בבא בתרא נג ע"א

שֶׁלֹּא בְּפָנָיו צָרִיךְ לְמֵימַר לֵיהּ לֵךְ חֲזֵק וּקְנִי
בָּעֵי רַב מַתְנָה הֵיאַךְ אָמַר שְׁמוּאֵל מַאי תִּבְעֵי לֵיהּ לְאַבָּא הַשְׁתָּא וּמָה מֶכֶר דְּקָא יָהֵיב לֵיהּ זוּזֵי אִי אֲמַר לֵיהּ לֵךְ חֲזֵק וּקְנִי אִין אִי לָא לָא מַתָּנָה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן וְרַב סָבַר מַאן דְּיָהֵיב מַתָּנָה בְּעַיִן יָפָה יָהֵיב
וְכַמָּה כׇּל שֶׁהוּא כְּדִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל גָּדַר גָּדֵר וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה וּפָרַץ פִּרְצָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס וְיֵצֵא בָּהּ הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה
הַאי גָּדֵר הֵיכִי דָמֵי אִילֵימָא דְּמֵעִיקָּרָא לָא הֲווֹ סָלְקִי לַהּ וְהַשְׁתָּא נָמֵי לָא סָלְקִי לַהּ מַאי עֲבַד וְאֶלָּא דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ סָלְקִי לַהּ וְהַשְׁתָּא לָא סָלְקִי לַהּ טוּבָא עֲבַד לָא צְרִיכָא דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ סָלְקִי לַהּ בְּרַוְוחָא וְהַשְׁתָּא קָא סָלְקִי לַהּ בְּדוּחְקָא
הַאי פִּרְצָה הֵיכִי דָמֵי אִילֵימָא דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ עָיְילִי בַּהּ וְהַשְׁתָּא נָמֵי עָיְילִי בַּהּ מַאי עֲבַד וְאֶלָּא דְּמֵעִיקָּרָא לָא הֲווֹ עָיְילִי בַּהּ וְהַשְׁתָּא קָא עָיְילִי בַּהּ טוּבָא עֲבַד לָא צְרִיכָא דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ עָיְילִי בַּהּ בְּדוּחְקָא וְהַשְׁתָּא עָיְילִי בַּהּ בְּרַוְוחָא
אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נָתָן צְרוֹר וְהוֹעִיל נָטַל צְרוֹר וְהוֹעִיל הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה מַאי נָתַן וּמַאי נָטַל
אִילֵימָא נָתַן צְרוֹר וּסְכַר מַיָּא מִינַּהּ נָטַל צְרוֹר וְאַפֵּיק מַיָּא מִינַּהּ הַאי מַבְרִיחַ אֲרִי מִנִּכְסֵי חֲבֵרוֹ הוּא אֶלָּא נָתַן צְרוֹר דְּצַמֵּד לַהּ מַיָּא נָטַל צְרוֹר וְאַרְוַח לַהּ מַיָּא
וְאָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁתֵּי שָׂדוֹת וּמֶצֶר אֶחָד בֵּינֵיהֶן הֶחְזִיק בְּאַחַת מֵהֶן לִקְנוֹתָהּ קְנָאָהּ

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נג - א

אבל אם עושה הלוקח את החזקה שלא בפניו של המוכר, ^[1] כי אז צריך המוכר למימר ליה ללוקח "לך חזק וקני".

בעי רב: במתנה היאך הוא הדין, האם גם בה צריך לומר לו "לך חזק וקני"; או שמא אם אך נתרצה הנותן לתת לו את השדה במתנה, והלך המקבל והחזיק בה - קנאה?

אמר תמה שמואל: מאי תבעי ליה לאבא [מה מקום יש לרב - ששמו אבא - להסתפק בדבר]!? והרי הדברים קל וחומר שבמתנה צריך לומר לו "לך חזק וקני" -

השתא, ומה מכר דקא יהיב ליה זוזי [שדעתו של הלוקח ליתן לו כסף על המכירה] ^[2] ואין המוכר מפסיד, מכל מקום אי אמר ליה המוכר ללוקח "לך חזק וקני" - אין [אכן קנה], אי לא אמר לו כן - לא.

מתנה - שהנותן מפסיד - לא כל שכן שיהא צריך לומר לו "לך חזק וקני", ומשום שיש לחוש: שמא עד שהלך זה לעשות חזקה, כבר חזר בו הנותן!?

ורב שנסתפק בדבר, סבר, כי מאן דיהיב מתנה, הנותן מתנה, כיון שמחמת חיבה הוא נותן, בעין יפה יהיב, בעין יפה הוא נותן. וכיון שנתרצה לתת לו את השדה במתנה, שוב אין צריך לומר לו במפורש "לך חזק וקני". ^[3]

ועתה שבה הגמרא לדברי המשנה, לדין ששנינו בה: נעל, גדר ופרץ כל שהוא, הרי זו חזקה".

וכמה הוא כל שהוא? כדשמואל!

דאמר שמואל: גדר גדר, שהיה לה גדר בנויה על שפת השדה, ולא היה בה גובה עשרה טפחים, והשלימו המחזיק לגובה עשרה טפחים, שבגובה זה לא יוכלו זרים לעלות על המחיצה וליכנס לשדה -

ופרץ [או שפרץ] פרצה [פתח] בגדר, שהרחיב את הפירצה כדי שעל ידי ההרחבה יכנס דרכה אדם שיש לו שייכות לשדה, ויצא בה, הרי זו חזקה.

ומקשינן: האי גדר שהשלימו לעשרה שהוא נחשב עשיית גדר "כל שהוא" - היכי דמי!?

אילימא דאף מעיקרא לא הוו סלקי לה, והשתא נמי לאחר שהשלים את הגדר לא סלקי לה, [שמא נפרש: בתחילה היתה הגדר גבוהה פחות מעשרה טפחים, ומכל מקום לא היה אפשר לטפס על הגדר, וכגון שהיתה עשויה בשיפוע או בנויה על מקום מדרון, ואף כשהשלימה לעשרה אי אפשר לטפס עליה], כך אי אפשר לומר, דאם כן:

מאי עבד [מה הועיל]!? וכל בנין בלא צורך אינו חזקה.

ואלא תפרש, דמעיקרא הוו סלקי לה [קודם שהגביהה היה אפשר לטפס וליכנס לחצר] על כל פנים בדוחק, והשתא משהגביהה לא סלקי לה כלל; אף כך אי אפשר לומר, דאם כן:

הרי טובא עבד [הועיל הרבה בהגבהתה]!? ואין זה נקרא "כל שהוא".

ומשנינן: לא צריכא, דמעיקרא הוו סלקי לה ברווחא, והשתא קא סלקי לה בדוחקא, [קודם שהגביהה היה אפשר לטפס עליה וליכנס לחצר בקלות, ועל ידי ההגבהה עדיין אפשר לטפס וליכנס, אלא שהטיפוס והכניסה הם בדוחק], וכי האי גוונא נקרא הגדר "גדר כל שהוא". ^[4] תו מקשינן: האי פירצה כדי שיכנס ויצא בה, שהיא פירצה "כל שהוא", היכי דמי!?

אילימא דאף מעיקרא קודם שהרחיב את הפתח הוו מצו עיילי בה [היה אפשר ליכנס לשדה] דרך הפירצה הקיימת, כך אי אפשר לומר, דאם כן:

מאי עבד [מה הועיל], ואין זו חזקה!?

ואלא תפרש: דמעיקרא לא הוו עיילי בה כלל, והשתא על ידי הרחבת הפתח קא עיילו בה [אפשר ליכנס לחצר]; אף כך אי אפשר לומר, דאם כן:

הרי טובא עבד!? ואין זה נקרא: "פרץ כל שהוא". ^[5]

ומשנינן: לא צריכא, דמעיקרא הוו עיילי בה בדוחקא, והשתא עיילי בה ברווחא, [דרך הפירצה הקודמת היה ניתן ליכנס לחצר בדוחק, והוסיף הוא על הפתח עד שניתן ליכנס דרכה בריוח]. ^[6]

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: ^[7]

אם נתן צרור בחור שהיה בגדר שדהו של גר [והועיל ^[8] לשדה בנתינת הצרור, כדמפרש ואזיל], או שנטל צרור מהגדר שבשדה [והועיל]: הרי זו חזקה לקנות את השדה על ידי זה.

ומקשינן: מאי "נתן", ומאי "נטל"!?

אילימא: נתן צרור וסכר מיא מינה, נטל צרור ואפיק מיא מינה [בנתינת הצרור מנע שטפון מים לשדה, ובנטילתה הוציא מים מיותרים מן השדה] -

אם כן אמאי קנה, והרי האי מבריח ארי מנכסי חברו הוא, ואין זו חזקה לקנות על ידה!? ^[9] אלא, נתן צרור, היינו דצמד ^[10] ליה מיא [הצמיד את המים שבשדה שלא יצאו לחוץ כדי שירוו את השדה], וזה כמו משקה את השדה שהיא חזקה.

ונטל צרור, היינו דפתח ליה מיא [פתח פתח למים הבאים מן החוץ שייכנסו לשדה], וזה הוא משקה, שהיא חזקה.

ואמר עוד רב אסי אמר רבי יוחנן:

שתי שדות של גר הסמוכות זה לזה ומצר [הוא חריץ עמוק, או מחיצה גבוהה] אחד ביניהן: אם החזיק באחת מהן ונתכוין לקנותה לבדה ועל השניה לא חשב, קנאה לאותה שדה שהחזיק בה; אבל לא קנה את חברתה, היות ויש מצר ביניהן ולשתי שדות ייחשבו. ^[11]

הערות

^[1] ביאר הרשב"ם: אם בא להחזיק שלא בפניו של המוכר, כגון בעיר אחרת, או אפילו באותה העיר שלא מדעתו של מוכר, אינה חזקה אלא אם כן אמר לו המוכר ללוקח "לך חזק וקני", ואפילו אם נתן לו מעות לא קנה במעות, כגון בעיר שכותבין שטר, שאין הכסף מועיל עד שיחזיק או עד שיכתוב שטר, אלא אם כן פירש שקונה בכסף קנין גמור.

^[2] כן פירש הרשב"ם בפירוש ראשון; ובפירוש שני פירש, שכבר נתן לו כסף, ובמקום שכותבים שטר שאינו קונה בכסף, וכמבואר לעיל ברשב"ם הובא בהערות.

^[3] ביאר הרשב"ם את דעתו של שמואל: היכא אמרינן בעין יפה הוא נותן, הני מילי לאחר שהחזיק ונתקיימה המתנה, כי אז אנו אומרים שבעין יפה נתן לו מכל וכל, ולא שייר לעצמו כלום במתנה, וכגון מה שאמרו לעיל נא ב, גבי בעל הנותן מתנה לאשתו, שלא השאיר לעצמו פירות, כי בעין יפה הוא נותן, אבל כל זמן שאנו מסתפקים אם כבר החליט סופית לתת את המתנה, אין לנו לומר שנתן את שלו במתנה, עד שיפרש ויאמר "לך חזק וקני" ; וראה גם בתוספות ד"ה אמר.

^[4] הוסיף הרשב"ם ביאור: וסתם "השלימו לעשרה" מעיקרא סלקי לה ברווחא והשתא סלקי לה בדוחקא, ולכן נקט שמואל שיעור זה.

^[5] כתב הרשב"ם: לא יכלה הגמרא לפרש, שבתחילה לא היה אפשר ליכנס כלל ועכשיו בדוחק, משום שאם כן טובא עבד שהרי עשאה פתח.

^[6] כתב הרשב"ם, שאף "נעל כל שהוא", היינו שסתם פירצה מיותרת בסתימה כל שהיא, כך, שמתחילה היה אפשר ליכנס ברווחא, ועל ידי הסתימה אי אפשר ליכנס דרכה אלא בדוחק ; "אי נמי שקבע מנעול בדלת לנעול בו, דהיינו בנין; אבל סגר את הדלת ונעל במפתח בנכסי הגר אינה חזקה, דאין זה אלא עושה מצוה לשמור בית חבירו, ומבריח ארי מנכסי חבירו הוא, כדלקמן בשמעתין [בעמוד זה, וראה שם בהערות] ", וראה עוד בדבריו בסוף ד"ה והשתא קעיילי; וראה עוד מה שנחלקו הרשב"ם והתוספות אם מסירת מפתחות מידי המוכר לקונה, קונים.

^[7] כתב הרשב"ם שכל השמועה מכאן ואילך עוסקת בקניית שדה של נכסי הגר, והוא הדין לקונה שדה מחבירו.

^[8] מדברי הרשב"ם נראה שלא גרס "והועיל".

^[9] כתב הרשב"ם: "האי מבריח ארי: הא למה זה דומה למשיב אבידה, דכל ישראל מצווין להציל ממון חבריהם מן ההיזק; ואין קרוי חזקה אלא דומיא דגדר ופרץ, שעושה בו בנין או כל תיקון הצריך לו לשדה, כגון משקה מים או זומר או זורע או חורש", [ויש לדקדק בלשון הרשב"ם "או זומר", כי הרשב"ם לקמן נד א גבי "האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דדיקלא, קני", פירש: "קני: הדקל", משמע שהפשיחא אינה מועילה אלא לקנות את הדקל ולא את השדה, ואף ש"מהניא ליה הפשיחא כזימור בכרם" כלשון הרשב"ם שם]. ומה שכתב הרשב"ם שהוא כמשיב אבידה, צריך ביאור: שהרי כתב הרשב"ם לעיל ששמועתנו עוסקת בנכסי הגר שהן הפקר! ? וראה גם בלשון הרשב"ם לעיל ד"ה והשתא קעיילי.

^[10] כמו [במדבר יט טו]: "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו", וכן בתהלים קו: "ויצמדו לבעל פעור" [וכן בבמדבר כה ג: "ויצמד ישראל לבעל פעור"], והיינו שחיבר המים שבתוכו שלא יצאו לחוץ, רשב"ם.

^[11] כתב הרשב"ם: כגון דרפק בה פורתא כדלקמן [נד א וב], ומשמע מדבריו דכשרפק בה פורתא אליבא דרבי יוחנן קנה את כולה, וראה מה שנחלקו רב ושמואל לקמן נד א בשדה המסוימת במצריה, ורפק בה פורתא [ראה רשב"ם שם], אם קנה את כולה, וראה עוד לקמן נו א את שיטת רבי יוחנן בשדה שאינה מסויימת במצריה.

ואם עשה זאת שלא בפניו — צריך למימר ליה [לומר לו] "לך חזק וקני" [החזק וקנה].

בעי [שאל] רב: במתנה היאך [כיצד]? האם צריך לומר לו "לך החזק וקנה" כאשר מחזיק שלא בפניו? אמר שמואל: מאי תבעי ליה [מה מסופק לו] לאבא, רב? השתא [עכשיו, הרי] ומה מכר דקא יהיב ליה זוזי [שהוא נותן לו למקנה כסף], אי אמר ליה [אם אומר לו] "לך חזק וקני" [החזק וקנה] — אין [כן] מועיל מעשה החזקה, אי [אם] לא — לא מועיל הדבר, מתנה שאין בה נתינת דמים למקנה, לא כל שכן שלא יועיל מעשה החזקה בלא ציווי מפורש? ומעירים: ורב סבר שיש גם צד אחר, שאפשר לומר: מאן דיהיב [מי שנותן] מתנה, בעין יפה הוא יהיב [נותן] וגומר בדעתו להקנות, בלא שיהא צורך באמירה מפורשת.

א שנינו במשנה שאם נעל גדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה. ומבארים: כמה הוא שיעור כל שהוא? — כדברי שמואל, שאמר שמואל: גדר קודם לכן גדר, והשלימו עכשיו לגובה עשרה טפחים, וכן אם פרץ פרצה כדי שיכנס ויצא בה — הרי זו חזקה.

ומבררים: האי גדר היכי דמי [אותה גדירה שאמרנו כיצד בדיוק הדבר]? אילימא דמעיקרא [אם תאמר שמתחילה] לא הוו סלקי לה [היו עולים בה לחצר] והשתא נמי [ועכשיו גם כן] לא סלקי לה [עולים בה], מאי עבד [מה עשה] על ידי גדירתו? ואלא תאמר דמעיקרא הוו סלקי לה [שמתחילה היו עולים בה] והשתא [ועכשיו] לא סלקי לה [עולים בה], אם כן טובא עבד [הרבה עשה] ואין לקרוא לכך "כל שהוא"! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא במקרה דמעיקרא הוו סלקי לה ברווחא, והשתא קא סלקי לה בדוחקא [שמתחילה היו עולים בה ברווח, ועכשיו הם עולים בה בדוחק].

ושואלים: האי [אותה] פרצה שהזכרנו היכי דמי [כיצד בדיוק היתה]? אילימא דמעיקרא הוו עיילי בה והשתא נמי עיילי [אם תאמר שמתחילה היו נכנסים בה דרך הפרצה לחצר ועכשיו גם כן נכנסים] בה, מאי עבד [מה עשה] על ידי כך? ואלא תאמר דמעיקרא [שמתחילה] לא הוו עיילי [היו נכנסים] בה והשתא קא עיילי [ועכשיו נכנסים] בה אם כן טובא עבד [הרבה עשה], ואין זה "כל שהוא"! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו אלא במקרה דמעיקרא הוו עיילי [שמתחילה היו נכנסים] בה בדוחקא [בדוחק] והשתא עיילי [ועכשיו נכנסים] בה ברווחא [ברווח].

אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: נתן צרור בגדר והועיל במעשהו, או נטל ממנה צרור והועיל — הרי זו חזקה. ושואלים: מאי [מה] פירוש "נתן" ומאי [ומה] פירוש "נטל" בענין זה?

אילימא [אם תאמר] נתן צרור וסכר מיא מינה [את המים ממנה], שהיה זרם מים מגיע לשטוף את החצר, ונתן צרור בגדר ואין המים יכולים להיכנס, או נטל צרור ואפיק מיא מינה [והוציא מים ממנה], שנתמלאה החצר במים ופתח פתח קטן שייצאו המים מן החצר, האי [זה] רק מבריח ארי מנכסי חברו הוא, כלומר, רק מנע נזק, וכדרך שאדם עושה עבור חבירו. אבל לא עשה מעשה של תיקון בשדה כדרך שאדם עושה בשלו! אלא, נתן צרור — דצמד לה מיא [שעל ידי כך חיבר, הביא אליה המים] וגרם להשקות את השדה, נטל צרור וארוח [והרוויח, והוסיף] לה מיא [מים].

ב ואמר רב אסי אמר ר' יוחנן: שתי שדות ומצר (גבול) אחד ביניהן, אם החזיק באחת מהן לקנותה — הרי זו קנאה;

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

But if the act was performed not in the seller’s presence, the seller must say to him: Go, take possession and thereby acquire the property for him to acquire it.

Rav raises a dilemma: How does one acquire a gift, i.e., is it necessary for the giver to say: Go, take possession and thereby acquire? Shmuel said: What dilemma is raised to Abba, i.e., Rav? Now one could say the following: And what is the halakha with regard to a sale, where the buyer is giving money to the seller? If the seller says to the buyer: Go, take possession and thereby acquire the property, the acquisition does take effect, but if he did not say this, it does not. Therefore, with regard to a gift, where no money is given to the seller, is it not all the more so reasonable that the acquisition not take effect without a clear directive from the seller? The Gemara answers: And Rav holds that it is possible to say that one who gives a gift gives it generously, and would allow the acquisition even absent a clear directive.

§ The mishna teaches that taking possession can be performed by building a fence or breaching a fence even a bit. The Gemara clarifies: And how much is the measure of a bit? It is in accordance with the statement of Shmuel, as Shmuel says: If one had previously built a fence, and now completed it to a height of ten handbreadths, which is the height of a halakhically significant barrier; or similarly, if one had previously breached a breach, and now expanded it in order that it be large enough that a person can enter and exit through it, this is considered taking possession.

The Gemara asks: What are the circumstances of this fence? If we say that initially one could not climb over it to enter the field, and now too one still could not climb over it, what did he accomplish? Nothing has changed through his completing the height of the fence. And alternatively, if it was such that initially one could climb over it to enter the field, and now one could not climb over it, he has accomplished a great deal, and the mishna should not have referred to this addition as: A bit. The Gemara answers: No, it is necessary to state this ruling if the height of the fence was such that initially one could climb over it with ease, and now one could climb over it only with effort.

The Gemara similarly asks: What are the circumstances of this breach? If we say that initially, one could enter the field through it, and now too one could enter the field through it, what did he accomplish? Nothing has changed through his expanding the breach? And alternatively, if it was such that initially one could not enter the field through it, and now one could enter the field through it, he has accomplished a great deal, and the mishna should not have referred to this as: A bit. The Gemara answers: No, it is necessary to state this ruling if the size of the breach was such that initially one could enter the field through it with effort, and now one could enter the field through it with ease.

Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: If one placed a stone and it helps to serve some objective, or if one removed a stone and it helps to serve some objective, this act is considered taking possession. The Gemara asks: What is the meaning of placed, and what is the meaning of removed?

If we say that he placed a stone in the fence and stopped the water from flooding the field, or he removed a stone from the fence and thereby fashioned an opening that released water that had been flooding the field, this is analogous to one who chases away a lion from another’s property. In other words, these acts prevent damage to the field, which one is obligated to prevent even in the case of the property of another, and accordingly, they do not constitute a demonstration of ownership. Rather, it means that he placed a stone that connected water to the field and irrigated it, or he removed a stone and enhanced the flow of water to it.

§ The Gemara cites another statement of the same amora with regard to taking possession. And Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: If there were two fields with one boundary between them, and one took possession of one of the fields in order to acquire it, he has acquired it.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

במתנה היאך. צריך למימר ליה לך חזק וקנה או לא. מי אמרינן בעין יפה נותן וקנה המקבל אע"ג דלא אמר ליה לך חזק וקנה:

גדר גדר. שהיה קרוב לעשרה והשלימו המקבל לעשרה:

שיכנס ויצא בה. דרך אותה פירצה הויא חזקה: דמעיקרא כשגדרה הנותן הוו סלקי ליה אינשי על אותו גדר ועכשיו הגביהו זה מקבל דלא יכלי אינשי למיסלק לה:

טובא עבד. ואמאי קרי ליה כל שהוא:

אי נימא נתן דסכר מיניה מיא. כלומר שראה מים שהיו באין דרך חור אחד לשטוף את השדה ונתן צרור באותו חור כדי שיעכב המים שלא ישטפו את השדה:

נטל דאפיק מיא מיניה. שהיה כל השדה מלאה ולא היו יכולין לצאת ממנה ונטל זה צרור אחד מפאת השדה ויצאו המים דרך נטילת הצרור:

האי מבריח ארי. כלומר מה חזקה הויא זו הא מצי למימר ליה הנותן או אחד מן האחין מצוה עבדת שהצלת נכסי כי כן חובה לבר ישראל להציל ממון חבירו ולא הויא חזקה:

אלא נתן צרור דצמד לה מיא. שהיתה שדה בית השלחין דצריך לה מים הרבה וצמד לה. שסכך בצרור דרך צאת המים שלא יצאו מן השדה ולא סגי לה בלי מים:

נטל דפתח לה מיא. שנטל צרור א' ועשה דרך למים ליכנס דרך נטילת אותו צרור דבענין זה ודאי [הוי] חזקה:

ב' שדות. של נכסי הגר:

שתי שדות ומצר אחד ביניהם. קשיא להו לרבוותא ז"ל הא אמר שמואל (בקדושין דף כ"ז ב') מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן משום דסדנא דארעא חד הוא והכא נמי נימא הכי ורב יוסף הלוי ז"ל תירץ דעת אחרת מקנה אותן שאני והרב רבי שמואל תירץ שאני התם דקא יהיב דמי כדאמרינן התם לא שנו אלא שנתן דמי כולן וכו' אבל בנכסי הגר לא קנה ואיני יודע במתנה היאך לפי דעתו.
ומיהו קשיא לי דגרסינן בתוספתא בפירקין (ב,ה) המחזיק בנכסי הגר נעל גדר ופרץ כל שהו הרי זו חזקה וכו' היו לו עשר שדות כיון שהחזיק באחת מהן החזיק בכולן עשרה עבדים אע"פ שהחזיק באחד מהן לא החזיק בכולן וכו'. לקח הימנו עשר שדות כיון שהחזיק באחת מהן החזיק בכולן שכר הימנו עשר שדות כיון שהחזיק באחת מהן החזיק בכולן לקח מקצת ושכר מקצת החזיק בין בלקיחה בין בשבירה הרי זו חזקה פי' לכלן.
ונראה דרישא בעשר שדות סמוכות שאין שם מצר מפסיק ובסיפא גרסינן בעשר מדינות והיא השנויה במסכת קדושין בגמרא תניא כותיה דשמואל ומצאנו מפורש בירושלמי פרק קמא דקדושין רבי יוסי בשם רבי יוחנן היו שתי שדות אחת בגליל ואחת ביהודה החזיק בזו שביהודה לזכות בזו שבגליל או בזו שבגליל לזכות בזו שביהודה המצר בנתים וכו' והיינו הך דשמעתין מפורש שתי שדות בנכסי הגר וזכיתי לנוסחא ראשונה והי' כתוב בה הנך שמעתת' בנכסי הגר אמירן ומחק והגיה אשמעתין דשתי שדות בנכסי הגר, וכן הוא העיקר.
תשלום התוספתא: נעל אחד וגדר אחד אינה חזקה נעלו שניהם וגדרו שניהם הרי זו חזקה. יש אומרים דהכי פירושא דהיכא דאתו בתרי וכל חד וחד מכוין לקנות שדה אחת בנכסי הגר אחד נעל ואחד גדר לא הוי חזקה לחד מינייהו לא דאתרע ליה חזקתיה דהאי בשביל היאך ולא קנה אחר מהם כלום אבל היכא דנעלו שנים וגדרו שנים אע"ג דכל חד מכוין לאחזוקי בכולה לנפשיה כיון דבחדא חזקה מחזקי לא מבטלא חדא מיניה לחבריה שאין מין מבטל את מינו וכל אחד ואחד קנה חצי קרקע דכל חד וחד מסייע לחזקה דחבריה הואיל ובחדא חזקה מחזקי. ואם פירוש הברייתא כן משבשתא היא לסמוך עליה מההיא סוגיא (דבבא מציעא דף ח' ב') גבי רוכב ומנהיג שקונין ואע"פ שאין קנייתן שוה ואינן מבטלות זו את זו. ולי נראה לי דהכי גרסינן לה נעל אחד וגדר אחד הרי זו חזקה שכל אחד עשה בה מעשה גמור המועיל נעלו שנים וגדרו שנים אינה חזקה בששניהם עשו גדר אחר זה גדר חציו וזה חציו ונמצא שלא הועיל מעשה אחד מהן בלא חברו ולא קנה וכך מוכיח בבבא מציעא גבי מגביה מציאה לחברו וכו'.

שתי שדות ומצר אחד ביניהן וכו'. איכא למידק, והא אמר שמואל בפרק קמא דקדושין (כז, א) מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן, וקא מפרש התם משום דסדנא דארעא חד הוא, ואם כן אף הכא נימא הכין. והרא"ם ז"ל תירץ, דהתם דעת אחרת מקנה, הא בהנך דמתניתין דהאחין שחלקו והנותן מתנה לחבירו כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן. ור"ש ז"ל כתב דהתם שאני דקא יהיב דמי, וכדאמרינן התם והוא דיהיב דמי כולן. ושמא אף לדבריו הוא הדין באחין שחלקו ובנותן מתנה, כל שנתרצו בכך מה לי נתן דמים מה לי לא נתן דמים, דאף בההיא דקדושין נמי ודאי הכין משמע, דאילו אמר לו לך חזק וקני אפילו בלא נתינת דמים קנה, דמה לי דמים מה לי חזקה, שאין הדמים מעכבין אלא מפני שאין דעת הבעלים במכר עד שיקבל דמים. ובפרק השוכר את האומנין כתבתי (זה) יותר מזה בסייעתא דשמיא.

כל שהוא זה שאמרו במשנה פירושו שיהא בה תועלת כל שהוא אע"פ שאינו תועלת גמור כיצד היה שם פירצה והיה אפשר ליכנס בה בריוח וגדר בה עד שאי אפשר ליכנס בה בריוח אע"פ שעדין נכנסין בה בדחק הרי זה מעשה המועיל והחזיק היה פתח שבו רוצה הוא ליכנס צר או קצר ונכנסין בה בדחק ופרץ בה כל שהו עד שנכנס בה בריוח אע"פ שאף מתחלה היו נכנסין בה הואיל והוציאה מצרה לרוחה הרי זה הועיל והחזיק הא אם לא הועיל כלום אין כאן חזקה:

נעילה זו שביארנו שהיא חזקה יש שפירשוה בסגירת הדלת לבד שהיה פתוח והרי הועיל בסגירתו לענין שמירה ויש מפרשים הוא הדין אם היה נעול שיפתחנו והרי הועיל בפתיחתו ליכנס אלא מפני שדרך הלוקח ליכנס בבית בשעת גמר מעשה לראות את הבית עובר לקנייתו הוא תופש לשון נעילה שיקנהו דרך יציאתו ולדעת זה מה שאמרו במסכת גיטין ע"ז ב' ותיחוד ותפתח פירושו ותיחוד או תפתח ויש מפרשים שהפתיחה אינה כלום ובנעילה מיהא מודים ויש מפרשים שאין חזקה אלא בשניהם ר"ל נעילה ופתיחה והוא שאמרו ותיחוד ותפתח וחכמי הצרפתים פירשו בנעילה זו קביעות המנעול בדלת ואין לשון כל שהוא נופל בה יפה ויש מפרשים נעילה במנעול ויש שפירשוה בנעילה במפתח והדברים נראין ויראה לי אף בשהיה מוגף שהרי הוציאה משמירה פחותה לשמירה מעולה:

הלך בקרקע זה לארכו ולרחבו על דעת קניה התבאר במקום אחר שאין זה כלום ומ"מ אם מכר לו שביל להלך בו לכרמים ואמר לו לך בו וחזוק קני הואיל ונעשה להלוך חזקתו בהלוך וכמה שיעור רחב הדרך שהוא קונה בהלוך אם היה המקום מסויים במחיצות קונה בכדי שיגביה רגלו אחד ויניח את חברו בדרך הלוכו ואם אין שם מחיצות קונה בכדי שיסתבב בה וחבילות זמורות על ראשו:

עשה בו מלאכה לשמירת נזק הבא על הקרקע פתאום אין זה חזקה שאין זה דבר המוכיח שלעצמו הוא עושה אלא שהוא חייב בכך וכמו שביארנו במציעא לכל אבדת אחיך לרבות אבדת קרקע ואין חזקה עד שיעשה מעשה שאינו חייב בו מן התורה והדבר מוכיח בו שאינו עושהו אלא לעצמו מעתה היה פירצה קטנה בכותל והיה שטף מים מזומן ליכנס ולהפסיד ובא זה ונתן צרור באותה פרצה או שכבר נתכנסו מים שם ומפסידין וזה נוטל צרור מן הכותל כדי לעשות להן שביל דרך שם אין זה חזקה שאין זה אלא כהברחת ארי מנכסי חברו שאף הוא חייב בכך אבל אם היה הדבר בהפך שהמים מועילין לקרקע ונטל צרור לעשות פרצה קטנה ליכנס המים דרך שם או שהיו שם מים ומלחלחים את הזרעים ומתירא שמא יצאו ונתן צרור באיזה מקום פירצה שהיה לבו נוקפו להיותן יוצאות דרך שם הרי זו חזקה:

כבר ידעת בגר שאין לו יורשים שמת שכל המחזיק בנכסיו זכה בהם היו שתי שדות בנכסי הגר ומצר אחד ביניהם אע"פ שהחזיק באחד מהם על דעת חזקת שניהם ולא היה לבו על המצר לא קנה את השני אלא זה שהחזיק בה לבד ואם החזיק בזו על דעת שיקנה את חברתה ולא לקניית עצמה לא קנה כלום:

מבריח ארי מנכסי חבירו הוא. כלומר דבר שהוא מחוייב מן התורה כדאמרינן לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע. דחזקה לא הויא אלא בדבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו דוודאי לא עשאו אלא לעצמו לקנות בו אותה שדה:

רטז. תני רב שרביא בקידושין דבי לוי נעל גדר פרץ כל שהוא בפניו הרי זו חזקה. ומתמהינן עלה בפניו אין שלא בפניו לא. כלומר מכדי האי תנא בדאחזיק מדעתיה דנותן קאי, דאי שלא מדעתו אפילו בפניו נמי לא קני, וכיון דמדעתיה קא מיירי אפילו שלא בפניו נמי ליקני. ואם נפשך לומר דמקרא דושבו בעריכם אשר תפסתם דילפינן מיניה חזקה (קידושין כו,א) קא מתמה, דישיבת הרבה עיירות בבת אחת לא אפשר דלמהוי באפי נותן, דכי חזי לה לחזקה דהאי לא חזי לה לחזקה דהך, ואפי' הכי הויא חזקה. אמר רבא בפניו ואין צריך למימר ליה לך חזק וקנה שלא בפניו צריך למימר ליה לך חזק וקנה. כלומר בפניו לא צריך [למימר ליה] לך חזק וקנה, אלא כיון שקבל עליו המוכר למכור והנותן ליתן והחזיק הלוקח בפניו ושתק המוכר קנה לוקח. שלא בפניו צריך למימר ליה לך חזק וקנה, ואם החזיק עד שלא יאמר לו לך חזק וקנה לא קנה בחזקה זו:

ריז. בעי רב במתנה היאך. מי צריך למימר ליה לך חזק וקנה או לא. אמר שמואל ומאי תבעי ליה לאבא השתא לוקח דקא יהיב דמי אי אמר ליה לך חזק וקנה אין ואי לא לא מתנה לא כל שכן. מיהא שמעינן דההיא דתני רב שרביא נעל גדר פרץ כל שהוא בפניו הרי זו חזקה במכר קאי, אלמא במכר נמי קני בחזקה. ודוקא במוכר שדהו מפני רעתה, אי נמי כגון דהוו ליה ללוקח זוזי גבי מוכר ולקח ממנה שדה זו בהלואתו, דאע"ג דלא קני בהני זוזי, דהלואה לא קניא במכר כדמברר בקידושין, כיון דלא מיחסרי זוזי גוביאנא קני בחזקה. וש"מ דלא שנא מכר ולא שנא מתנה, בפניו לא צריך למימר לך חזק וקנה שלא בפניו צריך למימר ליה לך חזק וקנה:

ריח. והא דתנן נעל גדר פרץ כל שהוא הרי זו חזקה כמה כל שהוא כדשמואל דאמר שמואל גדר גדר והשלימו לעשרה טפחים פרץ פרצה כדי שיכנס ויצא בה הרי זו חזקה. האי גדר גדר והשלימו לעשרה דקאמרינן לאו דגדריה מעיקרא קאמר, אלא כגון שהיה שם גדר בנוי מתחלה פחות מעשרה טפחים ובא זה והשלימו לעשרה, או שהיתה שם פירצה קטנה ובא זה והוסיף בה כדי שיכנס ויצא בה הרי זו חזקה. דיקא נמי דקאמר גדר גדר והשלימו לעשרה ולא קאמר גדר גדר עשרה טפחים ש"מ.

ודייקינן עלה האי גדר היכי דמי אילימא דמעיקרא לא הוו סלקי ליה מחמת רומיא והשתא נמי דאוסיף ביה איהו לא מצו סלקי ליה מאי עבד, הא ודאי ולא כלום לא עבד ולא הויא חזקה אלא היכא דאהני מעשיו. ואי דמעיקרא מצו סלקי ליה מחמת שהיה נמוך והשתא דאוסיף ביה איהו לא מצו סלקי ליה כלל טובא עבד, ומאי כל שהוא דקתני. ואסיקנא לא צריכא כגון דמעיקרא סלקי ליה ברוחא מחמת שהיה נמוך והשתא דאוסיף ביה דאיהו סלקי ליה בדוחקא. כלומר על ידי הדחק מפני גבהו, ואצטריך לאשמועינן דאע"ג דמכל מקום יכלי למיסק התם, כיון דאהני [ד]לא יכלי למיסק אלא על ידי הדחק הויא חזקה, והוא שהשלימו לעשרה כדשמואל, דאי לאו הכי לאו גדר הוא.

ודייקינן תו האי פירצה היכי דמיא אילימא דמעיקרא הוו עיילי בה והשתא נמי עיילי בה מאי עבד, הא לא אהנו מעשיו ולא הויא חזקה אלא דמעיקרא לא הוו עיילי בה והשתא עיילי בה טובא עבד. ומאי כל שהוא דקתני. לא צריכא דמעיקרא הוו עיילי בה בדוחקא והשתא עיילי בה ברוחא. מהו דתימא כיון דמעיקרא עיילי בה והשתא נמי עיילי בה לא הויא חזקה, קמ"ל דכיון דאהני דעיילי בה ברוחא הויא חזקה:

ריט. א"ר אסי אמר רבי יוחנן נתן צרור והועיל נטל צרור והועיל הרי זה חזקה מאי נתן מאי נטל אילימא נתן צרור דשכר מיא מינה. כגון דהוה אתי בידקא דמיא מאבראי ועייל בארעיה דרך נקב, ואתא האי ונתן צרור בנקב וסכריה ואברח מיא מינה ולא עיילי מיא להתם. נטל צרור דאפיק מיא מינה. כגון דהוה מליא ארעיה מיא והוו מזקי לה ובא זה ונטל צרור מעיקר הגדר ונעשה מקומו נקב ואפיק מיא מינה, האי מבריח ארי מנכסי חבירו הוא. ומצוה קא עביד, דאמר קרא לכל אבדת אחיך לרבות אבדת קרקע (ב"מ לא,א), ולא הויא חזקה אלא היכא דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד וקא עביד אדעתא דמיקנא, אבל היכא דמצוה לעשות כיון דבלאו הכי נמי הוה מיחייב למעבד לא הויא חזקה. ואסיקנא אלא נתן צרור דסכר לה מיא נטל צרור דפתח לה מיא. כגון דהואי ארעא צריכא למיא והוה מליא מיא והוה איכא במצר נוקבא דנפקי מיא מיניה ואתא האי ונתן שם צרור וסכריה לנקב, אי נמי דאתא בידקא מאבראי ולא הוה ליה דוכתא למיעל מיניה להאי ארעא ואתא האי ונטל צרור מן המצר ופתח בבא דעיילי מיא מיניה. כי האי גוונא כיון דאין מצוה לעשות וקא עביד מידי דמהני ליה לארעא הויא חזקה.

הדין הוא מחורתא דשמעתא לסברא דרבואתא דסבירא להו דכי קשי ליה לגמ' מבריח ארי מנכסי חבירו הוא מטעמא דעביד מצוה הוא. וקשי לן עלה, הא תינח בנכסי חבירו דקא עביד מצוה, אלא בנכסי הגר מאי איכא למימר. ואפי' בנכסי חבירו נמי, תינח שלא בפניו דמיפקד עליהו, אלא בפניו דלא מיפקד עליהו אלא היכא דאין הבעלים יכולין להציל מאי איכא למימר. ועל כרחיך סוגיא דגמרא דקא דחי לה סתמא מטעמא דמבריח ארי מנכסי חברו בכולהו אנפי קא דחי לה, דאי לא תימא הכי מאי קא קשיא ליה, לוקמא בנכסי הגר אי נמי בנכסי חברו ובפניו דלא מיפקד. ודיקא נמי דסתם שמעתיה דרבי יוחנן מדלא קפיד למימר ליה לך חזק וקנה לא מיתוקמא בנכסי חברו אלא בפניו אי נמי בנכסי הגר. אלא מסתברא דכי קשיא ליה לאו מטעמא דמצוה קשיא ליה, אלא משום דכל חזקה דתליא בהנאה דאהני בה מחזיק בארעא, לא הויא חזקה אלא היכא דמהני בגופא דארעא הנאה דלא הוה שכיחא בה מקמי הדין. דומיא דגדר ופרץ כל שהוא, דאוקימנא כגון דמעיקרא הוו עיילי ביה ברוחא והשתא בדוחקא, אי נמי דמעיקרא בדוחקא והשתא ברוחא, אבל אברוחי מיא מינה דלא אהני בה מידי דלא הוה מעיקרא אלא לאוקומה כדמעיקרא הוא דאהני לא קני, דבעינן דומיא דישוב ערים וליכא. והאי דנקט מנכסי חברו לאו משום דקא עביד מצוה, אלא כמה דאת אמר מנכסי אחרים שאין מהנה בגוף הנכסים הנאה הנכרת בהן אלא שמהנה את בעל הנכסים דלא קימא ליה חזקה. ומהאי טעמא משכחת לה לשמעתין בין בנכסי הגר בין בנכסי חברו בין בפניו בין שלא בפניו. וכן הדעת נוטה:

אלא דמעיקרא הוו עיילי בה ברווחא והשתא בדוחקא. כתב ר"ש ז"ל ונעל נמי איכא לתרוצי כהאי גוונא ולי נראה דהאי דלא פירשו בגמרא גבי נעל כמה כל שהוא משום דמלישנא דמתניתין משמע שפיר והכי קאמר נעל כל שהוא כלומר אף על פי שפתח לאלתר והיינו דאמרינן בפרק הזורק ותיזול איהי ותיחות ותפתח כלומר שאם הדרים בתוכה מקפידים בנעילתה תפתח לאלתר דבהכי סגי ופירושא הוא לכל שהוא דמתניתין. הר"ן ז"ל.
מאי נתן ומאי נטל אי נימא נתן צרור דסכר מיא כי היכי דלא ליעול ולא ליפסוד נטל צרור דאפיק מיא דלא ליפסוד האי מבריח ארי מנכסי חברו הוא פירוש שהוא מחוייב מן התורה בכך כדגרסינן בפרק אלו מציאות לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע וחזקה לא הויא אלא עד דהוי ההוא מידי דעבד דבר שאינו מחויב מן התורה לעשותו לחברו דודאי שלא עשאו אלא לעצמו לקנות בו אותה שדה. ואוקימנא נתן דצמד ליה מיא כי היכי דלא ניפוק נטל דפתח ליה מיא כי היכי דליעול ולישקי. הר"י ן' מיגש ז"ל.

לקנות אותה וחברתה אותה קנה כו'. כתב ר"ש ז"ל דוקא לענין נכסי הגר אבל לענין מכר קיימא לן בפרק קמא דקידושין מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כו' ודוקא בשנתן לו דמי כולם כדאיתא התם. ונראה לי דלא שנא לענין נכסי הגר לא שנא לענין מתנה אינו קונה בחזקה דשדה אחת שאר שדות המופלגות ממנה במצר וחצב וכיוצא בו דהך פיסקא גבי מתניתין קיימא דקתני בה נותן מתנה ואחין שחלקו ומחזיק כו' וכל דיני חזקה דמתאמרן בגמרא על משנה זו ודאי שהם גם לענין שלשה מקומות הללו דהיינו נותן מתנה האחין שחלקו ומחזיק בנכסי הגר. מיהו ודאי לענין מתנה וחילוק אחין אם פירש לו חזק באחת מהן וקנה כולה באותה חזקה אפילו הן עש. שדות בעשר מדינות קנה כולם דאם איתא שאין תורת חזקה לקנות בחזקת שדה אחת שדות המופלגות ממנה כי נתן לו דמי כולם אמאי קנה כיון דמיירי בדמים שאין קונים כגון במקום שנהגו לכתוב את השטר דהא אמרת שאין תורת חזקה כלל לקנות שדה המופלגת אפילו פירש לו שיקנה אלא שמע מינה דהיכא דפירש לו חזק באותה שדה וקנה כולן קנה כיון דאיכא דעת אחרת מקנה אותם בכך. אבל בסתמא כגון בנכסי הגר או במתנה בסתם לא קני דסתם תורת חזקה לקנות שדה שמחזיק בה לבדה ולענין מכר כיון דנתן לו דמי כולן אף על פי שאמר לו סתם לך חזק וקנה מסתמא ניחא ליה שיקנה כולם בחזקה דחד מינייהו וכמו שפירש לו חזק באחד מהם וקנה כולן דמי. אי נמי הא דאמרינן דבסתמא לא קנה כולן בחזקת אחת מהן כגון דלא אמר ליה לך חזק וקנה אלא הוא מחזיק בפניו ולא צריך למימר ליה לך חזק וקנה לענין אותה שדה דהא מדשתיק ניחא ליה באותה חזקה אבל בשאר שדות המופלגות לא גלי דעתיה אבל ודאי במכר בשנתן לו דמי כולן ודאי ניחא ליה שיקנה כל השדות בחזקה דהך שדה אבל היכא דאמר ליה לך חזק וקנה כיון דגלי דעתיה שהוא רוצה שיחזיק בכולן קנה כולן בחזקה דחד מינייהו דמסתמא בהכי ניחא ליה. עליות.

כתב הרמב"ן ז"ל בחדושיו תשלום התוספתא נעל אחד וגדר אחד אינה חזקה נעלו שניהם וגדרו שניהם הרי זו חזקה כו'. דהיכא דאתו בי תרי כו' עד סוף הדבור. ולי נראה דאין זה עיקר דאדרבה ממגביה מציאה לחברו דאמרינן דקניא מוצא הכי נמי דקני כי נעלו שנים וגדרו שנים דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. ומה ששבש התוספתא מדאמרינן רוכב ומנהיג דקנו. אינה ראיה דהא אוקימנא לה במנהיג ברגליו וקנייה אחת היא. עד כאן משיטה לא נודעה למי.

בא"ד אבל קשה לרשב"א כו' אלא ודאי בנעל איירי ומשמע דוקא שהעמיד דלתות כו' עכ"ל זו הקושיא גם לפרשב"ם דמשמע מפירושו דקבע מנעול בדלת לחוד דהוה בנין ולא הוה כמו דאפיך ליבני בעלמא ועיין ברא"ש בזה אבל מה שכתב מהרש"ל בשם התוספות דבסמוך דבהעמיד דלתות לחוד סגי אין זה מוכרח מדבריהם שם ודו"ק:

בד"ה נעל וגדר כו' ואינה קשיא דאיכא למימר כו' ועוד דבעי רב במתנה היאך כו' עכ"ל ולא ניחא להו השתא למימר דמשום אחין שחלקו לחוד קתני בפניו כיון דבגר ובמתנה ליתא וק"ל:

בפרשב"ם בד"ה ומה מכר כו' א"נ יהיב ליה כו' כדתניא בקידושין מכר לו י' שדות כו' עכ"ל הך ראיה דמכר לו י' שדות כו' ה"ל לאתויי גם לעיל בד"ה שלא בפניו כו' וכ"ה בפירושים אחרים וק"ל:

בד"ה והשתא קעיילי כו' ולא בעי לתרוצי דמעיקרא לא עיילי כלל כו' עכ"ל היינו לפי הך גירסת ספרים שלנו ושהסכימו בה התוס' דגרסינן דמעיקרא לא עיילי בה והשתא עיילי בה טובא עבד ויש לפרשו כך דמעיקרא לא עיילי כלל והשתא עיילי לה בדוחק דטובא עבד וכה"ג פרשב"ם לעיל גבי דמעיקרא הוי סלקי לה והשתא לא סלקי לה כו' ואפשר דגירסת רשב"ם הכא לא היה כך אלא כגירסא ראשונה שכתבו התוס' וק"ל:

גמ' צרור דצמד לה מיא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה נעל וגדר כו' אלא ודאי בנעל איירי כו' נ"ב איני רואה כאן שום קושיא דע"י העמדת דלתות קנה אפילו לא נעל דהרי הוא השביח הקרקע דמעתה שהעמיד הדלתות ראוי לדור בה דירת קבע כמו שפירשו התוס' בסמוך:

תד"ה אטו. והאחין שחלקו לאו בני חזקת ג"ש נינהו. לעיל (מ"ב ב) איכא לישנא בדנחית לפלגא לא הוי חזקה וכן דעת הרי"ף בדרבינא שם כמש"כ שם הנ"י (ולפלא בעיני שהנ"י כ' שם שכן גם דעת ר"ח ובטור ר"ס קמ"ט כתב בשמו דאף בנחית לפלגא יש לו חזקה ואולי צ"ל בא' מהם ר"ת) וצ"ל דדעת התוס' כבעה"ע שהביא הטור שם אות ב' דאחין אינן כשותפין ומחזיקין זע"ז ומשמע אפילו בדבר של שותפות או דס"ל כדעת הר"ח שהביא הטור וע' לקמן (נ"ז ב) בתד"ה בשותפין עוד י"ל דמשמע להו דאחין שחלקו ר"ל שחלקו בודאי ואח"כ החזיק אחד בחלק חבירו דומיא דלעיל (מ"ז) בן שחלק ואשה שנתגרשה:

תד"ה אמר שמואל. אע"ג דשמואל א"ל כו'. תימה דאדרבה גם שם אמר וכי יפה כח מתנה ממכר. רק דשם מטעמא אחרינא קאתי עלה וכמש"כ שם רש"י בד"ה יפה ויפה:

החזיק בא' מהן לקנותה קנתה עי' רמב"ם רפ"א דזכי' שכ' דמחזיק בנכסי הגר לית בי' משום דינא דבר מצרא ופי' הלח"מ משום דלא שייך ועשית הישר והטוב אלא במכר דיכול הלוקח לקנות במקום אחר אבל בנכסי הגר לא ימצא במקום אחר. ויראה דא"כ קנתה דהכא פירוש קנה לגמרי ואינו יכול לסלקו משום דינא דבר מצרא. וא"כ גם בבא שני' אותה ואת חברתה אותה קנה חברתה לא קנה פי' קנה אותה לגמרי ולא יכול בעל המיצר לסלקו ולומר קח לך שדה שני' שאינו במצר שלי שהרי רציתי לחזק בשניהם ולא זכית אלא בא' א"כ קח לך אידך קמ"ל אפ"ה קנה את זו לגמרי ולא יכול לסלקו:

שלא בפניו צ''ל כו'. אם בא להחזיק שלא בפניו דמוכר כגון בעיר אחרת או אפי' באותה העיר שלא מדעתו של מוכר לא הויא חזקה אלא א''כ א''ל מוכר ללוקח לך חזק וקני ואפי' אם נתן לו מעות לא קני במעות כגון בעיר שכותבין שטר דאין הכסף מועיל עד שיחזיק או עד שיכתוב השטר כדאמרי' בפ''ק דקדושין (דף כו.) עלה דהך משנה נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף כו' אמר רב ל''ש אלא במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב לו את השטר ואי פריש פריש שפירש בכסף אקנה קנין גמור בלא חזקה ושטר אבל מסתמא לא קני במעות עד דמחזיק: בעי רב. הך ברייתא הוה שמיעא ליה דקתני בפניו אבל שלא בפניו לא הויא חזקה עד דא''ל בהדיא לך חזק וקני וקמבעיא ליה מי לימא דבמכירה מיירי אבל במתנה מכיון שאמר לו נותנני לו קרקע זו והלך והחזיק שלא בפניו הויא חזקה ואע''ג דלא א''ל לך חזק וקני וכדמפרש טעמא לקמיה דנותן בעין יפה נותן או דלמא לא שנא: מאי תיבעי ליה לאבא. במתנה טפי ממכר ק''ו הוא דלא קני עד דא''ל לך חזק וקני: ומה מכר דקיהיב ליה זוזי. לוקח למוכר היום ולמחר לאחר שיחזיק שהרי ע''מ כן הוא מחזיק כדי לפרוע דמים למוכר דמוכר לא מפסיד כיון ג) דקבל כל הדמים א''נ יהיב ליה מקמי דמחזיק זוזי לא קנה כדפרישית לעיל וכגון במקום שכותבין את השטר כדתניא בקדושין (דף כז.) מכר לו י' שדות בי' מדינות כיון שהחזיק בשדה אחת קנה כולן מה שאין בשניהן בד''א שנתן לו דמי כולן כו' אלמא אחר נתינת דמים בעינן חזקה ואפ''ה אי א''ל מוכר ללוקח לך חזק וקני הוי חזקה ואי לא לא: מתנה. דאין לו כי אם חסרון ממונו לא כל שכן דצריך למימר ליה לך חזק וקני ולא ליהוי חזקה עד דא''ל דדלמא לכשירצה להחזיק כבר חזר בו ממתנתו: ורב. דקבעי לה סבר איכא למימר מאן דיהב מתנה בעין יפה יהיב שמחמת חיבה נתן לו והלכך ניחא ליה שילך ויחזיק ואיכא למימר דכמאן דא''ל דמי והלכך מספקא ליה ושמואל נמי דפשיטא ליה ס''ל היכא אמרינן בעין יפה נותן ה''מ כגון לאחר שהחזיק ונתקיימה המתנה הוא דאמרינן בעין יפה נותן לו מכל וכל שלא שייר לעצמו במתנה זו דאמרן לעיל [נא:] המוכר שדהו לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות אבל כל זמן דמספקא לן אי גמר להקנות המתנה או לא מספק אין לנו לומר שנתן את שלו במתנה עד דמפרש ואומר לך חזק וקני: דאמר שמואל גדר גדר. שהיה בנוי פחות מי' והשלימו לעשרה לפי שלא יוכלו לעלות עליו וליכנס בשדה: פרץ פרצה. הרחיב הפרצה: דמעיקרא. כשהיה פחות מי' לא הוו סלקי לה אין יכולין לעלות דרך עליו ליכנס בשדה כגון שהיה עשוי בשיפוע או היה בנוי על מקום מדרון: והשתא נמי לא סלקי לה מאי קעביד. ואמאי הוי חזקה דכל בנין בלא צורך לא הויא חזקה: ואלא דמעיקרא הוו סלקי לה. מיהא בדוחק והשתא שהשלימו לעשרה לא סלקי לה כלל טובא עביד ואין זה ראוי לקרות כל שהוא ואע''פ שבנין כל שהוא גדר: והשתא סלקי לה בדוחקא. והיינו כל שהוא דכל שהוא אהני דהא אכתי סלקי לה קצת והאי דנקט שמואל והשלימו לעשרה לאו דוקא דה''ה לפחות מי' (והוא) דהשתא אהני להכי דסלקי בדוחקא ומעיקרא הוו סלקי לה ברווחא ואורחא דמילתא נקט דסתם השלימו לעשרה מעיקרא סלקי לה ברווחא והשתא סלקי לה בדוחקא: והשתא קעיילי לה ברווחא. דפורתא אהני ולא בעי לתרוצי דמעיקרא לא עיילי כלל והשתא עיילי לה בדוחק דטובא עבד דשווייה פתח וגבי נעל כל שהוא נמי איכא לפרושי כה''ג שסתם פתח סתימה כל שהוא דמעיקרא עיילי לה ברווחא והשתא עיילי לה בדוחקא א''נ שקבע מנעול בדלת לנעול בו דהיינו בנין אבל סגר את הדלת ונעל במפתח בנכסי הגר אינה חזקה דאין זה אלא עושה מצוה לשמור בית חבירו ומבריח ארי מנכסי חבירו הוא כדלקמן בשמעתין ואע''ג דגבי שכירות בתים אמרי' בפסחים (דף ד.) משמסר לו מפתחות הוי בחזקת שוכר וה''ה לגבי לקנותו ה''מ במוכר ומשכיר לחבירו אבל בנכסי הגר מי מסר לו מפתחות שיקנה הלכך צריך בנין כל שהוא: נתן צרור. בחור שבגדר השדה וכולה שמעתי' אנכסי הגר קאי וה''ה לקונה דבר מחבירו: נטל צרור. מן הגדר ועשה בו נקב: ה''ז חזקה. וכגון דמהני לשדה כדמפרש ואזיל: מאי נתן כו'. למאי אהני האי נתינה ונטילה דליהוי חזקה: אילימא נתן צרור וסכר מיא. ראה נהר שוטף ורוצה ליכנס דרך נקב ובא זה וסתם את הנקב בצרור וסכר את המים מן השדה שלא יכנסו בו שלא ישטפו את השדה: ואפיק מינה מיא. שנאספו לה מים בצד האחד ועשה נקב בצד השני כדי שיצאו לחוץ: האי מבריח ארי וכו'. הא למה זה דומה למשיב אבידה דכל ישראל מצווין להציל ממון חביריהם מן ההיזק ואין קרוי חזקה אלא דומיא דגדר ופרץ שעושה בו בנין או כל תיקון הצריך לו לשדה כגון משקה מים או זומר או זורע או חורש: דצמד לה מיא. כמו צמיד פתיל (במדבר יט) ויצמדו לבעל פעור (תהלים קו) חיבר המים שבתוכו שלא יצאו לחוץ וזהו כמו משקה את השדה דומיא דחורש שמתקן את השדה ומייפו בהשקאה זו: דפתח ליה מיא. ע''י נטילת צרור נכנסו המים מן הנהר דרך חור שבכותל: וא''ר אסי אר''י ב' שדות. של גר הסמוכין זה לזה אלא שיש מצר אחד ביניהן: החזיק באחת מהן. כגון דרפק בה כדלקמן ונתכוין לקנותה לבדה ולחברתה לא נתן לב לקנות קנאה לאותה שדה לבדה ואי לא הוה מצר בינתיים הוה קנה את כולם מסתמא בחפירה כל שהוא:

ה''מ במוכר ומשכיר לחבירו דאיכא דמסר ליה דליקני אבל בנכסי הגר מאן מסר ליה דליקני ואין נראה לר''י דבהדיא אמר בפרק הפרה (ב''ק דף נב. ושם ד''ה כיון) דלא קנה במסירת מפתח ולא מהני מסירת מפתח אלא שלא יצטרך לומר לו לך חזק וקני ודוקא גבי בדיקת חמץ הוא דתלי במסירת מפתח דמי שמפתח בידו עליו לבדוק לפי שבידו ליכנס ולבדוק ומה שפי' נמי דלא קני בנעילת דלת לא משמע כן בגיטין בהזורק (דף עז: ושם) דקאמר תיזיל איהי ותיחוד ותפתח אלמא בנעילה לחודה קניא שלא היתה יכולה לעשות מנעול דבשבת היה ואפי' דאסור לקנות בשבת בשכ''מ שרי שלא תטרף דעתו עליו כדאמר לקמן ולא דמי נעילת דלת למבריח ארי דדוקא נתן צרור דסכר מינה מיא הוא דאמר בסמוך דהוי מבריח ארי אבל הכא שנועל בפני כל אדם ואין מניח אדם ליכנס מוכח מילתא שהבית הוא שלו וקני בנעילה לחוד וכן מוכח לקמן (דף נז.) גבי הא דתנן אלו דברים שיש להן חזקה ואלו דברים שאין להם חזקה ופריך בגמ' מ''ש רישא ומ''ש סיפא אמר עולא כל שאילו בנכסי הגר לא קנה כו' וקתני סיפא הכניס תרנגולין בתוך הבית ה''ז חזקה וקנה נמי בנכסי הגר וה''ט דהתם דקנה משום דמסתמא כשנתן שם תרנגולין נעל דלת לשמרן אלמא דקנה בנעילה אבל קשה לרשב''א דאמר לקמן הבונה פלטרין בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להן דלתות קנה והתם מיירי בנעל דאי לא נעל אמאי קנה הא לבני בעלמא הוא דאפיך כמו קמא שכל אדם יכול ליכנס כשלא נעל אלא ודאי בנעל איירי ומשמע דוקא שהעמיד דלתות אבל לא העמיד דלתות לא קנה בנעילה: (לעיל) נעל וגדר ופרץ כל שהוא. פ''ה דל''ג בפניו משום דבנכסי הגר לא שייך לפניו ואינה קשיא דאיכא למימר. משום דנותן מתנה ואחין שחלקו נקט בפניו ומיהו ל''ג ליה דדייק בגמ' אברייתא דרב שרביא בפניו אין שלא בפניו לא ואמתני' ה''ל למידק ועוד דבעי רב במתנה היאך תפשוט ממתני' דאנותן מתנה קתני בפניו אי גרס לה: (לעיל) אטו כל הני לאו בני חזקה נינהו. פירוש דמשמע ליה בד''א במחזיק הוא דבעי ג''ש חזקה כלומר במידי דשייך חזקה אבל בנותן כו' מש''ה פריך אטו הני כגון נותן מתנה והאחין שחלקו לאו בני חזקת ג''ש נינהו: אמר שמואל ומאי תבעי ליה לאבא ומה מכר כו'. אע''ג דשמואל אית ליה ספ''ק דב''מ (דף טו.) דיפה כח מתנה מכח מכר לענין דלא טריף מיניה את השבח היינו אחר שכבר נתקיימה המתנה כדפ''ה: האי פרצה היכי דמי אילימא דמעיקרא לא עיילי בה והשתא נמי לא עיילי בה מאי עבד. נראה דל''ג דהיכי מצינן למימר השתא נמי לא עיילי הא כדי שיכנס ויצא בה קאמר לכך נראה כספרים דגרסינן דמעיקרא לא עיילי בה והשתא עיילי בה טובא עבד: טובא עבד. ואין זה כל שהוא אלא כו' ונעל נמי כל שהוא צריך ליישב כעין הני:

בבא בתרא נג ע"א - טקסט הדף מנוקד

דף נג - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד