זבחים סה ע"ב

דף סה - ב

שנינו במתניתין: שיסע את גוף העולה ולא הבדיל דאין חותך את הגוף לגמרי.

תנו רבנן: זה שכתוב "ושסע" מפרשים: אין שיסוע אלא ביד, וכן הוא הכתוב אומר לגבי שמשון ששיסע את כפיר האריות שבא לקראתו "וישסעהו כשסע הגדי" ושם זה היה ביד, ונקרא שיסוע.

שנינו במתניתין: אם שינה בקרבנות, כגון שהבדיל בחטאת שמלק שני סימנין, או שלא הבדיל בעולה ומלק סימן אחד, פסול הקרבן!

ודייקינן: מתניתין הסוברת שהבדלת שני סימנין פוסלת בחטאת דלא כרבי אלעזר ברבי שמעון. דתניא: אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: שמעתי שמבדילין דהיינו שאם הבדיל שני סימנים בחטאת העוף אין הקרבן נפסל.

והוינן בה: מאי בינייהו אלו התנאים, במה נחלקו?

אמר רב חסדא: מיצוי חטאת העוף מעכב איכא בינייהו בין תנא - קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון.

שהפסול בחטאת העוף הוא רק באופן שנעשתה לגמרי כמו עבודת עולת העוף, ונחלקו אם באופן זה שוה עשייתה לעשיית עולת העוף.

תנא קמא סבר: מיצוי חטאת העוף שאחר הזאת הדם על קיר המזבח היה ממצה את דמה מעכב את הקרבן, ואם לא מיצה פסול. וכיון דקא מצי לדם בעל כרחו ממצה את הדם שאם לא כן הקרבן פסול, קעביד מעשה עולה בחטאת העוף נמצא שנעשתה חטאת זו לגמרי כמו עולה, הן בהבדלת סימנים והן שנעשה בה מיצוי ^[113] כעולה ופסולה.

ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר מיצוי חטאת העוף לא מעכב את הקרבן. ואם הבדיל שני סימנים בחטאת. אינו חייב לעשות בה מיצוי, ולכן החטאת כשירה ^[114] שאינה לגמרי כעבודת עולה. כי בעולה יש מיצוי ובחטאת זו לא נעשה מיצוי, והבדלת הסימנים שעשה מחתך בשר בעלמא הוא אך איננו כמעשה עולה.

רבא אמר: שהייה בסימן שני בעולת העוף איכא בינייהו בין תנא קמא לרבי אלעזר ברבי שמעון, בשחיטת שני סימנין של בהמה הדין הוא שאם שהה בין שחיטת סימן אחד לשני פסל, ולענין מליקה בעולת העוף נחלקו, דתנא - קמא סבר שהייה בסימן שני [דהיינו שהייה בין סימן ראשון לסימן שני] בעולת העוף לא פסלה ואף - על - גב שצריך בעולת העוף מליקת שני סימנין, מכל - מקום כשרה המליקה גם כששהה בין סימן אחד לשני, ודוקא בבהמה פוסלת שהייה בין שני הסימנים משום שכל זמן שלא שחט את הסימן השני עדיין הבהמה חיה ולא נגמרה השחיטה, ואם שהה בין הסימנים יש כאן שהיה באמצע השחיטה, מה שאין כן במליקה שבסימן אחד מת העוף ונגמרה עבודת המליקה, והבדלת הסימן השני אינה חלק מעבודת המליקה, אלא מצות הבדלה בעלמא היא, והיא כעבודה בפני עצמה, ומשום כך כשמלק בחטאת העוף שני סימנין והבדיל פוסל את החטאת משום שעשה בה כמעשה עולה כי עולה שמלקה בצורה כזו הרי זו מליקה כשירה, ואף על גב דבחטאת העוף אי אפשר לעשות הבדלה בסימן שני בלי שהייה ממליקת סימן ראשון, וזאת מכיון שצריך לחתוך רוב בשר יחד עם מליקת הסימן הראשון, וחיתוך זה הוא שהייה בין סימן ראשון לשני, מכל מקום נפסלת החטאת במליקת שני הסימנים ואע"פ ששהה ביניהם משום שגם בעולה כששהה אינו פוסל, והרי זה "כמעשה עולה ".

ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר שהייה בעולת העוף בין סימן לסימן פסלה, ומשום כך חטאת העוף שמלקה בשהייה בין סימן אחד לשני לא נפסלה שאינה "כמעשה עולה" מליקה זו ששהה בין סימן לסימן בעולה אינה כשרה, ולכן אף - על - גב דהבדיל בחטאת סימן שני, מכל מקום כיוון דשהייה בין סימן אחד לשני, הרי הבדלתו היא כמחתך בשר בעלמא הוא ולא כעבודת הבדלה.

אביי אמר: לדעת כל התנאים שהייה בעולת העוף בין מליקת סימן אחד לשני פוסלת, ומחלוקת תנא קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון היא בדין חיתוך רוב בשר בחטאת העוף אם הוא מעכב, שתנא - קמא סובר שחיתוך רוב בשר בחטאת העוף לא מעכב, ומשום כך יש אפשרות שיעשה מעשה עולה בחטאת כשיבדיל שני סימנין בלא חיתוך בשר והרי זה כמעשה עולה, ויפסל ^[115], ורבי אלעזר ברבי שמעון סובר שחיתוך רוב ^[116] בשר מעכב, ומשום כך אין אפשרות לעשות חטאת כמעשה עולה מפני שכאשר חותך רוב בשר הרי הוא שוהה ^[117] בין סימן לסימן, וממילא אין זה "כמעשה עולה" שהרי שהייה בעולה פוסלת.

ואביי ורבא בפלוגתא דרבי זירא ורב שמואל בר רב יצחק נחלקו, דחד מאמוראים אלהאמר: שהייה בסימן שני בעולת העוף אם היא מעכבת איכא בינייהו בין תנא קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון, וחד מאמוראים אלו אמר: רוב בשר מעכב בחטאת העוף איכא בינייהו בין תנא קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון.

ודייקינן: מכלל מחלוקתם שנחלקו אם רוב בשר מעכב שמעינן דלכולי עלמא בעינן חיתוך רוב בשר בחטאת העוף בתחילה.

אין, דהכי הוא דתניא: כיצד מולקין חטאת העוף? חותך חוט השדרה ומפרקת בלא רוב בשר [שאם חותך לפני המליקה רוב בשר הרי החטאת נעשית מתה ונבלה היא] עד שמגיע לוושט או לקנה, הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו של סימן ורוב בשר עמו, ובעולה חותך שנים או רוב שנים.

אמרוה ^[118] למחלוקת אמוראים זו שנחלקו בביאור מחלוקת תנא קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון קמיה דרבי ירמיה, אמר רבי ירמיה:

לא שמיע להו לאמוראים אלו הא דאמר רבי שמעון בן אליקים משום רבי אלעזר בן פדת משום רבי אלעזר בן שמוע, שאמרו: אומר היה רבי אלעזר ברבי שמעון: שמעתי שמבדילין בחטאת העוף ולא נפסל הקרבן, ומאי "לא יבדיל" שאמר הכתוב בחטאת העוף?

גמרא רבא אמר שהייה כו'. בתד"ה וראב"ש איתא כ"פ רבה וכ"נ מדאקדמיה לאביי. ויש לדחות:

רש"י ד"ה (מאי בינייהו) [ת"ק] . ולקמן תנן כו'. מה שנדפס בגליון צ"ל תנא הוא שבוש. ראה בר"פ דלקמן:

תוס' ד"ה הבדיל כו' לא מלק למעלה נמי כשר. עיין ת"י יומא דף ג ע"ב ד"ה אי מה מילואים:

(סה סע"ב) ר"א בן פדת משום ר"א בן שמוע אומר היה ר"א בר' שמעון.—רחוק הוא שר"א בן שמוע יאמר בשם ר"א בר' שמעון הצעיר הרבה ממנו, כי ר"ש היה חבירו של ר"א בן שמוע. ולכן אפשר שיש למחוק המלות "משום ר"א בן שמוע", וגם בתוס' ד"ה "ורבי" השמיטו מלות אלה. או שצ"ל להיפך: משום ר"א בר"ש אומר היה ר' אלעזר בן שמוע.

(סה ב תוספות) ד"ה הבדיל וכו' קשה ממליקת עולה וכו'.—נראה לומר שמאחר שדרשו בחולין (כא א): "ואת השני יעשה עולה כמשפט חטאת בהמה" הרי יש ללמוד נמי: מה חטאת בהמה למעלה אף עולת העוף למעלה, והוי כאילו שנה עליו הכתוב לעכב.

רש״י ד"ה הא כיצד כו׳ ונוטל יותר הס״ד:

ד״ה ת״ק סבר כו' דעולה נמי מיצוי כו׳ כצ״ל:

בא״ד ור"א בר"ש סבר לא מעכב כו'. פירוש ומתניתין סתמא קתני הבדיל בחטאת פסול משמע אפילו לא מיצה ולא עשה מעשה עולת העוף מ״ה מתוקמא מתניתין דלא כראב״ש:

ד"ה ת״ק סבר שהייה כו' לא פסלה אי עבדי בחטאת כו' כצ״ל:

ד"ה והכא בהא כו׳ לא מעכב ואי בעי לא מחתך ליה ואי אמרת כו' הד״א וכצ״ל:

בא״ד מעשה עולה ור"א כו׳ הד״א:

תוס׳ ד"ה הבדיל בחטאת כו׳ כיון דעשאה למטה מהקטרה ילפא כו׳ כצ״ל:

ד"ה כיצד קרב כו׳ שני דיבורים אלו שייכים למתני׳:

ד"ה קעביד מעשה עולה בחטאת כו' כצ״ל:

ד״ה ורבי אלעזר כו' כמעשה עולה אפי׳ הכי כי כו׳ כצ״ל:

בא״ד כשהוא אוחז הראש בגוף ומזה אם ירצה קאמר ומאי דקאמר מה כו׳ כצ״ל:

בא״ד ולא אתי למעבד רוב שנים כו׳ כצ״ל:

בא״ד דהוא מפרש כו׳ כצ״ל:

בא״ד דרב חסדא ס״ל דשהיי׳ כו' כצ״ל:

בא״ד רוב בשר עם סי׳ הראשון דקודם הזאה וכשמבדיל אחר הזאה יש כאן מעשה עולה בחטאת ואפי׳ חתך רוב בשר עם סי׳ הראשון מ״מ אסור להבדיל אפי׳ אחר הזאה דגזרינן אטו כו׳ כצ״ל. ובד״ח נדפס ג״כ בצדו גירסא זו ומוחק השאר ואינו מן הצורך:

בא״ד דומיא דרישא דקתני כו׳ כצ״ל:

בא״ד דמוקמינן כמעשה עולה כו׳ כצ״ל:

בא״ד ורבי שמעון בן אליקום כו׳ כצ״ל:

בא״ד ותרוייהו משתמעי מיניה דמדאפקיה קרא כו׳ כצ״ל:

בא״ד דמוהקריבו הוה נפיק כו׳. פי׳ דאי אמרינן דקרא אתי לאסור הבדלה כלל בחטאת העוף אפי׳ לאחר הזאה בשעת מיצוי ל״ל לא יבדיל ת״ל מדאיצטרך והקריבו בעולת העוף לחלק את זה מן החטאת לענין הבדלה ש״מ בחטאת אסור להבדיל אלא ע״כ לא יבדיל להתיר אתי אם ירצה דהיינו במיצוי דצריך לדם יבדיל:

בא״ד והא דאמר ר״י כו׳. פי׳ כיון דלר״י קודם הזאה אסור להבדיל כ״א בשעת מיצוי:

בא״ד שמצות חטאת כו׳ כצ״ל:

בא״ד ולפי מה שפרשתי כו׳ כצ״ל:

בא״ד בן שמעון וסברי מיצוי כו׳ כצ״ל:

בא״ד ומיהו רבנן דמתני׳ לא אפשר למימר לר״ה דסברי מעכב כו׳ כצ״ל פי׳ השתא דאמרינן דר״ה מודה דאיכא רבנן דפליגי וס״ל דמיצוי מעכב לפ״ז נימא דרבנן דמתניתין נמי פליגי ומיירי אחר הזאה וקודם מיצוי ומ״ה פסולה ומסיימי כיון דמהדר הש״ס לאוקמא כל סתמא כר״ה ע״כ ה״נ רבנן דמתני׳ כותי׳ ס״ל דמיצוי אינו מעכב ומיירי קודם הזאה:

בא״ד לא מצי לשנויי ושהיזה דהא כו׳ כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא שיסע וכו׳ פרש״י במתני׳ שיסוע הגוף בין אגפיה ובחומש פי׳ בכנפיו עם כנפיו אינו צריך למרוט כנפי נוצתו וכו׳ ונראה דתרתי ש״מ דאי לשיסוע הגוף בין אגפיה לבד אתי הו״ל למיכתב בין כנפיו ואי אתי לאינו צריך למרוט כנפי נוצתו לבד הו״ל למיכתב עם כנפיו ומדכתב בכנפיו ש״מ תרתי ודוק וע״ש להרא״ם ז"ל:

שם מכלל דבעינן רוב בשר בתחילה וכו׳ מכאן קשה להרמב״ם ז״ל שלא הזכיר הא דבעינן לכתחילה רוב בשר שם בפ״ז מהל׳ מעה״ק:

תוס׳ ד״ה הבדיל בחטאת וכו׳ מהקטרה ילפא דון מינה ומינה וכו׳ עיין בשילהי מנחות בחידושי שהוכחתי דבהיקש וג״ש אמרינן דון מינה ואוקי באתרא ולא אמרינן דון מינה ומינה אלא בריבויא ודוק:

ד״ה ור"א וכו׳ אם ירצה קאמר והא דקאמר התם אי מה להלן וכו׳ דילמא לא אתי למיעבד רוב שנים והשתא בשלמא אי אסור לחתוך כל השנים פריך שפיר דלא סגי ברוב מצומצם עד שיפסיק רוב הנראה לעינים פן יחוש לצמצם לפי שירא פן יחתוך כל השנים אלא אי שרי לחתוך כל השנים ל״ל למיגזר וכו׳ כצ״ל:

בא״ד ולכך זימנין וכו׳ עם סימן הראשון קודם הזאה וכשמבדיל אחר הזאה יש כאן מעשה עולה בחטאת ואפי׳ חתך רוב בשר עם סימן א׳ גזרינן וכו׳ כצ״ל:

בא״ד ור״א בר״ש סבר רוב בשר מעכב וכו׳ ופסול לאביי וכו׳ ולית ליה טעמא דכדי לקיים מצות הבדלה ר״ל דלית ליה האי טעמא גבי חטאת כיון דלית בה מצות הבדלה אבל גבי עולה בהכרח דס״ל האי טעמא דאי לא תיקשי ליה וכי מתה עומד ומולק ודוק:

בא״ד וי״ל כיון דמוקמינן וכו׳ כמעשה עולה קודם הזאה ש״מ דאיירי וכו׳ ור״ש בן אליקים ור׳ ירמיה פליג שפיר דלדידהו מכשר ר״א וכו׳ כצ״ל:

בא״ד ור״ת וכו׳ בין בשעת מיצוי אינו צריך להבדיל בשעת מיצוי ואם הבדיל וכו׳ כצ״ל:

בא״ד ולאיסורא אף בשעת מיצוי לא אתי קרא דמוהקריבו הוה נפיק וכו׳ ר״ל כפרש״י בגמרא ודוק:

בא״ד שמלקה שלא לשמה מיצה דמה שלא לשמה פסול אלמא וכו׳ לא מצי לשנויי דהוה תני ושהיזה וכו׳ כצ״ל:

הדרן עלך פרק קדשי קדשים

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

{תוס'} ד״ה הבדיל כו׳ אף כאן כו׳ ומה הקטרה כו' כצ״ל. ובתוס׳ פ״ק דקינים תי׳ דה״ק כמו גבי הקטרה ששינה המקום היה כמו שלא הקטיר כך מליקה הרי הוא כמו שלא מלק ופסול עכ"ל:

ד"ה וראב״ש כו׳ ור״ת כו' עכ"ל משמע כו׳ (הד״א). והא דאמר ר׳ ירמיה כו׳ ורבא ואביי כו׳ ר״ל ולפיר״ת ליכא נ״מ דלר״י נמי אינו קשר בהבדלה לר"א אלא אחר הזאה דווקא וע״ז תירץ דר׳ ירמיה בא לפרש טעמו של ר״א מקרא דלא יסתר לדבריו וק״ל:

הגהות

גמרא ת״ר ושיסע כו׳ (מיימוני פ״י מה׳ מע״ק):

רוב בשר מעכב איכא בינייהו מכלל כו׳ כצ״ל:

כיצד מולקים כו׳ (מיימוני שם):

רש״י ד״ה מתניתין דקתני הבדיל במליקת חטאת כו׳ אליעזר הד״א והס״ד:

ד״ה מאי כו׳ קמיפלגי הס״ד:

ד״ה ת״ק סבר ומיצוי כו׳ דם א״א כו׳ ולקמן תנן כו׳ הד״א:

ד״ה ת״ק סבר כו׳ על שניהם אבל עוף כו׳ חיותא ועולת כו׳ לסימן כדתני כו׳ שהייה כיון דבעולה כו׳ אי עבדיה כו׳:

ד״ה וראב״ש כו׳ הילכך חטאת שהבדיל כו׳ כצ"ל:

ד"ה רוב כו׳ והכא בהא כו׳ מחתך לי׳ ואי אמרת כו׳ הד״א:

ור׳ אלעזר בר״ש כו׳ מעשה עולה הס״ד:

ד״ה שדרה כו׳ השדרה הס״ד:

ד״ה מפרקת כו׳ הצוואר הס״ד:

ד״ה בלא רוב כו' מסיני הן הס״ד:

תוס׳ ד״ה וראב״ש כו׳ והשתא אי אין אסור לחתוך כל כו' ופסול לאביי דפ״ק דחולין דפריך תיקשי לך כו׳ (והוא בחולין ד״כ ע״ב) וי״ל כיון דמוקמינן כו׳ מדלא קתני כמעשה עולה קודם הזאה ש"מ דאיירי בין כו׳ כצ״ל והשאר נ״ל למחוק מן ש״מ עד וי״מ:

בא״ד. וא״ת והא קתני מתני׳ חטאת העוף שמלקה לשמה מיצה דמה שלא לשמה פסול אלמא דמיצוי מעכב כצ״ל ודו״ק נ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא מאי בינייהו ר״ל כיון דע״כ פי׳ שאסור להבדיל ובזה כ״ע מודים א"כ באיזה סברא קמפלגי דסבר ר״ש דאם רצה מבדיל ותירצו רב חסדא ורבא ואביי דעיקר קפידא דקרא דלא יעשה מעשה עולה בחטאת ואליבא דר״ש כיון דאין עושה מעשה עולה כגון שמבדיל ואינו ממצה או שעשה שהייה שרי להבדיל ואי לאו קרא לא יבדיל ה״א דמותר לעשות מעשה עולה בחטאת וכן לא הוי ידעינן דרוב בשר מעכב ודוק:

רש״י ד״ה ור״א בר״ש סבר לא מעכב הילכך אם רצה להבדיל יבדיל ולא ימצה כו' ואין לומר א״כ למה מוקמינן מתני׳ דלא כר"ש לוקמי מתני׳ כר״ש ומתניתין מיירי שהבדיל וגם מיצה ומודה ר״ש דפסול ור״ל כיון דנקט סתם הבדיל פסול משמע דלא מצינו בשום פעם אם הבדיל כשר וזה דלא כר״ש וכן הא דתני לקמן ריש פ׳ חטאת עוף עשהו כמעשה עולה פסולה וקאמר בגמרא דשני במאי אילימא דשני במליקה נימא דלא כר״א בר״ש דאי כר״א בר״ש הא אמר שמעתי שמבדילין ולכאורה אליבא דרב חסדא מצי לאוקמי כר״ש אלא דמיירי דשינה במליקה ומיצוי דם ומודה ר״ש דפסול אלא ע״כ כיון דתני סתם שינה במליקה משמע דלא מצינו שום הכשר וזה דלא כר"ש וק״ל:

ד״ה רוב בשר מעכב איכא בינייהו ודכ"ע שהייה בעולה בסי׳ שני פסולה אין להקשות דא״כ לת״ק אף דסבר רוב בשר אינו מעכב מ״מ יבדיל היכא דחותך רוב בשר דהא לר״ש אליבא דרב חסדא מבדיל ולא גזרינן דילמא ימצה אחר הבדלה אם כן הכי נמי לרבנן אם חותך רוב בשר יבדיל ולא נגזור דלמא לא יחתוך רוב בשר ויבדיל ואין לומר דילמא באמת פליגי דרבי שמעון ברבי אליעזר סבר דלא גזרינן ורבנן סברי דגזרינן דאם כן למה לאביי לאוקמיה דפליגי ברוב בשר לוקמיה דכולי עלמא סברי דרוב בשר אינו מעכב ורבנן סברי דאין מבדילין דגזרינן דילמא לא יחתוך רוב בשר ולא יעשה שהיה ורבי אליעזר סבר דלא גזרינן ולכן אמר שמעתי שמבדילין היכא דחתך רוב בשר אלא ע״כ דגם רבי שמעון סבר דגזרינן ויש לחלק דלמעלה שיעשה תיקון אחר הבדלה בודאי לא גזרינן דילמא ימצה ויקלקל הקרבן ומסתמא יעשה שיכשר הקרבן אבל הכא כל מה שעושה קודם הבדלה כ״ע מודים דגזרינן אפילו היכא דחתך רוב בשר דשמא לא יחתוך ובזה ניחא לי הא דדחיק רש"י לעיל וחטאת שהבדיל אף ע״ג דבלא שהייה אי אפשר היה לו לפרש כפשוטה דר"א סבר שהייה מעכב ולכך אמר שמעתי שמבדילין אם עשה שהייה דבידו לעשות שהייה אלא ע"כ בזה כ"ע מודים דגזרינן דילמא לא יעשה שהייה אם לא שע״כ יעשה שהייה וע״כ לרש״י פליגי רבא ואביי דלרבא פליגי בשהייה וכ״ע מודים דרוב בשר מעכב ומיצה מעככ ולאביי כ״ע מודים בשהייה ובמיצה דם ופליגי ברוב בשר ודוק:

תוס׳ ד״ה ור״א בר"ש כך פי׳ הקונטרס וקשה דפ"ק דחולין כו׳ והיה נ״ל לומר דאין כאן קושי׳ על רש"י דבאמת לר"א בר"ש בחטאת סימן אחד דוקא ובעולה יליף מדכתיב והקריבו דמשמע חלק את זה בחטאת ש״מ בעולה שני סימנים ויליף מחטאת מה להלן כשהוא אוחז הראש בגוף ומזה אף כך בעולת עוף שאינו חותך אלא רוב שנים והכי קאמר שמעתי שמבדילין בחטאת עוף ר"ל רוב שנים כמו בעולת עוף ובלבד שלא יעשה כמעשה עולה אבל באמת אם יחתוך כל הסימן פסול אף בסימן אחד בחטאת דסבר דרוב דוקא וכן הוא מפורש בחולין דרוב שנים לר״ש דוקא ולא יותר ובזה נדחו כל הקושיות אבל הא דכתבו התוס׳ והיינו יכולים לפרש כשהוא אוחז הראש בגוף ומזה אם ירצה קאמר זה דוחק דא"כ איך לומד דוקא רוב שנים דילמא דמה התם מבדיל לגמרי אף הכא כן ומנ"ל ללמוד רוב שנים וע״כ צריך לומר דסברי דלמידין למצוה:

בא״ד וכשהיזה עדיין לא נגמר מצותו והא דלא רצו לפרש באחר הזאה כפי׳ רש"י דא״כ לר"ש משום דלא ימצה ולא עביד מעשה עולה א"כ אפילו קודם הזאה היה יכול להבדיל בענין זה אלא ע"כ דזה אינו דגזרינן דילמא ימצה אלא הטעם קודם הזאה דאין מבדיל דלא נגמר מצותו אבל אחר הזאה נגמר מצותו ולכך מבדילין ורבא מפרש שהיה בסימן שני כו׳ וצ״ל ע״כ לרבא דכ"ע סברי דמצוי מעכב ולפי זה נוכל למצוא דפליגי אפילו קודם הזאה וע"כ צריך לומר דכ״ע סברי דרוב בשר אינו מעכב וא״כ לא פליגי אלא אחר הזאה ואביי מפרש דכ״ע סברי דמצוי מעכב ושהיה לא מעכב ופליגי ברוב בשר דהשתא כיון דחתך רוב בשר היה מותר להבדיל אלא דגזרו רבנן אפילו אחר הזאה אטו היכא דלא חתך רוב בשר ור"א בר"ש סבר רוב בשר מעכב ולכך לא פסיל מטעם דכבר מתה וקשה לי לפי זה היה לר"א בר"ש להכשיר אפילו קודם הזאה דמנ״ל לחלק קרא דלא יבדיל כיון דע"כ לאביי כ״ע מודים דמצי מעכב אבל נראה לי לומר דרך אחרת בזה דרבא ואביי פליגי על רב חסדא ומפרשי דפליגי קודם הזאה ולרבא כ״ע מודים דמיצוי לא מעכב אלא פליגי היכא דלא נגמרה מצותו קודם הזאה ור"א בר״ש סבר מבדילין משום דשהיה פסולה ולא עשה מעשה עולה ולרבנן שהיה אינה פסולה וכ״ע רוב בשר מעכב ואביי מפרש דכ״ע סברי דמיצוי אינו מעכב ושהיה כ"ע מודי דפסולה אלא פליגי ברוב בשר וקודם הזאה לרבנן גזרינן היכא דלא יחתוך רוב בשר ועביד מעשה עולה ולראב"ש לא גזרינן כיון דרוב בשר מעכב א"כ לעולם לא עביד מעשה עולה:

בא"ד ולאסור אף בשעת מיצוי לא אתי קרא דמוהקריבו הוי נפקא ר״ל דנפקא ליה דצריך להבדיל בעולה וכיון דאין הזאה בעולה אלא מיצוי ש״מ דמיצוי בחטאת אין צריך להבדיל דאי אסור להבדיל א״כ מנ"ל בעולה דצריך להבדיל דילמא אינו מוזהר שלא להבדיל וק״ל:

בא״ד והא דר׳ ירמיה לא שמיע להו ר״ל למה אמר לא שמיע להו הלא לפירוש ר"ת סבר ר"י ג"כ דקודם הזאה כ״ע מודים דאסור להבדיל ולא פליגי אלא אחר הזאה ותירצו שבא ר"י להשמיענו דכשמבדיל אחר הזאה אין כאן מעשה עולה דמצות עולה נמי כך ר"ל הם פליגי בטעמא דר״א ב״ש והוא סבר לעולם דכולי עלמא סברי מיצוי מעכב ודכולי עלמא שהיה לא פסלה ודכ״ע רוב בשר אינו מעכב ופליגי דרבי שמעון סבר דוקא לא יבדיל קודם הזאה אבל אחר הזאה מצות חטאת נמי כך הוא וקל להבין ולא כברכת הזבח:

בא"ד ויש לומר דרב הונא מעמיד מתניתין אם הבדיל פסול קודם הזאה אפילו בר"א כר"ש ר"ל תנא דמתני׳ סתם כר״א בר"ש ולאחר הזאה אינו פוסל הבדלה דסבר מיצוי חטאת עוף אינו מעכב אלא סוגי׳ דשמעתא דמוקי׳ דלא כר"א בר"ש אתיא כרב אדא בר אהבה דסבר מיצוי דחטאת עוף מעכב וסתם רבי הכא והתם מיצוי מעכב וכתבו התוספות ורבנן פליגי עליה דר״א בר״ש אפילו לרב הונא מדקאמר ר״א בר״ש שמעתי כו׳ ומיהו במתניתין לא אפשר למימר לרב הונא דסבר מעכב ר"ל למה לנו לדוחקיה דמתניתין איירי קודם הזאה ואפילו כר"א וסוגי׳ זו כרב אדא כיון דלרב הונא פליגי רבנן על ר״א בר״ש וסברי דמיצוי מעכב א"כ לוקמי׳ סוגי׳ דמתניתין אפילו כרב הונא כיון דרבנן פליגי עלה דר"א בר"ש ומיירי מתניתין אפילו אחר הזאה ושפיר קאמר מתניתין דלא כר״א בר"ש ותירצו דהא מהדר הש"ס לאוקמי כל סתמי דמתניתין כוותיה דאית ליה אינו מעכב וא"כ ע"כ אי הייתי מוקי מתניתין דהכא אחר הזאה א"כ סתם מתניתין דלא כוותיה ע"כ צריכין אנו לאוקמיה דמתני' דהכא מיירי קודם הזאה ואתי אפילו כר"א בר"ש אלא סוגיא דשמעת׳ כרב אדא ולפי מה שכתבתי לעיל בדברי התוס׳ נוכל לאוקמי פלוגתייהו אליבא דרבא ואביי קודם הזאה לא קשיא מידי ודוק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

הא כיצד קודר את העור סביבות הזפק כמין ארובה ונוטל נוצה ועור שכנגד הזפק עם הזפק אבל בלא קדירה לא שהעור נמשך אחריו ונוטל יותר: וכן הוא אומר. בשמשון והתם מפרש בהדיא דביד הוה: מתני'. דקתני הבדיל במליקת חטאת שמלקה בשני סימנין פסול דלא כרבי אלעזר: שמבדילין. שאם הבדיל לא פסל: מאי בינייהו. כלומר במאי קמיפלגי: ת''ק סבר. מיצוי בתר הזאה בחטאת העוף מעכב וכיון דבעל כרחו ממצה דם אי אמרת מבדיל קעביד כל מעשה עולה בחטאת מליקה מובדלת ומיצוי דעולה מיצוי הוא דעביד בה ולקמן (דף סו.) תנן דחטאת העוף שעשאה כמעשה עולה לשם חטאת פסולה: ור''א בר''ש סבר לא מעכב. הילכך אם רצה להבדיל יבדיל ולא ימצה לאחר הבדלה ולא עבד ליה מעשה עולה ואי משום דשינה בהבדלה כיון דלאו מעשה עולה מצי למימר בה חיתוך בשר בעלמא הוא: ה''ג שהייה בסימן שני בעולת העוף איכא בינייהו. בעולת העוף הצריכו ב' סימנים ושהה שיעור שהייה בין סימן לסימן איכא בינייהו אי פסיל בה בשהייה בין סימן לסימן כבהמה או לא: ת''ק סבר שהייה בסימן שני בעולת העוף לא פסלה. דלא דמי לשחיטת בהמה דטעמא דבהמה בעיא ב' סימנים משום דלא נפקא חיותא בסימן אחד הילכך שם שחיטה על שניהם אבל עוף בסימן אחד פסקא חיותא ועולת העוף מצות הבדלה בעלמא הוא דאיכא עלה אבל שם מליקה אינו חל אלא על הראשון ולא מהניא שהייה לפסול בשני וחטאת שהבדיל בה אע''ג דבלא שהייה אי אפשר בין סימן לסימן כדתני לקמן בשמעתין שבתחילה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר הגיע לסימן חותכו ורוב בשר עמו וההיא חתיכת רוב בשר אף על גב דאית ביה שיעור שהייה כיון דבעולה שהייה בין סימן לסימן לא פסלה אי עבדיה בחטאת עביד מעשה עולה בחטאת: ור''א בר''ש סבר שהייה בסימן שני בעולת העוף פסלה. הלכך חטאת שהבדיל בה כיון שא''א לה בלא שהייה בין סימן לסימן אין כאן מעשה עולה דבעולה שהייה ליכא ומחתך בשר בעלמא הוא: רוב בשר מעכב איכא בינייהו. ודכולי עלמא שהייה בעולה בסימן שני פסלה והכא בהא פליגי לת''ק חיתוך רוב בשר בחטאת לא מעכב אי לא מחתיך ליה ואי אמרת מבדיל עביד ליה שני סימנין בלא שהייה ויש כאן מעשה עולה ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר רוב בשר בחטאת מעכב וחתיכתו אחר סימן ראשון הוא וכיון דלא סגי בלא שהייה בינתיים אין כאן מעשה עולה: מכלל דבעינן רוב הבשר לכתחילה. מדקמיפלגי בעיכובא מכלל דכולהו מודו לכתחילה בעי לחתוך רוב בשר אחר הסימן: שדרה. חוט השדרה: מפרקת. עצם הצואר: בלא רוב בשר. המקפת סביב כדאמרינן בהכל שוחטין (חולין דף כ:) נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה ומטמאה ואפילו מפרכסת הילכך אי הוה חותך רוב בשר קודם הסימן הויא ליה מתה ולא מהניא בה מליקה וסימנין הלכה למשה מסיני הן: שנים או רוב שנים. בהכל שוחטין (שם דף כא.) אמרינן שנים לרבנן רוב שנים לר''א בר''ש והתם פליגי בה בקראי: אמרוה קמיה דר' ירמיה. להך פלוגתא דהנך אמוראי דפליגי בטעמא דר''א ברבי שמעון:

הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה פסול. בחטאת ניחא כדדרשינן בת''כ חטאת היא שאם מלקה שלא לשמה פסולה וה''ה דכל ששינה בה פסולה אבל בעולה קשה מנלן ועוד דמהקטרה ילפא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף כאן כו' ומה הקטרה אינה מעכבת אף הבדלה אינה מעכבת וכן קשה ממליקת עוף שעשאה למטה כיון דעשאה למטה מהקטרה ילפא דון מינה ומינה וכי היכי דלא הקטיר למעלה כשר לא מלק למעלה נמי כשר: כיצד קרב המתיר. כל הנך משניות דהכא ודפ''ק דמכילתא ודמנחות צריכי לדקדק אמאי צריכי כולהו: קעביד מעשה עולה בחטאת. מה שזה למעלה וזה למטה לא חשיב ליה שינוי: ורבי אלעזר בר''ש סבר מיצוי בחטאת לא מעכב. הילכך אם רצה להבדיל יבדיל ולא ימצה אחר הבדלה ולא עביד מעשה עולה ואי משום דשינה בהבדלה [כיון דלא מיצה] כמעשה עולה א''כ כי מבדיל הוי חיתוך בשר בעלמא כך פירש בקונטרס וקשה דבפ''ק דחולין (דף כא:) דדריש רבי אלעזר בר''ש כמשפט חטאת העוף מה להלן כשהוא אוחז הראש בגוף ומזה ויליף מיניה בעולת העוף שאין חותך אלא רוב שנים היכי יליף הא אי בעי מבדיל לגמרי בחטאת והיינו יכולין לפרש כשהוא אוחז הראש בגוף ומזה אם ירצה קאמר ומדקאמר מה להלן בסימן אחד היינו שאם ירצה לא יחתוך כ''א סימן אחד אבל קשה מברייתא דהתם לעיל דקתני שנים או רוב שנים ומפרש התם שנים לרבנן או רוב שנים לר' אלעזר בר''ש לוקמה כולה כרבי אלעזר בר''ש דאי בעי שנים ואי בעי רוב שנים ובפרק העור והרוטב (שם דף קכג.) נמי גבי טלית שנקרעה רובה שוב אינה חיבור וטהורה ומוקי לה בטלית טבולת יום דכיון דלא חס עלה ואטבלה ליכא למימר דילמא חייס ולא קרע רובה אבל כשאינה טבולת יום גזרינן ופריך אלא מעתה לרבי אלעזר בר''ש ליגזר דילמא לא אתי למיעבד רובא והשתא אי אין אסור לחתוך כל השנים ל''ל למגזר שם כלל דילמא חייס ונראה לפרש כל סוגיא זו בהבדלה שלאחר הזאה אבל קודם הזאה כולי עלמא לא פליגי דפסולה דאמר קרא לא יבדיל ודוקא רבי שמעון בן אליקים דלקמן אית ליה הך סברא לרבי אלעזר בר''ש דיכול להבדיל כל השנים ואפילו קודם הזאה ולית ליה איסור פסול בהבדלה כלל דהא מפרש לא יבדיל דקרא אין צריך להבדיל וסוגיא דחולין פרק קמא (דף כא:) וההיא דהעור והרוטב (שם דף קכג.) דלא כוותיה אלא כרב חסדא ורבה ואביי והכי פירושא דכולה שמעתא מאי בינייהו פי' מאי טעמייהו אמר רב חסדא מיצוי חטאת העוף מעכב איכא בינייהו דרבנן סברי מיצוי חטאת העוף מעכב וכשהזה עדיין לא נגמרה מצוותה הילכך כשהבדיל סימן שני לאחר הזאה לא חשיב מחתך בשר בעלמא ופסול משום שעשה מעשה עולה בחטאת שיש כאן הבדלה בשנים קודם מיצוי כמו בעולה ור''א בר''ש סבר דמיצוי אינו מעכב וכבר נגמרה כל מצוותן וכשמבדיל לאחר הזאה אינו אלא מחתך בשר בעלמא והשתא צ''ל דרב חסדא [סבר] דשהייה בסימן שני בעולת העוף לא מעכב דאי מעכב אמאי פסול לרבנן כשהבדיל לאחר הזאה אין כאן מעשה עולה שהרי שהה ואין הכשרה של עולה בכך ואי אפשר לו לעשות הזאה בין מליקת סימן ראשון לסימן שני שלא ישהה ורבה מפרש שהייה בסימן שני בעולת העוף מעכב איכא בינייהו דלרבנן לא מעכב ולרבי אלעזר בר''ש מעכב ואביי מפרש דרוב בשר מעכב איכא בינייהו ורבנן סברי רוב בשר לא מעכב ולכך זימנין דלא חתיך רוב בשר עם סימן הראשון (מ''מ אסור להבדיל עם סימן הראשון אפילו לאחר ההזאה) גזרינן אטו היכא דלא חתך רוב בשר ור''א ברבי שמעון סבר רוב בשר מעכב ולכך לא פסל דאין כאן מעשה עולה שכבר חתך רוב בשר עם סימן ראשון וכשמבדיל לאחר ההזאה מתה עומד ומבדיל ופסול לאביי דפ''ק דחולין (דף כ:) דפריך תקשי לך עולת העוף דבעיא שני סימנין וכי מתה עומד ומולק ולית ליה טעמא דכדי לקיים מצות הבדלה והדר קאמר אמרוה רבנן קמיה דרבי ירמיה פי' הנך טעמי דרב חסדא ורבה ואביי אמר להו לא שמיעא להו הא דאמר ר''ש בן אליקים משום רבי אלעזר בן פדת אומר היה ר''א ברבי שמעון שמעתי שמבדילין בחטאת העוף ומאי לא יבדיל א''צ להבדיל פי' ולא צריכין לכל הנך טעמי דפריש רב חסדא ורבה ואביי ואף קודם ההזאה מותר להבדיל וא''ת דלדידהו דאסור להבדיל קודם הזאה ואפילו לרבי אלעזר בר''ש א''כ מאי קאמר לעיל מתניתין דלא כר''א בר''ש הא לכאורה מתני' קודם הזאה דומיא דרישא דקתני חטאת העוף כיצד היתה נעשית מלק ראשה ממול ערפה ואין מבדיל ומזה מדמה על