זבחים עג ע"א

דף עג - א

דאמר האי תנא:  כל דבר שיש בו [אפילו רק לפעמים] מנין, על אף שעל פי לרוב אין מוכרין אותו במנין, ואפילו היה איסורו בדרבנן - לא בטיל ברוב.

ולמאן דאמר זה, כל שכן אם היה דבר האיסור אסור באיסורא דאורייתא, שאינו מתבטל ברוב, משום שהוא "דבר שיש בו מנין". ולכן, לפי מאן דאמר זה, לא מתבטל קרבן פסול שהתערב בזבחים כשרים, ואסורה כל התערובת.

דרך מוכרי קציעות, לרוב אין הם מוכרים ליטראות בודדות של קציעות, אלא דורסים אותם בצורת עיגול, בכלי העשוי לדריסה, הנקרא "עיגול", ומוכרים אותן עיגולים עיגולים. ויש לפעמים שהם מוכרים אותן ליטראות בודדות, שחותכים ליטרא מתוך העיגול הגדול, ומוכרים אותה.

דתניא: ליטרא [מידה מסוימת] של קציעות, תאנים מיובשות, שהיו קדושות בקדושת תרומה, וקדושתן היא רק מדרבנן, לפי שמן התורה אין תרומה אלא בדגן תירוש ויצהר [תבואה, יין ושמן], שדרסה [והיינו, שנהגו לדחוס את התאנים המיובשות ולדבקם לגושים גדולים על ידי דריסתם בכלים מסוימים, כגון "עגול", שהוא כלי עגול אשר דוחסים בו את הקציעות עד שמתקבל גוש מדובק בצורה של "עיגול", או שדחסו אותו בחבית או בכורת], הרי אם דרסה לליטרת הקציעות הקדושה בקדושת תרומה על פי עגול, בחלקו העליון של הכלי הנקרא "עגול", ולא דחסה בתוכו, אלא רק בפי העיגול, למעלה, ובתוכו של העיגול נמצאים קציעות חולין, ונמצאים כאן עוד הרבה כלים עגולים שיש בהם קציעות חולין, ונתערב בהם הכלי העגול אשר בפיהו נמצאת ליטרת קציעות התרומה, ואינו יודע האדם שדרס את ליטרת קציעות התרומה באיזה עגול דרסה לליטרת התרומה. ואין כאן מאה פיות של כלים עם קציעות חולין כדי שנוכל לומר שמתבטל פי העיגול שיש בו תרומה במאה פיות עיגולין חולין.

ונמצא שכל הקציעות הנמצאות בפיות ה"עיגולים" אסורים באכילה לזרים מחשש תרומה. אך הקציעות הנמצאות בתחתיות העיגולים אינן אסורות, שהרי ודאי לנו שהאיסור נמצא רק בפי ה"עיגול" למעלה, ולא מתחתיו.

או שדרסה לליטרת הקציעות של תרומה על פי חבית, ואינו יודע באיזו חבית דרסה.

או שדרסה על פי כורת, ואינו יודע באיזו כורת דרסה.

נחלקו בדבר רבי מאיר ורבי יהודה מהי דעתם של רבי אליעזר ורבי יהושע בכהאי גוונא:

רבי מאיר אומר, כך נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע בענין זה:

רבי אליעזר אומר, על אף שהספק הוא באיזה פה מפיות העיגולים נמצאת התרומה, ואין כאן מאה פיות כלים כנגד הפה האסור, בכל זאת הקילו חכמים בתרומה דרבנן לצרף את כל הקציעות הנמצאות בכל הכלים, ואפילו אותן הנמצאות בתחתית הכלים שאינן מעורבות באיסור [שהרי ודאי לנו שהאיסור נמצא רק בפי הכלי ולא מתחתיו], ורואין את הקציעות העליונות כאילו הן פרודות מעל הפומין, ומעורבות בקציעות הנמצאות בתחתיות הכלים. והתחתונות, שהן היתר, מצטרפות יחד ומעלות מבטלות את קציעות התרומה העליונות. ואם יש ליטרא אחת תרומה ומאה ליטראות חולין, בטילה ליטרת התרומה ברוב החולין, ואינה מדמעת את כל התערובת.

רבי יהושע אומר, אין הקציעות שבתחתיות הכלים מצטרפות [דהיינו, לא הקלו כל כך לצרפם על אף שאינם בכלל הספק] כדי לבטל את התרומה שבפי הכלים. ולכן, רק אם יש מאה פומין של כלים, ובהן קציעות היתר, יעלו, יבטלו אותן מאה פומין חולין את התרומה הנמצאת בפי הכלי שבו נמצאת התרומה.

ואם לאו, אם אין מאה פומין חולין, הרי כל הקציעות הנמצאות בפי הפומין, אסורין. ואולם השולים של הכלים, הקציעות הנמצאות מתחת לפיות, מותרין, לפי שאינן בכלל הספק.

רבי יהודה אומר, כך נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע:

רבי אליעזר אומר: אם יש שם מאה פומין חולין, יעלו, יתבטלו קציעות התרומה שבפי הכלי. ואם לאו, אם אין שם מאה פומין חולין, הפומין כולם אסורין, וכו' [והשוליים מותרים].

רבי יהושע אומר: אפילו יש שם שלש מאות פומין - לא יעלו.

ואם דרסה לליטרת קציעות התרומה ב"עיגול", בתוך העיגול, שהוא רחב הרבה, והרבה ליטרות של קציעות נמצאות בו, ואינו יודע עתה באיזה מקום בעיגול דרסה, או לצפונה או לדרומה - דברי הכל יעלו. כי מעתה שנדרסה, שוב אין כאן דבר שבמנין כלל, לפי שאותה ליטרא של תרומה שוב לא תימכר בתור ליטרא בפני עצמה, שהרי נדרסה והתערבה בתוך העיגול הגדול.

וזהו התנא של "ליטרא קציעות", שהוא סובר שאפילו דבר שלפעמים נמכר במנין, כמו ליטרא קציעות, אשר רק לפעמים חותכים אותה מהעיגול ומוכרים אותה בפני עצמה, ואפילו היה האיסור רק מדרבנן, הוא אינו בטל ברוב, והתנא במשנתנו סבור כמותו.

רב אשי אמר: אפילו תימא תנא דמתניתין, שאמר בהמה פסולה לקרבן שהתערבה בזבחים כשרים אינה בטילה ברוב, הם רבנן, דפליגי על רבי יהושע וסברי שדבר שדרכו להמנות כן בטל, שאני הכא, כי בעלי חיים חשיבי מצד היותם "בעלי חיים", ואין חשיבותם מצד "דבר שדרכו להמנות", ולא בטלי.

אלא שעדיין יש להקשות: גם אם נאמר שבעלי חיים חשיבי ולא בטילי, [וכן אם נאמר שאינם מתבטלים משום שהם דבר שדרכו להמנות], מדוע לא נתיר את כל התערובת מצד אחר, מדין "הלך אחר הרוב".

ונמשוך חד חד מינייהו, מכל הבהמות שבתערובת, וניקרב, נקרבה אלינו מתוך התערובת, ונימא ונאמר על כל אחד ואחד מהפורשים מהתערובת: כל דפריש, מרובא פריש!?

אך תמהה הגמרא על הקושיה הזאת: כיצד אמרת "נמשוך חד חד מינייהו"!?

גמרא רא"א רואין את העליונות כו'. מפרש"י כאן מוכח דגריס רואין אותן וכמו שהוא בציונו וכ"ה במשנה שם:

תוס' ד"ה רבי יהודה אומר וכו' ואומר ר"ת דלא אמר ר' יהודה. עיין לקמן דף עז ע"ב תוס' ד"ה הא בסה"ד:

גמרא ונימשוך חד חד מינייהו וניקרב ונימא כו׳ כצ״ל:

רש״י ד״ה כל דבר כו׳ שדרכו לימנות כלל כו׳. פי׳ שמונין דרך כלל:

ד״ה שדרסה כו׳ זו בזו ונעשית כו׳ הד״א:

ד״ה ואם לאו כו׳ הפומין הס״ד:

ד״ה ונמשך חד חד כו׳ כצ״ל:

תוס׳ ד״ה ר״מ אומר כו׳ ואמאי תני כל שדרכו כו'. פירוש הא בדרבנן אין אוסר כל שדרכו:

בא״ד לא בטלה קדושת הארץ והכא ר״י דליטרא קציעות בטלה לר׳ מאיר והיינו כו׳ כצ״ל:

בא״ד בעיגולין עולה אלמא תרומה דרבנן כו׳ כצ״ל:

בא״ד ור״מ דסבר כל שדרכו לא סבר כוותיה כו'. פי׳ לר״מ דאמר גבי חבילי תלתן כל שדרכו לא סבר כר״י דלא מקדש אלא ו׳ דברים:

בא״ד י״ל בדוחק דהתם בפ׳ הערל היינו בתרומת כו׳ כצ״ל:

בא״ד דבתרומת בכורים מיירי ומשום הכי נמי מדקדק כו' כצ״ל:

בא״ד קאמר ר"י דלא בטלה כו׳. פי׳ אבל קדושת הארץ בטלה:

ד״ה והתחתונות מעלות כו׳ דהתם אין השחורות כו׳ כצ״ל:

ד״ה רבי יהודא כו' בשוגג יעלו דברי ר״י פי׳ מדאורייתא אבל מדרבנן קניס אפילו בשוגג עיי״ש:

בא״ד הא מינכרי אהדדי כו׳ כצ״ל:

בא״ד ובכל דוכתא דתרומה עולה בא׳ ומאה כו׳ כצ״ל. פי׳ ה״ה איסורא בלח נמי במשהו מש״ה אמרינן סלק את מינו כמי שאינו:

בא״ד דאין לח מתערב יותר כו׳ כצ״ל:

בא״ד מאה לוגין עכורים יעלה כו׳ כצ״ל:

בא״ד דאפשר להם לעיסות תרומה וסבר לה ר״י כמ״ד כו׳ כצ״ל:

בא״ד וההיא דפסחים לא קשיא אפילו למ״ד בתר בטל אזלינן כו׳ כצ״ל. פי׳ דלמ"ד דבתר מבטל אזלינן פשיטא דלא קשיא דמיירי בחולין מתוקנים ואי אפשר למבטל דהיינו חולין להיות כבטל אלא אפילו למ״ד בתר בטל אזלינן ואפשר לתרומה שתעשה חולין לכי סריחי דבטלה מקדושתה כמו דאמרינן התם גבי נבילה שאפשר שתעשה שחוטה דלכי מסרחה פרחה טומאתה לגבי ~מקשים~ {לוח תיקונים מהדורה משנית: משקים} ליכ״ל הכי דלכי סריחי אין שם משקין עליהן וק״ל:

בא״ד בטבל שאינו טבול לתרומה כו'. פי׳ אלא למעשר אע״ג דהשתא לא הוי התירא במשהו למה ~יאמר~ {יאסר} במשהו מ״מ איכא עוד טעמא דטבל אוסר במשהו משום דהוי דבר שיש לו מתירים וכ״כ תוספות במסכת ע״ז דף ע״ג ד״ה טבל כו׳:

בא״ד כיון דשם טבל על שניהם כו׳ כצ״ל:

בא״ד א״כ אפילו נפל כו' כצ״ל:

בא״ד ועוד יש ליישב לתירוץ קמא דר״ת דההיא דפסחים כו׳ כצ״ל:

בא״ד ע״ב דאפשר להיות כחולין כו׳ כצ״ל:

בא״ד בקדושתו בחולין כו׳ כצ״ל:

בא״ד לא נצרכה אלא לר״י כו׳ כצ״ל:

בא״ד שיעורו בסאתים כו׳ כצ״ל. פי׳ רביעית ציר טמא אוסר סאתים ציר טהור:

בא״ד ואפילו לר״ח צ״ע כו׳ פירוש מההיא דביצה ומההיא דדם תבוסה אפילו לר"ח דאזל בתר בטל נמי דלא כר״ח ועיין בתוספות דנדה דף מ״א ע״ב ד״ה ר״י כו׳:

בא״ד לר׳ יוחנן דלאו אליבא כו׳ כצ״ל:

בא״ד דמודה ר״י דלרבנן בנותן טעם כו׳ כצ״ל:

בא״ד דמין במינו בטל בכל מקום כו׳ כצ״ל:

בא״ד ג׳ מחלוקות כו׳. פי׳ רבנן ור״י ותניא כותיה דר״י:

בא״ד אמר ר' שמעון כל דבר שיש כו׳ כצ״ל:

בא״ד הלבן תירוץ הא דידיה הא דרביה כו׳ כצ״ל:

בא״ד אבל קשה לרבא כו׳ כצ״ל:

בא״ד דהא החולין כו׳ כצ״ל:

בא״ד דהאי באחד ומאה כו׳ כצ״ל. פי׳ דביין חולין בעינן א׳ ומאה לבטל היין של תרומה דהוי מין במינו ובמים של חולין סגי בששים לבטל היין של תרומה דהוי מין בשאינו מינו ובמים יש ששים לבטל התרומה ואי לא אמרינן סלק את מינו דהיינו היין של חולין כאילו אינו היה נאסר הכל כיון דליכא בין הכל מאה ואחד וגם ליכא במים חולין ששים נגד היין של חולין ותרומה מ״ה אמרינן סלק את מינו כמו שאינו ונשאר רק המים של חולין ובמים של חולין יש ששים לבטל היין של תרומה לחוד ואע״ג דביין של תרומה יש ג״כ מים מזוג וא״כ הוה מין במינו נגד המים של חולין וצריכא מאה וא׳ עיין בתוס׳ דמנחות דף כ"ב ע״ב שכתבו שם באריכות:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

תוס׳ ד״ה ר״מ אומר וכו׳ לא בטלה קדושת הארץ והיכא קאמר ר״מ אליבא דר׳ יהושע וכו׳ כצ"ל:

ד״ה ר׳ יהודה אומר וכו׳ ובכל דוכתי דתרומה עולה באחד ומאה בדבר יבש ק״ל בשלמא לר׳ יהודה מתיישב חילוק זה כיון הא דיליף מין במינו לא בטל הוא מדם הפר ודם השעיר דאיירי בדבר לח המתערב יפה אלא לר׳ יוחנן מנ״ל חילוק זה כיון דילפותא דידיה דלא בטיל הוא מטעמא דכהתירו כך איסורו דחטה אחת פוטרת את הכרי א״כ מה לי דבר לח או דבר יבש ודוק:

בא״ד וחזר ר״ת וכו׳ בנפלה לתוך חולין מתוקנין דא״א למבטל וכו׳ ובזה מתיישב גם קושיא ראשונה דאיצטריך לר׳ יהודה לאשמעינן הטעם משום דבר שבמנין דמיירי בחולין מתוקנין דהוי כמין בשאינו מינו ~וכל~ {חק נתן: וכן} כל הנהו דאמר יעלו איירי בחולין מתוקנין אבל אכתי קשה מכולהו למ"ד בתר בטל אזלינן אמאי יעלו והא אפשר לבטל להיות כמבטל לכי מסרח בשלמא מתרומת משקין לא קשיא דלכי סריחי אין שם משקין עליהם כמ״ש התוס׳ אבל מכל הנהו דלא הוו משקין קשה ודוק:

בא״ד וקסבר לה ר׳ יוחנן וכו׳ בתר מבטל אזלינן וכו׳ ר״ל דאי אפשר לומר דסבר בתר בטל אזלינן דא"כ ההיא דשני כוסות אמאי לא יסייע מינו לשאינו מינו לבטל התרומה הא אי אפשר לבטל להיות כמבטל אלא ש״מ דסבר בתר מבטל אזלינן ואיירי בחולין שאינן מתוקנין דאפשר להן לעשות תרומה ודוק:

בא״ד וא״ת וטבל במינו במשהו היכי משכחת לה יש מקשים הא איכא למימר משום דטבל הוי דבר שיש לו מתירין ולא בטיל ולכך הוי במשהו ולק"מ דדבר שיש לו מתירין דלא בטיל הוא מדרבנן ור׳ יוחנן קאמר טעמא דלא בטיל משום דכהתירו כך איסורו דהוי מדאורייתא ומטעמא אחרינא ולא מטעם דיש לו מתירין ודוק:

בא״ד וי״ל שנפל טבל טבול לתרומה בטבל שאינו טבול לתרומה ר״ל אלא טבול למעשר לבד וכיון דשם טבל על שניהן הוי מין במינו ולא בטל טבל טבול לתרומה בטבל שאינו טבול לתרומה דטבל טבול לתרומה אוסר במינו במשהו דכהתירו כך איסורו וק״ל:

בא״ד ויש עוד לפרש וכו׳ לאו משום דבמינו במשהו וכו׳ ק״ל איך אפשר לומר כן דהא ר׳ יוחנן אמר בהדיא כל איסורים שבתורה במינו בנ״ט חוץ מטבל ויין נסך וטעמא דטבל כדמפרש התם דכהתירו כך איסורו והאי טעמא שייך בתרומה דכעלייתה כך איסורה כמ״ש לעיל ויש לחלק ודוק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

רש״י ד״ה ואפילו כו׳ כ״ש בדאורייתא כו׳ (כצ״ל) או דיש לישב הגי׳ שלפנינו כ״ש שיש לגזור מדרבנן באיסור דאורייתא בדבר שבמנין ק״ל:

תוס׳ ד"ה ר׳ מאיר אומר כו' קשיא דר״מ גופיה כו׳ דכלאי הכרם הוא חד דרבנן כו׳ וא״ת ובפ״ק דמגילה היכא בעי למימר דקסבר ר״א קדושה כו׳ ועוד ר״י גופיה כו' (כצ״ל והוא הכל קושיא א׳ והיאך ס״ל לר״א ור״י בליטרא קציעי׳ דעולי׳ ק״ל):

בא״ד. לריש לקיש כו׳ (ר״ל דס"ל בפ׳ הערל כיון שהיא מדרבנן בטילה ק״ל) ור״מ דסבר כל כו׳ לא סבר כוותיה בהא (ר״ל דהוא אמר משמו דעיגול עולה ק״ל) אם לא נאמר דבתרומת בכורים מיירי וה״נ מדקדק ר"ל כו׳ כצ״ל:

ד״ה ר׳ יהודא אומר כו׳ א״כ מינו נמי יסייע׳ כו׳ (כצ״ל) ובכל דוכתא תרומה עולה בא׳ ומאה כו׳ (הוא תוכן הקושיא ור״ל ובע״כ צריך לחלק בין לח ויבש ק״ל). ותירץ דהא התרומה עולה בא׳ כו׳ דהיינו חולין להיות כבטל דהיינו כו׳ וההיא דשני כוסות א׳ של תרומה וא׳ של חולין כו׳ (כצ״ל) וההיא דפסחים לא קשה למד״א בתר בטל כו׳ (ר"ל דלמ״ד בתר מבטל אתי שפיר דאיירי בחולין מתוקנים והוי שאינו מינו אבל למ״ד בתר בטל אזלינן קשה דהא התרומה לכי מסרחא בטלה מקדושתה והוי כחולין כעפר כמו נבילה לגבי שחוטה דהוי מין במינו וק״ל):

בא"ד. א״נ טבל שראה פני הבית בטבל שלא ראה פני הבית כו׳ (כצ״ל וכן הוא בתוס׳ דמנחות) לרב חסדא דאזל בתר מבטל הוי דלא כרבי חייא כו׳ (ר"ל דהא א״א לדם חולין שיהא קדשים א״כ הוי מין בשאינו מינו ובטל ק״ל) דאמר ר״י אין דם מבטל דם כולהו אי אפשר לזה כו׳ (כצ״ל). ועוד יש ליישב כו׳ דמודה ר׳ יוחנן דלרבנן דר״י בנ״ט אלא ר״י סבר כרבנן בשאר איסורים כו׳ (כצ״ל) ואיכא השתא ג׳ מחלוקת כו׳. (ר״ל רבנן ור׳ יודא ותניא כוותיה דאתיא כר׳ יוחנן) א״ל לא אמרו שביעית כו׳ אבל לאכילה לא ולא מצי וכו׳ (כצ״ל) ויש עוד לפרש כו׳. (כאן קיצרו באופן ובמנחות האריכו במשלים בחשבונות ויש שם הרבה ט״ס ושם הגהתיו וביארתי בס״ד ע״ש):

הגהות

רש״י ד״ה כל דבר כו׳ מוכרי׳ במנין אלא דורסין כו׳ למוכרה במנין הד״א והס״ד:

ד״ה ליטרא כו׳ ששמו מקצוע הס"ד: ואח״כ ד״ה שדרסה כו׳ זו בזו ונעשים כו׳ גבינה הד״א והס״ד:

ד"ה ר׳ מאיר כו׳ ור׳ יהושע הס״ד: ואח״כ ד״ה רואין כו׳ פרודות אע״פ כו׳ האיסור והתחתוני׳ כו׳ הד״א:

ד״ה והתחתונ' כו׳ פום ופום הס״ד:

ד״ה ופרכינן כו׳ אבן לגו דכל כו׳ הד״א:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

תוס׳ ד״ה ר"י אומר כו' וא"ת לר"י מאי איריא דבר שבמנין כו׳ דהא שמעינן ליה לר״י לקמן בפירקין דמין במינו לא בטיל כו׳ הנה לדעת הפוסקים ביו״ד בסימן ק"י וסימן ק״ט דחתיכה הראויה להתכבד אפילו בשאינו מינה לא בטיל עיין בסימן ק"ט בש"ך ס"ק ח׳ א"כ אין כאן קושיא לר״י דאיצטרך לאשמועינן דדבר חשוב לא בטיל אף בשאינו מינו וכן לפי מה שפי׳ הטור בסימן צ"ב דאף דמין במינו לא בטיל אם נתערב בתערובות אחר אינו אוסר בלא נתינת טעם א"כ איצטרך הכא לר״י לאשמועינן דדבר חשוב אפילו בתערובות אחר אוסר אך מסיפא הקשו שפיר דקתני דברי הכל יעלו ואמאי הא הוי מין במינו ולפי מה שכתבו התוספות לעיל דרבי מאיר לא סבר כר׳ יהושע בליטרא קציעות וע"כ צריך לומר טעמא דר"י קמפרש וליה לא סבירא ליה א"כ ה"נ י״ל דר"י טעמא דר"י קמפרש וליה לא סבירא ליה אלא דהקשו שפיר מר"י גופיה:

בא"ד דמפרש התם טעמא דטבל דכהתירו כך איסורו מאוד אינם מובנים לי דבריהם דלפי טעם זה אין חלוק בין לח ליבש ואיך כתב דבתרומה דעולה בא׳ ומאה בדבר יבש ~ודוק~ {פנים מאירות: דווק'}:

בא"ד וחזר בו ר"ת וכו׳ ותי׳ דהא דתרומה כו׳ דא"א למבטל להיות כמותו ~כבטל~ {פנים מאירות: כטבל} ובזה מיושב גם קושיא ראשונה של תוספות דאיצטרך לר"י לאשמועינן הטעם משום דבר חשוב דמיירי בחולין מתוקנים דהוי כמין ושאינו מינו מ"מ לא בטיל מטעם את שדרכו וק"ל:

בא"ד קסבר לה ר"י כמ"ד בתר מבטל אזלינן דאין לומר דסבר בתר בטל וכיון דתרומה לא יכול להיות כחולין הוי מין בשאינו מינו דא"כ הך דשני כוסות דיין כשר יסייע לשאינו מינו אלא ע״כ בתר מבטל אזלינן ובחולין שאינן מתוקנין והוי מין במינו:

בא"ד דמשקי לכי סרחיה ר"ל בנבילה אמרינן דאפשר לעשות שחוט לכי מסרחה וק"ל:

בא״ד וא"ת וטבל במינו במשהו היכי משכחת ליה נ"ל דאף דטבל דבר שיש {פנים מאירות: לו} מתירין מ"מ כיון דאי אפשר לחולין לעשות כמוהו הוי בשאינו מינו ודבר שיש לו מתירין בטל בשאינו מינו כו' אי נמי נפל לתוך חולין מתוקנין ובעודה התרומה ביד בעלים ר"ל התרומה של חולין דאפשר לאיתשיל עליה ויהיה טבל ובתר מבטל אזלינן כו׳ והשתא דאתי להכי כו׳ נראה לי לפי תירוץ זה ר״ל דר"י סבר כמ"ד[^] דבתר בטל אזלינן והך דשני כוסות ר"ל בתרומה ביד בעלים ויכולה התרומה להיות כחולין ולכך לא בטיל וק״ל:

[^הגהות הגרעק״א ז"ל. א"צ לזה די"ל בתר מבטל אזלינן והתרומה של חולין ביד בעלים דאפשר למתשל עלה ויהי׳ החולין טבל ואח״כ יקרא עלה שם תרומה ויהי' הכל תרומה. ופשוט:]

בא"ד ההיא דפסחים כרבי חייא דאית ליה לר"י נבילה ושחוטה בטלות זו בזו ר"ל דהלך או בתר בטל או בתר מבטל ולכך הוי מין בשאינו מינו לענין משהו אע״ג דחשובין מין במינו כו' דלא סגי להו בששים הטעם דתרומה בשאינו מינה בששים ובמינה בק"א ואזלינן בתר טעמא וחזותא ור"י לא סבר לה כר׳ חייא אלא בכל מקום הולך אחר חזותא וטעמא וק״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף