דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נא - א

הרי היא כמנחת תמידין, מה מנחת תמידין דוחה שבת [שכתוב גבי שבת "על עולת התמיד"] אף זו דוחה שבת.

רבא אמר: מה טעם לא תאפה מאתמול, לפי שכתוב "על מחבת בשמן תעשה", מלמד שטעונה כלי שרת לאפייתה, ואי אפי לה מאתמול הרי איפסיל ליה בלינה, כיון שכבר נתקדשה בכלי שרת באפייתה, וכמו ששנינו במסכת מעילה, שהמנחות משקדשו בכלי הוכשרו ליפסל בלינה ואם כן מוכח מזה שאפייתה בשבת כדי שלא יפסל בלינה [25].

תניא בברייתא כוותיה דרבא: מזה שכתוב "על מחבת", מלמד שטעונה כלי.

וממשיכה הברייתא לדרוש את הפסוק הזה:

מזה שכתוב "בשמן" - להוסיף לה שמן. וכמבואר להלן מהי ההוספה.

ואיני יודע כמה נחשב להוספה, הריני דן: נאמר כאן "שמן" במנחת חביתין, ונאמר להלן במנחת נסכים של כבשים של תמיד "ועשרון סלת בלול בשמן", מה להלן במנחת נסכי התמיד וכן בכל נסכים של כבשים כתוב שם "רבע ההין" דהיינו שלשת לוגין לעשרון סולת, אף כאן בחביתין שלשת לוגין לעשרון סולת, ולפי זה נלמד דרבוי שמן היינו שלשת לוגין, ושלא כמנחת נדבה, שדינה יבואר להלן.

או כלך לדרך זו בלימודך, ותלמד ממנחת נדבה: נאמר כאן בחביתין שמן, ונאמר גם במנחת נדבה "ויצק עליה שמן", מה להלן לוג אחד לעשרון [כמו שלומדים לקמן בפרק שתי מידות מזה שכתוב [ויקרא יד, כא] "ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולוג שמן"] אף כאן לוג אחד. נראה למי דומה מנחת חביתין.

דנין מנחת חביתין שהיא תבש"ט, דהיינו, שהיא תדירה ובאה חובה, ודוחה שבת וטומאה, מתבש"ט, שאף מנחת נסכי התמיד היא תדיר, באה חובה, דוחה שבת, דוחה טומאה, ולפיכך יש ללמוד זו מזו שהריהן דומות בכל אלו הדינים. ואין דנין חביתין שהיא תבש"ט ממנחת נדבה שאינו תבש"ט. דכל קרבן שאין קבוע לו זמן אינו דוחה שבת וטומאה.

או כלך לדרך זו: דנין חביתין שהן יג"ל שהיא מנחת יחיד של כהן גדול, ובאה בגלל עצמה, [ולא כנסכים של תמיד שהם חובת הזבח]. ויש עמה לבונה, ממנחת נדבה שאף בה ישנם כל אלו שסימנם יג"ל: יחיד, בגלל עצמה, לבונה, ואין דנין חביתין שיש בה יג"ל מנסכי תמידין שאינו יג"ל, שהם קרבן צבור ואינו של יחיד, ואינה באה בגלל עצמה, וכן אינם טעונים לבונה.

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: כיון שאין להכריע ללמוד מן הדין מתבש"ט או מיג"ל, מן הכתוב נלמד למי דומה, שנאמר בחביתין: "סלת מנחה תמיד"

- הרי היא לך כמנחת תמיד, מה מנחת תמידין שדינה ג' לוגין לעשרון, אף זו, מנחת חביתין, ג' לוגין לעשרון.

רבי שמעון אומר: ספק אחר יש כאן בשיעור השמן: ריבה כאן שמן [כמו שאמרנו לעיל "בשמן" להוסיף לה שמן, ואיני יודע כמה] וריבה במנחת נסכים של כבשים שמן, ששיעור השמן במנחת נסכים הוא יתר על שיעור השמן שבמנחת נדבה [שאינה אלא לוג]. מה להלן, בכל נסכי כבש, השיעור הוא שלשת לוגין לעשרון, אף כאן, בחביתין, שלשת לוגין לעשרון.

או כלך לדרך זו, ריבה כאן בחביתין שמן, וריבה במנחת נסכי פרים ואילים שמן, מה להלן שני לוגין לעשרון שהרי לפר מביא שלשה עשרונים סולת וחצי ההין שמן שהם ששה לוגין, ביחס של שנים לעשרון, ובאיל מביא שני עשרונים ושלישית ההין שמן שהם ארבע לוגין, ביחס של שני לוגין לעשרון, ונלמד לחביתין אף כאן, שלמדנו לריבוי שמן, יביא שני לוגין לעשרון.

נראה מנחת חביתין למי היא דומה. דנין מנחה הבאה עשרון ממנחה הבאה בעשרון, ולפיכך יש ללמוד חביתין מנסכי הכבש שהם עשרון סולת ושמנו ג' לוגין, ואין דנין מנחה הבאה עשרון ממנחה של נסכי פר ואיל, הבאה ב' וג' עשרונים. עד כאן הברייתא.

והוינן בה: הא גופא קשיא, אמרת שאנו לומדים מהפסוק "בשמן" להוסיף לה שמן, ומשמע שלומדים הוספה על השיעור הרגיל, והדר תני: נאמר כאן שמן ונאמר במנחת נדבה שמן, ורצינו ללומדה ממנחת נדבה ששם נקבע השיעור הפחות ביותר לעשרון, והרי אם תלמד ששיעור השמן הוא לוג, כמו בנדבה, אין כאן כל הוספה? ומשנינן: אמר אביי הרישא והסיפא הם שני תנאים ומאן תנא "בשמן - להוסיף", רבי שמעון היא. והוא מסתפק רק אם ללמוד מנסכי כבש או מנסכי פר ואיל, ובאמת צריך יותר מלוג אחד, כיון שלומדים בשמן להוסיף לה שמן.

ובדינא, מאן קא מהדר לומר "או כלך לדרך זו", לדון ללמוד ממנחת נדבה - רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה הוא. ולדעתו לא דורשים במנחת חביתים "בשמן" להוסיף לה שמן, אלא דורשים לה לקבוע לה שיעור שמן, כמו בנדבה.

רב הונא בריה דרב יהושע אמר: כולה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא. ומה שנסתפקנו שאפשר שרק לוג אחד נותנים בה, אף דיש פסוק להוסיף לה שמן, והכי קאמר, שמסתפק התנא מה נלמד מ"בשמן"? האם אכן נדרש "בשמן" להוסיף לה שמן, והיינו יתר על השיעור הרגיל דאי לקבוע לה שמן וללמד שיש בה שמן כשאר מנחות ולא שתהא חריבה, הא לא צריך, שהרי כיון דכתיב בה "על מחבת" - כמנחת מחבת דמיא, וממילא ידוע שיש בה לפחות לוג שמן.

או דילמא, אינו בא "בשמן" אלא לקבוע לה שמן, וללמד שאינה חריבה ללא שמן כלל, דאי לא כתב רחמנא "בשמן" הוה אמינא תיהוי כמנחת חוטא שהיא חריבה [ומה שכתוב "על מחבת" אין זה ללמדנו שצריך שמן כמנחת נדבה אלא ללמדנו שיביאנה באותו כלי].

הדר, אמר רבי ישמעאל: תיהוי נמי דבא הכתוב לקבוע לה שמן, עדיין תיתי מדינא שנותנים בה יותר מלוג, [וכפי שנידון בברייתא "נראה למי דומה"] ודן דינא, ולא אתיא ליה, שהרי לא הוכרע מהיכן ללמוד דינו, אם מיג"ל או מתבש"ט ואצרכא קרא "סולת מנחה תמיד" שהרי היא כמנחת תמידין שהיא ג' לוגין שמן לעשרון, כדמסיים רבי ישמעאל מילתיה.

רבה אמר: כולה רבי שמעון היא. ומה שדנה הברייתא מהו שיעור השמן, אף שללוג אחד אין צריך פסוק - "אילו לא נאמר" לימוד זה קאמר. והכי קאמר: אמנם אם דרשת "בשמן" ודאי להוסיף לה שמן יתר על לוג היא באה, דאי לקבוע לה שמן, וללמד שלא תהא חריבה כמנחת חוטא, לא צריך הפסוק ד"בשמן", כיון דכתיב בה "על מחבת" הרי כמחבת דמיא, וודאי שאינה חריבה. ומזה שכתוב "בשמן", על כרחך, להוסיף לה שמן יותר מלוג.

ובא רבי שמעון לדון מה הייתי סבור ללא דרשה זו: ועד שלא יאמר "בשמן" יש לי ללמוד בדין, אם שיעורה בלוג או בג' לוגין? ודן דינא האם דנין תשב"ט מתבש"ט או יג"ל מיג"ל, וכמו שאמרנו לעיל. ולבסוף לא אתיא ליה כיצד להכריע, ואצרכא "בשמן" ללמד דצריך הוספת שמן [ולא כנדבה, דשיעורה בלוג ואין זו הוספת שמן]. הדר אמר רבי שמעון שעדיין יש לדון אי הוספת השמן בחביתין היא שלשה לוגין כמנחת נסכים או תיהוי כמנחת פרים ואילים דזה גם הוספה, שדינן בשני לוגים. הדר אמר,


הערות

[25] התוספות ביארו שכונת דברי רבא שעיקר דחיית שבת נלמד מתעשה או מהרי היא לך כמנחת תמידין, רק שהסיבה שאף האפייה דוחה שבת היינו משום שאי אפשר לעשותו מערב שבת משום שהוא יפסל בלינה. והקשו התוספות, שהרי מבואר לקמן שכלי שרת לא מקדשין שלא בזמנן, דהיינו אם קידש לחם הפנים בערב שבת לא קידשו השולחן כיון שזמן הסידור הוא בשבת, ואם כן הרי יכול לעשותו במחבת ולא יפסל בלינה כיון שלא קידשו המחבת שהרי זמן האפייה הוא בשבת. ותירצו התוספות, שכיון שכתבה התורה שיעשה את זה במחבת, אם כן מבואר שהמחבת מקדשת בכל אופן, ולכך אף שהוא יקדש שלא בזמנו גם תקדש המחבת שכן הוא דין התורה שהמחבת מקדשת. עוד תירצו התוספות שכיון שאי אפשר לקדש אותה בשבת אם כן זה נחשב הזמן שלה ואין זה נחשב שלא בזמנו ולכך הכלי שרת יקדש אותו. ובקרן אורה כתב ליישב, שכל הדין שכלי שרת לא מקדשין שלא בזמנן היינו רק במקום שאין זה הזמן של הדבר כגון בלחם שזמן הסידור הוא בשבת, וכן מבואר לגבי קידוש קומץ בלילה אין זה זמנו כיון שהקרבתה רק ביום. אולם באפייה, כיון שהאפייה בעצמה אין לה זמן, אין את הדין שכלי שרת לא מקדשין שלא בזמנן, ולכך אף אם יקדש בערב שבת יפסל בלינה.

ומלשון הכתוב למדים אנו שדין מנחת חביתים הרי היא כמנחת תמידין. ומכאן נסיק כי כשם שקרבנות התמיד דוחים את השבת (כנאמר בהם "עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה", במדבר כח, י) — אף עשיית מנחת החביתים דוחה את השבת.

רבא אמר מקור אחר, שכן מה שנאמר בה "על מחבת בשמן תיעשה..." (ויקרא ו, יד) מלמד שמנחת חביתים טעונה כלי שרת לעשייתה. ומעתה אי אפי לה [אם אופה אותה] שלא ביום השבת, אלא מאתמול — איפסיל ליה [נפסלה לה] המנחה בלינה, שהרי התקדשה בכלי השרת. ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבא: מה שנאמר "על מחבת" — מלמד שטעונה כלי.

א ומאחר שהביאו את תחילתה של ברייתא זו, מביאים עוד מדבריה על הכתוב "על מחבת בשמן תיעשה": המלה "בשמן" שבכתוב זה (בה"א הידיעה, וכאילו נאמר "בהשמן") — מורה כי יש להוסיף לה למנחה זו שמן יתר. ואולם עדיין איני יודע מלימוד זה

כמה שמן יש להוסיף. ולכך הריני דן דבר זה כך: נאמר כאן (במנחת חביתים) "שמן", וכמו כן נאמר להלן (שם, בספר שמות) במנחת הנסכים "שמן" ("וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום תמיד... ועשרון סולת בלול בשמן כתית רבע ההין ונסך רביעית ההין יין לכבש האחד". שם לח_מ). מה להלן במנחת נסכי התמיד — שיעור השמן הניתן הוא שלשת לוגין שמן לעשרון סולת, אף כאן במנחת חביתים — שיעור השמן הניתן הוא שלשת לוגין שמן לעשרון סולת.

או שמא כלך (לך) לדרך דרשה זו: נאמר כאן במנחת חביתים "שמן", וכמו כן נאמר במנחת נדבה "שמן" ("ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סולת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה". ויקרא ב, א). מה להלן במנחת נדבה — שיעור השמן הניתן הוא לוג אחד לעשרון (כנלמד להלן מנחות פח,א). אף כאן (במנחת חביתים) — שיעור השמן הניתן בעשרון הוא לוג אחד.

ומאחר שיש שתי אפשרויות לימוד, נראה למי מבין אלה דומה יותר מנחת חביתים. מצד אחד יש לומר כי ראוי הוא שנהיה דנין (למדים בגזירה שווה) דבר שיש בו ארבעה דינים שסימנם בראשי תיבות הוא תבש"ט מדבר שאף בו יש ארבעת הדינים הללו שסימנם הוא תבש"ט, שהם ראשי תיבות של המלים: תדיר (שהרי הן מנחת התמיד והן מנחת חביתים באות פעמיים בכל יום ויום, מה שאין כן מנחת נדבה הבאה לעיתים); באה חובה (שהן מנחת התמיד והן מנחת חביתים הן חובה, מה שאין כן מנחת נדבה); דוחה שבת (שהן מנחת התמיד והן מנחת החביתים דוחות את השבת, מה שאין כן מנחת נדבה); דוחה טומאה (שכן מנחת התמיד ומנחת החביתים, בהיותן מנחות ציבור, קרבות אף בטומאה. מה שאין כן מנחת נדבה), וראוי איפוא ללמוד ממנחת נסכי התמיד את דין מנחת חביתים.

ואין אנו דנין את דינו של דבר שיש בו תבש"ט מדבר (כמנחת נדבה) שאינו תבש"ט.

או שמא כלך לדרך זו: דנין דבר זה שיש בו ארבעה דינים שסימנם בראשי תיבות הוא יגי"ל מדבר זה שאף בו יש ארבעת הדינים הללו שסימנם הוא יגי"ל, שהם ראשי תיבות של המלים: יחיד (שהן מנחת נדבה והן מנחת חביתים באות על ידי היחיד. מה שאין כן מנחת נסכי התמיד שהיא קרבן ציבור); באה בגלל עצמה (הן מנחת נדבה והן מנחת חביתים באות כשלעצמן, שאינן נלוות לקרבן כלשהו. מה שאין כן מנחת נסכי התמיד שנלווית לתמיד); טעונה יין (הן למנחת הנדבה והן למנחת החביתים נלווה יין. מה שאין כן למנחת הנסכים עצמה אין נסכי היין הבאים אתה נלווים אליה אלא לקרבן התמיד); וטעונה לבונה (הן מנחת הנדבה והן מנחת החביתים. מה שאין כן מנחת נסכי התמיד).

ואין אנו דנין את דינו של דבר שיש בו יגי"ל כמנחת חביתים מדבר שאינו יגי"ל. ונמצא איפוא כי שקולות הן שתי אפשרויות הלימוד הללו.

ומעתה בהכרעת השאלה מהו שיעור השמן הבא במנחת חביתים, ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: נאמר במנחת חביתים "זה קרבן אהרן... עשירית האיפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבוקר ומחציתה בערב" (ויקרא ו, יג), ובא הכתוב "סלת מנחה תמיד" המכנה את מנחת אהרן "תמיד" — להורות: הרי היא לך בדינה של מנחת תמידין, ונלמד ממנחת התמידים: מה מנחת תמידין — שיעור השמן המובא בה הוא שלשה לוגין לעשרון סולת, אף במנחה זו (מנחת חביתים) — שיעור השמן המובא בה הוא שלשה לוגין לעשרון.

שמעון אומר: ריבה כאן (במנחת נדבה) הכתוב בשיעור השמן הניתן בה, וכן ריבה הכתוב במנחת נסכי הכבשים בשיעור השמן המובא בה, שהוא יותר מלוג שמן. מה להלן (שם, במנחת נסכי הכבשים) — שיעור שמנם הוא שלשת לוגין לעשרון סולת, אף כאן במנחת חביתים — שיעור שמנה הריהו שלשת לוגין לעשרון סולת.

או שמא כלך (לך) לדרך זו: ריבה הכתוב כאן בשמן, וכמו כן ריבה הכתוב אף במנחת הנסכים הבאה עם הפרים והאילים בשיעור השמן המובא בהם. מה להלן (שם, במנחת נסכי פרים ואילים) — שיעור שמנם הוא שני לוגין לעשרון סולת, אף כאן במנחת חביתים — שיעור שמנם הוא שני לוגין לעשרון?

ומעתה, ששתי אפשרויות לימוד הן, נראה למי מבין אלה השתיים דומה יותר מנחת חביתים. מצד אחד ראוי שנהיה דנין (למדים) את דינה של מנחת חביתים שהיא מנחה הבאה מעשרון סולת בלבד מדינה של מנחת נסכי הכבשים, שאף היא מנחה הבאה בעשרון, ואין ראוי שנהיה דנין את דינה של המנחה הבאה עשרון מדינה של מנחה הבאה שנים ושלשה עשרונים כמנחת פרים ואילים.

ותוהים: הא גופא קשיא [ברייתא זו עצמה קשה, סותרים דבריה אלה את אלה], שכן בתחילה אמרת בברייתא שהכתוב "בשמן" האמור במנחת חביתים בא להורות כי יש להוסיף לה שמן יותר על הלוג האחד המובא במנחת נדבה. והדר תני [וחזר ושנה] כהצעה שכיון שנאמר כאן "שמן", ונאמר במנחת נדבה "שמן", שיהיה שיעור השמן הניתן במנחת חביתים כשמן הניתן במנחת נדבה, והרי כבר למדנו כי הכתוב בא לרבות במתן השמן במנחת חביתים!

אמר אביי בתירוץ שאלה זו: כשיטת מאן [מי] דעת התנא הסבור שהכתוב "בשמן" בא להוסיף בשיעור שמנה של מנחת חביתים? — שיטת ר' שמעון היא, הסבור כי מכתוב זה למדים שהתרבה שמנה של מנחת חביתים, ואולם כמה הוא ריבוי זה, הוא למד ממנחת נסכי הכבשים שהם שלשה לוגים שמן. ובדרך "אילו לא נאמר" קאמר [הוא, ר' שמעון, אומר], שאילו לא היה נאמר ריבוי זה של "בשמן" — היינו מעמידים את דינה של מנחת החביתים בלוג שמן אחד. ובהצעת השאלה שהועלתה בברייתא לאחר מכן שיילמד דינא [הדין, הגזירה שווה] ממנחת נדבה, ולא יהיה שיעור מנחת חביתים אלא לוג אחד בלבד — מאן קא מהדר [מי הוא המחזיר, השואל]? — ר' ישמעאל הוא.

ואילו רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע אמר הסבר אחר בתירוצה של שאלה זו: ברייתא זו כולה, כשיטת ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה היא, הלמד את דין כמות השמן במנחת חביתים מהשוואתה למנחת התמיד.

ואשר לאפשרות כי יילמד דינה של מנחת חביתים ממנחת נדבה, ויהיה שיעור שמנה לוג אחד בלבד — הכי קאמר [כך הוא אומר, זו כוונתו]: לא בא הכתוב "בשמן" אלא ללמדנו שיש להוסיף לה למנחת החביתים שמן על מידת השמן שבשאר מנחות. וראיה לדבר: דאי [שאם] תאמר שבא הכתוב רק לקבוע שמן, כלומר, שיהיה בה שמן — לכך לא צריך כתוב מיוחד במנחת חביתים, שהרי כיון דכתיב [שנאמר] בה "על מחבת" — כמנחת מחבת דמיא [הריהי דומה], וממילא הריהי באה בשמן.

או שמא תאמר כי כתוב זה אכן אינו בא אלא לקבוע לה חובת נתינת שמן, וטעם הדבר שנצרכים אנו לכך — דאי [שאם] לא כתב רחמנא [לא היתה כותבת התורה] "בשמן", הוה אמינא [הייתי אומר] כי תיהוי [תהיה] מנחת החביתים כמנחת חוטא שאין בה שמן כלל.

הדר [חזר] ואמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה בברייתא: אף אם תיהוי נמי [תהיה גם כן] כאפשרות השניה שהוצעה, שלא בא הכתוב "בשמן" אלא בשביל לקבוע לה שמן, על כל פנים תיתי מדינא [תילמד מהדין, מגזירה שווה] כמה שמן היא צריכה. ודן דינא [דין, גזירה שווה ממנחת נסכים] ואולם לא אתיא ליה [באה, עלתה לו] הדרשה, שכן כנגדה אפשר להציב גזירה שווה אחרת. ולאחר שלא נלמד בדרך זו, עמד ואצרכא קרא [והצריך לכך את דרשת המקרא] "סלת מנחה תמיד" כדרך שאמנם מסיים ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה את מילתיה [הדבר, את דברי הברייתא].

רבה אמר הצעת הסבר אחרת בדברי ברייתא זו: כולה כשיטת ר' שמעון היא, ובלשון "אילו לא נאמר" קאמר [הוא אומר],

והכי קאמר [וכך הוא אומר]: הכתוב "בשמן" מלמדנו כי יש להוסיף לה שמן, וטעם הדבר: דאי [שאם] לא בא הכתוב אלא כדי לקבוע לה חובת נתינת שמן (ובשיעור לוג) — לכך לא צריך כתוב זה להיאמר, שהרי היינו יודעים זאת מעצמנו. שכיון דכתיב [שנאמר] בה "על מחבת" — הרי כמחבת דמיא [היא נחשבת], שכשם שבמנחת מחבת יש שמן כך גם בה, ועד שלא יאמר הכתוב "בשמן" כבר יש לי הלכה זו של חיוב מנחת חביתים בשמן, בדין.

הוסיף ר' שמעון ודן דינא [דין, גזירה שווה ממנחת נדבה] ללמוד שאין במנחת חביתים אלא לוג אחד של שמן, ואולם לא אתיא ליה [לא באה, עלתה לו] הדרשה, שכן כנגדה אפשר להציב גזירה שווה אחרת. ולאחר שלא נלמד הדבר בגזירה שווה, עמד ואצרכא [והצריכה] את דרשת הכתוב "בשמן". ואולם, אף לאחר דרשה זו, אין אנו יודעים אלא שמרובה היא שיעור שמנה של מנחת חביתים משאר מנחות, ועדיין אין אנו יודעים בכמה. לכך הדר [חזר] ואמר: שמא תיהוי [תהיה] מנחת חביתים כמנחת פרים ואילים, ששיעור שמנם הוא שני לוגים ולא שלושה.

והדר [חזר] ואמר כי אין לומר כן, משום שדנין

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

this teaches that the halakha of the griddle-cake offering of the High Priest is like that of the meal offering that is a component of the daily offerings. The daily offerings override Shabbat, as the verse says: “This is the burnt offering of every Shabbat, beside the continual burnt offering, and the drink offering thereof” (Numbers 28:10). Therefore, preparing the griddle-cake offering of the High Priest likewise overrides Shabbat.

Rava said that the basis for it overriding Shabbat is the fact that the verse states: “On a griddle” (Leviticus 6:14), which teaches that the griddle-cake offering of the High Priest requires a vessel. Therefore, if he had baked it the previous day rather than on Shabbat, it would be disqualified by being left overnight, since the loaves had already been consecrated in a service vessel. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava: “On a griddle” teaches that the griddle-cake offering of the High Priest requires a vessel.

The baraita continues: The continuation of the verse states: “It shall be made with the oil.” The fact that the verse makes reference to “the oil” rather than just oil indicates that one is supposed to add extra oil to it, but I do not know how much oil to add.

Therefore I must deduce as follows: It is stated here, concerning the griddle-cake offering of the High Priest: “Oil,” and it is stated there, with regard to the meal offering brought with the libations that accompany animal offerings: “A tenth part of an ephah of fine flour mingled with the fourth part of a hin of beaten oil” (Exodus 29:40). Just as there, with regard to the meal offering brought with the libations, the amount of oil required is three log per tenth of an ephah of flour; so too here, in the case of the griddle-cake offering of the High Priest, one brings three log of oil per tenth of an ephah of flour.

Or perhaps, go this way: It is stated here, concerning the griddle-cake offering of the High Priest: “Oil,” and it is stated with regard to the voluntary meal offering: “And when anyone brings a meal offering to the Lord, his offering shall be of fine flour; and he shall pour oil upon it” (Leviticus 2:1). Just as there, with regard to the voluntary meal offering, one brings one log of oil for each tenth of an ephah of flour (see 88a); so too here, one brings one log of oil for each tenth of an ephah of flour.

The baraita analyzes these two possibilities: Let us see to which case it is more similar, i.e., which is a better comparison to the griddle-cake offering of the High Priest. Perhaps we should derive the halakha with regard to the griddle-cake offering of the High Priest, which has characteristics represented by the letters tav, beit, shin, tet, from the halakha with regard to a meal offering brought with libations, which also has the characteristics represented by the letters tav, beit, shin, tet. These characteristics are that they are frequent [tadir], as these offerings are sacrificed twice daily; they are brought [ba’ah] as an obligation; they override Shabbat; and they override impurity [tuma].

And we should not derive the halakha with regard to the griddle-cake offering of the High Priest, which has the characteristics represented by the letters tav, beit, shin, tet, from the voluntary meal offering, which does not have the characteristics represented by the letters tav, beit, shin, tet.

Or perhaps, go this way: We should derive the halakha with regard to the griddle-cake offering of the High Priest, which has the characteristics represented by the letters yod, gimmel, yod, lamed, from the voluntary meal offering, which also has the characteristics represented by the letters yod, gimmel, yod, lamed, which stand for the following halakhot: Each of these offerings may be brought by an individual [yaḥid]; each is brought for [biglal] its own sake, rather than accompanying another offering; they are not accompanied by wine [yayin] for a libation; and they require frankincense [levona].

And we should not derive the halakha with regard to the griddle-cake offering of the High Priest, which has the characteristics represented by the letters yod, gimmel, yod, lamed, from the halakha with regard to the meal offering brought with libations, which does not have the characteristics represented by the letters yod, gimmel, yod, lamed. Consequently, the comparisons in both directions are equally compelling.

The baraita continues its determination of how much oil is brought with the griddle-cake offering of the High Priest. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: “This is the offering of Aaron…the tenth part of an ephah of fine flour for a meal offering perpetually [tamid], half of it in the morning, and half of it in the evening” (Leviticus 6:13). The fact that the verse makes reference to the griddle-cake offering of the High Priest as tamid teaches that it is in the same category as the meal offering component of the daily offerings [temidin]. Just as the meal offering component of the daily offerings requires three log of oil for each tenth of an ephah of flour, so too this griddle-cake offering of the High Priest requires three log of oil for each tenth of an ephah of flour.

Rabbi Shimon says: The verse adds to the amount of oil that is required here, with regard to the griddle-cake offering of the High Priest, and it similarly adds to the amount of oil that is required there, in the case of the meal offering that accompanies the sacrifice of sheep. Just as there, in the case of the meal offering that accompanies the sacrifice of sheep, three log of oil are required for each tenth of an ephah of flour, so too here, in the case of the griddle-cake offering of the High Priest, three log of oil are required for each tenth of an ephah of flour.

Or perhaps, go this way: The verse adds to the amount of oil that is required here, and it similarly adds to the amount of oil that is required in the case of the meal offering that accompanies the sacrifice of bulls and rams. Just as there, in the case of the meal offering that accompanies the sacrifice of bulls and rams, two log of oil are required for each tenth of an ephah of flour, so too here, in the case of the griddle-cake offering of the High Priest, two log of oil are required for each tenth of an ephah of flour.

With regard to these two possibilities, let us see to which case it is more similar, i.e., which is a better comparison to the griddle-cake offering of the High Priest. Perhaps we should derive the halakha with regard to the griddle-cake offering of the High Priest, which is a meal offering that comes in the amount of a tenth of an ephah of flour, from the meal offering that accompanies the sacrifice of sheep, which is also a meal offering that comes in the amount of a tenth of an ephah of flour. And we should not derive the halakha with regard to a meal offering that comes in the amount of a tenth of an ephah of flour from the halakha in the case of a meal offering that comes in the amount of two or three tenths of an ephah of flour, such as the meal offerings that accompany the sacrifice of bulls and rams.

The Gemara asks a question with regard to the beginning of the baraita: This baraita itself is difficult, as it contains an internal contradiction. First you said that the expression “with the oil” stated in the verse concerning the griddle-cake offering of the High Priest serves to add extra oil, which indicates that more than the basic amount of one log of oil is required. And then it teaches: It is stated here, concerning the griddle-cake offering of the High Priest: “Oil,” and it is stated with regard to the voluntary meal offering that it must be brought with “oil.” The baraita suggests that just as one log of oil is brought with the voluntary meal offering, so too one log is brought with the griddle-cake offering of the High Priest.

In answer to this question, Abaye said: Who is the tanna who taught that the term “with the oil” with regard to the griddle-cake offering of the High Priest serves to add extra oil? It is Rabbi Shimon, who holds that three log of oil are required, as derived from the meal offering that accompanies the sacrifice of sheep. And Rabbi Shimon is speaking utilizing the style of: If it were not stated. If the verse had not indicated by the term “with the oil” that extra oil is required, it would have been possible to derive from the voluntary meal offering that only one log is required. And who is the tanna who responds to Rabbi Shimon’s derivation and suggests that in fact the amount of oil can be derived from the case of the voluntary meal offering? It is Rabbi Yishmael.

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said that the baraita should be understood differently: The entire baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who derives that three log of oil are required in the griddle-cake offering based upon the amount required in the meal offering component of the daily offerings.

And with regard to the possibility of deriving that only one log is required, as in the voluntary meal offering, this is what he is saying: The term “with the oil” stated with regard to the griddle-cake offering of the High Priest comes to add more oil to it than the single log required for the voluntary meal offering. As, if the purpose of that term were merely to establish the basic fact that the offering must include oil, a verse is not needed to teach that. Since it is written with respect to the griddle-cake offering of the High Priest: “On a griddle [maḥavat]” (Leviticus 6:14), it is comparable to a pan [maḥavat] meal offering, which requires oil.

Or perhaps the purpose of the verse is to establish only that the offering must include oil, and it is necessary to teach that because if the Merciful One had not stated: “With the oil,” I would say: Let it be like the meal offering of a sinner, which does not include oil.

Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, then said: Let it even be that the purpose of the verse is to establish only that it requires oil, and even so one can arrive at the conclusion that three log are required due to the derivation based upon the verbal analogy from the meal offering brought with the libations that accompany animal offerings. But although Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, attempts to employ this derivation he is unsuccessful, as there is a counter-indication from another verbal analogy to the voluntary meal offering. Therefore, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, needed to derive the halakha from the verse: “Fine flour for a meal offering perpetually [tamid]” (Leviticus 6:13), as Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, concluded his statement in the baraita.

Rabba said that the baraita should be understood differently: The entire baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, and Rabbi Shimon is speaking utilizing the style of: If it were not stated.

And this is what Rabbi Shimon is saying: The term “with the oil” serves to add extra oil to it. As, if the purpose of that term were merely to establish that the offering must include oil, a verse is not needed to teach that. Since it is written with respect to the griddle-cake offering of the High Priest: “On a griddle [maḥavat]” (Leviticus 6:14), it is comparable to a pan [maḥavat] meal offering, which requires oil. And even if the verse had not stated: “With the oil,” I have a manner of derivation for the fact that more than one log of oil is required, based upon a verbal analogy.

But although Rabbi Shimon attempts to employ this derivation he is unsuccessful, as there is a counter-indication from another verbal analogy, and therefore the term “with the oil” is needed to teach that more than one log of oil is required. Nevertheless, this teaches only that more oil than usual is required, but the specific amount still must be clarified. Rabbi Shimon then said: Let the griddle-cake offering of the High Priest be like the meal offering that accompanies the sacrifice of bulls and rams, which require two log of oil per ephah of flour.

Rabbi Shimon then said: We should derive the halakha

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

כמנחת תמידין שדוחה את השבת דכתיב בה במועדו. מלמד שטעונה כלי שרת דהיינו מחבת ואי אפי לה מאתמול איפסילה בלינה דכל דבר שקדש בכלי נפסל בלינה חוץ מלחם הפנים:

בשמן להוסיף לה שמן יותר ממנחת נדבה וקאמר לקמן היכי משמע האי בשמן להוסיף:

במנחת כבשים שלשת לוגין לעשרון דכתיב ביה רביעית ההין דהיינו ג' לוגין. מנחת כבשים היינו תמידים:

מנחת נדבה. כגון מנחת מחבת ומרחשת. שהיא באה [יחיד] בגלל עצמה בלא זבח וטעונה לבונה כדאמרי' לקמן מנחת כבשים של תמיד אין תמיד בא משל יחיד:

הרי היא לך כמנחת תמידין שצריכה ג' לוגין. תבש"ט סימן תמיד וחובה. ודוחה שבת וטומאה. יג"ל סימן. יחיד בגלל עצמה ולבונה:

וריבה במנחת כבשים שמן יותר ממנחת נדבהא)אולי צ"ל מאן תנא בשמן להוסיף ר"ש היא. הא דקאמר בשמן להוסיף וכו'. והכי קאמר בשמן להוסיף לה שמן אליביה דר' שמעון [היא] דקתני ר"ש אומר ריבה כאן שמןב)נראה דצ"ל והכי משמע ליה דבשמן לריבויא אתא דהא לקבוע וכו'. והיכי משמע דריבה דהא לקבוע לא צריך. ובדינא מאן קא מהדר ר' ישמעאל הילכך ליכא (למימר) [למקשי] והדר תני נאמר כאן שמן וכו' דהאי ר' ישמעאל הוא דקא מהדר ולא ר' שמעון. (וי"א היינו ר' ישמעאל) דאם לא כתב שמן הוה אמינא תיהוי חביתין כמנחת חוטא בלא שמן אע"ג דכתיב בה מחבת להכי איצטריך בשמן לקבוע לה שמן ולא להוסיף:

הדר א"ר ישמעאל וליהוי נמי דלקבוע אתא ואפי' הכי להוסיף תיתי מדינא ולא אתיא ואצרכא קרא דקתני ר' ישמעאל אומר מנחת תמיד הרי היא כמנחת תמידין. רבא אמר בשמן להוסיף לה שמן ודינא קא מהדר כולה (ר' ישמעאל) [ר"ש היא] ועד שלא יאמר בשמן כלומר שאפי' לא נאמר בשמן יש לי בדין דלהוסיף לה שמן ודן דינא וכו':

מנחת נסכים אינה טעונה לבונה, לקמן בפ' כל המנחות, ל"ה, וקשיא דאמאי לא קאמר הנך נפישן דדמיא למנחת נסכים בד' דברים ולמנחת נדבה בג', וי"ל דדחיית שבת וטומאה חדא חשיב להו והוו ג' וג':

שני לוגין לעשרון, פי' דבמנחת פרים ואלים כתי' בפרשת שלח והקריב על בן הבקר מנחת סלת שלשה עשרון בלול בשמן חצי ההין דהיינו ששה לוגין דהוו שני לוגין לעשרון ובאיל כתיב או לאיל תעשה מנחת סלת שני עשרונים בלול בשמן שלישית ההין דהיינו ד' לוגין לב' עשרונים, ל"ה:
וקשיא דמאחר דאמרי' דבשמן ריבה הרי היה לנו לדון כמנחת נסכים דכבשים ג' לוגין ולא כמנחת פרים ואילים דמאחר דבשמן משמע לשון רבוי יש לנו לקחת המרובה. י"ל דאדרבא הואיל דאמרי' דתפסת מועט תפסת יש לנו לומר שנקח הרבוי המועט והיינו כפרים ואלים שיתקיימו בו שני דברים רבוי דבשמן שהרי בשני לוגין יש רבוי יותר ממנחת נדבה שאינה כי אם לוג ונמצא דמתקיים קרא דבשמן דמרבה בה טפי ממנחת נדבה, ומתקיים תפסת מועט תפסת דבשני הרבויים אנו נתפוס הרבוי המועט, ולכך לא היה לנו הכרח לאיזה מהם נדמהו ואצטרי' לטעם נראה למי דומה דנין מנחה הבאה עשרון וכו':
והדר תני נאמר כאן שמן ונאמר במנחת נדבה שמן, והוי מצי למפרך הכי והא שמן דנדבה לאו להוסיף הוא אלא לקבוע לה שמן והאי בשמן להוסיף הוא דלקבוע לא צריך כדמפרש לקמן, ל"ה.
נראה לי דה"ג אמ' אביי מאן תנא בשמן להוסיף ר' שמעון היא ובדינא מאן קא מהדר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא וה"ק בשמן להוסיף לה שמן דאי לקבוע לה שמן לא צריך דכיון דכתי' בה על מחבת כמנחת מחבת דמיא או אינו אלא לקבוע לה שמן דאי לא כתב רחמנא בשמן ה"א תהוי כמנחת חוטא, הדר אמר ולהוי נמי לקבוע לה שמן תיתי מן דינא ודן דינא ולא אתיא ליה ואצרכא קרא, כ"נ הגירס', וזהו לשון פירש"י מאן תנא בשמן להוסיף ר' שמעון קאמר לה דאי לקבוע לה שמן כשאר מנחות לא צריך דכיון דכתי' על מחבת ממילא ידעינ' דצריכה שמן כמנחת מחבת (וי"א ר' ישמעאל כו') תהא כמנחת חוטא והאי דכתי' מחבת שיביאנה באותו כלי, הדר אמר ונהוי נמי לקבוע כדקאמינא אכתי נפקא לן מדינא נאמר כאן כו' ודן דינא ולא אתיא ליה משום דפרכינן כלך לדרך זו דנין יגי"ל מיגי"ל כו' ולר' ישמעאל איכא למפרך שפיר נילף ממנחת נדבה דהא לדידיה תרווייהו לקבוע ולא להוסיף ואצרכיה קרא:

ר"ש היא וילפה לטעמי' מרבה כאן שמן ולר"ש ליכא למפר' נילף ממנחת נדבה משום דהאי להוסיף ונדבה לקבוע והאי דלא סיימא ברישא משום דר' ישמעאל אפסקיה ממאי דקאמר להוסיף הוא, כך לשון רש"י בפירושי'. ונראה דהכי היא הסוגיא דמאי דקאמר בבריית' ושמן להוסיף לה שמן ודסבר דבשמן ריבה לה שמן אינו אותו דמסיים הבריית' וקאמר [ואיני] יודע כמה והרי אני דן כו' במנחת כבשים, או כלך לדרך זו שנקשה לנדבה שהרי מדקאמר בריש הבריית' דשמן ריבה לה שמן א"כ סבר נמי דריבה לה שמן וליכא לדמויי למנחת נדבה אלא תנא אחרינא הוא דקאמר הכי ורישא דברייתא דריבה לה שמן הוא ר' שמעון דקאמר בסיפא דבריית' ריבה כאן שמן ודריש מקרא דבשמן דאתא לרבויי לה שמן וסתר דלקבוע לה שמן לא צריך מדקריא מחבת הרי היא לפחות כמחבת, ומאי דקאמר בלשון הבריית' ואיני יודע הריני דן, וקאמר או כלך, לומר דהרי היא כנדבה תנא אחרינא הוא והוא ר' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקא דמיירי בסיפא דבריית' וקאמר דמהיקש דמנחת תמידין מייתינן לה שמן דאי מעל מחבת לא הוה ילפינן ליה רבוי דשמן משום דה"א דאתא לקבוע לה שמן שלא תהא כמנחת חוטא ואחר שכתב בשמן לקבוע לה שמן לא הוה ידעינן כמה שמן דאי משום דאיכא לדמויי לה כמנחת נסכים דדמיא לה בג' דברים וכמו כן נוכל לדמותה למנחת נדבה דדמיא לה בג' דברים ושלא יהא לה כי אם לוג שמן, ואין לומר דלשתוק מבשמן ונילף ממנחת תמיד דהרי במנחת תמידין ילפינן הכי משום דאי לאו בשמן לא הוה ידעינן למאי אקשה לתמידין ואצטרי' בשמן לומר דאקשה לשמן, הילכך ניחא דלא קשה מאי דהוה מקשה הא גופא קשיא אמרת בשמן להוסיף, והדר תני בשמן נאמר במנחת נדבה משום דתרי תנאי הוא כדפרישי':
ועל מאי דקאמר תהוי כמנחת חוטא יש להקשות והלא טעמא דמנחת חוטא הוי כדי שלא יהא קרבנו מהודר וגבי מנחת חביתין שהיה מביא בג' לא שייך לומר שלא יהא קרבנו מהודר דאדרבא יש לו להיות מהודר, ואיך הוה מצינן לדמויי למנחת חוטא:
וי"ל דמאי דתנא שלא יהא קרבנו מהודר היא ר' שמעון והאי דקאמר או אינו אלא לקבוע לה שמן הרי אוקימנא דהיא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן דפליג הכא על ר' שמעון וא"כ כמו כן נוכל לומר דפליג על ר' שמעון בטעמא שלא יהא קרבנו מהודר, אי נמי אע"ג דנימא דלא פליג עליה דטעמא דשלא יהא קרבנו מהודר יש טעם לדמויי מנחת חביתין למנחת חוטא ושלא יהא קרבנו מהודר כדי שלא יתגאה הכהן גדול אמ' שיביא מנחה שלא תהא מהודרת וכיוצא בזה אמרי' בר"ה בפ' ראוהו ב"ד דקאמר מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים וקאמר כדי שלא יתגאה:
ופירש"י דלר' ישמעאל שייך שפיר למפרך דנדמה למנחת נדבה דהא לדידיה תרווייהו לקבוע ולא להוסיף, ור"ל תרווייהו מנחת חביתין ומנחת נדבה לקבוע ולא להוסיף דלית ליה להוסיף כר' שמעון ואצטרי' קרא דר"ל ג' לוגין ר"ל קרא דמנחת תמיד הרי היא כתמידין ולר"ש ליכא למיפרך ממנחת נדבה שהרי בשמן דמנחת נדבה הוי לקבוע והא דחביתין לא צריך דלקבוע לא צריך דמחבת קרייה להיות כמחבת אלא דלא ידענו כמה ריבה ויליף לטעמיה מדינא דרבה דיש לדמותה למנחת נסכים לג' לוגים לפי שדומה לו שבאה עשרון, ופירש"י והאי דלא סיימא ברישא משום דר' ישמעאל אפסקה ממאי דקאמר להוסיף הוא, ור"ל דכיון דאמרי' דרישא דברייתא ר' שמעון היא דאמר דבשמן בא להוסיף א"כ הי"ל לר"ש לגמור דבריו ברישא ולמימר הכי בשמן להוסיף ואיני יודע כמה הריני דן ריבה כאן שמן וריבה במנחת כבשי' כדמסיק לה ר"ש במסקנא דבריית' אלא להכי לא סיימא ברישא משום דר' ישמעאל אפסקיה למלתיה דהא קאמר להוסיף הוא ואמר ליה דלקבוע כדפרישי' והפסיק דבריו ואמר ר' ישמעאל בהפסקה כל דבריו, ולאחר שסיים את דבריו חזר ר"ש לראש דבריו ואמר ריבה כאן שמן וריבה במנחת כבשי', כ"נ פי' השמועה מפי' רש"י ז"ל:

הדר אמר תהא כמנחת פרים ואילים, ואע"ג דלהוסיף הוא לא הויא אלא שני לוגין לעשרון (ואמר בה קרא סלת מנחת תמיד) ואתא ר' שמעון למימ' דלא צריך קרא כיון דמוקמ' לי' להוסיף והאי דפרכת תהוי כמנחת פרים ואילים דנין מנחה הבאה עשרון ממנחה הבאה עשרון, ל"ה, וכן משמעות הסוגי' (רבא) [רב הונא] בא לחל' על מה דאמ' אביי דריש' ר' שמעון ושהפסיק ר' ישמע' דבריו ואחר שגמר דברי' הפסיקן וחזר ר' שמעון לסיים דבריו כדפירשנו ואית ליה (לרבא) [לרב הונא] דדוחק הוי לתרוצי הכי לפי שלא מצינו דר' שמעון לימא ליה ואין אנו יודעים מי משניהם אמרה וגם אם שניהם אמרי לה ואפי' נאמר שר' שמעון אמר לה היכן ראינו שר' ישמעאל הפסיק את דבריו ונאמר דברים שלא ראינו ולשון שיטת הברייתא מוכחת (דהכי משמע) דמתחלת הבריית' עד ר' ישמעאל ומילתא דר' ישמעאל בכלל הכל חדא מילתא, אלא הכי נפרש דמרישא דבריית' עד סוף מאמר ר' ישמעאל כולה מלתא דר' ישמעאל היא, וזהו מה שפירש"י כולה ר' ישמעאל מרישא עד ר' ישמעאל אומר וה"ק בשמן להוסיף, ומאי דקשיא אי הדר תני נאמר במנחת נדבה, הרי לא קשיא משום דכי קאמר נאמר במנחת נדבה ה"ק הדר ביה ממאי דאמר מעיקרא דאמר בשמן להוסיף דאי לקבוע לא צריך דכתי' על מחבת וקאמר דאין להחליט שבשמן בא להוסיף שהרי נוכל לומר דבא לקבוע ומחבת שם כלי כדפרישית לעיל, ואם נאמר דלקבוע איני יודע כמה שהרי אני יכול לדון כמנחת כבשים וכן או כלך לדרך זו ונוכל לדון כמנחת נדבה, ולא הוכיח עדיין כמה תהיה אי כמנחת כבשים אי כמנחת נדבה וזהו מאי דקאמר רבא ודן דינא ולא אתיא ליה אי הוי להוסיף או לקבוע ואי לקבוע לא אתיא ליה וצריכא קרא דר"ל דבסוף דבריו הוכיח ממנחת תמיד דהרי היא כמנחת תמיד מוכחא דהוי בשמן להוסיף ג' לוגין כמנחת תמיד. הדר אמר ותהוי כמנחת פרים ואילים פי' דהדר אמר (כר') ר' ישמעאל נמי קאמר אע"פ שנראה שסיים כבר דבריו דגם ר' שמעון דאע"ג דנימא דבא להוסיף דנוכל לומר דזהו תוספת דפרים ואילים ואפיק למלתיה ת"ל מנחת תמיד הרי היא כמנחת תמידין וזהו סוף מאמר (רבא) [רב הונא] דבגמרא, ופי' רש"י ואתא ר' שמעון למימר (דתמיד אלא דחזו ליה מדנין מנחה) דדנין מנחה הבא בעשרון, ונוכל לומר דקרא דמנחת תמיד דקאמר ר' ישמעאל דמוכח מיניה דהוסיף ג' לוגין ממנחת תמיד לית ליה משום דנוכל לומר דקרא דמנחת תמיד לומר שצריכה להקריב בקר וערב בכל יום אלא דמוכחא ליה מדינא דהוי ג' לוגין משום דדנין מנחה הבאה עשרון, או נוכל לומר דקאמר דלא צריך קרא דמנחת תמיד דמדינא נפיק כדפירש"י, והרי יש להקשות למה לו להוסיף במלתיה דר' ישמעאל דהדר אמר הרי היא כפרים ואילים אלא שנאמר שסיים דבריו ר' ישמעאל כמו שמסודרין בברייתא ולא עוד, ור' שמעון הוא דקאמר פרים ואילים, ונראה לומר דהטעם כך משום דאם נאמר דלא דבר ר' ישמעאל בדמיון דפרים ואילים ושנאמר דלהוסיף למה לו לר' שמעון לחלק עליו בקרא דמנחת תמיד הרי הוכחה טובה ופשוטה אלא שנאמר דמפני דאמר ר' ישמעאל דגם כי להוסיף הוא נוכל לדמותה לפרים ואילים והוצרך לקרא דמנחת תמיד לאפוקי לה מכלם בין מספק דלא הוה ידעינן אי הוי להוסיף או לקבוע ואי לקבוע (אם) הוי כמנח' נדבה (או כמנחת כבשים) ואם להוסיף אי הוי כמנחת כבשים או כפרים ואילי' אתא ר' שמעון למימר דמשום דאה"נ דקרא דתמיד מוכח שפיר אלא מאי דמצרכת ליה לאפוקי דלא נדמה לפרים ואילים גם כשנאמר דלהוסיף בזה לא צריך קרא דתמיד דכיון דנחליט להוסיף מיניה מדינא חזינא ליה דהוא כמנחת כבשים ולא כפרים ואילים משום דדנין מנחה הבאה עשרון וכ"נ דעת רש"י ז"ל:

גמ' מחבת מלמד שטעונה כלי. ע' לקמן דף סג ע"א תוספות ד"ה וכשירות:

רבא אמר על מחבת מלמד שטעונה כלי שרת. (הוא) ואפי' מודדו בחצי עשרון שאינו נמשח על כרחך אפייתו מיהא במחבת כלי שרת הוא: [ואי אפי לה מאתמול מיפסל ליה בלינה]. דאפי' מנחות משקדשו בכלי נפסלו בלינה במסכת מעילה (דף ט.): ה''ג ונאמר במנחת כבשים שמן. (שמות כט) ועשרון סלת בלול בשמן כתית רובע ההין ובמנחת נסכי תמיד כתיב לישנא אחרינא ונאמר במנחת נסכים שמן והיינו הך: ג' לוגין לעשרון. דרובע ההין ג' לוגין דהין י''ב לוגין: במנחת נדבה. נאמר (ויקרא ב) ויצק עליה שמן מה להלן לוג אחד כדאמר לקמן (דף פח.) למנחה ולוג שמן ולקמן פריך והיכי מצי למידייניה ממנחת נדבה הא הכא כתיב בשמן להוסיף וההוא שמן דהתם לאו להוסיף הוא: דחביתין באין תמיד. בבקר ובערב ומנחת נסכים באין תמיד עם התמיד מנחת נדבה לא דחיא שבת וטומאה דכל קרבן שאין לה זמן קבוע אינה דוחה שבת וטומאה: חביתין מנחת יחיד היא. ובאה בגלל עצמה שאין באה עם הזבח: מנחת נסכים אינה טעונה לבונה. בפ' כל המנחות באות (לקמן ד' נט.): תדיר חובה טומאה שבת יחיד גלל עצמה לבונה: רבי ישמעאל אומר. הואיל ולא אתיא מדינא תיתי מקרא סלת מנחה תמיד דכתיב בחביתין: ריבה כאן. כדאמרן לעיל בשמן להוסיף לה שמן וריבה במנחת נסכים שמן ג' לוגין לעשרון דהיינו ריבוי דבמנחת נדבה ליכא אלא לוג: במנחת נסכי פרים ואילים. ב' לוגין לעשרון דכתיב בפרשת שלח לך והקריב על בן הבקר סלת שלשה עשרונים בלול בשמן חצי ההין דהיינו ו' לוגין שתים לעשרון ובאיל כתיב לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרונים בלול בשמן שלישית ההין דהיינו ד' לוגין שנים לעשרון: והדר תני נאמר כאן שמן ונאמר במנחת נדבה שמן. והיכי מצי למיפרך והא שמן דנדבה לאו להוסיף הוא אלא לקבוע לה שמן והאי בשמן להוסיף הוא דלקבוע לא צריך כדמפרש לקמן: [מאן תנא בשמן להוסיף ר''ש היא. דאמר בסיפא ריבה כאן שמן כו' וילפינן לטעמיה מדינא דריבה כאן שמן ולר' שמעון ליכא למיפרך נילף ממנחת נדבה משום דהאי להוסיף ונדבה לקבוע והא דלא סיימא ברישא משום דרבי ישמעאל אפסקיה ממאי דאמר להוסיף הוא: ובדינא דמנחת נדבה מאן קמהדר. דהא ר' שמעון נפקא ליה שפיר מדינא בתרא: ר' ישמעאל. ואיהו קאמר או כלך דלרבי ישמעאל איכא למיפרך שפיר נילף ממנחת נדבה דהא לדידיה תרוייהו לקבוע ולא להוסיף ואיצטריך קרא: (כולה רישא ר''י אמר והכי קאמר רישא בשמן להוסיף לה שמן ור''י קאמר ליה: דאי לקבוע לה לוג שמן. כשאר מנחות לא צריך דכיון דכתיב על מחבת ממילא ידענא דצריכה שמן כמנחת מחבת): תהא כמנחת חוטא. והאי דכתיב מחבת שיביאנה באותו כלי: הדר אמר ר''י וליהוי נמי לקבוע. כדאמרת אכתי נפקא ליה מדינא נאמר כאן שמן כו': ודן דינא ולא אתיא ליה. משום דפרכינן כלך לדרך זו דנין יג''ל מיג''ל כו': ואצרכא קרא סלת מנחה תמיד. ואתא ר''ש למימר דל''צ קרא כיון דמוקמת לה להוסיף: כולה. רישא עד רבי ישמעאל אמר ואצרכא קרא סלת מנחה תמיד אתא רבי שמעון למימר ודאי להוסיף הוא ולא לקבוע ואיני יודע כמה יוסיף הדר אמר קרא נמי לא צריך דמדינא בתרא נפקא: וה''ק רישא בשמן להוסיף לה שמן. ור' שמעון קאמר לה דאי לקבוע לה לוג שמן כשאר מנחות לא צריך דכיון דכתיב על מחבת ממילא ידעינן דצריכה שמן כמנחת מחבת]: הדר אמר רבי שמעון תהא כמנחת פרים ואילים. דאף על גב דלהוסיף הוא לא הויין אלא שני לוגין לעשרון הדר אמר האי דפרכת תיהוי כמנחת פרים ואילים דנין

הרי היא לך כמנחת תמידין. דכתיב גבי שבת (במדבר כג) על עולת התמיד ופסח נמי גמרינן מועדו מועדו מתמיד תימה דלמד מן הלמד הוי ונראה דגלויי מילתא בעלמא הוא: אפי לה מאתמול איפסלה בלינה. תימה דבסוף רבי ישמעאל (לקמן דף עב:) מרבינן שתי הלחם מדכתיב מועדי ה' הכתוב קבע מועד אחד לכולן ומסיק שתי הלחם לאפייה וקסבר תנור מקדש ואי אפי לה מאתמול איפסלה בלינה ואפ''ה בעי קרא וי''ל דה''א דאפי לה בתנור חול אבל הכא כתיב מחבת על כרחו צריך לעשות במחבת כלי שרת ותימה דה''נ לא בעי אלא אפייה אבל הקטרה פשיטא ליה דדחי ובכל קרבנות בעינן קרא כדפי' לעיל לשחיטתן ולהקטרה ובמה הצד לא ילפינן אפילו מעומר ושתי הלחם שכן באים עמהם מיני דמים וי''ל דכי קטרה פשיטא להו דבעינן או מתעשה אפי' בשבת כתנא דבי רבי ישמעאל או מהרי היא לך כמנחת תמידין דדריש אביי דשילהי האי פירקא (דף נב.) דריש ליה רבא גופיה ותימה היכי מוכח דאי אפי לה מאתמול איפסלה בלינה הא כלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן וי''ל כדפי' לעיל כיון דכתיב בקרא על מחבת על כרחין בעי קידוש כלי מיהו קשיא לקמן (דף צה:) גבי שתי הלחם דהא לא כתיב תנור בקרא והיכי מוכח דאפייתן דוחה שבת ויש לומר כיון דלא דחו שבת אם כן מאתמול נמי הוי זמנן וא''ת בסוף לולב וערבה (סוכה דף מט:) גבי כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ופריך בגמרא ונייתי במקודשת אמר זעירי אין שיעור למים ואי שדי לה במקודשת איפסלה לה בלינה ואמאי איפסל כיון דאין זמנה מאתמול וי''ל דהתם שאיבת מים בלילה לאו מחוסר זמן הוא וכי האי גוונא בסוף שתי הלחם (לקמן דף צה:) דבחול אשכחינהו דקאפו אמר להו דרך חול קאפיתו אף כי היום יקדש בלינה איפסיל ליה לפי דבריהם היה אומר שהיו סבורים דזמנו בחול וגם אופין אותו בכלי שרת א''נ לאחר אפייה נותנין אותו בקערות זהב כפירוש הקונטרס והיה שם בלילה ומיפסלא בלינה דלילה אין מחוסר זמן ולמ''ד (לקמן דף צה:) תנור אינו מקדש נראה לי שגם הקערות לא התקדשו: תניא כוותיה דרבא. אע''ג דכאביי נמי תניא הא אמרן דרבא נמי לא פליג עליה אלא דלא צריך: תלמוד לומר סולת למנחה תמיד. תימה דא''כ בשמן למה לי ויש לומר דאי לא בשמן לא הוה מסתבר לאקושי לגבי שמן:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד