עט. ת"ר דרך היחיד ארבע אמות וליתא דרך הרבים שש עשרה אמה דרך ערי מקלט שלשים ושתים אמר רב הונא מאי קראה תכין לך הדרך דרך חד הדרך תרי, כלומר מדהוה סגיא ליה למכתב דרך וכתב הדרך ש"מ לרבויי שיעור, דרך שנייה דהוו להו תלתין ותרתי אמין:
פ. ת"ר המוכר קברו ודרך קברו ומעמדו ובית הספדו באין בני משפחה וקוברין אותו שם בעל כרחו, של לוקח, משום פגם משפחה ואע"ג דאית ליה פסידא ללוקח, ואין צריך לומר שעומדים שם עליו בשורה במעמדו ומספידין אותו בבית הספדו דלית ליה ללוקח פסידא:
פא. ת"ר אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כנגד הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל [הבל] חד, הבלים תרי, הא תלת, הבל הבלים תלתא, הרי שיתא, הכל הבל, חד, הרי שבעה אמר להו רב אחא בריה דרבא לרב אשי היכי עבדי אמר ליה כדתניא א"ר יהודה ביהודה בראשונה לא היו פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כגון עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו אמרו לו א"כ אף בשבת מותר לעשות כן כלומר אם אין אומרין במעמדות ומושבות הללו דברי הספד אלא עמדו יקרים עמודו והן עומדין שבו יקרים שבו והן יושבין, אף בשבת מותר לעשות כן:
פב. אחתיה דרמי בר פפא הוה נסיבא ליה לרב אויא שכיבא ועבד לה שבעה מעמדות ומושבות אמר רב יוסף טעה בתרתי טעה שאין עושין אלא בקרובין ואיהו עבד ברחוקין וטעה שאין עושין אלא ביום ראשון ואיהו עבד ביום שני אמר אביי בהא נמי טעה שאין עושין אלא בקברות ואיהו עבד בעיר רבא אמר בהאי נמי טעה שאין עושין אלא במקום שנהגו והתם לא נהגו מיתיבי אמרו לו אם כן אף בשבת מותר לעשות כן ואי אמרת אין עושין אלא בבית הקברות בית הקברות בשבת מאי בעי דקס"ד דקימי בית הקברות שלה חוץ לתחום דלא מצי למיזל התם בשבת ואוקימנא בעיר הסמוכה לבית הקברות דקימי בית הקברות דידה בתוך התחום דיכיל למיזל התם בשבת ואוקימנא בעיר הסמוכה לבית הקברות דקימי בית הקברות דידה בתוך התחום דיכיל למיזל התם בשבת מכאן אתה למד שמעמדות ומושבות הללו אין עושין אותן אלא בקרובין אבל ברחוקין לא ואין עושין אלא ביום ראשון דהוא יום קבורה, אבל מיום שני ואילך לא ואין עושין אלא בבית הקברות, אבל בעיר לא ואין עושין אלא במקום שנהגו, אבל במקום שלא נהגו לא ומדלא קאמרינן נמי טעה שאין עושין אלא לאנשים ואיהו עבד לאיתתא, ש"מ דאפי' לאיתתא נמי עבדינן מעמדות ומושבות, ביום ראשון בקרובין בבית הקברות במקום שנהגו ומדמקשינן מיהא דתניא אף בשבת מותר לעשות כן ומפרקינן, ש"מ דהלכתא היא, וש"מ דאי בעי למעבד קודם קבורה אם כן ביום ראשון בשבת היכי משכחת לה:
י. המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר וכן המקבל מחבירו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ד"א על שש ופותח לתוכה שמונה כוכין שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגדן רבי שמעון אומר שש על שמונה ופותח לתוכה י"ג כוך ארבעה מכאן וד' מכאן וג' מכנגדו ושנים אחד מימין הפתח ואחד משמאלו והכוכין ארכן ד"א ורומן שבעה ורחבן ששה ועושה חצר על פי המערה שש על שש כמלוא מטה וקובריה ופתח לתוכה שתי מערות א' מכאן ואחד מכאן רשב"ג אומר הכל לפי הסלע האי מתני' לא מיתוקמא אלא במקום שנהגו לקבור במערות תחת הקרקע, כדרך שהיו ישראל קוברין בארץ ישראל, שהיו חוקקין להם מערות בסלע, אחד מכאן ואחד מכאן וחצר באמצע כמלוא מטה וקובריה, ופתח החצר פתוח למעלה, ושתי המערות פתוחות לחצר, וחוקקין בכתלי כל מערה ומערה כוכין במדות האלו, רחבן אוכל בכותל המערה וארכן נמשך כלפי חוץ בחלל הסלע חוץ לחלל המערה מכאן ומכאן, ופיהם פתוח לחלל המערה והיו מכניסין ארונו לתוך הכוך וטחין את פיו והכוכין ארכן נמשך ד"א חוץ לחלל המערה כדי אורך הארון ורחבן ששה טפחים ורומן שבעה טפחים, כדי שיהא הארון נכנס בריוח בתוך הכוך לפיכך פותח לתוכה שמונה כוכין, שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגדו בכותל האמצעי המכוון כנגד פתח המערה, כדי שיהא רוחב כל כוך וכוך אמה בת ששה טפחים ובין כל כוך וכוך ריוח אמה כדי ארכה של מערה ששה אמות ורחבה ד"א ולפתח המערה שני לחיים, א' מכאן ואחד מכאן בעובי חצי אמה, כדשמעינן משני כוכין לרבי שמעון דקתני א' מכאן ואחד מכאן, ומנה תימרה דעבין חצי אמה הוי, כדי שיהא חלל הכוך רחוק מחלל החצר אמה שיעור הרחקת החלל הכוכין זה מזה והכוכין שמונה, שלשה מכאן בכותל דרומי וג' מכאן בכותל צפוני ושנים מכנגדו נמצא מניח ריוח מתחלת כותל דרומי חצי אמה שהיא אמה מחלל החצר, ועושה כוך אמה, ומניח ריוח אמה, ועושה כוך אמה ומניח ריוח אמה, ועושה כוך אמה ומניח ריוח בסוף הכותל חצי אמה, נמצא הכל שש אמות שהוא שיעור ארכה של מערה וכן בכותל צפוני שכנגדו וחוזר לכותל האמצעי ומניח חצי אמה ריוח בתחלתו, ועושה כוך אמה ומניח ריוח אמה ועושה כוך אמה ומניח ריוח בסוף הכותל חצי אמה נמצא הכל ד"א שיעור משך כותל האמצעי שהוא רחבה של מערה נמצא בין חלל החצר ולכוכין אמה, וכל כוך וכוך רחבו אמה ובין כל כוך וכוך אמה, ובין הכוכין הסמוכים זל"ז בקרן זוית שני חצאי אמה חצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן, וזו היא צורתן כדי שתתברר למראית העין:
ורבי שמעון סבר דפותח לתוך החצר ארבע מערות לארבע רוחותיה, מערה אחת לכל רוח וכל מערה ומערה שש אמות על שמונה, ופותח לתוכה שלשה עשר כוך, ארבעה מכאן בכותל דרומית וארבע מכאן בכותל צפונית ושלשה מכנגדו בכותל האמצעי המכוון כנגד הפתח ושיעור אורך הכוכין ורחבן ורומן הריוח שביניהן בין לרבי שמעון בין לרבנן חד שיעורא הוא ושנים אחד מימין הפתח ואחד משמאלו בקרן זוית ודוקא במעמיק כדי שיהא חלל הכוך שבקרן זוית מימין רחוק מחלל הכוך הקרוב לו בתחלת כותל דרומית ששה טפחים וכן משמאל, ושני כוכין הללו פתחיהן בקרן זוית, חצי רוחב פתחו של כוך אוכל בלחי שמימין פתח המערה וחצי רוחבו אוכל בתחילת כותל דרומי וכן הכוך שמשמאל הפתח חצי רוחב פתחו אוכל בלחי השמאלי וחציו אוכל בתחלת כותל צפוני ושנים נמשכים ויוצאים באלכסון חוץ לחלל המערה וחוץ לחלל החצר, שהרי רוחב החצר ורוחב המערה לדברי רבי שמעון שיעור אחד יש להן, שהחצר שש על שש והמערה שש רוחב על אורך שמונה והאי דקתני ופותח לתוכה שתי מערות רבנן היא וזו היא הצעה של משנה ועושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש, ופותח לתוכה שמונה כוכין, שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגדו, רבי שמעון אומר שש על שמונה ופותח לתוכה שלשה עשר כוך כדאמרן והא דקתני והכוכין ארכן ארבע אמות כו', אתאן לדברי הכל, עד עושה חצר על פי המערה מיהו הא דקתני פותח לתוכה שתי מערות, אתאן לרבנן, ור' שמעון אומר ארבע על ארבע רוחותיה רשב"ג אומר הכל לפי הסלע, שאם היה סלע רך וראוי לחוק בו כל כך חוקקין בו ארבע מערות ואם לאו חוקקין בו כשיעור מה שהוא יכול לחוק ואמרי לה להאי גיסא, שאם היה חזק ראוי לחוק בו יותר ואינו חושש שמא יהרס, ואם היה רך אינו יכול לחוק בו יותר מדאי שמא יהרס אבל משום גודל הסלע וקטנו לא קאמר רשב"ג, דאם כן היינו רבי שמעון, דאטו מי ס"ד למימר דסבירא ליה לרבי שמעון דאע"ג דאין בסלע כדי ארבע מערות לעביד ארבע מערות, והא לא אפשר ליה, אלא לאו ש"מ כדקאמרינן ומסקנא (דלהלן בגמ') ארבע אמות לרבי שמעון לא משכחת לה אלא במעמיק הכוכין בכל קרן זוית מפני שהכוך שבקרן זוית שבמערה זו נוגע בכוך שבקרן זוית שבמערה שנייה הסמוכה לה, וכן כל הכוכין שבמערה דרומית מימין נוגעין הן בכוך הראשון שבמערה מזרחית משמאל וכל הכוכין שבמערה דרומית משמאל נוגעין בכוך הראשון שבמערה מזרחית מימין וכל הכוכין שבמערה צפונית מימין נוגעין בכוך הראשון שבמערה מערבית משמאל וכל הכוכין שבמערה הצפונית משמאל נוגעין בכוך הראשון שבמערה מזרחית מימין לפיכך כל כוך שידוע לפי המדה שאם יחקק במשקולת שוה בקו שוה עם הכוכין (שהכוכין) [שסמוכין] לו אי אפשר שלא יגע בו צריך להעמיק את הא' כדי שיהא בינו ובין חבירו גובה ששה טפחים וזו היא צורת ארבע מערות לרבי שמעון כדי שתתברר שמראית העין:
ולית הילכתא לא כר' שמעון ולא כרשב"ג, דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים והני מילי במקום שנהגו לקבור במערות כסדר הזה, אבל מקום שנהגו לקבור בקברים העשויין כמין שחין וכל קבר וקבר בפני עצמו, אם מכר לו מקום לעשות לו קבר או שקבל על עצמו לעשות לו קבר עושה כמנהג המדינה, דקי"ל ככל כי האי גונא הכל כמנהג המדינה:
פג. והא דתנן ר' שמעון אומר שש על שמונה ופותח לתוכה שלשה עשר כוך ארבעה מכאן וארבעה מכאן ושלשה מכנגדן ושנים אחד מימין הפתח ואחד משמאלו, דיקינן עלה הני תרי כוכין להיכא שדי לה אי לחצר הא קא משתרשי ותנן חצר הקבר העומד בתוכה טהור ואי איכא כוכין תותה אמאי טהור א"ר יוסי בר חנינא דעביד להו כמין נגר כלומר שאינן נמשכין חוץ לחלל המערה כדי שיהו צריכין לצאת תחת (ה)קרקע החצר, אלא חקוקין הן בקרקע המערה ממעלה למטה כעין בור צר ועמוק, וקוברין בהן את המת כשהוא עומד, כנגר שהוא קבוע ותלוי בדלת וראשו מגיע לארץ, שחוקקין לו מקום כנגדו לארץ כדי שיכנס בו אותו נגר, ונמצא הנגר עומד ראשו אחד קבוע בדלת וראשו נעוץ בארץ כמין יתד מתקיף לה רבי יוחנן קבורת חמורים היא זו שקוברין מעומד מלמעלה למטה, ואין דרך העולם לקבור את המת מעומד אלא מוטל על הארץ ויש לפרש קבורת חמור היא זו, כענין שנאמר (ירמיה כב,יט) קבורת חמור יקבר סחוב והשלך, שמשליכין אותן לבורות לשיחין ולמערות פעמים שנופלין מוטלין ופעמים שנופלין עומדין כשהבור צר ועמוק, אבל מת אדם אין דרך לקוברו כך, אלא מוטל דרך כבוד כאדם ששוכב על מיטתו אלא א"ר יוחנן דעביד להו בקרן זוית ונמשכין ויוצאין אחורי החצר חוץ לחלל מערה והא קא נגעי כוכין בהדדי שהרי אין בין הכוך הראשון שבתחלת כותל דרומי לקרן זוית הסמוכה לו*, ואי עבד להו להנך תרי כוכין חד בקרן זוית מצד ימין וחד בקרן זוית מצד שמאל קא נגעי כוכין בהדדי, דהא כל כוך וכוך רחבו אמה, ואי עביד ליה בקרן זוית אשתכח דקא אכיל רחבו של כוך חצי אמה מכותל מערבי הסמוך לפתח (הפתח) המערה וחצי אמה מכותל דרומי ונמצא מגיע לחלל הכוך הראשון שבתחלת כותל דרומי וכן בכותל צפוני א"ר אשי במעמיק כלומר כדי שיהא גגו של כוך זה העשוי בקרן זוית נמוך מן הכוך הסמוך לו בתחלת כותל דרומי אמה, שיעור הרחקת הכוכין זה מזה, דאלת"ה ארבע מערות לרבי שמעון היכי משכח להי הא קא נגעי כוכין בהדדי כדפרשינן במתניתין (לא) [אלא] במעמיק ה"נ במעמיק רב הונא בריה דרב יהושע אמר ארבע מערות לר' שמעון משכחת להי [דעבדי לה] כי חרותא והיא אחת מחריות של דקל, שאין הענפים נמשכין ביושר אלא נמשכין ועולין בעקמומית, ה"נ הני כוכין שבכותל מזרחי ממערה דרומית אינן נמשכין ביותר אלא כנגד החוט הנמתח באלכסון מקרן מזרחית דרומית של מערה מזרחית ועד קרן דרומית מזרחית ממערה דרומית כגון זה:
והא דרב הונא בריתא היא מכדי כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא כמה הוו להו חד סרי וחומשא כוכין כמה הוו תמניא תמניא מחד סרי וחומשא היכי משכחת להי אלא בריתא היא כלומר הדבר ידוע שצלעות המרובע שבא מאורך שתי מערות הסמוכות זו לזו לטעמיה דרבי שמעון דאמר אורכה דמערה שמונה אמות הוי על שמונה אמות נמצא האלכסון אחת עשרה וחומש, ואי אפשר שיהו שמונה כוכין שיהו רוחב כל אחד ואחד מהן אמה ובין כל אחד ואחד מהן אמה אלא בשש עשרה אמות אלא לאו ש"מ הא דרב הונא בריה דרב יהושע ברותא היא, כלומר חיצונא היא מדרך האמת איבעי תימא כדאמר רב שישא בריה דרב אידי, לקמן גבי המוצא מת, משכחת לה בנפלי הכא נמי בנפלי כלומר לא שנא הני תרי כוכין דקתני אחד מימין הפתח ואחד משמאלו ולא שנא בארבע מערות, לרבי שמעון לא אצטריך לאוקומינהו במעמיק אלא בנפלי, כלומר בכוכין קטנים העומדין לקבור בהן את הנפלים, שאין ברחבן אמה ואין בארכן ד"א כדי שיהו נוגעין זה בזה הילכך כולהי כוכין (ד)משכחת להו דנגעי בהדדי לטעמיה דר' שמעון עביד הני דחדא מערה כהילכתיהו, ועביד הנך דאידך מערתא דסמיכא לה כוכין זעירי למקבר בהו נפלי, כי היכי דלא ליגעו בהנך דהא מערתא אחריתי וכן הני תרי כוכין דקימי אחד מימין הפתח ואחד משמאלו, ל"צ למעבדינהו בקרן זוית, אלא בשני כתלי החצר שמימין הפתח ומשמאלו והוי ארכן בעובי הכותל לרחבו ולא נפקי לחצר, דכיון קטנים נינהו סגיא להו למהוי אורחיהו כשיעור עובי הכותל [ו]אע"ג דהני מילי לר' שמעון נינהו, דבעי ד' מערות ובעי שני כוכין אחד מימין הפתח ואחד משמאלו, ולית הלכתא כותיה, ש"מ דלא שדינן כוכין לצד החצר כדי שיצאו תחת קרקע החצר ושמעינן נמי דאסור לקבור את המת מעומד כמין נגר הדומה ליתד, דהויא לה קבורת חמורים אבל אם בא להעמיק כוכין למטה מן הקרקע ולעשות כוכין למעלה זה בצד זה, בזמן שיש בין כוך לכוך גובה כשיעור כדי להרבות בכוכין שפיר דמי כדאמר רב אשי במעמיק וכן אם בא להרבות בכוכין ולעשותן קטנים כדי לקבור בהם נפלים קטנים, אין צריך להרחיקן זה מזה אמה אלא כשיעור רוחב כל כוך וכוך, מידי דהוה אכוכין גדולים שרחוקין אמה ובין זה לזה אמה:
פד. תנן התם המוצא מת מושכב כדרכו (ו)נוטלו ואת תפושתו מצא שנים נוטלן ואת תפושתן מצא שלשה אם יש ביניהם מד"א ועד שמונה, כמלוא מטה וקובריה, הרי זו שכונת קברות ובודק הימנו ולהלן עשרים אמה מצא אחד בסוף עשרים אמה בודק הימנו ולהלן עשרים אמה שרגלים לדבר שאלמלא בתחלה מצאו היה נוטלו ואת תפושתו ועיקר הא מילתא מפרש לה בסוף מסכת נזיר (סה,א), דגרסינן התם אהא מתני', בתחלה ולא ידוע, דאי הוי ידוע שנקבר במקום הקנוי לו אסור לפנותו, דגרסי' בפ' נגמר הדין (סנהדרין מז,ב) שלשה קברות הן קבר הידוע וקבר הנמצא וקבר המזיק את הרבים, וקבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה, קבר הנמצא מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה, קבר המזיק את הרבים כו' והיינו דאמרי' במסכת נזיר (שם) בתחלה ולא ידוע, דאי בידוע שנקבר במקום הקנוי לו אפי' חד נמי אסור לפנותו מת למעוטי הרוג, דאיכא למימר הכא איקטיל וקברוהו, ומת מצוה הוה, וקי"ל דמת מצוה קונה מקומו מושכב פרט ליושב כדרכו פרט לראשו מונח בין ירכותיו, דאיכא למתלייה בגוי הואיל ואינו מושכב כדרך ישראל ואפי' תפושה לית ליה אבל ודאי אם היה מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפושתו וגרסי' התם וכמה תפושתו, פירש רבי אלעזר בר' צדוק נוטל עפר תיחוח וחופר בקרקע בתולה שלוש אצבעות תפושה, מנא לן א"ר יהודה ונשאתני ממצרים טול עמי מקרקע מצרים מצאן שלשה, אם יש ביניהן מד"א עד שמונה הרי זו שכונת קברות, דקסבר דסדר קברי ישראל שתהא המערה ד"א על שמונה, ופותח לתוכה חמשה עשר כוך, ששה מכאן וששה מכאן ושלשה מכנגדן, והכוכין רחבן ששה טפחים ובין כוך לכוך שני טפחים, ובין כל כוך וכוך הסמוכין זה לזה בקרן זוית שני טפחים טפח מכאן וטפח מכאן הילכך אם היו שנים החיצונים בתוך ח' אמות יש לומר שזה היה (ארכן) [ארכה] של מערה ועדין היו שם שלשה כוכין אחרים ריקנין אלא שנתמלאו עפר ואם היו בתוך ד"א יש לומר שזה היה רחבה של מערה וכיון דשכונת קברות היא, לא מיבעיא דאינו רשאי לפנותן, אלא בודק ממנו ולהלן עשרים אמה, כלומר תשלום עשרים אמה ממקום שמצאן לכל רוח, דמספקא ליה חצר ושתי מערות פתוחות כדמפרש ואזיל ואפי' מצאן בתוך ארבע אמות, איכא למימר דהאי ניהו ארכה של מערה, מיהו לא נזדמן לו לקבור בו יתר משלשה מתים, לפיכך צריך לבדוק מכנגדן ומשני צדדיהן ומאחוריהן עשרים אמה מצא אחד לסוף עשרים אמה בודק הימינו ולהלן עשרים אמה שרגלין לדבר, הואיל והוחזקה כאן שכונת קברות, שאלו בתחלה מצאו לאחר זה שבסוף עשרים אמה עד שלא ימצא את השלשה היה נוטלו ואת תפוסתו שעדיין לא הוחזקה שם שכונת קברות. אמר מר מארבע אמות עד שמונה מאן קתני לה אי רבנן דהכא הא אמרי תוכה של מערה ארבע אמות על שש אי רבי שמעון האמר שש על שמונה ופרקינן לעולם ר"ש היא, ותנאי היא, דתניא מצאן רצופין ואין ביניהן מארבע אמות עד שמונה יש להם תפושה ואין להן שכונת קברות כלומר אם מצאן קרובין זה לזה ואין בין זה לזה שני טפחים, לחשבון ששה מתים לשמונה אמות או לחשבון שלשה לארבע אמות, בידוע שאין זו שכונת קברות ומותר לפנותן ותפושתן עמם ר' שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון רואין את האמצעיים כאלו אינן והשאר מצטרפין מארבע אמות עד שמונה דשמעת מינה דאיכא תנאי דסבירא להו אליבא דרבי שמעון דשכונת קברות ארבע אמות על שמונה היא. במאי אוקימתה כרבי שמעון אימא סיפא בודק הימנו ולהלן עשרים אמה אלמא אורך שתי מערות והחצר שביניהן עשרים אמה הוי, מני אילימא רבי שמעון עשרים ותרתין הויאן דהאמר שש על שמונה, אלמא ארכה דמערה שמונה אמות הוי, דהויאן להו שתי מערות שיתסר וחצר שית הא עשרין ותרתין אי רבנן תמני סרי הויאן דהא אמרי ארכה של מערה שש אמות הוי, דהויאן להי שתי מערות וחצר שביניהן תמני סרי אמין ופריק לעולם רבנן היא וכגון דבדק באלכסונא כלומר לעולם מתני' דקתני אם יש ביניהן מארבע אמות עד שמונה רבנן היא דאמרי ארבע אמות על שש, ודקא קשיא לך אי הכי הני שמונה מאי עבידתיהו, משום דאיכא למימר דכי בדק באלכסונא בדק, וכיון דתוכה של מערה ארבע אמות על שש הוי אלכסונא שמונה אמות, דכי אמרי' כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונה ה"מ במרובע שארבע צלעותיו שוות, אבל אריך וקטין בציר ליה שיעורא דאלכסונא מתרי חומשי, דלפום משכיה דפותייא ממשיך אלכסונא טפי, ואמטול הכי בודק הימנו ולהלן תשלום עשרים אמה, תמניא דאלכסונא חדא ושית דחצר ושית דארכה דמערה שנייה. ודיקינן ומדהא באלכסונא הא נמי באלכסונא בדק אידך נמי באלכסונא בדק וטפיא להי מעשרין ופריק חדא באלכסונא אמרי' תרתי באלכסונא לא אמרי'. רב ששת בריה דרב אידי אמר בנפלי כלומר לעולם מתני' דברי הכל היא, איבעי תימא ר' שמעון ואיבעי תימא רבנן, איבעי תימא רבי שמעון ורבי שמעון דברייתא היא דאמר ד"א על שמונה, ואיבעי תימא רבנן ואימור קמייתא באלכסונא בדק מיהו בריתא בין לרבנן בין לר' שמעון, כיון דלא אשתכח בה מתים אימור לנפלי הוה קימא, דאפילו תימא רבנן, מדהא באלכסונא הא נמי באלכסונא, כיון דלנפלי קימא לית בה ד"א על שש כי היכי דלהוי אלכסונא שמונה אמות וה"ה לר"ש קמיתא מוקמינן לה בד"א על ח' ובריתא דהוייא תשלום עשרים אמה לא מוקמינן לה אלא בנפלי ובשש אמות סגיא לה ודיקינן מדהא בנפלי הא נמי בנפלי כלומר מדבריתא בנפלי קמייתא נמי איכא למימר לנפלי הוה קימא, ואע"ג דאשתכוח התם שלשה מתים גדולים איכא למימר דשאר המערה לנפלי הוה קימא וקא בצרא לה מעשרים אמה ופריק חדא בנפלי אמרי' תרתי בנפלי לא אמרי' ואם נפשך לומר דהא דקתני ובודק הימנו ולהלן עשרים אמה מסוף מקום שמצאן בו הוא מתחיל, דחיישינן שמא כל אותו המקום שכונת קברות הוא ושתי מערות אחרות וחצר בנתים יש חוץ למקום מתים דיקא נמי דקתני מצא אחד בסוף עשרים בודק הימנו ולהלן עשרים אמה הילכך על הדין פירושא האי פירוקא דרב שישא לאו על הנהו מתים דאשתכח קאי, אלא על אחת משתי מערות וחצר בנתיים קאמר, דכדחיישינן דילמא איכא הכא ב' מערות לא מחזקינן להו לתרויהו במתים גדולים, אלא מערה א' מהן הוא דמחזקינן לה בנפלי, והשנית של מתים גדולים:
