אשרה שנמצא קן בראשה ובתוכו אפרוחים או ביצים אפרוחין שאין צריכין לאמן כגון שהם מפרחים מותרין אבל הביצים ואפרוחים הצריכין לאמן אסורין מפני שהאשרה כבסיס להם והקן עצמו מותר מפני שמן הסתם עוף מביא העצים ממקום אחר ומ"מ לא יעלה באשרה כדי ליטלו שהרי משתמש בה אלא יתיז בקנה ויפילנו ויהנה בו ואם נודע בקן זה שמעצי אשרה עצמה היה אסור שהרי זה כע"ז שנשתברה מאליה:
אילן של הקדש שנמצא קן בראשו כל הקן עם הביצים או אפרוחים הצריכין לאמן שבו אע"פ שמן הסתם ממקום אחר באו כמו שבארנו באשרה או אפילו נתברר לנו שכן אין נהנין בהם לכתחלה מטעם שכתבנו שההקדש כבסיס להם ומ"מ אם נהנה לא מעל ואפרוחים שאין צריכים לאמם כמו שמפרחים מותרין לכתחלה ואם נודע בודאי על הקן שמעצי אותו אילן עצמו הוא מועלין בו ואפילו היה מגדולין שבאו אחר שהוקדש מפני שיש מעילה בגדולין כמו שיתבאר במקומו ובתלמוד המערב נחלקו על ביצת הקדש שנעשית אפרוח על איזה צד פודין אותה כמו שכתבנו בפרק שני ואם לא פדה יראה שמותר כדין פירות של הקדש שזרען שאם לא פדאן בשעת הזרע בדיעבד מותר הואיל וגוף הזרע כלה כמו שיתבאר במקומו:
המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי ר"ל צורות שבכלים על איזה צד הותרו ועל איזה צד נאסרו ואמר מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח רשב"ג אומר שעל המכובדין אסורין ושעל מבוזין מותרין אמר הר"ם צורת חמה ולבנה אין ענינו שימצא עגול ויאמר זהו שמש או קשת מעגול ויאמר זה לבנה אלא שבעלי הצלמים הנקראים טלסאמים הם מיחסים לכוכבים צורות עד שאומרים צורת שבתאי צורת זקן שחור וצורת נגה צורת נערה יפה בחלי זהב וצורת השמש צורת המלך המעוטר יושב על עגלה וכן מיחסים לכל המזלות והכוכבים צורות הרבה וכן באותן הצורות חולקין מחלוקות הרבה לפי שהם מאמרים כוזבים והכזב שבהם על דבר מהדברים יגדל וירחב בלי ספק ואמר צורת חמה ולבנה ר"ל שימצא הצורה המיוחסת על השמש והצורה המיוחסת אל הלבנה על איזה דעת שיהיה והדרקון צורת גוף שיש לו ציצין וקשקשים הדבק בין סנפירין קשקשי הדג וזאת הצורה אצלם מכובדת לפי שהיו מיחסים אותה לחלק מחלקי הגלגל והגיד לי איש אחד מבעלי מלאכה זו שזו הצורה היא הצורה לתלי הלבנה ונקרא בערבי גוזהר ושהיא נעשית על תבנית כך בשעת כך וכך וכחה כך וכך ושאלתי באיזה ספר זכרו זה לפי שאני לא ראיתי מעולם צורה זאת ואמר כי מלמדו בדה מלבו צורה זאת עם הרבה דברים שמסר לו בסוד וכלים מכובדים הם חלי זהב וכסף ובגדי משי ומה שזולת זה הם כלים מבוזים והלכה כרשב"ג וכר' יוסי:
אמר המאירי המוצא כלים ועליהם צורת חמה או צורת דרקון והוא מין נחש יוליכם לים המלח שזה ודאי לשם ע"ז נעשה רשב"ג אומר שעל המכובדים כגון שירין נזמים וטבעות אסורין ושעל המבוזין כגון יורות וקוקמוסין וכל שמשתמשין בו אפילו היו בו הצורות למעלה מן המים ר"ל למעלה ממקום התשמיש או הבשול כגון שהיה בשפת הכלי מותרין ודאי לא נעשו לעבודה ואף כוסות של כסף העשויים לשתות בהם כדין זה לדעת קצת אלא שיש חולקים:
זהו ביאור המשנה ופסק הדברים לפי סוגיית הגמרא כך הוא:
הצורות חלוקות לשלשה דרכים מזלות ופרצופין וצורות מזלות פירושו כל מה שמגלגל הירח ולמעלה הן במדור העליון כגון מלאך ושרף המצטיירים אצל ההמון בכנפים כעין כרובים הן במדור התחתון כגון גלגלים וכוכבים ומזלות פרצופין פירושו כל דמות בעל חיים שפרצופו גבוה מגופו כגון אדם ובהמה וחיה ועופות צורות פירושו כל דמות בעלי חיים שראשו נמוך כגופו כדגים ונחשים ודרקון ושאר שרצים:
ודיניהם חלוקים לארבעה דרכים הראשון דין המוצאם והשני דין העושה אותם אם לכונת עבודה ואם שלא לכונת עבודה והשלישי בשעשו לו גוים אם במצותו ואם שלא במצותו הרביעי דין הנחתם בטבעת או בשאר תכשיטין:
וצריך שתדע דרך כלל לפי שטתנו שכל במציאה בפרצופין וצורות במבוזה מותר בהנאה אף בבולט ובשוקע מותר בהנאה אף במכובד ולא יצא לאיסור הנאה אלא במכובד ובולט אבל במזל לדעתנו אין בו חלוק בין שוקע לבולט הואיל ובמקומם אינם נראין בולטין ועשייה על ידי עצמו אין לצורות איסור בהם כלל אף בדירקון ומה שאסור בה אסור אף בשוקע ואף במבוזה ובכל ענין ועשיית גוי במה שעשיית ישראל עצמו אסורה מותרת באיסור פרצוף בשוקע ובחסרון ובאיסור מזל במקום רבים או בשל פרקים או להתלמד וכל שאתה מתירו בשוקע או בחסרון פחיסתו אף על ידי ישראל מתירתו והוא הדין אם חסרו וזהו שאמרו סמי עיניה דדין ואתה יכול לפרשו חסרון עין דהינו חסרה וכן אתה יכול לפרשה בפחיסת צורתו ועיניה פירושו צורתו מלשון בעיניו עמד ושניהם עולים להקל ולעולם אין לדעתנו במזלות התר שקיעה וחסרון או פחיסה אלא מקום רבים או פרקים או להתלמד ואין בפרצוף התר מקום רבים ופרקים ולהתלמד אלא התר חסרון או פחיסה או שקיעה והצורות אין בהם איסור בעשייה כלל אלא במציאה ובהנחה ובדרקון:
ופרטים שבדינים אלו לפי שטתנו כך הם דין מוצא כיצד הרי שמצא כלים והם מכובדים וענין מכובדים הוא כל כלי שאינו עשוי לתשמיש אלא לכבוד כגון שירין נזמים וטבעות ושאר תכשיטין שאינן עשויין להתמיד בתשמישן אלא לעתים רחוקות דרך כבוד ומצא בהם צורת מזלות כל שיש בהם צורת מזל חמה ולבנה אסורין שסתם גוים עובדים לאלו ולעבודה נעשו הא שאר מזלות כגון גלגל שבתאי או צדק וכן כלם מותרין אפילו צורת שרף או מלאך עיקר עבודתם לחמה ולבנה היא ואין בזה הפרש בין שוקע לבולט שהרי של רבן גמליאל לא היה בולט ואעפ"כ היו תמהים על התרו והענין מפני שאין ענין בליטה ראוי לומר בהם כמו שביארנו:
מצא בהם צורת פרצופין בפרצוף אדם אסור כר' יהודה ודאי לעבודה נעשה ואע"פ שאין בידם כלום שלא נאמר דין אחיזה אלא בצלם עצמו ודוקא בבולט ושאר פרצופין מותרין שאין דרכם בכך ויש חולקין להקל בפרצוף אדם אא"כ דמות מיניקה ויונק בידה על שם חוה או צורת שד ומודד תבואה על שם יוסף ויראה לי שמ"מ אע"פ שתחלת עבודתם בכך היתה מ"מ נתפשט מנהגם אח"כ בכל פרצוף שבאדם והכל אסור וכמו שנאמר בבריתא בסתם כל הפרצופות מותרות חוץ מפרצוף אדם:
מצא בהם דמות צורות כל שיש בה צורת דרקון אסורה שזו חשובה להם לעשותה לעבדה והוא שיהא לאותה צורה ציצין בין פרקי צוארו והוא כעין סנפירין שזהו המין החשוב להם לציירו לעבדה הא כל שאר צורות מותרות:
היו כלים אלו מבוזין ועשויים לתשמיש תדיר כגון יורות וקוקמוסין סדינים ומטפחות וכיוצא בהם אף אלו כלם מותרין וכן הדין בצורות שבמטבע וכן כל בגדים הניתנין לכביסה והוא שאמרו בתלמוד המערב כסות דבר של בזיון הוא כהדא ר' חייא הוו ליה קווקין והוה טוב דרומי צרי בגווה ר"ל מצייר שאיל לרבנין אמרין ליה מכיון שהמים צפין על גבה בזיון הוא וכן אמרו שם ביומוי דר' יוחנן ציירין על כותליא ולא מיחו בידן וגדולי המחברים מנו שיראין בכלל המכובדין ויש לחוש זהו דין מוצא הן ליטלם ממקום שמוצאם הן ליקחם מיד המוכרם שכל שלקח מן הגוי דינו כמוצא לאיסור הנאה ולהתרה ואף להשתמש בהם:
הסכימו הרבה מן המפרשים להחמיר ולומר שלא נאמרו דברים אלו אלא בסתם מקומות שלא נודע מה הם עובדים אבל אם נודע לנו שהם עובדים לצורה אחת אוסרין אף באותה צורה שהם עובדים ואפילו על כלים מבוזים מרוב אדיקותם עושין אותם לכל כליהם כדי ליתן לב עליה אף בשעת תשמיש וכן אתה דן להקל במקום שידוע אף בהמה ואדם ודרקון שאין נעבדין כלל אף על כלים מכובדים מותר שאין עשייתם אלא לנוי ומזו אני סומך להקל בענינים עכשו שכבר בטלה עבודת האלילים ונתחלפו הדתות והרי אף בגוף ע"ז אתה מוצא כן שהרי אין פקפוק בהתר אבנים אפילו נמצאו על צורת מרקילוס בזמנים הללו בתחמין אלו:
אף אלו שנאסרו במוצא דוקא בשהצורה בולטת שכל שהגוי עושהו לעבדה בפרצוף וצורה בולט הוא עושהו כדי לדמותה להם בכל מה שאפשר לו והרי כל הפרצופין והצורות בולטות הם במקומן ומעתה אם היא שוקעת או כל שהיא שוה לכלי ר"ל שמ"מ אינה בולטת אע"פ שאינה שוקעת גם כן מותרת הואיל ומן הסתם עשאה והוא שאמרו בתוספתא טבעת שיש עליה ע"ז בזמן שהיא בולטת אסורה בהנאה אינה בולטת מותרת בהנאה והרי זה ודאי מאחר שבהתר הנאה הוא עוסק ודאי על המוצא נאמרה:
ציורין הנעשין בצבעין יש אומרים שאין נקראים בולטים וכן מעשה רוקם העשוי בבגד באריגתו הא אותם שנעשו בתפירת המשי אם הצורה בגוף המשי בולטת היא ואם הצורה נעשית בחלק שבבגד והיא מוקפת במשי עד שהצורה נשארת עשויה מאליה בבגד שוקע הוא ומותר:
דין עושה כיצד כל שמצייר דמות שמשים שבמרום הן שבמדור העליון כגון מלאך ושרף הן שבמדור התחתון כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות עשייתן אסורה ואפילו לנוי ר"ל שלא לכונת עבודה ואפילו שוקעים ואפילו על כלים המבזים ולדעתנו אפילו להתלמד ואפילו של פרקים ואפילו בפחיסה שלא הותרה עשייה לישראל בשום פנים ולא הוזכרו כל אותם התנאים אלא כשעשאם גוי לצורך ישראל ובמצותו שמותר בתנאים אלו או אף שלם כל שאין בו משום חשד כגון מקום רבים או שוקע ויש חולקים בזו כמו שיתבאר וכל שמגלגל ירח ולמטה הן דומם הן צומח הן בעל חיים הן פרצופין הן צורות כגון הרים וגבעות ימים ונהרות אילנות ובהמות וחיות ועופות ודגים עשייתן שלא לכונת עבודה מותרת אף בבולט ואף במכובדים חוץ משני פרצופין והם צורת ארבע חיות הנזכרות במרכבה בדפוס אחד או צורת אדם אפילו לבדו הואיל וארבעתם נזכרו על שמו כמו שאמר עליהם דרך כלל ודמות אדם להנה ויש אוסרין באריה ושור אף באחת לבד אם עשאן נקדות נקדות לבד על תכונת אריה ושור שבגלגל המזלות ומ"מ אף על תכונת אדם שבארץ ארבעתם מיהא והענין שהם אוסרים אף אחד אחד בשנעשה בנקדות הוא שהם מקשים הרי אסרנו עשיית כל שלמעלה אף אחד אחד והרי שור ואריה ונשר דמות שלמעלה הם ותירצו שכשהוא עושה אותם כדוגמת מעלה ודאי כך הוא והסימן לזה כשעושה אותם נקדות נקדות אבל כל שעושה אותם דוגמת גופן שלמטה לא נאסר אלא באדם או בארבע כי הדדי שדינן כדמות שמשים שבמרום ומגדולי המחברים מתירין אף בעשייה ואף באדם בשוקע וכבר כתבו עליהם גדולי המגיהים כדברינו ושמא תאמר אם באדם לבד נאסר מה מקום לאסור בארבע חיות כאחד תיפוק לי משום אדם לחודיה מ"מ אתה למד ממנה שאם מצא צורת אדם אסור להשלים בה צורת ארבע חיות או שמא לעבור עליו בשני לאוין וכדומה לזה כתבו בתוספות מאחר שכל כלי שרת נאסרו מלא תעשון אתי כמו שיתבאר מה הוצרכה תורה לומר בקטורת ובשמן ובמתכונתו לא תעשו כמהו ותרצו לעבור עליו בשני לאוין ומ"מ לדעתי קטרת ושמן המשחה אינן בכלל שמשין עשאן לכונת עבודה אע"פ שלא לעצמו ולא לישראל חברו הוא עושה אסור אפילו צלצול קטן או שום צורה בעולם אף בשוקע ואף במבוזין ובכל פנים:
דין אחרים עשו לו במזלות אסור אא"כ שלא יהא במקום חשד או שהוא של פרקים או שעשאן להתלמד והפרצוף באדם אסור אא"כ בפחיסה או חסרון אפילו על ידי ישראל והצורות מותר מכל וכל שהרי אף עשייתן על ידי עצמו מותרת יש אומרים שאותם פרצופין שנאסרה עשייתן אף בלא כונת עבודה שהתרנום במוצא על התנאים שהזכרנו דוקא שעשאה גוי שלא במצות ישראל ואח"כ נזדמן שמצאה או שלקחו הימנו הא כל שעשאה במצותו דינו כעושה וכן דעת גדולי המחברים ומגדולי המפרשים מתירין אף בשעשאה גוי במצותו ואפילו לכתחלה שלא אמרו לדעתם אמירה לגוי שבות אלא לענין שבת ויום טוב וכן לענין בכור שאמרו אסור לומר לגוי צרום אזן בבכור אבל לענין שאר אסורין מותר אלא שלא ישתמש בה הוא אלא בפחיסה או חסרון ויש מתירין אא"כ דרך הנחה ומ"מ מה שכתבו גדולי המפרשים שלא אסרו אמירה לגוי בשאר איסורין אין נראה כן שהרי בבבא מציעא צ' א' שאלו מהו לומר לגוי חסום פרתי ודוש בה ואע"פ שנשארה בספק מ"מ הולכין בה להחמיר אלא ודאי אין דמיון מזו לשאר איסורין שזו הואיל ועשאה בשקיעה ובחסרון מותרת ולשיטתנו כל שעשאה גוי שלא במצות ישראל אפילו עשאה לצרכו הרי הוא כמוצא ולא הוצרכנו ללמד אלא שעשאה במצותו ולדעתי לכתחלה אסור אף בשוקע הא בחסרון שהוא כעין בטול או בפחיסה או שלא במקום רבים או של פרקים או להתלמד מותר לכתחלה אף בבולט או שמא לכתחלה מיהא דוקא שלא בבליטה אלא שבמזל מיהא אין בו דין בליטה לדעתנו והרי אמרו אחרים עשו לו ועשו לו במצותו משמע היה הדבר עומד במקום שאין רבים מצויים שם או שהוא של פרקים ושל חליות או שהשתדל בעשייתו כדי להתלמד מותר אף בבולט ויש מי שמתיר כל שבמדור התחתון כגון חמה ולבנה לעשותו אף הוא עצמו בשוקע וכן היא במדרש השכם ולדעת זה אתה צריך לפרש שאותה של רבן גמליאל בולטת היתה וכן י"מ שבחסרון או בפרקים או להתלמד אף עשיית עצמו מותרת ולא הוזכרו תנאים בגמרא לאחרים עשו לו אלא שיהא מקום שאין בו חשד כגון שוקע או מקום רבים שבאלו עשיית ישראל מיהא אסורה אבל שאר התנאים אף בעשיית ישראל נאמרו ולדעת זה מה שאמרו ואיבעית אימא של פרקים הוא וכן להתלמד עבד פירושו ולא אחרים עשו לו ולדעתנו כלם על עשיית גוי הם סובבים אלא שלהתלמד מיהא נראין דבריהם מדברינו והפחיסה עצמה מיהא פשוט הוא שנעשית אף על ידי ישראל ואין צריך לפרש סמי עיניה דדין שיעשה כן על ידי גוי כמו שחשבו קצת מפרשים וכן יש מתירין עשיית חמה ולבנה כל שאינו מצבע תכלת שהוא כעין הרקיע ומטעם זה סמכו להקל לצורפי נחשת לעשות צורות בכלי כסף וזהב וכן בצורות הספרים שבחכמת התכונה שמותר אף בעשיית עצמו שזהו גוף הלמוד ואינו בכלל עשיית צורה ויראה כן אף בכלים הצריכים לה:
ולענין ביאור מיהא זה שאמרו והא רבן גמליאל יחיד הוה יש להקשות שהרי העמדנוה שאינו בולט וליכא חשדא אף ביחיד וכבר דחקנו לתרצה בפירושנו ומ"מ יש שאין גורסין בה לשון קושיא אלא ואי בעית אימא רבן גמליאל כיון דשכיחי רבים כרבים היא כלומר ולעולם בולטת היתה וכן עיקר ויש חולקין בקצת דברים שכתבנו ומה שכתבתי נראה לי ברור:
דין הנחה כיצד טבעת או שאר כלים העשויים להביאם דרך תכשיט שהיתה עליהם צורת הדברים שנאסרה עשייתם אף בלא כונת עבודה או צורה שנאסרה במציאה אם היה חותמה שוקע מותר להניחה שאין כאן חשש ואסור לחתום בה שהרי בחתימתו עושה צורה ואם היה חותמה בולט אסור להניחה שאם בצורה יש בו חשש עבודה ואם בפרצוף יש בו חשש עשיה וחשש עבודה ומותר לחתום בה שהרי אין בחותם כלום וכל שחותמה בולט אם חסר או פיחס דיו חסרה או פחסה מותרת וכמו שאמרו סמי עיניה דדין וזהו חסרון וי"מ עיניה צורתו כמו עמד בעיניו וזו היא פחיסה:
אע"פ שהפרשנו בין צורה לצורה במציאה ובעשיה בעבודה אינו כן אלא כל שעובד איזה דבר או שעושה דבר לשמו הרי זה חייב ומעשיו נפסדים מעתה השוחט לשם הרים וגבעות וימים ונהרות ומדברות או חמה ולבנה כוכבים ומזלות או לשם מלאכים ושרפים או לשם צלצול קטן שחיטתו פסולה ושחיטתו זבחי מתים ליאסר בהנאה בצדדים ידועים וכבר ביארנום במסכת חולין פרק שני:
