מנחות נא ע"ב

מנחה הבאה מעשרון סולת ממנחה הבאה מעשרון סולת, ואין למדים דינה של מנחה הבאה מעשרון סולת ממנחה הבאה משלושה עשרונים (כמנחת נסכי הפר) או משני עשרונים (כמנחת נסכי האיל).

א משנה כהן גדול שהביא מנחת חביתים והקריב את מחציתה של בוקר ומת, ועדיין לא מינו כהן גדול אחר תחתיו, ועתה צריכים להקריב את מנחת החביתים של בין הערביים, מנכסיו של מי היתה קריבה? ר' שמעון אומר: משל ציבור היא באה. ר' יהודה אומר: מנכסיהם של היורשין של הכהן הגדול היא באה. ומודים הכל כי מנחת חביתים זו, כל עוד לא נתמנה כהן גדול חדש, מעשירית האיפה ("עשרון") סולת שלימה היתה קריבה.

ב גמרא בשאלה מממונו של מי באה מנחת חביתים בזמן שמת הכהן הגדול ועדיין לא מינו כהן גדול אחר תחתיו, תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: כהן גדול שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו, מנין שתהא מנחתו קריבה מנכסיהם של היורשין? תלמוד לומר בדינה של מנחת חביתים "...והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אתה חק עולם לה' כליל תקטר" (ויקרא ו, טו), ומן הנאמר "והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה" למדים אנו שמשל יורשיו של הכהן הגדול הריהי נעשית.

יכול שיורשו של הכהן הגדול שמת, אף הוא יקריבנה חצאין כדרך שהיה מקריב הכהן הגדול שמת? לכך תלמוד לומר "אתה" — לומר: את עשירית האיפה סולת כולה הוא מביא ולא את חציה, אלו דברי ר' יהודה.

ר' שמעון אומר: מה שנאמר בכתוב זה "חק עולם" בא להורות כי באופן זה שמת הכהן הגדול, ולא מינו עדיין כהן גדול אחר, באה מנחת החביתים משל עולם (הכלל, הציבור). ומה שנאמר בכתוב זה "כליל תקטר" בא להורות: שכיון שהיא באה משל ציבור, תהא כולה בהקטרה, שהריהי קריבה שלימה ואינה נאכלת.

ומבררים את השיטות: ר' יהודה למד מן הכתוב "והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה", ואולם האם האי [זה] הכתוב "הכהן המשיח" להכי [לכך] הוא דאתא [שבא] ללמד?

והרי האי מיבעי ליה [זה הכתוב נצרך לו] לדרשה אחרת, לכדתניא [לכמו ששנויה בברייתא]: מה שנאמר "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אתו" בא להורות שכל כהן וכהן, הדיוט או גדול, מביא מנחה זו ביום היכנסו לעבודה ("מנחת חינוך"). ועדיין יש מקום לשאול: כיון שאחז הכתוב לשון יחיד ("זה קרבן אהרן ובניו") יכול יהא הדין שיהו אהרן ובניו מקריבין קרבן אחד ביום המשחם? לכך תלמוד לומר לאחר מכן "אשר יקריבו לה' "— אהרן מקריב מנחה בפני עצמו ככהן גדול, ובניו מקריבים מנחה בפני עצמן, ככהנים הדיוטות הנכנסים עתה לעבודתם, שאינה קרבה אלא פעם אחת. שכן "בניו" — אלו כהנים הדיוטות.

ואולם עדיין יש מקום לשאול: אתה אומר שכוונת הדברים ב"בניו" היא לכהנים הדיוטות ולגבי מנחת חינוכם, או שמא מובן המלה "בניו" אינו אלא כהנים גדולים הבאים אחרי אהרן הכהן הגדול הראשון, וללמדנו שדין מנחת חביתי כהן גדול נוהג בכל הכהנים הגדולים שיעמדו אחרי אהרן? הרי כשהוא (הכתוב) אומר באותו ענין "והכהן המשיח תחתיו מבניו" — הרי דין מנחת חביתי כהן גדול אמור כאן, ומעתה הא [הרי] במה אני מקיים (מעמיד) את הכתוב "בניו" האמור בפסוק "זה קרבן אהרן ובניו"? אלו כהנים הדיוטות, ולענין מנחת חינוכם. הרי שאין עניינו של הכתוב הזה לענין יורשיו של כהן גדול שמת!

ומשיבים: פסוק זה בא ללמד הן לענין הבאת מנחת חביתיו של כהן גדול בידי יורשיו, והן לענין חובת הבאת מנחת חביתים בכל כהן גדול שיעמוד אחר אהרן הכהן. וראיה לדבר, שאם כן שבא הכתוב רק לענין הבאת מנחת חביתיו של כהן גדול בידי יורשיו — לכתוב קרא [די היה שיכתוב המקרא] "הכהן המשיח תחתיו בניו יעשה", מאי [מה] הוא לשון "מבניו"? שמעת מינה תרתי [למד אתה מכאן שני דברים], הן לענין מנחת חביתים של כהן גדול שמת המובאת מאת יורשיו, והן לענין מנחת חביתים של כל כהן גדול שיעמוד אחר אהרן הכהן.

ושואלים: ור' שמעון הלמד מן הכתוב "כליל תקטר", שהריהי קרבה כולה ולא חציה. האי [זה] הכתוב "אתה" ממנו למד ר' יהודה דבר זה, מאי עביד ליה [מה עושה בו, למד ממנו]? ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך לו] כתוב זה לעניינו של כהן גדול שמת לאחר שהביא את מחצית המנחה של הבוקר ומינו אחר תחתיו באותו יום, ולהשמיענו שלא יביא הכהן הגדול החדש רק חצי עשרון מביתו, וכן שלא יביא לצורכה את חצי העשרון של הראשון שהובא מתחילתו לשם כך. אלא יביא עשרון שלם, ויחצהו, וחצי אחד יוקרב למנחת החביתים, וחציו האחר יאבד.

ומקשים על הסבר זה: ומדוע נזקק ר' שמעון ללימודה של הלכה זו מהכתוב "אותה", תיפוק ליה [תצא, תילמד, לו הלכה זו] מן הכתוב בפרשיה זו "ומחציתה" (וכדרך שנלמדה הלכה זו בדף הקודם)! ומשיבים: לא למד ר' שמעון הלכה זו מן הכתוב "ומחציתה", שכן את הוי"ו היתירה שבמלה "ומחציתה" הוא לא דריש [אינו דורש].

שואלים עוד: ור' יהודה אשר למד את דינו מן הכתוב "והכהן המשיח האי [זה] הכתוב "חק עולם" ממנו למד ר' שמעון דין זה מאי עביד ליה [מה ר' יהודה עושה לו, למד ממנו]? ומשיבים: הרי זה מלמדנו שמצות הבאת מנחת חביתים בידי כהן גדול חוקה לעולם תהא.

ועוד שואלים: לשיטת ר' יהודה הכתוב "כליל תקטר" למה לי (מה מלמדנו)? ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך לו] כתוב זה ללמדנו, לכדתניא [לכמו ששנינו בברייתא]: מהכתוב שלפנינו אין לי ללמוד אלא בדינה של המנחה הנזכרת עליונה (למעלה, מקודם), היא מנחת חביתי כהן גדול שהיא במצוות "כליל תקטר". ובדינה של המנחה הנזכרת תחתונה (למטה, אחר כך), שהיא מנחת נדבתו של כהן הדיוט שהיא באיסור "לא תאכל".

ואולם מנין לי ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה, שנוהגת מצות "כליל תקטר" אף במנחת נדבתו של כהן הדיוט, ונוהג איסור "לא תאכל" אף במנחת חביתים של כהן גדול? לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) בפרשיה זו "כליל" ו"כליל" ("כליל תקטר" "כליל תהיה"), לגזירה שוה, נאמר כאן (במנחת חביתי כהן גדול) "כליל" ונאמר להלן (שם, במנחת נדבתו של כהן הדיוט) "כליל",

מה כאן, במנחת חביתים — הריהי ב"כליל תקטר", אף להלן, במנחת הדיוט — הריהי ב"כליל תקטר". ומצד אחר, מה להלן, במנחת נדבתו של כהן הדיוט — בא הכתוב ליתן איסור לא תעשה על אכילתו, אף כאן, במנחת חביתים — יש ליתן לא תעשה על אכילתה. ושואלים על דבריהם: ר' שמעון הביא ראיה לשיטתו מן הכתוב "חק עולם".

ואולם האם אכן סבר ר' שמעון כי דין זה שמביאים מנכסיו של ציבור הריהו דאורייתא [מן התורה]?

והתנן [והרי שנינו במשנה במסכת שקלים] כי אמר ר' שמעון: שבעה דברים בעניינים שונים התקינו בית דין, וזה (התקנה שהוזכרה קודם, בענין המוצא בהמה בירושלים או בסמוך לה) הריהי אחד מהן. והתקנה השניה הריהי בדינו של גוי ששלח את קרבן עולתו ממדינת הים, שאם שלח עמה את דמי הנסכים שהרי טמאים הם — נסכי קרבן זה קריבה משלו, מדמי הנסכים ששלח עם הקרבן. ואם לאו [לא] שלח הגוי דמי נסכים עם הקרבן — הרי הנסכים קריבין משל ציבור

וכן תקנה שלישית, בעניינו של גר שמת ואין לו יורשים, והניח אחריו בהמות שהוקדשו לזבחים (קרבנות), אם יש לו לקרבנותיו נסכים הבאים עימם, שהפריש הגר נסכים לצורכם — הנסכים קריבין משלו, ואם לאו [לא] הפריש נסכים בחייו — נסכיו קריבין משל ציבור. ותקנה רביעית, ש

תנאי בית דין הוא זה, בדינו של כהן גדול שמת ועדיין לא מינו כהן גדול אחר תחתיו, שתהא מנחתו (מנחת חביתיו) קריבה משל ציבור. וכך מפרט ר' שמעון עוד שלש תקנות נוספות. ובכל אופן דעתו המפורשת של ר' שמעון כי הלכה זו שמנחת חביתים של כהן גדול שמת מובאת משל ציבור הריהי מתקנת חכמים, ולא מדין תורה!

אמר ר' אבהו בתשובה: אכן סבור ר' שמעון כי הלכה זו היא מדין תורה, ואולם בענין זה שני תקנות הוו [היו], שכן בתחילה נהג דין זה שמ

דאורייתא [מן התורה], והביאו את מנחת החביתים במקרה זה משל ציבור, מתרומת הלשכה, ואולם כיון דחזו [שראו] חכמים דקא מידחקא [שעל ידי כך היא נדחקת מתדלדלת מנכסיה] הלישכה שבבית המקדש — עמדו ותקינו דלגבי [תיקנו שיגבו] את מנחת החביתים מהיורשים של הכהן הגדול שמת. ואולם כיון דחזו [שראו] חכמים דקא פשעי [שהם, היורשים, פושעים, מתרשלים] בה בהבאתה של מנחת החביתים — חזרו ואוקמוה אדאורייתא [העמידו אותה שוב על דין תורה] שצריך להביאה משל ציבור.

ג כיון שהובאה הברייתא, דנים בנושא אחר נזכר בה. ששנינו בה: ועוד תקנה שהתקינו בית דין על פרה אדומה שלא יהא מועלין באפרה (שאין הנהנה ממנו חייב בקרבן מעילה). ושואלים: וכי תקנת חכמים היא זו, והרי דאורייתא [מדין תורה] היא! דתניא [שכן שנויה ברייתא] לשון הכתוב "חטאת" שנאמר בפרה אדומה "חטאת היא" (במדבר יט, ט), מלמד שדין הפרה האדומה כדין החטאת, ומכאן שמועלין בה, בפרה אדומה עצמה. ואילו הכתוב "היא" שהריהו לשון מיעוט — מלמד שדווקא בה מועלין,

with regard to the griddle-cake offering of the High Priest, which is a meal offering that comes in the amount of a tenth of an ephah of flour, from the meal offering that accompanies the sacrifice of sheep, which is also a meal offering that comes in the amount of a tenth of an ephah of flour, and not from a meal offering that is brought in the amount of two or three tenths of an ephah of flour.

MISHNA: If they did not appoint another High Priest in his stead, from whose property was the griddle-cake offering brought and sacrificed? Rabbi Shimon says: It is brought and sacrificed from the property of the community. Rabbi Yehuda says: It is brought and sacrificed from the property of the heirs of the High Priest. And for the duration of the period until a new High Priest was appointed, the griddle-cake offering was sacrificed as a complete tenth of an ephah of fine flour.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: In a case where the High Priest died and they did not appoint another High Priest in his stead, from where is it derived that his griddle-cake meal offering should be sacrificed from the property of the heirs of the High Priest? The verse states in reference to the griddle-cake offering: “And the anointed priest that shall be in his stead from among his sons shall offer it” (Leviticus 6:15).

One might have thought that the heirs should sacrifice it in halves as the High Priest does. Therefore the verse states “it,” teaching that they should sacrifice all of the tenth of an ephah and not half of it; this is the statement of Rabbi Yehuda.

Rabbi Shimon says: The continuation of the verse: “It is a statute forever [olam] to the Lord,” teaches that in this case of a High Priest who has died and has not yet been replaced, the offering is brought from the property of the world [olam], i.e., the community. The end of the verse: “It shall be wholly made to smoke to the Lord,” teaches that although it is brought by the community and not by a priest, the entire tenth of an ephah should be sacrificed and not eaten.

The Gemara asks: And did that verse: “And the anointed priest that shall be in his stead from among his sons shall offer it,” come to teach this halakha that Rabbi Yehuda derived from it?

That verse is needed for that which is taught in a baraita: “This is the offering of Aaron and of his sons, which they shall offer to the Lord in the day when he is anointed” (Leviticus 6:13). One might have thought that since the verse speaks of the offering in the singular, it means that Aaron and his sons should sacrifice one offering. Therefore the verse states: “Which they shall offer to the Lord,” in plural, teaching that Aaron sacrifices an offering by himself as the High Priest, and his sons sacrifice offerings by themselves as ordinary priests. When the verse refers to “his sons,” these are the ordinary priests. Each priest must bring a griddle-cake offering as an offering of initiation when he begins his service.

Do you say that this is referring to the offering of initiation of ordinary priests, or is it referring only to the griddle-cake offering of the High Priests? When the verse states in the continuation of that passage: “And the anointed priest that shall be in his stead from among his sons shall offer it; it is a statute forever to the Lord; it shall be wholly made to smoke to the Lord” (Leviticus 6:15), the griddle-cake offering of the High Priest is thereby mentioned. How do I realize the meaning of the term “his sons” in Leviticus 6:13? These are the ordinary priests, and the verse is referring to their offering of initiation. Consequently, verse 15 is referring to the basic obligation of the High Priest to bring the griddle-cake offering, rather than referring to a case of a High Priest who died.

The Gemara answers: The verse teaches both the basic obligation of the High Priest to bring the griddle-cake offering daily and the fact that when he dies his heirs must bring the offering until a new High Priest is appointed. If it were so that the verse is teaching only that the heirs of a High Priest who died must bring the griddle-cake offering until a new High Priest is appointed, let the verse merely write: The anointed priest that shall be in his stead, his sons shall offer. What is the need to say: “From among his sons”? Learn from the fact that verse uses this term that two halakhot are derived from the verse.

The Gemara asks: And what does Rabbi Shimon, who derives the halakha that it should be entirely sacrificed from the phrase: “It shall be wholly made to smoke,” do with that word “it,” from which Rabbi Yehuda derives this halakha? The Gemara answers: He requires it to teach that in the case of a High Priest who died after bringing the first half of his griddle-cake offering, and then they appointed another High Priest in his stead, the replacement High Priest should neither bring half of a tenth of an ephah of flour from his house nor sacrifice the remaining half of the tenth of an ephah of the first High Priest, i.e., his predecessor.

The Gemara asks: Let him derive this halakha from the expression: “And half of it” (Leviticus 6:13), as discussed on 50b; the word “and,” which is added by the letter vav at the beginning of the word, is expounded to mean that the replacement High Priest must bring a complete tenth of an ephah of fine flour. The Gemara answers: He did not derive the halakha from there because he does not expound the extra letter vav in that word, as he holds that its addition is not significant.

The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda, who holds that if the High Priest dies and a new one has not yet been appointed the griddle-cake offering is brought by the previous High Priest’s heirs, do with that phrase: “It is a statute forever to the Lord,” from which Rabbi Shimon derives that it is brought from communal resources? The Gemara answers: It teaches that the statute requiring the High Priest to sacrifice the griddle-cake offering is to apply forever.

The Gemara asks: According to Rabbi Yehuda, why do I need the phrase: “It shall be wholly made to smoke”? The Gemara answers: He requires it for that which is taught in a baraita: I have derived only that the griddle-cake meal offering of the High Priest mentioned above is included in the mandate: “It shall be wholly made to smoke” (Leviticus 6:15), and that the voluntary meal offering of the ordinary priest mentioned below is included in the prohibition: “It shall not be eaten” (Leviticus 6:16).

From where is it derived that one is mandated to apply what is said about that verse to this one, and what is said about this verse to that one? The verse states with regard to the griddle-cake offering: “Wholly,” and the verse uses the word “wholly” with regard to the voluntary meal offering of a priest, in order to teach a verbal analogy: It is stated here, with regard to the griddle-cake meal offering of the High Priest: “Wholly” (Leviticus 6:15), and it is stated there, with regard to the voluntary meal offering of the ordinary priest: “Wholly” (Leviticus 6:16).

Just as here, with regard to the griddle-cake meal offering, it is included in the mandate: “It shall be wholly made to smoke,” so too there, the voluntary meal offering of the ordinary priest is included in the mandate: It shall be wholly made to smoke. And just as there, with regard to the voluntary meal offering of the ordinary priest, the verse comes to place a prohibition on its consumption, so too here, with regard to the griddle-cake meal offering of the High Priest, the verse comes to place a prohibition on its consumption.

The Gemara asks: And does Rabbi Shimon hold that in a case where the High Priest died and a new one has not been appointed, the requirement that the griddle offering be brought from the property of the community is by Torah law, as indicated by the fact that he derives this halakha from a verse?

But didn’t we learn in a mishna (Shekalim 7:6) that Rabbi Shimon said: The court instituted seven ordinances with regard to the financial aspects of offerings and consecrations; and this ordinance, namely, that the cost of the libations accompanying the sacrifice of a found animal is borne by the public, is one of them. These are the other ordinances: In the case of a gentile who sent his burnt offering from a country overseas, and he sent with it money for the purchase of the libations that must accompany it, the libations are sacrificed at his expense. And if the gentile did not cover the cost of the libations, it is a condition of the court that the libations are sacrificed at the public’s expense, with funds taken from the Temple treasury.

And similarly, in the case of a convert who died without heirs and left animals that he had designated as offerings, if he has the libations, i.e., if he also had set aside libations or money for that purpose, the libations are sacrificed from his estate. And if he did not do so, the libations are sacrificed from public funds.

And another ordinance: It is a stipulation of the court with regard to a High Priest who died, and they did not yet appoint another High Priest in his stead, that his griddle-cake meal offering would be sacrificed from public funds. Rabbi Shimon then enumerates three additional ordinances. In any case, it is clear from this mishna that Rabbi Shimon holds that this halakha concerning the offering of a High Priest who died is a rabbinic ordinance, rather than Torah law.

Rabbi Abbahu said in response: In fact, Rabbi Shimon holds that this halakha is by Torah law. But in fact, there were two ordinances that were enacted concerning this matter.

Initially, they acted in accordance with that which is prescribed by Torah law, and if a High Priest died and a new High Priest had not yet been appointed in his stead, his griddle-cake meal offering would be sacrificed from public funds. Once they saw that the funds in the chamber of the Temple treasury were being depleted, the Sages instituted an ordinance that the payment for the offering should be collected from the previous High Priest’s heirs. Once they saw that the heirs were negligent in the matter and did not bring the offering, they revoked the previous ordinance and established it in accordance with the halakha as it is by Torah law, that it is brought from public funds.

§ The Gemara cites the continuation of the mishna in Shekalim (7:7): And the court enacted an ordinance with regard to the red heifer that one is not liable to bring an offering for misusing consecrated property if he derives benefit from its ashes. The Gemara asks: Why does the baraita state that this is an ordinance of the court, when in fact it is by Torah law? As it is taught in a baraita: The verse states with regard to a red heifer: “It is a sin offering” (Numbers 19:9), which teaches that a red heifer is treated like a sin offering in that one is liable for misusing it. The fact that it states: “It is a sin offering” indicates that if one derives benefit from it, the animal itself, he is liable for misusing consecrated property,