זבחים קח ע"ב

דף קח - ב

מיבעי ליה  למעוטי שוגג, שאם העלה בחוץ בשוגג, ^[67] או אם היה אנוס בהעלאה ^[68], או שהיה מוטעה על ידי אחרים, אינו חייב. שכך דרשינן ב"תורת כהנים": כל "ההוא" שנאמר עם "ונכרת" משמעותו היא, כשהוא בהוייתו ודעתו, ולא כשהוא אנוס, שוגג ומוטעה ^[69].

ועדיין מקשינן: אי הכי, הכא גבי שחיטה, נמי מיבעי ל"ההוא" למעוטי אנוס, שוגג ומוטעה? ודחינן: תרי "ההוא" כתיבי בשחיטה. כי בנוסף ל"ההוא" שנאמר עם "ונכרת", נאמר עוד "דם יחשב לאיש ההוא", וממנו נלמד למעט שניים ששוחטין!

ומקשינן: ואלא "לה'" שנאמר בשחיטה, למה לי? והרי אפילו שוחט לשם הדיוט חייב!?

ומתרצינן: "לה'" נאמר להוציא את השוחט שעיר המשתלח לעזאזל בחוץ. כי משמעותו הראוי להיקרב להשם, חייבין עליו בחוץ. ושאינו עומד לה' אין חייבין עליו בחוץ ^[70].

שנינו במשנה: חומר בהעלאה, וכו'

תנו רבנן: בפסוק האמור באיסור העלאה, מצינו שכפל הכתוב את המילה "איש". שהרי יכול היה הכתוב לומר "ואיש אשר יעלה", ואם כן, מה תלמוד לומר, מדוע אמר הכתוב "איש איש אשר יעלה"?

לרבות שניים שאחזו באבר הבהמה והעלו, שחייבין.

והוצרך הכתוב לריבוי זה ללמד שגם שנים חייבין, שיכול, והלא דין הוא, הייתי יכול לומר בקל וחומר לפוטרם: ומה השוחט להדיוט בחוץ שחייב, ואף על פי כן שניים שאחזו בסכין ושחטו פטורין, כדדרשינן לעיל מ"ההוא", אם כן, המעלה להדיוט בחוץ, שפטור, אינו דין ששניים שאחזו באבר והעלוהו שפטורין! לכן תלמוד לומר "איש איש" ללמד שגם שנים שהעלו חייבין, דברי רבי שמעון. והמשנה נשנית כשיטתו.

רבי יוסי אומר: "ההוא", שנאמר לגבי ההעלאה, מלמד שרק אם אדם אחד העלה בחוץ חייב, ולא שניים. אם כן, מה תלמוד לומר "איש איש"? דברה תורה כלשון בני אדם. שדרכם לכפול מילותיהם, ואי אפשר לדרוש מכך לרבות ולחייב שנים שהעלו.

ורבי שמעון, "ההוא" שנאמר בהעלאה, מאי עביד ליה?

מיבעי ליה למעוטי שוגג, אנוס ומוטעה, כדדרשינן לעיל.

ורבי יוסי ממעטם משום שהיה אפשר לכתוב "הוא" וכתב "ההוא", למעט שוגג אנוס ומוטעה.

ורבי שמעון, לא מיעט כרבי יוסי, כי את הדקדוק מ"הוא" "ההוא", לא דריש.

ומקשינן: ורבי יוסי, מדהאי "איש איש" שנאמר לגבי העלאה, אינו דורש משום שלדעתו דברה תורה כלשון בני אדם, אם כן, הך "איש איש" דכתיב גבי שחיטה, נמי, אי אפשר לרבות ממנו, שהרי דברה תורה כלשון בני אדם. ואלא, השוחט להדיוט בחוץ דחייב, מנא ליה?

ומתרצינן: נפקא ליה מהכתוב בשחיטת חוץ "דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך" ומשמעותו לחייב על שחיטה בחוץ ואפילו שוחט לאיש, והיינו שאף על פי שדם זה במחשבתו לצורך הדיוט הוא, והוא כ"דם הנשפך" ולא כקרבן, בכל זאת חייב עליו בחוץ ^[71].

שנינו במשנתנו: העלה, וחזר והעלה, חייב חטאת על כל עליה ועליה, דברי רבי שמעון. רבי יוסי אומר אינו חייב אלא אחת.

אמר ריש לקיש, מחלוקת רבי שמעון ורבי יוסי היא רק באופן שהעלה בחוץ ד' או ה' איברים של הקרבן ^[72]. דמר, רבי יוסי, סבר, כי כתיב "לא יביאנו לעשות אותו" דרשינן: על השלם הוא חייב, אם מעלה בחוץ, ואינו חייב על החסר - אכל [על העלאת כל] הבהמה הוא דכתיב. ואינו חייב על אבר אחד. ^[73]

ומר, רבי שמעון, סבר, אכל אבר ואבר כתיב, שהאבר צריך להיות שלם ולא חסר.

אבל במעלה באבר אחד, והקריבו לחצאין לאחר שהקריב שאר האיברים, או שפקע אבר אחר מעל האש והחזירו, ^[74] דברי הכל אינו חייב אלא אחת. ^[75]

[אבל אין לפרש שמדובר באופן שהקריב אבר אחד בלבד לחצאין, שהרי אפילו אם הקריבו שלם לבדו פטר רבי יוסי, כי לשיטתו החיוב תלוי בהעלאת כל הבהמה].

ורבי יוחנן אמר: מחלוקת רבי שמעון ורבי יוסי באבר אחד, שלכולי עלמא "אותו" מלמד שהחיוב דוקא על אבר שלם, אך אין צורך שתהא כל הבהמה שלמה ^[76].

דמר, רבי שמעון המחייב, סבר מוקטרי [שחוטי] פנים שחסרו והעלו בחוץ חייב, כיון שבפנים מחזירים אברים הפוקעין למזבח, אף על גב שחסרו בהקטרתן, ואת הפסוק "אותו", שמלמד שהחיוב דוקא באבר "שלם", מעמידים רק על מוקטרי חוץ.

ומר, רבי יוסי, סבר, מוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ פטור. ומקורו מ"לא יביאנו" כרבי ישמעאל [לעיל קז, א] ^[77]. ואף שמוקטרי פנים צריך שיהא כל אבר שלם, אבל בד' וה' אברים, דברי הכל חייב על כל אבר ואבר.

ופליגא, דברי ריש לקיש ורבי יוחנן על שיטתו דעולא.

דאמר עולא, הכל מודים במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ שחייב. לא נחלקו, אלא במוקטרי חוץ שחסרו והעלו בחוץ ^[78].

דמר סבר פטור, משום שבחוץ אין דין "פוקעין" שחוזרים, כי אינה נחשבת הקטרה.

ומר סבר חייב, כי דרש מ"אותו" למעט רק פחות מכזית, שאין זו הקטרה שלימה ^[79].

אבל אם היה בהקטרה כזית חייב עליה, אף על פי שאינו שלם. ומשמע ש"אותו" אינו מלמד שהחיוב דוקא באבר שלם, ונמצא שלא כדברי רבי יוחנן.

איכא דאמרי להיפך: אמר עולא. הכל מודים במוקטרי חוץ שחסרו והעלו בחוץ שהוא פטור, כי אין בהם דין פוקעין ואינם חוזרים.

לא נחלקו, אלא במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ. דמר סבר פטור. ומר סבר חייב. ומשמע מדברי עולא, ש"אותו", אינו מלמד שהחיוב רק בהקטרת כל הבהמה, ונמצא שלא כדעת ריש לקיש ^[80].

ועוד נמצא, כי פליגי דאבוה דשמואל אלישנא קמא דעולא.

דאמר אבוה דשמואל: כמאן מהדרינן פוקעין, שפוקעין מעל אש המזבח, לגבי מזבח? כמאן, דלא כרבי יוסי! שאילו סבר רבי יוסי שאברים הפוקעים בפנים נחשבים בני הקטרה אף על גב שחסרו על ידי הפקיעה, הרי היה מחייב על הקטרתם בחוץ.

ומוכח מדברי אבוה דשמואל, שרבי יוסי חולק במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ. ואילו לישנא קמא דעולא סוברת שבמוקטרי פנים שפקעו והעלן בחוץ מודה רבי יוסי שחייב. ונחלק רק במוקטרי חוץ שחסרו והעלה בחוץ ^[81].

שנינו במשנה: ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח, רבי שמעון אומר אפילו העלה על הסלע וכו':

אמר רב הונא: מאי טעמא דרבי יוסי, שהחיוב דוקא כשהעלה על מזבח? דכתיב: "ויבן נח מזבח לה'", ומוכח כי אפילו בבמת יחיד, שהיא בחוץ, אינה נחשבת העלאה בלא מזבח ^[82].

אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי שמעון שמחייב על העלאה אף שאינה על מזבח? דכתיב "ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה, ויעל על הצור לה"'. ומשמע שנחשבת העלאה על צור אף שלא בנה מזבח לשם כך.

ומקשינן: ואידך נמי, הכתיב "ויבן מזבח לה"', והיאך לא הצריך רבי שמעון מזבח? ומתרצינן: ההוא מזבח שעשה נח, לא עשאו לחובת מזבח, אלא לגובהה בעלמא, כדי שיהא גבוה ונוח להשתמש ^[83].

ומקשינן: ואידך נמי, הא כתיב "ויקח מנוח", ואיך אמר רבי יוסי שהחיוב תלוי בהעלאה למזבח, והרי מנוח הקטיר על סלע.

ומתרצינן: הוראת שעה היתה שיקטיר בשדה בלא מזבח, ואינה מלמדת לדורות ^[84].

ואיבעית אימא, היינו טעמא דרבי שמעון. כדתניא בברייתא:

רבי שמעון אומר, נאמר בפרשת שחיטת חוץ "וזרק הכהן את הדם על מזבח ה', פתח אהל מועד", ומשמע שרק בפתח אהל מועד צריך להקטיר דוקא על מזבח. ולא כשמקטירין בבמת יחיד בשעת היתר במות.

לפיכך, גם אם העלה על הסלע או על האבן, חייב.

ומקשינן: אם מדובר בשעת היתר הבמות, למה שנינו שהמקטיר "חייב"? והרי "יצא" מיבעי ליה לומר, שהרי עשה מצוה בהקטרתו.

ומבארינן: הכי קאמר: הואיל ובשעת היתר הבמות הקטרה על סלע נחשבת הקטרה, לפיכך, גם בשעת איסור הבמות, אם העלה על הסלע או על האבן, חייב. בעי רבי יוסי ברבי חנינא: קרן המזבח, וכבש ויסוד וריבוע המזבח, שמעכבין במזבח המשכן, מהו שיעכבו בבמה של יחיד?

אמר ליה רבי ירמיה תניא בברייתא: קרן וכבש וריבוע ויסוד מעכבין בבמה גדולה של ציבור, ואין מעכבין בבמה קטנה של יחיד ^[85].

גמרא אר"ל מחלוקת כו'. עי' היטב כל הסוגיא. ועי' תוי"ט מה שהביא בשם פי' הרמב"ם בנא"י. וסיים עליו והן דברי ריו"ח בגמרא. ותמוה. (וכבר כ"ע המל"מ שלא יוכל ליישבם). ובעיקר דברי הרמב"ם נל"פ כוונתו דר"ל דר"ש דריש אותו לחייב על כל אבר ואבר ולא למעוטי חסר. ור' יוסי דריש אותו למעוטי חסר ולא לחייב על כל אבר ואבר. ור"ל דמפלוגתייהו דמתניתין דמיירי בד' וה' אברים שמעינן נמי דפליגי ג"כ במקטיר אבר אחד חסר דלר"ש חייב ולר"י פטור. ואף שאינו כחד מאמוראי בסוגיין צ"ל שהיה לפניו גי' אחרת בגמרא:

גמ' לפיכך העלה על הסלע וכו' חייב חייב יצא מבעי ליה כצ"ל:

תד"ה שוגג וכו' י"ל סד"א אי לא מייתי קרבן. נ"ב דומיא דמ"ד בפסח חייב כרת על השני:

גמרא להדיוט שחייב כו׳ כצ״ל:

שם ור׳ יוסי הוא ההוא כו׳. איכא למידק מ״פ לר"י שוגג אנוס מוטעה מנ״ל בהעלאה דפטור נימא דיליף ק״ו משחיטה מה השוחט להדיוט שחייב פטור שוגג אנוס ק״ו העלאה שפטור המעלה להדיוט אינו דין שיפטור שוגג אנוס מוטעה וליכא למיפרך שום פירכא דלר״י ליכא שום חומרא בהעלאה יותר מבשחיטה וצ״ע ליישב:

רש״י ד״ה אלא לה׳ כו'. וגלי בשחיטה וה״ה להעלאה כו'. לפ"ז יש להקשות מנ״ל דאחד חמור מחבירו דלמא ההוא דכתב בתרווייהו אתי לאשמעינן דשווים לענין אחד ולא שנים ואיש איש דכתיב בתרווייהו אתי לאשמעינן דשויין לענין הדיוט לחיובא אפילו אם שחט או העלה לאיש דחייב ולה׳ דכתיב בתרווייהו לאשמעינן דשווין לענין שעיר המשתלח להוציא וההוא יתירא דכתיב בשחיטה למעוטי שוגג אנוס ומוטעה וגלי בשחיטה וה״ה להעלאה דמיגמר גמירי מהדדי וא״ל לפ״ז דשווין ל״ל דכתיבי בשניהם ליכתוב בא׳ ולילף אידך מיניה דהשתא נמי איכא לאקשויי ל״ל דכתיב ההוא בהעלאה למעוטי שוגג כו׳ לילף משחיטה או איפכא אלא ע״כ איצטרך השתא נמי וצ״ע:

ד"ה מה ת״ל כו' העלאה הס״ד:

אבל בהמה כתיב כו'. חדא העלאה היא הס״ד וכצ״ל. פי׳ ואם העלה וחזר והעלה עד שהשלים לכל בהמה אינו חייב אלא א׳ לר"י דחד העלאה היא ולר״ש חייב אכל אבר ואבר דאותו אכל אבר ואבר כתיב:

ד״ה אבל באבר א׳ כו׳. דאלו עליו לבדו כו׳. פי' אלו הקריב האבר לבדו ולא הקריב שאר האיברים קודם פשיטא דפטור לר"י אפי׳ הקריב שלם דהא ר"י ס״ל דאותו דוקא אכל בהמה כתיב. ומ״ו הב״ז כתב בע״א ולר״ש אינו חייב אלא א׳ דעל אותו אבר אינו חייב כיון שהקריב חצאין ואותו אכל אבר ואבר קאי ואינו חייב אלא על א' על שאר האיברים:

ד״ה ור׳ יוחנן אמר כו׳. ומאן דמחייב סברי כו׳. פי׳ דבמתני׳ פליגי במקוטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ כגון פקע אבר מעל האור בפנים והעלה בחוץ לחצאין מאן דמחייב ס״ל כר״ע דמחייב כיון דמהדרינן פוקעים בפנים דהוי חסרי ואפ״ה מהדרינן אלמא הקטרה הוא מ״ה חייב נמי בחוץ לחצאין וכי כתיב אותו שלם דוקא אמוקטרי חוץ דהיינו שחט בחוץ והעלה בחוץ:

ד״ה ומ״ס פטור דנ״ל מלא יביאנו כו׳. פי׳ דלא יביאנו אתי אפילו למוקטרי פנים ואותו כתיב אמוקטרי חוץ נ״ל אבל לפ״ז קשה מ״ט דר"י דמחייב אחת לא לחייב כלל כיון דס״ל כר"י וצ״ע:

ד״ה מזבח אהל כו' ובפרשת מעלה בחוץ כו׳ כצ״ל:

תוס׳ ד"ה שוגג אנוס כו׳ פרט לאומר מותר כו׳. וצ״ע היאך כתבו דהאי אנוס היינו אומר מותר הא כתבו תוספות במסכת שבת דף ס״ח ע״ב בד"ה אבל תינוק כו׳ דאומר מותר לאו אנוס הוא דבכ״מ מחייבינן ליה בע״א ובחלב ובשבת אע״ג דכתיב בשגגה ודוקא לגבי גלות ממעטינן ליה אומר מותר משום דטובא בשגגה כתיב וכ״כ תוספות במסכת מכות דף ז׳ ע״ב בד״ה אלא כו' וכ"כ תוס׳ בסנהדרין דף ס״ב ע״א וצ״ע רב ליישב נ"ל:

ד״ה והמעלה להדיוט כו' לאו שב מידיעתו הוא כו'. פי׳ וכיון דלאו שב מידיעתו הוא אינו מביא קרבן על שגגתו א״כ לה׳ ל״ל:

ד״ה אכל בהמה כו' אקמא מחייב דעדיין איתא לכולה בהמה כו׳ כצ״ל. פי׳ דתוספות מפרשי בע״א דלא כפרש״י והכי מפרשי דאותו קאי אכל בהמה דאינו חייב על העלאה אלא היכא דאיתא כל בהמה שלם ומש״ה אאבר קמא חייב דעדיין כל בהמה שלם אבל אאחריני פטור דכבר חסרה מבהמה דמה שהעלה בחוץ ה״ה כנאבד ומ״ס אותו קאי אכל אבר ואבר שיהיה שלם מ״ה חייב אכל אבר ואבר אם העלה שלם:

בא״ד ומחייב אכזית קמא כו׳. פי׳ למר אינו חייב אלא אכזית קמא דעדיין איתא כל בהמה שלם אבל אכזית בתרא פטור דכזית קמא שהעלה ה״ה כנאבד ולא הוה בהמה שלם ולמר לא הוה האבר שלם בשעה שהעלה כזית שני דבזית קמא ה״ה כנאבד:

בא״ד ורבי יוחנן אמר מחלוקת כו׳ כצ״ל:

בא״ד וקסבר דלא מהדרינא פוקעים וא״ת מאי כו׳ כצ״ל. אע״ג דרש״י כתב לעיל דף ק״ז ע״א ד״ה חד כו' דאפילו ר״ש ס״ל דמהדרינן פוקעים והא דפוטר במקוטרי פנים משום דאית ליה תרי מיעוטי אותו ולא יביאנו מ״מ כיון דמסקינן הכא כמאן מהדרינן פוקעים כו׳ דלא כר״י ע״כ קים להו דר״י כר״ע ס״ל דנפקא לחלק מלא יביאנו ולית ליה אלא חד מיעוט ואפ״ה פוטר במוקטרי פנים מ״ה כתבו דע״כ ס״ל דלא מהדרינן פוקעים:

בא״ד וא״ת מ״מ לא מחייב אכזית שני כו׳. פי׳ בשלמא לרש״י דבאבר א׳ כ״ע מודים דאינו חייב אלא א׳ היינו אכל האבר ובכזית בתרא משלים לאבר שלם אבל לפירוש תוספות בין בד׳ וה׳ איברים דאינו חייב אלא א׳ אקמא ואאחרינא פטור משום דמה שהעלה הוי כנאבד בין באבר א׳ דכ״ע ס״ל דאינו חייב אלא א׳ ע״כ דוקא אכזית קמא אבל אכזית בתרא לא משום דכזית קמא ה״ה כנאבד ולא הוה האבר שלם מ״ה הקשו מ״מ לחייב אכזית שני נמי:

בא״ד וי״ל דהא דמחייב כו׳ כצ״ל:

בא״ד אבל אי מהדרינן פוקעים שחסרה ונקטרה עם השאר מזה כו׳ כצ״ל. פירוש מהא דמחייב להקטיר הכל אין ללמוד דחשובה הקטרה בחצי אבר אבל אי אמרינן דמהדרינן פוקעים מזה יש ללמוד:

ד״ה כמאן מהדרינן פוקעים כו׳ הא דמחייבינן בריש פירקין לר״ע כו׳. פי׳ דלא תיקשי הילכתא אהילכתא מדקאמר כמאן מהדרינן כו׳ דלא כר״י משמע דלא כהילכתא מהדרינן דר״י ור״ש הלכה כר״י הא לר״ע נמי מהדרנין והלכה כר״ע מחבירו ואהא מתרצו דלר״ע לא מהדרינן מנחה וקטורת שחסרו {צאן קדשים:ו}לר״י אפילו בעולה לא מהדרינן כ״ש מנחה וקטורת ואנן מהדרינן אפילו מנחה וקטורת דלא כר״י ודלא כר״ע הוה דלא כהלכתא:

בא״ד וגבי עולה קתני עולה ואימוריהן מצטרפין לכזית להעלותן בחוץ ולחייב עליהן משום פיגול נותר וטמא ומשמע בגמרא דבניתותרו מיירי דקתני כו׳ כצ״ל. פי׳ כיון דמיירי בניתותרו מאיבוד ושריפה אין לך חסירה גדולה מזו ואפ״ה קתני לחייב עליהן בחוץ:

בא״ד חסרון כב״מ כו׳ כצ״ל:

בא״ד וצריך לדקדק אי מהדרינן פוקעים דידהו דבפרק המזבח כו׳ כצ״ל. פי׳ אי מהדרינן פוקעים דקומץ ולבונה דלר״ג דדריש מהיא העולה משמע דוקא עולה מהדרינן ולא קומץ ולבונה ולאידך דדריש מאשר תאכל האש משמע אפילו קומץ ולבונה מהדרינן דאיתי׳ על מזבח החיצון וכ״כ תוס׳ לעיל דפ״ג ובמנחות דף כ״ו וה״ה למאן דדריש מועשית עולותיך לא ממעטינן אלא גידים ועצמות אבל קומץ ולבונה דדומים במקצת לבשר ודם דבאין לכפרה כמו בשר עולה ודם לא ממעטינן לפ״ז יש לדקדק אליבא דהלכתא אי מהדרינן פוקעים דידהו נ״ל. ומ״ו הב״ז נכנס בדוחק לפרש בע״א ואינו מן הצורך:

בא״ד משמע הא דומיא דבשר ודם אפילו במקצת מהדרינן ותימה היכא פליג ר״י כו׳ כצ״ל. פי׳ היאך ר״י פליג אכל הנך מ״ד דס״ל מהדרינן ור״י ס״ל בכולן לא מהדרינן:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא ואלא לה׳ ל״ל להוציא שעיר המשתלח ופרש״י ז״ל וגלי בשחיטה וה״ה להעלאה דהא מיגמר גמירי מהדדי כדאמרן לערב פרשיות וכו׳ קשיא לי לפ״ז כיון דמיגמר גמירי מהדדי אמאי איצטריך למיכתב בתרווייהו ההוא למעוטי שוגג אנוס ומוטעה לכתוב בחד וליגמר אידך מיניה בשלמא הא דלא יליף השוחט מהמעלה לחייב שנים ששחטו משום דכתיב בשחיטה ההוא יתירה לומר אחד ולא שנים וכן הא דלא יליף המעלה מהשוחט לחייב המעלה להדיוט משום דכתיב לה׳ בהמעלה ובהכרח לומר הא דכתיב ביה איש איש הוא לחייב שנים שהעלו ולה׳ הוא דכתיב בהשוחט הוא להוציא שעיר המשתלח דאי למעוטי שוחט לאיש לישתוק מיניה ונילף מהמעלה וגם כן לישתוק מאיש איש דהשוחט דלמאי איצטריך אי לחייב שנים ששחטו הא כתיב ההוא מיעוטא אלא ע״כ איש איש אתי לחייב השוחט לאיש ולה׳ להוציא שעיר המשתלח וליכא למימר נימא איפכא לה׳ דכתיב בהמעלה להוציא שעיר המשתלח ולה׳ דכתיב בהשוחט להוציא השוחט לאיש דא״כ איש איש למאי אתי אי לשנים ששחטו לא אפשר דהא כתיב ההוא א׳ ולא ב׳ אלא ע״כ דאיש איש לחייב השוחט לאיש ולה׳ להוציא שעיר המשתלח וי״ל דאגב דכתיב ההוא גבי כל ונכרת למעוטי שוגג וכו׳ נקט ה״נ בהמעלה גבי ונכרת אע"ג דלא איצטריך ודוק:

שם שיכול והלא דין הוא וכו׳ וה״ה אפילו בלא קל וחומר ה"א דפטור דהא מיגמר גמירי מהדדי כפרש״י ז״ל ודוק:

שם ר׳ יוסי אומר ההוא אחד ולא שנים וכו׳ וא"ת אי להאי אתיא ההוא למאי איצטריך הא מיגמר גמירי מהדדי וי״ל שלא תטעה ותדרוש מאיש איש לחייב שנים לכך כתיב ההוא לומר דאיש איש דברה תורה כלשון בני אדם ובזה ניחא נמי דלא תיקשי תיתי בק״ו ודוק:

שם ור' יוסי מהוא ההוא יש מקשים מאי פריך לר״י מנ״ל שוגג וכו׳ בהעלאה דפטור נימא דיליף בק״ו משחיטה מה השוחט להדיוט דחייב פטור שוגג וכו׳ ק״ו העלאה שפטור המעלה להדיוט אינו דין שיפטור שוגג וכו׳ וליכא למיפרך שום פירכא דלר"י ליכא שום חומרא בהעלאה יותר מבשחיטה י״ל דאי לא יליף לה מהוא ההוא אלא הוה מייתי לה בק"ו ה״א מילתא דאתיא בק״ו טרח וכתב לה קרא וההוא לא אתי אלא למעוטי שוגג ולעולם שנים שהעלו חייבים משום דכתיב איש איש ולא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם כיון דאיכא לאוקומי ההוא לשוגג אע״ג דה״מ אתי בק״ו אמרינן מילתא דאתיא בק״ו כי היכי שלא נאמר דברה תורה וכו׳ לכך איצטריך לשנויי מהוא ההוא ודוק:

שם ופליגא וכו׳ כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח כמאן דלא כר׳ יוסי קשה מנ״ל דלא כר"י דילמא לעולם ס״ל מהדרינן והא דס״ל דפטור משום דנפקא ליה מלא יביאנו כר׳ ישמעאל דאית ליה תרי קראי חד למוקטרי חוץ וחד למוקטרי פנים כדאיתא לעיל ופירשו שם רש״י והתוס׳ ז״ל דאיצטריך תרי קראי משום דמהדרינן פוקעין ע״ש ומהתימא מהתוספות ד״ה אכל בהמה כתיב שכתבו ומ״ס פטור כר׳ ישמעאל דלעיל וקסבר דלא מהדרינן פוקעים תרתי דסתרן כתבו דבתחילה כתבו דסבר כר׳ ישמעאל משמע משום דאית ליה תרתי וחזרו וכתבו וקסבר לא מהדרינן פוקעים ואי סבר כן לא איצטריך תרי קראי דבחד קרא סגי כמ״ש לעיל ואפשר לומר דמ״ש דסבר כר׳ ישמעאל היינו כוותיה ולאו מטעמיה דסבר כר׳ ישמעאל דפטור ולאו מטעמיה דאילו ר׳ ישמעאל ס״ל משום דכתיבי תרי קראי אבל ר׳ יוסי ס״ל כר״ע דלא כתיב אלא חד קרא דולא יביאנו לחלק אתי אלא טעמיה דס״ל דלא מהדרינן פוקעין דהכי קים ליה לאבוה דשמואל ודוק אבל אכתי קשה לפרש״י ז״ל שכתב ומ״ס פטור דנפקא ליה מלא יביאנו כר׳ ישמעאל ודוק:

רש״י ד״ה אכל בהמה כתיב וכו׳ הילכך כולה חדא העלאה היא ר״ל ולכך אם העלה וחזר והעלה עד שהשלים לכל הבהמה לר״י אין חייב אלא א׳ אע״ג דהיתה לו ידיעה בניתים דחדא העלאה היא דהא ס"ל דכי כתיב אותו על השלם הוא חייב ולא על החסר אכל בהמה כתיב שאינו חייב עד שיקריב כל הבהמה בחוץ אבל ר״ש ס״ל אכל אבר ואבר כתיב ולכך העלה וחזר והעלה והיתה לו ידיעה בניתים חייב על כל אבר ואבד וק״ל מ״כ בגש״ק על אהא דכתב רש״י ז״ל הילכך כולה חדא העלאה היא וז״ל ואי משום ידיעה בניתים אין ידיעה לחצי שיעור ע״כ:

ד״ה אבל באבר א׳ והקריבו לחצאין לאחר שהקריב שאר האיברים וכו׳ ר״ל ובין לר"י ובין לר״ש אינו חייב אלא א׳ לר״י הא אינו מחייב עד שיקריב לכל הבהמה בחוץ ובהקרבה זו נשלמה ההעלאה ולר״ש דמחייב אכל אבר ואבר אם העלה כל א׳ לבדו והיתה לו ידיעה בניתים כאן אינו מחייב אלא א׳ על שאר האיברים שהקריב בהעלם א׳ בתחילה אבל על אבר זה שהקריבו לחצאין אינו חייב כלל דהא בכל חצי שהקריב אין בו שיעור חיוב הקטרה וקשיא לי לר״ל {לוח הטעיות חק נתן: לפ"ז} דס״ל לר״י אין חייב עד שיקריב כל הבהמה בחוץ ולר״ש עד שיקריב אבר שלם א״כ היכי קאמר לעיל דף ק״ז ע״ב המעלה ואין בו כזית ועצם משלימו לכזית דר׳ יוחנן מחייב משום דחיבורי עולין כעולין ור״ל פוטר דס״ל דלאו כעולין הא בלאו הכי פטור אי לר׳ יוסי אינו חייב עד שיקריב לכל הבהמה אי לר״ש עד שיקריב אבר שלם בשלמא לר׳ יוחנן איכא למימר דהתם איירי במוקטרי פנים וכר"ש דסבר מוקטרי פנים שחסרו והעלה בחוץ חייב אלא לר״ל דלא כמאן בשלמא לפי׳ התוספות י״ל התם איירי אזית קמא ואיתיה לכולה בהמה אלא לפרש״י עד שיקריב לכולה בהמה או לכוליה אבר קשיא וי״ל דהתם איירי באבר שלם אלא שאין בו כזית אלא ~עד~ {עם} העצם ולר"י אליבא דכ״ע ולר״ל אליבא דר״ש וכן ראיתי להרמב״ם ז״ל בפי״ט מהל׳ מעה״ק דין ו' שכתב העלה אבר שאין בו כזית וכו׳ ונ"ל דגם הרמב״ם ז״ל מפרש כפי׳ רש"י ז״ל שהרי שם בדין י״א כתב העלה אבר חסר פטור וכו׳ ומ״ש שם בדין ח׳ כל דבר שחייבין על העלאתו בחוץ כיון שהעלה ממנו כזית בחוץ חייב איירי שאותו כזית אבר הוא וכן מ״ש שם בדין ט׳ כיצד הקומץ וכו׳ והעולה וכו׳ שחסרו וכו׳ הא דכתב והעולה ר״ל אבר מהעולה אבל לא כל העולה שהרי כתב שם בדין י״א העלה וחזר והעלה חייב על כל אבר ואבר אבל הראב״ד ז"ל שם מפרש כפי׳ התוס׳ ע״ש אכתי קשה לפרש״י וז״ל הא דתנן לקמן המעלה כזית מן העולה ומן האימורין בחוץ חייב בשלמא לר׳ יוחנן איכא למימר דאיירי במוקטרי פנים ואליבא מאן דמחייב אלא לר״ל דלא כמאן ולפי׳ התוס׳ ניחא דהתם איירי בכזית קמא אלא לפרש״י ז״ל קשיא וי״ל דהתם איירי נמי באבר שהעלה אבר מן העולה אלא שאין בו כזית והשלימו מן האימורין וקמ״ל דמצטרפין וכן ראיתי להכ"מ ז״ל שם שפי׳ כן אלא דאכתי קשיא מהא דתנן עוד לקמן הקומץ והלבונה וכו׳ שהקריב מאחד מהן כזית בחוץ חייב ופרש״י ז״ל שם קסבר כי כתיב אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר אשיעור הקטרה כתיב והיינו כזית ור״א נמי מדל"פ ארישא גבי עולה ה״נ דריש ליה אותו אשיעור הקטרה כרבנן וכו׳ וא״כ לפרש״י ז״ל אליבא דר״ל מתני׳ לא אתיא לא כר״י ולא כר״ש אבל מהא דתנן שם וכולן שהקריב בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב ל״ק דהתם כיון שצריך להקטיר כולו שזהו שיעור הקטרתן דהא מיפסלי בחסרון שכולם מתירין הם ולכך כשהקטיר בפנים ושייר כזית והקטירו בחוץ בזה נגמרה הקטרתן והוי כאילו היתה כל ההקטרה בחוץ ודוק וראיתי בספר משנה למלך בפי״ט מהל׳ מעה״ק הלכה י״א שנתעורר מזה ע״ש שהרחיב בפי׳ השמועה ולולא פי׳ רש״י ז״ל שם איכא למימר הא דאמרינן דבעינן שיקריב דבר שלם היינו דוקא גבי בהמה או גבי אבר דמתחילתו היה שלם אבל גבי מנחות דמתחילתן מפרט פריטי לא בעיא אלא כזית וכי כתיב שלם לגבי מנחות היינו שיהיה שלם בשעת העלאת כזית ממנו בחוץ נמצא הא דכתיב שלם לצדדין הוא לגבי עולה בעיא דמעלה דבר שלם וגבי מנחה בעי דמעלה מדבר שהוא שלם ונ״ל שזהו דעתו של הרמב״ם ז״ל ויותר נכון הוא מה שפי׳ בספר משנה למלך שדעתו של הרמב״ם ז״ל היא כדעת התוס׳ ע״ש ודוק והנה מהא דתניא לקמן דף ק״ט ע״ב יכול המעלה פחות מכזית קומץ ופחות מכזית אימורין וכו׳ יהא חייב ת״ל לעשות על השלם חייב וכו׳ משמע דכזית מיקרי דבר שלם וי״ל כמ"ש הכ״מ ז״ל כשהוא ממקום שאינו אבר כזית מיקרי דבר שלם ודוק:

ד״ה ומ"ס פטור דנפקא ליה מלא יביאנו כר׳ ישמעאל קשה לפ״ז מ"ט דר׳ יוסי דמחייב א׳ לא לחייב כלל כיון דס״ל כר׳ ישמעאל ואין לומר כיון שהקריב אבר שלם אע"ג שהקריבו לחצאין חייב דהא אמרן לעיל באוקמתא דריש לקיש דלר״ש אינו חייב אלא א׳ על שאר האיברים שהקריב בתחילה אבל על אבר זה שהקריבו לחצאין אינו חייב כלל משום שבכל חצי אין בו שיעור חיוב הקטרה וע״ק אהא דבעינן למימר אי הקריבו לחצאין אינו חייב כלל משום שבכל חצי אין בו שיעור הקטרה א״כ באוקמתא דריש לקיש דאמרן אבל באבר א׳ והקריבו לחצאין לאחר שהקריב שאר האיברים דאמרן לד"ה אינו חייב אלא א׳ אמאי חייב אפילו א׳ לר׳ יוסי כיון דלר׳ יוסי חיוב הקטרה הוא בכל הבהמה נמצא במה שהקריב שאר האיברים בתחילה אין בהן שיעור חיוב הקטרה ודמי לאבר א׳ שהקריבו לחצאין דאמרן לר״ש שפטור עליו והנה ראיתי בגש"ק כתוב אהא דכתב רש״י ז"ל לעיל בד״ה אבל באבר א׳ וכו׳ שכתב דהא אותו כתיב שלם ולא חסר כתוב עליו וז"ל וכגון שלא נודע לו בין שאר איברים להקטרה זה האבר דחצאין דאי נודע לו מחייב ר"ש שתים ע"כ ולכאורה תמוה הוא דאי לא נודע לו בניתים פשיטא דאין חייב אלא א׳ כיון דהכל בהעלם א׳ ונראה דכונתו כך שלא היתה לו ידיעה בין הקטרת שאר האיברים להתחלת הקטרת זה האבר דחצאין דאי היתה לו ידיעה ביניהן היה מחייב ר״ש שתים אחת על שאר האיברים שהעלה בתחילה ואחת על אבר זה שהעלהו לחצאין אף ע״פ שהעלהו לחצאין חייב עליו דמצטרף שיעור חיוב הקטרה אלא דאיירי שלא נודע לו בניתים אבל נודע לו בהקטרת אבר זה בין הקטרת חציו לחציו ולכך לכ״ע אין חייב אלא א׳ דלר׳ יוסי אין שיעור הקטרה אלא בכוליה בהמה ולכך אין חייב אלא א׳ ואע"ג דהיתה לו ידיעה בין חצאי האבר אפ״ה מצטרף דאין ידיעה לחצי שיעור ולר״ש אין חייב אלא א׳ על מה שהקריב בתחילה בהעלם א׳ אבל על חצי האבר האחרון שקדמה לו ידיעה פטור כיון שאין בו שיעור דעל השלם הוא חייב ולא על החסר ודוק:

תוס׳ ד״ה שוגג וכו׳ ושמא האי אנוס פרט לאומר מותר ר״ל ובא הכתוב ופטרו מכרת אבל חטאת מיהא חייב כדמוכח מכמה מקומות ודוק:

ד״ה כמאן מהדרינן פוקעין וכו׳ וצריך לדקדק אי מהדרינן פוקעין דידהו וכו׳ לכאורה קאי אקומץ והלבונה והקטרת והא ליתא דהא איתא בהדיא בפ״ג דמנחות דף כ״ו ע״ב תניא אין לי אלא דברים וכו׳ דברים שדרכן ליקרב ביום כגון הקומץ והלבונה והקטרת וכו' שמעלן ומקטירן מבוא השמש ופריך והא אמרת דרכן ליקרב ביום וקאמר ר״א מתני לה מבוא השמש ומוקים לה בפוקעים וכן כי אתא רב דמי אמר ר׳ ינאי בפוקעים ופריך ומי אמר ר׳ ינאי הכי והאמר ר׳ ינאי קטרת שפקעה מע״ג המזבח אפי׳ קרטין שבה אין מחזירין אותן והתניא וכו׳ ואי אתה מחזיר עיכולי קטרת וקאמר סמי מכאן קטרת הא מבואר דקומץ ולבונה מהדרינן פוקעים דידהו וקטרת לא מהדרינן ואם כן איך מסתפקין כאן התוספות ונראה דכצ״ל וצריך לדקדק אי מהדרינן פוקעים טעמא דידה ובפ׳ המזבח וכו׳ ור״ל דקשיא להו אהא דבעי למימר דפלוגתא דר״ש ור״י טעמא דידהו תלוי אי מהדרינן פוקעים אי לאו דר׳ יוסי דפוטר מוקטרי פנים שחסרו והעלה בחוץ משום דס״ל לא מהדרינן פוקעים ומהתימא הוא דפליג אהא דררשינן בפ׳ המזבח מכמה קראי דמהדרינן פוקעים ודוק וכן ראיתי בספר הברה״ז שפירש דבריהם כן:

בא״ד משמע הא בשר דומיא דגידין ועצמות מהדרינן אפילו במקצת וכו׳ ר״ל דלא תימא הא דדרשינן דמהדרינן פוקעין היינו אברים שלמים שפקעו מע״ג המזבח אבל אם חסרים לא מהדרינן לכך כתבו מדמעיט גידין ועצמות משמע הא בשר דומיא דגידין ועצמות אפילו במקצת מהדרינן וק״ל:

שייך לעיל כתב הראב״ד ז״ל שם בפי״ט מהל׳ מעה"ק אהא דכתב הרמב״ם ז"ל העלה אבר חסר פטור וכו׳ כתב עליו לא האיר דבריו שהרי שנינו המעלה כזית מעולה ומאימוריה בחוץ חייב אלמא לא קפדינן אאבר שלם וכי איתמרא שמעתא במוקטרי פנים שחסרו בהקטרתן והוציאן והקטירן בחוץ דהלכה כר׳ יוסי דפטור עכ״ל והנה הא דכתב וכי איתמרא שמעתא במוקטרי פנים שחסרו בהקטרתן והוציאן וכו׳ לא זכיתי להבין דבריו דהא חסרון דהקטרת פנים לא הוי חסרון כדתנן לקמן וכולן שהקריב בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב ואף את״ל שיש לחלק בין קרבנות למנחות ולגבי קרבנות הקטרת פנים הוי חסרון אכתי קשה איך מחייב ר׳ יוסי אחת הא כבר חסרו בהקטרת פנים והוא סבר אף מוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ פטור והנה ראיתי בספר משנה למלך שם שהגיה בדברי הראב״ד ז״ל ומחק תיבת בהקטרתן משום דקשיא ליה קשיא א׳ שהקשינו מהא דתנן לקמן אבל אכתי קשה קשיא שנית שהקשינו אף לפי הגהתו אמאי מחייב ר׳ יוסי אפילו א׳ אם חסרו בפנים כדמשמע מדבריו אם כן חסרון בפנים הוי חסרון ואי חסרו מבחוץ ע"י הקטרה א׳ ולכך חייב א׳ על הקטרה א' אבל על שאר הקטרות פטור משום דכבר חסרו בהקטרה א׳ הא בעיא היא לקמן אי דחסרון דחוץ שמיה חסרון או לא שמיה חסרון ולא איפשיטא ופסקה הרמב״ם ז״ל בספק ותיפשוט מר׳ יוסי מדלא מחייב אלא א׳ ש״מ חסרון דחוץ שמיה חסרון לכן נ״ל דיש לחלק בין חסרון לחסרון הא דחסרו בפנים הוי חסרון ובחוץ מספקא לן הוא דוקא גבי מנחה דמיפסלא בחסרון ולכך מספקא ליה מה לי חסר מה לי יוצא אבל עולה דלא מיפסלא בחסרון בין מבפנים בין מבחוץ הוי חסרון לענין על השלם הוא חייב ולא על החסר וצריך להגיה בדברי הראב״ד ז״ל הכי וכי איתמרא שמעתא במוקטרי פנים שחסרו בהקטרתן בחוץ וחזר והקטירן בחוץ והשתא ניחא דר׳ יוסי מחייב אחד על הקטרה קמייתא אבל על מה שחזר והעלה בחוץ פטור משום דהוי חסר דהקטרה קמייתא חשיב כנאבד כפי׳ התוספות ודוק ומ״מ מ״ש לחלק בין חסרון לחסרון הוא דוחק ולא משמע כן מדברי הרמב״ם ז״ל שם ואפשר לחלק בין חסרון ע״י אבוד לחסרון ע״י הקטרה בחוץ דלא מספקא לן אלא בחסרון ע״י אבוד אבל בחסרון ע״י הקטרה בחוץ הוי חסרון ודוחק וצ״ע:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

רש״י ד״ה אכל בהמה כתיב כו׳ חדא העלאה היא הס״ד: (ור״ל וס״ל לר״י דאינו חייב אלא א׳): ואח״כ ד״ה אבל באבר כו׳ שאר האיברים כו׳ (ור"ל בהעלם א׳ ונזכר שנשאר לו אבר א׳ וחזר והקריבו לחצאים אף ר׳ שמעון ס״ל דאינו חייב אלא על העלם ראשון כנ״ל לדעת רש״י):

בא״ד. דאלו עלו לבדו אפילו כו׳ או איירי שפקע כו׳ וחזר והחזירו כצ״ל והס״ד נ״ל:

ד״ה ומאן דמחייב כו׳ כתיב אותו אמקוטרי חוץ כתיב (כצ״ל) וכי קתני במתניתין העלה וחזר והעלה חייב לר״ש כשהעלה מקוטר פנים לחוץ וחזר והעלה כו׳ ק״ל נ״ל:

תוס׳ ד״ה והמעלה כו' ותימה אמאי יתחייב כו' (ר״ל מהי תיתי דליחייב במעלה לחבירו דאצטריך ליה למעוטי ק״ל). כיון דאינו מתכוין לשם ע״ז הס״ד:

ד״ה אכל בהמה כו׳ דאייתי לכולה בהמה ואאחריני כו׳ כצ״ל. (ר״ל כשהיתה הבהמה שלימה ק״ל):

בא״ד. ומר סבר פטור כר׳ ישמעאל דלעיל (כצ״ל נ״ל) ובקונטרס פי׳ בענין אחר הס״ד וכצ״ל: ובאמת דברי התוס׳ מתיישבין יותר בסוגיא:

ד״ה כמאן כו׳ עולה כזית חייב ומצטרפים לכזית להעלותם כו׳ וצריך לדקדק אי מהדרים פוקעים כו׳ עכ״ל. לכאורה משמע דאקטרת ולבונה קאי הצ״ע ולא ידעתי הא מבואר לעיל ר״פ המזבח מקדש ובפ' הקומץ דף כ״ו דעכולי קטורת לא מהדרינן ובלבונה מהדרינן הפוקעים ע״ש לכן נראה דהכל מלשון קושיות התוס׳ הוא ולא קאי אקומץ ולבונה אלא אפלוגתא ר״ש ור׳ יוסי וכוונתם דצריך לדקדק אי מהדרינן פוקעין בקרבנות דלעיל מוכח מכמה קראי דמהדרינן ואם כן היאך פליג ר"י אר״ש וס״ל דפטור על מקצת אבר וא״כ פליג ג״כ אכל הני דלעיל דס״ל דמהדרינן פוקעין ודוק:

בא״ד. ותימה אי פליג עליה ר"י ור״ל (דאמר) [דר״י] כמאן ס״ל דאין מהדרינן:

הגהות

גמרא תרי ההוא כתיבי כו׳ איש איש דברי ר׳ שמעון ר״י אומר כו׳ כצ״ל:

אמר ר"ל מחלוקת בד׳ וה׳ איברים כו׳ אבל בהמה כו׳ דעולא דאמר אבוה דשמואל כו׳ כצ״ל:

ואינו חייב עד שיעלה כו׳ (מיימוני פרק י״ט מהלכות מעשה קרבנות):

ויבן נח מזבח כו׳ או על האבן חייב. יצא מיבעי ליה ה״ק לפיכך בשעת איסור הבמות העלה כו׳ חייב. בעי ר׳ יוסי כו׳ כצ״ל. גי׳ ר״ש:

רש״י ד״ה מה ת״ל כו׳ העלאה הס״ד: ואח״כ ד״ה ושחטו כו׳ דכתיב ההוא הס״ד:

ד״ה דברי הכל כו׳ ולא חסר הס״ד:

ד״ה לא נחלקו אלא במוקטרי חוץ כו׳ כצ״ל:

ד״ה דלא כר׳ יוסי כו׳ דשמואל דר׳ יוסי כו׳ כצ״ל:

ד״ה ויבן כו׳ בלא מזבח הס״ד:

ד״ה מזבח כו׳ ובפרשת המעלה כו׳ כצ״ל:

ד"ה ה״ג כו׳ קאמר לפיכך כו׳ הד״א:

ד״ה יצא כו׳ מיבעי ליה הס״ד:

ד״ה קרן כו׳ בבמת יחיד הס״ד: ואח״כ ד״ה בבמה כו':

תוס׳ ד״ה שוגג כו׳ בר קרבן הוא י״ל כו׳ כצ״ל:

ד״ה להוציא שעיר המשתלח כו׳ מחייב אתרווייהו כו׳ ועיין מ״ש בפ׳ בתרא בזה בס״ד:

ד"ה דברה תורה כו׳ מציאות פירשתי הס״ד:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא רבי יוסי אומר ההוא אחד ולא שנים כו׳ וצריך לומר לר"י מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב ליה קרא וק"ל:

שם אכל בהמה כתיב וי"ל דכ"ע סבירי להו מוקטרי פנים שחסרו פטור לכל מר כדאית ליה:

שם אבל אבר א׳ דברי הכל אינו חייב אלא אחת ופי׳ רש"י והקריבו לחצאין לאחר שהקריבו שאר אברים ר"ל שהקריב בפנים דהא איתא במתניתין דלקמן וכולן שהקריבו בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ דחיי׳ אבל אם הקריבו בחוץ ואח״כ הקריב אבר לחצאים למ"ד אכל אבר כתיב היה לחייב שתים וק"ל ולי נראה הא דקאמר אבל באבר א' לאו דוקא אבר אחד אלא שהקריב כל בהמה בחוץ אבר אבר לחצאין אינו חייב אליבא דכ"ע אלא אחת:

תוס׳ ד"ה אכל בהמה כתיב כו׳ דאייתי לכולה בהמה פי׳ כשהיתה הבהמה שלימה וכן פי׳ מ"ו הב"ז ולפ"ז צריך לומר הא דכתבו התוס׳ אבל אבר אחד שהעלה לחצאין לכ"ע אינו חייב אלא אחת אזית קמא היינו משום דעדיין אבר שלם אבל אזית בתרא לא מחייב דהא זית קמא הרי הוא כנאבד ולמ"ד אכל בהמה כתיב מחייב אזית קמא משום דבהמה היתה שלימה וק"ל:

בא״ד כר׳ ישמעאל דלעיל וקסבר דלא מהדרינן פוקעין לכ"ע קשה לי להבין דבריהם דאי סבר ר׳ ישמעאל דלא מהדרינן פוקעין א״כ תרי מעוטי לא יביאנו ולעשות אותו למה לי דמחד נפקא דמהי תיתי לחלק בין מוקטרי פנים למוקטרי חוץ אי לא מהדרינן פוקעין ומפי׳ רש״י דלעיל נראה דאף לר׳ ישמעאל מהדרינן פוקעין ולכך איצטרך תרי קראי והא דאמר אבוה דשמואל כמאן מהדרינן פוקעין כמאן דלא כרבי יוסי דיש לומר דקים ליה דר׳ יוסי כר״ע סבירא ליה גבי זריקה דיליף מאו זבח ולחלק נפקא מלא יביאנו וליכא אלא חד מיעוט דאותו וכיון דפוטר מוקטרי פנים שחסרו ש"מ דסבירא ליה לר׳ יוסי דלא מהדרינן פוקעין אבל לרבי ישמעאל מוכרחים אנו לומר דמהדרינן פוקעין דאל״כ תרי קראי למה לי וק״ל:

ד"ה לא נחלקו ויש לומר דשמא כיון דמהדרינן פוקעין פחות מכזית ה"א דמחייב בחוץ אי לאו דכתיב אותו עכ״ל ובמוקטרי פנים נראה ממתני׳ דלקמן דקתני המעלה כזית מן העולה משמע פחות מכזית פטור ש״מ אף במוקטרי פנים פטור וע״כ ס"ל דמהדרינן פוקעין דא"כ למה לי מיעוטי ואם כן מנא לן למעט מוקטרי פנים וע״כ צריכין אנו לומר או דסברי כרבי ישמעאל דאית ליה תרי מיעוטי או דצ"ל דלמוקטרי חוץ לא צריך קרא כיון דלא מצינו הקטרה פחות מכזית ולא איצטרך קרא אלא למוקטרי פנים אף דמהדרינן פוקעין מ"מ פטור פחות מזית:

ד"ה כמאן מהדרינן פוקעין כו׳ ומוקי ליה בניתותרו ר״ל וע"כ מיירי שנחסר מקודם ואפ"ה מחייב עלה בחוץ וק״ל:

בא״ד וצריך לדקדק אי מהדרינן פוקעין דידהו ר״ל בקומץ ולבונה דלא נזכר מפורש בש"ס אלא דהתוספות כתבו בהקומץ דף כ״ו ע״ב דמהעולה לא ממעטינן עיכולי קומץ ולבונה כיון דאיתנהו על מזבח החיצון ולכך כתבו וצריך לדקדק אי בריר האי ילפותא משום דקשיא להו דהא לר״ע מחייב אמוקטרי פנים שחסרו ולא ממעטינן מאותו משום דחשיב הקטרה שלימה וא"כ בקומץ ולבונה שחסרו הלא מתקבל בפנים שאם עלו לא ירדו וכ״ת משום דכתיב אותו על השלם הוא חייב וזה לא היה הקטרה בפנים הא אם מהדרינן פוקעין הוי הקטרה שלימה מידי דהוי אחצי אבר לר"ע במוקטרי פנים כיון דמהדרינן פוקעין הוי הקטרה שלימה ה"נ דכוותיה וכ"ת דאתיא כר׳ יוסי דלא מהדרינן פוקעין ובפ׳ המזבח מקדש איכא כמה קראי דמהדרינן פוקעין ותימא אי פליג עלה ר"י זה הוא כוונתם דלא כב״ז מ״מ קשה להולמן למה לא הקשו בפשיטות על הא דאמר כמאן מהדרינן פוקעין דלא כר״י איך פליג ר״י על הנך קראי ודוק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף