא וניציירה בשיסתג [יקח זרע של אורוגא ויקשרנו בחתיכת בגד של צמר גפן],

וניתייריה במיא ונשתיה [וישרנו במים וישתה את המים].

ונזדהר מבינתא [ויזהר שלא יבלע את גרגיר הזרע] דאי לא יזהר - מנקבא לה למעייניה [ינקב לו הגרגיר את מעיו].

למיסר [לעצור] את השלשול - שיאכל סיסין רטיבא [מין עלי מנטה לחים] במיא [במים].

למישרא [להתיר] ולשלשל עצירות - שישתה סיסין יבישתא [יבשים] במיא [במים],

וסימנך שלא תחליף ביניהם לשתות לח לשלשל ויבש לעצור: איצא רטיבא דסכר נהרא [עשב לח שסוכרים בו נהרות], ועל ידי זה תזכור שהלח סותם והיבש פותח.

לטחלא [שטחול שלו נפוח וגדול מחמת חולי] - ליתי שב ביני דמיא [יקח שבע עלוקות של מים] ונייבשינהו בטולא [וייבש אותם בצל], וכל יומא נישתי תרתי ותלתא בחמרא [וכל יום ישתה שתים שלוש ביין], ואי לא יכול לעשות כן, ליתי טחלא דציפרתא דלא איפתח [יקח טחול של עז שלא ילדה],

ונטחיא בתנורא [וישים אותו בתנור], ונוקי להדיה [ויעמוד כנגדו], ונימא [ויאמר] לחש זה: כי היכי דיביש האי טחלא, נייבש טחליא דפלוני בר פלוניתא [כמו שמתייבש טחול זה, יתייבש הטחול של פלוני בן פלונית].

ואי לא, אם אין תנור, ניטחייה ביני אורבי דביתא חדתא [יטיח את הטחול בכותל של בית חדש שידבק בין שורות הלבנים] וייבש אותו שם, ונימא הכי [ויאמר כך] - את הלחש דלעיל.

ואי לא יכול לעשות כן,

ליבקי שכבא דשכיב בשבתא [יחפש עד שיהא בקיא לדעת היכן יש מת שמת בשבת] ונישקליה לידיה ונותבה אטחליה [ויקח את יד המת ויניחו על טחולו של החולה]

ונימא [ויאמר] לחש זה: כי היכי דיביש הא ידא, נייבש טחליא דפלוני בר פלוניתא [כמו שמתייבש יד זה, יתייבש טחולו של פלוני בן פלונית].

ואי לא מוצא מת שמת בשבת,

ניתי ביניתא וניטווייה בי נפחא [יקח דג ויצלנו בגחלים שלפני הנפח] וניכליה [ויאכלנו] במיא דבי נפחא [במים שמכבה בהם הנפח את הברזל החם], ונישתי ממיא דבי נפחא [וישתה ממים אלו].

ומביאה הגמרא מעשה בההיא עיזא דהות שתיא מיא דבי נפחא [בעז אחת שהיתה שותה את מימי הנפח]. אישתחיט, ולא אישתכח לה טחלא [שחטו את העז ולא מצאו לה טחול] משום שהצטמק כל כך.

ואי לא יכול לעשות כן, ליפתח חביתא דחמרא לשמיה [שיקנה חבית יין לשתיתו], כלומר, ישתה תמיד הרבה יין טוב.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אי אית ליה חביתא דחמרא [אם יש לו לרב אשי חבית של יין], לא אתי לקמיה דמר! [שלא יבוא לפני אדוני] לבקש לו רפואה, שהיין כבר מרפא אותו.

אלא, מרגל [שירגיל עצמו] באכילת פת של שחרית, דמעליא לכולי גופיה [שמועילה לכל גופו].

לרושחתא [למחלת תחתוניות] (טחורים) -

ליתי [יקח] אקיקא ואילווא [צמח קקולי והאלווי], ואספירכא ומרתכא [וכספית ופסולת כסף] (כשיוצקים את הכסף שהוציאו מהאדמה, מעלה רתיחה, והוא מרתחא), וחומרתא דפילון [וצרור של בשמים שהנשים תולות בצואריהן העשויות מזהב או כסף ונותן בו שמן שמעורב בו מין בושם ששמו פילון], ושיאפא דחמימתא [וצואת יונים],

ונינקט בשחקי דכיתנא בקייטא, ודעמר גופנא בסיתוא [ויקח את כל אלו בתוך בלאות של פשתן בקיץ - שאז הם קרים, ובתוך בלאות של צמר גפן בחורף - שאז הם חמים], וישים באותו מקום.

ואי לא יכול לעשות כן, לישתי שיכרא מרקא [ישתה שיכר שמהול בהרבה מים].

לשיגרונא [לחולי במותן] - ליתי פתיא דמוניני [יקח כלי מלא ציר של דגים קטנים],

וניגנדריה שיתין זימני אהא מטחתיה, ושיתין זימני אהא מטחתיה [ויגלגל אותו שישים פעם על ירך זו ושישים פעם על ירך זו].

לצמירתא [לאבן בדרכי השתן] -

ניתי [יקח] תלת ניטופייתא מישחא דכופרא [שלוש טיפות שמן מהפסולת של הזפת] והוא עיטרן, ותלת ניטופייתא איצרא דכרתי [ושלוש טיפות של סחיטת כרישין] ותלת ניטופייתא דחמרא נקידא [ושלוש טיפות של יין צלול ונקי],

ולישדי ליה [וישים אותו] לאיש באמה ולאשה באותו מקום.

ואי לא יכול לעשות כן, ליתי אונא דזיקא [יקח אוזן של נאד] ולתלי ליה [ויתלה אותו] לאיש באמה ולאשה בדדין.

ואי לא, ליתי חוטא דזהוריתא דשדתיה דומה בת דומה [יקח חוט זהורית שטוואה אותו אשה חשודה בת חשודה], וליתלי ליה [ויתלה אותו] לאיש באמה ולאשה בדדין.

ואי לא, ליתי [יקח] כינה דזכר ונקבה, וליתלי ליה [ויתלה אותם] לאיש באמה ולאשה באותו מקום,

וכי [וכאשר] משתין, נשתין אסיסנא יבישתא בצינורא דדשא ונעיין בחומרתא דנפקא מיניה [ישתין על ענף סנה יבש בציר הדלת, ויהא זהיר באבן היוצאת ממנו] לשומרה, דאבן זו - מעליא לכולהו צימרא [מועילה לכל מחלות החום].

לצימרא ברא [לחום חיצוני] - ליתי תלתא גריבי סופלי [יקח שלוש סאין של גרעיני תמרים] ותלתא גריבי אטרף אדרא [ושלוש סאין של עלים מעץ ששמו "אדר"].

ונישלוקינהו כל חד לחודיה [ויבשל כל אחד לחוד] וליתיב בינייהו [וישב ביניהם],

ולתבינהו בתרתי משיכלי [וישים אותם בשני עריבות] וניתי פתורא וננח עילויה [ויביא שולחן וישים על עריבה אחת] וניקום מעילוי האי ולותיב עילוי האי [ויעמיד את השולחן מעל עריבה זו וישים אותו על עריבה זו] ומעילוי האי ולותיב עילוי האי [ומעל זו וישים על זו],

עד דניסק ביה הבלא [עד שיעלה בו הבל] שיתחמם מאוד, ולסחי מינייהו [וירחץ מהם],

וכי שתי, ממיא דאדרא לישתי, ממיא דסופלי לא לישתי [וכאשר שותה - מהמים של עלי ה"אדר" ישתה, אבל מהמים של גרעיני התמרים לא ישתה] משום דמיעקרי [שעושים אותו עקר מלהוליד].

לצימרא גוונא [לחום שמבפנים] - ליתי שבעה בוני דסילקא משב משארי [יקח שבעה חופנים של תרד משבע ערוגות], ונישלוקינהו בעפרייהו וניכול [ויבשלם בעפר העולה בשרשיהם ויאכלם],

ונישתי אטרף אדרא בשיכרא [וישתה מעלי האדר בשיכר].