זבחים פו ע"א

דף פו - א

יכול מוטלת עליו מצווה שיחלוץ גידין ועצמות מהבשר ויעלה בשר בלבד לגבי מזבח, תלמוד לומר "והקטיר הכהן את הכל". הא כיצד יתיישבו שני פסוקים אלו הסותרים לכאורה זה את זה? אלא, אם מחוברין הם לבשר יעלו עמו מדין הכתוב "והקטיר הכהן את הכל", ואם פירשו מן הבשר דינם הוא שאפילו אם עלו כבר ומונחים הן בראש המזבח ירדו, מדין הכתוב "ועשית עולותיך הבשר והדם".

ומקשינן: מאן הוא התנא דשמעת ליה דאמר פירשו העצמות מהבשר ירדו, ומשנתנו לשיטתו היא, ^[1] רבי היא! ולא רבנן, דתניא: נאמר בפסוק "והקטיר הכהן את הכל המזבחה", לרבות העצמות והגידין והקרנים והטלפים שמקטירם עם הבשר אפילו אם פירשו ^[2] ממנו. ואלא מה אני מקיים מה שנאמר "ועשית עולותיך הבשר והדם" אשר יש במשמעו שאין להעלות על המזבח כי אם בשר ודם בלבד? אלא, פסוק זה בא לומר לך דין אחר: עיכולי בשר עולה שפקע מן המערכה ^[3] קודם שנתעכל לגמרי אתה מחזיר למערכה, ואי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות שפקעו מהמערכה. והיינו, אמנם אם עלו מתחילה לא ירדו, אבל בדין זה שנתחדש בו החזרת פוקעים, לא נכללו הגידין והעצמות, אלא בשר ודם בלבד.

רבי אומר: כתוב אחד אומר "והקטיר הכהן את הכל המזבחה" הרי זה ריבה להקטרה אף את העצמות והגידין, וכתוב אחד אומר "ועשית עולותיך הבשר והדם". הרי זה מיעט מדין מזבח כל דבר אחר שאינו בשר או דם. הא כיצד ניישב את הסתירה בין שני כתובים אלו? אלא, מחוברין יעלו, פירשו ואפילו אם כבר עלו והרי הן בראש המזבח ירדו.

ונמצא, שרבי הוא התנא הסובר, שאם פירשו, אפילו אם עלו ירדו.

שנינו בדברי רבי, פירשו אפילו הם בראש המזבח ירדו.

אמר רבי זירא: לא שנו שאם פירשו ירדו אלא באופן שפירשו העצמות מן הבשר כלפי מטה דרך ירידה שמתרחקים מהמערכה שבמזבח, אבל אם פירשו ונטו העצמות כלפי מעלה לצד המערכה, אין זו נחשבת פרישה אלא קרובי הוא דאקריבו לעיכול היינו שהתקרבו יותר לצורך הקטרתם, ולפיכך לא בטל מהם דין הקטרה ולא ירדו.

ועתה, שבה הגמרא לדברי תנא קמא שאמר ואפילו אם פירשו ^[4] העצמות מהבשר צריכות הן הקרבה:

ועל כך אמר רבה, [הכי קאמר], לא שנו אלא באופן שפירשו לאחר זריקה של הדם שמאחר ובעת זריקת הדם היו מחוברים לבשר, קבעתם זריקת הדם למזבח ויש להקריבן. אבל פירשו קודם זריקה, שבשעת הזריקה לא היו בני מזבח כלל, אתאי זריקה ושריתינהו להדיוט, ומותר אפילו למעבד מינייהו קתא דסכיני, ^[5] כי כשם שזריקת הדם מתירה למזבח את הראוי לו, כך היא מתירה את העצמות להנאת כהנים ^[6] שלזה הם עומדים.

ובדבר זה שעצמות שפירשו קודם זריקה, הותרו להנאת כהנים לגמרי סבר לה רבה כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: נאמר "עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה" [ויקרא ז] בעולה, והיינו שעור העולה ינתן לכהן, ונאמר "הכהן אשר יכפר בו לו יהיה" [שם] באשם שבשרו יהיה לכהן, ולמדנו בזה גזירה שווה מה אשם עצמותיו מותרין שהרי אף בשרו מותר, אף עולה עצמותיו מותרין. ומשום נותר אין לאסור את העצמות, שאיסור נותר אינו אלא בדבר שהוא בר אכילה וכפי שנאמר "והנותר מבשר הזבח".

ומכריחה הגמרא, שפסוק זה ממנו למדנו גזירה שווה זו מופני היא, דהיינו מיותר, ולכן ניתן לדרוש ממנו גזירה שווה, דאי לא מופני, איכא למיפרך דרשה זו ולומר: מה לאשם, שכן בשרו מותר לכהנים ומשום כך אף עצמותיו מותרות, ומה שאין כן עולה, שלא הותר בשרה לכהנים, אפשר שאף עצמותיה אסורות.

אלא בהכרח ניתן ללמוד מפסוק זה, מחמת כי "לו יהיה" יתירא כתיב בו בפסוק של עולה, שהרי לא היה לו לכתוב אלא "עור העולה אשר הקריב לכהן" ותיבות "לו יהיה" מיותרות הן, ומשום כך ניתן לדרוש מהן גזירה שווה זו.

מתיב רב אדא בר אהבה על דברי רבה שהתיר את עצמות העולה בהנאה: שנינו, עצמות קדשים הנאכלים כגון של חטאת ואשם, לפני זריקה, מועלין בהן כי עדיין לא היתה להן שעת התר לכהנים, לאחר זריקה, אין מועלין בהן. ואילו עצמות של עולה, מועלין בהן לעולם. הרי שעצמות העולה לא הותרו כלל ואפילו לאחר זריקה!?

ומתרצינן: אימא בדברי ברייתא זו: ושל עולה, אם פירשו מן הבשר לפני זריקה אין מועלין בהן משום שלא קבעתם זריקה למזבח, אבל אם פירשו ממנו לאחר זריקה מועלין בהן לעולם משום שבהיותם מחוברים לבשר נקבעו למזבח ע"י הזריקה.

ופליגא רבה על דרבי אלעזר.

דאמר רבי אלעזר: פירשו העצמות מהבשר לפני זריקה מועלין בהם לעולם, ^[7] כי מאחר ופרשו אין הן בני הקטרה, שלא הועילה להן הזריקה, ומשום כך נותרו באיסורן. ואם פירשו לאחר זריקה לא נהנין מהן, מדרבנן. ואם עברו ונהנו לא מועלין. ^[8] והיינו, משום דרשתו של רבי ישמעאל שלמד מאשם להתיר את עצמות העולה, ובאשם לא הותרו העצמות אלא אם פירשו לאחר זריקת הדם שהתירה את העצמות עם הבשר ^[9] קודם שפירשו, והוא הדין בעולה.

מתניתין:

משנה זו באה לפרט את הדין של אימורים כשרים שהוקטרו על המזבח, וקודם שהתעכלו באש המערכה עפו או נפלו מן המערכה לצד המזבח או למטה ממנו, שחלוקים הם בדיניהם מפסולים שעלו על המזבח, ולזאת אומרת המשנה:

וכולן, בין אלו הפסולים ^[10] שעלו על המזבח ששנינו בהם במשניות לעיל שלא ירדו, ובין עצמות וגידין שעלו בהיותם מחוברים ^[11] לבשר, אשר כל אלו אין דין הקטרתם מחמת שראויים הם להקטרה, הרי שאם לאחר שעכלתם אש המערכה פקעו מעל גבי המזבח ונפלו לארץ לא יחזיר ^[12] דהיינו אין צריך להחזיר אותם למזבח שלא נתחדש בהם הדין המיוחד של החזרת פוקעין. וכן גחלת ^[13] שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר אותה למערכה.

אולם, איברים כשרים שפקעו מעל גבי המזבח, אם פקעו ממנו קודם חצות הלילה יחזיר, וכן מועלין בהן אם נהנה מהם כיון שעדיין בני מזבח הם. אבל אם פקעו לאחר חצות הלילה לא יחזיר, ואף אין מועלין בהן משעה זו כיוון שחשובים כמעוכלים והרי הם כדבר שכבר נעשתה בו מצוותו שאין בו מעילה. ^[14]

ועתה, באה המשנה להוסיף על הדינים שנאמרו לעיל בענין פסולים שעלו על המזבח:

כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו ואפילו פסולים שעלו עליו לא ירדו, כך הכבש גם כן מקדש את הראוי לו ומשעה שעלו הפסולים על הכבש לא ירדו.

כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן, כך הכלים מקדשין את המנחות הפסולות שהוכנסו לתוכם וחל עליהן קדושת קרבן ולא יוכלו להיפדות עוד.

גמרא:

שנינו במשנה, איברים כשרים שפקעו מעל המזבח קודם חצות יחזיר, לאחר חצות לא יחזיר. ומקשינן: היכי דמי אותם האברים בשעה שפקעו, אי דאית בהו ממש שעדיין לא נשרפו לגמרי, אם כן אפילו אם פקעו לאחר חצות נמי יש לו להחזירם שהרי עדיין לא הושלמה הקטרתם. ואי דלית בהו ממש מחמת שנשרפו כבר כולם, אם כן אפילו אם פקעו קודם חצות נמי לא יחזירם ^[15] מאחר והושלמה מצוות הקטרתם!?

ד"ה ואין מועלין. דכיון דה"ל כמעוכלין כו'. זה אינו מספיק דהא אף באפר מועלין עד שתצא לבה"ד כדתנן בפ"ב דמעילה אלא הכא משום דפקעו ואין מצוה להחזירן:

גמרא יכול יחלוץ גידים ועצמות כו׳. יש מקשים אליבא דר׳ דסבר והקטיר הכל המזבחה אתי לרבויי מחוברים אפילו דאיסורא היינו ג״ה למחוברים דהיתירא לא איצטרך קרא כדאמרינן בחולין דף צ׳ ע״א א״כ השתא מנ״ל דפרשו אפילו דהיתירא ירדו דלמא ועשית עולותיך לא אתי אלא לג״ה דאיסורא דאם פירשו דירדו אבל להיתירא אפילו פרשו לא ירדו ע״כ. ושיבוש הוא כיון דועשית עולותיך וגו׳ ממעט נמי עצמות דירדו משום דכתיב דוקא בשר ודם ובעצמות לא מצינו דאיסורא ע״כ ממעט נמי גידים אפילו דהיתירא נ״ל:

שם פרשו אפילו הן בראש המזבח ירדו אמר רבי זירא לא שנו אלא שפרשו כלפי מטה אבל כלפי מעלה אפילו פרשו קרובי הוא דאקריבו לעיכול פרשו לא יעלו אמר רבה לא שנא כו׳ כצ״ל. וכ״מ בס״י בכ״י ורבה קאי אמתניתין. פי׳ הא דקתני לא יעלו דמשמע דאיתנהו בכלל קדשים אלא שפירשו לאחר זריקת כו׳ והנה מ״ו הב״ז כתב ג״כ גירסא זו בשם מ״ו הגאון מוהר״ר העשיל זצ״ל. רק שגורס פירשו אפילו הן בראש המזבח ירדו אמר רבה ל״ש כו׳ ורבה קאי אברייתא אבל בכ״מ בפ״ב דמעילה משמע נמי דרבה קאי על מתני׳ ע״ש:

שם ~איתא~ {צאן קדשים: אימא} ושל עולה פרשו לפני זריקה מועלין בהם עד שעת זריקה לאחר זריקה מועלין בהם לעולם ופליגי דרבי אליעזר כו׳ כן צריך להיות. פירוש פרשו לפני זריקה מועלין בהם עד שעת זריקה אבל לאחר שזרק אתיא זריקה ושריתנהו להדיוט אבל אם פרשו לאחר זריקה מועלין בהם לעולם כרבה. ומ״ו הב״ז גורס גירסא שלפנינו אלא מדברי הרמב״ם בפרק שני דמעילה משמע כגירסא זו. וראיתי בדפוס חדש שגורס ברישא דר״א עצמות קדשים לפני זריקה מועלין בהם עד שעת זריקה והמעיין שם בפ״ב דמעילה יראה דלא היה הגירסא כך:

רש״י ד״ה למיעבד קתא כו׳ דלהכי קיימא קשריא כו׳ כצ״ל:

ד״ה לו יהיה יתרא כו׳ לו יהיה ל״ל הס״ד וכצ״ל:

ד״ה פרשו לפני כו׳ ובאיסורייהו כו׳ כצ״ל:

ד״ה וכולן כו׳ הנך פסולים כו׳ בין העצמות כו' האש ופקעו כו׳ הד״א כצ״ל:

ד״ה אי אית בהו ממש שלא נשרפו כו׳ כצ״ל ובד״ח גורס בע״א:

תוס׳ ד״ה מאן שמעת כו׳ דמדקתני לא יעלו כו׳ כצ״ל: פי׳ והא דקתני רבי היא קאי אברייתא דקתני פרשו אפילו הן בראש המזבח ירדו אבל מתניתין אתיא כרבנן:

בא״ד היינו פרשו ועודם ע״ג המזבח כו'. ואפשר לומר דדייק מדכתיב והקטיר הכהן את הכל המזבחה דמשמע דוקא שעודם ע״ג המזבח ולפ״ז אינה מן הצורך מה שכתבו תוספות הא דלא מוקי ועשית עולותיך בירדו למטה משום רבותא אלא דלא צריכא דמוהקטיר גופא משמע דוקא בעודם ע״ג המזבח נ״ל:

ד״ה עיכולי עולה כו׳ והא דאיצטרך תרי קראי כו׳. עיין מה שכתבתי לעיל דף פ״ג ע״ב בד"ה ההוא כו׳:

ד״ה ל״ש אלא שפירשו כו׳ ואברייתא קאי כו׳. ויש להקשות לפ״ז דר״ז קאי על רבי ומחלק בין פרשו כלפי מטה לפרשו כלפי מעלה מנ״ל לרבי דוהקטיר אתי לרבות מחוברים אפילו דאיסורא דלמא גידים דאיסורא חולצן לתפוח כדאמרינן התם בחולין דבעינן מן המותר לך ולמחוברים דהיתירא לא איצטרך קרא מידי דהוה אראשה של עולה והקטיר אתי פרשו כלפי מעלה ועשיתם אתי פרשו כלפי מטה דירדו ויש ליישב:

בא״ד ועוד דבתר הכי שקיל וטרי כו׳. פי׳ דלגירסא זו דגרסי פרשו לא יעלו אמר ר״ז כו׳ וקאי אמתני׳ ואח״כ גרסי פרשו אפי׳ כו׳. אמר רבה לא שנו כו׳ וקאי אברייתא ומ״ט אפסקיה מ״ה גרסי בראש המזבח ירדו אמר ר״ז כו׳ וקאי אברייתא ואח״כ גרסינן פרשו לא יעלו אמר רבה וקאי אמתניתין כאשר כתבתי בפנים. נ״ל:

ד״ה אתיא זריקה כו׳ אפקיה ממשמעותי׳ לאוקמה כו׳ כצ״ל:

בא״ד לא מצי לאוקמה ובשלמים אין חילוק דאם זריקה מתרת בפירש מחיים ה״ה במחובר נמי כו׳ כצ״ל. פי׳ דרבינו לא מצי לאוקמא התם בפירש לאחר זריקה משום דבעולה הזריקה מתרת ובשלמים אין חילוק:

ד״ה מה אשם כו׳ עצמותיו מותרין ונפיק מלו יהיה דבאשם ופירש דמקל וחומר כו' כצ״ל:

בא״ד ושמא הוה מוקמינן כו׳. ועיין לקמן דף צ״ח ע״ב דמתרצו בע״א:

ד״ה ופליגי דר״ג כו׳ וא״ת לרבנן כו׳. פי׳ השתא לגירסא זו דלא מצינו מעילה לאחר זריקה אפילו פירשו קודם זריקה קשה אליבא דר״א לרבנן הא סברי דפירשו יעלו משמע אפי׳ לאחר זריקה ומשני וי״ל דהיינו כולו פירש ע״כ דרבנן דאמרי פירשו יעלו היינו אם פירשו קודם זריקה:

בא״ד וכגון שפרשו למטה דהא כו'. פי' דר״א איירי שפרשו למטה לאחר זריקה ומ״ה אין מועלים ורבנן איירי בעודם ע״ג המזבח:

בא״ד וא״ת דבמסכת תרומות כו׳. פי׳ דבמאי עסקינן התם אי לפני זריקה כולהו אסורים אי לאחר זריקה לרבה כולהו שרי ולר״א של עולה אסורים ושל שאר קדשים כולם מותרים ומשני דפירוש רבינו דהתם מיירי בעצמות כו׳ ועיין בר״ש דמסכת תרומות:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא ופליגא דר״א וכו׳ ז"ל תוספות חיצוניות ופליגא דר״א וכו׳ פירשו לאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין אליבא דרבי קאמר דס״ל לא יעלו ובהא לא פליג ארבה דרבה איירי לת״ק ואיהו לרבי אלא בפירושו קודם זריקה בלחוד דלרבא מהניא להו זריקה לאישתרויי אפילו לרבנן ולר׳ אלעזר לא מהניא להו ואע״ג דלא חזו להסקה מ״מ באיסורייהו קיימי ע״כ:

תוס׳ ד״ה מאן שמעת ליה וכו׳ ור״י פי׳ כרבנן דוקא היא מדקתני לא יעלו משמע דאם עלו לא ירדו מ״כ בגש״ק וז״ל א״נ י״ל דמתני׳ רבי היא והא דקאמר לא עלו ה״ה דאם עלו ירדו אלא אגב דנקיט מחוברים יעלו נקט נמי בפירשו לא יעלו ומיהו אין להביא ראיה דמתני׳ רבי היא מדדייקינן בגמרא מאן תנא דשמעת ליה פירשו ירדו רבי היא דהני לאו אמתני׳ קאי אלא אברייתא ותדע דבפ׳ גיד הנשה דייק הכי אהך ברייתא ולא מייתי מתני׳ ריב״א ז״ל ע״כ והנה הרמב״ם ז״ל ריש פ״ו מהל׳ מעה"ק דין ב׳ הביא המשנה כצורתה ולכאורה נראה דמפרש כפי׳ ר״י דמתני׳ כרבנן אתיא דלא יעלו משמע דאם עלו לא ירדו דאי מפרש כפרש״י ז״ל דמתני׳ רבי היא והא דקתני לא יעלו ה"ה אם עלו ירדו א״כ גיד הנשה במחובר יעלה דלמחוברים דהיתירא לא איצטריך קרא לרבויי מידי דהוה אראשה דעולה כדאיתא בר״פ גיד הנשה דף צ׳ ע״ש ורבינו ז״ל שם דין ד׳ כתב ומסיר גיד הגשה בראש המזבח ומשליכו ע"ג הדשן וכו׳ הרי שפסק כרבנן דריבוייא לא אתי למחובר דאיסורא דההוא אסור ממשקה ישראל ולרבנן אפי׳ פירשו לא ירדו דריבוייא אתי לפירשו אלא צ"ל דרבינו ז״ל מפרש כפי׳ ר״י דדוקא לא יעלו אבל אם עלו לא ירדו אלא דקשה דרבינו ז״ל בפ״ג מהל׳ פסולי המוקדשין דין ט״ז כתב בהדיא שאם אינם מחוברים אם עלו ירדו הרי שמפרש כפרש״י ז״ל דמתני׳ כרבי ופסק כוותיה דריבוייא אתי למחוברים וא״כ איך פסק דמחובר דגיד הנשה אסור להעלותו כרבנן והוה מזכה שטרא לבי תרי ושוב ראיתי להל״מ ז״ל שנתעורר בזה והניח בקושיא ואפשר דרבינו ז״ל סבר דהני סוגיי פליגי והוא מדלא אייתי ההיא שקלא וטריא דפרק גיד הנשה הכא בהאי סוגיא דהאי סוגיא עיקר מקומה הוא אלא ש״מ דהאי סוגיא סברה דלא מרבה רבי מחוברים אלא דהיתירא מדלא ביארו הכא דרבי איירי במחובר דאיסורא והא דמקשה התם אי דהיתירא לא איצטריך קרא לריבויי מידי דהוה אראשה של עולה סוגיא דהכא לא חש להאי פירכא דאיכא למימר שאני ראשה של עולה דגלי קרא שיקריבנו שלם ואפילו הפשט וניתוח לא עביד ורבינו ז״ל שבק סוגיא דפרק גיד הנשה ופסק כהאי סוגיא דסוגיא במקומה עדיפא ודוק:

בא״ד והא דלא מוקי וכו׳ משום דניחא ליה למינקט רבותא דאפי׳ בעודם על גבי המזבח ממעט עיכולי גידים קשה דבפ״ב דמעילה דף ט׳ ע״ב דייק גמ׳ אהא דתנן וכולן שפקעו מע״ג המזבח לא יחזיר וכו׳ הא ע"ג המזבח יחזיר והא דקתני וכולן שפקעו קאי נמי אעצמות וגידין אלמא דע״ג המזבח יחזיר אפילו עיכולי גידין ועצמות וי״ל דמתני׳ דמשמע ע״ג המזבח יחזיר איירי בשרירי דומיא דסיפא כדאוקי בגמ׳ והכא דקאמר דאפילו ע״ג המזבח לא יחזיר איירי בנתעכלו לגמרי א״נ דמתני׳ איירי במשלה בהן האור פורתא ולכך ע״ג המזבח יחזיר והכא איירי בשרירי דלא יחזיר אפי׳ ע״ג המזבח ועיין לתוס׳ ד״ה וכולן שפקעו ודוק:

ד״ה לא שנו וכו׳ כך גי׳ הקו׳ ואברייתא קאי מ״כ בגש״ק וז"ל בספר ישן מצאתי הגי׳ כך אמר מר פירשו ירדו א"ר זירא לא שנו וכו׳ והיא גירסתו של רש״י ז״ל ע"כ ולפ״ז אדברי רבי קאי ודוק:

בא"ד ועוד דבתר הכי שקיל וטרי בפירושא דברייתא ומ״ט אפסקיה עכ״ל. דבריהם אינם מובנים לפי גי׳ רש"י ז״ל שלפנינו ועיין בס׳ ברה״ז שכתב דלא הוו גרסי כגי׳ רש״י והוו גרסי פירשו אפילו והיא פיסקא לברייתא דלעיל בדברי רבי דקאמר פירשו אפילו וכו׳ ירדו וגרסי׳ אמר רבה לא שנו ול"ג ה״ק ואינו חולק על ר׳ זירא אלא היא מימרא בפני עצמה או קאי אדברי ת״ק בברייתא דקאמר ואפילו פירשו דצריך הקרבה ואסור בהנאה לא שנו אלא שפירשו לאחר זריקה וכ״מ כתוב בגש״ק דרבה קאי אמילתיה דת״ק וגי׳ זו היא היותר נכונה בעיני דכיון דת"ק קאמר אפילו פירשו צריך הקרבה ש״מ דאסור בהנאה אבל אי ארבי קאי כיון דאמר ירדו מהיכא משמע דאסור בהנאה ודוק ומדברי הרמב"ם ז״ל בפ״ב דמעילה דין י״ב שכתב להאי מימרא דרבה ולא כתב למימרא דר׳ זירא ש״מ דהוה גריס כגי׳ רש״י ז"ל ומפרש כפירושו ודוק הנה יש מקשים כיון דרבה סבר לה כר׳ ישמעאל דילפא עולה מאשם בג"ש א"כ היה ראוי דיהיה דין העולה והאשם שוה ומאן פליג לן לחלק בין עולה לשאר ק״ק דבעולה אם פירשו לאחר זריקה אסורים ובשאר ק״ק מותרין ונ״ל דקשיא זו מיתרצא כמ״ש רש״י ז״ל ד"ה לא שנו שכתב כיון דבשעת זריקה מחוברים הוו קובעתן זריקה למזבח וכו׳ ר״ל שכמו שהזריקה קובעת הבשר למזבח כן ג"כ קובעת העצמות למזבח כיון שבשעת זריקה הוו מחוברים בהדי בשר משא״כ באשם דהוי איפכא דכיון שהיו מחוברים עם הבשר בשעת זריקה כמו שהזריקה מתרת בשר לכהנים כן העצמות משתרי בהדי בשר ולא ילפא עולה מאשם בג״ש למישרי עצמות אלא כשפירשו לפני זריקה ודוק והנה הרמב״ם ז״ל בפ״א מהל׳ שופר דין ג׳ כתב וכן שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע בו יצא שאין בקול דין מעילה וכתב עליו מרן הכ״מ ז״ל היינו כשתלשו קודם זריקה דאילו לאחר זריקה אין מעילה לא בעורה ולא בקרנים וכו׳ ובמחילה מכבודו לא דק שפיר בפ״ב דמעילה דין י״ב שפסק שם רבינו ז״ל כרבה דבעולה אם פירשו לאחר זריקה מועלין בהן לעולם ודוק:

ד״ה אתיא זריקה וכו׳ אבל פירשו לאחר זריקה לא מצי לאוקמה דבשלמים אין חילוק וכו׳ ה״ה במחובר נמי וכו׳ כצ״ל ר״ל דבשלמים אין חילוק בין פירש מחיים בין מחובר כמו שאם פירש מחיים זריקה מתרת ה״נ במחובר נמי זריקה מתרת כמו שמתרת הבשר דמאי שנא וא״כ לתקוע נמי שרי ואין חילוק אלא בעולה לכך ליכא לאוקמה אלא בפירשו קודם זריקה כל זמן שלא נזרק הדם ודוק וז״ל תוספות חיצוניות ואומר משי"ח דהאי דאסרינן בר״ה למתקע בשופר של עולה מיירי לתקוע קודם זריקה דאילו לאחר זריקה מותר וליכא לאוקמא בהפרישו לאחר זריקה דדכוותה גבי שלמים אמאי קאמר לא יתקע הא ממון בעלים נינהו ע״כ והוא מבואר כמו שפירשתי ודברי ברה״ז בזה אינם מבוררים לי ע״ש:

ד"ה ופליגא דר״א וכו׳ וי״ס שגורסים מועלין בהן עד זריקה וכו׳ יש להקשות להאי גירסא א"כ לפ״ז אין חילוק בין עצמות עולה לעצמות שאר קדשים דלכולהו לפני זריקה אין מועלין בהן אלא עד שעת זריקה ולאחר זריקה בכולהו אין מועלין אלא דבעולה לא נהנין מדרבנן ובברייתא קתני דיש חילוק בין עולה לשאר קדשים דבעולה מועלין ובשאר קדשים אין מועלין בשלמא לגי׳ רש״י ז״ל דגריס לפני זריקה מועלין בהן לעולם יש ליישב הברייתא הכי עצמות קדשים לפני זריקה מועלין בהן עד שעת זריקה לאחר זריקה אין מועלין בהן ושל עולה לפני זריקה מועלין בהן לעולם אלא לגי׳ התוס׳ קשה גם אף לגי׳ רש״י ז״ל תקשי דמשמע מפרש״י ז״ל דאף בשאר קדשים אם פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם שכתב ואשם פירשו לאחר זריקה הוא דבהדי בשר אישתרו בזריקה לכהנים וא״כ לא יש חילוק בין עולה לשאר קדשים וקשיא ברייתא וי״ל דר׳ אלעזר סבר דההיא ברייתא משבשתא היא ולא סמכינן עלה דהא אף לרבה תקשי וצריך לשבשה ודוק:

בא"ד וא״ת לרבנן דאית להו דאפילו פירשו יעלו אמאי אין מועלין איכא למידק מנ״ל דלרבנן אין מועלין דילמא קושטא הוא דלרבנן מועלין ולא קאי הכא אלא לרבי דאמר פירשו אפילו וכו׳ ירדו בשלמא לגי׳ דגרסינן ואפילו פירשו וקאי אמילתיה דת"ק ניחא מה שהקשו אלא לגי׳ דגרסינן פירשו אפילו וקאי ארבי מאי מקשו וי"ל דפסיקא להו דהאי דרשא דר׳ ישמעאל אתיא אליבא דכ״ע ודוק:

בא״ד וי"ל דהיינו פירשו קודם זריקה וכו׳ תירוץ זה לא אתי אלא לגי׳ רש״י ז״ל דגריס פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם לפ״ז איכא למימר דרבנן דאמרי פירשו יעלו איירי בפירשו לפני זריקה אבל לגי׳ התוס׳ דגרסי פירשו לפני זריקה מועלין בהן עד זריקה לא אתי האי תירוצא כיון דהעלייה היא לאחר זריקה א״כ אמאי יעלו הא כבר התירתה זריקה ולכך כתבו א״נ כדי ליישב אף לגירסתם ודוק:

בא״ד א״נ לפי׳ ר״י דלעיל אפילו פירשו לאחר זריקה וכגון שפירשו למטה וכו׳ ר״ל הא דקאמרי רבנן פירשו יעלו איירי אפילו פירשו לאחר זריקה לפי פי׳ ר״י דלעיל דרבנן דאמרי אפילו פירשו איירי בעודם ע״ג המזבח והכא איירי בפירשו למטה וק״ל:

בא"ד וא״ת דבמסכת תרומות וכו׳ וכן עצמות קדשים וכו׳ ז״ל הר״ש ז״ל שם תימא במאי עסקינן אי לפני זריקה כולהו אסירי ואפילו מעילה איכא בקדשי קדשים דאין כאן שעת היתר לכהנים אי לאחר זריקה לרבה (לר״א כצ״ל נ"ל) כולהו שרי ולר״א (לרבה כצ״ל נ״ל) של עולה אסורין ושל אשם וחטאת כולן מותרין וכו׳ ע״ש:

ד״ה וכולן שפקעו וכו׳ דיעלו דקאמר היינו אם ירצה מ״כ בגש״ק וז״ל ולא נהירא דכיון דמשלה בהן האור וקלטינהו מזבח צריך לעלות כשאר כל קדשים כשרים דלמה יניחם ליפסל מאחר שיכול להכשירם ולהעלותם ע״כ מס׳ ישן:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

גמרא. פיסקא. פרשו ירדו אמר רבי זעירא כו׳ כצ״ל ה״ג לדברי רש״י והתוספות ואדברי ר׳ קאי ודוק:

אימא ושל עולה פרשו לפני זריקה אין מועלים בהם לאחר זריקה מועלים כו׳ (כצ״ל נ״ל) ומ״ש ופליגא דר׳ אליעזר דאר״א פרשו לפני זריקה מועלים כו׳ ור"ל בעולה וכמ״ש רש״י להדיא. והנה מה שהגהתי הסוגיא היא ברורה ומובנת כפשטה ומאחר שראיתי בדברי הרב הכ״מ דברים תמוהים בזה אעתיקם ואלבנם בס״ד. דע שהרמב״ם ז״ל כתב בפ״ב דמעילה דין י״ב וז״ל העצמות וכו׳ שפירשו מקדשי קדשים לפני זריקת דמים מועלים בהם פרשו לאחר זריקת דמים אין מועלין בהם. עצמות העולה שפי׳ לפני זריקה אין מועלים בהם לאחר זריקה שהזריקה מתרת אותם ואם פרשו לאחר זריקה מועלים בהם לעולם עכ״ל. והנך אתה רואה איך שהדבר ברור כשמש לפי מה שהגהתי דין הרב הוא ברור והסוגיא היא ברורה והוא דהרב פסק ממש כרבה ורבה קאי אברייתא דאיירי בעולה ופירש לפני זריקה זריקה מתרת בהנאה דילפינן עולה מאשם ואם פירש לאחר זריקה מועלים לעולם דלא שרינהו זריקה כיון שהיו מחוברים ועומדים להקרבה וכמ״ש רש״י ושאר קדשים זריקה מתרת הכל וקודם זריקה מועלים בכל. והכסף משנה ז״ל העתיק הסוגיא בטעות כמו שהיה בספרים שלפנינו וכתב ע״ז וז"ל ובאמת כי סוגיא זו יש בה כמה תימה כו׳ שיראה המעיין ומ״מ נראה שרבינו פסק כר׳ אלעזר דאתי כרישא דברייתא דר״א בר אהבה ובעולה פסק כברייתא דר״א ב״א עכ״ל. ודברי תימה הן דהא ודאי ר׳ אלעזר אעולה קאי וס״ל דמועלים בהם אפילו פרשו קודם זריקה ונזרק אח״כ ורישא דברייתא מיירי בשאר קדשים ודלא כפסק הרב סוף דבר אני רואה שתי ראיות בשביל שלא הרגיש הרב הכ״מ בהג״ה שהגהתי היתה הסוגיא נגדו כחומה ולפי מ״ש א״ש הכל והוא ברור ופשוט ודוק:

וכולן שפקעו כו׳ (מיימוני פ״ו מהלכות מעשה קרבנות ופ״ב מהל׳ מעילה) וז"ל הרב שם עצמות העולה שפקעו כו׳ קודם חצות מועלים כו׳ לאחר חצות אין מועלים כו׳ כיון שהגיע חצות לילה נעשו כל האיברים כמי שנתאכלו ונעשה אפר עכ"ל. ונ״ל ברור שיש ט״ס בדבריו וכצ״ל איברי עולה שפקעו כו׳ ול״ג עצמות כו׳ ותדע שהרי סיים הרב בלשונו נעשו כל האיברים כו'. והרב הכסף משנה כתב דעצמות יליף רבינו מאיברים וכו׳ ואין ספק דתקפה עליו משנתו דבעצמות שנינו להדיא וכולן שפקעו מע״ג המזבח לא יחזיר ופירש״י במעילה דף ט׳ ע״ב ואין בהם מעילה וכך מוכח שם בסוגיא לכן נראה ברור דאאיברים קאי ופסק כר״י ואמוראי דלקמן דס"ל כוותיה דיצאו מידי מעילה אחר חצות וכמו שהגיה רש״י לקמן בגמרא ודוק ועיין בפרק ו׳ מהלכות מעשה קרבנות מדינים אלו וכאן קיצר הרב וסמך אמ״ש שם נ״ל:

רש״י ד״ה ואפילו פרשו כו׳ ואפילו פרשו בתמיה והא מחוברים יעלו הוא דקאמר כצ״ל והד״א והס״ד. ור"ל אדברי ר׳ קאי דס״ל דלעולם ירדו אפילו בפירש למערכה ולא ס״ל דיעלו אלא דוקא במחוברים דאל״כ ה״ל לחלק בפירשו וע״ז משני רבה דה"ק דל״ש דירדו כו׳ ק"ל נ״ל. ועיין מה שאכתוב בביאור דברי התוספות בזה:

תוס׳ ד"ה עיכולי עולה כו' למעוטי מעיכולי גידים כו' אלא עיכולי כו׳ דליתיה על המזבח החיצון כו׳. ר"ל (כגון קטרת):

ד"ה לא שנו אלא שפי׳ כו׳ ועוד דבתר הכי שקיל וטרי בפי׳ דברייתא ומ"ט אפסקי׳ עכ״ל. דבריהם לכאורה אינם מובנים דלא מצינו בסוגיא שאח״ז שקלא וטריא בפי׳ הברייתא והאיר עיני מ״ו הגאון מהר״ר העשיל נר״ו והוא דהתוס׳ מפרשים השני תיבות של (ואפילו פירשו) שכתב רש"י ז״ל שחסר מן הגירסא ושהוא קושי׳ בלשון תמיה והתוס׳ מיאנו בזה הפירוש חדא דאין הדרך שרבה יפרש דברי ר׳ זירא ועוד דלשון ר׳ זירא אינו סובל דברי רבה כלל ועוד מצאתי דבילקוט ובהעתק הכסף משנה לא העתיק תיבת הכי קאמר בדברי רבה וה״ג לה אמר רבה לא שנו כו׳ ומפרשי התוס׳ דהאי ואפילו פירשו הוא פיסקא לברייתא דלעיל דקאמר פרשו אפילו כו׳ ירדו אמר רבה ל״ש כו׳ ואינו חולק על ר׳ זירא ואיפכא גרסינן פירשו אפילו כו׳ אמר רבה כו׳ והוא פיסקא בדברי רבי (וכך משמע מהתוס׳ דלקמן ד״ה ופליגא כו') או קאי את״ק ואפילו פירשו דצריך הקרבה ואסור בהנאה ל"ש אלא שפי׳ קודם זריקה כו׳ וא״כ יהיה דברי התוס׳ ברורים ומובנים לך ואפשר שהתוס׳ לא היה להם דברי רש״י שלפנינו וק״ל:

ד"ה אתיא זריקה כו׳ פי׳ רבינו דאיירי כו׳ מיהו לא ידענא מ״ט אפקי׳ ממשמעותי׳ כו׳ (ר״ל תמה על רבו שלא פי׳ כפשוטו) דבשלמים אין חילוק כו׳ (ר״ל דאם כן בשלמים נמי הוי יצא לאחר זריקה במו בעולה וק"ל) ואם זריקה מתרת בפירש מחיים (ר״ל כשהי׳ בעין) ה״ה במחוסר נמי (ר״ל שנעשה מהם שופר וכוונתם לפסוק להלכה דאי פירשו מחיים בשלמים ונזרק הדם אחר כמה ימים מועלת להוציא מידי מעילה ולהתיר הבשר בשלמים אף שלא היה הקרן בשעת זריקה ולפי״ז מותר לתקוע בקרן שלמים שפי׳ מחיים ונזרק הדם אח״כ וה״ה בעולה ולא קאי דבריהם אפי׳ רבינו כלל לא לאתובי ולא ליסייעי׳ ואפשר שיש איזה ט״ס בלשונם ודוק):

הגהות

גמרא ועצמות ויעלה בשר כו׳ כצ״ל:

אמר רבה ה״ק ל״ש כו׳ (מיימוני פ״ב מהלכות מעילה):

כשם שהמזבח מקדש כו׳ כך כו׳ (מיימוני פ״ג מהלכות פסוה״מ):

איברים שפקעו כו׳ קודם חצות יחזיר ומועלים כו׳ כצ״ל:

רש״י ד"ה לא שנו כו׳ קדשים פסולים הס״ד: ואח״כ ד״ה אבל פירושו כו׳ להדיוט למיעבד כו׳ דלהכי קשריא נמי עצמות כו׳ הד״א:

ד"ה לו יהיה ל״ל הס״ד כצ״ל:

ד"ה ופליגא כו׳ אדרבה כצ״ל:

ד"ה פרשו לפני כו׳ ובאיסורייהו קיימי הס״ד: ואח״כ ד״ה פרשו כו׳ דבהדי בשר אישתרו כו׳ כצ״ל:

ד״ה ומועלים כו׳ נינהו הס"ד: ואח"כ ד״ה ואין כו׳ כמעוכלים כדמפרש כו׳ הד״א:

תוס׳ ד״ה מאן שמעת כו׳ רבי היא פירש״י ומתני׳ אליבי׳ אתיא ור״י פירש דברבנן דוקא היה כו׳ כצ״ל ודוק נ״ל:

ד"ה מה אשם כו׳ לדרשא אחריתי הס״ד: ואח״כ ד"ה ופליגא דר״א כו׳ לאחר זריקה וכגון שפירש כו׳ וא״ת דבמסכת תרומות (פי״א דף נ״ט) אמרינן גרעינין כו׳ אסורים השליכן מותרים כו׳ מכניסן ומצנען א״כ כו׳ אבל משליכן בטל שם כצ"ל נ"ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא יכול יחלוץ גדים ועצמות יש להקשות הא דאמרינן בפ׳ גיד הנשה דף צ׳ דאמרינן דסבר רבי דמחוברין דהתירא לא צריכי קרא לרבויי כי איצטרך קרא לגיד הנשה במחובר והשתא מנ"ל לרבות גיד הנשה דילמא איצטרך רבויא דוהקטיר הכל המזבח שלא תטעה לומר הא דכתיב ועשית עולתיך הבשר והדם שמצוה מוטלת עליו שיחלוץ גדים ועצמות וכ"ת דזה אי אפשר לומר דהייתי יליף מראשה של עולה דצריך שיקריבנו שלם והרי עצמות הרבה יש א"כ מנ"ל ללמוד על גדים ועצמות דהתירא דאם פירשו ירדו דילמא אתי רק לרבות גיד הנשה דאיסורא ואי כתיב האי ריבוי לבד הייתי מרבה אפילו אם פרשו גידים דאיסורא שיעלו דהא בגידים דהתירא מהי תיתי לומר שירדו והייתי אומר שרבתה תורה גידים דאיסורא שהם שוים לגידים דהתירא ואם נכתב ועשית הבשר והדם הייתי אומר דפירשו ירדו אפילו דהתירא ולכך כתיב ועשית וכתיב כל לרבות גיד הנשה דאיסורא ולמעט פירשו אבל גידים דהיתרא מנ"ל למעט ויש לישב וק"ל.

פיסקא פירשו לא יעלו התוספות מחקו גירסא זו ולפ"ד יש לומר דקאי אדברי רבנן דממעטי עיכולי גידים ולכך אמר ל״ש כו׳ אבל כלפי מעלה קרובי הוא דאיקרבי לעיכול אבל אם נפרש שקאי על אברים שפירשו לא יתיישב לישנא דאיקרבי לעיכול וק"ל:

שם ואפילו פירשו לפי משמעות התוספות לא ניחא להו בגירסת רש״י אלא שזה פיסקא בדברי רבנן וה״ג ואפילו פירשו אמר רבה לא שנו כו׳ וזה גירסא יותר נכונה:

שם אימא ושל עולה עיין בב"ז שהגי׳ וז"ל אימא ושל עולה פי׳ לפני זריקה אין מועלים בהם ולאחר זריקה מועלים וכו׳ עכ"ל וכתב שראיתי בדברי הרב הכ"מ דברים תמוהים בזה אעתיקם ואלבנם בס״ד דע שהרמב"ם כתב בפ׳ ב׳ דמעילה וז"ל העצמות וכו' שפירשו מקדשי קדשים לפני זריקת דמים מועלים בהם פירשו לאחר זריקת דמים אין מועלים בהם עצמות עולה שפירשו לפני זריקה אין מועלים בהם לאחר זריקה כו׳ ואם פירשו לאחר זריקה מועלים בהם לעולם עכ"ל והכ״מ ז"ל העתיק הסוגיא בטעות כמו שהיה בספרים שלפנינו וכתב ע"ז וז"ל ובאמת כי סוגי׳ זו יש בה כמה תמיות כו' שיראה המעיין ומ״מ נראה שרבינו פסק כר"א דאתי ברישא דברייתא דרב אדא בר אהבה ובעולה פסק כברייתא דרב אדא בר אהבה עכ"ל הב"ז בהעתקת הדברים ואני לא יכולתי להבין דברים אלו לשבש ספרים בחנם דהא אף לפי גירסא שלפנינו אין חילוק לענין דינא כלל והכי מתפרש אימא ושל עולה פירשו לפני זריקה מועלין בהם ר"ל קודם זריקה דעדיין לא שריתינהו זריקה לאחר זריקה מועלים בהם לעולם ופליגא דר"א ולפי גירסת התוספות בדברי ר"א דלא גרסי לעולם ולא פליגי אלא אסיפא ושפיר כתב דפסק הרמב"ם כר"א דרב אדא בר אהבה ברישא לא פליג עמו ובעולה פסק כברייתא דרב אדא בר אהבה משום דפליג אר׳ אלעזר וסבר דאם פירש לאחר זריקה מועלין לעולם ואני לא היה לידי ספרי הרמב״ם לעיין כל צרכי אבל מ״מ לענין דינא אין נפקותא בין גירסת מ"ו הב"ז ובין ספרים שלנו אלא לפי גירסת רש״י ותוספות יש חלוק דלרש״י פליגי אפילו ברישא ולתוספות לא פליגי ברישא והכ״מ כתב ע״פ גירסת התוספות ואם כן אין שום תפיסה עליו לכתוב על מאור עינינו שהעתיק הסוגיא בטעות וק״ל:

תוס׳ ד״ה {פנים מאירות: מאן} שמעת ליה ור״י פי׳ כרבנן דוקא היא ולי נראה דפי׳ דמתני׳ אליבי׳ אתיא דאזיל לשיטתו דפירוש לעיל בסוגיא בפיסקא כשם שאם עלו אמר עולא לא שנו כו׳ ר׳ חנינא מסוריא מתני אסיפא עצמות וגידים ופי׳ שם רש״י דקתני במתני׳ לא יעלו וה״ה נמי דאם עלו ירדו משום דהאי לא שנו קאי אפסולין שהיו במזבח וירדו לא יעלו ולזה אמר לא שנו אלא בעודם שהיו על המזבח לא משלה בהם אור וכו׳ ולכך צריך נמי לפרש מתני׳ הכי דאל״כ שאם עלו לא ירדו אפילו בלא משלה בהן את האש א״כ לא שייך למיתני ל"ש אם לא שנדחוק לומר לאחר שעלו וחזרו וירדו שלא יעלו ועל זה קאי לא שנו וזה לא נזכר במתני׳ כלל ולא שייך למיתני עליו לא שנו וכן הסוגי׳ מכרעת כדברי רש״י דלפי׳ ר״י קשה למה תני בהך מתני׳ ואלו אם עלו ירדו כיון דאם עלו לא ירדו היה למיתני גבי הנך דקתני ברישא אלו אם עלו לא ירדו אלא ע״כ כדברי רש״י והא דתני פירשו לא יעלו משום דתני ברישא בזמן שמחוברי׳ יעלו תני בסיפא לא יעלו ולעולם דאף אם עלו ירדו וק״ל:

בא״ד משום דניחא ליה למנקט רבותא כו׳ לא יכולתי להבין דבריהם כיון דזה רבותא א"כ קשה מנ״ל לומר דלא מהדרינן עיכולי גידים אפילו בעודם על המזבח דילמא מיעוטא דהבשר והדם אתי למעט אם פירשו לארץ אבל עיכולי גידים ועצמות והם על המזבח מהדרינן וק״ל:

ד"ה לא שנו כו׳ ויש ספרים דגרסי פירשו לא יעלו כו׳ ולא נהירא כו׳ כיון שהוא למטה בקרקע נ״ל דזה לפי פירושם דפי׳ לעיל דמתני׳ איירי דוקא בשירדו לארץ אבל לפירוש רש״י שפיר נוכל לומר אף דהם על המזבח ירדו ועוד דבתר הכי שקיל וטרי בפירושא דברייתא עיין מה שכתב הב״ז בשם הגאון מהר״ר העשיל ויפה כיון שגרסו ואפילו פירשו אמר רבה לא שנו ואדברי רבנן קאי וק״ל:

ד״ה אתי זריקה ושריתינהו כו׳ או פירשו קודם זריקה קודם שלא נזרק הדם ר"ל דאסור לתקוע בשופר זה קודם זריקת דם אבל לאחר זריקת דם מותר לתקוע דהא מותר למעבד מיניה אפילו קתא דסכינא וק״ל דבשלמים אין חילוק דלאחר זריקה שרי אפילו לתקוע ואם זריקה מתרת כו' ע׳ בב"ז שנפל טעות בספרים:

ד״ה מה אשם עצמותיו מותרים כו׳ לקמן פרק דם חטאת כו׳ ונפיק ליה מלו יהיה דאשם כן היה צריך להגי׳ דהא באמת רש״י הקשה שם על פירושו דקל וחומר ולמד מלו יהיה דאשם גופיה וק״ל:

בא״ד ומיהו יש להסתפק למה לי ג"ש הא בגופיה נמי כתיב לו יהיה ולי היה נראה לתרץ קושיות אלו דהא ע"כ צריכין אנו לומר כיון דילפינן מאשם א״כ נילף לגמרי מאשם דאף אם פירשו לאחר זריקה דמותר לעשות מהם אפילו קתא דסכינא וע"כ צריכין אנו לומר דלרבנן דמדאיצטרך לרבות דאפילו אם פירשו יעלו ש״מ דלא נפקי לגמרי לחולין וכן לרבי מדאיצטרך למעט פירשו דירדו ש״מ דקדשים פסולים מיקרי דאי נפקי לחולין לגמרי פשיטא דירדו וזה ברור ויש עוד לפקפק בענין זה דאם פירשו קודם זריקה אתי זריקה ושריתינהו וילפינן מאשם ואי לא כתיב לו יהיה באשם אלא מקל וחומר מבשר הייתי אומר דוקא אם פרשו לאחר זריקה דאז מתיר הזריקה הבשר וקל וחומר לעצמות אבל אם פירשו קודם זריקה כיון דפירשו לאו בני הקטרה נינהו לא מהני להו זריקה ובאסורייהו קיימי ולכך איצטרך לו יהיה דאפילו פירשו קודם זריקה מותרים לאחר זריקה והשתא איצטרך ג״ש דעולה דאם מגופיה דקרא דכתיב לו יהיה הייתי יליף התירא אם פירשו לאחר זריקה אבל פירש קודם זריקה מועלין בהם ואתי קרא לרבנן דיעלו ולרבי איצטרך למעט דירדו ולכך ילפינן ג״ש וע״כ לו יהיה באשם אתי אפירשו קודם זריקה דלאחר זריקה אין צריך קרא דילפינן מקל וחומר וע"כ בעולה נמי דאם פירשו קודם זריקה כיון דבשעת זריקה לאו בני מזבח היא אתי זריקה ושריתינהו להדיוט ורבויא אתי לרבנן דיעלו אם פירשו לאחר זריקה ולרבי ירדו ודוק כנ"ל לישב:

ד"ה ופליגי דר"א כו׳ ויש ספרים שגורסים מועלין בהם עד זריקה כו׳ וא"ת לרבנן דאית להו דאפילו פירשו יעלו אמאי אין מועלין ר"ל דבשלמא בל"ז דודאי רבנן דדרשי מוהקטיר אפילו פירשו דיעלו ומסתמא י"ל דקרא מיירי לאחר זריקה מצינו לפרש רבנן אליבא דר"א שנפרש קודם זריקה דמועלין אף לאחר זריקה א"כ יעלו לאחר זריקה אבל עכשיו לגירסא זו דאם פירשו קודם זריקה אין מועלין אלא עד זריקה ולא לאחר זריקה וכשפירשו לאחר זריקה אין מועלין כלל א"כ איך מפרש ר"א דברי רבנן דלאחר זריקה א"א לוקמיה דיעלו כיון דאין מועלין בהם ותירצו דע"כ צריך לפרש דפירשו קודם זריקה ויעלו קודם זריקה א״נ לפי׳ ר"י דלעיל וכגון שפירשו למטה ר״ל הך דר״א מיירי שפירשו למטה ומילתא דרבנן מיתוקמיה בעודה על המזבח וק״ל:

ד״ה וכולן שפקעו כו׳ ובגמרא אמרינן דמשלה בהם האור יעלו ר״ל דלעיל דף פ״ה ע״ב אמרינן בפיסקא כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו ואמר עולא דאם משלה בהם האור יעלו בפסולין והכא קתני וכולן שפקעו שלא יחזיר לכן פירשו דמשלה בהם אור פורתא ולא נעשה מצותן ולפי׳ הקונטרס נמי ניחא די״ל דיעלו דקאמר היינו אם ירצו וק״ל:

בא״ד ואם היינו מפרשים כו׳ דמ״מ קשה למאן דמתני לה אסיפא ר״ל לא שנו דמשלה בהם את אור קתני על הסיפא העצמות והגידים ומ"מ קשה דהכא קתני לא יחזיר והתם קתני יעלו וע״כ צריכין לתירוצא דלעיל וק״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמ' יכול יחלוץ. מצוה מוטלת עליו: מאן שמעת ליה כו'. ומתני' אליביה אתיא: כלפי מטה. דרך ירידה ומתרחקי מן המערכה: כלפי מעלה. לצד המערכה אין זו פרישות אלא קריבה אצל העיכול של אש: ואפי' פירשו. נראה בעיני שחסר מן הגירסא ולמאי דגרס ה''פ ואפי' פירשו בתמיה והא מחוברין יעלו הוא דקאמר: לא שנו. דקאמר פירשו ירדו ומיהו איתנהו בכלל קדשים אלא שפירשו לאחר זריקה דכיון דבשעת זריקה מחוברים הוו קובעתן זריקה למזבח וכי פירשו הוו להו קדשים פסולין: אבל פירשו לפני זריקה. דבשעת זריקה לאו בני מזבח היו אתאי זריקה ושריתינהו להדיוט: למיעבד קתא דסכיני. כי היכי דשריא בשר לגבי מזבח דלהכי קאי קשריא נמי עצמות למאי דקיימי והיינו הנאת כהנים כרבי ישמעאל: לו יהיה בעולה. עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ונאמר לו יהיה באשם כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן [וגו'] לו יהיה: מה אשם עצמותיו מותרין . שהרי אף בשרו מותר ואי משום נותר דבשריפה לא שייך נותר אלא במידי דבר אכילה כדכתיב (ויקרא ז) והנותר מבשר הזבח וגו': לו יהיה. יתירא הוא דמצי למיכתב עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה למה לי: עצמות קדשים הנאכלין. כגון חטאת ואשם מועלין בהן דאין כאן שעת היתר לכהנים: ופליגא דר''א. אדרבה: פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם. דכיון דפירשו אינהו לאו בני הקטרה נינהו לא אהני להו זריקה ובאיסורייהו קיימי: פירשו לאחר זריקה לא נהנין. מדרבנן ולא מועלין כרבי ישמעאל דגמר מלו יהיה דאשם ואשם פירשו לאחר זריקה הוא דבהדי בשר אישתרו בזריקה לכהנים: מתני' וכולן. הנך פסולין שעלו דתנן בהן לא ירדו בין עצמות וגידים שהעלן מחובר ועכלתן האש: שפקעו מעל המזבח. לארץ: לא יחזיר. א''צ להחזיר: קודם חצות יחזיר. בגמרא מפרש טעמא: ומועלין בהן. דאכתי בני מזבח נינהו: ואין מועלין בהן. דכיון דהוו להו כמעוכלין כדמפרש בגמרא הוו להו דבר שנעשית מצותו ואין מועלין בו: גמ' אי דלית בהו ממש. שנשרפו כולן:

מאן שמעת ליה דאמר פירשו ירדו רבי היא. ופי' רש''י ומתני' אליביה אתיא ור''י פי' כרבנן דוקא היא דמדקתני לא יעלו משמע דאם עלו לא ירדו והא דאמרי רבנן והקטיר לרבות כו' ואפי' פירשו היינו פירשו ועודם על גבי המזבח והא דלא מוקי מיעוטא דועשית עולותיך הבשר והדם בירדו למטה משום דניחא ליה למנקט רבותא דאפי' בעודם ע''ג המזבח ממעט עיכולי גידים וה''ה דממעטי בלא עיכול אם ירדו למטה ופירשו: עיכולי עולה אתה מחזיר כו'. ולעיל בריש פירקין (דף פג:) דאיצטריך לרבויי פוקעין מהעולה היינו משום דמהכא לא ידעי אלא בעודם על המזבח אבל למטה לא אי נמי כי היכי דלא נפקא ליה מאשר תאכל האש (ויקרא ו) משום דאיצטריך למעוטי עיכולי קטורת הכי נמי מקרא דהכא כיון דאיצטריך למעוטי עיכולי גידים ולית ליה הא דקאמר לעיל לאו ממילא שמעינן ליה והא דאיצטריך תרי קראי חד למעוטי קטרת וחד למעוטי גידים משום דאי מקרא דאשר תאכל האש לא הוה ממעטי' אלא עיכולי [קטורת] דליתיה על המזבח החיצון אבל עיכולי גידים לא ואי מקרא דהכא לא ממעטי' קטורת דבר הקרבה הוא דומיא דבשר ודם הלכך צריכי: לא שנו אלא שפירשו כלפי מטה. פי' לצד חוץ אבל כלפי מעלה פי' לצד המערכה כך גירס' הקונטרס ואברייתא קאי ויש ספרים דגרסי פירשו לא יעלו ואמתני' קאי ולא נהירא דמה שייך ביה קריבה לעיכול כיון שהוא למטה בקרקע ועוד דבתר הכי שקיל וטרי בפירושא דברייתא ומ''ט אפסקיה: אתיא זריקה ושריתינהו אפילו למיעבד בהו קתא דסכיני. והא דאמר פ' ראוהו ב''ד (ר''ה דף כח.) שופר של עולה לא יתקע פירש רבינו דאיירי שהפרישו לדמי עולה וכן של שלמים שהפרישו לדמי שלמים ודמי שלמים אין בהם מעילה כדאמרינן בפסחים פר' שני (דף כז:) הכא בעצי שלמים עסקינן מיהו לא ידענא מאי טעמא אפקי' ממשמעותיה לאוקומה בדמים דהא איכא לאוקומה בפירש מחיים או פירש קודם זריקה כל זמן שלא נזרק הדם אבל פירש לאחר זריקה לא מצי לאוקמה דבשלמים אין חילוק ואם זריקה מתרת בפירש מחיים ה''ה במחוסר נמי כמו שמתרת הבשר דמ''ש ואם כן לתקוע נמי שרי. נ''ל: מה אשם עצמותיו מותרין. פי' .. בקונטרס שהרי אף בשרו מותר כל שכן עצמותיו והוא עצמו הקשה על פירוש זה לקמן פרק דם חטאת (דף צח.) דאמר מהיקישא דזאת התורה מה אשם עצמותיו מותרין אף כל עצמותיו מותרין (ולא) ונפיק מלו יהיה (דעולה) ופירש דמק''ו דבשר לא נפקי עצמות דאיכא למימר דלא התיר הכתוב אלא בשר הראוי לאכילה וא''כ על כרחין הא דפשיטא ליה באשם היינו משום דכתיב לו יהיה והא דנקט חשם טפי מחטאת אע''ג דבההוא קרא נמי כתיב חטאת דכתיב כחטאת כאשם תורה אחת להם לכהן אשר יכפר בו לו יהיה משום דעיקרא דקרא באשם נקטיה ועוד דלו יהיה כתיב לשון יחיד ואיכא לאוקומה באשם דסלק מיניה ומהיקשא דלקמן לא נפקא עולה כיון דאיכא לאוקומה בדברים הנאכלים דומיא דאשם ומיהו יש להסתפק למה לי ג''ש בעולה הא בגופיה נמי כתיב לו יהיה ומצי לדרוש למישרי עצמות ושמא הוה מוקמינא ליה לדרשא אחריתי: ופליגא דר' אלעזר דא''ר אלעזר פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם. כך גרסת הקונט' ויש ספרים שגורסין מועלין בהם עד זריקה ולההיא גרסא סיפא דמילתא הוא דפליגא דקאמר דלאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין וא''ת לרבנן דאית להו דאפי' פירשו יעלו אמאי אין מועלין וי''ל דהיינו פירשו קודם זריקה אבל לאחר זריקה התירתם זריקה אם פירשו אי נמי לפי' ר' יצחק דלעיל אפי' פירשו לאחר זריקה וכגון שפירשו למטה דהא מילתיה דרבנן מיתוקמא בעודם על המזבח וא''ת דבמסכת תרומות (פי''א מ''ה) אמרי' גרעיני תרומה בזמן שמכניסן אסורין השליכן מותרין וכן עצמות קדשים בזמן שמכניסן אסורין השליכן מותרין ופירש רבינו דהתם מיירי בעצמות קדשים הנאכלין דומיא דתרומה ויש עליהם עדיין בשר וקאמר דאם מכניסן ומצניען א''כ הוא מחשבן ואכתי שם קדשים עליהן ואסורין אבל משליכן בטל שם אוכל מינייהו וכן גרעיני תרומה מיירי שיש עליהם אוכל ומיפרשא בענין זה: וכולן שפקעו מע''ג המזבח כו'. פירש בקונטרס דקאי בין אפסולין בין אגידים ועצמות ולפירושו הא דקתני במתני' לא יחזיר ובגמ' אמרינן דמשלה בהם האור יעלו איכא למימר דפקעו דמתני' היינו לאחר שנתעכלו קצת דומיא דאברים שפקעו דמתני' דמוקמינן בגמרא בשרירי אבל משלה בהם האור היינו משלה בהם האור פורתא ולא נעשה מצותן ולכך יחזירו ומיהו לפי מה שפירש בקונטרס לא יחזיר אין צריך להחזיר לא קשה מידי דאיכא למימר דיעלו דקאמר היינו אם ירצה אבל אין חובה להעלותם ועוד י''ל דפקעו היינו דפקעו מאליהן וירדו יעלו יש במשמע שהורידן ויש לחלק בין מאליהן לע''י אחרים כעין ההיא דטרף בקלפי (יומא מו:) המוריד גחלת מע''ג המזבח וכבה חייב משום דלא אנתקיה ממצותה אלמא יכול להעלותה וכי פקעה תנן במתניתין דלא יחזיר ואין מועלין בה ואם היינו מפרשים דכולן לא קאי אפסולין לא היינו מתרצים בזה כלום דמכל מקום הוה קשה למאן דמתני לה אסיפא: