דף נא - א
הרי היא כמנחת תמידין, מה מנחת תמידין דוחה שבת [שכתוב גבי שבת "על עולת התמיד"] אף זו דוחה שבת.
רבא אמר: מה טעם לא תאפה מאתמול, לפי שכתוב "על מחבת בשמן תעשה", מלמד שטעונה כלי שרת לאפייתה, ואי אפי לה מאתמול הרי איפסיל ליה בלינה, כיון שכבר נתקדשה בכלי שרת באפייתה, וכמו ששנינו במסכת מעילה, שהמנחות משקדשו בכלי הוכשרו ליפסל בלינה ואם כן מוכח מזה שאפייתה בשבת כדי שלא יפסל בלינה [25].
תניא בברייתא כוותיה דרבא: מזה שכתוב "על מחבת", מלמד שטעונה כלי.
וממשיכה הברייתא לדרוש את הפסוק הזה:
מזה שכתוב "בשמן" - להוסיף לה שמן. וכמבואר להלן מהי ההוספה.
ואיני יודע כמה נחשב להוספה, הריני דן: נאמר כאן "שמן" במנחת חביתין, ונאמר להלן במנחת נסכים של כבשים של תמיד "ועשרון סלת בלול בשמן", מה להלן במנחת נסכי התמיד וכן בכל נסכים של כבשים כתוב שם "רבע ההין" דהיינו שלשת לוגין לעשרון סולת, אף כאן בחביתין שלשת לוגין לעשרון סולת, ולפי זה נלמד דרבוי שמן היינו שלשת לוגין, ושלא כמנחת נדבה, שדינה יבואר להלן.
או כלך לדרך זו בלימודך, ותלמד ממנחת נדבה: נאמר כאן בחביתין שמן, ונאמר גם במנחת נדבה "ויצק עליה שמן", מה להלן לוג אחד לעשרון [כמו שלומדים לקמן בפרק שתי מידות מזה שכתוב [ויקרא יד, כא] "ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולוג שמן"] אף כאן לוג אחד. נראה למי דומה מנחת חביתין.
דנין מנחת חביתין שהיא תבש"ט, דהיינו, שהיא תדירה ובאה חובה, ודוחה שבת וטומאה, מתבש"ט, שאף מנחת נסכי התמיד היא תדיר, באה חובה, דוחה שבת, דוחה טומאה, ולפיכך יש ללמוד זו מזו שהריהן דומות בכל אלו הדינים. ואין דנין חביתין שהיא תבש"ט ממנחת נדבה שאינו תבש"ט. דכל קרבן שאין קבוע לו זמן אינו דוחה שבת וטומאה.
או כלך לדרך זו: דנין חביתין שהן יג"ל שהיא מנחת יחיד של כהן גדול, ובאה בגלל עצמה, [ולא כנסכים של תמיד שהם חובת הזבח]. ויש עמה לבונה, ממנחת נדבה שאף בה ישנם כל אלו שסימנם יג"ל: יחיד, בגלל עצמה, לבונה, ואין דנין חביתין שיש בה יג"ל מנסכי תמידין שאינו יג"ל, שהם קרבן צבור ואינו של יחיד, ואינה באה בגלל עצמה, וכן אינם טעונים לבונה.
רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: כיון שאין להכריע ללמוד מן הדין מתבש"ט או מיג"ל, מן הכתוב נלמד למי דומה, שנאמר בחביתין: "סלת מנחה תמיד"
- הרי היא לך כמנחת תמיד, מה מנחת תמידין שדינה ג' לוגין לעשרון, אף זו, מנחת חביתין, ג' לוגין לעשרון.
רבי שמעון אומר: ספק אחר יש כאן בשיעור השמן: ריבה כאן שמן [כמו שאמרנו לעיל "בשמן" להוסיף לה שמן, ואיני יודע כמה] וריבה במנחת נסכים של כבשים שמן, ששיעור השמן במנחת נסכים הוא יתר על שיעור השמן שבמנחת נדבה [שאינה אלא לוג]. מה להלן, בכל נסכי כבש, השיעור הוא שלשת לוגין לעשרון, אף כאן, בחביתין, שלשת לוגין לעשרון.
או כלך לדרך זו, ריבה כאן בחביתין שמן, וריבה במנחת נסכי פרים ואילים שמן, מה להלן שני לוגין לעשרון שהרי לפר מביא שלשה עשרונים סולת וחצי ההין שמן שהם ששה לוגין, ביחס של שנים לעשרון, ובאיל מביא שני עשרונים ושלישית ההין שמן שהם ארבע לוגין, ביחס של שני לוגין לעשרון, ונלמד לחביתין אף כאן, שלמדנו לריבוי שמן, יביא שני לוגין לעשרון.
נראה מנחת חביתין למי היא דומה. דנין מנחה הבאה עשרון ממנחה הבאה בעשרון, ולפיכך יש ללמוד חביתין מנסכי הכבש שהם עשרון סולת ושמנו ג' לוגין, ואין דנין מנחה הבאה עשרון ממנחה של נסכי פר ואיל, הבאה ב' וג' עשרונים. עד כאן הברייתא.
והוינן בה: הא גופא קשיא, אמרת שאנו לומדים מהפסוק "בשמן" להוסיף לה שמן, ומשמע שלומדים הוספה על השיעור הרגיל, והדר תני: נאמר כאן שמן ונאמר במנחת נדבה שמן, ורצינו ללומדה ממנחת נדבה ששם נקבע השיעור הפחות ביותר לעשרון, והרי אם תלמד ששיעור השמן הוא לוג, כמו בנדבה, אין כאן כל הוספה? ומשנינן: אמר אביי הרישא והסיפא הם שני תנאים ומאן תנא "בשמן - להוסיף", רבי שמעון היא. והוא מסתפק רק אם ללמוד מנסכי כבש או מנסכי פר ואיל, ובאמת צריך יותר מלוג אחד, כיון שלומדים בשמן להוסיף לה שמן.
ובדינא, מאן קא מהדר לומר "או כלך לדרך זו", לדון ללמוד ממנחת נדבה - רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה הוא. ולדעתו לא דורשים במנחת חביתים "בשמן" להוסיף לה שמן, אלא דורשים לה לקבוע לה שיעור שמן, כמו בנדבה.
רב הונא בריה דרב יהושע אמר: כולה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא. ומה שנסתפקנו שאפשר שרק לוג אחד נותנים בה, אף דיש פסוק להוסיף לה שמן, והכי קאמר, שמסתפק התנא מה נלמד מ"בשמן"? האם אכן נדרש "בשמן" להוסיף לה שמן, והיינו יתר על השיעור הרגיל דאי לקבוע לה שמן וללמד שיש בה שמן כשאר מנחות ולא שתהא חריבה, הא לא צריך, שהרי כיון דכתיב בה "על מחבת" - כמנחת מחבת דמיא, וממילא ידוע שיש בה לפחות לוג שמן.
או דילמא, אינו בא "בשמן" אלא לקבוע לה שמן, וללמד שאינה חריבה ללא שמן כלל, דאי לא כתב רחמנא "בשמן" הוה אמינא תיהוי כמנחת חוטא שהיא חריבה [ומה שכתוב "על מחבת" אין זה ללמדנו שצריך שמן כמנחת נדבה אלא ללמדנו שיביאנה באותו כלי].
הדר, אמר רבי ישמעאל: תיהוי נמי דבא הכתוב לקבוע לה שמן, עדיין תיתי מדינא שנותנים בה יותר מלוג, [וכפי שנידון בברייתא "נראה למי דומה"] ודן דינא, ולא אתיא ליה, שהרי לא הוכרע מהיכן ללמוד דינו, אם מיג"ל או מתבש"ט ואצרכא קרא "סולת מנחה תמיד" שהרי היא כמנחת תמידין שהיא ג' לוגין שמן לעשרון, כדמסיים רבי ישמעאל מילתיה.
רבה אמר: כולה רבי שמעון היא. ומה שדנה הברייתא מהו שיעור השמן, אף שללוג אחד אין צריך פסוק - "אילו לא נאמר" לימוד זה קאמר. והכי קאמר: אמנם אם דרשת "בשמן" ודאי להוסיף לה שמן יתר על לוג היא באה, דאי לקבוע לה שמן, וללמד שלא תהא חריבה כמנחת חוטא, לא צריך הפסוק ד"בשמן", כיון דכתיב בה "על מחבת" הרי כמחבת דמיא, וודאי שאינה חריבה. ומזה שכתוב "בשמן", על כרחך, להוסיף לה שמן יותר מלוג.
ובא רבי שמעון לדון מה הייתי סבור ללא דרשה זו: ועד שלא יאמר "בשמן" יש לי ללמוד בדין, אם שיעורה בלוג או בג' לוגין? ודן דינא האם דנין תשב"ט מתבש"ט או יג"ל מיג"ל, וכמו שאמרנו לעיל. ולבסוף לא אתיא ליה כיצד להכריע, ואצרכא "בשמן" ללמד דצריך הוספת שמן [ולא כנדבה, דשיעורה בלוג ואין זו הוספת שמן]. הדר אמר רבי שמעון שעדיין יש לדון אי הוספת השמן בחביתין היא שלשה לוגין כמנחת נסכים או תיהוי כמנחת פרים ואילים דזה גם הוספה, שדינן בשני לוגים. הדר אמר,
הערות
[25] התוספות ביארו שכונת דברי רבא שעיקר דחיית שבת נלמד מתעשה או מהרי היא לך כמנחת תמידין, רק שהסיבה שאף האפייה דוחה שבת היינו משום שאי אפשר לעשותו מערב שבת משום שהוא יפסל בלינה. והקשו התוספות, שהרי מבואר לקמן שכלי שרת לא מקדשין שלא בזמנן, דהיינו אם קידש לחם הפנים בערב שבת לא קידשו השולחן כיון שזמן הסידור הוא בשבת, ואם כן הרי יכול לעשותו במחבת ולא יפסל בלינה כיון שלא קידשו המחבת שהרי זמן האפייה הוא בשבת. ותירצו התוספות, שכיון שכתבה התורה שיעשה את זה במחבת, אם כן מבואר שהמחבת מקדשת בכל אופן, ולכך אף שהוא יקדש שלא בזמנו גם תקדש המחבת שכן הוא דין התורה שהמחבת מקדשת. עוד תירצו התוספות שכיון שאי אפשר לקדש אותה בשבת אם כן זה נחשב הזמן שלה ואין זה נחשב שלא בזמנו ולכך הכלי שרת יקדש אותו. ובקרן אורה כתב ליישב, שכל הדין שכלי שרת לא מקדשין שלא בזמנן היינו רק במקום שאין זה הזמן של הדבר כגון בלחם שזמן הסידור הוא בשבת, וכן מבואר לגבי קידוש קומץ בלילה אין זה זמנו כיון שהקרבתה רק ביום. אולם באפייה, כיון שהאפייה בעצמה אין לה זמן, אין את הדין שכלי שרת לא מקדשין שלא בזמנן, ולכך אף אם יקדש בערב שבת יפסל בלינה.
מנחת נסכים אינה טעונה לבונה, לקמן בפ' כל המנחות, ל"ה, וקשיא דאמאי לא קאמר הנך נפישן דדמיא למנחת נסכים בד' דברים ולמנחת נדבה בג', וי"ל דדחיית שבת וטומאה חדא חשיב להו והוו ג' וג':
שני לוגין לעשרון, פי' דבמנחת פרים ואלים כתי' בפרשת שלח והקריב על בן הבקר מנחת סלת שלשה עשרון בלול בשמן חצי ההין דהיינו ששה לוגין דהוו שני לוגין לעשרון ובאיל כתיב או לאיל תעשה מנחת סלת שני עשרונים בלול בשמן שלישית ההין דהיינו ד' לוגין לב' עשרונים, ל"ה:
וקשיא דמאחר דאמרי' דבשמן ריבה הרי היה לנו לדון כמנחת נסכים דכבשים ג' לוגין ולא כמנחת פרים ואילים דמאחר דבשמן משמע לשון רבוי יש לנו לקחת המרובה. י"ל דאדרבא הואיל דאמרי' דתפסת מועט תפסת יש לנו לומר שנקח הרבוי המועט והיינו כפרים ואלים שיתקיימו בו שני דברים רבוי דבשמן שהרי בשני לוגין יש רבוי יותר ממנחת נדבה שאינה כי אם לוג ונמצא דמתקיים קרא דבשמן דמרבה בה טפי ממנחת נדבה, ומתקיים תפסת מועט תפסת דבשני הרבויים אנו נתפוס הרבוי המועט, ולכך לא היה לנו הכרח לאיזה מהם נדמהו ואצטרי' לטעם נראה למי דומה דנין מנחה הבאה עשרון וכו':
והדר תני נאמר כאן שמן ונאמר במנחת נדבה שמן, והוי מצי למפרך הכי והא שמן דנדבה לאו להוסיף הוא אלא לקבוע לה שמן והאי בשמן להוסיף הוא דלקבוע לא צריך כדמפרש לקמן, ל"ה.
נראה לי דה"ג אמ' אביי מאן תנא בשמן להוסיף ר' שמעון היא ובדינא מאן קא מהדר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא וה"ק בשמן להוסיף לה שמן דאי לקבוע לה שמן לא צריך דכיון דכתי' בה על מחבת כמנחת מחבת דמיא או אינו אלא לקבוע לה שמן דאי לא כתב רחמנא בשמן ה"א תהוי כמנחת חוטא, הדר אמר ולהוי נמי לקבוע לה שמן תיתי מן דינא ודן דינא ולא אתיא ליה ואצרכא קרא, כ"נ הגירס', וזהו לשון פירש"י מאן תנא בשמן להוסיף ר' שמעון קאמר לה דאי לקבוע לה שמן כשאר מנחות לא צריך דכיון דכתי' על מחבת ממילא ידעינ' דצריכה שמן כמנחת מחבת (וי"א ר' ישמעאל כו') תהא כמנחת חוטא והאי דכתי' מחבת שיביאנה באותו כלי, הדר אמר ונהוי נמי לקבוע כדקאמינא אכתי נפקא לן מדינא נאמר כאן כו' ודן דינא ולא אתיא ליה משום דפרכינן כלך לדרך זו דנין יגי"ל מיגי"ל כו' ולר' ישמעאל איכא למפרך שפיר נילף ממנחת נדבה דהא לדידיה תרווייהו לקבוע ולא להוסיף ואצרכיה קרא:
ר"ש היא וילפה לטעמי' מרבה כאן שמן ולר"ש ליכא למפר' נילף ממנחת נדבה משום דהאי להוסיף ונדבה לקבוע והאי דלא סיימא ברישא משום דר' ישמעאל אפסקיה ממאי דקאמר להוסיף הוא, כך לשון רש"י בפירושי'. ונראה דהכי היא הסוגיא דמאי דקאמר בבריית' ושמן להוסיף לה שמן ודסבר דבשמן ריבה לה שמן אינו אותו דמסיים הבריית' וקאמר [ואיני] יודע כמה והרי אני דן כו' במנחת כבשים, או כלך לדרך זו שנקשה לנדבה שהרי מדקאמר בריש הבריית' דשמן ריבה לה שמן א"כ סבר נמי דריבה לה שמן וליכא לדמויי למנחת נדבה אלא תנא אחרינא הוא דקאמר הכי ורישא דברייתא דריבה לה שמן הוא ר' שמעון דקאמר בסיפא דבריית' ריבה כאן שמן ודריש מקרא דבשמן דאתא לרבויי לה שמן וסתר דלקבוע לה שמן לא צריך מדקריא מחבת הרי היא לפחות כמחבת, ומאי דקאמר בלשון הבריית' ואיני יודע הריני דן, וקאמר או כלך, לומר דהרי היא כנדבה תנא אחרינא הוא והוא ר' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקא דמיירי בסיפא דבריית' וקאמר דמהיקש דמנחת תמידין מייתינן לה שמן דאי מעל מחבת לא הוה ילפינן ליה רבוי דשמן משום דה"א דאתא לקבוע לה שמן שלא תהא כמנחת חוטא ואחר שכתב בשמן לקבוע לה שמן לא הוה ידעינן כמה שמן דאי משום דאיכא לדמויי לה כמנחת נסכים דדמיא לה בג' דברים וכמו כן נוכל לדמותה למנחת נדבה דדמיא לה בג' דברים ושלא יהא לה כי אם לוג שמן, ואין לומר דלשתוק מבשמן ונילף ממנחת תמיד דהרי במנחת תמידין ילפינן הכי משום דאי לאו בשמן לא הוה ידעינן למאי אקשה לתמידין ואצטרי' בשמן לומר דאקשה לשמן, הילכך ניחא דלא קשה מאי דהוה מקשה הא גופא קשיא אמרת בשמן להוסיף, והדר תני בשמן נאמר במנחת נדבה משום דתרי תנאי הוא כדפרישי':
ועל מאי דקאמר תהוי כמנחת חוטא יש להקשות והלא טעמא דמנחת חוטא הוי כדי שלא יהא קרבנו מהודר וגבי מנחת חביתין שהיה מביא בג' לא שייך לומר שלא יהא קרבנו מהודר דאדרבא יש לו להיות מהודר, ואיך הוה מצינן לדמויי למנחת חוטא:
וי"ל דמאי דתנא שלא יהא קרבנו מהודר היא ר' שמעון והאי דקאמר או אינו אלא לקבוע לה שמן הרי אוקימנא דהיא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן דפליג הכא על ר' שמעון וא"כ כמו כן נוכל לומר דפליג על ר' שמעון בטעמא שלא יהא קרבנו מהודר, אי נמי אע"ג דנימא דלא פליג עליה דטעמא דשלא יהא קרבנו מהודר יש טעם לדמויי מנחת חביתין למנחת חוטא ושלא יהא קרבנו מהודר כדי שלא יתגאה הכהן גדול אמ' שיביא מנחה שלא תהא מהודרת וכיוצא בזה אמרי' בר"ה בפ' ראוהו ב"ד דקאמר מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים וקאמר כדי שלא יתגאה:
ופירש"י דלר' ישמעאל שייך שפיר למפרך דנדמה למנחת נדבה דהא לדידיה תרווייהו לקבוע ולא להוסיף, ור"ל תרווייהו מנחת חביתין ומנחת נדבה לקבוע ולא להוסיף דלית ליה להוסיף כר' שמעון ואצטרי' קרא דר"ל ג' לוגין ר"ל קרא דמנחת תמיד הרי היא כתמידין ולר"ש ליכא למיפרך ממנחת נדבה שהרי בשמן דמנחת נדבה הוי לקבוע והא דחביתין לא צריך דלקבוע לא צריך דמחבת קרייה להיות כמחבת אלא דלא ידענו כמה ריבה ויליף לטעמיה מדינא דרבה דיש לדמותה למנחת נסכים לג' לוגים לפי שדומה לו שבאה עשרון, ופירש"י והאי דלא סיימא ברישא משום דר' ישמעאל אפסקה ממאי דקאמר להוסיף הוא, ור"ל דכיון דאמרי' דרישא דברייתא ר' שמעון היא דאמר דבשמן בא להוסיף א"כ הי"ל לר"ש לגמור דבריו ברישא ולמימר הכי בשמן להוסיף ואיני יודע כמה הריני דן ריבה כאן שמן וריבה במנחת כבשי' כדמסיק לה ר"ש במסקנא דבריית' אלא להכי לא סיימא ברישא משום דר' ישמעאל אפסקיה למלתיה דהא קאמר להוסיף הוא ואמר ליה דלקבוע כדפרישי' והפסיק דבריו ואמר ר' ישמעאל בהפסקה כל דבריו, ולאחר שסיים את דבריו חזר ר"ש לראש דבריו ואמר ריבה כאן שמן וריבה במנחת כבשי', כ"נ פי' השמועה מפי' רש"י ז"ל:
הדר אמר תהא כמנחת פרים ואילים, ואע"ג דלהוסיף הוא לא הויא אלא שני לוגין לעשרון (ואמר בה קרא סלת מנחת תמיד) ואתא ר' שמעון למימ' דלא צריך קרא כיון דמוקמ' לי' להוסיף והאי דפרכת תהוי כמנחת פרים ואילים דנין מנחה הבאה עשרון ממנחה הבאה עשרון, ל"ה, וכן משמעות הסוגי' (רבא) [רב הונא] בא לחל' על מה דאמ' אביי דריש' ר' שמעון ושהפסיק ר' ישמע' דבריו ואחר שגמר דברי' הפסיקן וחזר ר' שמעון לסיים דבריו כדפירשנו ואית ליה (לרבא) [לרב הונא] דדוחק הוי לתרוצי הכי לפי שלא מצינו דר' שמעון לימא ליה ואין אנו יודעים מי משניהם אמרה וגם אם שניהם אמרי לה ואפי' נאמר שר' שמעון אמר לה היכן ראינו שר' ישמעאל הפסיק את דבריו ונאמר דברים שלא ראינו ולשון שיטת הברייתא מוכחת (דהכי משמע) דמתחלת הבריית' עד ר' ישמעאל ומילתא דר' ישמעאל בכלל הכל חדא מילתא, אלא הכי נפרש דמרישא דבריית' עד סוף מאמר ר' ישמעאל כולה מלתא דר' ישמעאל היא, וזהו מה שפירש"י כולה ר' ישמעאל מרישא עד ר' ישמעאל אומר וה"ק בשמן להוסיף, ומאי דקשיא אי הדר תני נאמר במנחת נדבה, הרי לא קשיא משום דכי קאמר נאמר במנחת נדבה ה"ק הדר ביה ממאי דאמר מעיקרא דאמר בשמן להוסיף דאי לקבוע לא צריך דכתי' על מחבת וקאמר דאין להחליט שבשמן בא להוסיף שהרי נוכל לומר דבא לקבוע ומחבת שם כלי כדפרישית לעיל, ואם נאמר דלקבוע איני יודע כמה שהרי אני יכול לדון כמנחת כבשים וכן או כלך לדרך זו ונוכל לדון כמנחת נדבה, ולא הוכיח עדיין כמה תהיה אי כמנחת כבשים אי כמנחת נדבה וזהו מאי דקאמר רבא ודן דינא ולא אתיא ליה אי הוי להוסיף או לקבוע ואי לקבוע לא אתיא ליה וצריכא קרא דר"ל דבסוף דבריו הוכיח ממנחת תמיד דהרי היא כמנחת תמיד מוכחא דהוי בשמן להוסיף ג' לוגין כמנחת תמיד. הדר אמר ותהוי כמנחת פרים ואילים פי' דהדר אמר (כר') ר' ישמעאל נמי קאמר אע"פ שנראה שסיים כבר דבריו דגם ר' שמעון דאע"ג דנימא דבא להוסיף דנוכל לומר דזהו תוספת דפרים ואילים ואפיק למלתיה ת"ל מנחת תמיד הרי היא כמנחת תמידין וזהו סוף מאמר (רבא) [רב הונא] דבגמרא, ופי' רש"י ואתא ר' שמעון למימר (דתמיד אלא דחזו ליה מדנין מנחה) דדנין מנחה הבא בעשרון, ונוכל לומר דקרא דמנחת תמיד דקאמר ר' ישמעאל דמוכח מיניה דהוסיף ג' לוגין ממנחת תמיד לית ליה משום דנוכל לומר דקרא דמנחת תמיד לומר שצריכה להקריב בקר וערב בכל יום אלא דמוכחא ליה מדינא דהוי ג' לוגין משום דדנין מנחה הבאה עשרון, או נוכל לומר דקאמר דלא צריך קרא דמנחת תמיד דמדינא נפיק כדפירש"י, והרי יש להקשות למה לו להוסיף במלתיה דר' ישמעאל דהדר אמר הרי היא כפרים ואילים אלא שנאמר שסיים דבריו ר' ישמעאל כמו שמסודרין בברייתא ולא עוד, ור' שמעון הוא דקאמר פרים ואילים, ונראה לומר דהטעם כך משום דאם נאמר דלא דבר ר' ישמעאל בדמיון דפרים ואילים ושנאמר דלהוסיף למה לו לר' שמעון לחלק עליו בקרא דמנחת תמיד הרי הוכחה טובה ופשוטה אלא שנאמר דמפני דאמר ר' ישמעאל דגם כי להוסיף הוא נוכל לדמותה לפרים ואילים והוצרך לקרא דמנחת תמיד לאפוקי לה מכלם בין מספק דלא הוה ידעינן אי הוי להוסיף או לקבוע ואי לקבוע (אם) הוי כמנח' נדבה (או כמנחת כבשים) ואם להוסיף אי הוי כמנחת כבשים או כפרים ואילי' אתא ר' שמעון למימר דמשום דאה"נ דקרא דתמיד מוכח שפיר אלא מאי דמצרכת ליה לאפוקי דלא נדמה לפרים ואילים גם כשנאמר דלהוסיף בזה לא צריך קרא דתמיד דכיון דנחליט להוסיף מיניה מדינא חזינא ליה דהוא כמנחת כבשים ולא כפרים ואילים משום דדנין מנחה הבאה עשרון וכ"נ דעת רש"י ז"ל: