זבחים סג ע"ב

דף סג - ב

כל העולין למזבח לצורך עבודה עולין ופונים דרך ימין  ומקיפין את המזבח עד שבאים לקרן דרומית מערבית ויורדין דרך שמאל ולא היו חוזרין בצד שעלו שאם כן נמצאו מהלכים לצד שמאל, ולמדים מהפסוק שכל פינות [פניות] שאתה פונה לא יהיו אלא לימין, חוץ מן הכהנים העולה לשלשה דברים אלו [לניסוך היין, המים, ועולת העוף] שהיו עולין למזבח ופונים דרך שמאל לקרן מערבית דרומית כדי למהר ולזרז עבודתן שחששו בנסכים שמא יקבלו הנסכים ריח עשן בזמן שמקיף הכהן העוסק בהם את המזבח, וכן חששו בעולת העוף שתמות בעשן בזמן שיקיפו איתה את המזבח מצד ימין. והיו יורדין על העקב מאותו צד שעלו ולא מקיפים את המזבח בחזרתן מסביב משמאל לימין שכל מה שאפשר למעט בהליכת שמאל ממעטים. [ואותן ג' דברים שנעשו למטה מחוט הסיקרא בקרן מערבית דרומית לא היו עולים הכהנים לצורך עבודה זו למזבח, אלא היו עומדים על הרצפה] ^[77].

גמרא:

מנא הני מילי שאמרנו שחטאת העוף נעשית בקרן דרומית - מערבית?

אמר רבי יהושע: למדים זאת מזה דאמר קרא במנחת חוטא שמביאה העני במקום חטאת העוף, ובה נאמר "לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא" ומשם למדים דחטאת קרויה מנחה, ומנחה של חוטא קרויה חטאת.

ולמדים מנחה מחטאת: מה חטאת נעשית פסולה כשנעשו עבודותיה שלא לשמה אף מנחה של חוטא נעשית פסולה כשנעשו עבודותיה שלא לשמה. [יעויין ברש"י שכן גרס בגמרא] ^[78].

וכן למדים חטאת ממנחה: ומה מנחה הגשתה למזבח בקרן דרומית מערבית, אף חטאת העוף הזאת דמה שהיא עיקר עבודתה דינה שתיעשה בקרן דרומית מערבית.

והוינן בה: ומנחה גופא מנלן שהגשתה נעשית בקרן דרומית מערבית של המזבח דווקא?

ומתרצינן: דתניא: כתיב במנחה "הקרב אותה [את המנחה] לפני ה' אל פני המזבח", וצד מערב קרוי "לפני ה'" שהוא הקרוב ביותר לאהל מועד, ואם כן - יכול תהא ההגשה במערב של מזבח? תלמוד לומר שאי אפשר לומר שתהא במערב שהרי כתוב בפסוק זה: "אל פני המזבח", שהוא צד דרום, שהכבש נתון בדרום ופניו של מזבח לכבש!

אי אם תלמד מהפסוק אל פני המזבח בלבד אם כן, יכול שנאמר שתהא ההגשה בדרום? תלמוד לומר שאינו כן שהרי בפסוק זה נאמר גם "לפני ה'" שהוא צד מערב!

הא כיצד יתקיימו שני המקראות?

מגישה את המנחה בקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן ונמצינו מקיימים את שני הכתובים, גם בדרום וגם במערב.

ודיו שיגיש את הכלי שיגע בחודה של קרן ואין צריך שתגע המנחה עצמה במזבח.

רבי אלעזר אומר: המנחה מוגשת בקרן דרומית ^[79] של מזבח ולא דווקא בחודה של קרן אלא כנגד דרומה של קרן.

וסובר רבי אלעזר שכך למדים: יכול אולי נפרש כוונת הכתוב: יגישנה את המנחה או רק למערבה של קרן, או יגישנה רק לדרומה, לאיזה מהן שירצה, אמרת, לא כך מתפרש הכתוב, שהרי כלל בידינו דכל מקום שאתה מוצא שני מקראות פסוק אחד מקיים עצמו ומקיים חבירו ואחד מקיים עצמו ומבטל חבירו מניחין זה המקרא שמקיים עצמו ומבטל חבירו ותופשין זה שמקיים עצמו ומקיים חבירו. וכן בעניננו, אם נפרש הכתוב שהגשה נעשית במערב, אם כן, כשאתה אומר מקיים "לפני ה'" - במערב בטלת את הפסוק "אל פני המזבח" - בדרום. אלא כוונת הכתוב שהגשה נעשית בדרום ומתקיימים שני המקראות ואכן כשאתה אומר "אל פני המזבח", בדרום, קיימת גם "לפני ה'" במערב. והיכן קיימתו? -

אמר רב אשי: קסבר האי תנא, רבי אלעזר, כוליה מזבח בצד צפון של עזרה קאי, נמצא שדופן דרום של המזבח מכוון כנגד אמצע פתח ההיכל - הקרוי "לפני ה'", הלכך יגיש את המנחה אל פני המזבח בדרומו של מזבח, ומכיוון שהוא כנגד הפתח, מתקיימים שני המקראות.

שנינו במשנתנו: בכל מקום היתה כשירה אלא זה היה מקומה.

מאי קאמר? הלא זוהי סתירה ^[80], מתחילה אומר שכל מקום כשר, וחוזר ואומר שזהו דווקא מקומה.

אמר רב אשי: הכי קאמר: בכל מקום במזבח בין למעלה מחוט הסיקרא בין למטה היתה החטאת כשירה ^[81] למליקתה, אלא זה, למטה מחוט הסיקרא, היה מקומה להזאתה. תנינא להא דתנו רבנן: מליקה בחטאת העוף בכל מקום שהיא נעשית במזבח ^[82] כשירה, היזה דמה בכל מקום במזבח בין למעלה מחוט הסיקרא בין למטה כשירה, [היזה ולא מיצה את הדם כשירה, שהחטאת טעונה מיצוי אחר הזאה שהיה מקרב את העוף למזבח ודוחק את מקום מליקתו של העוף בקיר המזבח והדם מתמצה ויורד אל יסוד המזבח, ומיצוי זה אינו מעכב,] ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש.

ומקשינן: מאי קאמר? הלא הרישא והסיפא סותרים זה לזה, שברישא כתוב היזה דמה בכל מקום כשירה, ומשמע שכשרה ההזאה אפילו אם את כל הדם היזה למעלה, ובסיפא כתוב שרק אם נתן מדם הנפש למטה מחוט הסיקרא כשר. אך למעלה, פסול.

במשנה חוץ כו' שהיו עולין ויורדין על העקב. הלשון תמוה דהעיקר חסר דלא תני איך היו עולין אם דרך ימין או דרך שמאל (ועי' לקמן סד ב) לשון הברייתא. ונ"ל דחסר ב' תיבות וכצ"ל עולין דרך שמאל ויורדין עה"ע וכלשון הברייתא שהובאה בסוכה (מח ב). ועוד אני אומר דשם בסוכה צ"ל תנן התם במקום ת"ר והכוונה על המשנה שלפנינו. וע"ש בתד"ה ועולת העוף (שבע"א):

רש"י ד"ה ומקיפין ויורדין דרך שמאל. כצ"ל:

רש"י ד"ה לג' דברים (בסופו). ואינו מקיף אלא עומד על הרצפה בקרקע. אינו מדוייק דבשפיכת שיריים משמע שלא היה עומד על הרצפה אלא על היסוד עי' לעיל (סב ב) בפירושו ד"ה שני כבשים קטנים. ועמש"כ לעיל (נג) ע"ד:

תוי"ט ד"ה וחוזרין. ותוס' כ' דטעמא כו'. הן כפי העתקתו לשון רש"י אין ביניהם כלום. אבל בתוס' סוכה שם העתיקו לשונו שלא ירבה בהילוך בחנם ע"ש:

גמ' מנא ה"מ א"ר יהושע בן לוי כצ"ל:

תוס' ד"ה מה וכו' ור"ת גריס מה חטאת טעונה ימין אף מנחה כן. עי' לעיל דף כד ע"ב יד יד לקמיצה וצ"ע:

ומאי לא יבדיל אין צריך להבדיל. עמ"ש הרב צאן קדשים ומה שכתב הרב שער המלך סוף הלכות קרבן פסח ועמ"ש אני בעניי לעיל בקונטריס זה בפסחים דף פ"ד מהש"ס בס"ד ע"ש:

גמרא כשאתה אומר לפני ה׳ במערב בטלתה אל פני המזבח בדרום וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום קיימת לפני ה׳ במערב היכן קיימת כו׳ כצ״ל. וכ״ה במנחות ובסוטה:

שם מאי קאמר כו' אין לדקדק דילמא ה״ק בדיעבד כשרה בכ״מ ולכתחלה בעינן קרן מערבית דרומית ונראה דה״פ כיון דילפינן חטאת ממנחה בהיקישא ובמנחה בעינן דוקא קרן מערבית דרומית:

רש״י ד״ה לג׳ דברים כו׳ לשמאל לאותה קרן כו׳ כצ״ל:

ד״ה מנא הני כו׳ דרומית הס״ד: ואח״כ ד״ה לא ישים עליה וגו׳ במנחת חוטא כו׳ הד״א:

ד״ה מה חטאת כו׳ היאך אפשר לומר דחטאת כו׳ כצ״ל:

בא״ד הבאה תחת חטאת העוף כו׳ כצ״ל:

ד״ה ודיו במסכת סוטה בפ״ב מפרש מאי דיו וקאמר שאינו צריך כו׳ כצ״ל:

ד״ה כולה מזבח כו׳ כלה כנגד כו׳ כצ״ל:

ד״ה בכל מקום כו׳ על קיר ואמר מר כו׳ כצ״ל:

בא״ד יליף והגשתה למזבח כו׳ הד״א וכצ״ל:

תוס׳ ד״ה מה חטאת כו׳ דחטאת הטעונה צפון מעולה כו׳ כצ״ל:

בא״ד מיהו יש להקשות הרי בתורת כו׳ כצ״ל. פי׳ לרש״י דכתב דחמירא לא הוי כו׳ הרי בת״כ ילפינן חטאת העוף דפסולה שלא לשמה מן הפסוק ולמה לא ילפינן ממנחת חוטא דלא יהא חמירא מחטאת העוף דאתיא במקומה כמו שפרש״י הכא. ומסיים ויש לדחות קושיא זו:

בא״ד מיהו אליבא דאמת דמנחה כו׳ כצ״ל:

בא״ד כדבסמוך והקמיצה אינה טעונה כו׳ כצ״ל:

בא״ד אינו חומר בשחיטה כו׳ כצ״ל. פי׳ מאי חומרא יש בשחיטה הא שחיטה נמי ליתא בצפון בקדשים קלים. ובד״ח נדפס בצדו כשחיטה ואינו מן הצורך:

בא״ד דכללא בקדשי קדשים כו'. פי׳ דליכא למימר דכללא בקדשי קדשים קאמר דשחיטה חמורה דומיא דמנחה דנמי ק״ק היא ולא איירי מקדשים קלים דזהו דוחק דהא סתמא קאמר חומר בשחיטה:

בא״ד באות מצה גבי ואלו כו׳ כצ״ל:

בא״ד ואשמו דאמרינן התם לפני ה׳ כו׳ כצ״ל:

בא״ד במערב כדפרש״י בהך שמעתי׳ כו׳ כצ״ל:

בא״ד והשתא כולה בדרום כו׳ כצ״ל:

בא״ד מ״מ איצטרך כו׳. פי׳ השתא לר״ח דילפינן מנחה בהיקישא דטעונה יסוד א״כ לפני ה׳ ל״ל כיון דכתיב פני המזבח דהיינו דרום וכולה בדרום ליכא למימר דדרום לא היה יסוד ע״כ בקרן מערבית דרומית נעשית א״כ לפני ה׳ ל״ל מ״ה כתבו דאיצטרך:

בא״ד ובריש פירקן פרשתי מה כו׳ כצ״ל:

בא״ד וא״ת שאר מנחות מנ״ל כו׳. פי׳ דילמא ג״ה אע״ג דלית ליה יסוד דהא לא ילפינן שאר מנחות מחטאת דטעונה יסוד דוקא כמו מנחת חוטא:

בא״ד וי״ל דכתיב לפני ה׳ אמנחת חוטא ואכל המנחות נמי כו׳ כצ״ל. פי׳ כיון דהא לפני ה׳ דכתיב בשאר המנחות קאי נמי אמנחת חוטא ילפינן מהדדי:

בא״ד ולא ג״ש ממש הוא דדבר כו׳ כצ״ל:

בא״ד עובדה בימין כחטאת הס״ד וכצ״ל. לפיר"ת יש להקשות דלעיל דף כ״ה ע״א פריך לר״ש ג״ש דיד יד לקמיצה ל״ל ומשני לא נצרכה אלא לקומץ דמנחת חוטא ס״ד כו׳ בשמאל נמי תתכשיר קמ״ל והשתא לפיר״ת דר״ש יליף מנחת חוטא מהיקישא מחטאת דטעונה ימין א״כ הדרא קושיא לדוכתא יד יד לקמיצה לר״ש ל״ל וצ״ע נ״ל:

ד״ה בדרום קיימת כו׳ ע״כ ר"א אית ליה ההיא היקישא דמה כו׳ כצ״ל. פי׳ דאי לא ס״ל ההיא היקישא דילמא לפני ה׳ היינו נמי מזרח דאיקרי נמי לפני ה׳ כמו דאמרינן גבי תנופה במנחות אלא ע״כ איתא ליה ההוא היקשא א״כ לפני ה׳ ל״ל ועיין לעיל דף נ״ח ע״א ד״ה משוך כו׳ מה שכתבתי בזה:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

רש״י ד״ה לג׳ דברים וכו׳ שכשהוא עולה למזבח פונה לסובב לשמאל וכו׳ עיין בס׳ ברה״ז ובס׳ תי״ט בהאי מתני׳:

תוס׳ ד״ה אף חטאת וכו׳ ושמא לא ילפינן אלא מידי דאשכחן דבעי מזבח במנחה וכו׳ כצ״ל ר״ל כגון הגשתה למזבח להזאה הוא דיליף מהגשת מנחה דבעי מערבית דרומית אבל מליקה אע״ג דבמזבח היא כדקתני ברייתא ~מל״ק~ {לוח הטעיות חק נתן: מלקה} בכ״מ במזבח כשירה מ״מ לא בעי קרן מערבית דרומית כיון דקמיצה במנחה שהיא כנגד מליקה לא בעיא קרן מערבית דרומית כדתנן מנחות היו נקמצות בכ״מ בעזרה לכך מליקה נמי לא בעיא קרן מערבית דרומית ודוק מוכח דאיכא חילוק בין מליקה להזאה והכי מוכח מהגמ׳ דקאמר ה״ק בכל מקום היתה כשירה למליקתה אלא זה היה מקומה להזאתה ומהתימא מהרמב״ם ז״ל בפ״ז מהל׳ מעה״ק שנראה שם מדבריו שאין חילוק בין מליקה להזאה ששם בדין ו׳ כתב חטאת העוף היה מולק אותה בקרן דרומית מערבית ובדין ט׳ כתב וכל מקום מהמזבח כשר למליקתה וגבי הזאה כתב ג״כ כן ואם היזה בכל מקום כשירה אלמא דדין א׳ לשניהם והוא נגד שמעתין וע״ק מ״ש ואם היזה בכ״מ כשירה והוא ~שנתן~ {לוח הטעיות חק נתן: שיתן} למטה מעט מדם הנפש דהא אמרינן בהאי סוגיא על האי ברייתא דקתני היזה דמה בכ״מ כשירה מאי קאמר ופרש״י דהא ליכא למימר דהיזה ואח״כ חזר והיזה למטה קא מיכשרי דהא היזה דמה קתני כל דמה משמע דלא קתני היזה מדמה ומשני דלא תנינן היזה אלא מיצה משמע אבל ההזאה צריך כולה למטה שזה שאמרו ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה וכו׳ היינו כל ההזאה ואיך כתב רבינו דההזאה כמעט למטה סגי והוא היפך הסוגיא ושוב ראיתי בס׳ ל״מ שנתעורר בקושיא ב׳ והניח בצ"ע ונ״ל דהדין דין אמת מה שפסק רבינו שאם היזה בכל מקום שיש תיקון שיחזור ויתן למטה מעט מדם הנפש והא דאמרינן בהאי סוגיא דלא תנינן היזה משום דלא איפשר לאוקמי האי ברייתא הכי דהיינו אם היזה בכ"מ כשירה ובלבד שיחזור ויתן מדמה למטה דהא קתני היזה דמה דמשמע כל דמה כפרש״י ולכך מגיה הברייתא ותני מיצה אבל אה״נ דאם נשאר מדמה יש תיקון שיחזור ויתן למטה גם לקושיא א׳ נ"ל דגם רבינו נמי מחלק בין מליקה להזאה דבהזאה קרן דרומית מעכבת והוא בכלל מ״ש רבינו והוא שיתן למטה מעט וכו׳ דהיינו נמי שיתן בקרן דרומית מערבית והא דהצריך לכתחילה מליקה בקרן מערבית דרומית במקום הזאתה הוא כדי שלא יתפזר דם הנפש והא דלא אוקי הכי וזה היה מקומה למליקתה לכתחילה משום דא״כ הזאתה דהוא עיקר דמעכבת דילפי׳ מהגשה דמנחה לא תני מתני׳ ודוק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

הגהות

גמרא וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום קיימת לפני ה' בדרום היכן קיימת כו׳ כצ״ל וכן הוא במנחות:

רש"י ד״ה לג' דברים כו׳ ולג׳ דברים כו' למנין אינו כו' כצ"ל:

ד"ה מה חטאת כו׳ ועוד היאך אפשר כו׳ יודע אמיתה ונראה בעיני כו׳ הד״א וכצ"ל:

ד״ה ומה מנחה כו׳ עיקר עבודתה הס״ד:

ד״ה לפני ה׳ הקרב כו׳ למזבח הס״ד:

ד״ה ודיו כו׳ צריך להגיע גופה כו' כצ״ל:

ד״ה ר"א. כו׳ של קרן הס״ד:

ד״ה בכל מקום כו׳ דמנחה יליף והגעתה למזבח הד״א:

תוס׳ ד"ה מנחה קרוי׳ כו׳ לשמה דפ"ק ולענין ניתותרו המעות דפ׳ התודה כו׳ איתקוש וודאי להדדי איכא לאקשינהו שפיר (כצ"ל והשאר יש למחוק):

ד״ה מה חטאת כו׳ בעשירית והרב ר׳ חיים כו׳ והשתא כולה בדרום כו׳ ובריש פירקין פירשתי דגבי כו׳ כצ"ל:

ד״ה אף חטאת כו׳ תימא כו׳ ושמא לא כו׳ מזבח כמנחה כו׳ כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

תוס׳ ד"ה מה חטאת ונראה בעיני מה חטאת פסולה שלא לשמה וה"נ ילפינן בפ״ק ואע"ג דהתם ילפינן מקרא אחרינא מדכתיב בפרשת צו קודש קדשים היא כחטאת וכאשם מ"מ אין זה אלא אסמכתא דעיקר קרא אתי כדרב יהודה בריה דרב חייא ע"ש:

בא"ד ועוד קשה לגירסת הספרים ולי נראה דאין זה למד מן הלמד דמנחת חוטא קרויה חטאת דכתיב בקרא והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה סלת לחטאת ונלמד חטאת דמנחה מעולה והא דמייתי קרא כי חטאת היא היינו ללמוד מניה דחטאת קרויה מנחה כפי׳ רש"י וק"ל:

בא"ד מ"מ איצטרך לפני ה׳ דלא תימא אל פני המזבח גזירת הכתוב אע"ג דלית ליה יסוד לא זכיתי להבין דבריהם דהא יסוד ילפינן בהיקשא לדברי הר"ח ונקיים שניהם דרומית מאל פני המזבח ומערבית מדבעיא יסוד וכן הקשו התוס׳ לקמן בתימא ד"ה בדרום דלא צריך לפני ה׳:

בא"ד וא"ת ושאר מנחות מנ״ל ר"ל מנ"ל קרן מערבית דרומית כיון דלפני ה׳ משמע אף במזרח אלא משום דמנחה איתקיש לחטאת דטעונה יסוד והא תינח מנחת חוטא אבל שאר מנחות מנ"ל אף ע"ג דכתיב בשאר מנחות לפני ה׳ אל פני המזבח דילמא כל הדרום בכלל למ"ד כולה מזבח בצפון ודוק וע"ז תירצו וי"ל דכתיב לפני ה׳ במנחת חוטא כצ"ל ר"ל דאמנחת חוטא נמי קאי דהוי בכלל זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה׳ אל פני המזבח דכתיב בצו את אהרן ולא גרסינן לפני ה׳ במנחות חוטא דבמנחת חוטא בפ׳ ויקרא לא כתיב לפני ה׳ דוק ותשכח ובזה היה מיושב תמיהת התוס׳ בד"ה בדרום קיימא דהקשו לפני ה׳ למה לי כו׳ אבל לפי תירוצם אין כאן קושיא דאיצטרך לפני ה׳ לגלות על שאר מנחות אבל לפי׳ רש"י במנחות דפי׳ דמנחה איקרי חטאת מדכתיב בצו בפ׳ מנחה כי קודש קדשים היא כחטאת וא״כ ילפינן כל המנחות דטעונה יסוד התימא במקומה עומדת:

בא"ד ועוד מנ"ל דמקשי לשריים על קושיא זו לא תירצו כלום וקושיא זו קשה אף לפי האמת במנחת חוטא מנ"ל להקיש לשריים ולא לתחילת דמים וק"ל:

ד"ה בדרום כו׳ נראה לישב דלעולם דר״א לית ליה הך היקשא דצריך נגד יסוד ליליף הכא דרומית מערבית מלפני ה׳ דמיותר דהא כתיב אל פני המזבח דמשמע דרום וע״כ לפני ה' אתי לרבות אותו צד הקרוב יותר לפני ה׳ דהיינו דרומית מערבית ובמנחות פריך מדקאמר לפני ה׳ יכול במערב משמע בלא יתורא דקרא משמע מערב ופריך איך אמרת לפני ה׳ במזרח ומשני שפיר משום דמנחה איקרי חטאת וחטאת בעי יסוד אבל ר"א י"ל דלית ליה הך היקשא ומיתורא דלפני ה׳ דריש דרומית מערבית דלפי מה שכתבו התוס׳ לעיל דף ס"א ע"ב דבור המתחיל ארבע אמות דבבית ראשון היה יסוד על פי אורך דרום מצינו למימר דר"א אית ליה נמי הך היקשא ומ"מ איצטרך לפני ה׳ שלא תאמר דרומית מזרחית שהיה שם יסוד קמ"ל לפני ה׳ דרומית מערבית אלא דקשיא דהיקשא לא צריך כבר הקשו התוס׳ לעיל דף נ״ח ע״א קושיא זו ולא תירצו מידי וקושיא זו שהקשו כאן אינה אלא אליבא דר״א דלת"ק איצטרך לפני ה׳ דבעינן נגד קרן דהיינו נגד חודה וכן תירצו התוספות לעיל וק"ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

ומקיפין דרך שמאל. מקיפים את המזבח בשביל צורכי עבודה או למתן דמי חטאת או סידור המערכה או היפוך איברים בצינורא ויורדין במערבו של כבש שהוא שמאל לעולים במזבח בעלייתן: לג' דברים אלו. הנעשים בקרן מערבית דרומית נסכים ועולת העוף כשהוא עולה למזבח פונה לשמאל באותה הקרן וכשגמר חוזר על העקב דרך עלייתו ובגמ' פריך הא בעינן דרך ימין ולג' דברים הנעשים בה למטן אינו עולה ואינו מקיף אלא עומד על הרצפה בקרקע: גמ' מנא הני מילי. דחטאת העוף בקרן מערבית דרומית: לא ישים עליה וגו'. במנחת חוטא כתיב הבאה תחת חטאת העוף בדלי דלות וקרייה רחמנא חטאת ואשמעינן נמי שהחטאת קרויה מנחה דהכי משמע נמי כי החטאת נהפכה להיות מנחה: מה חטאת טעונה צפון. יודע אני שגירסא זו שיבוש שהרי לא חטאת העוף ולא מנחה טעון צפון וא''ת מנחת חוטא חלוקה מן השאר ולחטאת בהמה מקיש לה הוה ליה למיתני במתניתין דקתני לעיל המנחות נקמצות בכל מקום בעזרה חוץ ממנחת חוטא ועוד היאך אפשר חטאת העוף שבאת תחת חטאת בהמה אינה טעונה צפון שהרי נעשית בקרן מערבית דרומית ובמנחה הבאה תחת העוף תטעון צפון וגירסא אחרינא גרסי' בה ואיני יודע אמיתה ונראה בעיני מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחה פסולה שלא לשמה וה''נ ילפינן לה בפ''ק דמנחות (דף ד.): ומה מנחה. טעונה הגשה בקרן מערבית דרומית אף חטאת העוף עבודתה בקרן מערבית דרומית והזאת דמה היא עיקר עבודתה: לפני ה'. הקרב אותה בני אהרן לפני ה' היינו שמגיעה למזבח: אל פני המזבח. דרום ששם הכבש: ודיו. במסכת סוטה בפ''ב מפרש מאי דיו וקאמר שאינו צריך להגיע גופה למזבח אלא הכלי: רבי אליעזר אומר. מאחר שפרט לך הכתוב בהגשתה שתי רוחות יכול לאיזה מהן שירצה ה''ג יכול יגישנה למערבה או לדרומה של קרן: כוליה מזבח בצפון קאי. נמצא דרומו של מזבח כלה לנגד הפתח וקרינן נמי בצד דרומו לפני ה': בכל מקום היתה כשירה למליקתה. בין למעלה בין למטה דכי ילפינן למטה בחטאת העוף בהזאה הוא דילפינן לקמן בשמעתין והזה מדם החטאת על קיר ואמר מר זה קיר התחתון וקרן מערבית דרומית נמי בהזאה הוא דילפינן דהא מהגשה דמנחה יליף

ויורדין על העקב. לאו משום שלא ירבה בהילוך בחנם דאם כן כשהיה בקרן דרומית מזרחית נמי אלא היינו טעמא דהכא חזרתו על העקב הויא לה דרך ימין: מנחה קרויה חטאת וחטאת קרויה מנחה. תימה דהוה לן למימר מנחה קרויה חטאת ואין חטאת קרויה מנחה כדאמרינן פ''ק (לעיל ז:) תודה קרויה שלמים ואין שלמים קרויין תודה ובמנחות פרק התודה (דף פ:) לחם איקרי תודה תודה לא איקרי לחם וי''ל דודאי לא מיקרי שם אחד לענין לשמה דפ''ק ולענין ניתותרו המעות דפרק התודה אבל הכא דמהיקשא קדריש דמנחה וחטאת איתקוש ודאי להדדי איכא לאקושינהו שפיר: מה חטאת טעונה צפון. פירש בקונטרס דגירסא זו משובשת היא שהרי לא חטאת העוף טעונה צפון כדאמר ולא בן עוף בצפון ולא מנחה טעונה צפון וא''ת מנחת חטאת חלוקה משאר מנחות ולחטאת בהמה מקיש לה הוה ליה למיתני במתניתין לעיל דקתני כל המנחות נקמצות בכל מקום בעזרה חוץ ממנחת חוטא ועוד אפשר חטאת העוף הבאה בדלות תחת חטאת בהמה אינה טעונה צפון שהרי נעשית בקרן מערבית דרומית ומנחה הבאה תחת חטאת העוף תטען צפון וגירסא אחרינא גרסינן בה ואיני יודע אמיתה ונראה בעיני מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחה פסולה שלא לשמה וה''נ ילפינן לה בפ''ק [דמנחות] ע''כ לשון הקונטרס וקשה לפירושו דודאי מעיקרא אמרי' בפ''ק דמנחות (דף ד.) בשלמא מנחת חוטא חטאת קרייה רחמנא אבל מנחת קנאות מנלן אבל במסקנא אמרינן אלא מנחת חוטא ומנחת קנאות דפסולות שלא לשמן מנלן חטאת טעמא מאי דכתיב בה היא ה''נ הא כתיב בה היא ועוד קשה לגירסת הספרים דבפרק איזהו מקומן (לעיל מט:) מוכח דחטאת הטעונה צפון כעולה הוי היקש אם כן היכי אתיא מנחה והדר ילפינן מחטאת וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ועוד כמו שהקשה בקונטרס דחמירא לא הויא מנחה מחטאת העוף דאתיא במקומה ואינה טעונה צפון מיהו י''ל הרי בתורת כהנים ילפינן דחטאת העוף פסולה שלא לשמה מן הפסוק ולא ילפינן ממנחת חוטא דמפיק פסול מקרא אחרינא ויש לדחות מיהו אמת דמנחה לא בעיא צפון אלא הגשה בקרן מערבית דרומית כדבסמוך (ואי) והקמיצה אינה טעונה צפון אפי' מנחת חוטא נמי כדמוכח בתוספתא דמנחות פ''ק חומר בשחיטה שטעונה צפון מה שאין כן בקמיצה וכי תימא היינו במנחת נדבה אבל במנחת חוטא טעונה צפון מכל מקום אינו חומר בשחיטה לגמרי שהרי בשחיטה נמי ליתא בצפון בקלים מיהו י''ל דכללא בקדשי קדשים הוי דומיא דמנחה וזהו דוחק ועוד דתני בסיפא חומר בקמיצה מבמליקה שהקמיצה דוחה שבת וטומאה וליתני שהקמיצה טעונה צפון ולא מליקה אף על גב דיש קמיצה דלא בעיא צפון כגון מנחת נדבה כמו כן אינה דוחה שבת מיהו נ''ל לדחות דה''נ לא מיירי במנחת חוטא דהא אינה דוחה שבת אלא מיירי במנחת העומר ומנחת תמיד שהן בציבור והן ודאי לא בעו צפון אבל מנחת חוטא בעי' צפון דאיתקש לחטאת בהמה שבאה חליפתה בעשירות. ברו''ך: והרב רבי חיים גריס מה חטאת העוף טעונה יסוד דכתיב והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח אף מנחה טעונה הגשה כנגד היסוד והכי מוכח פרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא.) [גבי] ואלו טעונות תנופה לוג שמן של מצורע ואשמו [דאמרינן התם] לפני ה' במזרח והאמרת לפני ה' במערב פירוש בהך שמעתיה ומשני ה''מ מנחה דאיקרי חטאת וחטאת טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד אבל הכא לפני ה' קרינא ביה והשתא כולה בדרום ליכא למימר משום יסוד וכולה במערב נמי לא משום דכתיב (ויקרא ו) אל פני המזבח דהיינו דרום מכל מקום איצטריך לפני ה' דלא תימא אל פני המזבח גזירת הכתוב הוא אף על גב דלית ליה יסוד ובריש פירקין פירשתי מה שהקשה דגבי גחלים דיום הכיפורים קרי לפני ה' במערב דוקא וא''ת ושאר מנחות מנלן וכי תימא מדאיתקוש כל המנחות לחטאת ואשם בפרשת צו וילפינן משירי הדם שטעונין יסוד אם כן מנחת חוטא תיפוק לי מהתם ועוד מנלן דמקשינן לשירים לקשינהו לתחילת דמים ולא בעי יסוד כחטאת ויש לומר דכתיב לפני ה' במנחת חוטא ובכל המנחות נמי כתיב לפני ה' כי היכי דהאי לפני ה' כנגד היסוד [האי נמי כנגד היסוד] ולא ג''ש ממש [היא] דדבר הלמד בהיקש מבעיא לן אי חוזר ומלמד בג''ש אי לא אלא גלוי מילתא בעלמא הוא ור''ת גריס מה חטאת טעונה ימין אף מנחה כן והיינו דלא כר''ש דאמר לעיל (דף כה.) בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל אי נמי אפילו כרבי שמעון וכגון שבא לעובדה ביד דאמר עובדה בימין כחטאת: הגה''ה אף חטאת בקרן מערבית דרומית. תימה דלא ילפינן מינה מליקה ושמא לא ילפינן אלא מידי דאשכחן דבעי מזבח כמנחה וכן פירש בקונטרס בסמוך: בדרום קיימת כולה. על כרחך רבי אליעזר אית ליה ההיא דמה חטאת טעונה יסוד דאי לאו הכי מנא ליה דאמר מערבית ותימה אם כן לפני ה' למה לי דרומית נפקא לן מאל פני המזבח ומערבית מדבעיא יסוד: