בבא בתרא לב ע"א

ורשב''ג סבר ערער תרי והאמר רבי יוחנן דברי הכל אין ערער פחות משנים אלא ערער תרי והכא במאי עסקינן כגון דמחזקינן ליה באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא ואסקיניה ואתו בי תרי ואמרי דבן גרושה וחלוצה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא ודכולי עלמא מצטרפין עדות והכא במיחש לזילותא דבי דינא קא מיפלגי ר' אלעזר סבר כיון דאחתיניה לא מסקינן ליה חיישינן לזילותא דבי דינא ורשב''ג סבר אנן אחתיניה ואנן מסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן מתקיף לה רב אשי אי הכי מאי איריא חד אפי' בתרי נמי אלא אמר רב אשי דכולי עלמא לא חיישינן לזילותא דבי דינא והכא בלצרף עדות קא מיפלגי ובפלוגתא דהני תנאי דתניא לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהן כאחד ר' יהושע בן קרחה אומר אפי' בזה אחר זה אין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחד ר' נתן אומר שומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו: ההוא דאמר לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א''ל מינך זבינתה והא שטרא

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לב - א

ורבן שמעון בן גמליאל סבר: רק בערער תרי [שני עדים הפוסלים לכהונה] חשוב "עוררים", אבל כשערער עד אחד בלבד, הרי האחר שמכשירו נאמן, והכהן עולה לכהונה. ^[1]

כך הרי אי אפשר לומר, שהרי והאמר רבי יוחנן: דברי הכל אין ערער פחות משנים! ^[2]

אלא לעולם לכולי עלמא אין ערער אלא בתרי, ^[3] והכא במאי עסקינן [ובאופן זה נחלקו]:

כגון דמחזקינן ליה באבוה דהאי דכהן הוא, ^[4] ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא, ואחתיניה, ואתא עד אחד ואמר דכהן גמור הוא ואסקיניה, ואתו בי תרי ואמרי: דבן גרושה וחלוצה הוא, ואחתיניה, ^[5] ואתא עד אחד ואמר דכהן גמור הוא.

[כגון שהיה מוחזק לנו באביו של זה שכהן הוא, ושוב יצא קול בעלמא המערער על כשרותו, ולפיכך הורדנוהו מן הכהונה, שמעלה היא בכהונה לחוש לקול בעלמא; ושוב בא עד אחד המכחיש את הקול, והעלינו את הכהן לכהונה על פי העד שהוא נאמן נגד ערעור של קול בעלמא; ושוב באו שני עדים והעידו על פסלותו, ופסול מן הכהונה; ושוב בא עד נוסף לסייע לעד הקודם שהוא כשר לכהונה].

ובאופן זה נחלקו רבי אלעזר ורבן שמעון בן גמליאל, אם הועילה עדותו של האחד האחרון להעלותו לכהונה:

וסברו בני הישיבה בתחילה: דלכולי עלמא - בין לרבי אלעזר ובין לרבן שמעון בן גמליאל - מצטרפין עדות, אפשר לצרף שני עדים המעידים דבר אחד זה שלא בפני זה, ונמצא שהעד הראשון והאחרון נצטרפו לכת אחת להכחיש את שני העדים הפוסלים!

ומן הדין היה לנו לומר: היות ושתי כתות עדים מכחישים זה את זה, העמד את הכהן על חזקתו הראשונה שהיה מוחזק לנו באביו שהוא כהן, וגם הכשרנוהו על פי העד הראשון כשלא היו לו מכחישים כלל, אלא הכחשת קול בעלמא. ^[6]

והכא ב"מיחש לזילותא דבי דינא" הוא דקא מיפלגי, וכדמפרש ואזיל: רבי אלעזר סבר: כיון דאחתיניה [כיון שהורדנוהו] מן הכהונה, כאשר באו שני עדים לפוסלו, שוב לא מסקינן ליה [אין מעלין אותו לכהונה] כשבא העד השני להכשירו, ואף שיש לנו להעמידו על חזקתו הראשונה שהיה כשר, כי חיישינן לזילותא דבי דינא. ^[7]

וכך מתפרשים דברי רבי אלעזר: אימתי אין מעלין לכהונה על פי עד אחד הבא לבסוף, ואף שמצטרף הוא עם עדות קודמת המכשירה את הכהן - בזמן שיש עליו עוררין, דהיינו שני עדים שפסלוהו תחילה, כי משום זילותא דבי דינא אין אנו מעלים אותו לכהונה.

ורבן שמעון בן גמליאל סבר: מעלין לכהונה על פי עד אחד הבא לבסוף המצטרף עם עדות קודמת, ומשום דאנן אחתיניה כשבאו שני העדים, ואנן מסקינן ליה כשבא העד השני ומשום שמעמידים אנו אותו על חזקתו הראשונה שהיה כשר, ולזילותא דבי דינא לא חיישינן.

הרי נמצא שנחלקו תנאים בסברא זו דחיישינן לזילותא דבי דינא, ורבן שמעון בן גמליאל חלוק על רבי יוחנן בן נורי החושש לזילותא דבי דינא; ולכן פסק רב נחמן שלא לחוש לזילותא דבי דינא, משום שדעתו לפסוק כרשב"ג.

מתקיף לה רב אשי:

אי הכי כדבריך, שלדעת רבי אלעזר חיישינן לזילותא דבי דינא, אם כן מאי איריא חד אפילו בתרי נמי, הרי אף לו יהא שהיו באים שני עדים להכשירו, לא היינו מעלים אותו לכהונה, מאחר שהורדנוהו על פי העדים הקודמים, ומשום חשש זילותא דבי דינא; ואילו מן הברייתא נראה בהדיא שהנידון הוא דוקא משום שעד אחד בלבד בא להכשירו, ולא שנים!? אלא אמר רב אשי לבאר את טעם מחלוקתם של רבי אלעזר ורשב"ג באופן אחר, והוא:

אכן באופן זה שאמרת הוא שנחלקו, אלא שאין טעם מחלוקתם בדין חוששין לזילותא דבי דינא, אלא אדרבה דכולי עלמא לא חיישינן לזילותא דבי דינא!

והכא - במחלוקת רבי אלעזר ורשב"ג - בלצרף עדות של שנים שלא העידו כאחד הוא דקא מיפלגי!

כלומר: מחלוקתם היא, אם מצטרף העד הראשון המכשיר עם העד השני שהכשיר, שהרי שני עדים אלו לא העידו כאחד, ונחלקו רבי אלעזר ורשב"ג בפלוגתא דהני תנאי [היינו המחלוקת השניה שנחלקו חכמים ורבי נתן בברייתא המובאת בסמוך] ; דתניא:

א. לעולם אין עדותן של שנים מצטרפת להיות עדות גמורה של שני עדים, עד שיראו שניהן את המעשה כאחד, אבל אם באו שני עדים לחייב ממון, על פי שתי ראיות, וכגון שהעיד האחד כי ביום פלוני הלוה ראובן לשמעון מאה זוז, והשני מעיד עדות אחרת על הלואה של מאה זוז שהלוה ראובן לשמעון ביום אחר, אין לצרף את עדותם לחייב את שמעון בתשלום מאה זוז לראובן.

רבי יהושע בן קרחה אומר: מקבלין את עדותם אפילו כשראו השנים עדות בזה אחר זה, וכגון שמעיד זה על הלואה ביום ראשון, וזה על הלואה ביום שני ["הלואה אחר הלואה"]; או שמעיד זה על ההלואה, והשני מעיד על הודאה שהודה שמעון לראובן שחייב הוא לו מאה זוז, ["הודאה אחר הלואה"].

ב. אין עדותן מתקיימת בבית דין ואפילו אם ראו שניהם כאחד את העדות, עד שיעידו שניהם כאחד בפני בית דין.

רבי נתן אומר: אין צריך שיעידו שנים כאחד, אלא שומעין בית הדין את דבריו של זה היום, ולכשיבא חבירו למחר, שומעין בית הדין את דבריו.

וזה הוא ביאור מחלוקתם של רבי אלעזר ורשב"ג:

רבי אלעזר סובר: אין מצרפים את עדות העד הראשון עם עדות השני, וכשיטת חכמים שנחלקו על רבי נתן, וזו היא שאמר: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד.

רשב"ג סובר: מצרפים את עדויות השנים המכשירים, וכשבא העד האחד השני להכשיר מעלין לכהונה על פיו, כי מצטרף הוא לעד הקודם, ומספק מעמידים את הכהן על חזקת כשרותו הראשונה.

ונמצא לפי שיטתו של רב אשי, שאפילו רבי אלעזר מודה שאילו היו באים שני העדים כאחד, היו מעלים אותו לכהונה [וכמו שדקדק רב אשי מן הלשון], ולזילותא דבי דינא לא חיישינן; וזה הוא טעמו של רב נחמן שלא חשש לזילותא דבי דינא, כי פסק כשיטת רבי אלעזר ורשב"ג נגד דברי רבי מנחם ברבי יוסי.

מעשה בההוא גברא דאמר לחבריה היושב בשדה שלו "מאי בעית בהאי ארעא [מה מעשיך בשדה שלי] "!?

אמר ליה היושב בקרקע למערער "מינך זבינתה, והא שטרא [ממך קניתיה, והנה יש בידי שטר מכירה] "!

הערות

^[1] הטעם שלפי סברת הגמרא עכשיו, רבי אלעזר סובר שאפילו ערער חד הוי ערעור ורשב"ג סובר שאינו ערעור, ולא פירשה הגמרא להיפך, שרבי אלעזר סובר: ערער חד אינו ערעור, ורשב"ג סובר שהוא ערעור, היינו משום שלשונו של רשב"ג שאמר סתם: "מעלין לכהונה על פי עד אחד" משמע שהוא בא להקל בהעלאה לכהונה על פי עד אחד, יותר מרבי אלעזר.

^[2] הרשב"ם כתב "לא איתפריש היכא קאי", ושיטת התוספות היא, שעל משנה זו אמרה רבי יוחנן.

^[3] יתכן לפרש את לשון הגמרא: "אלא ערער תרי", באופן אחר: אלא רשב"ג שאמר מעלין לכהונה על פי עד אחד, מיירי בערער תרי, וכדמפרש ואזיל.

^[4] כתב הריטב"א, שאף מתחילה ידעה הגמרא שהמשנה עוסקת באופן שהיה מוחזק לנו באביו שכהן הוא, אלא שכך הוא דרך הגמרא לפרש את האוקימתא מתחילה ועד סוף.

^[5] משמע מתוך הסוגיא שאמרו "אין ערער פחות משנים", דדוקא אם באו שנים וערערו על כשרותו הוא דפסלינן ליה, אבל אם בא עד אחד בלבד וערער על כשרותו אין אנו פוסלים אותו; ולכאורה קשה: כיון שמתחילה היה קול הפוסלו ולא הכשרנוהו אלא על ידי אחד, אם כן כיון שהוכחש העד האחד ועד אחד בהכחשה לאו כלום הוא, יש לנו לפוסלו מחמת הקול! ? וראה בזה בחידושי רבי עקיבא איגר בכתובות כו, ובשיטה ישנה שב"שיטה מקובצת" שם.

^[6] נתבאר על פי הרשב"ם שכתב בד"ה דרבי אלעזר "אוקי גברא אחזקיה דכשרות קמייתא, דהוה מוחזק לן באבוה דכהן הוא; וגם הכשרנוהו תחילה על פי עד אחד קודם שבאו עוררין". וראה עוד ברש"י בכתובות כו ב ד"ה דחיישינן שכתב "אוקמינן אחזקיה קמייתא דאסקיניה על פי עד הראשון שהוא נאמן, דהא אכתי אין עוררים, דקול לאו עוררין הוא"; וב"שב שמעתתא" שמעתתא ו פרק יח כתב בדעת רש"י, שמטעם שתי חזקות מוכרע הספק, ובחזקה אחת אין די, כי "תרי ותרי ספיקא דרבנן ". אבל הריטב"א כתב כאן "תירץ רש"י, דאוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה דסליק אפומא דעד קמא, ואינו נכון, דאותה חזקה נתבטלה כשהוכחש אותו העד", וראה שיטה ישנה ב"שיטה מקובצת" כתובות כו. ויש לעיין עוד במה שאמר הרשב"ם "דהוה מוחזק לן באבוה דכהן הוא" דלכאורה הוא תמוה, שהרי אין אנו מסתפקים על כהונתו של אביו והיא ללא עוררין, והנידון הוא אם נשא אביו בן גרושה ויצא בנו בלבד מכלל כהונה, ואם כן מה שייך להעמיד את הבן בחזקת אביו שהוא כהן! ? ובפשוטו היה נראה מלשון הרשב"ם, שכוונתו על דרך מה שכתב בהמשך שהיות והכשרנוהו על פי עד אחד חשוב זה חזקה, אף שאנו דנים עכשיו שבטעות העלוהו על פי העד הראשון; וזה הוא שכתב הרשב"ם, שמתחילה הכשרנוהו על פי החזקה או על פי העד. ולשון הריטב"א בזה הוא "אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקת אבהתיה, ובכי הא, דין הוא דמהני חזקת האב כי חזקה הוא דלא הוה עבר ונסיב, דליהוי בנו בן גרושה ובן חלוצה", ולפי הגדרת הריטב"א בחזקה זו, משמע שאם הנידון הוא באופן שלא ידע האב כלל שהיא בן גרושה כי אז לא שייך להעמיד בחזקת אבהתיה, והוא חידוש. וב"חידושי רבי שמואל" בכתובות סימן טז, ביאר את הענין [וכן מוכח ביאור זה ב"שב שמעתתא" שמעתתא ב פרק יט, כפי שהוכיח שם בד"ה אולם הש"ש] באופן אחר: דבספק של תרי ותרי המכחישין זה את זה אם אמו היתה גרושה ונעשה חלל, מוקמינן ליה בחזקת כשרות לכהונה, והיינו חזקת אביו שהוא כשר לכהונה ["חזקת אבהתא"], ואף על פי שאין האב נפסל אם נשא גרושה ואין כאן הכרעת הספק מכח העמדת האב על חזקתו, מכל מקום יש לבן את החזקה של אביו, דכיון דנולד לכשר יש לו סיבה להיות כשר, ואם נפסל הרי זה שינוי בסיבת כשרותו, וכל היכא דאיכא ספיקא אם אירע שינוי הגורם לפוסלו, חיילא הוראת החזקה שלא חל בו השינוי [וראה שם בכל ענין זה בארוכה, וכן ראה שם אם אומרים "חזקת אמהתא" כשם שאומרים "חזקת אבהתא"].

^[7] ביאר הרשב"ם: אע"ג שלפי רבי אלעזר חיישינן לזילותא דבי דינא, מכל מקום מודה רבי אלעזר שמעלין אותו על פי העד הראשון שבא להכשירו כנגד קול הפסול שיצא עליו, ולא חיישינן לזילותא דבי דינא [וכמבואר בגמרא], ומשום, שלכתחילה כשהורדנוהו על פי הקול, לא הורדנוהו אלא כדי לברר הדבר, ולכן כשחוזרים ומעלים אותו אין כאן זילותא דבי דינא, ורק כשהורדנוהו על פי עדים שמן הדין הורדנוהו, אז איכא חשש זילותא דבי דינא. והנה לכאורה היה מקום לחלק על פי מה שהובא בשם הריטב"א בהערה בתחילת הסוגיא, שעד כאן לא אמרו שחוששין לזילותא דבי דינא, אלא באופן שהפסק לא נשתנה באופן ודאי אלא מספק, וכגון בתרי ותרי, שמספק פוסקים אנו "כל דאלים גבר", או שפוסקים מספק "העמד דבר על חזקתו", דכיון שאין פסק ברור היפך הפסק הקודם, בכי האי גוונא חיישינן לזילותא דבי דינא; אבל כשבא עד אחד נגד הקול, הרי ברור לנו שכשר הוא, ולא נפסלנו משום חשש זילותא דבי דינא; ומהרשב"ם מוכח שלא כסברא הזו. ולפי הריטב"א יש לומר, דבאמת במקום שיש הכרעה של חזקה אין שייך לחוש לזילותא דבי דינא, ועד כאן לא חששו לזילותא דבי דינא בסוגייתנו אלא במקום חזקה שהיא במקום תרי ותרי שהיא אינה חזקה המכרעת כלל.

ורבן שמעון בן גמליאל סבר: ערער שאין עד אחד מועיל כנגדו להכשיר — הוא דווקא זה של תרי [שנים], אבל אם יש רק מערער אחד יכול עד אחד להכשיר, והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: דברי הכל אין ערער פחות משנים, וערעור של עד אחד אינו נחשב כלל!

אלא יש לומר שלדעת הכל מדובר בערער תרי [של שנים], והכא במאי עסקינן [וכאן במה אנו עוסקים]? — במקרה כגון דמחזקינן ליה באבוה דהאי [שמוחזק לנו באביו של זה] שכהן הוא, ונפק עליה קלא [ויצא עליו קול, שמועה] על הבן שבן גרושה ובן חלוצה הוא, והרי הוא חלל, ולכן אף שהוא בן כהן, מכל מקום הוא עצמו אינו כהן, ואחתיניה [והורדנו אותו] מן הכהונה, ואתא [ובא] עד אחד ואמר שכהן הוא, ואסקיניה [והעלינו אותו] לכהונה,

ואתו בי תרי ואמרי [ואחר כך באו שניים ואמרו] שבן גרושה ובן חלוצה הוא, ואחתיניה [ושוב הורדנו אותו], ואתא [ובא] עד אחד נוסף ואמר שכהן הוא. ודכולי עלמא [ולדעת הכל] מצטרפין שנים שהעידו כל אחד בנפרד לעדות אחת, ולכן מן הדין היה כשר לכהונה, שהרי יש (בצירוף) שני עדים המכשירים אותו, הראשון והאחרון.

והכא במיחש לזילותא דבי דינא קא מיפלגי [וכאן בחשש לזילות בית דין הם חולקים], שר' אלעזר סבר [סבור]: כיון דאחתיניה לא מסקינן ליה [שהורדנו אותו לכן אין מעלים אותו], שכן לדעתו חיישינן לזילותא דבי דינא [חוששים אנו לזילות בית הדין], שהרי נראה שבית הדין משנים כל פעם את פסיקתם. ורבן שמעון בן גמליאל סבר [סבור]: אנן אחתיניה ואנן מסקינן ליה [אנו הורדנו אותו ואנו מעלים אותו], ולזילותא דבי דינא לא חיישינן [ולזילות בית דין אין אנו חוששים]. ורב נחמן, שלא חשש לעיל לזילות בית הדין, סבור כדעת רבן שמעון בן גמליאל.

ולעצם הסבר זה של המחלוקת מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: אי הכי [אם כך], אם זהו טעם המחלוקת, מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] במקרה שהיה בסוף חד [עד אחד] שהכשיר, נחלקו? אפילו בתרי נמי [בשני עדים גם כן] אם באו בסוף להכשירו, גם אז קיים החשש לזילות בית הדין! אלא אמר רב אשי: כך צריך להבין, דכולי עלמא [לדעת הכל] לא חיישינן לזילותא דבי דינא [אין אנו חוששים לזילות בית הדין], והכא [וכאן] בלצרף עדות קא מיפלגי [הם חלוקים], האם מצטרפות עדויותיהם של העדים הבודדים. ובפלוגתא דהני תנאי [ובמחלוקת של התנאים הללו] נחלקו הם,

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: לעולם אין עדותן של עדים מצטרפת עד שיראו שניהן את המאורע כאחד. ר' יהושע בן קרחה אומר: אפילו אם באו בזה אחר זה. ומחלוקת אחרת בצירוף עדים: אין עדותן של שנים, אף שראו כאחד, מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחד. ואילו ר' נתן אומר: אפילו שומעין דבריו של עד זה היום, ולכשיבא חבירו למחר — שומעין דבריו. ושתי העדויות מצטרפות, ובמחלוקת זו שבין חכמים ור' נתן נחלקו ר' אלעזר ורבן שמעון בן גמליאל.

א ועוד בענייני קרקעות, ההוא דאמר לחבריה [אדם אחד שאמר לחבירו]: מאי בעית בהאי ארעא [מה אתה מבקש בקרקע זו] שהיא שלי? אמר ליה [לו]: מינך זבינתה והא שטרא [ממך קניתיה והרי השטר].

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

and Rabban Shimon Ben Gamliel holds that an effective challenge requires two witnesses, one could then ask: But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: Everyone agrees that there is no effective challenge with fewer than two witnesses?

Rather, the challenge was established by two witnesses. And with what are we dealing here? We are dealing with a case where we presume with regard to the father of that man that he is a priest, and a rumor emerged about the son that he is the son of a priest and a divorced woman, or the son of a priest and a ḥalutza, and we downgraded him from the presumptive status of priesthood based on that rumor, and one witness came and said that the man in question is a priest of unflawed lineage, and we elevated him back to the priesthood, as one witness is sufficient to negate a rumor.

The Gemara continues the case: And then two witnesses came and said that he is the son of a divorced woman or the son of a ḥalutza, and we downgraded him from the priesthood based on their testimony. Then one witness came and said that he is a priest of unflawed lineage, resulting in two witnesses testifying that his lineage is unflawed, and two testifying that it is flawed. And everyone agrees that the testimony of the two single witnesses combine to produce testimony that he is a priest of unflawed lineage, and his presumptive status of priesthood should be restored.

The Gemara explains the dispute: And here it is with regard to concern about contempt of court that they disagree. Rabbi Elazar holds: Once we downgraded him from the presumptive status of priesthood based on the testimony of two witnesses, we do not then elevate him, as we are concerned about contempt of court, as a reversal in the court’s decision creates the impression that the court operates indecisively. And Rabban Shimon Ben Gamliel holds: We downgraded him from the presumptive status of priesthood and we then elevate him, and we are not concerned about contempt of court. The primary concern is that the matter should be determined based on the relevant testimonies.

Rav Ashi objects to the analysis that they disagree with regard to concern about contempt of court: If so, why specifically is it necessary to establish the dispute in a case where first one witness testified as to his unflawed lineage, and then another testified later? The same would hold true even in a case where two witnesses testified together that he is unfit for the priesthood and the court downgraded him, and two witnesses testified together that he is fit for the priesthood and the court elevated him. The tanna’im would also disagree, as the same concern applies. Rather, Rav Ashi said: Everyone agrees that we are not concerned about contempt of court. And here, it is with regard to whether the court is able to combine the testimony of two single witnesses that they disagree, and it is with regard to the issue that is the subject of the following dispute between these tanna’im.

As it is taught in a baraita (Tosefta, Sanhedrin 5:5): The testimony of individual witnesses never combines unless it is so that the two of them see the incident transpire together as one. Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: Their testimony combines even in a case where they witnessed the event one after the other, but their testimony is established in court only if it is so that the two of them testify together as one. Rabbi Natan says: They are not required to testify together. Their testimony is combined even if the court hears the statement of this witness today and when the other witness arrives tomorrow the court hears his statement. Rabbi Elazar and Rabban Shimon ben Gamliel disagree in the dispute between Rabbi Natan and the Rabbis, whether the separate testimonies can be combined.

§ The Gemara relates an incident where two people disputed the ownership of land. There was a certain person who said to another: What do you want with this land of mine? The possessor said to him: I purchased it from you, and this is the bill of sale.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

והאמר ר' יוחנן אין ערער פחות משנים והיכי אמר ר' אלעזר דהיכא דאיכא ערער חד אין מעלין. לא הכא במאי עסקינן דמאי בינייהו כגון דמחזיק לן כו' דכולי עלמא מצטרף לעדותן דקמא ודבתרא דמכשרי ליה אע"ג דלא אתו בהדדי:

חיישינן לזילותא דבי דינא דהורידוהו מן הכהונה. והואיל דליכא אלא חד סהדא דאתי באפי נפשיה לא מסקינן ליה דאין מעלין לכהונה על פי עד אחד הואיל דאיכא עוררין ורשב"ג סבר דמסקינן ליה ולזילותא דבי דינא דאחתיה לא חיישינן הואיל דאיכא תרי סהדי אע"ג דלא אתו בהדדי. ורב נחמן משום הכי עבד עובדא דלא חיישינן לזילותא דבי דינא משום דס"ל כרשב"ג דאמר משום ר"ש הסגן. אי הכי דפליגי דחיישי' לזילותא דבי דינא מאי איריא עד אחד דאתי באפי נפשיה אפי' אתו תרי בחדא כיון דאחתיניה חיישי' לזילותא דבי דינא ולא מסקינן ליה. עד שיראו שניהם כאחד שאם העיד אחד אני ראיתי פלוני לוה מפלוני מנה ואח"כ העיד אחר אני ראיתי פלוני לוה מפלוני מנה אין עדותן מצטרפת עד שיראו ב' העדי' כאחד שלוה מנה דדלמא אמנה דקא מסהיד האי לא מסהיד האי דשמא פרע לו ושוב לוה ממנו. ר' יהושע בן קרחה אומר אפי' בזה אחר זה הואיל ועדות אחת הן מעידין וביום אחד ושעה אחת:

ואין עדותן מתקיימת בבית דין. שאם אמר אחד אני ראיתי עדות זה וחבירו שם היה ולמחר בא חבירו והעיד כן אין מצטרפין עד שיעידו שניהם כאחד:

ר' נתן אומר וכו'. דר' אלעזר סבירא ליה כרבנן דהואיל שלא באין שני עדים הללו בבת אחת להעיד על כהן זה אין עדותן מצטרפת ורשב"ג סבר כר' נתן דמצטרפין:

הכא במאי עסקינן כגון דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא וכו'. ואי קשיא אמאי אוקמא בהכי לוקה, כגון דאתו בי תרי ואמרי בן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתינ' ואתא חד סהד' בחד בניסן ואמר דכהן הוא ואתא נמי אחרינא בשני ואמר דכהן מעליא הוא ובמיחש לזילות' דבי דינא קא מפלגי ואיכא למימר בעי לאוקמ' בדאיכא הפסק בנתים משום דתנן במתניתין על פי עד אחד והיינו עד אחר דהא אחתיג" מאחר שבא הראשון ונועלין אותו עכשיו על פי זה השני ובלאו הכי לא מתני ליה עד אחד ולפי דעת רש"י ז"ל והרב רבי שמואל ז"ל תלמידו נמי הזכיר כאן בדבריו צריך הוא להעמידה כך שאם לא העלוהו על פי עד אחד מתחלק היה פסול מן הדין אף על פי שבאו שנים והעידו שהוא כשר דאמרי תרי ותרי נינהו ופסול ולא מוקמינן נברא בחזקת אבהתי' וכבר כתבתי בענין זה יותר מזה במסכת קדושין ובמסבת כתובות בכר'ד, שם אמאי קא סמכ' אהאי שטר' האי שטר' חספ' בעלמא הוא. פירש הרב רבי שמואל ז"ל בפירושיו ואיני מבין דבריו ולענין הדין בגמר' עצמ' תמה הוא למ' לא יהא אדם נאמן לטעון על פה במגו דיכול לתבוע בשטר והא אפילו במגו דתלו, במעשה ומחוסר מעשה נמי אמרינן כדאמרינן בעלמא שהרי בידו לגרשה ושמעתי פירושה משום דלא אמרי' מגו לאפוקי ממונא וכן פירש' רבי יהוסף הלוי ז"ל והאי נמי כיון דאית ליה חזקה דאבהת" לא מפקינן מיניה ורבא סבר אמרינן מגו אפילו לאפוקי ממונא ואפסיקא הילכתא כרבא בארעא משום דברשות מחזיק קיימא הוה ליה מוציא מחברו ומגו לאוקמי ממונא הוא ואע"ג דקיימא לן קרקע בחזקת בעליה עומד,ח כיון דאיכא מגו ותפיס לה איהו מהימן ואף על גב דבחזקת אבהתי' דהאיך קיימא אי נמי אפשר לפרש' בשהחזיק בה שני חזקה וקמ' ליה בתזקתי' ומיהו א, איפסילה ליה שטר' דידיה איבטילה לה חזקתי' כדתני' בתוספתא האוכל שדה נוחמת אונו ונמצאת אונו פסולה הרי זו אינה חזקה הילכך אי איפסיל' שטרוז דלאו מפומי' דהאי איבטיל' חזקתי' אבל השתא דאיכא מגו והחזיק בה קמה לה ארעא בחזקתי' בלא שטר' הילכך הוה ליה מערער מיציא מחברו נפליו הראיה ורב יוסף סבר אוקי ארעא בחזקת אבהת' הואיל ומודה דפסול' היא הך שנור' ואבטיל' חזקתי' והילכתא כרב' בהא ולשון זה ודאי אינו דכל דאחזיק אע"ג דנ'יבטל' טענת חזקת,' מגופה מגו דידה לאו לאפוקי ה,א אלא בדלא אחזיק וארעא בחזקת אבכתי' קיימ' כיון שיש לו עדים דשל אבותיו ולזה א,ן לו חזקה הילכך לא אמרינן ביה מגו ונמרי' לה דלא אמרי' מגו לאפוקי ממונא משנים אוחזין בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי זה ישבע שאין לו בה פתות מרביע ואמאי לא משתבע אחצי' ולישקול תצי' מגו דאי בעי אמר כולה שלי אלא שמע מינה דלא אמרינן מגו לאפוקי ממונא והרי אנו צריכין לפרש מה יעשה רבה במשנתנו ולפי דעתי שזו אינה ראיה דכי אמר כול' שלי אינו נאמן אלא ליב,ול מחצית מה שטען כי אמר נמי תל,ה שלי אינו נאמן אלא ל'טול חצי טענתו וכבר פירשתי זה במקומו. ואי קשיא לך הא דאמרינן במסכת שבועות מגו דיכיל למימר לא היו דברים מעולם יכול למימר סיטראי נינהו ולא אחרט שטרא וגבי ליה אלמא אמרינן מגו לאפוקי ממונא. לאו קושי' הוא דאיהו נאמן לומר על מה שהוא תפים ספיראי נינהו ואין נאמנותו על מנה שבשטר אלא על מה שפרע לו שהוא או' סטראי נינהו ואף על גב דממילא מהני ליה מגו לגבות בו מנה שבשטר. ומיהו קשיא לי ההיא סוגי' דבריש פרק האשה שנתאלמנה דקאמרינן נאמנת אשה לומר מוכת עץ אני וגובה מאתים משום מגו ואע"ג דרבי יהושע בהאי מגו פליגי הא בעינן בגמרא מאי טעמא ומפרש,נן משום טעמ' אחרינא כדמפרש התם אלמא לכולי עלמא שמי'.מגו ומפקינן ביה ממונ' ועוד מצאתי מגו להוציא בפרק המקבל מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש ואמר רב יהודה מלוה נאמן דאי בעי אמר לקוחה היא בידי. פירוש בסוף שלש באו לדין שאלו אכלן חמש מלוה ודאי נאמן רליכא למימר עליה מה דאיתמר עליה רב זביד ורב עוירי גא סבירא להו הא דרב יהודה מאי טעמא שטרא כיון דלנוביינא קאי מזהר זהיר ביה והאי מכבש הוא דכבשי' חדא דמחמש ואילך לאו לגוביינא קאי דמשכנת' דסור' היא ועוד דמשום תשד' דדילמ' כבשי' לא מפקינן מיניה דמלוה מאי דאכל אלא בסוף שלש באו וכך פרש"י זכרונו לברכה. וארעא אף על גב דמעיקרא ודאי הות ממשכנת' בחזקת בעליה עומדת לכולהו ספיקא כדאיתמר התם (התם) בסמוך ואפילו הכי מהני מגו לאוקומה ברשות' דמלו' מספיק' ולאפוקי פרי מרשות' דלו' דהוה מאר' ודאי ואין מגו להוציא ממון יותר מזה ועיינ' טוב' בהך שמעתא ומשמע לי דהכי פירוש' דהך שטר' לא מקימ' בבי דינ' באשרת' וכי אח' לבי דינ' א"ל האי שטרא זייפ' ממש הוא אי נמי שטר אמנ' גחין ואמר לי' לרבא אין זיפ' הוא כלומר שטר אמנה הוה ומיהו שטר מעלי' הוה לי ואמר רבה מה לי לשקר אי בעי אמר שטרא מעלי' הוא ומקיים לה בסהדי כלומר אם יכול לקיימו נאמן במגו ואם אין עדים מצויין לקיימו ודאי אינו נאמן דהא ליכא מגו ואמר לי' רב יוסף אמאי קא סמכת אהאי שטר' האי שטר' חספ' בעלמא הוא דהא אינו מקוים וכל זמן שלא נתקיים הרי הוא כחרס ואפילו אמר לויתי ופרעתי דמאן משוי ליה שטרא לוה הא אמר פרעתי וא"ת הרי היה יבול לקיימו כל זמן שלא נתקיים כחרס הוא ועכשיו אין בית דין נזקקין לו שייימנו ויה' אתר כן נאמן במגו שהרי הוד' שהיה כחרס הנשבר והיאך בית דין נזקקין החרס כדי להאמינו לזה בדין מגו הרי זה שהקדים טענותיו טפש והפסיד ונסתפק לבעלי הגמ' דין זה ואמרו שלא לעשות בו מעשה אלא היכא דקיימ' תיקום ובהלכות נמי בדלא מקוים העמידוה ומשום דאי בעי מצי לקיומיה בבי דינ' והאי דאמרי' בפרק הכותב גבי פוחתת כתובת' אמאי קא סמכת אהאי שטר' חספ' בעלמא הוא הכי נמי בבי האי גונ' הוא ואליבא דהילכתא מקשינן אי נמי אליבא דכולי עלמא קושיא דקא סלקא דעתך דאמר' כתובתי מזויפת היא ואין עדים מצויין לקיימ' דליכא מגו ואוקימנא באמנ' בינו לבינ' ולא בענין לאוקומ' במקויימת ופוחתת ממש דעבדו סהדי שקראי. וזה הפירוש בדין הזה נכון בעיני ועולה כהונן.

הכא במאי עסקינן דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה. מקצת ספרים יש שכתוב בהן כן, ובספרים דוקני לא גרסינן הכא ואחתיניה, דהא כולי עלמא מודו בהא דכי אתי עד אחד ואמר דכהן הוא מסקינן ליה, ואפילו הכי הוו בעי לאוקומה לפלוגתייהו במיחש לזילותא, ואם איתא היכי מסקינן ליה הכא כיון דאחתיניה. אלא לא גרסינן ליה, ואי גרסינן ליה, לאו הורדה גמורה קאמר, אלא חיישינן ליה קאמר. אבל ר"ש ז"ל גריס ליה, ופירש הוא ז"ל דכיון דעל ידי קול בעלמא הורדנוהו ליכא זילותא כלל אי מסקינן ליה על פי עד אחד.

ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא. ואם תאמר למה הוצרך לכל זה, לימא דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא, ואתא עד אחד נמי ואמר דכהן הוא. פירש ר"ש ז"ל דבכי האי גוונא ההוא סהדא קמא כי אתא ואמר דכהן הוא לאו כלום הוא, דעד אחד לאחזוקי במאי דהוה מוחזק לן לא מעלה ולא מוריד ולא משגיחינן ביה כלל, אבל כי נפק עליה קלא מעיקרא דבן גרושה ובן חלוצה הוא, עד אחד כי אתא מהני הוא לבטולי קלא ולאחזוקי בחזקת אבוה.

ואתו בתרי ואמרי דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד ואמר דכהן מעליא הוא ולכולי עלמא מצרפין לדון והכא במיחש לזילותא קא מיפלגי. ואיכא למידק, למה לי למימר כולי האי, לימא כגון דאתו בתרי ואמרי בן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה, ואתי בתרי ואמרי דכשר הוא, ובזילותא דבי דינא קא מיפלגי. י"ל דבעי לאוקומא בדאיכא קלא תחלה, ואתא עד אחד ואסקיניה, משום דתנן במתניתין מעלים לכהונה על פי עד אחד, דאלמא ירוד היה והעלינוהו על פי עד אחד, וקתני בזמן שיש עליו עוררין אין מעלין, ורשב"ג סבר אפילו בזמן שיש עליו עוררין מעלין על פי עד אחד, דאלמא לאחר הערעור אתא עד אחד לסייע את הראשון, דאי לא, בזמן שיש עוררין שנים היאך מעלין על פי עד אחד, אלא היינו בדאתו בתרי ואמרי דבן גרושה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד, דלרבי אלעזר אין מעלין אותו על פי העד השני שבא להצטרף עם הראשון, ומשום זילותא, ולרשב"ג מעלין אלא דאכתי איכא למידק מתניתין גופה מאי טעמא נסיב לה בהכין, והיינו דאקשי ליה רב אשי אי הכי אפילו תרי ותרי נמי. ואוקימנא דבלצרף עדותן קא מפלגי ובפלוגתא דתנא קמא דרבי נתן ורבי נתן קא מיפלגי.
ואיכא למידק, אכתי למה להו למיתני דאתו הני תרי חד קודם הערער והאחר לאחר הערער, לינקוט כגון דאתו תרי ואמרי בן גרושה ואחתיניה, ואתא חד בניסן ואמר דכהן ואתא עד אחד באייר ואמר נמי דכהן הוא, דלרבי אלעזר לא מצטרפין עדותן ולרשב"ג מצטרפין עדותן, והוו להו תרי ותרי ואוקי גברא בחזקת אבהתא. ונראה לי דלרבותא קאמר ולאשמועינן כחו דתנא קמא, דאפילו בזמן שבא העד הראשון בתר קלא, דעבדינן עובדא על פיו וכעדות גמורה היא, אפילו הכי כיון דאתו בתרי ואחתיניה ואתא עד אחד להצטרף עם הראשון, אפילו הכי אין מצטרפין אותן, וכל שכן כשבאו שני העדים מפוזרים לאחר הערער דהתם אין לקבלם, משום דכשבא הראשון כאלו אין כאן עדות כלל הוא, שאין דבריו של אחד במקום שנים, והילכך אף כשבא השני לאחר מיכן אין מצטרפין אותן, דמיקלש קליש ליה לעדותו של ראשון.
אבל רש"י ז"ל פירש בכתובות (כו, ב) דעל כרחין איצטריך להעמידה בכך, שאם לא העלוהו על פי עד אחד מתחלה היה פסול מן הדין אף על פי שבאו שנים והעידו שהוא כשר, דאמרינן תרי ותרי נינהו ופסול ולא מוקמינן גברא בחזקת אבהתיה. ואין זה דעת רבינו יצחק הזקן ז"ל. אלא שיש בכאן שאלה, דהכא משמע דאלו הוו תרי ותרי מוקמינן גברא בחזקת אבהתא, וקשיא לן האי דגרסינן בקדושין פרק האומר (סו, א) בענין ינאי שהיו אומרים אמו נשבית במודיעין ויבוקש הדבר ולא נמצא, ואמרינן היכי דמי, אילימא דתרי אמרי' אשתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי, הרי נמצא, דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ופסול הוא, אלמא לא מוקמינן ליה אחזקתיה, ובפרק בכל מערבין (עירובין לה, א) נמי אמרינן תרומה ונטמאת, שנים אומרים מבעוד יום ושנים אומרים משחשיכה אמר רבי מאיר הרי זה חמור גמל ולא מוקמינן תרומה אחזקתיה, ותירץ ר"י ז"ל, דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא, והכי משמע בפרק ארבעה אחים ביבמות (לא, א) דמן התורה כל תרי ותרי מוקמינן מילתא אחזקתיה בין לקולא בין לחומרא, לקולא כגון שזרק לה קדושיה או גט, שנים אומרים קרוב לו ושנים אומרים קרוב לה, מדאורייתא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא בחזקת פנויה, לחומרא כגון שזרק לה גיטא שנים אומרים קרוב לו ושנים אומרים קרוב לה מוקמינן אתתא בחזקת אשת איש, אלא מדרבנן הלכו בה לחומרין, והני מילי בשל תורה, כגון גבי קדושין, וההיא דפרק האומר דינאי דפסלינן ליה, היינו דוקא לעבודה, אי נמי לתרומה דאורייתא, אבל בתרומה דרבנן מישרא שרי, והא דשמעתין דמוקמינן בחזקת אבהתיה, בתרומה בזמן הזה דרבנן, וההיא דערובין דאלזינן בה לחומרא הני מילי לרבי מאיר דסבירא ליה דתחומין דאורייתא, ובהדיא קרי לה דאורייתא התם. ואי קשיא לך שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת, הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא, כיון דמדאורייתא אוקי מילתא אחזקתיה, אם כן אמאי לא תצא, והלא הבא עליה במזיד בחנק ובשוגג בחטאת, ונהי נמי דמוקמינן לה התם בשנשאת לאחד מעידיה ובאומרת בריא לי, מכל מקום כיון דמחזיקין לה לעלמא כאשת איש ובחנק עידיה נמי קיימי עלה בחנק, דמדאורייתא אחזקתיה קיימא. י"ל כיון דאתתא דיקא ומנסבא שלא לפסול זרעה והיא אומרת בריא לי, חזקה דלא משקרא, והאי חזקה מרעא לה לחזקה דאשת איש, והויא לה ספיקא, לפיכך כיון שנשאת לאחד מעדיה לא תצא. והא דמקשינן התם הבא עליה באשם תלוי קאי והיא גופה באשם תלוי קיימא, בדין הוא דהוה ליה לאקשויי הבא עליה בחטאת קאי, כיון דאכתי לא הוה קים לן דמיירי באומרת בריא לי דאיכא חזקה דאיתתא דיקא ומינסבא. אלא להכי אקשינן הבא עליה באשם תלוי קאי, לומר דאפילו תמצא לומר דתרי ותרי ספיקא דאורייתא וכמאן דאמר הכין ביבמות פרק ד' אחין, אפילו הכי הבא עליה באשם תלוי קאי, דתרי ותרי ספיקא הוי ובקדושין פרק האומר כתבתי יותר מזה בסייעתא דשמיא.

ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מינך זבינתה והא שטרא. בדאית ליה למערער עידי אבות, מדאיצטריך ליה להאי למימר ליה האי שטרא ומחזיק לית ליה עידי חזקה, מדאיצטרך לאיסתיועי משטרא.

מי שהוחזק אביו אצלנו בכהן ויצא עליו קול שהוא בן גרושה או בן חלוצה חוששין לו ומורידין אותו מספק ויש חולקים בזו ממה שאין גורסין בכאן ונפק עליה קלא דבן גרושה ואחתיניה אלא שאין צריכין לכך שפירוש הדבר ויצא עליו קול בן גרושה ובן חלוצה ומתוך אותו הקול לא בא לכלל כהנה בא אח"כ עד אחד והעיד עליו שכהן גמור הוא מעלין אותו על פיו ואפילו בא אח"כ עד אחר שבן גרושה הוא אין מורידין אותו אוקי חד להדי חד וחזקת אביו יתרה עליו אבל אם באו שני עדים והעידו עליו שבן גרושה הוא מורידין אותו עד אחד עם חזקת אביו אין עומדין בפני עדות שנים בא אח"כ עד אחד והעיד שכהן הוא הרי זה מצטרף עם הראשון ומעלין אותו ושוב אין מורידין אותו ששנים כמאה והרי חזקת אביו יתרה ואע"פ שבכח בית דין הורידוהו כל כיוצא בזה הם העלו והם הורידן ואין חוששין לזילות שלהם כלל שלא מחמת פשיעתם הוא אלא מצד שאין הדבר מתברר:

לפי דרכך למדת שעדות אחר עדות מצטרף ואפילו גמרו בית דין את הדין על פי אחד ובא השני מצטרף עמו וחוזרין ודנין ואין צריך לומר בשראו המעשה כאחד אלא שלא העידו כאחד ששומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חברו למחר שומעין לו ואפילו חייבו את הלוה בשבועה על פי האחר חוזרין ודנין אותו בצירוף השני אלא אפילו בשלא ראו המעשה כאחד כגון שזה מעיד על הלואת מנה שבניסן וזה על הלואת מנה שבתשרי או שזה מעיד על הודאת מנה שבניסן וזה על הלואת מנה שבתשרי אע"פ שלא על מנה אחד מעידין הואיל ומ"מ שניהם מעידים על מנה מצטרפים עדותם ומחייבין על פיהם וכן פסקו גדולי הפוסקים במסכת סנהדרין ואין צריך לומר שכן בהודאה אחר הודאה או הודאה אחר הלואה שאפשר שעל מנה אחד הם מעידים ובמסכת סנהדרין יתרחבו הדברים בענינים אלו בע"ה:

אנן אחתינן ליה ואנן אסקינן ליה. וכל דאלים גבר:

מד. נפק רב נחמן עבד עובדא כשמעתיה אינהו סבור טעותא היא בידיה ולא היא משום דאשכחה דתליא באשלי רברבי דתנן ר' יהודה אומר אין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד א"ר אלעזר אימתי במקום שיש עוררין אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה ע"פ ע"א רשב"ג אומר משום ר' שמעון בן הסגן מעלין לכהונה ע"פ ע"א רשב"ג היינו ת"ק. כלומר היינו ת"ק דר' יהודה דאמר מעלין לכהונה על פי עד א', דתנן (כתובות כג,ב) וכן שני אנשים זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אינן נאמנין ובזמן שהן מעידין זה את זה הרי אלו נאמנין, דכל חד מינייהו מסקינן ליה בסהדותא דחבריה, אלמא מעלין לכהונה ע"פ ע"א. וליכא למימר דמקום שיש עוררין איכא בינייהו, דאי איכא עוררין דחזי למסמך עלייהו דכ"ע אין מעלין לכהונה ע"פ ע"א. וכי תימא ערער חד איכא בינייהו ת"ק סבר ערער בחד. ואע"ג דליכא אלא חד ערער ערער הוי ואין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד, וכי קתני הרי אלו נאמנין דש"מ דמעלין בדליכא ערער כלל, ורשב"ג סבר ערער תרי. ואי איכא שני עוררין אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. ואשתכח דארבעה מחלוקות בדבר, ת"ק סבר מעלין לכהונה ע"פ ע"א במקום שאין שם ערער כלל, אפילו היכא דאיכא למיחש לגומלין זה את זה, ורבי יהודה סבר אין מעלין אפילו במקום שאין שם ערער כלל, דבהדיא אמרינן בכתובות (כד,ב) דטעמא דרבי יהודה דילמא אתו לאסוקיה מתרומה ליוחסין, דש"מ דאע"ג דליכא ערער כלל נמי קא"ר יהודה אין מעלין, ורבי אלעזר סבר אימתי אין מעלין במקום שיש עוררין, ואפילו חד, אבל במקום שאין עוררין כלל מעלין לכהונה ע"פ עד אחד היכא דליכא למיחש לגומלין, ורשב"ג סבר מעלין לכהונה ע"פ עד אחד אפילו במקום שיש ערער אחד דאין ערער פחות משנים אבל ערער חד כמאן דליתיה דמי.

והא"ר יוחנן אין ערער פחות משנים. ואי אמרת דבערער חד פליגי אשתכח דלטעמיה דתנא קמא ערער בחד ודלא כר' יוחנן, וקשיא לר' יוחנן היכי שביק סתמא דהוא רבים ואמר כיחיד. אלא דכ"ע ערער תרי והכא במאי עסקינן כגון דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפיק עליה דידיה קלא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואחיתניה ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא ואסיקניה ואתו תרי ואמרי דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואחיתניה והדר אתא עד אחד ואמר דכהן מעליא הוא ובמצטרפין לעדות, כלומר לצרופי סהדא בתרא בהדי קמא ולמחשבינהו כמאן דאתו השתא ואסהידו ביה דכהן הוא דכולי עלמא לא פליגי דמצטרפין והכא בזילותא דבי דינא קא מפלגי. ת"ק סבר אע"ג דאלו אתו תרווייהו מעיקרא ומסהדי דכהן מעליא הוא תו לא הוה מחתינן ליה אפומא דהני תרי אחריני דאמרי דבן גרושה או בן חלוצה הוא, דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקת אבהתיה, ואי משום קלא, איגלאי מילתא דקלא מחמת הני עוררין הוא דנפק, מיהו כיון דאחיתניה אפומא דתרי מקמיה דלצטרף סהדא אחרינא בהדי קמא קם דינא אפומא דהנך תרי עוררין ולא אסקינן ליה אפומא דהאי סהדא בתרא, דאע"ג דמצטרף בהדי קמא נמי אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקת פסול כדהשתא, והיינו טעמא דלא מוקמינן ליה בחזקת אבהתיה כדמעיקרא דחיישינן לזילותא דבי דינא. ורשב"ג סבר אנא אחיתניה ואנא אסיקניה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן. והכי קתני, בזמן שהן מעידין זה את זה הרי אלו נאמנין כיון דליכא עוררין ולא חיישינן לגומלין, אבל היכא דאיכא עוררין אין מעלין לכהונה על פי עד אחד, אפילו היכא דאסיקניה מעיקרא אפומא דסהדא אחרינא ואתו תרי ואחיתניה ואתא חד לאסוקי לא מסקינן ליה. ר' יהודה אומר אין מעלין ע"פ עד אחד אע"ג דליכא עוררין כלל. א"ר אלעזר אימתי אין מעלין על פי עד אחד במקום שיש עוררין תרי כדאמרן, אבל במקום שאין שני עוררין מעלין על פי עד אחד, ואע"ג דליכא אחרינא דמצטרף בהדיה, ודוקא היכא דליכא למיחש לגומלין. רשב"ג אומר מעלין לכהונה על פי עד אחד, דמצטרף בהדי קמא לאסוקי אפילו במקום שהורדנוהו על פי שני עוררין, ולזילותא דבי דינא לא חיישינן.

ואם תמצא לומר דרבי אלעזר לפרושיה סבריה דת"ק קאתי, ממילא שמעת בהדיא דכי אמר תנא קמא נאמנין היכא דליכא עוררין קאמר אבל היכא דאיכא עוררין אינן נאמנין להעיד זה את זה כר' אלעזר. והא דמיא לההיא דתנן בריש גיטין (ב,א) וחכמים אומרים אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא גט ממדינת הים והמוליך והמביא ממדינה למדינה במדינת הים, וקאמרינן בגמרא (ד,ב) דרבנן בתראי לפרושי טעמיה דת"ק קאתו, הכא נמי רבי אלעזר לפרושי טעמיה דת"ק קא אתי. והכי נמי מסתברא משום קושייה דרב אשי דקא מקשי אפילו תרי ותרי נמי, דלא מיתוקמא שפיר אלא אמימריה דרבי אלעזר כדבעינן לברורי לקמן (ד"ה מתקיף).

ואם נפשך לומר דכי מקשינן מעיקרא רשב"ג היינו ת"ק דאדר' אלעזר קאמרינן אלא משום דלאו אורחיה דגמרא למקרי ת"ק אלא למאן דלא מתפרש שמיה בהדיא בההוא דוכתא ואי אדרבי אלעזר קאי הוה ליה למימר היינו רבי אלעזר.

מתקיף לה רב אשי אי הכי אפילו תרי ותרי נמי אלא אמר רב אשי למיחש לזילותא דבי דינא דכולי עלמא לא פליגי דלא חיישינן והכא בלצטרף עדות קא מיפלגי. כלומר, אי ס"ד מודי ת"ק ורבי אלעזר דמצטרף סהדא בתרא בהדי סהדא קמא, וכי קאמר אין מעלין משום זילותא דבי דינא הוא, מאי איריא על פי עד אחד דאתא עד אחד לחודיה לבסוף לאסוקיה, אפילו אתו תרי מעיקרא ואחיתניה והדר אתו תרי בהדי הדדי לאסוקי למאן דחייש לזילותא הכא נמי ליחוש ואין מעלין, אלא מדקתני רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין דמשמע אימתי אין מעלין על פי עד אחד במקום שיש עוררין, [ובמקום שיש עוררין] נמי על פי עד אחד הוא דאין מעלין הא על פי שנים מעלין ולא חיישינן לזילותא דבי דינא, והיינו טעמא דאין מעלין על פי עד אחד שבא להצטרף עם הראשון דקסבר אין עדותן מצטרפת עד שיעידו שניהם כאחד בבית דין. ורשב"ג סבר דמצטרפין.

ובפלוגתא דהני תנאי דתניא אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד ר' יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה ואין עדותן מתקיימת בב"ד עד שיעידו שניהם כאחד רבי נתן אומר שומעין דבריו של זה היום ולכשיבוא חבירו למחר שומעין את דבריו. וקם ליה ת"ק ור' אלעזר כתנא קמא ורשב"ג כרבי נתן. וקיימא לן כרשב"ג, דהא אסיקנא התם בסנהדרין פרק שלישי (ל,ב) דלטעמיה דר' יהושע בן קרחה דלא בעי עיקר ראיה בהדי הדדי [כ"ש דלא בעי הגדת עדות בהדי הדדי] כדרבי נתן, וכיון דאיפסיקא הלכתא התם כרבי יהושע בן קרחה כל שכן דהלכתא כרבי נתן, וכיון דהלכתא כרבי נתן ממילא שמעת דהלכתא נמי כרשב"ג דקאי כוותיה. ועד כאן לא פליגי אלא היכא דאתא עד אחד לבסוף, אבל היכא דאתו בי תרי לבסוף לאסוקי אע"ג דאחיתניה מעיקרא אפומא דבי תרי אנן אחיתניה ואנן מסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן לדברי הכל. והיינו דקאמרינן משום דאשכחה דתליא באשלי רברבי. ושמעינן מינה דהלכתא כרב נחמן דלא חייש לזילותא דבי דינא, דהא אסקה רב אשי, ועוד דמתני' נמי גופה על כרחיך לא מיתרצא שפיר אלא בהכין, ועוד דהא עבד ר"ג עובדא כשמעתיה וקיימא לן דמעשה רב:

מה. ושמעינן נמי דלא מיבעיא היכא דאתא חד סהדא ואסהיד ביה בהאי גברא דכהן הוא ואסיקניה אפומיה, דאע"ג דאתא אחרינא ואמר לאו כהן הוא דלא מחתינן ליה אפומא דחד סהדא, אי נמי היכא דמוחזק לן בגויה דכהן הוא דלא מחתינן ליה אפומא דעד אחד, דקיימא לן כרבי יוחנן דאמר אין ערער פחות משנים, אלא אפילו היכא דאתו תרי סהדי בהדי הדדי לאסהודי ביה, חד קא מסהיד דכהן מעליא הוא וחד קא מסהיד דלאו כהן הוא, לא משגחינן ביה בההוא סהדא דקאמר לאו כהן הוא ומסקינן ליה אפומא דאידך סהדא דמסהיד ביה דכהן הוא. דהא אפלוגתא דרבי אלעזר ורשב"ג קאי דקא ס"ד דבערער חד פליגי דרבי אלעזר סבר הוי ערער ולא מסקינן ליה אפומא דעד אחד ורשב"ג סבר לא הוי ערער ומעלין אותו לכהונה על פי עד אחד, דאלמא לכתחילה נמי מסקינן ליה אפומא דעד א' אע"ג דאיכא חד ערער עילויה, דהא מעלין קתני ולכתחילה משמע, ומדמקשינן עליה דת"ק ורבי אלעזר מדרבי יוחנן ש"מ דר' יוחנן כדקא ס"ד לטעמיה דרשב"ג סבירא ליה.

אלא מיהו הני מילי היכא דהויא ליה חזקה דכשרות, כגון דמוחזק לן באבוה דכהן הוא ונפק עליה דידיה קלא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואתו תרי סהדי לאסהודי עליה, חד אמר כהן מעליא הוא וחד אמר בן גרושה ובן חלוצה הוא [הוא] דמוקמינן ליה אחזקה דאבהתיה, אבל היכא דלית ליה חזקה דכשרות חד נמי הוי ערער ולא מסקינן ליה אלא אפומא דבי תרי, דבהדיא אסיקנא בפרק עשרה יוחסין (קידושין עג,ב) דכי אמר רבי יוחנן היכא דאית ליה חזקה דכשרות אבל היכא דלית ליה חזקה דכשרות חד נמי הוי ערער. וכלהו לא אמרן אלא לתרומה, אבל ליוחסין אע"ג דליכא ערער כלל לא מסקינן ליה אלא אפומא דבי תרי, כדמיברר בהדיא בכתובות בפ' האשה שנתאלמנה:

מו. ושמעינן נמי דהיכא דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפיק עליה דידיה קלא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא ואסיקניה, ואתו תרי ואמרי דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואחיתניה והדר אתא עד אחד ואמר דכהן מעליא הוא, מסקינן ליה, כרשב"ג. וכל שכן היכא דאתו בי תרי מעיקרא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואחיתניה והדר אתו בי תרי דכהן הוא דמסקינן ליה. ודוקא היכא דאית ליה חזקה דכשרות מחמת אבהתיה ולא הויא ליה לדיליה חזקה דפסלות מעיקרא, כגון דלבתר דאתיליד הוא דנפק עליה קלא, דכי האי גוונא כיון דתרי ותרי נינהו מוקמינן ליה בחזקת אבהתיה אלא אוקי תרי לבהדי תרי והוה ליה גברא ספק פסול, כדאמרינן בקידושין (סו,א) במעשה דינאי המלך היכי דמי אילימא דבי תרי אמרי אשתבאי ובי תרי אמרי לא אשתבאי תרי ותרי נינהו והוה ליה ינאי ספק פסול.

והיכא דמוחזק לן באבוה דכהן הוא ונפק עליה דידיה קלא מעיקרא דבן גרושה או בן חלוצה הוא, אע"ג דליכא סהדי כלל לא מוקמינן ליה בחזקת אבהתיה, דכיון דאפשר דהוי אבוה כשר ואיהו פסול אהני קלא לאורועי חזקה דאבוה, והיינו דאוקימנא למתני' כגון דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה דידיה קלא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא ואסיקניה, טעמא דאתא עד אחד הא לאו הכי לא מסקינן ליה, דאהני קלא לאורועי חזקה דאבוה. אלא מיהו מסתברא דהני מילי היכא דנפק עליה קלא מקמי דליתחזק בכהני, אבל היכא דנפק עליה קלא לבתר דאתחזק לא מהני קלא לאורועי חזקה דנפשיה, ואפילו אתו תרי ותרי ואסהידו ביה הני לאחותיה והני לאסוקי לא מחתינן ליה, דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקתיה כדמעיקרא, ומעשה דינאי המלך שאני דנפק קלא אאמיה מעיקרא אי נמי כגון דנפק עליה דידיה קלא מקמיה דלתחזק:

הכא במאי עסקינן דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה. מקצת ספרים יש שכתוב בהן כך. ובספרים דוקני לא גרסינן הכא ואחתיניה דהא כולי עלמא מודו בהא דכי אתי עד אחד ואמר דכהן הוא מסקינן ליה ואפילו הכי הוו בעי לאוקמה לפלוגתייהו במיחש לזילותא ואם איתא היכי מסקינן ליה הכא כיון דאחתיניה אלא לא גרסינן ליה ואי גרסינן ליה לאו הורדה גמורה קאמר אלא חיישינן ליה קאמר. הרשב"א ז"ל.

ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא. ואם תאמר למה הוצרך לכל זה לימא דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ואתא עד אחד נמי ואמר דכהן הוא. פירש רשב"ם ז"ל דבכהאי גוונא ההוא סהדא קמא כי אתא וקאמר דכהן הוא לאו כלום הוא דעד אחד לאחזוקי כמה דהוה מוחזק לן לא מעלה ולא מוריד ולא משגיחינן ביה כלל אבל כי נפק עליה קלא מעיקרא דבן גרושה ובן חלוצה הוא עד אחד כי אתא מהני הוא לבטולי קלא לאחזוקיה בחזקת אבוה. הרשב"א ז"ל.
ואתו בי תרי ואמרו דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא מעלינן ולכולי עלמא מצטרפים בעדותם והכא במיחש לזילותא קמפלגי. ואיכא למידק למה לי כולי האי לימא ליה כגון דאתו בי תרי ואמרו בן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה ואתו בי תרי ואמרו דכשר הוא ובזילותא דבי דינא קא מפלגי. יש לומר דבעי לאוקמה בדאיכא קלא תחלה ואתא עד אחד ואסקיניה משום דתנן במתניתין מעלים לכהונה על פי עד אחד וקתני בזמן שיש עליו עוררין אין מעלים ורבן שמעון בן גמליאל סבר אפילו בזמן שיש עוררין מעלים על פי עד אחד דאלמא לאחר הערעור אתא עד אחד לסייע את הראשון דאי לא בזמן שיש עוררין שנים היאך מעלים על פי עד אחד. אלא היינו כדאתו בי תרי ואמרו דבן גרושה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד דלרבי אליעזר אין מעלים אותו על פי העד השני שבא להצטרף עם הראשון ומשום זילותא ולרבן שמעון בן גמליאל מעלים. אלא דאכתי איכא למידק מתניתין גופה מאי טעמא נסיב לה בהכין והיינו דאקשי ליה רב אשי אי הכי אפילו תרי ותרי נמי ואוקימנא דבלצרף עדותם קא מיפלגי ובפלוגתא דתנא קמא ורבי נתן קמיפלגי. ואיכא למידק אכתי למה להו למתני הכי דאתו הני תרי חד קודם המערער וחד לאחר המערער לינקוט כגון דאתו תרי ואמרו בן גרושה ואחתיניה ואתא חד בניסן ואמר דכהן ואתא עד אחד באייר ואמר נמי דכהן דלרבי אליעזר אין מצטרפין עדותן ולרבן שמעון בן גמליאל מצרפים עדותם והוו להו תרי ותרי ואוקי גברא בחזקת אבהתא. ונראה לי דלרבותא קאמר ולאשמועינן כחו דתנא קמא דאפילו בזמן שבא העד הראשון בתר קלא דעבדינן עובדא על פיו ובעדות גמורה היא אפילו הכי כיון דאתו בי תרי ואחתיניה ואתא עד אחד להצטרף עם הראשון אפילו הכי אין מצרפין אותו וכל שכן כשבאו שני העדים מפוזרים לאחר הערעור דהתם אין לקבלם משום דכשבא הראשון כאלו אין כאן עדות כלל הוא שאין דבריו של אחד במקום שנים והלכך אף כשבא השני לאחר מכאן אין מצרפים אותם דמיקלש קליש ליה לעדותו של ראשון. הרשב"א ז"ל
וזה לשון הר"ן ז"ל: יש לומר דאי מסקינן ליה לא מיקרי על פי עד אחד שהרי על פי שנים העלינוהו אבל כי אתא עד קמא ואחתיניה בתר הכי ואתא עד אחר ומסקינן ליה נראה כאלו העלינוהו על פי עד אחד הלכך לא מצי לאוקמי מתניתין אלא בכהאי גוונא. עד כאן.

דכולי עלמא מצטרפים לעדותם. ומן הדין ראוי להכשירו דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקת אבהתיה ואף על גב דאיכא קלא דמסייע להני דפסלי ליה ומסתמא הוה חיישינן לקלא אף על גב דאיכא חזקה דאבהתיה להכשירו אפילו הכי במקום שיש עדים שמכשירין אותו אין הקול מסייע לפוסלו דלא עדיף קול משני עדים ואלו יבאו שנים אחרים לסייע לאלו השנים שפוסלים אותו אפילו הכי מכשירין אותו דתרי כמאה ומאה כתרי אבל חזקה ודאי מסייעת לעדות אף על פי שאין שני עדים אחרים המסייעים להם מועילים כלום שאין כח חזקה גדולה מתורת עדות. עליות הר"י.

ורבן שמעון בן גמליאל סבר כו'. ואם תאמר היכי מסקינן ליה אוקי תרי לבהדי תרי ואיכא חזקה וקול פסיל ליה כאשר פסלנו אותו מתחלה. ויש לומר מעיקרא קודם שבאו עדים פסילנא ליה על ידי הקול לפי שלא ידענו ממי יצא הקול אבל כיון שבאו עדים ופסלוהו איגלאי מילתא שהם הוציאו הקול וכיון שבטלה עדותם נתבטל גם הקול. תוספי הרא"ש ז"ל.

עלה בידינו. זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי הלך זה והביא עדים שהיה של אבותיו ושאכלה שני חזקה וזה הביא עדים שאכלה באותה שני חזקה עצמן שהעדים מעידים לחברו שאכלה בהם והרי שתי כתות אלו הן מכחישות זו את זו באכילת שני חזקה וכיון שאין ראיה לאחד מהם בשני חזקה שהרי העדים מכחישים בהם זה את זה העמיד שדה בחזקתו של זה שהעדים מעידים עליה שהיא של אבותיו שהרי בעדות זו אינם מכחישים שהרי אין הכתות מכחישות זו את זו אלא בשני חזקה ואין העדים המוכחשים נפסלים לא לעדות אמרת ולא לאותה עדות אלא באותו דבר עצמו שמוכחשים. כך אמרו חכמים שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה לפי שמעמידים את האדם בחזקת הכשר ואומרים כל ומן שאחד מן הכתות באה להעיד זו היא הכת הכשרה ואין אחד מכת זו ואחד מכת זו מצטרפים להעיד שהרי דבר ודאי שאחד מהם עד שקר הוא. העדים שהוזמו הרי הם נפסלים משעה שהעידו לפיכך אם העידו על השדה שהיה של אבותיו של ראובן ושאכלה שני חזקה והוזמו בשני החזקה כיון שנפסלו למפרע משעת עדותם גם העדות שהעידו שהשדה של אבות ראובן נתבטלה. ראובן שהיה אוכל שדה ובא בחזקה שהיא שלו ובאו שנים ואמרו שדה זו של אבותיו של שמעון ושנים אומרים שהיא של אבותיו של ראובן מעמידים את ראובן באשר הוא שם. הביא שמעון תחלה עדים שהשדה של אבותיו והוציאו משם ראובן והעמידוה ביד שמעון חזר ראובן והביא עדים שהיא של אבותיו חוזרים ומעמידים אותה ביד ראובן שהיה מוחזק בה בתחילה. כל מקום שיש שם שני כיתי עדים המכחישים זה את זה מעמידים על החזקה הראשונה מן התורה כגון שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי הדבר ודאי שהיתה אשת איש מתחלה ומעמידים אותה בחזקת אשת איש והבא עליה מביא חטאת. שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי היא בחזקת פנויה מן התורה ועשו אותה מדברי סופרים ספק מקודשת כיון שמעידים שנים עליה שנתקדשה שנים אומרים שהוא בן גרושה ובן חלוצה ושנים אומרים שהוא כהן אוכל בתרומת חוץ לארץ שהיא מדבריהם ואסור להקריב על גבי המזבח ולהשיא בתו לכהונה מדברי סופרים. עד כאן לשונו עליות הר"י ז"ל.

בד"ה והאמר ר"י כו' וי"ל דהגמרא ידע דר"י מיירי כדמסיק דיצא עליו קול כו' עכ"ל ויש לדקדק אכתי מי הכריח לתלמודא לפרש דברי ר"י דיצא עליו קול מתחלה דאימא דערעור חד נמי הוה ערעור ומתחלה אתא חד ואמר דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא חד ואמר דכהן הוא ואסקיניה לוקמיה אחזקה ושוב אתא חד ואמר דב"ג וב"ח הוא ואחתיניה דהיינו אין ערעור פחות משנים כיון דאיכא עד אחד דמכשר ושוב אתא חד ואמר דכהן הוא ואסקיניה דאוקי תרי בהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה ולמאי דמסיק בלצרף עדות קמפלגי ניחא דלר"א כיון דבעדים הכשרים אין מצרפין אותם גם עדים הפסולים לא נצרף אותן כיון דלא העידו שניהן כאחד ודו"ק:

בד"ה אנן מסקינן ליה כו' אבל נשאת ואח"כ באו עדים לא תצא כו' ושנים אומרים לא נתגרשה אמאי לא תצא בנשאת כו' עכ"ל לשון אמ"ו ז"ל משמע דעיקר קושייתם מדברי ר' מנחם בר סימאי דסבר אם נשאת ואח"כ באו עדים לא תצא וצ"ע הלא מת"ק מכ"ש קשה דסבר נשאת לא תצא אף בבאו עדים ואח"כ נשאת ובפ"ב דכתובות מקשי' מסתמא דברייתא עכ"ל:

גמ' בי תרי ואמרי דבי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואחתיניה כו' עד א' ואמר דכהן כו' כצ"ל:

בינייהו והא דקתני כו' ומכחיש עד א' המכשירו כצ"ל והס"ד:

ר"ש ד"ה עד שיראו. לאפוקי כו' בפני הלוהו כו' בפני הודה לו עליו. ולקמן בסמוך כתב ות"ק כו' לא קא מסהיד האי כו' והם תרתי דסתרי ע' סנהדרין (ל' ב):

תד"ה אנן. והכא לענין תרומה דרבנן הקילו. ובב"ק (קי"ד ב) לענין קטן מסיח לפ"ת אמרינן ג"כ בשבויה הקילו כמו דאמר שם בתרומה דרבנן. ועיין בדבריהם בכתובות (כ"ו ב) מש"כ על הא דתרומה ונטמאה דעירובין:

תוס' ד״ה אנן. ואין נראה לר"י דלמה כו'. נ״ב תליא בפלוגתא דפ״ק דכתובות [ועי תוס' כתובות כ"ו ב' ד״ה אנן. ואפי' מאן דפסל סי']:

ונפיק עלי' קלא וכו' כ' תוס' שהרי עד גרוע מן הקול עכ"ל פי' אלו אתא ע"א להוציא לעז על אדם מוחזק להוציאו מחזקתו לא צייתי' לי' ומשתקי' לי' ולישנא בישא בעלמא הוא דמפיק משא"כ קול הוא שאומרי' שיש עדי' במה"י שיודעי' ונהי עדי' בצד אסתן הוא מ"מ חיישי' לי' דלא שייך קול אא"כ אמרי' יש עדי' במה"י כדאית' סוף גיטין ובטוש"ע. ואמנם אי הדר אתי ע"א המעיד בתורת עדות נגד הקול מאמיני' שבודאי לא ימצאו עדי' במה"י והקול שקר הוא: ודברי שיטה מקובצת דשמעתין יש ללמוד דע"א הנאמן באיסורי' אעפ"י שעדיין לא עשו ב"ד מעשה עפ"י מ"מ ה"ל כתרי ולא יועיל עליו ערעור פחות משני' דאל"ה הו"מ לאוקמי פלוגתי' במתני' בהכי עיין היטב בש"ך בי"ד סי' קכ"ז וק"ל:

ורשב''ג סבר ערער תרי. בעינן אבל במקום ערער אחד הוי עד אחד נאמן להכשירו: והא אמר ר' יוחנן. לא איתפרש היכא קאי: ונפק עליה קלא. קול בעלמא ולא עדות: ואחתיניה. מן הכהונה עד שיבדקו את הדבר שמעלה היא בכהונה וכל זה יתור לשון הוא בלא צורך דבלא קול נמי מיתוקמא שמעתתא שפיר בעד אחד מכשיר מעיקרא ועד אחד בסוף ושנים עדים עוררים בינתים כדמפרש ואזיל אלא משום הכי נקט ליה דבעי למימר ואתא עד אחד ואמר דכהן גמור הוא ואסקיניה דלמאי אתא עד אחד להכשירו אלא אם כן יצא עליו פסלות קודם לכן: ואסקיניה. דבמקום קול הוי עד אחד מהימן: ואחתיניה. דאחד במקום שנים אין דבריו כלום: ואתא עד אחד. לבסוף ואמר דכהן גמור הוא והוו להו שנים מכשירין: ודכולי עלמא. בין רבי אלעזר בין דשב''ג מצרפין עדים המעידים זה שלא בפני זה בשאר עדיות וה''נ יש לנו לצרף מן הדין עד ראשון ועד אחרון המכשירין ונכשירנו לזה אם לא מפני זילותא דבי דינא כדמפרש ואזיל: דרבי אלעזר סבר כיון דאחתיניה. על פי ב' עוררין ובדין הורדנוהו דבכל מקום האמינה תורה שנים תו לא ליסקי ליה על פי עד אחד זה השני אף על פי שיש לצרפו עם הראשון ולהכשירו לזה דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקיה דכשרות קמייתא דהוה מוחזק לן באבוה דכהן הוא וגם הכשרנוהו תחלה על פי עד אחד קודם שבאו עוררין: דחיישינן לזילותא דבי דינא. שהורידוהו על פי עוררין ועכשיו יעלו ויבטלו דבריהם והכי קאמר ר' אלעזר אימתי אין מעלין ע''פ עד אחד הבא לבסוף בזמן שיש עליו עוררין שנים הפוסלין אותו הלכך לא מהני עד שני הבא לבסוף להכשירו להצטרף עם הראשון המכשיר דאע''ג דאיכא למימר אוקי תרי מכשירין לבהדי תרי פוסלין ואוקי גברא אחזקיה ויהיה כשר אפי' הכי נא מסקינן ליה משום זילותא דבי דינא והאי דאסקוהו מעיקרא על פי עד אחד הבא להשבית הקול לאו זילותא דבי דינא הוא דמאי דאחתיניה בשביל קול בעלמא הוא וכדי לחזור ולהעלותו אחר שיבדקו הדבר הורדנוהו הלכך כי הדר מסקי ליה ליכא זילותא אבל כשהורדנוהו על פי עדים מן הדין הורדנוהו וכי הדר מסקי איכא זילותא: ואנן מסקינן ליה. ואי קשיא תרי ותרי נינהו ואמאי מסקינן ליה והא הוי ספק תריץ אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמיה אחזקיה קמייתא דאסקוהו על פי עד ראשון שהיה נאמן דהא אכתי אין עוררין דקול לאו עוררין הוא: אי הכי. דר' אלעזר חייש לזילותא דבי דינא: מאי איריא. עד הבא לבסוף דהתם אין מעלין משום זילותא כדקתני מתני' אין מעלין על פי עד אחד בזמן שיש עליו עוררין הא על פי שנים מעלין אפילו תרי אתו בהדי הדדי נמי בפעם שניה לרבי אלעזר לא מסקינן ליה: אלא אמר רב אשי דכולי עלמא כו'. והיינו אשלי רברבי דלעיל: והכא בלצרף עדותן קא מיפלגי. לר' אלעזר אין מצרפין עד אחרון עם הראשון הואיל ולא העידו שניהם כאחד כרבנן דפליגי אדרבי נתן אבל אם באו שניהם ביחד הוה מסקינן ליה ומוקמינן ליה אחזקיה קמייתא דמוחזק לן באבוה דכהן הוא ולזילותא לא חיישינן ורשב''ג כר' נתן: דהני תנאי. ר' נתן ורבנן: דתניא אין עדותן מצטרפת. אין צריך כאן בהאי מחלוקת דרבי יהושע בן קרחה ורבנן אלא כך היא ברייתא שלימה בשילהי זה בורר ומשום גררא דסיפא נקט רישא: עד שיראו שניהם כאחד. את העדות לאפוקי אחד אומר בפני הלוהו ואחד אומר בפני הודה לו עליו: אפי' בזה אחר זה. אחד אומר ביום ראשון לוה פלוני מפלוני מנה ואחד אומר ביום שני ראיתיו גם אני שלוה ממנו דמ''מ אמנה קא מסהדי ות''ק סבר אמנה דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי וה''ל לגבי מנה חצי עדות וטעמייהו מפרש שפיר בסנהדרין מקרא ומסברא: אין עדותן מתקיימת. להתקבל בב''ד ואפי' ראו שניהם כאחד עד שיעידו שניהם כאחד בפני ב''ד ופלוגתא אחריתי היא ולאו ר' יהושע בן קרחה קאמר לה ור' אלעזר ורשב''ג בפלוגתא דר''נ ורבנן פליגי: ר' נתן אומר כו'. וטעמייהו מפרש התם שפיר מקרא ומסברא:

והאמר רבי יוחנן כו'. ונראה לר''י דר' יוחנן עיקר דבריו אהך משנה איתמר והיינו דקאמר דברי הכל היינו רשב''ג ור' אלעזר דאיירו בעוררין ולהכי לא קא משני הכא ה''מ היכא דאיכא חזקה דכשרות אבל היכא דליכא חזקה דכשרות לא אמר כדמשני בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עג:) גבי נאמנת חיה לומר זה כהן דאמתניתין דהכא קאי וא''ת כיון דאמתניתין דהכא קאי היכי פריך מיניה התם ובפ''ק דגיטין (דף ט. ושם) דלמא הא דקאמר ר' יוחנן אין ערער פחות משנים היינו משום דאיכא עד אחד דמכשיר וי''ל דהגמ' ידע דר' יוחנן מיירי כדמסיק דיצא עליו קול שהוא בן גרושה ואח''כ בא עד אחד דמכשיר להסיר הקול ואתו בי תרי כו ובכה''נ אמר רבי יוחנן דאין פחות משנים ואע''ג דעד אחד שהכשיר והקול כליתנהו דמי שהרי העד גרוע מן הקול אם לא החזקה שהרי הקול פוסל והעד אינו פוסל: אין ערער פחות משנים. לא בא לאפוקי אלא עד אחד אבל קול פוסל כדמסקינן: ונפק עליה קלא ואחתיניה. לאו . ' דוקא אחתיניה אלא כלומר ממילא ירד דאי דוקא אחתיניה אמאי אסקיניה והא איכא זילותא דב''ד וליכא למימר ליכא זילותא אלא כשהורידו ב' פעמים דבשמעתתא מוכח דאפי' בחדא זימנא איכא זילותא א''נ הורדה גמורה קאמר וליכא זילותא דב''ד אלא היכא דהורידוהו על ידי עדות אבל בהורדה שע''י הקול ליכא זילותא: ואתא חד סהדא ואסקיניה. ואע''ג דאמרינן בפרק המגרש (גיטין דף פט. ושם) דלא מבטלין קלא גבי גרושה לכהן משום דאית ליה תקנה אבל הכא דאי לא מסיקנא ליה פסול לעולם מבטלין אי נמי בתרומה דרבנן הקילו: אנן מסקינן ליה. דאוקי תרי בהדי תרי ואוקי גברא אחזקיה דמוחזק לן דאביו כהן הוא ותימה דאמרינן בפרק האומר בקדושין (דף סו.) גבי ינאי המלך ויבוקש ולא נמצא היכי דמי אילימא דתרי אמרי אישתבאי ותרי אמרי לא אישתבאי תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ואמאי לא נמצא והשתא מאי קא פריך אדרבה אית לן למימר אוקי תרי בהדי תרי ואוקי גברא אחזקיה ואוקי ינאי אחזקת אמו דלא אישתבאי ופירש התם בקונט' דחזקת האם לא מהניא להכשיר את ינאי לפי שאין עדים באין לפסול את האם לכהונה אלא להעיד על ינאי ואין נראה לר''י דלמה לא יועיל חזקת האם לבן הואיל ואינו יכול להיות שתהא האם כשרה אם לא יהיה הבן כשר ועוד דהכא אע''ג דעל הבן מעידים לפסלו מהניא ליה חזקת האב להכשירו ונראה לר''י דהיינו טעמא משום דמסקינן בפ' ד' אחין (יבמות דף לא. ושם ד''ה תרי) דכל תרי ותרי הויא ספיקא דרבנן והאם נמי הוי ספיקא דרבנן ולהכי פריך התם סמוך אהני דנהי דמדאורייתא אמרי' אוקי תרי בהדי תרי ואוקי איתתא אחזקה מ''מ מדרבנן יש לפוסלה והכא לענין תרומה דרבנן הקילו להתירו בה בתרי ותרי ולאוקמיה אחזקיה והא דאמר לעיל שנים אומרים מת וב' אומרים לא מת כו' אבל נשאת ואח''כ באו עדים לא תצא אע''ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא ומדאורייתא אית לן לאוקמה אחזקה דהויא אשת איש והיה לה לצאת אע''פ שנשאת לאחד מעדיה אור''ת דאתיא חזקה דדייקא ומנסבא ומרעה חזקת אשת איש ואם תאמר כי איכא ב' עדים לא דייקא דליכא חומר בסופה כדאמר בהאשה רבה (שם דף פז: ושם) נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו ומפרש התם דהיינו שנשאת בעדים וי''ל הואיל ומכחישים זה את זה איכא חומרא אם תעמוד תחת בעלה בטענת ברי שלה וא''ת ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה אמאי לא תצא בנשאת ואח''כ באו עדים הא לא דייקא דדוקא במת הוא דדייקא שיראה שמא יבא וידעו הכל שלא מת ואינה נאמנת לומר נתגרשה דשלא בפני בעלה מעיזה ומעיזה ועוד היכא דאיכא עדים דקא מסייעי לה מעיזה ומעיזה וי''ל דלענין הכי דייקא ומרע' חזקת אשת איש דלעולם יראה שמא יוזמו או יפסלום בגזלנות וא''ת למאי דלא ידע דבאומר ברי לי איירי מאי קאמר היא גופא באשם תלוי קיימא ה''ל למימר בחטאת קיימא וי''ל דפריך אפילו נאמר דתרי ותרי הוה ספיקא דאורייתא כדפי' בפ' ד' אחין (שם דף לא. ד''ה אי) מ''מ באשם קיימא ואין להאריך ובכתובות (דף כו: ד''ה אנן) פירשתי:

בבא בתרא לב ע"א - טקסט הדף

דף לב - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד