זבחים סד ע"א

דף סד - א

ומתרצינן: הכי קאמר: מלקה בכל מקום במזבח כשירה, מיצה דמה בכל מקום במזבח כשירה  כיון שאם היזה ולא מיצה ^[83] כשרה ^[84], לכן אין שינוי מקום המיצוי פוסל את החטאת יותר מהיכן שלא מיצה כלל, ומה שאמרנו שכשרה הוא בלבד שיתן את ההזאה הקודמת למיצוי מחוט הסיקרא ולמטה.

ותנאי נוסף נאמר בכשרות ההזאה שיהא הדם שאותו מזים מדם הנפש [מהקילוח שהנפש יוצאת בו] ולא משאר מיני דמים [כמבואר בגמרא לעיל כה א].

שנינו במשנתנו: שלשה דברים היתה אותה קרן דרומית מערבית משמשת מלמטה. זה שאמרנו שאלו השלשה דברים נעשים בקרן מערבית דרומית מהיכן למדים זאת: חטאת העוף הלימוד הוא מהא דאמרן למעלה שממנחה למדנו זאת, הגשות מנחה למדים זאת מדכתיב "והגישה אל המזבח" כמו שדרשנו למעלה. שיירי הדם של חטאות החיצונות שנשפכים לקרן זו למדים זאת מדכתיב "ואת כל הדם ישפוך על יסוד המזבח" ולמדנו למעלה [נג א] שכוונת הכתוב שישפוך את הדם ליסוד הדרומי שהוא הקרוב אליו בשעה שיורד מן הכבש שהרי הכבש בדרום היה עומד, ובכל הדרום אין יסוד אלא באמה שבקרן דרומית מערבית.

שנינו במשנתנו: ושלשה דברים היתה אותה קרן ^[85] משמשת מלמעלה: ניסוך המים והיין ועולת העוף כשהוא רבה במזרח.

ומקשינן: מזה שאומרת המשנה על עולת העוף שנעשית בדרום מערב "כשהיא רבה במזרח", מוכח שמקומה לכתחילה של מליקת עולת העוף הוא במזרח היא, ומאי טעמא שבמזרח הוא עיקר מקומה?

אמר רבי יוחנן: טעם הדבר שעיקר מקומה של עולת העוף הוא במזרח מפני שקרובה מבית הדשן שבמזרחו של כבש היה מקום הדשן ששם היו מניחים בכל בוקר את תרומת הדשן, ומפני שנאמר להשליך את המוראה והנוצה [פירוש: מקום הרעי של העוף עם בני המעיים] של עולת העוף אל מקום הדשן, לכן לכתחלה היתה עולת העוף נעשית במזרח שהוא הקרוב למקום הדשן כדי שיהיה קל להשליך המוראה והנוצה.

אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כוחן של כהנים שעבדו במקדש שאין לך חלק קל בעופות יותר מאשר מוראה ונוצה, ופעמים - כשעולות רבות נעשות במזרח, ואין מקום במזרח לכולן ונעשות חלקן בקרן דרומית מערבית שהכהן זורקן יותר משלושים ^[86] אמה, ודבר קל, קשה מאד ^[87] לזורקו מרחוק, והכהנים גדול היה כוחם שהשליכו נוצה זו למרחק.

זה שאמרנו שבית הדשן היה רחוק מקרן מערבית דרומית יותר משלושים אמה, יש לכך ראיה מהא דתנן: נטל הכהן העושה את עבודת תרומת הדשן מחתה של כסף ועלה לראש המזבח, ופינה את הגחלים שנעשו מעצי המערכה אילך ואילך לצדדי המזבח, ואח"כ חתה לקח במחתה מן הדשן של הגחלים שהתעכלו על גבי המערכה שנקראו המאוכלות הפנימיות שנתאכלו היטיב שעמדו קרוב לאש, ונעשו דשן, ויורד מן המזבח, הגיע לרצפה לסוף הכבש, מחזיר פניו כלפי צפון העזרה - דהיינו כלפי המזבח והולך למזרחו של כבש כעשר אמות מסוף הכבש, והוא רחוק עתה מראש המזבח כ' אמה שהכבש אורכו ל"ב אמה, ומתוכם שתי אמות שהיו מעל המזבח, והתקרב מסוף הכבש לצד המזבח עשר אמות. [על פי ביאור ספר צאן קדשים]

צבר שם את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים - שם היה בית הדשן וזהו מקום שנותנין מוראה ונוצה וכן היו נותנין במקום זה דישון מזבח הפנימי ודישון המנורה.

ומקשינן: מדוע אמר רבי יוחנן שהכהנים הוצרכו לזרוק את המוראה והנוצה של העולה כשעמדו בקרן מערבית דרומית רק יותר משלשים אמה, והלא הני טפי מתלתין וחד הווין מרחק זריקתם, שהרי מקרן מערבית דרומית של מזבח עד אותו מקום במזבח שהוא כנגד בית הדשן היו כ"ב אמה - שש אמות מן הקרן הדרומית מערבית ועד לכבש - וט"ז אמה רוחב הכבש - ומאותו מקום עד לבית הדשן היה גם כן מרחק של כ"ב אמה ובאלכסון היה זורק, וכלל בידינו שכל אמה בריבוע כשמחשיבים אותה באלכסון הרי היא אמה ועוד שני חומשים, ואם כן כ"ב אמה באלכסון הם שלושים אמה וארבעה טפחים, הוסף עליהם שלושה טפחים שהיה בית הדשן רחוק מן הכבש - הרי שלושים ואחת אמה ועוד טפח היה מרחק זריקת מוראה ונוצה של העולה, ומדוע אמר רבי יוחנן שרק יותר משלושים אמות היה זורק?

ומתרצינן: מקום גברא מקום שהכהן היה עומד בשעת הזריקה לא קא חשיב רבי יוחנן, ולכך החשיב רק יותר משלושים, דמקום מעמדו של הכהן היה אמה.

שנינו במשנתנו: כל העולים למזבח עולין דרך ימין ומקיפין את המזבח חוץ מן העולה לג' אלו [ניסוך היין והמים ועולת העוף] שבהן כשעולה למזבח פונה מיד לשמאלו ואינו מקיף את המזבח.

מאי טעמא לא נאמרה באלו שלושה דברים המצווה לעלות דרך ימין?

אמר רבי יוחנן: נסכים לא נאמרה בהן המצווה לעלות דרך ימין ולהקיף את המזבח משום שחששו שמא מעשן המזבח יתעשנו הנסכים בזמן שמקיף את המזבח ^[88], ויין ומים מעושנים ^[89] פסולים לנסכים.

ועולת העוף לא נאמרה בה מצוות הקפת ימין שמא תמות העולה בעשן המזבח.

מיתיבי: קשה על זה שאמר רבי יוחנן שחששו שמא יתעשנו הנסכים, ומשום כך לא הקיפו הכהנים המנסכים על המזבח כשהנסכים בידם, והלא נאמר במסכת תמיד: בא לו הכהן הגדול שיכול לעשות את כל עבודות הכהונה, ואינו תלוי בפיס כשאר הכהנים, וכשבא להקיף את המזבח מאין הוא מתחיל, מקרן דרומית מזרחית וממשיך להקיף קרן מזרחית צפונית וממשיך ומקיף קרן צפונית מערבית וממשיך ומקיף קרן מערבית דרומית, נתנו לו יין לנסך והיינו סבורים לומר שהקפה זו שעושה הכהן היא כשהיין בידו, ומוכח שלא חוששים שמא יתעשנו הנסכים בזמן הקפת המזבח וקשה על רבי יוחנן.

גמרא שמא יתעשנו כו'. ק"ק הלא היה יכול לילך דרך הסובב וישפילם למטה מגב המזבח אשר שם המערכה ועשנה עי' ספ"ק דיומא:

רש"י (ברה"ע). מה שנדפס בגליון נ"א ולא הוא שבוש:

רש"י ד"ה צבר. ואפי' הוא מתקרב לכבש כל אמת רוחב הקרן. כצ"ל:

בא"ד ועומד בדרומה ש"ק. ועה"ג ס"א בצפונה. אבל גי' הצ"ק במזרחה. וכ"צ להגיה בתוס':

בא"ד ואע"פ שזה נמשך לצד הכבש אמה של קרן כו' עומד כנגדו כו'. כצ"ל:

תד"ה שירי. דבעי קרן מערבית דרומית. כ"ה גי' הצ"ק:

גמ' פעמים שהכהן זורקן יותר מבשלשים. צ"ל שלשים:

רש"י ד"ה בכל מקום וכו' דסבירא ליה דלא וכו' כצ"ל:

(סד א) שהכהן זורקן יותר משלשים אמה וכו'.—בפתיחתא דאיכ"ר כג: "א"ר חנינא המוראה הזו דבר קל היא והיה הכהן זורקה על הכבש ל"ב אמה לאחורי ידיו". והנה כפי העולה מסוגיא דהכא לא היה שם יותר מל"א אמה וטפח, אלא שי"ל דבמדרש הוא כולל גם את האלכסון מפני שהוא זורק באלכסון מראש המזבח אל הקרקע שאצל הכבש במקום שנותנין את הדשן, וזה יעלה משהו יותר מל"ב אמה אלא דבמשהו לא דק.

גמרא ואת כל דם הפר ישפך כו׳ כצ״ל. ובחטאת יחיד כתיב:

רש״י ד״ה מיצה דמה כו׳ כצ״ל:

בא״ד ומהאי קרא נפקא הס״ד וכצ״ל:

ד״ה אל יסוד כו' מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו דהיינו יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו דהיינו יסוד דרומי כו׳ כצ״ל:

ד״ה מבית הדשן כו' והיינו סמוך לקרן כו' כצ״ל:

ד״ה מחזיר פניו כו׳ ראש המזבח כ׳ אמה הס״ד וכצ״ל. וכ״כ רש״י במסכת תמיד ונכון הוא דאורך הכבש לא היה כ״א ל״א דשתי אמות היה פורחים ע״ג המזבח כדאמרינן לעיל:

ד״ה צבר את כו' שהרי ממזרח למערב איכא י״ו וממקום כו' כצ״ל. פי׳ ממזרח כבש למערב כבש וכ״ה בס״י:

בא״ד מתקרב לכבש כל אמה רוחב כו׳ כצ״ל:

בא״ד תן כנגדה אמה מקום מעמדו שהיה מרוחק מן דרום ולבית הדשן כו׳ כצ״ל:

בא״ד אין לו כבש לפנות כו׳ כצ״ל:

בא״ד ועומד במזרחה של קרן כו׳ כצ״ל. ובד״ח נדפס בצדו בצפונה ואיני מבין:

בא״ד לצד הכבש כל אמה של רוחב הקרן הרי נתרחק כנגדה אמה מדרום כו׳ כצ״ל:

בא״ד לבית הדשן היה משוך ממזרחה של כבש ג׳ טפחים כו׳ כזה:

בא״ד דפריך טפי מתלתין כו׳ כצ״ל:

בא״ד ~דפריך~ קחשיב ולא הוי להו יותר משלשים וטפח הס״ד וכצ״ל: פי׳ וכיון דלא הוי אמה לא קחשיב:

תוס׳ ד״ה שאם היזה לרב אדא בר אהבה דתני מיצה דמה ומיצה כו׳ כצ"ל:

ד״ה הגשות דכתיב כו׳ דמהאי קרא לחודא לא נפיק הס״ד. פי׳ דמהאי קרא והגישה וגו׳ לא נפיק אלא דרום דהיינו פני המזבח והל״ל כדאמרן מדכתיב לפני ה׳ נמי:

ד״ה שירי הדם דכתב כו׳ נראה כו׳ כצ״ל:

בא״ד קרן מערבית דרומית הס״ד וכצ״ל:

ד"ה מפני שקרובה כו׳ ואין לומר משום דכל דמים טעונין קרן דהא אמר כו'. דבריהם קשה להולמן חדא היכא ס״ד דלאו כל דמים טעוני׳ קרן דהא קרן ורבוע יסוד מעכבין וכן הקשו תוספות לעיל דף ס״א ע״א ד״ה מודה ר״י כו׳ ועוד היכא דייקי מדפריך נישקליה ונשפוך אדוכתיה ואי כל דמיה טעונים קרן מאי קשיא ליה הא לעיל פריך אליבא דס״ד דר״י ס״ל דקידש הרצפה אפילו לדמים לזריקה ואינם טעונים קרן ונ״ל דהכי גרסינן מבית הדשן וי״ל משום דכל דמים טעונים קרן כדאמרינן לעיל גבי מודה ר"י בדמים דפריך נישקליה ונשפוך אדוכתיה ואי אין כל דמים טעונים קרן מאי קשיא ליה הס״ד וכ״ה לס״י. והכי פירושו דמשני דכל דמים אפילו של עולת העוף דלאו בזריקה אלא במיצוי אפ״ה טעונים קרן דאל״כ מאי פריך לר״י דלמא ר"י ס״ל דקידש הרצפה אפילו לדמים דהיינו לעולת העוף כיון שאינם טעונים זריקה אלא מיצוי אבל בשאר קרבנות מודה ר״י דטעונים קרן אלא ע״כ דליכא הפרש בין עולת העוף לשאר קרבנות לענין קרן ולפ"ז דייק שפיר דאי ס״ל דקידש הרצפה אפילו לענין דמים משמע לכל הקרבנות קידש הרצפה פריך שפיר נשקליה ונשפוך אדוכתיה ודוק ומ״ו הב״ז דייק בדיבור זה ונכנס בדוחק לפרשו ע״ש:

ד"ה יותר מל׳ אמות כו' כצ״ל:

בא״ד במערב דא״כ כשהיה כו' כצ״ל. פי׳ אם לא היה כבש לסובב במערב גבי חטאת כסובב מקרן דרומית עד קרן מערבית דרומית היה צריך לחזור על עקיבו עד קרן דרומית מזרחית ומשם מכבש קטן לכבש גדול אלא ע״כ דגם במערב היה כבש לסובב והיה פונה מקרן מערבית דרומית מכבש קטן לכבש גדול וק״ל:

ד״ה מן המאוכלות כו׳ יכול עוממות הס״ד ואח״כ ד״ה צבר את הגחלים כו׳:

ד״ה דישון מזבח כו' שמא לא היו נבלעים כו׳. פי׳ דקרא לאו אניסא סמיך דשמא לא היו נבלעים ואיצטרך לאשמעינן קרא דמועלים בהן:

בא״ד בהדי אינך נבלעים גבי דישון כו׳ כצ״ל:

בא״ד דחשיב ב׳ בית הדשנים היו שם א׳ למזרחו של כבש ואחד למזרח של מזבח זה שבמזרחו של כבש שם היו נותנים מוראת העוף ונוצה דישון כו׳ כצ״ל. ועיין בילקוט פ׳ ויקרא רמז תמ״ו. אבל תמיה ליה דביומא דכ״א כתבו תוספות שם בשם הרב פורת דה״ה דישון מזבח החיצון נבלעים במקומן ודחי ר״ת דבריו כיון דלא חשיב ליה בהדי אינך ולמה לא מביאים ג״כ דברי ה״ר יום טוב להצדיק דברי הרב פורת כמו הכא נ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

רש״י ד״ה מחזיר פניו וכו׳ מעל ראש המזבח כ״ב אמה כצ״ל ור״ל עשרים אמה שעדין יש מן הכבש למזבח ושתי אמות של יסוד וסובב ודוק:

ד״ה צבר וכו׳ שהרי מדרום לצפון אמרנו דאיכא כ״ב וכו׳ אין פחות מכ״ב ששה מן הקרן לכבש ורוחב הכבש ט"ז ואפי׳ וכו׳ כל אמה רוחב וכו׳ שהוא מרחוק מן דרום ומבית הדשן וכו׳ אין לו כבש לפנות וכו׳ ועומד במזרחה של קרן וכו׳ ואע״פ שזה נמשך לצד כבש כל אמה של רוחב הקרן הרי נתרחק כנגדה אמה מדרום נמצא וכו׳ ומשנינן מקום גברא לא קחשיב ולא הוי להו יותר משלשים אלא טפח כצ״ל:

תוס׳ ד״ה מפני שקרובה וכו׳ ואין לומר וכו' עיין בס׳ ברה״ז וס׳ צ"ק וס׳ פנים מאירות ולי נראה כוונתם ר״ל דלעיל מכריח דר׳ יוסי מודה בדמים מכח האי קשיא דנישקלי׳ וכו׳ ודחי ליה הש״ס ואי כל דמים טעונין קרן ע״כ דר׳ יוסי מודה בדמים ואמאי צריך להכריח מהאי דקשיא ליה דנישקלי׳ וכו׳ ודוק:

ד״ה יותר משלשים אמות וכו׳ ולעמוד במזרחו של קרן וכו׳ כצ״ל:

בא״ד אבל ק׳ דלא חשיב ליה לעיל וכו׳ עיין בס׳ תי"ט במתני׳:

ד״ה דישון וכו׳ שמא לא היו נבלעין מידי ר״ל דקרא לא סמיך אניסא ואי לא היה ניסא שיהא נבלע במקומן טעון גניזה כדי שלא ימעלו בו ודוק וכ"ה דבריהם ביומא דף כ״א ע״ש ועוד יש להגיה שמא לא היו נבלעין מיד ר״ל ועל אותה שעה הוא דמשכחת בהו מעילה ודוק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

רש״י ד״ה אין פחות מכ״ב שיש מן הקרן לכבש ורוחב הכבש ט״ז ואפילו הוא כו׳ לדרום מבית הדשן כ״ג שהוא עומד כו׳ לפנות לסובב וצריך כו׳ לדרום נמצא ביה כו׳ וד׳ טפחים גדולים כו׳ (ור״ל כשיש באמה ה׳ טפחים) הד״א:

תוס׳ ד״ה הגשה כו' כדאמרן דמהאי כו׳ החיצונים כדאמרן דבעי קרן כו׳ (כצ״ל) ור"ל אבל פנימיות ניתן על יסוד מערבית כדאיתא בפ׳ איזהו מקומן ק״ל:

ד״ה מפני שקרובה כו׳ ואין לומר כו׳ בדמים דנשקליה ונשפוך אדוכתי׳ כו׳ עכ״ל (כצ״ל) ויש לדקדק דמאי מדקדקי מהא דפריך נשקליה כו׳ בפשיטות ה״ל לדקדק דע״כ מודה ר״י בדמים דהא בעינן קרן וע״כ בעי מזבח ולא קדיש אארעא וכה"ג כתבו התוס׳ לעיל תימא דהא בעי קרן ויש לדחוק דהכי דייק דהיאך לא ידע המקשן דוודאי מזבח עדיף מקרקע דהא כיון דגם במזבח לחוד לא כשר בכל מקום כ״א אקרן ולכך לא שפיך אארעא בשלמא אי בכל מקום במזבח כשר וכן בכ״מ בקרקע פריך שפיר דל"ל מזבח נשפוך אארעא בפשיטות לא רצו לדקדק דאי בעי קרן היאך נשפוך אארעא דילמא במזבח הוא דבעי קרן אבל אארעא כשר בלא קרן אבל דייק דאי מזבח בעי קרן ודאי היה יודע שהוא מצוה מן המובחר ומאי דייק ודחי דילמא אעפ״י כן מצוה מן המובחר על המזבח אף דלא בעי קרן ואף דקדש אארעא ודוק:

ד״ה יותר מל"א אמה כו׳ היה צריך להחזיר על עקיבו כו׳ (ור״ל וע״כ חוזר מהסובב על הכבש גדול דרך כבש קטן ק"ל):

הגהות

גמרא חטאת העוף הא דאמרן כו׳ על פני המזבח. הדם ישפוך אל יסוד המזבח. שקרובה מבית הדשן כצ"ל:

רש״י ד״ה מאי קאמר כו׳ דמה קתני כל דמה כו׳ מדמה הד״א והס״ד:

ד״ה מיצה כו׳ וגו׳ שמקיף ומהאי קרא הד״א והס״ד:

ד״ה ובלבד כו׳ ראשון מחוט כו׳ הנפש הס״ד והד״א:

ד״ה הא דאמרן כו׳ במנחה הס״ד:

ד״ה אל פני כו׳ דרומית קאי הס״ד:

ד״ה אל יסוד כו׳ מיציאתו מן כו׳ דרומי ובטל כו׳ אמה א׳ הד״א והס"ד: ואח״כ ד״ה מבית הדשן מקום כו׳ כבש וכתיב כו׳ המוצא והשליך כו׳ הד״א וכצ״ל:

ד״ה פעמים כו' מל׳ אמה הס״ד: ואח״כ ד״ה דתנן כו׳ מחתה נטל כו׳ המזבח כו' הס״ד:

ד״ה צבר כו׳ כל אלכסון של כ״ב כו׳ (ס״א):

תוס׳ ד״ה דישון מזבח כו׳ דהכי נמי בתורת כהנים (פ׳ ויקרא פרק ט׳ משנה ג׳) דחשיב שני בתי דשנים הן אחד בדרום דמוראה כו׳ כצ״ל וק"ל:

שם כדתנן בתמיד הס״ד: והוא המשנה שהביא בכאן צבר את הגחלים כו׳ וק"ל:

ד״ה ויורדין כו׳ שייך למתניתין דלעיל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

תוס׳ ד"ה הגשות כו׳ לא נפיק ס"ד ואחר כך ד"ה שירי הדם נראה דהיינו שירים החיצונים דבעי קרן דרומית מערבית כצ"ל דילפינן מה פנימית בסמוך לו אף חיצונית בסמוך לו ובירידתו מן הכבש היה קרן דרומית מערבית סמוך לו וק"ל וכוונת הב"ז לא ידעתי ועיין לעיל דף נ״ג ע"ב דאיכא למ"ד זה וזה מערבית ואיכא למ"ד זה וזה דרומית אבל לפי משנתינו היו חלוקים זה מזה שירים הפנימים יסוד מערבי וחיצונים יסוד דרומי:

ד"ה מפני שקרובה כו' ואין לומר משום דכל הדמים טעונין קרן ר"ל דלכתחילה טעונין כל הדמים קרן אף היכא דלא כתיב קרנות ובחטאת פשיטא דמעכב ולכך דחו דאיך קאמר דנישקליה ונשפוך אדוכתיה ואי כל הדמים צריכין לכתחילה קרן א"כ בתר דאספי לדם מארעא היה צריך לכתחילה ליתן במזבח בקרן אלא ע"כ דבשאר דמים אין צריך אפילו לכתחילה קרן א״כ הדרה תמיהתם לדוכתה למה הולך עד הקרן והדברים פשוטים והב"ז נדחק בזה ללא צורך וק"ל:

ד"ה מן המאוכלות כו׳ יכול עוממות הוא ס״ד ואח״כ ד"ה וצבר את הגחלים:

ד"ה דישון מזבח כו' שמא לא היו נבלעין מידי ר״ל דקרא לא סמיך אניסא דשמא לא יהיו נבלעין ואיצטרך קרא ושמו שמועלין בו ועיין בתוספות יומא דף כ"א דתירצו עוד דנפקא מיניה אם חפר ומצא הדשן וק"ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף