אמר רב נחמן ה' דברים הן. שאין מעשיהן מעשה עד שיכתבו כל נכסיהן:

אלו הן כו' לא עשאה אלא אפטרופא. שיחלקו לה כבוד ואם שייר קרקע כל שהוא שלא כתב לה הכל שלה דאיכא למימר מדשייר הקנה לה הכל והאי שיור לצורך היורשין שייר:

אבדה כתובתה. במחלק לפניה והיא שותקת דכיון דלא שייר לעצמו כלום וכתב לה קרקע כל שהיא והיא שתקה אבדה כתובתה:

מברחת. כגון בתולה או אלמנה שרצתה להנשא והיו לה נכסים וכתבתן לאחר כדי להבריח מבעלה שלא יקנה אותן עמה על מנת כן אם תנשא שיהיו כולן שלו ואם לאו שיחזרו לה הנכסים לצרכה ולא לאותו מקבל מתנה. שהיא תכתוב לו כל נכסיה דאי שיירה כלום ונישאת יגבה בעלה מידו דאיכא למימר מדשיירה הא שיירה נמי כל הנכסים ולא נתנתן לו. ואיכא דאמרי אי נתנה כל נכסיה לו אם תתאלמן יכולה לחזור בהן דכידוע דלא נתנה לו אלא כדי להבריחן מבעלה. ואי שיירה שלא כתבה הכל אמרינן דקנה האי דכתבה לו הואיל דשיירה. ובכולהו הני חמשה דאמר אי שיירי מטלטלי הוי שיור ואיבדו לבד מכתובת האשה דאע"ג דשייר מטלטלי לא הוי שיור ולא כלום היא ולא אבדה כתובתה. ^א)נראה דחסר כאן וצ"ל דאמקרקעי תקינו רבנן: הואיל וכתב לה וכו'. הואיל וכתב לה קרקע כל שהוא דמחלה. אפי' שייר מטלטלי ואיתנייהו בעינייהו כמקרקעי דמי והוי שיור הואיל ואיתנייהו בעינייהו ולא אבדה כתובתה דהאי דשתקה דסמכה דעתה למיגבי מינייהו:

שכיב מרע שאמר כל נכסיי לפלוני. עבדא איקרי נכסי דתנן כו':

אסיפא דביתיה. בקצת סוף ביתו:

עד תווך. עד אותו מקום מרוב שמחה שהביא לו:

ב' שטרות. כלומר משני ענינים הן השטרות. אם אמר זכו בשדה זו לפלוני:

ואינו חוזר בשדה. משום דהשתא לא תלי הזכיה בשטר דמעיקרא קאמר זכו וזכין לו לאדם שלא בפניו. ואם אמר על מנת שתכתבו לו את השטר זה דהשתא תלי הזכיה גם בשטר חוזר בזה ובזה. כל דלא אתא לידא דמקבל מתנה:

חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם. קשיא לי הא איכא נמי הא דתני' לעיל (קל"ב א') מי שהלך בנו למדינת הים וכו'. דדוק' כל נכסיו כדקא תני בהדי' כל נכסיו וודאי דוק' הוא ואיכא למימר דהיינו ש"מ דהא אוקימנא במתני' גופא דדוק' למתני גופא כר' שמעון בן מנסי' ונראין הדברים דהא לית' אלא בשכיב מרע דאלו בריא כיון דשביק נפשיה ויהיב לאחריני בניה נמי שביק. כן נ"ל.
תו קשה לי והא איכא הא דאמרינן (שם) תיקרע כתובת' ותעמוד על מתנת' דמשמע אם כתב לה למחצה לשליש ולרביע ובא בעל חוב לטרוף כלום ממתנת' גובה אותה משום כתוב' דכיון דשייר מידי לא מחלה לו כלל וכיון דנחת' להנך נחתא נמי לכולהו משום כתובהוהיינו דקתני כל נכסיו ואיכא למימר דילמ' היני בליו א"נ התם אי שייר מידי מגו דנחתא לההוא מידי נחתא לכולהו נכסי ולא מקנא כלל ופשיט' דבעי' כל נכסיו וצ"ע.
והר"ר יוסף הלוי ז"ל כתב שאם אמר למחצה לשליש ולרביע ובא בעל חוב טורף מתנתה והפסידה כתובתה מאותן הנכסים והיינו דקתני גובה כתובתה מן השאר אלמא מאותה מתנה לא, ודבריו עיקר.

הא דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו. מפורשת אצלנו בפ' ראשון של מסכת גיטין (ח,א).

אמר ליה אנן משום דלאו כרות גיטא מתני' לה. דבעבר נמי בעינן גט כריתות כאשה, דגמרינן לה לה מאשה, והכא דלאו כרות גיטא הוא, דכיון דשייר באותו דבור שהוא משתחרר בו, דהיינו כשאמר נכסי לך. אבל פירש עצמך ונכסים קנויין לך חוץ משדה פלונית או מטלטל פלוני יצא בן חורין. והרב אלפסי ז"ל פירש שם בפרק קמא דגיטין (ב, ב מד"ה) דכיון דשייר קרקע כל שהוא וכתב הכי בגיטא הוה ליה לרביה זכותא בגיטא, וכגון זה אינו גט כריתות, דבעי דליהוי גיטא דחרותא כוליה לעבדא וליכא. ומכלל דבריו, דאפילו כתב לו בפירוש עצמך ונכסי קנויין לך חוץ מקרקע פלוני לא יצא בן חורין. וכבר כתבתיה שם בפרק קמא דגיטין (ט, א) בסייעתא דשמיא.

מטלטולי ואיתנהו בעינייהו הוי שיור. פירש ר"ש ז"ל, איתנהו בעינייהו, שישנם תחת ידו, לאפוקי אם הלוה אותם לאחר. ואינו מחוור בעיני, אלא איתנהו בעינייהו שהם מיוחדין לכתובתה, וכאותה שאמרו בריש פרק אף על פי (כתובות נה, א) מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה.

ואידך אם קדם מוכר וכתב ללוקח וכו'. כבר כתבתיה בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא עז, א) בסייעתא דשמיא.

שטרא איקרי נכסי. איכא למידק, היכי דמי, אי לא כתב ליה וכל שעבודא דאית ביה, אפילו כתב כלו בפירוש שטרות לא קני, וכדאמר רב פפא פרק הספינה (בבא בתרא עו, ב) דלא הקנה לו אלא גוף השטרות לצור על הצלוחית, לפי שאין בלשון אלא הנייר בלבד. ואי כשאמר לו כל נכסי וכל מה שכתוב בתוכן, הרי הקנה לו השטרות בפירוש, ואפילו לא היו בכלל נכסים דעלמא, שהרי גלה זה שהוא נותנן בכלל נכסיו. ויש אומרים דכולל נכסיו שאני, דכל שאמר דרך כלל כל נכסי אפילו שעבוד שטרותיו בכלל נכסיו. ואינו מחוור בעיני כלל, דהא נכסי לוה אינן של מלוה ואינן בכלל נכסין, וזבין מלוה ואקדש מלוה לא עשה ולא כלום, ואפילו גבאם בחובו לאחר מכאן, משום דקיימא לן כרבא דאמר בפרק כל שעה (פסחים ל, א) בעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה, ואי משום השעבוד אין לו גוף ואינו קרוי נכסים, שאין שם נכסים נופל אלא על דבר שגופו ממון.
ויש מפרשים דהכא במתנת שכיב מרע קא מיירי, ובשכיב מרע שנתן שטרותיו אפילו שלא אמר וכל שעבודן הכל בכלל, דמתני' דיבוריה וכאלו אמר הן וכל שעבודן, והיינו דאמרינן בסמוך (קנא, א) גבי אימיה דרב עמרם דהוה ליה מלוגא דשטרי וכי קא שכבה אמרה ליהוו לעמרם ברי, אתו אחוה קמי דרב נחמן ואמרין ליה הא לא משך, ואמר להו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, אלמא אף על גב דלא אמרה אלא ליהוו לעמרם ברי (ו)אפילו הכי אוקמינהו רב נחמן בידיה, ואחוה נמי לא ערערו אלא משום דלא משך, הא משום דלא אמרה וכל שעבודן לא ערערו. ואינו מחוור כלל, שכבר כתבתי למעלה שאין אנו מתקנין ומוסיפין בלשון מתנת שכיב מרע כלל, ואין בין מתנת שכיב מרע למתנת בריא אלא שדברי שכיב מרע אינם צריכין כתיבה ומסירה, דככתובין וכמסורין דמו, והיינו דאמרינן שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום, ולא מתקנין דבוריה לומר דבית זה לדירה ודקל זה לפירותיו קאמר.
אלא מסתברא לי דהכא ודאי בשכיב מרע, ובכולל ונותן כל נכסיו, דאזלינן בתר אומדנא ואמרינן דדעתו ליתן השטרות ושעבודן. אלא משום דטריח ליה מלתא לפרוט השטרות מתוך שאר הנכסים ולומר נכסי ושטרותי וכל שעבודן, לפיכך כלל את הכל, וכענין שאמרו לעיל (בבא בתרא קמו, ב) באומר כתבו גט לאשת(ו)[י], אבל בריא שכלל ונתן כל נכסיו אין שעבוד שטרותיו בכלל עד שיפרשו, דדילמא נייר של שטרות לבד נתן, דשתי קניות יש בשטרות, האחת קניית הנייר לצור על פי צלוחית, ובשמים לבשם, והשנית קניית השעבוד, וכל שלא אמר וכל שעבודן לא נכנס בכלל ההקנאה אלא הנייר לצור על פי הצלוחית, וכן (אפי') הדין בשכיב מרע שאמר שטרותי לפלוני לא נתן אלא גוף הנייר, דאי לא לימא וכל שעבודן, ולא דמי לכתבו גט לאשתי, דהתם כתיבה בלא נתינה לא מהני לה כלום ולא מידי קאמר, אבל באומר תנו שטרותי לפלוני הרי נתן לו גוף הנייר, ואם נתן לו הנייר לא נוסיף אנו על מתנתו לומר שאפילו השעבוד נתן לו. ועוד דגט אינו חסר אלא מסירה, וכשאמר להם כתבו הרי הוא כמסור, אבל בנתינת שטרות מפי כתבו ומסר לא קנת' אלא גופו של נייר אבל לא השעבוד שבהן עד שיכתוב כן בפירוש. אבל שכיב מרע דכולל ונותן כל נכסיו, בזה ודאי הולכין בתר אומדנא דמשום דכבד עליו דבורו טריחא ליה מלתא לפרוט השטרות לבדן ולומר וכל שעבודן, אלא כל שאמר כל נכסי אפילו השטרות שעבודן בכלל. כנ"ל. וההיא דאימיה דרב עמרם, כשאמרה בפירוש הן וכל שעבודן וליהוו כדינייהו קא אמרה, אלא שקצרה הגמרא לשון מתנתה, שאין זה מקומו של אותו דין, ולא הוצרך להזכיר אלא טענת האחים שהיו סבורים דמחסרי משיכה. וכן מצאתיה בירושלמי דפרק אלמנה ניזונת, דגרסינן התם: ר' יודן בן חלפי' אוביל עובדא קומי ר' יוסי שכיב מרע שאמר אותיותי לפלוני, אמר לה אין שכיב מרע מזכה בדברים אלא בדברים שהן נקנין או בשטר או בחזקה. עד כאן.

חמשה הם שאין נידנין בדין האמור בהם עד שיכתבו כל נכסיהם בלא שום שיור והם שכ"מ שכל ששייר כלום אינו נדון בדין מתנת שכ"מ כמו שביארנו במשנה והשני אשה והוא שאמרו הכותב כל נכסיו לאשתו נשואה בין בריא בין שכ"מ לא עשאה אלא אפטרופא שאם שייר כלום בין קרקע בין מטלטלין קנתה כל מה שכתב לה והשלישי עבד והוא שהזכרנו למעלה שהכותב כל נכסיו לעבדו קנה שאם שייר כל שהוא לא קנה והרביעי הכותב כל נכסיו לבניו בין בריא בין שכ"מ וכתב לאשתו קרקע כל שהו שאבדה כתבתה כמו שביארנו בפרק יש נוחלין שאם שייר לעצמו קרקע כל שהו כתבתה קיימת שהרי היא סומכת על מה ששייר ויראה לי אחר התקנה אף בשיור מטלטלין החמישי מברחת וענינה שכשהאשה רוצה להנשא ויש לה נכסים הרבה שאינה רוצה להביא את כלם לבעלה ומתיראה שיהא בעלה זוכה בפירותיהם או אף בגופן לאחר מיתתה וכותבת לאחד מבניה או קרוביה כל נכסיה ואח"כ נשאת ונתגרשה או מת בעלה ודנין בה שמתנתה בטלה שלא נתכונה אלא להבריח את הנכסים מבעלה על הדרך שביארנו ואם שיירה כלום שלא כתבה לו אפילו מטלטלין מתנתה קיימת שאלו לא נתכוונה אלא להבריח כל מה שנשתיירה בידה אמר מה שהביאה לבעלה היתה כותבת הא למדת שכלם אף שיור המטלטלין נעשה שיור חוץ מכתבת אשה כמו שביארנו:

זו שהבריחה את נכסיה שמתה היא בחיי בעלה יראה ממסכת כתבות שקנה המקבל אבל אם פרשה במתנתה ואמרה מהיום לכשארצה תחול המתנה לא קנה שכל שלא אמרה רוצה אני לא חלה המתנה ואף הבעל לא קנה שנעשו כנכסים שאין ידועים לבעל לדעת ר' שמעון כמו שהתבאר שם ומ"מ לכל זמן נשואיה מיהא מתנתה קיימת שהרי עיקר כונתה כך הוא:

אע"פ שביארנו במי שאמר מטלטלין שלי לפלני שיש הרבה דברים שאינן בכלל מטלטלין מ"מ במלת נכסים אינו כן אלא כל שאמר נכסי לפלני והקנה כראוי בריא כדינו ושכ"מ כדינו הכל בכלל מטלטלין ועבדים וקרקעות ובגדים ובהמה וחיה ועוף ושטרות ומעות וכספים וספרים ותפלין אבל ספר תורה הדבר בספק אם הוא בכלל נכסים אם לאו ומתוך כך אינו נוטל ואם תפש תפש:

נכסים שיש בהם אחריות נקנין בכסף ושטר וחזקה על הדרך שיתבאר במקומו ושאין להם אחריות עיקר קנינם במשיכה או אגב קרקע וכבר התבארו ענינים אלו במסכת זו אלא שעקר מקומן בראשון של קדושין:

האומר זכו בשדה זו לפלני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשדה בין בשטר קדם המוכר וכתב שטר ללוקח שהרי כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה לו שטר בכל מקום שהוא הואיל ומקנהו לו אגב קרקע כדין כל קניית מטלטלין אגב קרקע וכבר ביארנו דיני שלשה שטרות אלו בארכה בפרק הספינה:

אמר ליה אנן משום דלאו כרות גיטא וכו' [פירוש אנן לא מפרשינן דטעמא דעשו מטלטלי שיור אצל עבד משום דעבדא מטלטלי הוא ומטלטלי לממלטלי הוה שיור אלא משום הכי עשו מטלטלי שיור אצל עבד דלאו כרות גיטא הוא ואפילו הוה עבדא כמקרקעי אמרינן דעשו מטלטלי שיור אצל עבד משום דלאו כרות גיטא שכיון ששייר לעצמו נמצא שיש לו לאדון זכות בגט וכיון שיש לו זכות בו הוה ליה כמי שכתב לעבדו גט לחירות וכתב בו האדון לעצמו זכות באותו גט דאינו גט כריתות:

ודייק רבינא מדאמר רבא טעמא דעשו מטלטלין שיור אצל העבד משום דעבדא כמטלטלא דאמי לשאר מילי, ש"מ דאי אמר מטלטלי לפלניא עבדי בכלל. א"ל רב אשי אנן משום דלא כרות גיטא מתנינן לה. כלומר טעמא דעשו מטלטלין שיור אצל העבד לאו משום דעבדא כמטלטלא דמי ומטלטלא למטלטלא הוי שיור מתנינן לה, אלא משום דלא כרות גיטא מתנינן לה, דגבי גט אשה ספר כריתות אמר רחמנא דמשמע דלהוי ענין כל הגט ענין כרות שאין בו שיור, הילכך בעינן דלא לשייר בעל מידי לנפשיה בכל מאי דאקני ביה בגיטא לעבדא, דאי שייר ביה זכותא לנפשיה לאו כריתות הוא, ויליף גט שחרור מגט אשה בגזירה שוה דלה לה, כתיב התם (דברים כד,א) וכתב לה וכתיב הכא (ויקרא יט,כ) או חפשה לא נתן לה, מה להלן בעינן כריתות אף כאן נמי כריתות. והכא כיון דשחרוריה דעבדא והקנאת הנכסים בחד שטרא נינהו, אפילו תימא עבדא כמקרקעא דמי לכל מילי, כיון דשייר מטלטלין נמצא ששייר מקצת בדבר הקנוי בגט ונמצא בגט ענין שאינו כריתות ולא הוי גיטא. אבל גבי כתובה ודאי לכולי עלמא משום דלא גביא ממטלטלי הוא ואמטול הכי לא הוו שיור כדפרישנא לעיל:

קז. אמר רבא א"ר נחמן חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם ואלו הן שכיב מרע ועבדו ואשתו ובניו ומברחת. שאם כתבו כל נכסיהם הרי החדוש האמור בהם נוהג בהם, ואם לאו אין החדוש האמור בהם נוהג בהם:

קח. שכיב מרע מאי היא דתנן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת. וקמ"ל רבא אמר רב נחמן דהאי אין מתנתו קיימת דקאמרינן דוקא עד שיכתוב כל נכסיו, אבל אם שייר מנכסיו כל שהוא ממידי דמיקרי נכסי הוי שיור, ואפי' עמד מתנתו קיימת, דלהכי שייריה לההוא מקצת למסמך עלויה ואע"ג דלית ביה כדי פרנסתו, כדברירנא טעמא במתני':

קט. עבדו מאי היא דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין. וקמ"ל רבא א"ר נחמן דלא הוי בן חורין עד שיכתוב לו כל נכסיו, אבל אם שייר כל שהוא ממידי דמיקרי נכסי לא יצא בן חורין, דבעינן כריתות וליכא:

קי. אשתו מאי היא דא"ר יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופיא. וקמ"ל רבא א"ר נחמן דלא הוי אפיטרופיא עד שיכתוב לה כל נכסיו, אבל אם שייר מידי מיניהו קניא שארא קנין גמור, דכיון דשייר מקצת שמע מינה דלאקנויי שארא קנין גמור קא מיכוין, דאי לשווייה אפטרופיא קא מיכוין מאי שנא דשייר מקצת:

קיא. בניו מאי היא דתנן הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה. ודוקא כשעשאה שותף בין הבנים. וקא משמע לן רבא אמר רב נחמן דלא איבדה כתובתה עד שיכתוב כל קרקעותיו לבניו, אבל מטלטלי לא הוי שיור כדאמרי' לעיל, וכדבעינן למימר קמן:

קיב. מברחת מאי היא דאמר [מר] מברחת צריכה שתכתוב כל נכסיה. כגון המברחת נכסיה מבעלה קודם נישואין, דמסתמא דאי מתה איהי תותי בעל לקנינהו מקבל מתנה ואם נתאלמנה או נתגרשה הדרי לדילה. וכל היכא דאמרינן בעל מברחת לא קני דוקא היכא דנתאלמנה או נתגרשה, וא"צ לומר היכא דלא אינסיבה, אבל היכא דנסיבא ומתה לה תותי בעל קנה, דאלת"ה למאי (בו) אקנתינהו נהליה. וההיא דאמרינן בפרק האשה שנפלו לה נכסים (כתובות עט,א) ואי לא קננהו לוקח ליקניניהו בעל ואמר אביי עשאום כנכסים שאינן ידועים לבעל ואליבא דר"ש, דש"מ דלא קני להו לוקח, היכי דאמי, אי בשנתאלמנה או שנתגרשה, מאי קשיא ליה ליקנינהו בעל, אלא לאו בשמתה בחיי בעלה, וקאמרי' דלא קני להו לוקח. לא תיקשי לך, דכי קא קשיא ליה כל כמא דיתיבא תותי בעל קא קשיא לה ולפירות, כיון דקימא לן דמברחת כי קא מקניא ליה ללוקח או למקבל מתנה אדעתא דמיתה בחיי בעלה הוא דכתבה ליה, ואם נתאלמנה או שנתגרשה איגלאי מילתא למפרע דלא קני או לא קננהו לוקח, לקנינהו בעל ולפירות, ואפי' מעיקרא נמי אמאי שבקינן ליה ללוקח למיכלינהו לפירי. ועלה קאמרי' עשאום כנכסים שאינן ידועים לבעל ואליבא דר"ש, ולעולם היכא דמיתה תחת בעלה קננהו לוקח. וקמ"ל הכא רבא א"ר נחמן דמברחת דקאמרינן דהיכא דנתאלמנה או נתגרשה מציא למהדר ביה דוקא היכא דכתבה כל נכסיה, דמוכחא מילתא דאדעתא דהכי כתבה ליה, דלא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני, אבל אם שייר מידי קני ואף על גב דנתאלמנה או נתגרשה לא מציא למהדר בה, דכי שייר ההוא מידי אדעתא למסמך עלויה הוא דשיירתיה ושארא אקניתיה למקבל מתנה לגמרי:

קיג. ואסיקנא ובכולהו הני חמשה אי שייר מטלטלי הוו שיור לבד מכתובה דמקרקעי תקינו לה רבנן למגבא ממטלטלי לא תקינו לה רבנן. הילכך אע"ג דשייר מטלטלי נמי ליכא למימר דמסמך סמכא עלויהו ולא אחיתיה לשעבודא דהא לית לה למגבא מיניהו, הילכך על כרחיך מדשתקה אחולי אחילתה לכתובתה. והשתא דתקינו רבנן בתראי למגבא כתובה ממטלטלי אפי' לכתובה נמי הוו שיור.

ושמעינן מיהא דליתה לדרב יהודה דאמר קרקע כדי פרנסתו, דהא אמרינן דלכולהו מטלטלי הוו שיור לבד מכתובה, אלמא לא בעינן קרקע, וכדי פרנסתו נמי לא, דהא אמרינן חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם, דאלמא אי שייר כל דהו הוי שיור. והא דאמר אמימר מטלטלי ואיתניהו בעיניהו הוו שיור לענין כתובה אצטריכא ליה, דאע"ג דממטלטלי לא תקינו לה רבנן זימנין דהוו שיור לענין כתובה, כגון היכא דייחד לה בעל מטלטלי למגבא כתובתה מינייהו, דקיימא לן בכתובות (נה,א) דאי איתניהו בעינייהו גביא להו בלא שבועה, וכיון דאית לה למגבא מיניהו אשיירינהו הוו שיור דמסמך סמכא דעתה עלויהו. והשתא דתקינו רבנן בתראי לאגבויי כתובתה ממטלטלי כולהו מטלטלי הוו שיור:

קיד. אמר נכסי לפלוני עבדא אקרי נכסי דתנן הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין. וש"מ דאע"ג דלא אמר כל נכסי אלא נכסי סתמא יצא בן חורין, דמסתמא כולן בכלל. ארעא איקריא נכסי דתנן נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה. גלימא איקרי נכסי דתנן ושאין להם אחריות אינן נקנין אלא במשיכה. ואנכסים דקתני רישא קאי, אלמא הני והני נכסים מיקרו. זוזי איקרו נכסי דתנן ושאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה. ומנא תימרה דזוזי מקנו בהכי, דהא רב פפא הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקניניהו נהליה לרב שמואל בר אחא אגבא סיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תוך. ודוקא בפקדון, אבל במלוה לא מצי מקני לה לגופא, דהא לאו ברשותא (דמקני) [דמקנה] היא, אלא אי איכא שטרא שיעבודא דשטרא בלחוד הוא דיכיל לאקנויי.

חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם. האי כל נכסיו דשכיב מרע לא הוי דומיא דאחריני דכל שהוא דשכיב מרע היינו כדי פרנסתו וכל שהוא דאינך הוי כל שהוא ממש. ורב אלפסי פסק מהכא דהלכתא כמאן דאמר בשכיב מרע כל שהוא ממש. תוספי הרא"ש ז"ל. ועיין בפסקיו.

מטלטלי ואיתנהו בעינייהו הוי שיור. פירש רשב"ם ז"ל משום דגובה כתובתה מהם ואמימר לטעמיה דאמר בפרק אף על פי מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה. וליתא דהתם לא הוזכר אמימר אלא פליגי בה פומבדיתאי ובני מתא מחסיא. וגם לפירושו קשה דאי מטלטלי משתעבדי לכתובה אם כן אמאי נקט איתנהו בעינייהו ואי למעוטי מלוה אי טרפא ממטלטלי ~מלוה נמי גביא מדרבי נתן כדמוכח בפסחים גבי יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם. ועוד דלכולי עלמא כתובה לא גביא ממטלטלי דיתמי ובמיניה הוא דפליגי כדאיתא בקידושין וההיא דפרק אף על פי דאמרינן מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה מיירי כשייחדן בכתובתה וגובה אותם בלא שבועה ולא אמרינן צררי אתפסה ושמעתין נמי הכי מיירי מטלטלי ואיתנהו בעינייהו כגון שייחדן לאחריות כתובתה הילכך הוי שיור. תוספי הרא"ש ז"ל.
וכן כתב הרשב"א ז"ל וזה לשונו: ממטלטלי ואיתנהו בעינייהו. פירש רשב"ם ז"ל ואיתנייהו בעינייהו שישנן תחת ידה לאפוקי אם הלוה אותם לאחר. ואינו מחוור בעיני אלא איתניהו בעינייהו שהם מיוחדים לכתובתה וכאותה שאמרו בריש פרק אף על פי מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה. עד כאן.

ארעא איקרי נכסי כדתנן כו'. הוה מצי לאיתויי ממתניתין דקתני שכיב מרע שכתב כל נכסיו וקתני שייר קרקע כל שהוא אלמא איקרי נכסי דתנן ושאין להם אחריות. מהכא הוה מצי למיפשט זוזי ובהמה דנקנין במשיכה אלא דניחא ליה לאיתויי כל חד וחד באנפי נפשיה. ומיהו קשה לקמן דבעי ספר תורה מאי תפשוט ליה מהכא דהא ספר תורה נקנה במשיכה. ויש לומר דודאי נכסים איקרי ומספקא ליה אי מיקרו נכסיה וכשאמר כל נכסי לפלוני דילמא לא קרי איניש לספר תורה נכסי דיליה כיון שאינו יכול למכרו להתפרנס בה כדאמרינן במגילה אין מוכרים ספר תורה אלא כו'. תוספי הרא"ש ז"ל.

בד"ה ואלו הן כו' ר"א אומר תיקרע כתובתה כו' ואע"ג דשטר מברחת נמי איכא פלוגתא כו' עכ"ל כתב מהרש"ל פי' וא"כ מ"ש מברחת עד שתכתוב כל כו' פליג רשב"ג ואמר מקצת ככולו ומ"מ אינה פלוגתא ממש כו' עכ"ל ודבריו דחוקים דאם נאמר דאהא דקאמר כל נכסיה איכא פלוגתא דרשב"ג סבר דלא תליא מלתא בכל דאפי' במקצת נמי דינא הכי א"כ מה תירצו בהא היכא דגליא דעתיה כו' דמכ"ש תקשי אמאי נקט כל נכסיה דהא במקצת נמי מודו כ"ע היכא דגליא דעתה כו' ואי בלא גליא דעתה קאמר כל נכסיה אם כן הדרא קושיא לדוכתא הא איכא בהא פלוגתא דרשב"ג והיה נראה ליישב דאיכא פלוגתא במברחת היינו רב ענן דפליג התם בכתובות וס"ל דמברחת אפי' בכולה קני והיינו המיתיבי שהביא רשב"ם דהוה ס"ד לרבנן דאפי' בכולה מברחת קני אבל מרשב"ג דס"ל מברחת אפי' במקצת לא קני לא קשיא להו דמ"מ שפיר קאמר דבכל נכסים כ"ע מודו דלא קני ואהא תירצו שפיר דבגליא דעתה כ"ע מודו בכל נכסיה ואע"ג דבגליא דעתה במקצת נמי כ"ע מודו כמ"ש התוס' לקמן מ"מ נקט בכולה משום דלרב נחמן התם בכל נכסיו אף בלא גליא דעתיה לא קני וגם זה קצת דחוק ודו"ק:

בד"ה מטלטלין כו' פי' שייחדה לכתובה כו' ולא דמיא להא דאמר לעיל פ' י"נ כו' עכ"ל מדבריהם נראה דלא הוו גרסי מטלטלי דכתיבי בכתובתה כמו שהוא בגמרות שלנו אלא מטלטלי דאיתנהו בעינייהו הוי כו' והשתא ניחא דהוה קשיא להו טפי מההיא דפרק י"נ ממאי דקשיא להו דהא בכולה שמעתין נמי קאמרינן הכי דמטלטלין לא הוי שיור לכתובה אלא משום דהך דשמעתין איכא לאוקמא בליתנהו בעינייהו אבל ההיא דפרק י"נ משמע להו דמיירי באיתנהו הפירות בעינייהו אלא דלא הוו מחוברין כדהוה ס"ד התם ואם כן ע"כ ליכא לפלוגי אלא דהתם איירי דלא ייחדם לכתובה ואמימר מיירי דייחדם לכתובתה ודו"ק:

ר"ש בד"ה מברחת כו' לאחרינא מיתיבי כו' לא קנה לוקח כצ"ל והס"ד והד"א ואח"כ מתחיל הדיבור ובכולהו הני חמשה כצ"ל והס"ד:

בד"ה דתנן בקדושין הס"ד:

בד"ה ושאין להם אחריות כו' דמיתני נכסים שאין להם אחריות הס"ד:

בד"ה כי הא דרב פפא כו' אחריות אהני קנין כו' בקנין סודר כצ"ל והס"ד:

בד"ה אם קדם כו' יכול לעשות כן הס"ד:

תוס' בד"ה א"ל אנן משום כרות גיטא כו' כצ"ל:

תד"ה ואלו הן שכ"מ כו' כצ"ל:

בד"ה ואלו הן שכיב מרע כו' דניחא לה דתיפוק קלא עליה דכתבין ניהלה לכולהו נכסי כו' כצ"ל:

בא"ד איכא פלוגתא בכתובתה נ"ב פירוש וא"כ מה שאמר מברחת עד שתכתוב כל נכסים בלא שיור פליג רשב"ג ואמר מקצת ככולהו ומ"מ אינה פלוגתא ממש מאחר דלא פליגי בכל גוונא אלא בחד עניינא ודו"ק:

גמרא שכ"מ דתנן כו'. וה"ה לענין דלא בעי קנין אם מת למאי דמסקינן לקמן (קנ"א ב'):

שם אמימר אמר מטלטלי כו' ואיתנהו בעינייהו כו'. לפי' רש"י בר"פ אע"פ דליתנייהו בעינייהו היינו שאבדו קשה פשיטא דדוקא באיתנהו דאי אבדו מאי שיור שייך בהו. ולפי' הרי"ף שם א"ש:

שם אמר נכסי לפלניא עבדא איקרי נכסי דתנן הכותב כל נכסיו כו'. קשה דילמא דוקא בכל נכסי הוא בכלל אבל בלא כל לא כדלעיל גבי מטלטלי לפלניא. ולעיל (בר"ד ס"ב) משמע בפי' רשב"ם ותוס' דגרסי הכא כל נכסי לפלניא ומהתוס' דשם משמע דגרסי נמי נכסיי או דמנקדי נכסי בפתח. וברי"ף ורא"ש הגי' הכותב נכסיו בלא מלת כל וא"ש ג"כ. אבל מהר"ן פ"ק דגיטין (קמ"ה ב') מוכח דבאמר ל"ג כל ובהכותב גורס כל ודאי קשיא:

ר"ש ד"ה מברחת (בסופו). כדמשני התם עשאום כו' אליבא דר"ש. התוס' שם גרסי ואליבא דר"ש בו' וע"ש הנ"מ בין הגרסאות:

ר"ש ד"ה ואיתנהו. כדאמר אמימר בפ' אע"פ. וכ"כ התוס'. ולפנינו שם לא נזכר שמו:

ר"ש ד"ה אמר נכסי לפלניא. איזו דבר קרוי ממון וה"ה כו'. משמע דלשון נכסי עיקרו הונח על ממון וא"כ לא א"ש מאי דקאמר זוזי איקרי נכסי פשיטא הרי הם עיקרן של ממון:

תד"ה ואלו. ואע"ג דשטר מברחת נמי איכא פלוגתא כו'. עי' מהרש"א. ול"נ דיכוונו לרבנן דר"ש במתניתין דשם דהא לדידהו אי לא הוי קני לוקח קני בעל ולכן אית לן למימר דלמתנה גמורה איכוונה וכמו שכתבו שם בד"ה עשאום בשם ר"ת. ודבריהם לקמן בד"ה אפילו שכ' דאי בכל נכסים פשיטא דלא קנה כו' תמוהים דהא לדידי לרבנן דר"ש ולמהרש"א לרב ענן אפי' בכולה קנה ולדידי י"ל דלרבנן כיון דאי לא קני לוקח קני בעל לכן אפי' גילוי דעתא לא תיהני:

תד"ה מטלטלין. ולא דמי להא כו' מטלטלי לא קאמינא כו'. לכאורה התם היינו דכתב לה מטלטלי והכא ר"ל דשיירן ולא כתבן כלל לא לבניו ולא לה:

אמימר אמר מטלטלי כו'. נ"ב נראה דלאו דוקא. אלא ה"ה בגמלי דערביא ואשלי דקמחוניא כל היכא דאסמכתייהו עלייהו הו"ל ככתיבי. וכדהוה ס"ל (לאמימר) [לרבא] אפי' בארנקי דמחוזא כדאיתא פרק מציאת האשה (ס"ז א):

גמרא אמר נכסי לפלניא. בתוס' לעיל דף סב ע"א ד"ה ואי היה להם הגירסא כאן אמר כל נכסי: