בבא בתרא כז ע"א

דף כז - א

ואלא, מדתנן: שלשה אילנות של ג' בני אדם, הרי אלו מצטרפין וחורשין כל  בית סאה בשבילן.

אם יש ג' אילנות בתוך הבית סאה שמפוזרין לארכו ולרחבו בשוה, אף על פי שאינן של אדם אחד אלא של ג' אנשים, מכל מקום מצטרפין להחשב שדה אילן, וחורשין כל בית סאה עד עצרת כדין שדה אילן, והיינו מטעם שהחרישה נצרכת לאילנות לצורך פירות ששית, נמצא שכל אילן יונק שליש מהבית סאה. ואף שנטיעות יונקין רק עשירית מבית סאה מכל מקום זקנות יונקין יותר.

כמה הוו להו שטח של כל הבית סאה? תרי אלפי וה' מאה גרמידי אלפיים וחמש מאות אמות מרובעות. לכל חד כמה מטי ליה כמה מגיע לכל אחד מהג' אילנות תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא, שמונה מאות ושלשים ושלש אמות ושליש אמה, שהוא שליש של כל הבית סאה.

ומקשה הגמרא: אכתי נפישי ליה דעולא! עדיין קשה שהשיעור של עולא הוא יותר מזה, שהוא אלף ועשרים וארבע אמות.

ומתרצת הגמרא: לא דק. עולא לא דקדק בצמצום בשיעור ואמר שיעור יותר גדול.

אך שואלת הגמרא: אימור דאמרינן "לא דק", לחומרא, מתי שייך לומר לא דק כשיוצא מזה חומרא, שיחמירו יותר ממה שצריך, לקולא "לא דק", מי אמרינן!? כשיוצא קולא מזה, לא שייך לומר לא דק, שהרי בני אדם יסמכו על זה ויבאו להקל יותר מהדין. וכאן יוצאת קולא, שאין צריך להביא בכורים בשיעור של עולא, ולפי האמת צריך עדיין להביא.

ומתרצת הגמרא: מי סברת בריבועא קא אמרינן? בעיגולא קא אמרינן!

וכי סבור אתה שעולא אמר ששיעור יניקה הוא שש עשרה אמה מכל צד, ולכן כשאתה עושה החשבון ביחד יוצא שלשים ושתים אמות על שלשים ושתים אמות מרובעין, שאז יוצא החשבון אלף ועשרים וארבע אמות.

אין הדבר כן, שהיות והאילן יונק מכל צד בשוה, צריך לחושבן בעיגול, שהאילן עומד באמצע, ויונק מכל סביביו שש עשרה אמה.

ומחשבת הגמרא כמה זה יוצא:

מכדי, הרי, כמה שטחו של מרובע יותר על העיגול שבתוכו? רביע. כל מקום שיש שטח של ריבוע, כגון עשר על עשר, הרי אם תעשה עיגול בתוכו כשקוטר העיגול הוא עשר, ישאר בתוך העיגול שטח שהוא ברביע פחות מהשטח של המרובע.

ולפי זה, כשנבא לחשוב בנידון של עולא, כיון שמקודם עשינו את החשבון במרובע, ועכשיו אנו עושים אותו בעיגול הנמצא בתוך הריבוע, כמה ישאר בעיגול?

פשו להו ז' מאה ושתין ותמניא. נשאר שבע מאות וששים ושמונה אמות, שהוא פחות רביע מאלף ועשרים וארבע.

אך שואלת הגמרא: אכתי פש ליה פלגא דאמתא. עדיין חשבון המשנה הוא יותר מהחשבון של עולא, כי אפשר להוסיף עוד חצי אמה מכל צד על השיעור של עולא.

שהרי החשבון של המשנה הוא שמונה מאות ושלשים ושלש ושליש, והחשבון של עולא הוא שבע מאות ששים ושמונה. נמצא שהחשבון של המשנה הוא יותר ששים וחמש אמות ושליש, ואם תקח את הס"ה אמות, ותקיף בהם שטח של ל"ב אמות על ל"ב אמות, יוצא שהינך מוסיף עוד חצי אמה מכל צד, ויהיה בסך הכל ל"ג אמות על ל"ג אמות.

ולפי המסקנה, שהחשבון של עולא הוא ל"ב אמות על ל"ב אמות בעיגול, כשנקח הס"ה אמות ושליש ונוסיף אותם מכל צד בעיגול, יוצא שהוספנו שני שלישי אמה מכל צד, ויהיה בסך הכל ל"ג אמה ושליש על ל"ג אמה ושליש. ^[42]

מתרצת הגמרא: היינו דלא דק, ולחומרא לא דק.

עולא באמת לא דקדק לומר השיעור בצמצום, מכיון שיוצא מזה חומרא, שצריך להביא בכורים כל שהוא רחוק מט"ז אמה, אף שעדיין הוא יונק עד ט"ז אמה ושני שלישי אמה משדה חבירו, ומן הדין הוא פטור כי עדיין הוא גזלן. ^[43]

תא שמע ראיה נגד עולא, ממה ששנינו במשנה במסכת ביכורים:

הקונה אילן וקרקעו, מביא ביכורים, וקורא. אם קנה אדם מחברו אילן אחד ופירש לו שגם מוכר לו הקרקע של האילן, מביא הלוקח בכורים מפירות האילן, וקורא פרשת מקרא בכורים בה הוא מברך את הקב"ה על האדמה שנתן לו.

מאי לאו, כל שהוא. מסתימת המשנה משמע, שמספיק אפילו אם מקנה לו את הקרקע שתחת האילן, ומה שחוץ לאילן אפילו כל שהוא. ^[44]

וקשה לעולא, שמצריך ט"ז אמה.

ומתרצת הגמרא: לא. י"ו אמה. מדובר דווקא כשמקנה לו קרקע ט"ז אמה מכל צד סביב האילן.

תא שמע ראיה, ממה ששנינו במשנה שם: מי שקנה שני אילנות בתוך של חבירו, מביא ואינו קורא, אם קנה שני אילנות בתוך שדה חבירו, אך לא פירש לו אם מוכר לו קרקע או לא, הוא ספק אם מכר לו קרקע או לא, לכן מספק הוא מביא בכורים אך אינו קורא, כי אין זה ודאי שהאדמה שלו.

ומשמע מזה, הא אם מכר לו שלשה אילנות, מביא וקורא, משום שאז ודאי שמכר לו גם את הקרקע שבין האילנות.

מאי לאו כל שהוא, שמוכר לו רק מעט קרקע סביב האילנות, ובכל זאת מביא וקורא!?

ודוחה הגמרא: לא. הכא נמי י"ו אמה. בגלל שמכר לו ג' אילנות, הוא מוכר לו סביב האילנות ט"ז אמה מכל צד.

תא שמע ראיה ממה ששנינו במסכת פאה [ג ו]: רבי עקיבא אומר, קרקע כל שהוא חייב בפאה. בזמן שקוצר שדהו, הצריכה תורה להניח פאה לעניים, שלא יקצרנה אלא יניחנה לעניים. ואין שיעור לגודל השדה שמחייבת בפאה.

וחייב בעל הקרקע גם בבכורים, פירות מז' המינין שביכרו קודם לשאר פירות, צריך להביא מהן בכורים. וגם קרקע כל שהוא חייבת בביכורים.

וכותבין עליו פרוזבול. השנה השביעית משמטת בסופה את החובות של הלואה, וכשראה הלל שנמנעו העם מלהלוות סמוך לשמיטה, כדי שלא ישמט חובותיהן, עמד ותיקן "פרוזבול", שבא המלוה לבית דין ואומר להן: מוסר אני לכם פלוני ופלוני, הדיינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה. וכותב כן, ושוב אין שביעית משמטת, ובגיטין [דף לו] מפורש איך מועיל הפרוזבול.

ואומרת המשנה במסכת שביעית, שאין כותבין פרוזבול אלא אם יש קרקע ללוה, אבל אם אין קרקע ללוה אין כותבין, כיון שאין זו מלוה מצויה, דמסתמא אין אדם מלוה לחבירו אלא אם יש לו קרקע, שיכול לגבות חובו ממנה, אבל כשאין לו קרקע ללוה אלא רק מטלטלין, הוא יכול למוכרן או להחביאן, ולא תיקנו חכמים פרוזבול אלא במלוה מצויה, כשיש קרקע ללוה.

וגם קרקע כל שהוא מספיקה בשביל לכתוב עליה פרוזבול, שיכול המלוה לגבות חובו ממנה, ואחר כך, אם יפדנה הלוה ממנו, יגבה אותו המלוה מהלוה שוב.

כמה הוו להו. כלומר עשר נטיעות הללו המפוזרות בכל בית סאה כשתחלק הבית סאה בשוה לאלו נטיעות כמה הוי בין נטיעה לנטיעה:

תרין אלפין וחמש מאה אמין. דקי"ל בית סאה הוי נ' על נ' אמה כדגמרי' מחצר המשכן והני נטיעות מפוזרות בנ' על נ' ועכשיו חלק נ' [על] חמשים לרצועות שכל רצועה מבת נ' אמה אורך ואמה רוחב הויין נ' רצועות ועכשיו חבר הני רצועות ראשה של זו בצד ראשה של זו שתהא הכל רצועה אחת תמצא ארכה אלפים ות"ק אמה וברוחב רצועה אמה ועכשיו מדה אותן י' נטיעות בשוה בארכה של רצועה זו תמצא בין כל נטיעה ונטיעה ר"ן אמה אויר ומש"ה צריך לחרוש כל בית סאה דלא מהני כלל חרישה של אילן זה לאילן זה אם לא יחרשו לכולן מפני שמרוחקות הן כל כך זו מזו כדאמרן ומקשי הא לא הוו להו כלומר אכתי חשבון של י' נטיעות הללו אינו מגיע כלל לחשבון של אילן עולא אפי' למחצית חשבונו לפי שעולא לאילן א' היה נותן ט"ז אמה לכל ד' רוחות שיונק היינו ל"ב אמה על ל"ב אמה צא ופרוס ועשה מהן רצועות ל"ב שכל אחת ל"ב אורך ואמה רוחב וצרפם לרצועה אחת תמצא שעולות ל' רצועות שכל אחת ל"ב אורך ועולה חשבונם ט' מאות וס' אמה ועדיין נשתיירו בידך ב' רצועות שכל אחת ל"ב אורך ואמה רוחב הרי חשבונם ס"ד אמות צרוף אלו ס"ד על תשע מאות וס' ובא החשבון אלף וכ"ד שכך עולה חשבון אילן אחד שאמר עולא באורך. וחשבון אורך של אחד מעשר נטיעות לא הוי אלא ר"ן ואכתי מנא ליה לעולא דמצריך כל כך. אלא מרישא מדתנן כו' כלומר אל תתמה מחשבון של י' נטיעות שאינו בא לחשבונו של עולא לפי שהנטיעות קטנות ובחורות לא צריך להו הרחקה כולי האי מש"ה סגי להו בר"ן הרחקה אבל באילן שאמר עולא בזקן שגדל כל צרכו קאמר דמינק ט"ז אמה מכל רוחותיו שעולה חשבונו בפישוט תתרכ"ד כדפרישית אלא מרישא ג' אילנות שכבר גדלו כל צרכן אפי' הן של ג' בני אדם ונטועין בתוך בית סאה הרי אלו מצטרפין כמו שאם היו של אדם אחד וחורשין כל בית סאה בשבילן שלא יקלקלו עד ר"ה שנכנס שביעית:

כמה הוו להו לכל א' מהללו ג' אילנות ברצועות פשוטות תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא אמין שזהו השליש של חשבון בית סאה שחשבנו למעלה כ"ה מאות מישתכח דבין אילן לאילן תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא ואכתי נפיש ליה חשבון של עולא על האי חושבנא מאתן פחות ט'. ומשני עולא לא דק כלומר לא דקדק בדבר כל כך שהעמיד חשבון האילן על זה. ומקשי' אימור דאמרי' לא דק היכא דאיכא חומרא שאם היה מחמיר והיה מצריכו בפחות משיעור זה להביא ביכורין אמרי' לא דק ^א)נראה דצ"ל אבל לקולא לא דק מי אמרינן כיון דמצריך וכו'. אבל לחומרא אי לא דק ומי אמרי' דצריך ט"ז אמה לכל רוח כדפרישית אית ליה קולא דפחות מט"ז אמה שעולה חשבון לאלף וכ"ד אם נטוע הוא אין מביאין ממנו ביכורין משום דקא יניק משדה חבירו והיינו קולא והוה ליה לעולא לעיין ולדקדק שלא יפטרנו מביכורין אלא כדינו ומאי לקולא לא דק:

מי סברת. דהא דקחשיב עולא ט"ז אמה לכל רוח דאמות מרובעות קא בעי דאית להו מורשא דקרנתא בעגולא קא אמרי' דחשיב סביבות האילן ט"ז אמה בלא מורשא דקרנתא. ואכתי מקשה ליה למאי דבעי לתרוצי באמות עגולות מכדי כמה מרובע יותר על העיגול רביע וכשתוציא הרביע מן אלף וכ"ד אמות לא משתייר לך אלא תשס"ח כיצד מח' מאות תשליך מאתים נשתיירו שש מאות וממאתים תוציא ג' הרי הן ז' מאות ונ' אמות עגולות ומכ"ד תשליך הרביע נשתיירו י"ח ואותן י"ח מוסיף על ז' מאות ונ' הרי תשס"ח ואכתי אין מגיע חשבון של עולא לתמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא לפי שחשבון של עולא שכשחושב בעיגול הוא פוחת חצי אמה מכלל ד' ^ב)אולי צ"ל מכל ד' צידי האילן: אמות האילן מחשבון של תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא וכשתרצה להשוות חשבונו של עולא לחשבון זה צריך אתה להביא ד' רצועות של רוחב חצי אמה ואורך כל אחת ל"ב אמה שהן ס"ד ותשימם מבחוץ לאלו תשס"ח אמה עגולות תשים אותן ד' רצועות בריבוע ולא בעיגול ויבא החשבון שוה ומהיכן אתה נוטל אותן ס"ד אמה שאתה מחלק לד' רצועות של אורך ל"ב (אורך ל"ב) אמה ורוחב חצי אמה שאתה משים בריבוע מחוץ לעיגול זה מכאן אתה נוטלן לפי שחשבון תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא הוא עודף על ז' מאות וס"ח ששים וה' אמות ושליש אמה ומחשבון זה אינו חושב אותו שליש אמה שאינו דבר חשוב אלא ס"ה אמות חושב מס"ד אמות נעשה אותן ד' רצועות שארכן ל"ב ורחבן חצי אמה ואותה אמה חמישית הנשארת חלוק אותה לד' רביעי אמה ויהיה כל רביע חצי אמה אורך וחצי אמה רוחב ותן אלו ד' רבעין לד' הקרנות של רצועות למלאות הזויות והיינו דקאמר אכתי פש ליה לעולא פלגא דאמתא דבציר חשבונו מחשבון ג' אילנות והיינו דלא דק עולא ולחומרא לא דק שמחייב להביא ביכורים בפחות משיעור ברייתא של ג' אילנות. והא דלא חשבינן ההוא שליש אמה משום דאי מרבעת לה להוסיפה על רצועות של חצי אמה לא היתה אפי' כחוט השער מש"ה לא חשיב ליה:

מביא וקורא. מן הארץ אשר נתת לי:

מאי לאו. דקני קרקע כל שהוא וקשיא לעולא דאמר דאילן הסמוך לתוך ט"ז אמה גזלן הוא:

מביא ואינו קורא. משום דקי"ל דקנה [שני] אילנות בתוך שדה חבירו לא קנה קרקע אבל ג' אילנות דקנה קרקע מביא וקורא. מאי קנה קרקע לאו דקנה כל שהוא וקשיא לעולא. לא ט"ז אמה קנה מן האחרון ועד חבירו:

ולכתוב עליה פרוזבול. היינו תקנת עשירים שהיו מלוים על משכון קרקע דלאו שמיטה משמט לא מלוה בשטר ולא מלוה על המשכון וכתוב הכי מוסרני לכם אגב קרקע ב"ד פלוני ופלוני חוב שיש לי על פלוני שאגבנו בכל שעה שארצה וחותמין עליו ב"ד אלמא דקרקע כל שהוא חייב בביכורים אע"ג דסמיך האי קרקע למצר אחר וקשיא לעולא:

תא שמע הקונה שתי אילנות וכולי הא שלשה מביא וקורא. וקשיא להו למה לי הא דוקיא ליקשי ליה בהדיא מסיפא דקתני הקונה ג' אילנות מביא וקורא ואיכא למימר סוגיא דתלמודא הכי מקשה מרישא ואפילו מדוקיא ואע"ג דמפרש לה סיפא בהדיא כי ההיא דואלו מציאות. ת"ש כריכות ברשות היחיד וכו' הא ברש"ה וכו' ואע"ג דקתני לה סיפא בהדיא.

תא שמע הקונה אילן וקרקעו וכו' לא ט"ז אמה. וא"ת כי אמר וקרקעו מאי קמשמע לן דהא קרקע הצריך לו קאמר סתם ולא פירש כמה איכא למימר דקמשמע לן דכי לא לקח קרקע הצריך לו אינו קורא ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר על מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ ומשמע דאיהו מוקי לה בכל שהוא ופירוש קרקעו שהוא נוטע בו.

חייבת בפאה ובבכורים ולווידוי. כתב רש"י ז"ל דלא גרסינן וידוי שאין ודוי אלא במעשר והוא אינו תלוי בקרקע שאפי' מי שאין לו קרקע מעשר פירותיו ומתודה עליהן והא דאמרינן תבואת זרעך ולא לוקח בשלקח פירות ממורחין עסקינן דאם אינן ממורחין חייב במעשר דבמרוח תלה רחמנא כמו שפירשתי בפרק הפועלים ועוד דמכל מקום חוכרי' חייב במעשר לדברי הכל כדתנן יש בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים וכו'. ונוהגים באריסין ובחכירות ובסיקריקון והגזלן וכו'. בפ' שני דמסכת בכורים.
ואיכא דמפרשי לה בוידוי בכורים, וכן שנינו שם שהמעשר והבכורים טעונין הבאת מקום וטעונין ודוי ואסורין לאונן וליתה שאם אינו מביא בכורים היאך יתודה עליהן פשיטא וי"ל שקרקע כל שהוא בכורים שבו טעונין וידוי ושמעתי דבירושלמי במסכת פאה גרסינן רבי מנא בעי ולמה לינן אמרין מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכתיב ואת האדמה אשר נתתה לנו רבי יוסי בר רבי בון בשם רבי יוחנן אמ' מן שמעת' כן מי שאין לו קרקע פטור מן הודוי פירוש שאינו מתודה על מעשרו לפי שאין יכול לומר ואת האדמה אשר נתתה לנו. ומיהו זה מוכיח דלא גרסינן ליה במתניתין, כדברי רש"י ז"ל ולאו מטעמיה.

יש מי שגורס: אכתי פש ליה תרתי תלתי אמתא. ופירושו אכתי פש ליה תרי תילתי אמתא שהיה יכול עוד עולא להוסיף על שיעורו, ולומר אילן שהוא סמוך למצר חברו תוך שש עשרה אמה ושני שלישין גזלן הוא, לפי שחשבון זה יעלה בכוון כחשבון הברייתא, והוא שלא נחשוב מקום האילן לכלום, כיצד נמצא האילן הזה יונק ל"ג אמה ושליש על ל"ג אמה ושליש ויעלה תשברתו לאלף וקי"א אמה ותשיע, כיצד חלק אותו ועשה מהן רצועות ויעלו בידך ל"ג רצועות כל אחת ואחת ארכה ל"ג אמה ושליש ברחב אמה, ועדיין נשאר בידך רצועה קצרה רחבה שליש אמה וארכה ל"ג אמה ושליש, וכל שלש רצועות מאותן הל"ג רצועות עושות מאה אמה, נמצאו בידך י"א חלקים כל אחת ואחת משלש שלש רצועות, וכל חלק מהן תשברתו מאה אמה, נמצא תשבורת כולן אלף ומאה אמה, ועדיין בידך הרצועה שרחבה שליש אמה על אורך ל"ג ושליש עשה מהם אמות שלימות השלשים יעלו לעשר אמות, הוסף על האלף ומאה אמות הרי אלף וק"י, ועדיין נשארו בידך שלש אמות ושליש אמות מרובעות, עגל אותן, כמה מרובע יתר על העיגול רביע, נמצאו האלף וק"י כשתסיר מהן הרביע חוזרין לת"ת ול"ב אמות וחצי, חזור אצל הרצועה הקטנה שנשאר בידך שהיא שלש אמות ושליש על רחב שליש, צרוף אותו ויעלה אמה אחת שלמה ושליש קטן שהוא שליש משליש שבור אותה ועשה מהם טפחים הנה האמה עולה לשלשים וששה טפחים, כי האמה היא בת ששה טפחים, ועל ששה על ששה הרי ל"ו, והשליש הקטן שהוא שליש אמה על שליש אמה, נמצאת שני טפחים על שני טפחים, נמצאו בין כולם ארבעים טפחים, עגל אותן והסר מהן הרביע נמצא שלשים טפחים, הי"ח טפחים חצי אמה נמצא בידך תמני מאה ותלתין ותלתא, ועדיין בידך י"ב פחים שבורים שהן שליש אמה, נמצא בין הכל תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא כשיעור הברייתא, לא פחות ולא יותר. אלא שקשה קצת לפירוש זה, שאין אנו חושבין מקום האילן לכלום. על כן נראה יותר כגרסת הספרים שגורסין פש ליה פלגא דאמתא, וכגון שמקום האילן שליש אמה, ונמצא בין השדה מקום האילן ל"ג אמה ושליש על ל"ג אמה ושליש, והחשבון בכיוון כמו שאמרנו כשתחלק אותה על דרך שכתבנו.

קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים ובוידוי. פירש רש"י ז"ל דלא גרסינן וידוי, לפי שאין וידוי אלא במעשר, ומעשר לא תליא בקרקע, דאפילו המוכר מביא מעשר ואפילו לוקח מן השוק, ואף על גב דאמרינן תבואת זרעך ולא לוקח, התם לא מיעט אלא בלוקח תבואה ממורחת, דבמרוח תלא רחמנא, אבל בלוקח שבלים ומריחן חייב במעשר.

נמצאת יניקת אילן הגדול מתפשטת בסביבותיו קרקע ששבורו שמנה מאות ושלשים ושלש אמות ושליש אמה שהוא שליש של אלפים וחמש מאות שהוא שבור בית סאה מעתה ראוי לך לשאול היאך אמרנו שיניקת האילן שש עשרה אמה לכל רוח ונמצאת יניקתו שלשים ושתים על שלשים ושתים שהם בשבור אלף ועשרים וארבע אמות תדע שלא אמרו שש עשרה ברבוע אלא בעגול שנמצאו אלכסוניו מתחסרין מן החשבון והעגול חסר ממרובעו רביע ונמצא שבור יניקתו שבע מאות וששים ושמנה ואע"פ שחשבון המשנה יתר ששים וחמש אמות ושליש אמה בשבור שהוא קרקע חצי אמה לכל רוח שחצי אמה לכל רוח הוא לכל אמה על אמה ואתה צריך להטיל אמה על אמה זו על שלשים ושתים ויש לך לחשוב שלשים ושלש על שלשים ושלש ויעלה שבורן תתרפ"ט שהם ס"ה יתר על תתרכ"ד שהוא חשבון שלנו ושליש אמה שנשארה לא דקדקו להזכירה ואף בזו אין חשבון שבור חצי אמה זה מצומצם עם חשבון משנתנו אלא כשלא תטול משבור חצי אמה זו רביע וכן הדין שלא נטלת את הרביע לא מן התתרכ"ד הבאים מחשבון עולא על הס"ה הבאים מחשבון משנתנו אי אתה נוטל מהם רביע שהרי חשבון משנתנו ברבוע הוא נאמר והרי הוא כאלו אמר צריך אתה להוסיף ס"ה היתרים שהם שבור תוספת חצי אמה לכל רוח כשלא תטול מהם רביע אחר שכלו ממקום שלא נטלה מהם רביע שכל אחד מן החשבונות אתה דן להם כממקום שבאו וא"כ תתרכ"ד של עולא אתה נוטל מהם רביע אבל הס"ה הבאים מחשבון משנתנו אי אתה נוטל מהם כלום שהרי אין התנא נוטל מעיקר חשבונו כלום:

וגדולי המפרשים כללו בחשבונו של עולא מקום האילן לאמה על אמה ופירשו שש עשרה לכל רוח חוץ ממקום האילן ועם מקום האילן הם ל"ג על ל"ג והם תתרפ"ט וכשתטול מהם רביע נשארו תתי"ז פחות רביע שנמצאת חשבון משנתנו יתר לכל אילן י"ו אמה ושליש אמה ורובע אמה כמה שיש מתתי"ז פחות רביע עד תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא ומה שנזכר כאן פלגא אמתא פירושו על חשבון משנתנו כלומר שכשתצטרף יתרון זה של משנתנו לשלשה האילנות יעלה חמשים אמה פחות רביע שהרי שלשה פעמים י"ו הם מ"ח ושלש פעמים שליש אמה הם אמה והם מ"ט ושלשה פעמים רביע אמה הם אמה פחות רביע אמה וכשאתה נוטל רצועה של חצי אמה כמין גאם לחשבון בית סאה על פני מזרח ודרום נמצא עולה כשיעור זה שהרי בית סאתים מרובע הוא חמשים על חמשים וכשתטול משם רצועה של חצי אמה כמין גאם נמצאו חמשים אמה שלימות פחות רביע ואותו רביע החסר הוא של קרן מזרחית דרומית שמאחר שנחשב למזרח ברוחב חצי אמה אי אתה מונהו בצד הדרום ונמצא חסר חצי אמה על חצי אמה שהוא רביע אמה שהרי אמה מרובעת הוא אמה על אמה וחציה הוא אמה על חצי אמה ונמצא רביעיתה חצי אמה על חצי אמה והרי החשבון מכוון ומה שאמר אכתי פש ליה פלגא דאמתא פירושו שהמשנה מוספת ביניקת האילנות פלגא דאמתא כמין גאם לשלשה האילנות ויש מחליפין את הגרסאות כדי לצמצם את החשבון בדרך אחרת ואין צרך בכך ונמצא מ"מ שאינו יונק שש עשרה לגמרי אלא שלא דקדק בחשבון כל כך הואיל וחסרון דקדוקו לא היה אלא להחמיר שהרי אף לדעתו היה מחייבו בבכורים בפחות משיעור המשנה:

הקונה שלשה אילנות בתוך שדה חברו בסתם קנה קרקע הראויה להם והוא מלא אורה וסלו ואם קנה שתי אילנות אין לו קרקע כלל ואם יבש האילן או נקצץ הולך לו בפחי נפש מעתה הקונה שתי אילנות בשדה חברו מביא ואינו קורא ובאילן אחד אינו מביא כלל ואם קנה שלשה מביא וקורא קנה אילן וקרקעו מביא וקורא:

קרקע כל שהוא חייב בהנחת פאה ובהבאת בכורים ובוידוי שלהם ר"ל קריאת הפרשה ואי אתה מפרשה בוידוי מעשר שאין המעשר תלוי בקרקע שאפילו לקח טבל מן השוק ועשרו מתודה עליו וכן קרקע כל שהו ראוי לכתוב עליו פרוזבל שלא תקנו פרוזבל אלא בשיש ללוה קרקע כמו שיתבאר במקומו והואיל ויש לו קרקע כל שהוא כותבין עליו פרוזבל וכן ראוי לקרקע זה להיות נקנין מטלטלין על גבו והמטלטלין נקנין על גב קרקע אע"פ שאין צבורין בתוכו כמו שיתבאר במקומו:

קתני מיהת עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן. בית סאה כמה הוי חמשים על חמשים, הוי להו בתבריתא תרי אלפי וחמש מאה כל חד וחד מעשר נטיעות כמה מטי ליה מאתן וחמשין, אכתי לא הוי האי שיעורא כשיעורא דעולא. דאלו שיעורא דעולא כי חשבת ליה לאילן שש עשרה אמה לכל רוח הוו להו תלתין ותרתין אתלתין ותרתין דהוו להו בתבריתא אלפא ועשרין וארבע. אלא מרישא שלשה אילנות של שלשה בני אדם הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן. כלומר דאע"ג דשל שלשה בני אדם נינהו לא אמרינן כל חד מינייהו באנפי נפשיה קאי והוה ליה כקרקע שאין בה אלא אילן אחד ואין חורשין לו אלא כדי צרכו, אלא מצטרפין למהוי שדה אילן וחורשין כל בית סאה בשבילן. כמה הוו להו תרי אלפי וחמש מאה. כל חד וחד מהני שלשה אילנות כמה מטי ליה תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא אכתי לא הוי כשיעוריה דעולא. ומהדרינן לא דק עולא בחושבניה. ומקשינן אימור דאמרינן לא דק לחומרא היכא דאתי לאחמוריה לקולא מי אמרינן. דהא הכא דאע"ג דמיקרב למצר בתוך חמש עשרה אמה מיחייב לאייתוי מיניה בכורים ואלו לעולא פטור מן הבכורים. ומהדרינן מי סברת בריבועא קאמרינן בעיגולא קאמרינן. כלומר מי סברת לעולא דקאמר דאילן יניק שש עשרה אמה לכל רוח בריבועא קאמרינן, דהויאן להו שלשים ושתים על ל"ב מרובעות בטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות, לא, בעיגולא קאמרינן, כלומר דהני שש עשרה אמה דקאמרינן לכל רוח בעיגולא נינהו, שנמצא מפסיד את הזויות. מכדי כמה מרובע יתר על העיגול רביע. כלומר שהמרובע שצלעותיו שוות הוא יתר על העיגול שבתוכו, בזמן שקו העיגול נוגע בצלעות המרובע מארבע רוחותיו, כדי רביע המרובע. פש ליה פלגא דאמתא היינו לא דק ולחומרא לא דק. כלומר פש ליה לעולא משיעורא דמתני' דשלשה אילנות חושבין תבריתא דפלגא דאמתא דנפיק מגו תרי תולתי דאמתא היכא דחשבת להו בריבועא ודלית מינייהו ריבעא, דהא כל חושבניה דעולא עיגול מגו רבוע הוא דסליק, וכי מוספת תרי תולתי דאמתא אשיעוריה דעולא לכל רוח הוו להו תלתין ותלתא ותילתא אתלתין ותלתא ותילתא וכי חשבת להו בריבועא הוו להו בתבריתא אלפא ומאה וחד סרי אמין ברוחב אמה ותולתא דאמתא אתולתא דאמתא. והני מילי בריבועא אבל בעיגולא לא, מכדי כמה מרובע יתר על העיגול רביע דל מאלפא ומאה ועשרה ריבעא דהוא מאתן ושבעין ושבעה ופלגא פשו להו תמני מאה ותלתין ותרתי ופלגא, ואכתי אשתירא לה אמה על אמה ותולתא דאמתא אתולתא דאמתא, אמה על אמה כמה הוי ששה טפחים על ששה טפחים דהוו להו שלשים וששה טפחים ברוחב טפח, תולתא דאמתא אתולתא דאמתא כמה הויא שני טפחים על ב' טפחים דאינון ארבעה ברוחב טפח, אוספינהו אהנך תלתין ושיתא הוו להו ארבעים טפחים ברוחב טפח, דל מינייהו ריבעא פשו לה תלתין ברוחב טפח דהוו להו אמתא נכי דינקא, אוספת אהנך תמני מאה ותלתין ותרתי ופלגא הוו להו תמני מאה ותלתין ותלתא ותולתא כשיעורא דמתני' דמטי לכל חד משלש אילנות מחושבנא דבית סאה.

ומאן דניחא ליה למיקם אחושבנא דהאי פלגא דאמתא באפי נפשיה, לעביד ריבועא בר תלתין ותלתא ותולתא אתלתין ותלתא ותולתא ולשקל מיניה חדא רצועה ברוחב תרי תולתי אמתא על אפי כולה ריבועא, ואשתכח דהוו להו ארבע רצועות מארבע רוחות המרובע, תרתי קמייתא דמשתקלן משתי רוחות המרובע זו כנגד זו הוי אורכא דכל חד מינייהו תלתין ותלתא ותולתא שיעור אורכה דכוליה ריבועא ברוחב תרי תולתי דאמתא, אשתייר ליה מריבועא תלתין ותלתא ותולתא ברוחב תלתין ותרתין משום דאזלא לה אמתא ותולתא ברוחב הנך שתי רצועות דאשתקלן מריבועא, תרי תולתי דאמתא בפותיא דכל חדא מינייהו, וכי שקלת בתר הכי תרתי רצועות אחרינתא מהנך שתי רוחות אחרניאתא זו כנגד זו ברוחב תרי תולתי דאמתא הוי אורכא דכל חדא מינייהו תלתין ותרתי אמין כשיעור מאי דאשתייר ליה מרחבו של מרובע ברוחב תרי תולתי דאמתא. כי מצרפת להו להני ארבע רצועות להדי הדדי הויא לה חדא רצועה באורך מאה ותלתין ותרי תולתי דאמתא ברוחב תרי תולתי דאמתא. דל מינהו דינקא דאמתא מפותיא דכולה רצועה פש ליה פלגא דאמתא באורך מאה ותלתין ותרי תולתי דאמתא והוא ניהו פלגא דאמתא דלא דק ביה עולא דהוו להו חמשה ושיתין ותולתא ברוחב אמה. שיעורא דעולא כמה הוי, תלתין ותרתין על תלתין ותרתין, כמה הוו להו ברבועא אלפא ועשרים וארבעה, דל מינהו ריבעא פשו להו שבע מאה ושתין ותמני, כמה בצרי להו משיעורא דמתניתין דהוא תמני מאה ותלתין ותלתא ותולתא, שיתין וחמשה ותולתא, שיעור פלגא דאמתא דפש ליה לעולא כדברירנא. והיינו לא דק ולחומרא לא דק, דאי אמרי' אילן הסמוך למצר בתוך שבע עשרה אמה פחות שליש הויא לה קולא למפטריה מבכורים בהאי שיעורא, להכי לא דק וקאמר בתוך שש עשרה אמה לאשמועינן חומרא יתירא, דאי קאי חוץ לשש עשרה אמה מחייב, ואע"ג דקאי בתוך שבע עשרה פחות שליש.

והיינו טעמא דקאמרינן פש ליה פלגא דאמתא ולא קאמרינן תרי תולתי דאמתא, משום דכל חושבניה דעולא עיגול מגו ריבוע הוא דסליק, וקימא לן כמה מרובע יתר על העיגול רביע, כי שקיל מר מתרי תולתי דאמתא ריבעא פש ליה פלגא דאמתא. וכי תימא מאי שנא דחשיב להו להני תרי תולתי דאמתא בעיגולא דסליק מגו חושבנא דרבועא דהוה ליה פלגא דאמתא, לחשביה בעגולא ממש, דעל כרחיך כי חשיב ליה מר להאי טופיאנא נמי בעיגולא לא בצר מתרי תולתי דאמתא לכל, דכי נפיש רבועא אעיגולא הני מילי בארכא דהקיפא אי נמי באלכסונא ואידי ואידי מחמת זויות דמרובע, אבל בפותיא לא מוסיף ולא מידי, וכיון דפותיא דרבועא הוי תלתין ותלתא ותולתא פותיא דעיגולא דנפיק מגויה נמי הכי הוי, ואי הוה אמר עולא אילן הסמוך למצר בתוך שבע עשרה פחות שליש הוה דייק חושבניה, דכי חשבינן ליה בעיגולא סליק חושבניה דשיעורא דמתני', ואם כן אמאי אמרינן פש ליה פלגא דאמתא. לאו אלישנא דעולא קאי דקאמר בתוך שש עשרה אמה, דאי נמי הוה אמר עולא בתוך שש עשרה אמה ומחצה לא הוה סליק ליה חושבנא שפיר לא בעיגולא [ולא] ברבועא, אלא אסוגיין קאי ולאסוקי סוגיין קא אתי דקאמרינן מכדי כמה מרובע יתר על עיגול רביע פש ליה לעולא מחושבנא דסליק ליה בעיגולא משיעורא דמתני' פלגא דאמתא כדפרשינן. והיינו טעמא דנקט לישנא דשייך גבי סוגיין ולא נקט לישנא דשייך גבי שמעתיה דעולא גופה, חדא דאסוקי סוגיין דאתחיל ביה עדיף ליה, ועוד דכיון דאצטריכינן למימר דלא דק כמה דיכיל למפחת שיעורא דלא דק ביה עולא עדיף ליה.

ושמעינן מיהא שמעתא דעולא דהא דתנן עשר נטיעות מפוזרות לכל בית סאה חורשין לכל בית סאה בשבילן עד ראש השנה וכן הא דתנן שלשה אילנות של שלשה בני אדם הרי אלו מצטרפין וחורשין לכל בית סאה בשבילן עד ראש השנה, האי בית סאה דקתני בתרוייהו ברבועא הוא כדי שיהא נשכר את הזויות, דאי בעיגולא בציר ליה שיעורא לכוליה בית סאה מתרי אלפי ות"ק ובציר ליה שיעורא לכל חד וחד מעשר נטיעות ממאתן וחמשין ובצר ליה שיעור לכל חד וחד משלש אילנות מתמני מאה ותלתין ותלתא ותולתא. ותו דאי בעיגולא היכי קא אמר פש ליה פלגא דאמתא, הא ודאי כיון דאידי ואידי בעיגולא הוא נפיש ליה שיעורא דעולא טובא ממתני', אלא לאו ש"מ להכי אהני לאוקומי חושבנא דעולא בעיגולא משום דחושבנא דמתניתין לא מיירי אלא בריבועא כי היכי דליקרבו להו חושבני להדדי:

קטו. ת"ש הקונה אילן וקרקעו מביא וקורא מאי לאו אפילו קרקע כל שהוא לא שש עשרה אמה כדעולא. והשתא דליתא לדעולא אפי' כל שהוא מביא וקורא. וכן הא דתנן הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא הא שלשה מביא וקורא אפילו בתוך שש עשרה אמה משל חבירו:

(יח) ואכתי פש לי' פלגא דאמתא. מצאתי כתוב משם ר' משולם זצוק"ל. מה שאמר עולא י"ו אמות לכל רוח לבד ממקום אילן קאמר ומקום האילן תופש אמה על אמה. הרי ל"ג אמות על ל"ג אמות הוי עם מקום האילן וכשתחלקם לל"ג רצועות הויא כל רצועה ורצועה ל"ג אמות אורך ברוחב אמה צרפם יחד לארכן ויעלו לאלף ופ"ט אמות וכשתטול רביע ותעגל ישתיירו תתי"ז פחות רביע ונמצא דאילן דעולא פחות [שיחסר] אמה ותילתא וריבעא. והא דקאמר פש לי' פלגא דאמתא מאותן נ' אמה של ג' אילנות דברייתא וה"ק נפיש לי' שיעור אפלגא דאמתא דג' אילנות דהו"ל למינקט בציר מנ' אמה פלגא דאמתא באורך. ופלגא דאמתא ברוחב. דהיינו מ"ט ומחצה על מ"ט ומחצה. ואז הי' מכוון חשבון הברייתא לחשבון דעולא. דכשנטול מנ' אמה על נ' פלגא דאמתא ממזרח ומדרום או ממערב ומצפון. דהיינו באורך וברוחב הויין צ"ט אמין ופלגא באורך וברוחב חצי אמה והם נ' אמה פחות רביע באורך וברוחב אמה תחלקם לג' אילנות נמצא שיגיע לכל אילן ואילן שיחסר אמתא ותילתא וריבעא. דהיינו כדעולא דחלוק מ"ח לג' חלקים יהי' כל חלק וחלק שיתסרי. עדיין נשארו אמה על אמה וג' רבעי אמה חלקו אותם לג' הרי תילתא דאמתא וריבעא לכל חד וחד הרי השיתסר אמתא ותילתא וריבעא:

(יט) תא שמע קנה אילן וקרקעו מביא וקורא. מאי לאו כל שהוא. לאו שש עשרה אמה. ק"ל טובא ואפילו אי אמרי' דלא קנה אלא קרקע כל שהו מקום מטעתו של אילן כיון שהיניקה משועבדת לו ולא מצי למימר לי' עקור אילנך שקול וזיל דאדעתא דהכי זבנה דכל זמן שהיא קיים בין זה בין אחר שיטע במקומו. שיינק משדהו אמאי לא יביא ויקרא כיון דיש לו קרקע מקום מטעתו. ע"כ לא אמר עולא אלא באילן הסמוך למצר שלא שיעבד לו שדהו ליניקתו והוי גזלן אבל האי דלא הוי גזלן מודה הוא שמביא וקורא. כדאמר רבין משמי' דר' יוחנן. א' אילן הסמוך למצר וא' אילן הנוטה מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. אלמא אע"ג דלא קנה אותן י"ו אמה בתוך שדה חבירו אלא מפני ששיעבדן לו יהושע מביא וקורא ואין לו קרקע אלא מקום נטיעתו של אילן ומביא וקורא מפני שאינו גזלן ועולא לא פליג עלי' אלא באילן הסמוך משום דלית לי' תנאה דיהושע וחשיב לי' גזלן. אבל היכא דקנה אילן וקרקעו דלא הוי גזלן ביניקה מודה הוא דמביא וקורא. ואמאי מידחקינן למימר לא י"ו אמה קנה ומיהו אינו צריך לכך דאע"ג דלא קנה אלא קרקע כל שהוא מודה עולא דמביא וקורא כיון שאינו גזלן ביניקתו. והנכון בעיני נ"ל לתרץ דל"ג במילתי' דרבין אלא מביא שלא יחשב גזלן שע"מ כן הנחיל אבל מיהו אינו קורא כיון שאין מקום היניקה חלוט לו והילכך לא גרסי' וקורא:

(כ) תא שמע הקונה שתי אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא. הא שלשה מביא וקורא. מה דקשיא לי במהדורא קמא למה אינו מקשה לעולא מרישא דתני בשתי אילנות מביא. ואע"פ שלא קנה קרקע אלמא לענין הבאת ביכורים לא בעינן ארצך ועולא אמר אין מביאין דאפי' לענין הבאת ביכורים בעינן מארצך לק"מ דהיכא אמר עולא דאין מביאין דוקא באילן הסמוך לשדה חבירו שאין שדה חבירו משועבד ליניקת אילנו והו"ל גזלן ואין כל הגדולין מארצו אבל הקונה אילן בתוך של חבירו אע"פ שאין לו קרקע כלל. כיון ששדה חבירו משועבד ליניקת אילנו ואינו גזלן חייב להביא ביכורים אבל אינו קורא מפני שאין הקרקע חלוט לו. ודמיא מילתא דעולא לפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דפליגי בפ' יש נוחלין במוכר שדהו לפירות. דר' יוחנן אמר מביא וקורא דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ור"ל אמר מביא ואינו קורא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אלמא אע"ג דאין לו קרקע חלוט וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואינו קורא חייב להביא והם ה"נ בקונה אילן אחד בתוך של חבירו. ומאי דקשיא לי אם היניקה חשובה ומקרי מארצך ומביא אי הכי אמאי אינו קורא מן האדמה אשר נתת לי ד'. כבר דבר זה שאלו האמוראים כדגרסי' לקמן בפ' המוכר את הספינה. אמר לו ר' שמעון בן אליקום לר' אלעזר מ"ט דר"מ באילן אחד. ומ"ט דרבנן בשני אילנו'. פי' למה אומר מבי' ואינו קורא כי היכי דבעי' אדמת' גבי קריאה הם ה"נ גבי הבאה דכתב ראשית ביכורי אדמתך תביא. ואהדר לי' דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם תשאלנו בבית המדרש לכי שנו. אלמא טעם יש בדבר אלא שלא נודע להם. ואע"ג דאמר רבא התם ומאי קושי' כו' דמשמע דמשום ספיקא הוא דאמרי' מביא ואינו קורא הא היכא דברירא לן דלית לי' קרקע חלוט אינו מביא כלל. סברא בעלמא קאמר ליתן טעם למתני' דביכורים ולפי טעמו לית לי' דריש לקיש דהא התם ליכא ספיקא. כיון דס"ל קנין פירות לא כקנין הגוף דמי ואפ"ה מביא כיון שהקרקע משועבדת ליניקת אילנותיו. ובודאי דטעמא דריש לקיש הוא כר' אלעזר דברירא לי' דחד אילן לר"מ ותרי לרבנן לית ליה קרקע ואפ"ה מביא ומ"ש במה"ק דאילן אחד לרבנן קי"ל דלית לי' קרקע והילכך אינו מביא אינו נראה לי דא"כ אמאי לא תניא בביכורים גבי אותן שאין מביאין א"ו גם באילן אחד אמרו מביא ואינו קורא. והאי דנקט שני אילנות משום פלוגתא דר"מ דאמר מביא וקורא:

(כא) לא הכי נמי י"ו אמה. מ"ש ר' יצחק תימה לי והא אמרי' בהמוכר את הספינה וכמה אמר ר' יוחנן הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו. ומפרשי' וכמה יש ביניהן דקנה קרקע ואמרי' מד"א ועד ח' ואיכא מ"ד מח' ועד י"ו אמות מ"מ י"ו אמות לכל רוח ליכא מאן דאמר ובכאן משמע דקני י"ו אמות לכל רוח. נ"ל דל"ק ולא מידי דמביניהן לא קשיא דכיון דיש י"ו אמה ביניהן יכולין לינק שרשיהן שם דאע"ג דיניקת האילן י"ו אמה היכא דהן שני אילנות זה בצד זה לא יהבי' י"ו לזה וי"ו לזה. שיהא ביניהן ל"ב אמה כ"א י"ו אמה בלחוד שבאותן י"ו אמה יכולין להתפשט ולינק שרשי' של זה ושרשיו של זה. ואין להקשות אלא ממאי דתניא התם וחוצה להן כמלא אורה וסלו. דאילו לעולא בעי' חוצה להן י"ו אמה. ויש להשיב דקסבר עולא האי דתניא חוצה להן כמלא אורה וסלו לאו למעוטי י"ו אמה הצריכין לו ליניקת אילנותי' אלא שאם היו מתפשטין הנופות של אילן חוץ לי"ו אמה עדיין יש לו חוץ להן כמלא אורה וסלו. ואע"פ שיש תחתיהן של נופות י"ו אמה. אבל מיהו אם אין תחת הנופות י"ו אמה ה"נ דקנה מגזעו של אילן. ועד י"ו אמה:

(כב) [שייך לדף מ' ע"א] הודאה בפני שנים וצ"ל כתובו כ' רבי' שמואל דהוציא עלי' כתב ידו א"י לומר פרעתי. ולא כר"ח ורי"צ פאס שאמרו בסוף מסכתין דיכול לומר פרעתי:

וזה לשון הרשב"א ז"ל: יש מי שגורס אכתי פש ליה תרי תלתי אמתא. ופירושו אכתי פש ליה תרי תילתי אמתא שהיה יכול עוד עולא להוסיף על שיעורו ולומר אילן שהוא סמוך למצר חברו תוך שש עשרה אמה ושני שלישים גזלן הוא לפי שהחשבון זה יעלה בכוון כחשבון הברייתא והוא שלא נחשוב מקום האילן לכלום כיצד נמצא האילן הוה יונק ל"ג אמה ושליש על ל"ג אמה ושליש ויעלה תשבורתו לאלף קי"א אמה ותשיע כיצד חלוק אותו ועשה מהן רצועות ויעלה בידך ל"ג רצועות כל אחד ואחד ארכה ל"ג אמה ושליש ברוחב אמה ועדיין נשאר בידך רצועה קצרה רחבה שליש אמה וארכה ל"ג אמה ושליש וכל שלש רצועות מאותן הל"ג רצועות עושות מאה אמה נמצאו בידך אחד עשר חלקים כל אחד ואחד משלש שלש רצועות וכל חלק מהם תשבורתו מאה אמה נמצאת תשבורת כולן אלף ומאה אמה ועדיין בידך הרצועה שרחבה שליש אמה על אורך ל"ג ושליש עשה מהם אמות שלמות השלישים יעלו לעשר אמות הוסיף על האלף ומאה אמות הרי אלף ק"י אמות ועדיין נשארו בידך שלש אמות ושליש על רוחב שליש שהם אמה ותשיע. וכל מה שאמרנו הן מרובעות עגול אותם כמה מרובע יתר על העגול רביע נמצאו האלף ק"י אמות כשתסיר מהם הרביע חוזרים לתתל"ב אמות וחצי חזור אצל הרצועה הקטנה שנשארה בידך שהיא שלש אמות ושליש על רחב שליש וצרף אותה ויעלה אמה אחת שלמה ושליש קטן שהוא שליש משליש שבור אותם ועשה מהם טפחים הנה האמה עולה לשלשים וששה טפחים כי האמה היא בת ששה טפחים ששה על ששה הרי שלשים וששה והשליש הקטן שהוא שליש אמה על שליש אמה נמצאת שני טפחים על שני טפחים נמצאו בין כולם ארבעים טפחים עגול אותם והסר מהם הרביע נמצאו שלשים טפחים. הי"ח טפחים חצי אמה נמצאו בידך תתל"ג ועדיין בידך י"ב טפחים שבורים שהם שליש אמה נמצא בין הכל תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא כשיעור הברייתא לא פחות ולא יותר. אלא שקצת קשה לפירוש זה שאין אנו חושבין מקום האילן לכלום. על כן נראה יותר כגירסת הספרים שגורסים פש ליה פלגא דאמתא וכגון שמקום האילן שליש אמה ונמצא בין השדה ומקום האילן ל"ג אמה ושליש על ל"ג אמה ושליש והחשבון בכוון כמו שאמרנו כשתחלוק אותו על הדרך שאמרנו ושכתבנו. עד כאן לשונו ז"ל.
וזה לשון הרא"ש ז"ל בתוספותיו כמה מרובע יותר על העגול רביע וכדתניא בברייתא דמ"ט מדות. ואם באת לידע עשה נקודה אחת משהו ותקיפנה בחוט אחד ועוד תקיף בחוט שני שלישי ורביעי עד שיהא רוחב החוטין טפח עיגולין כזה. ואחר כך חתוך החוטין מן הנקודה ולמטה ופשוט כל החוטין נמצא אורך חוט הראשון שלשה טפחים כי הוא היה מקיף אותו טפח וכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים כדאיתא בפרק קמא דסוכה ושאר החוטים אינם גדולים כמו החיצון דלעולם הפנימי קטן מחבירו והולכים החוטין ומתקצרים מכאן ומכאן עד שהפנימי כלה במשהו כזה*) ותחלה כשהיה בעיגול היה רחבו טפח נמצא עכשיו שנתפשטו אין רחבן אלא חצי טפח והשתא חתוך כל חוט וחוט לשנים באמצעיתו כזה*) נמצא שחוט החיצון הנחלק לשנים הוי ארכו טפח וחצי שתחלה קודם שנחלק היה ארכו שלשה טפחים ועכשיו שים אותם חלקים זה אצל זה הקצר לצד הרחב והרחב לצד הקצר כזה*) נמצאת אותה הטבלא מרובעת ארכה טפח וחצי ורחבה חצי טפח חלק אותה טבלא לשלשה חלקים נמצא בכל חלק חצי טפח על חצי טפח אלמא מרובע יתר על העגול רביע דטפח על טפח מרובע יש בו ארבעה חלקים של חצי טפח על חצי טפח ועגול אין בו כי אם שלשה. הכי גריס רבינו חננאל ז"ל: פשי לה תרי תילתי דאמתא. פירוש כשתקיף אילן דעולא ברצועה אחת שהיא רחבה תרי תילתי אמה יהא גדול כאילן המשנה שהיה יתר עליו ס"ה אמה ושליש על רחב אמה כיצד תרבע אילן דעולא בארבע רצועות שיהא בכל אחת ל"ב אמה אורך על רוחב שני שלישים נמצא ארבעתם קכ"ח אמה ועוד צריך ליתן לכל קרן וקרן טבלא של שני שלישים לארבע הקרנות שמונה שלישים לארבעתם נמצא ק"ל ושני שלישים אורך על רוחב שני שלישים דל רבעא שמרובע יתר על העגול ישארו צ"ה אמה ברוחב שני שלישים והיינו ס"ה אמה ושליש אמה אורך על רוחב אמה שאילן המשנה יתר על של עולא כיצד התשעים יהיו ששים שבע ומחצה יהיו חמשה נשאר חצי אמה שהוא שליש וחצי שליש פירוש אותה רצועה שהיא רחבה שני שלישי אמה תחתוך ממנה השליש ברוחב ואותו השליש תחתוך אותו לשנים באורך ותשים אותם זה לפני זה ותשים אותם אצל הרצועה שהיא רחבה שני שלישים ונמצא רחבה אמה. ענין אחר תקיף תוסיף חוטין הרבה ותקיף חוט על חוט עד שיהא רוחב החוטים שני שלישי אמה מכל צד נמצא רוחב האילן עם החוטים ל"ג אמה ושליש על ל"ג אמה ושליש שהרי נתוספו שני שלישים מכל צד חתוך החוטים מצד אחד ויתפשטו החוטים נמצאו הולכים ומתקצרים ראשיהם מצד זה ומצד זה שהפנימי קצר מכולן השני מאריך מעט יותר וכל החיצון מחברו גדול מחברו הרי החיצון שהוא מקיף טבלא עגולה של ל"ג אמה ושליש ארכו מאה והפנימי הסמוך לאילן ארכו צ"ו אמה נמצא החיצון ארוך מכל צד מן הפנימי שתי אמות ושאר החוטים מתקצרים והולכים כל אחד מעט מעט מחברו נמצאו שתי אמות שבראש זה חסרות חצי הרוחב באלכסון ושתי אמות שבראש זה חסרות חצי הרוחב באלכסון תן רחבו של זה כנגד קצרו של זה נמצאו החוטים ארכן צ"ח אמה ברוחב שני שלישים. וכבר פירשתי לעיל דצ"ה אמות ברוחב שני שלישים הם ס"ה ושליש באורך ברוחב אמה. ענין אחר פירש רבינו מאיר בחשבון קצר בית סאה שהוא חמשים על חמשים חלוק אותו לארבע רצועות ותהא כל אחת ארוכה חמשים ברוחב ט"ז אמה ושני שלישי אמה ותן לכל אילן שלש רצועות שכל אחת היא ט"ז אמה ושני שלישים על רוחב ט"ז ושני שלישים כשתשים אותם סביבות האילן שתים כנגד שתים היה עולה החשבון ל"ג ושליש על ל"ג ושליש מרובעים ועכשיו שאין לנו אלא שלש רצועות חסר לנו הרביע וכמה מרובע יתר על העגול רביע נמצא שמעגול יעלה ל"ג ושליש על ל"ג ושליש. פירוש אחר מפי ה"ר שלמה מלייזי ליישב שתי הלשונות של הספר פלגא דאמתא ותרי תילתי דאמתא. בית סאה שהוא מאה על עשרים וחמש חלקו לארכו לארבע רצועות ותן לכל אילן אחד שהוא ל"ג ושליש ברוחב כ"ה תסיר רצועה לארכה ברוחב מצי אמה מצד זה וכן מצדה השני הרי לך שתי רצועות שכל אחת ארכה ל"ג ושליש ורחבה חצי אמה וכשתחברם יהא לך רצועה ארכה ל"ג ושליש ורחבה אמה ואמרי שלקחנו רצועה רחבה אמה מדבר שרחב כ"ה ישאר כ"ד באורך ל"ג ושליש תסיר לרחבה רצועה שהיא רחבה שני שלישים מצד זה וכן מצדה השני ותחברם ויהא לך רצועה ארכה כ"ד ורחבה ארבעה שלישים שהוא ל"ב אורך ברוחב אמה הרי יש לך שתי רצועות אחת של ל"ג ושליש ברוחב אמה ואחת ל"ב אורך ברוחב אמה היינו ס"ה ושליש וזהו יתרון דמתניתין על אילן דעולא. עד כאן לשונו.

אי הכי בהא לימא רבי טבל וחולין כו'. הוא הדין דהוה מצי למימר אי מפסיק צונמא מאי אילן שמקצתו כו' תרי אילנות הוי למאי דלא ידע דהדרי וערבי אלא דשפיר פריך. עד כאן גליון תוספות.

בד"ה כמה מרובע כו' ולד' קרנות שמנה שלישים כו' עכ"ל פי' שמנה שלישים באורך וכל אחד מהח' שלישים רוחב שני שלישים וק"ל:

בא"ד רצועה אחת של קצ"ו ברוחב שליש כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד תחתוך החוטין ותפשטם יהיה העליון אורכו מאה כו' עכ"ל לפ"ז נ"ל באילן דעולה דרך קצרה תשים עיגול של ל"ג ושליש על ל"ג ושליש בחוטין דקים עד הנקודה האמצעית כזה* ואח"כ תחתוך כל החוטין מן הנקודה ולמטה לשנים ותפשטם יהיה העליון ארוך ק' אמה והאחרים מתקצרים והולכים עד הנקודה שהיא י"ו אמות וב' שלישים מן החוט העליון ויהיה כזה* שוב חתוך כל החוטין לשנים עד נקודה האמצעית ושים הארוך בצד הקצר והיה כזה* נמצא רצועה זו אורכה נ' אמה ורחבה ט"ז אמות וב' שלישים והיא בעצמה שליש סאה שהיא חמשים אורך וט"ז וב' שלישים רוחב והוא אילן המשנה וק"ל:

בא"ד עולה אלף וקי"א אמות ושליש כו' עכ"ל שהרי מרובע ל"ג על ל"ג הוא עולה אלף ופ"ט כדלקמן שים רצועה רוחב שליש לארכה של ריבוע זה וכן לרחבה יעלה כ"ב אמות עוד תצטרך שליש רוחב ושליש אורך שהוא תשיעית אמה בקרן הרי לך אלף וקי"א וחלק ט' מאמה וק"ל:

בא"ד או כעין זה שליש זה כו' דרך אחרת בית סאה היא ק' כו' עכ"ל כצ"ל והוא מחובר למטה או כעין זה או בדרך אחרת תחשוב שליש סאה שהיא ל"ג על כ"ה והם ל"ג ושליש על ל"ג ושליש עגולים כו' וק"ל:

בא"ד ל"ג ושליש מרובעים כו' עשה אותו עיגול כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד ושלשה רביעי אמה ולא גרסינן פשו שבע אמה ושיתין כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה הא ג' מביא וקורא ה"מ למפרך מסיפא דקתני בהדיא כו' עכ"ל ונראה נמי למאי דס"ד השתא דה"ה דה"מ למפרך מגופא דרישא בלאו דיוקא דקתני בב' אילנות דמביא ועולא קאמר דאין מביא כלל אלא דניחא ליה למפרך גם מקורא ולמאי דמסיק לא ט"ז אמה היינו טעמא דבב' אילנות מביא ולא קורא משום דמספקא לן אי קונה קרקע אי לא כדאמרינן לקמן בפ' הספינה וק"ל:

גמ' היינו דלא רק ולחומרא לא דק. יש לדקדק לפי' ר"ח דפי' לעיל גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים משום דאין מביאין גזל על המזבח א"כ מה חומרא יש במה שמביא בכורים באילן הסמוך למיצר חברו בתוך ט"ז ושני שלישים הא מביא גזל על המזבח וא"כ ה"ל לעולא לדקדק ולמימר דבתוך ט"ז וב' שלישים אין מביאין בכורים וצ"ל דאפילו לר"ה לא הוי גזל ממש ולא הוי כ"כ איסורא להביא בכורים ולכך לא דקדק עולא וק"ל:

רש"י ד"ה לא דק וכו' הואיל וקרוב לשיעור זה קאמר ולא איכפת ליה. כצ"ל והא דאיתא בספרים אמה ואחת ט"ס הוא:

ד"ה ובוידוי לא גרסינן ליה במתניתין וכו'. ר"ל במתניתין שמביא בסמוך לזה דקתני בה רבי עקיבא קרקע כל שהוא חייב בפאה ובבכורים ויש ספרים הוה כתוב בהן גם כן ובודוי:

תוס' ד"ה ה"ג וכו' תהיה רצועה אחת של קצ"ו ברוחב שליש כצ"ל:

בא"ד הרי אילן המשנה ל"ג ושליש על ל"ג ושליש כצ"ל והשאר צריך למחוק עד דרך אחרת:

בא"ד ורבינו משולם מפרש וכו' נשאר תתי"ו וג' רביעי אמה ולא גרסינן הוא ז' מאה ושיתין וכו' כצ"ל:

[בא"ד] חסר רביעית אמה. פי' שהיא חצי אמה על חצי אמה משום דכל אמה אורך ואמה רוחב יש בה ד' חצי אמה על חצי אמה וק"ל:

ד"ה לחומרא ולא דק וכו' אבל חוץ לט"ז פעמים מביא פעמים אינו מביא. נראה דר"ל דבתוך ט"ז אינו מביא כלל עכ"פ אבל חוץ לי"ו פעמים מביא דהיינו כשהוא אמה שלמה חוץ לט"ז או מעט יותר מחוץ לשני שלישי אמה ופעמים אינו מביא כשהוא בתוך ב' שלישי אמה ולכך נקט עולא שש עשרה שהוא מלתא דפסיקא באמות שלמות שאינו מביא אבל יתר מכאן אמה מביא על כ"פ גם בתוך אותה האמה היתירה פעמים מביא ופעמים אינו מביא ומה דקאמר בגמ' והיינו לא דק ולחומרא לא דק ר"ל כיון דביתר מכן פעמים יש מקום להחמיר ולהביא בכורים לכך לא דק ונקיט שיעורא דפסיקא ליה שיש כו להקל ולא להביא וק"ל:

תוס' בד"ה כמה מרובע כו' ב' אמות ותחתוך העודף כו' כצ"ל:

בא"ד ולספרים דגרסי פש להו פלגא דאמתא נמחק:

בא"ד עשה אותו כו' צ"ל ועשה אותו:

בד"ה ובוידוי כו' במעשר שני שום וידוי כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה וכמה מרובע יתר. ובידך נשארו ס"ו ברוחב ח"א. מה שנדפס בגליון צ"ל ס"ה הוא טעות נגלה:

תד"ה ה"ג. שהיא יותר ס"ה אמות ושליש כו'. כצ"ל:

בא"ד ותמלא צד אחר האורך כו'. כצ"ל ברי"ש:

בא"ד שיחסר הרביע שהוספת כו'. כצ"ל:

תד"ה אילן. למאי דמוקי לה כו' מאי אתא לאשמעינן. לעד"נ דאשמעינן דסגי בקרקעו דהיינו שעיקר יניקתו ממנו דהוא ט"ז אמה ואע"ג דמיזל אזלי עד כ"ה אמה אכחושי לא מכחשי כדלקמן ע"ב וע"ש בתד"ה בחיטה בסופו:

תד"ה הא. שמדקדק מרישא מה שיכול. עמש"כ בשבת (קמ"ה) בס"ד:

תד"ה ובוידוי. דלא כתיב במע"ש שיש שם וידוי כו'. כצ"ל:

תד"ה ולכתוב. פי' רשב"ם כו' דאין אונאה לקרקעות כו' וא"נ דנהי כו' ביתר מפלגא יש להן. באמת דעת הרשב"ם מפורש לקמן (ק"ו) בסוף המשנה דאין להם ביטול מקח אפי' שוה פרוטה במנה וכדעת הרי"ף בפ' הזהב:

תוס' ד"ה לא כו' וי"ל דהתם כשענפי. עיין לקמן דף עא ע"ב תוס' ד"ה ואי: