מתני' ניפול. גוזל: הנמצא בתוך חמשים אמה. של שובך: נמצא בין שני שובכות. בתוך חמשים לשניהן: גמ' רוב וקרוב. אם בא דבר לפנינו ויש בו להלך אחר הרוב והוא כך ואם תלך בו אחר הקרוב אינו כך הלך בו אחר הרוב ואע''ג דתרוייהו דאורייתא רובא דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות (שמות כג) וקורבא דאורייתא דכתיב והיה העיר הקרובה וגו': ואע''ג דאיכא אחריתי. שרחוקה ממנו שגדולה ממנה ברוב עם: בדליכא. רחוקה מזו שגדולה ממנה אלא כולן שוות: בין ההרים. שאין דרך רוצחים לבא ממקומו' אחרים לכאן: לאו אע''ג דאיכא אחרינא. חוץ לחמשים אמה דנפישי מהאי: אימא סיפא כו'. הוא הדין דהוה מצי למיפרך נמי ליזיל בתר רובא דעלמא אלא דאית ליה פירכא דעדיפא: הכא במאי עסקינן. כולה מתניתין מתרצא במדדה בגוזל שאינו יכול לעוף אלא בדידוי מעט מעט הלכך תוך חמשים אמה של בעל השובך ואף על גב דאיכא אחריני דנפיש דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים וחוץ של חמשים של מוצאו דכיון דאין מדדה יותר מחמשים וזה יצא חוץ לנ' נפק ליה מתורת מדדה וקם ליה בתורת מפריח ואיכא למיזל ביה בתר רובא דעלמא: ועל דא אפקוהו. שהיה מטריח עליהם: וליזיל בתר רובא דעלמא. וליהוי של מוצאו דקא ס''ד דנמצא בין שתי שובכות אחוץ לחמשים אמה נמי קאי דנפיק ליה מתורת מדדה:

חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו. דאזלינן בתר רובא דעלמא ואפי' למ''ד אין הולכין בממון אחר הרוב היינו במקום שהוא מוחזק אבל הכא דליכא חזקה דממונא אזלינן בתר רובא וא''ת בפרק אלו מציאות (ב''מ דף כד. ושם) לרבנן דרבי שמעון בן אלעזר דאמרי אפילו בעיר שרובה כותים חייב להכריז בדבר שיש בו סימן ואמאי לא אזלינן בתר רובא כיון דליכא חזקה דממונא וי''ל דתקנת חכמים הוא כדי לקיים מצות השבת אבידה כיון דיכול להתברר ע''י הכרזה אם היא של ישראל וישראל נמי לא מייאש דמסיק אדעתיה דלמא משכח ישראל ויכריז: רוב וקרוב הלך אחר הרוב. וא''ת מאי קא משמע לן מתניתא היא (כתובות דף טו.) ט' חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה [וכו'] ובנמצא הלך אחר הרוב משמע אפי' נמצא קרוב לחנות המוכרת נבילה ותירץ ר''י בר מרדכי דאי ממתניתא הוה אמינא כגון דאין דלתות מדינה נעולות דאיכא תרי רובי קמ''ל רבי חנינא דאפילו דלתות מדינה נעולות דליכא אלא חד רובא ור' זירא דפריך ליה בסמוך אע''ג דר' זירא נמי אית ליה לקמן אפילו דלתות מדינה נעולות היינו בתר דשני ליה דקיבלה מרבי חנינא ואין נראה לריצב''א דאם כן מאי פריך ליה מקרא תיקשי ליה אמתניתא דתשע חנויות ואפילו תוקמה כשאין דלתות מדינה נעולות הא טעמא דבעינן תרי רובי אינו אלא מדרבנן משום גזירה כדאמר בסוף פ''ק דכתובות (דף טו.) ונראה לר''י דאי ממתני' ה''א בנמצא באמצע ועוד נראה לר''י דרבי חנינא אתא לאשמועינן דאפילו בקורבא דמוכח דאזלינן בתר רובא וכן משמע בסמוך גבי חבית שצפה בנהר דבעי למימר דרב דאמר כנגד עיר שרובה ישראל מותרת לית ליה דרבי חנינא והיכי מתוקמא דהא משמע דמותרת אפילו נמצאת סמוך לבית נכרי וזהו מטעם דאזיל בתר רוב העיר ישראל וכרבי חנינא אלא ודאי לגבי קורבא דביתו של נכרי הוי קורבא דלא מוכח כיון שדרים רוב ישראל באותה העיר ורב אזיל בתר רובא היכא דהקורבא לא מוכחא ודלא כרבי חנינא אבל אותה עיר כנגד האי דקירא הוי קורבא דמוכח ולכך אזיל בתרה וכל ההלכה תתיישב כמו שאפרש ולהכי לא מייתי בכוליה גמרא דרבי חנינא אלא לקמן גבי חצבא דאישתכח בפרדיסא של ערלה דקורבא דמוכח הוא שנמצא בפרדיסא דערלה גופיה ובפ''ק דביצה (דף י:) מייתי ליה נמי גבי הא דתנן זימן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים אסורים ומפרש בגמ' כגון שזימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים מהו דתימא אינהו נינהו ואיתהפוכי איתהפיך קמ''ל דהנך אזול לעלמא והני אחריני נינהו ומעלמא אתו ומסיק עלה לימא מסייע ליה לרבי חנינא כו' והתם קורבא דמוכח הוא דהא שחורים ולבנים היו שם ומוכח דאינהו נינהו: מתיב רבי זירא והיה העיר הקרובה כו' מאי לאו דאיכא אחריתי דנפישא מינה. אמתניתא דתשע חנויות נמי הוה ליה לאקשויי אלא אמתניתא איכא לשנויי בדליכא ותו ליכא לאקשויי ניזיל בתר רובא דעלמא דלגבי רובא דעלמא הוה קורבת זו העיר קורבא דמוכח אבל לר' חנינא דאפילו בקורבא דמוכח הלך אחר הרוב פריך שפיר דכי נמי משנינן בדליכא אכתי תיקשי ניזל בתר רובא דעלמא: בדליכא. תימה דהכא משמע דטעמא דהעיר הקרובה מביאה עגלה ערופה משום דמתוך הקורבא מוכח שמשם בא ההורג ובסוטה (דף מה:) תניא מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה בית דין שמניחין אותה שאין בה בית דין והולכין לעיר אחרת שיש בה בית דין ואמאי והלא מתוך הקורבא נראה שמאותה שאין בה בית דין היה: ביושבת בין ההרים. ואם תאמר ואמאי איצטריך קרא בסוף פרק מרובה (ב''ק דף פב:) דאין ירושלים מביאה עגלה ערופה ואע''ג דכתיב (תהלים קכה) ירושלים הרים סביב לה מ''מ כל ישראל היו באין לרגל וגם בשאר ימות השנה להביא נדרים ונדבות וגם אומות העולם היו באין שם בסחורה שקרויה רוכלת עמים וי''ל שהיו מקומות שלא היו רגילים לבא רק בני ירושלים אי נמי בימי חזקיה שכל ישראל היו שם ולא היו באין לסחורה: ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה כו'. ואמתניתא דתשע חנויות לא מצי למיפרך דהכא הוי קורבא דמוכח דהוי משובך זה דהוי תוך חמשים והנך דנפישי הוי חוץ לנ' ולעיל אמרינן דכרסייהו בחמשים אמה מליין: בדליכא. לא מצי למיפרך דניזל בתר רובא דעלמא דמיירי דליכא שום שובך תוך שלשים ריס ואמר לעיל דלא שייטי אלא שלשים ריס ותו לא: ואי דליכא אחריני ודאי מההוא נפל. דבשלמא אי איכא דנפיש מיניה אתי שפיר דהוי של מוצאו כגון דהוי ההוא דנפיש של הפקר או של כותים אבל השתא דליכא ודאי מההוא נפל ולא מצי לשנויי כגון דליכא דנפיש אלא שוין דמכל מקום אמאי הוי של מוצאו כיון שקרוב לזה דהכי משמע דחוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו אע''פ שקרוב לזה מזה דהא תנן מצאו בין שני שובכין קרוב לזה שלו דכשהן שוין אזלינן בתר קרוב: ודאי מההוא נפל. ואם תאמר ודלמא מעוברי דרכים נפל כדאמרינן לקמן גבי זיקי דחמרא דאישתכחן בי קופאי וי''ל דהיכא דודאי נפל ולא ידעינן ממי תלינן בעוברי דרכים אבל הכא דמצי למימר דמשובך בא לית לן למיתלי ולאחזוקי בנפילה דבני אדם נזהרין שלא יפלו מהם היונים: ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא. אין לפרש משום דבעי מילתא דלא שכיחא כלל דהיכי איתרמי דרגלו אחת תוך חמשים ורגלו אחת חוץ לחמשים בצמצום דהא אשכחנא דמתניתין נמי בכהאי גוונא איירי דקתני מחצה על מחצה יחלוקו ונראה לרבינו תם דמשום הכי אפקוהו משום דמדדה אינו מדדה כלל יותר מחמשים אמה אפילו רגלו אחת דכל מדות חכמים כן הוא. מצאו בין שני שובכין. ואע''ג דחד מינייהו נפיש אומר ר''י דהך פירכא הוי מצי למיפרך אמתניתא דתשע חנויות דהאי קורבא דלא מוכח הוא דאי הוי תוך חמשים לזה הוי נמי תוך חמשים לזה ואי הוי חוץ חמשים לזה הוי נמי חוץ חמשים לזה אפילו הכי אזלינן בתר קורבא ומיהו מצינן למימר דעיקר לא פריך אלא משום דבעי למיפרך וניזל בתר רובא דעלמא אבל קשיא לרשב''א דהיכי מצי למימר אף על גב דחד מינייהו נפיש הא קתני מחצה על מחצה שניהם יחלוקו ואי חד מינייהו נפיש ניזל בתר רובא ואומר ר''י דהוי מצי למימר וליטעמיך: וליזיל בתר רובא דעלמא. הוי מצי לשנויי דאין כי אם שני שובכין תוך ל' ריס אלא בעי לשנויי דומיא דרישא דיש שובכין הרבה אע''ג דהשתא דמוקי לה בשביל של כרמים לא הוי דומיא דרישא דהא רישא לא מיירי בשביל של כרמים בהא לא קפיד במאי דלא הוי דומיא דרישא כיון שאין מזכיר במשנתינו שביל של כרמים בשום מקום ועוד הוה מצי לשנויי קרוב לזה שלו תוך חמשים אמה ובמדדה:

פיסקא ניפול הנמצא. נוזל שנפל מן השובך:

חוץ מנ' אמה ה"ז של מוצאו. דאיכא למימר מעוברי דרכים נפל:

אמר ר' חנינא. להיכא דאיכא רובא ואיכא קרוב הולכין אחר הרוב אע"ג דרובא דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות וקרוב דאורייתא דכתיב והיה העיר הקרובה אל החלל ^א)נראה דצ"ל ואם איכא שובך אחר רחוק מזה ויש בו הרבה יותר מזה הולכין אחריו וכו'. דאי איכא שובך ויש בו רוב הולכין אחריו דמיניה נפל:

ואע"ג דאיכא. עיר רחוקה מינה דנפישי מינה דאיכא רובא דאינשי אלמא בתר קרוב אזלינן. ומשני בדליכא נפיש מינייהו מש"ה אזלינן בתר קרוב אבל היכא דהוי רוב וקרוב אזלינן בתר הרוב:

וליזל בתר רובא דעלמא. דאיכא למימר דקטליה עוברין ושבין:

ביושבת בין ההרים. דלא קא עברי ואזלי אינשי להתם וליכא למימר לזיל בתר רובא דעלמא הואיל דליכא אינשי מש"ה אזלינן בתר קרוב אבל בעלמא לא אזלי' בתר קרוב:

הכא במאי עסקינן. דהוי של מוצאו:

במדדה. שאין יכול לברוח אלא מדדה עצמו מעט מעט:

דאמר רב עוקבא כל המדדה אינו מדדה יותר מנ' אמה. והואיל דהאי נמצא חוץ מנ' אמה ודאי מעלמא נפל ומש"ה הרי הוא של מוצאו:

רגלו אחת בתוך נ' אמה ורגלו אחת חוץ מנ'. מי אזלינן בתר שובך או בתר רובא דעלמא:

ועל דא אפק הו לר' ירמי' מבי מדרשא. משום דמטריד להו בשאלות שאין בהן ממש:

הכא במאי עסקינן דיחלוקו כגון דהוו הנהו שובכין במאה אמה ואותן ק' אמה הן שביל שבין ב' כרמים ונמצא באמצע הדרך שבין הללו שובכין דהשתא ליכא למיחש לרובא דעלמא וכיון דמדדה הוא ודאי מהנך שובכין נפל דאי מעלמא לא מצי אתי דקי"ל כל המדדה והדר חזי לקיניה מדדה ואי לא לא מדדי והאי הואיל דהוי שביל של כרמים מפסיק ומחיצות של שביל מפסקי לא הוי חזי לקיניה ולא מצי אתי מעלמא משום הכי יחלוקו דמהנהו שובכין נפלי:

רוב וקרוב הלך אחר הרוב . מאי קא משמע לן רבי חנינא מתנית' היא דתניא תשע חנויות וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב איכא למימר אי מהתם הוה אמינא בששניהם שוין וי"מ דהא קא משמע לן דאע"ג דאיכא קורבא דמוכח בתר רובא אזלינן. והאי דאותיב רבי זעירא מוהעיר הקרוב' אל החלל קושיא בעלמא וליה לא ס"ל דאיהו אזיל בתר רובא ולא בעי תרי רובי כדאיתא בשמעתין ולהכי לא גרסינן לקמן ולר' זירא ולמאן דגריס ליה כדבעי' למימר קמן סבר דר' זירא כי אזיל בתר רובא בששניהם שוין.
ואי קשיא לך היכי אקשינן מתני' עליה דר' חנינא הא אין הולכין בממון אחר הרוב לאו מילתא היא דכי אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב ה"מ דלאו לאפוקי ממונא משום דקיימא לן זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הדאיה אבל היכא דליכא חזקה אזלינן בתר רובא ואי בתר רובא ליכא למיזל כ"ש בתר קורבא דהא רובא עדיף לרבי חנינא.
ואי קשיא הרי גבי מציאה איכא למ"ד לא אזלינן בתר רובא בפרק ואלו מציאות הני מילי לענין הכרזה דכיון דאיכא סימנא מחויב להכריז דילמא דישראל הוא וחזקתו של זה אינה חזקה שאין לו בה כלום אבל לענין האי דינא דנפול לומר מאי זה מהן נפל כיון דליכא חזקה גבי האיך אזל בתר רובא או בתר קורבא.

ואע"ג דאיכא אחריתי דנפי' מינה. ואי ס"ד דאזלינן בתר רובא ליהוי של מוצאו.

בדליכא. קשיא לן ולטעמיה דמקשה דאזיל בתר קורבא מאי שנא חמשים אמה אפילו חוץ לשלשים נמי ורישא וסיפא לדידיה נמי קשיא והיכי מקשינן לרבי חנינא וקאמר נמי אי הכי אימא סיפא דאלמא לדידיה לא קשיא.
ואיכא למימר דמקשה סבר פעמים הולכין אחר הרוב ופעמים הולכין אחר קורבא תוך חמשים אמה דאזלי למלויי כריסיהו הוה לה קורבא דמוכח וקורבא דמוכח עדיף מרובא אבל חוץ מחמשים אמה דלאו קורבא דמוכח הוא רובא עדיף הילכך כולה מתני' ניחא בהכי דתוך חמשים אמה של בעל השובך אע"ג דאיכא דנפיש מיניה חוץ לחמשים אמה רובא עדיף ובתר רובא דעלמא אזלינן והרי הוא של מוצאו ונמצא בין שני שובכות דקתני קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו בתוך חמשים אמה קאמר ובששניהם שוין דהא קתני סיפא מחצה על מחצה שניהם יחלוקו ועל כרחך ההיא בששניהם שוין דאי בשאינן שוין ודאי האי דנפיש הוא דכיון דליכא קורבא ודאי בתר רובא אזלינן לכולי עלמא אלא לר' חנינא דסבר לעולם רוב עדיף בתוך חמשים אמה נמי ניהוי של מוצאו כיון דאיכא אחרינא חוץ לחמשים דנפיש מיני' ניזיל בתר רובא ופריק בדליכא.
וקשיא ליה לרש"י ז"ל ונימא ליה ליזל בתר רובא דעלמא וניחא ליה ז"ל דעדיפא מינה אקשי ליה דאי בדליכא דנפיש מיניה ודאי דהאי היא כיון דאמרת דלא אזלינן בתר רובא דעלמא, ולא נהירא.
אלא הכי קאמר, בדליכא כלומר דליכא הכא דנפיש מיניה כלומר תוך שלשים ריס דאזלי למישט ליכא דנפיש מיניה וכיון דלא שיטי אלא שלשים ריס לא חיישינן לרובא דעלמא ואקשינן אי הכי כיון דאמרת דבדליכא מהיכא דאתי עסקינן דהיינו שלשים ריס אפילו נמצא חוץ לחמשים נמי דהאי הוא דהא ליכא דנפיש מיניה במקום שיש לחוש לו לחוץ לשלשים ריס הא לא חיישת ואלו מקשה סבר חוץ לשלשים ריס נמי חיישינן כיון דליכא קורבא דמוכח שהרי חוץ לחמשים אמה הילכך לעולם איכא דנפיש מיניה א"נ אפילו חוץ לשלשים ריס חייש מקשה דילמא מאיניש נפל ואיאש ולהכי לא יהבינן ליה להאי דנפיש בכולה באגא והרי הוא של מוצאו דכיון דליכא קורבא דמוכח אזלינן בתר רובא דעלמא.

אלא לרבי חנינא קשיא. ואיכא נוסחי דכתיב בהו ותו לרבי זיר' וכו', כלומר לרבי זירא נאמר כל קרוב עדיף, ואע"ג דלא מוכח דומיא דעיר הקרובה אל החלל חוץ לחמשים אמה של מוצאו ודאי דקרוב הוא אלא ש"מ פעמים הקרוב קודם פעמים הרוב קודם ואיכא דלא גרסי ליה משום רבי זירא קושיא בעלמא הוא דאקשי ולאו משום דס"ל קרוב עדיף ואי נמי סבירא ליה קרוב עדיף דוקא בקורבא דמוכח אבל בקורבא דלא מוכח לא אפשר למימר הכי דהא רבי זירא אזיל בתר רובא ולא מסיים בששניהם שוין.
וי"מ הכי, ואי דליכא דנפיש מיניה ודאי דהאי הוא אי אמרת בשלמא דאיכא דנפיש מיניה רובא מרע ליה לקורבא וקורב' לרובא לפיכך הרי הוא של מוצאו אלא אי אמרת ליכא דנפיש מיניה מאן מרע ליה לקורב' דמחוץ לשלשים ריס הא אמרת דלא אתו.

ומפרקינן הכא במאי עסקינן במדדה דאמר מר עוקבא בר חמא כל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אמה. פרש"י ז"ל לפיכך חוץ לחמשים הרי הוא של מוצאו דנפק ליה מתורת מדדה וקם ליה בתורת מפריח ואיכא למיזל ביה בתר רובא דעלמא ותמהני דהא לא אמרינן דניזיל בתר רובא דעלמא בכולה הך אוקמתא דמתני' הילכך הוה לן לפרושה בגמרא דכל כי האי גוונא מפרש לה בגמרא בהדיא ועוד משמע דמתני' כולה במדד, ולית בה תורת מפריח. (ור"ת) [ור"ח] ז"ל פירש דחוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו משום דאמרינן איניש הוה דדי ליה ונפל מיניה ואיאש דכיון דמדדה לא מצי אתי מעצמו אבל תוך חמשים לא תלינן אלא בדאתו מנפשייהו ולא בעוברי דרכים דלא שכיח ומיתרצ' מתני' אפילו לרבי זירא למאן דגריס ותו.

הא דאקשינן נמצא בין שני שובכות וכו' וליזל בתר רובא דעלמא. משום דקס"ד דאחוץ לחמשים אמה דקתני עלה נמי קאי ולאו כדקס"ד מעיקרא לפום מאי דמפרשינן לעיל והוה יכול למימר ליה ולטעמיך מי ניח' אלא אורח' דתלמודא היא ואמתני' גופה פירכ' א"נ קס"ד דמקשה דמתני' בתוך חמשים אמה ואע"ג דחד מיניהו נפיש קרוב עדיף וסיפ' ודאי בששניהם שוין ומחצה על מחצה לגמרי בין בקרוב בין ברוב קתני ולסבריה נמי דהאי מקשה רישא כולה כדאוקימנ' במדדה ולהכי חוץ לחמשים של מוצאו ולא אזלינן בתר קרוב לעוברי דרכים תלינן משום יאוש נגעו בה כדפריש' אבל לרבי נחוני' קשי' ליה דאי תוך חמשים ובששניהם שוין פשיט'.

אמר רבי חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב. כלומר, אפילו איכא קורבא דמוכח כעובדא דפרדיסא דלקמן, והיינו דקשיא ליה לר' זירא, דאי לא, מאי קשיא ליה, היינו תשע חנויות דאמרינן ובנמצא הלך אחר הרוב ואף על פי שנמצא יותר קרוב למוכר נבלה. אלא ודאי כדאמרן.

מתיבי והיה העיר הקרובה אל החלל ואף על גב דאיכא דנפישא מיניה. קשיא לי, ולדידה מי ניחא, והא לכולי עלמא בדליכא קורבא דמוכח בתר רובא אזלינן, וכמו שכתבנו, ותשע חנויות יוכיחו, ואפילו הכי לגבי עגלה ערופה אזלינן בתר קורבא אף על גב דלא מוכח, דבמדידה תליא רחמנא. וי"ל דהכי קאמר, אי אמרת בשלמא דכי איכא קורבא דמוכח שבקינן רובא ואזלינן בתר קורבא, זימנין דאישתכח קרוב לזה בקורבא דמוכח ואזלינן בתרה, והילכך אף כשאין שם קורבא דמוכח אזלינן ביה בתר קורבא, כדי שלא תחלק ולא תתן דבריך לשיעורין. אלא לדידך דאמרת דאפילו בקורבא דמוכח אזלינן בתר הרוב, אמאי.
ועדיין אינו מתיישב בעיני כלל, דכל עצמנו אין לנו שהולכין אחר (הרוב) [הקרוב] מן התורה ברובא דליתא קמן אלא מן והיה העיר הקרובה אל החלל, ואי מהתם ואפילו בדאיכא אחריתי דנפישא מיניה, אם כן אפילו בקורבא דלא מוכח, כגון תשע חנויות, נמי נאמר כן, ואי דוקא בדליכא דנפישא מינה אמר קרא, הא איכא אחריתי דנפישא מינה לא, אם כן אפילו בקורבא דמוכח נמי מנא ליה לרבי זירא ולמה מודה בתשע חנויות וחולק על רבי חנינא. ורבי זירא לא משמע ליה דבסברא בעלמא חולק על רבי חנינא, דהא קראט קאמר, וקרא אפילו לדידיה נמי דסבירא ליה דאפילו בדאיכא דנפישא מינה קאמר.
ועל כן נראה לי דרבי זירא לא חולק היה, וכדמוכח לקמן, אלא חוקר ושואל היה דקרא ומתניתין היכי. והא דבעי לה אמימריה דרבי חנינא, הוא הדין דהוה בעי לה אמתניתין דתשע חנויות, אלא משום דרבי חנינא קאמר לה בהדיא דאפילו במקום קרוב הלך אחר הרוב קא בעי ליה עליה, דאלו ההיא דתשע חנויות לא מיפרשא בהדיא דאפילו במקום קרוב נלך אחר הרוב. ומעיקרא הקשה מוהיה העיר הקרובה, דמשמע דאדרבה רוב ורוב הלוך אחר קרוב ואפילו איכא דנפיש מינה וליכא קורבא דמוכח כי התם, הפך מדרבי חנינא לגמרי, ואוקימנא בדליכא. הדר אקשי ממתניתין, דמהתם משמע דכל היכא דאיכא קורבא דמוכח מיהא אזלינן בתר קורבא, דקא סבר דמתניתין אפילו בדאיכא אחריני של הפקר דנפישי מיניה חוץ לחמשים אמה ותוך שלשים ריס ומפריח קאמר. ופריק בדליכא כנ"ל.

וליזיל בתר רובא דעלמא ביושבת בין ההרים. ואם תאמר אם כן למה לן קרא בשלהי פרק מרובה (בבא קמא פב, ב) דירושלם אין מביאה עגלה ערופה דכתיב ל(י)רשתה וירושלם לא נתחלקה, דאף על גב דכתיב ירושלים הרים סביב לה, מכל מקום כל העולם באין שם לסחורה, שהיא רוכלת הגוים, ועולין שם לרגל ובשאר ימות השנה לשלם נדרים ונדבות, ואם כן קרא לפוטרה מעגלה ערופה למה לי. תירצו בתוספות, דמכל מקום מקומות היו שם שלא היו בני אדם רגילין לילך שם, אלא בני ירושלים. ומסתברא דאיצטריך אפילו בזמן שלא היה שם בית המקדש עדיין, ואי נמי אי איתרמי דלא סלקי לה, אפילו הכי מדינא לא מיתא, דרחמנא פטרה.

תנן ניפול הנמצא בוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך ואף על גב דאיכא דנפיש מיניה. כלומר, בשלמא לרבי זירא, כיון שנמצא בתוך חמשים אמה ואפילו במפריח הרי הוא של בעל השובך, ואף על גב דאיכא דנפיש, משום דאיכא קורבא דמוכח, וכדאביי דאמר לעיל בחמשים אמה מליא כרסייהו, ועל דרך הרוב אינן יוצאין חוץ מחמשים אמה, הילכך הרי הוא של בעל השובך, ואף על גב דאיכא אחרינא דגוי אי נמי דהפקר דנפיש מיניה תוך שלשים ריס. אלא לרבי חנינא, ניזיל בתר רובא דתוך שלשים ריס. ופרקינן בדליכא, כלומר, תוך שלשים ריס. ואקשינן אי דליכא אימא סופא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו, ואי דליכא ודאי דהאי הוא, כלומר אי אמרת בשלמא דאיכא דנפיש מיניה ורישא דהוי של בעל השובך משום דהוי קורבא דמוכח, כדאמרן, שפיר, דסופא נמי משכחת לה דאיכא דנפיש מיניה, וכיון דבחוץ מחמשים אמה ליכא קורבא דמוכח ואזלינן בתר רובא, ומשכחת לה בההוא אחרינא דגוי אי נמי דהפקר. אלא אי אמרת דליכא דנפיש, ודאי דהאי שובך הוא, דהא מישט שייטי עד שלשים ריס. ופירש רש"י זל, דכי אקשינן ליה מסופא, הוא הדין דהוה מצי לאקשויי אכתי מרישא, ולימא אפילו כי ליכא אחרינא דנפיש מיניה מכל מקום ליזיל בתר רובא דעלמא, אלא כיון דאשכח פירכא דעדיפא מינה ניחא ליה לאקשוייה.
ואינו מחוור בעיני כלל, דאם איתא דחיישינן בכי הא לרובא דעלמא, סופא דקתני הרי הוא של מוצאו ניחא, דמשום הכי הוי של מוצא ולרבי חנינא, דאזלינן בתר רובא דעלמא ומעוברי דרכים נפל, אלא נראה דלרובא דעלמא לא חיישינן הכא, דכיון דתוך שלשים ריס ליכא אחרינא וקיימא לן דמישט שלשים ריס ותו לא, הא מעלמא לא אתא, ואי משום עוברי דרכים, לנפילה לא חיישינן כל כמה דמצי למימר דמההוא שובך אתא, דאין בני אדם שוטים שלא להשגיח על מה שבידם. ואף על גב דאמרינן לקמן גבי הנהו זיקי דאשתכח בי קופאי, והני מילי רברבי אבל זוטרי אימא מעוברי דרכים נפיל, התם הוא משום דעל כרחין נפול, אלא דלא ידעינן ממאן נפול, אי מבני העיר או מעוברי דרכים, והתם הוא דאזלינן בתר רובא דעלמא דהיינו עוברי דרכים, אבל הכא דאפשר למיתלי דהפריח מתוך שובך זה, אף על פי שהוא חוץ לחמשים אמה, בדידיה תלינן ולא חיישינן לנפילה. וזה נכון וכן פירשו גם בתוספות.

הכא במאי עסקינן במדדה. ובהא איתרצא כולה מתניתין, דתו לא אצטריכי' לאוקמה בדליכא, דאפילו איכא אחרינא דנפיש חוץ לחמשים, הרי זה של בעל השובך, דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אמה, הילכך על כרחין מהא אתא. ובשנמצא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו, דעל כרחין לאו מהני אתא אלא מעוברי דרכים נפל.

הא דאמרינן: על דאפקוה לרבי ירמיה מבי מדרשא. פרשו בתוספות, דלאו משום דאמר מילתא דתמאה, דהא על כרחין אשכחן בכי האי גוונא במתניתין וכדקתני מחצה על מחצה יחלוקו, ולא משכחת לה אלא בשרגלו אחד תוך תחום זה ורגלו האחר תוך תחום האחר, אלא אפקוה משום דאמר מילתא דלא אפשר, דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אמה, ואפילו רגלו אחד אי אפשר שיוצא בחוץ, דכל שיעורי חכמים כך הם (ר"ה יג, א): בארבעין סאה הוא טובל בארבעין סאה חסר קורטו איחנו טובל. כך פירש רבינו תם ז"ל.

תנן נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו ואף על גב דאיכא חד מנייהו דנפיש. תימה היאך איפשר לומר דאיכא חד מנייהו דנפיש, דהא אמנא לה למתניתין במדדה ותוך חמשים הוא, וכל שהוא תוך חמשים אמה ליכא קורבא דמוכח, וכיון שכן אי איכא חד מנייהו דנפיש, מיניה הוא, דהא בכל כי האי גוונא לכולי עלמא אזלינן בתר רובא דהיינו תשע חנויות. ותירצו בתוספות דעיקר קושיא זו אינה אלא משום דבעי לאקשויי וליזיל בתר רובא דעלמא. וקושיא זו ראשונה אינה עיקר. וזה דחוק. ומסתברא, שהמקשה הזה סבור דאפילו בתוך חמשים אמה איכא קורבא דמוכח, וכגון שנמצא לזה בדרך משל קרוב באמה ובאמתים ולזה בארבעים, ומכל מקום לדברי רבי חנינא הוה לן למיזל בתר רובא ולא תר קורבא, ואכתי איכא למידק היכי הוה סלקא דעתו דאיכא אחרינא דנפיש, דאם כן סופא דקתני מחצה על מחצה יחלוקו, תיקשי ליה, דהא היכא דליכא קורבא כלל על כרחין אזלינן בתר רובא, דרובא דאורייתא, ותירצו בתוספות, דבהרבה מקומות בתלמוד יש שיכול להקשות וליטעמיך ואינו מקשה. וי"ל עוד, דקא סלקא דעתא דמקשה דמחצה על מחצה דקתני, היינו ששוים לגמרי בקורבא ורחוקה ובמספר העופות.

וליזיל בתר רובא דעלמא. יש מפרשים רובא דעלמא דדילמא מעוברי דרכים נפל. ואי איפשר מכמה טעמים, חדא דאינו מן הדעת, שיש כאן שובך דנוכל לתלות בו, ונתלה בנפילה דעוברי דרכים דאינה מצויה, כמו שכתבנו למעלה. ועוד מדאמרינן לעיל ואי בדליכא אחרינא אמאי של מוצאו ודאי מהאי הוא, אלמא לא חיישינן לנפילה דעוברי דרכים. ועוד כי יש מקצת נוסחאות בגמרא דגרסינן הכי הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים דכיון דמדדה אי מעלמא אתו לא מצי אתי, וכן היא גירסת הגאונים ז"ל. ולפי גירסא זו אי איפשר לפרש כן. ומקצת נוסחאות יש דכל דמדדה אי חזי לקיניה מדדה ואי לא לא מדדה, וגם לגירסא זו אי איפשר לפרש כן.
אלא הכי פירושא, ליזיל בתר רובא דשובכין דעלמא, דקא סלקא דעתא שיש כאן שובכין אחרים תוך חמשים אמה ונפישי מהני תרי דנמצא בין שניהם. ואם תאמר ומנא ליה דאיכא אחריתי תוך חמשים דפריך הכין להדיא, י"ל דעל כרחין בדאיכא אחריני היא מתניתין, דאי לא תימא הכין, מאי קא משמע לן כולה בבא דסופא, דאי לאשמעינן דאינו של מוצאו, הא שמעינן ברישא, ואי לאשמועינן בשקרוב לזה שלו, פשיטא, דקורבה דאורייתא בדליכא דנפיש מיניה, ומחצה על מחצה נמי פשיטא, אלא על כרחין בדאיכא אחריני תוך חמשים היא, ואתא לחדותי דאפילו הכי אין תולין אותן באותן האחרים ואף על גב דרובא נינהו, אלא באלו הקרובים. ומשום הכי פריך וליזיל בתר רובא דעלמא. ואם תאמר ולדידיה מי ניחא, הא כיון דתוך חמשים אמה הן, ליכא קורבא דמוכח, ובכי הא ודאי לכולי עלמא אזלינן בתר רובא. תירצו בתוספות דקושיא זו לאו לרבי חנינא בלחוד הוא דאקשינן לה אלא לכולי עלמא.

ופרקינן: הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים. כלומר, ששאר השובכין, אף על פי שהן תוך חמישין אמה, הן בתוך הכרמים. אבל שני שובכין אלו מכוונין כנגד השביל, האחד בראש השביל לצד מזרח, והשני בראש השביל לצד מערב, והנפול נמצא באמצע השביל, ולפיכך אי אפשר לתלות בשאר השובכין אף על פי שהן רוב, מפני שכיון שהן תוך הכרמים, ונפול זה אינו מפריח אלא מדדה, אי מעלמא אתי, כלומר מאותן האחרים לא מצי אתי, שהגפנים מונעין אותו. ויש מוסיפין בגירסא דכל מידדה אי חזי לקיניה מידדה ואי לא לא מידדה, והכל עולה לפירוש אחד.

המשנה השמינית ואיננה מכונת הפרק אלא שנתגלגל בה על יד מה שנתעסק בעניני הרחקת השובך ואמר שגוזל הקטן והוא הנקרא ניפול שנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו מחצה על מחצה שניהם יחלוקו אמר הר"ם ניפול אפרוח היונים כשיפול ושאר הדברים מובן:

אמר המאירי ניפול שנמצא בתוך חמשים אמה לשובך הרי הוא של בעל השובך חזקתו שמן השובך יצא הא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו שהרי הואיל ואינה מגוזלות המפריחין אלא מן המדדין אין המדדה מדדה יותר מחמשים אמה ומן הסתם אדם אחר לקחו ונפל הימנו ונתיאש הא גוזלות המפריחין אסורים כל שנכר בהם שהם יוני שובכים ויש אומרים שמותרין שהולכין אחר רוב העולם נמצא בין יוני שובכות תוך לחמשים אמה לכל אחד קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו מחצה על מחצה שניהם יחלוקו:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

זה שביארנו שבנמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו דוקא בששניהם מרובים באכלוסי יונים בשוה אבל אם היה אחד מהם גדול מחברו במנין היונים הולכין אחר הרוב שכל שבא לפנינו דין אחד שהאחד רוצה לזכות בו מחמת שהדבר קרוב לו יותר משל חברו והאחד רוצה לזכות בו מחמת שטוען שמן הרוב פירש והרי רוב שלו הולכין אחר הרוב ואע"פ ששניהם מן התורה שהרי הלכה תורה אחר קרוב בעגלה ערופה ואחר הרוב בשאר הדברים מ"מ רובא עדיף ומעתה אתה דן שלא נאמר בתורה לענין עגלה למוד לקרובה אלא בשהרחוקה שוה לה ברבוי אכלוסין אבל אם היתה רחוקה הימנה באותו מחוז מרובה באכלוסין יותר מן הקרובה הולכין אחריה והם הם שמביאים עגלה ולא הקרובה ואפילו לא היתה רחוקה הימנה מרובה באכלוסין אם היה מקום שנמצא בו החלל פרשת דרכים מביאין בין כלם הולכין אחר רוב שבין כלם ולא נאמר למוד לזו לבדה אלא בדרך שאין הדבר מצוי לבא לה רוצחים ממקום אחר כגון שיושבת בין ההרים וכיוצא בזה שאין אומרים ברוב וקרוב לילך בו אחר הרוב אלא כשהדבר מצוי להיות דבר זה יוצא מן הרוב כמן הקרוב כמו שנרמז בדין רוב טבחי ישראל האמור במקום אחר:

ואע"ג דאיכא שובך אחרינא דנפיש מיניה. וקשיא לרבי חנינא. ופריק בדליכא דנפיש מיניה. והדר אקשינן אי הכי וכו' ואפילו לר' זירא דאמר קרוב עדיף דנהי דרישא מסייע ליה וליכא לאקשויי מינה אלא לרבי חנינא בלחוד, סיפא מיהא איכא לאקשויי מינה עליה דר' זירא כי היכי דאקשויי ליה לר' חנינא דקתני סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו ובין לר' חנינא בין לר' זירא אמאי הוא של מוצאו אי לר' חנינא כיון דליכא דנפיש מיניה ודאי דהאי שובך הוא. ולר' חנינא קשיא בין רישא בין סיפא דבדאיכא שובך אחרינא אמאי של מוצאו ניזיל בתר שובך דנפישי יונים דיליה ולר' זירא כיון דליכא שובך דקרוב מיניה ודאי דהאי שובך הוא. וליכא למימר דאיכא קרוב מיניה דא"כ הוה ליה בתוך חמשים דההוא שובך אחרינא ואמאי הרי הוא של מוצאו. ואי נמי דאיכא דקרוב מיניה דהאי והאי ניפול חוץ לחמשים לתרווייהו מ"מ בין לר' חנינא בין לר' זירא דההוא שובך אחרינא הוא דליכא אחרינא דנפיש מיניה:

הכא במאי עסקינן במדדה דאמר רב עוקבא בר חמא כל המדדה אין מדדה יותר מחמשים אמה. וכיון דהאי ניפול חוץ לחמשים אמה דהאי שובך קאי וליכא שובך דקריב מיניה בתוך חמשים אמה הא ודאי איניש הוא דהוה מייתי ליה מעלמא ונפל מיניה ומייאש ומשום הכי הרי הוא של מוצאו:

יב. ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו נמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו מחצה על מחצה שניהם יחלוקו. אוקימנא למתני' במידדה, דכל המדדה אינו מדדה יתר מחמשים אמה, ואמטול הכי חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו דלאו מהאי שובך נפק. וסופא דקתני נמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו, דוקא בתוך חמשים אמה לשניהם אבל חוץ לחמשים אמה הא קתני הרי הוא של מוצאו. ואפילו בתוך חמשים אמה לשניהם נמי, דוקא בששניהם שוין בישוב, אבל היכא דחד מינייהו נפיש אע"ג דמיקרב לאידך טפי, הא קיימא לן רוב וקרוב הלך אחר הרוב כדבעינן למימר קמן:

פה. הרי אמרו ניפול הנמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו א"ר חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות וקורבא דאורייתא דכתיב והיה העיר הקרובה אל החלל אפי"ה רובא עדיף. וקימא לן כרבי חנינא דסוגין לקמן כותיה:

פו. מתיב ר' זירא והיה העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא אחריתי דנפישא מינה. ופריק בדליכא. ומקשינן וליזיל בתר רובא דעלמא. ואוקימנא ביושבת בין ההרים. שאין דרך הרבים עוברת שם. ושמעינן מינה לטעמיה דרבי חנינא דלא מתיא עגלה ערופה אלא ביושבת בין ההרים וליכא התם עיר אחרת דנפישא מינה, דאי איכא התם אחריתא דנפישא מינה אזלינן בתר רובא, ואי לא יתבה בין ההרים אף על גב דליכא אחריתי דנפישא מינה לא אתיא עגלה ערופה דאזלינן בתר רובא דעלמא:

פז. והא דתנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך אוקימנא בדליכא אחרינא דנפיש מיניה, דאם כן אזלינן בתר רובא, דכל דפריש מרובא פריש והרי הוא של בעל השובך המרובה. ודייקינן אי הכי אימא סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו ואי דליכא אחרינא דנפיש ודאי דהאי הויא. (הוא) [ו]בנוסחא אחרינא ולר' זירא דאמר קרוב עדיף אימא סיפא כו'. כלומר נהי דרישא מסיעה ליה לר' זירא, אלא סופא אפי' לרבי זירא נמי קשיא, דקתני סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו, לא מיבעיא לר' חנינא דאוקמא בדליכא אחריני דנפיש מיניה וס"ל דרוב וקרוב הלך אחר הרוב, דאף ע"ג דאיכא אחרינא דקריב מיניה ודאי דהאי דנפיש בעי מהוי, אלא אפי' לר' זירא דאמר קרוב עדיף על כרחך בדליכא אחרינא דקריב מיניה עסיקינן, דאם כן היינו נמצא בין שני שובכין וזיל בתר קרוב, ואמאי קתני רישא הרי הוא של בעל השובך כיון דאיכא אחרינא דקריב מיניה, ואם כן חוץ מחמשים אמה אמאי הרי הוא של מוצאו, ליזיל בתר האי קרוב דודאי דהאי הוא.

ופריק הכא במאי עסקינן במידדה דאמר רב עוקבא בר חמא כל המידדה אין מידדה יתר מחמשים אמה. ואפילו תימא (דליכא) [דאיכא] אחרינא דנפיש מיניה כיון דחוץ לחמשים הוא (ד)לא אזלינן בתר רובא דהא אין מידדה יתר מחמשים והרי הוא של מוצאו.

בעי ר' ירמיה רגלו אחת בתוך חמשים ורגלו אחת חוץ לחמשים מהו ועל דא אפקוה לרבי ירמיה מבי מדרשא. דמאי קא מבעיא ליה, הוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין.

(ח) אמר ר' חנינא. רוב וקרוב הלך אחר הרוב. כ' ר' יצחק זצוק"ל בתוספותיו תימה לי מה קמ"ל מתני' היא תשע חניות כולן מוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבילה. ומשמע דלא אזלי' בתר הקרוב אלא אחר הרוב. והשיב י"ל דהאי אתא לאשמעי' ר' חנינא דאפילו דלתות מדינה נעולות דלא בעי' תרי רובא. דאי לאו ר' חנינא ה"א האי דקתני ובנמצא הלך אחר הרוב משמע והיא שדלתות מדינה אינן ננעלות ורוב הנכנסין הוי ישראל והוי להו תרי רובא ונ"ל שאין אנו צריכין לזו התשובה דאע"ג דהוי תני בפירוש שדלתות מדינה נעולות ואפ"ה הלך אחר הרוב איצטריך דר' חנינא דודאי אילו הו' תני שנמצא הבשר בין החניות ואפ"ה הלך אחר הרוב שמעי' מינה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. אבל השתא דתני ובנמצא י"ל שנמצא באחד ממבואות העיר או ברחוב העיר שיצא מחזקת החנויות אין לומר שם קרוב כ"א רוב לבדו. להכי איצטריך דר' חנינא למימרא דאפי' אם נמצא בין החניות הלך אחר הרוב. ומש"ה מסייעי' לי' מדם הנמצא בפרוזדור שהדם הוא בתוך הגוף האשה ועומד בחזקת העליי' שהיא קרובה ואפ"ה אזלי' בתר החדר שהוא רוב. אבל דם שיצא מגוף האשה לא איצטריך לי' למימר ספיקו טמא שכיון שיצא מגוף האשה מחזקת העליי' אין שם אלא רוב לבדו ולא קרוב. הילכך לא דמי לדר' חנינא אלא דם הנמצא בפרוזדור ובשר שנמצא בין החניות ונרצח שנמצא בתוך הדרך שהדרך עומד בחזקת כל העיירות אשר סביבותיו כדפרישית במה"ק אין זה הטעם אלא עיקר פירושא כך נראה לי לפרש. אמר ר' חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב. פי' ניפול הנמצא בין שני שובכין והאחד קרוב לו והאחד מרובה ממנו בגוזלות נותנין אותו למרובה דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב. וכן נמי בשר הנמצא בין שתי חניות והאחת מוכרת שחיטה והשחיטה מוכרת יותר בשר מן הנבלה אע"פ שהחנות של נבלה קרובה לבשר יותר מחנות של שחיטה בתר שחיטה אזלי' דהוי רובא ולא בתר נבלה דהוי קרוב. ור' זירא דמותיב לה בעי דניזול בתר קרוב ולא בתר רוב ודוקא בשתי חניות פליגי שהן שתי ביאות או ביאת הרוב או ביאת הקרוב. אבל בתשע חניות מוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבלה דאיכא ע"ז בשר הנמצא תשע ביאות דהתירא וביאה חדא דאיסורא אפי' ר"ז מודה דבתר תשעה אזלי' ואין זה דומה לחלוקתם ומש"ה אין לסייע ר' חנינא מהאי מתני' או לאותובי מינה לר"ז ולא כדר' יצחק זצוק"ל ולא כדכתבית לעיל:

(ט) מותיב ר"ז והי' העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא אחריתי דנפיש מינה פי' אם היו עשר עיירו' סביבו' החלל אמרה תורה הקרובה מביאה שמשם יצא הרוצח ואע"ג דאיכא באותן עיירות עיר גדולה ממנה אמרי' הקרובה מביאה ולא אמרי' זיל בתר רובא ומשם יצא הרוצח. ואל תביא הקרובה. וקשיא לר' חנינא ומתרץ בדליכא פי' אין עיר שם סביבותי' גדולה ממנה שאם היתה לא היתה מביאה הקרובה עגלה מפני רוב המכחישה. והגדולה נמי אינה מביאה שלא צוה השם מצוה זו אלא על הקרובה. ומקשה וליזול בתר רובא דעלמא. אינו נכון בעיני לפרש שאם יש עיר גדולה ממנה בעולם ליזול בתרה. אלא באותן עיירות שסביבותי' קאמר שאע"פ שזו גדולה מכל אחת מחברותי' אם היו עשר עיירות וזו קרובה מכולן ואין באחת מתשע גדולה ממנה. מ"מ יותר ב"א יש באותן התשע ממה שיש בזו הקרובה ונתלה באחר שפירש ובא מהם ולא תביא הקרובה עגלה מפני שהרוב מכחיש את הקרוב ואין זה פירוש נכון אלא עיקר פירושא כך נ"ל בדליכא פי' שכל העשרה עיירות היו שוות במראיתן ואין שם רוב הנראה לעינים ובזה אפילו רבי חנינא מודה שהקרובה היא מביאה שמשם יצא הרוצח ואין לפרש שאין שם עיירות סביבותי' כי אם זאת דא"כ אמאי קאמר רחמנא ומדדו אלא ודאי כדפירש המורה בדליכא גדולה הימנה אלא כולן שוות ואי קשיא אע"ג דכולן שוות אכתי איכא למיפשט מינה דרוב וקרוב הלך אחר הקרו' ולא עבדי' כתשע חניות שמוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבילה דאזלי' בתר רובא ואע"ג דחנות דנבלה קרובה טפי ואין זו קושיא של כלום שאין אלו תשעה עיירות דומות לתשעה חנויות שהן מבטלות האחת של נבלה דהתם נולד ספק בבשר. שלא ידענו אם היא שחיטה או נבלה ולהתיר הבשר באכילה יש תשע ביאות המתירות אותו וביאה אחת האוסרות אותו הילכך אזלי' בתר רובא ודכוותה גבי עגלה ערופה אלו היו תשע עיירות ישראל ואחת של גוים ולא ידענו מהיכן בא הרוצח היינו אומרי' זיל בתר רובא ומתשע של יש' בא ולא מאחת של גוים ואע"פ שהיא קרוב' יותר והיינו מצריכים מדידה לאותן תשע של יש' והקרובה יותר היתה מביאה אבל הכא דכולהו ישראל נינהו וכל עיר ועיר עומדת בפני עצמה ואין לומר שבא הרוצח אלא מעיר אחת ומאותה העיר שבא צריכ' להביא עגלה ערופה ולכל עיר ועיר יש ביאה אחת או מזו בא או מזו בא ואין ביאת עיר זו מסייעת לזו והילכך שכל אחת ואחת עומדת בפ"ע ואין באחת מהן רוב שכולן היו שוות דין הוא שנלך אחר הקרובה וליכא מאן דפליג בהא. ודכוותה נמי גבי חניות אלו היה הדבר שהיינו צריכים להשיב אבדה ולא ידענו מהיכן יצא זה הבשר אם היו כולן שוות היינו מחזירים אותו לחנות הקרוב יותר מכולן ומקשה וליזול בתר רובא דעלמא פי' אע"פ שכל אלו העשר שוות נאמר שאחת עיר גדולה שהיא רחוקה הרבה משם יצא הרוצח ולא מזו שהיא קרובה ואמאי מביאה הקרובה אלא לאו ש"מ רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ומתרץ הב"ע ביושבת בין ההרים פי' מה שאמרה תורה שהקרובה מביאה עגלה כגון שיושבת בין ההרים שאין שם דרך להולכי דרכים כ"א לא ולעיירות שסביבותיה העומדות שם בין ההרים אבל אם היתה עומדת העיר הקרובה על אם הדרך לא היתה מביאה שיש לומר אחר עבר כאן מעיר גדולה הרחוקה מאוד והרגו. כתב רבי' יצחק זצוק"ל תימה לי אם אין עגלה ערופה נוהגת אלא ביושבת בין ההרים ומנ"ל לרבי חנינא דמוקי קרא ביושבת בין ההרים ולוקמי' בכל עיר ונילוף מינה דהולכין אחר הקרוב ועוד אי דוקא ביושבת בין ההרים א"כ האי דאמרינן ירושלים אין מביאין הימנה עגלה ערופה ומפקי' מדכתב לרשתה תיפוק לי דאינה יושבת בין ההרים ונ"ל לומר דר' חנינא דמתני' בנמצא בנמצא בפרוזדור קשיתי' דילפי' מינה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ומדתני ר' חייא שחייבין עליו על ביאת המקדש ושורפין עליו את התרומה ש"מ דרובא דאורייתא כדדייק מינה רבא מש"ה אידחק לאוקומי קרא בדשוין וביושבת בין ההרים דליכא רובא דעלמא וירושלים דממעטי' מלרשתה אע"פ שלא נמצא הנרצח בין הדרכים שהוא מעבר לכל עולי רגלים אלא בין ההרים מקום שאינו מעבר אלא לירושלים ולעיירות סביבותיה אע"פ שהיא קרובה יותר מכולם מיעטה הכתוב ואינה מביאה:

(י) תנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך ואע"ג דאיכא אחרינא דנפי' מיני' פי' אע"פ שיש שובך גדול ממנו ועומד חוץ לנ' אמה לנופל יהבינן לי' לקרוב אלמא בתר קרו' אזלי' וקס"ד במפריח עסקי' דיכול לבא חוץ לנ' אמה ואפ"ה אזלי' בתר הקרו' ותרץ בדליכא פי' שאין שם שובך אחר אלא זה. ולא מצינא לפרושי בדליכא אחרינא דנפיש מיני' אבל איכא שובכי אחריני דהא כבר פרכי' לעיל וניזול בתר רובא דעלמא וה"נ נימא חד יונה מהנך שובכי פריש ואתא הכא ולא ניזול בתר הקרוב א"ו בדליכא כלל קאמר ומש"ה פריך לי' אימא סיפא כו'. והאי לאו פירכא הוא דליכא לפרוכי מהנך שובכי שבסביבותיו כדכתבית לעיל שאין תשעה עיירות דומות לתשע חניות ואין לפרש בדליכא אלא חד ואינו גדול ממנו ומש"ה הולכין אחר הקרוב דמדקתני סיפא נמצא בין שני שובכות רישא לאו בשני שובכות מיירי:

אי הכי אימא סיפא חוץ לנ' אמה הרי הוא של מוצאו. ואי דליכא אחרינא אמאי של מוצאו ודאי מההיא נפל. פי' השתא סברי למימר דגוזל הנמצא בחזקת שובך מחזקי' לי' מש"ה מקשה דליהוי דשובך כיון דבמפריח עסקי' א"ו בדאיכא שאר שובכין מיירי ומש"ה הוי של מוצאו כדפרישית במה"ק ואכתי ניזל בתר רובא א"ו קרוב עדיף ומהדר אלא הב"ע במדדה. פי' לעולם בדאיכא אחרינא והאי דאזלי' בתר קרוב ולא בתר רוב משום דהוה מדדה דקים לן שא"י לבא יותר מנ' אמה הילכך אם נמצא תוך נ' אמה הרי הוא של בעל השובך דודאי מיניה אתא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו דבודאי לאו משובך בא אלא מעוברי דרכים נפל. ומן דינא הו"ל לאקשוי לי' היכא דנמצא תוך נ' אמה. ודילמא מאיניש דעלמא נפל. וכיון שאין בו סימן יהא שלו. אלא שבקי' לאסוקי פרוקי' והדר פריק לי':

(יא) תנן נמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו ואע"ג דחד מינייהו נפיש פי' ושניהן הן בתוך נ' אמה לניפול שיכול להדדות משניהן ואנו הולכין אחר הקרוב אע"ג דאיכא רוב המכחישו ומתרץ בדלא נפיש אלא שניהם שוין אבל לעולם אי הוה נפיש בתר הרוב אזלי' ומקשה וליזל בתר רובא דעלמא. פי' לכולה מתני' מקש' בין בסיפא דתנא קרוב לזה שלו ובין ברישא דתני הרי הוא של בעל השובך דאי איתא בתר רובא אזלי' אמאי יהבי' לי' לשום שובך נימא דמרובא דעלמא נפל. ויהי' של מוצאו ומהדר הב"ע בשביל של כרמים. דליכא למיחש לרובא דעלמא הילכך יהבי' לי' לשובך. אבל אם נמצא חוץ לנ' אמה כיון דמדדה לא אזיל טפי מנ' אמה אמרי' איקרי איניש דאזיל התם ונפיל מיני':

מתיבי והיתה העיר הקרובה אל החלל ואף על גב דאיכא דנפישא מינה. קשיא לי ולדידיה מי ניחא והא לכולי עלמא בדליכא קורבה דמוכח בתר רובא אזלינן וכמו שכתבנו ותשע חנויות יוכיחו ואפילו הכי לגבי עגלה ערופה אזלינן בתר קורבה אף על גב דלא מוכח דבדידה תלא רחמנא. ויש לומר דהכי קאמר אי אמרת בשלמא דכי איכא קורבה דמוכח שבקינן רובא ואזלינן בתר קורבה וזמנין דאשתכח קרוב לזו בקורבה דמוכח ואזלינן בתרה והלכך אף כשאין שם קורבה דמוכח אזלינן בתר קורבה. כדי שלא תחלק ולא תתן דבריך לשיעורים אלא לדידך דאמרת דאפילו בקורבה דמוכח אזלינן בתר רובא אמאי. ועדיין אינו מתיישב בעיני כלל דכל עצמנו אין לנו שהולכים אחר הקרוב ברובא דליתיה קמן אלא מוהיתה העיר הקרובה ואי מהתם ואפילו בדאיכא אחריתי דנפישא מינה אם כן אפילו בקורבה דלא מוכח כגון תשע חנויות נמי נאמר כן ואי נמי דוקא בדליכא דנפיש מינה אמר קרא הא איכא אחריתי דנפישא מינה לא אם כן אפילו בקורבה דמוכח נמי מודה ליה לרבי זירא ולמה מודה בתשע חנויות וחולק על רבי חנינא ורבי זירא לא משמע ליה דבסברא בעלמא חולק על רבי חנינא דהא קרא קאמר וקרא אפילו לדידיה נמי דסבירא ליה דאפילו בדאיכא דנפישא מינה קאמר קשיא. ואם כן נראה לי דרבי זירא לא חולק היה וכדמוכח לקמן אלא חוקר ושואל היה דקרא ומתניתין היכי והא דבעי לה אמימרא דרבי חנינא הוא הדין דהוה בעי לה אמתניתין דתשע חנויות אלא משום דרבי חנינא קאמר לה בהדיא דאפילו במקום קרוב הלך אחר הרוב קא בעי לה עלה דאלו ההיא דתשע חנויות כולה מפרשא בהדיא דאפילו במקום קרוב הלך אחר הרוב ומעיקרא הקשה מוהיתה העיר הקרובה דמשמע דאדרבה רוב וקרוב הלך אחר הקרוב ואפילו ליכא קורבה דמוכח כי התם הפך מדרבי חנינא לגמרי ואוקימנא בדליכא. הדר אקשינן ממתניתין דמהתם משמע דכל היכא דאיכא קורבה דמוכח מיהא אזלינן בתר קורבה דקא סבר דמתניתין אפילו בדאיכא אחריני של הפקר דנפישי מיניה חוץ לחמשים אמה בתוך שלשים ריס ומפרקינן וקאמר בדליכא. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

ביושבת בין ההרים. פירוש שאין שם דרך לעיירות דעלמא אלא לזו העיר האחרת בלבד שהיתה יושבת עמה בין ההרים שהיא בינוני כמותה והיא רחוקה מן החלל יותר ממנה. הר"י ן' מיגש ז"ל.

ביושבת בין ההרים. ואם תאמר ואמאי אצטריך קרא סוף פרק מרובה כו' ככתוב בתוספות. ומסתברא דאצטריך אפילו בזמן שלא היה שם בית המקדש עדיין. ואי נמי אי אתרמי דלא סלקי לה אפילו הכי מדינא לא מייתי. דרחמנא פטרה. הרשב"א ז"ל.
תנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה כו כלומר בשלמא לרבי זירא כיון שנמצא בתוך חמשים אמה ואפילו במפריח הרי הוא של בעל השובך ואף על גב דאיכא דנפיש משום דאיכא קורבה דמוכח ואזלינן בתר קרוב דאף על גב דהשתא לא הוה ידענא דכל המדדה אין מדדה יותר מחמשים אמה הא מיהת הוה פשיטא ליה דאורחיה דניפול דמדדה תוך חמשים אמה ולא חוץ לחמשים אמה ועד חמשים אמה מדדה למלויי כריסיה ובחמשים אמה מליא אבל כשנמצא חוץ לחמשים אף על פי שקרוב לשובך זה יותר משאר שובכים אין כאן קורבה דמוכח כיון דמדדה חוץ לחמשים כמו כן יש לומר דמדדה לששים או יותר הלכך אזלינן בתר רובא דשאר שובכי והרי הוא של מוצאו וכגון דשאר שובכים דעכו"ם או דהפקר אלא לרבי חנינא ניזיל בתר רובא דתוך שלשים ריס. ופרקינן בדליכא כלומר תוך שלשים ריס. ואקשינן אי הכי אימא סיפא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו ואי דליכא ודאי דהאי הוא כלומר אי אמרת בשלמא דאיכא דנפיש מיניה ורישא דהוי של בעל השובך משום דהוה קורבה דמוכח כדאמרן שפיר דסיפא נמי משכחת לה דאיכא דנפיש מיניה וכיון דחוץ לחמשים אמה קורבה דמוכח ליכא ואזלינן בתר רובא ומשכחת לה בדההוא אחרינא דעכו"ם אי נמי דהפקר אלא אי אמרת דליכא דנפיש ודאי דהאי שובך הוא דהא מישט שייטי עד שלשים ריס. ופירש רש"י ז"ל דכי אקשי ליה מסיפא הוא הדין דהוה מצי לאקשויי אכתי מרישא ולימא אפילו כי ליכא אחרינא דנפיש מיניה מכל מקום נזיל בתר רובא דעלמא. אלא כיון דאשכח פירכא דעדיפא מינה ניחא ליה לאקשויי. ואינו מחוור בעיני כלל דאם איתא דחיישינן בכי הא לרובא דעלמא סיפא דקתני הרי היא של מוצאו נימא דמשום הכי הוה של מוצאו לרבי חנינא דאזלינן בתר רובא דעלמא ומעוברי דרכים נפל. אלא נראה דלרובא דעלמא לא חיישינן הכא דכיון דתוך שלשים ריס ליכא אחרינא וקיימא לן דמישטא שלשים ריס ותו לא הא מעלמא לא אתא ואי משום עוברי דרכים לנפילה לא חיישינן כל כמה דמצי למימר דמההוא שובך אתא דאין בני אדם שוטים שלא להשגיח על מה שבידם ואף על גב דאמרינן לקמן גבי הנהו זיקי דאשתכחו בי קופאי והני מילי רברבי אבל זוטרי אימא מעוברי דרכים נפיל התם הוא משום דעל כרחך נפל אלא דלא ידעינן ממאן נפל אי מבני העיר או מעוברי דרכים והתם הוא דאזלינן בתר רובא דעלמא דהיינו עוברי דרכים אבל הכא דאפשר למתלי במפריח מתוך שובך זה אף על פי שהוא חוץ לחמשים אמה בדידיה תלינן ולא חיישינן לנפילה וזה נכון וכן פירשו גם בתוספות. הכא במאי עסקינן דמדדה ובהא איתרצא כולה מתניתין דתו לא איצטריכינן לאוקמא בדליכא דאפילו איכא אחריני דנפישי חוץ לחמשים אמה הרי זה של בעל השובך דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אמה הלכך על כרחך מהא אתא וכשנמצא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו דעל כרחך לא מהני אתא אלא מעוברי דרכים נפל. הרשב"א ז"ל.

וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: תנן ניפול הנמצא כו'. וקשיא לרבי חנינא. ופריק בדליכא דנפיש מיניה והדר מקשינן לרבי זירא ואמר ולרבי זירא דאמר קרוב עדיף נהי בדאיכא דנפיש מיניה דרישא מסייעא ליה וליכא לאקשויי מינה אלא לרבי חנינא בלחוד אלא סיפא איכא לאקשויי מינה עליה כי היכי דקשיא לרבי חנינא דקתני סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו ובין לרבי חנינא ובין לרבי זירא אמאי של מוצאו אי לרבי חנינא כיון דליכא דנפיש מיניה ודאי דהאי שובך הוא ולרבי זירא נמי כיון דליכא דקרוב מיניה ודאי דהאי שובך הוא וליכא למימר דאיכא דקרוב מיניה דאם כן הוה ליה שובך בתוך חמשים דההוא שובך אחרינא ואמאי של מוצאו ואי נמי דאיכא קרוב מיניה וקאי האי ניפול חוץ לחמשים לתרווייהו ומכל מקום בין לרבי חנינא בין לרבי זירא דההוא שובך אחרינא הוא דהא קרוב הוא וליכא אחרינא דנפיש מיניה. הכא במאי עסקינן במדדה דאמר רב עוקבא בר חמא וכו' וכיון דהאי ניפול חוץ לחמשים אמה דהך שובך קאי וליכא שובך אחרינא דקרוב מיניה בתוך חמשים אמרינן הא ודאי איניש הוא דהוה מייתי לזה מעלמא ונפיל מיניה ואתייאש ומשום הכי הרי הוא של מוצאו. עד כאן לשונו.
ובעליות הר"י ז"ל כתוב וזה לשונו: יש מפרשים שמועה זו בפנים אחרים. הכא במאי עסקינן במדדה דאמר רב עוקבא כו' ונמצאת חוץ לחמשים לפיכך הרי הוא של מוצאו דנפיק ליה מתורת מדדה וקם ליה בתורת מפריח הלכך אזלינן בתר רובא וכגון דאיכא אחרינא דנפיש מיניה והוא של הפקר או של עכו"ם. ולהאי פירושא גרסינן אלא שהרי בא להתיר מה שהעמדנוה בדליכא ועתה צריך להעמידה בדאיכא דנפיש מיניה. תא שמע נמצא בין שני שובכים כו'. בששניהם שוים. פירוש אף על פי שנמצא חוץ לחמשים דשני שובכים לפיכך קרוב לזה שלו דלא תלינן בעוברי דרכים כל זמן שיש לתלות בפריחת הניפול מן השובך ואף על גב דאין מדדה יותר מחמשים כשנמצא חוץ לחמשים קם ליה בתורת מפריח הלכך בין שניהם אזלינן בתר קרוב ומחצה על מחצה יחלוקו דשובכות הללו כשיש להם בעלים ישראל אבל ברישא דקתני חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו כששאר השובכים של הפקר או של עכו"ם ונפישי משובך זה אבל כאן שמזכיר התנא שני שובכים משמע שיש לשניהם בעלים ישראלים וגם שניהם שוים. וליזל בתר רובא דעלמא פירוש ליזל אחר שאר שובכים שהם בתוך שלשים ריס דנפישי משובכים הללו אף על פי שאינם קרובים כמו שני שובכים הללו ודאי כי היכי דמתוקמא רישא דקתני חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו כשיש שם שובך דנפיש מיניה והוא של עכו"ם או דהפקר ולפיכך הולכים אחר הרוב הכא נמי מיירי בסיפא בשיש שם שובך דנפיש משני שובכים הללו תוך שלשים ריס. ופרקינן הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים ושני שובכים הללו בשביל עצמו שהניפול יכול לבא מהם אבל אינו יכול לבוא משאר שובכים כיון שהגפנים מפסיקות וכשהזכיר התנא נמצא בין שני שובכים למדך בזה דמיירי בענין שאין לתלות ניפול זה אלא בשני שובכים הללו. עד כאן לשונו.
וזה לשון הראב"ד ז"ל בחדושיו: תנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא לבעל השובך ואף על גב דאיכא אחרינא דנפיש מיניה כיון שהוא לו חוץ מחמשים אמה לקרוב יהבינן ליה דאלמא בתר קרוב אזלינן והאי דנקט חמשים אמה משום דהכי אורחיה למיזל אבל טפי אגב דוחקייהו הוא דאזלי מיהו לעולם בתר קרוב אזלינן בדליכא דנפיש מיניה. אי הכי אימא סיפא כו' ואי דליכא דנפיש מיניה ודאי דהאי הוא. דע והבן כי זה המקשה שהקשה מסיפא אי הכי לא תהא סבור שהלך על דעת מקשה הראשון אבל הוא רוצה להעמיד הטעם לדרך אחרת כדאמרינן במסקנא דמלתא וכן דקדק עליהם ואמר מדקאמרי דליכא דנפיש מיניה מכלל דאי איכא דנפיש מיניה לההוא יהבינן ליה ואף על גב דהוא חוץ מחמשים אמה אלמא בניפול שיכול לצאת חוץ מחמשים אמה על ידי הדחק הוי דידיה והמקשה הראשון כמו כן על זה הדרך הלך אי הכי אימא סיפא כו' ואי דליכא דנפיש מיניה כלומר ואי דוקא הוא דבדליכא דנפיש מיניה עסקינן הא איכא דנפיש מיניה לההוא יהבינן ליה אף על פי שהוא לו חוץ מחמשים אמה אלמא בנפול שיכול לצאת חוץ מחמשים אמה על ידי הדחק עסקינן אם כן כשמצאו חוץ מחמשים אמה הוא של מוצאו הא ודאי דהאי איהו אם הוא קרוב לו יותר מן האחרים דהיכא דליכא רובא בתר קרוב אזלינן. אלא אמר רב עוקבא בר חמא לא כדברי המקשה הראשון ולא כדברי המתרץ אלא אפילו איכא אחרינא דנפיש מניה לההוא דקאי ליה בתוך חמשים יהבינן ליה ולא מטעם שהולכים אחר קרוב אלא משום דבנפול המדדה עסקינן שאינו פורח כל עיקר אלא מתגלגל היא ברגליו ובגופו ולעולם זה אינו מדדה יותר מחמשים אמה בין ותדע. עד כאן לשונו.

תא שמע נמצא בין שני שובכים קרוב לזה שלו ואף על גב דאיכא חד מינייהו דנפיש. תימה היאך אפשר לומר דאיכא חד מינייהו דנפיש דהא אוקימנא לה במתניתין במדדה ותוך חמשים הוא כל שהוא בתוך חמשים אמה ליכא קורבה דמוכח וכיון שכן אי איכא חד מינייהו דנפיש מיניה הוא דהא בכל כי האי גוונא לכולי עלמא אזלינן בחד רובא דהיינו תשע חנויות. ותירצו בתוספות דעיקר קושיא זו אינה אלא משום דבעי לאקשויי וליזל בתר רובא דעלמא וקושיא זו ראשונה אינה עיקר. וזה דחוק. ומסתברא שהמקשה הזה סבור דאפילו בתוך חמשים אמה איכא קורבה דמוכח וכגון שנמצא לזה בדרך משל קרוב באמה ובאמתים ולזה בארבעים ומכל מקום לדברי רבי חנינא הוה לן למיזל בתר רובא ולא בתר קורבה. ואכתי איכא למידק היכי הוה סלקא דעתך דאיכא אחרינא דנפיש דאם כן סיפא דקתני מחצה על מחצה יחלוקו תקשי ליה דהא היכא דליכא קורבה כלל על כרחך אזלינן בתר רובא דרובא דאורייתא ותירצו בתוספות דבהרבה מקומות בתלמוד יש שיכול להקשות ולטעמיך ואינו מקשה. ויש לומר עוד דקסלקא דעתיה דמקשה דמחצה על מחצה דקתני היינו ששווים לגמרי בקורבה ורוחקה ובמספר העופות. וליזיל בתר רובא דעלמא. יש מפרשים דעלמא מעוברי דרכים נפל. ואי אפשר מכמה טעמים חדא דאינו מן הדעת שיש כאן שובך תוך חמשים דנפול לתלות בו ונתלה בנפילה דעוברי דרכים דאינו מצויה כמו שכתבנו למעלה. ועוד מדאמרינן לעיל ואי בדאיכא אחרינא אמאי. של מוצאו ודאי מהאי הוא אלמא לא חיישינן לנפילה דעוברי דרכים. ועוד כי יש מקצת נוסחאות בגמרא דגרסי הכי הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים דכיון דמדדה אי מעלמא אתי לא מצי אתי וכן הוא גירסת הגאונים ז"ל ולפי גירסא זו אי אפשר לפרש כן. אלא הכי פירושו ליזול בתר רובא דשובכים דעלמא דקסלקא דעתך שיש כאן שובכים אחרים תוך חמשים אמה ונפישי מהני תרי דנמצא בין שניהם. ואם תאמר ומנא ליה דאיכא אחריני תוך חמשים אמה דפריך הכי בהדיא. יש לומר על כרחך בדאיכא אחרינא הוא מתניא דאי לא תימא הכי מאי קמשמע לן כולה בבא דסיפא דאי לאשמועינן שאינו של מוצאו הא שמעינן ברישא ואי לאשמועינן כשקרוב לזה שלו פשיטא דקורבה דאורייתא בדליכא דנפיש מיניה מחצה על מחצה נמי פשיטא אלא על כרחך בדאיכא אחריני תוך חמשים אמה היא ואתא לחדושי דאפילו הכי אין תולין באותן האחרים ואף על גב דרובא נינהו אלו באלו הקרובים ומשום הכי פריך וליזל בתר רובא דעלמא ואם תאמר ולדידיה מי ניחא הא כיון דתוך חמשים אמה הן ליכא קורבה דמוכח ובכי הא ודאי לכולי עלמא אזלינן בתר רובא. תירצו בתוספות דקושיא זו לאו לרבי חנינא בלחוד הוא דאקשינן לה אלא לכולי עלמא. ופרקינן הכא במאי עסקינן בשביל של כרמים כלומר ששאר השובכים אף על פי שהן תוך חמשים אמה הן בתוך הכרמים אבל שני שובכים אלו מכוונין כנגד שביל זה האחד בראש השביל לצד מזרח והשני בראש השביל לצד מערב והניפול נמצא באמצע השביל ולפיכך אי אפשר לתלות בשאר השובכים שהן רוב מפני שכיון שהם תוך הכרמים וניפול זה אינו מפריח אלא מדדה אי מעלמא אתי כלומר מאותם האחרים לא מצי אתי שהגפנים מונעים אותו. ויש מוסיפים בגירסא דכל מדדה אי חזי לקיניה מדדה ואי לא לא מדדה. והכל עולה לפירוש אחד. הרשב"א ז"ל.

וליזל בתר רובא דעלמא. פירש רש"י ז"ל קסלקא דעתך דאיירי חוץ לחמשים אמה. אף על גב דמסקינן הכא דאיירי חוץ לחמשים אמה מכל מקום הוה מצי לשנויי דאיירי בתוך חמשים אמה אלא דסלקא דעתיה דמקשה דאיירי אפילו חוץ לחמשים אמה ולפי מאי דסלקא דעתיה שני ליה בשביל של כרמים. תוספי הרא"ש ז"ל.

תוס' בד"ה חוץ לחמשים אמה כו' בתר רובא דעלמא כו' עכ"ל לאו דוקא רובא דעלמא דהא למאי דמסיק ומוקי לה במדדה מצי איירי שפיר אפי' באיכא אחרינא דנפיש מיניה וק"ל:

בד"ה רוב וקרוב כו' תקשי ליה אמתני' דתשע חנויות בו' הא טעמא דבעינן תרי רובי כו' עכ"ל אבל אי הוו תרי רובי דהתם מדאורייתא לא הוה תקשי להו דתקשי ליה לר' זירא אמתני' דהתם דהא הכא בדאיכא אחרינא דנפיש מינה ורובא דעלמא הוו תרי רובי ואזלינן בתר קורבא די"ל דתרי רובי דהתם עדיפן רוב בעיר ורוב סביבות המדינה טבחי ישראל ועוד י"ל דאיכא למימר כיון דאיכא לשנויי הכא בדליכא ותו ליכא לאקשויי ניזל בתר רובא דעלמא דלא הוה אלא חד רובא להכי לא פריך לה אמתני' דהתם וכמ"ש התוס' לשיטת ר"י וק"ל:

בד"ה ודאי מההוא נפל וא"ת דלמא מעוברי דרכים נפל כו' עכ"ל ומיהו עוברי דרכים לא הוו רובא דעלמא דא"כ תקשי להו ברישא בתוך נ' אמה נמי יהא של מוצאו וק"ל:

בד"ה מצאו בין ב' שובכין כו' ה"מ למפרך אמתני' דט' חנויות דהאי קורבא דלא כו' עכ"ל ק"ק לדבריהם דעדיפא ה"ל לאקשויי דהך פירכא ה"מ למפרך אמתני' דהכא גופה למאי דבעי לאוקמא הרישא באיכא אחרינא דנפיש מינה ובתוך נ' אמה דהוי קורבא דמוכח אבל חוץ לנ' אמה הוי של מוצאו דתלינן בהפקר או בנכרים דהוי רובא אע"ג דמשמע דהאי דחוץ לחמשים אמה הוי קרוב כמו שכתבו התוס' לעיל ולמאי דמוקי לה נמי במדדה ע"כ בחוץ לנ' אמה קם לה בתורת מפריח וניזל בתר רובא דעלמא ולא בתר קורבא כיון דלא הוי קורבא דמוכח ודו"ק:

רש"י במשנה ד"ה נמצא. בתוך חמשים לשניהן. בגמרא מסיק דמיירי בחוץ לנ' אמה ובשביל של כרמים (ויותר תמוה לכאורה פי' הרע"ב שפירש ג"כ כפרש"י) וכן מש"כ לקמן בגמרא בד"ה וליזיל דקס"ד כו' אחוץ לנ' אמה כו' לכאורה אינו מדוייק דהא למסקנא נמי הכי קאי. אולם התוס' כ' שם דהמ"ל דמיירי תוך נ"א:

תד"ה חוץ. ואפי' למ"ד א"ה בממון אחר הרוב כו'. ק"ל דא"כ כש"כ דלא נלך בתר קרוב דהא רובא עדיף ולכן הוה שפיר של מוצאו:

בא"ד דתק"ח הוא כו' כיון דיוכל להתברר כו'. לכאורה דינא הכי הוא כדמוכח בפסחים (ד') למנ"מ לשייליה ובתוס' שם ד"ה לאו ועי' ריש שו"ע יו"ד. וי"ל דהיינו דוקא לאפקועי מחזקה כמ"ש המ"א סי' תל"ז סק"ד:

תד"ה רוב. ורב אזיל בתר רובא היכא דהקורבא לא מוכחא אבל כו'. ותיבות ודלא כר"ח מיותרים כאן וצריך להציגם בסוף השורה:

תד"ה ביושבת. שקרויה רוכלת העמים. עמש"כ ע"ד בב"ק שם:

תוס' ד״ה בדליכא כו' ואמאי כו'. נ"ב נ"ל ליישב. התם ה״ט משום זקני אותה העיר שיאמרו לא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה דהו"ל כהורג. והשתא לא הוי טעמא משום שאותה העיר הקרובה משם בא ההורג אלא שהקרובה נתחייבה בדמו של זה שלא לווהו. וזה לא שייך אלא בב"ד כיון דקפיד קרא אזקני דהיינו ב״ד. ומייתי ראיה מדלא אזלינן אחר גדולה ורחוקה דאית בה ב״ד שמא עבר דרך עליהן ופטרוהו בלא לויה וליתו אנהו עגלה. אלא ש״מ רוב וקרוב הולכין אחר הקרוב. ומשני בדליכא עיר רחוקה גדולה מזו הקרובה. ודמקשי ליזיל בתר רובא דעלמא. נמי לאו משום רוצח. דהא ע״כ צריך להבין הא דמשני בדליכא. איך אפשר זה. א"כ לא משכחת לה עגלה ערופה כי אם בנמצא אצל הגדולה שבכל א״י. הא ודאי ליתא. ובהכרח כך צ״ל שאין מודדין אלא בקרובות הסמוכות לחלל מסביב שאין עיר אחרת מפסקת כגון שאחת סמוכה לו ממזרח ואחרת כנגדה ממערב בלי הפסק עיר אחרת. מודדין איזו הקרובה לו יותר סביבות החלל כדכתיב ולא חש הכתוב לעיר הגדולה שאחורי הקרובה על כל פנים. דלא סגי דליכא. אהא פריך השתא כיון דלא אפשר דליכא דנפישא בעלמא. ואקרא קאי ץ אמאי לא מצריך שתביא הגדולה הרחוקה אע״פ שאינה סביב החלל. אם איתא דמדאורייתא הולכין אחר הרוב שמא משם בא ההרוג והם פשעו בו דהוי רובא. ומשני ביושבת בין ההרים. שידוע שאין דרך לחלל לבא משם:

שם ד"ה ביושבת. שקרויה רוכלת עמים. נ״ב לא ידעתי זה. רק בצור נאמר רוכלת העמים (יחזקאל כז). אבל ודאי היו באים שם תגרי או״ה ורוכלי צור כמ״ש בסוף ספר נחמיה וילינו הרוכלים. והצורים מביאים דג:

בָּעִי רַבִּי יִרְמְיָה רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים וְרַגְלוֹ אַחַת חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה מַהוּ? וְעַל דָּא אַפְּקוּהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה מִבֵּי מִדְרְשָׁא. הנה כתב רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל (בשער הגלגולים) דרבי ירמיה תמיד היה שואל שאלות כמו שאמרו הרבה פעמים 'בָּעִי רַבִּי יִרְמְיָה' ולהיות כי הוא נתכוון לטובה להגדיל תורה ולהאדיר בשאלותיו וביישוהו ואפקוהו מבי מדרשא לכן יש לו שכר טוב למעלה כי כל שאלות הנשאלות במתיבתא דרקיעא הוא שואל אותם ונשאלות על ידו, ונראה לעניות דעתי שאמר לי מורי ז"ל שהוא עומד בפתח מתיבתא דרקיעא ואמנם כונת שאלתו היה על דרך הסוד בענין ז"א [זעיר אנפין] שהוא הגוזל המדדה בתוך חמשים אמה שהם חמשים שערי בינה ונודע כי כשנכנסים בו המוחין הם מתלבשים בשתי רגלי אימא נצח והוד דילה ובתחלה נכנס רגל אחת בפנים בתוך ז"א [זעיר אנפין] ואחר כך נכנס רגל השניה ואמנם הטעם למה אפקוהו מבי מדרשא כששאל איני זוכר ממה ששמעתי ממורי ז"ל עד כאן לשונו עיין שם.
והנה ברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה נחדש בזה המאמר חידוש בס"ד על דרך הסוד והוא כי לקמן (בדף קסה:) איכא שלחו מתם חברייא לרבי ירמיה עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה מהו שיצטרפו וכו' שלח להם אני איני כדאי ששלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו, מר בר חייא אמר הכי שלחו ליה שנים שהעידו בבית דין זה וחזרו והעידו בבית דין זה מהו שיבואו אחד מכל צד ויצטרפו וכו' שלח להו אני איני כדאי שאתם שלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו, רבינא אמר הכי שלחו ליה שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכי למכתב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי או לא שלח להו אני איני כדאי שאתם שלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שצריכין לכתוב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי ועל דא עיילוה לרבי ירמיה בבי מדרשא עד כאן.
ונראה לי בס"ד דהתשובה אשר שלח להם אחר כך שבעבורה הכניסו אותו לבית המדרש הנה היא מורה באצבע על תשובת שאלתו הראשונה אשר הוציאוהו בעבורה לפי דברי רבינו האר"י ז"ל הנזכר לעיל והוא כי בין מאן דאמר ששאלו אותו על עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה אי מצטרפי והשיב להם דמצטרפי ובין למאן דאמר ששאלו לו על הבית דין אי מצטרפי והשיב להם דמצטרפי הנה נמצאת שאלתם היא כעין סוד שאלתו ששאל רגל אחת בתוך חמשים אמה ורגל אחת חוץ מחמשים אמה אם מצטרף החוץ עם מה שבפנים והוי כאלו כולו בפנים.
ונראה לי בס"ד כמו שהשיב על עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה דמצטרפי, כן התשובה של סוד שאלתו הוא דמצטרפי כלומר אף על פי שנכנס תחלה רגל אחת בפנים בתוך ז"א [זעיר אנפין] חשיב כאלו נכנסה גם רגל השניה ביחד והיינו משום דמצטרפי דהוי המוחין מתחילת כניסתן בשלימות אצלו וכבר ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דלעולם נצח והוד כלולים זה בזה ולכן הסכימה דעתו של רבי ירמיה על סוד הנזכר דמצטרפי.
וגם לדברי רבינא שאמר הכי שלחו ליה שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכי למכתב במיתב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי או לאו ושלח להו שדעתו נוטה למכתב הכי ועל דא עיילוה לבי מדרשא הנה נראה לי בס"ד ענין זה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל במאמר רבותינו ז"ל (ברכות סג:) אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה והכונה הוא כי התורה הוא ז"א [זעיר אנפין] שהוא סוד תורה שבכתב והקיום שלו הם המוחין שהם מוחין דבינה הנקראת מי שהיא ממיתה עצמה בשביל ז"א [זעיר אנפין] הנקרא תורה והיינו דהנה"י [נצח הוד יסוד] שלה מסתלקין האורות מהן ונשארים כלים בלא נשמה והבינה עושה כן בשביל התורה שהוא ז"א [זעיר אנפין] כדי להלביש בתוכו המוחין וכנזכר בעץ חיים (שער דרוש הצלם פ"ג) ביאור דברי רבותינו ז"ל שאמרו ממית עצמו עליה שזכרו לשון מיתה מפני שהיא יורדת להתלבש בז"א [זעיר אנפין] דוגמת אומרו וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם (שמות ב, כג) עיין שם.
ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בישעיה מ"ה בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן (ישעיה מה, כג) והוא רמז על אימא שיורדת ממקומה להתלבש בז"א [זעיר אנפין] ונכנסים רגליה שהם נצח והוד בתוך ז"א [זעיר אנפין] וזהו שנאמר לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ ורמז בתיבת כָּל על הבינה שנקראת מי שיש בה חמשים שערים מספר כָּל [50] ובזה תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן, תִּשָּׁבַע לשון שביעה רצונו לומר משבעת כל הוא היסוד הנקרא כל לשון המלכות.
ובזה יובן בס"ד בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי הֳ' עֹשֵׂנוּ (תהלים צה, ו) תיבת נִבְרְכָה קרי בה 'נון ברכה' לשון ברך לִפְנֵי הֳ' רמז לזה אמר שנכנסין נצח והוד שלה תוך ז"א [זעיר אנפין] שהיא עֹשֵׂנוּ כי אנחנו בני זו"ן [זעיר ונוקבא].
ובזה יובן בס"ד דברי המאמר הנזכר ששלחו לו שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר רמז למוחין שהם שלשה שישבו לקיים את השטר שהוא ז"א [זעיר אנפין] דקיום שלו הוא על ידי הכנסת המוחין הנזכר בתוכו וכבר כתב רבינו ז"ל כשנכנסין המוחין מתלבשים בשתי רגלי הבינה שהם נצח והוד שלה ובתחלה נכנס רגל אחת בפנים בתוך ז"א [זעיר אנפין] ואחר כך נכנס רגל השניה וכבר כתבנו עוד בשם רבינו ז"ל מה שאמרו רבותינו ז"ל שממית עצמו עליה דזכרו לשון מיתה על מה שיורדת ממקומה להתלבש בז"א [זעיר אנפין] אך בתחלה נכנס רגל אחת דוקא ואחר כך רגל השניה.
ולכן אמר וּמֵת אֶחָד מֵהֶן פירוש אחד משני רגלים הנזכר שיורדת ממקומה להתלבש בז"א [בזעיר אנפין] ומאחר דהמוחין שלשתם מתלבשים בשתי רגלים ובתחלה לא נכנס אלא רגל אחת דוקא יש מקום לשאול אי גם עתה המוחין נחשבים אצל ז"א [זעיר אנפין] בשלימות דאמרינן מצטרפת גם השנית וכאלו שלשתם קיימים יחד וזהו שאמרו אִם צְרִיכֵי לְמִכְתָּב בְּמוֹתָב תְּלָתָא כְּחֲדָא הֲוִינָא רצונו לומר תלתא הם המוחין אף על גב דחד רגל ליתוהי? והשיב להם כן הוא האמת דהמוחין מתחלה חשובין בשלימות אף על גב דלא נכנס אלא רגל אחת דוקא דשפיר קרינן על המוחין בְּמוֹתָב תְּלָתָא כְּחֲדָא הֲוִינָא פירוש שהם בשלימות הכל ביחד אפילו בתחילה אשר חד ליתוהי שלא נכנס רגל השניה עדיין כי מצטרפי הרגלים יען דנצח והוד הם כלולים זה בזה לעולם.
ואתמר בגמרא<b> וְעַל דָּא עַיְּלוּהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה בְּבֵי מִדְּרָשָׁאb> והוא כי נראה לי בס"ד ברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה דהטעם אשר אפקוהו מקודם כששאל רגל אחת בתוך חמשים אמה ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה מהו, דאף על גב שבאמת שאל שאלה הגונה על פי הסוד כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל היינו משום כיון דאותה שעה לא מצא פתרון ותשובה לשאלה זו, נתגרו בו החיצונים ובפרט כי הסוד הזה אינו בבחינת הגדלות לכן גרמו החיצונים שיכעסו עליו רבנן בבי מדרשא ואפקוהו דהשטן עשה ערבובייא זו שהראה לרבנן לפי שעה שראוי לעשות לו כך לכבוד שמים שהוא מטריחם בשאלות כאלה ומבטלם מתלמוד תורה העקרי דשטנא נצח שלא ירגישו בסוד הכמוס בשאלה זו ולא הבינו דבריו.
וכל זה נעשה להם מחמת גירוי החיצונים וקנאתם אך אחר ששאלו ממנו שאלה הנזכר אשר גם בדברי שאלתם נתלבש הסוד של שאלת רבי ירמיה הנזכרת ששאל מקודם ובתשובתו על שאלתם נתלבש ונרמז סוד תשובת שאלתו ההיא הקודמת דנמצא נפשטה שאלתו ששאל רגלו אחת תוך חמשים אמה וכו' דמצטרפי יחד דאמרינן המוחין שלמים המה יחד ובמותב תלתא כחדא יתבי תמיד אפילו דעדיין חד ליתוהי משום דנצח והוד הם כלולים זה בזה תמיד, אז בזו התשובה נשתברה הקליפה ונכנעו החיצונים וממילא הרגישו רבנן בסוד שאלתו הקודמת דיפה שאל על פי הסוד ויפה השיב עתה על שאלתו הקודמת ועל שאלתם של עתה, אז נתחרטו על העבר ושב לבם לפייסו ועיילוהו לבית המדרש בכבוד!
נמצינו למידין כי רבי ירמיה בין בתחלה בשאלתו הנזכר לעיל ובין לבסוף כשהשיב לשאלה דרבנן רוּחַ ה' דִּבֶּר בּוֹ וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנוֹ כי גדול כחן של רבותינו התנאים ואמוראים להוציא מפיהן מלין אשר תוכם רצוף אהבה סודות עליונים והכל ברוח הקודש כל אחד כפי מעלתו זכותם יגן בעדינו וההי"ב.
ומאחר דנפשטה השאלה דמצטרפי הנה בזה יש לפרש בס"ד רמז הכתוב עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ (ישעיה סו, יב) כלומר גם בתחלה כאשר נכנס רק רגל אחת דוקא שהוא צד אחר גם כן תִּנָּשֵׂאוּ תנשא וא"ו הוא ז"א [זעיר אנפין] ואין כאן שום חסרון דמצטרפי באלו השנים בפנים מיהו עַל בִּרְכַּיִם תרתי כשנכנסים שניהם ממש תְּשָׁעֳשָׁעוּ תשעשע וא"ו הוא ז"א [זעיר אנפין] שבזה נשלם התיקון כראוי ממש ובדרוש שבת תשובה בשנה זו פירשתי המאמר כאן ובדף קס"ה לנכון על דרך הפשט בס"ד.

סוגיא דניפול

ניפול הנמצא וכו' פירש"י גוזל משמע דאין ניפול שם מיוחד למדדה דוקא וכמ"ש פרישה סי' ר"ס אלא כל גוזל במשמע וכן משמע מפי' המשניות לרמב"ם שפירושו נפל ולעיל קאי לא יעשה אדם בתוך שלו אא"כ יש לו חמישים אמה לכל רוח ואמרה משנתינו גוזל א' שנפל ונמצא בתוך אותו חמישים אמה וכו' וכן משמע בנימוקי יוסף דשם הוא דמקילי' במדדה אבל סתמא דמתני' לא מיירי בהכי ודלא כמ"ש פרישה בשם נימוק"י ע"ש ולשון תי"ט כלומר גוזל קטן וכו' מגומגם אך זה מצאתי בשיטה מקובצת בשם רשב"א דמשמע מיני' דשם ניפול הוא קטן המדדה. והש"ס לא חידש אלא שאינו מדדה יותר מחמישים דמתחלה הוה ס"ל דמדדה עד שלושי' ריס. ומלי כרסי' עד חמישים לאפוקי המפריחי' דמעלמא אתו ולעלמא אזלו. וחידש ש"ס דהמדדי' אינם מדדי' יותר מחמישי'. ונ"ל דזה הוא דעת תוס' דשמעתין ד"ה בדליכא וכו' דהיכי ס"ד דהתוס' דמפריחי' אינם מפריחי' יותר משלושי' ריס ואם בפעם א' אינם מפריחי' ינוחו ויכריחו אח"כ ועינינו רואות שאינו כן אלא בשייט א' לא שייטו יותר מסתמא אבל אפשר דיפריחו ויפריחו עד סוף העולם רק המדדה אינינו מרחיק עצמה מקן שלה מחמת ילדותה ואע"כ ס"ל להתוס' כהנ"ל דהש"ס הוה ידע במדדה והוה ס"ל דאינה מדדה יותר משלשים ריס וכמ"ש בשיטה מקובצת הנ"ל להדי'. אך בכל זאת דברי התוס' ד"ה וליזל וכו' עדיין לא נתיישב וצ"ע:

ועיין ב"מ כ"ה ע"ב במדדה לכאורה התם לא מיירו בילדה דלא הגיע לשיעור מפריח אלא בגדולה מפריחה אלא שבעליה קושרה בקשר ועדיין יכולה לדדות. ואותה כיון שהיא גדולה בטבעה הרי מדדה וחוזרת ומדדה עד סוף העולם ומשו"ה פריך אי במדדין מעלמא אתי ע"ש אלא שהסמ"ע סי' ר"ס ס"ק מ"ה וש"ך שם סקכ"ח לא הבינו כן אלא גם התם אינה מדדה ביותר מחמישים ע"ש ודברי ש"ך מגומגמי' ומחוסרי הבנה ועיי' נתיבו' המשפט שהאריך לפרשו ולא יי"ח ביאור. והנלע"ד דס"ל לש"ך דבמקושר בטוב שאינה יכולה לדדות כלל הוה צמצום מקום סי'. ואי נמי נתחו והותר קצת הקשר שמדדי' מ"מ הוה סי' עד חמישים אמה לכל צד כשאומר הנחתים במקום קרן זויות פלוני ואינו מוצאי' אותם סמוך לו בחמישי' אמה שכל צד הוה סי' ומחזירי'. אך כשיש שובכי' של עכומ"ז או אפי' של הרבה ישראלים בקרוב בתוך חמישים או מאה אמה שאז במדדה תולין בשובכי' הללו והם של מוצאו אפי' בשובכי ישראלי' הרבה כמ"ש רמב"ן בשם ירושלמי בשמעתין ואחר הנחה זו אתי' דברי ש"ך על נכון. והכי קא קשי' לי' למסקנא דמסיק שם ס' הינוח לא יטול א"כ תו לא ה"ל להפוסקי' לאתויי כלל מדדי' דכך לי מדדי' או מקושרי' בלא מדדה דלעולם הוה ספק הינוח וע"כ צ"ל כיון דיש בו סי' מקום כנ"ל א"כ יטול ממ"נ כמ"ש בסוף דבריו א"כ גם במדדה לא מהני דה"ל מקום חמישי' אמה סי' ויטול ממ"נ אע"כ איכא שובכי' של עכומ"ז או של ישראלי' הרבה בסמוך ומשו"ה לא יטול משום ס' הינוח ס' משל שובכי' אלו כנ"ל פי' הש"ך אלא שלשונו מגומגם: חוץ מחמישי' אמה הרי הוא של מוצאו. כ' נימוק"י משום שאין בו סי' ומיירי במקום ובזמן שמרגישי' באבידת היוני' והוה יאוש מדעת. והסמ"ע כ' משום דתלינן ברוב עוברי דרכי' עכומ"ז ונפקא מיני' במקום ובזמן דאין מרגישין באבידת הגוזלת וה"ל יאוש שלא מדעת כן יש ללמוד מש"ך סי' ר"ס סקכ"ב ולפע"ד מדחזינין בש"ס ב"מ כ"ד ע"א דמספקא לי' אי הלכה כרשב"א ברוב עכומ"ז ולא פשיט ממשנתינו. דאע"ג בהס"ד מיירי ממפריחי' דלית בהו גזל אלא מפני דרכי שלום ואין ראי' כל כך מ"מ למאי דקיי"ל כר' חנינא ואפשר כ"ע ס"ל וגם ר"ז לא פליג כמ"ש רמב"ן בשמעתין וע"כ מיירי במדדין דאית בהו גזל גמור ואפ"ה הוי של מוצאו ואמאי הא הוה יאוש שלא מדעת וה"ל למימר ינוח אצלו דלמא יבואו בעלי' ויכירו בט"ע עפ"י עדים. ובש"ע סי' רס"ב סוף סעי' ג' וכמו שהסביר הש"ך סי' ר"ס סוף סקכ"ח הנ"ל ומדקתני של מוצאו ש"מ כרשב"א ברוב נכרי' ורוב עוברי דרכי' עכומ"ז ומדלא אמר הכי ש"מ דמוקמי' למתני' במקום ובזמן דהוה יאוש מדעת ומשו"ה כ' נימוק"י כן אמתני'. אך הסמ"ע לא קאי אמתני'. אלא לפרש הש"ע לפי מאי דקיי"ל הלכה כרשב"א ברוב עכומ"ז א"כ שפיר פירוש משום רוב עוברי דרכי' ובחנם תמה תוי"ט על הסמ"ע. וכ' ש"ך שכן משמע מתוס' דשמעתין כהסמ"ע והיינו בד"ה ודאי וכו' כדאמרי' לקמן וכו' ע"ש ומאי בעי' תוס' לאתויי ראי' דניחוש לעוברי דרכי' אע"כ ס"ל לישראל ליכא למתלי משום דאכתי הוה יאוש שלא מדעת ע"כ מייתי מלקמן דמבואר דתלינן גם ברוב עוברי דרכי' עכומ"ז:

ואין רחוק לומר דש"ס דפריך בפשיטות ב' פעמי' בשמעתין וליזיל בתר רובא דעלמא שהוא רוב גרוע. אשר רוב הפוסקי' לא חשו להאי קושי' כאשר יתבאר לקמן אי"ה מ"מ הקשה בפשיטות משום דקתני במתני' הרי הוא של מוצאו ואע"ג דהוה יאוש שלא מדעת וע"כ תלינן ברוב עוברי דרכי' לקולא ע"כ פריך נמי וליזל בתר רובא דעלמא והו"מ לשנויי לא חיישי' לרובא דעלמא ומתני' לא משום עוברי דרכי' אלא אפי' במקום ישראל ומשום דלית בי' סי' והוה יאוש מדעת אלא דמשני לי' לפי קושייתו דס"ל גוזלת הוה יאוש שלא מדעת. אך מדחזינין סתמא ש"ס ב"מ כ"ד ע"א הנ"ל לא פשיט מהכא דהלכה כר"א בר"ש ברוב עכומ"ז ש"מ דס"ל דהוה יאוש מדעת ולא משום רוב עוברי דרכי' אתאינן עלה. וממילא נימא דלא חייש לרובא דעלמא ולא אתאינן לשנויי דחיקא דיושבת בין ההרים ושביל של כרמי' וק"ל:

הרי הוא של מוצאו כ' תוס' כיון דאין אדם מוחזק בו אזלי בתר רובא והרי הוא של מוצאו ובספ"ק דכתובו' גבי להחזיר לו אבידתו. כ' תוס' עוד דאע"ג דבעל האבידה מוחזק ומאחר שזה נתן בו סי' וידעי' שלא נאבד אלא מזה בעל הסימן ואם זה הוא עכומ"ז הרי הוא של מוצאו ומוחזק בו מן התורה מ"מ אזלינן בתר רובא ואמרי' שהוא ישראל ואינה של מוצאה. דדוקא אם הי' מוחזק מעיקרא לא אזלי' בתר רובא להוציא מחזקתו אבל עכשיו אנו דנין על חזקה שאם זה הנותן סי' הוא עכומ"ז הרי חזקתו של המוציא חזקה ואם הוא ישראל אינינה חזקה. אזלי' בתר רובא לומר שהוא ישראל ואין חזקתו חזקה כיון שעל תחלת חזקתו אנו דנין. ולזה נוטה סברת תוס' ב"ק כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל במ"ש דהא ב"ד מפקי' מיני' עכ"ל פי' שהב"ד הם מחזיקין או מבטלין חזקת ממונו ועל זה הם דנין על עיקור חזקתו ובזה אזלי' בתר רובא ע"ש ובתוס' סנהדרין ג' ע"ב כ' תוס' דברוב מעלי' גם בממון אזלי' בתר רובא ועיין גדר דבר זה בב"ח ח"מ סי' רל"ב. ואמנם פשיט דגם ברובא דאיתא קמן הולכי' בממון אחר הרוב כמ"ש בש"ע וש"ך ח"מ סי' רצ"ב ס"ק כ"ו וע"ש עוד בס"ק כ"ט:

הרי הוא של מוצאו הקשו תוס' לרבנן דרשב"א אמאי לא אזלי' בתר רובא ויש בכח קו' זו ב' קושי' חדא לא יהי' חייב להכריז דתלי' ברובא. ועוד מאחר שאינו חייב להכריז ממילא שוב כשיבוא ויתן בו סי' אינו חייב להחזיר דכבר אייאש כיון דרובא עכומ"ז נינהי והיכא דליכא יאוש שלא מדעת ותי' תוס' מדרבנן חייב לברר כיון דאיכא לברורי וממילא חייב מדאוריי' להחזיר כשיתן בו סי' דכיון שזה יכריז ממצוה דרבנן שוב לא מייאש:

ועיין פני יהושע פ"ק דכתובו' י"ב ע"ב הקשה למאן דס"ל אפי' ברי גרוע עדיף משמא טוב ומוציאו' ממון א"כ למאי צריכי' סי' בהחזרת אבידה כיון שזה טוען ברי אפי' גרוע והמוציא שמא ואין צורך לחוש שמא יבוא אחר ג"כ ויטעון ברי ששלו הוא שהרי התורה האמינה לברי א"כ הוחזק שזה לא יטעון שקר ולא יבוא עוד אחר לטעון ברי ושל זה הוא כך נ"ל פי' קושיתו. ותי' ז"ל משום דאיכא רובא דעלמא ע"ש ותי' זה אין לו שחר דאע"ג דמשמע רפ"ב דכתובות דרוב הוה כמו ברי וה"ל ברי וברי היינו אם הרוב מתנגד להברי אבל הכא ידעי' דלא נפל אלא מחד מרובא דעלמא ולא ידעי' ממאן ובא זה לברר ע"י ברי שלו שהוא הוא והתורה האמינה לברי א"כ הרוב אינו מתנגד ואם קושיתו קושי' אין מובן לתירוצו. ולהנ"ל י"ל דהאי מ"ד ס"ל דכל עיקור שחייבה תורה להכריז. והלא די להחזיר אם יבוא חברו ויחזור אחר אבידתו. ומה טעם הטיל עלי' להכריז כל עיקור זה משום דאפשר לברר מחוייב אני לברר. וכל זה שייך אי יבורר אצלי שאני יודע בבירור שהוא של זה והיינו ע"י סי' ואז גם אני יודע בבירור שהוא של זה. אבל אי ליכא סי' אע"ג דמהימן בברי הואיל ואיניני יכול להכחישו מ"מ לא מקרי ברור אצלי שאצטרך לחזור אחר הדבר לבררו ע"כ לא הוטל להכריז דבר שאין בו סי' וכיון שלא הוטל להטיל להכריז ממילא שוב כשיבוא ויטעון ברי אינינו מחזירין לו שהרי כבר נתייאש כיון שאין מכריזין ובדבר שיש בו סי' והוכרז ובא א' ואינו נותן בו סי' אלא שטוען ברי אין מחזירין דמדלא יהיב בי' סי' ש"מ אינו שלו ושקורי משקר:

ועיין סמ"ע סי' רנ"ט סק"ו והנה מסקנת דבריו הן הנה דברי ש"ך י"ד סי' א' סקי"ז דהכל תלוי במצויים כ"כ שם בשמלה חדשה דסמ"ע וש"ך עולים בקנה א' וכ' דלא תקשי' ממ"ש רש"י בשמעתין ד"ה לימא לא ס"ל לדר' חנינא וכו' וכאן ישראל מצויים וכו'. דודאי לא הי' ישראל מצויים בתוך הכרם ממש אלא סמוך לכרם ונימא נתגלגל מהם להכרם ולר"ח הוה אמריני' מרובא דעלמא נתגלגל וא"כ לימא דלא כר"ח אבל אי הי' מצויים בתוך הכרם בודאי אמרינין לא נתגלגל מעולם ונאבד מהמצויים פה והנה אמת נכון הדבר ויבואר לקמן אי"ה. אבל מ"מ עיקור ק' הסמ"ע לא ידעתי מאי ק' לו הא לא כ' טוש"ע חייב להכריז אלא חייב להחזיר דלהכריז אינו מחוייב דתולה שנתגלגל לכאן מרוב העיר עכומ"ז אך כשיבואו ישראל ויתן סי' ונתברר לו שהישראל אבדו ואומר שאובדו בשוק זה של ישראל ומשו"ה לא נתייאש שידע שימצאנו ישראל ויחזרנו לו ע"י סימן שיש לו א"כ פשיטא שחייב להחזיר ומאי קשי' לי' להסמ"ע:

נחזור לדברי תוס' במ"ש כיון דיכול להתברר ע"י הכרזה אין כוונתם דכך הדין דלא אזלי' בתר רובא היכי דאיכא לברורי דזה ליתא לפי מסקנת מג"א סי' תל"ז סק"ד ודבריו מוכרחי' כבר ביארנום במקום אחר בעזה"י. ותו תקשי' ש"ס ב"מ כ"ד ע"ב אינו חייב להכריז קתני ויניח וכו' ע"ש וק' כיון שאינו חייב להכריז ולברר א"כ אמאי יניח הרי ניזול בתר רובא דעלמא. אע"כ נ"ל דאין הכוונה שצריך לברר אלא כיון דאפשר לבוא ולברור ויגולה למפרע שפעל עולה וכעין שכתבו הראשונים בבדיקת הריאה עיין ברשב"א בחידושיו לחולין ט' ע"א בד"ה ומה שחששו וכו' ובד"ה ועוד טעם אחר בדבר וכו' עיין היטב וכן ה"נ כיון שאפשר בניקל שיבורר הדבר ע"י שיבוא פלוני ויכיר את שלו ע"י סימנא דיהיב בעכומ"ז לא נכון הדבר להעלים עין ולבסוף יתגלא בהתתי' ודמיון זה דריאה למדתי מאריכו' דבריו של בעל שלטי גבורי' שסביב הרי"ף בשמעתין. ונ"ל אפי' רש"י דפליג אבדיקת הריאה כמבואר ובב"י י"ד רס"י ל"ט מ"מ יודה הכא בשלמא באיסורא י"ל כיון דדינא הכי דאזלי' בתר רובא ואכל מהבהמה ואח"כ ימצא סירכא מ"מ לא חטא במה שאכל וסמוך ארובא כי כן הדין לסמוך ארובא ולא ימצא עון אשר חטא. משא"כ בדיני ממונו' יאכל הלה וחדי לכשיתברר שאכל ממונו של זה ואפי' ירצה לשלם לו אולי ניחא לי' בשלו ע"כ יניח עיי' שלהי מס' ביצה גבי מי שנתערב לו קב חטין בקביי' של חברו ע"כ מודה רש"י. והן הנה דברי רש"י ב"מ כ"ד ריש ע"ב שהרעישו העולם בס' באר יעקב סוף חלק או"ח ע"ש ולהנ"ל ניחא וק"ל:

מיהו כל זה לרבנן ואנן קיי"ל כרשב"א ברוב עכומ"ז מיהת וריאה שאני כמבואר שם בפוסקים בטוש"ע יו"ד סי' ל"ט והיינו דכ' חי' רמב"ן לקמן בשמעתין דחבי' שצפה בנהר וכו' דלהס"ד דרב לית לי' דרבי חנינא ומשו"ה תלה בעיר שרובה ישראל ולא חייש שמא נמצא סמוך לבית עכומ"ז משום כיון דרובא ישראל שוב לא בדקי' וסמכי' דגם הני בתי הסמוכי' למים מרוב ישראל נינהו. וכל דפריש מרובא פריש. (אע"ג דהבתי' קבועי' מ"מ אנחנו דיינינן אמאי דפריש מיניהו כצ"ל). ואע"ג דיכול לברר אי הבתי' הקרובי' לנהר של ישראלי' הם או לא מ"מ אין צריכי' לברר והיינו כרשב"א ולא כרבנן הנ"ל. ויש לדחו' ולומר ט"א ברמב"ן הנ"ל דהא אפי' אי נדע שהבתי' הסמוכי' לנהר של עכומ"ז נינהו. מ"מ אכתי אפשר שמונח בתוכם יין ישראל ע"י מפתח וחותם או שומר וממנו נאבד החבי' וצף בנהר. ואע"ג דאי ידעי' בודאי דהני בתי' דעכומ"ז נינהו. הי' החבי' אסור משום דרוב יינות שבבית עכומ"ז אסור מ"מ כיון דרק מטעם רוב יאסר שרובי ינות שבבתי עכומ"ז נסך הוא א"כ אדרבא נסמוך אהרוב דרוב יין העיר ישראל הוא ולא נחקור כלל אחר קירוב הבתי' כיון שסוף סוף לא יתברר וכנ"ל וצ"ע:

הי' שם ב' שובכת וכו' בירושלמי דשמעתין ומייתי לי' רמב"ן מבואר דבג' שובכת של ישראל ה"ל הפקר ממילא ומדאיירי סיפא בשני שובכת מיירי רישא בג'. ולא צריך למ"ש תוס' ד"ה ואי דליכא וכו' דמיירי של עכומ"ז והפקר אלא אפי' של ישראל מ"מ ממילא הוה הפקר. והנה בט' חנויות קיי"ל אפי' איכא בהאי חנות נבלה הרבה יותר משחוטה דכולהי ט' מ"מ אזלי' בתר רוב קביעות דהיינו ט' חנויות ועמ"ש מו' בהפלאה ספ"ק דכתובו' בזה. וצריך לומר דלא דמי להערים שסביבו' החלל דאע"ג דאיכא עדים הרבה אי לאו דחד נפישי בכמות אנשי' לא הוה אזלי' בתר רוב קביעו'. התם היינו טעמא משום דכל עיר ועיר ענין בפ"ע. וטוענת על עצמה לפטור או לחייב בעגלה ערופה ולא דמי לחניות דכל התשעה ענין א' הם שחוטה נגד הנבלה ומצרפי השחוטו' יחד וה"ל רוב קביעות שחוטות משא"כ בהעיירות לא מצטרפי העיירו' אהדדי דכל א' בפ"ע חייב' או פטורה מעגלה ע"כ דיינינן בהעיר גופה אי נפישי או קרובה. ואה"נ אי איכא כמה עיירות של עכומ"ז אפי' עיירות קטני' מאוד. אזלי' בתר רוב הקביעות שקבועו' יותר מערי ישראל כי כל עיירי עכומ"ז דין א' להם שאין עורפין והבן זה. ולפ"ז ברישא דמשנתינו דמיירי ביש שם ג' שובכי' ועי"ז הוה הפקר ומצרפי הקביעו' ממילא ה"ל הני דחוץ לחמישי' נפישי בקביעות מהך דבתוך חמישי'. אפי' אית בהך יוני' טפי טובא ומשו"ה פריך בפשיטות אע"ג דנפישי וכדמשני דליכא ע"כ ליכא כלל דאי איכא עוד ב' היינו נפיש. ואי איכא חד היינו סיפא הי' ב' שובכי' וע"כ ליכא כלל. ומשו"ה פריך ואי דליכא ודאי מההוא נפל וק"ל:

עוד איתא בירושלמי על כלל המשנה הדא דתימר בשאין דרך הרבי' מפסקת בנתים. אבל בזמן שמפסקת לא בדא ומייתי לי' רמב"ן בשמעתין. ועיי' עירובי' ס"ד ע"ב ש"מ הולכי' אחרי רוב עוברי דרכי' וכ' שם בס' שמ"ח בבכור שור על עירובי' דקמ"ל אע"ג דעכו וכזיב ערי ישראל הי' מ"מ הולכי' אחר רוב עוברי דרכי' ולא אחר העיירו' הקרובי' ע"ש ודבריו סתומי' כי בלי ספק כי אנשי עיר נפישין מעוברי דרכי'. ועוד א"כ תנינא להאי דר' חנינא רוב וקרוב הולכי' אחר הרוב. אבל האמת יורה דרכו כי כשיש בין עכו לכזיב רק דרך בעלמא ההולך מעיר לסביבותי' אע"ג דאין דלת העולם נעולי'. ויכולין לבוא לכאן מכל העולם מ"מ אנשי עכו וכזיב והעיירות נפושי' טובא ורוב עוברי דרכי' הללו מבני העיירו' הללו הם. אך אם דרך הרבים דרך המלך מפסיק בין העיירות והוא מעביר לכל העולם ממרחק יבואו ויעברו דרך זה למדינו' רחוקו' ומעלמא אתו ולעלמא אזלו הרי הדרך הזה כעיר בפ"ע ומה לו לעכו ולכזיב וה"ל כאלו יש כאן ג' עיירות עכו וכזיב והדרך הזה ונמצא פת בעיר האמצעי הוא הדרך הזה ומה לנו לעכו וכזיב בזה כי נמצא פת באמצעי עיר שרובה עכומ"ז והיינו סרטי' ופלטי' גדולה הדרך המעבר לרבי' הלז היינו דקמ"ל שהולכי' אחרי רוב עוברי דרכי' ולא יטה ימין ושמאל אל העיירות הסמוכי' בזה וה"ה למ"ש בתורת הבית ומשמרת הבית ופסק בש"ע י"ד סי' קכ"ט ובית שמואל סי' ד' ס"ק ל"א והיינו מ"ש ש"ך סי' א' סקי"ז וסמ"ע סי' רנ"ט סק"ו ושמ"ח סי' ס"ג סק"ב והיינו מתני' דשקלי' פ"ז משנה ב' מעות שנמצא לפני סוחרי בהמה וכו' וכן משנה ד' בהמה שנמצא מירושלי' למגדל עדר. כי שם הי' מעבר לבהמות ירושלי' תמיד כמו עוברי דרכי' גבי בני אדם הנ"ל כן הי' מקומו' אלו מקום מיוחד לבהמת ירושלי' וכעיר בפ"ע היא לענין זה ולא שייך הכא קרוב או רוב אלא בנמצא בתוכו ממש:

ואין ספק כשמודדי' סביבו' החלל היינו כשאין באותה בקעה מעבר לרבי' דרך המלך כנ"ל דאל"ה הרי אותו הדרך בעצמו כעיר יחשב ונפישי ומכ"ש כשרוב אותן עוברי דרכי' עכומ"ז דה"ל כסמוך לספר ולעיר של עכומ"ז והוא בכלל תי' ש"ס דליכא דנפישא. אלא שאין בין עיירו' הללו אלא דרך רבי' בעלמא מעיר לעיר ואיננו נעול גם מעלמא יכולי' לבוא לשם במקרה אבל איננו מעבר תדירי מעלמא לעלמא וכנ"ל. ול"נ הא דמשני בביצה כדאמר אביי בדף אע"ג דפירש"י דהרוב נמי הוה קרוב מ"מ עיקור התי' הוא שהוא רוב מעלי'. ומצוי כי בלי דף לא יצוייר גבי יוני שובך אופן מעבר לרבי' כנ"ל גבי אדם ע"כ אמר בדף דממשנתינו ה"א דוקא רוב מעלי' ומעבר לרבי' כעין יונים בדף. ואתא ר' חנינא וקמ"ל אפי' רוב שאינו מצוי בכאן וכעין רובא דעלמא אע"ג שאין רגלם מצוי לכאן ולא דמי לדף מ"מ עדיף מקרוב ומשו"ה פשיטא לי' לר"ז דשמעתין להקשות אדר"ח וליזל בתר רובא דעלמא ונדחק ביושבת בין ההרים. ובשביל של כרמים והיינו משום דס"ל ר' חנינא ע"כ ברוב גרוע שאינו מצוי בכאן נמי עדיפא לי' מקרוב דאל"ה היינו מתני' דזימן שחורי'. אך לפ"ז למאי דקיי"ל ספק מוכן אסור וטעמא דזימן שחורי' משום ס' מוכן וכמ"ש רמב"ם בהלכו' י"ט וא"כ לא נשמע ממתני' דהולכי' אחר הרוב אפי' מצוי כדף ור"ח קמ"ל רוב מצוי כעין דף אבל ברוב שאינו מצוי לא אמר ולא עלה על דעתו ותו לא קשי' וליזל בתר רובא דעלמא ולא איצטריך לאוקמי ביושבת בין ההרים ולא בשביל של כרמים וכמו שפסק הרמב"ם ורוב הפוסקי' וא"ש ב"מ כ"ד ע"ב ר"ח מצא גדי שחוט וק"ל:

ונ"ל דהיינו פלוגתת רב ושמואל בחביות שצפה בנהר דודאי לא פליגי במציאות דאיכא עקולי ופשורי ושע"י חריפות הנהר מצי לאתויי הכא. אך הענין כנ"ל בודאי אי ליכא עקולי ופשורי וכל הנופל בנהר חריפותא דנהרא שוטפו ומביאו לכאן בלי עיכוב ה"ל כעין רגל רבים מצוי בכאן ובודאי עדיף מקרוב והיינו דר"ח אך כיון דאיכא עקולי ופשורי נהי מ"מ אפשר במציאות שלפעמי' ע"י חריפות אמצע הנהר בא לכאן מ"מ ה"ל כעין רובא דעלמא שהקשה ר"ז. ורב ס"ל ר"ח לא אמר אלא ברוב ומצוי ע"כ שרי' לחביתא ושמואל ס"ל מתני' דזימן שחורי' בדף ודר"ח ברוב שאינו מצוי נמי ע"כ אוסר החביות:

וזהו בעצמו הי' ס"ד דרבא דאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד דס"ל דזה ידעי' מזימן שחורי' ור"ח חידש רוב שאין רגלם מצוי בכאן והכא רגל דם המקור מצוי דרך פרוזדר. ובפרט לרש"י דמיירי בקרקע פרוזדר ולא בגג וא"כ אין כאן אף אנן נמי תנינא. שוב הדר בי' רבא ס"ל מתני' דביצה משום ספק מוכן ור"ח דוקא ברוב ומצוי וכמתני' דנדה ותנינא לדר"ח במתני' דפרוזדר. ועיין נדה י"ז ע"ב תוס' ד"ה ואין וכו' במ"ש משום דדמי החדר מציין וכו' לכאורה הומ"ל משום דלא הוה חזקה מעלי' כיון דעלולה לראות מגופה כמ"ש בעצמם לקמן י"ח ע"ב ד"ה למעוטי וכו' ע"ש אלא לקמן קאי להלכתא ולר' יוחנן דוסתות לאו דאורי' א"כ אפי' יש לה וסת קבוע מ"מ בין וסת לוסת אין חזקת טהרה שלה מעלי' שאינה בטוחה שהיא מסולקת בדמי' עד יום וסתה. אך בדף י"ז ע"ב קאי שמעתא לר"ה דס"ל וסתות דאורי' לעיל ט"ז ע"א א"כ בין וסת לוסת ה"ל חזקת טהרה מעלי' הוצרך תוס' לאתויי עלה מטעם רוב ומצוי ונ"ל עוד לומר דר"ה ס"ל רוב שאינו מצוי נמי עדיף מקרוב ע"כ הכא דהוה נמי מצוי עדיף נמי מחזקת טהרה ושורפי' תרומה. ואינך אמוראי דפליגא התם אדר"ה ס"ל דאין רוב שאינו מצוי דוחה קורבא אלא רוב ומצוי הלכך הכא דאיכא נמי חזקה מעליא דוסתות דאורי' אין שורפי' תרומה ורמב"ם נהי נמי דס"ל דבעי' רוב ומצוי למידחו קורבא מ"מ ס"ל שורפי' תרומה משום דלאו חזקה מעלי' היא דוסתות לאו דאורייתא וכמ"ש תוס' אליבא דר' יוחנן י"ח ע"ב ד"ה למעוטי הנ"ל:

ולפי"ז יש להסביר עוד דר"ז דהקשה בפשיטות וליזל בתר רובא דעלמא לפמ"ש רמב"ן ורשב"א דר"ז לא פליג אדר"ח אלא שהעמיד דבריו על ר"ח אבל גם הוא ס"ל הכי וי"ל לטעמי דס"ל וסתות דאורי' ובחזקת טהרה ולא בעי בדיקה לבעלה כלל עיי' ספ"ק דנדה. וא"כ מדשורפי' תרומה נגד חזקה ע"כ משום רוב ומצוי וא"כ צריך לומר דרוב שאינו מצוי דוחה קורבא בלי חזקה ע"כ פריך וליזל בתר רובא דעלמא והוצרך לדחוק ביושבת בין ההרים ובשביל של כרמי' אבל למאי דקיי"ל וסתות לאו דאורי' ולא הוה חזקת טהרה מעליותא י"ל דוקא רוב ומצוי דוחה לקורבא ולק"מ וליזל בתר רובא דעלמא וכפסק הרמב"ם הנ"ל הקצרתי במובן וק"ל. ועיין מ"ש בפרי חדש סי' ס"ג תשוב' רשב"א סי' פ"ג עיין בפני' בתשובה התם אמרי' מרוב מתים פרוש שהן עכומ"ז בעיר ומה ענין שכונת ישראל חיים בכאן. יבדלו החיים מן המתים:

אך מ"ש הכ"מ בזה אין לו שחר לכאורה שכ' דקו' הש"ס לק"מ ליזל בתר רובא דעלמא דא"כ לעולם לא יהי' עורפי' אלא עיר א' היותר נפישי בעולם ולפי הנ"ל הומ"ל עוד לא הי' עורפי' כלל דאפי' יהי' העיר הגדולה שבעולם ישראל מ"מ רוב עיירות עכומ"ז הם וה"ל רוב קביעו' וכבר כתבתי לעיל דה"ל כמו ט' חניות דאזלי' בתר רוב הקביעו' אפי' איכא דנפישי בכמות גברא וא"כ לעולם לא יהי' מביאים עגלה ערופה ובכי האי גוני לא מיירי קרא וכן הסביר בבאר שבע בסוטה וכן במעיין חכמה ולק"מ קו' ש"ס. והדברים הללו תמוהים דהא כל עצמו לא מצינו קורבא דאורי' פי' כל דפריש מקורבא פריש אלא מההיא קרא דאמרי' טעמא דוהיתה העיר הקרובה דממנה פריש ועל זה הקשה הש"ס ליזל בתר רובא דעלמא ולא יערוף לעולם וע"כ או דקורבא גז"ה הוא גבי ע"ע דוקא או קורבא עדיף מרוב ודבריהם צ"ע אבל יש לקיים דבריהם ולומר עפ"י מ"ש שיטה מקובצת בשם תוספי הרא"ש פ"ק דב"מ וי"ו ע"ב בישוב ק' תוס' שם ד"ה קפץ וכו' ע"ש דרובא דאיקבע מיעוטא בפנינו אינינו אלא ספיקא דהרי יכול להיות שנזדמן לו מהמיעוט כמו מהרוב אלא שהתורה רצה להקל בהך ספיקא אבל לעולם מידי ספק לא נפקא והתם גבי קפץ א' מהמנוין לא רצה להקל בספיקא וחייש למיעוטא ע"ש. וא"כ ה"נ נימא ולק"מ ק' ש"ס דילמא אה"נ לפי רובא דעלמא עכומ"ז לא הי' עורפי' לעולם דתולי' עכומ"ז הורגו ורצה הקב"ה להחמיר בספיקא לחוש למיעוט דלמא א' מהמיעוט ישראל הורגו ואמר עכ"פ אותה העיר הקרובה מאותן המיעוטי' יביא ע"ע והרחוקי' ה"ל תרתי לריעותא שהוא מהמיעוט והמרוחק וכן נמי אי איכא נפישא ה"ל אינך תרי מיעוטא מיעוטא דעלמא ומיעוטא בכמות ולא חייש לי' רחמנא אבל לחד מיעוט חייש ולא קשי' ק' ש"ס וצ"ל דס"ל להמקשן מיעוטא בעלמא כמאן דליתא דמי ולפי דבריו השיב לו ביושבת בין ההרים אבל אנן קיי"ל כהנ"ל כמוכח מהאי דקפץ א' מן המנוין ומכ"ש לשיטת רשב"א בטוש"ע י"ד סי' ק"ט דמחמיר במיעוט עוד יותר מהרא"ש הנ"ל ע"ש ועיין ס"פ כיסוי הדם גבי שחיטת חשו"ק וא"כ לא חייש רמב"ם לק' ש"ס כן יש לקיי' דברי גאוני' האלו בישוב הרמב"ם:

ובס' באר שבע כ' עוד דרמב"ם דחי' סוגיא דשמעתין מפני סוגי' דסוטה כק' תוס' ד"ה בדליכא וכו' נראה שאותה שאין בה ב"ד הי' עכ"ל תוס' ע"ש בבאר שבע ודבריו צ"ע א"כ לא ה"ל לרמב"ם לפסוק גם תי' קמא דש"ס בדליכא דנפישא. ויש ליישב דקו' תוס' לא קשי' לרמב"ם אלא אקו' וליזל בתר רובא דעלמא. אבל אקו' קמייתא י"ל לא אהרוצח דנין אלא גם אהנרצח דהרי הסנהדרי' אומרים ידינו לא שפכה לא ראינוהו ופטרנוהו בלא לוי' וא"כ אפי' הוא מסוף העולם. מ"מ מאחד מהעיירות הללות שסביבותיו מאותה יצא באחרונה ואותה הי' לו ללותו עד גבול עיר אחרת וכן מעיר לעיל. ולעולם העיר האחרונה שיצא ממנה צריכה להבי' ע"ע. ואי אמרי' רובא עדיף יש לומר העיר דנפישא מאותן שסביבותיו ממנה יצא באחרונה ועל זה סובב ק' ותי' ש"ס והשתא לק"מ מעיר שאין בה ב"ד די"ל עיר שאין בה ב"ד אין מי ישגיח להעמיד גזברי'. וגבאי' גומלי חסד עם האורחים. והטילה התורה על הב"ד הסמוך שהם ישגיחו על כל העיירות הסמוכי' להם שאין בה ב"ד והם יאמרו ידינו לא שפכו ולק"מ ק' תוס' כ"א אק' שני' דש"ס ומשו"ה קיים רמב"ם אוקימתא קמיתא בדליכא דנפישא ודחי תי' דיושבת בין ההרים כן יש להסביר לקיים כוונת באר שבע הנ"ל אבל העיקור כמ"ש אני עני לעיל: ובלאה"נ הך ק' תוס' חסר תירוצם לפנינו בדפוס הש"ס ואמנם בהג"ה מיימוני' פ"ט מה' רוצח בשם ריצב"א תי' דמיירי דג' עיירות עומדות כעין חצובה. פי' שלשתן שוה ממש להנרצח ואחד מהם אין בה ב"ד אז מביאין השני' שיש בהם עגלה בשותפו' והשלישי' שאין בה ב"ד אינה משתתפת עמהם אבל כשהיא קרובה יותר אה"נ דאין מביאין כלל:

ועיי' מס' מכות יו"ד ע"ב תוס' ד"ה חד אמר וכו' נוטים דבריהם לדברי ריצב"א הנ"ל דבאם העיר הקרובה אין בה ב"ד אינו מביא כלל לחד ולאידך מביא אלא א"כ איכא תרי אחריני השוים ועומדי' כחצובא וכנ"ל ולזה נתעוררו התלמידי'. ומ"מ לא ידעתי אמאי נדחקו תוס' דמכות בכך ולא נימא כפשוטו דמתני' מיירי בעיר קטנה שאינה ראוי לב"ד מניחי' אותה ומודדי' לעיר שיש בה ב"ד ואמוראי פליגי בעיר הראוי לב"ד אלא עתה לשעה אין בה זקני' שמתו או הלכו להם ולא הספיקו להעמיד ב"ד אחר עד שנמצא חלל זה ויהי' פלוגתא זו דומה לפלוגתתם בערי מקלט שם וצ"ל דס"ל להתוס' א"א לפרש המשנה בעיר שאינה ראוי לב"ד דא"כ תיפוק לי' שהיא עיר קטנה. ובלא"ה הולכי' אחר נפישא ולא ניחא להתוס' למימר דהך מ"ד ס"ל דלא כר"ח דקורבא עדיף וכס"ד דר"ז משו"ה נדחקו תוס'. ולפ"ז י"ל ק' משנה למלך פ"ט מרוצח הל' ד' דרמב"ם השמיט הך דין דעיר שאין בה זקני' לפי פי' התוס' ע"ש ולהנ"ל י"ל דרמב"ם לא מפרש כפי' התוס' אלא כמ"ש לעיל וס"ל דהני אמוראי הוה ס"ל קורבא עדיף והוה מוקי למתני' בעיר קטנה שאינה ראוי לב"ד. אבל הרמב"ם שכבר כ' דאזלי' בתר נפישא א"כ מ"ש דעיר שאין ב"ד מניחי' אותה ע"כ שהיא גדולה וראוי לב"ד אלא שלפי שעה אין בה ב"ד ואפ"ה מניחי' אותה א"כ כבר כ' הדין ההוא וכמו שפסק כן גבי ערי מקלט ג"כ:

הי' שני שובכי' וכו' מחצה ע"מ יחלוקו. כ' הב"ח סי' ר"ס מדהיפך רמב"ם וטור לשון הש"ס וכ' מע"מ יחלוקו ואח"כ תנאי שיהי' שניהם שוים ש"מ דהוה אפשר לסבור דבשניהם שוים בקורבא יחלוקו אפי' נפיש חד ודלא כרשב"א שבתוס' ד"ה מוצאו וכו' ולא ידעתי כוונת הש"ך שם סקכ"ג. ולכאורה י"ל ק' רשב"א וגם ליישב דקדוק לשון ש"ס הב"ע בשניהם שוין כאלו מחדש אוקימתא מחודשת הכא במאי עסקי' ולא אמר סתם בדליכא נפישא כדלעיל ונ"ל דהוה ס"ד דמיירי בא' יש ג' ובא' יש ב' וא' נמצא באמצע זה אומר משלי נפיק דאית לי תלת וה"ל ד'. וזה אמר משלי נפיק כי הי' לי ב' והיינו שנינו שוים במספר וכיון ששניהם שוים בקורבא לפנינו והרוב אינו מתברר ה"ל מוטל בספק וחולקין אמנם אם קרוב לזה יהיבנן לקרוב אפי' לבעל הפחות אעפ"י דהאי עכ"פ נפיש לפנינו ואי מיני' נפיק ה"ל רוב. וא"נ מאידך ה"ל פלגא ופלגא במספר ומה"ת ניתן כלו לקרוב אע"כ קורבא עדיף זה הי' ק' הש"ס ומשני הב"ע בשניהם שוים בכל א' יש לפנינו כמו באידך ועוד נמצאת א' באמצע קרוב לא' מהן דהשתא נימא מקורבא פריש וניתן כלו לזה הקרוב ומיושב ק' הרשב"א:

ועיי' רפ"ז דשקלי' מעות שנמצא בין שקלי' לנדבה וכו' וכ' שם הרע"ב דלמ"ד רוב וקרוב הולכי' אחר הרוב מיירי בדליכא דנפישא ע"ש. וצ"ל הא דלא פריך ש"ס בשמעתין מיני' משום דקתני בהדי' מחצה על מחצה ומבואר דליכא דנפישא וכק' רשב"א הנ"ל אבל צל"ע הא מבואר בירושלמי שם בשקלי' דכעין בוכליאור הי' עומדי' פי' י"ג שופרות הי' שם והי' עומדי' בחצי גורן עגולה מתחיל בשקלי' בימין ועמד שופר בצד שופר בעיגול עד שמסיים בששה לנדבה בשמאל עד שעמדו שופרת נדבה נגד שופר שקלי' זה מול זה והמעו' נמצא בריוח שביניהם. כזה והנה במנחו' ק"ז ע"ב פליגא אמוראי טובא וכולהי ס"ל ששה לנדבה הי' בכל א' נדבה אחרת ממין אחר ע"ש וניחא לומר דליכא דנפישא אך ר' יוחנן התם ס"ל כולהי מין א' נדבה אלא מתוך שהנדבה מרובה תיקנו לה שופרת הרבה ע"ש א"כ הי' הנדבה ששה קביעות ולשקלי' קבועה א' אפי' יהי' בשופר שקלי' ממון יותר מ"מ הא ה"ל טפי קבעיות בנדבה וה"ל כמו ט' חנויות שחוטה וא' נבלה דאפי' איכא בחנו' נבלה בשר יותר מ"מ אזלי' בתר רוב הקביעו' א"כ איך שייך לומר נפישא ודוחק לומר שהי' ה' שופרת נדבה ריקנים ולא נמצא בהם מעות כלל. ואין לומר ר' יוחנן לית לי' דר"ח הא ר' יוחנן אמר בנדה י"ח ע"א במקור הולכי' אחר הרוב ושורפי' תרומה והיינו כר' חנינא ובלאה"נ דוחק לומר לר' יוחנן פליג אהילכתא דר"ח הילכתא היא. וצריך לומר כיון דדרך הנכנסי' להשופרות באמצע הבוכליירי זה ליתן או ליקח מעות מהנדבה וזה משקלי' אין לשום א' מהם דרך לצד שכנגדו וזה יכנס באמצע יתר של הבוכליאר ופונה להנדבות וחוזר ויוצא דרך ביאתו וזה נכנס לשקלי' ויוצא דרך ביאתו. ואין רגל של אלו מצוי בצד השני. ולא משכחת אלא ע"י גלגול שנתגלגל מעות מהנדבו' ונתגלגל קרוב לשקלי' או בהיפוך ובזה לא אזלי' בתר רוב וכעין דברי סמ"ע סי' רנ"ט סק"ו הנ"ל. ועדיין צ"ע:

אר"ח רוב וקרוב הולכי' אחר הרוב עיי' פ"ב דמכשירי' והנה נמצא תינוק מושלך אינו ענין לכאן ולמימר ניזל בתר הקרוב דכיון דהמשליך התינוק משליכו בכוונה להרחיקו מעל עצמו אין לדון ולומר מקרוב יצא דהמשליך ישליכנו בתחבולה קרוב לבית מהבתים אשר ירצה. וכן מצא בה מציאה אין לומר ניזל בתר הקרוב כי איננו בטוחי' שיצא משום פתח בית אלא העוברי' ושבים הנושאי' חפצים אובדים בכל מקום סמוך לבית זה או לזה. וכן משנה פת של נחתום י"ל לא דמי לט' חנויות של בשר דאע"ג דנאבד מא' מהקוני' בשר שאבדו בשוק מ"מ עכ"פ קנאו מא' מהחנויות האלו ובדרך הליכתו משם לביתו נאבד ממנו בדרך וניזל בתר קורבא וכמו שהקשו תוס' כי אין דרך לישא אצלו בשר חי כ"א מהחנות להבית ושם מבשלו. וכיון שמצאו חי ע"כ נאבד דרך יציאתו מהחנות וניזל בתר קורבא ושפיר הקשו תוס' אבל בפת נחתום מאן לימא לן שנאבד דרך יציאתו מהנחתום דניזל בתר קורבא דהנחתום. דלמא אחר שקנאו והביאו לביתו כבר שוב הוציאו מביתו לילך לדרכו ומלאכתו ופתו עמו ואבדו בכל מקום שהוא ואין כאן קורבא ראי' ולא דמי פת לבשר חי דפת הוה כשארי מציאות וכנ"ל. אך ממתני' דנמצא בה בשר קשי' ועיי' הרע"ב שם ודוחק. אבל היותר נ"ל דלא ק' להתוס' אלא מט' חנויות דכל הנך מתנייתא י"ל דלא אתי אלא להודיע דיני רובא ומיירי בנמצא באמצע וסמיך עצמו אמתני' דשקלי' דשם מבואר דיני קורבא ובמס' מכשירי' דיני רוב ומיירי בנמצא באמצע. אך מברייתא דט' חנויות דעיקר הבריתא אתא לאורוי' חידש דלא אזלי' בתר רוב חנויות שחוטה דקבועה מבטל רוב ועל זה סובבים והולכי' כל הבריתו' דמייתי בנדה י"ח כל מגמתם להשמיענו דאיכא דוכתא דלא אזלי' בתר רובא. אך בנמצא ע"כ הולכי' אחר הרוב ואי ס"ד בנמצא קרוב לחנות נבלה אין הולכי' אחר הרוב נימא לקח מא' מהם ספיקו נמצא קרוב ודאי נבלה דהרי כל עצמו לא אתי אלא לאשמועי' דאיכא דוכתא דלא אזלי' בתר רובא. ולפ"ז מה שתי' הר"י בתי' קמא דאי ממתני' ה"א בנמצא באמצע לא דאמת כן הוא דודאי א"א לפרש כן אלא רוצה לומר עכ"פ לא קשי' לימא מסייעא לי' לר"נ ומאי קמ"ל דכיון דעכ"פ אפשר למיטעי בנמצא באמצע אע"ג דהאמת אינו כן כמו שהוכחתי מ"מ כל כי האי מילתא אורחא דאמורא לאשמועי' דוקי' דמתני'. וכי האי גוני תי' מהר"מ בתוס' לקמן סוף ד"ה דתני וכו' ע"ש. וכ"כ בשיטה מקובצת בשם רשב"א דר"ז נמי לא פליג אדר' חנינא דהולכי' אחר הרוב כדמוכח מט' חנויות אלא משום דר"ח אמרה להדי' העמיד דבריו על דברי ר"ח ע"ש וע"כ כוונתו כנ"ל נהי דר"ז הוה פשיטא לי' דרוב עדיף מט' חנויות ולא מצי מיירי בנמצא באמצע מטעם הנ"ל מ"מ כיון דאיכא לדחויי. ור"ח קמ"ל להדי' דוקי' דמתני' העמיד דבריו על דברי ר"ח:

והא דלא הקשו תוס' מט' צפרדעי' דמייתי התם בנדה י"ח דהתם חזקת טהרה מסייעא להרוב משא"כ ט' חנויות דחזקת שאינו זבוח מסייעא להקרו' ואפ"ה אזלי' בתר הרוב כמ"ש תוס' בנדה שם ד"ה אחר הרוב וכו' ע"ש. ומט' שרצים וצפרדע אחד ביניהם בנמצא הלך אחר הרוב ומטמא נגד חזקת טהרה התם לחומרא כדדחי ש"ס ספ"ק דכתובו' משא"כ ט' חנויות הולכי' לקולא אחר הרוב נגד קרוב ונגד חזקת שאינו זבוח. והא דפריך לימא מסייעא מזימן שחורי' אע"ג דהתם לחומרא שאני התם דספיקא דרבנן ה"ל למיזל לקולא אי לאו דהולכי' אחר הרוב. וכבר כתבתי לעיל דלמאי דקיי"ל ספק מוכן אסור ודשיל"מ אפי' בדרבנן לחומרא. באמת לא הוה מסייעא לי' לר"ח וכמ"ש ה"ה בהלכ' י"ט. אבל בעלמא בדרבנן לקולא וכמ"ש תוס' בעירובי' ס"ג ע"ב הנ"ל גבי הולכין אחרי רוב עוברי דרכי'. משו"ה לא הקשו תוס' אלא מט' חנויות:

ותי' ריב"ם דה"א בעי' תרי רובי פי' דמדנקיט ובנמצא הלך אחר הרוב וה"ל למימר ובנמצא מותר דהרי מיירי ברוב חנויות וכבר כתבתי דלא אזלי' בתר רוב בשר שבחניות אלא בתר רוב קביעות ובהכי מיירי דאיכא ט' חנויו' א"כ מאי צורך לומר הלך אחר הרוב הא בהכי מיירי אלא משמע קצת דרוב אחר קאמר והיינו רוב סביבותיו ואין דלתי מדינה נעולות משום גזירה שמא יקח מן הקבוע והשתא תו לא קשי' דה"ל למימר אזלי' בתר קרוב די"ל הא עדיפא דהוא מענין דין קבוע דמשום דחיישי' שמא יקח מן הקבוע בעי' תרי רובא הכי ה"א קמ"ל ר"ח דלאו הכי הוא. ומקשי' העולם הובא בפלתי סי' ס"ג א"כ הא דקאמר לקמן ש"מ דרוב וקרוב הולכי' אחר הרוב היינו רוב א' א"כ מאי קאמר תו וש"מ איתא לדר"ז אעפ"י שדלתות המדינה נעולות. הא היינו הך ע"ש. וג' ק' ריצב"א אפי' ריב"ם קשי' טובא הא תרי דרבנן בעלמא הוא ור"ח דאורי' קאמר. ולפע"ד יש להסביר דברי ריב"ם מדאורי' דה"א קורבא עדיף מרוב חנויות אך הני מילי היכי דהקורבא סותר הרוב כגון דנימא ודאי מהני חנוי' פריש הבשר. ואדנימא מרוב החנוי' פריש. טפי נימא מהקרוב פריש. כיון דעכ"פ מהחניו' האלו פריש אך כל זה אי ליכא רובא דסביבות א"כ ע"כ מהני חניות יצא הבשר נמצא הקורבא סותר הרוב וניזל בתר קורבא אבל אי אין דלתות המדינה נעולות ואיכא למימר הבשר לא יצא מאלו החניות כלל אלא מאינשי דעלמא נאבד ואין ראי' לכשנמצא קרוב לפתח זאת החנו' כי עוברי דרכי' המאבדי' מה שבידם אין בהם קורבא ורוחקא וכמ"ש לעיל כבר נמצא אין הקרוב מתנגד לרוב. ואזלי' בתר רוב. מיהו משום סביבו' לחוד לא הוה שרינן דיותר לומר כאן נמצא וכאן הי' ובמקום הזה היתה הבהמה ונשחטה וממנה בא הבשר ולא מעלמא. אך כיון דאפי' הבשר הוא מכאן הא נמי איכא רובא עכ"פ א"כ מכח ב' רובא אלו נחלש כח הקורבא הכי הוה ס"ד ומיהו אי לאו דאיכא נמי גזירה דרבנן דבעי' תרי רובא משום שמא יקח מן הקבוע לא הומ"ל כנ"ל. דתני בבריתא סתם ובנמצא אפי' בקרוב ואפי' באמצע לעולם הלך אחר הרוב ויהי' הפי' ב' רובי זהו דוחק בשלמא נמצא בקרוב א"ש מדאורי' ומטעם הנ"ל אך בנמצא באמצע אמאי ובריתא סתמא קתני. ע"כ צ"ל דהוה סד"א מדרבנן בעי' לעולם תרי רובי משום שמא יקח מן הקבוע. וממילא לא מוכח דאזלי' בתר הרוב דהרי אפי' נמצא בקרוב לחנות נבלה מותר משום דבלא"ה איירי בתרי רובא אפי' באמצע משום גזירה דרבנן הכי הוי ס"ד קמ"ל ר"ח דמן התורה לא בעי' תרי רובא. אמנם מ"מ עדיין אפשר היכי דאיכא קבוע בעי' תרי רובא מדרבנן ומהא לא איירי ר"ח כלל. ולכן שפיר קאמר לקמן ש"מ רוב וקרוב הולכי' אחר הרוב וש"מ איתא לדר"ז וא"ש תי' הריב"ם ולא ק' נמי ק' הריצב"א. אמנם עיין תוס' סנהדרי' פ' סוף ע"א וכ"כ ר"פ התערובו' ע"ש ודבריהם נוטה לדעת הט"ז בענין תרי משהו עיין וק"ל:

אע"ג דרובא דאורי' וקורבא דאורי' מ"מ רובא עדיפא. שמענה ואתה דע לך. כללא דרובא דאיתי' קמן ודליתי' קמן כל רוב הקבוע לפנינו וגם המיעוט קבוע לפנינו. אפי' יהי' בסוף העולם כגון ניחוש לרובא דעלמא וכל דפריש מרובא דעלמא פריש ולא מהמיעוט הלז וכדומה הכל הנה רובא דאיתי' קמן. ולא מיקרי ליתי' קמן אלא כל שאין כאן תערובו' וקבוע כלל לא רוב ולא מיעוט אלא מנהג העולם כך רוב נשים בני קימא יולדת רוב עולם אינם סריסי' ואילנו' רוב המצויי' אצל שחיטה מומחים הם חזקה לא מוקי' אינש נפשי' היינו רוב פעמי' הוא כן הנה כל אלו וכיוצא איה שוקל ואיה סופר אשר מנה מנין האנשי' עתה אם הם סריסי' או לא אם המצויי' מומחי' או לא אך מנהג העולם כך נוהג מעולם ונהי שאין כאן רוב להיתר קבוע לפנינו אך לעומת זה אין כאן מיעוט איסור קבוע בתוך הרוב לפנינו ובענין זה הוא עדיף מרובא דאיתי' קמן וס' זו כ' הר"ן ספ"ג דביצה גבי דשיל"מ ע"ש ועיין ר"פ בן סורר ומורה דפשיטא לש"ס דאזלי' בדיני נפשות אחר רובא נשי' לאו אילוני' ורוב לאו סריס היינו רובא דליתי' קמן והורגי' ולא אמרי' והצילו העדה. ובתשובו' רשב"א מביאו ב"י י"ד סי' שע"ד גבי חלל שנמצא בין טברי' לציפורי אי הורגי' על זה כיון דאיכא עכ"פ מיעוט עכומ"ז שם אע"ג דהרוב איתי' קמן ישראל מ"מ כיון דעכ"פ איקבע ג"כ מיעוט עכומ"ז אך אפשר להרוג את זה שמא העכומ"ז שהי' שם הרג וכתי' והצילו העדה ולא דמי להא דר"פ בן סורר ומורה דהורגי' אפי' על רוב דליתי' קמן משום דלא איקבע מיעוטא. ושוב כ' רשב"א מוארב לו וקם עליו משמע אי פירש א' מהקבועו' דט' ישראל ועכומ"ז א' נהרג עליו ההורגו דאזלי' בתר רובא אע"ג דאיקבע מיעוט עכומ"ז. ראי' זו לא מכרעא דהאי דוארב לו מיירי אחר שנהרג ידעי' שישראל הרג אלא בשעת התראה הי' ספק כשזרק האבן לגו אי יפול על העכומ"ז או על הישראל. ע"כ כשהם קבועי' ה"ל התראת ספק דכפלגא ופלגא דמי וכשפירש חד מיניהו ה"ל התראת ודאי דאזלי' בתר רוב וה"ל למידע שעתיד האבן ליפול על ישראל. אבל לעולם אין הורגי' אא"כ מוצאים שהנהרג הי' ישראל כיון דאיקבע עכומ"ז לפנינו א"א להרוג הרוצח וכן משמע בתוס' ספ"ק דכתובו' דמייר' לענין התראה. ומיהו בשיטה מקובצת שם איכא דיעות מזה. עכ"פ מבואר דאע"ג דרובא דאיתא קמן עדיף מטעם הרוב שהוא מבורר לפנינו ומשו"ה פריך בחולין איתי' קמן כגון ט' חנויו' לא קאמיבעי' לן ליתי' קמן מנ"ל. מ"מ השתא דאזלי' בתר רובא יש סברא דליתי' קמן עדיף כיון דליכא מיעוטא מתנגד לפנינו וצ"ע בשיטת רש"י קידושין פ' ע"א ד"ה אם רוב שרצים וכו' דליתי' קמן הוא עכ"ל ע"ש היטב:

ובספר פרי תואר סי' ס"ג הקשה בט' חנויות וכדומה נימא איכא מיעוט טבחי עכומ"ז ומיעוט מצויים אצל שחיטה שאינם מומחי' ה"ל תרי מיעוטא להחמיר ותי' דרוב מצויים מומחי' ליכא מיעוט בפנינו שאינם מומחי' שנאמר לצרף עם מיעוט טבחי עכומ"ז ע"ש הרי אע"ג דרוב טבחי ישראל הוא איתי' קמן ורוב מצויים מומחי' הוא ליתי' קמן מ"מ הא עדיף דלא איקבע מיעוטא. ואמנם רובא דליתי' קמן אין כולם שוים דאיכא דמעלי טובא ואיכא דגריעי הרבה ומהם חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו דהיינו רובא דליתי' קמן אין פורעי' בתוך זמנן וחזקה לא מוקי' אינש נפשי' פי' רובא לא מוקי' נפשי' שלשי' יום ובב"ב ה' ע"ב תוס' ד"ה מי אמרי' וכו' רמי אהדדי וכ' הראשוני' דאין לדמותם זה לזה והאריך בזה ש"ך ח"מ סי' פ"ב בכללי מגו. ונ"ל דקורבא דמוכח היינו מדין רובא דליתי' קמן דעל הרוב עוברי' על זה המקום אנשי' הקרובים ולא הרחוקים כי הרחוקי' כשיוצאי' מעירם ורוצים ללכת אל עיר זה ע"כ עוברי' ג"כ במקום זה אבל כשרוצים ללכת למקום אחר פונים לצד אחר משא"כ בני עיר הקרובי' למקום זה כל פינות שהם פוני' עוברי' על דרך זה. אע"ג דמ"מ אפשר שהי' העוברי' ושבי' מעיירות אחרות על מקום זה יותר מאלו והג"ע אי יש בטברי' יומא דשוקא וכל סביבותי' פוני' לשם. והם אינם זזי' ממקומם היום כי יום שוק הוא להם. אזי בודאי ברור כי היום הזה אפי' הנמצא בפתח שער עיר טברי' הוא מרוב רגלי אחרי' המצויים שם אלא כיון דרוב פעמי' אינו כן ודרך עולם הוא כל עיר שכיחי' בסביבותי' טפי מעיירות הרחוקי' ע"כ אמרינין מקורבא פריש והיינו רובא דליתי' קמן ומ"מ לא מצי פ"ק דחולין למילף רובא דליתא קמן מוהי' העיר הקרובה דלאו פשוט הוא כל כך דהרי הוה ס"ד אפי' איכא דנפישא קמן אפ"ה קורבא עדיף אבל למסקנא דאזלי' בתר רובא דליתי' קמן נימא קורבא גופי' הוא מטעם רובא דליתי' קמן ובליכא נפישא אבל נפישא קמן עדיף מקורבא דהוא רובא דליתי' קמן אלא דנ"ל דגרוע הוא דהרי אמרינין פ' עגלה ערופה ופסקו רמב"ם דבנמצא סמוך לעיר שרובה עכומ"ז או סמוך לספר לא הי' עורפי'. ופי' לא שנמצא קרוב אלא שמקום ההורג פתוח לעיר א' שרובה עכומ"ז אפי' הוא קרוב יותר לעיר ישראל מ"מ כיון שבקעה זו פתוחה לעיר שרובה עכומ"ז לא הי' עורפי' ומפורש טעמא דכתיב כי ימצא פרט למצויי פי' שמצויי הוא שרוב הרוצחי' או רוב עכומ"ז רוצחי' נינהו וענין זה הוא רובא דליתי' קמן מ"מ אפי' איכא עיר ישראל קרובה ונפישי נמי מ"מ האי רובא דליתי' קמן שרוב עכומ"ז רוצחי' עדיף מתרווי' מיהו בירושלמי משמע דדריש פרט לממציא עצמם פי' שהוא המציא עצמו למיתה בידי עכומ"ז וא"כ אין ללמוד מכאן וק"ל:

ומענין זה כל מ"ש רשב"א והסכימו כל האחרוני' ליזל בתר שכינה היינו נמי מטעם רובא דליתי' קמן ועדיף מרובא דסתם קורבא. דעל הרוב מהשכינה הוא וכאלו הוא בתוכו ממש. ובזה ישבתי ק' עצי אלמוגי' איך הורגי' על בתו מאנוסתו דלמא לאו אבוה הוא דהכא לא שייך רוב בעילת אחר הבעל ודוחק לאוקמא עיקר הדין בחבושי' בבית האסורי'. אבל משכחת לי' בשכונה וקורבא וכמ"ש במשמרת הבית בית ה' סוף שער ד' דתינוקות דספ"ק דכתובות אלו נבעלה בשכינה הי' הולכי' אחר אותו שכינה והא דלא דחי ש"ס פ"ק דחולין גבי מכה אביו ואמו משכחת לי' בקורבא או בשכונה ועוד בעל לגבי אתתי' לעולם איתא בחד שכונה ודחיק לומר חבושי'. י"ל משום דקורבא ושכונה גופי' מטעם רובא דליתי' קמן הוא ואי לאו דרובא דליתי' קמן דאורי' לא הוה תלינן טעם והיה העיר הקרובה משום דמקורבא פריש אלא מגז"ה או כמ"ש הרא"ע מפני שאירע תקלה סמוכה לה ואדרבא סתמא ההורג והנהרג מרובא דעלמא ממרחק אתו ונהרגו פה סמוך לעיר הזאת ומדאירע תקלה סמוך לה תבי' כפרה כ"כ הרא"ע והכי הוה ס"ד אבל בתר דידעי' דניזיל בתר הרוב נימא טעמא דהעיר הקרובה נמי מטעם מקורבא פריש ודלא כהרא"ע הנ"ל וא"כ למסקנא אשכחן בתו מאנוסתו ע"י קורבא או שכינה וכמ"ש בב"ש סי' ז' סק"ל א' וז"ל וכשיש לישראל שכונה בפ"ע ואין דרך העכומ"ז מפסיק ה"ל כעיר בפ"ע וכאלו לא הי' דרים שם עכומ"ז וכמ"ש בת"ה ובטי"ד סי' קכ"ט וכו' עכ"ל ובס"ק ל"ד כ' וז"ל ומשמע מכל הפוסקי' כשהיא במקום זה ונתעברה ואיכא במקום זה תרי רובא לא חיישי' שמא זינתה במקום אחר וכו' דכאן נמצא וכאן היתה הזנות דהא קיי"ל אפי' לענין איסור לא מחזיקי' ממקום למקום כמ"ש ריש נדה לענין טומאה וכו' אע"ג דלא ילפי' איסורא מטומאה מ"מ בכה"ג דאיכא סברא ילפי' איסור מטומאה ע"ש. והאמת דבממון אי אמרי' כאן נמצא פליגי רבא ורב אשי בפ' המדיר בסוגי דמומין וע"ש ברא"ש ור"ן היכן דעת הרי"ף נוטה ולענין איסור דהרמב"ן ונימוק"י ביבמו' בסוגי' דתרי יצחק דאמרי' כאן נמצא וכן הסכמות כל האחרוני' וא"כ לק"מ מבתו מאנוסתו כנ"ל:

ודעת תוס' דשמעתין דבאיסורא לא אמרינין כאן נמצא מדכתבו בד"ה רוב וקרוב וכו' וז"ל אלא לקמן בהאי חצבא דאשתכח בפרדיסא של ערלה דקורבא דמוכח הוא שנמצא בפרדיסא דערלה גופי' עכ"ל ואי ס"ד דס"ל כאן נמצא א"כ התם נמצא בתוכו ממש ואמרי' כאן נמצא ודאמרי לימא משום דס"ל כר"ח ה"פ לימא אפי' בהא שייך דר"ח וזהו באמת דעת חי' רמב"ן דשמעתין דהוא פליג אהך סברא דקורבא דמוכח (וכן בשיטה מקובצת בשם רשב"א כ' כיון דמקרא נפקא וקרא במדידה תלה מה לי מוכח מה לי אינו מוכח ומ"ש בשיטה מקובצת בדידי' תלה רחמנא ט"ס הוא וצ"ל במדידה תלה רחמנא פי' אפי' כחוט השערה אע"כ אין לחלק ע"ש) ומשו"ה כ' רמב"ן דהאי חצבא מטעם כאן נמצא הוא והאי עדיף מרוב ולא מטעם קורבא והתוס' ע"כ לא ס"ל הכי:

והנה רמב"ן מייתי ראי' מספ"ק דקידושין כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה בא"י אסור ואמאי לא אזלי' בתר רובא אע"כ משום דדרכן למכור על פתח גנותיהם וה"ל כנמצא בתוכו ממש ע"ש וצ"ל דכוונתו כיון דנמצא בתוכו הוה ודאי כלאים דכאן נמצא וכאן הי'. א"כ בנמצא בפתח הגן ומצוי הוא שניטלו מתוכו ומוכרי' בפתח ה"ל עכ"פ ספק ובא"י אסור ובסורי' מותר כצ"ל דאלת"ה תיקשי לרמב"ן בסורי' אמאי מותר אע"כ כנ"ל: וכיון שזכינו לדין נ"ל ליישב ק' תוס' ד"ה לימא וכו' משום דספק ערלה וכו' ע"ש ולהנ"ל י"ל מילי מיצעא והכי קאמר לימא משום דס"ל כר"ח פי' אי לית לי' דר"ח וקורבא ורובא פלגא ופלגא הוה א"כ נמצא בתוכו ממש וכאן נמצא עדיף מרובא והוה ודאי ערלה אע"כ אית לי' דר"ח ורוב עדיף מקרוב וא"כ נמצא בתוכו ה"ל נגד רובא פלגא ופלגא וספק ערלה מותר ולפ"ז למאי דקיי"ל כר"ח י"ל אה"נ כאן נמצא נגד רובא ה"ל פלגא ופלגא ובא"י ספיקא אסור והיינו דמסיק אבל עינבא מיצעי נפקא מיני' בא"י וק"ל. וכדברינו אלו מבואר להדי' בהג"ה אשרי למתבונן בו:

נחזור לענינינו הא דאמרי' קורבא גופי' מטעם רובא היינו קורבא מפורסמת וידוע כגון שעיר זה קרובה מיל וזה ב' מילין וכדומה ולאו דוקא כגון רובא דעלמא. אלא אפי' באותה בקעה נמי קורבא מפורסמת וניכרות כנ"ל. אבל למאי דתלי רחמנא במדידה ודקדוק כחוט השערה אפי' זהו ודאי חידוש הוא שחידשה רחמנא דנימא בכי האי גוני מקורבא פריש ובכי האי גוני ודאי מסברא חיצונה רובא עדיף והיינו דצווח רשב"א הנ"ל כיון דמדידה תלה רחמנא כחוט השערה ובודאי שבקי' לקרא דדחיק ומוקי נפשי' ומיירי בדליכא נפישא א"כ נימא אפי' קורבא מפורסמ' נמי רובא עדיף וקרא מיירי בליכא עיין בפני' בשיטה מקובצת. ובזה י"ל דברי הרא"מ מזרחי התמוהי' פ' עגלה ערופה שכ' הא דמודדי' היינו כשצריך מדידה אבל כשנראה לעין כל בעליל אין מודדי' והקשה עליו בנחלת יעקב ובצידה לדרך שהוא נגד בריתא מפורשת בסוטה דאפי' נמצא בעליל מ"מ מצוה למדוד ומורי כ' בהפלאה על התורה דעליל אינה קורבא מפורסמת כל כך ע"ש. ולפע"ד ס"ל בהא פליגי ר"ח ס"ל דמדידה דקרא אחוט השערה דלקורבא מפורסמת לא בעי מדידה ולקורבא כי האי בודאי רוב עדיף וע"כ שביק לקרא דדחיק ומוקי נפשי' בדליכא נפישא א"כ ממילא ניזל בתר סברתינו רוב עדיף אפי' מקורבא מפורסמת ומוכחת. ור"ז ס"ל דדחיק לומר דקרא מיירי בליכא נפישא דא"כ ה"ל למימר נמי ימנו האנשי' כמה הם כמו שמודדי' אע"כ אין ענין למנין רק מדידה והי' העיר הקרובה היינו קורבא מפורסמת והיא עדיפה מרובא ומקורבא כ"ש כחוט השערה לא מיירי קרא כלל דקורבא כי האי ה"ל כמו שוין ושניהם מביאי' בשותפו' ולא משכחת אלא בקורבא שמוכחת עלי' שהרוצח ממנה ואם תאמר מדידה למ"ל י"ל גזירת הכתוב בעלמא הוא כבריתא הנ"ל ואמנם אנן ס"ל כר"ח דהא בריתא דר' חיי' דפרוזדר מסייעא לי' ומיירי קרא במדידה ממש אבל בקורבא ניכרי' ומפורסמת לא בעי מדידה כלל כן י"ל בדעת הרא"מ ז"ל הנ"ל:

ועפ"י האמור למעלה למשכיל. י"ל מה דאר"ח אע"ג דרובא דאורי' הוא ללא צורך והכי ה"ל למימר אע"ג דקורבא דאורי' מ"מ רובא עדיף ולהנ"ל י"ל דה"א דוקא רובא דליתי' קמן הא דעדיף מקורבא וכמו שהוכחנו ג"כ לעיל מעיר שרובה עכומ"ז משום דהוה רובא מעלי' נגד רובא דקורבא אפי' קורבא מפורסמת אבל רובא דאיתי' קמן דגם המיעוט איקבע לפנינו ומסייעא להקרוב ה"א קורבא עדיף ולכל הפחות קורבא טובה ומפורסמת קמ"ל אפי' רובא דאורי' אותו רוב שמפורש בתורה היינו אחרי רבי' להטות שהוא רובא דאיתי' קמן אפ"ה עדיף מקורבא ומיושב ק' מהרש"א דילמא ר"ח קמ"ל רובא דליתי' קמן ולהנ"ל ליתא:

אלא צריכי' לפרש מ"ש תוס' בהג"ה ד"ה ש"מ רובא דאורי' חשיב לי' רובא דליתי' קמן וכו' ובלאה"נ צ"ע וכי מהכא יליף ועדיין לא ידע רובא דליתי' קמן דאורי'. ועוד בודאי דם שבמקור איתי' קמן ברובא נגד דם עלי' שאין בו דם כלל אלא אם יארע מקרה שישוסע בו עורק א' ויזוב דם כנגיפת אצבע וכנטיפת חוטם אלא נ"ל בודאי אה"נ אלו היינו בטוחי' שיש דם במקורה של זה ואין אנו יודעי' או דם זה יצא משם או לא ונאמר מרובא פריש ה"ל בודאי רובא דאיתי' קמן ועוד המיעוט שבעלי' אינו מוחזוק כלל כי מאן לימא לן שיש אפי' מיעוט דם בעלי' ושנגף עורק א' כלל. אך מנ"ל כלל שיש אסיפת וכינוס דם במקורה דלמא ליכא דם כלל ויש כמה נשי' שמסולקי' בדמים ושאינה מסולקת יש כמה זמני' שדיה שעתה. אלא אזלי' בתר רוב נשי' ורוב זמני' המקור מוחזק בדם. ועוד יש כאן ריעותא דמדאמר ר"ח חייבי' על ביאת מקדש ולא אמר בעלה חייב עלי' ש"מ מיירי בלא הרגשה ורק מקור מקומו טמא טומאות ערב ושורפי' תרומה וחייבי' על ביאת מקדש. והנה רוב דמים שמן המקור יוצאי' בהרגשת פתיחת פי המקור [ולא זיבת דבר לח כמ"ש והארכתי במקום אחר דלא כנב"י עיין תפאר' ישראל ריש ה' נדה] וזו לא ארגשה יש קצת ריעותא ומ"מ כיון דרוב פעמי' יוצאי' מהמקור והיוצאי' מהמקור המה רוב נגד היוצאי' מהעלי' אזלי' בתר רובא דליתא קמן לשווי' ע"י כך רובא דאיתא קמן וזהו חידושו ש"מ דאפי' רובא כי הך הוא דאורי' והיינו נמי חידושי' דר' יוחנן בנדה י"ח ששורפי' תרומה על רוב כזה ומיושב ק' תוס' שם י"ח ע"ב ד"ה למעוטי וכו'. וזה ממש כעין רוב דמכה אביו ואמו דרוב בעילת אחר הבעל וק' וכי ראינו שהבעל בעל רוב בעילות דנימא הזרע שנקלט ונעשה ולד מרוב בעילו' פריש וכי מאן לימא לן שבעל רוב בעילות. אלא חזקה הוא לא מוקי' אינשא נפשי' ובעל שהוא בהיתר ובמצוה עם אשתו בועל רוב בעילות וזהו רובא דליתי' קמן ושוב אזלי' בתר רובא דאיתי' קמן דמרוב בעילות של בעל פרש ונתהוה הולד. והיינו כוונת רמב"ם עפ"י ירושלמי דמייתי ב"ש סי' י"ט ונתקשה בו ולק"מ התם חזקה כנ"ל קאמר חזקה מכח רובא דלא מוקי' נפשי' וכדומה:

והנה בכתובו' ע"ו ע"א ד"ה וחדא וכו' בסוף הדיבור כ' וז"ל אבל בעל לא מיפטר עד שיהי' כל הטעמי' שלו אמת וכו' הלכך גריעי טעמי דבעל עכ"ל. וה"נ הרי אין לתלות במקור אלא אם יהי' ב' הטעמי' אמת שאשה זו מרוב נשים שברוב זמני' המקור מלא דם. ושוב נאמר מרובא פריש. ואפ"ה מנצח סברת קורבא וחזקת טהרה שלה ושל תרומה. וצ"ל ולחלוק בין איסורא לממונא בפ' המדיר הנ"ל:

וי"ל דמשו"ה אפקוה לר' ירמי' דחלילה לא פקפק על שיעורא דרבנן כאשר כבר נאמר לו בר"ה י"ג ע"א אך הכי קאמיבעי' כיון שמדדנו חמישי' אמה וגם שיערנו שזו הניפול היא מדדה. ועכשיו הוציאה רגל א' וידוע כי שיערו חכמי' בדקדוק עצום ואפי' רגל א' לא תוציא וע"כ יש כאן טעות או במדידתינו ולא צמצמנו כחוט השערה עיין תוס' בכורו' י"ז ע"ב והרי היא עדיין בתוך נ' והרי היא של בעל השובך או נתלה הטעות במה ששיערנו שהוא מדדה והרי היא מפריח כפירש"י סוף ד"ה הכא במאי עסקי' וכו' יצא מתורת מדדה וקם לי' בתורת מפריח והוה של מוצאו. זה הי' ספיקו של ר' ירמי'. אמנם הם לא קיבלו דברי' דהרי עכ"פ המוצאו צריך ב' טעמי' שיהי' טענתו אמת שנאמר רוב פעמי' מצמצמי' במדידה ויצא ממדדה ונעשה מפריח זה הוא חדא ועדיין י"ל שהוא של קרוב אלא עכשיו צריך עוד טעם מרובא דעלמא פריש ואתי' לכאן. א"כ נותני' לבעל השובך שזוכה בטעם א' מקורבא פריש. והוא ר' ירמי' הטריח עליהם ולא רצה לקבל סברא זו ומשו"ה אפקוה ועיין לקמן קס"ה ע"ב פירשב"ם ד"ה על דא עיילוה וכו'. וצ"ע איך ידעו שתשובתו הי' כהוגן עד שבשביל זה עיילוהו הלא המה הי' מסופקין בדין ובמה יודע איפה שכהוגן השיב להם. והנה לרוב הפוסקי' לא צריך למיכתב וחד ליתוהי אלא במותב תלתא כחדא הוינא סגי והרמ"ה כ' דחיישי' מדלא חתמו אלא שנים אעפ"י שכ' במותב תלתא חיישי' שמא השלישי הי' קרוב או פסול ולא בעי למיחתם שלא יתגלה פסולו משו"ה צריכי' למיכתב ליתוהי עיין בב"י ח"מ סי' מ"ו מחודש כ"ד ע"ש. ונ"ל טעם החולקי' דלא חיישי' לקרוב ופסול משום דאפי' אעדי' בעלמא אמריני' חזקה אין עדי' חותמי' על השטר אא"כ נעשה בגדול ובכשרי' ומכ"ש ב"ד. והרמ"ה נראה דסובר דהרי צריך להבין אפילו יחתמו וחד ליתוהי עכ"פ ליכא כאן אלא ב' עדים המעידי' שנתקיים בשלשה. וליכא כאן אלא עדות מפי כתבם ולא דמי לגוף השטר שנכתב ברצון המתחייב דמהני מפי כתבם. ולא דמי לכל קיום אעפ"י שלא נכתב ברצון המתחייב מ"מ שלשה ב"ד הוה ובי דינא מתכשר מפי כתבם ככל פס"ד וכבר הארכתי בזה במקום אחר ועיין היטב לקמן מ' ע"א פירשב"ם ותוס' ד"ה קיום וכו' ועיין עוד שם ל"ט ע"ב ד"ה מחאה וכו'. אבל הכא ליכא אלא תרי המעידי' שלא ברצון המתחייב איך יתכשר עפ"י כתבם ונ"ל כמ"ש הריב"ש ומביאו רמ"א סי' מ"ו ס"ז ובש"ך שם ס"ק י"ז דכיון דקיום שטרות דרבנן דמן התורה לא בעי קיום דחזקה לא חציף אינש לזיופי ורבנן הוא דאצרוך משו"ה מקלינן לקיים עפ"י כתבם ועמ"ש ש"ך סק"ע שם וס"ל להרמ"ה כיון דאי לא יכתבו וחד ליתוהי הי' צריכי' לסמוך אחזקה אין עדי' חותמי' אא"כ נעשה בהכשר וגם חזקה לא חציף אינש לזיופי. והרי הלה מוחזק במעותיו וטוען מזיוף וזה בא להוציא מכח צירוף ב' חזקו' חזקה לא חציף לזיופי וחזקה אין עדי' חותמי' אא"כ נעשה בהכשר ואי חסר טעם א' אינו גובה ע"כ גם בצירוף שניהם לא יגבה והא"ש כששלחו לו השיב להם אני איני כדאי ששלחתם לי שהרי אני הוא הבע"ד שהוצאתני מבהמ"ד מפני שלא רציתי לקבל מכם הך סברא. ומ"מ אני אומר כך דעת תלמידכם נוטה פי' אני תלמידכם בזה שקבלתי מכם סברא שלכם דאין אדם יכול לזכו' ע"י ב' טעמי' להוציא מחזקת ממון עכ"פ (אעפ"י דעדיין לא דמי למדדה התם ליכא חזקת ממון) וצריך לכתוב וחד ליתוהי. ועל דא עיילוהו. עד כה עזרני ה' הוא יעזרני למעייל ולא למפיק ולישב עולם לפני אלקי' חסד ואמת מן ינצרוני אמן: