זבחים פא ע"ב

זבחים פא ע"ב - Steinsaltz

the verse states twice: “Blood,” “blood”? The baraita explains: If “blood” were written only once, one might have thought: I have derived only that this halakha was stated with regard to a case where this, i.e., the blood of a burnt offering, was mixed with the blood of its substitute, as even if these offerings were intermingled when the animals were alive, the burnt offering and its substitute shall be sacrificed. From where is it derived to include even a case of the blood of a thanks offering or a peace offering that was mixed with the blood of a burnt offering, as these offerings are not sacrificed if they became intermingled with a burnt offering while alive?

The baraita continues: And even if one says: I include in this first mention of blood the case of the blood of a thanks offering or a peace offering that was mixed with the blood of a burnt offering, as they are similar in that they both come as a vow offering and a gift offering, like a burnt offering, from where is it derived to include even a case of the blood of the guilt offering that was mixed with the blood of a burnt offering, as a guilt offering cannot be brought as a vow offering or a gift offering?

The baraita continues: And even if one says: I include in this first mention of blood even a case of the blood of the guilt offering that was mixed with the blood of a burnt offering, as they are similar in that a guilt offering requires the placement of two placements that are four, like a burnt offering, from where is it derived that the same applies to the blood of a firstborn offering, and the animal tithe offering, and the Paschal offering, whose blood is placed once on the altar? Therefore, the verse states twice: “Blood,” “blood.” This repetition serves to teach that in any case where the blood of a burnt offering became mixed with the blood of another offering that is placed below the red line, this blood is presented.

The Gemara analyzes this baraita: What, is it not referring even to a case of the final portion of the blood of a burnt offering and the blood of a firstborn offering that were mixed? And if so, one can learn from this baraita that the place of the blood of a burnt offering is the same as the place of the remainder of the blood of a firstborn offering.

The Gemara answers: No, the baraita is referring to the first part of the blood of a burnt offering and the blood of a firstborn offering. But if so, what is this baraita teaching us? Is it teaching that the blood of offerings that ascend to the altar do not nullify one another? This halakha is already derived from the verse: “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat” (Leviticus 16:18). The Gemara explains: This is a dispute between tanna’im, as there is a tanna who derives this halakha from here, and there is a tanna who derives it from there.

§ The Gemara has cited three different verses as the source for the halakha that the blood of offerings that ascend to the altar do not nullify one another: “They are holy” (Numbers 18:17); “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat” (Leviticus 16:18); “And Aaron’s sons, the priests, shall present the blood and sprinkle the blood” (Leviticus 1:5). The Gemara notes: And these other tanna’im do not derive this principle from the verse: “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat,” as they maintain that the High Priest does not mix the blood of the bull with the blood of the goat in order to place the blood on the corners of the golden altar; rather, each type of blood is placed separately. Additionally, these other tanna’im do not derive this halakha from the repeated mention of: “Blood,” “blood,” as they do not learn anything from this repetition.

The Gemara asks: But what is the reason that those other tanna’im do not derive this halakha from the verse: “They are holy” (Numbers 18:17)? The Gemara explains: They hold that the verse should be understood as follows: “They are holy,” i.e., they, the firstborn offerings themselves, are sacrificed, but their substitutes are not sacrificed.

The Gemara asks: And the other tanna, i.e., the tanna who derives the halakha that the blood of offerings that ascend to the altar do not nullify one another from the verse: “They are holy” (Numbers 18:17), from where does he learn that the substitute of a firstborn is not sacrificed? The Gemara explains: He derives it from the verse: “Whether it be ox or sheep, it is the Lord’s” (Leviticus 27:26). The emphasis of “it is” teaches that it is sacrificed but its substitute is not sacrificed.

§ The Gemara resumes its discussion of whether the place of the blood of a burnt offering is the same as the place for the remainder of the blood of offerings. Come and hear a baraita: With regard to blood that is to be placed above the red line that was mixed with blood that is to be placed below the line, which according to the Rabbis must be poured into the Temple courtyard drain, if the priest placed the mixed blood above and did not consult the authorities, both these Sages and those Sages, i.e., the Rabbis and Rabbi Eliezer, concede that he shall again place the blood below the red line, and these placements and those placements count for him.

The Gemara analyzes this baraita: What, is it not referring to a case where the blood of a sin offering and a burnt offering were mixed? And once the priest placed blood of the sin offering above the red line, that which is left from the blood of the sin offering is considered the remainder of the blood. And yet the baraita teaches: Both these Sages and those Sages concede that he shall again place the blood below the red line. And if so, one can learn from the baraita that the place of the blood of a burnt offering is the same as the place of the remainder of the blood of a sin offering.

The Gemara relates: When Rav Yitzḥak bar Yosef came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that they say in the West, Eretz Yisrael: What are we dealing with here? We are dealing not with a mixture of blood of a sin offering and blood of a burnt offering, but with a case where the blood of a sin offering sacrificed on the external altar, which is placed above the red line, was mixed with the remainder of the blood of a sin offering whose blood is presented inside the Sanctuary. This remainder is poured on the base of the external altar. Consequently, once the priest has placed blood from the mixture above the red line, all that remains is a mixture of remainders, which are placed in the same location.

Abaye said to Rav Yitzḥak bar Yosef: Why is it necessary to cite the case of the remainder of the blood of a sin offering whose blood is presented inside the Sanctuary? But let the Master say that it is referring to a case where the blood of a sin offering sacrificed on the external altar was mixed with the remainder of the blood of a sin offering sacrificed on the external altar. Perhaps you chose that case to indicate that this is what the baraita teaches us: Even according to the one who says that failure to pour the remainder of the blood of a sin offering whose blood is presented inside the Sanctuary disqualifies the offering, nevertheless, if the remainder was merely lacking, as in this case, as some of the blood had been placed above the red line, this does not disqualify the offering.

Rava Tosfa’a said to Ravina: How can that baraita be cited as proof for the issue at hand? We already interpreted it (80b) with regard to a mixture of blood that is to be placed above the red line with blood that is to be placed below the red line, which contains a majority of blood that is to be placed above the line, and the priest places above the red line a measure of blood that is to be placed below the line and slightly more. Ravina said to him: That statement applies according to those who said initially that Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree with regard to a mixture of blood, and that Rabbi Eliezer holds that there is no mixing. But according to the conclusion, Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree with regard to cups of blood that were intermingled, and therefore the above interpretation of the baraita was rejected.

MISHNA: Blood that is to be placed on three locations inside the Sanctuary, i.e., between the staves, on the Curtain, and on the golden altar, that was mixed with blood that is to be placed outside the Sanctuary on the external altar in the Temple courtyard, has no remedy, as one may not change the location of the placement of the blood of one to fulfill his obligation with the other type of blood. Therefore, all the blood shall be poured into the Temple courtyard drain. If the priest, on his own initiative, placed the mixture of blood outside the Sanctuary and again placed the mixture of blood inside the Sanctuary, the offering is fit.

If the priest, on his own initiative, placed the mixture of blood inside the Sanctuary and again placed the mixture of blood outside the Sanctuary, Rabbi Akiva deems the blood placed outside disqualified, and the Rabbis deem it fit. As Rabbi Akiva says: Any blood that is to be presented outside that entered to atone in the Sanctuary is disqualified; but the Rabbis say: That is the halakha with regard to the blood of an external sin offering alone, as it is written: “And any sin offering, whereof any of the blood is brought into the Tent of Meeting to atone in the Sanctuary, shall not be eaten” (Leviticus 6:23). Rabbi Eliezer says: The status of a guilt offering is like that of a sin offering as well, as it is stated: “As is the sin offering, so is the guilt offering” (Leviticus 7:7), i.e., there is one halakha for them. That is not the case with regard to the blood of other offerings.

GEMARA: The mishna teaches that if blood that is to be placed inside the Sanctuary was mixed with blood that is to be placed outside the Sanctuary, all the blood should be poured into the Temple courtyard drain, and there is no opposing opinion recorded in the mishna. The Gemara asks: And let Rabbi Eliezer disagree even with regard to this case, just as he disagrees with regard to a mixture of blood that is to be placed above the red line that was mixed with blood that is to be placed below the red line, where he holds that the improperly placed blood is considered as though it were water.

The Gemara explains that Rabbi Eliezer does not disagree in this case, as how should the priest act? If one says that he should first place blood from the mixture on the altar outside the Sanctuary, and again place blood from the mixture inside the Sanctuary, this is not allowed. Just as it is a mitzva to give precedence to the blood that is to be placed above the red line over the blood that is to be placed below the line, e.g., the presentation of the blood of a sin offering precedes the presentation of the blood of a burnt offering, since a sin offering serves to effect atonement, so too is it a mitzva to give precedence to the blood that is to be placed inside the Sanctuary over blood that is to be placed outside the Sanctuary.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פא - ב

ואם כן, מה תלמוד לומר פעמיים "דם" "דם"?

לפי שהייתי יכול לומר: אין לי דמים שנתערבו שיקרבו אלא אלו קרבנות, כגון עולה שנתערבה בתמורתה, שאף אם נתערבו העולה ותמורתה מחיים יקרבו שתיהן, שהלכותיהם שוים הילכך לא איכפת לן מתערובתן של הדמים.

מנין לרבות תודה ושלמים שהתערבו זה בזה, שאין הלכותיהם שוים שהתודה נאכלת ליום אחד ולילה והשלמים נאכלים לשני ימים ולילה?

מרבה אני תודה ושלמים, שבאין בנדר ונדבה כמותה של העולה.

מנין לרבות את דם האשם שהתערב בדם העולה שהוא קרב, על אף שאם התערבו מחיים אשם ועולה אין אפשרות להקריבם?

מרבה אני את האשם, שטעון מתן ד' כמותה של העולה.

בכור ומעשר ופסח שהתערב דמן בדם העולה, מנין שיקרבו?

תלמוד לומר "דם דם".

ומדייק רבא: מאי לאו, הא דילפינן מיתורא דדם - דם הוא להשמיענו שאפילו התערבו דמי סוף עולה ובכור, ושמע מינה מקום עולה הוא מקום שיריים?!

ודחינן: לא תוכיח מכאן, אלא איירי בדמי תחילת עולה ובכור. ומאי קא משמע לן? דאין עולין מבטלין זה את זה!

ופרכינן: הרי זה שאין עולין מבטלין זה את זה מ"ולקח מדם הפר ומדם השעיר" נפקא?!

ומשנינן: תנאי היא, איכא דנפקא ליה מהכא, ואיכא דנפקא ליה מהכא.

והשתא מצינו שלשה לימודים של שלשה תנאים לדין אין עולין מבטלין זה את זה.

האחד, מ"קודש הם".

השני, מ"ולקח מדם הפר ומדם השעיר".

והשלישי, מ"דם - דם".

והוינן בה, אמאי לא למד כל אחד מהתנאים את הלימודים של שני התנאים האחרים.

והני תנאי, מ"ולקח מדם הפר ומדם השעיר", לא ילפי, כי קסברי אין מערבין את דם הפר ודם השעיר כדי ליתנם לקרנות המזבח הפנימי, אלא נותנים בנפרד מדם הפר ובנפרד מדם השעיר, ושוב אין לנו לימוד שנשאר שם דם השעיר עליו אפילו כשהוא מעורב.

והני תנאי, מ"דם דם", לא ילפי, כי היתור של "דם דם" לא משמע להו כיתור, דאיצטריך למיכתב, דלישנא דקרא הוא.

אלא, הא תקשי: מ"קודש הם" - מאי טעמא דהני תנאי דלא ילפי מיניה?

ומשנינן: קסברי שהכתוב "קודש הם" בא ללמדנו לימוד אחר: הם קריבין, ואין תמורתן קריבה.

ואידך, נפקא ליה מ"אם שור אם שה - לה' הוא. "

ודריש ליה הכי: הוא קרב, ואין תמורתו קריבה.

תא שמע: שנינו במשנתנו: הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה ישפכו לאמה, ואם נתן הכהן למעלה, ולא נמלך - אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למעלה. אלו ואלו עולין לו.

ודייקינן: מאי לאו, דאיערוב חטאת ועולה, וכיון דיהיב ליה למעלה, הוו להו דמי החטאת שבתערובת שירים. וקתני "אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה". ושמע מינה, מקום עולה מקום שירים.

כי אתא רב יצחק בר יוסף, אמר: אמרי במערבא - הכא במאי עסקינן כגון דאיערב דמי תחילת חטאת החיצונה בשיריים הפנימיים, של חטאת פנימית, שהרי לאחר שנתן מהם למעלה, הוו תרוייהו שירים [עיין היטב ברש"י].

אמר ליה אביי: אי אוקמת בכגון שהתערבו שיריים בשיריים, ונימא מר, כגון דאיערב שיירי חטאת חיצונה בשירים של חטאת חיצונה.

ומשנינן: דלמא הא קא משמע לן בכך שהעמיד בהתערבו בשירי חטאת פנימית, ללמדך, כי אפילו למאן דאמר שפיכת שיריים של דמים פנימיים מעכבין, היינו דוקא אם לא נתן מהם בכלל על יסוד מזבח החיצון. אבל אם נתן אלא שרק חסרו דמים מהשיריים, אין מעכבין. והכא הא איירי בחסרו השיריים בכך שתחילה נתן מהם על המזבח למעלה, שאין זה מקום נתינתן.

אמר ליה רבא תוספאה לרבינא: מאי דוחקיה דרב יצחק בר יוסף לאוקמה בכגון שנתערבו דמי חטאת החיצונה בשיירי חטאת פנימית כדי שלא נוכל להוכיח שהקום עולה הוא מקום שיריים? והרי הא אוקימנא ההיא שנתערבו חטאת ועולה בנתערבו רובא עליונים, וקא יהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד, ויצא ידי חובת חטאת. אבל ידי חובת עולה לא יצא, שהרי כבר נתן למעלה כדי שיעור תחתונים ועוד. ומה שהוא נותן את הדם למטה, הוא רק כדי לצאת ידי חובת נתינת שיירי החטאת, ודם זה הוא שופך על איצטבת היסוד ולא על קיר המזבח למטה, וממילא אין ראיה שמקום עולה הוא מקום שיריים!?

אמר ליה רבינא לרבא תוספאה: הני מילי דאוקמינן בכגון שהיו רובא עליונים ונתן למעלה כדי שיעור תחתונים ועוד, הוא רק למאי דאמרי מעיקרא, דאיירי פלוגתייהו בבלול, ולפיכך מהדרינן אשינויי דחיקי כי היכי דלא תיקשי להא שאמר רב אשי דסבר רבי אליעזר אין בילה.

אבל, מסקנא דמילתא דלא נחלקו בבלול, אלא בנתערבו כוסות פליגי, שנתערבו כוס של עולה בכוס של חטאת, ומתרוייהו קאמר רבי אליעזר דינתן למעלה ולמטה, ונמצא ששני הדמים כשרים, ואם כן אי אוקי להא שנתן הכהן ולא נמלך דאיירי נמי בחטאת ועולה הרי לדברי הכל יתן משניהם למטה, ואי נותנם באותו מקום על קיר המזבח למטה יהיה מוכח דמקום עולה הוא מקום שיריים. ולפיכך אוקי להא שנתן למעלה ולא נמלך בכגון שהתערב דם חטאת חיצונה בשיירי הפנימית.

מתניתין:

דמים הניתנין בפנים בהיכל שנתערבו בניתנין בחוץ על מזבח החיצון, אסור ליתנם לא בפנים ולא בחוץ, משום שאסור לשנות את מקום מתן הדמים של דם אחד בתערובת לצורך נתינת הדם השני במקומו. וכאן, אם יתן מדם התערובת בחוץ, נמצא שנותן בחוץ גם מהדם הפנימי. ואם יתן בפנים, נמצא שנותן גם מהדם החיצון, הילכך, ישפכו לאמה. [ואינו סובר התנא כרבי אליעזר שאמר "רואין" את האחד כאילו מים, והשני דם].

ואם עבר על האיסור לשנות, ונתן מדם התערובת בחוץ תחילה, וחזר ונתן מדם התערובת בפנים, כשר. דאיסורא דעבד, עבד, אך אין עבירת האיסור פוסלת את הדם.

ואם עבר ונתן מדם התערובת בפנים תחילה, וחזר ונתן מהתערובת בחוץ -

רבי עקיבא פוסל את מתן הדם במזבח החיצון, וחכמים מכשירים.

שרבי עקיבא אומר: כל דמים שנכנסו לכפר בהיכל, פסולין, ואי אפשר ליתנם בחוץ.

וחכמים אומרים: דם חטאת חיצונה בלבד הוא שנפסל כשהוכנס פנימה כדי לכפר, ולא שאר דמים.

רבי אליעזר אומר: אף דם האשם שהוכנס פנימה הרי הוא פסול, משום שהוקש אשם לחטאת, שנאמר "כחטאת - כאשם".

גמרא:

והוינן בה: וניפלוג נמי רבי אליעזר, דאית ליה "רואין", בהא, על התנא של משנתנו, ויכשיר את מתן הדם לכתחילה, על ידי שנאמר "רואין" את הדם השני [הניתן שלא במקומו], כאילו הוא מים.

ומשנינן: היכי ליעביד?

ניתיב בחוץ תחילה, והדר ניתיב לפנים, הרי לא יתכן לעשות כן, כי כשם שמצוה להקדים את מתן הדמים של חטאת, שהם עליונים [שניתנים למעלה מחוט הסיקרא] למתן דמים של עולה, שהם תחתונים [מתחת לחוט הסיקרא], כך מצוה להקדים מתן פנים, דהיינו מתן דם החטאת הפנימית, למתן חוץ. כי מתן דמים בהיכל חשוב יותר ממתן דמים בחוץ.

תלמוד לומר "דם" "דם" פעמיים? ומשיבים: שאם מ"דם" אחד יכול אתה לומר: אין לי אלא אלו (כלומר, דמי עולה) שנתערבו בדם תמורתה, שהרי אף אם נתערבה בה מחיים, כלומר, בהמה בבהמה — תקרב העולה והתמורה, מנין לרבות גם תודה ושלמים שאם נתערבו בעולה מחיים לא היו קרבים?

וגם אם תאמר: מרבה אני בכלל ה"דם" הראשון דם עולה שנתערב בדם תודה ושלמים, שכן באין בנדר ונדבה כמותה, מנין לרבות את האשם שאינו בא בנדר ונדבה?

וגם אם מרבה אני בכלל ה"דם" הראשון את דם האשם, שדם עולה אינו בטל בו, משום שטעון מתן ארבע כמותו (כלומר, שתים שהן ארבע), דם בכור ומעשר ופסח שניתנים רק במתנה אחת, שנתערב בהם דם עולה, מנין? תלמוד לומר "דם" "דם" (ויקרא א, ה), ללמד שבכל אופן שנתערב דם העולה בדם קרבן אחר (שדמו ניתן למטה) — יקרב.

מאי לאו [האם אין] הכוונה לסוף (שיירי דם) עולה ולתחילת דם בכור שנתערבו? ושמע מינה [ולמד מכאן]: מקום עולה מקום שירים הוא, שהרי מקריבים אותם יחד!

ודוחים: לא, הכוונה היא לתחילת דם עולה ובכור. ומקשים: ומאי קא משמע לן [ומה משמיע לנו], שאין עולין מבטלין זה את זה? והרי דבר זה מ"ולקח מדם הפר ומדם השעיר" (ויקרא טז, יח) נפקא [יוצא], שהכהן הגדול מערבם יחד כדי לתת מהם על קרנות מזבח הזהב, ואין דם השעיר בטל בדם הפר! ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, איכא דנפקא ליה מהכא, ואיכא דנפקא ליה מהכא [יש שיוצא לו המקור לכך מכאן, ויש שיוצא לו מכאן]. נמצא איפוא ששלושה מקורות שונים ניתנו לדין זה, שאין עולים מבטלים זה את זה: "קודש הם" (במדבר יח, יז), "ולקח מדם הפר ומדם השעיר" (ויקרא טז, יח), "דם" "דם" (ויקרא א, ה).

ומעירים: והני תנאי [ותנאים אלה] שמ"ולקח מדם הפר ומדם השעיר" לא ילפי [אינם למדים], קסברי [סבורים הם] שאין מערבין את דם הפר ודם השעיר כדי לתת על הקרנות, אלא נותן כל אחד מהם לחוד. ואלו שמ"דם" "דם" לא יליף [אינם למדים] — הלימוד מ"דם" "דם" לא משמע להו [להם].

אלא אלה שאינם למדים מ"קדש הם" האמור לגבי בכורות (במדבר יח, יז), שאינם בטלים בתערובת, מאי טעמא לא ילפי [מה טעם אינם למדים] משם? ומשיבים: קסברי [סבורים הם] שכך יש לדרוש כתוב זה: "קדש הם" — הם קריבין, ואין תמורתן של בכורות קריבה.

ומן הצד האחר, ואידך [והאחר] מהיכן הוא למד דין זה? נפקא ליה [יוצא לו] הדבר ממה שנאמר לגבי בכור: "אם שור אם שה לה' הוא" (ויקרא כז, כו), וההדגשה במילה "הוא" כוונתה: הוא קרב, ואין תמורתו קריבה. ושבים לשאלה האם מקום דם העולה הוא מקום שיירי הקרבנות.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: דמים הניתנים למעלה שנתערבו בניתנים למטה, שלדעת חכמים יישפכו לאמה, אם נתן למעלה ולא נמלך — אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה, אלו ואלו עולין לו.

מאי לאו [האם לא] מדובר דאיערוב [שהתערבו] חטאת ועולה? וכיון דיהיב ליה [שנתן לו] כבר מדם החטאת למעלה, מה שנותר מדם החטאת הוו להו [הרי הם] שירים, וקתני [ושנינו]: אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה את דם העולה עם שיירי החטאת, ושמע מינה [ולמד מכאן]: מקום עולה מקום שירים!

כי אתא [כאשר בא] רב יצחק בר יוסף מארץ ישראל אמר, אמרי במערבא [אומרים בארץ ישראל]: הכא במאי עסקינן [כאן, שנתערבו עליונים ותחתונים, במה אנו עוסקים]? לא בתערובת דם חטאת ודם עולה, אלא כגון דאיערב [שהתערב] דם חטאת החיצונה, שניתן למעלה, בשירים של חטאת פנימית (שדמה ניתן תחילה בהיכל), שצריך ליתנם למטה על היסוד. ולאחר שנתן מן התערובת למעלה, יש בידיו תערובת שיריים בלבד, שמקומם שווה.

אמר ליה [לו] אביי, ומדוע צריך להזכיר בענין זה שיירי חטאת פנימית? ונימא מר [ושיאמר אדוני]: כגון דאיערב [שהתערב] דם חטאת חיצונה בשירים של חטאת חיצונה! דלמא הא קא משמע לן [שמא זה משמיע לנו], שאפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] ששירים של חטאות פנימיות מעכבין את הכפרה, אם לא נתנו מהם על היסוד, מכל מקום אם חסרו השיריים, כמו כאן, שנתן תחילה מן התערובת למעלה — אין מעכבין

אמר ליה [לו] רבא תוספאה לרבינא: כיצד מביאים ראיה מברייתא זו לענייננו? הא אוקימנא ההיא [הרי כבר העמדנו אותה] (לעיל זבחים פ,ב) בתערובת דמים עליונים ותחתונים שיש בה רובא [רוב] מן הדמים העליונים, וקא יהיב [ונותן] למעלה שיעור תחתונים ועוד! אמר ליה [לו] רבינא: הני מילי [דברים אלה נאמרו] למאן דאמרו מעיקרא [למי שאמרו מתחילה] כי ר' אליעזר וחכמים נחלקו בדמים שנבללו, וכדי לבאר את טעמו של ר' אליעזר הסבור שאין בילה. ואילו לפי המסקנא בכוסות פליגי [חלוקים הם], ולא בדמים שנבללו.

א משנה דמי הקרבנות הניתנין בפנים (בהיכל, בין הבדים, על הפרוכת ועל מזבח הזהב), שנתערבו בדמי קרבנות הניתנין בחוץ (על המזבח החיצון שבעזרה) — אין להם תקנה, שאין משנים מקומו של דם זה כדי לקיים מצוותו של דם אחר, וישפכו כולם לאמה (תעלה שבעזרה). אם הלך הכהן על דעת עצמו ונתן מתערובת דמים אלו תחילה בחוץ, ואחר כך חזר ונתן מן התערובת בפנים ההיכל — הרי זה כשר.

ואם נתן מתערובת זו בתחילה בפנים ורק אחרי כן חזר ונתן בחוץ — ר' עקיבא פוסל את הניתן בחוץ, וחכמים מכשירים. והסבר מחלוקתם, שר' עקיבא אומר: כל דמים שדינם לינתן בחוץ שנכנסו לכפר בהיכל — פסולין הם. וחכמים אומרים: דם חטאת חיצונה בלבד הוא הנפסל אם הוכנס להיכל כדי להזות שם, שנאמר: "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אוהל מועד לכפר בקדש לא תאכל" (ויקרא ו, כג), אבל לא דמי שאר קרבנות. ר' אליעזר אומר: אף דם האשם דינו כחטאת, שהרי נאמר: "כחטאת כאשם תורה אחת להם" (ויקרא ו, ז), אבל לא דמי שאר קרבנות.

ב גמרא על מה ששנינו במשנה ללא מחלוקת, שדמים הניתנים בחוץ שנתערבו בדמים הניתנים בפנים יישפכו לאמה, שואלים: וניפלוג נמי [ושיחלוק גם כן] ר' אליעזר בהא [בהלכה זו], כשם שחלק במשנה הקודמת בתערובת דמים הניתנים למטה בדמים הניתנים למעלה, ויאמר שיש להתייחס אל הדמים הניתנים שלא במקומם כאל מים!

ומשיבים: היכי ליעביד [כיצד ייעשה]? ניתיב [ניתן] תחילה מדמי התערובת בחוץ, והדר ניתיב [ונחזור וניתן אחר כך] מדמי התערובת לפנים — דבר זה אינו אפשרי, משום שכשם שמצוה להקדים את מתן דמים העליונים לתחתונים, כלומר, להקדים דם חטאת לדם עולה, מאחר וחטאת באה לכפר, כך מצוה להקדים נתינת דמים בפנים לנתינת דמים בחוץ.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רש"י ד"ה הב"ע. רישא דפלוגתא ולמטה דלכתחלה כו'. כ"נ דצ"ל:

גמ' שיכול אין לי אלא אלו. נ"ב נ"ל עולה צ"ל אע"פ שמפרש"י אנ"כ לכאורה:

רש"י ד"ה מתני' הניתנין בפנים כו' ישפכו לאמה כו' כצ"ל:

גמרא דאין עולין מבטלין זא״ז כו׳ כצ״ל:

שם מעיקרא דבבלול פליגי ומסקנא כו׳ כצ״ל:

רש"י ד״ה יכול אין לי כו׳ אותו המין והדר הוו כו׳ כצ״ל:

ד״ה ונימא מר כו׳ חיצונה כמותה כו׳ כצ״ל:

ד״ה והא אוקימנא כו׳ שיעור תחתונים ועוד וא״נ מוקמת כו׳ כצ״ל: פי׳ אף אם תימצי לאוקמי:

בא״ד דכיון דעולה לא מתכשר כו׳. פי׳ והא דקתני אלו ואלו עלו לו דמשמע ידי עליונים וידי תחתונים אתאן לרבנן כדמשני לעיל:

תוס׳ ד״ה מנין כו׳ למאן דנפקא ליה נמי מולקח מדם הפר כו׳. ונ״ל ליישב אליבא דהאי תנא דנ״ל מדכתיב אח״כ והזה עליו מן הדם באצבעו וגו׳ דהאי דם ג״כ מיותר דמה יש לו להזות אם לא דם כמו שפרש״י לתנא דדריש מדם דם ע״כ לרבויא אתיא אפילו מה דלא דמי לכל העולין שאין מבטלין זא״ז נ״ל:

בא״ד מנא ליה דנתערב בדם עולה כו׳ כצ״ל. לפ״ז יש להקשות מאי פריך מאי קמ״ל כו׳ דהא איצטרך לאשמעינן דאי מפר ושעיר ה״א ששוין לגמרי קמ״ל קודש הם ואי מקדש הם ה״א דוקא קדשים הנאכלים מ״ה איצטרך פר ושעיר וצ״ע:

ד״ה ואין תמורתו כו׳ אמאי הדר ביה כו׳. פי׳ היה לו לומר דס״ל כהאי תנא דיליף מקדש הם דאין תמורתו קריבה:

ד״ה הא אוקמינא כו׳ לא שמע מינה מקום עולה כו׳ כצ״ל:

בא״ד וקשה דלרבנן כו׳. דבריהם אינם מובנים לי דהא אפילו לרבנן דס״ל דיש דם עולה שנשאר למטה ועולה מתכשר נמי לא ש״מ מקום עולה מקום שירים דאפשר דס״ל דיהיב מתחלה למטה לקיר הזקוף לשם עולה ואח״כ יהיב ע״ג היסוד ממש באיצטבא לשם שירים של חטאת ומקום עולה לאו מקום שירים נ״ל:

ד״ה נתן בחוץ כו׳ דמזבח החיצון לדמים כו׳ כצ״ל:

בא״ד דמים החיצונים לשם מים וקצת קשה כו׳ כצ״ל. דבריהם אינם מובנים לי משני תשובות חדא הא לרבנן ל״ל רואין ומ״ה הניחו קושיא זו לעיל דף כ״ו ע״ב ד"ה ואי שלא במקומו כו׳ בתימה על רבנן דלית להו רואין עיי״ש וכבר הרגיש בזה בעל המחבר תוי״ט ואפשר לומר דלרבנן אע״ג דלית להו רואין מודים דאם יהיב בהדיא לשם מים מהני ולעיל מיירי דלא נמלך ויהיב למעלה ואח״כ בא לימלך אם יתן למטה ואי דיהיב בהדיא דמים התחתונים למעלה לשם מים למה בא לימלך אם יתן למטה מהיכא תיתא לא כיון דנתן התחתונים למעלה לשם מים אלא ע"כ דלא יהיב לשם מים ובא לימלך אם יצא בזה מה שנתן למעלה דשלא במקומו כמקומו דמי או לא מ"ה הקשו לעיל שפיר לרבנן אמאי יחזור ויתן למטה דהא כמקומו דמי וכאן כתבו דמיירי שנתן בהדיא לשם מים אבל מי הכריחו לזה דלמא רישא לא מיירי דיהיב לשם מים ומתניתין דיעבד קתני דאם נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים ות״ק לית ליה בילה ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא אם יתן הכל בחוץ כשירה דמזבח החיצון לדמים הפנימיים כמקומו דמי אלא אפילו נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים דא״ל דדמים פנימיים נתן בחוץ ודמים חיצונים נתן בפנים אפ״ה כשר ודוק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא שיכול אין לי אלא אלו וכו׳ ז״ל הת"כ פרשה ד׳ מה ת״ל דם דם מניין אתה אומר אם נתערב דם עולה בדם עולה דם עולה בדם תמורה דם עולה בדם חולין שיקרבו ת"ל דם דם יכול נתערבו באלו יקרבו שכן אפילו נתערבו חיים יקרבו מניין אפילו נתערבו באשם אביא את שנתערב באשם שאלו ואלו קדשי קדשים מניין אפילו נתערב בשלמים ותודה אביא את שנתערב בשלמים ותודה שאלו ואלו מתן ד׳ מניין אפילו נתערב בבכור ומעשר ופסח ת״ל דם דם ע״כ לשון הת״כ וכן היא גירסת רש״י ז״ל כנראה מפירושו ודוק:

שם הכא במאי עסיקינן כגון דאיערב חטאת החיצונה בשירים לפ״ז הא דקתני אלו ואלו עלו לו ר״ל לשירי חטאת פנימית ולשירי חטאת חיצונית וק״ל הנה הרמב״ם ז"ל שם בפ״ב מה׳ פסולי המוקדשין דין י״א כתב אפילו נתערבו שירי החטאת עם דם העולה שמקום הכל למטה ישפך הכל לאמה נראה מזה שפסק כמ״ד מקום עולה לאו מקום שירים ומהתימא ששם דין י״ב כתב ואם לא שאל וכו׳ נתן למעלה ושאל יתן למטה ואלו ואלו עלו לו וכיון דכבר פסק דמקום עולה לאו מקום שירים ואפילו לא נתערבו אלא שירי החטאת עם דם העולה ישפך הכל לאמה א״כ היאך חזר וכתב נתן למעלה ושאל יתן למטה והרי מעורבין שירי החטאת עם דם העולה וכבר כתב שישפך הכל לאמה ונמצא דסותר דבריו תוך כדי דיבור ונ״ל ליישב בדוחק הא דכתב ואם לא שאל אלא נתן מן התערובת וכו׳ לא קאי אלא אדסמיך ליה שכתב אפילו נתערבו שירי החטאת עם דם העולה שמקום הכל למטה ישפך הכל לאמה ועל זה כתב ואם לא שאל אלא נתן מן התערובת למעלה ולמטה ה״ז כשר ור״ל הא דכתב למעלה ולמטה לאו למעלה מחוט הסיקרא ולמטה מחוט הסיקרא אלא הכל למטה מחוט הסיקרא ולמעלה דקאמר היינו מקום עולה ולמטה היינו מקום שירים דקאי אהא דכתב אפילו נתערבו שירי החטאת וכו׳ וכן הא דכתב נתן למעלה ושאל יתן למטה ואלו ואלו עלו לו ר״ל למעלה במקום עולה וכששאל אמרינן ליה שיתן למטה במקום שירים ואלו ואלו עלו לו ר״ל לתחילת עולה ולשירי חטאת ודוק:

רש״י בד״ה אביא את אשר נתערב באשם וכו׳ ואף ע״ג דאם נתערבו מחיים וכו׳ משום דאית להו תקנתא וכו׳ ע׳ בס׳ קרבן אהרן:

תוס׳ בד״ה הא אוקימנא וכו׳ וקשה דלרבנן דאמרי יש בילה וכו׳ וראוי לזריקה ר״ל וכדאוקימנא לעיל הא דקתני סיפא ואלו ואלו עלו לו אתאן לרבנן דאמרי יש בילה וא״כ ש״מ מקום עולה מקום שירים דהא לרבנן אף עולה כשירה והא דקאמר יחזור ויתן למטה משמע בנתינה במקום אחד יצא ידי עולה ושירי חטאת ועוד דליכא למימר הא דקתני יחזור ויתן למטה ר״ל יחזור ויתן במקום עולה ויחזור ויתן במקום שירים דאיך יחזור ויתן במקום עולה לכתחילה הא דם עולה ושירי חטאת מעורבין ורבנן לית להו רואין אלא ש״מ מקום עולה מקום שירים ודוק:

בד״ה נתן בחוץ וכו׳ וכגון דיהיב דמים הפנימיים בחוץ לשם מים וכו׳ עיין בס׳ תוי״ט ז״ל:

בא״ד וק״ק אמאי פסיל כשמכניס לשם מים וכו׳ מ״כ בגש״ק וז״ל וי״ל דכיון דאיערוב בדמים הפנימיים ואינהו אתו לכפר דבאה לכפר איכא ואשר יובא לכפר קרינא ביה ריב״א עכ״מ:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

תוס׳ ד"ה ואין תמורתו כו׳ דקאמר ורבא אה״נ אלא הם ל״ל כו׳ הס״ד וכצ"ל. ור"ל דרבא הוא יכול לשנות דס״ל כי האי תנא דדריש הם קרובה כו׳ ולא מאם שור כו׳ ק"ל:

הגהות

גמרא וש״מ מקום עולה מקום שירים כו׳ כצ״ל:

מתניתי'. הניתנין בפנים כו׳ (מיימוני פ״ב מה' פסוה״מ):

שר״ע אומר כל דמים כו׳ (גז״ש):

אף האשם כו׳ כצ״ל:

רש״י ד״ה ת״ל דם שיכול אין כו׳ כצ"ל:

ד״ה יכול כו׳ אחרת תנן מינו ירעו הד״א והס״ד:

ד״ה והני תנאי כו׳ לשון בעיא הוא כו׳ במסכת יומא כצ״ל והס״ד:

ד״ה מאי לאו כו׳ מקום הוא הס״ד:

ד״ה דילמא האי קמ״ל כו׳ פנימית דאפילו למ״ד כו׳ דמן הפנימיות אין החסרון כו׳ כצ״ל והד״א:

ד״ה וחכמים מכשירין כו׳ קרבנות חוץ כו׳ כצ״ל:

תוס׳ ד״ה מנין כו' קרא לתודה לעולה ולאשם כו׳ הנאכלים מיירי הס״ד וכצ״ל:

ד"ה הא אוקמינה כו׳ וקשה לרבנן דאמרי כו׳ כצ״ל:

ד״ה נתן בחוץ כו׳ דמזבח חיצון לדמים הפנימים במקומן דמי וכו׳ כצ״ל נ״ל וע״ש בתוספות:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא מאי קמ"ל דאין עולין מבטלין זה את זה קושיא זו יש להקשות בל"ז אף לפי מאי דס"ד תחילת בכור וסוף עולה ופשיטא תחילת עולה ובכור דאינו בטל קשה נמי מאי קמ"ל דדוחק לומר דקרא אתי לאשמועינן מקום של עולה מקום של שריים דזה פלוגתא דתנאי בלא קרא:

שם בגמרא א"ל רבא תוספאה לרבינא הא אוקימנא ההיא ברובא עליונים ופי׳ רש"י כיון דעולה לא מיתכשרא לא זריק להו במקום עולה כו׳ וצריך לי עיון רב דהא לעיל דף פ׳ ע״ב מקשינן מיניה לר"א ולא ניחא להו לומר דאלו ואלו עלו לו קתני לשם שריים מדקתני אלו ואלו עלו לו כדפי׳ התוספות לעיל דמשמע לשם דמים תחתונים ודמים עליונים והכא רוצה לומר דעלו לו רק לשם שריים וצ"ע:

תוס׳ ד"ה מנין אפילו תימא כו׳ דילמא הני מילי פר ושעיר מתן אחת במתן ד' מנין או עולה בנאכלין היה נראה לי לומר דהא ע"כ מדם דם אי הוי כתיב חד קרא אף דיש סברא לומר דוקא מין במינו השוים מ"מ מרבה אני מהאי קרא כל מה דדמי ליה בחד צד או דבאים בנדר ונדבה או דטעון מתן ד' חוץ בכור ומעשר דאינו דמי בשום צד דאינם באים בנדר ונדבה וגם אין טעון מתן ד׳ א"כ למאן דיליף מפר ושעיר מרבינן מה דדמי להו אף בחד צד או דבאים בחובה או דדמי במתנות א"כ עולה בנאכלין מ"מ כוון דדמי להדדי בחד צד במתן ד׳ לא בטלי וכן מתן אחת במתן ד׳ אי מיירי בכור באשם דמי לחד צד שאינם באים בנדר ונדבה אם לא בכור ועולה דלא דמי בשום צד ודוק:

ד"ה הא אוקימנא כו׳ וקשה דלרבנן דיש בילה ר"ל אף באין בילה נמי דילמא משנה די"ל שנשאר כל הדם התחתונים למטה מ"מ הוי ספק שינוי בדמים ולא פסלינן בשביל ספק שינוי כמו בספק בל תוסיף דפי׳ התוס׳ לעיל וק"ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

ת''ל דם שיכול אין לי אלא אלו. יקרבו שאף אם נתערבו מחיים יקרבו מנין אפילו נתערב באשם כו': ת''ל. חד מינייהו דריש ומשמע ליה את הדם בכל מקום שהוא שמו עליו ולא בטל: יכול אין לי אלא נתערב באלו. דקא מרבינן מיניה דיקרבו שכן תערובתן ראויה לקרב אפילו נתערבו בהמה בבהמה מחיים דהא עולה בתמורה או בעולה אחרת תנן במתני' קדשים בקדשים מין במינו זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא וכן בנתערבו בחולין תמימין תנן לעיל (דף עא:) ימכרו החולין לצרכי אותו המין והדר הוו להו קדשים בקדשים מין במינו מנין אפי' נתערב בדם אשם יקרב ואף על פי שאינו מינו ואם נתערב מחיים לא היה קרב כדתנן (שם) קדשים בקדשים מין בשאינו מינו ירעו: אביא את אשר נתערב באשם. מהאי רבויא גופיה ולא בעי קרא אחרינא הואיל ושניהם קדשי קדשים ואע''ג דאם נתערבו מחיים לא קרב התם משום דאית להו תקנתא ברעייה הוא: ת''ל דם דם. להכי איצטריכו דם דם תרי זימני: והני תנאי כו'. לשון בעיא הוא והנך תלתא תנאי דאיפליגו במילף לעולין שאין מבטלין זה את זה מתלתא קראי בשלמא כולהו מולקח מדם הפר ומדם השעיר לא ילפי קסברי תרי תנאי דשמעתין אין מערבין דם פר ושעיר למתן דם קרנות מזבח הפנימי ומאי ולקח מדם הפר ומדם השעיר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו ופלוגתא דר' יונתן ורבי יאשיה היא במסכת יומא (דף נז:): והאי מדם דם. לא משמע להו לתנא דהקומץ ולתנא דקדש הם אלא מקדש הם כו': ואין תמורתן קריבה. ולא למידרש ביה בהווייתן יהו אתא: נתן למעלה ולא נמלך. מתני' דפליגי ביה ר''א ורבנן בניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה: מאי לאו פלוגתייהו בחטאת שנתערבה בעולה הוא. כדקס''ד עד השתא וקתני דאפי' לרבנן יחזור ויתן למטה לכתחלה ואף על גב דנתערבו השתא סוף חטאת ועולה וש''מ חד מקום הוא: הכא במאי עסקינן. רישא דפלוגתא למטה לכתחלה כגון דאיערב תחלה חטאת החיצונה בשירי חטאת הפנימית דאינהו שירים סתמא הלכך נתן למעלה ולא נמלך דאי נמלך לרבנן ישפך דהוו להו ניתנים בפנים שחזר ונתן מהם בחוץ בקרנות והוי שלא במקומו אבל מכי נתן למעלה הוו להו שירים ושירים ושניהן ביסוד וכרבי ישמעאל דאמר זה וזה יסוד מערבי או כר''ש דאמר זה וזה יסוד דרומי לעיל (דף נג.): ולימא מר כגון דאיערב חטאת החיצונה בשיריים. כלומר בשירי חיצונה כמותה דהכי שפיר טפי שמקום שיריהן שוה לדברי הכל: דלמא הא קמ''ל. האי דאוקמה אף בשירי פנימית דאפילו למאן דאמר שירים הפנימיים מעכבי ה''מ כי לא יהיב מינייהו מידי אבל חסרו מקצתן לאחר מתן דמים הפנימיים אין החסרון מעכב ושופך השאר ליסוד דהא הכא חסרו שירים הפנימיים בשנתן דמיהן למעלה ואפ''ה מתכשרי: והא אוקימנא כו'. והא דקא יהיב למטה לשם שירי חטאת הוא דקא יהיב אבל עולה לא מיתכשר דהא יהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד א''נ מוקמת לה בתערובת חטאת ועולה לא ש''מ מקום עולה מקום שירים דכיון דעולה לא מיתכשרא לא זריק להו במקום עולה אלא באיצטבא ומאי דוחקיה לאוקומה בחטאת ושירים: א''ל ה''מ. הנך שינויי דשנינן לעיל למאי דהוה ס''ד מעיקרא דבבלול פליגי והוה מהדרינן אשינויי דחיקי לאוקומי לדרב אשי דאמר לר''א אין בילה דלא תיקשי ליה הך מתנייתא: מסקנא. דשינויין הדרנא בן ואוקימנא לשינוי דפלוגתא דידהו בהך מתני' בתערובות כוסות הוא ומתרוייהו קאמר ר''א דליתיב למעלה ולמטה ושניהן כשירין והיכא דנתן למעלה ולא נמלך דברי הכל יתן למטה ואלו ואלו עלו ואי הוה מוקי לה רב יהודה בחטאת ועולה הוה קשיא ליה: מתני' הניתנין בפנים ישפכו לאמה. דלית לן רואין ואסור לשנות באלו מפני הכשירן של אלו ובגמרא פריך וניפלוג נמי ר''א בהא דהא אית ליה רואין: ר''ע פוסל. בחיצון: וחכמים מכשירין. בכל קרבנות חוץ מחטאת החיצונה דמיפסלא משום וכל חטאת אשר יובא וגו': גמ' כשם שמצוה להקדים עליונים לתחתונים. דם חטאת לדם עולה כדאמר בכל התדיר (לקמן דף פט.): כך מצוה להקדים פנים לחוץ. דפנים חשוב:

למעלה בלמטה לא מכשיר למעלה אלא ע''י רואין לשם מים ומיהו הא נמי חד טעמא הוא דמשום דאית ליה לשם מים הוא דלא עבר משום בל תוסיף ועוד כשעובר על בל תוסיף אינו משנה בדם לפסול אבל בניתנין למעלה ולמטה וניתנין בחוץ בניתנין בפנים כולהו משנה בדם לפסול: מנין אפי' נתערב באשם כו'. תימה כי היכי דלהאי תנא איצטריך קרא לתודה לעולה ולאשם ולמאן דנפקא ליה נמי מולקח מדם הפר ומדם השעיר דעולין אין מבטלין דלמא ה''מ פר ושעיר ששוין לגמרי במתנותיהן מתן אחד במתן ד' מנין או עולה בנאכלין וכן למאן דנפקא ליה מקודש הם מנא ליה נתערב בדם עולה דלמא בקדשים הנאכלין מיירי: ואין תמורתו קריבה. תימה כיון דתנאי היא אמאי הדר ביה בפ''ק דתמורה (דף ה:) דקאמר ורבא אין ה''נ אלא הם למה לי כו': הא אוקימנא ברובא עליונים. פי' בקונטרס והאי דיהיב למטה לשם שירי חטאת הוא דקיהיב אבל עולה לא מתכשרא דהא יהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד א''נ מוקמת לה בתערובת חטאת ועולה לא שמעת מינה (לא) מקום עולה מקום שירים דכיון דעולה לא מתכשרא לא זריק להו במקום עולה אלא באצטבאות וקשה דלרבנן דאמרי יש בילה והויא לה עולה כשרה ויש דם עולה שנשאר למטה וראוי לזריקה: נתן בחוץ ואחר כך נתן בפנים כשר. וכגון דיהיב דמים הפנימים בחוץ לשם מים דאי לאו הכי היאך חוזר ונותן בפנים והלא כבר נתכפר לשמואל לפי מה שפירשתי לעיל בפ' שני (כו: ד''ה אמר) דמזבח חיצון לדמים הפנימיים כמקומן דמי ובכי האי גוונא מיירי סיפא בפנים ונתן בחוץ שהכניס דמים החיצונים לשם מים וק''ק אמאי פסול כשמכניס לשם מים דלכפר כתיב:

זבחים פא ע"ב