מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו. דבמלך קא משתעי קרא דכתיב שום תשים עליך מלך (דברים יז): כגון אני מהו בשעיר. כלומר נשיאות דידי מי הוי נשיאות מעליא דאילו הוינא בזמן שבית המקדש קיים מייתינא שעיר או לא: א''ל הרי צרתך בבבל. ראש גולה שבבבל דהוי על גבך ואנן בעינן שאין על גביו אלא ה' אלהיו: התם שבט. דהיינו מקל כמו כי תכנו בשבט לא ימות (משלי כג): והכא מחוקק. חכם: מתני' איזה הוא המשיח. שמביא פר בהוראה זה המשוח בשמן המשחה: ולא מרובה בבגדים. שבבית שני שלא היה להם שמן המשחה: אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות. שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר לא משלו ולא משל צבור אבל מביא כשבה או שעירה דיחיד: ואין בין כהן המשמש. והיינו ראשון שחזר לעבודתו ולאחר שחזר הוי פר של יוה''כ שלו ועשירית האיפה שלו: וזה וזה. בין כהן המשמש דהיינו ראשון שחזר לעבודתו ובין כהן שעבר דהיינו שני שמינו תחתיו דלאחר (שנעבר) [שחזר] הראשון מעבירין השני: שוים בעבודת היום. דמקרבי קרבנות היום ביוה''כ איזה שירצה: גמ' שמן המשחה שעשה משה. כדכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי (שמות ל): בו שולקין את העקרים. אותם שרשים של בשמים האמורים בפרשה דכתיב ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו': והלא לסוך בו את העקרים אינו מספיק. לפי שהשמן לא היה אלא שנים עשר לוגין כדמפרש לקמן והעקרים היו מרובים ואפילו בסיכה היא נבלע בעקרים כל שכן בשליקה: אלא שורה את העקרים במים. ברישא שהיו מתמלאים מן המים ושוב לא יהו בולעים מן השמן כל כך: ומציף עליהן שמן. לאחר שהוציאם מן המים כדי שיקלוט השמן מריח הבשמים: וקפחו. ומוציא השמן לאלתר וקפחו כמו קפחתי את הרועה (יומא דף פג:): טעון משיחה. ואי לא משוח בשמן לא הוי כה''ג: מפני מחלוקתו. דהיכא דאיכא מחלוקת בעי משיחה: ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. משמע ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו: ולא כל דבעי מלכא מורית לבניה מלכותא. אפילו בלא משיחה: ירושה היא. בזמן ששלום בישראל: משום דמלך ראשון הוא. ממשפחתו דאינו מלך בן מלך: זה. דמלכות בית דוד טעון משיחה: ואין אחר. שאינו ממלכי בית דוד טעון משיחה: משום מחלוקתו של יורם נמעול בשמן המשחה. דאמרינן לעיל דמלכי ישראל אין מושחין ממנו: באפרסמא דכיא. דלא הוי משמן המשחה: ומאי בכור. דקרי ליה הבכור יוחנן: בכור למלכות. שמלך ראשון: יורם ממלא מקום אבותיו הוה. דכי מלך אכתי הוה צדיק ממלא מקום אבותיו הוה ואחר כך החמיץ: משולם במעשיו. דצדיק גמור הוה בעל מעשים טובים: אמר לו. נבוכדנצר יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי:

אין תוס' על עמוד זה

איזהו משיח ר"ל שדינו בפר זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה אבל לא משוח מלחמה שאע"פ שנמשח אינו כהן גדול ולא מרובה בגדים שאע"פ שהוא כהן גדול אינו משוח וענין זה שעד שלא נגנזה צלוחית של שמן המשחה שעשה משה היו מושחין כהן גדול בשעת מנויו בשמן המשחה ואותה משיחה היתה סימן להקמתו והיה נקרא כהן משיח ובימי יאשיהו נגנזה ולא נמשח כהן גדול מאותה שעה ואילך בשמן המשחה ולא היה מתחנך בהקמתו אלא ברבוי בגדים שהיה לובש שמנה בגדים ועובד כדין כהן גדול והיו קורין לו מרבה בבגדים וכן היה כל ימי בית ראשון מיאשיהו ואילך ובית שני על פני כלו ואמר שזה אמרה תורה שמביא פר דוקא במשוח בשמן המשחה וכמו שהוא קוראו הכהן המשיח אבל מרובה בבגדים אינו מביא פר בהוראת עצמו ושגגת עצמו אלא קרבן הדיוט והוא שאמר אח"כ אין בין כהן משיח למרבה בבגדים אלא פר הבא על המצות אבל איסור טומאה ונשואי בתולה והחזרת רוצח במותם והבאת חבתין שבכל יום והבאת פר יום הכפורים משלו זה וזה שוים בו:

ואמר אח"כ שכהן שנמשח בשמן המשחה אע"פ שעבר ממנויו מפני המום או מפני הזקנה אף הוא מביא פר וכן נקרא כהן שעבר כל שאירע פסול בכהן גדול ביום הכפורים שהיו ממנין את הסגן תחתיו ועובד כל אותו היום ולמחר היה כהן גדול טובל ומטהר וחוזר לכהונה גדולה שלו והיו מעבירין את השני שנתמנה תחתיו ואותו הראשון שחזר לעבודתו נקרא כהן המשמש ואותו השני שהעבירוהו עכשו נקרא כהן שעבר ומ"מ הואיל ונתמנה כהן גדול אין מורידין אותו מחומרי כהן גדול הן לאיסור טומאה הן לאיסור אלמנה ושאם יעבוד יצטרך לעבוד בשמנה בגדים ואם עבד בארבעה חלל ואם הורה ושגג לעצמו מביא פר אין ביניהם אלא פר יום הכפורים שכהן שעבר אינו מביאו משלו וכן מנחת חבתין והיא עשירית האיפה שכהן גדול מקריב כליל בכל יום שכהן המשמש מביאן ולא כהן שעבר והוא שאמר ששניהם שוין בעבודת יום הכפורים ר"ל שאיזה מהם שירצה מקריב קרבנות היום ומשמשין בשמנה בגדים ומצווים בבתולה ומוזהרים באלמנה ואין מיטמאין בקרובים ואסורים בגדול פרע ובפרימה ורוצח שגלה חוזר למקומו במיתת כל אחד מהם אלא שבאיסור פרימה כהן גדול פורם מלמטה ופי' בגמ' בשולי בגדיו וכן כהן שעבר ונמצא שלא נאסרה לו פרימה מכל וכל אלא מלמעלה במקום קריעה וההדיוט פורם מלמעלה כשאר העם:

כהן גדול מקריב אונן שנאמר ומן המקדש לא יצא כלומר אפילו מת לו מת לא יצא מעבודתו אלא עובד באנינותו והוא יום מיתה ומ"מ אינו אוכל שנאמר ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני י"י כלומר שאונן אסור באכילת קדשים ואפילו בכהן גדול שהותרה לו הקרבתם והדיוט לא מקריב ולא אוכל ואם עבד אונן חלל ואע"פ שבכלם נאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו ולא תמותו כלומר לא יניחו עבודתם וילכו להם הפרש זה יש ביניהם שכהן הדיוט שהיה עובד במקדש ושמע שמת לו מת מן הראויים להתאבל עליו אע"פ שאינו יוצא מן המקדש אינו עובד אבל כהן גדול עובד באנינותו ואע"פ שאינו אוכל כמו שבארנו:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצדדין שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

שמן המשחה שעשה משה לקח עיקרי הסמים המפורשים בענינו בתורה בפרשת כי תשא והם מור וקנמון וקדה וקנה בושם כשיעור משקל המפורש בהם ושחקם ואחר שחיקתם שרה אותם במים זכים עד שיצא רוב לחותם במים ונותן על אותם המים שמן זית שנים עשר לוג ובשלן על האש עד שלקט השמן ריח אותם המים ובשלם עד שכלו המים ונשאר השמן והניחו בכלי ומשח ממנו משכן וכל כליו שנאמר וימשחם ויקדש אותם ובו נמשח אהרן ובניו בשבעת ימי המלואים וי"מ שזה ששרה את העקרים במים כדי להבליע את העקרים מים שלא יבלעו כל כך מן השמן אבל כשהציף השמן על המים אף העקרים היו שם וכן נראה:

אע"פ שמשח משה ממנו מקדש וכל כליו לדורות לא היה כן וכלי שרת שבמקדש לא נתקדשו במשיחה אלא תשמישן מחנכן שנאמר אשר ישרתו בם בקדש שירותן מקדשן ולא היו מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ואפילו כהן גדול שהיה אביו כהן גדול גם כן היה צריך משיחה שהרי מ"מ לא מצד ירושה באה לו אלא מצד שהוא הגון לה:

וכן היו מושחין ממנו מלכים אלא שאם היה מלך בן מלך אינו צריך משיחה שהרי ירושה היא לו שנאמר הוא ובניו בקרב ישראל ומ"מ אם היתה מחלקת במלכותו כגון שהיו שאר הבנים או העם חולקים ועוררים עליו מושחין אותו ונמצא שלא משחו את שלמה אלא מפני מחלקתו של אדניהו ולא את יואש אלא מפני מחלקת עתליהו ולא את יהואחז אלא מתוך מחלקתו של יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים:

משיחה זו שבארנו במלכים אינה אלא במלכי בית דוד אבל מלכי ישראל אין מושחין אותם בשמן המשחה אפילו ראשון שבהם ואם עשו כן הרי מעלו בשמן וזה שמשח אלישע את יהוא לא בשמן המשחה היה אלא בשמן אפרסמון ואף יהואחז לא נמשח אלא בשמן אפרסמון שהרי מיאשיהו ואילך נגנזה צלוחית של שמן המשחה ואני תמה היאך לא הזכירו משיחת שמואל לשאול במה היתה ולגדולי המחברים ראיתי כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו נראה שבשמן המשחה היה אע"פ שממלכי ישראל היה ויראה לי בענין זה מה שתשמעהו והוא שכבר ידעת שהראשונים שאלו מאחר שמנוי של מלך מצות עשה וכמו שאמרו שלש מצות נצטוו ישראל אחר כניסתם לארץ למנות מלך למחות זכר עמלק ולבנות בית הבחירה שנאמר שום תשים עליך מלך תמחה את זכר עמלק לשכנו תדרשו ובאת שמה ופי' רבותינו שמנוי המלך קודם להכרתת זרעו של עמלק שנאמר אותי שלח י"י למשחך למלך ועתה לך והכית את כל עמלק והכרתת זרעו של עמלק קודמת לבנין הבית שנאמר ויהי כי ישב המלך בביתו וי"י הניח לו מסביב ויאמר אל נתן הנביא ראה אנכי יושב בבית ארזים וארון ברית י"י יושב בתוך היריעה מעתה שאלו הראשונים למה כעס עליהם הקב"ה כששאלו מלך עד שאמר לא אותך מאסו כי אם אותי עד שהשיבו שלא שאלו לקיים המצוה אלא שקצו בשמואל הנביא וכן כתבוה גדולי המחברים ולא יראה לי כן שהרי לא שאלו עד שנעשה שמואל זקן ומנה את בניו שלא היו ראויים לכך ובפירוש כתוב ויהי כי זקן שמואל וישם את בניו שופטים לישראל ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט ועל זה נאמר ויתקבצו כל זקני ישראל וגו' הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך שימה לנו מלך הנה למדנו שבתם לבב ובנקיון כפים ומחכמה שאלו על זה והם לא כן היו ראויים להענש מיד ולא להעתר אליהם ואף רבותינו אמרו זקנים שבאותו הדור כהוגן שאלו ועמי הארץ שביניהם קלקלו ר"ל על שאמרו ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו ומ"מ לפשוטו של מקרא אף על הזקנים כעס ודרך כלל אמר לא אותך מאסו כי אם אותי אלא שנראין הדברים שמצד שנתנה המלוכה לשבט יהודה אפשר שלא היה באותו הפרק בשבט יהודה ראוי למלוך ולא היה ראוי למנות למלך הראשון רק באדם הגון ומעולה ביותר והי' קשה לנביא על שלא נתאחרה הבקשה עד עמוד ביהודה ראוי למלוך והיתה הנבואה להעתר להם להמליך מלך מלכות עראי עד היות ביהודה מי שראוי לכך ושב המלכות לאחזתו וראה והבן הנה ביעדו יתברך לנביא את שאול למלך אמר וי"י גלה את אזן שמואל כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין ומשחתו לנגיד ולא אמר למלך ובבאו לפניו אמר הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצור בעמי לא אמר ימלוך בעמי וכאשר משחו אמר משחך י"י על נחלתו לנגיד סוף דבר לא יחס לו שם מלכות עד שחטא בקרבן העולה ונבאו בקריעת מלכותו אמר נסכלת הכין י"י ממלכתך עד עולם ועתה ממלכתך לא תקום וכן אותי שלח י"י למשחך למלך לך והכית את עמלק כאשר ידע סוף ענינו והוא אמרו וימאסך מהיות מלך וכו' ונתנה לרעך הטוב ממך ואמר על זה וגם נצח ישראל לא ישקר ולא יכזב ויראה לי בבאורו שקרא הנבואה נצח ישראל מצד שהיא מיוחדת לעם הזה כאמרם ז"ל בקש שלא תשרה נבואה על אמות העולם ואל תשיבני בדבר בלעם שכבר ביארנוהו במקומו ואמר שהנבואה לא תכזב ואמר זה על נבואת לא יסור שבט מיהודה וכשייעד השם על מלכות שבט יהודה אחר אשר צמח בו צמח צדיק אמר לו מיד לך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך ואע"פ שכבר קראו נגיד באמור שמואל לשאול בקש י"י איש כלבבו ויצוהו לנגיד זה מדרך המוסר שלא להעריכו בפניו ביתר ממנו וזה אצלי מה שאמרו ז"ל מו"ק ט"ז ב' על מפלתו של שאול אתה אומר שירה אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה שאול מפניו אע"פ שפי' שאר המפרשים אלמלא נולדת אתה במזלו והוא במזלך ולא יראה כן ואף דרכי הדת לא יתירו זה במוחלט כמו שביארנו בחבור התשובה אבל אצלי לפרש שאלו היה הוא מזרע המלוכה כמוך או היית אתה ממונה לבד כמהו אבדתי כמה דוד מפניו אבל אתה כיורש המלכות והיורש אם חוטא לפעמים מכסים אותו ואין מדקדקים אחריו אבל מי שאינו אלא ממונה או אפוטרופוס מדקדקין אחריו בקלה שבקלות ולמדנו שלא נמשח שאול אלא כממונה וכמחזיק במלכות כגזבר או כפקיד עד בא המלך אשר לו המלוכה מצד הירושה ונמצא שלא היה אלא כממונה מצד שבט יהודה ועשאוהו מפני זה כאלו הוא בעצמו היה מאותו השבט והראיה שהרי המליכוהו על הכל וכבר אמרו שאין ממנין בירושלם לעולם אלא ממלכי בית דוד אבל ממנו ואילך שהיה מלך מזרע יהודה כל שהיו ממנין מישראל אפילו היו מתמנין מפי נביא על צד איזה צרך או על צד עונש שבט יהודה מ"מ לא היו מושחין אותו בשמן המשחה וכן לא היו ממנין אותו בירושלם והוא שנאמר באחיה השלוני כשהמליך את ירבעם ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד עבדי ולבנו אתן שבט אחד למען היותו ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלם:

זה שאמרנו שהמלכות ירושה לא סוף דבר במלכי בית דוד אלא אף במלכי ישראל וכן בכל שררות ומנויין מ"מ דוקא בשממלא מקום אבותיו אם היה קטן ממתינין אותו עד שיגדל וממנין אחר עד שיגדל כדרך יהוידע ליואש והגדול קודם לקטן ואם היה הקטן ממלא מקום אבותיו ולא הגדול ממליכין את הקטן וכל שממלא מקום אבותיו ביראה ובמעשים אין מבקשים ממנו למלא מקומם בחכמה אלא שמלמדין אותו כפי יכלתו אבל אם אין בו יראת שמים אין ממנין אותו כלל ומ"מ יש בזה חלוק בין מלכי בית דוד למלכי ישראל שמלכי ישראל כל שאין הבן כשר אין ממנין אותו ונפסקה מלכותו אבל בית דוד ממנין אחר במקומו עד שיחזור למוטב ויהא ראוי לכך או יחזור מזרעו מי שהוא ראוי לכך וזה שאין ממנין אף מבית דוד אלא מן הכשרים שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם אם ישמרו את בריתי וגו' וזה שמ"מ אין מלכותו נפסקת שנאמר אם יעזבו בניו את בריתי וגו' ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אסיר מאתו:

בעי מיניה רבי מרבי חייא. אע"ג דרבי חייא תלמידיה הוה אפ"ה מגדולי תלמידיו [היה] דהיה נושא ונותן (בו) [רבי] עמו:

כגון אני. אם הייתי בזמן הבית מביא שעיר או לאו. וא"ל לא לפי שראש גולה גדול ממנו כדמפרש ואזיל לפי שרודין את העם בשבט:

ובו משחו כהנים גדולי' ומלכים. ואע"ג דכתיב בקרא אשר יתן ממנו על זר ונכרת ומלך בכלל זר. אפשר דדריש ליה מדכתיב על בשר אדם לא ייסך ודרשי אדם ולא מלך כדדרשי' (מגילה דף יא.) בקום עלינו אדם ולא מלך זה המן הרשע:

ואת יהואחז מפני יהויקים שהיה גדול. ממנו ב' שנים כו' קום משחהו כי זה גו' כצ"ל:

שם שהיה גדול ממנו ב' שנים הוא יהואחז והוא בדרי קחשיב דכתיב והשלישי כו' ויאמר המלך אל בניהו גו' והורדתם אותו גיחון גו' כצ"ל מתוך הסוגיא דפ"ק דכריתות:

שם בפרש"י בד"ה וקפחו כו' קפחיה לרועה כו' עיין במס' יומא פרק בתרא:

בד"ה ואין אחר שאינו ממלכי כו' כצ"ל:

ואת יהואחז מפני יהויקים שהיה גדול ממנו ב' שנים כו'. כך היא הגירסא בכריתות והכי מוכח מתוך הכתובים דניתיב בן כ"ג שנה יהואחז במלכו וג' חדשים מלך וגו' ויאסרהו פרעה נכה וגו' וימלך פרעה נכה את אליקים וגו' ויסב שמו יהויקים וגו' וכתיב בן כ"ה שנים יהויקים במלכו וגו' והרי שלא מלך יהואחז רק שלשה חדשים ומיד מלך אחריו יהויקים ויהואחז לא היה רק בן כ"ג אז ויהויקים היה בן כ"ה וק"ק לפי זה דלא הל"ל ואת שלמה מפני מחלוקתו של אדוניהו אלא את שלמה מפני אדוניהו ושאר בני דוד שהיו גדולים ממנו כדאמר הכא וע"ק הא דפריך ומי מלכי זוטרי מקמי קשישא והכתיב ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור אמאי לא פריך הכי אמלכותו של שלמה ומי מלכי זוטרי כו'. וי"ל דהתם מפורש ביה שהיה ע"פ נתן הנביא ולא היה להם לחוש לגדול אי לאו משום מחלוקת של אדוניהו וק"ל:

הוא יוחנן הוא יהואחז כו'. הא ניחא דע"כ כיון דלא קחשיב יהואחז כאן בבני יאשיהו ובקרא כתיב דבנו שהיה שמו יהואחז מלך אחריו ע"כ דא' מאלו בניו הוא יהואחז וע"כ שהוא יוחנן שמלך קודם יהויקים וצדקיהו אך מה שאמר הוא שלום הוא צדקיהו מנין לו לומר כן ולמה לא נאמר כפשוטו שהיה לו עוד בן רביעי שנקרא שמו שלום ואפשר מפני שלא הוזכר במקרא שום דבר משלום אמרו דהוא בעצמו צדקיהו וק"ל:

ולמה נקרא שמו שלום שהיה מושלם במעשיו כו'. ודכתיב ביה ויעש הרע בעיני ה' וגו' מהו הרע שלא נכנע לפני ירמיהו הנביא כו' ושעבר על שבועת נ"נ כו' וחוץ מחטא זה לא חטא כן פרש"י בד"ה ע"ש:

יה יצדיק עליך את הדין כו'. לפי שהיו דורו של צדקיהו ראוין לגלות מיד ומפני זכות צדקיהו נצולו כמ"ש בס"פ יש בערכין בקש הקב"ה להחזיר עולם לתוהו ובוהו מפני דורו של צדקיהו כיון שנסתכל בצדקיהו נתיישבה דעתו ולזה א"ל עד עתה בזכותך ישראל קיימין יה יצדיק עליך ר"ל על ידך יצדיק את הדין לקיים הגזירה של הגלות שאם גם אתה תחטא לעבור על השבועה כמ"ש וגם במלך נ"נ מרד אשר השביעו וגו' וק"ל:

גמרא ומציף עליהם שמן. כצ"ל:

שם נימא קרא והכהן תחתיו מבניו. כ"ה בע"י ובכריתות הגי' שתחתיו:

שם ירושה היא להם. כצ"ל וכ"ה ברש"י והטעות נמשכה לכאן מב"ב (קיז ב):

שם הוא שלום הוא צדקי'. הרש"א בח"א הקשה דמנ"ל הא דלמא ה"ל עוד בן רביעי שלום ואשתמיטתי' מקרא בירמיה (כב) שלום בן יאשיהו מלך יהודה המולך תחת יאשיהו אביו ולא מצאנו בסוף מלכים וד"ה רק שלשה מלכים מבניו יהואחז יהויקים צדקיהו וא"כ ע"כ הוא אחד מהם והנה יש מהמפרשים האומרים אשר צדקי' המולך אינו בן יאשיהו רק בן יהויקים אחי יויכין כי כן מצינו (בד"ה א' ג טז) ובני יהויקים יכניה בנו צדקיהו בנו ע"ש בביאור (לרי"ו) [לר"י אברבנאל] וצדקי' בן יאשיהו לא מלך כלל אבל מצינו בראש ירמיה לצדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה וקבלת חז"ל אמת ולאורם נלך:

ד"ה ואין בין כהן המשמש ולאחר שחזר כו'. אבל התוס' במגילה (ט ב) הביאו מהירושלמי שאף ביוה"כ זה שהשני משמש הפר היה משל ראשון:

בעי מיניה רבי מר' חייא. נ"ב דוגמת זה מצינו שאלת רב מתלמיד בחולין (די"ג א') [וע"ש בתוס'] ובזבחים (דף כו א'):

שם כגון אני מהו בשעיר. נ"ב שמע מנה תלת. חדא דכל זרע בית דוד צלחו למלוכה אף על פי שאינן מזרע שלמה. דהא רבי משפטיה ב"א קאתי כדאיתא [כתובות סב ב]. ותו ש"מ דאפי' לא נמשח. ועם שלא ימלט שהיה אז גם זרע שלמה קיים לא עכב בנשיאותו של רבי. מאחר שנתמנה ועיני כל ישראל עליו הי"ל דין נשיא אילו לא הי"ל צרתו בבבל. כי במשיחתו של דוד נתקדש כל זרעו בכללם. וש"מ דאע"ג דחרב הבית והורם העטרה מ"מ גדולת זרעו של דוד לעולם עומדת חיה וקיימת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית. ואין גדולתם עוברת אלא בצרעת (שהיא כמיתה) כדלעיל ריש פרקא. אך מכאן קשה על מ"ש בירושלמי [כלאים פ"ט] שרבי מן הנקבות היה ואין לנקבות דין ירושה ולא יצלחו למלוכה בישראל [וכמ"ש בספרי פ' שופטים מלך ולא מלכה]. ושמא הירושלמי לא נתכון אלא לומר שרבי מן הנקבות דבית דוד של זרע שלמה. ולעולם מזכרים דשפטיה היה. וריש גלותא מזכרי בני שלמה הוה והן קודמין ודאי והשתא א"ש מה שיחסו הלל אחר בני זרובבל שנתקשיתי פאע"פ [בכתובות שם]:

תְּחִלָּתוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר לֻגִּין (שמות ל, לא). נראה לי בס"ד טעם למספר י"ב כנגד י"ב שבטי ישראל שיצאו מן שלשה אבות כן שמן המשחה הוא י"ב לוגין שהם שלשה קבין. והא דנרמזו י"ב לוגין באותיות זה [12] דכתיב זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם (שמות ל, לא) נראה לי בס"ד כי הנס שנעשה בו תחלתו י"ב וסופו י"ב שלא חסר כלום אף על פי שנמשחו בו דברים רבים היה הנס הזה בזכות משה רבינו ע"ה שנתנבא בזה כמו שאמרו רבותינו ז"ל כל הנביאים נתנבאו ב'כֹּה' ומשה רבינו ע"ה נתנבא ב'זֶה' דכתיב זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה הֳ' (במדבר ל, ב).
ובזה יתורץ דקדוק אחד דאמר רבי יהודה שמן המשחה שעשה משה רבנו במדבר, ומקשים למה הוצרך לפרש שעשה משה והלא לא נעשה שמן המשחה עוד על ידי זולתו? וכפי האמור ניחא דנקיט הכי להודיע מה שזכה השמן לנס זה הוא בזכות משה רבינו ע"ה אשר עשאו בידו.

הָכָא נָמִי בַּאֲפַרְסְמָא דַכְיׇא. קשא אם זה אינו שמן המשחה במאי אהני להו לשכך המחלוקת? ויש לומר דהמון העם היו חושבין שזה שמן המשחה ועל ידי כך תשקוט המחלוקת כי המחלוקת היתה מהמון העם הנוטים אחר יורם.

בעא מיניה רבי מרבי חייא כו'. אע"ג דאמרינן בעלמא אם רבי לא ידע רבי חייא מנין לו מ"מ אין תימה דבעא מיניה רבי מרבי חייא דהא אשכחן במנחות בפרק שתי מדות דרבי קרי על רבי חייא מארץ מרחק איש עצתי. ועוד דהא אשכחן בדוכתי טובא שהרב בעא מתלמיד חבר שלו כדאשכחן בערבי פסחים בעא מיניה רב הונא מרב חסדא מהו לקדושי אשכרא כו' וכן בפרק אלו מציאות אמר דרבי אמי אשכח פרגיות שחוטות אתא לקמיה דרבי אסי אע"ג דרבי אמי גדול מרבי אסי היה דבכל מקום מזכיר רבי אמי קודם רבי אסי ובהניזקין אמר ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי כו' אמר לפניו רבי אסי ר' אתה אומר כן הכי א"ר יוחנן כו' וכן בפ"ק דחולין בעא מיניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק בקדשים כו'. ועי"ל הכא הא דבעא מרבי חייא תלמידו לפי שהיה בדבר הנוגע לעצמו בכבוד גדולתו כי הכא אם נשיאות דידיה הוא נשיאות מעליא או לאו לא רצה רבי לסמוך על שקול דעתו ובעא מרבי חייא אף שהוא תלמידו:

כגון אני מהו בשעי' תימא מאי קמבעיא ליה דמאי נפקא מינה מאי דהוה הוה וליכא למימר דרוש וקבל שכר הוא שצריכין אנו לעמוד על האמת ואע"פ שכבר עבר שהרי כה"ג פריך בגמ' בפ"ק דיומא כיצד הלבישן כיצד הלבישן מאי דהוה הוה אלא כיצד מלבישן לעתיד לבא לעתיד לבא נמי לכשיבואו אהרן ובניו משה יהיה עמהם אלא כיצד הלבישן למיסבר קראי אלמא דדוקא למסבר קראי דרשינן אע"פ שכבר עבר אבל לקבוע בעיא בגמרא שאין בו צורך לא אשכחן ומכח האי דיומא שהבאתי סתר הרא"ש ז"ל בפסקיו פ"ק דחולין לפרש"י אההיא דבעא רבי ירמיה אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ ישראל מהו פרש"י דרוש וקבל שכר הוא שצריכין אנו לעמוד על האמת ואע"פ שכבר עבר ע"כ. וכתב עליו הרא"ש וז"ל ולא נהירא לי דדוקא למיסבר קראי דרשינן אע"פ שכבר עבר אבל לקבוע בעיא בגמרא בדבר שאין בו צורך לא אשכחן כו' והביא ראיה מהאי דיומא שהבאתי ע"ש ובסנהדרין ריש פרק ארבע מיתות פריך אביי לרב יוסף הלכתא למשיחא כלומר סוגיא דשמעתא הלכה קאמר ופרש"י מאי הלכה איכא למימר בסוגיא דשמעתא אחרי שאין אנו למדין ממנה כלום רק לידע באיזה לשון אמרה רבי אליעזר כשיבא המשיח ויחיו המתים נשאל את רבי אליעזר באיזה לשון אמרה ע"כ אם כן כ"ש הכא קשה למאי נפקא מינה קמיבעיא ליה כיון דאפילו ליישב סוגיא דשמעתא לא בא וכן קשה בפרק ב' דע"א ובפ"ק דתענית דקא מיבעיא להו מרבי עקיבא במה שימש משה כל שבעת ימי המילואים וכן בפרק קמא דסנהדרין איבעיא להו שור סיני בכמה מי גמר שעה מדורות ומיהו התם איכא למימר שמא מיבעיא להו למיסבר קראי וכן הא דאשכחן בסוף פ"ק דגיטין איבעיא להו הא דאמר רב יוסף הלכה כרבי שמעון הנשיא נשיא הוא או משמיה דנשיא קאמר יש להקשות דמאי נפקא מינה קא מיבעיא ליה נראה לי דנפקא מינה למירמא דידיה אדידיה כדאשכחן בריש פרק האיש מקדש אמר רב נחמן בר יצחק אנא לא רבי אבין ברבי חייא ולא ר' אבין בר כהנא אלא רבי אבין סתם למאי נ"מ למירמא דידיה אדידיה וכן בפרק ערבי פסחים אמר רב נחמן בר יצחק אנא תנינא לה לא גידל בר מנשיא ולא גידל בר מניומי אלא גידל סתמא למאי נ"מ למירמא דידיה אדידיה ושמא י"ל גם הכא קמיבעיא ליה למיסבר קראי דהיינו נשיא דכתיב בקרא אם פירושו כגון אני או לא וצל"ע:

הכא אנן כייפינן להו כו'. תימה שהרי בפרק מקום שנהגו ובפ"ק דחולין אמרינן איפכא אבל מבבל לארץ ישראל כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כותייהו. וי"ל דהיינו דוקא לקדוש החדש ולעבור השנה כדאמרינן בשמעתא בתרא דבכורות ולדיני קנסות שאין סמיכה בבבל כדפרש"י שם והתוספות תרצו בשם ר"ת דהני מילי במלתא דאיסור והיתר לכי דבני ארץ ישראל חכימי טפי דאוירא דארץ ישראל מחכים כדאמר הכא דאיקרו מחוקק שמלמדים תורה ברבים אבל לענין שאר דברים עדיפי בני בבל דאיקרו שבט שרודין את העם במקל והיינו טעמא משום דראש גולה מן זכרים ונשיא שבא"י מנקבות כדאמרינן בירושלמי:

אלא פר הבא על כל המצות פרש"י שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר כו'. אי אפשר שכוון לומר שאינו יכול להקריב פר העלם דבר של צבור דהא מרבינן בת"כ דאפילו כהן הדיוט יכול להקריבו וכ"ש מרובה בגדים אלא מיירי בפר של הכהן משיח עצמו דכתיב אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו' והא דקראו פר העלם דבר לפי שגם הכהן המשיח אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה כדתנן לעיל וכן אשכחן לרש"י בסוף פרק כל הזבחים שנתערבו גבי נשרפים אבית הדשן כו' שפירש ונשרפין אבית הדשן כדי נסבא דהא עקר על שפך הדשן ישרף בפר העלם דבר כתיב אלא משום כו' והתוספות כתבו שם עליו לא דק דלא בפר העלם דבר כתיב אלא בפר כהן משיח כו' ואני תמיה מאד על אלו התוספות היאך חשבו על רש"י המאור הגדול דנהירין ליה שבילי דכל התורה כולה כשבילי דמאתיה שלא ידע עקר מקומו של הפסוק על שפך הדשן ישרף ולפי דבריהם גם כאן לא דק מה שפירש שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר אבל לפי מה שפירשתי עולין דברי רש"י בדקדוק והדברים נאים וראויים למי שאמרם:

ואין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יום הכיפורים כו'. וא"ת אמאי נקט לכהן שעבר דהא אפילו ביום שאירע בו פסול לכהן המשיח ושימש זה תחתיו הוי חלוק זה שהפר בא מן המשיח אע"פ שאין משמש כדאיתא בירושלמי וא"כ ה"ל למימר בין הכהן המשיח לכהן שיעבור כבר תירצו התוס' בפ"ק דמגלה דאי נקט לאותו שיעבור הוה משמע הא לאותו שעבר כבר דהוה בכל שנה יש הרבה חלוקים ביניהם משום הכי נקט לאותו שעבר לאשמועינן דאף בדידיה ליכא אלא חלוק זה וא"ת למאי דפירשתי שהפר הוי מאותו שאירע בו הפסול אע"ג שאין משמש א"כ קשיא מהא דאמר סוף פ"ק דשבועות אשר לו ולא משל אחיו הכהנים ואדרבה היה לו לומר ולא מאותו המשמש תחתיו דהוי רבותא טפי ושמא משום דהוה מילתא דלא שכיחא שבקי' ונקט מידי דשכיח כל שנה וההיא נמי דהקומץ רבה דקאמר דגלי רחמנא שחיטה בבעלים לא קשה לפירושנו דשרי דכיון דזכי ליה רחמנא הוי כאלו מקדיש משלו עכ"ל התוס' אבל הרמב"ם בסוף הלכות שגגות פסק שהפר בא מן הכהן המשמש תחתיו ולא מן הכהן המשיח ביום שאירע בו פסול וצ"ע:

שעשה משה במדבר. לא אמר זה להראות באיזה שמן הוא מדבר שהרי לא היה ולא נעשה אלא זה אלא הכוונה לתת טעם לנס שהיה נעשה בשמן המשחה תמיד והוא מפני שעשאו משה קדוש ה' כי לזה היתה בו הברכה מצויה תמיד והוה נעשה בו נסים גדולים כי מהיותו מעשה ידיו של משה נאמן בית נמשך עליו השפע האלהי ועוד שעשאו במדבר אשר היתה השכינה יותר גלויה בו מכל המקומות האחרים. כך מצאתי:

וקולט את הריח וקפחו. פי' קנחו משה לשמן מעל העיקרין ונתנו בצלוחית וכן פרש"י בהדיא פ"ק דכריתות:

והלא תחלתו שנים עשר לוגין דכתיב ושמן זית הין ואמרו רז"ל בפרק קמא דכריתות דהין הוא י"ב לוגין שהם ע"ב ביצים שהלוג ששה ביצים: מפני מחלוקתו של אדוניה. כאן לא פריך הגמ' ומשום מחלוקתו של אדוניה נמעול בשמן המשחה כדפריך בסמוך ומשום מחלוקתו של יורם בן אחאב למעול בשמן משום דשאני מלך בן מלך דבית דוד כי איכא מחלוקת נפקא לן מקרא בסמוך דבעי משיחה אבל מלכי ישראל לא חזו למשיחה כלל:

שהיה גדול ממנו שתי שנים מדכתיב בן עשרים ושלש שנה יהואחז במלכו ושלשה חדשים מלך וגו' וביהויקים כתיב בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו נמצא יהויקים גדול מיהואחז שתי שנים. כך שנויה בס"ע: זה לי לדרתיכם. פירוש מדאמר זה ולא אמר כזה אלמא כולהו י"ב לוגין קיימין לעתיד לבא:

חסורי מיחסרא והכי קתני מלכי בית דוד מושחין מלכי ישראל אין מושחין מנלן כו'. טעות דלוג סופר יש כאן וצריך להגיה מלכי ישראל אין מושחין וא"ת מפני מה משחו יהוא בן נמשי מפני מחלוקת יורם בן אחאב אמר מר מלכי בית דוד מושחין מלכי ישראל אין מושחין מנלן אמר רבא אמר קרא קום משחהו כי זה הוא טעון משיחה כו' וכן הוא בפ"ק דכריתות ע"ש:

מלכי ישראל אין מושחין. בפ"ק דכריתות פרש"י מלכי ישראל אין מושחין משבא דוד אבל שאול נמשח ע"כ. נראה מדבריו דשאול נמשח בשמן המשחה והכי מסתברא לן כיון שדוד קראו לשאול משיח ה' ואי באפרסמא דכיא מאי רבותיה. אבל הרד"ק פי' דשאול נמשח באפרסמא דכיא ואפשר שטעמו משום דקאמר לקמן שאול ויהוא שנמשחו מן הפך כו' ואינו מוכרח כי אין ר"ל דשאול נמשח מן הפך אפרסמא דכיא שנמשח ממנו יהוא כי הפך של שאול היה של שמן המשחה כדאמרן:

ואמר רבי יוחנן הוא שלום הוא צדקיהו כו'. והחכם ראב"ע ז"ל פירש כי יוחנן היה בכור ולא מלך ושלום הוא יהואחז והביא ראיה ממה שכתוב בירמיה כי כה אמר ה' אל שלום בן יאשיהו מלך יהודה וגו' והרד"ק פי' כי שלום הוא יהויכין ואנו אין לנו אלא דברי רבי יוחנן שהם דברי קבלה: